קטגוריה: מכונות

השוק הדו־גלגלי הישראלי שומר על יציבות יחסית בשנת 2025, כשבששת החודשים הראשונים של השנה עלו על הכבישים 11,432 אופנועים וקטנועים חדשים, בקצב שנתי של כ-21 אלף כלים חדשים. זוהי עלייה קלה ביחס לתקופה המקבילה בשנה שעברה – אם כי צריך לזכור שתחילת שנת 2024 הייתה בסימן חוסר ודאות בגלל החודשים הראשונים של המלחמה. המספרים האלה כמעט זהים לאלו של 2023, שבה נמכרו 11,420 כלים חדשים. בתקופה המקבילה ב-2022 נמכרו כ-11,200 כלים, כך שכאמור, השוק הדו-גלגלי יציב.

מצד אחד הנתון הזה לא מפתיע, שכן במצב הנוכחי של כבישי ישראל רכב דו־גלגלי הוא הפתרון המהיר, הזמין והיעיל ביותר לשליטה על הזמן והמרחב בג'ונגל התעבורתי. אבל מצד שני, דווקא בגלל הסיבות הללו, ודווקא מפני שהכבישים בישראל סתומים לגמרי, בעיקר באזור המרכז, ותחבורה ציבורית ראויה בישראל לא ממש קיימת, אנחנו לא מצליחים להבין איך מספרי המכירות של רכב דו־גלגלי לא כפולים – במיוחד כשכמויות הרכב הפרטי שממשיכים לעלות על הכבישים הם בלתי נתפסים. לדעתנו זה עניין של זמן עד שהנהג הישראלי יגיע למצב שיימאס לו, ואז השוק הדו־גלגלי יתפוצץ ויכפיל את עצמו.

המותג הנמכר ביותר במחצית הראשונה של שנת 2025 הוא כרגיל סאן-יאנג, ממנו נמכרו 2,550 כלים – עלייה של כ-200 כלים ביחס לשנה שעברה. במקום השני הונדה, שמבססת את מעמדה כיצרנית היפנית הגדולה בישראל ומוכרת 2,232 כלים (כ-70 כלים יותר מהתקופה המקבילה אשתקד) בקצב שנתי של יותר מ-4,000 כלים. הגדילה של הונדה בשנים האחרונות נובעת מליין כלים רחב ואיכותי – החל מקטנועים קטנים, דרך קטנועים בינוניים (פורצה 350, ADV350), מקסי-סקוטרים פופולריים (X-ADV750, פורצה 750), אופנועים קטנים ובינוניים, ועד אופנועים גדולים בסגמנטים שונים (אדוונצ'ר, נייקד, ספורט), וכן מאסטרטגיה ארוכת טווח שנבנתה עקב בצד אגודל, שהעבודה עליה החלה כבר לפני כמעט עשור.

במקום השלישי ימאהה, עם 1,998 אופנועים וקטנועים במחצית הראשונה של שנת 2024 – מספרים דומים לאלו של השנים האחרונות. רביעית קימקו הטייוואנית עם 1,224 כלים – גידול של כ-200 כלים ביחס לתקופה המקבילה בשנה שעברה.

גידול מרשים ניתן לראות במותגים הסינים. כפי שכבר כתבנו – מותגי האופנועים הסינים הגדולים יישרו קו עם המקובל בתעשייה, ומציעים אופנועים טובים וטכנולוגיים במחירים טובים, והקהל הישראלי השמרן מתחיל להיפתח אל המותגים הללו. כך למשל CFMOTO מכרה בששת החודשים הראשונים של 2025 לא פחות מ-214 כלים – מתוכם 135 יחידות של רב־המכר 450MT. ווג גם מציגה עלייה מרשימה עם 175 כלים לעומת 100 כלים בתקופה המקבילה בשנה שעברה. QJ מוטורס מזנבת בה עם 169 כלים, ובנלי – מותג של QJ מוטורס – מוכרת 88 כלים ועוד 12 כלים של המותג קיוואי. כלומר כ-600 אופנועים סינים עלו על הכבישים בששת החודשים הראשונים של 2025, ולהערכתנו מגמת הגידול תימשך ואף תואץ.

רויאל אנפילד מציגה מספרים יפים מאוד עם 153 כלים בשישה חודשים, וזה לא מפליא, שכן מדובר בתמורה טובה מאוד לכסף עם הרבה לייף־סטייל. דוקאטי עם נתון מרשים של 99 אופנועי פרימיום. מאידך, שוק הקרוזרים הגדולים והיקרים מתרסק לגמרי, עם 3 יחידות של אינדיאן ויחידה בודדת של הארלי־דיווידסון. גם ק.ט.מ יורדת במספרים עם 285 יחידות, אבל צריך לזכור שהחברה מתייצבת בימים אלו, וכן שהשנה נמכרו הרבה כלים רשומי־יד משנים קודמות כך שהמספר הזה לא משקף את מה שקורה בפועל.

שוק הכלים החשמליים לא מתרומם, כשבחצי השנה הראשונה של 2025 נרשמים כ-770 כלים חשמליים – מתוכם 148 כלים של סורון ו-221 של טלריה (פליי-בייקס לשטח שמשמשים גם לתחבורה עירונית), ו-115 ניאו. השאר הם הרבה מאוד מותגים, רובם ככולם סינים, שמייצרים קטנועים חשמליים באיכות כזו או אחרת. זירו האמריקאית נעלמה לגמרי מדו"ח התוצרים אחרי שהיבואנית, מטרו־מוטור, הפסיקה את הייבוא, וגם אנרג'יקה האיטלקית כמעט נעלמה לגמרי אחרי שהחברה הודיעה על פשיטת רגל. להערכתנו, למעט כלי פנאי סינים זולים – השוק הדו־גלגלי לא יצליח להתרומם, והוא אף יתכווץ – כפי שקורה בשוק הרכב הפרטי.

שוק האנדורו, שאחריו אנחנו עוקבים צמוד כבר עשור וחצי, ממשיך בתמורות המשמעותיות ומתכווץ מעט ביחס לשנה שעברה. כ-400 אופנועי אנדורו נרשמו בששת החודשים הראשונים של 2025, שהם כ-70 כלים פחות מהתקופה המקבילה בשנה שעברה, אולם בפועל המספרים נמוכים יותר. בק.ט.מ מכרו 222 אופנועים – רובם 250 ו-300 סמ"ק דו־פעימתיים, אולם אצל שאר המותגים נרשמה ירידה עד התרסקות. כך למשל הוסקוורנה העלתה 25 אופנועי אנדורו בלבד (אם כי עדיין נמכרים כלים רשומי־יד משנים קודמות), גאס גאס נעלמה לגמרי מדו"ח התוצרים (גם במותג הזה עדיין מוכרים כלים רשומי־יד משנים קודמות), ובטא מעלה 35 אופנועים בלבד. פנטיק רשמה אמנם 70 כלים, אולם נראה שחלקם נרשמו על שם היבואן. גם שרקו עם 16 אופנועים בלבד. יש גם 26 כלים חשמליים של סטארק הספרדית. את המספרים האלה יש לקחת בעירבון מוגבל, גם מפני ששוק האנדורו עדיין לא התייצב מהקריסה של לפני שנה וחצי, וגם מפני שאנחנו לפני שנת הדגם 2026 – שבה יימכרו כלים רבים של המותגים האירופאים. נמשיך כמובן לעקוב אחרי השוק החשוב הזה.

מכירות מחצית ראשונה של 2025 לפי מותגים

• סון-יאנג – 2,550
• הונדה – 2,232
• ימאהה – 1,998
• קימקו – 1,224
• קוואסאקי – 415
• ק.ט.מ – 285
• פיאג'ו – 267
• ב.מ.וו – 254
• טלריה (חשמלי) – 221
• סי אף מוטו – 214
• ווג – 175
• QJ מוטורס – 169
• רויאל אנפילד – 153
• סורון (ח) – 148
• סוזוקי – 132
• ניו (ח) – 115
• דוקאטי – 99
• וימוטו (ח) – 93
• בנלי – 88
• פנטיק – 71
• אפריליה – 52
• טריומף – 52
• טיווין (ח) – 45
• הוסקוורנה – 43
• בטא – 39
• קאן־אם – 34
• סטארק (ח) – 26
• מנגוסטין (ח) – 26
• LV טונג (ח) – 22
• פיג'ו – 17
• נאנג'ינג (ח) – 17
• טרומקס (ח) – 16
• שרקו – 16
• הורווין (ח) – 15
• קובא – 15
• דוהן (ח) – 13
• זאפ (ח) – 13
• קיוואי – 12
• סנטרו (ח) – 8
• MBP איטליה – 7
• נרבה (ח) – 6
• בנדה – 5
• בואו (ח) – 5
• ג'יאניו (ח) – 5
• פוני (ח) – 5
• רייחו – 5
• אינדיאן – 3
• הארלי דיווידסון – 1
• מוטוגוצי – 1
• אנרג'יקה (ח) – 1
• דאי מוטו (ח) – 1
• נקסון (ח) – 1
• קאופן (ח) – 1

לב.מ.וו תמיד היו יציאות מיוחדות או מוזרות, תלוי את מי אתם שואלים. אחד מהם הוא ללא ספק ה-K 1200 R של שנת 2005.

נייקד הוא לא תמיד אופנוע פרקטי, מה לעשות. דוגמה אחת לחוסר הפרקטיות היא היעדר מיגון רוח נאות, כזה שיסיט את הרוח דרך משקף גבוה או פיירינג עוטף. אז לקחת כזה דבר ולתת לו מנוע עם 163 כ"ס שיכולים להאיץ מעבר ל-270 קמ"ש ועוד להדביק עליו פרצוף מוזר – זו בהחלט יציאה.

כאמור, ה-K 1200 R הוצג בשנת 2005 כחלק מפלטפורמת ה-K 1200 S התיורי והמנומס יותר. המנוע היה בתצורת 4 צילינדרים בשורה בנפח 1,157 סמ"ק, עם 163 כוחות סוס ב-10,250 סל"ד וכמעט 13 קג"מ ב-8,250 סל"ד. 6 הילוכים (גיר קסטה) וגל הינע הביאו אותו – על הנייר – למהירות המרבית שהוזכרה. תכלס, בלי מיגון רוח היה קשה עד בלתי אפשרי לשרוד את המהירות הזאת. שלדת האלומיניום שודכה לחישוקים דרך מתלה דואולבר קדמי, שריכז את שתי זרועות המזלג דרך בולם יחיד, מה שנתן תחושת היגוי שונה וכזאת שצריך להתרגל אליה. ה-R הוצע גם עם מערכת בולמים חשמלית, שסיפקה שלושה מצבי התנגדות לבולמים מלפנים ומאחור – רך, רגיל וקשוח לספורט. החישוקים היו בקוטר 17″ עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור. הבלמים יוצגו על־ידי שני דיסקים בקוטר 320 מ"מ מלפנים עם קליפר בעל 4 בוכנות, ודיסק בקוטר 265 מ"מ מאחור. הייתה מערכת ABS והייתה מערכת בלימה משולבת שהפעילה גם את האחורי בלחיצה על הקדמי. המשקל היבש נאמד על 237 ק"ג, לפני מילוי 19 הליטרים של מיכל הדלק, שגם דאג להתרוקן מהר מאוד.

אז הוא לא היה נייקד ספורטיבי, וגם לא כזה חוליגן, למרות המראה המוזר שלו. הוא היה חזק, מהיר, נוח ומיוחד. מעין גרסה דו־גלגלית של רכב שרירים אמריקאי. הוא גם לא היה רב־מכר בארץ או בעולם, אבל בהחלט הוערך וקיבל מעמד של אופנוע מיוחד. עד לסיום כהונתו בשנת 2008 לא נעשו שינויים או עדכונים משמעותיים, אבל בב.מ.וו כנראה היו מספיק משועשעים בכדי להציג לו מנוע עוד יותר וחזק עוד יותר.

לשנת 2009 הוצגה גרסת ה-1,300 סמ"ק, שכבר ניפחה את נפח המנוע לכדי 1,293 סמ"ק והוסיפה עוד כמה סוסים לשורת ההספק, שגם הגיעו בסל"ד נמוך יותר. כמובן שגם נתון המומנט השתפר במעט. מערכות האלקטרוניקה שודרגו עם דור שני לבולמים החשמליים, בקרת אחיזה ו-ABS מעט משוכלל יותר. גם קוויקשיפטר להעלאת הילוכים בלבד (מצערות מכניות) וידיות מחוממות הצטרפו לרשימה. המשקל ירד מעט עם שימוש של אלומיניום, כמו בזרועות המזלג למשל. עוד צבעים הצטרפו למבחר, אבל העיצוב והקונספט לא השתנו כמעט בכלל. מה שהשאיר אופנוע מוערך ואולי מעט נחשק, אבל ממש לא מסחרי. הוא המשיך עד לשנת 2015. יציאה טובה של הבווארים.

בטריומף מרחיבים את משפחת ה-TR400 עם גרסת ה-XC, שמוסיפה לגרסת הסקרמבלר 400X פרטי עיצוב ומיגון שמאפשרים יותר יכולות שטח.

צמד ה-TR400 של טריומף – הספיד 400 והסקרמבלר 400X – הוצגו בשנה שעברה כשהם ככל הנראה מהאופנועים החשובים ביותר של טריומף בעת החדשה, ומקור הכנסה והצלחה בגרף המכירות. הצמד הזה, שמיוצר בשיתו, פעולה עם בג'אג' ההודית, פותח לטריומף קהלי יעד חדשים וחשובים ביותר: רוכבים צעירים בעלי רישיון A1 (באירופה A2) המחפשים כלי זול, אבל דינמי ומעוצב. אבל לא רק, צמד ה-TR400 החדשים מנגישים את האופנועים של טריומף גם לקהל יעד צעיר עם הרבה פחות כסף.

הטריומף ספיד 400 מיועד יותר לכביש ומגיע עם חישוקי 17″ עם צמיגי מצלר ספורטק M9RR, מזלג קדמי הפוך בקוטר 43 מ"מ ומהלכי גלגל קצרים יותר. הסקרמבלר 400X מאופיין בגישת הסקרמבלר, כפי שמתבטא בשמו, עם חישוק קדמי של 19″ וצמיגי מצלר קארו סטריט, המזלג עם מהלך גלגל ארוך יותר ב-10 מ"מ בשני הצדדים – עם 150 מ"מ בסך הכל. בסיס הגלגלים ארוך יותר (1,377 מ"מ לעומת 1,418 מ"מ), הכידון רחב וגבוה יותר, גובה המושב עומד על 835 מ"מ, הדיסק הקדמי גדול יותר ב-20 מ"מ (320 מ"מ), ויש מערכת ABS הניתנת לניתוק על הגלגל האחורי. כל זה מתבטא ב-9 ק"ג נוספים למשקל המלא, העומד על 179 ק"ג.

כעת מציגים בטריומף את גרסת ה-XC, שמוסיפה עוד מאפיינים עיצוביים בדמות חישוקי אלומיניום עם שפיצים, באותן המידות עם אותם הצמיגים. יש כנף קדמית גבוהה, שמתווספת לכנף הנמוכה, מגני ידיים, משקף אטום, מגן פנס ומגן מנוע. בטריומף מציעים גם צבעים נוספים בגרסה זו עם עוד עדכוני גרפיקה. זה מתווסף לתאורת LED היקפית, שקע USB לטעינה ולוח שעונים המשלב LCD ושעון מהירות אנלוגי – שמגיעים עם הגרסאות המקוריות.

המנוע המשותף נמצא כמובן גם כאן, כשהוא חלק מסדרת ה-'TR series' אשר מזכירה שלטריומף היו אופנועי סינגל בתחילת המאה הקודמת. מנוע הסינגל בנפח 398 סמ"ק מוזרק דלק, בעל מצערת חשמלית, והוא מספק 40 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-3.8 קג"מ ב-6,500 סל"ד. הגיר בן שישה הילוכים, המצמד מחליק, ויש ומערכת בקרת אחיזה הניתנת לניתוק. מרווחי הטיפולים הם 16,000 ק"מ או שנה.

גרסה זו אמורה לעלות מעט יותר מ-39,390 ש"ח שעולה גרסת הסקרמבלר בישראל. מחיר מדויק ומועד הגעה טרם התקבלו.

• טריומף ספיד 400 וסקרמבלר 400X בהשקה מקומית
• צפו בווידאו – טריומף ספיד 400 וסקרמבלר 400 בהשקה מקומית:

הקטע של מחלקת הרכב בפיג'ו היה תמיד להיראות אלגנטיים – ראו את ה-405, 406, 605 וכך הלאה, קטע שלא דילג על מחלקת הקטנועים של היצרנית, כמו במקרה של הוויוה סיטי 50.

בקטנועים היא מבינה. חברת פיג'ו החלה לייצר אופנועים דווקא לפני 127 שנים – בשנת 1898 – מה שהופך אותה ליצרנית האופנועים הוותיקה ביותר. הצורך האזרחי בתחבורה זולה גרם לחברה מסוף מלחמת העולם השנייה להתמקד בייצור קטנועים. אפילו ניסיון בתחום האופניים החשמליים היה להם, כשכבר בשנת 1951 הציגו אופניים חשמליים שיכלו להגיע עד ל-30 קמ"ש. בשנת 1968 השיקו בפיג'ו את 'משפחת ה-100', כאשר אחד מהקטנועים היה ה-103 מתחילת שנות ה-70 שהיה Moped באנגלית – הלחם של Motorcycle ו-Pedals – טוסטוס של פעם עם פדלים עם מנוע דו-פעימתי בנפח של 50 או 70 סמ"ק.

אז ביססנו שהם מבינים בקטנועים, וברור שגם ברכבים. קו העיצוב הנקי והאלגנטי שאפיין את הרכבים, בא לידי ביטוי בוויוה סיטי (VivaCity). זה הוצג בשנת 1998 עם מנוע דו-פעימתי מקורר אוויר בנפח 49.1 סמ"ק. לקרבורטור היה משנק (צ'וק) אוטומטי, התמסורת הייתה רציפה (וריאטור), והיה מתנע חשמלי עם רגלית הנעה לגיבוי. נתוני המנוע היו מצחיקים עם מעט פחות מ-5 כוחות סוס, שהצליחו, בירידה ארוכה, להביא את הכלי למהירות מרבית של 75 קמ"ש על השעון.

לטובת שיכוך המהמורות ברחובות העיר מלפנים היה מזלג קדמי הפוך, החישוקים היו בקוטר 12″ עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו-130/70 מאחור, שהגביהו את גובה המושב ל-790 מ"מ. בשלב מסוים נמכרה בישראל גם גרסה עם חישוקי 10″ שנועדה להוריד קצת במחיר ולהוסיף קצת בזריזות. כדי להגיע לעצירה מלאה הוויוה סיטי הסתייע בבלם דיסק קדמי בקוטר 190 מ"מ ובלם תוף מאחור, וזה לפני שביססו ABS כסטנדרט.

העיצוב היה יפה, נקי ממדבקות ועם קווי עיצוב מעוגלים. פנס חזית הגדול הגיע עם פנסי איתות שצמודים אליו וכמובן סמל האריה של פיג'ו שבולט מרחוק. לוח השעונים היה פשוט וקל לקריאה ותא האחסון מתחת למושב הצליח למצוא מקום לקסדה מלאה ומעיל רכיבה.

הפיג'ו ויוה סיטי 50 זכה לפופולריות רבה באירופה ונחשב לקטנוע-אלגנט (בניגוד לטוסטוס כמו הפיג'ו פוקס 50 לדוגמה), ונמכר יפה גם בישראל במחיר של כ-10,000 ש"ח לתקופה מסוימת. לאחר תום עידן הקטנועי הדו-פעימתיים הוא הגיע גם עם מנוע ארבע פעימות בנפח 125 סמ"ק, שהוציא ממנו את השובבות והמגניבות המסוימת שהייתה לו.