בבטא מציגים את אופנועי הטריאל מדגמי EVO של שנת 2023.
חברת בטא האיטלקית מייצרת אופנועי טריאל כבר משנת 1979, אז הציגה את ה-TR 50 בתערוכת מילאנו, ולאופנועיה אליפויות עולם מרובות ויותר מ-100 אליפויות אזוריות. דגמי ה-EVO מציעים מנועים שופעי מומנט כנהוג בעולם הטריאל, שלדות אלומיניום קלות וקשיחות, בולמים פרוגרסיביים, משקלים נמוכים וגרפיקות מודרניות.
בטא EVO דגם 2023
בבטא מחדשים לשנת 2023 את סדרת ה-EVO – המגיעה בנפחי מנוע של 80, 125, 200, 250 ו-300 סמ"ק (הכולל גם גרסת Super Smooth 'רכה יותר') דו-פעימתיים ו-300 סמ"ק ארבע פעימות. לכל הגרסאות יש מגן רדיאטור חדש המספק הגנה טובה יותר וזרימת אוויר טובה יותר העוזרת לפינוי חום, ויש כיסוי מיכל דלק חדש אשר גם מכסה את מוביל הכבל. על מיכל הדלק יש את בורר מפות ניהול המנוע, במקום שגם מוגן יותר מנפילות. הבולמים מכוילים מחדש לשנת 2023, כאשר אנו נפגשים שוב עם המזלג ה-א-סימטרי – כלומר צד ימין וצד שמאל שלו שונים. בצד שמאל יש קפיץ מתכוונן שדרכו מכוונים את גובה ההמתלה, כשבצד ימין מכוונים את השיכוכים השונים. לכל צד יש נפח שמן שונה עבור התפקידים השונים. הבולם האחורי שופר בשיכוך ההחזרה על-מנת לעזור לרוכב בהקפצה של החלק האחורי. יש ידיות רוכב חדשות, וכן צמיגי מישלין טריאל לייט מלפנים וטריאל X-לייט מאחור.
המנועים הדו-פעימתיים בנפחים 250 ו-300 סמ"ק מקבלים גל ארכובה חדש וטלטל שקצר יותר ב-1.5 מ"מ. יש צילינדר חדש וקל יותר, יחד עם תא שריפה חדש, שעוזרים לשפר את המומנט בסל"ד נמוך. מפות ניהול המנוע עודכנו בהתאם ויש כיסוי חדש לסעפת מערכת הפליטה.
כבכל שנה יש גרפיקה חדשה, וזאת תגיע בחודש ספטמבר על גרסאות ה-EVO החדשות. טרם נמסרו מועד הגעה ומחירים בישראל.
בטא אבו 80 ג'וניורבטא אבו 80 סניורבטא אבו 125בטא אבו 200בטא אבו 300SS 2Tבטא אבו 4T
בקאן-אם משחררים תמונות של שני האופנועים החשמליים הראשונים שעתידים להגיע לייצור כבר בשנה הבאה – האוריג'ין (Origin) והפולס (Pulse).
לאחר שהודיעו על כוונתם לפני מספר חודשים, בחברת קאן-אם מסמנים את שנת 2024 להצגת אופנועים חשמליים בייצור סדרתי. החברה הקנדית אינה זרה לתחום הדו-גלגלי, כאשר בשנות ה-70 המוקדמות המותג היה הזרוע הדו-גלגלית של BRP, עם דגמי מוטוקרוס ואנדורו שזכו להצלחות גם במרוצים. לאחר מכן המיקוד עבר לטרקטורונים, דגמי צד לצד (SBS) כמו המאבריק X3 שאנחנו מכירים בארץ, Sea-Doo, סקי-דו ועוד. בשנת 2019 רכשה החברה את הזכויות לאופנועי אלטה (Alta Motors), שעד לסגירתה הייתה הבשורה בתחום אופנועי השטח החשמליים.
קאן אם אוריג'ין – אדוונצ'ר
כעת משחררים בקאן-אם תמונות של האופנועים הראשונים, שיגיעו כבר בקיץ 2024. אין פרטים מלאים – כאשר אלו ייחשפו בעוד שנה מהיום – למעט השמות ותמונות של גרסאות אבטיפוס. הגרסה הראשונה נקראת פולס (Pulse – דופק) והיא שילוב של נייקד-רודסטר, כאשר הגרסה השנייה נקראת אוריג'ין (Origin – המקור), אדוונצ'ר עם חישוק שפיצים קדמי בקוטר 21″ ועיצוב שמזכיר אדוונצ'רים של הוסקוורנה ודוקאטי.
האופנועים יגיעו עם מנוע חשמלי של רוטקס שנקרא E-Power, ובשלב זה אין נתונים לגבי המנועים עצמם או הסוללות. לאופנועים זרוע אחורית חד-צידית וככל הנראה רצועת הינע ולא שרשרת. כאמור, פרטים נוספים ייחשפו בקיץ 2023, כאשר החשיפה הרשמית של שני האופנועים החשמליים של קאן-אם צפויה להיות רק בקיץ 2024.
רויאל אנפילד מציגים את ההאנטר 350 – גרסה נוספת על פלטפורמת ה-350 סמ"ק.
על פלטפורמת ה-350 של רויאל אנפילד תמצאו את המטאור 350 כרטרו-מודרני לאוהבי המותג ההודי, ואת הקלאסיק 350 – אשר חולק את אותם המכלולים, אבל לוקח את העיצוב אחורה ל-G2 משנת 1948 – הדגם הראשון של אנפילד עם בולם אחורי. כעת מציגים ברויאל אנפילד גרסה נוספת אשר נקראת האנטר (Hunter) 350.
רואיל אנפילד האנטר 350 – דגם נוסף על פלטפורמת ה-350
המנוע והמכלולים זהים לגרסאות המוזכרות, עם מנוע חד-צילינדרי בנפח 349 סמ"ק מקורר אוויר עם הזרקת דלק אלקטרונית. ההספק עומד על 20.4 כ"ס ב-6,100 סל"ד והמומנט על 2.75 קג"מ ב-4,000 סל"ד, כאשר תיבת ההילוכים מגיעה עם 5 מהירויות. השלדה עשויה מפלדה, כאשר מלפנים יש מזלג טלסקופי בקוטר 41 מ"מ עם מהלך של 130 מ"מ, החישוקים במידות 17″ מלפנים ומאחור. המשקל היבש עומד על 181 ק"ג – קל ב-14 ק"ג מהקלאסיק 350. בסיס הגלגלים קצר ב-20 מ"מ מהקלאסיק וב-30 מ"מ מהמטאור – לטובת התנהגות טובה יותר.
ההאנטר 350 מגיע בשתי גרסאות – מטרו ורטרו. גרסת המטרו מגיעה עם פנס אחורי LED ומאותתים עגולים. לשתי הגרסאות פנס הלוגן מלפנים. למטרו חישוקים יצוקים, בעוד הרטרו מגיע עם אפשרות לחישוקי שפיצים. יש הבדל במערכות הבלימה, בעוד שלמטרו יש צמד דיסקים ומערכת ABS דו-ערוצית והוא צפוי להגיע לשוק האירופאי ובכלל זה לישראל, הרטרו מגיע עם בלם תוף מאחור ומערכת ABS חד-ערוצית, וככל הנראה שלא יגיע לשוקים האירופאים.
צמד דגמי ההאנטר צפויים להגיע ארצה, כשבשלב זה לא ידוע מועד ההגעה ולא המחיר, אולם זה האחרון צפוי להיות סביב אלו של המטאור (27-25 אלף ש"ח) והקלאסיק (28 אלף ש"ח).
ההונדה CRF1100L אפריקה טווין מקבל לשנת 2023 שינויי גרפיקה בלבד.
הונדה CRF1100L אפריקה טווין דגם 2023
סדרת האפריקה טווין המודרנית היא רבת המכר של הונדה בסגמנט האדוונצ'ר בפרט ובהיצע הכללי בכלל. כזכור, בשנת 2016 החזירו בהונדה את השם האייקוני 'אפריקה טווין'. ה-CRF1000L – אדוונצ'ר גדול ואיכותי בעל יכולות שטח אמיתיות וטובות – כבש את סגמנט האדוונצ'ר, כשבמקביל הציגו בהונדה גם גרסת DCT אוטומטית. בשנת הדגם 2018 האפריקה טווין עודכן וקיבל מתיחת פנים יחד עם תוספות אלקטרוניקה כמו מצערות חשמליות. בהונדה הציגו גם את האדוונצ'ר ספורט, גרסה גדולה יותר ומאובזרת יותר שמיצבה את עצמה מול גרסאות העילית של היצרנים האירופאיים. לשנת 2020 הציגו בהונדה גרסה חדשה לגמרי בנפח 1100 סמ"ק, ובחרו להוסיף גרסת פרימיום נוספת עם מערכת הבולמים החשמלית הסמי-אקטיבית החדשה של שוואה – לראשונה באופנוע של הונדה – כשגם אותה ניתן לבחור עם הגיר הרגיל או ה-DCT, שאחראי על 51% מהמכירות. כלומר, על כל גרסה עם גיר רגיל נמכר גם אחד עם DCT.
לאחר שלשנת 2022 השינויים העיקריים התמקדו בגרפיקה חדשה ובולטת יותר, בחרו בהונדה לא לגעת באפריקה גם לשנת 2023, למעט גרפיקה שונה לגרסה הרגילה ולספורט. המנוע הוצג כבר ל-2020 כשהוא מותאם לתקנות יורו 5, ולכן לא בוצעו שינויים בטווין המקבילי בנפח 1,084 סמ"ק, והוא מפיק 102 כ"ס (75 קילוואט) ב-7,500 סל"ד ו-10.7 קג"מ (105Nm) ב-6,250 סל"ד.
משפחת ההונדה CRF1100L אפריקה טווין לשנת 2023 צפויה להגיע לישראל בקרוב, כאשר לא צפויים שינויים במחיר.
ההונדה CBR1000F הוריקן היה האופנוע של הונדה לחציית יבשות מהירה ונוחה בשנות ה-80.
ההונדה CBR1000F הוריקן הוא אחד מחוצי היבשות הגדולים של שנות ה-80, שניסה (והצליח) לשלב עוצמה לצד נוחות, מסלול לצד טיול, מהירות לצד יציבות. מסוג האופנועים הכולבויניקים שיכולים לעשות הכל, אבל לא להתעלות או לקחת את המיקוד מאופנועים אחרים. את כל זה הוא עשה בדרך של הונדה לפני עידן הפיירבלייד – תיראה מרובע, אבל תדע שאתה על האופנוע הטוב ביותר.
הונדה CBR1000F הוריקן – חוצה יבשות
להוריקן היה מנוע עם ארבעה צילינדרים שיצרו נפח כולל של 998 סמ"ק. קירור נוזל, גל זיזים עליון ו-16 שסתומים. היו ארבעה קרבורטורים של קייהין בקוטר 38 מ"מ, 135 כוחות סוס ב-9,250 סל"ד ו-9.5 קג"מ ב-6,500 סל"ד. המהירות המרבית הביאה את 250 הק"ג (לפני מילוי מיכל הדלק בנפח 23 ליטרים) של ההוריקן לכמעט 250 קמ"ש. שלדת הפלדה נתמכה במזלג קונבנציונאלי בקוטר 41 מ"מ – שבשנתיים הראשונות כלל שסתום אוויר לכיוון עומס – ובולם אחורי שכלל 6 מצבי כיוון עומס קפיץ וכיוון ריבאונד. צמד הדיסקים מלפנים היו בקוטר 296 מ"מ עם קליפרים בעלי שתי בוכנות. החישוקים היו במידת 17″ עם צמיג בגודל 120/70 מלפנים ו-170/60 מאחור. אלקטרוניקה וסיוע עזר לבטיחות הרוכב כמובן שלא הייתה, אלא אם אתם מחשיבים את ההתנעה החשמלית.
ההוריקן הוצג בשנת 1987 (כאח גדול של ה-CBR600F מאותה השנה) והתמודד מול הסוזוקי GSX1100F, שהופיע באותה השנה. שנתיים לאחר מכן נעשו מעט עדכונים קוסמטיים ושיפורי מנוע. בשנת 1993 העיצוב עודכן שוב ונוספה מערכת בלימה משולבת (CBS). שנת 1997 הייתה השנה האחרונה באירופה ו-1999 בארצות הברית. בגדול הוא הוחלף על-ידי ה-CBR1000XX סופר בלאקבירד. ההונדה לא יכול היה להתמודד מול הקוואסאקי ZZR1100 של שנות ה-90 עם 285 הקמ"ש שלו, ובטח לא מול אופנועי הספורט הקיצוניים של התקופה.
בסך הכל הCBR1000F הוריקן היה אופנוע נוח, מהיר וחזק, שעובד ועובד ועובד. בדיוק כמו הונדה קלאסי – לא תתרגש יותר מדי, אבל תדע שאתה על אופנוע טוב ואיכותי. יש כלים בודדים בישראל, כמובן. בעולם הוא זכה להצלחה יחסית, ושרד בלוחות המשומשים עם ביקוש גדול.
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, מודיעה על הגעתה ארצה של גרסת A1 המוגבלת ל-47.6 כ"ס (35 קילוואט) של הימאהה MT-09.
הדור השלישי והחדש של הימאהה MT-09 מגיע עכשיו לישראל בגרסה מוגבלת הספק מנוע ל-95 כ"ס במקום 119 כ"ס בגרסה הבלתי מוגבלת. הגבלת הספק זו נועדה על-מנת לאפשר להגביל את הספק המנוע ל-47.6 כ"ס (35 קילוואט) – להתאמה לבעלי רישיון נהיגה A1 – שכן כדי להגביל מנוע ל-47.6 כ"ס, על גרסת המקור להיות בהספק מקסימלי של 95.2 כ"ס (70 קילוואט). בגרסה עם הגבלת המנוע יש מצב ניהול מנוע אחד, בניגוד לגרסה הלא מוגבלת.
בכל שאר הפרמטרים אין שינוי. מנוע הטריפל מכיל נפח של 890 סמ"ק עם מצערות חשמליות וקוויקשיפטר כפול. המזלג הקדמי של קאיאבה בקוטר 41 מ"מ מתכוונן באופן מלא – לעומס קפיץ, שיכוך כיווץ ושיכוך החזרה. מערכת הבלימה הקדמית לקוחה מה-YZF-R1, והיא רדיאלית גם בקליפרים וגם במשאבה החדשה, עם דיסקים בקוטר 298 מ"מ, ויש גם חישוקים חדשים עם 10 חישורים. משקלו של ה-MT-09 עומד על 189 ק"ג.
בגזרת האלקטרוניקה יש מצערות חשמליות עם 3 מצבי ניהול מנוע (כאמור, מצב אחד בגרסה המוגבלת), ויש מערכת ניהול אופנוע המבוססת על חיישן מדידת אינרציה ב-6 צירים IMU. יש בקרת אחיזה ובקרת החלקה ב-3 מצבים, יש ABS להטיה, בקרת ווילי, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, יש מסך TFT חדש בגודל "3.5, ויש פנסי LED היקפיים. בגרסת ה-SP היקרה יותר מותקנים בולמי איכות של קאיאבה מלפנים, עם הידראוליקה איכותית וציפוי DLC שחור על מוט הטלסקופ, ומאחור מותקן בולם איכותי של אוהלינס עם הידראוליקה איכותית ועם ברזי כיוון עומס קפיץ, שיכוך כיווץ ושיכוך החזרה נגישים וקלים לכיוון. בנוסף יש בקרת שיוט, צביעה מיוחדת, וגם תפירה כפולה למושב.
מחירו של הימאהה MT-09 בגרסה הרגילה אשר מוגבלת ל-A1 זהה לדגם הלא מוגבל ועומד על 69,985 ש"ח בעוד גרסת ה-SP מתומחרת ב-77,985 ש"ח.
סוף סלע מסיים במקום התשיעי בקטגוריית גולד הבכירה בתחרות הרומניאקס.
סוף סלע (18) מכיר טוב מאוד את מרוץ הרומניאקס המפורסם, המהווה אחד מסבבי אליפות ההארד אנדורו העולמית שהתחילה, כזכור, בסבב הראשון של מינוס 400 בים המלח. הוא השתתף בקטגוריית הברונזה כבר בגיל 13, לאחר מכן בקטגוריית הסילבר, סיים ב-2019 בקטגוריית גולד עם אצבעות שבורות, ב-2020 במקום ה-12, ומקום 19 בסבב 2021.
סוף סלע – מקום תשיעי בקטגוריית גולד בגיל 18 – כבוד!
השנה הגיע סלע להישג השיא שלו במרוץ – מקום תשיעי בתום ארבעת ימי המרוץ, כשהוא רוכב על-גבי ק.ט.מ 300EXC. בדרך לעשירייה הראשונה התמודד סלע לא רק עם מכשולי רומניה, אלא גם עם תקלות טכניות ונפילות שגרמו לעיכובים רבים. הזמן בסיום – 25:59.49 שעות – העמיד אותו במקום התשיעי. רק לשם הפרופורציה, המנצח הקדים אותו ב- 4:54.09 שעות. עם זאת, מדובר בהישג מרשים וחשוב, ששם הרבה עיניים על הספורטאי הישראלי המצטיין.
ולמנצח – גרהאם ג'רביס (הוסקוורנה TE300i) ממשיך להראות שגם בגיל 47 הוא אחד הרוכבים הבכירים בהיסטוריה של הספורט. עם זמן כולל של 21:05.40 הוא מקדים ב-8:32 דקות את תאודור קאבאקצ'יאב הבולגרי (ק.ט.מ) ואת מריו רומן (שרקו), שעבר להוביל את האליפות. בילי בולט (הוסקוורנה), האלוף המכהן, מושבת בעקבות ניתוח בידו.
גראהם ג'רביס – מנצח הרומניאקס בגיל 47
סוף סלע הוא דוגמה לספורטאי עילית ישראלי אשר מקדיש את חייו – מגיל צעיר מאוד – לאימוני צמרת בישראל ובחו"ל, ומהווה דוגמה ומופת לכל ספורטאי ישראלי באשר הוא, שמחפש לא רק להתקדם בעולם הספורט אלא גם להצליח. כבר בגילו הצעיר הוא מחזיק רזומה ארוך ועשיר בתחום, ואין לנו שום ספק שבקרוב מאוד הוא כבר יתמודד על המקומות הראשונים בעולם השטח הדו-גלגלי. ואם ניקח את ג'רביס כדוגמה, אז יש לסוף לפחות עוד 30 שנים של מאבקים.
לשנת 2023 הציגו בק.ט.מ דור חדש של אופנועי מוטוקרוס, עם מעבר למערכת הזרקת דלק בגרסאות הדו-פעימתיות, התנעה חשמלית, מנוע משופר, שלדה קלה יותר ודגש על הארגונומיה; רכבנו על דגמי ה-4 פעימות במסלול החדש של צ'אמפ פקטורי בפרדס חנה.
בחודש מאי השנה חשפו בק.ט.מ דור חדש של ליין אופנועי מוטוקרוס לשנת 2023. רשימת השיפורים מתחילה בגרסאות הדו-פעימתיות עם החלפת הקרבורטורים למערכות הזרקה חדשות, עליהן נרחיב בהמשך, שיפורי מנוע בדגמי הארבע פעימות, שלדה חדשה וקלה יותר, בולמים חדשים ושיפור ממשק הרוכב עם הכלי. ליין האופנועים מונה 12 גרסאות: החל מדגמי המיני בנפחי 50, 65 ו-85 סמ"ק שתי פעימות המתאימים בישראל לילדים מגיל 8, המשך בדגמי 125, 250 ו-300 סמ"ק חדש דו-פעימתיים, וכלה בדגמי 250, 350 ו-450 SX-F ארבע פעימות. גרסת ה-150 סמ"ק הדו-פעימתית מפנה את מקומה ברשימה, כאשר ה-300SX הדו-פעימתי מצטרף לליין.
ק.ט.מ SX דגם 2023
למנוע יש מערכת ניהול עם שני מצבים המופעלים בעזרת כפתור בצד שמאל של הכידון – מפה חלשה ומפה חזקה, בקרת זינוק, בקרת אחיזה, וחיישן התהפכות שמדומם את המנוע אחרי נפילה או התרסקות. יש גיר חמישה הילוכים חדש וחלק יותר של Pankl הכולל גם קוויקשיפטר מההילוך השני עד החמישי, שניתן לביטול בלחיצת כפתור על הכידון. הבקרות והקוויקשיפטר מגיעים רק בארבע פעימות.
הדור החדש של 2023 כולל שלדה חדשה – חזקה וקלה יותר. החוזק מתבטא בקשיחות מוגברת באזור ראש ההיגוי, ויש גם משולשים חזקים ועמידים יותר, וכן שיפור אזור חיבור הבולם האחורי. שלדת הזנב חדשה, קלה וקשיחה יותר, רגליות הרוכב קלות יותר, רחבות יותר ב-26%, כאשר נקודת החיבור נמצאת מעט יותר פנימה, זאת על-מנת לשפר את היכולת בחריצים עמוקים ובטכניקת הסקראב בקפיצות. גם הזרוע האחורית חדשה וקלה יותר. מזלג ה-WP XACT AER בקוטר 48 מ"מ מלפנים קיבל כיול מחודש עם שיפור הפרוגרסיביות ב-40 מ"מ האחרונים של המהלך, כאשר בולם ה-XACT האחורי קצר יותר באורכו – אך עדיין מאפשר 300 מ"מ מהלך גלגל בשל שינוי נקודת העיגון של הבולם. הוא גם קל יותר ומספק יותר עמידות לפריצות שמן וחדירת אדמה, ויש ברז עומס קפיץ חדש.
המושב חדש וכתום, מכיל מעין כיס בחלקו התחתון לטובת זרימת האוויר למנוע ומספק לרוכב אחיזה מוגברת באוכף. יש כנף קדמית חדשה, שנועדה לשפר את ההגנה על הרדיאטור והרוכב מפני אבנים שמועפות מהרוכב שמלפנים. ידיות הכידון מעט רחבות יותר, ולוח מספר הרוכב מלפנים מעוצב מעט שונה. יש גם מיכל דלק חדש המכיל 7.2 ליטרים. בדומה לאופנועי האנדורו של שנת 2023 יש נגיעת סגול-רטרו בלוגו של ק.ט.מ.
רכבנו על ה-250SX-F ועל ה-350SX-F של 2023
בנוסף לכל השינויים בשלדה ובבולמים, הגרסאות הדו-פעימתיות מקבלות גם מתנע חשמלי וגוף מצערת חדש בקוטר 39 מ"מ, כשמזרקי הדלק יושבים על גוף המצערת (TBI – Throttle Body Injection) ולא בפתח המעבר כמו במערכת ה-TPI של אופנועי האנדורו. כנהוג בק.ט.מ, אופנועי המוטוקרוס מקבלים את העדכונים והחידושים שנה לפני דגמי האנדורו, וזה אומר שאנו צופים שהשינויים שמנינו יגיעו לאופנועי האנדורו בשנת 2024.
ד.ל.ב מוטוספורט, יבואני ק.ט.מ לישראל, ערכו את ההשקה במסלול החדש של זיו כרמי וצ'אמפ פקטורי בפרדס חנה. הגרסאות הדו-פעימתיות טרם הגיעו לישראל ואמורות להגיע ארצה במהלך ספטמבר ואוקטובר, כך שרכבנו רק על ה-250SX-F ו-350SX-F. לא מדובר במבחן מלא אלא ברכיבת התרשמות שנועדה להכיר את המסלול החדש ואת האופנועים בתנאי חום קשוחים של סוף יולי. נוכל לספר ששתי הגרסאות קלות מאוד לרכיבה, כאשר – ולמרות הנתונים הזהים מבחינת משקל – גרסת ה-250 ארבע פעימות נתנה תחושה קלה יותר לעומת ה-350 בשל האינרציה של המנוע שמאפשרת ל-250 לפנות יותר בקלות. אגב, לעומת שנה שעברה, מיקום המנוע ב-250 סמ"ק ארבע פעימות הונמך ב-8 מ"מ לטובת התנהגות טובה יותר.
מעבר בין מפות ניהול המנוע השונות חושף שינוי חד בין המפה ה'חלשה' והרכה יותר לבין המפה החזקה שמאפשרת תגובת מצערת חדה יותר וגם מעייפת יותר את הרוכב במסלול בו רכבנו. קל מאוד להתחבר לאופנועים ולהרגיש בנוח עליהם, כאשר הקוויקשיפטר הוא תוספת מבורכת שמקל על הרכיבה. הסמיכות שבה רכבנו על אופנועי האנדורו של 2023 ואופנועי המוטוקרוס גרמה להעריך את השינויים הקטנים שביצעו בק.ט.מ בארגונומיה וחיבור הרוכב לכלי. קל יותר לחבק את האופנוע בברכיים ולנוע עליו בהתאם לצורך.
במסלול החדש של צ'אמפ פקטורי בפרדס חנה
בק.ט.מ משקיעים משאבים רבים באופנועי המוטוקרוס שלהם כבר שנים רבות, והתוצאות בהחלט ניכרות, שכן בכל דור האופנועים טובים יותר. דגמי 2023 הם אופנועי מוטוקרוס טובים ואיכותיים, כשה-250SX-F הוא אחד מאופנועי המוטוקרוס הקלים יותר לרכיבה מהירה ושוטפת – גם לרוכבים חובבים.
המחירים מתחילים מ-27 אלף ש"ח ל-65SX הדו פעימתי, ממשיך ב-47 אלף ש"ח ל-250 SX-F ומסתיים ב-450 SX-F פקטורי עם כל התוספות מקטלוג השיפורים. יש עלייה ממוצעת של כ-1,000 ש"ח המתפרשת על כל קשת הדגמים כתוצאה מהתייקרות עולמית ועלויות שינוע שעלו. כל האופנועים מגיעים, כמובן, ברישוי אפור.
אופנועי הפניגאלה V4S מ-Race of Champions, הרכובים על-ידי רוכבי העילית של דוקאטי, נמכרו בתוך זמן קצר.
בדוקאטי סיימו בשבוע שעבר את שבוע דוקאטי המסורתי – WDW. בשיאו של האירוע, שהתקיים במסלול מיזאנו, לקחו חלק חמישה עשר רוכבי עילית של דוקאטי מה-MotoGP, הסופרבייק העולמי (WSBK) והמוטו-אמריקה. רשימת הרוכבים כללה בין השאר את ג'ק מילר, פאקו בגניה – שניצח את המרוץ, אלוורו באטיסטה, דניאלו פטרוצ'י ועוד.
מספר ימים לאחר מכן ערכו בדוקאטי מכירה פומבית של הכלים. כל אחד מהפניגאלה V4S מגיע עם שם הרוכב אשר צרוב בלייזר על המשולש העליון, מערכת פליטה מטיטניום של אקרפוביץ', צמיגי סליקס של פירלי ומגני ידיות של ריזומה. בתוך מספר דקות נמכר האופנוע של ג'ק מילר, כאשר האופנוע האחרון ברשימה נמכר בתוך שעות ספורות. מחירי הכלים לא נמסרו, ויהיו כאלה שישמרו ואף ירכבו מעט על הכלים, כאשר רובם יימכר במחיר גבוה עוד יותר בהמשך הדרך לאספנים נוספים.
ה-XTZ750 סופר טנרה הוצג בשנת 1989 כחלק ממשפחת הטנרה המפורסמת של ימאהה, עם מנוע טווין מקבילי, הרבה פוזה והצלחה יפה גם בישראל.
שנות השמונים היו בסימן מרוץ הפריז-דקאר המפורסם, שלקח את טובי הרוכבים להתמודד עם המדבר הקשוח. כל השאר השתמשו בדמיון כדי לנסות ולחוות את מה שעבר על אותם הרוכבים. אז אם לא להיות שם, לפחות להיראות כאילו אנחנו שם. במהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת לימאהה היו שני אופנועים שהתחילו את המהלך: TT500 אנדורו ו-XT500 דו-שימושי. שניהם עם מנועי 500 סמ"ק 4 פעימות מקוררי אוויר – פשוטים, אמינים, מוצלחים ומצליחים. על בסיסם נבנה אופנוע המרוץ שיצא למהדורה הראשונה של הפריז-דקאר בשנת 1979, וגם זכה בשני המקומות הראשונים. שנה לאחר מכן הימאהה כבש את כל ארבעת המקומות הראשונים. מתוך 25 רוכבים שסיימו באותה השנה, 11 רכבו על ימאהה XT500. בעוד היצרנים האחרים הולכים ומשתכללים ומאכילים את ימאהה בחול, ה-XT החל להצליח איפה שזה באמת חשוב – במכירות.
הימאהה XT500 של דקאר 1982 (צילום: אביעד אברהמי)
ה-XT550 הוצג ב-1982, ושנה לאחר מכן הוצג ה-XT600 טנרה הראשון שהמשיך עם תצורה של מנוע סינגל. טנרה הוא מדבר רחב ידיים המשתרע במרכזו של מדבר סהרה בצפונה של ניז'ר, במערב אפריקה; מעל 60 אלף יחידות נמכרו עד לסוף העשור. ה-600 צמח וגדל ל-XTZ660 טנרה, כשבמקביל – בשנת 1989 – הוצג האח הגדול, ה-XTZ750 סופר טנרה. כאן כבר הוצג מנוע טווין מקבילי בנפח 749 סמ"ק, עם גל-זיזים עילי כפול וחמישה שסתומים לצילינדר. המנוע מקורר הנוזל סיפק 70 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד ומומנט של כ-7 קג"מ ב-6,750 סל"ד. השלדה הייתה מפלדה, הבולמים הורכבו ממזלג טלסקופי בקוטר 43 מ"מ עם מהלך של 235 מ"מ, והבולם האחורי, שיכול היה לשנות רק את עומס הקפיץ, סיפק מהלך גלגל של 215 מ"מ. החישוקים היו במידות 21″ מלפנים ו-17″ מאחור, ומערכת הבלימה כללה צמד דיסקים בקוטר 245 מ"מ מלפנים ודיסק יחיד מאחור. גובה המושב עמד על 865 מ"מ והמשקל היבש על 203 ק"ג, לפני מילוי מיכל הדלק ב-26 הליטרים שלו.
הימאהה XTZ750 סופר טנרה התמודד באותם השנים מול הב.מ.וו R80GS עם מנוע הבוקסר, ההונדה XRV750 אפריקה טווין עם מנוע הווי-טווין, והסוזוקי DR800S ביג עם מנוע הסינגל. כולם זכו להצלחה הולכת וצומחת בעולם, כשכל רוכב רצה להיראות כאילו הוא יכול לכבוש את המדבר בדרך הביתה מהעבודה. בפועל הימאהה היה מוצלח יותר בחלק השני – של הכביש. בשטח הרבה פחות – עם משקל גבוה, הרבה פלסטיקה ובולמים נחותים. זאת, אגב, בניגוד ל-YZE750 טנרה, או בשם הקוד שלו 'OW93' (וה-XTZ850TRX שהחליף אותו) שזכה שש פעמים בדקאר באותם השנים.
הסופר טנרה סיים את תפקידו בשנת 1996, כאשר זכה להצלחה יחסית גם בישראל עם כלים ששרדו הרבה שנים אחר כך, כולל עד היום. הייצור פסק לגמרי בשנת 1996 והוחלף גם על-ידי ה-XTZ1200Z סופר טנרה ב-2010 וגם חלקית בידי ה-TDM750 שנמכר במקביל.
