ד.ל.ב מוטוספורט, יבואנית ק.ט.מ לישראל, משיקה בישראל את צמד האופנועים המעודכנים מסדרת ה-1290 סופר דיוק המרשימה – ה-1290 סופר דיוק R בגרסת EVO המאובזרת, וה-1290 סופר דיוק GT המחודש.
1290 סופר דיוק R אבו
ק.ט.מ 1290 סופר דיוק R אבו
ספינת הדגל בליין אופנועי הכביש של ק.ט.מ והאופנוע הספורטיבי ביותר כיום בליין הדגמים של היצרנית הקטומה הוא ה-1290 סופר דיוק R. בשנת 2020 הדגם יצא בגרסתו השלישית, כשבק.ט.מ בנו מסביב למנוע ה-1,301 סמ"ק אופנוע חדש לחלוטין. זה אומר שלדה חדשה, מתלים חדשים כולל זרוע אחורית חדשה, מכלולי שלדה מהטופ שיש לתעשייה להציע, ומערכת אלקטרוניקה סופר-מתקדמת הכוללת כמעט את כל מה שאפשר לזרוק על אופנוע כביש. בגרסה זו הבולמים של WP מדגם APEX, עם כיוונים מלאים מלפנים ומאחור.
בחודש נובמבר האחרון חשפו בק.ט.מ גרסת 'אבו' (EVO) אשר מחליפה את הבולמים ההידראוליים בבולמים חשמליים סמי-אקטיביים של WP מסוג APEX שמגיעים מה-1290 סופר דיוק GT וכוללים שלושה מצבים: נוחות, עיר וספורט. כתוספת ניתן לרכוש את חבילת 'Suspension Pro' המוסיפה עוד שלושה מצבי תכנות. ניתן לכוון את הבולמים למצב מסלול (Track), מצב מתקדם (Advanced) הכולל בתוכו 8 מצבים, ומצב אוטומטי עם אלגוריתם הדואג לתת מענה לסגנון ולמתווה הרכיבה. חבילת הפרו גם דואגת לכיוון עומס קפיץ אוטומטי, ויש גם אנטי-דייב הדואג למנוע שקיעה של המזלג תחת בלימה חזקה – כשלפונקציה זו יש אופציית ביטול.
מנוע ה-LC8 וי-טווין בנפח 1,301 סמ"ק עם 75 מעלות בין הצילינדרים מפיק הספק מקסימלי של 180 כ"ס ב-9,500 סל"ד ומומנט העומד על 14.27 קג"מ. ניתן להוסיף בתשלום פונקציית ניהול מנוע למסלול ולביצועים. הבלמים הקדמיים מציעים קליפרים רדיאליים מונובלוק של ברמבו מדגם Sylema על דיסקים בקוטר 320 מ"מ. הצמיג האחורי, אגב, במידה 200/55ZR17. בגרסת אבו מקבלים גם מצערת קצרה יותר – לתגובת מצערת מהירה – עם סיבוב של עד 65°, שהם 7 פחות מהגרסה הרגילה. גרסה זו מוסיפה עוד 2 ק"ג למשקל הכללי.
מבחינת אלקטרוניקה, ה-1290 סופר דיוק R מציע מערכת למדידת אינרציה IMU של בוש ב-6 צירים, ויש 4 מצבי ניהול מנוע ואופנוע – גשם, כביש, ספורט ומסלול (מסלול הוא אופציונלי) – כשכל אחד מהם משפיע על המערכות והבקרות כמו ה-ABS להטיה (כולל מצב סופרמוטו), בקרת האחיזה מהדור האחרון של ק.ט.מ, בקרת הווילי ובקרת ההחלקה. יש כמובן קוויקשיפטר לשני הכיוונים, פנסי LED, ויש מסך TFT צבעוני בגודל "5, שכמובן מתממשק לטלפון הסלולרי.
1290 סופר דיוק GT
ק.ט.מ 1290 סופר דיוק GT
הגרנד-טורר הגדול של ק.ט.מ, ה-1290 סופר דיוק GT, הוצג בשנת 2016 והיה תצוגת תכלית של ק.ט.מ. תצוגת תכלית גם בגלל כמויות האלקטרוניקה, הגאדג'טים והפינוקים שהאופנוע הזה סיפק לרוכב, אבל בעיקר מפני שזו הייתה הדרך של ק.ט.מ להראות שהיא שחקן חשוב במגרש של הגדולים – אופנועי הכביש הגדולים והאיכותיים. שנתיים לאחר מכן שודרג הדגם וקיבל יותר כוח ויותר אלקטרוניקה.
בנובמבר האחרון חשפו בק.ט.מ דגם חדש ל-2022, עם אותם השינויים המשמעותיים של הגרסה האחרונה של ה-1290 דיוק R. כך למשל, מנוע ה-LC8 וי-טווין בנפח 1,301 סמ"ק ו-75 מעלות בין הצילינדרים, קיבל גל ארכובה חדש וקל יותר ועם מזרקים חדשים. ההספק המקסימלי יורד מ-180 כ"ס ל-175 כ"ס ב-9,750 סל"ד והמומנט המקסימלי עומד על 14.33 קג"מ ב-7,000 סל"ד. המנוע משמש כגורם נושא עומס מרכזי, וכך למשל הזרוע האחורית החד-צדית מעוגנת ישירות אליו, ויש מערכת לינקים פרוגרסיבית.
מערכת הבולמים היא החשמלית סמי-אקטיבית של WP APEX בעלת הכיוונים המלאים מלפנים ומאחור עם מצבי תכנות מובנים. והבלמים הקדמיים מקבלים קליפרים רדיאליים מונובלוק של ברמבו מדגם Stylema, על דיסקים בקוטר 320 מ"מ. יש אפשרות לכוון את הכידון בכמה מצבים – כמו גם את הרגליות והמשקף הקדמי
מבחינת אלקטרוניקה, יש מערכת למדידת אינרציה IMU של בוש ב-6 צירים, ו-3 מצבי ניהול מנוע ואופנוע – גשם, כביש וספורט – כשכל אחד מהם משפיע כעל המערכות והבקרות כמו ה-ABS להטיה, בקרת האחיזה מהדור האחרון של ק.ט.מ, בקרת הווילי ובקרת האחיזה. יש קוויקשיפטר לשני הכיוונים, פנסי LED ומסך TFT צבעוני בגודל "7, שכמובן מתממשק לטלפון הסלולרי ומכיל גם מערכת ניווט מובנית. בנוסף, גם בית המתגים שמפעיל את ממשק המשתמש של מסך ה-TFT חדש מהדור האחרון של ק.ט.מ. לבסוף, יש ידיות רוכב מחוממות.
בב.מ.וו מציגים גרסת 50 שנה מיוחדת וצהובה מאוד של ה-M1000RR, לציון השנים מאז הקמת חטיבת M – חטיבת הביצועים המיוחדת.
ב.מ.וו M1000RR בגרסת 50 שנה
חטיבת הביצועים המיוחדת של ב.מ.וו (BMW M GmbH) הוקמה לפני 50 שנה, בשנת 1972. חטיבה זו מוכרת בעיקר במחלקת הרכבים של ב.מ.וו, עם גרסאות קצה מיוחדות וספורטיביות. לפני כשנתיים הציגו ב.מ.וו – לראשונה באגף הדו-גלגלי של החברה – גרסת קצה של ה-S1000RR הספורטיבי: ה-M1000RR – גרסה אקזוטית מוכוונת מסלול של ה-S1000RR, עם 212 כ"ס, 192 ק"ג ו-306 קמ"ש.
לציון יובל השנים מציגים בב.מ.וו גרסת 50 מיוחדת, שבולטת בראש ובראשונה בצבע צהוב סאו פאולו (Sao Paulo), שיהיה הצבע היחיד בו תגיע הגרסה. עוד תוספות הם מיתוג לגרסה המיוחדת, מערכת מדידת הקפה מבוססת GPS, כיסוי מושב אחורי, חבילת קרבון המוסיפה על הקרבון של הגרסה הרגילה גם את הכנף הקדמית והאחורית, החלק העליון של הפיירינג, כיסויי מיכל הדלק, כיסוי השרשרת וכיסוי גלגל השיניים. יש את חבילת ה-M milled שכוללת מגני מנוע מאלומיניום, ידיות מתקפלות, מגן ידית בלם וסט רגליות למורכב. יש גם זרוע אחורית מלוטשת ושרשרת מחוזקת.
מחיר הגרסה המיוחדת הוא 37,560 אירו, שזה שווה בדיוק למחיר גרסת ה-M יחד עם חבילת ה-M, רק שכאן יש את הצביעה המיוחדת.
הבימוטה V-DUE 500 היה הבימוטה היחיד שהכיל מנוע של בימוטה, ועוד איזה מנוע – דו-פעימתי בנפח 500 סמ"ק עם הרבה כוח ומעט משקל; רק חבל שהטכנולוגיה לא החזיקה מעמד, ורוב הרוכשים החזירו אותו לחברה.
שמונה שנים לקח למהנדסי בימוטה להשלים את בניית המנוע של ה-V-DUE. בשנת 1997 הציגו בבימוטה דגם גרנד פרי לכביש, בעידן בו הקטגוריה השולטת הייתה ה-500 סמ"ק יורקי העשן. כל דגמי בימוטה מכילים מנועים של יצרנים אחרים, בעוד שכאן המנוע היה טהור מבית. מנוע וי-טווין בנפח 499 סמ"ק, מקורר נוזל, 110 כוחות סוס ב-9,000 סל"ד ו-9.2 קג"מ ב-8,000 סיבובים לדקה, עם מערכת ההזרקה הישירה הסדרתית (עד כמה שבימוטה זה סדרתי) הראשונה במנוע שתי פעימות, וזאת במטרה ליישר קו עם תקנות זיהום האוויר של סוף שנות ה-90 ולאפשר ל-V-DUE רישוי כביש.
בימוטה V-DUE
מסביב למנוע השקיעו בבימוטה בשלדת צינורות מאלומיניום קשיח וקל, אותו חומר שממנו נבנתה הזרוע האחורית. המזלג ההפוך של פאיולי היה בקוטר 46 מ"מ עם יכולות כיוונון מלאות, כמו גם הבולם האחורי של אוהלינס. היו בלמי ברמבו וחישוקי 17″ עם מידות צמיגים של 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור. המשקל היבש עמד על 176 ק"ג, מיכל הדלק הכיל 20 ליטרים, והמהירות המרבית עמדה על 265 קמ"ש.
עד כאן הכל טוב ומעורר תאבון, ובבימוטה קיוו למלא את קופת המזומנים עם 500 היחידות שהתכוונו לייצר במחיר של 30 אלף דולר ליחידה. אך לא כך היה המצב, כשמתוך 340 הרוכשים הראשונים הוחזרו לבימוטה כמעט כולם – דוגמה מאנגליה: 10 כלים מתוך 15 חזרו למפעל. החזרת הכלים במימון בימוטה והחזרת הכסף לרוכשים העמידה את בימוטה על סף פשיטת רגל. הרוכשים התלוננו כמעט על הכל – מנועים שלא מתפקדים מתחת ל-5,000 סל"ד ולא מספקים את כל הכוח במעלה הסל"ד. נזילות מכל מקום, בעיות אלקטרוניקה וחשמל, וחלקי פלסטיק שנסדקים. גם המגזינים שבחנו את הבימוטה לא ממש הרגישו שהוא אופנוע מרוץ לכביש. המנוע לא עמד ברמה של המכלולים, והמחמאות צפו רק כשברגע נדיר שבו הכל תפקד כמו שצריך.
אחד המהנדסים שהיה אחראי על הפרויקט רכש בעצמו את כל הכלים שהוחזרו, יחד עם החלקים והזכויות. הוא יצר לעצמו סדנא שהחליפה את רוב המנועים המוזרקים בקרבורטורים, עם מנוע חזק יותר, ומכר עשרות יחידות בתחילת שנות ה-2000 לאספנים כאלו ואחרים.
נתונים טכניים: מנוע L-טווין, 937 סמ"ק, 110 כ"ס ב-9,250 סל"ד, 9.48 קג"מ ב-6,500 סל"ד, יחס דחיסה 13.3:1, 4 שסתומים לצילינדר, קירור נוזל, הזרקה עם מצערות חשמליות, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק בתפעול הידראולי, שלדת מסבך משולשי פלדה, מזלג הפוך של קאיאבה בקוטר 46 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 230 מ"מ, בולם יחיד של קאיאבה, כיוונים מלאים, מהלך גלגל 220 מ"מ, דיסקים קדמיים 320 מ"מ, דיסק אחורי 265 מ"מ, גובה מושב 885 מ"מ, מרווח גחון 250 מ"מ, בסיס גלגלים 1,608 מ"מ, משקל מלא 223 ק"ג, מיכל דלק 21 ל' (עם אופציה למיכל נוסף של 8 ל' בזנב), צמיגי פירלי סקורפיון ראלי STR 90/90-21, 150/70-18
אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות עם 6 מצבי רכיבה, חיישן מדידת אינרציה IMU ב-6 צירים, בקרת אחיזה ב-8 מצבים, בקרת ווילי, מערכת ABS להטיה ב-4 מצבים, קוויקשיפטר, מסך TFT צבעוני בגודל 5″ עם קישור בלוטות' לסלולר, פנסי LED היקפיים, שקע USB לטעינה
דוקאטי דזרט X
בדוקאטי מפציצים עם דגם ראשון שמגיע עם חישוק 21″ מלפנים וצועק בקול שהוא יכול להתמודד עם כולם גם בכביש וגם בשטח. מעל הכל הוא מביא עיצוב רטרו מודרני יפהפה לצד מכניקה ואלקטרוניקה ברמה גבוהה. הקולגות שלנו ביוון רכבו עליו בהשקה העולמית בסרדיניה והתאהבו בדזרט X לגמרי.
על הדוקאטי דזרט X אנו יודעים כבר תקופה ארוכה, מאז הוצג בתערוכת מילאנו 2019, כשבשבועות שקדמו להשקה שוחררו סרטוני שטח ומוטוקרוס מרשימים. הדזרט X נועד לשחזר את הימים המפוארים של הקאג'יבה אלפנט 900, אשר התבסס על אופנועו של אדי אוריולי שניצח את המרוץ בשנת 1990 ובשנת 1994 על-גבי הקאג'יבה, ולהכניס את דוקאטי לסגמנט האדוונצ'ר-ראלי בעידן המודרני. דגם הקונספט שהוצג בתערוכה כלל את המנוע מקורר האוויר של המונסטר 1100 – לא מה שהגיע לדגם הסדרתי, ומערכת מתלים מוגבהת ומוארכת בהתאם לייעוד הצפוי. הדוקאטי דזרט X לוקח את מאפייני עיצוב הרטרו עם צמד הפנסים העגולים מלפנים, ומעניק פרשנות מודרנית ומרעננת בתוך סגמנט אופנועי האדוונצ'ר.
העיצוב הוא המרכיב הראשון שרואים, וההשראה, כאמור, מגיעה היישר משנות ה-90. היקף צמד הפנסים העגולים משמש כתאורת יום (DRL), בעוד מתג נפרד מפעיל את הפנסים המרובעים הפנימיים. המשקף מקובע, קטן ואינו מתכוונן אך מספק הגנה יעילה מהרוח במהירויות כביש גבוהות. מיכל הדלק הגדול (21 ל') משתפל למטה וגם מגן על המנוע. הוא עשוי מאלומיניום לטובת חסכון במשקל, אך זה יכול להיות חסרון במקרה של נפילה או מכה. יש אופציה להתקנת מיכל דלק נוסף בזנב האופנוע, שמוסיף 8 ליטרים של דלק ו-40% טווח רכיבה. פנס הבלימה האחורי מהבהב ברגע שהרוכב מבצע בלימת חירום על מנת להתריע לנהגים מאחור.
לראשונה מדוקאטי – אופנוע אדוונצ'ר-ראלי עם חישוקי "21 ו-"18
בשנת 2016 הוצגה גרסת אנדורו למולטיסטראדה 1200, שלראשונה בסדרה הציעה חישוקי שפיצים בקוטר "19 קדמי ו-"17 אחורי עם צמיגים במידות וחתך של אופנועי אדוונצ'ר, במקום גלגלי ה-"17 הספורטיביים של המולטיסטראדה המקורי. כל האופנוע הותאם לקונספט החדש – החל מהמתלים, דרך מערכות האלקטרוניקה, ועד עבודת הגוף והפלסטיקה. עד לדזרט X זה היה הדגם 'הכי שטח' של דוקאטי. בדזרט X יש, לראשונה בדוקאטי אי-פעם, גלגל 21″ מלפנים ו-18″ מאחור, לטובת ולהדגשת ייעוד השטח.
המנוע שנבחר לכאן נלקח מהמולטיסטראדה V2 העדכני, כאשר לא רק האפשרות להשתמש בפלטפורמת מנוע קיימת שיכולה להוזיל עלויות, אלא גם החלקות והשימושיות של המנוע והיכולת להשתמש בו בסל"ד נמוך ובינוני – תכונה שחשובה ברכיבת שטח. גם המרווח של 15,000 ק"מ בין הטיפולים הכריע את הכף. מנוע ה-L טווין טסטהסטרטה 11° בגרסתו האחרונה מוכר מדגמי ה-950 של דוקאטי השונים (מונסטר, מולטיסטראדה, סופרספורט), וכאן שני ההילוכים הראשונים קצרים יותר (14.3% ו-8.7% בהתאמה) וההילוך השישי ארוך יותר בשן אחת. יחס ההעברה הסופי קצר יותר ויחס הדחיסה גבוה מעט יותר.
השלדה שונה מאוד מהמולטיסטראדה המקביל בכל פרמטר, ולמעשה ניתן לומר שהיא חדשה לגמרי. שלדת הזנב, אגב, יכולה לשאת משקל כולל של עד 250 ק"ג, לרוכבים שמתכננים להעמיס ציוד לרכיבה ארוכה. על קוטר החישוקים כבר כתבנו, והדגשנו שזה מפריד את הדזרט X מדגמי האדוונצ'ר-תיור (כמו המולטיסטראדה) ומביא אותו לקטגוריה של האדוונצ'ר-ראלי שמתחיל מהאפריליה טוארג 660 והטנרה 700 ומסתיים בדגמים הבכירים מאירופה, של ק.ט.מ, הוסקוורנה וטריומף. בולמי הקאיאבה האיכותיים מספקים בהתאמה מהלך של 230 מ"מ דרך מזלג הפוך בקוטר 46 מ"מ ו-220 מ"מ מאחור – שניהם מתכווננים במלואם בצורה מכנית (מה שמשאיר מקום לגרסת S משוערת ועתידית שתציע בולמים אלקטרוניים סמי-אקטיביים). מהלך הבולם מציב את הדוקאטי קרוב לראש הרשימה (הטוארג והק.ט.מ מציעים 240 מ"מ של מהלך).
מתחרה חזק בסגמנט האדוונצ'רים הקרביים לשטח
בשטח המהיר והקשה שאנשי דוקאטי הובילו אותנו בו, הבולמים הפגינו יכולות גיהוץ טובות ככל שהקצב עלה. הכיול היה נוקשה יחסית, ובהשקה לא היה הרבה זמן לכייל את הבולמים לכל רוכב. מה שכן, הם ספגו כל דבר שהשלכנו עליהם ושמרו על הקו של הדזרט X ורוכבו בכל הזמן. המזלג נתן תחושה רכה יותר מאשר הכיול של הבולם האחורי, מה שגרם למעט נענועי ראש (שנבלמו על-ידי משכך ההיגוי שאינו מתכוונן), אך להרגשתנו ניתן להביא לכיול מאוזן יותר. מה שהגביל את הכלי בדרכי העפר הקשים של סרדיניה לא היו המכלולים או המנוע, אלא צמיגי הפירלי סקורפיון ראלי STR, שלא הצליחו לייצר אחיזה בהאצה או בלימה על המצע האמור. הצמיגים הללו הם פשרה מעולה, אך צמיגי שטח ראויים ישדרגו משמעותית את יכולות השטח של הדזרט X ויאפשרו לרוכב לנצל טוב יותר את יכולות השטח הגבוהות של הכלי.
לטובת השטח מערכות האלקטרוניקה מוסיפות לארבעת המצבים הקלאסיים (גשם עם 75 כ"ס, עיר, כביש וספורט עם מלוא 110 כ"ס) עוד שני מצבים – 'אנדורו' ו'ראלי'. כל מצב משפיע ומתאים את שאר המערכות, כאשר לרוכב יש אפשרות להתאים אישית את המצבים דרך מסך ה-TFT החדש והמרשים. שימו לב, אגב, שאין מוט נוסף להתקנת מערכת GPS נילוות. מצב ראלי, שמשחרר כמעט לגמרי את הבקרות ואת ה-ABS על הגלגל האחורי, משנה את הפרמטרים במסך ומגדיל את הנתונים של המהירות, מצב ההילוך וגם מספק מערכת ניווט עם חיצים ומרחקים – כמו בספר דרך של אופנוע ראלי. מצב 'ראלי' מספק את מלוא הסוסים של המנוע ובו רכבנו ברוב המקומות, עד שכאמור הצמיגים הגבילו את הקצב. מצב אנדורו, שמפחית ל-75 כ"ס, קצת יותר הסתדר עם הצמיגים. המנוע גמיש ונעים מאוד בשטח, וניתן להתגלגל בהילוכים גבוהים ללא כל מאמץ, יחד עם יכולת משיכה טובה מאוד. מצאנו שאם ננסה להאיץ בהילוך חמישי במהירות שהיא פחות מ-50 קמ"ש זה לא יעבוד, האופנוע פשוט לא יאיץ. לשם כך טוב לדעת שהשימוש במצמד הוא נוח וחלק, וההילוכים עוברים בקלות גם עם הקוויקשיפטר.
מהנה מאוד גם בכביש
בדוקאטי השקיעו רבות בממשק של הרוכב עם הכלי ברכיבת שטח. קל ונוח מאוד לשלוט על הדזרט X ועל הגלגל הקדמי במצב עמידה והרוכב נמצא בתנוחה ניטרלית ונוחה. המעבר בין מצב ישיבה לעמידה גם כן קל מאוד. גם הרגליות נוחות ורחבות, וניתן בקלות להוציא את הגומיות שעוטפות אותן לטובת אחיזה מוגברת למגף בשטח. היכולת של הכלי מוחקת את כל 202 הק"ג היבשים ולא מרגישים אותם בשטח. השליטה בכלי, יכולת הגיהוץ של המתלים, ההתנהגות הניטרלית – כולם הופכים אותו לכלי טוב מאוד בשטח.
כל המחמאות ממשיכות גם לכביש. השליטה, הנוחות, היציבות – כל זה קיים גם שם. מערכות ניהול המנוע מאפשרות את המעבר בין 75 כ"ס מוגבלים במצב גשם, ל-95 כ"ס במצב עיר, לכל ה-110 כ"ס במצב כביש והוספת תגובת מצערת מהירה במצב ספורט. הגנים של דוקאטי בהחלט באים לידי ביטוי בכבישי ההרים המפותלים מצפון לסרדיניה, ולא מופרעים מקוטר החישוק הקדמי. הבלמים, ברמבו עם קליפרים M50 בעלי ארבע בוכנות, מספקים יכולת גבוהה ותגובה מיידית, ללא כל התעייפות. הכידון מסובב מעט קדימה לשימוש במצב עמידה בשטח, וגילינו שזה מעייף את הזרועות ברכיבת כביש ארוכה. ניתן כמובן למצוא את האיזון בין שני המצבים.
אפשר לומר שבדוקאטי יצרו כלי אדוונצ'ר-ראלי מרשים מאוד שנראה מעולה (מגיע בשלב זה רק עם בגרסה לבנה), שולט בכל סוגי השטח בהם רכבנו, מכסה מרחקים ארוכים בנוחות ובניחוחות על הכביש, ומספק ערימות של הנאה בכבישים המפותלים. אנחנו מאוד התרשמנו מהדזרט X. מחירו באירופה עומד על 18,600 יורו, כאשר מחירו בישראל נקבע על 120 אלף ש"ח כמחיר השקה. אנחנו בהחלט מחכים לבחון אותו, בקרוב מאוד, פה בישראל ולראות אם המכונה המרשימה הזאת יכולה להתמודד גם עם הדרישות התובעניות של רוכבי אדוונצ'ר ישראלים.
בהוסקוורנה חושפים ל-2023 דור חדש לדגמי המוטוקרוס, כשבראש השינויים מעבר למערכת הזרקת דלק בדגמים הדו-פעימתיים, התנעה חשמלית, מנוע משופר, שלדה קלה יותר וגרפיקה עדכנית – בדיוק כמו השינויים בדגמי המוטוקרוס של ק.ט.מ שהוצגו לאחרונה.
בסמוך להצגת דגמי המוטוקרוס לשנת 2023 של ק.ט.מ מציגים בחברה את דגמי המוטוקרוס של מותג הוסקוורנה, שכידוע הוא מותג של ק.ט.מ, ומשתמש באותה הטכנולוגיה. גם כאן מדובר על דור חדש לגמרי שמציג רשימת שיפורים ושינויים המתחילה בהחלפת הקרבורטורים בדגמים הדו-פעימתיים למערכות הזרקה (אל גוף המצערת ולא אל תא המעבר כמו בדגמי האנדורו TPI), שיפורי מנוע בדגמי הארבע פעימות, שלדה חדשה, בולמים חדשים, גרפיקה עדכנית, ושיפור ממשק הרוכב עם הכלי. בניגוד לק.ט.מ, כאן לא מוצגת גרסת 300 סמ"ק דו-פעימתית. נזכיר, שלפני כחודש הציגו בהוסקוורנה את דגמי המיני-מוטוקרוס החדשים.
דגמי המוטוקרוס של הוסקוורנה ל-2023 – דור חדש על בסיס ק.ט.מ
המנועים בשני הדגמים הדו-פעימתיים (125 ו-250 סמ"ק) מקבלים מערכת הזרקת דלק EFI (ר"ת Electronic Fuel Injection) יחד עם מתנע חשמלי וגוף מצערת חדש בקוטר 39 מ"מ של קייהין, כשמזרקי הדלק יושבים על גוף המצערת עצמו ולא בפתח המעבר כמו במערכת ה-TPI של דגמי האנדורו. ייתכן שבשנת 2024 דגמי האנדורו הדו-פעימתיים של הוסקוורנה יקבלו גם הם את השינוי הזה. בגזרת האלקטרוניקה יש מערכת ניהול מנוע עם שני מצבי כוח, בקרת זינוק, בקרת אחיזה (שתי הבקרות האלו רק בדגמי הארבע פעימות), וחיישן התהפכות שמדומם את המנוע אחרי נפילה או התרסקות. יש ראש מנוע חדש בכל הדגמים וגיר חמישה הילוכים חדש וחלק יותר של Pankl. גם בדגמי הארבע פעימות – מערכת ההילוכים כוללת קוויקשיפטר להעלאת הילוכים בין ההילוך השני עד החמישי, הניתן גם לביטול בלחיצת כפתור על הכידון.
הדור החדש כולל שלדה חדשה – חזקה וקלה יותר. יש קשיחות מוגברת באזור ראש ההיגוי עם משולשים חזקים ועמידים יותר, ודגש על שיפור אזור חיבור הבולם האחורי. שלדת הזנב בנויה מ-60% פוליאמיד ו-40% אלומיניום, קלה וקשיחה יותר, ושוקלת 1.8 ק"ג. הזרוע האחורית חדשה וקלה יותר ב-190 גרם. מזלג ה-WP XACT AER בקוטר 48 מ"מ מלפנים קיבל כיול מחודש עם שיפור הפרוגרסיביות בחלק האחרון של המהלך, כאשר בולם ה-XACT האחורי קצר יותר באורכו (אך עדיין מאפשר 300 מ"מ מהלך גלגל בשל שינוי נקודת העיגון של הבולם), קל יותר ומספק יותר עמידות לפריצות שמן וחדירת אדמה. יש גם ברז עומס קפיץ חדש השנה. דגמי 2023 יגיעו עם כידון ProTaper, מערכות מצמד של ברמבו וצמיגי דאנלופ GEOMAX MX33.
כנהוג בהוסקוורנה, דגמי המוטוקרוס מקבלים את העדכונים והחידושים שנה לפני דגמי האנדורו, וזה אומר שאנו צופים שהשינויים האלו יגיעו כדור חדש לדגמי האנדורו בשנת 2024 – מה שמסביר את מיעוט השינויים בדגמי האנדורו של 2023 שהוצגו לאחרונה.
דגמי המוטוקרוס של הוסקוורנה לשנת 2023 יגיעו לישראל החל מחודש אוגוסט, כמובן ברישוי אפור.
הוסקוורנה TC125 דגם 2023 – הזרקת דלק לגוף המצערתהוסקוורנה FC250 דגם 2023הוסקוורנה FC250 דגם 2023הוסקוורנה FC250 דגם 2023המנוע של ה-TC125 – כולל גוף המצערתהמנוע של ה-TC125 – כולל גוף המצערתהמנוע של ה-TC250 – כולל גוף המצערתהמנוע של ה-TC250 – כולל גוף המצערתמחשב ניהול המנוע של דגמי ה-2 פעימות
סוזוקי הודיעו על פרישה מאליפות ה-MotoGP, זאת לאחר שזכו באליפות בעונת 2020. מה באמת עובר על החברה שלא נמצאת באף אליפות מרכזית – כביש או שטח – ושלא חשפה אף דגם חדש באמת במשך תקופה ארוכה?
לאחר מסכת שמועות שרצו בפאדוק של אליפות ה-MotoGP, הודיעו בסוזוקי באופן רשמי על קיום משא ומתן מול דורנה (החברה שמפיקה את האליפות) שיוביל לפרישה מלאה בסוף העונה הנוכחית. להבדיל מהפרישה בעונת 2012, שנועדה לבניית אופנוע מרוץ מוביל (סוזוקי חזרו בעונת 2015), כאן בסוזוקי מתרצים את הפרישה במצב הכלכלי הנוכחי והצורך בלנייד את הכספים שמושקעים בחטיבת המרוצים לכוח אדם ופיתוחים טכנולוגיים. אגב, נכון להיום יש לסוזוקי חוזה עד לסוף שנת 2026, וכעת מדובר על משא ומתן מול דורנה לשחרור מהחוזה. דורנה מצידם טרם הגיבו להחלטה, אך הרוכבים ואנשי הצוות האחרים כבר מנהלים שיחות בקבוצות אחרות.
בסוזוקי נכנסו למרוצים עולמיים בשנת 1960, בתקופת מרוצי האי-מאן, והניצחון הראשון הגיע בשנת 1962 עם Ernst Degner, שגם זכה באליפות ה-50 סמ"ק באותה השנה. לסוזוקי יש 7 אליפויות בקטגוריה הבכירה, החל מ-1976 ו-1977 עם בארי שין, 1981 עם מרקו לוקינלי, 1982 עם פרנקו אונצ'יני – כולם רוכבים על הRG500. בשנת 1993 עם קווין שוונץ על ה-RGV500, וב-2000 עם קני רוברטס ג'וניור. האליפות האחרונה הגיעה בשנת 2020 עם חואן מיר וה-GSX-RR, כשבן קבוצתו, אלכס רינס, סיים במקום השלישי את העונה.
קבוצת סוזוקי – סוגרת את השערים ב-MotoGP
בעונת 2017 ביקרנו את פאדוק סוזוקי בסבב באסן וראינו בעיניים את סדר הגודל הנדרש להפקה. ידוע שמאחורי כל רוכב עומדת אופרציה גדולה, אבל ה-MotoGP עבר בעשורים האחרונים מטמורפוזה אדירה והפך למערכת אדירה של הפקה בין-לאומית, עם אינספור זרועות, כללים, תקנות, ובעיקר כסף. הרבה מאוד כסף. גם כסף שיוצא, אבל בעיקר כסף שנכנס. דורנה, החברה המפיקה את מרוצי ה-GP, התאימה את ה-MotoGP לרוח התקופה והפכה אותו למקצועי, צבעוני, סקסי, נחשק, וכן – גם יקר. מאוד יקר.
ככל שמתקדמים בפיתוח, כך עולה יותר כסף לקזז פחות זמן. ברמות הגבוהות, קיזוז של עשיריות ומאיות של שניות עולה מיליונים רבים של יורו. עכשיו קחו כל קבוצה שרצה בצמרת ותתחילו להבין כמה מזומנים צריכים להישפך, וביחס ישר שעות פיתוח, כדי שהאופנועים שלה יתחילו לדגדג את הרמה התחרותית הגבוהה.
ואז נשאלת השאלה: למה? מה גורם ליצרנית כזו או אחרת להשקיע כל כך הרבה כסף במרוצים? אילו יתרונות היא מקבלת מההשקעה העצומה הזו? והאם הכסף מחזיר את עצמו? ובכן, התשובה הפשוטה לשאלה האחרונה היא לא מוחלט. אבל התשובה המקיפה הרבה יותר מורכבת, שכן השתתפות במרוצי GP, מעבר ליחסי ציבור ליצרנית, מאפשרת ליצרניות לפתח טכנולוגיות שחלקן תגענה בסופו של דבר גם לאופנועים הסדרתיים של החברה. ואם כבר דיברנו על סוזוקי, אז דוגמה מהתקופה האחרונה תהיה תזמון השסתומים המשתנה שהגיע ממנוע ה-MotoGP ישירות אל הסוזוקי GSX-R1000 מהדור האחרון.
טכנולוגיית אופנועי מרוץ זולגת בסוף לכביש הציבורי
אז מה קורה עם סוזוקי ה'אזרחית'?
עם יד על הלב, מתי בפעם האחרונה ראינו משהו באמת רלוונטי, חדשני או יוצא דופן מסוזוקי? בסגמנט הכביש יש את הגרסה העדכנית ביותר של ה-GSX-R1000R מ-2018, ששדרג את ה-K5 מ-2005. מתי באמת הם היו בטופ? תקראו את הסקירה של שושלת הג'יקסרים מהדגם מפוצץ המוח ב-1985 ועד לנוכחי כאן, ותראו שחוץ מאבולוציה מוצלחת לא באמת היה כאן משהו שמוביל קטגוריה. באופנועי הספורט יש את ה-GSX1300RR היאבוסה ה'חדש', שלא כזה שונה מהמקורי של 1999. בסגמנט הפורח והמרוויח של האדוונצ'ר הם תקועים במקום עם הויסטרום 1050 מ-2020, שחוץ מעיצוב לא באמת חידש לעומת קודמיו, ולא יכול לדגדג מבחינת יכולות, מכלולים ואלקטרוניקה, את המתחרים המודרניים. למעשה בסוזוקי עדיין מציעים את ה-DR650, שלא ממש השתנה מאז שנת 1996. בסגמנט הנייקד – עוד קופת מזומנים ליצרנים – יש את ה-GSX-S1000, שכבר ב-2014 היה פשוט יותר ממתחריו. הקטאנה, שבנוי על בסיסו, רק מביא עיצוב שונה. לסוזוקי אין שום נציג בסגמנט האנדורו, ודגם המוטוקרוס אינו משתווה למתחריו, ושנים שאינו נמצא באליפויות הנחשבות. קטנועים? אין.
סוזוקי נוסדה בשנת 1903 כיצרנית של מכונות אריגה. בשנות ה-50 הם הפכו לסוזוקי מוטור והתחילו בייצור של אופנועים ורכבים. בדומה לעולם האופנועים, גם בכלי הרכב היא לא נושאת בשורה, לא מובילה ולא מחדשת באף תחום. לוותיקי הרוכבים הישראלים יש לשם סוזוקי ערך סנטימנטלי רב כי סוזוקי הייתה הראשונה שפרצה את החרם הערבי באזור וחשפה אותנו לאופנועים שלנצח יישארו בזיכרונות שלנו – לראייה, תראו כמה פעמים הקדשנו לסוזוקי מקום של כבוד בטור הנוסטלגיה, ויש עוד הרבה דגמים שלא הזכרנו.
ההווה ובטח העתיד של החבר'ה היפנים יחייב אותם להרבה תעוזה והשקעה כלכלית, כולל הקצאת משאבים רבים להתקדמות בתחום החשמלי (דיווח אחרון לגביהם עלה רק בשנת 2020 בהקשר הזה). למרות שסוזוקי יחסרו לנו, אנחנו מקווים שהיציאה מעולם המרוצים תצליח לשרת את הכלים שאנחנו יכולים לקנות בסוכנויות המקומיות.
תמונות 'ריגול' חושפות את גרסת 2023 המעודכנת של הק.ט.מ 1290 סופר דיוק R, שכנראה תכלול מתיחת פנים בלבד.
בתמונות שפורסמו באתר Cycle World ניתן לראות גרסה מעודכנת של הדור השלישי של ה-1290 סופר דיוק R. הדור הנוכחי הוצג בתערוכת מילאנו 2019 והגיע אלינו לקראת סוף קיץ 2020. בתמונות ניתן להבחין בשינוי אחד מרכזי ביחידת התאורה הקדמית, שמכילה שני פנסים אנכיים, כאשר אנחנו מניחים שיחידת תאורת היום, שחסרה באופנוע המבחן, תתווסף לגרסה המוגמרת. קשה להבחין בשינויים נוספים, למעט מגן רדיאטור שאינו קיים בגרסה הנוכחית. מבחינת שינויים במנוע, במכלולי השלדה ובאלקטרוניקה – אין מידע בשלב זה.
הדור הנוכחי של ה-1290 סופר דיוק R הוא גרסה חדשה לגמרי לעומת קודמיו. מעבר למשקל קל יותר, מנוע ה-LC8 – וי-טווין בנפח 1,301 סמ"ק עם 75 מעלות בין הצילינדרים – מספק 180 כ"ס ו-14.27 קג"מ. בתמונות ניתן לראות את בולמי ה-WP המכניים, שקרוב לוודאי שיקבלו כיול מחודש, וקרוב לוודאי שגם מערכות הבקרה והעזר האלקטרוניות יישארו כמעט זהות.
כאמור, אין פרטים נוספים למעט התמונות שכאן. אנחנו מעריכים שהגרסה המעודכנת תוצג לקראת סוף השנה הנוכחית, כדגם 2023.
ההונדה NX דומינייטור היה אופנוע דו-שימושי שיוצר משנת 1988 ועד 2003 ללא שינוי מהותי, ובשמונה נפחים שונים. אנחנו נתמקד בגרסת ה-650 הפופולרית.
בהונדה רוצים להחזיר לחיים את צמד האותיות NX, רק שהפעם פורמט המנוע יהיה טווין מקבילי בנפח 500 סמ"ק (שיילקח ככל הנראה מה-CB500X). הדגם המקורי נולד בשנת 1988, ואם תחשבו על זה, הוא הביא את בשורת האדוונצ'ר הרך, כמו שאנו מכירים כיום, לעולם שהכיר בעיקר כלים דו-שימושיים קשוחים יותר. במשך כל 15 שנותיו היו לו 8 גרסאות נפח שונות – החל מ-125, 150, 200, 250, 350, 400 ו-500 סמ"ק. כולם מנועי סינגל מקוררי אוויר ושמן. אנחנו נתרכז בגרסת ה-650 סמ"ק הבכירה.
הונדה NX650 דומינייטור
הדומינייטור היה בנוי על בסיס ה-XR600, כאשר המנוע שירת אחר כך את ה-XR650L. מדובר על סינגל מקורר אוויר בנפח 644 סמ"ק שסיפק 44 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-4.6 קג"מ ב-5,000 סל"ד. השלדה ומכלוליה גם התמקמו על ה-XR650L האגדי, שאותו אנחנו מכירים טוב ושעדיין חי וקיים. השינוי לעומתו היה במידת הגלגל האחורי של הדומינייטור, שהגיע בקוטר "17 במקום "18 ב-XR. גלגל "21 מלפנים ובולמים זהים הקנו לו יכולות שטח טובות, שהותאמו לשבילים בעיקר – גם בגלל המשקל המלא שעמד על 170 ק"ג.
בניגוד לגישת הדו"ש הקשוח של ה-XR, ב-NX עבודת הגוף הייתה ייחודית לדגם והציעה גישה נינוחה יותר עם מושב נוח, סבל גדול לנשיאת ציוד ופיירינג קדמי עם משקף רוח קטן, שאפשר נוחות כביש טובה משמעותית משל מקביליו באותה התקופה. מיכל דלק בנפח 16 ליטר השלים חבילה מצוינת לטיולים, לפני שהמושג 'אדוונצ'ר-טורר' נולד. משפחת דגמי ה-NX לא זכתה להצלחה בארצות הברית, ושם השיווק פסק לאחר שנתיים. לעומת זאת, באירופה, באוסטרליה ובניו זילנד הוא זכה להצלחה אדירה, שהצדיקה את המשך הייצור, כאשר בקושי נעשו שינויים או עדכונים במהלך כל חיי הדגם. אמינות המנוע והמכלולים הייתה ללא רבב, בארצות מסוימות הוא נחשב לאופנוע טיולים קלאסי, שקונים ומוכרים מיד ליד הטיול, ויש כאלה שעברו עשרות ידיים ומאות אלפי ק"מ ועדיין ממשיכים להתגלגל.
לישראל ה-NX650 דומינייטור מעולם לא הגיע, לעומת אחיו, ה-XR650L, שהיה מאוד פופולרי בארץ.
דגמי האנדורו לשנת 2023 של שרקו זהים לחלוטין לדגמי השנה שעברה – שם הם קיבלו לא מעט שיפורים ושינויים.
שרקו רייסינג 2023 – גרפיקה חדשה
דגמי האנדורו של שרקו לשנת 2022 סיפקו המשך אבולוציה עקבי מדגמי 2021 ומדגמים קודמים. השינוי המרכזי היה בדגמי הרייסינג, אשר קיבלו בולמי קאיאבה אשר הגיעו בשנים קודמות רק על דגמי הפקטורי המקצועיים יותר, כשדגמי הרייסינג הגיעו עם בולמי WP מדגם XPLOR. מעבר לכך היו שינויים קטנים במנועים, במערכות הקירור ובתיבות ההילוכים.
לשנת הדגם 2023 קיבלו בחברת שרקו הצרפתית החלטה אסטרטגית להתמקד בייצור דגמי הקצה 'פקטורי', כאשר עד אז היו גרסאות רייסינג – 'פשוטות' יותר. גרסאות הפקטורי של שרקו, המצוידות במכלולים יקרים יותר מאשר אלו של סדרת הרייסינג מגיעות בשלושה נפחיSE דו-פעימתיים (125 סמ"ק, 250 סמ"ק, 300 סמ"ק) ו-4 נפחים של SEF מרובעי פעימות (250 סמ"ק, 300 סמ"ק, 450 סמ"ק, 500 סמ"ק). השינויים לשנת 2023 מסתכמים בגרפיקה חדשה.
דגמי האנדורו של שרקו לשנת 2023 צפויים להגיע לישראל במהלך חודשי הקיץ, כאשר לא צפויים שינויים גדולים במחירים.
ה-LiveWire S2 Del Mar הוא האופנוע החשמלי החדש של הארלי דיווידסון – בקונספט פלאט טראק, עם מנוע שמספק 80 כוחות סוס ועם טווח רכיבה של 160 ק"מ.
האופנוע החשמלי הראשון של הארלי דיווידסון – ה-LiveWire – הוצג בשנת 2019, בתקופה שבה בהארלי האמינו שנכון עבורם לצאת מגבולות הגזרה של אופנועי הקאסטום והקרוזר המוכרים. הדגם הציג טכנולוגיה, אלקטרוניקה ומכניקה מתקדמות, והוא זכה לביקורות טובות, אך לא שיפר את המאזנים הכספיים של הארלי דיווידסון. בשנה שעבר הוקמה תחת שם הדגם חטיבה חשמלית חדשה, שלא תהיה ממותגת יותר בראשי התיבות של הארלי דיווידסון. הסנונית הראשונה הייתה ה-One, שהוא אותו ה-LiveWire, רק עם שם שונה ונתונים של 105 כ"ס, טווח רכיבה של 235 ק"מ בתוך העיר וכ-150 ק"מ ברכיבה משולבת, ותג מחיר של 22 אלף דולר.
כעת מציגים ב-LiveWire את ה-S2 דל מאר בגרסת השקה (Launch Edition), שתוגבל ל-100 יחידות אשר נמכרו כבר כולן. סגנון העיצוב לוקח את ההשראה מאופנועי פלאט טראק, והנתונים המעטים שנמסרו מדברים על 84 כוחות סוס, שמביאים את 195 הק"ג של הדל מאר ל-100 קמ"ש בכ-3 שניות. טווח הרכיבה המשוער בעיר עומד על כ-160 ק"מ בין טעינה לטעינה. הדל מאר מגיע עם חישוקי 19″ עם צמיגי דאנלופ DT1, ויש בלמים של ברמבו עם קליפרים רדיאליים בעלי ארבע בוכנות. אין נתונים לגבי הבולמים והאלקטרוניקה, אם כי אנחנו מצפים למערכות אלקטרוניקה מלאות, בדומה ל-One.
גרסת ההשקה, אשר כאמור תוצע ב-100 יחידות, מגיעה עם צביעת יד מיוחדת, אשר השלמתה לוקחת חמישה ימי עבודה מלאים. גרסה זו נמכרת ב-17,699$, כאשר הגרסה הסדרתית תעלה 15,000$. ה-S2 דל מאר צפוי להגיע לשווקים במחצית הראשונה של שנת 2023, כאשר אין מידע בשלב זה אם הוא יגיע גם לישראל.
