מחבר: אסי ארנסון

באינדיאן מציגים גרסאות קצה מפוארות לפרסוט (Pursuit Elite) ולצ'יפטיין (Chieftain Elite) – ב-150 ו-175 יחידות בהתאמה.

ה-Pursuit (מרדף) הוצגה בשנה שעברה כגרסת תיור של הצ'לנג'ר. לפרסוט יש תוספות פיירינג מצדי האופנוע, כתוספת למסיכת החזית המסיבית. המשקף גדול יותר ומתכוונן, המושבים רחבים יותר, כאשר משענת המורכבת נתמכת בארגז אחורי גדול יותר ונפח האחסון הכולל של הפרסוט מסתכם ב-133 ליטרים. המושבים מחוממים, ויש מערכת שמע עם רמקולים איכותיים יותר. המשקל המלא קרוב ל-400 ק"ג.

גרסת העילית תוצע בצביעת אפור-גרפיט מיוחדת או שחור מטאלי עם עיטורים בצבע ברונזה. מקטלוג האביזרים של אינדיאן נוספו אביזרים אופציונליים כמו פנסים קדמיים מתכווננים וכיול אלקטרוני לעומס הקפיץ של בולם הפוקס האחורי. יש מתגים מוארים בחושך, שיגיעו בגרסת העילית, יחד עם תאורת LED היקפית שהיא גם אדפיטיבית, תאורת 'S' ליום וגם כוללת תאורה של מזוודות הצד. מושבי הרוכב והמורכב מחוממים ומערכת השמע משודרגת עם מגבר מובנה, אקוולייזר עם 9 תדרים ו-16 רמקולים.

מנוע הפאוורפלוס (PowerPlus) נשאר זהה עם נפח מנוע הווי-טווין מקורר הנוזל שהוא 1,769 סמ"ק, עם 122 כ"ס ב-5,500 סל"ד ולא פחות מ-18.1 קג"מ ב-3,800 סל"ד. בין הצילינדרים יש זווית של 60°, ומערכת התזמון מורכבת מגל-זיזים עילי וארבעה שסתומים לצילינדר. המנוע מצויד בתיבת הילוכים בת שש מהירויות, ובהן הילוך שאותו מכנה אינדיאן אוברדרייב אמיתי – כלומר כזה שבו הגלגל האחורי מסתובב מהר יותר מהמנוע. הקו האדום מגיע ב-6,500 סל"ד, ומערכת ניהול המנוע מספקת שלושה מצבי רכיבה לבחירת הרוכב, וכן סיוע למצמד. יש יחידת IMU של בוש, שכוללת ABS להטיה ובקרת אחיזה בקו ישר ולפניות. לשליטה ובקרה יש מסך TFT בגודל 7″ שעושה הכל ומתחבר לטלפון עם אפליקציית אינדיאן RideCommand. יש בקרת שיוט ומפתח קירבה.

האינדיאן צ'יפטיין עילית משחזר את המהדורה שהוצגה בשנת 2021 ויגיע בצביעת אפור-גרפיט מיוחדת עם עיטורים בצבע ברונזה, חישוק קדמי חדש בקוטר 19″ עם 10 חישורים, תאורת LED היקפית שהיא גם אדפיטיבית, תאורת 'S' ליום, ותאורה של מזוודות הצד. ומשקף כהה המתכוונן חשמלית. כמו בגרסת הפרסוט עילית, גם כאן יש מסך TFT בגודל 7″ עם ממשק לאפליקציה, מתגים מוארים, מערכת שמע איכותית (PowerBand audio system), מפתח קרבה, מערכת לניטור לחץ אוויר בצמיגים, שלט רחוק לפתיחת מזוודות הצד בנפח 68 ליטרים ומדרכים מאלומיניום.

לצ'יפטיין עילית מנוע הווי-טווין Thunderstroke 116 (1,890 סמ"ק) מקורר האוויר המפיק 92 כ"ס ו-17.4 קג"מ, עם שלושה מצבי רכיבה (רגיל, תיור וספורט), בקרת שיוט ומערכת פליטה כפולה.

האינדיאן פרסוט עילית יוצע ב-150 יחידות ברחבי העולם, בעוד שהצ'יפטיין עילית ב-175 יחידות. קרוב לוודאי שתהיה אפשרות להזמינם בישראל, כאשר מחיריהם באירופה טרם פורסמו, בעוד שבארצות הברית הפרסוט יימכר ב-40 אלף דולר והצ'יפטיין ב-35,500 דולר, לפני תוספות.

ביום שישי הקרוב, 21.04.23, ייערך בפתח תקווה אירוע של מועדון החמש שבו יושקו ארבעה אופנועים נוסטלגיים משופצים.

אירועי מועדון החמש הם תמיד מסע בזמן לתקופה אחרת שאנחנו מאוד אוהבים לסקר בפינת הנוסטלגיה אצלנו. ב-21 באפריל ייחשפו לקהל ארבעה אופנועים משנות ה-70 ואילך, שעליהם עמלו רבות על-מנת להחזירם לאותם הימים ולהביא אותם למצב חדש.

באירוע בפתח תקווה ניתן יהיה לראות ג'ילרה GR2 משנות ה-70, פנטיק אנדורו משנות ה-80 (כאן תוכלו לקרוא על הפנטיק קבלרו, אח מאותה המשפחה), סוזוקי TS50W וסוזוקי וולף 50 – שניהם משנות ה-90.

ניתן יהיה לראות, להריח ולגעת ברכבים ואופנועים נוספים 'מפעם' שיגיעו לתת כבוד, וכל זה יקרה במתחם יכין סנטר החל מהשעה 16:20.

שם ארוך: טריומף בונוויל T120 בלאק DGR מהדורה מוגבלת (TRIUMPH BONNEVILLE T120 BLACK DGR LIMITED EDITION). כל זה לכבוד עשור של שיתוף פעולה עם ארגון ה-DGR.

ארגון 'רכיבת הג'נטלמנים' – ה-DGR – מתייחס למסורת אשר מטרתה גיוס כספים למלחמה בסרטן הערמונית. לשם כך הוקם אתר ייעודי אליו נשלחים המשתתפים לתרום מכספם, וכן מתאגדים מתנדבים מערים שונות מכל רחבי העולם כדי לקיים מסע אופנועים עמוס בסטייל ייחודי, שימשוך את תשומת הלב הנדרשת למטרה הראויה. הרוכבים מאמצים את הסגנון והלבוש של הג'נטלמנים, כל אחד על פי פרשנותו וראות עיניו. הרכיבות – אשר מתקיימות גם בישראל – סייעו לגייס מעל ל-37.5 מיליון דולר ברחבי העולם, והשנה יתקיימו ב-21 במאי.

בטריומף מלווים את הפרויקט מזה עשר שנים, ובשנה שעברה הציעו מהדורה יחידה בשיתוף פעולה עם חברת הגיטרות גיבסון. לציון אירוע העשור מציעים מהדורה מוגבלת של 250 של הבונוויל T120 בלאק. המהדורה המיוחדת תגיע עם צביעה דו-גונית של לבן ושחור המופרדים על-ידי פס מוזהב, ועם מושב חום. יש אזכורים של המהדורה המיוחדת על-גבי האופנוע, ויש לוחית עם מספור הכלי וחתימה של מנכ"ל טריומף ומייסד ה-DGR. כלי מספר 001 יימסר למי שיתרום את הסכום הגבוה ביותר השנה. מחירו באירופה צפוי להיות יקר בכ-800 אירו מהגרסה הרגילה, אשר עולה בישראל 113 אלף ש"ח.

הטריומף בונוויל התחיל את דרכו ב-1959 עם ה-T120 המקורי – טווין מקורר אוויר בנפח 650 סמ"ק. גם אחרי סגירת המפעל, הבונוויל המשיך להיות מיוצר בסדנת המרוצים של לס האריס שקיבלה את הרישיון מג'ון בלור. אך הבונוויל האחרון לא זכה להצלחה, ובשנת 1988 – כמעט 30 שנה לאחר שהחל ייצורו – חדל השם בונוויל להתקיים.

רק ב-2001 החזירה טריומף את השם בונוויל לקו הייצור, נאמנים למקור עם מראה קלאסי ומנוע טווין מקבילי מקורר אוויר בנפח 800 סמ"ק. אופנוע פשוט וזול יחסית. ב-2005 הנפח גדל מעט, אך רק ב-2016 הוצג ה-T120 החדש, עם מנוע מודרני בנפח 1200 סמ"ק, קירור נוזל וגל זיזים עילי יחיד. שנה מאוחר יותר הצטרף האח הקטן, ה-T100 בנפח 900 סמ"ק לליין הקלאסיים המודרניים של טריומף.

צפו בווידאו – טריומף בונוויל T120 במבחן:

בסוף שנת 2004 החליטו בק.ט.מ לייצר גרסת היפרמוטו על-בסיס ה-950 אדוונצ'ר המוצלח ומצליח. סופרמוטו עם מנוע וי-טווין בנפח 942 סמ"ק, סך הכל נשמע הגיוני, לא?

בשלהי שנת 2004 ניצלו באוסטריה את תערוכת מינכן על-מנת להציג שני אופנועים חדשים, שנבנו עם הד.נ.א המוצלח של ה-950 אדוונצ'ר שהוצג שנה לפני כן, ושבתורו נבנה עם הד.נ.א הישיר של ה-950 ראלי, שבכלל היה אופנוע מרוצים טהור שניצח בראלי דקאר. הראשון היה ה-990 סופר דיוק שהיה חתיכת סטריטפייטר מטורלל, והשני היה גרסת סופרמוטו לכביש, ה-950SM או 950 סופרמוטו.

מנוע ה-LC8 עבר בשלמותו מהאדוונצ'ר – נפח של 942 סמ"ק, מקורר נוזל, עם גל-זיזים עילי כפול ו-8 שסתומים. שני הצילינדרים הגדולים הועמדו בזווית של 75° ויצרו מנוע וי-טווין חזק וגמיש. המספרים הראו 98 כ"ס ב-8,000 סל"ד וכ-10 קג"מ ב-6,500 סל"ד שיצרו חתיכת מנוע מלהיב, שהוזן על-ידי צמד קרבורטורים של קייהין בקוטר 43 מ"מ. גם מערכת המתלים של WP נלקחה ממנו, עם מזלג הפוך בקוטר 48 מ"מ ומהלך של 200 מ"מ מלפנים ו-210 מ"מ מאחור, שניהם עם יכולות כיוונון מלאות. בסיס הגלגלים עמד על 1,510 מ"מ (קצר יותר מהאדוונצ'ר), גובה המושב 875 מ"מ והמשקל היבש 191 ק"ג. הבלמים העצומים של ברמבו הורכבו מצמד דיסקים בקוטר 305 מ"מ מלפנים ועוד אחד להחלקות הזנב של 240 מ"מ מאחור.

את חישוקי השטח זרקו, ובמקומם הורכבו צמד חישוקי 17″ עם צמיגי פירלי סקורפיון דביקים בגודל 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור – ואלו עשו את ההבדל. הסופרמוטו הגיע ללא עזרי אלקטרוניקה וללא מסיחי דעת כגון משקף או מד סל"ד (המהירות הוצגה במספרים דיגיטליים). עם מושב קרבי וכידון שטוח כל מה שנשאר לרוכב זה לסיים את הכביש המהיר כמה שיותר מהר (עם מהירות מרבית של 220 קמ"ש) ולהגיע לכבישי ההרים -ושם החוויה התחילה. מנוע חזק, בלמים מטורפים, בולמים ארוכים וקשוחים, וגז, הרבה גז ו-ווילי וסליידים. מי שממש לחץ גילה משקל גבוה ובולמים מעט רכים, אבל זה היה שווה את זה.

בשנת 2006 הוצגה גם גרסת ה-R הקרבית יותר, עם שלדה וקפיצים צבועים בכתום, גרפיקה שונה, מושב ומיכל דלק קטנים יותר שנלקחו מה-950 אנדורו. בשנת 2007 קיבלנו את מנוע ה-990 מוזרק הדלק של הסופר דיוק עם 115 כוחות סוס, קצת יותר מומנט, מד סל"ד ו-ABS של בוש שניתן גם לנתק לטובת החלקת הזנב בכניסה לפנייה. חתיכת מכונה!

כמה יחידות של הק.ט.מ 950SM ושל ה-990SM הגיעו ארצה, כולל של גרסת ה-R הקרבית, וידוע לנו על כמה אקזמפלרים במצב מצוין שעדיין תוקפים את הכבישים המפותלים הישראליים.

למי שיש סבלנות, כאן יש סקירה ארוכה של ה-950 סופרמוטו של אחד מכתבי RevZilla:

במשרד התחבורה, בראשות השרה מירי רגב, מקדמים תיקון לתקנות התעבורה, על-מנת לאפשר ייבוא קטגוריות חדשות של אופנועים דו ותלת-גלגליים, תוך הגדלת מגוון הדגמים המותרים בייבוא, לפי התקינה האירופאית: L1e-b – קטנועים חשמליים המוגבלים למהירות של 45 קמ"ש (Moped), ו-L5e – קטנועים תלת-גלגליים. ההשפעה על הקהל הישראלי זניחה מפני שלא מתאפשר לרכוב עליהם עם רישיון B.

התיקון מתבסס על המלצות צוות מקצועי שסקר את כלל הקטגוריות בהתאם לרגולציה האירופית על כל היבטיה, לרבות הנדסת תנועה ותשתיות, השפעה על זרימת התנועה והגודש בכבישים, והשוואת דרישות הרישוי למקובל באיחוד האירופי, בהתאם לתקנות התעבורה ושמירה על בטיחות המשתמשים. התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת קטגוריות חדשות ושונות אשר אינן מותרות לייבוא ותנועה בכבישי ישראל, אך נכנסים למדינה תחת סיווגים אחרים, ודורשים מענה רגולטורי מתאים, כגון ה'ריקשות' המודרניות מסוג תלת אופנוע משא.

עד היום, הוסדרו בתקנות התעבורה בישראל, רק חלק מסוגי הכלים הנמנים על קטגורית L לפי התקינה האירופית. חלק מסוגי הכלים מהקטגוריות שאינן מאושרות לייבוא, הוכנסו תחת סיווג רכב תפעולי, קלנועית או אופניים חשמליים. מדובר למעשה בייבוא עוקף ללא דרישות תקינה, אשר תורם להרחבת השימוש בכלים אלו בדרכים שאינן מיועדות לכך תוך זליגת הכלים שאינם עומדים בדרישות התקינה, ולכן בעלי רמת בטיחות נמוכה, גם לכבישים ציבוריים.

רכב תפעולי מותר לשימוש רק באזור סגור המוגדר כאזור תפעולי, שעליו אחראי מפקח מורשה. כלים תפעוליים אינם עוברים מבחן רישוי שנתי, וחלקם אף עולים על כבישים ציבוריים בניגוד לחוק וכתוצאה מכך אינם מכוסים בטיחותית ומסכנים את עצמם ואת משתמשי הדרך.

התיקון גם יאפשר אישור קטגוריית אופנועים L5e, המתייחסת לתלת-גלגלי, אם כי גם כאן מדובר על דרגת רישיון המחויבת במבחנים מעשיים לרישיון נהיגה, ולא כמו במרבית מדינות אירופה – המתירות למחזיקי רישיון נהיגה על רכב לרכוב על כלים תלת-גלגליים גם מבלי שיצטרכו להחזיק ברישיון נהיגה לדו-גלגלי. השימוש בהם מוגדר בתקנות כיום כזמני, והתיקון יאפשר להפוך אותו לקבוע באמצעות הכרה בתקינה האירופית המסדירה אותו.

אימוץ הקטגוריות החדשות יאפשרו ייבוא ושימוש חוקי בישראל של קטגוריות אופנועים L1e-B, שהם קטנועים חשמליים קטנים עם מהירות מקסימלית של 45 קמ"ש (Moped), ותלת-גלגליים (L5e-A ו- L5e-B), וכך יסדירו את השימוש בהם תוך הקפדה על ייבוא לארץ של כלים שעומדים בדרישות התקינה האירופית המחמירה, שמירה על בטיחות הרוכבים והציבור.

הפרסום העדכני של משרד התחבורה הוא למעשה עדכון ורענון הידיעה אשר פורסמה בקיץ 2020, מה שמראה על קצב הדברים במשרדים ממשלתיים. אז דובר על אישור דרגות רישוי חדשות בהתאם לתקינה האירופאית. במדינות אירופה נמכרים כלים מקטגוריית L1e-b – קטנועים חשמליים קטנים עם מהירות מקסימלית של 45 קמ"ש (Moped) – כתחליף עירוני זול, שקט ולא מזהם לקטנועים קונבנציונליים. הם מספקים מהירות גבוהה יותר מאופניים חשמליים ומאפשרים נסיעה בטוחה בכבישים עירוניים. אופניים חשמליים מורשים בישראל למהירות של עד 25 קמ"ש, ויוצרים פער מסוכן בין מהירות הנסיעה שלהם לזו של התנועה מסביב. הרעיון הוא לאשר הקטגוריה כאמצעי זול משמעותית מקטנועים 125 סמ"ק. כלים אלו יחויבו אמנם ברישוי ובביטוח, אך בתעריף שנגבה מקטנועי 50 סמ"ק, קרי בין 1,500 ל-2,000 שקלים בשנה, שזה פחות ממחצית ממחיר ביטוח החובה מהפול שמשלמים רוכבים 125 סמ"ק. בנוסף, במרבית מדינות אירופה, הרכיבה על קטנועים חשמליים מדרגת רישיון זה מותרת לבעלי רישיון B לרכב פרטי, כך שאין צורך להוציא רישיון נהיגה לדו-גלגלי.

ההמלצה של הדרג המקצועי הייתה לחייב את הכלים החשמליים האלו בחובת רישיון A2, כלומר יש צורך במבחן תיאוריה ומבחן שליטה. זאת בניגוד לרוב מדינות אירופה, שם כאמור כלים אלו מאושרים לרכיבה גם ללא רישיון מיוחד החל מגיל 24, או למי שכבר נושא רישיון נהיגה B לרכב פרטי.

הוועדה גם המליצה על אישור קטגוריית אופנועים L5e, המתייחסת לתלת-גלגלי, אם כי גם כאן מדובר על דרגת רישיון המחויבת במבחנים מעשיים לרישיון נהיגה, ולא כמו במרבית מדינות אירופה – המתירות למחזיקי רישיון נהיגה על רכב לרכוב על כלים תלת-גלגליים גם מבלי שיצטרכו להחזיק ברישיון נהיגה לדו-גלגלי. השימוש בהם מוגדר בתקנות כיום כזמני, והדרג המקצועי במשרד, כאמור, ימליץ להפוך אותו לקבוע באמצעות הכרה בתקינה האירופית המסדירה אותו.

חשוב לציין שהגדרת שתי הקטגוריות הללו בתקנות הישראליות מהווה עדכון זניח למדי, שכן על ציבור הנהגים והרוכבים הישראלי לא תהיה שום השפעה – כלים תלת-גלגליים וכן כלים חשמליים עד 45 קמ"ש (מופדים) מיובאים לישראל כבר היום, גם אם תחת קטגוריית רישוי אחרת. השפעה אמיתית על התחבורה הישראלית הייתה יכולה לקרות אם במשרד התחבורה היו מאמצים את התקנות האירופאיות באופן מלא ומאפשרים לרכוב על תלת-גלגלי מקטגוריה L5e או על קטנוע חשמלי עד 45 קמ"ש מקטגוריה L1e-b עם רישיון נהיגה לרכב פרטי (B).

שרת התחבורה מירי רגב: ״ההתפתחויות המהירות בתחום הרכב הדו-גלגלי בשנים האחרונות הקדימו את הרגולציה והחקיקה, ויצרו עולם חדש של קטגוריות כלי רכב שהמחוקק לא הכיר בעבר. התקנות החדשות באות לעשות סדר בשוק המורכב הזה. רכב דו-גלגלי תופס פחות מקום על הכביש ובחניה, אינו נתקע בפקקים ותורם להפחתת הגודש, ועלות הרכישה והאחזקה שלו נמוכות, ואם הוא חשמלי, הוא תורם גם להפחתת הרעש והמזהמים. לצד אלה, קיימים הסיכונים המוכרים של נהיגה פרועה וחסרת אחריות, המסכנת את הולכי הרגל ואת הרוכבים עצמם. אני מקווה כי התקנות החדשות יאושרו בהקדם ויסדירו את הענף, וכך יגבירו את הבטיחות בכבישים ויתרמו להקלת עומסי התנועה בערים״.

הימאהה ווריור (Warrior) 350 היה טרקטורון ספורט שנמכר בישראל בשנות ה-90, אשר זכה להצלחה מרשימה עד שהרשויות עלו על זה.

בסוף שנות ה-80 החלו להימכר בישראל טרקטורונים, שבתחילה יועדו בעיקר לשוק החקלאי. הנגזרת מכך היא שלא הוטל עליהם מס קנייה והמחירים היו נמוכים יחסית עבור כלים שידעו גם לעבוד וגם לספק חוויית רכיבה לצד עבירות מרשימה לצד דריפטים מטורפים בהנעה (והנאה) אחורית. בשלב מסוים בשנות ה-90 החליטו במשרד התחבורה לשים קץ לתופעה הזאת, שמתוך אלפי טרקטורונים שנמכרים מדי חודש – חלקם הגדול יוצא לנשום אוויר רק בסופי השבוע. על כיף צריך לשלם.

גיל הרכיבה הועלה מ-16 ל-17.5, בדומה לרישיון נהיגה לרכב. המהירות המרבית הוגבלה ל-40 קמ"ש, והגזרה הקשה ביותר הוטלה בדרישת התקנה של קשת התהפכות מקורית – מלפנים ומאחור. היצרנים השונים הזדעקו והתנגדו, עם הוכחות לכך שהקשתות משפיעות לרעה על מרכז הכובד ומסכנות את הרוכב, ובנוסף העומס המוגבר על השלדה עלול לפגוע בה. חובה זו צומצמה בשלב מסוים רק לחלק האחורי, ורק בינואר 2022 בוטלה לגמרי על-ידי משרד התחבורה.

לתוך תקופת השיא הקצרה יחסית נכנסו לתמונה בצד הספורטיבי ההונדה TRX300EX, הפולריס סקרמבלר והימאהה ווריור 350. האחרון הוצג בשנת 1987 והתגאה בראש ובראשונה במתנע חשמלי. המנוע התבסס על צילינדר אחד בנפח 348 סמ"ק עם גל-זיזים עילי יחיד וקירור אוויר. לתמסורת היו שישה הילוכים ועוד הילוך אחורי. נתון ההספק המוצהר קצת מבלבל, שכן הוא עומד על 19 כוחות סוס בסך הכל, שהגיעו לצמד חישוקי ה-10″ מאחור (9″ מלפנים). קשה לנו להאמין שאי-פעם היה ווריור שנשאר מקורי עם הנתונים האלה. המהירות המרבית המוצהרת עמדה על מעט מעל 100 קמ"ש. שוב, ראו את ההערה האחרונה.

המשקל המלא גירד את ה-181 ק"ג ונישא על מתלי עצה נפרדים שסיפקו מהלך של 200 מ"מ. מרווח הגחון עמד על 125 מ"מ, האורך הכללי 1,838 מ"מ, הרוחב 1,079 מ"מ וגובה המושב 764 מ"מ. מערכת הבלימה הורכבה מצמד דיסקים קדמיים – אחד לכל גלגל ועוד אחד אחורי שישב על הסרן.

הוא לא היה מטורף כמו אחיו הדו-פעימתי הימאהה בנאשי 350, אבל בעולם הרחב והנאור הימאהה ווריור 350 נועד לרכיבה ספורטיבית במסלולים ובתחרויות, ובינו לבין עולם החקלאות לא היה שום קשר. בישראל, ללא המסלולים והתחרויות הייעודיות, הוא זכה לפופולריות גבוהה יחסית וסיפק הרבה מאוד כיף בשטחים פתוחים (לא ממש לעבירות), בטח בגרסאות המשופרות – מי יותר ומי פחות.

ימאהה הפסיקו את הייצור של הווריור 350 בשנת 2004, אבל הוא סיים את תפקידו כאן בנקודה שהתחילו להקשיח עמדות בנוגע לטרקטורונים.

בימאהה מסמנים את שנת 2050 כשנה בה כבר לא יהיו הרוגים בתאונות אופנועים. בדרך לשם הם ממשיכים לשכלל את מערכות ההגנה על הרוכב, ובראשן מערכת ייצוב אוטומטית לאופנוע.

הרעיון של המערכת כבר הוצג בשנה שעברה, אך כעת מדווחים בימאהה על התקדמות בפיתוח. מדובר על מערכת לה הם קוראים AMSAS (ר"ת Advanced Motorcycle Stability Assist System) שמסמנת מערכת עזר ליציבות האופנוע. לשיטת ימאהה, במהירויות של עד 5 קמ"ש יתערבו המערכות המתבססות על חיישני יחידת מדידה אינרציאלית IMU וייצבו את הכידון. הדבר יאפשר לרוכב להגיע בבטחה לעצירה גם ללא שימוש בידיים.

לפי המחקרים שביצעו בימאהה, מתוך 100% התאונות, כ-70% מתרחשות כשתי שניות לאחר הגורם (או הטריגר) לתאונה. 10% מתרחשות בגלל טעויות בזיהוי המכשול, 17% בגלל החלטה שגויה ו-5% בגלל טעות רכיבה. המערכות של ימאהה יוכשרו לזיהוי מוקדם של גורם תאונה, הפחתה של הנזק ושיפור יכולות ההתחמקות של הרוכב. על-בסיס הנתונים האלה פיתחו בימאהה רובוט-רוכב אוטונומי (MOTOBOT), אופנוע עם בינה מלאכותית (AI) ומערכת ייצוב אוטומטית (MOTOROiD) – אלו מיועדות למחלקת מחקר ופיתוח שנועדה למצוא את כל הטכנולוגיות שיאפשרו להפחית את התאונות, ויוטמעו באופנועים סדרתיים של ימאהה, ואף באופניים.

אחד מהפיתוחים הוטמע בימאהה טרייסר 9GT+ החדש עם מערכת רדאר אשר מאפשרת בקרת שיוט אדפטיבית (ACC – ר"ת Adaptive Cruise Control) ומשנה את מהירות האופנוע בהתאם למהירות התנועה מלפנים. ההאטה והבלימה – וכאן הפיתוח הייחודי של ימאהה – אפשרית גם דרך מערכת בלימה משולבת (UBS – ר"ת Unified Brake System) המפעילה את שני הבלמים כאשר הרוכב מפעיל את הבלם הקדמי או האחורי – וזה כאשר מצב BC (ר"ת Brake Control) מופעל.

כאמור, בימאהה ממשיכים להשקיע בפיתוחים שמתחילים להגיע גם לאופנועים הסדרתיים, וזאת במטרה לזהות ולמנוע תאונות או להפחית מחומרתן, והכל בשם הבטיחות לרוכבים.

בשנת 1984 הוצג הקוואסאקי KLR600, כאשר פחות משנתיים לאחר מכן מנועו הוגדל והוא הוחלף על-ידי ה-KLR650, שנמצא איתנו עד היום.

לשנת 1987 הציגו בקוואסאקי את ה-KLR650, שהחליף, כאמור, את ה-KLR600 ונועד להיכנס למשבצת הדו-שימושי שאמור לספק יכולות דואליות טובות בכביש ובשבילים, לצד פשטות הנדסית שתוביל לקשיחות ולאמינות. תפיסת העולם של סגמנט האדוונצ'ר – או דו-שימושי אם גדלתם בשנות ה-80 ו-90 – הייתה פחות לרושם ויותר לפונקציונליות ולשרידות.

המנוע נשא צילינדר אחד גדול בנפח 652 סמ"ק, מקורר נוזל, בעל ארבעה שסתומים ועם גל זיזים עילי כפול. הוא סיפק 48 כוחות סוס ב-6,500 סל"ד ו-5.3 קג"מ ב-5,500 סל"ד. חמשת ההילוכים הביאו אותו למהירות מרבית של סביב 160 קמ"ש – למי שהצליח להחזיק מול הרוח. החישוקים היו במידות הנכונות – 21″ מלפנים עם צמיג במידה של 90/90 ו-17″ במידה של 130/80. מזלג הקאיאבה הקונבנציונאלי הצנום בקוטר 38 מ"מ סיפק מהלך יפה של 230 מ"מ, ואותו הנתון היה גם מאחור. גובה המושב עמד על 889 מ"מ והמשקל היבש על 153 ק"ג – או 189 ק"ג עם כל 23 הליטרים במיכל הדלק שנכנסו במיכל הגדול, וכן שאר הנוזלים הנדרשים. מערכת הבלמים הסתמכה על דיסק בודד מלפנים בקוטר 230 מ"מ ועוד אחד מאחור של 204 מ"מ.

אל ה-KLR650 הצטרפה, לאחר מספר שנים, גרסת 'Tengai', שמשמעות השם ביפנית הוא הסוף של השמיים. הוא נבדל עיצובית בפיירינג מסיבי מלפנים שעטף את הפנס הקדמי מלפנים והגיע עד למיכל הדלק. הכנף הקדמית ירדה למטה ועטפה את הגלגל הקדמי. הוא נועד לספק יותר נוחות ויכולות כביש ארוכות ואימץ את שפת העיצוב של רפליקות פריז-דקאר. מעבר לשינויים החזותיים שהוסיפו עוד כמה ק"ג, לא היו שינויים נוספים.

בשנת 2008 בוצע השינוי הראשון האמיתי ב-KLR650 עם פנס קדמי כפול, מזלג שגדל ל-41 מ"מ, זרוע אחורית חדשה, בלמים משופרים ומערכת קירור משודרגת, לצד שינויים ויזואליים קטנים. לפני כשנתיים היה עוד עדכון משמעותי (מעט) יותר, כאשר בוצע מעבר להזרקת דלק, לאחר שעד כה ההזנה התבצעה דרך קרבורטור. מערכת המתלים נשארה עם המזלג הטלסקופי בקוטר 41 מ"מ כאשר תנועת המתלה ירדה ל-200 מ"מ מלפנים ו-185 מ"מ מאחור. הדיסק הבודד מלפנים גדל ב-60 מ"מ ל-300 מ"מ. מבחינת ארגונומיה יש כידון שהתרחב ב-10 מ"מ, רגליות רוכב שנעו 10 מ"מ קדימה, מיכל דלק מעוצב מעט שונה, לוח שעונים LCD ומשקף גבוה יותר. המשקל המלא של הכלי עלה ל-206 ק"ג.

ה-KLR650 הגיע ארצה בשנת 1994, עם כניסתה של קוואסאקי ארצה, ונמכר פה כמה שנים – אם כי לא בכמויות גדולות. הוא לא היה רב מכר עולמי ולא נועד להיות כזה. יש לא מעט מטיילים באוסטרליה ובדרום אמריקה שיכולים לספר סיפורים וחוויות טיול על-גביו, כאשר סביר להניח שהאופנועים המשיכו וממשיכים עד היום לעבור ממטייל למטייל.