רוכבים: מתי אהרוניאן, אסי ארנסון, אורי ארגמן; צילום: אופק דנון
שלישיית מה קשור
קטנועים תלת-גלגליים המאפשרים הטיה תופסים נתח שוק זניח ביחס לכלים דו-גלגליים – אך הם במגמת עלייה. המונח המקצועי בחו״ל הוא Tilting Three-Wheeler או Leaning Multi-Wheel, שזה בעברית ׳תלת־גלגלי רוכן׳ ובכינוי חיבה: תלת-נוטה או תלת-נוטים. על החסרונות המובנים שלהם ביחס לקטנוע קונבנציונלי, בעיקר המחיר והמשקל, מחפה היתרון הבטיחותי שמקנה גלגל נוסף. במדינות רבות, בעלי רישיון נהיגה ברכב רשאים לרכב על תלת-נוטים ללא צורך ברישיון נוסף, מה שמאפשר למי שמואס בפקקים לעבור לתלת-נוטה ולחסוך בזמן ובכסף. בארץ הם עדיין חייבים ברישיון לאופנוע, אך לפחות נהנים מהנחה בביטוח החובה, שיחד עם כל שאר מערכות הבטיחות שלהם יכולה להגיע עד ל-21% משמעותיים.
עד לפני כשנה האפשרויות שעמדו בפני הצרכן הישראלי היו הטריסיטי 125 / 155 הקטן (שאינו מאפשר את נעילת המתלה הקדמי לעמידה ברמזור ללא הורדת רגל), או דגמי פיאג'ו ה-MP3 בנפחים 300 / 350 / 500 שנבחנו כאן בעבר. לפני כשנה נחת בארץ הפיג'ו מטרופוליס 400, והשנה הצטרף אליו הצעיר שבחבורה – הימאהה טריסיטי 300.
צפו בווידאו: קטנועים תלת-גלגליים במבחן השוואתי:
צילום ועריכת וידאו: אביעד אברהמי
תלת-גלגליים מתוכננים באופן מסורתי בכדי להמיר נהגי מכונית, ובאירופה משווקים בעיקר עבורם. בארץ השיווק פונה יותר לרוכבי דו-גלגלי. ואנחנו שואלים – מדוע לא שניהם? בתקופה זו בה יש מגמת האטה בנתוני המכירות של מכוניות – זה הזמן לעבור לתלת-נוטה. עלות הקנייה של רכב תלת־גלגלי רוכן היא כשליש ממכונית ממוצעת, וזה מספיק בשביל להצדיק הוצאת רישיון לאופנוע (או ניעור האבק מהרישיון שהוצא בימי הנעורים). דווקא לאופנוענים יותר קשה להסביר את הצורך בגלגל נוסף, אבל גם בפלח השוק הזה יש מספיק רוכבים שמעוניינים בבטיחות המוגדלת ופוזלים לעבר שוק התלת-נוטים המתעורר. עבור אלו ועבור אלו – רצינו לערוך את המבחן ההשוואתי שלפניכם.
בחירת הכלים התחילה בפשטות עם שני המתמודדים החדשים בשוק – הפיג'ו מטרופוליס 400 והימאהה טריסיטי 300. היינו רוצים לבחון לצידם את כל המגוון של פיאג'ו, אבל זה היה יכול להטות את המבחן עבורם והעדפנו לבחון רק אחד. ה-MP3 500 HPE היה נכנס למבחן הזה ככלי הגדול והיקר ביותר. בחירה ב-MP3 300 HPE הייתה משאירה את המטרופוליס עם יתרון נפח מנוע משמעותי על שני מתחריו, ולכן בחרנו בכלי הביניים בהיצע של פיאג'ו, ה-MP3 350 Sport, שהינו גם 'ילד הסנדוויץ" של פיאג'ו, וגם במבחן הזה משתלב בדיוק בין המטרופוליס לטריסיטי מבחינת נפח מנוע, משקל והספק. אז יש לנו נבחנים – בואו נעבור למבחן.
הקלאסי, המודרני והעתידני
הפיאג'ו MP3 350 Sport הוצג רק לפני כשנה, אך הוא נצר למשפחת ה-MP3 הוותיקה והמוכרת בעולם. לפני שנה פיאג'ו רעננה את כל משפחת התלת-נוטים שלה, ודגם זה הוא דגם הביניים, עם מנוע שנלקח מהבוורלי 350 המוצלח והושתל בשלדה של ה-MP3 300 עם שינויים קלים. העיצוב שלו קלאסי, עם אותה צורה מוכרת מאז 2008. ל-MP3 350 מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS ומערכת לבקרת אחיזה ASR הניתנת לניתוק. יש לציין שקטנוע המבחן הוא אותו קטנוע שנבחן בהשקה, ויש לו כמעט 15,000 ק"מ על השעון.
הפיג'ו מטרופוליס 400 מיוצר בצרפת החל מ-2011. הדגם שנבחן כאן קיבל עדכון והתאמה לתקנות יורו 4 בשנת 2017. כעת כבר הושק דגם חדש עם התאמה לתקנות יורו 5, מתיחת פנים, פנסי LED, מסך TFT, ועוד שדרוגים – והוא יגיע ארצה בקרוב. למטרופוליס עיצוב מודרני ברוח רכבי הפנאי של פיג'ו, וכאמור הוא משווק כתחליף למכונית. הוא עוף מעט שונה משאר התלת-נוטים – עם מתלה קדמי ייחודי בעל בולם יחיד שלקוח מעולם המכוניות. יש לציין שקטנוע המבחן הוא אותו הקטנוע שכבר בחנו בעבר, ויש לו כמעט 8,000 ק"מ על השעון.
הימאהה טריסיטי 300 הוא המתחרה החדש, והוא הושק רק השנה, אף כי הוצג כקונספט בתערוכת מילאנו 2018. לקחנו אותו לרכיבת היכרות בהשקה המקומית (שבועיים לפני שאר העולם!) אך עדיין לא ביצענו לו מבחן פרטני מקיף. הטריסיטי מבוסס על האיקסמקס 300, עם אותו המנוע וחיזוקים הכרחיים בשלדה. בימאהה הוסיפו גרסה מוקטנת של מתלה הנייקן 900 שמכונה LMW (ראשי תיבות של Leaning Multi Wheel). הרעיון זהה, אך הבולמים נמצאים בחלקו הפנימי של הגלגל, שלא כמו בנייקן. בנוסף, שלא כמו בנייקן או בדגמי הטריסיטי הקטנים, הטריסיטי 300 מתאים באירופה לדרגת רישוי B – רישיון נהיגה ברכב פרטי (כמו שאר הכלים במבחן). שינוי זה התאפשר בזכות מרחק של מעל ל-460 מ"מ בין הגלגלים הקדמיים, וכן דוושת בלם הרגל. לטריסיטי עיצוב אולטרה מודרני מושך תשומת לב. יש לו את כל מערכות הבטיחות – מניעת נעילת גלגלים, בלימה משולבת ובקרת אחיזה. יש לציין שקטנוע המבחן הוא אותו קטנוע שנבחן בהשקה ויש לו פחות מ-1,000 ק"מ על השעון.
שלושת המוסקטרים
למרות שלשלושת הנבחנים מנועים בנפח שונה – 292 / 350 / 399 סמ"ק – ציפינו לביצועים דומים מכיוון שנתוני ההספק תואמים לנפח המנוע – 28 / 30.6 / 35.6ֿ כ"ס בהתאמה – אך גם המשקל עולה בהתאם: 239 / 256 / 265 ק"ג בהתאמה. למטרופוליס יש יחס הספק / משקל עדיף מעט של 7.5 ק"ג לכל כ"ס, ולשני האחרים כ-8.5 ק"ג לכל סוסון. בפועל הם מספקים תחושות שונות מאוד. למטרופוליס לוקח מעט יותר זמן להאיץ, כצפוי ממשקלו, והוא מגיע למהירות המרבית הגבוהה ביותר. ה-MP3 350 מאיץ בהחלטיות ומגיע למהירות מרבית כמעט זהה, ולטריסיטי קטן הנפח תאוצה חלקה אך פחות מרשימה, ומהירות מרבית הנמוכה בין השלושה. כך לפחות הרגשנו לנו בזמן המבחן ולכן הופתענו מאוד מבדיקות התאוצה והמהירות שערכנו. המהירות הסופית אכן מדורגת בהתאמה, אך בהפרשים קטנים משחשבנו – 130 / 133 / 136 קמ"ש, ונתוני התאוצה מעמידה למאה ומאתיים מטר בכלל בלבלו אותנו, כשהימאהה מנצח, הפיג'ו מגיע שני והפיאג'ו משתרך מאחורי שניהם. כן, הטריסיטי מנצל את המשקל הנמוך עם גיר נהדר ומנוע מוכח (שניצח גם במיאוץ ל-100 מטר במבחן ההשוואתי לקטנועי 300 סמ"ק).
את סעיף המתלים אפשר לחלק לשני תתי-סעיפים: נוחות נסיעה ותפקוד המתלה הקדמי הכפול. אך התוצאות זהות ולכן נאחד אותן חזרה לסעיף אחד. למטרופוליס מתלים רכים המעניקים איכות נסיעה טובה כמצופה מרכב מנהלים צרפתי. המתלה הקדמי מתפקד היטב אבל מורגש, גם בתמרונים איטיים וגם בשינוי מהירות במהירות גבוהה. אופנוען שירכב עליו ירגיש מיד שמשהו שונה שם מלפנים. אפשר לרכב איתו בנוחות למרחקים ארוכים אך אין לו יכולות ספורטיביות (ולא לזה הוא נועד), ולכן למרות שהמתלים שלו טובים – הוא מגיע שלישי בסעיף הזה.
ל-MP3 350 יש מתלים נהדרים, קשיחים אך סופגים, נותנים פידבק מצוין על הנעשה מתחת לרוכב אך יבלעו גם מהמורות עמוקות מבלי לשבור לרוכב את הגב. המתלה הקדמי, למרות המשקל, לא מפריע להיגוי, ובזמן רכיבה קשה להבחין שלא מדובר בכלי דו-גלגלי. כשגלגל אחד פוגש מהמורה השני נשאר צמוד לאספלט כך שהאחיזה נשמרת וכך גם כיוון הנסיעה. ההיגוי ניטרלי, וזהו הכלי היחיד מבין השלושה שלא איבד אחיזה גם בתנאי המבחן המאתגרים ביותר. נכון שרוב הרוכבים רוב הזמן לא יגיעו למצבים כאלו (אלא אם קוראים לכם מתי אהרוניאן), אבל עדיין, חוות הדעת של כל הבוחנים הייתה אחידה – ה-MP3 350 הוא הנבחן עם היכולת הספורטיבית הגבוהה ביותר, ולכן בסעיף המתלים הוא מסיים במקום השני. רגע, שני? למה שני? עברו לפסקה הבאה.
המתלים של הטריסיטי נותנים את הפשרה בין נוחות נסיעה לספורטיביות. הם משככים היטב מהמורות אך ממשיכים להעביר פידבק לרוכב. ההבדל בגלגלי ה-"14 הגדולים עושה את שלו. ההיגוי ניטרלי ואפילו קליל, והטענה היחידה כלפי המתלה הקדמי היא מנגנון הנעילה שלו. לשלושת הקטנועים יש מנגנון נעילה חשמלי המאפשר לנעול את הקטנוע ברמזור במצב עומד כך שלא יהיה צורך להוריד רגל לכביש. אך בעוד שבשני האחרים הנעילה הרמטית והתלת-נוטה נשאר יציב על גלגליו, בימאהה בחרו במערכת שנועלת את מנגנון ההטיה אך לא את הבולמים עצמם, כך שעוד יש אפשרות להטות את הכלי אם למשל משנים את תנוחת הישיבה ברמזור. חיפשנו די הרבה, אך לא מצאנו שום יתרון לסידור של ימאהה (אולי השיקול הוא עלות המערכת), והיינו שמחים לראות מנגנון נעילה מלא בטריסיטי הבא. עדיין אפשר לעמוד ברמזור בלי להוריד רגל, אבל זה דורש יותר תשומת לב, ורצוי לא להתנועע יותר מדי בזמן העמידה. ובכל זאת, למרות התנהגות הכביש המושלמת של ה-MP3 350, הטריסיטי לוקח בנקודות את הבכורה בתחום המתלים בזכות הנוחות העדיפה שתדבר יותר לרוב הרוכבים ברוב תנאי הדרך.
שלושת הנבחנים מאפשרים להשתחל בין המכוניות ללא בעיה מיוחדת. הם אמנם גדולים וכבדים אבל לא יותר מאופנוע ממוצע. למטרופוליס יש יתרון בזכות המושב הנמוך המאפשר הגעה יותר קלה לקרקע, והוא גם, באופן מפתיע, הכי צר, הכי קצר ובעל בסיס הגלגלים הקטן בחבורה. לטריסיטי המידות הגדולות ביותר, אך עדיין ההתנהלות איתו בתנועה צפופה סבירה לחלוטין. ה-MP3 נמצא ביניהם מבחינת מידותיו. שני האחרונים מפצים על הגודל במושב גבוה שאולי מקשה על הגעה לקרקע, אבל מצ'פר בהצבת הרוכב גבוה מעל למכוניות. שלושתם טובים להתניידות בתנועה צפופה, אך הממדים של הפיג'ו יאפשרו למגוון רחב יותר של רוכבים (ורוכבות) להרגיש בנוח עם הכלי, והבכורה בקטגוריה זו הולכת אליו.
הבלמים הגדולים ביותר והטובים ביותר שייכים למתמודד הקטן ביותר – הטריסיטי. קטן-קטן, אבל היחיד עם גלגלי "14 מלפנים, מה שמאפשר דיסקים גדולים יותר. הבלימה חזקה אך אינה אגרסיבית, לא מורגשת נשיכה כשמושכים בידית (או ברגלית) הבלם, וגם אין צורך בכך – זה סתם יפחיד את נהג המכונית כלקוח פוטנציאלי. ל-MP3 בלמים טובים, אבל מעט פחות. יש להם פידבק טוב אבל מרחק בלימה ארוך יותר. למטרופוליס בלימה נוקשה וחסרת פידבק המצריכה לחיצה חזקה במיוחד. הבלמים שלו בסדר גמור, אין איתם שום בעיה, אבל מבין השלושה הוא מגיע אחרון בסעיף זה.
הטוב הרע והלא נורא
עוד לפני שמתיישבים על אחד מהתלת-נוטים הנבחנים כאן אפשר לראות בהבדלים הגדולים ביניהם. לכל אחד מראה שונה וסגנון שונה, כפי שהזכרנו בפתיחת מבחן זה.
ל-MP3 350 מראה קלאסי שנשאר כמעט ללא שינוי מאז 2008. נכון, יש הרבה פרטים קטנים חדשים כמו הקפיצים אדומים בבולמים ונגיעות צבע יפות, משקף הרוח והמושב המדורג שקיבלו עיצוב מחדש, אך השפה העיצובית והמראה נשארו מוכרים ואפילו מיושנים. הוא משדר פונקציונליות ולא סטייל, ואנחנו מעדיפים בהרבה את המראה המחודש לו זכה ה-MP3 300 HPE ומקווים שבעתיד מראה זה, או מראה חדש יותר, יגיעו לכל הליין של פיאג'ו. הצבע היחיד בו הוא משווק בארץ, לבן, לא עוזר לסקס אפיל שלו.
למטרופוליס 400 יש מראה מודרני המזכיר את דגמי המכוניות של החברה – ולא במקרה. הוא אסתטי במיוחד בצבע האדום, אך גם מראה זה מתחיל להתיישן, ואכן בדגם החדש שיגיע בקרוב עודכנה במעט מסיכת החזית. יחד עם הצבע יש לו גריל ייחודי מלפנים ותא מטען ייחודי מאחור, והוא מושך תשומת לב נאותה ברמזורים – כל עוד הטריסיטי לא נמצא באזור.
הימאהה טריסיטי הוא בעל המראה המודרני ביותר, שלא לומר עתידני. אם ה-MP3 נראה כמו קטנוע והמטרופוליס כמו מכונית, הדימוי היחיד שיתאים לטריסיטי הוא 'חללית'. לא הכל בו אהבנו בצורה שווה, אבל אי אפשר להתעלם מהירידה לפרטים, רמת ההשקעה ותחושת האיכות שנודפת ממנו. הפיירינג הקדמי הגבוה שמשאיר את מערכת ה-LMW חשופה, הגלגלים הגדולים (ובכלל הגודל שלו) והזנב הטימקסי (זנב של איקסמקס ששאב המון השראה מהטימקס) משכו תשומת לב בכל רמזור תוך התעלמות מוחלטת משאר הנבחנים. לדוגמה: אופק, הצלמת המהוללת שלנו, שההוראה היחידה ששמענו ממנה שוב ושוב לאורך כל יום הצילומים היא "שהאפור יהיה מקדימה". כל השאר מבחינתה יכולים להישאר מחוץ לפריים. אנחנו בדרך כלל מעדיפים תוכן על פני צורה ופונקציונליות אובייקטיבית על פני מראה סובייקטיבי, אבל במקרה של הטריסיטי – היתרון כל כך בולט שקשה להתעלם. יציאה מוצלחת במיוחד של מחלקת העיצוב של ימאהה. ורק מחלקת השיווק פישלה כשבחרה לקרוא לו 'טריסיטי' ולא 'טרימקס'.
תנוחת הרכיבה והתחושה הכללית משלושת הנבחנים שונה לחלוטין. לכל אחד מהבוחנים היה קטנוע אחר מועדף מבחינת נוחות ומיגון רוח.
הטריסיטי הוא הגדול מכולם. הממדים הפיזיים שלו מתורגמים למרווח הגדול ביותר לרוכב. הכידון ממוקם מעט מלפנים ויוצר רכינה קלה קדימה. המושב מרווח ועם דרגת הקושי הנכונה, אך חסרה לו מעט תמיכה בצידי הישבן. לרגליים יש שפע של מקום על המדרסים, ואפשר להזיז אותן הרחק לאחור אל מתחת לגוף הרוכב כמו גם מלפנים על המשטח המשופע. מיגון הרוח טוב, אך לרוכבים הנמוכים מ-180 ס"מ הרוח תנותב היישר לקסדה.
הפיאג'ו MP3 הוא הצפוף מבין השלושה. יש בו מספיק מקום לכל רוכב אבל הכל יותר קרוב. הכידון קרוב לרוכב ומכתיב ישיבה זקופה. המושב קשיח ומאוד נוח. יש אפשרות להניח את הרגליים מאחור ודי מקום על מדרסי הרגליים, אך דוושת הבלם מגבילה מעט את המקום לרגל ימין – שלא כמו בשני הנבחנים האחרים. מיגון הרוח הענק עובד היטב לאותם רוכבים מתחת למטר שמונים, והפעם הגבוהים הם אלו שמקבלים את הרוח לקסדה.
המטרופוליס 400 נמוך, מרווח ומפנק. קל לטפס עליו בזכות הגובה ומשטח הרגליים השטוח. הכידון ממוקם לישיבה זקופה. יש שפע של מקום לרגליים על משטח הרגליים השטוח, אך אין אפשרות להניח אותם בזווית מלפנים או להזיז אותן לאחור, מתחת לרוכב. ולאיזו קבוצת גובה יתאים המשקף? ובכן, למטרופוליס משקף מתכוונן כך שאפשר בקלות להתאים אותו לכל גובה. לכאורה המשקף המנצח אבל היתרון נמחק מכיוון שהמשקף המעוקל בקצהו העליון מפריע לשדה הראייה יותר משני מתחריו.
אם כך, בסעיף הנוחות, מכיוון שההתאמה משתנה מרוכב לרוכב – מסתמן לנו תיקו. כמעט. את הניצחון אנחנו מעניקים למטרופוליס – גם כי הוא באמת מרווח ונוח, וגם כי בזכות המשקף המתכוונן והמושב הנמוך נראה שהוא יהיה הנוח ביותר ליותר רוכבים ורוכבות.
בסעיף האבזור יהיה יותר קל למצוא מנצח. לטריסיטי יש את האבזור המינימלי. מפתח קרבה, תאורת LED מלאה, שקע טעינה 12V ותא מטען ענק מתחת למושב – ללא תא כפפות מלפנים. לוח השעונים שלו גדול, קריא ויפה, אך הוא מורכב רק ממסך LCD ללא שעונים אנלוגיים. ועדיין, למרות האבזור הבסיסי הוא מצליח לשדר יוקרה יותר משני האחרים בזכות עיצוב מדוקדק ואיכות ייצור מעולה.
ל-MP3 350 אין מפתח קרבה, אבל יש לו שקע USB בתוך תא טלפון קטן מתחת למשקף, ויש לו וו-תלייה למטען בין רגלי הרוכב. יש לו מאותתי LED ותאורת יום LED מעל לפנסים הקונבנציונליים. לוח השעונים שלו מורכב משני שעונים אנלוגיים גדולים וברורים וביניהם מסך LCD קטן אך קריא המכיל שפע של אינפורמציה. המראה של לוח השעונים מיושן, אבל הוא יעיל ונוח. גם ל-MP3 גימור ברמה גבוהה.
הרשימה של המטרופוליס היא הארוכה ביותר. מפתח קרבה, בלם חניה אלקטרוני, וכאמור – מגן רוח מתכונן. יש תא כפפות גדול בנוסף לתא טלפון הכולל שקע USB. יש וו-תלייה מעל למשטח הרגליים השטוח. תא המטען הראשי שטוח ואין אפשרות לאחסן קסדה מתחת למושב, אבל יש פתח נוסף מאחור, ושם התא יותר עמוק ויכיל קסדה אחת. אמנם הוא היחיד משלושת הנבחנים המאפשר אחסון לקסדה אחת בלבד, אבל הוא גם היחיד שמאפשר מטען ארוך כדוגמת באגט או גיליון שרטוט מגולגל, בזכות אורכו של תא המטען. פקטור חשוב לאדריכלים, אמנים וחובבי פחמימות צרפתיות. כמו ל-MP3 יש לו תאורת LED כמעט מלאה – התאורה הראשית עדיין מסורתית. קיים פס LED-ים על המתלה הקדמי אשר נשלט ממתג בצידו הימני של הכידון – אך הוא אינו עובד יחד עם התאורה הראשית. לוח השעונים שלו גם הוא מורכב משני שעונים אנלוגיים וביניהם מסך LCD עם שפע נתונים. אולי אפילו יהיה יותר מדויק לומר עומס של נתונים, שכן מרוב נתונים ואיורים קשה לקרוא אותו במבט חטוף. הגימור שלו טוב, ממש מעט אחרי שני המתחרים.
שלושת הקטנועים מאובזרים ומפנקים, אבל הטריסיטי עוקף את ה-MP3 בנקודות בזכות מפתח הקרבה. הפיג'ו מפנק קצת יותר וגם נותן יותר אפשרויות לנשיאת מטען, והוא זוכה בסעיף האבזור.
משלושה יוצא אחד
לפני שאנחנו בוחרים מנצח למבחן הזה, אנחנו חייב לציין שהמנצח האמיתי הוא הלקוח. לא רק שיש לו כעת יותר מבחר מיותר יצרנים, אלא גם שהכלים עצמם רחוקים שנות אור מהתלת-נוטים הישנים שסבלו מבעיית גודל ומשקל. הם עדיין גדולים וכבדים, אבל המנועים חוזקו בהתאם יחד עם עוד מכלולים כמו בלמים ובולמים. לכלים שבחנו כאן אין בעיה להסתדר בתוך העיר או בנסיעות בין-עירוניות, והם יתנו ביצועים טובים מקטנוע 250 סמ"ק ממוצע.
הפיג'ו מטרופוליס הוא קטנוע נוח, מרווח ומאובזר. הוא יתאים למגוון גדול של לקוחות מבחינת התאמה פיזית ואופי הכלי. אבל משתי סיבות הוא מסיים כאן במקום השלישי. ראשית – התנהגות הכביש הכללית ושל המתלה הקדמי בפרט. המתלה שלו בסדר גמור ומספיק לכל שימוש הגיוני, ואנחנו בטוחים שמי שיעזוב את המכונית שלו ויעבור למטרופוליס לא יתלונן. אבל אנחנו בכל זאת אופנוענים, והרגשנו את השוני בהיגוי לעומת כלי דו-גלגלי בצורה הברורה ביותר במטרופוליס 400. הוא יסתדר היטב עם משימות יום-יומיות או טיולים ארוכים, אבל אין לו שום יומרות ספורטיביות. זה לא מאוד מפריע, אבל זה קיים. הנקודה השנייה לרעתו הרבה יותר קריטית: המחיר. ב-49 אלף ש"ח הוא יקר מה-MP3 350 בכ-6,000 ש"ח (15%), ויקר מהטריסיטי בכ-7,000 ש"ח (17%). נכון, הוא הכי מאובזר, הכי גדול והכי חזק, אבל בעינינו – אם הוא לא עונה על כל הדרישות שלכם ב-100% – קשה למצוא הצדקה להפרש במחיר.
הימאהה טריסיטי 300 הוא ניסיון ראשון מוצלח מאוד. הוא נוח ומרווח, מאובזר, מודרני, ובעיקר – יפה. יש לו התנהגות כביש מעולה וקלילה, והמתלה הקדמי של ימאהה הוא שיחוק רציני – אם כי הוא עדיין לא מושלם, והחיסרון של נעילת ההטיה במלואה מאכזב. הוא נותן את השילוב הטוב ביותר בין התנהגות כביש לנוחות רכיבה, והוא יפנה למגוון גדול של רוכבים. המנוע שלו גם כן הפתיע, המנוע הקטן והחלש במבחן אבל בעל ביצועים מעולים. היינו שמחים לראות בו תא כפפות ומשקף מתכוונן, אבל גם בלעדיהם הוא מספיק מפנק. ובעיקר, במחיר של 42 אלף ש"ח הוא נותן את התמורה הגבוהה ביותר עבור המחיר.
הפיאג'ו MP3 350 הוא הוותיק בחבורה, וזה מורגש – לטוב ולרע. יש לו את התנהגות הכביש הטובה ביותר והמתלה הקדמי שלו הוא הוא הטוב ביותר בחבורה – אבל הוא משלם על כך במעט נוקשות. העיצוב שלו אמנם מיושן, אבל מאוד פונקציונלי ונוח, ולמי שמחפש את התלת-נוטה הכי פונקציונלי וספורטיבי – הוא יהיה הזוכה.
לאורך המבחן תהינו איך היו יוצאים שני הקטנועים האחרים בליין של הפיאג'ו. ה-MP3 300 עם גודל ומשקל מוקטנים אך באותו מחיר ובאותו יחס הספק/משקל, או הפיאג'ו MP3 500 עם כוח ויחס הספק משקל הרבה מעל לכל המתחרים, אך כך גם במחיר. בדיעבד נראה לנו שה-MP3 350 הוא דוגמה מצוינת ובחירה נכונה, אבל גם שני אחיו ראויים לאזכור במבחן הזה ושווים בדיקה בפני עצמם.
אז מי הזוכה – הימאהה טריסיטי 300 או הפיאג'ו MP3 350? הקרב מאוד צמוד והפערים בין השניים קטנים. אבל אנחנו, בניגוד לכוחות ההצלה, לא מחפשים רק פונקציונליות. לימאהה המפתיע יש מנוע מצוין, יותר אבזור, יותר מרחב, והוא נראה מיליון דולר. הוא נותן תמורה מעולה למחיר ועוקף את ה-MP3 350 בישורת האחרונה. ולכן, אמנם רק בנקודות, אבל היאמהה טריסיטי 300 הוא המנצח במבחן ההשוואתי שלנו.
מערכת פול גז רוצה להודות לגיא לויט ולדדי חפר על העזרה בהפקת המבחן.
טבלת ביצועים
[table id=173 /]
מפרטים טכניים
[table id=174 /]
עלויות טיפולים
[table id=175 /]
