מחבר: אסי ארנסון

צילום: ניר עמוס; באדיבות ק.ט.מ

מהדורה מספר 95 של ה-ISDE (ר"ת International Six Days of Enduro) – מרוץ ששת הימים הבינלאומי – התקיימה השנה באיטליה בהשתתפות חמישה רוכבים מישראל; סוף סלע מנצח בקטגוריית C3.

מרוץ הסיקס דייז, במהדורה מספר 95, התקיים השנה באיטליה, לאחר שנת שבתון בעקבות מגפת הקורונה. למאות הרוכבים הצטרפו גם חמישה מישראל: סוף סלע (ק.ט.מ 300EXC TPI – בתמונה בראש הידיעה), תומר שמש (בטא RR350 רייסינג), דן מיה (ק.ט.מ 350EXC-F), אריאל שלי (הוסקוורנה FE350) וענבר זלינגר (הוסקוורנה TE125). שלושת הראשונים התחרו כקבוצה בקטגוריית הקלאב. אריאל וענבר (בן 16.5 בלבד!), להם (יחד עם מיה) זה הניסיון הראשון במרוץ, התחרו כקבוצה שנייה יחד עם רוכב נוסף שצורף על-ידי המארגנים על-מנת להרכיב קבוצה רשמית.

המרוץ, שבו מתחרות נבחרות אנדורו מכל העולם, נפרש על-פני שישה ימי רכיבה הכוללים מאות ק"מ בכל יום – אנדורו קשוח הכולל קטעי מדידת זמנים (ספיישל טסט), כשביום השישי והאחרון נערך מקצה מוטוקרוס קצר שעדיין נחשב במסגרת הזמנים המצטברים. המנצחים במרוץ הם אלו שהשיגו את הזמן המצטבר הקצר ביותר בטסטים, והזמן הזה נחשב לקביעת המנצחים וחלוקת המדליות:

• זהב – עד 10% מהזמן של מנצח הקטגוריה
• כסף – עד 25% מהזמן של מנצח הקטגוריה
• ארד – כל שאר המסיימים

המרוץ מחולק לנבחרות 'טרופי' המייצגות מדינות וכוללות את הרוכבים הטובים ביותר במדינה, וכן קבוצות 'קלאב' פרטיות שמייצגות את עצמן – שם גם התחרו הרוכבים הישראליים.

ענבר זלינגר סיים במקום ה-67 בקטגורית C1 עם מדלית כסף. אריאל שלי סיים במקום ה-68 בקטגורית C2 עם מדליית כסף. תומר שמש התמודד עם אתגרים בריאותיים במהלך המרוץ, אך סיים את הניסיון החמישי שלו במקום ה-81 עם מדלית כסף. דן מיה סיים את המרוץ במקום ה-43 בקטגורית C2 עם מדליית כסף. סוף סלע (בן ה-18) סיים את המרוץ השני שלו במקום הראשון בקטגוריית C3, עם מדליית זהב, כולל ניצחון במקצה המוטוקרוס של היום השישי.

בקטגורית הטרופי – כאמור, של רוכבי מפעל מקצועיים – ניצח רוכב ק.ט.מ ג'וסף גארסיה (ק.ט.מ 350EXC-F), לפני אנדראה ורונה (גאס גאס EC250F) ומיכאל פירסון השבדי (ק.ט.מ 350EXC-F). איטליה ניצחה בקבוצות, לפני ספרד וארצות הברית.

מהדורה מספר 96 של הסיקס דייז תתקיים בשנה הבאה בצרפת.

צפו בסרט על סוף סלע:

צילום ועריכה: שי דרויאק ואוהד ניר

חזון ה-AMBY של ב.מ.וו מדבר על התאמת התנועה לסביבה אורבנית. לפי תפיסתם מדובר על אופני-על חשמליים, עם יכולות של אופנועים.

ב.מ.וו הציגו שני דגמי קונספט עתידיים המשקפים את תפיסת הגרמנים על התנועה האורבנית העתידית, ומצוינים בשילוב האותיות AMBY, אשר מייצגים 'Adaptive Mobility' – התאמה תנועתית. הדגם הראשון נקרא i Vision AMBY והוא למעשה אופניים רגילים עם סיוע של מנוע חשמלי.

ניתן לקבע שלוש מהירויות: עד 25 קמ"ש במסלולי אופניים, עד 45 קמ"ש בכבישי העיר ועד 60 קמ"ש במסלולים רחבים יותר. הרוכב נדרש לדווש על מנת לסייע לתנועה, כאשר יש ידית להפעלת המנוע החשמלי המסייע. השטח הריק בין הפרופיל העליון של השלדה לאמצעי מאפשר אחסון של תיק או מחשב נייד, ויש מתאם מקורי לסלולר על הכידון. הסוללה מאפשרת טווח רכיבה של 300-75 ק"מ בהתאם למהירות הרכיבה שנקבעה, כאשר זמן הטעינה עומד על 3 שעות. יש זרוע אחורית חד-צידית, מתלים עם מהלך של 120 מ"מ, חישוקי 27.5″, פנסי LED ואופציה להפעיל את הכלי רק דרך הסלולר. המשקל עומד על 30 ק"ג, כאשר ברשימת האופציות יש ABS (!), רדאר לאיתור רכבים מתקרבים וניטור לחץ אוויר בצמיגים.

הדגם השני נקרא Vision AMBY, והוא נראה יותר כמו אופניים חשמליים (ללא דוושות). גם כאן ניתן לקבע דרך אפליקציה שלוש מהירויות רכיבה – עד 25 קמ"ש במסלולי אופניים, עד 45 קמ"ש בכבישי העיר ועד ל-60 קמ"ש במסלולים רחבים יותר. מידות החישוקים הם 26″ מלפנים ו-24″ מאחור, והם אמורים לתת מענה גם בשבילים, כאשר גובה מושב של 830 מ"מ מספק גם מרווח גחון לכך. המשקל עומד על 65 ק"ג, כאשר בב.מ.וו מציינים שהנתון מהווה יתרון על אופנועים, וטווח הרכיבה מוגדר על 110 ק"מ בממוצע. רשימת האופציות גם כאן נמצא ABS, רדאר לאיתור רכבים מתקרבים וניטור לחץ אוויר בצמיגים.

שני הדגמים מוגדרים כקונספט בשלב זה, ויחד עם ה-CE 04 וה-CE 02 החדשים מראים כיוון ברור אליו צועדת ב.מ.וו בשנים הקרובות, עם הקצאת משאבים רבים למציאת פתרונות אורבניים חשמליים אישיים.

הב.מ.וו CE 02 קונספט הוא כלי חשמלי שמראה את הכיוון לדגם חשמלי נוסף של ב.מ.וו, והפעם לבני 16.

לפני חודשיים חשפו בב.מ.וו את ה-CE 04 – קטנוע אורבני חשמלי חדש עם טווח רכיבה מוצהר של 130 ק"מ, הרבה אלקטרוניקה ועיצוב עתידני ושנוי במחלוקת. ה-CE 04 הוא הדגם הסדרתי של קונספט דו-גלגלי שהוצג שנה לפני כן  בשם Definition CE 04 (הגדרה או חדות). הוא הוצג כחלק מקו הדגמים החשמליים העתידיים בקמפיין NextGen. הרעיון מאחורי הדגם נועד למשוך לקוחות אורבניים שרוכבים על בסיס יומי למרחקים קצרים, ומחפשים כלי מרשים ואופנתי. כאמור, הדגם הסדרתי נקרא רק CE 04, והוא הנציג הראשון בסדרת דגמים חשמליים של ב.מ.וו שיופיעו בשנים הקרובות.

ה-CE 02 קונספט הוא הדגם השני ונראה כאופניים חשמליים משודרגים. נתון ההספק עומד על 15 כוחות סוס (11 קילווואט – המקסימום לרישיון A2), עם מהירות מרבית של כ-90 קמ"ש וטווח סוללה של 90 ק"מ בעיר. המשקל עומד על 120 ק"ג. בשלב זה ב.מ.וו לא חושפים את נתוני הסוללה.

דגם הקונספט דוגל במינימליזם, וזה כולל זרוע אחורית חד-צידית ולוח שעונים דיגיטלי פשוט – ללא TFT וללא קישוריות לסלולר. דגם הקונספט מגיע ללא אביזרים הנדרשים לרישוי – מאותתים, מראות, לוחית זיהוי או מגני בוץ. אלו יתווספו כמובן בגרסת הייצור, אם תהיה כזאת. אם נלך על הכיוון של ה-CE 04, אזי יש סיכוי שה-CE 02 אכן יגיע לייצור.

סוזוקי אינטרודר היה דגם קרוזר שנועד להיראות כמו הארלי דיווידסון והציע דגמים בנפחים של 700 עד 1,500 סמ"ק. 

בשנות ה-80 העולם השתגע סביב תופעת אופנועי הקאסטום והקרוזר, וכולם – בעיקר בארצות הברית – רצו וקנו הארלי. סוזוקי, יחד עם ימאהה ויראגו והונדה שדאו, רצו חלק מהעוגה והציגו בשנת 1985 את ה-VS750 אינטרודר (Intruder) – הפולש. השוק העיקרי היה האמריקאי, ולשם נשלחה בשנה הראשונה גם גרסת 700 סמ"ק, שזכתה להקלות מס לאופנועים מתחת ל-700 סמ"ק. אך כבר בשנה השנייה המדרגה הועלתה ל-750 סמ"ק והם קיבלו את הגרסה ששווקה בשאר העולם. נקדים ונאמר של-VS אינטרודר היו מספר דגמים מקבילים שנקראו בעולם VL אינטרודר (Volusia בארה"ב), VZ שהיה מרודר או M800 \ M1600. אנחנו נתייחס לגלגולים של האינטרודר המקורי.

מנוע הווי-טווין עם 45° בין הצילינדרים (כמובן, כי צריך להיראות כמו הארלי) היה בנפח של 747 סמ"ק, עם גל-זיזים עילי יחיד ומקורר נוזל. צמד מאיידי מיקוני דאגו להזנת התערובת. המנוע הפיק 55 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד ומומנט של 6 קג"מ ב-5,000 סל"ד. תיבת ההילוכים הייתה בת חמש מהירויות, שעברו לגלגל האחורי דרך גל-הינע. מלפנים היה מזלג טלסקופי רך ודיסק יחיד בקוטר 280 מ"מ, ומאחור צמד בולמים ובלם תוף שניסה לעצור מסה יבשה של 186 ק"ג. חישוקי השפיצים הגיעו בקוטר 19″ מלפנים ו-15″ מאחור (היו דגמים מאוחרים יותר עם מידות שונות מלפנים). בשנת 1991 הוצג ה-VS800. המנוע גדל ל-805 סמ"ק, שלא השפיעו על ההספק הסופי אך כן, בצורה מתונה, על המומנט. הרדיאטור גדל במעט, כמו-גם המזלג שהתעבה קצת. אותו מנוע שירת גם את ה-VX800 החביב, רק ששם משאבת דלק פעלה על ואקום במקום אלקטרונית, הקרבורטור גדל בשני מ"מ, וההספק צמח בעוד 8 כוחות סוס. ה-800 סיים את חייו בשנת 2004, כשהשינוי העיקרי בו היה מנוע צבוע בשחור משנת 1999.

לפולש היה גם אח גדול. בשנת 1987 הגיע גם ה-VS1400 אינטרודר, עם צמד צילינדרים המקוררים דרך אוויר ושמן. 1,360 סמ"ק סיפקו 72 כוחות סוס ב-4,800 סל"ד ו-11.7 קג"מ ב-3,200 סל"ד נמוכים שמתאימים לאופי של הקרוזר. בשנים הראשונות מערכת ההילוכים הגיעה עם 4 מהירויות, ובשנת 1991 נוסף עוד הילוך לתיבה. מערכת המתלים הורכבה גם-כאן ממזלג טלסקופי מלפנים וצמד בולמים מאחור. מערכת הבלימה כאן קיבלה סיוע של דיסק מאחור בשביל לבלום משקל יבש של 241 ק"ג ואורך כללי של 2,329 מ"מ. בשנת 2001 שם הדגם שונה ל-VS1500 אינטרודר עם מנוע בנפח 1,462 סמ"ק, מצמד הידראולי, בלמים חזקים יותר, מערכת פליטה שונה, זאת לצד תוספת של כ-50 ק"ג למשקל.

האינטרודר הקלאסי סיים את תפקידו בשנת 2005 והוחלף בבולוורד (Boulevard), אך השם שודך באירופה (ובישראל) למרודר (Maruder) שכבר היה מודרני יותר (מזלג הפוך), רחב ונמוך יותר, וכיוון למראה הפאוור-קרוזר. האינטרודר הגיע גם לישראל ומצא קהל אוהד שלא התבייש להראות עם חיקוי הארלי יפני.

בטריומף משחררים סרטון ותמונות של גרסה חדשה לאדוונצ'ר הגדול – הטייגר 1200. עדיין עם הסוואה קלה.

במחלקת יחסי הציבור של טריומף שחררו תמונות וסרטון של הטייגר 1200 הצפוי לצאת בקרוב. הדגם מוגדר מבחינתם כאבטיפוס, והוא מופיע עם הסוואת הזברה – שבמקרה הזה לא מסתירה יותר מדי. על הדגם הצפוי אנחנו יודעים עוד מתחילת שנת 2020, כאשר משבר הקורונה גרם לעיכובים רבים בהשקת האדוונצ'ר הגדול.

הדגם היוצא מגיע עם מנוע טריפל מכובד בנפח 1,215 סמ"ק המפיק 139 כ"ס ו-12.4 קג"מ. המנוע כאן נראה צר יותר וסביר להניח שגם יפיק כ-160-150 כ"ס. טרם ברור אם נתון נפח המנוע יישאר על כנו או שיגדל לכיוון 1,250 סמ"ק או אפילו 1,300 סמ"ק, על-מנת להתיישר עם תקנות יורו 5 ולא לאבד מנתון ההספק, אם-כי בטריומף מתייחסים אליו כאל דגם 1200. ניתן להבחין גם בזרוע אחורית כפולה, בניגוד לחד-צידית של הדגם היוצא.

הגיוני עוד להניח שבטריומף יציגו מבחר דגמים זהה לטייגר 900 הכולל שישה דגמים שונים – תחת משפחת ה-GT המגיעה עם חישוקים יצוקים בקוטר 19″ מלפנים ו-17″ מאחור ומאופיינת יותר לכביש, לצד משפחת הראלי עם חישוקי שפיצים בקוטר 21″ ו-18″, מהלכי מתלה ארוכים יותר, מיגונים ויכולות שטח.

הטריומף טייגר 1200 החדש יוצג עוד השנה לדעתנו, כאשר עד אז ייחשפו פרטים נוספים.

צפו בטיזר של הטריומף טייגר 1200 אבטיפוס:

דגם ספורט-תיור חדש עם מנוע חדש בנפח 1,000 סמ"ק – אלו הפרטים שאנו יודעים על המוטוגוצי V100 שיוצג בקרוב.

במוטוגוצי מציינים את שנת 2021 כשנת המאה להיווסדם, לאור העובדה שהדגם הראשון הוצג בשנת 1921. במרץ האחרון פרסמנו תמונת דגם מטושטשת, שנלקחה ממצגת של מוטוגוצי עצמם. תמונת 'ריגול' לא חדש וללא קרדיט, שנלקחה בזמן צילומי קטלוג ככל הנראה, רצה ברשת ומציגה דגם ספורט-תיור חדש הנושא את שם הדגם V100.

לאחרונה פורסם שבמוטוגוצי עובדים על מנוע וי-טווין מקורר נוזל חדש, עם 90° בין הצילינדרים ובנפח של 1,000 סמ"ק, ועם הספק משוער של 120-110 כוחות סוס. סביר להניח הדגם החדש יישא את המנוע המדובר. עוד ניתן לזהות חישוקי 17″ יצוקים, מסיכה קדמית ומשקף קרבי, מערכת פליטה נמוכה, וקצרה ותנוחת רכיבה קרבית יחסית. יש כאלה שמזהים מוטיבים עיצוביים מדגם ה-MGS-01 קורסה הקרבי מתחילת שנות ה-2000.

במוטוגוצי תכננו לחשוף את ה-V100 החדש בפסטיבל מנדלו דל-לריו המסורתי, שאמור להיערך בחודש ספטמבר השנה, אך הפסטיבל בוטל לאור מגבלות הקורונה. קרוב לוודאי שהחשיפה הרשמית תדחה לתערוכת מילאנו הצפויה בחודש נובמבר הקרוב. נמשיך לעדכן.