קטגוריה: מבחני דרכים

כתב: 'Adam Child ‘Chad; תרגום: אסי ארנסון

• יתרונות: יכולות בעיר ומחוץ לעיר, מראה, אלקטרוניקה ובטיחות, מגניבות
• חסרונות: יקר יותר מהדגם היוצא, מיגון רוח, פליטת חום
• שורה תחתונה: הדור החדש של הסקרמבלר 800 טוב יותר מקודמיו ומרים את הרף לגרסת הכניסה למשפחת דוקאטי
• מחיר: 77 אלף ש"ח (לא כולל הוצאות ואגרות רישוי)
• מתחרים: הונדה CB750 הורנט, ימאהה MT-07, ק.ט.מ 790 דיוק, סוזוקי GSX-8S, מוטו גוצי V7, טריומף סקרמבלר 900, ב.מ.וו R nineT סקרמבלר
• נתונים טכניים: מנוע L-טווין 803 סמ"ק, 73 כ"ס (53.6 קילוואט) ב-8,250 סל"ד (עם אפשרות לגרסת A1 מוגבלת הספק), 6.6 קג"מ ב-7,000 סל"ד, 4 שסתומים, קירור אוויר, 6 הילוכים, מזלג הפוך של קאיאבה (KYB) בקוטר 41 מ"מ, מהלך 150 מ"מ, בולם יחיד בעל כיוון עומס קפיץ, מהלך 150 מ"מ, דיסק קדמי בקוטר 330 מ"מ עם קליפר 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 245 מ"מ עם קליפר יחיד, בסיס גלגלים 1,449 מ"מ, גובה מושב 795 מ"מ, משקל יבש 170 ק"ג, מיכל דלק 13.5 ל', צמיגים פירלי MT60 RS במידות 110/80ZR18, 180/55ZR17
• אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, שני מצבי רכיבה (כביש וספורט), בקרת אחיזה עם אפשרות לניתוק, ABS להטיה, קוויקשיפטר (אופציה), מסך TFT בגודל 4.3″, פנסי LED, שקע USB לטעינה

הדוקאטי סקרמבלר 800 הוצג בשנת 2015, שודרג בשנת 2019 וכעת, לשנת 2023, זוכה לעדכון משמעותי עם תוספת אלקטרוניקה עדכנית, מצערות חשמליות עם שני מצבי רכיבה בניהול מנוע, בקרת אחיזה, וגם הפחתה של 4 ק"ג מהמשקל. אדם 'צאד' צ'יילד, העיתונאי ורוכב המרוצים שמוכר גם ממגזין MCN, רכב על הסקרמבלר החדש בהשקה העולמית ומדווח לנו.

בדוקאטי הציגו את הסקרמבלר בשנת 2015 בהשקה שנערכה בקליפורניה שבארצות הברית, וכללה הרבה ידוענים וסקייטבורדרים בשביל להראות את ה'מגניבות' והצעירות החדשה של דוקאטי. וזה עבד. מאז ועד היום מכרו יותר מ-100 אלף יחידות ברחבי העולם, כלומר האופנוע הנישתי הזה הוא הצלחה גדולה מבחינת דוקאטי, עם נתח מכירות חשוב, כשהוא זוכה בהרבה מעריצים כולל אותנו. בשנת 2019 ביצעו בדוקאטי מתיחת פנים ראשונה לסקרמבלר 800 אייקון – רב המכר של סדרת הסקרמבלרים, כשבשנת 2021 נוספה לאייקון ולדזרט סלד גם גרסת Nightshift, שקיבלה פרשנות קפה-רייסר עם צביעת אפור-שחור ותוספות נוספות.

למרות העיצוב, שבמבט ראשון נראה כמו כל דוקאטי סקרמבר שאנחנו מכירים, לשנת 2023 מציגים בדוקאטי עדכון משמעותי שמכסה כמעט 70% של רכיבים חדשים או מחודשים. יישור הקו לתקנות יורו 5 מכתיבות מערכת פליטה שונה והוספה של מצערות חשמליות אשר מאפשרות להוסיף גם שני מצבי רכיבה חדשים – כביש וספורט. מערכת ה-ABS להטיה שהתווספה לפני שנתיים נשארה כמובן, כשבדוקאטי מאפשרים להתקין קוויקשיפטר דו-כיווני כרכיב אופציונלי בתוספת תשלום. המצמד החדש שמותקן השנה מאפשר להוריד משקל של כ-2.5 ק"ג מהמנוע. הסקמבלר מקבל גם מסך TFT חדש בגודל 4.3″ ופנסי LED היקפיים (כולל מאותתים) עם מסיכת 'X' על הפנס הקדמי. בדוקאטי מציגים גם את גרסת חדשה בשם 'Full Throttle' (מצערת מלאה, או פול גז אם תרצו) שמוסיפה מפלט של טרמיניוני, קוויקשיפטר ומגן מנוע.

כמו העיצוב והמנוע, גם השלדה נראית זהה, אך יש בה שינויים משמעותיים. הבולם האחורי שהותקן אלכסונית בצד שמאל עובר למיקום אמצעי קונבנציונלי, ומכתיב גם זרוע אחורית חדשה. שלדת הזנב מתברגת כעת ומאפשרת גם תיקון קל וזול יותר במקרה של תאונה. יחד עם מצבר קל יותר, שלדה קלה יותר והמצמד שכבר הוזכר, סקרמבלר מודל 2023 משיל 4 ק"ג ממשקלו ומציב את המאזניים על 170 ק"ג יבשים. אין שינויים במידות החישוקים, אלא רק בעיצובם החדש, כאשר הבלמים נשארים זהים לדגם הקודם.

דוקאטי הביאו אותנו לוולנסיה וחילקו את צמד ימי הרכיבה ליום בתוך התנועה הצפופה של העיר ויום שני בכבישי ההרים הסובבים. יומיים שאפשרו לנו להתרשם מההתקדמות של הדגם החדש. העלייה על הסקרמבלר מאפשרת להרגיש 'כמו בבית' (או יותר נכון כמו הגרסאות הקודמות), עד שרוכנים אל הכידון ומגלים תנוחת רכיבה 'ספורטיבית' יותר, כשהכידון ממוקם 5 מ"מ נמוך יותר ו-17 מ"מ קדימה יותר. השעון האנלוגי והעגול של פעם מתחלף במסך TFT מרובע ומודרני (למרות שבדוקאטי שמרו את המעטפת העגולה של הצג), שמתחבר לרוח התקופה (וגם לסלולר).

היום הראשון בעיר מאפשר לנו להתבונן בחלונות הראווה שמסביב בשביל להתלהב מה'מגניבות' המשתקפת מהרוכב ומהסקמבלר. הרכיבה עצמה חסרת מאמץ, בטח עם המצמד והמצערת החשמלית החלקה. לגרסה עליה רכבנו לא היה את הקוויקשיפטר (כאמור בתוספת תשלום או סטנדרטי בגרסת ה-Full Throttle, או הפול גז כמו שאנחנו אוהבים), וזה קצת מפריע שצריך להוסיף כסף על כך (237 אירו באנגליה). הטמפרטורה בחוץ עמדה על סביב 30 מעלות, אבל החום שנפלט מהמנוע בתנועה האיטית בהחלט הציק. אם נחזור לדברים החיוביים, אז צליל המפלט בהחלט השתדרג ונשמע מעולה, ובכלל היכולת בתוך העיר של ספיגת הזעזועים והמהמורות, יחד עם יכולת תמרון קלילה (כולל פניות פרסה) תרמו לחוויה החיובית.

היום השני כבר הוציא אותנו מהעיר, כשדוקאטי לקחו אותנו בקצב אינטרוואלי שכלל קטעים מהירים וספורטיביים מצד אחד וקצת טיול 'שאנטי' רגוע מהצד השני. בסך הכל כיסינו כ-200 ק"מ של רכיבה ביום הזה. ניסינו להבין את ההבדלים בין שני מצבי הרכיבה (כביש וספורט), ובכנות, לא ממש הרגשנו את ההבדל. אין שינוי בהספק או במומנט של המנוע, אלא רק בתגובת המצערת, שחדה יותר במצב ספורט. המומנט בדור החדש מעט נמוך יותר ומגיע בסל"ד גבוה יותר (7,000 סל"ד לעומת 5,750 סל"ד בדגם הקודם), אבל לא הרגשנו את הצורך לרכוב בסל"ד גבוה יותר בשביל לסחוט ביצועים. נתון ההספק של 73 כ"ס אינו משהו שאתה מרגיש שצריך להבליט אותו, אבל בכבישי ההרים המנוע הזה אפשר מנעד תחושות שנעו בין רוגע ובטחון מוחלט לבין התרגשות וכיף. אין לו שרירים חזקים, אבל יש לו אופי מיוחד שמאפשר לעמוד בקצב של רוכבים מהירים על כלים חזקים. עם ניתוק בקרת האחיזה ניתן גם לשחק עם הגלגל הקדמי ולהרים אותו לפי דרישה.

ההתנהגות נשארה מהנה כבעבר, כאשר הכל בא בטבעיות בפיתולים. התגבור של בקרת האחיזה בהטיה אמנם נשמע מיותר עם 73 כ"ס, אך הוא בהחלט תורם לתחושת הבטחון של כל רוכב, בטח עם קטעים מאובקים בהם נתקלנו פה ושם. צמיגי הפירלי MT60 RS, שנראים שיתאימו גם בשבילי עפר, סיפקו אחיזה מעולה בכבישים בהם רכבנו ואיפשרו גם קצב אגרסיבי. בהשוואה לגרסאות הקודמות, המתלים במודל 2023 מאפשרים רכיבה אגרסיבית יותר ולספק תחושת סופרמוטו לעתים. זאת עד שמגזימים ואז מגלים שהמזלג הצנום וללא יכולות כיוונון לא משתף פעולה יותר מדי ומעודד להוריד בחזרה את הקצב. גם הבלמים שנתנו תחושה מעולה בעיר ובקצב המהיר מרימים ידיים כשהקצב מתחמם יותר מדי. לא רק פיתולים חווינו, אלא גם קטעי קישור ארוכים וישרים יחסית, וגם שם אופי המנוע אפשר להירגע וליהנות מהדרך ומהנוף, כל עוד לוקחים בחשבון, כמובן, את חוסר המיגון ברוח.

הרעיון מאחורי הסקרמבלר הוא גם יכולת ההתאמה שלו (הקאסטומיזציה אם תרצו), שמתחילה בבחירת שני גובהי מושב (810 מ"מ או 780 מ"מ, לעומת 795 מ"מ במקור), ועוד תוספות שניתן לבחור מקטלוג החלקים. הסקרמבלר גם מגיע בשלושה צבעים שונים לבחירה ביחד עם עוד שש אפשרויות של צבעי משנה.

הסקרמבלר המקורי משנת 2015 אפשר גרסת כניסה למותג דוקאטי הנחשב וזכה לשבחים ולהצלחה גדולה במונחי דוקאטי, כאשר סביר להניח שחלק מהרוכשים נשאר בבית ורכש אופנועי דוקאטי אחרים. עד כדי כך הוא חשוב עבור החברה האיטלקית. גרסת 2023 החדשה קלה יותר, מודרנית יותר, בטוחה יותר, ואפילו לדעתנו נוחה יותר. הרבה שימוש במילה 'יותר' כאן, אז מה יש לא לאהוב?

דגם 2023 מביא איתו הרבה הנאה וכיף לצד קלות רכיבה גם לרוכבים מתחילים וגם לרוכבים מנוסים. הוא מהווה גרסת כניסה ליצרן שנותן בראש וזוכה באליפויות בעולמות של הסופרבייק העולמי וה-MotoGP. הדוקאטי סקרמבלר אייקון הרשים אותנו וגרם לנו לאהוב אותו אף יותר עם המראה שלו, המגניבות שהוא מאפשר לרוכב להרגיש והיכולות שלו בעיר ומחוץ לעיר. הבעיה היחידה אבל עם כל ה'יותר' שמנינו מקודם, הוא ההשפעה על המחיר, שגם מוסיף יותר לשורה התחתונה. הכניסה לעולם של דוקאטי תעלה עכשיו מעט יותר, אבל מבחינתנו שווה את זה לגמרי. אנחנו מחכים לראות איך הוא יהיה על כבישי ישראל עם מחיר שמתחיל ב-77 אלף ש"ח.

• יתרונות: קונספט ייחודי, עיצוב מוקפד ומיוחד, מנוע אדיר – מודרני וחזק, מערכות אלקטרוניקה מתקדמות, נוחות, תאוצה, התנהגות דינמית, יציבות וקלות פנייה
• חסרונות: מיגון רוח, מחיר
• מחיר: 211,590 ש"ח
• שורה תחתונה: בדור השלישי ועם מנוע ה-V4 הדיאבל הופך לאופנוע פרימיום ייחודי, מעוצב, ביצועיסט, טכנולוגי ובעל התנהגות חלומית וקלות רכיבה
• מתחרים: טריומף רוקט III
• נתונים טכניים: מנוע V4 עם 90 מעלות, 1,158 סמ"ק, 168 כ"ס ב-10,750 סל"ד, 12.8 קג"מ ב-7,500 סל"ד, יחס דחיסה 14.0:1, גל ארכובה מסתובב אחורנית, 4 שסתומים לצילינדר, קירור נוזל, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות אובאליות בקוטר 46 מ"מ, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק בתפעול הידראולי, שלדת אלומיניום מונוקוק, מזלג הפוך בקוטר 50 מ"מ, מתכוונן מלא, מהלך 120 מ"מ, זרוע אחורית חד-צידית מאלומיניום עם בולם יחיד, מתכוונן מלא, מהלך 145 מ"מ, צמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ עם קליפרים רדיאליים Stylema ומשאבה רדיאלית, דיסק אחורי בקוטר 265 מ"מ עם קליפר צף כפול בוכנות, בסיס גלגלים 1,593 מ"מ, גובה מושב 790 מ"מ, משקל מלא 236 ק"ג, מיכל דלק 20 ל', צמיגים 120/70ZR17, 240/45ZR17
• בקרות ואלקטרוניקה: 4 מצבי רכיבה, 2 מצבי כוח ותגובת מנוע, ABS להטיה ב-3 מצבים, בקרת אחיזה ב-8 מצבים וניתוק, בקרת ווילי, תאורת יום אוטומטית, אור בלם אוטומטי, מאותתים אוטומטיים, בקרת זינוק, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, בקרת שיוט, מסך TFT בגודל "5 עם אפליקציה לנייד ועם ניווט Turn by Turn, פנסי LED היקפיים, מפתח קרבה KEYLESS

צפו בווידאו – דוקאטי דיאבל V4 בהשקה עולמית בג'בל חפיט:

הגשה ועריכה: אביעד אברהמי

הדיאבל הוא אחת היציאות המיוחדות של דוקאטי בכל הזמנים. הקונספט של הדיאבל נרקח במוחם הקודח של אנשי דוקאטי בבולוניה, כשהמטרה הייתה לקחת אלמנטים עיצוביים ודינמיים מאופנוע ספורט, מאופנוע סופר-נייקד ומאופנוע קרוזר, ולשלב אותם לאופנוע אחד שונה ומיוחד. מגה-מונסטר רצו לייצר בדוקאטי, כלומר מונסטר על סטרואידים, או 'ספרינטר'.

הדיאבל הראשון יצא ב-2011, והוא היה עוף מוזר בעולם האופנועים. בדוקאטי רצו לייצר משהו שונה, ואכן הצליח להם כי הדיאבל היה שונה. אם עד אז הכרנו קרוזרים גדולים כמכונות שיוט כבדות, איטיות ולא-דינמיות שמיועדות לשייט ברגוע בקו ישר כמו הארלי, או במקסימום להיות מכונות תאוצה לקו ישר כמו הימאהה וי-מקס, בא הדיאבל וטרף את הקלפים. הוא הראה שאפשר גם וגם וגם. גם להיות פאוור קרוזר עם תנוחת הרכיבה הייחודית של קרוזר, גם להיות בעל מנוע עוצמתי (L-טווין 1,200 סמ"ק שהפיק 160 כ"ס) שמספק תאוצות של דראג, וגם – לא פחות חשוב ומה שלא היה עד אז – להיות מכונה ספורטיבית שיודעת לפנות ויודעת להתנהג היטב גם על הכביש המפותל.

כמה שנים לאחר מכן יצא האיקס-דיאבל, עם כמה שינויים עיצוביים ועם ייעוד ברור לשוק האמריקאי, וב-2019 יצא הדור השני של הדיאבל, עם מנוע ה-DVT בנפח 1,260 סמ"ק ותזמון השסתומים המשתנה. בכל הזמן הזה יצאו גם גרסאות מיוחדות של הדיאבל, כמו הדיאבל קרבון, הדיאבל S, הדיאבל למבורגיני, ועוד גרסאות מיוחדות לאנשים שאהבו את הקונספט המיוחד אבל רצו אותו באופן קצת יותר מיוחד.

ל-2023 – שנתו ה-13 של הדיאבל – משחררים בדוקאטי את הדור השלישי של הדיאבל, כשלמעשה מדובר באופנוע חדש לחלוטין מהמסד ועד לטפחות. הבסיס לאופנוע החדש הוא מנוע הגרנטוריזמו V4 בנפח 1,158 סמ"ק, שהגיע מהמולטיסטראדה V4 ומפיק 168 כוחות סוס ו-12.8 קג"מ.

בדוקאטי מדגישים שהדיאבל V4 הוא אמנם אופנוע חדש לחלוטין, אבל הוא שומר על המאפיינים של הדיאבל שהלכו איתו לאורך השנים, ואף מדגיש את חלקם, כשהמטרה בבניית הדיאבל הייתה ליצור הנאה מרכיבה וספורטיביות יחד עם נוחות גבוהה.

First we make it look good

המאפיין העיקרי בדוקאטי דיאבל הוא העיצוב, וזו גם הסיבה הראשונה שבגינה רוכשי הדיאבל בוחרים באופנוע הזה. בדור השלישי של הדיאבל שומרים בדוקאטי על קווי המתאר ועל הצללית הייחודיים של הדיאבל, ובמקביל מעדכנים את הפרטים העיצוביים עם השקעה חסרת תקדים בעיצוב. זאת על-מנת לחזק עוד יותר את האלמנט העיצובי החשוב.

כשמתבוננים בדיאבל V4 החדש אי אפשר לפספס ולחשוב בטעות שמדובר באופנוע אחר – אופנוע שרירים מסיבי ועוצמתי, עם קווי המתאר והצללית הייחודיים. אולם התבוננות מעמיקה יותר מציגה את הירידה לפרטים ברמה כמעט בלתי נתפסת ואת התחכום הרב שבדיאבל V4. כך למשל דוד הפליטה בעל ארבעת הקנים שמדמה משגר רקטות, הזנב הקטנטן בעל כיסוי מושב המורכב, רגליות המורכב המתקפלות שכשהן סגורות הן לא נראות כלל, ועיצוב הפנסים בתצורת C כפול.

ואם כבר תאורה, אז התאורה האחורית ותאורת הבלם מורכבת מ-112 נורות LED קטנות שיוצרות C כפול ומוטמעות בזנב בצורה יפהפייה. בדוקאטי מציינים שהפנס האחורי של כל אופנוע עולה משמעותית פחות מהפנס הקדמי, אולם כאן בדיאבל ההשקעה העיצובית בפנס האחורי גורמת לו להיות שווה בערכו לפנס הקדמי, שגם הוא בתצורת C כפול.

גם החישוקים מהווים אלמנט עיצובי בולט, במיוחד האחורי שמורכב על זרוע חד-צידית החושפת את כל החישוק, וכמובן את הצמיג האחורי ברוחב החריג של 240 מ"מ – כאן עם פירלי דיאבלו רוסו III.

Then if it works…

מאחורי העיצוב המוקפד בנוי אופנוע ממכלולים איכותיים. המנוע הוא כאמור הגרנטוריזמו V4 שמגיע מהמולטיסטראדה V4, והוא מכויל מעט שונה, מפיק 2 כ"ס פחות ו-0.1 קג"מ יותר. אחד המאפיינים של מנוע הגרנטוריזמו הוא כיוון הסיבוב ההפוך של גל הארכובה שנועד להפחית התנגדות להטיה. פרט לכך הוא קטן וקל יותר מה-L-טווין אותו הוא מחליף, והוא מהווה גורם נושא עומס עיקרי בשלדת המונוקוק הקטנטנה מאלומיניום.

מנוע הגרנטוריזמו הוא טכנולוגי מאוד, והוא מציע – פרט ליחס דחיסה גבוה של 14.0:1, מצערות חשמליות, 4 מצבי רכיבה ו-2 מצבי כוח, גם ניתוק של שני הצילינדרים האחוריים כאשר אין עומס על המנוע בהילוך שני ומעלה מתחת ל-4,000 סל"ד, וזאת כדי להגביר את החיסכון. ואם כבר חיסכון, אז טיפול קטן של החלפת שמן מנוע מתבצע בכל 15,000 ק"מ, ואילו טיפול גדול הכולל בדיקת מרווח שסתומים מתבצע אחת ל-60,000 ק"מ מכובדים.

מכלולי השלדה גם הם מהטופ שיש. המזלג הקדמי של מרזוקי, הפוך כמובן, בקוטר 50 מ"מ בשרניים, וכולל את כל הכיוונים. מאחור ישנו בולם יחיד, גם הוא עם כיוונים מלאים. הבלמים הקדמיים לקוחים ישירות מהסופרבייק של דוקאטי – צמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ, עם קליפרים רדיאליים של ברמבו מדגם Stylema ועם משאבת בלם רדיאלית – גם היא של ברמבו.

הדיאבל V4 שוקל 13 ק"ג פחות מהדגם היוצא, מהם 5 ק"ג הופחתו מהמנוע ו-8 ק"ג משאר המכלולים – כולל החישוקים, שלדת הזנב, השלדה הראשית והבלמים. בסך הכל הדיאבל V4 שוקל 236 ק"ג – משקל מלא כולל כל הנוזלים.

גם בגזרת האלקטרוניקה בדוקאטי השקיעו, ובגדול שמו על הדיאבל V4 את כל מה שהם יכולים. יש כאמור מצערות חשמליות אובאליות עם 2 מצבי כוח (מלא ומוגבל ל-115 כ"ס), ויש 4 מצבי רכיבה (ספורט, תיור, אורבן, גשם) ששולטים גם על בקרת האחיזה ועל מערכת ה-ABS – שניהם להטיה ואת שניהם ניתן לכוון בנפרד בכל אחד מארבעת מצבי הרכיבה. יש בקרת ווילי ובקרת זינוק, ויש כמובן בקרת שיוט. יש קוויקשיפטר לשני הכיוונים, ויש תאורת יום אוטומטית, אור בלם אוטומטי וביטול מאותתים אוטומטי – כמובן שכל התאורה היא LED. המפתח הוא KEYLESS, ויש מסך TFT חדש בגודל "5, שכמובן מתממשק לטלפון הנייד עם אפליקציה של דוקאטי, ולראשונה מציע (כאופציה בתשלום) מערכת ניווט רודפת פניות Turn by Turn.

And it works – Fantastic!

הדיאבל הוא אופנוע נוח – בטח יחסית לקרוזר או לאופנוע ביצועים. המושב נמוך יחסית, והוא ארוך יותר ב-20 מ"מ כך שקל יותר למצוא את המיקום המדויק לישבן הרוכב. הכידון מגיע מלפנים אל ידי הרוכב – גם כאלמנט עיצובי שממשיך את זרימת קווי המתאר, אבל גם כאלמנט ארגונומי. רגליות הרוכב ממוקמות היטב מתחת לרגליים, והתוצאה היא תנוחת רכיבה ניטרלית מאוד עם מושב רחב ונוח. החיסרון היחיד הוא היעדר מיגון הרוח, שלא מאפשר לרכוב במהירות לזמן רב.

בישיבה הראשונה על הדיאבל V4 מיד מורגש שהאופנוע משמעותית פחות כבד ממה שהוא נראה ומשדר, ולמעשה זה אופנוע קל למדי, וקל להזיז אותו מצד לצד. התחושה הזו נובעת בין היתר ממיקומו הנמוך של המשקל בכלל ושל המנוע בפרט, והיא תתקבל ביתר שאת גם ברכיבה, ועל אחת כמה וכמה בכביש המפותל.

את המנוע אנחנו מכירים ואוהבים מהמולטיסטראדה V4, כששורשיו הטכנולוגיים מגיעים מהפניגאלה V4, והוא פשוט מנוע אדיר. הוא שופע מומנט כבר מסל"ד רצפה (ראו את גרף המומנט היפה), והוא מושך בליניאריות עד למלוא ההספק שמתקבל בסל"ד 5 ספרתי בצרחה מטריפה של V4. כמה שחסרה פה מערכת פליטה משוחררת שתאפשר למנוע הזה לבוא לידי ביטוי טוב יותר, ובעיקר תשחרר את הסאונד הנפלא שכלוא בתקנות יורו 5.

את ההשקה לעיתונות העולמית עשו אנשי דוקאטי בג'בל חפיט – כביש מפותל בן 12 ק"מ המטפס מהעיר אל-עין שבאבו-דאבי עד לפסגת ההר בגבול עם עומאן. הכביש הזה הוא אחד הכבישים המטריפים שיש, עם עשרות פניות ארוכות ומדודות ברדיוסים שונים ועם אספלט משובח, והוא מהווה אתר עלייה לרגל לחובבי נהיגה ורכיבה שבאים לתת עליו גז. הוא התפרסם בשנים האחרונות בעיקר בגלל הווידאו שקן בלוק עליו השלום צילם עליו, והוא כל כך מושקע על-ידי שלטונות איחוד האמירויות, כך שיש בו תאורה לכל אורכו, ובשעת חושך כשהתאורה דולקת ניתן לרכוב ללא תאורה באופנוע וליהנות מתאורה מלאה ואחידה לכל אורך הכביש. חלום של כביש!

הכביש הזה אפשר לבחון את הדיאבל בכל טווח היכולות שלו ובהתאם לייעוד שלו – ספורט-קרוזר נוח וזקוף. יש בלימות חזקות, יש כניסות מהירות לפניות, יש פניות ארוכות מאוד שדורשות יציבות גבוהה, ויש דרייבים משוגעים ביציאות מפניות. ואת זה עשינו הלוך וחזור 6 פעמים – מתוכן פעמיים בחושך וארבע פעמים מהלך היום, וזה חוץ ממקצי הצילומים אליהם לקחנו את הדיאבל. חגיגת גז אמיתית.

ההיגוי קליל במיוחד, והתחושה היא של נחום-תקום בזכות מרכז הכובד הכל כך נמוך. זה אולי הפער הגדול ביותר באופנוע הזה – בין איך שנראה לך שהוא יפנה לבין איך שהוא פונה בפועל. אתה מצפה לאופנוע כבד ששואף להמשיך ישר, ומקבל אופנוע קל עם מרכז כובד נמוך שנופל לפניות במהירות הבזק הכל פקודת היגוי קטנה ככל שתהיה. מדהים, ואחת התכונות המשמעותיות בהתנהגות של הדיאבל V4. זהו שיפור משמעותי מהדיאבלים הקודמים, שהיו בעצמם מכונות פניות מוצלחות.

עם בסיס גלגלים ארוך במיוחד של כמעט 1.60 מ', הדיאבל V4 גם יציב מאוד – בקו ישר ובעיקר בתוך הפניות, והתחושה היא של קטר על מסילה, קלישאתי ככל שיהיה. אם רוכבים עם כידון משוחרר לחלוטין ולא מפעילים עליו עומסי היגוי קטנים תוך כדי פניות – היציבות היא מהגבוהות שיש – כאמור בזכות בסיס הגלגלים, אבל גם בגלל המשקל הממוקם נמוך ומחולק 51% לגלגל הקדמי ו-49% לאחורי, וכמובן בזכות הבולמים המעולים, שמציעים הידראוליקה איכותית ומספקים ביצועים וספיגת עומסים גבוהים לצד נוחות סבירה ביותר, ואפילו טובה ביחס לספורטיביות שלהם. הם לחלוטין לא קשיחים מדי, ובהחלט מצליחים לספוג את רוב בעיות האספלט, אבל הם כן מעדיפים אספלט איכותי.

מילה חשובה על הבלמים, שכן אלו חזקים בצורה שלא תיאמן – מהחזקים שעליהם רכבנו – ועם כמויות עצומות של רגש. מספיקה אצבע אחת כדי לשתול את הדיאבל V4 באספלט, ובלימות חזקות מ-200 קמ"ש לעצירה מתבצעות ללא דרמות, כאמור עם שפע של רגש, ועם אפס זעזועים מצד האופנוע השלם.

וזה מוביל אותנו לשתי נקודות חשובות. הראשונה היא שהדיאבל הוא אופנוע שלם ועגול. זהו לא אוסף של חלקים איכותיים שמחוברים יחד, אלא מחוברים בסינרגיה ויוצרים מכונה שלמה ואיכותית שבה כל המכלולים עובדים בהרמוניה. בנוסף, איכות החומרים, איכות ההרכבה ואיכות הגימור היא מהטובות שיש.

השנייה, שהיא לטעמנו אחת הנקודות החשובות בדיאבל V4, היא הידידותיות למשתמש וקלות הרכיבה עליו. זהו תחום שאותו דוקאטי משפרת באופן מתמיד בעשור האחרון, כשהאופנועים של דוקאטי הופכים לידידותיים ולקלים יותר לרכיבה משנה לשנה. בדיאבל V4 זה כל כך בולט, משום שהפער בין המראה האגרסיבי והשרירי של האופנוע לבין קלות הרכיבה עליו הוא עצום. הדיאבל V4 הוא בהחלט מכונת ביצועים מהטובות שיש, עם מנוע, עם מכלולי שלדה ועם אלקטרוניקה מהטופ שיש, והתוצאה היא ביצועים ברמה גבוהה מאוד, אבל הביצועים האלה מגיעים עם ידידותיות רבה מאוד, והמשמעות היא טווח שימושים רחב, או נכון יותר יהיה להגיד טווח רוכבים רחב שלהם הדיאבל V4 מתאים. זה לא רק אופנוע למביני עניין קשוחים שיודעים איך לסחוט ביצועים מהאופנוע שלהם, אלא גם לרוכבים ממוצעים ובינוניים ללא יומרות ספורטיביות, שיוכלו ליהנות מהמראה, מהסטייל, מהנוחות ומהכוח. ויודעים מה? במידה מסוימת ולאנשים מסוימים – הדיאבל V4 עשוי להתאים גם לרוכבים לא מנוסים כלל שזה אחד האופנועים הראשונים שלהם, אם הם בוגרים בראש. עד כדי כך הוא ידידותי למשתמש.

אם לסכם, אז בדוקאטי לוקחים את קונספט הדיאבל ומקפיצים אותו קפיצה משמעותית קדימה. הם שומרים על המאפיינים המיוחדים של משפחת הדיאבלים, על העיצוב המיוחד, על הצללית ועל קווי המתאר, על הקונספט הייחודי, ומשפרים אותו בכל מקום אפשרי – החל מהעיצוב הסופר-מוקפד והסופר-מושקע עם ירידה לפרטי פרטים, דרך מנוע הגרנטוריזמו V4 האדיר, שמתאים פה היטב לקונספט, מכלולי השלדה האיכותיים (הבלמים!), קפיצת המדרגה האלקטרונית, ומעל הכל ההתנהגות הדינמית הקלילה והאיכותית.

הדיאבל V4 הוא לא אופנוע לכל אחד. זהו אופנוע פרימיום שמיועד לפלח קטן של אנשים שרוצים בדיוק את זה – קודם כל בגלל העיצוב, ובהמשך בגלל מפרט הקצה והביצועים התואמים. לכן, כאופנוע קצה ייחודי מחירו לא זול ונקבע בישראל על 211,590 ש"ח.

בדוקאטי, אגב, החליטו שלא תהיה גרסת S אלא גרסה אחת, כשניתן לבחור את הדיאבל V4 בשחור או באדום, וישנן חבילות שונות שניתן להוסיף, בהתאם לרצון הלקוח ולעומק הכיס.

אז בדוקאטי מאמינים בקונספט הדיאבל, גאים בפיתוח הביתי שלהם, וממשיכים להשקיע בקונספט המיוחד. התוצאה היא אחד האופנועים המיוחדים והטובים שיש היום על הכבישים. דיאבל V4.

צילום: אופק דנון

• יתרונות: עיצוב, קלות רכיבה, גמישות מנוע, גימור, בלמים
• חסרונות: בולמים, מחיר
• שורה תחתונה: אופנוע כולבויניק-רטרו-פרמיום עם מנוע גמיש, אבזור מודרני ומראה מהעבר הרחוק
• מחיר: 113,300 ש"ח
• מתחרים: דוקאטי סקרמבלר 1100/800, ב.מ.וו R Nine T, רויאל אנפילד אינטרספטור 650, מוטוגוצי V7
• מפרט טכני: מנוע שני צילינדרים במקביל, גל ארכובה ˚270 בין פיני הארכובה, 1,200 סמ"ק, 80 כ"ס ב-6,550 בסל"ד, 10.7 קג"מ ב-3,100 סל"ד, 8 שסתומים, SOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, בקרת אחיזה, 6 הילוכים עם מצמד מחליק בתפעול מכאני, הינע סופי שרשרת, שלדת עריסה כפולה מצינורות פלדה, מזלג קדמי מטיפוס קארטרידג' בקוטר 41 מ"מ, צמד בולמים אחוריים עם כיוון עומס קפיץ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 310 מ"מ עם קליפרים צפים שתי בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 255 מ"מ עם קליפר צף שתי בוכנות, מערכת ABS, אורך 2,170 מ"מ, בסיס גלגלים 1,450 מ"מ, גובה מושב 790 מ"מ, מיכל דלק 14.5 ל', משקל מלא 236 ק"ג, צמיגים 100/90-18, 150/70R17

צפו בווידאו – טריומף בונוויל T120 במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

Oh bring back my Bonnie to me (הו החזירו לי את בוני שלי)

"החזירו לי את בוני שלי" הוא שיר עם סקוטי מהמאה השמונה עשרה לזכר נסיך מהמאה השבע עשרה, אבל הוא כל כך רלוונטי למבחן הזה שהיה לי שווה לאתגר אתכם עם כותרת באנגלית. גם כי זהו מבחן לאופנוע בריטי ברמ"ח איבריו וגם כי הכינוי של הבונוויל הוא 'בוני', וטריומף החזירו את בוני – ובגדול.

חברת 'טריומף הנדסה' נוסדה ב-1883(!) כיצרנית אופניים, והחלה לייצר אופנועים ב-1902 – לפני מאה ועשרים שנה. שנים רבות הייתה טריומף בין חברות האופנועים המובילות בעולם. בשנת 1983 נכנסה להליך פשיטת רגל, וג'ון בלור, מיליארדר נדל"ן בריטי, קנה את השם טריומף (ניצחון) מכונס הנכסים במטרה להמשיך את המסורת המפוארת של המותג האייקוני. בראייה לאחור – הצליח לו.

החברה החדשה, 'טריומף אופנועים בע"מ', היא כיום יצרנית האופנועים הגדולה בבריטניה שמייצרת דגמים רבים הזוכים להצלחה בקטגוריות הספורט (מהטרידנט 660 ועד הספיד-טריפל 1200), האדוונצ'ר (הטייגר על שלל דגמיו), אופנועי כביש בקטגוריה שטריומף מכנה 'קלאסיקות מודרניות' (שם נמצא בנוסף לבונוויל גם את הסקרמבלר, הת'רקסטון והספיד-טווין), ואופנועים מיוחדים כמו הרוקט 3 בעל המנוע המפלצתי בנפח 2.5 ליטרים. החברה זוכה להצלחה רבה בעולם, ו-85% מהתוצרת שלה נמכרת מחוץ לבריטניה.

הטריומף בונוויל התחיל את דרכו ב-1959 עם ה-T120 המקורי – טווין מקורר אוויר בנפח 650 סמ"ק. גם אחרי סגירת המפעל, הבונוויל המשיך להיות מיוצר בסדנת המרוצים של לס האריס שקיבלה את הרישיון מג'ון בלור. אך הבונוויל האחרון לא זכה להצלחה, ובשנת 1988 – כמעט 30 שנה לאחר שהחל ייצורו – חדל השם בונוויל להתקיים.

רק ב-2001 החזירה טריומף את השם בונוויל לקו הייצור, נאמנים למקור עם מראה קלאסי ומנוע טווין מקבילי מקורר אוויר בנפח 800 סמ"ק. אופנוע פשוט וזול יחסית. ב-2005 הנפח גדל מעט, אך רק ב-2016 הוצג ה-T120 החדש, עם מנוע מודרני בנפח 1200 סמ"ק, קירור נוזל וגל זיזים עילי יחיד. שנה מאוחר יותר הצטרף האח הקטן, ה-T100 בנפח 900 סמ"ק לליין הקלאסיים המודרניים של טריומף.

"הבריטים תמיד מתפארים בצניעות שלהם"

העם האנגלי גאה בהיותו מאופק ורגוע – ההפך המוחלט מהחום והלבביות הישראליים. כמו במערכון של מונטי פייתון מהסרט 'טעם החיים' בו הקצין הבריטי, שרגלו נטרפה על-ידי נמר במהלך הלילה, אומר לרופא ברוגע ש"זה קצת דוקר", והרופא מרגיע אותו ואומר ש"אם אתה משחק כדורגל תשתמש יותר ברגל השנייה". אין שום דבר מסעיר או מרגש באופנוע בריטי קלאסי – וגם לא אמור להיות. אבל יש היסטוריה, יש מורשת ויש קלאסה שאין כמעט לאף אחד אחר. וזה יוצר ריגוש מסוג אחר.

יש הרבה אופנועים יפים בסוכנות היפה של טריומף ברחוב המלאכה בתל אביב. הרבה מהם בעיצוב קלאסי, בהשראת רטרו או בסגנון וינטאג' – תקראו לזה איך שתרצו. הטריומף בונוויל T120 בולט מעל כולם – הוא לא "בעיצוב" או "בהשראה" או "בסגנון" – הוא הדבר האמיתי: הפנס העגול והחשוף מלפנים, לוח השעונים עם המראה האנלוגי, המנוע עם צלעות הקירור המדמות קירור אוויר, וגופי המצערת החשמלית שמוסווים כקרבורטורים ישנים. מעל למנוע מיכל הדלק עם כריות הגומי השחורות לברכיים והמושב השטוח והרחב. את המראה משלימים שילדת צינורות פלדה עם צמד בולמים מאחור, מזלג קדמי קונבנציונלי וגלגלים עם חישורים מוכספים.

כל הפסקה האחרונה, מילה במילה, מתאימה לתאר את הבוני הראשון – הטריומף בונוויל T120 מודל 1959. ההבדל היחיד הוא שלבוני ההוא היה גם קיק סטרטר. ויש סיבה שהמבחן הזה מתחיל בתיאור כל כך מפורט של המראה ובנאמנות למקור של העיצוב, שכן אלו הם הסיבה העיקרית לקיומו והצלחתו של הטריומף בונוויל T120.

נקניקיות ושעועית לארוחת בוקר

המנוע של הטריומף בונוויל T120, כאמור טווין מקבילי מקורר נוזל בנפח 1,200 סמ"ק, מפיק 80 כ"ס צנועים יחסית לנפח המנוע, אבל גם 10.7 קג"מ שמגיעים כבר באזור 3,000 סל"ד – מה שאומר שהמנוע מאוד גמיש. יש לו צליל בשרני ונעים לאוזן, והוא חלק וקל לשליטה. כמעט בכל מצב פתיחת מצערת תספק עוד כוח ללא גמגום, ולא צריך לחשוב יותר מדי על התאמת ההילוך למהירות. הוא חזק, אבל לא ברוטלי כמו חוליגן אלא כג'נטלמן בריטי, וכל עוד רוכבים בתחום המהירות החוקית פלוס – תמיד יש לו שפע של כוח.

לבוני יש מרווח של 270 מעלות בין שני הצילינדרים על גל הארכובה (שמשקלו הופחת משמעותית) – כמו במנועי וי-טווין. הסידור הזה נותן למנוע עבודה רציפה וחלקה יחסית לסידור קונבנציונלי של 180 או 360 מעלות, מכיוון שבסידור כזה אין בשום רגע מצב בו שתי הבוכנות אינן בתנועה (בנקודה מתה עליונה או תחתונה). אז למה טריומף לא משתמשים פשוט במנוע וי? מעל לסיבות הטכניות של חיסכון במשקל, מקום ומספר חלקים, יש את הסיבה החשובה ביותר – מסורת. הבונוויל הראשון היה טווין מקבילי, ולכן גם הנוכחי כזה. בכל מקרה, הסידור עובד מצוין ונותן למנוע חספוס נעים, והוא שש לטפס במעלה הסל"ד. בסיבוב מצערת מקבלים פעימת כוח נעימה, לפחות עד למהירויות בהן ממילא המחסור במיגון רוח כבר מפריע להנאה.

בשיוט בכביש המהיר הבוני קל לשליטה, ולא רק בזכות המנוע. המשקל הגבוה לא מורגש וקל לשנות את כיוון התנועה או להיכנס לפנייה מהירה. הגלגלים, בקוטר "18 מלפנים ו-"17 מאחור, תורמים לתחושת היגוי ניטרלית וקלה. המתלים של הבוני, צמד בולמי קפיץ מאחור ומזלג קדמי קונבנציונלי בקוטר 41 מ"מ, נוקשים מעט. הם עושים את עבודתם היטב ומצמידים את הצמיגים לכביש, אך במעבר על מהמורות בינוניות ומעלה מורגשת מכה ברורה. כן, אין אלו המתלים המתקדמים ביותר בעולם הדו-גלגלי כיום, והיה אפשר לומר שהם פשרה בין ביצועים לבין עיצוב – אבל אין כאן כל פשרה. העיקר בבוני הוא עיצוב נאמן למקור והמתלים שלו לא מתפשרים על פחות מזה. וביחס להתניה הזו – הם מוצלחים למדי.

במהירויות נמוכות ותמרונים איטיים המשקל של הבוני מורגש יותר. עדיין קל לשלוט בו בעיר, בעיקר בזכות המושב הנמוך ותנוחת הרכיבה הניטרלית, אך מרגישים שהוא לא קליל. בצילומי האופנוע ללא רוכב, למשל, כשאופק מכוונת אותי להזיז את האופנוע מצד לצד, הרגשתי כמו בסדנת קרוספיט (בזכות זה קיבלתי פטור ממכון כושר עד סוף השנה). התרגיל הקשה ביותר היה העלאת הבוני על רגלית האמצע. השילוב של משקל גבוה ותכנון מעט מוזר של הרגלית הקשו על הפעולה – אם כי בסוף תפסתי את השיטה ואז זה היה עדיין מעייף אבל לפחות יותר מהיר.

תחום אחד שבו הבוני מודרני לחלוטין (ושונה מהמקור) הוא הבלמים. כאן אי אפשר היה להמשיך את הקו המקורי עם בלמי תוף. שלושת הדיסקים הצפים עם קליפרים כפולי-בוכנות (ברמבו מלפנים – בשביל המשקל, ניסין מאחור – בגלל המחיר) עושים עבודה מצוינת, עם מספיק כוח עצירה ורגש בשביל

לעצור את בוני על כל כובד משקלו ללא דרמה. וכמובן שיש גם מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS כמחויב על-פי התקן.

אדונים ומשרתים

תנוחת הרכיבה זקופה, אך יש מעט הישענות על הכידון. עובדה זו, בשילוב מושב רחב ונוח, מאפשרים תיאורטית שעות של רכיבה לפני הצורך לעצירה להתרעננות. בפועל כבר לאחר שעה התעייפתי. ולמה? כי המנוע פיתה אותי פעם אחר פעם לפתוח עוד גז, ומעל למאה ועשרים קמ"ש הרוח מתחילה לפסק את הרגליים – מה שמצריך הפעלת שרירים רדומים בשביל להחזיר אותן לחבוק את המיכל. אגב, מאוד נוח להצמיד רגליים למיכל ואין שום דבר בולט – כמו באופנועים רבים בסגנון – שמפריע לרגל להגיע עד למיכל הדלק.

מה שבכל זאת מפריע, פרט לרוח, זה חום המנוע. בשעות הבוקר המוקדמות של דצמבר זה היה ממש נעים, השלמה מצוינת לחימום הכידון. בשעות הצהריים כבר פחות. אני לא רוצה לדמיין איך זה באוגוסט במישור החוף. גם בגוף הרוח מכה, אבל זה פחות מעייף. בשורה התחתונה: אולי המראה של הבוני מהמאה הקודמת, אך חוויית הרכיבה עליו מודרנית לחלוטין. הבוני אולי לא מסעיר, אבל לא תרצו להפסיק לרכוב. מעבר לסטייל ולמבטים של הנהגים מסביב, זהו אופנוע נעים וכיפי לרכיבה המתמסר בקלות ומספק חוויית רכיבה שהרוכבים ב-1959 לא חלמו עליה.

ומה מבחינת אבזור? מודרני או וינטאג'? אז נתחיל מזה שלוח השעונים הקלאסי הוא תרמית – נראה וינטאג׳ אבל ממש לא. שני שעונים אנלוגיים גדולים וברורים, האחד למהירות והשני לסל"ד, ובהם מסודרות במעגל כל נוריות האזהרה, אבל הם כוללים בתוכם, כל אחד, גם צג דיגיטלי קטן וקריא ובו כל המידע הסטנדרטי במאה ה-21: מצב הרכיבה (רגיל / גשם), תצוגת הילוך, דרגת חימום הידיות (או בקרת שיוט בדגמים אחרים), צריכת דלק ממוצעת וטווח נסיעה צפוי עד לתדלוק הבא, כמות הדלק במיכל, וכמובן מדי מרחק מתאפסים. השליטה בכל האינפורמציה הזו מתבצעת מכפתור בודד בצידו השמאלי של הכידון. כפתור נוסף, בצד ימין, שולט על המעבר בין מצב רגיל למצב. לא יצא לנו לבדוק את הבוני על כביש רטוב, אבל לאופנוע עם כל כך הרבה מומנט שמגיע כל כך נמוך – זה לא רעיון רע להוסיף מצב גשם (הממתן את תגובת המצערת) – על אף שיש גם בקרת אחיזה.

כפתורים נוספים על הכידון הם מתג התנעה / דימום, כפתור השליטה על החימום, מאותתים, כפתור להבהוב אור גבוה, וכמובן מתג סטנדרטי לחלוטין לבחירה בין אור רגיל לאור גבוה. אז זהוף שלא. הוא אמנם נראה כמו בורר תאורה סטנדרטי, אבל למעשה הוא בורר בין מצב תאורת יום לתאורת לילה. במצב תאורת יום דולק בפנס הראשי אור בהיר ומסנוור (לשימוש באור יום בלבד). במצב תאורת לילה דולק אור נסיעה רגיל. בשני המצבים מתג האור הגבוה משמש להבהוב וגם להחלפה לאור גבוה. הסידור לא סטנדרטי, ויותר מידי פעמים קלטתי שאני רוכב עם אור גבוה בטעות. סידור שצריך להתרגל אליו. ואם כבר הזכרנו אורות, לטריומף בונוויל T120 תאורת LED היקפית.

את רשימת האבזור סוגר שקע USB מודרני לחלוטין שממוקם מתחת למושב – מה ששומר על המראה הנקי של הבוני אבל פחות פרקטי למי שרוצה להטעין טלפון המורכב על הכידון. בשביל לפתוח את המושב יש לשלוף את המפתח מההצתה ולנעוץ במנעול לצד המושב. הטריומף בונוויל T120 מגיע במספר צביעות יפהפיות, כשאופנוע המבחן הגיע בגרסת השחור מט.

לסיכום, רשימת האבזור של הבוני מכובדת אך לא עמוסה מדי. יש לו את כל מה שצריך ולא דבר אחד מיותר שיפגע בקו הקלאסי של הכלי.

תה מנחה עם סנדוויץ' ועוגה

כתבתי סנדוויץ', לא כריך, כי רציתי לשמור את השם המקורי של המאכל על שמו של הלורד סנדוויץ' המפורסם. והרי נאמנות למקור היא הסיבה לשמה התכנסנו כאן היום – הלא כן קשישא? אך עם כל הכבוד למסורת – צריך לעמת את הבוני עם המתחרים בני ימינו. הרי הבריטים מעולם לא חששו מעימותים.

את המתחרים של הבוני אפשר לחלק לשתי קבוצות. הרויאל אנפילד אינטרספטור 650 והמוטוגוצי V7 עולים שניהם ביחד פחות מהטריומף בונוויל T120. האם הוא טוב פי שניים? קשה לומר. אך עם מנוע גדול משמעותית וגימור מעולה, הוא בליגה אחרת מהם. מבחינת המראה שני המתחרים קרובים למטרה, אך גם פה הנאמנות למקור של הבוני היא בליגה משל עצמה. יתרונם המובהק הוא מחירם, אך מי שיוכל לשלם את ההפרש יקבל תמורה לכספו.

מהצד השני יש את המתחרים באותה קטגוריית מחיר – הדוקאטי סקרמבלר 1100 והב.מ.וו R Nine T. לשניהם יותר הספק ושניהם הרבה יותר מאובזרים ומשוכללים. והמחיר – כמעט זהה לשלושתם. האם הבוני יכול להיות אלטרנטיבה לשני אלו? ובכן, הוא איכותי לא פחות, גם הוא מגיע ממותג אירופאי מוביל, ואמנם הוא לא יכול להתחרות בביצועים או באלקטרוניקה של שני אלו, אבל בעוד הסקרמבלרים המתחרים נותנים פרשנות מודרנית למראה קלאסי, הבוני הוא היחיד שמציע מראה קלאסי אמיתי. ואם זה מה שאתה מחפש אז לא משנה שהניינטי מפיק 30 כ"ס יותר או שהסקרמבלר שוקל 47 ק"ג פחות. אף אחד מהם אינו רפליקה כמעט מדויקת של אח גדול מ-1959. על הנייר הם טובים יותר ויתנו לו בראש בכל כביש, אך נתונים לא תמיד קובעים, ובכלל – לתת בראש זו לא המטרה של קונה הבוני הממוצע.

אפשר לומר שמה שרואים זה מה שמקבלים בטריומף בונוויל T120. אופנוע כולבויניק בעיצוב קלאסי. אין זו גרסה מודרנית לאופנוע קלאסי, אלא שחזור מדויק. אין עוד אופנוע עם מראה כל כך אותנטי וקרוב למקור. איך אמרו בטריומף? קלאסיקה מודרנית. פרט לעיצוב הוא נהנה גם מהמוניטין של השם הוותיק ופורט על כל המיתרים הנכונים של כינור הוינטאג'. 'מותג אייקוני' הוא מונח שחוק, אבל פה הוא מתאים יותר מבכל אופנוע אחר.

אז למי הוא מיועד? מבחינת הדרישות מהרוכב – הן אינן רבות. עם רצועת כוח רחבה, מושב נמוך ופשטות – הבוני יכול להיות אפילו אופנוע מתחילים. לא הבחירה הראשונה שלי לרוכב המתחיל, אבל בהחלט לא בחירה גרועה. למרות האבזור המודרני זהו אופנוע פשוט, אך עם תג מחיר של 113,300 ש"ח הוא מוצר פרמיום-לייף-סטייל שלא כל אחד יוכל להרשות לעצמו. מי שמחפש אופנוע קלאסי עם שם אייקוני, ומוכן לשלם על איכות ללא פשרות, יהנה מאופנוע יפהפה, גמיש, נוח, איכותי ובעיקר – קלאסיקה בריטית.

צילום: אופק דנון

• יתרונות: חוויית רכיבה, כמויות הנאה וחיוכים, סקרנות עוברי אורח, 3 נוסעים, נפח אחסון, אבזור רב
• חסרונות: תופס רוחב נתיב, שימושיות מוגבלת
• שורה תחתונה: הצ'אנג ג'יאנג פקין אקספרס הוא אופנוע מיוחד שמספק חוויית רכיבה יוצאת דופן עם המון חיוכים והנאה; כלי פנאי וטיולים מיוחד
• מחיר: 110 אלף ש"ח
• נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי 649.3 סמ"ק, 66 כ"ס ב-8,000 סל"ד, 6.32 קג"מ ב-7,000 סל"ד, 4 שסתומים לצילינדר, קירור נוזל, הזרקת דלק, 4 הילוכים קדמיים, הילוך אחורי, קלאץ' בתפעול מכאני, שלדת פלדה, בולמים קדמיים קאיאבה בקוטר 41 מ"מ, בולמים אחוריים קאיאבה עם כיוון עומס קפיץ, דיסק קדמי בקוטר 320 מ"מ עם קליפר 3 בוכנות, דיסק אחורי 256 מ"מ עם קליפר בוכנה בודדת, דיסק סירה בקוטר 256 מ"מ עם בוכנה בודדת, מערכת בלימה משולבת CBS, בלם יד מכאני בתפעול מהכידון, אורך 2,235 מ"מ, רוחב 1,655 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, מרווח גחון 167 מ"מ, משקל 365 מ"מ, מיכל דלק 20 ליטרים, צמיגים 4.10X18

צפו בווידאו: צ'אנג ג'יאנג פקין אקספרס 650 במבחן

עריכה: אביעד אברהמי

אם בוחנים את הצ'אנג ג'יאנג פקין אקספרס CJ650 מבחינה טכנית קרה בלבד, הרי שהוא משלב בתוכו את החיסרון הגדול של אופנוע – חשוף למזג האוויר, עם החיסרון הגדול של מכונית פרטית – תופס רוחב של נתיב ונאלץ להיות חלק מהתנועה ולעמוד בפקקים. אבל האופנוע התלת-גלגלי, או נכון יותר האופנוע הזה עם הסירה, הוא משמעותית יותר גדול מסך חסרונותיו, והוא מספק חוויית רכיבה מיוחדת מאוד – עם כמה יתרונות שכנראה שלא תמצאו בכלים דו-גלגליים קונבנציונליים.

לפני כשלוש שנים בוטלה בישראל סוף-סוף תקנה ארכאית שמנעה ייבוא סדרתי של אופנועים עם סירה. משום מה היה אפשר להרכיב סירה מייצור עצמי לקטנועים כאן בארץ, אבל לייבא אופנוע עם סירה לא היה ניתן בלי אישורים מיוחדים. עם שינוי התקנה הגיעו ארצה צמד אופנועים עם סירה: האורל (URAL) הרוסי, והצ'אנג ג'יאנג הסיני – זה שפה במבחן.

האופנוע עצמו הוא אופנוע רגיל לכל דבר ועניין, ואליו מחוברת סירה (Side Car בלעז) עם מערכת של מוטות המחוברים לאופנוע. לסירה יש גלגל משל עצמה, וכן מערכת מתלה לספיגת זעזועים ולהצמדה לקרקע.

המנוע הוא טווין מקבילי בנפח 650 סמ"ק עם 8 שסתומים, והוא מפיק 66 כוחות סוס ו-6.32 קג"מ. הוא בעל ארבעה הילוכים קדמיים בלבד, ועוד הילוך אחורי – שבשילובו מופעלת מערכת של צפצוף, כמו של משאיות. מערכת הבולמים מגיעה מבית קאיאבה, והיא כוללת כיוון עומס קפיץ בצמד הבולמים האחוריים. מערכת הבלמים כמובן הידראולית, היא מחלקת את כוח הבלימה בין שלושת הגלגלים באופן משולב, ויש גם בלם חניה. הגלגלים בקוטר "18, עם חישוקי שפיצים וצמיגים בעלי אוריינטציית שטח – כמו של פעם. נפח מיכל הדלק עומד על 20 ליטרים, והמשקל של כל הדבר הזה עומד על 365 ק"ג – מה שמסביר את הצורך בהילוך אחורי.

המכאניקה פה פשוטה מאוד, שלא לומר ארכאית, ולא תמצאו פה חידושים טכנולוגיים מרשימים. האלקטרוניקה היחידה פה היא מערכת הזרקת דלק שמזינה את צמד הצילינדרים, ומחויבת על-פי תקנות זיהום האוויר המחמירות. אפילו ABS אין, אם כי לא באמת צריך.

מה שכן תמצאו פה זה אבזור, והרבה ממנו, כי זה בדיוק הקטע של האופנוע הזה – אווירה. האופנוע עצמו מצויד במיגון רוח גדול ובלוח שעונים פשוט – חציו דיגיטלי וחציו אנלוגי. מושבי הרוכב והמורכב יושבים על קפיצים עצמאיים, כשלמורכב יש גם ידית אחיזה מלפנים.

בסירה תמצאו מושב מרווח עם משענת, ועם המון מקום לשלוח רגליים לפנים. וכן, מותר להסיע שלושה אנשים, כולל הרוכב, על אופנוע עם סירה. מאחורי הנוסע שבסירה יש תא מטען ענק וננעל שיכול להכיל את כל מה שצריך לפיקניק, ויותר, ומעליו סבל שעליו ניתן להעמיס ציוד נוסף ועליו תמצאו גם גלגל רזרבי שיחליף בשעת הצורך את כל אחד משלושת הגלגלים. גם בחלק הקדמי של הסירה מותקן סבל גדול להעמסת ציוד, כך שמשפחה בת שלוש נפשות יכולה לצאת לקמפינג של שבוע ולקחת איתה על הצ'אנג ג'יאנג את כל הציוד שהיא צריכה – כולל אוכל.

פרט לכל אלו יש פנסי ערפל על הסירה – שניים תחתונים LED ועוד אחד עליון הלוגן, כששלושתם מופעלים מבית מתגים שנמצא בשליטת הנוסע בסירה, ולצד מתגי ההפעלה יש גם שקעי טעינה 12V ו-USB. יש גם פנסים קדמי ואחורי, וכן מאותתים, על הסירה עצמה – LED כמובן – שמעוצבים בצורה של מטול רקטות, אולי כמחווה לאופנועים עם הסירה של מלחמת העולם השנייה.

רכיבה על אופנוע עם סירה היא חוויה אחרת לגמרי מאשר על דו-גלגלי, והיא דורשת זמן הסתגלות לפעולות השונות – ובעיקר להיגוי. רוכבי דו-גלגלי מכירים את המושג 'היגוי נגדי' או 'היגוי הפוך' – שבה מפעילים כוח על הכידון כאילו בכיוון ההפוך על-מנת לקבל הטיה של האופנוע. ובכן, כאן זה לא עובד – פשוט כי אופנוע עם סירה לא נוטה על צידו אלא נשאר מאונך לקרקע. המשמעות היא שההיגוי פה הוא רגיל – כלומר מסובבים את הכידון לכיוון שאליו רוצים לפנות, ממש כמו מכונית, וזו פעולה שדורשת כוח – והרבה מאוד ממנו – במיוחד ככל שהמהירות עולה או שהפנייה יותר חדה. אחרי רכיבה על הצ'אנג ג'יאנג ממש מרגישים את השרירים בזרועות, שעבדו היטב.

אלמנט נוסף שאליו רוכבי דו-גלגלי צריכים להתרגל הוא ממד הרוחב העצום בחלקו הימני של האופנוע – שמכתיב את מיקום הרוכב בחלק השמאלי של הנתיב ולא כפי שהוא רגיל. כמובן בהנחה שהרוכב לא רוצה לפגוע בעצמים שונים שנמצאים בצד ימין של הנתיב, ואל תשאלו איך אנחנו יודעים.

הרכיבה על הפקין אקספרס היא איטית, והיא ההפך הגמור מהדינמיות של דו-גלגלי. ראשית, כאמור, אופנוע עם סירה תופס רוחב של נתיב שלם – ממש כמו מכונית פרטית. מה שאומר שנוסעים עם התנועה ונעמדים איתה בפקקים. המהירות המרבית אמנם יכולה לעבור את ה-100 קמ"ש בהילוך הרביעי, אבל זו לא מהירות שנעימה לאופנוע ולרוכב. תאמינו או לא – 70 קמ"ש זו מהירות השיוט הנוחה, בהילוך רביעי, בכביש המהיר. במהירות הזו הכל שט על מי מנוחות, וכמות החיוכים בלתי נתפסת – לא רק של הרוכב ושל הנוסעים מאחוריו ובסירה, אלא של כל מי שרואה את המכונה על הכביש. לא זכור לנו אופנוע שמשך כל כך הרבה מבטים, צפירות ושיחות מעוברי אורח וממשתמשי הדרך האחרים. דוגמאות: נהג שצפר לנו על כביש 44 וביקש לבוא לשבת בסירה, נהגת שעצרה אותנו בתחנת הדלק, התעניינה אם זה אופנוע חדש או משופץ, ושאלה כיצד ניתן לרכוש, ואפילו ילדים שביקשו להצטלם בתוך הסירה כשהחנינו במרכז העיר. אופנוע הסלפי המושלם.

וזה בדיוק העניין של הצ'אנג ג'יאנג פקין אקספרס 650: אווירה, ואם תרצו אז אפילו אסקפיזם. אופנוע שעליו עולים כדי להתנתק מחיי היום-יום ולקבל כמות אין-סופית של חיוכים – גם של הרוכב וגם של הסביבה. הוא איטי ומסורבל, והביצועים שלו קרובים לאלו של אופנועים משנות ה-50 של המאה הקודמת, אבל כמות החיוכים שהוא מספק היא ביחס הפוך לביצועים שלו – כלומר אין-סופיים. זה הקסם הגדול של האופנוע הזה.

מחירו של הצ'אנג ג'יאנג פקין אקספרס 650 נקבע בישראל על 110 אלף ש"ח (כ-15 אלף אירו באירופה). במחיר הזה מקבלים מעט טכנולוגיה, אבל הרבה מאוד ברזלים והרבה מאוד אבזור, ובעיקר הרבה מאוד אווירה. זהו לא אופנוע פרקטי שאמור לשמש ככלי תחבורה יום-יומי, אלא אופנוע לסוף שבוע שייקח משפחה קטנה על ציודה לטיולים רגועים ומהנים ברחבי הארץ – כולל בשבילים קלים בשטח, וישמש ככלי פנאי להנאה ולחיוכים. אופנוע אווירה. אנחנו לגמרי היינו רוצים גם אחד כזה אצלנו בחניית החלומות, יש לנו מה לעשות איתו.