האתר Zigwheels חושף תמונות 'ריגול' של הק.ט.מ 390 האדוונצ'ר. בהמשך לדגמי המבחן של ה-390 דיוק וה-RC390 החדשים לשנת 2020 שנתפסו בעדשות הריגול, גם האח השלישי למשפחת מנוע הסינגל מקורר הנוזל בנפח 372 סמ"ק. תמונות ריגול של ה-390 אדוונצ'ר כבר ראינו בשנה שעברה, וההערכה הייתה כי יוצג רשמית כבר בסוף 2018, אולם חשיפת הדגם הסדרתי מתעכבת ותתרחש ככל הנראה בסוף 2019.
נראה של-390 אדוונצ'ר יהיו חישוקים יצוקים במידות 19″ מלפנים ו-17″ מאחור. העיצוב ימשיך את הקו של האחים הגדולים – ה-790 וה-1290. תחום האלקטרוניקה עשיר למדי, בדומה ל-390 דיוק: מצערות חשמליות, מערכת ABS הניתנת לניתוק עם מצב אנדורו (פעיל על הגלגל הקדמי בלבד), מסך TFT צבעוני, וכמו בסדרות הדיוק הוא מציע גם חיבור למכשיר הנייד לקבלת שיחות והודעות למסך. אנו מאמינים שהוא יוצג גם בגרסת R, שבטח תוצע עם חישוקי שפיצים במידות 21″ מלפנים ו-18″ מאחור, וקרוב לוודאי שגם בולמים משודרגים.
גם פה נמצא בראש ובראשונה שינויי גרפיקה – כמו בכל שנה. בנוסף, בהוסקוורנה משפרים את כיסוי תיבת האוויר, ומציינים את המנוע ומערכת הנשימה המשופרים ואת מכלולי הקצה של ברמבו, WP, כידון ProTaper ועוד. דגמי ה-4 פעימות – FC250, FC350 ו-FC450 יגיעו, בנוסף להתנעה חשמלית, עם בקרת אחיזה ובקרת זינוק.
מעניין שבהוסקוורנה לא הזכירו את דגם המיני החשמלי שיתחיל להימכר השנה במדי ק.ט.מ. ייתכן שהם מחכים למועד נפרד בנושא הזה או, כחלק מהחלטה אסטרטגית של התאגיד, נותנים לק.ט.מ קודם את אור הזרקורים בנושא החשמלי. כך או כך, ה-TC50 מקבל השנה זרוע אחורית חדשה וקלה יותר.
דגמי המוטוקרוס של 2020 צפויים ארצה בהמשך השנה, ברישוי אפור. השינויים המשמעותיים יותר צפויים להיות השנה בדגמי האנדורו, כמו בק.ט.מ – שם צפוי להיחשף דור חדש לגמרי של אופנועים. על דגמי האנדורו של ק.ט.מ לשנת 2020 נרכב בהשקה העולמית בחודש הבא – כך גם נקבל תמונת מצב לגבי האחות הלבנה. נביא את הרשמים המלאים כאן בפול גז.
הוסקוורנה FC250 שנת 2020הוסקוורנה FC250הוסקוורנה TC125 שנת 2020הוסקוורנה TC50 שנת 2020הוסקוורנה TC50 מיני שנת 2020
הדור האחרון של דגמי המוטוקרוס של ק.ט.מ הושק ב-2019, והוא מוכיח את עצמו באליפות המוטוקרוס העולמית והאמריקאית, עם אחיזה חזקה בצמרת של ג'פרי הרלינגס, טוני קאירולי וקופר ווב. לשנת 2020 ק.ט.מ משדרגים את דגמי ה-2 פעימות – 125SX, 150SX, 250SX ודגמי ה-4 פעימות – 250SX-F, 350SX-F, 450 SX-F.
כך נראים אופנועי המוטוקרוס של ק.ט.מ ב-2020
השינויים לשנת הדגם החדשה מתחילים, איך לא, בגרפיקה חדשה. בנוסף, מתג בורר המפות עבר לכידון, וכך גם האפשרות לשלוט על בקרת האחיזה בגלגל האחורי ובקרת הזינוק בדגמי ה-4 פעימות. בנוסף, שאר המכלולים כמו המנוע, בלמי הברמבו, מערכת הפליטה ובולמי ה-WP XACT עם טכנולוגית ה-AER לשיכוך והחזרה מהירים, עברו שדרוגים קטנים. בדגם הסטנדרטי גם יתווספו רגליות הרוכב עם הפטנט שמונע תקיעה שלהן (No-Dirt footpegs).
דגמי הג'וניור הקטנים – 50SX, 65SX, 85SX – גם כן מעודכנים ומשודרגים בתחום ההצתה והקרבורציה, תיבת ההילוכים והמשתיק.
הדגם החשמלי – SX-E 5 – יוצע למכירה כמו שכתבנו בעבר. כאמור הבסיס לאופנוע החדש, הזהה לחלוטין במאפייניו – הוא הק.ט.מ 50SX – אופנוע המוטוקרוס התחרותי לילדים הקטן ביותר בליין של ק.ט.מ, שמגיע עם מכלולי קצה איכותיים. השלדה, המתלים ושאר מכלולי השלדה נלקחו ישירות מהדגם המקצועי הקטן, ובתוך השלדה הושתל מנוע חשמלי שמפיק 5 קילוואט (כ-7 כ"ס) – ומכאן ה-5 בשם הדגם. בק.ט.מ מציינים שטווח הרכיבה עומד על עד שעתיים לרוכבי הובי וכ-25 דקות לרוכבים מהירים במיוחד, ועם המטען המסופק עם האופנוע, שמתחבר לכל שקע ביתי, זמן הטעינה המלא עומד על שעה. לאופנוע אפשרויות כיוון גובה והתאמה לילדים בטווחי גיל של 10-4.
דגמי המוטוקרוס של 2020 יגיעו כמובן ארצה בהמשך השנה, ברישוי אפור. השינויים המשמעותיים יותר צפויים להיות השנה בדגמי האנדורו – שם צפוי להיחשף דור חדש לגמרי של אופנועים. על דגמי האנדורו של ק.ט.מ לשנת 2020 נרכב בהשקה העולמית בחודש הבא, ונביא את הרשמים המלאים כאן בפול גז.
WESS (ר"ת WORLD ENDURO SUPER SERIES) היא שמה של סדרת אנדורו עולמית אשר תכלול השנה 8 סבבים ב-7 מדינות באירופה, ותכליתה לשים את הכתר על הרוכב הטוב ביותר והוורסטילי ביותר שיכול לתת מענה לכל המתארים שהתפתחו בעולם האנדורו בגלגול הנוכחי. ברשימת המרוצים ייכללו גם השנה מרוץ הארצברג המפורסם והרומניאקס, שני מרוצים שבהם השתתפו בעבר לא מעט ישראלים. את מדרגת הפודיום הגבוהה ב-2018 כבש בילי בולט (הוסקוורנה) לפני מנואל לטנבכלר (ק.ט.מ) ונית'ן ווטסון (ק.ט.מ).
ג'וני ווקר בארצברג רודיאו של 2018
העונה הקודמת, הראשונה במניין האליפות, קיבלה ביקורות מעורבות בעיקר בגלל הפיזור והוורסטיליות שלא הצליחו לחבר את קהל הצופים לפורמט. כך או כך, עדיין מדובר על אקשן עם רוכבים מהטופ של העולם על אופנועי קצה, שנותנים גז – תמיד יהיה כיף לראות.
לפני כחצי שנה פרסמנו תמונות ריגול של גרסת 2020 החדשה של הק.ט.מ RC390, שצפויה להיחשף בהמשך השנה. כעת מפרסם האתר RideApart תמונות 'ריגול' של האח של ה-RC – ה-390 דיוק – כפי שנצפה בשבוע שעב בעת מבחנים בגרמניה.
הדור השלישי של הק.ט.מ 390 דיוק בעת מבחנים בגרמניה
ה-RC390 קיבל עדכון לשנת 2017, אולם ביחס ל-390 דיוק – שקיבל עדכון מקיף ביותר – העדכון של ה-RC היה צנוע יותר וכלל מצערת חשמלית, דיסק קדמי גדול יותר ונגיעות עיצוביות בפיירינגים. הפעם בק.ט.מ שמים את הדגש על ה-RC, והשינויים בו יהיו גדולים. יחד עם זאת, גם ה-390 דיוק יקבל עדכון מקיף בדור השלישי שלו.
בתמונות הפעם מצולם ה-390 דיוק בעת מבחנים, כאמור בגרמניה. ניתן להבחין שהשלדה, הגאומטריה והזרוע האחורית גדלו במעט, מה שאומר שגם רוכבים גבוהים מהממוצע עשויים למצוא את מקומם על הדיוק הקטן, ונראה שגם מיכל הדלק חדש וגדול יותר. אנו בטוחים שהמנוע יעבור גם אבולוציה שתעניק לו יותר הספק ומומנט, וכמובן שיהיה גם מסך TFT צבעוני. להערכתנו, האופנוע גם צפוי לקבל את מערכת ה-ABS להטיה של בוש. על אף שגרסת המבחן מצולמת כמעט ללא פלסטיקה, נראה שהעיצוב הכללי יישאר דומה מאוד לזה הנוכחי, ובקורלציה מלאה לסדרת הדיוק.
ה-390 דיוק וה-RC390 יהיו מהכלים הראשונים של ק.ט.מ שיותאמו לתקנות יורו 5 ההולכות ומתקרבות: התקנות תיכנסנה לתוקף בתחילת 2020 לכלים חדשים וב-2021 לכלים קיימים, כך שבשנתיים הקרובות אנחנו צפויים למבול של דגמים חדשים ומחודשים. צמד הדגמים, המיוצרים במפעלי באג'אג' בהודו, צפויים להיחשף בתערוכת מילאנו בסוף השנה.
נתוני המכירות העולמיות של היצרנית האמריקאית הארלי-דיווידסון צנחו במהלך הרבע הראשון של 2019 ב-3.8% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בסך הכל, על פי הנתונים שהארלי פרסמה, נמכרו בעולם בתקופה זו 49,151 אופנועים לעומת 51,086 בשנת 2018. המעניין הוא שגם בארצות הברית עצמה חוו בהארלי ירידה במכירות: 28,091 אופנועים לעומת 29,309 בשנה שעברה. לפי אנליסטים, ברבעון השני של השנה אין צפי לשיפור המספרים.
הארלי-דיווידסון LiveWire חשמלי – ייצא ב-2020
לעומת זאת, בהארלי מחכים בכיליון עיניים לשנת 2020, שנה בה יצאו מתקופת האבן של היצע אופנועי הקאסטום שלהם ויציגו שלושה דגמים מאוד מעניינים שאמורים להרחיב את קהל הלקוחות. בשלב ראשון יוצג האופנוע החשמלי ה-LiveWire. מהפרטים שפורסמו עליו אנו יודעים שיחידת ההינע היא מהדור האחרון של הכלים החשמליים, עם ביצועים טובים, טווח סוללה גדול וזמן טעינה קצר. כך למשל, טווח הרכיבה, על-פי הארלי, יספיק לכ-175 ק"מ, וטעינת הסוללה הריקה לכ-80% תיקח 40 דקות בלבד עם מטען מהיר. המנוע עצמו יהיה חזק מאוד, כשתאוצה ל-100 קמ"ש תיקח פחות מ-3.5 שניות. יחידת ההינע של ה-LiveWire תהיה ללא מצמד וללא תיבת הילוכים, כלומר עם הילוך יחיד שיכסה את כל טווח המהירויות של האופנוע, כשהמהירות המרבית תעמוד על כ-180 קמ"ש.
דגם שני שהארלי מתכוונים להוציא ב-2020 יהיה סטריטפייטר עם מנוע וי-טווין מקורר נוזל בנפח 975 סמ"ק (בתמונה בראש הידיעה). אין הרבה פרטים נוספים כרגע, אך אנו בטוחים שהוא יגיע מצויד בכל הטכנולוגיה האחרונה וכן ישמש פלטפורמה למנועים קטנים יותר בנפח. מבחינת העיצוב הוא משדר יותר ווייב של קרוזר בסגנון הדוקאטי דיאבל מאשר סטריטפייטר לוחמני, אבל איך שלא יגדירו אותו – הוא נראה טוב.
הדגם השלישי כבר נכנס לנישת האדוונצ'ר-כביש הפופולרית ויילחם ראש בראש בב.מ.וו R1250GS, בדוקאטי מולטיסטראדה 1260 ובק.ט.מ 1290 אדוונצ'ר. המנוע יהיה וי-טווין בנפח 1,250 סמ"ק, וגם פה אין עוד הרבה נתונים, אך התמונות מראות שהוא ירגיש יותר בנוח בכביש מאשר בשטח.
האדוונצ'ר של הארלי-דיווידסון
אנו מאוד מעריכים את העובדה שבהארלי-דיווידסון חושבים מחוץ לנישה בה תקעו את עצמו מימים ימימה. תחרות ליצרנים החדשים היא תמיד טובה וגורמת לכולם להיות חדים עם האופנועים שהם מציעים ועם התמחור שלהם. מה שכן, בהארלי מתמודדים עם נושא נוסף שיכול לאיים עליהם, ועוד מארצות הברית עצמה. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מאיים להטיל מיסים גבוהים יותר על מתכת (25%+) ואלומיניום (10%+), מה שיעלה את עלויות הייצור. בהארלי איימו מנגד שיעבירו את פס היצור להודו (מהלך דומה שאינדיאן מתכוונים לעשות משנה הבאה) הזולה יותר. טראמפ, בסגנונו הייחודי, כבר צייץ שצריך להחרים אותם על כך. נכון לעכשיו, כלל תעשיית הרכב מנהלת לובי חזק כנגד ההכרזה.
שנת 2020 תהיה מאוד מעניינת, ואנו נמשיך לעקוב ולעדכן.
במסיבת עיתונאים שהתקיימה בריאד בירת סעודיה נחשפו פרטים על מהדורת 2020 של ראלי הדקאר. התחרות תוזנק ב-5 בינואר מהעיר ג'דה הנושקת לחוף הים האדום, ותסתיים ב-17 בינואר באל קידיה (Qiddiya), דרומית לעיר הבירה ריאד. בריאד, אגב, יתקיים יום המנוחה במהלך המרוץ. ב-11 ימי המרוץ יכסו המתחרים כ-9,000 ק"מ. בניגוד להשערות שתוואי המירוץ יכלול רק דיונות חול, הבטיחו המארגנים שתוואי השטח יהיה ורסטילי ומעניין ויכלול לא רק דיונות חול.
כזכור, בשנים 2008-1978 ראלי דקאר עבר במדבריות אפריקה, אולם בשנת 2008 – במהדורה ה-30 החגיגית של הראלי הקשה בעולם – המארגנים ביטלו את הראלי ערב לפני הזינוק, וזאת בשל איומים ממשיים של גורמי טרור ובראשם אל-קעידה לפגוע בראלי. המהדורה ה-31 בשנת 2009 כבר התקיימה בדרום אמריקה, ומאז הראלי נערך בארגנטינה, פרו וצ'ילה, כשתוואי המסלול משתנה משנה לשנה. שנתו ה-42 של הראלי, שנחשב לקשה מכולם, כבר תפתח את הפרק השלישי בתולדות הראלי. החוזה מול הסעודים נחתם ל-5 שנים הבאות.
למדינת ישראל אין יחסים דיפלומטיים עם ערב הסעודית, כך שאנו לא יודעים מה יעלה בגורל ישראלים שירצו להתחרות. ההשערה שלנו היא שיימצא פתרון למתחרים הישראליים – ככל שיהיו כאלה.
בימאהה מאמינים בקונספט התלת-גלגלי וממשיכים לפתח אותו. אחרי הטריסיטי 125 של 2015, הטריסיטי 155 של 2017 והנייקן המגניב של 2018, בימאהה מרחיבים את משפחת ה-LMW (ר"ת Leaning Multi-Wheel) ומוסיפה כלי נוסף לתחבורה עירונית, שמאפשר גם להתנייד אל הפרברים, ואפילו ליהנות מרכיבה בינעירונית. החברה הציגה במילאנו 2018 אבטיפוס חדש בשם 3CT – טריסיטי בנפח 300 סמ"ק.
ימאהה טריסיטי 300 – כך נראית גרסת הקונספט
הגרסה שתגיע ליצור דומה מאוד לגרסת האבטיפוס שהוצגה ותהיה עם מנוע האיקסמקס 300 החזק והטוב שאהבנו במבחן ההשוואתי של קטנועי ה-300 סמ"ק. לעומת הטריסיטי 125, אשר לו מנגנון מתלה קדמי פשוט למדי, כאן ב-3CT ישנו מנגנון מתלה קדמי מתקדם יותר המאפשר את נעילת המתלה הקדמי בעצירה – כמו ב-MP3 של פיאג'ו. האופציה הזו, כך אומרים בימאהה, תגדיל את נוחות המשתמש כך שלא יצטרך להוריד רגליים בעצירות ברמזורים, וגם תקל על החניה. בימאהה לא מפרטים עדיין כיצד בנויה מערכת המתלה הקדמי, רק מציינים שהנעילה היא לא דרך הבולמים, כך שהתחושה שתתקבל בזמן נעילה תהיה רכה ונעימה. תפעול הבלמים, אגב, מתבצע גם על-ידי דוושת בלם על המדרס הימני, וזאת על-מנת לאפשר לנהגי רכב אירופאים לרכוב על ה-3CT ללא רישיון נהיגה לדו-גלגלי – כפי שהתקנות האירופאיות מאפשרות וכמו גרסאות ה-LT של ה-MP3.
גרסת הייצור של הטריסיטי 300 תוצג ככל הנראה לקראת סוף שנת 2019, כדגם 2020.
אופנוע ההונדה בו ניקי התחרה ב-2017 באליפות הסופרבייק העולמי כבר הועמד למכירה, והנה עכשיו MotoCorsa, שהם סוכנות דוקאטי בארצות הברית, מציגים גרסה של הפניגאלה V4 לזכרו של היידן. היידן עבר להתחרות בשורות דוקאטי בעונת 2009, וכך לפי מוטוקורסה אמורה להיראות גרסת הכביש של אותו אופנוע MotoGP.
לגרסה זו הוסיפו כמעט כל פריט אפשרי מקטלוג האביזרים של דוקאטי פרפורמנס, כמו מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ', בולמי אוהלינס TTX מאחור ו-R/T מלפנים, משכך היגוי של אוהלינס, חישוקי קרבון, קיט קלאץ' יבש של V4 R, רירסט ומנופים, מושב מרוץ, משקף גבוה ועוד הרבה ממתקים. המחיר המבוקש, שיוצע ב-eBay, הוא 69,000$. חלק מהסכום יועבר לקרן ניקי היידן, שמיועדת לילדים בקהילה בה הוא חי.
תמונות הריגול של הסוזוקי ויסטרום 1000 הבא הזכירו לכולם שבסוזוקי הודיעו בעבר על כוונתם להציע גרסה עם יותר יכולות שטח מאשר הויסטרום הרגיל, שבסופו של דבר מיועד לשימושי כביש. השמועות מדברות על החייאה של מותג עבר מפורסם של סוזוקי – DR800S, או בשם החיבה שלו DR BIG.
ברור לנו שמדובר על השם ותו לא, בדיוק כמו שעשו עם הקטאנה. כנראה שמנהלי השיווק מנסים לעורר את בלוטות הרומנטיקה של זקני השבט, שפעם רכבו על סוזוקים.
הסוזוקי DR750S ביג המקורי
בעוד שמיטב הפיתוח של סוזוקי מיושם כיום במנוע הווי-טווין שמניע את הויסטרום, ואילו ה-BIG הקלאסי היה בעל צילינדר יחיד וגדול – וזה היה מקור גאוותו. אנחנו לא חושבים לרגע שהם ייצרו את גרסת 2020 של אייקון שנות ה-90. כך או כך, לאותו ד"ר ביג היה תפקיד חשוב בהיצע היצרן היפני וסמל לתקופה של דינוזאורים מאובקים.
ה-DR BIG המקורי הוצג בשנת 1987 כרפליקה לסוזוקי DR-Z של גאסטון ראייה, נציג סוזוקי לראלי פאריז-דקאר של אותם השנים. שאר היצרנים הציעו גם את הגרסאות שלהם, למה שהתחבר אז לקטגוריית הדו-שימושי ('אדוונצ'ר' כיום): הונדה את האפריקה טווין, ימאהה את הסופר טנרה, קג'יבה את האלפנט, אפריליה את הטוארג ומוטו גוצי את ה-NTX750 (הוחלף ב-V65TT, שעכשיו קם לתחייה כ-V85TT ואמור להגיע ארצה).
וכאן – הביג 750 של 1988 באדום
לביג המקורי – DR750S – היה צילינדר אחד גדול בנפח 727 סמ"ק שהפיק 52 כ"ס והניע 179 ק"ג יבשים. גלגל ה-21″ הקדמי התגלגל מתחת למזלג טלסקופי קונבנציונלי (כלומר, לא הפוך) בקוטר יחסית צנוע של 41 מ"מ ומהלך של 240 מ"מ. ויסטרום מודרני כיום מוציא פי שניים הספק עם עוד 50 ק"ג לחובתו.
רפליקות הפריז-דקאר זכו להצלחה אדירה, בעיקר באירופה, ונתנו ללקוחות את ההרגשה שרק אם ירצו יוכלו לכבוש את הסהרה. האופנועים היו גבוהים, עם מיכלי דלק ענקיים ופיירינג להגנה מהרוח המדברית. כנף נמוכה אפשרה כוח הצמדה לגלגל הקדמי, ובמקרה של סוזוקי – עוד כנף גבוהה (מתחת לפנס הקדמי) ושנויה במחלוקת, שלטענת סוזוקי משמשת כספויילר להבטחת ההצמדה. בפועל רוב הלקוחות רכבו עליהם בכביש, שם היה כוחם של הדו-שימושיים. בשטח, המשקל הגבוה והמתלים של אותה התקופה, אפשרו תחושה קסומה בעיקר בשבילים מהירים וזורמים, אך לא מעבר.
כאן כבר הביג 800
בשנת 1990, הוצג דגם ה-800 סמ"ק (779 סמ"ק בפועל) עם עוד 2 כ"ס, יותר מומנט ותוספת של 6 ק"ג. שני הדגמים נמכרו בישראל, כשלדגם המאוחר הייתה הצלחה גדולה יותר, ועם השנים יצר לעצמו קהל מאמינים אדוק. המנוע היה פשוט לתחזוקה, יחד עם מכלולים מאוד אמינים. היכולת שלו לגהץ את הכביש, הנינוחות של הרכיבה – הן מבחינת התפעול והן מבחינת הנוחות – הייתה מעולה. כל עוד נכנסת לשטח שמתאים עבורו – הוא פרח. האמת, זה נכון גם לגבי המחליף הרוחני שלו – הויסטרום. שניהם לא נועדו להסעיר, אלא לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר ולאורך שנים, ובכך לגרום לך להתאהב בהם. ייצורו של ה-DR BIG הופסק בשנת 1999.
כאמור, אנחנו בטוחים שסוזוקי לא הולכים לייצר את אותו הדגם של פעם – לא מבחינת מנוע הסינגל ולא מבחינת הפשטות והתמימות. כמו במקרה של החיפושית, המיני מיינור, או הפיאט 500 – גם סוזוקי רוצים לחבר שם ישן לדגם חדש לגמרי, שבא לחזק את כל מה שדור ודור אומר: "פעם היה יותר טוב". הביג באמת שייך לפעם, ובמקרה של סוזוקי אולי באמת היה צריך להשאיר אותו שם ולא לחבר לגרסה נוספת של הויסטרום.
האם כך ייראה הסוזוקי DR BIG של 2020? (הדמיית מחשב שרצה ברשת)
