מחבר: כתב אורח

כתב: עו"ד אסף ורשה

לפני מספר שנים ניתנה הנחיה לשוטרי משטרת התנועה שלפיה אין לאכוף את איסור הרכיבה בשול הימני, ובלבד כי מדובר על רכיבה במהירות סבירה ושעומס התנועה מצדיק זאת. חשוב לזכור כי אין מדובר על השור השמאלי, שרכיבה בו משמעותה חציית קו הפרדה רצוף( קו לבן), שיגרור קנס של 500 ש"ח + 6 נקודות, אלא על שול ימני בלבד (קו צהוב).

הוראה זו הביאה לעלייה משמעותית במספר הרוכבים בשול, ובמקביל גם לעלייה במספר תאונות הדרכים שהתרחשו בשל סטיית רכב מנתיב הנסיעה ופגיעה ברוכב.

אי-האכיפה יצרה בקרב ציבור הרוכבים הנחה שגויה כאילו הרכיבה בשול מותרת בחוק, אולם ההפך הוא הנכון – לא רק שהרכיבה אסורה, אלא שגם אם התאונה התרחשה בשל רשלנות הנהג, עדיין האשמה – במלואה או בחלקה – תוטל על הרוכב. כלומר, גם אם הרוכב נע בשול במהירות של 7 קמ"ש בזהירות מרבית ורכב סטה מנתיב נסיעתו, פגע ברוכב , פצע אותו ותוך כדי גם ריסק את האופנוע – האחריות תוטל על האוחז בכידון.

השאלה המתבקשת היא מה מידת האשמה שבית המשפט ייחס לרוכב, שכן לכך יש השלכה ישירה על כיסו, ובמקרים מסוימים גם על מצבו הכלכלי עד סוף ימיו.

מה שיקבע כמה כסף יתאדה מחשבונו של הרוכב בעקבות התאונה הוא דווקא הנסיבות שהובילו את נהג הרכב לסטות לשול.

במקרה בו הרכב סטה מנתיב הנסיעה לשול ללא סיבה מוצדקת, שלא לצורך מניעת תאונה או בשל תקלה שאינה מאפשרת המשך נסיעה, סביר להניח שבית המשפט יקבע לרוכב שיעור רשלנות נמוך יחסית, בטווח של בין 30-10%. גם אם מדובר על נהג שסטה מנתיב הנסיעה בעקבות הסטת המבט לטלפון הנייד ושליחת מסרון תוך כדי, מה שהוביל לפגיעה ברוכב, עדיין –  התאונה נגרמה בשל הרכיבה האסורה בשול.

מצבו של רוכב שנפגע בשל סטייה מוצדקת של נהג הרכב – גרוע בהרבה. בית המשפט מתיר לנהגים שעמדו בפני מצב חירום לסטות לשוליים. ומה הוא אותו מצב? לדוגמה, רכב שסטה בפתאומיות לנתיב ומחייב 'בריחה' ממנו באמצעות ירידה לשול, כמו גם רכב שבלם באופן שמאלץ את הרכב שמאחוריו לבצע סטייה חדה. כל תאונה שמניעתה מצריכה סטייה לשול – נתפסת כמצב חירום. כך גם לדוגמה רכב שתקר בגלגל מחייבו לעצור בפתאומיות וכו'.

במקרים שבהם יתברר כי נסיבות המקרה הן כאלו, סביר להניח כי בית המשפט ייחס רשלנות מזערית לנהג הרכב, אם בכלל. וכך למשל, רק לפני מספר חודשים נדונה תביעה שהגיש רוכב על אופנוע ספורט בנפח ליטר, שנסע מכיוון מחלף מורשה לתל אביב, נתקל בפקק תנועה והחליט לרכב בשול. כעבור דקות ספורות, תוך כדי רכיבה במהירות של 30 קמ"ש, רכב סטה 'באגרסיביות' לשול ומעך את האופנוע על גדר ההפרדה. בעקבות התאונה נגרמו לאופנוע נזקים כבדים והוגשה על-פי כך תביעה כספית. לרוכב לא היה ספק – הרכיבה בשול מותרת, שכן עובדה היא כי המשטרה אינה אוכפת את החוק, ועל כן גם האחריות לתאונה מוטלת על הנהג הרשלן. אולם כבוד הרשמת הבכירה שרונה צור גינור מבית משפט השלום כתבה בפסק הדין את שהיה אמור להיות ידוע לכולם: "שולי הכביש לא נועדו לנסיעתם של אופנועים או כלי רכב אשר מבקשים להתחמק מעומסי התנועה, אלא למקרי חירום". לפיכך, חייבה השופטת את הרוכב לשלם את מלוא עלות תיקון נזקי הרכב.

רוכבים שהצטיידו בפוליסת מקיף צריכים להיות מודאגים פחות בנוגע להשלכות הכלכליות של תאונה בנסיבות כאלו, שכן התרחיש הגרוע ביותר מבחינתם הוא תשלום השתתפות עצמית והתייקרות הפרמיה בגין התביעה שנרשמה לרעתם. אולם מבחינת מרבית הרוכבים בישראל שמבוטחים בביטוח צד ג' שנותן מענה רק לנזקים שגרמו לרכוש של אחר – לא רק שלא יקבלו פיצוי על הנזקים שנגרמו לכלי שלהם, אלא שבנוסף, ישלמו גם השתתפות עצמית (במידה ולא רכשו סעיף ביטול השתתפות עצמית).

ומי צריך לחשוש אף יותר? הרוכבים ללא ביטוח חובה. לא צריך לרכוב במהירות של 100 קמ"ש בשביל למצוא את עצמך עם נכות קשה, אלא די בתאונה בה הרוכב פגע בגדר ההפרדה במהירות של 20 קמ"ש. במקרה כזה, היה ואין ברשות הרוכב פוליסת אובדן כושר או מענה ביטוחי אחר – שום גורם לא יפצה אותו על אובדן הכנסותיו העתידיות ועל ההשלכות הכלכליות של התאונה.

נקודת האור היחידה בסיפור היא האפשרות לתבוע את נהג הרכב בתביעת נזיקין. במרוצת השנים פסקו בתי המשפט לא אחת כי הרוכב זכאי לקבל פיצוי מהצד הפוגע אף שלא היתה ברשותו פוליסת חובה. אולם הדרך לשם עוברת בבית המשפט, וגובה הפיצוי שיקבל, אם יקבל, תלויה בחלוקת האחריות בין הצדדים.

אז מה השורה התחתונה? לזכור כי הרכיבה בשול אסורה, ולפיכך – לצמצם עד כמה שניתן את הרכיבה שם. ואם כבר בוחרים בכך, אז לרכוב במהירות נמוכה ותוך התאמת המהירות  להנחת היסוד כי בכל רגע נתון רכב יכול לסטות ולפגוע ברוכב, והאחריות עלולה להיות מוטלת על הרוכב.

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

כתב: עו"ד אסף ורשה

איך ייתכן כי רוכב דו-גלגלי חוצה את הצומת באור ירוק ונפגע מרכב שנסע באור אדום, מוצא את עצמו מורשע בדין הפלילי, משלם על נזקי הרכב שגרם לתאונה ומממן מכיסו את הנזקים שנגרמו לאופנוע שלו?

אחד מדפוסי ההתנהגות של רוכבי דו-גלגלי הוא לזנק לצומת מיד לאחר שהרמזור התחלף לירוק. מעבר לסיכון שהם נוטלים במקרה בו רכב 'יגנוב' רמזור ויפגע בהם, הם למעשה גם מבצעים עבירת תנועה. תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת כי לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעה. משמעות תקנה זו היא כי על הרוכב לוודא כי הנהגים ביתר הנתיבים עצרו את רכבם בטרם הוא יחל בנסיעה, או לכל הפחות לוודא כי מהירות נסיעת הרכבים תואמת את כוונתם לעצור. כך יוצא כי בשל ההפרה השכיחה של חובה זו, רוכבים רבים שחצו צומת באור ירוק ונפגעו מרכב שלא עצר באדום, מוצאים את עצמם בפני בעיה משפטית לא פשוטה.

ראשית, במידה ואין ברשות הרוכב פוליסת ביטוח מקיף, עליו יהיה להגיש תביעת צד ג' לכיסוי נזקיו על-ידי נהג הרכב וחברת הביטוח שלו. אולם זו האחרונה תשלוף במהירות את הקלף של חציית צומת לא פנוי. מבחינת הרוכב, שלצורך הדוגמה הנזקים לאופנועו מוערכים ב-30,000 ש"ח, תיקבע לו רשלנות תורמת בשיעור גבוה של בין 20-50%. כלומר, במקום 30 אלף שקלים הוא ימצא את עצמו מקבל המחאה שבמקרה הטוב יהיה רשום עליה 24 אלף שקלים. במקרה הרע  – 15,000 ש"ח בלבד. כך או אחרת, סביר להניח שהתיק יגיע לבית המשפט, כך שאת הכסף הוא יראה הרבה אחרי מועד פירעון ההמחאה למוסך.

אך יש תרחישים בעייתיים יותר. למשל במקרה בו נהג הרכב נאלץ לבצע סטייה מנתיב נסיעתו ובשל כך ניזוק רכבו באופן מהותי. במקרה המסוים, תהיה זו מזדה 6 שעלותה 150,000 ש"ח. חברת הביטוח שמבטחת את הנהג תתקן על חשבונה את רכבו, אולם מיד לאחר מכן תגיש תביעת שיבוב כנגד הרוכב – תביעה שבמהותה עומדת זכותה לקבל פיצוי מהגורמים שאחראים לנזק אותו שילמה. על כן, אף אם בית המשפט יקבע כי התנהגות הרוכב מייחסת לו רשלנות תורמת בשיעור של 20%, עדיין, בהנחה כי למזדה נגרמו נזקים בשווי של 60,000 ש"ח – הוא יידרש לשלם 12,000 ש"ח. במקרה הטוב הוא יפעיל את פוליסת ביטוח צד ג' שרכש לדו-גלגלי וישלם השתתפות עצמית (או שלא במקרה בו רכש פוליסה הכוללת ביטול השתתפות עצמית), אך במקרה בו לא הצטייד בפוליסה – מלוא התשלום יושת עליו. כל זאת בטרם התייחסנו להיבט הפלילי-תעבורתי של העניין. במקרים מסוימים גם יוגש נגדו כתב אישום בגין אי-עמידה בתקנה 65, והרשעתו עלולה להסתיים בשלילת רישיון הנהיגה וקנס כספי.

המציאות מלמדת כי כאשר מדובר על רוכבי דו-גלגלי, בתי המשפט לא לוקחים בחשבון את העובדה כי אלו נפגעו בתאונה בעת חישוב מידת הרשלנות התורמת. אמנם הרוכב התפרק על הכביש, וכך גם אופנועו, אך מה שעומד בפניהם הוא לרוב דבר אחד בלבד – נסיבות התאונה: שדה הראייה שהיה לנהגים בצומת ורמת התאורה בעת האירוע. וכן, גם השופט. ישנם כאלו שבאופן עקרוני גורסים כי אי-עמידה בתקנה 65 וכניסה לצומת לא פנוי – כמוה ככניסה באור אדום, על כל המשתמע מכך. צריך לזכור כי השופטים בתוך עמם הם חיים, וגם הם – לעיתים קרובות מאוד – נבהלים מרוכב דו-גלגלי שמזגזג בין נתיבים ועוקף באופן רשלני.

עבירה שכיחה נוספת שמבצעים רוכבי דו-גלגלי היא עקיפה בתוך הצומת על אותו נתיב נסיעה. הרכב יכול לפנות ימינה או להמשיך ישר אך בחר ברגע האחרון לפנות, ללא שאותת, והרוכב שעקף את הרכב מצד ימין במטרה להמשיך ישר מוצא את עצמו על הרצפה. אז מי אשם? בעוד שאת העובדה כי הנהג לא אותת יהיה קשה להוכיח, את העקיפה מצד ימין ניתן להוכיח בקלות. נסיבות התאונה מעידות על כך בבירור. ואף אם קיים צילום שמוכיח זאת, עדיין, לא רק שהרוכב לא יקבל כל פיצוי או במקרים מסוימים סכום זניח ביחס לגובה תביעתו, קיים סיכוי בלתי מבוטל כי יוגש כנגדו כתב אישום בגין עקיפה בתוך מסלול הנסיעה.

המסקנה המתבקשת היא שגם כדי להימנע מפגיעה גופנית כואבת ומסוכנת וגם כדי להימנע מכתב אישום תעבורתי ותשלום פיצויים – ההתנהגות בצמתים מחייבת להיות יותר מושכלת ופחות קלת-דעת. היכנסו לצומת רק כאשר וידאתם שהצומת פנוי, כמובן אחרי שהרמזור הפך לירוק, רכבו במהירות מתאימה בצמתים, תפסו נתיב נסיעה שלם בלי עקיפה של רכב כזה או אחר בכניסה לצומת או בתוכו, וכמובן רכבו על-פי החוק.

עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.

כתב: שי לב, racetrack.co.il

מסלול מרוצים. אינסוף מילים נכתבו ונאמרו על החוויה הדו-גלגלית האולטימטיבית, אבל למרות זאת – כל רוכב שמגיע בפעם הראשונה למסלול חוטף הלם תרבות במקרה הטוב והולך לאיבוד במקרה הפחות טוב.

שי לב, הבעלים והמדריך הראשי של racetrack.co.il, עושה לכם סדר בהכנה לרכיבת מסלול ובפתרונו, ולא משנה אם זה מסלול קארטינג קטן, מסלול בגודל בינוני כמו פצאל או ערד, או מסלול בגודל מלא בחו"ל.

סדרת כתבות המתארת שלב אחרי שלב את העלייה למסלול מרוצים ופתרונו.

*     *     *     *     *

בפרקים הקודמים ראינו איפה נמצאת המהירות על המסלול, איך אפשר למקסם אותה בפניות ומתי כדאי לעשות שינויים בקווים הקלאסיים על מנת לחסוך יותר זמן במקומות אחרים. אחרי שבנינו את הקווים כבסיס לרכיבה, עלינו על המסלול ולמדנו לחפש סממנים ברורים שיעזרו לנו לזכור ולבצע אותם בצורה מדויקת וקלה יותר. ככל שנזכור את הסממנים על המסלול ונרכוב על פי מפת הדרכים שהם מייצרים לנו, כך יתאפשר לנו מקום פנוי בראש להתחיל ולתרגל אלמנטים שעושים טוב לשעון, ועדיין לשמור על רמת בטיחות טובה וביצועים עולים, תוך שמירה על דיוק.

אז עכשיו, כשאתם מכירים כל נקודת היגוי, אפקס ופיסת אספלט על המסלול, נתחיל לחפש לקצר זמנים בין הנקודות השונות.

שנייה לפי ההמראה
או: להיות דון קישוט

על המסלול אפשר לפגוש במגוון של רוכבים. כל רוכב יכול לספר שלא פעם הוא נתקל ברוכב אחר שמעכב אותו במקום אחד, אבל מהיר ממנו במקום אחר. אחד המקרים הנפוצים וללא ספק המעצבנים ביותר הוא כשרוכב לא מיומן על אופנוע חזק מעכב רוכב מיומן על אופנוע חלש יותר משמעותית.

המצב שנוצר הוא שבפניות ובמקטעים טכניים, הרוכב ה'קטן' מצמצם ואף עוקף את הרוכב 'ה'גדול', רק כדי להיעקף בחזרה במקטע מהיר. ואם זה לא מספיק חמור, אז הרוכב הקטן יכול לבלות הקפה, שתיים או יותר בלצמצם את הפער שוב ואף לעקוף, רק כדי להיעקף שוב באותו מקטע מהיר.

בסרטון: איך להילחם בטחנת רוח

אותם רוכבים לא מנוסים, שמהירים יותר במקטעים פתוחים בזכות עודף בכוח מנוע אבל לא זזים בפניות וקטעים טכניים – הם בדיוק הרוכבים שאתם לא רוצים להיות. אלו רוכבים שמאיצים חזק מאוד, בולמים חזק מדי, רוכבים לאט, ובאופן כללי מפגינים עקומת שיפור אפסית עד קלה ברכיבה שלהם. הרי האצה חזקה לא תמיד אומרת שאתה מהיר, אלא יכולה להעיד שפשוט היית מאוד איטי. בלימה חזקה מאוד לא בהכרח אומרת שאתה בולם כל כך טוב, אלא שאולי אתה בולם יותר מדי ומאבד יותר מהירות ממה שאתה צריך.

כשתהיו רוכבים מהירים בפניות, תהיו רוכבים עוד יותר מהירים בישורות. לא להיפך. כדי להשיב את הסדר על כנו, ללמוד ולשפר את היכולות שלכם כרוכבים לאורך זמן ולהכיר את היכולות של האופנוע שלכם בצורה טובה יותר, כדאי להתמקד קודם כל בפניות ולא בישורות. וכך נעשה.

קצב בונים באהבה או לא בכלל
או: איך הולך להיראות החימום שלך על המסלול

כל דבר טוב נבנה בהדרגתיות, וכך גם הקצב שלנו על המסלול. אם תסתכלו על לוח זמני ההקפה של רוכבים מנוסים עד מקצועיים ברמות הגבוהות ביותר, תראו שזמני ההקפה שלהם יורדים במגמתיות ברורה ולאורך ימים. רוכבים בונים קצב, משפרים ומתמקדים כל פעם באלמנטים מסוימים ברכיבה שלהם, ובונים את הקייס שלהם להקפה הכי מהירה בצורה מתודית ומסודרת. ומה נגיד אנחנו? שמקבלים ארבעה סשנים אולי לאיזה פעם בשבועיים? הנטייה הטבעית תהיה להסתער על הסשן הראשון ולנסות לעוף קדימה כי חבל על הזמן ואין הרבה ממנו. אבל זו היא טעות גדולה. קצב בונים, לא כופים.

דרך טובה לבנות קצב היא להבין באיזו מהירות האופנוע ואנחנו יכולים לעבור את המסלול. זו כמובן שאלה פתוחה שתלויה באינספור משתנים, אבל אנחנו כרוכבים מהווים משתנה גדול ששווה להתמקד בו לפני שאנחנו רצים להתלונן על צמיגים, מתלים ואספלט עקום. אם נניח את הכל בצד ונתמקד בנו, היינו רוצים לוודא שהמוח שלנו מעבד את המידע שמתקבל מהעיניים בצורה אופטימלית ומבין מה לעשות איתו.

אם עד כה השתמשנו בעיניים על מנת לשים לב לקווים ולסממנים על המסלול וניסינו לזכור אותם היטב, עתה ננסה לתרגל את הרכיבה בצורה שתאפשר לנו לקרוא את הסממנים והקווים בדרך החלקה ביותר שאפשר ובכך להקל על המוח לעבד את המידע ולתכנן את צעדינו בהתאם. בתמורה נקבל הבנה עמוקה יותר של מהירות הפנייה שאנחנו יכולים לשאת. במילים אחרות: כאשר העיניים שלנו מקבלות את המידע הנכון, בזמן הנכון, אנחנו מגיבים טוב ומהר יותר.

העיניים הם החלון לרכיבה
או: מגבירים את הקצב

רכיבה חלקה = רכיבה מהירה. בטח שמעתם את זה יותר מפעם אחת. רכיבה חלקה היא מידע שמגיע בצורה חלקה על-ידי שימוש נכון בעיניים. את זה קראתם פה למעלה. אז איך משתמשים בעיניים נכון? ואיך לא?

אם העיניים שלנו יהיו מכוונות קרוב מדי אל האספלט, לא נקבל את המידע הנחוץ לנו בזמן והמוח לא יספיק לעבד את המידע בצורה חלקה ביחס למהירות שאנחנו רוצים לנוע. בתמורה, המוח שלנו יאותת לגוף סימני מצוקה שיתבטאו ביד ימין שיורדת מהגז ומבלה שעות נוספות על ידית הבלם. כדי להמחיש את המצב, נסו ללכת לשירותים כאשר אתם מסתכלים על אצבעות הרגליים שלכם, תראו שצריך לנוע ממש לאט כדי לא להיכנס בחפצים וקירות. המידע פשוט לא מגיע בזמן, המוח לא יכול לעבד ולתכנן את המידע ובתמורה מאותת לגוף להאט את תנועתו במרחב כדי להצליח במשימה.

מצד שני, אם נסתכל רחוק מדי ונקבל את המידע מוקדם מדי, לא נוכל לסמוך על איכות המידע, מאחר ועד שנגיע לנקודה שהסתכלנו עליה, יעבור יותר מדי זמן ולא נהיה בטוחים בעצמנו ובמידע (כמו שער יציג למטבע מלפני שבוע), מה שיוביל אותנו שוב לחזור ולהסתכל קרוב כדי לוודא שהכל תקין, ובכך חזרנו לנקודה הקודמת כאשר המידע מגיע מהר מדי ומאוחר מדי. נסו לראות את הדרך לשירותים ואז ללכת אותה עם עיניים עצומות. שני הצעדים הראשונים יהיו בסדר, אבל אחרי זה פחות. הנטייה הטבעית תהיה לפקוח עיניים ולהציץ בקטנה כדי לוודא שאנחנו לא עם הראש בקיר עוד רגע. אם תמשיכו לעצום עיניים וללכת, תגלו שאתם הולכים במהירות עוד יותר איטית משהסתכלתם על בהונותיכם.

אם כן, כדי להיטיב עם המוח שלנו, עלינו לדעת למקם את העיניים שלנו בצורה האופטימלית בזמן הרכיבה. כך נוכל ללמוד את המהירות הנכונה לנו בפניות ובהמשך גם במקטעים המהירים. אבל כדי ללמוד את המיקום הנכון עבור העיניים שלנו על האספלט, עלינו קודם להסיר אלמנטים מעכבים שיפגעו לנו בתהליך הלמידה הזה.

כל ברקס ביג'י יומו
או: ירידה לצורך עלייה

כולנו חמים לעלות למסלול. לטוס בכל הכוח, לעקוף על ימין ושמאל, לרדת על הבלמים עמוק אל תוך הפנייה ולבחון את גבולות הצמיגים, האופנוע ועצמנו. אבל רגע לפני שאנחנו פותחים מצערת לרווחה, צריך לזכור שבכל בסוף האצה חזקה, מגיעה בלימה אגרסיבית. וכך לפעמים, יוצא שקיבלנו ביס בטוסיק.

יש פעולה אחת ברכיבה שהמוח והגוף מגיבים אליה אוטומטית ומביאים את העיניים להסתכל למטה וקרוב על האספלט, ובכך פעולה זו משבשת את יכולתנו להבין את המרחב והתנועה. זוהי כמובן פעולת הבלימה. כאשר אנו בולמים, לא רק המתלים של האופנוע נסגרים וכל האף של האופנוע יורד, אלא גם מסגרת הראייה שלנו יחד. בין אם תרצו או לא, כשמשהו מערער את היציבות שלכם, הנטייה הטבעית היא להסתכל קרוב ולמטה ולנסות ולאתר את הגורם לחוסר היציבות. אינסטינקט שכזה.

כאשר המבט נפגם, התוצאה היא רכיבה איטית ולא חלקה. זה מתבטא בגז לא רציף, פתיחות אגרסיביות של גז, פרצי בלמים בלתי נשלטים, אופנוע שנע ונד כמו נדנדה על מתלים לא יציבים, ותחושת קבס קלה עד קשה בזמן הרכיבה. כל אלה לא עוזרים לפתח קצב ובטח לא בטחון ברכיבה, התקדמות ושיפור ביכולות הרכיבה.

אם תרצו רכיבה חלקה, זורמת ומהירה יותר, תרצו לקבל את המידע בצורה שכזו גם כן. תרצו שהעיניים שלכם יהיו חופשיות לצוד עבורכם את המידע הנכון בזמן הנכון. זהו תהליך של פיתוח בטחון בראיית המסלול המורכבת מראייה מרחבית ומראייה ממוקדת. הנה איך אפשר לשפר את שרירי הראייה שלכם ולבנות בטחון:

נסו לרכוב על המסלול מבלי להשתמש בבלמים בכלל. לא מעט ולא רק בפנייה מסוימת. אם אין בלימה – נכון מאוד – אין גם האצה. אל תתפשרו עם עצמכם. רכבו בקצב איטי במיוחד ובכוונת תחילה. חפשו להביט באופן רציף ככל האפשר בקו הרכיבה שלכם, במרחק נוח ממיקומכם הנוכחי. המטרה המוצהרת שלכם היא להגיע לכל פנייה כאשר אתם מרגישים נינוחים לחלוטין, ולא בספק הקטן ביותר לגבי היכולת שלכם לבצע את הפנייה מבלי לגעת בבלמים. אם הגעתם לפנייה בתחושה לא בטוחה, הורידו את הקצב עוד. אל תתבאסו, קצת סבלנות. הוא עוד יעלה לבד.

הקפה אחר הקפה, תגלו שאם תהיו נאמנים לתהליך, העיניים שלכם יהיו חופשיות יותר להתבונן על הקווים שעליהם אתם רוצים לרכוב וימצאו מרחק נוח יותר וטוב יותר עבורכם. התחושה הטובה תישאר, הביטחון יעלה, ואיתו המהירות שלכם.

דרך טובה לדעת כמה רחוק להסתכל בפנייה בכל רגע נתון היא לנסות ולחשוב על המרחק בין נקודת ההיגוי לפנייה לבין האפקס. נניח שהמרחק ביניהם הוא עשרה מטרים לפנייה נתונה. כאשר אתם במרחק עשרה מטרים מנקודת ההיגוי הסתכלו עליה והתחילו לסרוק ממנה את תוואי הפנייה לכל אורכה ועד היציאה ממנה. זכרו לשמור תמיד על מרחק של עשרה מטרים בין מיקומכם למיקום העיניים שלכם (בפנייה הזו כמובן), ונסו לא להתעכב על שום נקודה בדרך. ככל שתהיו מהירים יותר, תגלו שהסריקה שלכם תהיה מהירה יותר. ככל שהפנייה תהיה רחבה יותר, תגלו שהמבט יהיה רחוק יותר.

כאשר תקפידו לחזק את שרירי הראייה שלכם ולהיות מיומנים היטב במבט, תגלו שמהירות הגישה לפנייה שלכם תהיה גדולה יותר מתמיד, ותוכלו לשאת אותה גם לאורך הפנייה וגם להאיץ טוב יותר החוצה ממנה. אחרי שהרגשתם שיפור ניכר ביכולותיכם, נסו לחבר את הבלמים שוב, בהדרגה, מבלי להתפשר על מיקום העיניים על המסלול, ונסו לבלום למהירות הפנייה החדשה שלמדתם. שוס!

רכיבה בלי בלמים עם שימת דגש על מיקום ואיכות המבט שלנו ברכיבה מהווה תרגיל חשוב מאוד ברכיבה שעוזר לנו מאוד בהיכרות עם עצמנו ועם מסלולים חדשים. מעבר לכך, זוהי רוטינת חימום מעולה לבצע בכל תחילת יום רכיבה למחצית המקצה הראשון, ואפילו לשתי הקפות ראשונות בכל מקצה נוסף.

בחלק הבא נדבר על גז, גז ועוד קצת גז.

• מסלול אספלט – הדרך לפתרון
• מסלול אספלט – רק על הקווים (א')
• מסלול אספלט – רק על הקווים (ב')
• מסלול אספלט – איך לרכוב כמו שעון

כתב: שי לב, racetrack.co.il

מסלול מרוצים. אינסוף מילים נכתבו ונאמרו על החוויה הדו-גלגלית האולטימטיבית, אבל למרות זאת – כל רוכב שמגיע בפעם הראשונה למסלול חוטף הלם תרבות במקרה הטוב והולך לאיבוד במקרה הפחות טוב.

שי לב, הבעלים והמדריך הראשי של racetrack.co.il, עושה לכם סדר בהכנה לרכיבת מסלול ובפתרונו, ולא משנה אם זה מסלול קארטינג קטן, מסלול בגודל בינוני כמו פצאל או ערד, או מסלול בגודל מלא בחו"ל.

סדרת כתבות המתארת שלב אחרי שלב את העלייה למסלול מרוצים ופתרונו.

*     *     *     *     *

בפרקים הקודמים ראינו שרכיבה במסלול יכולה להיות – אם תבחרו – כמו ריקוד, סימפוניה תשיעית או משוואה רבת נעלמים שיש לפתור. במסע אל פיצוח מסלול הסברנו למה רכיבה בקווים 'ישרים' יותר מניבה לרוב מהירות גבוהה יותר וקיצור בזמנים. ראינו שקווים ישרים יותר נמצאים בכל מקום, גם בפניות, אבל מצד שני – הוכחנו שלא תמיד כדאי לנו לנצל את רוחב הנתיב. בעזרת מבחן הזמן ראינו שאפשר וכדאי לבדוק בצורה מתודית כל קו רכיבה ורצף פניות אל מול השעון.

הפעם נדבר על רכיבה מחושבת ואיך הופכים רכיבה לקלה, בטוחה וכמובן מהירה יותר.

 

GPS בתוך הראש שלך
או: הגעת ליעד המבוקש

עכשיו כשכבר קיבלנו כלים לבחון את קווי הרכיבה הנכונים לנו ואנחנו יכולים להשתמש בהם כדי לדעת איך אנחנו רוצים לשחות בתוך נהר האספלט הזה, נרצה לרכוב עליהם בצורה איכותית ומדויקת. כדי לעשות זאת, צריך להפוך את הרכיבה בקווים למשהו טבעי וקל. זהו תהליך של בניית השלדה של רכיבת המסלול שלנו, ומטרתו לקבע היטב את הקווים שנרכוב בהם על המסלול כך שנוכל להמשיך ולהוסיף לשלדה שלנו אלמנטים חדשים ברכיבה בהמשך.

חשוב לציין שאם נרכב במאמץ גדול ובצורה לא נינוחה, נתחיל לפספס על המסלול ונשיל מעלינו את ארסנל הכלים שאנחנו מנסים לרכוש במקרה הטוב ונסיים בתוך בריכת חול במקרה הרע. עוד על כך בהמשך.

מכירים את זה שאתם עוברים בדרך הביתה באותו הכיכר לפני הרחוב שלכם וזוכרים להימנע מהבאמפ מצד ימין ופס מעבר החציה מצד שמאל, שנייה לפני הכתם הכהה על הכביש? אז אתם מפגינים רכיבה מחושבת, וזה קורה כשאתם יודעים מה הולך להגיע, מתי זה הולך להגיע ומה אתם הולכים לעשות בנוגע לזה.

הנה שאלת בונוס: כמה פעמים תעברו בצומת עד שתסגלו לעצמכם את ההרגל הקבוע לעבור בדיוק בנקודה הזו שבין הבור הקטן באספלט לפס המחליק? וכמה נקודות או מקרים כאלה תאתרו בדרככם הקבועה לעבודה למשל?

גם על המסלול אנחנו רוצים לדעת מה הולך להגיע, מתי, ואיך אנחנו מגיבים כשזה מגיע. המסלול דורש תכנון קפדני יותר מהמסלול הקבוע על הכביש הציבורי, וזאת משום שאנחנו נעים בו בקצב הרבה יותר גבוה – גבוה מדי מכדי שנוכל לעבד ולהגיב למציאות בזמן אמת וללא תכנון. כדי לעשות את זה בצורה הטובה ביותר עלינו לחפש ולבחור סממנים ונקודות ציון (Markers) על המסלול שיעזרו לנו לזכור, להתייחס ולתזמן תגובות ופעולות שונות ברכיבה שלנו (לדוגמה: נקודת בלימה, נקודת היגוי, נקודת האצה וכו').

כדי להפיק את המיטב מרכיבת מסלול עלינו לחפש את הסממנים האלה כמה שיותר מוקדם, ולהטמיע אותם בתוך הראש היטב. ככל שנוכל להשתמש ב-Markers שלנו בצורה יותר אפקטיבית, כך נוכל למתוח את הגבולות שלנו ושל האופנוע ביניהם ולבצע צעדים מדודים לשיפור קצב הרכיבה שלנו. צעדים מדודים, אגב, הם הדרך הבטוחה והטובה לשיפור ברכיבה (ובתכל'ס, בכל אספקט בחיים).

הסממנים הראשונים שנחפש לבחון הם אלו העוזרים לנו לרכוב במסלול בקווים שהחלטנו עליהם, והם אלה שיעזרו לנו לרכוב על המסלול בצורה אחידה יותר ובכך לבנות שלד יציב של רכיבה בקצב עולה, שעליו נוכל להוסיף אלמנטים נוספים בהמשך.

באיור שלמעלה מסומנות שלוש נקודות לפי האותיות C, B, A. נקודות אלה מסמלות שלבים בסיסיים וחשובים במיפוי פנייה מספר 10 המוכרת לנו מפרקים קודמים. סממנים אלה חוזרים על עצמם בגרסאות שונות בכל פנייה ופנייה על המסלול, ותפקידנו יהיה למצוא אותם ולדעת לנצל אותם. בואו נבחן אותם.

נקודה A: מסמלת את הכניסה אל הפנייה. זוהי נקודת ההיגוי ובה אנחנו מבצעים פקודת היגוי (על איך מבצעים פקודת היגוי נכונה – בפעם אחרת), ובכך מביאים להטיית האופנוע וביצוע הפנייה במטרה לעבור בנקודה B ובהמשך C. נקודה A היא גם הנקודה הנכונה להיכנס אל הפנייה, מאחר והיא מנצלת את רוחב הנתיב בצורה אופטימלית ותאפשר לנו לרכוב על הפנייה בצורה הישרה והמהירה ביותר בהמשך, כפי שהזכרנו בפרקים קודמים.

נקודה B: אם לא הכרתם עד היום אז הנו הוא במלוא הדרו – האפקס של הפניה (APEX). רבות תואר וסופר על מה זה אפקס ומה תפקידו. הנה הגרסה המקוצרת: אפקס – הקרוי בעברית 'שיא הפנייה' – הוא המקום שבו האופנוע נמצא בשיא ההטיה שלו ובמהירות האיטית ביותר במהלך הפנייה, כאשר לאחר מכן מתחיל האופנוע בתהליך של תאוצה וזיקוף (יישור). נקודת האפקס היא הנקודה שבה אנחנו הכי קרובים / משיקים לצד הפנימי של הפנייה. הסיבה שאנחנו משתדלים כמה שיותר להתקרב לנקודה זו היא גיאומטרית, ומסייעת לחבר קו ישר ומהיר יותר בין שלוש הנקודות במקרה זה.

נקודה C: נקודה שמבדילה בין רוכב שבאמת מבין מסלול ואחד שלא. במטרה לנצל את כל רוחב הנתיב ולייצר קו יישר ככל הניתן, עלינו למקסם את רוחב הנתיב גם ביציאה מהפנייה. מה שהופך את המשימה הזו לקשה היא העובדה שאנחנו מגיעים לנקודה C כאשר אנחנו מאיצים יותר ויותר (תהליך שמתחיל כאמור בנקודה B). המאזן העדין בין להאיץ מעט מדי ליותר מדי, תוך ניצול רוחב הפנייה עד לנקודה C, הוא חלק מהאמנות הנסתרת שברכיבה.

איך לבצע את הפעולה הזו באופן אופטימלי היא יכולת בפני עצמה שרוכבי מסלול משחיזים לאורך כל הקריירה שלהם, והיא אינה עניין של אומץ אלא ידע, ניסוי, תהייה וטעייה.

בונד, ג'יימס בונד
או: את הכי יפה כשנוח לך

המשימה של מיפוי המסלול לסממנים וניצולם באופן מיטבי דורשת הבנה (שהתחלנו לבסס) של מה עלינו לחפש מצד אחד והיכולת והמשמעת לבצע מצד שני. אל חשש, לא תצטרכו למפות, לחקור ולנתח כל מסלול שאתם עולים עליו מאפס, זה עלול לקחת המון זמן ואנרגיה. נסו לחפש את מי שמכיר ויודע היטב ולהבין ממנו איפה הסממנים הללו בכל פנייה. אם אפשר, בקשו לרכוב אחריו ולראות מה הוא עושה.

אך דעו זאת – לא תמיד תוכלו לתפוס אדם ולבקש ממנו שיראה לכם איך רוכבים במסלול, ולא תמיד אדם ידע להסביר בצורה מסודרת ונוחה איך לרכוב על המסלול. זה לא גוגל פה, ורוב האנשים רוצים לרכוב, לא להסביר. אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז למה לא לראות בווידאו לייב, דרך העיניים שלכם?

עלו על המסלול בהזדמנות הראשונה. המטרה: לרכוב חלק ונעים וללא מאמץ כדי להשאיר לעצמכם מספיק מקום לתת את תשומת הלב לאיך רוכבים אחרים רוכבים, לטוב ולרע. פתחו עיניים ו'רגלו' אחרי הרוכבים המהירים מכם. נסו לראות מה הם עושים בפניות השונות. אלו שנראה לכם שמבינים ומיישמים את עקרונות הרכיבה שדיברנו עליהם עד כה, מבלי להיות שנייה מהתאבדות מהתרסקות, הם ה'קורבנות' שלכם, ומהרכיבה שלהם אתם יכולים למפות סממנים ונקודות ציון ולשמור היטב בראש.

במילים אחרות – חפשו את אלה שרוכבים מהר וחלק, לא את אלה שנראה כאילו הם הולכים מכות עם עצמם, גם אם הם כרגע מהירים מכם.

נסו לרכוב אחריהם, גם אם רק לכמה רגעים ובקצב הטבעי שלכם, ולשים לב איפה הם עוברים. נכון שהם לפעמים מהירים מכם משמעותית, אבל זה עדיין אמור להספיק לכם כדי לראות לפחות פנייה אחת או שתיים בביצועם. נסו לשים לב איפה נקודת ההיגוי, האפקס והיציאה מהפנייה שלהם. השוו בין הרוכבים השונים והבחינו בהבדלים ביניהם, בחנו וראו מה עובד לכם טוב יותר.

קצת עבודת ריגול איכותית יכולה להניב המון מידע שימושי ולחסוך לכם הרבה זמן. לפעמים כל מה שצריך זה סשן אחד או שניים של ריגול תעשייתי איכותי, ואתם על דרך המלך. לרציניים שביניכם – חפשו סרטונים של רוכבים מהירים ביוטיוב על המסלול שלכם ונסו לקבל השראה ומידע רלוונטי. התמקדו בפרמטרים שכיסינו כאן.

 

האויב הכי גדול שלך הוא אתה
או: אם רק רדבול היה מעניק סבלנות ולא כנפיים

אחרית דבר ומילה על ריגול: אין מדובר בהזמנה לנסות ולרדוף אחרי מישהו שהוא משמעותית יותר מהיר מכם או ששם אותם בסיטואציות שמסוכנות לכם. קל וחומר כשאתם לא יודעים איך לרכב את המסלול בצורה נכונה עדיין. הקצב שלכם צריך להישאר טבעי ונוח לכם לאורך כל הרכיבה, בטח אם מטרתכם ללמוד ולהשתפר באופן אפקטיבי וגם לזכור מה ראיתם. אף אחד לא יכול לפתור משוואות עם סכין על הגרון.

תמיד תוכלו לרכוב ב-100 אחוז מאמץ, אבל זה רק ידגים במקרה הכי טוב את מה שאתם יודעים באותו הרגע ולא ישאיר לכם מקום להשתפר, וגם זה אם לא התרסקתם. אבל – אם תקפידו לאסוף, לשים לב ולהקפיד על הנקודות החשובות במסלול, וזאת תוך שמירה על נינוחות ורכיבה לא מאומצת מדי (נגיד, 80% מאמץ גג), הרכיבה שלכם תשתפר פלאים. תגלו שככל שעובר הזמן, 80 אחוז המאמץ יישאר, אבל הרכיבה תהיה יותר ויותר מהירה. כמו שני הביטקוין שאין לכם, כשהערך שלו רק עולה ועולה.

לסיכום חלק זה – כדי לבנות שלדת רכיבה בריאה ומתפתחת חייבים סבלנות. זהו תהליך מלומד שיותר מזכיר בניית מסת שריר במכון כושר ותזונה נכונה בהתאם, מאשר יום על המסלול ויאללה לפודיום.

בפרק הבא ננסה לראות איך ממשיכים לקצץ זמני הקפה בצורה בטוחה, איך מחזקים את שלד הרכיבה האיכותי שאנחנו מנסים לבנות על המסלול, ונתחיל לבנות ארגז כלים שדורש המון אימון ומיומנות גבוהה.

• מסלול אספלט – הדרך לפתרון
• מסלול אספלט – רק על הקווים (א')
• מסלול אספלט – רק על הקווים (ב')

כתב: שי לב, racetrack.co.il

מסלול מרוצים. אינסוף מילים נכתבו ונאמרו על החוויה הדו-גלגלית האולטימטיבית, אבל למרות זאת – כל רוכב שמגיע בפעם הראשונה למסלול חוטף הלם תרבות במקרה הטוב והולך לאיבוד במקרה הפחות טוב.

שי לב, הבעלים והמדריך הראשי של racetrack.co.il, עושה לכם סדר בהכנה לרכיבת מסלול ובפתרונו, ולא משנה אם זה מסלול קארטינג קטן, מסלול בגודל בינוני כמו פצאל או ערד, או מסלול בגודל מלא בחו"ל.

סדרת כתבות המתארת שלב אחרי שלב את העלייה למסלול מרוצים ופתרונו.

*     *     *     *     *

תקציר מהחלק הקודם: רוב רובם של הרוכבים שעולים על מסלול המרוצים קצת אבודים כשזה נוגע למיקום האופנוע על נהר האספלט העצום, ובעיקר בפניות. לעתים הבלבול הזה יכול ללוות אותם לאורך כל הרכיבה שלהם. המסלול הוא מבוך אספלט גדול שדורש פיצוח מדויק.

במטרה ולהתחיל ולמפות את המבוך הזה, אנחנו מתחילים לעקוב אחרי הרמזים. רמזים למהירות ולשטיפה של המסלול בקו זורם. כדי למצוא מהירות, הבנו שאנחנו רוצים לרכוב בקווים הישרים ביותר שאפשר – כך נוכל לשאת הכי הרבה ממנה. הבנו גם שקו ישר הוא לא תמיד כל כך ישר. בהינתן התנאים הנכונים, הקווים הישרים לאט לאט מתחילים להתעקל.

גם בפניות אפשר ליצור קווים ישרים יותר ולפיכך מהירים יותר. אבל איך, כמה ומתי כדאי? יוצאים לדרך.

המסלול מטבעו הוא פיסת אספלט גדולה למדי הנפתחת בפנינו. קל לחשוב על המסלול כעל משטח אספלט שנפרס ככל שאנחנו רוכבים לאורכו וחוזר אל נקודת ההתחלה. אבל המסלול מטבעו גם רחב יותר מהכביש הציבורי ומציע לנו שלל קווים שונים לרכוב בו כתוצאה מכך. אז למה לרכוב רק לאורך כשאפשר לרכוב – גם לרוחב!

הנה שאלה לחימום: למה שלא פשוט נרכב מאוד הדוק ופחות מטרים? זה לא יחסוך זמן? התשובה לכך מקפלת בתוכה לא מעט אלמנטים שצריך לקחת בחשבון, אבל כדי לקצר, נגיד שבשקלול המרחק הנוסף שעל האופנוע לעבור בקו רכיבה עם רדיוס גדול יותר לעומת אחד עם רדיוס קטן יותר, יוצא שהמהירות של האופנוע בכניסה, במהלך וביציאה מהפנייה בקו 'ישר יותר' מפצה הרבה יותר על המרחק הנוסף שהאופנוע עובר בתמורה לכך.

כדי לנסות ולהמחיש היטב את האפשרויות השונות לרכוב בפניות, נסתייע שוב בפנייה מס' 10 שבמסלול סרס שביוון. איור 2 שבתמונה למעלה מדגים את המעבר מעיקול לקו ישר, בהדרגה. איור 1 שבאותה התמונה מדגים את אותו רעיון, רק בתוך הפנייה עצמה. הקו הכחול הוא המעוקל ביותר, ולאחריו הירוק ולבסוף האדום. הקו האדום הוא הנכון ביותר. למה?

אם הייתי מנסה לרכוב את פנייה 10 בקו הכחול אבל במהירות אופטימלית של הקו האדום, לא הייתי מצליח לסיים את הפנייה כראוי ויתכן מאוד והייתי מסיים בדשא או פשוט מחליק בנסיון להשכיב את האופנוע עוד ועוד כדי לא לצאת מתחומי המסלול וכדי לעמוד בקו הרכיבה שהצבתי לעצמי. אי אפשר לרמות את הפיזיקה – מהירות גבוהה יותר – רדיוס גדול יותר. רדיוס קטן יותר – מהירות נמוכה יותר. אל תתעסקו עם ניוטון.

במקרה של פנייה 10, ניצול רוחב הנתיב באופן מלא בזמן הכניסה לפנייה וביציאה ממנה (שימו לב לנקודות התוחמות את הקו האדום המודגש) יניב את קו הרכיבה הישר ביותר האפשרי שבו ניתן לשאת הכי הרבה מהירות אל הפנייה, לאורכה ומחוצה לה, מה שיעזור לי להגיע לפנייה הבאה מהר יותר.

השאיפה שלנו היא לרכוב תחת קו המחשבה הזה בכל מסלול, בכל המסלול.

זהירות! בור עמוק לפניך

ברוב הפניות במסלולים אפשר לראות רוכבים מנוסים מנצלים את רוחב הנתיב בכניסה וביציאה מפניות מהסיבות שפירטנו. אבל לא תמיד עלינו לנצל את רוחב הנתיב בכניסה או ביציאה מפנייה, ויש לא מעט מקרים שאפשר לראות קווים שונים ומשונים שרוכבים לוקחים במסלולים השונים. למה זה כך?

כמו בחיים, גם במסלול – לכל פעולה יש תוצאה ולכל פנייה יש את הפנייה שלפניה וזו שאחריה. בסופו של יום, עלינו לעשות בחירות במטרה להשיג את הטוב ביותר שאפשר עבורנו. אם בחיים זה אומר לבחור בתחום עיסוק שבו נגשים את עצמינו או שבו נשתכר ברמה הגבוהה ביותר, זוגיות טובה ועל איזו סדרה להתלבש בנטפליקס, כך במסלול זה אומר לבחון מה הכי מתאים לסגנון הרכיבה שלנו, לאופנוע שלנו ולמגבלות המסלול. רק שבמסלול יש תוצאה אחת מעניינת אותנו: זו שמקצרת לנו את זמן ההקפה.

אז איך ניגשים לבחון ולבחור קו רכיבה?

כבר הבנו שאנחנו הכי מהירים בקו ישר. כבר הבנו שהמטרה היא לחסוך כמה שיותר זמן. עכשיו נותר להעמיד כל קו שאני שוקל לרכוב בו למבחן החשוב ביותר – מבחן הזמן. מבחן הזמן שואל שאלה אחת פשוטה: איפה ואיך אפשר לחסוך הכי הרבה זמן, ובמקרה שלנו – להבין איפה נמצא 'הכסף הגדול' ורק אחר כך להתמקד ב'כסף קטן'. אם נבחר לא נכון ייתכן ונרוויח כסף קטן, אבל נפסיד כסף גדול.

זהו המבחן החשוב ביותר בניתוח מסלול מרוצים. כל מסלול מרוצים. איך זה נראה על המסלול?

דוגמא מן החי: בתמונה שמתחת ניתן שוב לראות את תוואי מסלול סרס שביוון. לפי ההבנה הבסיסית שלנו מהדוגמה הקודמת, ראינו שבפנייה K10 קו הרכיבה שמנצל את רוחב הפנייה בכניסה וביציאה (קו אדום תחום בין שתי נקודות) הוא האופטימלי, והוא זה שמאפשר רכיבה במהירות גבוהה יותר לאורך כל הפנייה וביציאה ממנה.

כעת נתבונן על פנייה K5 (פרסה). נראה שלפי הקו המשורטט על התוואי, נקודת הכניסה לפנייה אינה מנצלת את כל רוחב הנתיב מהצד החיצוני (מודגשת בנקודה אדומה), אלא דווקא עוברת בנקודה הירוקה – בקו פנימי. למה ככה? לא אמרנו שרוצים לנצל את מלוא רוחב הנתיב? רדיוס גדול וכל זה?

אם היינו מגיעים אל פנייה 5 ונכנסים אליה מהנקודה האדומה (חיצוני), היינו חוסכים זמן בתוך הפנייה, שכן זוהי נקודת הכניסה האופטימלית כדי לבצע קו פנייה קלאסי, ישר יותר ובכך מהיר יותר, אבל היינו מפסידים יותר זמן כתוצאה מכך בקטע המקשר בין שני הקווים השחורים אשר מוביל אל הפנייה. מקטע הרכיבה בין שני הקווים השחורים (מקטע A), הוא ישר יותר וארוך יותר מפנייה 5, משמע יש בו יותר מהירות והוא 'שווה' יותר זמן.

עדיף להקריב את נקודת הכניסה והקו האופטימליים בפנייה 5 לטובת הקו האופטימלי המוביל אליה (מקטע A: מאמצע פנייה K3 עד ל-K5). אם בכל זאת נתעקש לרכוב את K5 בצורה אידאלית וללא התחשבות במה שקורה לפניה (וגם אחריה), אז נאלץ להוריד את מהירות הגישה אל הפנייה על מנת שיהיה אפשר להגיע לנקודה האדומה, ובכך נפסיד זמן רב יותר על חשבון ביצוע פניית פרסה קטנה.

אם זה לא ברור למה, אז רק תנסו לחשוב על איך זה לנוע ב-160 קמ"ש על הצד בפניית דאבל-אפקס שמאלה (3 ו-4) ולא לעוף בכל הכוח ימינה (מה שקורה כשעושים את המקטע בצורה נכונה ו'נזרקים' בדיוק לנקודת הכניסה הנכונה לפנייה 5). לא יהיה אפשר להגיע לנקודה האדומה בצד שמאל מבלי להוריד את המהירות בצורה משמעותית ולהפסיד כסף גדול.

תרגיל במספרים: אם הייתי מבצע את פנייה 5 בקו הקלאסי – חיצוני בכניסה וחיצוני ביציאה, חסכתי שתי עשיריות השנייה (0.2 ש') בביצועה לעומת הגרסה האיטית יותר שלה, אבל עברתי את מקטע A באיטיות גדולה יותר והפסדתי שבע עשיריות השנייה (0.7) רק עליו כתוצאה מכך. אם ביצעתי את מקטע A באופן אופטימלי חסכתי 7 עשיריות השנייה, אבל 'בזבזתי' על פניית הפרסה שתי עשיריות. ההבדל בין שני הביצועים הוא חצי שנייה. זמן עצום במונחי מסלול כשאתה נאבק על כל שבריר זמן. ועוד לא דיברנו על היציאה מהפנייה והמשך רצף הפניות שלאחר מכן – לא נתעמק בניתוח הזה, רק נגיד שסט הפניות שאחרי הפרסה עוד יותר תומך בשינוי הקו הקלאסי.

כאשר מעמידים את שתי האפשרויות במבחן זמן ההקפה, רואים את היתרון בוויתור על ניצול מקסימלי של רוחב נתיב בכניסה לפנייה. בכך שאני מבצע את הגישה מבין K3  ל-K5 בקו ישר יותר ובמהירות גבוהה יותר, אני מפצה על אובדן הזמן בביצוע פנייה 5 בצורה הדוקה ואיטית יותר.

בחזרה לפנייה 10. אם נעמיד את קו הרכיבה שבחרנו למבחן זמן ההקפה, נראה שלא הפסדנו 'כסף גדול' בכך שלקחנו את הקו האופטימלי לפניה או אחריה, כאשר ניצלנו את כל רוחב הנתיב בכניסה וביציאה ממנה.

לאט לאט (ובהמשך מהר מהר), אנחנו מתחילים להבין שרכיבה על מסלול דורשת תכנון מדוקדק של אלמנטים שונים, כאשר אחד מהם הוא בחירת הקו הנכון עבורנו, תוך שקלול היתרונות והחסרונות שלו, לתוך משוואה עם תוצאה אחת: תיק תק.

בחלק הבא נראה כמה חשוב הדיוק על המסלול, איך אפשר לעזור לעצמנו להיות מדויקים ואיך לא מתרסקים בניסיון להיות מהירים.

• מסלול אספלט – הדרך לפתרון
• מסלול אספלט – רק על הקווים (א')
• מסלול אספלט – איך לרכוב כמו שעון

כתב: שי לב, racetrack.co.il

מסלול מרוצים. אינסוף מילים נכתבו ונאמרו על החוויה הדו-גלגלית האולטימטיבית, אבל למרות זאת – כל רוכב שמגיע בפעם הראשונה למסלול חוטף הלם תרבות במקרה הטוב והולך לאיבוד במקרה הפחות טוב.

שי לב, הבעלים והמדריך הראשי של racetrack.co.il, עושה לכם סדר בהכנה לרכיבת מסלול ובפתרונו, ולא משנה אם זה מסלול קארטינג קטן, מסלול בגודל בינוני כמו פצאל או ערד, או מסלול בגודל מלא בחו"ל.

סדרת כתבות המתארת שלב אחרי שלב את העלייה למסלול מרוצים ופתרונו.

*     *     *     *     *

תקציר החלק הראשון: עלינו על מסלול מרוצים בפעם הראשונה, קיבלנו כאפה מצלצלת, ואז הבנו שכדי להביס את השעון צריך להכיר בקיום משוואה שדורשת פתרון. אמרנו שבתוך המסע לעבר האור בקצה המנהרה יש לא מעט משתנים, שכל שיפור בהם יוביל לשיפור זמני ההקפה.

מה שנראה לצופה מהצד כ-"בונ'ה, זה חזיר גז עם ביצים של בת יענה", הוא בעצם ערימה של אלמנטים מחושבים, מסודרים, מדויקים ומתוזמנים.

ככל שהזמן יעבור גם אלמנטים שהחשבנו כ'קבועים' במשוואה (מהירות מסוימת בפנייה מסוימת, צמיגים בתרכובת מסוימת או מתלים בסט-אפ מסוים) יהפכו למשתנים שאותם נפתח לבחינה מחדש. אבל בינתיים, כדי לרכוב במסלול מרוצים נכון, צריך להבין מה זה מסלול מרוצים ומה הוא מבקש ממך כרוכב. קדימה, מתחילים.

כסף על הרצפה

או: איפה הכי קל להיות מהיר

הנה התפלגות ממוצעת של סוגי החיות השונות אשר פוקדות את מסלולי המרוצים:

• חבר'ה מהאזור (כשאיזור יכול להיות גם מדינת בולגריה) שסתם קפצו לאיזה יום רכיבה חטוף או לאיזה סוף שבוע קליל ומחפשים לתת גז, להשכיב אופנוע ולהפגיש איזה סליידר עם אספלט אם יתמזל מזלם.
• אלו שמגיעים להדרכה ומחפשים להשתפר ברכיבה, וגם רוצים לדעת איך עושים את זה כמה שיותר מהר (ושרוצים לתת גז, להשכיב אופנוע ולהפגיש איזה סליידר עם האספלט אם יתמזל מזלם).
• רוכבי מסלול מיומנים ברמות מתקדמות שונות עד חיות גז משומנות שמגיעים להתאמן ולהתחרות (כחמישה אחוזים מכלל הרוכבים).

המשותף ללא מעט רוכבים משתי הקבוצות הראשונות הוא המחשבה (לפעמים לא מודעת) שכשיגיעו למסלול המרוצים הכל יסתדר מעצמו והם יטוסו כמו שאף אחד לא טס על המסלול. רק צריך להשכיב את האופנוע עד האוזן ולפתוח פול גז. קליל כזה, לא? הרי יש לנו אופנוע מושלם, צמיגי מרוץ טריים ואספלט חלום.

בואו נסגור פה איזו פינה: מי שרוצה להיות מהיר על מסלול מרוצים, צריך להבין איפה רוכבים מהר על מסלול מרוצים. רוב רובם של הרוכבים, כמו שהוזכר, לא יודעים איפה זה קורה. ניחושים? הנה שאלת פתיחה ותתעכבו על זה רגע לפני שאתם עוברים לשורה הבאה: מהו המקום שבו רוכבים הכי מהר במסלול המרוצים, ולמה?

זה קל, תגידו, הכי מהר זה בישורת כמובן. וכמובן שאתם צודקים (או גוללים). הכי מהר זה בישורת כי זה קו ישר, ובקו ישר האופנוע ישר. בישורת, מתוקף היותה ישרה, יש הכי הרבה אחיזה להכי הרבה זמן וניתן להאיץ בה בצורה מקסימלית ולהכי הרבה זמן מבלי לאבד את היכולת לשים את האופנוע איפה שאנחנו רוצים שיהיה על האספלט. מה גם ששום דבר מהותי לא קורה בישורת. כמו כביש 6 כזה (רק עם בלימה של כוח G עסיסי בסיום לתוך ימנית דאבל אפקס).

במונחי מסלול, קטעים כאלה שהם די ישרים נקראים "כסף על הרצפה", והתפקיד שלנו הוא לזהות אותם ולאסוף אותם. מהר.

Where space and time bend

אז כדי לרכוב מהר ובאופן אופטימלי, עלינו לשאוף ולרכוב בקווים הכי מהירים (כלומר ישרים) על המסלול ולנסות למקסם את המהירות בהם. איפה הקווים הישרים נמצאים? את זה עלינו לגלות, להבין ולהיצמד אליהם כמה שיותר.

אבל במסלול, איפה שהמרחב והזמן במשחק תמידי, הקווים הישרים לא תמיד כל כך ישרים…

בואו נגדיר קו ישר מחדש לטובת הדיון: כל קו רכיבה שאופנוע יכול להאיץ בו באופן קרוב למקסימלי וכן לבלום באותו אופן, הוא בחזקת קו ישר על מסלול המרוצים. הקו הזה משתנה בהתאם לרוכב ולאופנוע, וגם מהווה את אחד ההבדלים המרכזיים בין אופנוע מרוצים טהור ומקצועי, משופר ומכויל, לבין אופנוע ספורט רגיל או אפילו אופנוע מרוצים שתוכלו למצוא אצל רוכב המסלול הממוצע.

בחזרה לקו: אם אבן הבוחן שלנו היא כמה אני יכול להאיץ ולבלום, זה אומר שקו ישר זה לא רק כשהאופנוע ישר לגמרי. הרי כל אחד יכול להעיד שהוא יכול להאיץ חזק מאוד ולבלום חזק מאוד, גם כשהאופנוע לא בדיוק ישר. אבל כמה לא ישר? כמה לא ישר יכול להיות קו ישר?

אם נלך על הצד הבטוח של העסק, אז נסגור שבתנאים של מסלול עם אחיזה טובה, צמיגים טובים ואופנוע תקין – תנאי האחיזה, האצה ובלימה של קו ישר מתקיימים באופן קרוב לאופטימלי כל עוד האופנוע בהטיה של עד 15 מעלות ביחס לניצב לקרקע.

ההבנה התאורטית שניתן להאיץ ולרכוב ממש מהר בלא מעט קטעים שבהם האופנוע מוטה, תאפשר לחסוך 'זמן יקר' על המסלול, לעבור במקטעים 'ישרים' במינימום זמן ולהשאיר את 'המאבק האמיתי' עם הקטעים הטכניים באמת. כסף קל.

פניות או לא להיות – חלק א'

או: להיות אורתודנט מסלול

אם תעברו ותשאלו חמישה אנשים שונים איך לקחת פנייה מסוימת, קרוב לוודאי שתקבלו שש דעות שונות. הסיבה לכך נעוצה בלא מעט גורמים – החל מסגנונות רכיבה שונים, ניסיון ברכיבה על מסלול (לרוב מידע חסר או שגוי), הבדלים בין האופנועים (משקל וחלוקת משקל על האופנוע, התנהגות אופנוע, גיאומטריה, נפח מנוע, מבנה הצמיגים, מתלים), ועוד.

העיקרון המנחה והראשון כאשר ניגשים לפניות הוא אותו עיקרון המנחה רוכב בשאר המקומות על מסלול: "בקו ישר אני הכי מהיר, איפה הקווים הכי ישרים, בואו ניישר את הקווים כמה שאפשר". גם בפניות אנחנו מחפשים לעבוד לפי אותה השיטה.

בתוך הפנייה פועלים עלינו לא מעט כוחות פיזיקליים. אחד מהם הוא הכוח הצנטריפוגלי ש'דוחף' אותנו החוצה. ככל שנעלה את המהירות, כך כוח זה יתחזק. ככל שנרכב יותר מהר (וכיוצא בזה גם כשנאיץ) בתוך הפנייה, ככה 'נידחף' יותר החוצה מהפנייה.

מה עושים לרוב בתוך פנייה כדי להידחף החוצה פחות? משכיבים את האופנוע (ועל הדרך מוציאים גוף ברוב המקרים). אבל כמה אפשר להשכיב? האם כל מה שצריך כדי לקחת פנייה זה להשכיב את האופנוע הכי הרבה שאפשר? הרי ככל שנשכיב את האופנוע יותר, ככה גם רמת האחיזה תרד, ואיתה גם היכולת לבלום ולהאיץ כשנצטרך. הנושא דורש קצת יותר תכנון.

בחזרה לפניות השונות. נניח במילים את מה שכולם יודעים וחווים במציאות היומיומית: ככל שפנייה הדוקה יותר, כך אצטרך לרכוב בה לאט יותר, על מנת לוודא שהאופנוע ואני לא נצא מגבולות המסלול בפנייה. ככל שפנייה פתוחה יותר (רדיוס גדול יותר), כך אוכל לרכוב בה במהירות גבוהה יותר.

ההסבר לכך הוא שככל שפנייה רחבה יותר, הרדיוס שלה גדול יותר וקו הרכיבה שאנו רוכבים בה ישר יותר. בקו ישר נהיה פחות מושפעים מהכוח הצנטריפוגלי ונוכל לשאת יותר מהירות מבלי לחרוג מגבולות המסלול או קו הרכיבה הרצוי שלנו.

אז איך לקחת פנייה? אמרנו בהתחלה שיש לא מעט דעות על איך לרכוב בפנייה נתונה. ראינו שבפנייה עם רדיוס גדול יותר אפשר לרכוב מהר יותר ולשאת יותר כוחות לזווית הטיה נתונה, וגם הבנו שאפשר להתמודד עם יותר כוחות שפועלים עלינו אם נטה את האופנוע יותר, עד גבול מסוים.

עם ההבנות האלה, אפשר להמשיך את המסע לחיפוש קווים ישרים יותר במסלול ולהרחיב אותו גם אל הפניות עצמן. המסע לחיפוש הרדיוס הגדול ביותר בתוך הפניות יוצא לדרך ומאפשר לנו לבחור בפנייה נתונה את קו הרכיבה המתאים לנו מתוך מגוון אפשרויות.

איך עושים את זה ומתי כדאי? הלכנו להחליף צמיגים. נתראה בסשן הבא.

• מסלול אספלט – הדרך לפתרון
• מסלול אספלט: רק על הקווים (ב')

כתב: שי לב, racetrack.co.il

מסלול מרוצים. אינסוף מילים נכתבו ונאמרו על החוויה הדו-גלגלית האולטימטיבית, אבל למרות זאת – כל רוכב שמגיע בפעם הראשונה למסלול חוטף הלם תרבות במקרה הטוב והולך לאיבוד במקרה הפחות טוב.

שי לב, הבעלים והמדריך הראשי של racetrack.co.il, עושה לכם סדר בהכנה לרכיבת מסלול ובפתרונו, ולא משנה אם זה מסלול קארטינג קטן, מסלול בגודל בינוני כמו פצאל או ערד, או מסלול בגודל מלא בחו"ל.

סדרת כתבות המתארת שלב אחרי שלב את העלייה למסלול מרוצים ופתרונו.

*     *     *     *     *

ברוך הבא לפסגת ההר. לגולת הכותרת.  אספלט מושלם, סביבה סטרילית ובטוחה, אופנוע מרוצים עם צמיגי מרוץ – מה עוד צריך רוכב שחולם לרכוב הכי מהר שרק אפשר?

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שבה עליתי על מסלול מרוצים. בספטמבר 2013 קיבלתי שיחת טלפון מחבר: "אנחנו נוסעים למסלול, אתה רוצה לבוא?". התשובה האינסטינקטיבית הייתה "בטח!". אחר כך לא ישנתי חודש מרוב ההתרגשות.

לא שאלתי שאלות. גם ככה לא ידעתי מה לשאול ולא גם לא עניין אותי לשאול שום דבר. אני נוסע לרכוב במסלול מרוצים, וזה מה שחשוב. רק שלא היה לי מושג מה זה בעצם אומר…

חודש אחרי זה והנה אנחנו, כמה חברים עם הרגל מגונה לרכוב מאוד אגרסיבי בכביש הציבורי, בדרך למסלול עם המון ציפיות ומטרות. הייתי חם לתת גז והייתי חם להראות לחבר'ה שאני מהיר. בדמיוני – אני ולנטינו רוסי; עף כמו פרפר, עוקץ כמו דבורה, משכיב עד האוזן, נותן ברך, מרפק, כתף, מה לא.

יאללה פול גז!

ואז עליתי לסשן הרכיבה הראשון

מי אני? מה אני? מה קורה פה? עצרו את הרכבת, אני רוצה לרדת! פחד עמוק אחז בי כשמימיני ומשמאלי עפו רוכבים קדימה, שועטים הלאה בכל הכוח. הדי הכאפה שחטפתי בסשן הראשון שלי מצלצלים באוזניי עד היום כשאני מסתכל אחורה.

הלם קרב. רק ככה אני יכול לתאר את מה שהרגיש כמו מתקפת אש של סל"דים נוהמים מכל כיוון. המום, כמה רגעים לאחר מכן, נחתה עליי ההבנה העמוקה שאין לי מושג ירוק מה קורה פה, מה אני עושה עם האופנוע הזה ולמה בכלל באתי לכאן ושילמתי כל כך הרבה כסף. מרוקן מאנרגיות, מרגיש כל עצב בגוף שלי ומסתובב עם תחושה אבודה בכללי, קיללתי את חתיכת המתכת הכחושה הזאת שהכריחה אותי להתקפל לתוך מה שהרגיש כמו המראה במטוס קרב כשאני יושב על הכנף.

אחרי לא מעט דלק שרוף באוקטן 100 וצמיגי מרוץ גמורים, היום אני רואה דברים קצת אחרת. אל חשש – יש אור בקצה המנהרה ואנחנו נרכוב אליו מהר.

מסלול מרוצים זה החיים

יש לא מעט קווי דמיון מקבילים בין מסלול המרוצים לבין החיים כפי שאנחנו מכירים אותם. כל אחד יוכל למצוא את עצמו חווה חוויות, תחושות ורגשות המשותפות לרכיבה במסלול ובחיים: תשוקות, פחדים, ניסוי וטעייה, רצון להצליח, חוסר סבלנות, צורך במשמעת, חוסר בטחון, בטחון יתר, אדרנלין, שגרת עבודה, אכזבה, ימים טובים וימים פחות טובים, ו… גם כישלונות, התרסקויות ושאר מטעמים מחיי היומיום.

הדרך שבה אדם מתמודד עם התחושות השונות יכולה להשפיע על איזה רוכב הוא יהיה. ממש כמו שהדרך שבה אדם יגיב לאתגרים שהחיים מביאים לפניו תשפיע על מידת ההצלחה שלו בבחירותיו. על המסלול יש כל כך הרבה פרמטרים שצריך לקחת בחשבון כדי לרכוב באמת מהר ובאופן לא מסוכן, שלהגיד לעצמך שכשתגיע פשוט תרכוב הכי מהר שאפשר זה כמו להגיד לעצמך שאתה יכול לנצח כל אחד במכות אם פשוט תרביץ הכי חזק שאתה יכול. בשני המקרים תסיים על הרצפה ובכאבים.

כמו שבחיים צריך ללמוד ולהתאמן בכל תחום כדי לעשות אותו בצורה טובה, כך גם בעולם המסלולים צריך ללמוד ולהתאמן.

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של רוב רוכבי אופנועים, יחד עם שלל תכונות אופי נאצלות (שוחרי חופש, עצמאיים והרפתקנים), הוא שהם בדרך כלל יודעים הכי טוב. אנחנו יודעים מה טוב לנו, מה עובד לנו נכון וכמה גרגרי סוכר בדיוק יש בקפה שלנו. רק ש… לא באמת. אנחנו לא. ובתכל'ס? אף פעם אי אפשר לדעת יותר מדי, לא על אופנועים ובטח שלא על עצמנו.

עולה פה שאלה שרוב האנשים מתעלמים ממנה, או גרוע מכך – כלל לא מודעים לה: האם אנחנו זוכרים לעדכן גרסה מדי פעם? בניגוד לסמראטפון שלנו, הידע והיכולות שלנו לא גדלים ומשתפרים באופן אוטומטי כל עוד אנחנו מחוברים ל-wifi. עלינו לצוד את המידע ולחתור לשיפור העצמי שלנו באמצעים שונים, מבחירה. אז במקום שיפור ברכיבה כעדכון גרסה, אפשר להסתכל על הרכיבה כעל משוואה. המפתח להתקדם צעד אחד קדימה הוא לא לפתור את המשוואה, אלא להבין בכלל שיש משוואה לפתור. ומיד אחר כך, להתחיל ולהבין מי הם הנעלמים.

מה עכשיו אלגברה?

לא צריך להיות גאון מתמטי כדי להבין שרכיבה על מסלול זה לא עניין של מה בכך. פשוט צריך להסתכל בטלוויזיה על סוף שבוע אחד של מרוצים ולראות כמה שונה בתכלית הרכיבה במסלול מכל רכיבה אחרת ומהלך הרוח של הרוכב היומיומי הממוצע. כמה זוויות שונות יש לקחת בחשבון בסוף שבוע אחד של מרוצים על מנת להוציא מקסימום תוצאות שמתורגמות למינימום זמנים מרוכב והאופנוע שלו.

כדי לסבר את האוזן, הנה כמה אלמנטים שונים שנלקחים בחשבון שם בסופ"ש מרוצים, קצת לפני שהקול של השדר מתאר לנו את מהלך המרוץ: באיזו תרכובת צמיגים להשתמש, כמה לחץ אוויר צריך בצמיגים; מה טמפרטורת האספלט; מה דרגת ההשפעה של האספלט על הצמיגים ומה רמת האחיזה הכללית בו; כמה זמן להקדיש לבחינה של התרכובות השונות בפועל על המסלול לפני הבחירה בתרכובת מסוימת שאיתה יתחרה הרוכב במרוץ; מה יחס ההעברה המתאים ביותר להשתמש בו במסלול ואילו קווים שונים לרכוב בהם בהתאם לסט-אפ וליכולות האופנוע והרוכב; איזה משחק ומניפולציות להפעיל באמצעות מחשב ניהול המנוע (עבודה מול המהנדסים, שינויים במפות ניהול המנוע, בלימת מנוע ובקרות אחיזה למיניהן); כיווני מתלים ושינויי גיאומטריה של האופנוע; וזה מבלי לדבר על אסטרטגיית מרוץ, שימור צמיגים, כמה פעמים לצאת לניסיונות במקצי הדירוג, ועוד אלף ואחד פרמטרים שיש לקחת בחשבון.

עם כמה שהמסלול וחוויית הרכיבה עליו היא ההזדמנות האולטימטיבית לברוח מהמציאות היומיומית שלנו, אין מקום בעולם שהוא יותר ממוקד, מחושב ודורש ממך להיות מדויק כמו מסלול המרוצים. פה הזמן מדבר. ואם תבחר להסתכל, המסלול יראה לך בדיוק איפה אתה מתחיל ואיפה הסיפור נגמר. עכשיו נשאלת השאלה – אתה בא לעבוד על עצמך או שאתה בא לעבוד על עצמך?

המסלול הוא חיה אחרת. הוא דורש התייחסות לאלמנטים נוספים ושונים מהכביש הציבורי. התעלמות מהם תתבטא ברכיבה איטית יותר במקרה הטוב ותדגים עליך תרגיל ג'ודו בחליפת מרוצים במקרה הפחות טוב. את זה הבנתי אחרי הסשן הראשון, כשהבנתי שאני לא מבין כלום.

אז אוקי, אנחנו פה לא ב-MotoGP כשאנחנו עולים על מסלול ואנחנו לא יושבים על אופנועים של מיליון יורו עם צוות שלם מאחורינו וחיים שלמים במסלול. בסך באנו לעשות כיף במסלול.

אז מה עושים? איך אני רוכב במסלול מרוצים, נותן גז ומפיק את המיטב מהחוויה שלי? או במילים אחרות: איך אני פותר את המסלול, זורם בו בצורה המיטבית ביותר עבורי, וכבונוס גם הופך למהיר מבלי לוותר על הבטיחות?

בחלק הבא נתחיל להסתכל על משוואת המסלול וננסה להבין אותה ולמקסם את המהירות על מסלול מרוצים. בינתיים, מוזמנים להציע הצעות וטיפים בתגובות, מניסיונכם, וגם לשאול שאלות.

• מסלול אספלט – רק על הקווים (א')
• מסלול אספלט: רק על הקווים (ב')

כתב: דני קושמרו; צילום: דוקאטי

• יתרונות: מנוע טווין בעל שפע של כוח ומומנט, שפע טכנולוגיה, יכולת תיור ברמה הגבוהה ביותר
• חסרונות: איבד מעט מהעקיצה הספורטיבית הייחודית שהייתה למולטי הקודם, מחיר
• שורה תחתונה: אופנוע ספורט-תיור-אדוונצ'ר משובח
• מחיר: החל מ-143,000 ש"ח
• מתחרים: ק.ט.מ סופר אדוונצ'ר 1290, ב.מ.וו S1000XR, ב.מ.וו R1200GS' הונדה קרוסטורר, אפריליה קאפונורד
• נתונים טכניים: מנוע 1,262 סמ"ק, L-טווין 90 מעלות, 158 כ"ס ב-9,500 סל"ד, 13.2 קג"מ ב-7,500 סל"ד, הזרקה עם מצערות חשמליות, בקרת אחיזה ב-8 מצבים ו-4 מצבי רכיבה – ספורט, תיור, עירוני, אנדורו, 6 הילוכים, שילדת צינורות, קוויקשיפטר, בולמים מתכווננים אלקטרונית,ABS  מותאם לפניות, בקרת ווילי, בקרת שיוט, מפתח קרבה, משקף מתכונן ידנית,  מיכל דלק 20 ל', גובה מושב 825-845 מ"מ, בסיס גלגלים 1,585 מ"מ, משקל יבש 209-213 ק"ג צמיגים 120/70ZR17, 190/55ZR17

המולטיסטראדה, אופנוע האדוונצ'ר הגדול של דוקאטי, מגיע עכשיו בעוד מולטי מהמולטי – יותר מנוע, עוד כוח, תוספת מומנט וטכנולוגיה משופרת.

המולטי, שהחל בייצור ב-2003 עם מנוע 1,000 סמ"ק עם עיצוב שבגלל שלא נעים לנו מהאיטלקים נגדיר אותו כ'מיוחד', מגיע ל-2018 ככלי בשל מאוד, גם מבחינת מראה. אז נתחיל עם העיצוב – קשה מאוד להבחין בשינויים, הם מינוריים ממש: חזית הפיירינג התרחבה מעט כדי להגן על ברכי הרוכב מפני הרוח, החישורים יופּּו (ובגרסה הלבנה הם באים בצבע זהב!), יש בצד המנוע פלטת אלומיניום עם האותיות DVT (ר"ת Desmodromic Variable Timing) כולל הכיתוב '1260', וזהו בערך. כלומר הצעקה "הנה המולטי החדש!" לא תצא מכם כשתראו אותו. חבל גם שבגרסת המבחן של גרסת ה-S שלדת הצינורות הבולונזית מתחבאת לה באפור ולא זועקת באדום – ועדיין המולטי הוא אופנוע נאה ואלגנטי מאוד, עם נוכחות ייחודית משלו.

מנוע ה-L טווין גדל ב-64 סמ"ק לטובת עוד 6 סוסים ויותר מומנט, כזה שבשיאו מגיע ל-18 אחוז יותר מהדגם הקודם. זה לא שלמולטי היוצא הייתה חסרה עוצמה, אבל למנוע החדש יש עוד ממנו, כוח בלי סוף ומשיכת מומנט נפלאה, כשההבדל המרכזי הוא בעיקר הנינוחות והחלקות שבה הוא מוציא אותו החוצה: פחות ויברציות, צליל נעים וחלק, כמעט בלי אותם קולות דוקאטיסטיים ידועים ומחוספסים של שיוף מתכת שבהם היה נדמה לעתים כאילו הפועלים ברובע פנאיגלה שכחו כמה חלקים מיותרים בתוך המנוע. האם זה טוב שהקול הזה נעלם? הכל בעיני המתבונן ובאוזני השומע.

למרות הגדלת המנוע והספקו הדבר המשמעותי יותר הוא, או הם, דברים אחרים: יש שלדה חדשה, זווית המזלג הוקהתה במעלה בודדת, הזרוע האחורית התארכה לה ב-48 מ"מ, ובסיס הגלגלים גדל ב-56 מ"מ. כל הנתונים האלו מספרים למעשה את הסיפור – עוד תיור וקצת פחות ספורט, והתחושה היא שהמולטי הזה מיועד עוד יותר מקודמו למרחקים ארוכים. ההשקה נערכה באיים הקנריים ממערב לאפריקה, שזה לא רחוק מאגאדיר המרוקאית רק עם כבישים שעשו הספרדים שידועים ביכולת שלהם לייצר רוכבים גאונים, חמון טעים ואספלט משובח.

ועדיין, הכביש המתפתל על שפת האטלנטי בעייתי – קשה להגיע שם למהירות גבוהה ואנחנו רוב הזמן על הילוך שני ומעט שלישי, כך שהקוויקשיפטר כמעט ולא בשימוש. כרגיל, אגב, הוא נחמד יותר בהעלאת הילוכים מאשר בהורדתם. עוד צרות של עשירים הוא הנוף המרהיב מהצוק שעל האוקיינוס שגורם לך שוב ושוב להסיט מבט, כביש צר עם שמאלה-ימינה מהירים – שם אפשר להרגיש את שינוי הפרופורציות, וצריך להשקיע מעט יותר מאמץ כדי לדחוף את המולטי הצידה. לפני שאתם קופצים, נאמר שזה קורה ממש בקצוות – המולטי נותר ספורטיבי מאוד, אבל עם כל הכוח והממדים המוארכים הוא יעדיף, למשל, את סדום-ערד.

אני, תסלחו לי, מעדיף את הקנריים – מביט בצג הדיגיטלי שנהיה עשיר יותר, נהיר יותר, יודע לזהות שנהיה חושך (או שסתם נכנסת למנהרה) ומאפשר בקלות לקחת את האופנוע ולשנות אותו, להחליף אותו – אופנוע ספורט, תיור, עירוני או – ועד מתי נמשיך עם ההומור הזה – גם אנדורו. בכל אחד מהמודים אפשר לשנות עצמאית את ברירת המחדל של שיכוך המתלים, את ה-ABS ובקרת האחיזה (שניהם מתחשבים בזווית ההשכבה), בקרת הווילי, ויש גם את בקרת השיוט כמובן. אפשר להחליט ולהגדיר למתלים אם אתה עם ציוד או בלי, עם נוסעת או בלי, ועם סבלנות להתעסק ולשנות את ברירות המחדל שאיתן מגיע כל מצב. את כל הדברים האלו אפשר לשנות באמצעות אפליקציה בטלפון.

הטכנולוגיה לא נגמרת: הפנסים מסתכלים לעבר העיקול, והידיות – כמו אצל המתחרים – דואגות שכפות הידיים תישארנה חמות. אבל יש עוד חידוש – דיינזה תשמח למכור לכם מעיל שמתחבר גם הוא למחשב המולטי, כזה שיודע לזהות מצב של תאונה ומשגר למעיל בטכנולוגיית ה-D-AIR האלחוטית הודעה שיפתח מהר-מהר את כריות האוויר, מה שחוסך עוד אלפית שנייה חשובה לפני ההתרסקות.

צקצקנים איטליוֹלוגים יתלוננו שמשהו בעוקץ של המולטי הישן נעלם, שדוקאטי, אולי בהשראת הבעלים מקבוצת פולקסווגן, נעשתה קצת יותר גרמנית. אבל מי אמר שזה לא טוב? רע לכם שצריך להיכנס לטיפול בכל 15 אלף ק"מ?

המולטי יוצע בארבע גרסאות: ה'רגילה' – שמגיעה עם בולמי קאיאבה, גרסת S ו-דיינזה D-AIR שתגענה עם בולמי זאקס אלקטרוניים, וגרסת הפרימיום 'פייקס פיק' עם בולמי אוהלינס, מפלט קרבון של טרמיניוני, וצביעה של לבן-אדום-שחור עם שלדה אדומה – כדי שכולם ידעו ששלכם הכי טוב.

המולטי החדש הוא אופנוע ספורט-תיור-אדוונצ'ר משובח, יוקרתי (ומה לעשות – גם יקר) מהטובים שהתעשייה הזו יודעת להציע. הוא ישמח לקחת אתכם בזוג לחצות את אירופה, לקרוע את אמריקה או – במקרה שלנו – לחתוך לאילת. הוא יופי של אופנוע למהירות גבוהה ולהיירפינים, כזה שגם ישמור על יחסים טובים עם הבתזוג שמאחור. המולטי הוא ממש אופנוע שהפך לסוג של מכונת שרירים איטלקית, אבל עם קצת ארומה ייקית.

גילוי נאות: הכותב היה אורח של דוקאטי בהשקה העולמית.