מחבר: כתב אורח

כתב: אלדד פריבס; צילום: איתן צור

עם כניסת הכוחות הקרקעיים לרצועת עזה במבצע 'צוק איתן' ביולי 2014, יצאו שמונה גברים ישראלים, בוגרי מלחמות ישראל, למסע אופנועים קשה ומורכב על-מנת לחצות את שרשרת הרי ההימלאיה ההודית. מסע זה נחשב כאחד המסעות המסוכנים ביותר בעולם לרכיבה.

הגברים הגיעו מרקעים, מקצועות וגילאים שונים, כאשר רק החוויה הקשה של הלחימה קשרה אותם יחדיו. במשך שלושה שבועות הם רכבו בתנאי מזג אוויר קשים, דרך קשר מפותל של זיכרונות המלחמה, במשעולי הדרכים הצרות והמשובשות אל הפסגות המשוננות של ההימלאיה. בנוסף לקשיים הפיזיים, המגיעים עד כדי פינוי רפואי של אחד הרוכבים עקב מחלת גבהים, הם מתמודדים עם החיפוש אחר ערכים נכונים ועם הדרך ליישם אותם בחיים.

לאלה מביננו שלא היו בקרב קשה להבין את העולם הפוסט טראומטי. החוויה עצמה קשה לתיאור, ונוטה להיות מורכבת ורבת-פנים. כמספר הגברים שנלחמו כך מספר ההגדרות לתופעה. אני, אלדד פריבס, יוצר הסרט, מוכר כהלום קרב בעקבות שירותי כקצין בצה"ל בזמן האינתיפאדה השנייה. תהליך הכרה זה מטעם המדינה גרם לי להכיר בכל הגברים השקופים שנלחמו ונלחמים במלחמות העקובות מדם, גברים שאיש אינו מכיר בפציעתם, פציעה אשר ממשיכה לדמם כל עוד הם חיים.

במדינה הנתונה במצב מלחמה מתמשך, כולנו חיים ב'מציאות PTSD' המחלחלת ומשפיעה על חיי כולנו, וגם אם נקום מחר בבוקר ונגלה שהמזרח התיכון הפך לשוודיה, עדיין יישאר הפצע, צרוב בזיכרון הקולקטיבי ובזיכרונות האישיים. בין אם שירתנו בצבא ובין אם לא – החוויה הצבאית הטראומטית נוגעת בכולנו.

במסע המתועד בסרט שהופק במהלך המסע, התאפשרה לראשונה תקשורת אמיתית הקיימת בין שותפי גורל. מסע כזה, שבו קיימת אחריות בסיסית כלפי הדומים לנו, הלוקח אותנו גבוה ורחוק מהמדינה בה נלחמנו ובה נלחמים ונהרגים אחינו ממש ברגע זה, מאפשר לנו לחוות את עצמנו בדרך כנה יותר, להעמיק את החיפוש פנימה ולנתץ את מסגרת ההגדרות המקבעת אותנו להמשיך ולהקריב עוד ממיטב בנינו על מזבח הגבריות הארצישראלית הקשוחה.

הסרט יוצר מרחב שבו ניתן להציף ולהנגיש את נושא הטראומה, בין המשתתפים עצמם ודרכם אל קהל הצופים – לא כסבל בלתי ניתן להכלה ולא בדרך המפקיעה אותו לצרכי אג'נדה זו או אחרת, אלא כתהליך נפשי מתפתח וחלק בלתי-נפרד מחיינו, כיחידים וכחברה.

טיפול באמצעות טבע ואתגר הוא שיטה מוכחת מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית אשר מטרתה להוציא את הפרט הסובל מסביבתו המוכרת על-מנת לאפשר לו לחוות את התגובות הניורולוגיות שלו בסביבה לא מוכרת ומערערת. באמצעות טיפול זה, בהשגחה נכונה, ניתן לבודד את האירועים המערפלים על הנפש, להתבונן במציאות כמות שהיא ולייצר טרנספורמציה בתפישת המציאות.

בסרטי הדוקומנטרי 'MADE LIKE A GUN', או 'פלס"ר הימאליה' בשמו העברי, הוצאתי קבוצת גברים ישראלים, אשר לחמו במלחמות ישראל משנת 1954 ועד 2006, למסע אופנועים לחציית שרשרת הרי ההימאליה ההודית.

המטרה הייתה לנתץ את גבולות ההגדרות החברתיות וההגדרות הפסיכואנליטיות המשתנות בקצב של מכונת ירייה. קיוויתי ועודני מלא תקווה כי סרט זה יעזור למצב אמת אבסולוטית בין שלל האמיתות המשתוללות להן ולייצר הבנה בתשתית ההכלה המשותפת לכל גבר אשר לחם בקרב כזה או אחר, וברגע שיבינו כולם את משקל הסבל יחדלו מהאיוולת ויחתתו את חרבם לטובת משק כנפי היונה הלבנה.

המסע אמנם לא השיג את יעדו הפיזי לחציית שרשרת הרי ההימאליה, אך הוא השיג את יעדו המנטלי להבניית נתיב לחציית שרשרת השריטות הנפשית. לפי תפישת הדוקטרינה של הטיפול באמצעות שטח יש להמשיך בשיטת טיפול זו במגוון קבוצות לוחמים על-מנת לזרוע עוד זרעים של הבנה ולייצר מארג אנושי המבין. כדבריו של א.ד גורדון כי "האדם הוא המטרה, הדרך היא האמצעי".

"כשאתה עובד עם אומים וברגים, נמצא אתה ברמה של כוחות מכאניים גדולים, ועליך להבין שברמות כאלה מתכות הן אלסטיות. כשאתה סוגר אום, יש שלב הנקרא 'רפוי', שבו הגיע האום לידי מגע, אך שום אלסטיות לא באה לידי ביטוי. השלב הבא בסגירה נקרא 'מהודק קלות' ובו באים לידי ביטוי פני השטח של האלסטיות. לאחר מכן בא השלב הנקרא 'מהודק' או 'מהודק מאוד', שבו מנוצלת כל האלסטיות. הכוח הנדרש כדי להגיע לשלוש הרמות האלה הוא או שונה יחסית למידתם של כל אום או בורג; וכמו כן שונה הדבר כאשר מדובר בבורג משומן לו באום נגדית. הכוחות גם שונים יחסית לפלדה או ברזל יצוק, פליז או אלומיניום, פלסטיק או חרס. אולם מי שיש לו רגש של מכונאי, יודע מתי הדבר מהודק – ומפסיק. לעומתו, מי שאין רגש זה, ממשיך בהידוק עד קרעו את חריצי התבריג או עד שברו את המערכת".

רוברט מ. פירסיג –"זן ואומנות אחזקת האופנוע”.

יצאנו לדרך

על טיסת ההמשך מאיסטנבול אל עבר תת היבשת ההודית, אין דרך לדעת אם המטען הרב שהעמסנו בארץ אכן עבר מבטן המטוס הקודם אל זה הנוכחי, וכל שנותר הוא לנשום ולשאת תפילה. אית,ן טרוד מהאזעקה שנשמעה עכשיו בתל-אביב, מחליק עוד כדור שינה בעוד הבחור הקירגיזי המגודל שלידו מחטט באף בעצבנות. דניאל מרוט מחוסר שינה ודאגה לציוד הצילום ולאשתו ההרה, מנסה לעצום עין ללא הצלחה. יניב רואה סרטי אקשן וחולם על היום בו ישמין בנחת בחצר ביתו שלא קיים. טל מנהל שיחה ערה עם גבר סיקי בעל שפם משוח בשמן בניחוח יסמין מעורב בטבק אפגני משובח (לבטח חלקיקי ארומה נוספים התגלגלו במורד צווארון המשי הרקום שלו בעודו נפח בנשמתה של מקטרת השנהב שלו, אך אין ביכולתי לדייק בהם עקב אדי הבושם הרעיל של הדיילות הדקיקות). הדוקטור נחי חופר שוב ושוב במפת המסע, משתדל בכל כוחו למצוא מראש נקודות סכנה שלא עליתי עליהן. יובל ישן עמוק, ואני כותב וחושב וכותב, ורק גדעון, הו גדעון, במעין מתריסנות בלתי אפשרית תפס מקום ליד פצצה בלונדינית בת 20 וכל השאר בקרוב יהיה היסטוריה.

בעוד חמש וחצי שעות ננחת, נפגוש או לא נפגוש את עובד, ולאחר מכן ניסע 11 שעות באוטובוס ונפגוש את דן, שכבר פתח עבורנו את ציר התנועה הראשון, ואז הכל בטח ייראה וירגיש אחרת. אבל זה לא כרגע. זה אחר כך. בינתיים, יותם נשאר בארץ בגלל המלחמה שבטח תפרוץ בעוד כמה שעות, ואביעד נשאר בארץ בגלל הטסטר העיוור. עוד נשארו מאחור-  רינגל עם צו איסור יציאה מהארץ, אלפסי חטף ת'ג'ננה, רביד נשאר לשמור על אשתו, אטלי פרץ דיסק, אייל נהיה מיליונר ועבר לאמריקה, לחבקין חזר הפחד, אביב צמוד לבלטות בסלון ואבא חטף סרטן ומת.

היו עוד, והסטטיסטיקה אומרת שעוד יהיו.

תותח דו-גלגלי

ברגע אחד לכל גבר מוצמד אופנוע. רויאל אנפילד בולט 500 דגם מאצ'יסמו המותאם לרוכב המערבי, יעני הילוכים ברגלית שמאל ובלם אחורי ברגלית ימין. כמו בבית. הו אלוהי האנפילד! צילינדר יחיד, קירור אוויר, 27 כוחות סוס, גלגלי
"18 על חישוקי שפיצים, מזלג ארוך, שני בולמי זעזועים מאחור שלא ממש בולמים, ורגלית הנעה אחת שגורמת לך לקלל את הסבתא בכל בוקר קפוא. אבל כשמאתיים הקילוגרמים האלה מתעוררים לחיים, האוזניים נפתחות לצליל הקסום והייחודי הזה וכל מה שכולנו רוצים זה לעלות עליו ולהתחיל לטפס למעלה.

אין כאן באמת צורך באופנוע מהיר. הדרכים ממילא לא בנויות להאצה מעל 65 קמ"ש. אבל יש צורך בכוח ובנחישות, ולבולט יש מלאי רב של שניהם, אחיזת שטח אימתנית ושלדה מברזל כבד. כל בורג במקום ולכל תבריג אופי של נזיר זן. כמילותיו של המשורר רווי הקרבות זאב טנא-  "הכל במקום אבל שום דבר לא בסדר".

חברת רויאל אנפילד הצמידה לאופנועים שלה את הכיתוב "עשוי כמו תותח" – Made Like a Gun, וכאן, בין משעולי המוות של הדרכים הגבוהות והמסוכנות בעולם, הוא הופך לחבר הכי טוב שלך. הגבול העדין הקיים ביחסי התלות של הרוכב עם אופנועו מיטשטשים בארץ הגבהים הזו, ועם כל נהמה המוחזרת בהדהודי המצוקים האימתניים נדמים הרוכבים כלוחשים למנועים ומבקשים מהם עוד קצת. תן עוד קצת כוח ואני מבטיח לך שמן חדש. רק עוד קצת כוח עד למעבר ההרים הבא… עוד… עוד קצת.

מאה הקילומטרים הראשונים נגמעים במהירות ממוצעת של 40 קילומטרים לשעה בדרך בוצית מלאה מהמורות, בזווית טיפוס של ספיידרמן, משאיות ענק צבעוניות ונשרים עצומים הממתינים לטרף. האנשים המוטלים בצדי הדרכים אינם מבקשים דבר מלבד שהשמש תזרח שוב. כמו נידונים לקבל את עול חוקי הקארמה והדארמה מבלי להבינם.

הרי בין כה, כשאדם מתרכז אך ורק בהישרדות בחיים האלו, חוקים וכללים בודהיסטים אינם בראש מעייניו.

טיפות של גשם ראשון החל לזלוג ואני חושב על המחסור בנשים בדרך הזו. מהרגע שיצאנו מדלהי וחלפנו על-פני קבוצת פועלות בניין משופמות, לא נחו עינינו על אף ירך של אישה.

קבוצה הרמטית של גברים קשוחים בין מדינות קשוחות בתת היבשת הקסומה ביותר בעולם.

ולפתע העשב צומח בצדי הדרכים, לפתע עצים שולחים זרועותיהם אל מעבר לשיפולי הדרך הארוכה הזו. עמוד השחר יעלה בקרוב, ואיתו הבטחה לימים של נוף פראי. עוצמתי. סוחף.

כל הזמן בתנועה, נעים לעבר מטרה לא קיימת כמו טיפה הזולגת במורד מכסה המגן של הקסדה המקשה עליי להתרכז בדרך הנהיית צרה יותר ויותר.

*     *     *     *     *

הסרט הדוקומנטרי פלס"ר הימאליה, שבו מוצג טיפול בפוסט טראומה על-ידי מסע אופנועים קשוח בהרי ההימאליה, יוצג בהצגת טרום בכורה בשישי הבא 11.11.16 ב-13:00 ובמוצ"ש 12.11.16 ב-19:00, בסינמטק תל-אביב (קישור לרכישת כרטיסים). לאחר מכן הסרט יוצג בפסטיבל סרטים בדלהי, הודו, ובסביבות חודש פברואר הוא ישודר בערוץ 10. על מועד השידור נעדכן כאן בפול גז.

פלס"ר הימאליה

• בימוי: איתן צור ואלדד פריבס
• 53 דקות
• ניהול מקצועי של המסע: דן לביא, Himalaya Riders

הטריילר לסרט:

כתב: אילן בלבן

השבוע פורסם דו״ח מבקר המדינה – דו״ח שנתי 67א, שבו בין היתר בוחן המבקר את ההתנהלות של קרנית. זוהי קרן ציבורית אשר תפקידה לפצות נפגעי תאונות דרכים אשר אין באפשרותם לתבוע פיצוי ממגוון סיבות (הפוגע אינו ידוע, הפוגע אינו מבוטח, או שהביטוח אינו מכסה את הפיצוי), על פי חוק הפלת"ד (פיצוי לנפגעי תאונות דרכים). הדו"ח בוחן את דרכי התנהלותה של קרנית ומעלה שאלות רבות לגבי אופי התנהלותה והצורה בה נוהלה. אבל זה לא לב העניין.

מהדו"ח עולה נתון מדאיג במיוחד: 49% מכלל הרכבים הדו-גלגליים בשנת 2014 נעים על הכבישים ללא ביטוח חובה.

הכוונה היא לרוכבים שלא ביטחו את הכלי שברשותם בביטוח חובה במשך 61 יום ומעלה.

המסקנה המתבקשת מדו"ח זה היא שיש ציבור עצום של רוכבים – כ-60,000 – שלא יכול להרשות לעצמו לבטח את כלי הרכב שבו הוא משתמש בביטוח חובה, ובמידה והנתון הזה אכן נכון – מדובר בשערורייה שאין כדוגמתה.

ביטוח החובה, כעולה משמו, הוא חובה על כל כלי רכב מנועי הנע בכבישי ישראל, ונסיעה ללא ביטוח מהווה הפרה של פקודת הביטוח ודינה עד שלושה חודשי מאסר או קנס. על כן ביטוח זה הוא מעין מס המוטל על כל כלי רכב הנע על כבישי ישראל ומטרתו לוודא שבמקרה של תאונה יהיה מי שיפצה את הנפגעים. אם ביטוח החובה הוא מעין מס, עליו להיות שווה לכל נפש על מנת שכל בעלי הרכב יוכלו לממן אותו ולא לעבור על החוק. באותה מידה, אם מס הכנסה יעלה באופן גורף ל-50% מההכנסה של כל האזרחים – חלק לא קטן מהאוכלוסייה (אלה עם הכנסה נמוכה גם כך) לא יוכלו גם לשלם ויהפכו בין לילה לעבריינים.

דבר דומה קורה היום לרוכבי הדו-גלגלי – ביטוח החובה לדו-גלגלי בסיסי להתניידות אל העיר וחזרה מגיע לאלפי שקלים לשנה, לעתים אף יותר ממחיר הקטנוע, מה שגורם ל-49% מהרוכבים לא לשלם את הביטוח ולהפוך לעבריינים.

וזהו הכשל האדיר של משרד האוצר והמפקח על הביטוח: האוצר יצר מנגנון ביטוחי אשר 50% מהמשתמשים בו אינם יכולים לעמוד בתשלום הפרמיה שלו ולכן נאלצים לעבור על החוק.

כולנו תקווה שמישהו שם במשרד האוצר ובמשרד המפקח על הביטוח יתעשת ויבין כי ביטוח חובה נגיש ובמחיר שווה לכל נפש הוא הכרח מיידי, גם אם יפגע במעט ברווחי הענק של חברות הביטוח מתיק ביטוחי החובה.

לבלוג של אילן בלבן – לחצו כאן.

כתב: יונתן הנדל

בתערוכת קלן של השנה, לא הייתי. כבר כמה שנים שאני לא רוכב בשל מחסור בכסף ועל כן גם חו"ל לא בא בחשבון. החיים הסטודנטיאליים לעתים הרבה פחות זוהרים ממה שמוכרות לנו הפרסומות באתרים השונים. תמונות של תלמידי הפקולטות מחויכים על הדשא, צוחקים בקפטריה, מאושרים בשיעור, מתמוגגים בספרייה. כנראה שלכולם יש מישהו שמשלם על כל זה, אבל זה כבר לפעם אחרת.

בכל מקרה, בתערוכת קלן של השנה, כפי שכבר הבנתם, לא הייתי. מה שכן, קראתי בעניין את הסקירות השונות באתר. הופתעתי מהמבחר המרשים, התפעלתי מהחידושים השונים והסתנוורתי מהצבעים הבוהקים; השתוממתי מאיכות מחשבי ניהול המנוע, מפשטותם המורכבת של הבולמים המתקדמים, מהרכבן המטלורגי של השלדות ומכמה מחשבה ותכנון אפשר להשקיע בגלגל גומי אחד, לא מאוד גדול, המשמש כצמיג.

עברתי בין ג'יקסרים לנינג'ות, בין דוקאטים לבימרים. כולם מושחזים, כולם טומני סוד, מקרינים עוצמה ומומנט, כולם מוכנים לתחרות הגדולה, לכבישי העיר והפרברים, לחליפות עור, לכפפות ממוגנות, לברכיים באספלט וגלגל קדמי באוויר. שורה של מטוסי קרב קטנים לשימוש אישי ויומיומי נגד אויב השגרה. קשה לבחור איזה מהם הכי טוב. למעשה, הם כולם הכי טובים. לכולם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר שהמפעל יכול היה להרכיב, כולם מהונדסים לעילא ולעילא, מורכבים מהחומרים האיכותיים ביותר ובדוקים במנהרת רוח עד לרמת הבורג, או האזיקון במקרה של דוקאטי.

אם כן, כעת יש רק לבחור את הטוב ביותר מקרב הכי-טובים-שכבר-יש. אבל איך קובעים מה הכי טוב כשכולם, פחות או יותר, טובים באותה המידה? אולי במרוץ? אבל מרוץ תלוי גם בגורמים אחרים פרט לאופנוע, למשל מי רוכב עליו, על איזה מסלול הוא נוסע ומהו כוונון מכלוליו, ולכן לא ניתן לדעת בוודאות. אולי נזמין סקר בו נשאל את רוכבי העולם באשר להעדפותיהם? אבל לאנשים שונים העדפות שונות וכמובן שלא תמיד מוצר פופולארי הוא גם טוב. כמו כן, כידוע לנו מארצנו הקטנה, במקרים רבים מספר הדעות עולה על מספר האנשים ועל כן גם פתרון זה אינו ישים.

אז אולי, נשווה ביצועים? אבל גם כאן אין הדבר חד-משמעי. בדיוק כפי שדג לא יוכל לטפס על עץ ולעומתו פיל יתקשה לשחות באוקיינוס, כך גם לא ניתן להשוות הארלי לנינג'ה או ורסיס להונדה אינובה. נכון, מבחינה טקסונומית, מדובר בקבוצה מובחנת של אופנועים בעלי הורים משותפים, אי שם במעלה אילן היוחסין, אולם מאז ועד היום הרבה דלק זרם בקרבורטורים והדגמים היום מבחינה זו שונים. שונים אך דומים.
אכן תחרות קשה. תחרות על לב הקונים, על שערי המגזינים ואתרי האינטרנט, על יוקרה וכבוד. זמנים קשים להיות בהם אופנוע או רוכב; המתחרים נושכים, חוקי ואמצעי אכיפת המהירות מתהדקים, התנועה הולכת ונהיית צפופה יותר וכמות הסחות הדעת של הנהגים סביב, בעודם נוהגים, רק גדלה. הוסיפו לכך מיתון עולמי, יחסי ציבור בעייתים וקהל שכבר ראה הכל, והרי לנו מתכון לאובדן עניין בתחביב נהדר ובדרך חיים משל עצמה. מצב ביש.

בעודי משוטט בין התמונות, חולם בהקיץ כהרגלי וממלמל לעצמי חצאי משפטים סתומים על ריח בנזין וצמיגים, לא יכולתי לבחור במנצח היחיד של התחרות. בעידן בו אג'נדות וסמארטפונים מתחלפים חדשות לבקרים, לא ניתן לבחור רק מנצח אחד, או אפילו כמה מנצחים. למעשה, כולם הכי טובים וכולם זוכים. כולם הכי יפים, הכי מהירים, הכי משוכללים.

אתם מבינים, בעבר ההבדלים היו ברורים. כולנו היינו נתונים למרוץ חימוש לא נורמלי אשר התקדם בצעדי ענק. מי שרצה את אופנוע הדקאר הטוב ביותר חיפש דגם ספציפי. מי שמעוניין היה בגרזן כביש אימתני נשא רק שם אחד על דל שפתיו. וגם מי שחשקה נפשו בשואו ידע בדיוק איזה כלי לחפש.

והיום, כאשר הפערים בין המשתתפים בתוך הקטגוריות קטנים כל כך, הבחירה לרוב נעשית על סמך שיקולים שאינם קשורים ישירות, דווקא, לביצועי הכלי ולמהותו, אלא למשל למי מחיר טוב יותר, למי מבצע ומסע פרסום מפתים יותר, מי ייראה הכי טוב עם מעיל העור החדש שקנינו ומי ישאיר את החבר'ה פעורי פה בשכונה.

הרי בינינו, רובנו הגדול, וכותב רשימה זו בכללם, לעולם לא יגיע לניצול כל יכולותיו של הכלי. לא, גם לא במסלול מרוצים. אנחנו לא מרוכזים מספיק, לא מאומנים מספיק, וכנראה גם לא בעלי כישרון מספיק. זו אמת מרה, אבל עדיין אמת. והנה, על אף כל זאת, אנחנו עדיין רוצים רק את הכי חדיש, הכי מהיר, הכי יפה. רק את זה שפוטנציאלית יאפשר לנו לרכב כמו בחלומותינו, גם אם במציאות הדברים ארציים יותר. רק לא להישאר מאחור במרוץ החימוש.

וכאן מגיע הטוויסט.

אם יושבים לרגע בצד, על אחת מהכורסאות הנוחות האלו, ומסתכלים על כל העסק מבחוץ, התערוכה בקלן, מעבר להכל, מעבירה בעיניי מסר אחד – והוא שהעיקר זה לרכב, לא משנה על מה. העיקר זה להתמסר לרוח בפנים, לריח הממכר של צמיגים, בנזין ואספלט, לבן או בת הזוג החובקים אותך מאחורה, למכונת הזמן הנפלאה הזו על שני גלגלים שיותר מאשר מעבירה את הגוף שלנו ממקום למקום, מעבירה את הנפש שלנו מעולם לעולם.

זה לא משנה אם אתה רוכב על מפלצת סמ"ק עתירת טכנולוגיה או על וספה עם סירה, אם האופנוע שלך יצא זה עתה את שערי המפעל או אם כבר איפס את מד הקילומטר מלמטה. מחר כבר ייצא דגם חדש, תוכרז פריצת דרך טכנולוגית מיוחדת, תושק גרסת כביש משוכללת לרגל חגיגות המילניום לאשתו של בעל החברה, והמרוץ יימשך, עד לדגם המשופר הבא וחוזר חלילה.

העיקר פה, בעיניי, הוא לרכב על אופנוע, כל אופנוע, ולזנוח מאחור את מרוץ החימוש הראוותני. זה לא באמת משנה מיהו היצרן, האם החברה ניצחה במרוץ האחרון או כמה מוצרי אפטרמרקט יש. אם זה גורם לך לחייך, לשיר בקסדה או להרגיש מגניב – אז האופנוע שלך הוא האופנוע הכי טוב בעולם, נקודה. ואל תתנו שיספרו לכם אחרת.

אגדת זן עתיקה מספרת על שלושה נזירים בודהיסטיים צעירים אשר היו רוכבים על אופנועיהם יום-יום אל הכפר הסמוך למנזרם וחזרה. באחד הימים, ניגש אל השלושה מורה הזן הגדול, ראש המנזר, ושאל אותם מדוע רוכבים הם על אופנועיהם.
ענה הראשון: "רוכב אני על אופנועי על מנת להגיע אל כל אותם מקומות נידחים שם יכול אני להעניק לאנשים לימוד רוחני ולסייע להם בכל אשר יצטרכו!". הנהן ראש המנזר בראשו, הצמיד יחד את כפות ידיו בברכה ואמר לנזיר "אין ספק כי תהיה אתה נזיר דגול ביום מן הימים".

ענה השני: "רוכב אני על אופנועי בכדי לנסוע אל העיר הגדולה, שם מעמיק אני אף יותר בלימוד תורת הזן על מנת שאוכל לשחרר את כל היצורים החיים מסבל!". ראש המנזר החמיא לנזיר, טפח על ראשו בחיבה ואמר "חוכמתך עוד תאיר עולמות שלמים ותועיל לנשמות רבות".

בבואו אל הנזיר השלישי, שאל ראש המנזר את אותה השאלה. הנזיר, בתגובה, הביט בראש המנזר בפליאה וענה בפשטות: "ובכן, אני רוכב על אופנועי על מנת לרכב על אופנועי". חייך ראש המנזר חיוך רחב, התיישב למרגלות הנזיר ואמר לו: "אנא, קח אותי כתלמידך".

אז מה אני מנסה לומר פה בעצם?

לא, אני לא מנסה לבאס לכם את האופנוע החדש וגם לא לגרום לכולם לרכב על גרוטאות. חידושים הם דבר טוב ובסופו של דבר הם אלו שמצעידים אותנו, כאנושות, קדימה. מה שאני כן מנסה זה להפנות את מבטכם, בעדינות, להווייתם האמיתית של הדברים, זו שמעבר לסוגים, לשנים ולהבחנות. לחברים מסביב שרוכבים איתכם, למכונה הנאמנה שעובדת תחתיכם, להרים, לעצים, לחי ולצומח אשר מספקים את התפאורה למסע הזה ולחוויית הרכיבה הבסיסית ביותר שיש – אדם ומכונה. וכמו שאמר פעם פנגס הגדול: אם אתם מצליחים לעשות זאת, למדו אותי איך.

*עדכון, ינואר 2021: מעתה ניתן לבקש להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי בלבד. בהודעת התשלום השנייה, שתתקבל אחרי הבקשה לביטול הדו"ח, אין אפשרות לבקש להישפט. לכן יש לשלוח בקשה להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי – גם אם טרם קיבלתם תשובה ממרכז פניות הנהגים על ביטול הדו"ח. 

*  *  *  *  *

לפני כמעט 20 שנה התפרסם במגזין 'מוטו' מאמר של אנונימי המכנה את עצמו 'ד"ר פאקי מוצלאחי – רופא רפורטים', שבו הוסבר בפירוט כיצד ניתן לבטל, או לפחות לעכב, דו"חות תנועה – על-ידי שימוש בחולשות של מערכות האכיפה והמשפט. כיום, כמעט 20 שנים אחרי אותו מאמר אייקוני, השיטה הזו נכונה מתמיד, וזאת בשל העומס הרב שיש על מערכת המשפט.

אנו מביאים כאן – בהסכמת הכותב המקורי – עו"ד עוזי בר, את השיטה, כשהיא ערוכה ומתאימה לזמננו.

נדגיש כי אין למערכת פול גז ו/או לכותב המאמר כל אחריות על השיטה. מי שבוחר להשתמש בשיטה עושה זאת על אחריותו הבלעדית, ובכל מקרה חשוב לדעת שהשיטה תמיד עובדת – גם אם זה רק בעיכוב הדו"ח, וכפועל יוצא עיכוב הנקודות וקיצור משך חייהן. כך או כך, יש צורך בסבלנות, בזמן ובדיוק כדי להגיע לתוצאות.

נדגיש גם כי איננו מעודדים נסיעה בלתי חוקית. יש לרכב תמיד במסגרת החוק ותקנות התעבורה, וכן בזהירות יתרה.

מאמר זה אינו מחליף ייעוץ מקצועי של עורך דין המתמחה בתחום התעבורה.

*     *     *     *     * 

'שיטת מוצלאחי' מתייחסת לדו"חות מסוג ברירת משפט ('ברירת קנס'), ובעיקר לאלה שבנוסף לקנס נצברות עליהם נקודות, כלומר רוב עבירות הנהיגה. לא מדובר כאן על כתבי אישום שקובעים מידית תאריך משפט – אלה יטופלו במסגרת אחרת והאפשרויות להתגונן נגדם מוגבלות. במאמר זה מסביר ד"ר מוצלאחי כיצד הופכים את דו"ח התנועה שנרשם לרוכב לבומרנג שחוזר אל המערכת. צריך ריכוז וסבלנות כדי להבין, אך הדבר אינו כה מסובך. מתחילים.

שלב ראשון – המפגש עם השוטר

עוצר אותך שוטר, מבקש רישיונות, מסביר שעברת עבירה ורושם את הדו"ח. בשלב זה לא לבקש סליחות או להתנצל בשום פנים ואופן! זוהי הודאה באשמה וכל מילה נרשמת בסעיף 'דברי הנהג'! אם בכל זאת תבחרו יותר מאוחר להגיע למשפט, כל האמירות האלה תשמשנה נגדכם כנשק בידי התביעה. מה כן לעשות? אפשר לנסות לדבר על ליבו של שוטר שיוותר אך לא יותר מכך. בכל מקרה אין לצעוק, לדבר לא יפה או לקלל את השוטר! הוא עושה את תפקידו ואתם את תפקידכם. היו מנומסים ואדיבים וזכרו שלפניכם עוד דרך ארוכה.

עניין חשוב ביותר: בתחילת רישום הדו"ח יש לבקש מהשוטר שיכתוב את דבריכם בסעיף 'דברי הנהג'. כשהשוטר מגיע לסעיף הזה ורושם את דבריכם, יש לפרט את השתלשלות האירועים מהזווית שלכם. אל תתביישו למלא את כל הסעיף ולרדת לפרטי פרטים, במיוחד אם אתם בטוחים שלא ביצעתם עבירה. כל פרט שהשוטר יכתוב מפיכם עשוי לשמש לזכותכם בבית המשפט, שכן לדברים שנאמרים בשטח, בעת רישום הדו"ח, יש משקל גדול יותר בבית המשפט. יחד עם זאת, אם אינכם יודעים מה לומר, עדיף שלא תגידו דבר פרט ל"לא ביצעתי את העבירה" על מנת שלא לתת כלי בידי התביעה – שעלול לבוא נגדכם בזמן המשפט. בכל מקרה חשוב לשים לב שהשוטר לא כותב באופן אוטומטי דברים שלא אמרתם ושעלולים להפליל אתכם בבית המשפט ("מצטער", "לא שמתי לב" וכו'). לסיום הכתיבו לשוטר "לא כתבת את כל מה שאמרתי". גם לזה עשויה להיות משמעות גדולה במידה ותגיעו לבית המשפט ותעמדו מול שופט ומול השוטר.

אפשר לחתום על דו"ח ואפשר שלא. זה בסך הכל אישור על קבלתו‎. אנחנו ממליצים שכן לחתום במידה והשוטר מילא את הדו"ח לפי הנהלים וכתב את כל דבריכם.

שלב שני – בדיקת הדו"ח

טעות ברישום, למשל מספר רכב שגוי, פרטי נהג שגויים או כתובת שגויה של מקום ביצוע העבירה – עשויה להביא לביטולו המידי. בדקו את הדו"ח בשבע עיניים, לפרטי פרטים, ובמידה ומצאתם טעות – שלחו בקשה לביטול הדו"ח למפנ"א (מרכז פניות נהגים ארצי), לפי הפרטים הרשומים בחלקו האחורי של דו"ח התנועה.

כאן חשוב לציין שכל משלוח מכתב כזה או אחר – חובה לבצע בדואר רשום ולשמור את אישור השליחה בתיקייה המסודרת של הדו"ח. אם תהיו מסודרים – יהיה לכם קל יותר.

שלב שלישי – מתחילים לעבוד לפי השיטה

בדו"ח מופיע בפירוש כי תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה. כלומר לא שילמתם – אין רישום בגיליון ההרשעות ולא נרשמות נקודות‎. חשוב לדעת כי הנקודות נרשמות רק בתאריך ההרשעה (או תשלום הקנס‎) ותוקפן הוא שנתיים מיום ביצוע העבירה. לפיכך, לא שילמתם את הדו"ח‎ – בזבזתם חלק ניכר מ'משך חיי הנקודות'. כמובן שאי אפשר לשכוח מהדו"ח מפני שרישיון הנהיגה שלכם יעוכב. עוברים לשלב הבא.

שלב רביעי – בקשה לביטול הדו"ח

החוק מאפשר להגיש בקשה לביטול בתוך 30 יום מקבלתו על ידי השוטר או קבלת דו"ח מצלמה בדואר. יש לכתוב מכתב שבו אתם כותבים בפשטות "נא לבטל את הדו"ח", ולשלוח בדואר רשום למפנ"א, לפי הפרטים הכתובים על חלקו האחורי של הדו"ח. במידה והדו"ח אכן לא מוצדק ואתם בטוחים שלא עברתם עבירה, רשמו את השתלשלות העניינים המלאה במכתב. חשוב לשמור את אישור הדואר הרשום והעתק המכתב. עכשיו מחכים. בין חודש לשלושה חודשים ממועד משלוח המכתב, תקבלו תשובה מהמשטרה בזו הלשון:

1. התובע דחה את בקשתך לביטול.

2‎. הינך מתבקש לנהוג בדו"ח ככתוב בו (הכוונה – אם טרם חלפו 90 יום, יש לשלם את הקנס המקורי לפני שיחול כפל קנס).

אם חלפו 90 הימים לתשלום הקנס המקורי – תקבל בקרוב הודעה לתשלום כפל קנס, ובהודעה זו תוכל לבקש להישפט‎ – ובתנאי שתודיע על כך תוך 30 יום מקבלת ההודעה.

מה אומר ד"ר מוצלאחי‎? חכו! קודם כל יש אפשרות שהמחשבים של המשטרה יאבדו אתכם.

אם לא‎ – תוך חודש עד 3 חודשים תקבלו הודעת כפל קנס עם ספח בקשה להישפט‎. בינתיים לא משלמים, אין נקודות, אין קורסים, אין הרשעה, אין עיכוב חידוש רישיון‎.

ממתינים 30 יום כאמור בהודעת המשטרה, או מספר ימים קודם (יום אחד ליתר ביטחון‎), ושולחים את ספח הבקשה להישפט בדואר רשום, תוך שמירת צילום של הספח והקבלה על הרשום. עכשיו מחכים שוב‎.

שלב חמישי – ממתינים

ההמתנה לקבלת תאריך משפט יכולה להימשך מספר חודשים‎ – תלוי בלחץ על בתי המשפט לתעבורה באותו אזור, בפגרות בתי המשפט ובכמות הבקשות להישפט המצטברות בלשכת התביעות המרחבית במשטרה. במצב זה, אם הגיע מועד חידוש רישיון הנהיגה, אין עיכוב של החידוש בגלל אי תשלום הדו"ח הנדון. הדו"ח הזה‎ הוא בינתיים במצב של בירור ביניכם לבין המשטרה, ומשרד הרישוי טרם שמע עליו‎. כידוע‎, רישיון הנהיגה מתחדש (נכון להיום) אחת ל-10 שנים.

קיבלתם את הרישיון? יש עכשיו עוד כמה שנים טובות למשחקים עם המערכת‎.

נקודה סופר-חשובה: אם עברה למעלה משנה מאז ביקשתם להישפט ועד שקיבלתם הודעה על תאריך המשפט (וזה קורה הרבה!) – המשטרה אינה רשאית להגיש את הדו"ח‎ לבית המשפט, ולמעשה הוא מיועד לביטול סופי (תקנה 230 לתקנות סדר דין פלילי). כדי לערוך בכל זאת את המשפט, חייבת המשטרה לבקש אישור מיוחד ומנומק מבתי המשפט‎, וזכותכם להתנגד לבקשה הזו בפני בית המשפט. בפועל, התובע המשטרתי אינו טורח להתאמץ בעניין זה.

איך מבקשים ביטול במקרה כזה? פשוט מאוד: פונים לתובע ביום שנקבע לדיון או מספר ימים לפני כן, ומבקשים שהדו"ח יבוטל מהסיבה הנ"ל‎. לידיעתכם: רק מסיבה זו המשטרה מבטלת מאות דו"חות שנה‎!

שלב שישי – יש משפט

כדי להביא בחשבון את האפשרות הפחות טובה, נצא בהנחה שההודעה על תאריך המשפט הגיעה אליכם תוך פחות משנה מאז שביקשתם להישפט‎. הדיון בבית המשפט יתקיים בדרך כלל 3-4 חודשים נוספים ממועד קבלת ההודעה על תאריך המשפט‎. זה הזמן לעצור לרגע ולעשות חשבון כמה זמן בערך עיכבנו את הדו"ח:

• 1 חודש (30 יום) עד שליחת הבקשה לביטול
• 1-3 חודשים נוספים לקבלת התשובה על דחיית הבקשה
• 2-3 חדשים נוספים לקבלת הודעה על כפל קנס ואפשרות להישפט
• 1 חודש נוסף למשלוח הבקשה לקביעת תאריך משפט
• 3-12 חודשים לקבלת תאריך משפט
• 3-6 חודשים למועד המשפט מאז קבלת ההודעה עליו

סך הכל עד המשפט עצמו – 11-26 חודשים.

בממוצע, כל תהליך הזה אורך כ-15 חודשים, כלומר כשנה ורבע.

בינתיים: לא משלמים, אין נקודות, אין הרשעה ואין עיכוב חידוש רישיון‎.

חשוב לדעת! כל ההתכתבויות והטרטורים האלה מגבירים בצורה משמעותיות את הסיכויים שהדו"ח הזה 'יתפספס' למשטרה ושהתיק יאבד, או שתיפול טעות באחת ההקלדות שתגרום לו להיעלם. ככל שירבה מספרם של המשתמשים בשיטה, כן ילך ויגבר הסיכוי לאבדן דו"חות רבים יותר‎.

שלב שביעי – למרות הכל, הגענו למשפט

מה עכשיו? שתי אפשרויות עומדות בפנינו.

האפשרות הראשונה: לא להודות באשמה. ייקבע תור להוכחות, כאשר יהיה על התביעה להביא את השוטר שהגיש את הדו"ח שיעיד על הנסיבות של העבירה. זכותכם לחקור אותו. ד"ר מוצלחי סבור שזה צעד מסוכן והימור גדול. אם השופט לא יקבל את גרסתכם, תחטפו ממנו עונש רציני בצורת קנס גבוה ומי יודע מה עוד, כעונש על בזבוז הזמן של המשטרה ושל בית המשפט .

על כן ממליץ ד"ר מוצלאחי לבחור באפשרות השנייה: ביום המשפט, או ימים מספר לפני כן, לדבר עם התובע בזו הלשון‎: "ביום‎… יש משפט. אמנם אני לא אשם, אבל אין לי זמן לכל בלבולי המוח האלה. אני מוכן להודות תמורת הקנס המקורי. מקובל? סגרנו?".

אז רגע, הקנס למעשה הכפיל ושילש את עצמו, ואתם ברוב חוצפתכם מציעים לתובע קנס מקורי?! ובכן, כן גדול! דעו שברוב המכריע של המקרים התובע יסכים. לא אכפת לו מפני שזה לא עניין אישי שלו. מה שמעניין את התובע זה לגמור את התיק ולא למשוך אותו. אף אחד לא בודק אותו בכמה סוכמה ה'עסקה‎'. העומס על התביעה הוא עצום, ומבחינתם זה פשוט עסק בקבלנות בו צריך להספיק לגמור כמה שיותר עבודה בכמה שפחות זמן כדי להתגבר על כמויות התיקים הנערמות מדי יום. אז לא להתבייש, להציע ו'לסגור' על הקנס המקורי. זה עובד. יותר מזה – אפשר גם 'להתמקח', ולסגור על עסקה שבה התובע ישנה את סעיף האישום למשהו 'קל' יותר, ללא נקודות, תמורת הודאה שלכם. הרבה פעמים גם זה עובד.

ישנה אפשרות נוספת: בדיון הראשון לא להודות, ואז קובעים תור להוכחות. קורה פעמים רבות שלמשטרה יש בעיה להביא את השוטר לעדות (אולי הוא פרש או עזב את המשטרה, אולי הוא במרחב אחר‎, אולי הוא חולה, או אולי לא יכול להגיע מסיבה מבצעית או מכל סיבה אחרת שלא תהיה), ואז המשטרה מיוזמתה תדחה את הדין להוכחות ותשלח לכם הודעה על כך. ואז שוב מחכים ומחכים, ובינתיים אתם מסודרים בלי הרשעה. במקרה היותר גרוע‎, השוטר יגיע לדיון. גם אז, ועדיין לא מאוחר, אפשר להציע לתובע את אפשרות ב‎'. דהיינו, לסגור עם התובע על קנס מקורי בטרם כניסתכם לאולם המשפט. מקסימום הוא ישלח את העד / השוטר הביתה, וגם השוטר יהיה שבע רצון מכך וימהר להסתלק לענייניו‎.

חשוב לדעת: לפני כמה שנים עודכנו התקנות כך שנהג שצבר 22 נקודות ויותר במשך תקופה של שנתיים – הנקודות לא תימחקנה אחרי שנתיים, אלא תוקפן יוארך ל-4 שנים.

עוד חשוב לדעת: זכותו של כל נאשם העומד למשפט לעיין בחומר התביעה, בין אם ביחידת התנועה שבה ניתן הדו"ח ובין אם באתר האינטרנט של המשטרה. הגעתם למשפט? הגיעו מוכנים ובדקו את חומר התביעה מבעוד מועד.

 

ועכשיו סיכום: מאזן רווח והפסד

חטפנו דו"ח, היינו תלמידים טובים וממושמעים של ד"ר מוצלאחי – מה הרווחנו?

• דחייה של שנה עד שנתיים ויותר ברישום הדו"ח בהרשעות.
• דחייה של שנה עד שנתיים ויותר בתשלום הקנס המקורי.
• נקודות לא נרשמו לנו, ואם חלפו שנתיים עד ההרשעה – הנקודות כבר לא תירשמנה, ולכן אולי חסכנו קורס נהיגה מונעת, אולי חסכנו שלילה וכו'.
• סיכוי גבוה לאובדן הדו"ח, ואם אכן זה קרה (וזה קורה הרבה!) אזי הרווח הוא 100%, עד תום המשפט, אם היה בכלל משפט.
• לא עיכבו לנו את חידוש רישיון הנהיגה.

מה ההפסד? אין הפסד! ניצלנו את חולשות המערכת לטובתנו בצורה חוקית לחלוטין.

מהי ההשקעה?

• קצת שכל והגיון בריא.
• להיות מסודר עם התאריכים של משלוח כל ההודעות (חשוב מאוד! פספוס בתאריכי משלוח ההודעות יכול להפיל את כל העסק!).
• לשמור בקלסר מסודר את כל הניירת שמקבלים ושולחים.

מסר חשוב נוסף של ד"ר מוצאלחי:

מספיק עוד 1% של משתמשי שיטת מוצלחי מבין מקבלי הדו"חות, כדי שהמערכת תקרוס: אין מספיק קלדניות, אין מספיק שופטים ואין מספיק שעות בתי משפט כדי לטפל בכל כך הרבה דו"חות תנועה!

אם מספרם של משתמשי השיטה יגדל ב-2, 3 או 4% – זוהי קטסטרופה אמיתית למשטרה. כל דו"ח שהשוטרים בשטח ירשמו לנהגים‎ – יגביר את העומס. לגמרי גול עצמי, או בומרנג כמו שקראנו לזה בתחילת המאמר.

כשהמשטרה תרגיש את תוצאות השיטה, אין ספק שהיא תצטרך התארגנות מחדש לעניין הזה, כולל שינוי בתקנות התעבורה. אולם עד אז במצב הקיים – השיטה מנצחת‎!

*עדכון, ינואר 2021: מעתה ניתן לבקש להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי בלבד. בהודעת התשלום השנייה, שתתקבל אחרי הבקשה לביטול הדו"ח, אין אפשרות לבקש להישפט. לכן יש לשלוח בקשה להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי – גם אם טרם קיבלתם תשובה ממרכז פניות הנהגים על ביטול הדו"ח.