אופנועי מערכת: הטנרה של פרדר

צילום: בני דויטש

אופנועי מערכת זה המדור שבו אנחנו כותבים לכם על האופנועים הפרטיים שלנו – אלו שאנחנו נוסעים עליהם ביום-יום, שקנינו ממיטב כספנו ושבחרנו בגלל ולמרות. תחילה נעשה לכם היכרות קצרה עם האופנועים, ובהמשך נדווח לכם על החיים איתם. זה לא מבחן ארוך טווח – נדווח כשיהיה מה לדווח ונכתוב כשיהיה מה לכתוב.

אייל פרדר – ימאהה XT660Z טנרה, שנת 2008, 46,500 ק"מ

את הטנרה שלי קניתי לפני כשנתיים וחצי, באוקטובר 2012. הוא הגיע אחרי שני סוזוקי DRZ400SM. אחד מהם נגנב, אלא מה?! הייתי מאוד בעניין של להשקיע ברכיבה שלי דרכם, אלא שאז תאונה דבילית עם אופניים גרמה לי להיות מושבת כחצי שנה.

אחרי הפציעה חשבתי שכדאי להירגע עם החוליגניזם של הסופרמוטו (מה שלא באמת קרה) ולהתחיל להשקיע קצת בשטח. חיפשתי דו"ש גדול באזור ה-30,000 שקל. התלבטתי אם ללכת על הונדה וראדרו, אבל בסוף נמצא הטנרה שלי, שבגלל צבע החאקי זכה לכינוי באדן, על שם מייסד תנועת הצופים.

אני מטפל באופנוע לבד (עם עזרה מחברים טובים) ורכשתי אותו עם קצת פחות מ-20,000 ק"מ. אחרי הקנייה עשיתי לו יישור קו שכלל טיפול גדול והחלפת כל הנוזלים. כיוון שאני מטפל לבד, אני מרשה לעצמי לפנק אותו בהחלפת שמן מנוע בכל 5,000 ק"מ בין הטיפולים שמוגדרים כל 10,000 ק"מ, ודואג לעשות הכל לפי הספר פלוס פינוקים נוספים של פולני עם קצת OCD. עם הזמן התווספו גם אגזוזי זרימה חופשית והכידון הוחלף בפאט-בר.

הטנרה פשוט וככזה גם פשוט לתחזוקה וטיפול. הוא אמנם קצת חלש ושמנמן, אבל מספק לי אחלה תמורה לכסף, למרות שהייתי שמח לאיזה משהו קרבי וגדול יותר. הוא עושה כל מה שאני מבקש ממנו, בכביש ובשטח, והדבר היחיד שלא הצלחתי להתגבר עליו זה חוסר הנוחות, למרות שהשקעתי בעיצוב מחדש של המושב. השילוב עם מנוע הסינגל הופך אותו ללא ממש אידאלי לרכיבות ארוכות מאוד, אבל אין לי יותר מדי כאלו. בשטח אני משתדל פה ושם לבקר בשבילים, וכשיוצא – הוא לא מאכזב.

ממש אתמול עשיתי לאופנוע טיפול, עליו אדווח בקרוב.