מחבר: אייל פרדר

צילום: אסף רחמים

ההונדה VFR800F (וסדרת ה-VFR בכלל) תמיד היה אופנוע סולידי ולא מתלהם, סוג של קלאסיקה מודרנית. לשנת 2014 הונדה החליטה לשדרג את הדגם האלמותי שלה ונתנה לו רענון רציני. ממש רציני. אבל עכשיו נשאלת השאלה – בעולם של אופנועי אדוונצ'ר-תיור עם נטיית כביש מובהקת ומערכות אלקטרוניקה של תחנת חלל, האם עוד יש מקום לאופנוע ספורט-תיור כזה של פעם, ששורשיו נעוצים עמוק בתחילת שנות השמונים?

מסורת זה דבר חשוב

אבל עכשיו נשאלת השאלה – בעולם של אופנועי אדוונצ'ר-תיור עם נטיית כביש מובהקת ומערכות אלקטרוניקה של תחנת חלל, האם עוד יש מקום לאופנוע ספורט-תיור כזה של פעם, ששורשיו נעוצים עמוק בתחילת שנות השמונים?אם רוצים להגיע עד לשורשים, אז שושלת מנועי ה-V4 של הונדה התחילה עם הצגת ה-VF750 בשנת 1982. אני כנראה הייתי עסוק בלאכול מוקוס, או שהתלהבתי מזה שאני כבר יודע לרוץ ולדבר. שאר היצרנים בעולם עוד היו בעולם אחר לגמרי של מנועי מקוררי אוויר פשוטים. מהבחינה הזאת מנוע V4 הוא מודרני יחסית ומסובך – בדיוק כמו שהונדה אהבו באותם שנים. כשדברים מסובכים, הם גם לא תמיד עובדים, וכך זכה גל הזיזים של המנוע לכינוי 'שוקולד', ולא כי הוא היה מתוק אלא כי הוא היה נמס בחום ומתפרק. אולי גם מלכלך את הבגדים. אבל את הונדה זה לא הרתיע. המנוע נדד גם לדגמים אחרים כמו המגנה, אבל בואו נישאר ממוקדים ב-VFR.

בשנת 1985 הונדה כבר הציגו את ה-VFR750, ופה זה כבר ממש מכניס אותנו לסיפור המסגרת של ה-VFR המודרני. זה גם אומר שאם אתם ממש חובבי הדגם אז אתם כבר יכולים להזמין לכם אחד באיביי שיהיה לכם גם איזה אופנוע אספנות בבית. חלקכם ודאי מודעים לעובדה שמדובר בשנים שבהן החלה מלחמת חימוש רצינית בגזרת אופנועי הספורט – אז גם הוצג הסוזוקי GSX-R750 החדש, אך הג'יקסר לא מנע מאורו של ההונדה לזרוח. בטח לא כשהוא מחזיר להונדה את שמה הטוב עם איכות חומרים וייצור ברמה אחרת מהדגם הקודם, ועם גל זיזים יחיד עליון שמונע על ידי שרשרת, שזאת דרך ארוכה וטכנית להגיד שהוא כבר לא שוקולד.

הוויפר (ככה אני הולך לקרוא לו מעכשיו…) אמנם לא נתפס עד היום כאופנוע ספורט טהור, אבל מגיע לו הרבה כבוד – הוא יכול לקשור לשמו לא מעט הצלחות בתחום הספורט המוטורי. השם הראשון שעולה עם ה-VFR750 הוא רון האסלם, הרוקט (אבא של לאון, שמתחרה כיום באליפות הסופרבייק), שהצליח עם אופנוע כמעט סטנדרטי לנצח מרוץ בדונינגטון פארק. בצד השני של האגם הוויפר החל לצבור שם עוד בגרסה הראשונית בשנת 1983 על ידי פרדי ספנסר, שניצח בדייטונה לפני שעבר לאליפות העולם. אך ה-VFR נקשר לאחר מכן גם לשמות כמו וויין רייני ופרד מרקל. זה עוד לפני שאנחנו נכנסים לדגמי ה-RC30 וה-RC45.

אם חוזרים רגע למציאות ולכביש הציבורי, אז ה-VFR750 הוחלף לדגם ה-800 בשנת 1998, עם מנוע חדש ומוזרק דלק המבוסס על ה-RC45. ב-2002 כבר יצא דגם חדש כמעט לגמרי עם מנוע V-TEC המדובר, שעובד עם שני שסתומים לצילינדר בסל"ד נמוך ו-4 שסתומים לצילינדר בסל"ד גבוה, וגם התווספה מערכת ABS. השדרוג האחרון היה בשנת 2006. אלא שהמציאות סביב הדבר הזה שנקרא אופנוע ספורט-תיור קצת השתנתה, ובהונדה היו חייבים להחליט מה לעשות.

נתיב מקביל

יש משהו בתנוחה קרבית ונמוכה שמקרבת אותך לגלגל הקדמי ונותנת לך רגש מהפרונט, כזה שרק באופנוע ספורט אפשר לקבל, בטח במהירויות גבוהות.הוויפר מוגדר אופנוע ספורט-תיור. הבעיה במונח הזה, או הקטגוריה הזאת, היא שהיא כבר הפכה להיות ארכאית. יש היום אופנועי אדוונצ'ר בעלי נטיית כביש ברורה, חלקם אפילו חמושים בגלגלי כביש בקוטר "17, מנועים גדולים, והם יכולים לעשות כל מה שאופנוע ספורט-תיור יכול לעשות.

הונדה יכלו ללכת עם העדר ולעשות מה שכולם עושים, וזה מה שהם עשו בעצם – ראו ערך הונדה קרוסראנר, שהוא פשוט אדוונצ'ר מוטה כביש מבוסס ויפר 800. אך בניגוד לאחרים, על הוויפר הם לא ויתרו, ועם ההשתפכות ההיסטורית שלי פה למעלה אפשר גם להבין מדוע.

הבעיה שנוסטלגיה לבדה לא מוכרת כלים באולם התצוגה, ועם כל הכבוד לכנף האדומה, האופנוע החדש לא באמת חדש. השלדה זהה, המנוע כמעט זהה, אז איפה נכנס הוויפר הישן והטוב, מרוענן ככל שיהיה, בעולם החדש הזה?

את התשובה הראשונה לכך אפשר לקבל בכביש שש בחמש בבוקר, כשהכביש ריק וכשהטמפרטורות נמוכות. קשה ככל שזה יהיה לחשוב על כך כשאני כותב את שורות אלו באמצע חמסין. קודם כל יש פה צד תיורי, והונדה הגדילו לעשות והתקינו ידיות מחוממות. כשאתה רוכב עם כפפות קיץ בעונת מעבר וקר לך, אנחנו יכולים להודות שזה מבורך. גם הושקעה פה מלאכת מחשבת – הכפתור נמצא במרחק אצבע וניתן להגיע אליו מבלי להוריד את היד מהכידון. יש אפילו תצוגה של המערכת בלוח המחוונים.

הדבר השני שמגלים בכביש שש בבוקר, הוא שהדבר הזה יכול לזוז מהר ולהרגיש נוח במהירויות גבוהות שבהן רוב האופנועים הזקופים פשוט מעדיפים לא להיות, בין אם זה בגלל התנוחה הזקופה, או בגלל גלגל קטן מלפנים בשילוב עם כידון רחב, או פשוט שילוב של הכל ביחד. הוויפר גם מסוגל לעשות את זה לאורך זמן, מה שאומר שכביש שש הופך להיות קצר מהרגיל. זה השילוב של מנוע שמספק קצת מעל 107 כ"ס, אך הרבה בזכות התנוחה שמשעינה את הרוכב מעט קדימה על הקליפ-אונים ומאפשרת לרדת מאחורי המשקף – כמו שרק אופנוע ספורט יודע. אפרופו מנוע, הונדה טוענים ששיפרו את מערכת ה-V-TEC. שסתומי ה-VTEC נכנסים לפעולה ב-6,800 סל"ד, אבל זה עדיין מורגש, זה עדיין רועש, ומבחינת אופי המנוע זה מרגיש כמו שום דבר. היינו מוותרים על המערכת הזו, בטח כשיש היום כבר מערכות תזמון שסתומים אמיתיות. איך מתגברים על השילוב המעצבן? נוסעים או מתחת ל-7,000 סל"ד או מעל – שזה יוצא 170 קמ"ש בהילוך שישי. תנחשו לבד מה אני העדפתי.

שלא תתבלבלו. יש דברים יותר נוחים לבלות בהם לאורך זמן. הוויפר אמנם מצויד בקליפ-אונים שגבוהים מהמשולש העליון, שזה מבחינתי אחד המאפיינים העיקריים של אופנוע ספורט-תיור, אבל אם אתם לא רגילים לתנוחה ספורטיבית ועוברים אליו מכידון גבוה, צפויה לכם תקופת הסתגלות. מנגד, אם אתם עוברים מאופנוע ספורטיבי, זה פינוק רציני. אבל הקליפ-אונים, גם אם הם מחוממים, הם לא הדבר התיורי היחיד בוויפר. כמתיישבים על המושב מגלים יופי של מרחב מחייה, גם בזוג, הוא מזמין וקל לרכיבה כבר משחרור הקלאץ' הראשון, ולא מדרבן את הרוכב יותר מדי לתת בגז. יש גם מתאמים למזוודות, שנראים לא משהו בלי מזוודות עליהם כמו בכל אופנוע עם מתאמים מקוריים. אם תעמיסו את בת הזוג עם מזוודות וציוד לעבר השקיעה, יש אפילו ברז לכיוון עומס הקפיץ זמין מאחור.

דו-פרצוף

הונדה עם ה-VFR למעשה מצהירים הצהרה מאוד ברורה – גם בשנת 2015 יש עדיין מקום לאופנוע ספורט-תיור.אני חובב אופנועים דו-שימושיים. הדבר היחיד שצריך להבין באופנועים כאלו הוא שהם פשרה. ככאלו הם לא מצטיינים בדבר אבל טובים בהכל. ככה גם הוויפר, תחת ההגדרה ספורט-תיור. לא מצטיין לא בספורט, לא בתיור, אבל טוב כל אחד מהם בנפרד.

אז אחרי שהוא קיצר לי את הדרך בכביש שש והגעתי צפונה מהר משתכננתי, התגלה פרצוף נוסף – בכבישים מפותלים. יש משהו בתנוחה קרבית ונמוכה שמקרבת אותך לגלגל הקדמי ונותנת לך רגש מהפרונט, כזה שרק באופנוע ספורט אפשר לקבל, בטח במהירויות גבוהות. את זה אף אופנוע אדוונצ'ר לא יכול לחקות. הכידונים הרחבים והמרחק מהגלגל הקדמי הם כמו אטמי אוזניים לידיים. כשמתחילים לתת גז בכביש מפותל הוויפר מצליח להפתיע. הכל פשוט עובד טוב. זה לא אופנוע ספורט, המנוע לא חזק במיוחד, הוא לא קליל בכלל, אבל הוא זז בפיתולים כמו שרק אופנוע ספורט יכול לזוז, והוא נותן את התחושות שרק אופנוע ספורט יכול לתת, גם אם יש לו רגלית אמצע. מנגד, הוא לא יפחיד רוכבים לא מנוסים, שזה יתרון גדול בקטגוריה שלו.

כדי להצטרף לקדמה יש אפילו מערכת בקרת אחיזה, שכנראה שכחו לעדכן את המעצב על קיומה, אחרת אין הסבר לאיך שהוסיפו את הכפתור שלה לכידון – ההפך הגמור מכפתור מחמם הידיות. אבל מה שחשוב זה שאפשר לבטל אותה בקלות, תוך כדי תנועה ובלי כל כאבי הראש של הפוליטקלי קורקט המודרני, שפרט לחתימה על מסמכים מעורך דין מחייבים אותך בכל פעולה אפשרית לפני ביטול המערכות. אגב, גם לוח המחוונים חדש ומודרני עם כל מה שצריך, כולל מחוון תצוגת הילוך שאנחנו אוהבים.

כדי להרגיע את האישה, ופה זה טיפ לרוכשים פוטנציאלים, תמיד אפשר לקחת אותה לטיול רגוע בשבת. היא לא צריכה לדעת על השטויות שעשית בשישי. האופנוע נוח בזוג ואפשר לשייט בכיף. שוב, זאת לא ספינת תיור מפנקת כמו חלק מאופנועי האדוונצ'ר הענקיים, אבל זה אופנוע שנוח מאוד לרכב עליו בזוג. אפילו העיצוב שלו, שאותו מאוד אהבנו, לא משדר יתר-קרביות שיכול להרתיע רבים. הוא קולע בול למטרה.

הונדה עם ה-VFR למעשה מצהירים הצהרה מאוד ברורה – גם בשנת 2015 יש עדיין מקום לאופנוע ספורט-תיור, בטח בנפח בינוני. תסתכלו מסביב ותגלו שאין לו כמעט מתחרים ישירים. אפילו ה-F800GT של ב.מ.וו מצויד בכידון. לא זאת בלבד שהונדה מאמינה בכך, היא עושה זאת עם פלטפורמה יחסית מיושנת ומוכיחה שכוחה עדיין במותנה. נכון, היינו מצפים ליותר מהמנוע, אך בסך הכל מדובר בחבילה שלמה שיכולה לתת מענה מעולה גם היום, כשתפוח האדמה הלוהט הוא אופנועי אדוונצ'ר, אפילו מבית במקרה של הונדה. תג המחיר גם כן לא בשמיים ביחס לאלטרנטיבות, גם אם יש כלים זולים ממנו, אך בלי שושלת היוחסין שלו.

 

מפרט טכני

[table id=1 /]

עלויות טיפולים

[table id=2 /]