קטגוריה: כלים מיוחדים

נוסטלגיה: סוזוקי RGV250 – גרנד-פרי להמונים

סוזוקי הציגו בסוף שנות ה-80 את ה-RGV250 – מעין גרסת מיני ל-RGV500, אופנוע הגרנד-פרי הדו-פעימתי של סוזוקי והרוכב האגדי קווין שוונץ – ומכרו אותו עם רישוי כביש. בשנת 1993 אף הגיעו לארץ מספר יחידות של הפצצה הדו-פעימתית המגניבה הזו.

סוזוקי RGV250

סוזוקי הציגו בשנת 1987 את המחליף של ה-RG250 גאמא, שהיה דו-פעימתי עם מנוע טווין מקבילי ושסיפק מעל 45 כ"ס רעבים למסלול, ברישוי כביש. ה-RGV250 הוצג בתצורת מנוע וי-טווין עם 90° בין הצילינדרים (שירדו ל-70° ביניהם בשנת היצור האחרונה ב-1997). הדגם נועד להביא אל הכביש הציבורי את טכנולוגיית אופנועי הגרנד-פרי (MotoGP של היום) – בעידן השתי פעימות – ולספק אופנוע מרוצים עם רישוי כביש. הדגם עבר מספר אבולוציות, שחיזקו את המנוע והכפילו את צינורות המפלט. אנו נתרכז בדגם שהוצג ב-1991 והגיע גם לישראל, בייבוא סדיר, בשנת 1993.

המנוע מקורר הנוזל היה, כאמור, דו-פעימתי יורק עשן בנפח 249 סמ"ק. הוא סיפק 62 כ"ס (בשנתון הזה) שהגיעו לשיא רק ב-10,500 סל"ד. בכלל, ובטח עם מומנט של 4 קג"מ, ניתן היה לרכוב רק ברצועת סל"ד צרה מאוד בין 8,000 ל-11,000 סל"ד – מתחת לזה הוא קיבל בראש מפיאג'ו סי, אבל בטווח המתאים הוא היה טיל בליסטי. שדרוג הדגם ב-1991 הציג את מערכת ה-SAPC (ר"ת Suzuki Advanced Power Control) שסיפקה שסתום כוח ומערכת תזמון הצתה אלקטרונית ושיפרה באחוזים בודדים את רצועת הכוח היעיל. המנוע (שהגיע גם לדגם המקביל של אפריליה, ה-RS250) הביא את ה-RGV למהירות של 210 קמ"ש, ותאוצה של פחות מ-4 שניות ל-100 קמ"ש, אבל זאת לא הייתה הפואנטה של ה-RGV.

ה-RGV250 נשא שלדת עריסה כפולה, מזלג הפוך בשרני בקוטר 41 מ"מ וזרוע אחורית בצורת בננה (בצד של המפלטים). המשקל המוצהר היה בין 128 ל-140 ק"ג (תלוי בשנתון), שסיפק את נקודת החוזק העיקרית של הדגם – ההתנהגות. ה-RGV250 אפשר שינויי כיוון קלילים וזריזים, שאפשרו לו לעמוד בקצב של אופנועי ספורט משולשי נפח ומעלה. הטריק, בעזרת חישוקי ה-17″, היה לשמור על הגז בפנייה, איפה שאופנועי הספורט הגדולים וחזקים היו מעלים את הרוכב להיי-סייד אם רק חשב על המצערת. מצחיק כיום להיזכר שההתנעה התבצעה בכלל עם רגלית התנעה ולא עם מתנע חשמלי.

הסוזוקי RGV250 יובא לישראל בשנת 1993 וגרם גם לכמה רוכבים מתחילים לחשוב שנפח 250 סמ"ק פירושו 'אופנוע למתחילים'… לא נמכרו הרבה יחידות ממנו, וגם רוב אלו שהגיעו לא שרדו מאז, אבל כיום קיימות בישראל מספר יחידות שמורות היטב, שיוצאות מדי פעם להפיץ עשן של שמן דו-פעימתי שרוף מצמד קני המפלטים ולהשמיע צליל דו-פעימתי שגורם לך לחשוב שאתה מינימום קווין שוונץ ומצדיק כל שקל שהושקע ברפליקת מיני RGV500. שיטוט מהיר ב-eBay אנגליה ימצא מספר יחידות למכירה, במחירים שמתחילים ב-5,000 ליש"ט, וניתנים לייבוא אישי. תקראו לנו אם תבחרו להביא אחד כזה – אנחנו מבטיחים לבוא לצלם.

27 במרץ 2020
נוסטלגיה: הונדה NR750

בשנת 1992 הציגו הונדה אופנוע סופרבייק שביטא את שיא היכולות הטכנולוגיות של הונדה בפרט ותעשיית האופנועים בכלל. אחד האופנועים היקרים והמיוחדים שייצרה הונדה – ה-NR750.

ההונדה NR750 (נקרא גם RC40) היווה את הדרך של הונדה להראות לעולם בדיוק מה היא מסוגלת לעשות. הדגם לא נועד למרוצים ולא להומולוגציה, אלא לתצוגת תכלית. המטרה של הונדה הייתה ליצור אופנוע-על, כזה שמגשים את כל הפנטזיות של מתכנניו, ללא שיקול כלכלי וללא פשרות. המנוע, בנפח 747.7 סמ"ק, נושא ברוב התהילה של הדגם, על-בסיס הדרך של הונדה לספק מנוע דמוי V8 בעזרת ארבעה צילינדרים.

הונדה NR750

ה-NR750 מכיל מנוע V4 עם 90° בין הצילינדרים. הבוכנות, בכל צילינדר, אובאליות, ולכל אחת יש צמד טלטלים. לכל צילינדר יש 8 שסתומים, שמסכמים סך של 32 שסתומים למנוע. עיצוב המנוע הייחודי אפשר להעשיר את תערובת האוויר/דלק שמזינים את הצילינדרים ולהגביר את הקומפרסיה. מבחינת מספרים הוא לא הרשים כל כך, בטח לא במונחים של היום: 125 כ"ס ב-14,000 סל"ד ו-7 קג"מ ב-11,500 שנשאו משקל יבש של 222.5 ק"ג עשו את העבודה. אבל מלכתחילה זאת לא הייתה המטרה של הונדה. ל-NR750 הייתה הזרקת דלק מסוג PGM-FI, שהשתמשה בשבעה חיישנים לשלוט בשמונת המזרקים של המערכת ובסדר ותזמון ההצתה. בנוסף, הייתה שליטה חשמלית גם על כנפונים בתיבת האוויר, על-מנת למקסם את זרימת האוויר למנוע.

ההונדה NR750 נושא מזלג הפוך בקוטר 45 מ"מ של אוהלינס, עם חישוק קדמי בקוטר 16″. מאחור יש זרוע חד-צדדית עם חישוק בקוטר 17″. העיצוב הוא אחד מהסממנים החזקים של ההונדה – גם כיום – עם שלדת האלומיניום, הרדיאטורים בצדדים, מערכת הפליטה המפותלת שמסתיימת בשתי יציאות מתחת למושב האחורי (וזה יצא לפני דוקאטי עם ה-916, שהציע את אותו סגנון מערכת הפליטה), שילוב של קרבון במעטפת הפיירינג ומשקף קדמי העשוי מטיטניום.

הסיבה לשימוש בבוכנות אובאליות התחילה בגלל השתלטות מנוע השתי-פעימות במרוצי הגרנד פרי (MotoGP של פעם). בתקופה בה כולם עברו למנועי העשן והצרחות, בהונדה עדיין ניסו להישאר רלוונטיים עם מנועי ארבע-פעימות ונדרשו לכל יתרון טכנולוגי אפשרי. בשנת 1979 הציגו בהונדה את מנוע ה-NR500, שסיפק 130 כ"ס ב-20,000 סל"ד, אך הצלחה מועטה גרמה לו לפנות את המקום להונדה NS500 הדו-פעימתי. ל-NR750 יצאה גם גרסת מרוצים, שסחטה 150 כ"ס מהמנוע ושקלה 180 ק"ג בלבד. לוריס קפירוסי קבע עם גרסה זו כמה שיאים זניחים, שלא היו חשובים יותר מדי.

בהונדה יצרו רק 300 יחידות מה-NR750 (אם כי יש מקורות שדיווחו על כמויות שנעו בין 200 ל-700 יחידות). מחירו בשנת 1992 התחיל ב-50,000$ בארה"ב, פי 5 מאשר ה-CBR900RR שיצא באותה השנה, מה שהגדיר אותו כאופנוע היקר ביותר. ההונדה NR750 לא נועד להימכר בכמויות או לגדיל את המאזנים של הונדה. הוא נועד אך ורק לדבר אחד – תצוגת תכלית. להראות מה הונדה יכולה לעשות כשהיא רוצה.

צפו: אתר MCN רוכב על ההונדה NR750

20 במרץ 2020
דוקאטי חושפת את הפניגאלה V4 סופרלג'רה

אחרי אין-סוף טיזרים ורמזים, כעת חושפים בדוקאטי את הדבר האמיתי: פניגאלה V4 סופרלג'רה – אופנוע העל של דוקאטי שמציע יחס הספק/משקל חסר תקדים של 1.54 כ"ס לק"ג, מכלולי שלדה מהשורה הראשונה ומערכות אלקטרוניקה של MotoGP.

דוקאטי פניגאלה V4 סופרלג'רה

הסופרלג'רה (סופר-קל באיטלקית) V4 הוא האופנוע החזק ביותר והטכנולוגי ביותר שיצא ממפעלי דוקאטי שבבורגו פניגאלה (רובע פניגאלה שבבולוניה) אי-פעם, והוא ייוצר במהדורה מוגבלת של 500 יחידות ממוספרות בלבד. המשקל הכללי עומד על 152.2 ק"ג בלבד, והוא הושג בין היתר על-ידי שימוש בשלדה ושלדת זנב מקרבון, בזרוע אחורית מקרבון ובחישוקים מקרבון. למעשה, זהו האופנוע היחיד בעולם ברישוי כביש הכולל שלדה, זרוע אחורית וחישוקים מקרבון, כשהחיסכון במשקל בחלקים אלו עומד על 6.7 ק"ג. השלדה ומכלוליה, אגב, הותאמו לרכיבת מסלול כך שהפניגאלה יהיה חד, זריז ומהיר על המסלול.

גם מעטפת הפיירינג במלואה עשויה מקרבון, והיא בנויה בטכנולוגיית אווירודינמיות הלקוחה ישירות מאופנוע ה-MotoGP של דוקאטי – כולל הכנפונים האווירודינמיים, המספקים כוח הצמדה של כ-50 ק"ג ב-270 קמ"ש, שהם 20 ק"ג יותר מאשר בפניגאלה V4R.

מתחת לפיירינג תמצאו את מנוע הדזמוסדיצ'י סטרדלה R, כשהוא חזק מתמיד ומפיק 224 כ"ס בקונפיגורציית הכביש ו-234 כ"ס בקונפיגורציית המרוץ המיועדת למסלול וכוללת מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ' מטיטניום, שהיא חלק מקיט המרוץ. עם התקנת קיט המרוץ, אגב, תיפתח במסך ה-TFT אפשרות לתצוגת RaceGP – הזהה לזו שבאופנוע ה-MotoGP של אנדראה דוביציוזו – ה-GP20.

השימוש הנרחב בקרבון, טיטניום, מגנזיום ואלומיניום, מביא את משקלו של הסופרלג'רה V4 ל-159 ק"ג בהומולוגציית כביש ציבורי, שהם 16 ק"ג פחות מהפניגאלה V4, ומייצרים יחס הספק/משקל של 1.41 כ"ס לק"ג. קיט המרוץ, שמוריד את המשקל ל-152.2 ק"ג ומעלה את ההספק ל-234 כ"ס, כבר מביא את יחס ההספק/משקל לערך דמיוני של 1.54 כ"ס לק"ג!

שלדת קרבון, חישוקי קרבון, זרוע אחורית מקרבון

מערכות האלקטרוניקה בפניגאלה V4 סופרלג'רה הן הטכנולוגיות ביותר שיצאו משערי דוקאטי אי-פעם. כך למשל יש 3 מצבי רכיבה מתוכנתים מראש – Race1, Race2 וספורט, וכן 5 מצבים נוספים שאותם הרוכב יכול לתכנת בעצמו. הלאפ-טיימר המובנה משודרג גם הוא, והוא כולל ממשק הפעלה אוטומטי לחמישה מסלולים – לגונה סקה, מוג'לו, חרז, ספאנג ולוסאיל, אם כי ניתן להוסיף מסלולים נוספים ולגרוע קיימים. יש כמובן את הבקרות של דוקאטי בגרסת EVO 2, כמו בקרת האחיזה והקוויקשיפטר לשני הכיוונים.

הבולמים של אוהלינס, הטופ שיש לתעשייה להציע, והם כוללים שסתומים שלקוחים מאופנועי ה-GP של דוקאטי, מיכלי גז בלחץ לטלסקופים, וחלקים קלים – כמו קפיץ אחורי מטיטניום או תחתיות בולמים קדמיים מכורסמים מאלומיניום – שמורידים את משקלם של הבולמים. הבלמים גם הם מהטופ שיש לתעשייה להציע, עם קליפרים רדיאליים מדגם Stylema של ברמבו, ומשאבה רדיאלית.

עד כמה הסופרלג'רה מהיר? ובכן, אלסנדרו ואליה, רוכב המבחן של דוקאטי, הקיף את מסלול מוג'לו ב-2 שניות מהר יותר מאשר אופנוע הסופרבייק של החברה!

כאמור, 500 יחידות בלבד של הדוקאטי פניגאלה V4 סופרלג'רה ייוצרו, בקצב של 5 יחידות ביום. הכלים ימוספרו, והמספר הסידורי יוטבע על המשולש העליון, על השלדה ועל מפתח ההצתה. תחילת השיווק, אם התעניינתם, מתוכננת לחודש יוני 2020.

במחיר של כ-100 אלף יורו – עלותו של הסופרלג'רה V4 – הרוכשים המאושרים יקבלו גם כניסה אקסקלוסיבית ל-SBK Experience של דוקאטי, הכוללת אירוח VIP בסבב הסופרבייק במוג'לו, ויותר מכך – רכיבה על הפניגאלה V4R שאיתו מתחרים רוכבי דוקאטי באליפות העולם בסופרבייק. ואם זה לא מספיק, אז 30 מבין הרוכשים יקבלו את האפשרות לרכוב על ה-GP20 – אופנוע ה-MotoGP של דוקאטי שעליו רוכבים אנדראה דוביציוזו ודנילו פטרוצ'י, עם צוות המכונאים של דוקאטי צמוד ועזרה טכנית לכל אורך הדרך. לרוכשים תינתן גם האפשרות לרכוש חליפת עור של דיינזה הכוללת את מערכת כרית האוויר D-Air ומגיעה בצבעי קבוצת המפעל של דוקאטי, וכן קסדה תואמת של ARAI.

את האמת? אנחנו קצת מקנאים! איזו מכונה!

6 בפברואר 2020
למכירה: אופנועי מרוץ אותנטיים של ביואל
ידיעות כאלה אנחנו תמיד אוהבים, משום שיש לכל אדם מהשורה – כולל מישראל – את האפשרות לרכוש אופנוע מרוץ טהור, כזה שמציע את המילה האחרונה ואת טכנולוגיית הקצה של אותה התקופה.

NCCR היא חברה שבדית שהריצה את קבוצת EBR (ר"ת: Erik Buell Racing) בשנים 2011-2009 באליפויות שונות. כעת החברה השבדית מציעה למכירה עשרה מדגמי המרוץ שהשתתפו באליפויות כמו אליפות הסופרבייק העולמית, האי מאן ומקאו.

כל האופנועים נמצאים במצב חדש אחרי שיפוץ מקיף, והחברה אף תציע סט-אפ אישי לכל רוכש כולל מיפוי מערכת ניהול המנוע בהתאם לשימוש המיועד. המחירים נעים בין 30,000 ליש"ט ועד ל-38,500 ליש"ט לאופנועי הסופרבייק. אנחנו ממליצים לכם להיכנס לקישור ולראות את האופנועים שמוצעים למכירה ואת החלקים האקזוטיים שעליהם.
- לאתר מכירת האופנועים
היסטוריה קצרה של אריק ביואל

אריק ביואל היה מהנדס צעיר שעבר בהארלי-דיווידסון משנת 1979. במקביל, כחובב מרוצים הוא המשיך להתחרות במרוצי אספלט בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 כשהארלי נקלעה לקשיים כלכליים, ביואל בנה אופנוע מרוץ על בסיס הארלי, וזאת כדי לא להתחרות על אופנוע יפני מתוך נאמנות לחברה שמעסיקה אותו. בהמשך עזב ביואל את הארלי ופתח חברה חדשה הנושאת את שמו – ביואל – כשהוא מייצר אופנועים עם אוריינטציה ספורטיבית על בסיס מנועי הארלי-דיווידסון אבל עם שלדות ומכלולים ופיתוח עצמי. ביואל עוד חזר להארלי ועזב שוב, כשתמיד הנושא הבעייתי ביותר היה כסף. ביואל התאפיין תמיד בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה, ועל שמו רשומים כמה פטנטים מעניינים כמו שמן מנוע שנמצא בזרוע האחורית או מיכלי דלק במיקומים שונים. בשנים שבהם אופנועי ביואל נמכרו תחת הארלי-דיווידסון זכינו לרכוב פה בארץ על כמה דגמים מעניינים כמו XB9, XB12 ויוליסס – האדוונצ'ר-תורר של ביואל.

ב-2009 ביואל הועזב מהארלי-דיווידסון ופתח את EBR – ר"ת של Erik Buell Racing. בתחילה הוא ייצר גרסאות כאלו ואחרות שנשענו על ה-1125R המיועד למסלול בלבד, אך בהמשך הציג גרסאות כביש כמו ה-1190RS, כשתמיד מרוצים היו בראש מעיניו. בתחילת 2017 נסגרה החברה סופית. לאחרונה אריק ביואל חזר, אבל בכיוון שונה לחלוטין. בשת"פ עם שני מומחים עולמיים בפורמולה E החשמלית, ביואל פתח את חברת Fuell (משחק המילים נחמד מאוד…), והכריז על דגם אופנוע חדש ודגם אופניים חשמליים חדשים. הוא מכהן גם בדירקטוריון של חברת האופנועים המסקרנת מקנדה – דיימון.
16 בינואר 2020
איך להפוך הוסקוורנה ויטפילן 701 למפלצת?

שארל לקלר, הנהג הצעיר של קבוצת המרוצים לפורמולה 1 של פרארי, רכש הוסקוורנה ויטפילן 701 ששודרג לגמרי על-ידי סדנה צרפתית. עיון במפרט הטכני ובתמונות מגלה קיט מעניין מאוד.

ההוסקוורנה ויטפילן 701 מבוסס בכבדות על הק.ט.מ 690 דיוק, רק באריזה מגניבה וסטייליסטית הרבה יותר. כעת, סדנה צרפתית בשם Bad Winners מציעה ארבעה קיטים שונים לשדרוג הרטרו-קפה-רייסר של הוסקוורנה, או בשמו החדש: THE APEX 2.0. נתרכז בשלב הרביעי, היקר ביותר, אותו רכש נהג פרארי.

שלדת הזנב ב-APEX 2.0 היא מייצור עצמי של Bas Winners, כמו גם כל חלקי הקרבון שמרכיבים את הפיירינג. אותו החומר גם נמצא בחישוקים של DYMAG ובמערכת הפליטה של SC-Project. המנוע מקבל חיזוקים ושיפורים, בין היתר על-ידי פאוור קומנדר. יחידת התאורה הקדמית מגיעה מהק.ט.מ 790 דיוק, בעוד האחורית היא מתוצרת הסדנה. המושב עשוי מעור, יש קליפ-אונים ספורטיביים של רנטל על משולשים מתוצרת עצמית, והטלסקופים מקבלים קארטרידג'ים משופרים. בנוסף, מסך ה-TFT מתוצרת עצמית, וכך גם כפתורי השליטה החדשים. יש עוד כל מיני תופינים שמספקים, בסופו של דבר, אופנוע שונה (כמעט) לגמרי מהמקור.

הסדנה מציעה ארבעה קיטים שונים במחירים שמתחילים ב-15,000 אירו ומגיעים עד ל-21,000 אירו בגרסה הבכירה – כאמור Stage 4. מחירים אלו כוללים גם את הויטפילן 701 בעצמו, כשניתן לרכוש רק את הקיט עצמו אם כבר יש לכם את האופנוע.

נראה מעולה, ובהחלט ייחודי.

13 בינואר 2020
אופנועי ה-Moto2 של אמריקן רייסינג עומדים למכירה

ידיעות מעין אלה מתפרסמות לרוב כקוריוז, אולם כעת זה רציני לגמרי: קבוצת American Racing, המתחרה בגרנד-פרי העולמי בקטגוריית Moto2 ונמצאת בבעלות של איתן בוטבול הישראלי, מעמידה למכירה את צמד אופנועי המרוץ של עונת 2019 שהסתיימה לאחרונה.

אופנוע ה-Moto2 של אמריקן רייסינג עומד למכירה

צמד האופנועים הם אלו שעליהם רכבו איקר לקונה וג'ו רוברטס בעונת 2019. המנוע הוא הטריפל של טריומף בנפח 765 סמ"ק, הוא מפיק כ-140 כ"ס, והוא תוחזק ושופץ באופן תדיר על-ידי חברת 'אקסטרנפרו' המתחזקת את המנועים של כל האופנועים המתחרים ב-Moto2. מערכת האלקטרוניקה כולה של מנייטי מרלי, והיא מציעה את כל הבקרות האפשריות שמותרות ב-Moto2, וכמובן כיוונים אישיים לניהול המנוע ולבקרות. השלדה היא של ק.ט.מ, וכמסורת היצרנית הכתומה זוהי שלדת מסבך משולשים מפלדת כרומולי – בגרסה השלישית והעדכנית שלה – כשאליה מחוברים בולמי מרוץ של WP. הבלמים של ברמבו, כמובן רדיאליים, והחישוקים הקלים מגיעים מ-OZ. המשקל, אגב, עומד על 145 ק"ג בלי דלק, כלומר כ-155 ק"ג כשהוא מוכן למסלול. תשעה אופנועים כאלה התחרו בסך הכל בעונת 2019, כששניים מהם שייכים לקבוצת אמריקן רייסינג והם אלה שעומדים למכירה.

כל אחד מצמד הכלים מגיע עם סטנד אחורי, 2 בולמים אחוריים נוספים, כולל קפיצים במידות שונות, קפיצים שונים לטלסקופים, סט גלגלים נוסף מלא כולל גלגלי שיניים ביחסי העברה שונים, סט פיירינג נוסף מלא מקרבון, וכן חלקים נוספים רבים למקרה של התרסקות כמו רגליות, קליפ-אונים, מנופים וכו'.

המחיר של כל אחד מצמד האופנועים עומד על 50 אלף אירו, וניתן לייבא אותם ארצה ברישוי אפור למסלול. איתן בוטבול, הבעלים של קבוצת אמריקן רייסינג, אמר לפול גז ברצינות גמורה כי אם הקונה יהיה נחמד – הוא יקבל את ג'ו רוברטס להדרכה אישית על מסלול מוטורסיטי בישראל.

מתחשק לכם לרכוש אופנוע Moto2 למסלול מוטורסיטי? צרו קשר עם איתן בוטבול, ותזכרו שאנחנו רוצים סיבוב.

9 בינואר 2020
למכירה: צמד אופנועי סופרבייק מקצועיים בני 20

צמד סוזוקי GSX-R750 XR09 רשמיים מעונת 2000 של אליפות הסופרבייק הבריטית (BSB) עומדים למכירה ברשת.

צמד הג'יקסרים הללו היו אופנועי קבוצת המפעל בעונת 2000. אופנוע #2 של כריס ווקר סיים שני בתום אותה העונה, כשרק במרוץ האחרון הוא הפסיד את האליפות לדוקאטי של ניל הודג'סון בגלל תקלה טכנית. ווקר ניצח ב-9 מרוצים וסיים 16 פעמים על הפודיום באותה העונה. בנוסף, הוא השתתף כוויילד קארד – עם אותו האופנוע בדיוק – בסבב הבריטי של אליפות הסופרבייק העולמית בדונינגטון פארק.

האופנוע השני הוא של ג'ון קרופורד, רוכב מס' 11 בעונת 2000 – עונתו הראשונה באליפות בה הוא סיים שמיני. גם הוא נכנס כוויילד קארד – עם אותו אופנוע בדיוק – לסבב דונינגטון של אליפות הסופרבייק העולמית.

שני האקזמפלרים הוחזרו למצבם המקורי, והם מגיעים עם כל התעודות המקוריות. למעט העניין הפעוט של הכסף – שכרגע עומד על 118,500 ליש"ט לצמד – כל אחד מאיתנו יכול לרכוש שתי חתיכות מההיסטוריה.

למימוש הפנטזיה – לחצו כאן.

8 בינואר 2020
ב.מ.וו HP4 RACE בישראל!

האופנוע האקזוטי הזה הוא מכונת מרוץ ברמה של סופרבייק עולמי, עם מכלולי קצה, אלקטרוניקה של MotoGP, שלדה וגלגלים מקרבון ומשקל סופר נמוך – וכעת אחד מתוך 750 יחידות בעולם הגיע לישראל. קבלו את הב.מ.וו HP4 RACE.

צילום ועריכה: אביעד אברהמי

ראינו אותו לראשונה בנובמבר 2016 כאבטיפוס, ואפשר לומר שנשמטה לנו הלסת. באפריל 2017 נחשפה גרסת הייצור, שהוגבלה ל-750 יחידות ממוספרות, וגם אז לא הצלחנו להחזיר את הלסת למקום. הב.מ.וו HP4 RACE הוא תצוגת תכלית של ב.מ.וו למסלול, והוא מציע הרבה יותר מהטוב ביותר שיש לתעשייה להציע, כמו שלדת קרבון, גלגלי קרבון, משקל סופר-נמוך של 171 ק"ג כולל כל הנוזלים, ומכלולי קצה מעולם הסופרבייק העולמי.

ה-HP4 RACE מציע שורה ארוכה של מכלולי קצה ברמת סופרבייק ו-GP, ויותר מזה – הוא מגיע עם שלדת מונוקוק וגלגלים מקרבון מלא שמורידים את משקל האופנוע לנתון מדהים של 171 ק"ג כשהוא מתודלק ומוכן לרכיבה (146 ק"ג יבש). הנתון הזה, אגב, נמוך יותר מהמשקל של אופנועי המפעל לסופרבייק של ב.מ.וו, והוא גבוה רק מאופנועי MotoGP. עם 215 כ"ס ממנוע ה-4 צילינדרים, זהו ככל הנראה האופנוע בעל יחס ההספק / משקל הגבוה ביותר שלקוח פרטי יכול לרכוש. השלדה, אגב, שוקלת 7.8 ק"ג בלבד.

ב.מ.וו צברה בשנים האחרונות ניסיון רב עם קרבון. דגמי המכוניות i3 ו-i8 החשמליות מיוצרות עם שלדת קרבון קלה ומודולרית. בנוסף, ב.מ.וו רכשה לפני כמה שנים 49% מחברת סיבי הפחמן SGL, כך שחזית הטכנולוגיה בתחום נגישה לה, והחברה אף עוסקת בפיתוח התחום.

בב.מ.וו מספרים שהשלדה החדשה, מעבר להיותה קלה יותר, היא גם חזקה וקשיחה יותר משלדת אלומיניום, והעיקר – ניתן להגיע לספציפיקציות מדויקות של קשיחות וחוזק בכל הצירים, דבר שמוגבל הרבה יותר עם אלומיניום, כך שלמעשה נפתח פה עולם שלם של ביצועים שלא מוכר לרוכבי מסלול.

שלדת קרבון

המנוע הוא ה-4 צילינדרים של ה-S1000RR שעבר שורה של שיפורים כדי לספק לא פחות מ-215 כ"ס ב-13,900 סל"ד. המומנט המקסימלי עומד 12.23 קג"מ ב-10,000 סל"ד, והקו האדום עלה מ-14,200 סל"ד ב-S1000RR ל-14,500 כאן ב-HP4 RACE. הברגים במנוע כולם עשויים מטיטניום, והמנוע הורכב ידנית בסדנת המרוצים של ב.מ.וו על-ידי מכונאים מנוסים שהוכשרו לשם כך.

מכלולי השלדה – אקזוטיקה, לא פחות. מעבר לשלדה והגלגלים העשויים מקרבון (וקלים יותר בכ-30% מגלגלי מרוץ אחרים), יש חלקים סופר-יקרים, כמו למשל מזלג FGR300 ובולם אחורי TTX36GP, שניהם מבית אוהלינס – הטופ שיש לתעשייה להציע כיום, והבלמים הם של ברמבו, מדגם GP4 PR, עם בוכנות מטיטניום מצופה, קליפרים מונובלוק מצופים ניקל ודיסקי פלדה למרוצים. גם בשאר המכלולים לא חסכו. כך למשל מיכל הדלק מאלומיניום, ויש חלקי קרבון רבים שעוזרים להפחתת המשקל הכללית. הארגונומיה והגאומטריה ניתנות לכיוון כמעט מלא – כך למשל ניתן לכוון את גובה הזנב והמושב ל-3 מצבים, וכן את זווית ההיגוי, האופסט של משולשי ההיגוי ואת המפסע.

כך נראה קוקפיט של מכונת סופרבייק

מסך השעונים מציע כמה וכמה מצבי מרוץ, כולל התאמה אישית ואופציה לדאטא-לוגר 2D (אוגר נתוני רכיבה). יש בקרת אחיזה מתקדמת בעלת 15 מצבים עם אפשרות להתאמה למסלולים שונים, יש מערכת בקרת בלימת מנוע – גם היא עם 15 מצבים, יש בקרת ווילי, כששלוש המערכות הללו ניתנות לכיוון לכל הילוך בנפרד. עוד בתחום האלקטרוניקה – הגבלת מהירות לפיטס, ובקרת זינוק.

אז יחידה בודדת של האופנוע האקזוטי הזה – מספר 393 מתוך 750 יחידות שיוצרו – הגיעה ארצה בייבוא אישי וברישוי אפור. הבעלים המאושר יגיע מדי פעם לרכוב במסלול במוטורסיטי שבשדה תימן, אז אם אתם מגיעים גם אתם לרכוב במסלול, תקוו שיתמזל מזלכם ותוכלו לשזוף את העיניים ביצירת המופת המופלאה והאקזוטית הזו. בינתיים צפו בווידאו ובגלריה.

תודה לנדב שחם מסדנת הבוטיק לאופנועים SBMW על העזרה בהכנת הכתבה.

25 בדצמבר 2019
ק.ט.מ 1290 סופר אנדורו R – מה לא ברור?

בטח תהיתם לעצמכם איך זה יהיה לרכוב בשטח כשמתחתיכם מנוע 1,300 סמ"ק של היפר-נייקד מודרני. אז הנה, יש רוכב צ'כי שיכול לענות לכם על כך.

Jiří Heiník הוא רוכב מרוצים צ'כי שמתחרה גם בשטח וגם באליפות המבוססת על ה-X-BOW – רכב הכביש של ק.ט.מ. יחד עם יבואן ק.ט.מ בצ'כיה הוא לקח את השלדה ומנוע ה-1,301 סמ"ק ו-177 כ"ס של ה-1290 סופר דיוק R דגם 2015, הוסיף מזלג WP בקוטר 48 מ"מ שנלקח ה-1290 סופר אדוונצ'ר, והרכיב חישוקי וצמיגי אנדורו מחוזקים, שיכולים להתמודד עם 180 ק"ג שהאופנוע שוקל כעת. החזית קיבלה פנים של אופנוע אנדורו עם יחידת הפנס והכנף, ומערכת הפליטה קיבלה דוד קליל יותר מהמקור.

Jiří Heiník בן ה-65 כיוון גבוה: לקחת את היצירה הזאת לאחד ממרוצי השטח הקשים ביותר – הארצברג. וכך עשה. סך הכל הגיוני לאחד שהתחרה בפייקס פיק 2012 עם 990 סופרמוטו R משופר. אגב, סט גלגלי הסופרמוטו שלו לא נשארו מיותמים בבית, וגם הורכבו לקצת שעשועי מסלול. בחור כלבבנו.

צפו בווידאו:

11 בדצמבר 2019
האדום: האופנוע שמורכב מחלקי MV אגוסטה שונים

אם במקרה תמצאו מחסן חלפים של היצרנית האיטלקית האקזוטית MV אגוסטה – תראו מה אפשר לעשות עם הכל.

MA Agusta La Rouge

היבואן השוויצרי של MV אוגוסטה בנה יצירה מדהימה, לה הוא קורא La Rouge (האדום), המבוססת על המנוע והשלדה של ה-F3 משנת 2013. בבסיס היצירה המרשימה והאקזוטית הזאת יש מנוע טריפל בנפח 675 סמ"ק, המספק כ-125 כ"ס ו-7 קג"מ, כשהאופנוע כולו שוקל פחות מ-170 ק"ג (למבחן ראשון עליו, בגרסת ה-800 סמ"ק – לחצו כאן, ולרכיבה על דגם ה-675 סמ"ק המקורי – כאן).

במקרה הזה, Tricana Motorcycles לקחו, כאמור, את דגם הבסיס, הורידו את הפיירינג, והרכיבו יחידת תאורה שנלקחה מהטוריזמו ולוצ'ה 800 – אופנוע הספורט-תיור של MV אגוסטה. יחידת הזנב נלקחה מהברוטאלה 800, כאשר שלדת הזנב נבנתה עצמאית. החישוקים נתרמו מדראגסטר RR מודל 2016, ושלישיית המפלטים המקוריים הוחלפה בשלישייה יפה וחופשית יותר מבית HP Corse HydroTre.

עכשיו ניתן לתמונות לדבר.

8 בדצמבר 2019

קטגוריה: כלים מיוחדים

צילום ועריכה: אביעד אברהמי