מחבר: אורי ארגמן

  • רכיבה ראשונה: הונדה פורצה 125

    רכיבה ראשונה: הונדה פורצה 125

    • יתרונות: מרווח, נוחות, אבזור, עיצוב, התנהגות דינמית, נפח אחסון, גימור
    • חסרונות: מחיר, מיקום מתגים בבית מתגים שמאלי
    • שורה תחתונה: קטנוע 125 סמ"ק איכותי ברמה הגבוהה ביותר
    • מחיר: 25,900 ש"ח
    • מתחרים: ימאהה איקסמקס 125, סאן-יאנג קרוזים 125i
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, קירור נוזל, 14.3 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 256 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, משקל 159 ק"ג, בסיס גלגלים 1,490 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, מיכל דלק 11.5 ל', צמיגים 120/70R15, 140/70R14
    • אבזור ואלקטרוניקה: מערכת ABS, פנסי LED היקפיים, מפתח קרבה KEYLESS, משקף חשמלי מתכוונן, מערכת Stop & Go, שקע טעינה 12V, תא כפפות כולל מעמד לטלפון, תא אחסון מתחת למושב המכיל 2 קסדות מלאות

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ההונדה פורצה 125 הוצג לראשונה ב-2015, קיבל רענון מן היסוד ב-2018, ובשעה טובה הוא הגיע כעת גם לישראל. הפורצה 125 זהה בעיצוב ובממדים לאחיו הגדולים – ה-250 וה-300 – כשההבדלים הבולטים הם המנוע המוקטן, היעדר בקרת אחיזה והוספת מערכת Stop & Go לדימום מנוע בעצירה. בקטגוריית ה-300 הפורצה נמצא בראש הפירמידה מבחינת אבזור, איכות, נוחות ומחיר – ובקטגוריית ה-125 הפער משאר הסגמנט גדול אף יותר. הפורצה נמצא בפסגה, אך הוא לא לבד שם, שכן איתו בפסגה נמצא גם האיקסמקס 125 אליו נתייחס בהמשך.


    הפורצה 125 בעל העיצוב היפה מגיע בחמש גרסאות צבע: כחול-לבן (המיוחדת והיפה ביותר בעינינו), לבן, אדום, שחור, ושחור מט שאיתה מגיע כלי המבחן. הפורצה מציע מפתח קרבה, תאורת LED מלאה, מערכת ABS ומערכת המדוממת את המנוע בעמידה (ניתן לבטלה מכפתור בכידון). בנוסף יש תא מטען ענק, תא כפפות עמוק, שקע 12V וכן משקף חשמלי העולה ויורד בזריזות בלחיצת כפתור.

    למרות שההונדה פורצה 125 עשה עלייה רק לאחרונה, אנחנו מכירים אותו היטב – בחנו פה בעבר את דגמי ה-250 וה-300, שגם ניצח במבחן ההשוואתי שלנו. כעת רק נותר לבדוק איך, עם כל הגודל והאבזור, הוא מתמודד עם מנוע 125 קטן.
    [caption id="attachment_157616" align="aligncenter" width="1500"]הונדה פורצה 125 הונדה פורצה 125[/caption]

    ביצועים

    גם כשמערכת ה-Stop & Go אינה מופעלת, בפתיחה מעמידה ההונדה פורצה 125 מזנק בעצלתיים. קצב התאוצה מתגבר כשהמנוע עובר את ה-6,000 סל"ד, והפורצה מושך יפה עד למהירות של כ-130 קמ"ש על השעון. אם הכביש מספיק ארוך ומתכנסים לתוך מגן הרוח, אפשר גם להגיע ל-140 קמ"ש על השעון, שהם 120 קמ"ש מדודים ב-GPS. המהירות הסופית וגם התאוצה מרשימות ביחס לנפח המנוע הקטן ולמשקל, שכן 159 הק"ג של הפורצה מציבים אותו גבוה בקטגוריה - אך עדיין יש כמה וכמה קטנועי 125 כבדים ממנו. פרט להשהיה הקלה בפתיחה המשקל אינו מורגש. קל לשלוט בקטנוע במהירות זחילה כמו במהירות שיוט, וקל להטות את אותו בפניות. כקטנוע 125 העיר תהיה שטח המחיה הטבעי שלו, אך גם בתנועה בינעירונית הפורצה מסתדר היטב. כוח המנוע מספיק לרכיבה בתנועה מהירה, והפורצה מאפשר לעמוד בקצב ואף להיות יותר מהיר מרוב התנועה - אך ללא רזרבות כוח. המנוע השקט חזק וחי, והוא מושך יפה גם הודות לגיר הרציף המצוין שלא גמגם אפילו פעם אחת במהלך המבחן. הפורצה יציב בכל מהירות, שומר על קו בפניות, והוא בעל נוכחות על הכביש כאילו היה קטנוע בנפח כפול לפחות - שהרי מבחינה פיזית הוא בעצם כזה. פרט לכוח המנוע כל השאר זהה למה שזכרנו מהפורצה 250 ו-300. את המבחן ערכנו בימים הראשונים להקלות בסגר הקורונה, וחששנו שלא נזכה להיזכר איך הוא מתמודד עם תנועה צפופה - שהרי חצי מהמדינה בסגר. אך מתברר שגם חצי מהנתיבים באיילון בסגר והשיפוץ באיילון יצר פקק עומד מהסוג הגרוע ביותר שהתחיל מהיציאה מסוכנות הונדה, לאורך רחוב המסגר, והמשיך באיילון עד ליציאה מאזור העבודות. כך שהצלחנו לבחון את הפורצה בתנאים הצפופים ביותר, וכמו שזכרנו מאחיו הגדולים - המשקל והגודל הפיזי הנדיב לא מגבילים את המעבר בין המכוניות. נכון, קטנועי 125 קטנים יעשו זאת יותר טוב, אבל הפורצה, למרות מרחב המחיה הנדיב שלו, לא מתקשה בתנועה עירונית צפופה. המתלים של הפורצה 125 נוטים לצד הקשה וסופגים היטב את כל מה שהכביש זורק לעברם. הרוכב בהחלט מרגיש כל מהמורה, אך לא באי-נוחות - אתה יודע שעברת על פני בור, אבל זה לא שובר לך את הגב. הבלמים של הפורצה טובים, הגם שדורשים משיכה הגונה בידיות הבלם, הם עוצרים את הקטנוע בצורה מרשימה ומספקים פידבק טוב לרוכב, אך הגלגל האחורי נוטה להפעיל מהר מדי את מערכת ה-ABS. [caption id="attachment_157613" align="aligncenter" width="1500"]ביצועים מצוינים, יציבות גבוהה ביצועים מצוינים, יציבות גבוהה[/caption]

    איך זה מרגיש?

    אם בפסקה הקודמת לא היה לנו הרבה מה לחדש, הרי שכאן אין בכלל מה לחדש. תנוחת רכיבה, משקף, בתי מתגים ולוח שעונים, אבזור, תא אחסון וכו' - הכל זהה למבחנים הקודמים. גם במבחן השוואתי 300 הפורצה הצטיין בנוחות ובאבזור, אבל בקטגוריית ה-125 הרי הוא ממש בליגה אחרת. האבזור הכולל מפתח קרבה, משקף חשמלי, תאורת LED מלאה, תא מטען ענק ותא כפפות עמוק אליו ייכנס בקלות בקבוק שתייה ושיש בו 'מדף' קטן להנחת הטלפון ליד נקודת הטעינה (שקע 12V ולא USB כך שדרוש מתאם), לוח שעונים אנלוגי ודיגיטלי עם המון מידע, הנשלט משני כפתורים על הכידון, וכן ידיות אחיזה למורכב ורגליות מתקפלות - לא תמצאו הרבה קטנועים בנפח גדול יותר עם כזו רשימת אבזור. אולי התלונה היחידה לפורצה תהיה כמות המתגים על הכידון השמאלי שמקשה על מציאת הצופר והמאותתים (שכמובן, כמו בכל הונדה, ממוקמים הפוך מכל שאר האופנועים: הצופר מעל המאותתים). זה שיש מתחת למאותתים מתג נוסף לא ממש עוזר. היה אפשר למקם את כפתור השליטה בלוח השעונים A ליד כפתור B (ראו תמונה) או אפילו להשתמש במתג או חוגה מודרניים יותר. אנחנו בטוחים שמתרגלים לסידור הזה אחרי זמן מה, אבל יש מקום לשיפור. גם מבחינת תנוחת הרכיבה הפורצה 125 זהה לדגמים הגדולים יותר. הוא מרווח מאוד, עם המון מקום לשנות את תנוחת הרגליים. הפורצה 125 גם נוח, מיגון הרוח מצוין (והפטנט של מגן הרוח החשמלי לא מפסיק לשמח אותנו). המראות מצוינות והכל איכותי וברמת גימור גבוהה. מרשים לכל קטגוריה, ובמיוחד לקטגורית ה-A2, אבל בואו נזכור שההונדה פורצה הוא אחד מקטנועי ה-125 היקרים בארץ, ובאותו מחיר אפשר לקנות שני קטנועי הונדה ויז'ן כך שכל השפע הזה לא מגיע יש מאין. אולם בשורה התחתונה – זהו קטנוע ה-125 סמ"ק המפואר והמאובזר ביותר בישראל נכון להיום. [caption id="attachment_157614" align="aligncenter" width="1500"]הקטנוע האיכותי והמאובזר ביותר בסגמנט הקטנוע האיכותי והמאובזר ביותר בסגמנט[/caption]

    סיכום ועלויות

    אנחנו חייבים לציין שלא הופתענו מהפורצה 125, והוא תאם לחלוטין לציפיות שלנו. הקטנוע שהרשים אותנו מאוד בגרסת ה-250 ושניצח את מבחן ה-300 ההשוואתי הוא קטנוע מצוין גם בגרסת ה-125 סמ"ק. אמנם המנוע מוקטן, אבל זהו מנוע 125 חזק וחי, עם כמעט מקסימום כוחות הסוס המותרים לדרגת הרישיון הזו, והוא נתן תחושה של חבילה שלמה ומאוזנת ולא מרגיש כקטנוע גדול שעבר סירוס. ההונדה פורצה 125 מיועד למי שרוצה את הטוב ביותר בקטגוריה הקטנה ומוכן לשלם על זה. אנחנו מאמינים שקהל היעד יהיה בעיקר קהל בוגר יותר או נהגי מכונית שעברו מבחן שליטה והוציאו רישיון מוגבל. עשרים ושישה אלפי שקלים חדשים יכולים להיראות כמו סכום פעוט אם משווים אותם למחיר התחלתי של מכונית. גם בני 16 שרק הוציאו רישיון ויש להם תקציב בלתי מוגבל יוכלו להנות ממנו, למרות האופי היותר מיושב ופחות צעיר ושובב - אך הם אינם קהל היעד הטבעי של הפורצה הקטן. ובכל זאת, בעוד כמה שנים, כשמחירי שוק המשומשים יתקרבו לקטנוע 125 ממוצע - יהיה כדאי לשקול את הפורצה כמועמד ראוי לכל גיל. מי שיקנה את ההונדה פורצה 125 יקבל קטנוע מצוין - אבל זה לא יבוא בזול. וכאן נכנסים למערכת השיקולים המחיר והמתחרה הראשי. הפורצה אמנם יקר, אבל המתחרה העיקרי שלו, היאמהה איקסמקס 125, יקר מעט יותר. במבחן ה-300 ההשוואתי הענקנו ניצחון בנקודות לפורצה 300 בזכות הנוחות והאבזור, למרות שהאיקסמקס 300 היה חזק ובעל התנהגות כביש עדיפה. בנפח 125 יש, לפחות על הנייר, עדיפות לפורצה גם בביצועים. הפורצה חזק מעט יותר מהאיקסמקס ושוקל כעשרה אחוז פחות ממנו. מההיכרות שלנו עם האיקסמקס, הוא ייתן פייט חזק, אז עם כל הכבוד לנתונים יבשים - רק מבחן השוואתי יוכל להכריע ביניהם. כך או כך, הפרוצה 125 הוא קטנוע 125 סמ"ק מצוין, איכותי, מודרני ומאובזר – המאובזר ביותר בקטגוריה, ומכל אלה נובע המחיר. עלויות טיפולים
    • 1,000 ק"מ - 320 ש"ח
    • 6,000 ק"מ - 852 ש"ח
    • 12,000 ש"ח - 987 ש"ח
    • 18,000 ש"ח - 1,057 ש"ח
    • 24,000 ק"מ - 1,594 ש"ח
    • סה"כ ל-24,000 ק"מ - 4,810 ש"ח
    המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

  • מקסי-סקוטר או קטנוע קונבנציונלי?

    מקסי-סקוטר או קטנוע קונבנציונלי?

    בוחנים: אורי ארגמן ונמרוד ארמן; צילום: עמרי גוטמן

    קטנוע קונבנציונלי גדול או מקסי-סקוטר? מה בדיוק ההבדלים ביניהם ולמה ולמי כל אחד מהם מיועד? עם התרחבות סגמנט המקסי-סקוטרים והשיפור המשמעותי בקטנועים הגדולים הקונבנציונליים, מן הראוי לעמת מקסי-סקוטר מייצג מול קטנוע קונבנציונלי מייצג, על-מנת לעמוד על ההבדלים. כדי לעשות את זה, בחרנו את הקימקו AK550 כנציג המקסי-סקוטרים ואת הקימקו אקסייטינג 400S כנציג הקטנועים הקונבנציונליים. שניהם דומים מאוד כלפי חוץ, אולם כל אחד מהם בנוי אחרת לחלוטין, ולכן יש גם הבדלים מהותיים ברכיבה, בביצועים ובמכלול התחושות ביניהם. בואו נצא לדרך.

    מימין: AK550; משמאל: אקסייטינג 400S
    מימין: AK550; משמאל: אקסייטינג 400S

    הקימקו AK550 נולד לפני כשלוש שנים, והוא הניסיון הראשון – והמוצלח – של קימקו להיכנס לתחום המקסי-סקוטרים. כמו למתחריו – ימאהה טימקס 530 ו-560, ב.מ.וו C650 ספורט, הונדה אינטגרה 750, ובמידה מסוימת גם סאן-יאנג TL500 – יש לקימקו AK550 המון מאפיינים של אופנוע: מנוע טווין מקבילי גדול שיושב במרכזה של שלדת יהלום בשרנית וקשיחה, מזלג הפוך ספורטיבי מלפנים המחובר לצמד משולשים זוג משולשים, זרוע אחורית עם בולם יחיד, ורצועת הינע או שרשרת הינע – שמעבירה את הכוח מהמנוע והתמסורת, שכאמור יושבים במרכז השלדה, אל הגלגל האחורי. חלוקת המשקל בים הגלגלים מאוזנת, ויש מכלולי שלדה איכותיים למדי. כמו יתר המקסי-סקוטרים הוא מספק התנהגות כביש ברמה מעל לקטנוע רגיל, המון כוח ואיכות – למי שיכול לשלם את המחיר. המקסי-סקוטרים הם הקטנועים הכי קרובים לאופנועים, והם עולים בהתאם. הקימקו AK550 נבחן פה בעבר ביחד ולחוד, וזכה לביקורות טובות מאוד.

    הקימקו אקסייטינג 400S הוא קטנוע בכל רמ"ח איבריו. הוא אמנם קטנוע גדול, אך עוד לא גדלנוע כמו קטנועי ה-600 פלוס שכיום אף אחד מהם לא מיובא לארץ. סגמנט הקטנועים הגדולים בארץ נע סביב ה-400 סמ"ק, ובו נמצאים מתחריו של האקסייטינג 400S – הימאהה איקסמקס 400 והסוזוקי בורגמן 400. אלו קטנועים גדולים, נוחים ובעלי יכולת ספורטיבית יחסית לרוב הקטנועים, כך אפשר לכנות אותם קטנועי ספורט-תיור. גם האקסייטינג 400S נבחן כאן יותר מפעם בעבר, ואהבנו אותו מאוד. אבל הוא עדיין קטנוע סטנדרטי, כלומר במבנה קונבנציונלי של שלדת צינורות פלדה, ויחידת מנוע-וריאטור שמשמשת כמתלה אחורי ומחוברת לשלדה עם ציר מלפנים ועם בולם או צמד בולמים מאחור. המבנה הזה הוא בעל משקל בלתי-מוקפץ גבוה, בעל חלוקת משקל לא מאוזנת בין הגלגלים, והוא מוגבל בספיגה ובאחיזת הכלי. מאידך, המבנה הזה זול משמעותית ממבנה של מקסי-סקוטרים.

    כאן מגיעה אותנו לשאלה – למי מיועד כל סגמנט? אם קטנוע גדול מספיק טוב לרכיבות ארוכות כמו גם נסיעות כיף ספורטיביות, למה צריך מקסי-סקוטר? האם היתרון היחידי הוא רק עוד יותר כוח? מה ההצדקה להוספת 50%-100% על מחירו של קטנוע מצוין בשביל לעלות לסגמנט המקסי-סקוטרים? מה הערך המוסף? דרך צמד הקימקואים אנחנו באים לענות על השאלות.

    מה עדיף למי?
    מה עדיף למי?

    ביצועים

    יצאנו לכבישים המפותלים של הרי ירושלים ובחרנו לנו מסלול באורך של כארבעה עשר קילומטרים, במטרה לחזור עליו מספר פעמים, להחליף בין שני הכלים ולעמוד על ההבדלים ביניהם תחת עומסים גבוהים. את המקצה הראשון הוביל נמרוד על ה-AK550, ואני מאחוריו על האקסייטינג.

    האקסייטינג 400S חזק וחד וקל להיגוי, והוא יציב גם במהירות גבוהה. כשהכביש מתעקל קל להטות אותו, וגם בפניות מהירות ומשובשות הוא שומר על קו למרות שהמתלים קשים ומעט מקפיצים את הכלי ואת הרוכב. הבלמים מספקים כוח עצירה מעולה והמון רגש. סחיטת ידיות הבלימה שותלת את האקסייטינג במקום, ומערכת ה-ABS טובה ולא מורגשת. אמנם הפער ביני לבין נמרוד על ה-AK הלך וגדל עד שנימי נעלם באחת הפניות, אך לא הופתעתי ולא נפגעתי. מעבר לזה שהוא רוכב על קטנוע יותר גדול וחזק, הוא גם רוכב יותר גדול וחזק – רוכב ספורטיבי יותר מהיר ממני עם ניסיון על מסלול ואופנועי ספורט. האשמתי את עצמי ולא את האקסייטינג.

    חזרנו על המסלול לאחר שהחלפנו כלים. נמרוד עדיין רכב בראש, אך כעת ציפיתי שהפער יהיה יותר קטן אם כי עדיין יהיה קיים. למרבה הפלא מצאתי את עצמי צמוד לגלגל האחורי של נמרוד. רק ברכיבה על ה-AK550 הבנתי כמה כל מה שכתוב בפסקה הקודמת על האקסייטינג מוגזם. "האקסייטינג 400S חזק", נכון, אבל ה-AK חזק הרבה יותר – ובכל מצב. למשל בפתיחה או בתאוצת ביניים בעלייה ארוכה, ה-AK חזק משמעותית מאחיו הקטן. לא רק שיש לו 150 סמ"ק ו-18 כ"ס נוספים, יש לו גם צילינדר נוסף, מה שנותן אופי שונה לגמרי למנוע.

    ביצועים - ראש בראש
    ביצועים – ראש בראש

    האקסייטינג "חד וקל להיגוי", נכון, אבל יחסית לקטנוע קונבנציונלי. לעומת זאת, ה-AK מחבר לך את הגלגל הקדמי ליד ומאפשר לפנות כאילו הקטנוע רוכב על מסילת רכבת שנסללת לפניו לפי פקודות ההיגוי של הרוכב. ההבדל מורגש בין קטנוע בעל מבנה מסורתי לבין המקסי-סקוטר עם צמד משולשי ההיגוי, שלא לדבר על המזלג ההפוך הבשרני, וכמובן חלוקת המשקל המאוזנת 50/50. "הבלמים מספקים כוח עצירה מעולה והמון רגש", כן, אבל קצת הצחקתי את ה-AK… הבלימה בו הרבה יותר אגרסיבית ומדויקת, ומאפשרת להתחיל לבלום מאוחר יותר ועדיין להיכנס להטיה לאחר ההאטה ביציבות גבוהה יותר.

    הפעם נמרוד לא נעלם. נצמדתי לגלגל האחורי שלו, ובישורת אף יכולתי לעקוף אותו (אם כי אני מודה שהוא גם לא נעלם מאחור ונשאר צמוד אליי. רוכב רוכב). חזרנו על הפס מספר פעמים, מחליפים בין הכלים, כשכל רכיבה נמדדת ומתועדת. המהירות הסופית שנרשמה לשני הקטנועים הייתה כמעט זהה, ומוגבלת בגלל תנאי הכביש, אך ל-AK היו בלימות עוצמתיות יותר ב-25% ותאוצות מהירות יותר בכמעט 50% מהאקסייטינג 400. גם זוויות ההטיה השתפרו ב-10% לכל הרוכב. אבל כל התיעוד הזה היה חותמת גומי למה שכבר ידענו: ברכיבה ספורטיבית וטכנית, מבחינת התנהגות כביש, בלימה, מנוע ומתלים – ה-AK550 הוא המנצח, ובגדול.

    התחלנו את החלק הזה של המבחן בהרי ירושלים, אבל המבחן עצמו התחיל בתל-אביב, ולהרים הגענו ברכיבה על כביש מספר אחת. בנסיעה מנהלתית בכביש מהיר הפערים מצטמצמים. שני הכלים מספיק מהירים בכדי להשאיר את התנועה מאחור, ושניהם מספקים נסיעה נוחה ובטוחה. ה-AK550 יכול לפתוח פער מהאקסייטינג 400S, אבל זה כבר מביא אותו למהירויות של שלילה מנהלתית וזימון לבית המשפט לתעבורה. לתחום של עד 1,500 ש"ח קנס ועשר נקודות גם האקסייטינג 400S יכול להגיע, אך גם זה מיותר ובפועל רכבנו זה לצד זה. כל עוד לא לוחצים עליהם, ההבדלים ביניהם לא מתגלים ושניהם משייטים בהנאה ובקלות מעל לקצב של שאר התנועה בכביש.

    האקסייטינג טוב מאוד, אבל ה-AK מצטיין בהתנהגות
    האקסייטינג טוב מאוד, אבל ה-AK מצטיין בהתנהגות

    איך זה מרגיש?

    שני הכלים נראים ספורטיביים, שניהם נראים מצוין, ולמעשה הם מאוד דומים. במבט ראשון רבים יחשבו שאין ביניהם הבדל רב, אבל בעלי עין מיומנת יבחינו כי ב-AK550 קפיץ הבולם האחורי כמעט מאוזן ומתחתיו רצועת הינע, לעומת זוג בולמים ותיבת וריאטור סטנדרטיים באקסייטינג 400S. לאקסייטינג יש כידון מוגבה ועליו ממוקמות המראות, לעומת כידון שטוח וחסר מראות ב-AK (אך יש אפשרות להעביר אותן אליו). למרות ההבדלים הרבים – הסגנון, השפה העיצובית והגודל של שניהם דומים, וקשה לנחש מי הוא מי.

    תנוחת הרכיבה עליהם, לעומת זאת, מסגירה מיד את ההבדל. הרוכב ממוקם על האקסייטינג 400S גבוה ובתנוחה נייטרלית, בשעה שה-AK550 נמוך יותר ויוצר רכינה קדימה לעבר הכידון. שניהם מרווחים ונוחים, אך באקסייטינג מדרס הרגליים נמשך אחורה ומאפשר יותר גיוון בתנוחת הרכיבה, פרט לשליחת הרגליים לפנים ששניהם מאפשרים. המראות באקסייטינג ממוקמות על הכידון, מספקות שדה ראייה טוב יותר, וגם קלות יותר לכוונון מהמראות של ה-AK הממוקמות הרחק מלפנים על הפיירינג. המושבים של שניהם מצוינים. של האקסייטינג רך יותר וצר יותר, ואילו של ה-AK רחב וקשיח יותר, והוא היה לנו נוח יותר לאורך זמן. לשניהם משקף רוח מצוין, אך זה של האקסייטינג גם מתכוונן. בשורה התחתונה, שניהם יתאימו לנסיעות תיור ארוכות, וכל העדפה ביניהם תהיה על בסיס אישי.

    גם מבחינת אבזור אין מנצח ברור. לשניהם תא מטען מכובד מתחת למושב, שני תאי כפפות ולוח שעונים משוכלל הכולל את מערכת ה-Noodoe של קימקו, פנסי LED וגימור ברמה גבוהה. לאקסייטינג יש כאמור משקף מתכוונן, אך ל-AK יש מפתח קרבה וידיות מחוממות, כך שיש לו יתרון קל – אך ניכר שההפרש הכספי ביניהם לא הושקע באבזור אלא במכלולי השלדה והמנוע.

    אבל כל אחד מתאים לרוכב אחר
    אבל כל אחד מתאים לרוכב אחר

    סיכום ועלויות

    שני הכלים שכאן במבחן מצוינים, והם יעמדו בכל משימה, בין אם נסיעת כיף או טיול בשניים, כמו גם נסיעות יום-יומיות וסידורים בעיר. אהבנו את האקסייטינג 400S, אבל במעבר הלוך ושוב בינו לבין ה-AK550 הוא נותר מאחור. נכון, יש לו כמה יתרונות כמו תנוחת רכיבה יותר רגועה ומרווחת, אבל מבין שני הכלים הוא היחיד שבאמת קטנוע. ה-AK550 חד יותר, חזק יותר, כיפי יותר ובעיקר – יותר קרוב לאופנוע.

    אך למרות העליונות של ה-AK550, הוא לא יהיה המנצח עבור כל רוכב, שכן מחיר הקנייה גבוה משמעותית. יש תמורה למחיר, זה נכון, אך בכל זאת ההפרש גדול ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו או צריך את מה שה-AK נותן.

    אז אפשר לסכם שמי שיש לו יותר כסף יקנה מקסי-סקוטר ומי שיש לו קצת פחות יסתפק בקטנוע גדול? ובכן, התשובה אינה כל כך פשוטה. למעשה, אפילו אם מחיר הקנייה יהיה זהה, דבר שיקרה כבר בשנה הבאה כשקימקו AK550 מודל 2017 יעלה כמו קימקו אקסייטינג 400S מודל 2021 – עדיין המנצח אינו חד משמעי. אם למשל קונה פוטנציאלי מתלבט בין מקסי-סקוטר בן חמש לבין קטנוע גדול קונבנציונלי אך חדש מהיבואן, הבחירה תהיה תלויה ברוכב עצמו ובמה הוא באמת מחפש.

    למרות הבדלי הביצועים ביניהם, ברוב המצבים היום-יומיים הפער אינו גדול. אם אינכם רוכבים בכביש טכני ומפותל – האקסייטינג 400S לא נשאר הרחק מאחור. לא ביכולות ולא תרתי-משמע: גם בנסיעות ארוכות בכבישים מהירים ה-AK550 לא ייעלם לו מעבר לאופק. למעשה, לחיסרון של האקסייטינג יש גם יתרון למי שלא רוצה לאבד את רישיון הנהיגה שלו. ה-AK550 יותר חזק ומהיר, והתנוחה וה-DNA הספורטיביים שלו גוררים את הרוכב למחוזות שראוי לשמרם לכבישים ריקים בשבת בבוקר ולא לנסיעה שגרתית על דרך ראשית באמצע היום. אין סכנה להיגרר למלחמות אגו עם רוכבי מקסי-סקוטר אחרים, ובאופן כללי יותר קל להישאר רגועים עם האקסייטינג 400.

    את מי אנחנו בוחרים?
    את מי אנחנו בוחרים?

    מקסי-סקוטר כמו הקימקו AK550 יתאים לרוכב שמחפש אופנוע, אך רוצה את הנוחות של קטנוע אוטומטי ותא מטען גדול. לרוכב שרכיבה ספורטיבית היא בשבילו העיקר, אבל מעדיף שימושיות של קטנוע ביום-יום. המקסי-סקוטר יתאים גם לרוכב שרוצה להיראות ספורטיבי, זה שרוצה לרכב על כלי סקסי עם הפוזה הספורטיבית המתאימה – בין אם הוא מממש אותה ובין אם לא. התנהגות ובטיחות גם הם שיקול, ואפילו מי שלא רוכב על הקצה ירגיש בהתנהגות העדיפה בכל פנייה, אך זה יהיה עבורו פחות קריטי. תאוצה טובה ובלמים מצוינים הופכים את המקסי-סקוטר לכלי מעט יותר בטוח, אבל היינו מקזזים את זה עם תוספת הסיכון שהוא יכול ליצור.

    קטנוע גדול אך סטנדרטי, כמו הקימקו אקסייטינג 400S, יתאים בראש ובראשונה לרוכב מוגבל בתקציב. למרות שזה לא חד-משמעי, בכל זאת אנו מניחים שרוכבים שכסף אינו שיקול עבורם – לא בקנייה ולא בתחזוקה – סביר שיבחרו במקסי-סקוטר, והשאר יסתפקו בקטנוע גדול. אך גם אם התקציב אינו מהווה בעיה, רוכב רגוע שאינו מתככן לנצל את היכולות של המקסי-סקוטר יעדיף קטנוע רגיל – למה לזרוק כסף אם אתה לא מתככן ליהנות מהערך המוסף של התוספת במחיר? גם מי שרוצה שהקטנוע שלו לא יגרור אותו לעשות שטויות ומלחמות אגו על הכביש ייתן לקטנוע גדול נקודות זכות. כך גם לרוכב שמחפש מעט פחות תשומת לב מהסביבה ודואג יותר לשמור עליה – עם מנוע יותר קטן וחסכוני. אם כך, קטנוע גדול יתאים יותר לרוכב פרקטי שמעדיף צרכנות נבונה וממילא אינו רוכב על הקצה.

    לשני הכלים יש את קהל היעד שלהם – אך ייתכנו חפיפות. מה לגבי רוכב מעט ספורטיבי שחשובה לו הפוזה, וגם אם יש לו את הסכום עבור שניהם הוא יודע שכסף לא גדל על העצים? זו אכן התלבטות. לשני הסגמנטים יש יתרונות משלהם ושני הכלים שבחנו – כל עוד לא משווים ביניהם ראש בראש – הם כלים מצוינים, כל אחד בסגמנט שלו. עבור רוכב כזה, רק נסיעת מבחן תמצא את הזוכה, ומה שלא ייבחר, עם כאלו אפשרויות הבחירה תהיה טובה.

    מפרטים טכניים

    [table id=159 /]

    עלויות טיפולים

    [table id=160 /]

  • רכיבה ראשונה: פיג'ו מטרופוליס 400

    רכיבה ראשונה: פיג'ו מטרופוליס 400

    צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: עיצוב, מנוע, תא מטען, נוחות, אבזור
    • חסרונות: התנהגות כביש, מחיר
    • שורה תחתונה: הכי קרוב שיש למכונית מנהלים
    • מחיר: 49,203 ש"ח
    • מתחרים: פיאג'ו MP3 300, פיאג'ו MP3 350 ופיאג'ו MP3 500
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 399 סמ"ק, קירור נוזל, 35.6 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, צמד דיסקים קדמיים 230 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, בולם קדמי הידראולי יחיד, צמד בולמים אחוריים הידראוליים מתכווננים, משקל מלא 265 ק"ג, בסיס גלגלים 1,500 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, מיכל דלק 13.5 ל', צמיגים קדמיים 110/70R13, צמיג אחורי 140/70R14

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    הקטנוע התלת-גלגלי של פיג'ו מתוכנן ומעוצב בצרפת, ושם הוא מיוצר החל מ-2011. ב-2017 המטרופוליס קיבל עדכון והתאמה לתקנות יורו 4, וזהו הדגם שנבחן כאן. המטרופוליס 400 הוא הקטנוע היקר ביותר בייבוא המחודש של קטנועי פיג'ו לישראל על-ידי ד.ל.ב מוטורספורט.

    המטרופוליס מעוצב ברוח רכבי הפנאי של פיג'ו – ה-2008 וה-5008 החדשים – ואף נצבע באותם הצבעים. הוא משווק כתחליף למכונית, ובאירופה יכול כל בעל רישיון נהיגה ברכב פרטי לרכוב על תלת-גלגלי ללא מבחן נוסף. בד.ל.ב מאמינים (וגם אנחנו מקווים) שהתקנה תאומץ בארץ בקרוב, אבל מבלי לגלוש לפוליטיקה – בלי ממשלה זה לא יקרה.

    גזרת התלת-גלגליים הגדולה בארץ מתחממת. המטרופוליס מצטרף לשלושת דגמי הפיאג'ו MP3 שנחתו כאן בשנה שעברה, ובקרוב צפוי להגיע מתחרה נוסף – ימאהה טריסיטי 300. נראה שהמטרופוליס 400 הוא עוף מעט שונה משאר התלת-גלגליים – עם מתלה קדמי ייחודי בעל בולם יחיד שלקוח מעולם המכוניות, והמון אבזור ושיק. עד כמה הוא שונה אם בכלל? בואו נבדוק.

    פיג'ו מטרופוליס 400
    פיג'ו מטרופוליס 400

    ביצועים

    בתחילת הרכיבה המנוע של המטרופוליס נתן לנו תחושה מעט אנמית, אבל זו הייתה תחושה מוטעית. התחלנו בנסיעה רגועה ובעדינות עם המצערת, ואמנם בסל"ד נמוך המנוע אינו חזק, אך בפתיחת מצערת מלאה מתגלה מנוע חזק שמושך יפה בכל מצב. המנוע חלק ושקט למדי (אולי גם זה הטעה אותנו בתחילה), והוא אחת מנקודות החוזקה של המטרופוליס. מפתיחות מרשימות שישאירו קטנועי 300 מאחור ועד למהירות מרבית מדודה של 140 קמ"ש המנוע תמיד מגיב יפה לפתיחת מצערת ומאפשר להסתדר ביעילות גם ברכיבה איטית בפקקים וגם בנסיעה מהירה בכביש מהיר.

    למרות גודלו, המטרופוליס נוח לרכיבה בפקקים ובתנועה אורבנית צפופה. המבנה הצר והמושב היחסית נמוך מאפשרים להשתחל בקלות בין טורי המכוניות. מעט יותר קשה להחליף מיקום לרוחב הנתיב שכן זווית ההיגוי מעט מגבילה, אך עדיין הוא מפתיע לטובה בתנועה העירונית. זווית ההיגוי המגבילה מורגשת יותר בכיכרות ובפניות הדוקות, שם היא מגבילה מעט את המהירות.

    המתלה הקדמי של המטרופוליס לקוח מעולם המכוניות. שני מתלי עצם-עצה כפולה מחוברים לציר מרכזי ובו בולם הידראולי יחיד. והוא אכן נותן לפעמים תחושה של מכונית. המתלה הפשוט עושה את עבודתו ומאפשר הטיה של הקטנוע והשארת שני הצמיגים על הכביש, אבל הוא אינו מבודד כל גלגל כמו במערכות מתלה של המתחרים. הדבר מתבטא בעיקר כשגלגל אחד פוגש מהמורה, וזה מורגש בצורה חריפה יותר בהטיה – אז צריך לתת תיקון קטן להיגוי כדי להחזיר את הקטנוע אל הקו. כמו במכונית. כל עוד אין לרוכב יומרות ספורטיביות אין הדבר מפריע, וגם כשזה קורה התיקון הוא קל ואין באמת אובדן שליטה. יכולת הספיגה של שני המתלים – הקדמי והאחורי – נאותה, ואיכות הנסיעה יותר מסבירה גם על כביש משובש. בסך הכל התנהגות הכביש של המטרופוליס אינה מצטיינת או ספורטיבית אבל בהחלט טובה.

    שלושה בלמי דיסק עם מערכת בלימה משולבת CBS ומערכת למניעת נעילת גלגלים ABS מופקדים על עצירת המפלצת – 265 ק"ג ועוד רוכב לא קטן במיוחד. ידית הבלם הימנית בולמת את הגלגלים הקדמיים בלבד, והידית השמאלית ודוושת הרגל (המחויבת באירופה כדי לאפשר לבעלי רישיון B לרכוב על תלת-גלגליים) מפעילים את הבלימה המשולבת. הבלימה נותנת תחושה נוקשה וחסרת פידבק, ובדוושה אף מצריכה לחיצה חזקה במיוחד, אבל עוצרת את הקטנוע הגדול ללא דרמה. בין אם הכביש רטוב או יבש, המטרופוליס יעצור כמו תלת טוב גם אם אינו נשתל במקום.

    מנוע מצוין, מערכת מתלה קדמי ייחודית
    מנוע מצוין, מערכת מתלה קדמי ייחודית

    איך זה מרגיש?

    לפיג'ו מטרופוליס 400 מראה ייחודי. אפשר לאהוב אותו ואפשר שלא, אבל הוא מושך תשומת לב. המראה מזכיר בעיצובו את מכוניות החברה, ויחד עם הצבע האדום משדר הרבה יוקרה. גם במבט מקרוב מתגלה קטנוע איכותי עם רמת גימור טובה.

    העלייה על המטרופוליס קלה – המושב אינו גבוה ומדרס הרגליים שטוח. הישיבה עליו מרווחת, המושב רחב וארוך (ניתן להקטין אותו על-ידי הזזת משענת הגב המתכווננת), והוא נוח גם לאחר נסיעה ארוכה. על המדרס יש המון מקום לרגליים, למרות רגלית הבלם, ואפשר אף להעמיס עליו מטען.

    אם כבר הזכרנו מטען, למטרופוליס יש הרבה אפשרויות נשיאה. מעל למשטח הרגליים יש וו מטען נשלף מהמושב, ומהצד השני, מתחת לכידון, יש תא כפפות גדול. מצד שמאל של הכידון מתחבא עוד תא כפפות קטן שיכיל טלפון ממוצע ובו שקע USB. מתחת לתא זה שני כפתורים הפותחים את שני תאי המטען העיקריים – שהם בעצם תא אחד. כפתור אחד פותח את המושב. מתחתיו יש תא מטען גדול אך שטוח בו ניתן להכניס בקלות תיק עם מחשב נייד וכדומה. הכפתור השני פותח את תא המטען האחורי, כמו במכונית (או בפיאג'ו איקסאבו), ושם אפשר להכניס קסדה בקלות – ואפילו לא צריך לפרק ממנה את המצלמה. שני התאים האלו, כאמור, מחוברים ומאפשרים נשיאת מטען ארוך, כמו למשל באגט מהמאפייה הקרובה.

    נוח ומרווח
    נוח ומרווח

    ברשימת האבזור נמצא מפתח קרבה KEYLESS – אביזר שכל מי שלא התנסה בו טוען שהוא מיותר, אבל אחרי שמגלים כמה הוא נוח, בעיקר בכלי רכב עליו רוכבים עם כפפות, קשה מאוד בלעדיו. המפתח בעל עיצוב קומפקטי וגודלו כשלט אזעקה טיפוסי. אפשר לשלוף מתוכו מפתח שיאפשר גישה למצבר למקרה שהתרוקן. עוד ברשימה תאורת LED כמעט מלאה – התאורה הראשית עדיין מסורתית. קיים פס LED-ים על המתלה הקדמי אשר נשלט ממתג בצידו הימני של הכידון – אך הוא אינו עובד ביחד עם התאורה הראשית.

    על הכידון נמצא גם מתג ששולט על בקרת האחיזה ומעביר בין שני המצבים שלה או מכבה אותה כליל. אותו מתג גם שולט בתצוגה המתחלפת של לוח השעונים. לוח השעונים המצוין כולל שני שעונים, למהירות ולסל"ד, וביניהם לוח LCD המספק שפע של מידע על בקרת ההחלקה, נעילת ההטיה, תצרוכת דלק, טמפרטורה, לחץ אוויר בגלגלים, חום מנוע, שעה וכמובן קילומטראז'. מתחת ללוח, במרכז הכידון, נמצאים שני כפתורים גדולים: האחד למאותתי החירום והשני בלם חניה חשמלי. בלם החניה שימושי במיוחד, מפני שלהרים את המטרופוליס על רגלית האמצע זה לא משימה קלה במיוחד.

    מעל ללוח השעונים נמצא המשקף הגדול והמתכוונן, אותו אפשר לכוון גם בישיבה על הקטנוע (כשהוא עומד) – אם כי זה מעט קשה. כשעומדים מול הקטנוע הכיוון מתבצע בקלות במשיכה בשתי ידיים תוך לחיצה של שני כפתורים. במצב הנמוך כל הרוח מגיעה לגוף הרוכב, והוא מתאים בעיקר לנסיעה עירונית. במצב הגבוה כל הרוח מנותבת אל מעל לרוכב שנמצא בבועה שקטה במהירות גבוהה, אך אנו מצאנו שבמצב זה קצה המשקף נתקע לנו באמצע שדה הראייה ולכן העדפנו לרכב במצב הביניים כשאנו מוותרים מעט על הבידוד המוחלט.

    אבזור מכובד, מערכת לנעילת הטיית מתלה קדמי
    אבזור מכובד, מערכת לנעילת הטיית מתלה קדמי

    סיכום ועלויות

    המונח "קטנוע מנהלים" מודבק בארץ להרבה קטנועים שהם אולי פחות בסיסיים אבל לא בדיוק רכבי שרד סלוניים. הפיג'ו מטרופוליס 400 ראוי לתואר הזה יותר מכולם. הוא מרווח, מאובזר ומפנק, יתאים לנסיעות עירוניות ועוד יותר לנסיעות ארוכות, והוא איכותי, יוקרתי ומשדר שיק. העיצוב שלו מזכיר את מכוניות פיג'ו, וכמו שכבר רמזנו 'בעדינות' – הרבה דברים בו מזכירים את עולם המכוניות. המטרופוליס מכוון יותר לבעלי ארבעה גלגלים שרוצים לאבד גלגל מאשר לבעלי דו-גלגלי שמחפשים להוסיף אחד. אפשר לדמיין מנהל אירופאי שיוותר על הפיג'ו 3008 שלו ועל הבילוי הארוך בה בכל פקק, ויעבור למטרופוליס.

    אך עד שיאומצו התקנות האירופאיות ייאלצו המנהלים בארץ להוציא רישיון נהיגה A1. כך שהפיג'ו מטרופוליס 400 בינתיים מיועד לרוכבים שזנחו את האופנוע וכעת רוצים לחזור בבטיחות יתרה, או לכאלו שכבר רוכבים על דו-גלגלי ורוצים לשדרג את עצמם לבטיחות והנוחות שהמטרופוליס מציע, ומוכנים לוותר על יומרות ספורטיבית לשם כך. מבחינת גודל ומחיר הוא ממוקם בין שני מתחריו הישירים, הפיאג'ו MP3 350 וה-MP3 500, ויהיה מעניין לבחון אותם ביחד – אך הוא עוף שונה לחלוטין.

    המטרופוליס אינו כלי זול, אבל אפשר לראות לאן הכסף הלך. הגימור מצוין, האבזור שופע, המנוע חזק והקטנוע מרווח ומפנק. הכי קרוב למכונית מנהלים בלי כל בזבוז הזמן על עמידה בפקקים. וכל מנהל שיודע שזמן זה כסף צריך לחשוב שאולי זה הזמן למטרופוליס.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 533 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 630 ש"ח
    • 10,000 ק"מ – 2,788 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 630 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 2,788 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 7,369 ש"ח

  • פיאג'ו MP3 300 במבחן ארוך טווח – דיווח שני

    פיאג'ו MP3 300 במבחן ארוך טווח – דיווח שני

    תם השרב הגדול

    כחודשיים עברו מאז הדיווח האחרון במבחן ארוך הטווח לפיאג'ו MP3 300. בסוף הדיווח הקודם כתבתי ש"אני מצפה שמערכת היחסים, ובעיקר הקילומטראז' המשותף, יתחזקו". אז מערכת היחסים מתפתחת ואפשר לומר שעברנו את שלב הדייטים ושקענו בשגרה. הוא השפיע על הרכיבה שלי ועשה אותי יותר מתון. זה לא שאי אפשר להשתחל איתו, אבל הגודל בכל זאת מעט מרתיע ומרגיע, ואני מוצא שאני נכנס איתו להלך רוח יותר מתון. בעניין הקילומטראז', הספקנו קצת יותר מבחודשיים הקודמים, כ-1,200 ק"מ, כי אמנם החגים עברו אבל חופשה ארוכה ומספר מבחנים לקטנועים אחרים גרמו לכך שמתוך החודשיים האלו רכבתי על האמפי כמחצית מהזמן בלבד.

    בנוסף, באותה פסקת סיום כתבתי: "אני מקווה שעד אז תהיה לי הזדמנות לרכב מעט בגשם, על כביש רטוב עם רוחות ותנאים פחות מאידאליים". החלק הזה הצליח במלואו. רכבתי בגשם ואף בסופה, והופתעתי מהתנהגות האמפי ובעיקר מההשוואה בינו לבין קטנוע דו-גלגלי. את הרשמים תוכלו לקרוא מיד לאחר קטע נוסטלגי ווידוי אישי.

    רכיבה בגשם - צ'ק
    רכיבה בגשם – צ'ק

    זה היה סיפור של חורף

    יש לי טראומה מרכיבה בגשם. לא מכל הרכיבה, אני דווקא אוהב לרכב בגשם, אלא רק מהבלימה, וליתר דיוק בלימת החירום. מקורה של הטראומה בחורף 1989 – החורף הראשון שלי כאופנוען. אני זוכר את זה כאילו זה קרה הבוקר. וזה קרה בבוקר, בשדרות רוקח מול גני התערוכה, בגשם שוטף. הייתי חסר ניסיון ולבוש בציוד מסורבל, עטוף בחליפת גשם כתומה ועבה עם משקף מלא טיפות מצידו האחד ומלא באדים מצידו השני – כשהרכב שנסע לפני בלם בחוזקה. שמרתי מרחק, אבל כנראה שהמרחק ששמרתי התאים יותר לקיץ ולכן עד ששמתי לב שגם אני צריך לבלום כבר הייתי חייב לבלום בעצמי בלימת חרום. למזלי רק האחורי איבד אחיזה והאופנוע זרק זנב שמאלה (זריקת אנדרנלין לדם), ימינה (דופק מואץ) ושוב שמאלה (זיעה קרה מכסה את כולי) עד שחזר להתיישר ונעצרתי.

    האירוע, שארך בוודאי שנייה או שתיים, השאיר אותי מבוהל, ושנים לאחר מכן המשכתי לשמור מרחק מוגזם בעליל ולבלום בעדינות מוגזמת כשהכביש רטוב, וגם זה לא עזר – בגלל הרמזורים. במיוחד זכורה לי הבלימה בקפלן לפני הצומת המרכזי על דרך נמיר. גשם, כביש רטוב, ירידה תלולה – האופנוע נעצר כשאני כבר עמוק בתוך הצומת. עם השנים והניסיון למדתי להקטין את המרחק ולהגביר את הבלימה, אבל הטראומה תמיד הייתה שם ברקע, וכל בלימה חורפית גרמה לתגובת שרשרת של אדרנלין-דופק-זיעה.

    החורף, לראשונה בחיי, יכולתי לבלום ללא חשש. לוחץ על הידיות, מאט או עוצר, וממשיך ברכיבה כאילו כלום לא קרה. אני לא יודע לומר בוודאות אם באמת סכנת ההחלקה פחותה, אבל התחושה בהחלט כזו – וזה טוב מספיק עבורי.

    Piaggio-MP3-300-Rain-001

    מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר

    במבחן המקורי של הפיאג'ו MP3 300 j כתבתי שברכיבה ה-MP3 300 נותן תחושה של כל קטנוע רגיל, אך בעמידה ברמזור מרגישים בגלגל השלישי. ברכיבה בגשם וברוח זה מתהפך. בזמן רכיבה האמפי מתנהג אחרת מקטנוע דו-גלגלי. ראשית, רוחות צד. הן משפיעות על האמפי כמו על כל רכב אחר, אבל בניגוד לקטנוע בו עד שמרגישים את מכת הרוח הקטנוע כבר עבר נתיב, באמפי מרגישים דחיפה הצידה אבל אין בה שום דבר מאיים או מרעיש. ברכיבה מהירה על כביש רטוב וגם בפניות מהירות הקטנוע נטוע ומשדר ביטחון שהזכיר לי יותר מכונית מקטנוע. המגרעה היחידה של האמפי ברכיבה בגשם היא המשקף שהתכסה מים גם מחלקו הפנימי באופן תמוה וזרק עלי טיפות מים בצורה מאוד מוזרה. לא באמת מפריע כשממילא כל האוויר מלא טיפות, אבל בהחלט מוזר.

    בעצירה ברמזורים, כששתי הרגליים על מדרס הרגליים והקטנוע זקוף בזכות מעצור ההטיה, התגלתה בעיה. הרוח החזקה נדנדה את הקטנוע וגרמה לי למיני-מחלת-ים – הרגשה לא נעימה של סחרחורת ואיבוד אוריינטציה. הורדת הרגל ברמזור פתרה את הבעיה הזאת.

    גשם גשם בוא

    כל סיפורי הגשם האלו ובסך הכל היו ימים בודדים של גשם, ואני כבר מצפה לעוד ומקווה לרכב קצת יותר רחוק בגשם. אנסה גם לצאת לטיול, אבל אז אם אפשר דווקא יום שמשי. בנוסף, אני חייב לכם דיווח על יציאה זוגית לשתי הופעות ענק של אמנים מחו"ל, שתיהן ביום חמישי בערב בפקק עומד ארוך ומתיש, אבל האחרונה על ה-MP3 300 האימתני והקודמת על ה-SH300 הצנום. יש הבדלים גדולים בין שתי הרכיבות, אבל ספוילר: לשתיהן הגענו בזמן. על כך ועוד בדיווח הבא.

    חולץ פקקים בטיחותי
    חולץ פקקים בטיחותי

    סטטיסטיקה – ארבעה חודשים עם הפיאג'יו MP3 300 HPE Sport

    • 2,134 ק"מ
    • 85 ליטר דלק
    • 10 תדלוקים
    • 8.5 ל' בכל תדלוק בממוצע
    • 213 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
    • 25.1 ק"מ/ל' בממוצע

    כמה כסף?

    • דלק – 522 ש"ח
    • טיפול 1,000 ק"מ – 497 ש"ח
    • סה"כ הוצאות לפני ביטוח חובה: 1,019 ש"ח (כולל דלק)

    מה אהבנו?

    • נוכחות על הכביש
    • מרחב בקוקפיט
    • יציבות
    • איכות בנייה וגימור
    • בלימה (ובעיקר על כביש רטוב)
    • רכיבה בגשם

    מה פחות אהבנו?

    • משקל
    • נדנודים בעמידה מרוחות צד
    • טפטוף מהמשקף בגשם
    • גודל תא הכפפות
  • רכיבה ראשונה: פיג'ו ספידפייט 125

    רכיבה ראשונה: פיג'ו ספידפייט 125

    צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: עיצוב, התנהגות דינמית, מחיר
    • חסרונות: אבזור, גימור
    • שורה תחתונה: קטנוע עירוני קטן וכיפי
    • מחיר: 15,063 ש"ח
    • מתחרים: קימקו מובי 125S
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, קירור נוזל, 11 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 215 מ"מ, דיסק אחורי 190 מ"מ, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל יבש 125 ק"ג, בסיס גלגלים 1,296 מ"מ, גובה מושב 800 מ"מ, מיכל דלק 8 ל', צמיגים 130/60R13

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    קטנועי פיג'ו חוזרים לארץ לאחר הפסקה של כארבע שנים. חברת ד.ל.ב מוטוספורט מקבוצת לובינסקי תשווק את הקטנועים, אשר יוצגו גם באולמות המכירה של מכוניות פיג'ו. הרוכשים גם ייהנו משנתיים אחריות ללא הגבלת ק"מ..

    בין שלושת הדגמים שהגיעו לישראל נמצא הספידפייט 4 125 הספרה 4 בשמו כיוון שזהו הדור הרביעי של הקטנוע. הספידפייט 1 ו-2 היו בנפח 50 סמ"ק, כשהאחרון יובא לארץ החל מ-2001. בגרסה הבאה, אשר יובאה ב-2015, גדל הספידפייט לנפח 125 סמ"ק, וכך גם בגרסה הנוכחית. בסך הכל נמכרו בעולם מעל לחצי מיליון קטנועי ספידפייט בנפחים השונים. הספידפייט 4 תוכנן לעמוד בתקנות יורו 4, אך בכל זאת הוא מעט יותר חזק מגרסה 3 מקוררת האוויר. המנוע החדש עם שני השסתומים מקורר נוזל, כאשר הרדיאטור נמצא על הזרוע האחורית יחד עם המנוע, מה שמאפשר לשמור על מבנה קומפקטי.

    הספידפייט החדש, כמו כל הדורות הקודמים, נהנה מעיצוב ספורטיבי ונאה. לפחות בעבר, הספורטיביות התבטאה בעיקר במראה ופחות בביצועים, האם גם בגרסה הנוכחית זוהי רק מראית עין, או שגם ההתנהגות ספורטיבית בהתאם למראה?

    פיג'ו ספידפייט 125 - דור רביעי
    פיג'ו ספידפייט 125 – דור רביעי

    ביצועים

    ביציאה מהמקום מאיץ הספידפייט 125 בצורה מהירה וחלקה. המנוע מקורר הנוזל מפיק 11 כ"ס ואמנם אינו החזק בקטגוריה, אבל הוא בהחלט חזק דיו ומספק את הכוח בצורה אחידה לאורך כל קשת הסל"ד, עד למהירות המרבית של 96 קמ"ש. יש למנוע צליל נעים שהוא אחת החוזקות של הקטנוע הזה. המנוע החדש נקרא 'SmartMotion', והוא אמור לתת שילוב טוב בין ביצועים לצריכת דלק מוצהרת של עד 47 ק"מ/ל', בעזרת טכנולוגיות כמו חיכוך נמוך וניתוק המצבר ממערכת הטעינה כאשר הוא מלא, כך שכל הכוח שמייצר המנוע יופנה לעבודה. ה-SmartMotion משמש בכמה דגמים חדשים של פיג'ו, כולל התלת גלגלי המיובא ארצה גם הוא – המטרופוליס 400.

    צמיגי ה-"13 הם פשרה בין הזריזות של גלגלי "12 ליציבות של גלגלים גדולים יותר. בארץ נמכר רק עוד קטנוע 125 אחד ששני גלגליו בקוטר "13 – הימאהה NMAX, והגודל הלא שגרתי הזה עובד טוב בפיג'ו ספידפייט. קל לשנות איתו כיוון, ההיגוי ניטרלי, והוא נותן תחושת יציבות בפניות עירוניות מהירות. בפניות קצת יותר מהירות, כמו במחלפים בין-עירוניים, עדיין מרגישים שמדובר בקטנוע קטן, וצריך קצת יותר רגש ותיקונים כדי לשמור על הקו בפנייה. בכלל, בכבישים מהירים הפיג'ו ספידפייט נמצא פחות בבית. הוא אמנם מסתדר, אבל המחסור במיגון רוח, הגלגלים הקטנים והמנוע המוגבל לא נועדו לכך.

    שטח המחייה הטבעי של הספידפייט הוא עירוני, ושם הוא מצטיין. הספידפייט קטנוע קטן ממדים, וקל להשתחל איתו בין המכוניות גם כשהפקק נהיה כאוטי. התאוצות ותאוצות הביניים מאפשרות להשאיר את המכוניות מאחור. המשקל וההיגוי הקליל עוזרים בניווט, והרכיבה עליו מהנה. המתלים של הספידפייט 125 נוטים מעט לצד הקשיח, אך מספקים פשרה טובה בין ספורטיביות לנוחות. גם במהמורות קשות או פסי האטה גבוהים שזעזעו את כל הקטנוע, הזעזוע לא עבר לגב הרוכב והמתלים לא סגרו מהלך. ולבסוף הבלמים – צמד דיסקים עם מערכת בלימה משולבת – עוצרים את החגיגה בצורה טובה מאוד – הרבה מעל הממוצע.

     

    ביצועים עירוניים ספורטיביים
    ביצועים עירוניים ספורטיביים

    איך זה מרגיש?

    גם בין קטנועי ה-125, הפיג'ו ספידפייט הוא אחד הקטנים. נכון, יש קטנים ממנו, אבל הוא קצר, צר, קל – ומאוד ספרטני. הישיבה עליו גבוהה, אך קל להגיע עם שתי הרגליים לרצפה בזכות המבנה הצר של המושב. מלפני הרוכב אין הרבה ושדה הראייה נקי. אין משקף, הכידון והמראות מינימליסטיים עם המתגים הבסיסיים בלבד.

    גם לוח השעונים בסיסי – צג LCD פשוט וקטן מאוד המציג מהירות, מד מרחק או מד מרחק מתאפס, ואת מפלס הדלק. משני צידי הלוח ארבע נורות אזהרה לאיתות, אור גבוה, משנק וחום מנוע. מאוד בסיסי. מתג הצופר נמצא מעל למתג האיתות כמו באופנועי הונדה. לרוב אין לנו בעיה עם הסידור הזה, אך כאן מצאנו שהמרחק ביניהם מעט גדול, וגם לאחר שלושה ימי מבחן לא תמיד מצאנו את מתג האיתות או הצופר בנגיעה הראשונה. לפחות כשמוצאים את הצופר הוא נותן צפירה חזקה ועמוקה, והמאותתים משמיעים צפצוף כתזכורת שהאיתות פועל – יעיל ושימושי. במשטח הרגליים הכמעט שטוח יש מקום להזיז את הרגליים הרחק לאחור אך אין מקום לשלוח אותם לפנים. בסך הכל הספידפייט נוח במובן הפרקטי של המילה ולא במובן המפנק.

    האבזור של הספידפייט גם הוא מינימלי. מתחת ללוח השעונים הבסיסי יש פנל נשלף שמתחתיו שקע USB. צידו האחד של הפאנל הוא כיסוי שטוח, אך מהצד השני יש תושבת שאליה אפשר לחבר מנשא לטלפון כמו מנשאי RAM או כל מנשא תואם עם בסיס כדורי. מתחת לפאנל יש וו מטען, אך אין תא כפפות. בתחתית המדרס פתח התדלוק המצריך את המפתח לפתיחה ואינו נפתח מהסוויץ'. תא המטען, שכן נפתח מהסוויץ', אינו מוחזק עם זרוע או בוכנה, אלא פשוט נפתח על ציר עד שהוא נשען על הכידון. התא עצמו עמוק ומכיל את רוב הקסדות המלאות ללא בעיה. יש רגליות מורכב מתקפלות, אך אין ידיות אחיזה. קל להרים את הקטנוע הקטן על רגלית האמצע, וגם אין ברירה – הפיג'ו ספידפייט מגיע ללא רגלית צד.

    פריט האבזור האחרון הם פנסי ה-LED. התאורה הקדמית של הספידפייט 125 מעולה, והדלקת אור גבוה הופכת את הלילה ליום גם הרחק מלפנים. מצאנו את עצמנו מהבהבים למכוניות שמאחוריהן נסענו בתדירות גבוהה מהנדרש. נכון, זה לא סוציאלי, אבל האפקט כל כך חזק שזה ממכר. לאחר הבהוב אין מצב שהרכב מלפנים לא יראה אתכם, אבל יש מצב שהוא לא יראה כלום לשניות ארוכות עד שעיניו יתאוששו מהסינוור. מרשים.

    קומפקטי וקשיח
    קומפקטי וקשיח

    סיכום ועלויות

    הפיג'ו ספידפייט 125 מיוצר בסין, אך הוא אינו נותן תחושה של כלי זול, ואיכות הייצור שלו סבירה. הוא כלי עירוני טוב, חלק ושלם, הוא בעל הנדסת אנוש טובה ואפשר להרגיש שמדובר באבולוציה של דגם בן כמעט עשרים שנה ולא בניסיון ראשון של יצרן מתחיל. נכון, הוא מאוד ספרטני, פשוט ואינו מפנק, אבל יש בו את כל מה שבאמת צריך. בנסיעה עירונית הוא נותן תחושה של דג במים. בין אם מדובר בפקק עמוס, דרך פתוחה או רחובות פתלתלים – קל לרכב עליו ואפילו כיף למדי.

    מחירו של הפיג'ו ספידפייט 125 עומד על 15 אלף ש"ח. בתחילה זה היה נראה לנו מעט גבוה לכלי כל כך קטן וספרטני, אך למעשה זהו קטנוע ה-125 סמ"ק בכל מנוע מקורר נוזל הזול ביותר בארץ. בנוסף, אם היה מתוצרת הונדה או ימאהה לא היינו מרימים גבה על מחירו, אבל זהו – שפיג'ו זה לא בדיוק מותג חדש, וכשרוכבים על הספידפייט 125 מבינים זאת מיד והמחיר נכנס לפרופורציה.

    הפיג'ו ספידפייט 125 מיועד למי שמחפש כלי קטן וזריז שנראה מצוין ויש לו אפילו קצת יכולת ספורטיבית. ייתכן שהוא גם יוכל לשמש כקטנוע שליחים לא רע בכלל, אבל רק הזמן יגיד אם השוק השמרני שלנו יכול לקבל אותו כמתחרה למובי, שלמרות השוני הרב ביניהם – יהיה מעניין לבחון אותם ראש בראש. בינתיים לשאלה "האם הספידפייט 125 ראוי?", נענה: "Mais Oui!" – בוודאי שכן!

    מחירון טיפולים יתווסף בימים הקרובים.

  • רכיבה ראשונה: קימקו דאונטאון 350i בקרת אחיזה

    רכיבה ראשונה: קימקו דאונטאון 350i בקרת אחיזה

    צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: מנוע, מחיר, נוחות, רב-גוניות
    • חסרונות: אבזור
    • שורה תחתונה: הדאונטאון 350i הוא קטנוע חזק ונוח שנותן תמורה מעולה למחיר
    • מחיר: 31,900 ש"ח
    • מתחרים: סאן-יאנג ג'וימקס Z 300, סאן-יאנג קרוזים 300i, ימאהה איקסמקס 300, הונדה פורצה 300
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 320.6 סמ"ק, קירור נוזל, 30 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, מערכת בקרת אחיזה TCS, משקל מלא 189 ק"ג, בסיס גלגלים 1,553 מ"מ, גובה מושב 810 מ"מ, מיכל דלק 12.5 ל', צמיגים 120/80R14, 150/70R13
    קימקו דאונטאון 350i - מקבל בקרת אחיזה
    קימקו דאונטאון 350i – מקבל בקרת אחיזה

    מה זה?

    את הקימקו דאונטאון 350i כמעט ואין צורך להציג, שכן זהו להיט המכירות של קימקו בישראל ואחד הקטנועים הנמכרים ביותר בישראל. לקראת 2020 בקימקו מחדשים את הקטנוע הוותיק עם עדכונים קוסמטיים קלים, ובעיקר מערכת בקרת אחיזה TCS – שאף נוספה לשמו של הקטנוע. גרסת 2015 נבחנה פה וגם זכתה למבחן ארוך טווח (סיכום השנה – כאן בקישור) ולאחרונה נבחנה במבחן ההשוואתי שערכנו. במבחן ההשוואתי כתבנו על הדאונטאון 350i: "העיצוב עדיין נאה, אך מתחיל להיות מיושן" – אז הנה, זכינו לעדכון קליל בעיצוב. באותו מבחן גם התלוננו ש"ביציאה מרמזורים קרה לא פעם שהרגשנו בחסרונה של בקרת האחיזה כשהגלגל האחורי פרפר על האספלט" – ושוב – בקימקו קראו ותיקנו.

    אנחנו כמובן נשמח מאוד אם תקראו את הכתבה שלפניכם, אבל למעשה אתם יכולים לקרוא את אותן כתבות ישנות ורק להביט בתמונות שבמבחן הזה. אבל למרות הדמיון לדגם הישן, לא ויתרנו על מבחן לגרסה חדשה של קטנוע כה חשוב, והשתדלנו לתת זווית חדשה במבחן הזה – טיול לרמת הגולן. יצאנו ביום חורף בהיר ויפה מהרצלייה, כשהמטרה ארוחת צהריים בעין זיוון שבגולן ורכיבה בחזרה. אז בכל זאת, אנא המשיכו לקרוא.

    TCS ו-ABS
    TCS ו-ABS

    ביצועים

    ביציאה לדרך הדאונטאון נותן תחושה של קטנוע מעט רך. המתלים שוקעים תחת תלאות הכביש, ההיגוי מפיל את הכלי לתוך הפנייה, והמושב הרך (עליו התלוננו במבחן ההשוואתי) גרמו לנו להתחרט מעט על ההתחייבות בת 350 הקילומטרים שלקחנו על עצמנו. לאחר עצירת תדלוק וניפוח הצמיגים ללחץ המומלץ ההיגוי השתפר, וגם אם הוא אינו ניטרלי לחלוטין – הוא טיפוסי לגמרי לקטנוע. אם בכל זאת תרצו לראות כיצד שיפרנו את הבולמים הקדמיים בדאונטאון 350i ששירת אצלנו במבחן ארוך טווח של שנה – לחצו על הקישור. מה שכן, גם בפתיחת הגז האגרסיבית ביותר הגלגל האחורי אינו מחליק ואינו מפרפר. מערכת ה-TCS של בוש עושה את העבודה – הגלגל לא מחליק, ולמעט נורת ההתראה הכתומה בלוח השעונים שמראה שהמערכת פועלת בקושי הרגשנו את ההתערבות שלה

    בעלייה על כביש 531 העמוס החששות התחלפו בחיוך. הקטנוע החזק מאיץ היטב בכל מהירות ועוזר לפלח את התנועה הכבדה בקלות. את הירידה לכביש 6 לוקח הדאונטאון 350i במהירות וביציבות, ובכביש 6 עצמו הוא משייט בקודקוד של פירמידת המזון. נכון, היו כמה טייסים שעקפו אותנו, אבל ברוב הזמן המנוע מאפשר לדאונטאון לקבוע את הקצב ולהיות ראשון גם מבלי להתעלל בו.

    המנוע מעט גס ומחוספס, אבל אין בעיה לשייט איתו על יותר מ-120 קמ"ש, והוא שומר על יציבות טובה גם במהירויות גבוהות יותר. בין אם הכביש פתוח ובין אם עמוס, את הקצב קבענו אנחנו ללא הגבלה מהמנוע. גם בעליות התלולות של כביש 65 וכביש 85 הדאונטאון 350i מושך קדימה ומשאיר את כל המכוניות מאחור.

    מנוע חזק, כעת גם בלי החלקות מיותרות
    מנוע חזק, כעת גם בלי החלקות מיותרות

    איך זה מרגיש?

    הדאונטאון 350i TCS הוא כלי מרווח – וזה כמובן לא השתנה. אותו מושב נמוך ורך, אותם מדרסי רגליים ארוכים המסתיימים מלפנים בזווית נוחה, אותו לוח שעונים הכולל שני שעונים אנלוגיים ומסך LCD עם מחשב דרך ביניהם (במדינות אחרות הלוח הוחלף ללוח חדש עם מסך ה-Noodoe של קימקו), אותם צמד תאי כפפות עם שקע USB, אותו מתג הצתה ומתחתיו אותו פתח תדלוק, ואותן ידיות בלם מתכוונות. תא המטען נשאר זהה, אך נוסף בו 'שטיח מקיר לקיר' שמרפד את רצפתו ועוזר בשמירה על הציוד. העיצוב כולו נשאר זהה כמעט לגמרי, עם שינויים קטנים במשקף – שנראה ומתפקד יותר טוב

    מיגון הרוח טוב ומפנה את כל הרוח אל מתחת לקסדה. כל עוד אין רוחות צד הרוכב לא יסבול מרעשי רוח מיותרים. גם המושב השוקע ממנו חששנו לא היה נורא בכלל. נכון שלא ניתן לשנות את מיקום הישבן, אבל יש שפע של אפשרויות לשנות את מיקום הרגליים, ומדי פעם ללחוץ עם הרגליים ולשחרר לרגע את הישבן – ששרד ללא כאבים גם בסוף היום, לאחר 350 הקילומטרים שגמע.

    נוח גם למרחקים ארוכים
    נוח גם למרחקים ארוכים

    בסך הכל רכבנו 356 ק"מ במהירות ממוצעת של 101 קמ"ש (מהירות מרבית 135), כשהדרך חזרה – שהייתה מעט עמוסה – פוגעת בסטטיסטיקה (הדרך לגולן ארכה 1:41 ש' והחזרה 7 דקות יותר). צריכת הדלק הממוצעת הייתה 25.44 ק"מ/ל', וזאת מבלי שהיינו עדינים מדי עם הגז.

    מי שכן השתנו הם המתגים, שקיבלו שדרוג ומזכירים את המתגים של ה-AK550. הם יותר נאים, נראים יותר איכותיים, ויותר קלים לתפעול. במיוחד בולטים מתג האיתות מהיר התגובה ומתג המצוקה המפעיל את ארבעת המאותתים על-ידי משיכה של מתג ההתנעה בהפלקה קלה של אגודל ימין. מאוד נוח. נוסף גם מתג לביטול מערכת בקרת האחיזה, אבל אנחנו לא רואים שום צורך להשתמש בו – המערכת עושה את העבודה וכמעט שאינה מורגשת. גם הפנס האחורי השתנה, וכעת הוא הבקליט החיצונית שקופה, ואילו פנסי ה-LED של האור האחורי ואור הבלם הם אדומים, ואילו נורות האיתות עצמן כתומות.

    ויש עוד דבר חשוב שלא השתנה – וטוב שכך – המחיר. הקימקו דאונטאון 350i נמכר כיום במחיר מבצע של 30,700 ש"ח על הכביש – פחות מהדגם הקודם, כשמחיר המחירון עומד על 31,900 ש"ח על הכביש.

    אותו הקטנוע המוצלח של קימקו - משודרג במעט
    אותו הקטנוע המוצלח של קימקו – משודרג במעט

    סיכום ועלויות

    כולנו מכירים את האמרות "אם זה עובד – אל תתקן" או "סוס מנצח לא מחליפים", אז למה קימקו נוגעים בקטנוע המנהלים הנמכר ביותר שלהם? כי למעשה הם לא משנים בו הרבה. מערכת בקרת האחיזה הכרחית לתקנות בטיחות בארצות רבות, ואצלנו תקבלו הנחה של 3% בביטוח החובה בזכות המערכת – מה שהופך את התמורה למחיר של הקימקו דאונטאון 350i לעוד יותר טובה.

    הקימקו דאונטאון הוא קטנוע מרווח, שלא לומר שמנמן, שאמנם מסתדר היטב גם בתוך העיר, אך היתרון הגדול שלו הוא בנסיעה בין-עירונית שבה המנוע החזק בא לידי ביטוי. גם בגרסה החדשה הוא עדיין מיושן ולוקה מעט בתחום האבזור, אך כמה הייתם מוכנים להוסיף במחיר בשביל לוח שעונים מתוחכם או מפתח קרבה? כמו שהוא, הדאונטאון 350i TCS הוא קטנוע מנהלים נהדר, ובמחיר שבו הוא נמכר הוא נחשב עסקה מעולה. וכך גם היה בעצם הדגם הקודם כך שאין חדש תחת השמש – וטוב שכך!

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 479 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 648 ש"ח
    • 10,000 ק"מ – 1,003 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 693 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 1,885 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,778 ש"ח

  • 5 קטנועי 125 סמ"ק במבחן דרכים – בחזרה לקמפוס

    5 קטנועי 125 סמ"ק במבחן דרכים – בחזרה לקמפוס

    בוחנים: אורי ארגמן, נמרוד ארמן, יונתן אלגריסי, אלכסיי בבין, שלומי מן; צילום: אביעד אברהמי; עוזר הפקה: גיא לויט

    לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית יצאנו לבדוק את מצב השוק של אחד מעזרי הלימוד החשובים ביותר בקלמרו של הסטודנט העברי – הקטנוע

    בישראל נמכרים מעל לעשרים קטנועי 125 סמ"ק, החל מהסאן-יאנג מאסק והקיוואי זהרה שיחזירו קצת עודף מ-10,000 ש"ח, ועד לימאהה איקסמקס 125 שמחירו כמעט 27,000 ש"ח. אנחנו בטוחים שיהיו סטודנטים ברי מזל להם לא תהיה מגבלת תקציב, אבל לרוב הסטודנטים התקציב יהיה קריטי, ולכן בחרנו חמישה קטנועי 125 בטווח מחיר הנמוך. לכולם מנוע מוזרק ומקורר אוויר, לכולם משטח רגליים שטוח ותא מטען מתחת למושב.

    חמישה קטנועים בסיסיים שיעזרו לסטודנט להימנע מאיחורים, להגיע לקבוצות לימוד, לצאת לבילוי לבד או בהרכבה, ומדי פעם לנסוע הביתה לעיר מגוריו לביקור הורים וארוחת שישי.

    חמשת הלוחמים שלנו
    חמשת הלוחמים שלנו

    בחרנו חמישה מועמדים וחרשנו עם כולם את אתר הבנייה המכונה מרכז תל-אביב. בדקנו אותם בהרכבה, ואף יצאנו אל ערי הלוויין לבדוק אם הם יתאימו גם למשימות בין-עירוניות מזדמנות. אין זה מבחן השוואתי רגיל כי חשבנו שזה לא יהיה הוגן להשוות בין קטנועים עם הפרש מחיר של כמעט 40%, ולכן זו יותר סקירת שוק. אנחנו נסקור את חמשת הקטנועים כל אחד בפני עצמו, ואתם מוזמנים לעשות את ההשוואה ביניהם, ולהחליט בהתאם לטעמכם האישי ושיקולי התקציב שלכם. בואו נצא לדרך.

    הפקולטה למדעי הים – סאן-יאנג קרוקס 125 (10,985 ש"ח)

    הקרוקס מבית סאן-יאנג הוא הצעיר שבחבורה. גם כי זהו דגם חדש שנחת בארץ לאחרונה, גם כי הוא הזול ביותר מבין הקטנועים הנבחנים כאן (יחזיר עודף מ-11,000 ש"ח), ובעיקר – בגלל העיצוב הצעיר והמיוחד שלו עם גלגלי בלון בקוטר "12, מגני ידיים על הכידון החשוף ומראה בהשראת אופנועי שטח. הקטנוע העירוני הקטן אינו מיועד כמובן למסלול המוטוקרוס, אבל המראה פוגע בול והוא נראה מהיר ועצבני.

    סאן-יאנג קרוקס 125
    סאן-יאנג קרוקס 125

    מתחת לפלסטיקים מסתתר מנוע מוזרק ומקורר אוויר פשוט ויעיל, המספק תאוצה נאותה לקטנוע הקליל כשהקרוקס מאיץ בעקביות עד למהירות המרבית של 91 קמ"ש. מערכת הבלימה המשולבת עוצרת את הקטנוע היטב, אם כי לא היינו מתנגדים לעוד קצת עוצמה. יש לקרוקס איזון טוב בין קלילות ליציבות, הוא כיפי לרכיבה, והתנהגות הכביש שלו מפתיעה לטובה. המתלים מעט קשיחים, אך הם משככים לא רע את תחלואי האספלט. כל זה מאפשר לקטנוע להרגיש כמו בבית בתנועה העירונית הצפופה, ורק הכידון הרחב, בגלל מגני הידיים, מפריע לו להשתחל לכל סדק והורס מעט מהחגיגה. למרות זאת אהבנו את מגני הידיים ואנו חושבים שיש בהם יותר תועלת מנזק.

    בנסיעה בין-עירונית שומר הקרוקס על יציבות עד למהירות המרבית. אין לו מיגון רוח בכלל, אבל במהירות כזו זה לא ממש מפריע. כמו לכל קטנוע 125 אין לקרוקס רזרבות כוח, ועקיפות בכביש המהיר דורשות תכנון – אבל הן בהחלט אפשריות. בבדיקת הרכבה הקרוקס היה נוח הן למורכב והן לרוכב. משטחי הרגליים של המורכב הם חלק ממשטח הרגליים, ולכן רגלי המורכב מגבילות מעט את חופש התנועה אך המשטח גדול מספיק לשניהם.

    האבזור בקרוקס בסיסי כמו המחיר. משטח הרגלים השטוח מרווח ואפשר אף להעמיס עליו קניות, יש וו-תלייה מתחת לכידון ותא מטען עמוק מתחת למושב, אך הוא מעט צר ולא קל קסדה תיכנס אליו. בנקודות החובה נזכיר את רגלית הצד שאינה מדוממת את המנוע ומתקפלת מהר מדי, אך לא נורא – יש גם רגלית אמצע. מעט מעבר לאבזור הבסיסי נמצא תאורת LED מלפנים ולוח שעונים בעל תצוגה דיגיטלית הפוכה שמאפשר בחירה מבין 16 צבעים – גימיק נחמד שנראה טוב בלילה אך מעט מקשה לקרוא את התצוגה באור יום.

    בסך הכל הסאן יאנג קרוקס 125 הוא קטנוע מהנה לרכיבה, יעיל ונוח, עם מראה קרבי, והוא נותן תמורה טובה מאוד למחיר. הוא מצוין בתוך העיר, ואפשר גם להרחיק איתו אל מחוץ לכרך. אם אהבתם את הצורה, שווה לבדוק אותו גם אם התקציב מאפשר יותר.

    10,985 ש"ח
    10,985 ש"ח

    הפקולטה למדעי הרוח – קימקו אג'יליטי 125 (12,890 ש"ח)

    הבא בתור, הן מבחינת מחיר והן בוותק על הכביש, הוא הקימקו אג'יליטי. האג'יליטי הוא דגם ותיק, אך קיבל רענון מקיף לפני כשנתיים. המאפיין הבולט באג'יליטי הוא הגלגלים הגדולים שלו – דבר התורם לרוב להתנהגות כביש טובה.

    האג'יליטי אכן יציב ובטוח, ולכך גם תורמת העובדה שהוא בעל בסיס הגלגלים הארוך מכל הנבחנים. גם בשיכוך מהמורות תורמים הגלגלים הגדולים, ואליהם מצטרף המושב הרך – אף שלטעמינו הוא פחות נוח בנסיעות ארוכות. האג'ליטי אף הוא מגיע ל-90 קמ"ש, אך הוא מאיץ בעצלתיים ולוקח לו זמן רב להגיע לשם. על הבלימה אחראים צמד בלמי דיסק – חריגה לטובה בטווח המחיר הזה – ואכן הבלימה שלו טובה.

    קימקו אג'יליטי 125
    קימקו אג'יליטי 125

    הקימקו אג'יליטי 125 צר וגבוה, הוא בעל רדיוס סיבוב קטן, ונוח מאוד להשתחל איתו בתנועה צפופה. בנסיעה בין-עירונית מיגון הרוח בסיסי מאוד, אך האג'יליטי שומר על יציבות ורק המנוע העצל פוגע מעט בחוויה המפוקפקת של נסיעה בין-עירונית על קטנוע 125. ההרכבה עליו מעט צפופה, אולי בגלל הארגז – אך זה משמש גם כמשענת למורכב. למרות שרגליות המורכב נשלפות הן מאוד קרובות לרגלי הרוכב, ונרשמו מספר התנגשויות נעליים.

    האג'יליטי נמצא ברמת מחיר גבוהה בכ-2,000 ש"ח מהקרוקס, ורשימת האבזור גדולה בהתאם. בנוסף לתא המטען ומשטח הרגליים השטוח ישנו גם תא כפפות עם שקע 12V' אך הוא קטן כל כך שאפילו כפפה אחת לא תיכנס בו. פתח התדלוק ממוקם בצורה נוחה מתחת לכידון ליד וו-התלייה, אך חבל שכמו תא המטען – הוא אינו נפתח ממתג ההצתה. מאידך, המפתח יפתח גם את הארגז האחורי המקורי שכלול במחיר הקטנוע. אנחנו מאמינים שרוב הקונים של קטנועים אלו ירצו לקנות ארגז אחורי, והעובדה שהקימקו אג'יליטי מגיע עם אחד מהסוכנות, גם אם אינו גדול מאוד, היא פלוס גדול לטובתו. לוח השעונים האנלוגי מעט מיושן אך קריא וברור מהרבה לוחות דיגיטליים.

    האג'ליטי קטנוע נוח, עם התנהגות כביש טובה וגימור מצוין. חבל שהוא מאיץ בעצלתיים, אך בכל זאת הוא עמד בכבוד בכל האתגרים שהצבנו בפניו. הוא מהווה אופציה טובה למי שמחפש ליהנות מיתרונות הגלגלים הגדולים, והארגז המקורי הוא בונוס חשוב. בנוסף אליו אפשר למצוא בקטגוריה זו ובטווח המחירים הזה גם את הסאן-יאנג סימפוני ואת ההונדה ויז'ן – שנמצא אף הוא במבחן זה.

    12,890 ש"ח
    12,890 ש"ח

    הפקולטה לאומניות – סאן-יאנג ג'ט 14 (12,985 ש"ח)

    רק מאה שקלים יותר מהאג'יליטי נמצא הדוגמן שבחבורה – הסאן יאנג ג'ט 14. אי אפשר שלא להבחין בו, בעיקר בצבע האדום מושך תשומת הלב. מי שחשוב לו להיראות טוב על הקטנוע שלו ייתן לג'ט 14 נקודת חוזק חשובה. הסאן-יאנג ג'ט 14 הוא האח הצעיר למשפחת הג'ט הוותיקה (הג'ט 2 יצא כבר ב-2002), והצטרף למשפחה ב-2017 כקטנוע חדש מהיסוד. המנוע מקורר האוויר הפשוט והזול הותאם לתקנות יורו 4 עם מערכת הזרקת דלק חסכונית, מערכת בלימה משולבת וגלגלי "14.

    מתחת לפלסטיקה היפה נמצא מנוע מקורר אוויר המפיק, כמו הקרוקס, 10 כוח סוס – אך  נותן תחושה שהוא יותר חזק. המנוע רועש ומחוספס, והוא מאיץ מצוין ומגיע למהירות של כמאה קמ"ש, למרות שהג'ט 14, על 136 הקילוגרמים שלו, הוא הקטנוע הכבד בחבורה הנבחנת כאן. הבלמים עוצרים אותו היטב, אך דורשים משיכה חזקה במנוף הבלמים.

    סאן-יאנג ג'ט 14
    סאן-יאנג ג'ט 14

    לסאן-יאנג ג'ט 14 התנהגות כביש סבירה – הוא סופג מהמורות מצוין, אך ההיגוי שלו מעט מנותק, דבר המורגש בעיקר בנסיעות בין-עירוניות. משקף הרוח שלו הוא יותר אלמנט עיצובי, אך שוב – במהירויות של עד 100 קמ"ש אין בו צורך אמיתי. יש בו שפע מקום להרכבה, והמורכבים במבחן טוענים שהכי נוח להיות מורכב עליו – נקודה חשובה כי עם קטנוע כזה סקסי לא תישארו רווקים.

    האבזור בג'ט 14 בסיסי: תא מטען מתחת למושב, תא כפפות קטן שאינו ננעל, וו-תלייה, משקף רוח קצר, צמד פנסי חזית ותאורת LED בפנס האחורי. רמת הגימור טובה, ונציין לזכות את המראות שנותנות שדה ראיה מצוין ואת מיכל הדלק הנדיב המכיל 7.5 ליטרים – יותר מכל האחרים.

    הג'ט 14 הוא קטנוע חזק ונוח, ואף כי אינו ספורטיבי בהתנהגותו הוא בהחלט נראה כזה ויקרוץ למי שהאסתטיקה חשובה לו כמו התוכן לפחות. הוא מזכיר במראהו את ה-N-MAX של ימאהה וה-PCX של הונדה, אך אלו יקרים ב-40%-50% ממנו.

    12,985 ש"ח
    12,985 ש"ח

    הפקולטה להנדסה – קימקו מובי 125S (מחיר 14,900 ש"ח)

    כדי לרכוש את הקימקו מובי האגדי תצטרכו להוסיף עוד אלפיים שקלים חדשים למחירו של הג'ט 14. זהו בעצם דגם חדש לגמרי שכמעט ואין לו קשר ללהיט המכירות של קימקו בעשור האחרון. אך הקימקו מובי 125 החדש נותן תחושה של קטנוע שלם ובשל, וניכר שה-DNA שלו מגיע מאותו המובי. הרבה מהמאפיינים שלו – גלגלי "12, מדרס רגליים שטוח ותא כפפות פתוח – זהים למובי הוותיק.

    ראשית המנוע: המנוע של המובי מהיר תגובה ומשוחרר, והמובי הוא מצטיין המבחן בתאוצה ובעל המהירות הסופית הגבוהה ביותר מבין החמישה – מעט מעל ל-100 קמ"ש. המובי מציע גם התנהגות כביש מאוזנת. ההיגוי שלו חד ומדויק והוא משנה כיוון במהירות שיא כיאה לקטנוע קטן גלגלים, אך עם זאת הוא יציב גם בפניות ושומר יפה על קו הפנייה. למובי יכולת דינאמית עירונית מצוינת, וגם במהירות גבוהה הקטנוע שומר על יציבות. המתלים במובי נוטים לצד הרך, אך מתפקדים מצוין. הוא גם הבולם המצטיין, כשגם לו, כמו לאג'יליטי, צמד בלמי דיסק – אחורי וקדמי – ומערכת בלימה משולבת.

    קימקו מובי 125 S
    קימקו מובי 125 S

    המובי החדש נוח ומרווח – היחיד המאפשר שליחת רגליים לפנים כמו בקטנועי המנהלים. המובי גם נראה לא רע, בעיקר בצביעה השחורה עם הפסים הירוקים, ואם הג'ט 14 לא בסביבה הוא זה שמסובב את הראשים. רשימת האבזור כוללת שקע USB ליד מפתח ההצתה ובדיוק מעל לתא הכפפות הפתוח – אידאלי להטענת הטלפון בזמן נסיעה, המושב מתרומם על זרוע הידראולית ונפתח ממתג ההצתה, כמו גם פתח התדלוק. לוח השעונים מורכב משעון סל"ד אנלוגי וצג דיגיטלי גדול וקריא המכיל את כל שאר הנתונים – וגם את הסל"ד.

    המובי אינו קטנוע זול, ומחירו מתקרב לאמצע טבלת המחירים של כל קטנועי ה-125 בשוק הישראלי, אך הוא נותן תמורה טובה למחיר ומצטיין בכל. זה אינו מבחן השוואתי ואין זה הוגן להשוות את המובי לכלים זולים ממנו בהרבה – אך אם זה היה מבחן השוואתי הוא היה המנצח הברור. אנחנו חושבים שיש תמורה מלאה לתוספת המחיר, והמובי החדש הוא קטנוע מודרני, יעיל ושלם.

    14,900 ש"ח
    14,900 ש"ח

    הפקולטה למשפטים – הונדה ויז'ן 125 (14,993 ש"ח)

    בראש טבלת המחיר מבין הנבחנים נמצא ההונדה ויז'ן 125, שיחזיר מ-15,000 ש"ח עודף לאספרסו קצר. הויז'ן נראה החנון שבחבורה. אף שיש לו גלגלים גדולים כמו לאג'יליטי הוא קטן ממנו בכל ממד ונראה מאכזב מבחינה חיצונית. אך הוא לא מאכזב כלל. הויז'ן הוא קטנוע איכותי, שלם וכמעט ללא חסרונות. הוא אמנם לא מצטיין באף סעיף, אך התחושה הכללית שהוא נותן היא של מוצר פרימיום איכותי.

    הונדה ויז'ן 125
    הונדה ויז'ן 125

    הויז'ן הוא הקטנוע הקל מכולם ושוקל 102 ק"ג בלבד. המנוע שלו הכי חלש מבין החמישה, רק 8.7 כ"ס, אך הוא גם המנוע הכי חלק, והוא מאיץ – לאט אבל בטוח – עד למהירות מרבית של כ-90 קמ"ש. הוא בעל מערכת בלימה משולבת כמו לצמד הקימקואים, אך בלם דיסק נמצא בקדמי בלבד. המושב של הויז'ן שטוח, קשה וכמעט לא מרופד, אבל הוא נוח באופן מפתיע גם לאורך זמן. הוא מציע התנהגות כביש טובה והוא יציב גם בפניות וגם במהירויות גבוהות. הבולמים בוויז'ן מעט קשיחים, אך לא בצורה מטלטלת. הוא מרווח מספיק כדי להרכיב בנוחות, אך המורכבים התלוננו על איכות הנסיעה.

    תא המטען בוויז'ן קטן משל האחרים, אך הוא עדיין יכיל קסדה ממוצעת. יש גם תא כפפות פתוח מתחת לכידון – כמו זה של המובי אך פחות עמוק. יש לוויז'ן גם וו-תלייה. לוח השעונים האנלוגי הוא הפשוט מבין כל הנבחנים, אך הוא קריא וברור. לוויז'ן יש מערכת הדממת מנוע בעצירה Stop & Go המכבה את המנוע בכל רמזור ומתניעה אותו כשהרוכב מסובב את המצערת. הישיבה על קטנוע דומם ברמזור נותנת תחושה מעט מוזרה אך המערכת עובדת ללא רבב ותורמת לצריכת הדלק הנמוכה ומקטינה את זיהום האוויר, שימושי עם מיכל דלק קטנטן של 5.2 ליטרים בלבד – קטן מכל השאר.

    ההונדה ויז'ן הוא קטנוע טוב ואיכותי, אך לא כל אחד יתחבר למראה והאופי הייחודיים שלו. מי שמחפש קטנוע פרקטי ואיכותי ללא שום התרגשות ופוזה, כזה שיעבור תמיד מתחת לרדאר, יוכל למצוא את מבוקשו בקטנוע הקטן של הונדה.

    14,993 ש"ח
    14,993 ש"ח

    מבחן בחירה מרובה

    כל חמשת הקטנועים שנבחנו כאן יכולים להיות לסטודנט לעזר רב. לכל אחד יש חוזקות ונקודות לשיפור, אבל כולם יענו על הצרכים שפירטנו בתחילת המבחן. אז איך נבחר?

    מי שמעוניין בקטנוע עם גלגלים גדולים יוכל לבחור בין הקימקו אג'יליטי וההונדה ויז'ן בהתאם להעדפה אישית ושיקולי מחיר. מי שמחפש כלבויניק שגם נראה טוב יבחר בין הסאן יאנג ג'ט 14 לבין הקימקו מובי, וגם כאן – טווח המחירים שונה והטעם האישי משפיע. ומי שמחפש כלי מעט שונה ושובב יבחר בקרוקס וייהנה מהמחיר הזול מבין כולם.

    כל הקטנועים שבחנו טובים בפני עצמם, והמנצח העיקרי הוא הלקוח שנהנה משפע ההיצע – מעל לעשרים קטנועי  שונים 125 נמכרים היום בישראל. הסטודנט שיבחר להתנייד בקטנוע כזה יימנע מבעיות חניה ופקקים בעיר, ואף יוכל להתנייד איתם אל מחוץ לגבולות הכרך – גם אם לא לשם כך נועדו. תהא הבחירה אשר תהא – נאחל לכולנו שנת לימודים פורייה ובטוחה.

    125-2019-comp-004

    מפרטים טכניים

    הונדה ויז׳ן 125 קימקו מובי 125 S סאן יאנג ג'ט 14 125 קימקו אג'ילטי סיטי 125 L סאן-יאנג קרוקס 125
    מנוע 108 סמ"ק, 8.7 כ"ס, קירור אוויר, הזרקת דלק 124.8 סמ"ק, ~9 כ"ס, קירור אוויר, הזרקת דלק 124.6 סמ"ק, 10 כ"ס, קרור אוויר, הזרקת דלק 125 סמ"ק, 8.9 כ"ס, קירור אוויר, הזרקת דלק 124.6 סמ"ק, 10 כ"ס, קירור אוויר, הזרקת דלק
    בלמים דיסק קדמי 220 מ"מ, תוף אחורי 130 מ"מ, CBS דיסק קדמי 220 מ"מ, דיסק אחורי 220 מ"מ, CBS דיסק קדמי 260 מ"מ, תוף אחורי דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, CBS דיסק קדמי 226 מ"מ, תוף אחורי 130 מ"מ, CBS
    צמיגים 80/90-1690/90-14 110/70-12110/70-12 100/90-14110/80-14 100/80-16120/80-14 120/70-12130/70-12
    ממדים בסיס גלגלים  1,290 מ"מ, גובה מושב 770 מ"מ אורך 1,800 מ"מ, בסיס גלגלים 1,230 מ"מ אורך 1,986 מ"מ, בסיס גלגלים 1,330 מ"מ, גובה מושב 771 מ"מ אורך 2,050 מ"מ, בסיס גלגלים 1,334 מ"מ, גובה מושב 840 מ"מ אורך 1,905 מ"מ, בסיס גלגלים 1,325 מ"מ
    מיכל דלק 5.2 ל' 6 ל' 7.5 ל' 7 ל' 6.5 ל'
    משקל 102 ק"ג 114 ק"ג 136 ק"ג 126 ק"ג 113 ק"ג
    אבזור מערכת הדממת מנוע Stop & Go שקע USB, פנסי LED אחוריים תאורת LED בפנס האחורי ארגז אחורי, שקע 12V מגני ידיים, פנס LED קדמי, לוח שעונים עם תאורה צבעונית לבחירה
    מחיר  14,993 ש"ח 14,900 ש"ח 12,985 ש"ח 12,890 ש"ח 10,985 ש"ח
    מהירות 90 קמ"ש 100 קמ"ש 98 קמ"ש 90 קמ"ש 91 קמ"ש

  • פיאג'ו MP3 300 במבחן ארוך טווח – דיווח ראשון

    פיאג'ו MP3 300 במבחן ארוך טווח – דיווח ראשון

    למה תלת-גלגלי?

    בקיץ האחרון בחנתי את הפיאג'ו MP3 300 HPE Sport, והכלי השאיר עליי רושם חיובי ויצר המון סקרנות. אבל אני יודע שנסיעת מבחן של כמה ימים לא באמת משתווה לחיים היומיומיים. כמו שכתבתי במבחן, נראה שבפיאג'ו הצליחו לטפל בבעיות המרכזיות של הדגם הישן ולשמור את היתרונות של כלי תלת-גלגלי. המשקל הכבד שמוסיף הגלגל הנוסף והמערכת של המתלה הקדמי לא הפריעו לי בזמן המבחן, הרושם הראשוני היה מצוין, והכלי נתפס בעיניי כמספיק חזק וזריז למשימות היום-יומיות שלי בקו הרצלייה – רמת גן – הרצלייה.

    ה-MP# #(( HPE SPORT שלנו בהשקה המקומית בפצאל
    ה-MP3 300 HPE SPORT שלנו בהשקה המקומית בפצאל

    לקחתי את הפיאג'ו MP3 300 HPE Sport למבחן ארוך טווח בן חצי שנה כדי לענות על מספר שאלות.

    שאלה ראשונה: האם הוא מתאים לצליחת פקקי גוש דן? במבחן הייתה לו יכולת טובה אבל מעט מוגבלת, ואפשר לייחס לכך גם את חוסר הניסיון שלי עם כלי בגודל כזה. ברור שהוא מעט מוגבל ביחס לדו-גלגלי בנפח מקביל, אבל עד כמה זה באמת יפריע יום אחרי יום בפקקים האין-סופיים?

    שאלה נוספת היא איך זה באמת לחיות איתו ולתמרן אותו בחניה הצפופה שבמקום העבודה שלי? עד כמה המשקל והגודל מקשים עליי בכל עצירה, ירידה ועלייה מהקטנוע.

    נקודה נוספת היא מערכת עצירת ההטיה. אותו כפתור חשמלי הנועל את מנגנון ההטיה של הקטנוע בעת עצירה. בזמן המבחן כל התהליך נתן תחושה לא טבעית, ולעתים התקשיתי בעצירה ובתחילת נסיעה עד כדי כך שפשוט העדפתי להוריד רגל ברמזור. האם מתרגלים למערכת הזו?

    ולבסוף – האם הוא "באמת" יותר בטוח? אני משאיר את המרכאות כי אין זו בדיקת מעבדה אמפירית. מה שמעניין אותי הוא התחושה הסובייקטיבית שלי וההרגשה שלי בסוף כל נסיעה.

    כבר מתחילות להסתמן אצלי תשובות, אבל אני מבטיח לחזור ולענות על השאלות האלו בפירוט בסוף המבחן.

    האם 2 גלגלים זה אכן יותר בטוח? נעלה על השאלה הזו במבחן
    האם 2 גלגלים זה אכן יותר בטוח? נעלה על השאלה הזו במבחן

    חודשיים ראשונים

    תמיד אהבתי קטנועים (ובעבר גם אופנועים) קטנים וזריזים. אני לא מחפש פוזה ונוחות, ובטח לא תא מטען גדול, אלא כלי זריז וקל שאוכל להשתחל איתו בקלות בין המכוניות, שיעשה לי את החיים קלים גם בכל עצירה ביום של סידורים בעיר. בשש השנים האחרונות אני מתנייד על הקטנוע הכי קטן והכי קל בקטגוריית ה-300 סמ"ק, הונדה SH300i (קטנוע מצוין בפני עצמו), ודווקא בגלל זה עניין אותי לראות איך אסתדר עם קטנוע ה-300 הגדול והכבד ביותר שיש.

    קיבלתי את הפיאג'ו MP3 300 HPE Sport בתחילת ספטמבר עם 144 ק"מ על השעון, ואת המבחן אני כותב חודשיים לאחר מכן, מיד לאחר טיפול ה-1,000 שמסיים את ההרצה. לא הספקתי לרכוב הרבה, אבל האשמים העיקריים הם חגי תשרי. ובכל זאת הספקתי לצאת לקצת מגבולות הכרך מלבד הנסיעה היומית לעבודה.

    אני מתנצל מראש על הדימוי מעולם המכוניות, אבל המעבר מהקטנוע הקטן ל-MP3 הענק נתנה תחושה כמו לעבור מסופר-מיני לרכב פנאי שטח מפנק. הקטנוע גדול ומרווח, הטיפוס אל מושב הרוכב והגובה מעל לכל המכוניות מורגשים בכל עת – ובצורה חיובית. אין בו סרבול וכבדות אלא נוכחות מאסיבית ותחושת בטחון.

    MP3-HPE-Launch-041

    גם התגובות שקיבלתי מהחברים והמשפחה היו חיוביות. תמימות דעה לגבי כך שהוא נראה טוב, והרבה מילות עידוד – שכה הייתי זקוק להן – על הפן הבטיחותי של הגלגל הנוסף.

    אמנם אי אפשר להשתחל איתו לכל מרווח, אבל לאחר הסתגלות קצרה גיליתי שלהרבה מקומות גבוליים הוא מפתיע ומצליח להשתחל. הנסיעה היומית שלי לא התארכה ביותר מדקה, אם בכלל, בגלל המעבר לשלושה גלגלים.

    ל-MP3 טווח נסיעה של 240-210 ק"מ בין תדלוק לבין הידלקות נורת האהרה למילוי הדלק, ובתדלוק עצמו נכנסים פחות מ-9 ליטרים. תצרוכת הדלק עומדת בממוצע על סביב 25 ק"מ/ל' – נראה אם זה ישתנה לאחר ההרצה.

    אני מתחיל להתרגל גם למעצור ההטיה, וברוב המקרים כבר לא מוריד רגל ברמזור. עצירת הקטנוע במצב אנכי דורשת מעט מיומנות ותיאום, אבל כבר מגיעה באופן יותר טבעי. גם היציאה ממצב עמידה, כשמעצור ההטיה משתחרר מעצמו בתחילת תנועה, כבר הרבה יותר קלה לביצוע – אבל פה ושם אני עוד נתקל בקושי בשתי פעולות אלו. אם הקטנוע לא נעצר במצב מאונך אפשר תמיד לבטל את מעצור ההטיה, לישר את הקטנוע עם רגל על הקרקע, ולהחזיר את הנעילה ואת הרגל למעלה. היציאה למצב תנועה לרוב יותר חלקה, וקרה לי רק פעם אחת בה ברגע שעצרתי הרמזור התחלף לירוק ולא הייתי לגמרי מיושר – מה שגרם לי לסטות מעט לכיוון ההטיה. האשמה היא רק בי, ומעט יותר ריכוז היה יכול למנוע זאת – העיקר שלא קרה כלום פרט למעט לחץ. בכל שאר הזמן זה פשוט עובד – וזה נוח ומפנק. בזמן ההמתנה לאור הירוק אני מחזיק את האופנוע בעזרת דוושת הבלם, מתופף ברגל שמאל ולפי הקצב מניף את שתי ידי החופשיות גבוה למעלה וזוקר זוג אצבעות משולשות לכל המכוניות שעומדות מאחוריי בפקק. טוב, כמובן שאת זה אני לא עושה – אני בעיקר מתעסק עם הקסדה או המעיל או סתם מתמתח. נחמד שלא צריך להשאיר יד אחת על הכידון.

    במהלך ההרצה לא נהגתי בשום טקטיקה מיוחדת. נסעתי כרגיל פחות או יותר, אולי מעט יותר עדין על הגז. טיפול ההרצה נערך במוסך המרכזי של עופר-אבניר, ואני, שאיני רגיל לטפל באופנוע במוסך המרכזי, הרגשתי כמו שבעל רכב כביש שטח מפואר צריך להרגיש – פינוק. עובד אחד מקבל אותי בפתח המוסך, פותח כרטיס ושואל אם יש בעיות או דגשים מיוחדים. מכונאי אחר עורך את הטיפול עצמו הכולל החלפת שמן מנוע ושמן גיר, החלפת מסנן שמן, ושימונים וחיזוקים ברחבי האופנוע. לאחר הטיפול מכונאי אחר עובר על הכלי לביקורת, ולבסוף זה שקיבל את פניי מוציא את הכלי – מטופל ושטוף – לרכיבת מבחן. עלות הטיפול הכוללת היא 497 ש"ח, וכל הסיפור ארך פחות משעה.

    ההרצה הסתיימה והחגים עברו, ואני מצפה שמערכת היחסים, ובעיקר הקילומטראז' המשותף, יתחזקו עד לכתבה הבאה. כבר יש לי מעט רשמים על שאלת הבטיחות, אבל אני שומר אותם לפעם הבאה – אני מקווה שעד אז תהיה לי הזדמנות לרכב מעט בגשם, על כביש רטוב עם רוחות ותנאים פחות מאידאליים. נתראה בקרוב.

    על הליפט בטיפול הרצה
    על הליפט בטיפול הרצה

    סטטיסטיקה – חודשיים עם הפיאג'ו MP3 300 HPE Sport

    • 1,080 ק"מ
    • 43 ליטר דלק
    • 5 תדלוקים
    • 8.6 ל' בכל תדלוק בממוצע
    • 216 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
    • 25 ק"מ/ל' בממוצע

    כמה כסף?

    • דלק – 263 ש"ח
    • טיפול 1,000 ק"מ – 497 ש"ח
    • סה"כ הוצאות לחודשיים לפני ביטוח חובה: 760 ש"ח (כולל דלק)

    מה אהבנו?

    • נוכחות על הכביש
    • מרחב בסביבת הרוכב
    • יכולת בלימה
    • תא מטען
    • מיקום תא הכפפות
    • שיכוך
    • יציבות
    • איכות בנייה וגימור

    מה פחות אהבנו?

    • משקל
    • תפעול מנגנון נעילת ההטיה
    • גודל תא הכפפות
  • רכיבה ראשונה: סאן יאנג קרוקס 125

    רכיבה ראשונה: סאן יאנג קרוקס 125

    צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות:  עיצוב, נוחות, פרקטיות, מחיר
    • חסרונות: רגלית צד, לוח שעונים לא קריא
    • שורה תחתונה: קטנוע בסיסי במחיר בסיסי עם בונוס של עיצוב יוצא דופן
    • מחיר: 10,985 ש"ח
    • מתחרים: סאן יאנג מאסק 125, קיוואי זהרה 125
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 124.6 סמ"ק, קירור אוויר, 10 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 226 מ"מ, תוף אחורי 130 מ"מ, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל 113 ק"ג, בסיס גלגלים 1,325 מ"מ, גובה מושב 840 מ"מ, מיכל דלק 6.5 ל', צמיגים 120/70-12, 130/70-12
    • לרכיבת מבחן על סאן-יאנג קרוקס – לחצו כאן.
    סאן-יאנג קרוקס 125
    סאן-יאנג קרוקס 125

    מה זה?

    הקרוקס של סאן-יאנג הוא דגם חדש לחלוטין של היצרנית הטיוואנית הוותיקה. זהו קטנוע בסיסי, ובעיקר זול – רק שני קטנועים נמכרים כיום בישראל במחיר נמוך ממנו – אך למרות המחיר הנמוך, על פניו הוא מציע מעט אקסטרה.

    מעל לכל בולט העיצוב המיוחד שלו, עם גלגלי בלון בקוטר "12, מגני ידיים על הכידון החשוף, ומראה בהשראת אופנועי שטח, כולל גרמושקות קטנות על הבולמים הקדמיים – על אף שלמעשה הקטנוע העירוני הקטן אינו מיועד לרכיבה בשטח.

    המראה פוגע בול, הוא נראה מהיר ועצבני, וקשה שלא להיזכר ולהשוות את הקרוקס לפיאג'ו טייפון האגדי. כל זה יצר אצלינו ציפייה שאולי אין זה 'סתם עוד קטנוע', ואכן – הקרוקס מציע משהו מעבר לחבילת הבסיס.

    עודף מ-11 אלף ש"ח
    עודף מ-11 אלף ש"ח

    ביצועים

    הסאן-יאנג קרוקס נראה כל כך קרבי, שלרגע אפשר לשכוח שמדובר בקטנוע 125 מקורר אוויר ובסיסי ביותר. הוא לא מציע ביצועים יוצאי דופן, אבל בזכות המשקל הנמוך יש לו תאוצה טובה מהממוצע בסגמנט, והוא מושך בקלילות עד למהירות מרבית של 91 קמ"ש.

    ההיגוי זריז וקל לתמרן איתו בתנועה צפופה – כיאה לקטנוע קטן וקל. צמיגי הבלון השמנמנים אמורים להכביד על ההיגוי, אבל בכל זאת מדובר על גלגלי "12, ויש לקרוקס איזון טוב בין קלילות ליציבות. הקרוקס כיפי לרכיבה והתנהגות הכביש שלו באופן כללי מפתיעה לטובה.

    ההגבלה היחידה בה נתקלנו בהשתחלות בפקקי הכרך היא רוחב הכידון. מגני הידיים אולי נראים מצוין ואף יכולים להגן על היד ומנופי הבלימה מהיתקלות במראות כלי הרכב, אך הם רחבים מעט יותר מהרגיל, ולפעמים מקשים על המעבר בין המכוניות ונדרש תמרון נוסף של הכידון. למרות זאת, אהבנו את מגני הידיים ואנו חושבים שיש בהם יותר תועלת מנזק.

    מגני הידיים - אהבנו, אבל בתכלס יותר נזק מתועלת
    מגני הידיים – אהבנו, יותר תועלת מנזק

    המתלים עושים עבודה טובה בשיכוך מהמורות הכביש, וגם כאן צמיגי הבלון עוזרים, כמו גם המשקל הנמוך. המזלג הטלסקופי מלפנים וצמד הבולמים האחוריים קשיחים מהממוצע, אך מספקים שילוב טוב בין קשיחות לנוחות.

    מערכת הבלימה המשולבת מספקת מספיק כוח עצירה לרוב המצבים אך יכלה להיות יותר אגרסיבית. בחו"ל קיימת גרסה עם בלם דיסק אחורי ואנחנו היינו מוכנים (תיאורטית) לשלם מעט יותר עבור השיפור.

    בנסיעה בין-עירונית הקרוקס שומר על יציבות יפה, על אף שאין זו סביבת המחיה אליה הוא מיועד. הביצועים הבסיסיים והמחסור במיגון רוח אינם אידאליים לשיוט בכביש המהיר, אך הוא אינו נופל ביכולתו מקטנועי 125 מקוררי אוויר אחרים.

    ואיך הביצועים בשטח? למרות המראה הקרבי וגלגלי הבלון, אין מדובר פה בקטנוע דו-שימושי. זהו כלי עירוני עם מרווח גחון מוגבל, ואנחנו ריחמנו על קטנוע המבחן (ועל עצמנו) ולא נכנסנו איתו  לשום דבר שהוא מעבר לשביל עפר פשוט, ועושה רושם שהוא מסתדר בשבילים קלים. בשורה התחתונה, באמת שאין סיבה לקחת את הקרוקס לשטח, שכן פרט לצמיגים אין בו שום תכונה שנותנת לו יתרון כקטנוע שטח.

    ביצועים עירוניים טובים
    ביצועים עירוניים טובים

    איך זה מרגיש?

    תוכלו לאהוב את הקרוקס ותוכלו שלא לאהוב אותו, אבל אי אפשר שלא לשים אליו לב. הדבר הראשון שבולט לעין בקרוקס הוא כמובן העיצוב: גלגלי הבלון, מגני הידיים, הכידון החשוף ועליו הפיירינג הקטן והקרבי, הפנסים הקדמיים בסידור המיוחד אחד מעל לשני, הצביעה הקרבית והקליפרים האדומים – כל אלו לא משאירים מקום לאדישות. הקרוקס, כמו הטייפון שהזכרנו קודם, תמיד יבלוט מהעדר – וכל זה בקטנוע שיחזיר לכם עודף מ-11,000 ש"ח.

    אלמנט עיצובי נוסף הוא לוח השעונים, שנראה טוב ומושך את העין בצבעוניות שלו. אפשר לבחור את צבע התצוגה מבין מגוון של 16 צבעים, וכשפותחים סוויץ' הצבעים מתחלפים ביניהם כמו אורגן אורות עד להתנעה – גימיק נחמד ומפתיע בקטנוע כה זול. הלוח עם תצוגת LCD הפוכה מציג מהירות, מד סל"ד, מד דלק וק"מ כללי. בלילה לוח השעונים הצבעוני נראה מעולה, אבל באור שמש לא מבחינים בצבע, והתצוגה קשה לקריאה.

    ואם כבר נגענו באבזור, בנוסף ללוח השעונים ומגני הידיים יש לסאן-יאנג קרוקס 125 גם פנסי LED בחזית, תא מטען עמוק (אך צר) מתחת למושב ומתלה למטען מתחת לכידון. אמנם רשימת אבזור קצרה, אבל בכל זאת מפתיעה ביחס למחיר. יש רגלית אמצע וגם רגלית צד, אך האחרונה אכזבה אותנו: היא אינה מדוממת את המנוע בפתיחה ומתקפלת מהר מדי. צריך לתת תשומת לב כשמשתמשים בה כדי להימנע מנפילה של הקטונע, ואנחנו בחרנו פשוט להשתמש ברגלית האמצעית בלבד.

    תנוחת הרכיבה על הקרוקס זקופה, המושב נוח ורך, ומשטח הרגליים השטוח מאפשר מרווח להזזת הרגליים קדימה ועד אל מתחת לישבן כאשר מניחים את הרגליים על רגליות המורכב שמשולבות במשטח. בהרכבה הסיפור כמובן יותר צפוף, ורגלי המורכב מגבילות את חופש התנועה – אך עדיין מספיק נוח להרכיב עליו.

    עצוב מגניב, מחיר טוב
    עצוב מגניב, מחיר טוב

    סיכום ועלויות

    דיסוננס קוגנטיבי הוא מצב שבו המחשבה מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. ובסאן-יאנג קרוקס קיימת סתירה גדולה. הוא אחד הקטנועים הזולים בארץ, והמחיר הנמוך שלו מרמז על חבילה בסיסית ביותר, אך כשרואים את העיצוב המיוחד נוצר רושם ממש לא הכי בסיסי שיש. סתירה. אז אולי תחשבו שאם בסאן-יאנג השקיעו בעיצוב בוודאי הם חיפפו במשהו אחר? אז זהו, שלא. הקרוקס אמנם קטנוע בסיסי, אבל הוא לא נחות ממתחריו, והוא מתמודד בכבוד אף מול קטנועים (בסיסיים) יקרים ממנו. סתירה, אבל סתירה טובה.

    למרות שהקרוקס הוא כלי חדש לחלוטין, הוא נותן תחושה של סאן-יאנג טיפוסי. התכנון טוב – הכל יושב במקום ונוח לשימוש, הגימור לא רע בכלל, ופרט לרגלית הצד אין לו ממש נקודות תורפה. המנוע והביצועים בסיסיים אבל לא רעים, ויש כמה אקסטרות כמו פנסי LED ולוח שעונים הייטקי שלא היינו מצפים להם ברמת המחיר הזו. ומעל לכל העיצוב הבולט והמיוחד שאנחנו באופן אישי מאוד אהבנו.

    הסאן-יאנג קרוקס 125 הוא קטנוע מאוד בסיסי, והוא מיועד למי שתקציבו מגביל אותו מלקנות קטנוע מקורר נוזל חזק ומודרני, אבל הוא קטנוע מהנה לרכיבה, יעיל, נותן תמורה מעולה למחיר, ומציע מראה קרבי וייחודי. הוא מצוין בתוך העיר ואפשר גם להרחיק איתו מחוץ לכרך. אם אהבתם את העיצוב, שווה לבדוק אותו גם אם התקציב מאפשר יותר.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ – 510 ש"ח
    • 4,000 ק"מ – 407 ש"ח
    • 8,000 ק"מ – 1,005 ש"ח
    • 12,000 ק"מ – 407 ש"ח
    • 16,000 ק"מ – 1,571 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 532 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,432 ש"ח

  • רכיבה ראשונה: פיאג'ו MP3 500 HPE Sport – תפסת מרובה

    רכיבה ראשונה: פיאג'ו MP3 500 HPE Sport – תפסת מרובה

    • יתרונות: בטיחות, גימור, יכולת דינאמית, תחושת בטחון
    • חסרונות: מחיר, גודל פיזי, משקל
    • שורה תחתונה: כל היתרונות של שלושה גלגלים בגרסה מחוזקת
    • מחיר: 53,530 ש"ח
    • מתחרים: סוזוקי בורגמן 400, ימאהה איקסמקס 400, פיאג'ו MP3 350 Sport
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 493 סמ"ק, 44.2 כ"ס, הזרקת דלק, בקרת אחיזה ASR, תמסורת וריאטור, צמד דיסקים קדמיים 258 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, בסיס גלגלים 1,540 מ"מ, גובה מושב 790 מ"מ, מיכל דלק 12 ל', משקל מלא 275 ק"ג, גלגלים קדמיים 110/70R13, אחורי 140/70R14
    פיאג'ו MP3 500 HPE Sport דגם 2019
    פיאג'ו MP3 500 HPE Sport דגם 2019

    מה זה?

    פיאג'ו לא המציאה את הקטנוע התלת-גלגלי, אך ה-MP3 שהוצג ב-2006 היה הראשון בעל צמד מתלים וזרועות נפרדים לכל גלגל המאפשרים הטיה של הגלגלים ביחד עם גוף הקטנוע. הפטנט החדשני של החברה האיטלקית הוותיקה נשאר ייחודי במשך שנים ארוכות וזכה לנתח שוק מכובד עם מעל ל-170,000 כלים שנמכרו ברחבי העולם.

    היתרונות הבטיחותיים של ה-MP3 ברורים: יותר גלגלים, יותר אחיזה בפניות, יותר אחיזה בבלימה ופחות סיכוי להימרח על הכביש. בבריטניה ובחלק ממדינות ארה"ב אין צורך ברישיון לאופנוע כדי לרכב עליו, וכל בעל רישיון נהיגה למכונית יכול להיפרד מהפקקים ולעבור לרכב על MP3 בגרסת LT. אך יש גם חסרונות: משקל ומחיר. ה-MP3 יקרים וכבדים משמעותית מקטנוע בנפח דומה. הדור החדש של ה-MP3 מנסה לשפר את שתי החולשות האלו.

    שלושה דגמים חדשים הוצגו השנה, בנפחים של 300, 350 ו-500 סמ"ק. האח הגדול, ה-MP3 500 HPE Sport, קיבל את המנוע החדש שנקרא HPE (ר"ת High Performance Engine – מנוע ביצועים גבוהים), ושומר על מראה דומה לדגם הישן עם שינויים קלים. ההבדל הבולט ביותר במראה הוא במשקף הרוח, כשגם המושב חדש, אך הצורה הכללית דומה, ומספר פריטים כמו הגריל הקדמי וידיות המורכב זכו לגימור בשחור מט.

    לשלושת הדגמים יש מתלים חדשים עם קפיצים אדומים. לשלושתם מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS ומערכת לבקרת אחיזה ASR הניתנת לביטול. מאותתי LED ותאורת יום LED נוספו לפנסים הקונבנציונליים. תא כפפות עם שקע USB, לוח שעונים עשיר במידע ותא מטען גדול משלימים את רשימת האבזור.

    יש גם שקע טעינה לטלפון בתא העליון
    יש גם שקע טעינה לטלפון בתא העליון

    ביצועים

    ה-MP3 הוותיק סובל מדימוי איטי וחלש שנובע בעיקר מהמשקל הגבוה של מערכת הגלגלים הקדמיים. מנוע ה-HPE בגרסתו הגדולה ביותר אמור לפתור כל בעיה של חוסר כוח. ל-MP3 500 מהירות מרבית של כ-160 קמ"ש מכובדים, אך לוקח לו קצת זמן להגיע אליה. עד ל-140 הוא מגיע בקלות יחסית, כשהתאוצה, החל מעמידה, נבנית בהדרגתיות. אין לו כוח מתפרץ כמו לאופנוע 500 סמ"ק, אבל יש מספיק כוח, ותאוצות הביניים מצליחות להתמודד עם התנועה גם בכביש המהיר.

    ל-MP3 500 HPE יש גם מצב חסכון, ECO. המנוע מספק ביצועים יפים גם במצב זה ותצרוכת הדלק השתפרה מ-20 ק"מ/ל' ל-25 ק"מ/ל'. בנסיעה במצב חסכון לא נוצרה אצלנו התחושה שחסר לקטנוע כוח, ורק כשביטלנו את ה-ECO והמנוע קיבל בחזרה את מלוא הכוח יכולנו לעמוד על ההבדלים.

    ה-MP3 500 HPE מתמודד יפה עם מהמורות ורוחות צד, ורק כשעוברים את ה-140 קמ"ש הרכיבה מתחילה להיות לא נעימה. למרות משקלו הלא מבוטל והגלגל השלישי – ההיגוי קל וחד. בפניות מהירות או החלפות נתיב ה-MP3 500 HPE יציב ולא יזוז מהקו הנבחר.

    המתלים קשים, אך עם יכולת ספיגה טובה. המתלה הקדמי, למרות המשקל הכבד, משכך את תחלואות הכביש טוב כמו האחורי. הדיסקים הגדולים והגלגל הנוסף מספקים יכולת בלימה מעולה. אפשר לסחוט את ידיות הבלימה או דוושת הבלם ללא חשש והקטנוע הכבד יעצור בלי דרמה.

    בתנועה צפופה ה-MP3 500 HPE לא יוכל להשתחל לכל רווח, אך היכולת זהה לחלוטין לדגם ה-350 בעל הממדים הזהים. אפשר להסתדר איתו גם בתנועה הצפופה של דאון-טאון תל-אביב, פשוט צריך מעט יותר סבלנות.

    אחיזה ויציבות - כאן גם עם כוח מנוע
    אחיזה ויציבות – כאן גם עם כוח מנוע

    איך זה מרגיש?

    הישיבה על ה-MP3 500 HPE מרווחת והרוכב משקיף גבוה מעל למכוניות. אין מדרס שיאפשר להעביר את הרגליים הרחק לפנים, ואפילו על המדרס הקיים ממוקמת דוושת הבלם המגבילה את המקום, אבל אפשר להעביר את הרגליים מעט אחורה אל מתחת לישבן. המושב מעט קשיח, אך גם אחרי רכיבה ארוכה לא מורגשת חוסר נוחות. המשקף מספק מיגון רוח מצוין כל עוד המהירות סבירה. סביבת הנהג – כמו הקטנוע כולו – מרווחת, איכותית וברמת גימור מצוינת.

    ה-MP3 500 HPE גדול בכל כיוון וכל זווית. יש לו מערכת הידראולית שנועלת את המתלה הקדמי בלחיצת כפתור כך שאי-אפשר יהיה להטות את הקטנוע. כשמטפסים על הקטנוע ומעצור ההטיה נעול אפשר פשוט להתיישב ולהתחיל לנסוע (לא לפני שמשחררים את בלם היד כמובן). כשהקטנוע מתחיל לזוז, מעצור ההטיה משתחרר אוטומטית וכדאי להיות מוכן לכך – בעיקר כשעוצרים שוב. למעשה בניגוד לרכיבה בה ה-MP3 נותן תחושה כמו כל קטנוע אחר, יציאה מעמידה ועצירה דורשות התרגלות.

    לוח השעונים של ה-MP3 כולל שני שעונים אנאלוגיים גדולים וברורים וביניהם מסך LCD שמעליו ומתחתיו שורת נורות חיווי ארוכה. בשעון השמאלי מד מהירות ומד דלק ובימני מד סל"ד וחום מנוע. צג ה-LCD כולל שעון, מד טמפרטורת סביבה ותצוגה מתחלפת, הנשלטת מכפתור על הכידון ומחליפה בין טעינה, צריכת דלק, וקילומטראז' מוערך עד לתדלוק הבא. ההחלפה בין מדי הקילומטראז' השונים, אחד כללי ושניים מתאפסים, מתבצעת בלחיצה על כפתור ליד הצג ולא מהידית. קיימות נוריות אזהרה לכל דבר, כולל ביטל המנגנון לבקרת החלקה, אך הנורית השימושית ביותר היא הנורית הגדולה מתחת ללוח שנדלקת כאשר מנגנון ההטיה נעול ומהבהבת כאשר הוא ניתן לנעילה.

    ל-MP3 500 HPE תא מטען ענק ומואר המכיל שתי קסדות מלאות ועוד יישאר מקום לציוד. המושב נפתח בשלושה אופנים: בלחיצה על כפתור מתחת לכידון, ממתג ההצתה, או משלט רחוק שמגיע עם הקטנוע. מעל ללוח השעונים יש תא כפפות שיכיל טלפון וארנק, ויש בו גם שקע USB. יש גם וו-תלייה נשלף מתחת לכידון, ובכך מסתיימות אפשרויות ההעמסה. ברשימת האבזור של ה-MP3 יש גם מאותתי LED, משטחי רגליים מתקפלים למורכב, ידיות אחיזה ומאותתי חירום.

    תלת-גלגלי למי שרוצה הכי גדול או למרחקים
    תלת-גלגלי למי שרוצה הכי גדול או למרחקים

    סיכום ועלויות

    הפיאג'ו MP3 500 HPE הוא כלי איכותי, מרווח ונוח, עם גימור מצוין ומספיק כוח בכדי להתמודד עם המשקל הגבוה. הרכיבה עליו נוסכת הרגשת ביטחון, והוא כלי פרקטי לשימוש. יכולת ההשתחלות בתנועה שלו מוגבלת רק במעט לעומת קטנועים בנפח מנוע או גודל פיזי דומה, אך הוא ירגיש יותר בבית בנסיעות בינעירוניות – יוֹמְמוּת (קומיוטינג) ארוך טווח ומשימות תיור.

    ההשוואה ל-פיאג'ו MP3 350 Sport מתבקשת – שני הכלים זהים במראה, וההבדלים ביניהם מתבטאים ב-19 ק"ג, 13 כ"ס וכ-6,500 ש"ח. האם ההפרש בכוח מצדיק את המחיר? דגם ה-350 חזק דיו ומספיק לכל מטרה. נכון, בשימוש זהה המנוע הקטן יותר יצטרך לעבוד יותר קשה כדי לעמוד בקצב, אבל האם זו סיבה מספקת? התשובה מצויה בכיס הקונה.

    הפיאג'ו MP3 500 HPE יתאים לכל רוכב שמחפש מעט יותר הגנה, ולא מוכן לוותר המהירות, ובעיקר – מוכן לשלם את ההפרש במחיר. קהל היעד של ה-MP3 500 HPE מצומצם יותר משל שני אחיו הקטנים ונחלק לשניים. ראשית, למי שרוצה קטנוע תלת-גלגלי, אבל ה-MP3 350 לא מספיק עבורו. בין אם הוא נדרש לעבור קילומטראז' יומי ארוך במהירות גבוה או נוסע רוב הזמן בהרכבה – תוספת הנפח אולי אינה משמעותית, אך היא בהחלט תוספת. קהל היעד הנוסף הוא מי שרוצה לקנות את ה-350, אבל מוכן לשלם את התוספת במחיר. אם המחיר הוא לא פקטור הרי שלתוספת הנפח יש רק יתרונות. תפסת מרובה.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ – 646 ש"ח
    • 10,000 ק"מ –2,536 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 2,536 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 5,718 ש"ח

    *המחירים כוללים חלקים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.