זו כבר הפעם השנייה השנה שאנחנו מתייחסים לשוק אופנועי האנדורו והשטח בנפרד משאר שוק האופנועים. הפעם הראשונה הייתה ביולי, אחרי 6 חודשי מכירות, וכעת אנחנו עושים זאת בסיכום השנה. הסיבה להתייחסות הנפרדת היא הפריחה חסרת התקדים והעצומה בגודלה בשוק אופנועי השטח-פנאי. פריחה שמחייבת אותנו לקרוא לה בשם אנדורו-בום.
ק.ט.מ 250EXC-F – אנדורו-בום
גידול של כ-50% ביחס ל-2015
נחזור על נתונים שסיפרנו בעבר: בשנת 2005 נמכרו בישראל כ-80 אופנועי אנדורו – רובם ככולם למתחרים באליפות ישראל באנדורו. מאז השוק הזה התפתח ופנה באופן מובהק לכיוון הפנאי. מאות ואלפי אנשים מן הישוב, בני 30, 40 ו-50, גילו את תחום האנדורו ופנו אליו לצורך מילוי צורך בסיסי של תרבות פנאי. כבר כתבנו בעבר שאנדורו זה המילואים החדש, ובדיוק לזה התכוונו. אז לעומת 80 היחידות של לפני עשור, בשנת 2016 שוק אופנועי האנדורו בישראל מכר כ-1,100 אופנועי אנדורו מקצועיים – ברישוי צהוב בלבד! והנה, קיבלתם את התשובה למה 'אנדורו-בום'. שנת 2015 הייתה גם היא שנת שיא בתחום האנדורו – בשנה זו נמכרו כ-750 אופנועי אנדורו מקצועיים ברישוי צהוב. כלומר הגידול מ-2015 ל-2016 עומד על כ-50%!
שפע מותגים – שליטה של יצרנית אחת
ק.ט.מ והוסקוורנה – שני מותגים של אותה החברה – מכרו השנה יחד 726 כלים, מהם 487 של ק.ט.מ ו-239 של הוסקוורנה. מדובר בפלח שוק של 66%, ובחלוקה – 44% לק.ט.מ ו-22% להוסקוורנה.
שאר השוק – 34% – מתחלק בין שאר המותגים. ימאהה מכרה 126 כלים מקצועיים (כ-11.5%), TM מכרה 56 כלים (כ-5%), בטא מכרה 50 כלים ב-4 חודשים, קוואסאקי 43, שרקו 42 והונדה 39.
הוסקוורנה TE250 – הנמכר ביותר של הוסקוורנה (צילום: רונן טופלברג)
2 פעימות או 4 פעימות?
החלוקה בין 2 פעימות לבין 4 פעימות עומדת על בדיוק חצי-חצי. כ-540 אופנועי אנדורו דו-פעימתיים נמכרו השנה בישראל, וזאת למרות שייצורם של רבי המכר הגדולים – הק.ט.מ 125EXC וההוסקוורנה TE125 – הופסק בחודש יוני בגלל תקנות יורו 4, מהלך שהפנה את הרוכשים באופן כמעט אוטומטי ל-250 מרובעי פעימות.
מגמה מעניינת נוספת, שעליה כבר הצבענו בעבר, היא היחלשות טרנד ה-300 סמ"ק 2 פעימות והתחזקות משמעותית של ה-250 סמ"ק 2 פעימות. כבר מ-2011 אנחנו טוענים ש-300 סמ"ק דו-פעימתי מיועד לרוכבים שמכוונים יותר לאקסטרים-אנדורו ופחות לאנדורו ורסטילי, והשנה בבירור רואים את זה במכירות. 231 דו"פים בנפח 250 סמ"ק נמכרו השנה בישראל, וזאת לעומת 125 כלים דו-פעימתיים בנפח 300 סמ"ק. אנחנו מעריכים שבשנה הבאה המגמה של התחזקות ה-250 סמ"ק על חשבון ה-300 סמ"ק תמשיך להתחזק.
דו-פעימתיים – חצי משוק האנדורו (צילום: בני דויטש)
ומהם הכלים הנמכרים ביותר?
אופנוע האנדורו הנמכר ביותר בישראל ב-2016 הוא הק.ט.מ 250EXC – דו-פעימתי (בתמונה בראש הידיעה), שממנו נמכרו קצת יותר מ-110 יחידות. סיבה אחת לכך היא שכאמור אין יותר 125EXC, וגם ה-250EXC הרוויח מכך, והסיבה השנייה לדעתנו היא המנוע המצוין של ה-250 החדש של 2017, הקפיץ את המכירות גם הוא. במקום השני, כדגם בודד, ק.ט.מ 250EXC-F, שממנו נמכרו 84 יחידות השנה, וגם הוא קיבל כאמור דחיפה בשל היעדר 125 סמ"ק של ק.ט.מ. במקום השלישי ימאהה WR250F, שהגיע ארצה רק במרץ והצליח למכור 76 יחידות, וצמוד אליו עם 74 יחידות הק.ט.מ 125EXC, שכאמור הייבוא שלו הופסק בחודש מאי. במקום החמישי הוסקוורנה TE250 דו-פעימתי עם 68 יחידות. זהו האופנוע הנמכר ביותר של הוסקוורנה ב-2016.
נקודה מעניינת נוספת: השנה נמכרו 92 יחידות של ימאהה WR250R ו-83 יחידות של סוזוקי DR-Z400S. שני הכלים האלה הם אמנם דו-שימושיים, אולם הם הכלים הקרובים ביותר לאופנועי אנדורו, וגם להם יש מקום. יחד עם זאת, לא ספרנו אותם בסיכום אופנועי האנדורו מכיוון שהם לא מוגדרים ככלים מקצועיים.
ימאהה WR250F – הגיע במרץ והתברג כדגם השלישי הנמכר ביותר (צילום: בני דויטש)
טבלת מכירות מלאה אופנועי אנדורו לשנת 2016 – לפי דגם
שנת 2016 נסגרת עם עלייה של כ-10% בשוק הדו-גלגלי הישראלי. 17,114 אופנועים וקטנועים נמכרו פה השנה, לעומת 15,550 כלים שנמכרו ב-2015 – עלייה יפה של 10.1%, כשמדובר על רישוי צהוב בלבד.
השנה אנחנו מזהים כמה מגמות בולטות. ראשית, כ-30% מאותם 17 אלף, שהם כ-5,000 כלים, הם אופנועים. כאלו עם קלאץ'. זהו מספר חסר תקדים – גם במספר האבסולוטי וגם בחלק היחסי לקטנועים. האחראים לגידול הזה הם אופנועים קטנים בנפח של עד 500 סמ"ק, וכן אופנועי אנדורו, שהשנה נמכרו מהם יותר מ-1,300 יחידות (על כך בכתבה נפרדת).
הכלי הדו-גלגלי הנמכר ביותר בישראל הוא, כמו בשנה שעברה, הקימקו מובי 125XL, שממנו נמכרו ב-2016 לא פחות מ-1,536 יחידות – כמעט 10% מהשוק. הדגם השני הנמכר ביותר הוא הסאן-יאנג ג'וירייד 125 עם 1,102 יחידות, ומיד אחריו הג'וימקס 250 עם 1,052 יחידות.
האופנוע הנמכר ביותר כדגם בודד בשנת 2016 הוא הק.ט.מ דיוק 390, שממנו נמכרו השנה 169 יחידות. צמוד אליו הימאהה MT-09 עם יחידה בודדת פחות ובסך הכל 168 יחידות, במקום השלישי ה-MT-07 עם 145 יחידות, ואת המקום הרביעי חולקים ההונדה CB500X והקוואסאקי נינג'ה 300, עם 141 יחידות מכל אחד.
ימאהה MT-09 – הנמכר ביותר אחרי הק.ט.מ דיוק 390
המותגים הנמכרים בישראל בשנת 2016
סאן-יאנג – 4,083 כלים
קימקו – 3,379 כלים
ימאהה – 2,045 כלים
הונדה – 1,006 כלים
ק.ט.מ – 964 כלים
פיאג'ו – 908 כלים
דיאלים – 894 כלים
קוואסאקי – 811 כלים
סוזוקי – 510 כלים
ב.מ.וו – 263 כלים
הוסקוורנה – 253 כלים
הארלי-דיווידסון – 171 כלים
קיוואי – 150 כלים
דוקאטי – 95 כלים
TGB – עם 74 כלים
יוסאנג – 63 כלים
TM – עם 56 כלים
בטא – 48 כלים
וספה – 48 כלים
פיג'ו – 48 כלים
KL – עם 42 כלים
שרקו – 42 כלים
MV אגוסטה – 37 כלים
זירו – 31 כלים
אפריליה – 28 כלים
מוטוגוצי – 15 כלים
רויאל אנפילד – 14 כלים
SWM – עם 13 כלים
AJP – עם 8 כלים
10 האופנועים הנמכרים בישראל ב-2016
[table id=72 /]
10 הקטנועים הנמכרים בישראל ב-2016
[table id=73 /]
רוצים לדעת כמה כלים נמכרו מדגם מסוים? שאלו פה בתגובות ונענה לכם.
כבר המון זמן שאנחנו רוצים לטפל בהתנהגות של הקימקו דאונטאון 350i שנמצא אצלנו במבחן ארוך טווח, אבל רק לאחרונה הצלחנו להגיע לזה.
זה לא שההתנהגות של הדאונטאון לא טובה. להפך – היא טובה מאוד. הדאונטאון 350 מציע פשרה טובה למדי בין ספיגה ונוחות לבין יציבות. מה שכן, הוא רך יותר מהדגם שאותו הוא החליף – הדאונטאון 300, וזה מורגש בעיקר בפרונט. הרכות הזו משפרת את הספיגה ואת הנוחות מצד אחד, אבל מצד שני היא גורמת לנדנודים קלים מהפרונט בפניות ובכבישים מפותלים. אנחנו בטוחים למדי שהרוב המכריע של רוכשי קטנוע מנהלים מפנק יעדיפו את הספיגה והנוחות על פני שיפור היכולות הספורטיביות, אבל אנחנו – חזירי גז שכמונו שזוכרים את ההתנהגות של הדאונטאון 300 – רצינו כזה. יותר קשיח, יותר חד, יותר 'ספורטיבי'.
הצמיג האחורי המקורי אחרי 15 אלף ק"מהצמיג הקדמי המקורי אחרי 15 אלף ק"מ
שלב ראשון – החלפת צמיגים
הצמיגים המקוריים של הדאונטאון 350i – של מקסיס – מתאימים בסך הכל לאופי הקטנוע. הם טובים מאוד בקו ישר ויש להם אורך חיים גבוה. מבחינת אחיזה על הצד, יש טובים מהם.
ב-15,000 ק"מ, כשעל הצמיג האחורי יש עוד כמה אלפי קילומטרים והקדמי עדיין לא הגיע למחצית חייו, החלפנו את הצמיגים. מכיוון שהיה זה היום הראשון של הגשמים, בחרנו בצמיגים שיודעים להתמודד טוב עם אספלט רטוב, אבל שלפי ההמלצות גם לא רעים על הצד. אלו לא צמיגים של מותג איכותי כמו פירלי או מישלין, אלא צמיגים של המותג Sava הזולים יותר מצמיגי הקצה.
ההבדל הורגש כבר ביציאה מהמוסך, אבל ככה זה תמיד עם צמיגים חדשים.
2 נקודות חשובות: הראשונה, הצמיגים האלה באמת טובים על אספלט רטוב, והם מספקים אחיזה טובה על כבישים עירוניים ובינעירוניים רטובים. השנייה, הם בהחלט שיפרו את האחיזה והיציבות על הצד, אבל זה עדיין לא הספיק. הנדנודים הקלים מהכידון לא נעלמו. אז המשכנו לשלב הבא.
עלות צמיג קדמי Sava (מחיר מלא) – 436 ש"ח
עלות צמיג אחורי Sava (מחיר מלא) – 492 ש"ח
עלות 2 ונטילים – 35 ש"ח
עלות עבודה – 227 ש"ח
סה"כ עלות החלפת צמיגים כולל מע"מ – 1,190 ש"ח
הצמיג הקדמי החדש של Sava – טוב מאוד בגשםמהחלפת הצמיגים במוסך – ישר לאיילון הגשום
שלב שני – טיפול לבולמים
הדאונטאון 350i מגיע עם בולמים טלסקופיים פשוטים למדי מסוג Damping Rod – כמו כל הקטנועים בסגמנט. הסט-אפ המקורי היה כאמור רך מדי עבורנו, ולכן החלטנו להחליף את השמן לצמיגי יותר על מנת להאט את פעולת הבולם. בנוסף, החלטנו לשים כמות שמו גדולה יותר (כמות אוויר קטנה יותר) על מנת להגביר את פרוגרסיביות הבולמים כדי שישקעו פחות תחת בלימה.
השמן המקורי בבולמים הקדמיים של הדאונטאון מגיע בצמיגות 10W. בחרנו בשמן בצמיגות 20W של חברת Putoline, כאמור כדי להאט את תנועת הבולם בכיווץ ובהחזרה. בנוסף, במקור הדאונטאון מגיע עם 175 סמ"ק של שמן בכל טלסקופ – כך לפי הספרות הטכנית של הכלי. הגדלנו את הכמות ל-190 סמ"ק, כאמור כדי להגביר את פרוגרסיביות הבולמים הקדמיים. את העבודה ביצענו בעצמנו בסדנת הלימוד של מכללת עמל מקס-פיין, והיא לקחה כ-40 דקות.
עובדים על הטלסקופים – 40 דקות עבודה
התוצאה עלתה על כל הציפיות!
ראשית, כמת השמן הגדולה יותר אכן הגדילה את הפרוגרסיביות של הפרונט, וזה בא לידי ביטוי ביציבות גבוהה יותר והרבה פחות צלילה תחת בלימה חזקה.
השיפור העיקרי הגיע עם צמיגות השמן הגבוהה יותר. עבודת הבולם איטית יותר כעת, גם בכיווץ וגם בהחזרה, והתוצאה היא אפס נדנודים בפניות! בדיוק כמו שרצינו ובדיוק כמו שזכרנו מהדאונטאון 300. אפשר לסמן סוף סוף 'וי'.
אבל יותר מזה. עם החלפת השמן לצמיגי יותר קיבלנו גם היגוי חד ומדויק יותר, ובאופן משמעותי. אנחנו חייבים להודות שלא חשבנו על זה ולא ציפינו לזה. רצינו בסך הכל לשפר את היציבות כשהקטנוע בפנייה על הצד. אבל השמן הצמיגי יותר והבולמים האיטיים יותר גרמו להיגוי להיות חד ומדויק. אנחנו מאוד אוהבים את התחושה הזו, וכעת הדאונטאון מתנהג בדיוק כמו שאנחנו רוצים.
כמובן שהשיפור לפרונט בא על חשבון ספיגה ונוחות. הפרונט כעת סופג פחות טוב את ה'קטנות' שעל הכביש, ולמעשה מבודד פחות טוב את הרוכב מהקרקע, במילים אחרות – נותן יותר פידבק. שוב, אנחנו מאוד אוהבים את התחושה הזו. רוכבים אחרים עשויים להעדיף את הנוחות והספיגה.
יוצא אפוא שהשיפור בבולמים הקדמיים הוא השיפור הזול והיעיל יותר שרוכבי דאונטאון יכולים לעשות לקטנוע שלהם. במעט מאוד השקעה קיבלנו שינוי גדול מאוד.
כאן נמליץ לרוכבי דאונטאון 350i: אם אתם הולכים לבצע את החלפת השמן בטלסקופים כמונו אבל מעוניינים לשמור על ספיגה טובה כמעט כמו במקור – השתמשו בשמן בצמיגות 15W. כמות השמן – 190-180 סמ"ק, כתלות ברמת הפרוגרסיביות והשקיעה של הבולם תחת בלימה שבה אתם מעוניינים. יותר שמן – יותר פרוגרסיביות.
איפה הפרונט?
בדיווח הבא, האחרון, ניתן כמה מילים על טיפול 15,000 ק"מ שאותו הקטנוע עבר, אבל בעיקר נסכם את התקופה עם הקימקו דאונטאון 350i – כולל כל העלויות שלנו במשך השנה.
שנה מצוינת הסתיימה עכשיו. השוק הדו-גלגלי בישראלי צמח בכמעט 10%, ולראשונה כמעט 30% מ-17,000 הדו-גלגליים שנמכרו פה הם אופנועים – כאלה עם קלאץ' ותיבת הילוכים. שיא חדש של כל הזמנים. נכון שחלק גדול מהאופנועים הללו הם אופנועים קטנים וחלק גדול נוסף מהם הוא אופנועי אנדורו, אבל עדיין – השוק בעלייה, נכנס אליו דם חדש, וכולם מרוויחים מזה.
כמו בכל סוף שנה, אנחנו בוחרים את האופנועים שעשו לנו את זה יותר מכל בשנה הזו. הכללים מאוד פשוטים – אנחנו בוחרים את האופנועים שעשו לנו את זה יותר מאחרים. שנהנינו לרכב עליהם, שהביאו משהו מיוחד לשוק האופנועים או שסתם הם מגניבים. ולא חסר כאלו. אז בלי הרבה דיבורים, קבלו את רשימת האופנועים הגדולים של 2016.
הונדה CRF1000L אפריקה טווין
הונדה CRF1000L אפריקה טווין (צילום: בני דויטש)
האפריקה טווין לא הספיק להיכנס לרשימה של שנה שעברה, פשוט כי עוד לא הגיע ארצה, אבל כשרכבנו עליו בינואר מיד הבנו שהוא הראשון להיכנס לרשימה המכובדת הזו. פשוט כי הוא פרע בגדול את כל הצ'קים שהונדה פיזרה עליו בחודשים שלפני. דו"ש – אדוונצ'ר – ראלי רפליקה אמיתי, כזה שיודע לפנק בכביש אבל לזוז מהר בשטח. מנוע מצוין, מתלים מעולים, תנוחה מצוינת. פאף! הדבר האמיתי. ועוד מהונדה. כמעט 100 יחידות נמכרו ממנו בשנה הראשונה שהוא פה בארץ, חלק מהן עם גיר רובוטי-אוטומטי DCT. כבוד!
MV אגוסטה ברוטאלה 800
MV אגוסטה ברוטאלה 800 (צילום: אסף רחמים)
"ה-MV אגוסטה ברוטאלה 800 הוא מכונת ריגושים טוטאלית". זה מה שכתבנו בסיכום המבחן שעשינו לדגם החדש של 2016. זה לא רק שהוא אחד הכלים היפים שיש, עם עיצוב שהוא פיסול במתכת ובברזל, אלא שכמו שהוא נראה – ככה הוא נוסע. בלי פשרות. הוא מיועד לרוכבים שרוצים את הכי יפה, הכי סקסי, עם הכי הרבה תשוקה, ומוכנים להקריב בשביל זה מושגים כמו נוחות או שימושיות. אופנוע הארד-קור שגם נראה מיליון דולר. אופנוע שהצליח לרגש אותנו כמו שהרבה זמן לא התרגשנו מאופנוע, ואפשר להמשיך עם תיאורים מיניים, אבל הנקודה ברורה. אז ברור שהוא יהיה ברשימה הזו.
דוקאטי היפרמוטארד 939 SP
היפרמוטארד 939 בגרסת SP (צילום: דוקאטי)
נישאר באקזוטיקה איטלקית. הדוקאטי היפרמוטארד 821 / 939 הוא אחלה אופנוע, אבל הוא דו-ממדי. הוא עובד יותר כמו אופנוע כביש ספורטיבי ופחות כמו סופרמוטו. ככה חשבנו עד שרכבנו על גרסת ה-SP, ועוד על מסלול בגודל מלא. גילינו שה-SP לוקח את כל היתרונות של ההיפרמוטארד, אבל עם מערכת בולמים איכותית של אוהלינס הוא עובד תלת-ממדי, כמו שהיפרמוטו צריך להתנהג. המנוע המשוחרר רק מוסיף לחוויה, והסאונד – מהגיהינום. בדיוק ככה צריך להיות היפרמוטו גדול, וה-SP הצליח לשחרר מאיתנו צרחות אמיתיות בקסדה.
ק.ט.מ סופר דיוק 1290GT
ק.ט.מ סופר דיוק 1290GT (צילום: אסף רחמים)
הק.ט.מ סופר דיוק 1290GT הוא ספינת הדגל של ק.ט.מ לשנת 2016 – האופנוע שעליו שמה ק.ט.מ את כל מה שהיא יודעת (והיא יודעת!). בשנה שעברה, אגב, זה היה הסופר-אדוונצ'ר 1290. ה-GT בנוי על בסיס הסופר דיוק 1290R המטורלל, אבל במעבר ל-GT הוא הרחיב משמעותית את טווח השימושים שלו. מנוע 1,301 סמ"ק סופר-חזק, מערכת מתלים אלקטרונית משובחת, נוחות ופינוקים, אינסוף אלקטרוניקה – כל אלה הופכים את ה-GT למכונה דו-קוטבית: מצד אחד אופנוע תיור נוח ומפנק, אבל כשמושכים לו בגז הוא הופך למכונת ספורט לכל דבר ועניין, עם יכולות דינמיות גבוהות. מאופנועי הספורט-תיור הוורסטילים יותר שיש ועם כולות של אופנוע-על. אגב, תצוגת התכלית הזו של ק.ט.מ מראה כמה רחוק החברה הגיע בתחום הכביש בתקופה כל כך קצרה.
ימאהה MT-10
ימאהה MT-10 (צילום: Jonathan Godin)
על ה-MT-10 כתבנו שהוא האופנוע היפני הכי אירופאי שיש. הסופר נייקד החדש של ימאהה, שבנוי על בסיס ה-R1, הוא בדיוק כמו ה-1290GT – בעל ורסטיליות מרשימה. מצד אחד יש לו יכולות ספורטיביות של R1, בטח ובטח על כביש ציבורי, אבל מצד שני הוא נוח, נעים לרכיבה, ואם לא מושכים אותו חזק אז הוא כמו חתלתול. אה, והוא גם נוח לרכיבות ארוכות. זו הפעם הראשונה שיוצא מיפן סופר נייקד אמיתי, כזה שיושב על פלטפורמת סופרבייק ושמסתכל לסופר נייקדים האירופאים בעיניים, וה-MT-10 עושה את זה ממש טוב.
ימאהה MT-09 החדש
ימאהה MT-09 דגם 2017 (צילום: Francesc Montero)
ה-MT-09 המקורי הוא אופנוע מגניב עם מנוע טריפל אדיר, אבל הוא לא חף מביקורת ורחוק מלהיות מושלם. כמה וכמה פעמים התלוננו על הבולמים הפשוטים, שמהווים את צוואר הבקבוק של ביצועי האופנוע המגניב הזה. אפילו לקחנו MT-09 לסדנת בולמים כדי להעמיד את הבולמים ברמה אחת עם שאר מכלולי האופנוע. אז בימאהה הקשיבו לביקורת, ולשנת 2017 שחררו את הדור השני של ה-MT-09, שעליו רכבנו בהשקה העולמית. אז חוץ מהבולמים ששופרו משמעותית, ה-09 קיבל גם מתיחת פנים שעושה אותו הרבה יותר מגניב בעינינו, עם דמיון עיצובי ל-MT-10, וגם עוד כמה תוספות ושינויים קטנים – כולם יחד עושים הבדל גדול. רב-המכר של ימאהה – האופנוע שעשה שינוי גדול באופנוענות המודרנית – השתפר והתעגל, ולכן גם הוא נכנס לרשימה המכובדת הזו.
סוזוקי DR-Z400S
סוזוקי DR-Z400S (צילום: אסף רחמים)
הקאמבק של השנה. 17 שנה הוא מיוצר כמעט ללא שינויים, אבל בגלל תקנות יורו 3 הייבוא שלו לאירופה ולארץ הופסק בסוף 2009. השנה, עם האפשרות לייבא כלי רכב עם תקינה אמריקאית, באבניר הביאו את הגרסה האמריקאית של הדרוזי, שעדיין מיוצרת, והופ – להיט מכירות. כ-100 דרוזים נמכרו פה תוך כ-9 חודשים – כמו בימים הגדולים שלו בארץ, מה שאומר שבהחלט יש ביקוש לדו-שימושי פשוט אבל טוב ויעיל. אין ABS, אין בקרות, אפילו אין הזרקת דלק, אבל יש פשטות, יש המון כיף, ויש מחיר טוב – 46 אלף ש"ח. קהל הרוכבים, כאמור, הצביע ברגליים.
ימאהה WR250F
ימאהה WR250F (צילום: בני דויטש)
עוד אחד של ימאהה. מה לעשות, החברה הזו מפציצה בשנים האחרונות ומכתיבה את הטון היפני. ה-WR250F של 2015-2016, שהגיע השנה סוף סוף ארצה, הוא שדרוג אדיר ל-WR250F המיתולוגי שיוצר עם שינויים מועטים שנים רבות מדי. הדגם החדש עושה קפיצת מדרגה עצומה והוא קרוב מתמיד לאופנועי האנדורו האירופאים, שגם אם נאהב את המגמה או לא – מכתיבים היום את רוח האנדורו העולמית. אם אמרנו על ה-MT-10 שהוא היפני הכי אירופאי שיש, אז ה-WR250F הוא אופנוע האנדורו היפני הכי אירופאי שיש.
ק.ט.מ 250EXC / הוסקוורנה TE250
ק.ט.מ 250EXC דגם 2017 (צילום: Sebas Romero)
הק.ט.מ 250EXC (ואחיו התאום הלא זהה – ההוסקוורנה TE250) של 2017 הוא אופנוע האנדורו הדו-פעימתי הוורסטילי המושלם, לא פחות. רגע לפני הזרקת הדלק שתגיע בעוד חצי שנה, בק.ט.מ מכינים את התשתית – שלדה חדשה, מתלים חדשים (מעולים!), ארגונומיה חדשה, עיצוב חדש, אבל לא פחות חשוב – מנוע חדש, עם מעט מאוד ויברציות. כבר שנים שאנחנו טוענים שה-250 המודרניים הם הנפח המושלם לאנדורו ורסטילי ושטרנד ה-300 הוא… טרנד. ה-250 מתאים לרוב המכריע של הרוכבים, והשנה הוא הופך למשמעותית יותר טוב.
שרקו SEF-R300
שרקו SEF-R300 (צילום: בני דויטש)
השרקו SEF-R300 מרובע הפעימות הוא לדעתנו אופנוע האנדורו-הובי הטוב ביותר שיש היום בשוק. כן, עד כדי כך. כשרכבנו עליו לפני מספר חודשים הבנו את זה היטב. הוא קטן, הוא קל, ההתנהגות שלו מעולה, מערכת המתלים ברמה גבוהה כבר במקור, הוא זמיש בהתנהגות, ויש לו מנוע אדיר שמשתף פעולה עם הרוכב – כל רוכב. איך שלא תרכב עליו – בהתגלגלות על שבילים, בסינגלים, באנדורו טכני, לאט, מהר, חזק או חלש – הוא לגמרי עם הרוכב ועושה לו חיים קלים. קשה לתאר כמה נהנינו עליו, והכי מפתיע זה שכל הטוב הזה מגיע מחברה קטנה עם תקציב מחקר ופיתוח שרחוק שנות אור משל החברות הגדולות. איזו מכונה!
בשנה שעברה סיפרנו לכם על גרסת סופרבייק של אפריליה ל-RSV4-R, שמפיקה כ-230 כ"ס עם קיט המרוצים ונמכרת לקהל הרחב. כעת אפריליה מרחיבה את הפרויקט, שנקרא FACTORY WORKS, ומציגה 3 גרסאות מסלול נוספות ברמות שונות, כשהבכירה מהן – ה-RSV4 R FW GP מפיקה כ-250 כ"ס וכוללת טכנולוגיה שלקוחה ישירות מאופנוע הגרנד-פרי של החברה. כמו כן מזמינה החברה את הרוכשים למפעל אפריליה כדי לצפות בהרכבת האופנוע, וכן מציעה לרוכשים המאושרים ייעוץ עם מהנדסים שבנו את האופנוע, ושירות אחרי מכירה הכולל יום רכיבה על מסלול עם טכנאי ומהנדסי החברה כדי להגיע לסט-אפ המדויק עבור הרוכש. אין יותר פקטורי מזה לרוכש הפרטי.
ל-2017 יש 4 גרסאות: SSTK1 ו-SSTK הבנויות על-פי תקנות הסופרסטוק, SBK עם 230 כ"ס הבנויה על בסיס אופנוע הסופרבייק, ו-GP – עם טכנולוגיית ה-GP של אפריליה. כל ארבע הגרסאות מגיעות עם קיט המרוצים של אפריליה הכולל בולמי אוהלינס וגלגלים מחושלים קלים, ובאופן כללי עם המכלולים האיכותיים ביותר שכסף יכול לקנות.
ה-RSV4-R FW-GP – יותר מ-250 כ"ס וטכנולוגיית GP
RSV4-R FW-GP
חוד החנית של אופנועי הספורט של אפריליה. אופנוע מרוץ מהשורה הראשונה – ככל הנראה ברמה הגבוהה ביותר שכסף יכול לרכוש כיום. מהלך הבוכנות גדל מ-78 ל-81 מ"מ, ומערכת תזמון השסתומים היא לא מכאנית אלא פנאומטית. למעשה, המנוע נלקח מאופנוע ה-GP של אפריליה של עונת 2015, ולטענת אפריליה הוא מפיק יותר מ-250 כ"ס!
הרוכשים המאושרים יהיו חלק מתהליך הייצור של האופנוע. הם יוזמנו למפעל אפריליה כדי לחתום על החוזה לרכישת המכונה, ויקבלו את האפשרות לצפות בתהליך ההרכבה – אם לא פיזית אז בתמונות שיישלחו להם בזמן אמת. האופנוע יגיע אליהם הביתה עם רכב מסחרי ייעודי, הם יקבלו חליפת עור ממותגת של אפריליה, יוזמנו ליום רכיבה עם מהנדסי החברה כדי לכוון את האופנוע, ויזכו גם לכרטיס כניסה VIP לאחד מסבבי ה-MotoGP של אפריליה.
צחירה של גרסת ה-GP לא פורסם על-ידי אפריליה, ואולי טוב שכך – כי למי בכלל יש את הכסף לזה…
מנוע הגרנד-פרי עם שסתומים פנאומטיים ויותר מ-250 כ"ס – עכשיו לקהל הרחב
RSV4-R FW-SBK
גרסת הסופרבייק של ה-RSV4-R שעליה כתבנו כבר בשנה שעברה. היא מפיקה 230 כ"ס 'בלבד' עם קיט נוסף (215 כ"ס במקור), ויש לה את כל האלקטרוניקה של אופנוע המפעל במרוצי הסופרבייק, הכוללת בין היתר מערכת GPS וטלמטרייה ולוח תצוגה סופר-משוכלל למרוצים, כמו גם מערכת ניהול מנוע מתוחכמת למרוצים.
RSV-4R FW-SSTK1 / SSTK2
צמד גרסאות הבנויות על בסיס אופנועי הסופרסטוק של אפריליה. שתיהן משופרות בבלמים, במערכת הפליטה (אקרפוביץ' למרוצים) ובמערכת החשמל, כשגרסת ה-SSTK2 מגיעה עם מערכת חשמל למרוצים. לשתיהן גם מחשב ניהול מנוע שתוכנת למרוצים על-ידי מהנדסי אפריליה, וההספק המקסימלי עומד על 204 כ"ס.
אם עד עכשיו שאלנו למה אין לנו מסלול, עכשיו אנחנו שואלים למה אין לנו מסלול וכסף?
נתונים טכניים: מנוע 125 סמ"ק, קירור אוויר, 8.25 כ"ס, 0.87 קג"מ, קרבורטור, גיר וריאטור, אורך 1,840 מ"מ, בסיס גלגלים 1,280 מ"מ, גובה מושב 740 מ"מ, משקל 110 ק"ג, מיכל דלק 5.9 ל', צמיגים 110/70-12, 3.50X10
דיאלים YC125 ארומה (צילום: אביעד אברהמי)
מה זה?
אם מוציאים מהמשוואה כלים סינים נחותים שבאים והולכים חדשות לבקרים, אז הדיאלים ארומה – יחד עם אחיו, הדארט – הוא הקטנוע הזול בישראל. תג המחיר שלו עומד על 9,000 ש"ח לפני אגרות רישוי, אבל גם אם מוסיפים אותם הוא עדיין עולה פחות מ-10,000 ש"ח. 9,900 ש"ח ליתר דיוק (36 תשלומים שווים של 275 ש"ח). תג המחיר הזה הופך אותו לכלי מעניין ששווה בדיקה.
את דיאלים, המיובאת ארצה על-ידי אלבר-מוטו, אנחנו מכירים מספר שנים בגלגול הנוכחי שלה בארץ. היבואנית נכנסה בסערה לשוק הקטנועים הצפוף והנשלט על-ידי סאן-יאנג וקימקו, והציעה תמחור אגרסיבי ותנאי תשלום וטרייד-אין טובים. התוצאה הייתה מקום שלישי בטבלאות המכירות, אולם המגמה הזו נחלשה משמעותית בשנתיים האחרונות. עם הדארט והארומה הזולים, אלבר תנסה להחזיר לעצמה חלק מנתח השוק שהולך ומצטמצם לה.
הפלטפורמה המכאנית פשוטה מאוד. מנוע 125 סמ"ק מקורר אוויר שמפיק 8 ורבע כוחות-סוס, תמסורת וריאטור פשוטה, בלם תוף אחורי, בולמים סופר-פשוטים וגלגלי "12 ו-"10. גם האבזור דל מאוד. כך למשל לוח השעונים מציע מד ק"מ מצטבר מכאני, שעון מהירות, שעון דלק, וחיווי לאור גבוה ולאיתותים. זהו. בתחום האבזור יש נפח אחסון מתחת למושב שיכול להכיל קסדה שלמה בינונית, ויש גם תא כפפות פתוח בחלק הקדמי. אבזור בסיס ביותר. יתרון חשוב הוא מדרס הרגליים השטוח, שמאפשר להעמיס עוד קצת מטען – כמו שהישראלים אוהבים.
מה שכן, הארומה מציע עיצוב רטרו מעניין ושיקי, שמושך הרבה מבטים וגורם לאנשים – רוכבים, נהגים והולכי רגל (מדגם מייצג: רוכבת מיו 100, היפסטר תל-אביבי ונהגי מוניות) – להתעניין ולשאול שאלות. כשהם שומעים את תג המחיר, ההתעניינות גוברת.
הקטנוע הזול בישראל (צילום: עמרי גוטמן)
ביצועים
אין מה לצפות לביצועים עוצרי נשימה, כמובן. המנוע בסך הכל בסדר. למעט השהיה קלה בפתיחה, הוא מושך בסדר ועומד עם שאר קטנועי ה-125 סמ"ק בתאוצות מהרמזור, בין היתר בזכות הווריאטור שמכויל נכון למנוע. המהירות המקסימלית שנמדדה במישור עמדה על קצת יותר מ-115 קמ"ש על השעון, שהם בדיוק 103 קמ"ש על צג ה-GPS שלנו. מה שכן, הוא מגיע למהירות הזו מהר למדי, שוב, בזכות כיול הווריאטור.
הבולמים פשוטים מאוד ויכולת הספיגה שלהם מוגבלת, במיוחד עם הגלגלים הקטנים. זה אומר שעלייה על בורות ומהמורות יעבירו את האימפקט אל גוף הקטנוע והרוכב. הבלם הקדמי טוב, אולם האחורי, תוף מכאני ומיושן, חלש מדי. אפילו לא הצלחנו לנעול גלגל אחורי כשניסינו. היות והארומה לא עומד בתקנות יורו 4 אלא ביורו 3, מערכת ABS אין פה.
ברכיבה עירונית צפופה הארומה זריז מאוד, והוא אחד הכלים הטובים להשתחלות בפקקים – גם בזכות הממדים הקטנים, גם בזכות המשקל הנמוך וגם בזכות זווית הצידוד הגדולה של הכידון. מחוץ לעיר, מעל 80-90 קמ"ש, הוא כבר יוצא לגמרי מאזור הנוחות שלו והופך להיות לא יציב ומתנדנד. עד כדי כך. שוב, בגלל הגלגלים הקטנים והבולמים הפשוטים. יוצא אפוא שהארומה היא כלי עירוני מובהק, ולא מיועד לרכיבות בינעירוניות, אלא אם הן קצרות ולא מהירות.
הקטנוע הזול בישראל – 9,900 ש"ח (צילום: עמרי גוטמן)
איך זה מרגיש?
זול, אבל מגניב. הארומה הוא כלי זול מאוד, ופרט לאבזור הדל אפשר למצוא חיסכון במקומות רבים. כך למשל חלקי הפלסטיק השחור פשוטים מאוד, ברמה נמוכה מהסטנדרט הטייוואני אליו הורגלנו בשנים האחרונות. זה בא לידי ביטוי בהתאמת החלקים, באיכות ההרכבה וגם באיכות החומרים עצמם. הפלסטיקה הצבועה, בשני צבעים שיקיים, דווקא מרגישה טוב משמעותית וגם נותנת לקטנוע את המראה היוקרתי ומושך המבטים.
יש גם דברים מוזרים. כך למשל, על-פי דף הנתונים הטכניים מיכל הדלק בנפח 5.9 ל', אולם כששעון הדלק עמוק מתחת לקו האדום, נכנסו למיכל 3.2 בלבד (שהם בדיוק 20 שקלים). תצרוכת הדלק עמדה על קצת יותר מ-30 ק"מ לליטר ברכיבה משולבת, מה שאומר שאחרי כ-100 ק"מ שעון הדלק יחזור אל מתחת לתחום האדום, וזאת למרות שבמיכל יש עוד לפחות 2 ליטרים.
הארומה הוא כלי קטן. רוכב בגודל ממוצע יתקבע על תנוחת רכיבה אחת ללא אפשרות לזוז יותר מדי. רוכב בגובה של מעל לממוצע, עלול להרגיש חוסר נוחות באזור הברכיים. הממדים הקטנים גורמים לו, כאמור, להרגיש מצוין בתנועה עירונית צפופה, והוא קל מאוד לרכיבה בתנאים כאלו.
נפח תא האחסון מכיל קסדה שלמה בגודל בינוני (צילום: אביעד אברהמי)
סיכום ועלויות
הארומה הוא הקטנוע הזול בישראל, והוא גם מהקטנועים הבסיסיים שבנמצא. המפרט הטכני, האבזור, הגימור והביצועים מייעדים אותו לרכיבה עירונית, ורצוי צפופה. בתנאים כאלה הוא טוב ואפילו מגניב. יחד עם זאת, הוא לא מרגיש נוח בכבישים מהירים יותר.
לארומה יש שני יתרונות גדולים: ראשית, השיק. הוא נראה טוב, מושך מבטים, ומהווה תחליף ראוי לסאן-יאנג מיו 100, שבשנות הזוהר שלו הציף את תל-אביב – במיוחד על-ידי בחורות שרצו קטנוע עירוני פשוט, זול ומגניב. שנית, המחיר. ב-9,900 ש"ח על הכביש, זה הקטנוע הזול בישראל, והוא מציע תחבורה עירונית פשוטה – באמצע הדרך שבין אופניים חשמליים לבין קטנוע גדול ויקר יותר. חשוב לזכור שעם הפשטות המכאנית מגיעות גם עלויות תחזוקה זולות.
לייעוד שלו – רכיבה אורבאנית בסיסית, הוא טוב, והוא עושה את זה עם סטייל מעניין שעשוי לקרוץ לרבים – מרוכבות קטנוע עירוניות ועד היפסטרים תל-אביביים – ובמחיר מפתה ואחריות מלאה ל-3 שנים.
לוח שעונים בסיסי ושפוט – כמו שאר הקטנוע (צילום: אביעד אברהמי)שני יתרונות גדולים – העיצוב והמחיר (צילום: אביעד אברהמי)
עד לפני כמה שנים היינו מתרגשים מכל בנייה של קפה רייסר, סקרמבלר או פרויקט שחזור סביר ומעלה. באופן טבעי סף הריגוש עולה וכבר לא מספיקה סתם עבודת שיפוץ יפה וקצת צבע חדש, ועדיין, האינטרנט מזמן לנו מדי יום פרויקטים מקסימים לרייר עליהם בזמן שהעיניים שוטפות את הפרטים הקטנים או את הצביעה המיוחדת או איזה רעיון מעניין שלא ראינו קודם.
מדי פעם צץ משהו מיוחד באמת. פרויקט כלשהו שבאמת גורם לנו לפעור פה בתדהמה, בדיוק כמו שה-Ballistic Trident של סדנת Rough Crafts הטאייוואנית גרם לנו לאבד שליטה על שרירי הלסת. וכן, זו לא טעות, טאייוואן.
הפרויקט האחרון של ווינסטון יה, הבעלים של הסדנה שממוקמת בטאיפיי, מבוסס על MV אגוסטה ברוטאלה 800RR, מה שהופך את הפרויקט הזה לאתגר עיצובי אדיר, שכן מדובר באופנוע שלפחות בעינינו גובל באומנות כבר בתצורה שבה הוא יוצא מהמפעל. מקרה קלאסי שבו יותר קל להרוס מאשר לשפר.
ווינסטון יה וה-Balistic Trident
יה יצר אופנוע שהוא עתידני בעיצוב ובפונקציונליות שלו, אך עם קריצה חזקה לעבר. הוא שאב השראה מהפיירינג המלא (Dustbin fairing – כלומר כזה שמכסה את הגלגל הקדמי) שהיה נהוג במרוצי אופנועים בעבר ושבו עשתה שימוש גם אגוסטה באופנועי המרוץ שלה בתקופת הזהב של שנות ה-50.
השימוש בפיירינגים מסוג זה נאסר לשימוש על ידי ה-FIM בשנת 1958 מאחר והיו מסוכנים. שטח הפנים הגדול הפך את האופנוע לרגיש מאוד לרוחות צד והגביל את תנועת הכידון מצד לצד. יה מסביר שאמנם לקח את השראתו מאופנועי הגרנד פרי של אגוסטה בשנות ה-50, אך רצה לתת פתרון מודרני לחסרונות של הפיירינג, ולכן הרכיב אותו על הפרונט כך שהוא זז עם הפרונט עצמו ולא פוגע בטווח התנועה של הכידון. גם מבחינת העיצוב הוא יחסית מצומצם בשטחו ומתכנס אל מאחורי הגלגל הקדמי, ובכל מקרה ניתן להסירו בקלות ואף ישנם מתאמים מוכנים לפנס מאחור.
הפיירינג עצמו וכל עבודת החיפויים עוצבו על ידי יה במחשב, שלאחר מכן גילף בעץ תבנית ששימשה ליציקת הקרבון. העיצוב והקווים שיה יצר משתלבים זה בזה באופן נפלא, כשהקו של הפיירינג הקדמי ממשיך דרך הכנפיים של מיכל הדלק עד לקצה המושב.
ברוח אופנועי הגרנד-פרי של שנות ה-50
בבסיס הפרויקט כאמור אופנוע מודרני מאוד עם שלדה ומכלולים ספורטיביים ואלקטרוניקה שבשנות ה-50 אפילו לא היו יכולים לדמיין. מלפנים הותקן מזלג אוהלינס מדגם FGR800 – סדרה אשר שימשה למרוצי סופרבייק עד לפני מספר שנים. מזלג חדש כזה עולה קצת יותר מהאופנוע שעומד אצלנו בחניה. מאחור הותקן בולם, גם הוא של אוהלינס, מדגם TTX.
לצורכי בלימה הותקנה מערכת שלמה של ברינגר עם דיסקים שעוצבו במיוחד כדי שיתאימו לעיצוב הכולל של האופנוע. החלק היחיד שנשאר מקורי הוא הדיסק האחורי.
את הגלגלים המחושלים עיצב יה ברוח אופנועי גרנד-פרי ישנים עם נגיעה מודרנית, ופירלי טאייוואן היו נדיבים מספיק כדי לתרום את צמיגי הדיאבלו סופרבייק – אותם צמיגים שבהם נעשה שימוש בסדרת הסופרבייק העולמית.
לוח השעונים עבר אל מיכל הדלק
בסדנה הטאייוואנית לא רצו לוותר על השימושיות, ולכן לוח השעונים המקורי נשאר אבל עבר מהכידון אל מיכל הדלק. הכידון עצמו הוחלף בקליפ-אונים שיושבים בין המשולשים, כשגם הם יוצרו במיוחד עבור הבליסטיק טריידנט.
באופן מפתיע, דווקא מערכת הפליטה לא יוצרה במיוחד עבור הפרויקט. Rough Crafts פנו ל- HP Corse האיטלקית, ששמחה לתרום את אב הטיפוס למערכת פליטה שבנו עבור מנוע ה-800 של MV אגוסטה. נראה טעים במיוחד.
כמובן שהעבודה לא נגמרה שם, ומעבר לעיצוב המיוחד ישנם עוד הרבה חלקים שיוצרו במיוחד כמו יחידת הזנב והמושב המוקפד, אך המאפיין העיקר של הפרויקט הזה הוא רמת הירידה לפרטים והגימור שנראה ברמה הגבוהה ביותר, מה שבדרך כלל שמור לאופנועים בייצור סדרתי ולא לבנייה חד-פעמית. בפעם הבאה שאתם רצים להכפיש קטנוע כלשהו רק כי יוצר בטאייוואן, תיזכרו ב-Ballistic Trident של Rough Crafts. לא יודעים אם זה משנה משהו לגבי הקטנוע, אבל לפחות יהיה לכם נעים להיזכר.
נתונים טכניים: מנוע סינגל 501 סמ"ק, קירור נוזל, מערכת הזרקה מיקוני 42 מ"מ, 38 כ"ס, מתנע חשמלי, גיר 6 הילוכים, קלאץ' הידראולי, שלדת פלדה, בולמים קדמיים הפוכים קאיאבה עם כיוונים מלאים, מהלך 295 מ"מ, בולם אחורי קאיאבה עם מערכת לינקים וכיוונים מלאים, מהלך 296 מ"מ, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, בסיס גלגלים 1,485 מ"מ, גובה מושב 955 מ"מ, מיכל דלק 7.5 ל', משקל 116 ק"ג (ללא דלק), צמיגים 90/90-21, 140/80-18
SWM RS500R
מה זה?
ה-RS500R הוא אופנוע האנדורו הגדול של SWM שבנוי על בסיס הטכנולוגיה של ההוסקוורנה TE510 הישן – זה של הוסקוורנה האדומה לפני תקופת ב.מ.וו הקצרה. האופנוע הזה יוצר במתכונת דומה למדי עד שנת 2011, אז ב.מ.וו החליפה אותו ב-TE510 חדש יותר – זה עם המנוע שמבוסס על הב.מ.וו G450X.
ב-SWM, שרכשה את המפעל והטכנולוגיה של הוסקוורנה-איטליה שנמצא בווארזה, לקחו את הפלטפורמה של ה-TE510 הישן, ביצעו כמה שינויים וקיבלו אופנוע אנדורו גדול. מנוע ה-501 סמ"ק נשאר זהה לעבר, כולל כל ספקי החלקים ומערכת הזרקת הדלק, וכך גם השלדה. יחד עם זאת, אם על ההאסקי המקורי היו בולמים של מרזוקי מלפנים וזקס מאחור, כאן ב-SWM ישנם בולמים של קאיאבה בשני הצדדים. שאר מכלולי השלדה והמכלולים ההיקפיים זהים או דומים – הבלמים זהים, הגלגלים דומים מאוד, מערכת הפליטה כאן היא בעלת צמד דודי פליטה לעומת אחד בודד בהאסקי (תקני זיהום אוויר ורעש), לוח השעונים זהה, והכידון הוחלף באחד זול יותר – אך עדיין כידון עבה. הפלסטיקה גם היא מרגישה זהה להאסקי הישן.
ה-RS500R הוא אפוא אופנוע אנדורו גדול של שני דורות אחורנית, שעושה קאמבק ל-2016, עם כמה שינויים הכרחיים של רוח הזמן.
אנדורו מקצועי בנפח גדול – דור אחורנית
ביצועים
הביצועים של ה-RS500R מאוד מעניינים, בעיקר משום שהציפיות שלנו לא היו גבוהות אבל בפועל התגלה אופנוע טוב מאוד. המנוע בהחלט מרגיש אולד-סקול, וזה לאו דווקא רע. הוא מסוג המנועים של פעם, כאלה ששופעים מומנט מסל"ד אפס ואפשר לרכב איתם בשורט-שיפטינג על 3,000 סל"ד, פשוט כי יש לו את כל הכוח שצריך כבר בתחומי הסל"ד הנמוכים. הוא כזה שבו כל פעימת כוח מורגשת, וממש אין צורך לטחון אותו בגז כדי לקבל תאוצה. יחד עם זאת, הוא לא עד כדי כך מיושן. כשמושכים אותו במעלה הסל"ד מתקבל הספק גבוה – הרבה יותר גבוה מ-38 כוחות הסוס המוצהרים. להאסקי היו כמעט 60 כ"ס, ואנחנו מאמינים שגם פה בנתון דומה, והטעות היא בדף הנתונים.
גם בתחום זריזות המנוע הוא נמצא בין דורות. הוא לא טרקטור עצל ואיטי כמו מנועי אנדורו גדולים של לפני 20 שנה, אבל הוא גם לא חיה זריזה כמו כלים מודרניים של הדור האחרון. הוא נותן תחושת 'מסטיק' נעימה, ומספיק זריז כדי להעיף את המנוע בתאוצה ביציאה מפנייה למשל, וגם כדי לשבור אחיזה כשצריך – גם אם יש אותה בשפע כמו בימים שאחרי הגשם שבהם רכבנו.
מבחינת התנהגות, ה-RS500R אדיר. הוא לא מרגיש כבד, למרות 116 הק"ג המוצהרים, אבל העיקר פה הוא גאומטריית שלדה נכונה ומערכת מתלים ברמה גבוהה מאוד. היכולת לספוג בעיות קרקע קטנות מצד אחד, ומצד שני להתמודד עם כוחות ואימפקטים גדולים, כמו למשל נחיתות מקפיצות או דרופים, ובשני המקרים וגם בכל הספקטרום שביניהם לשמור על יציבות ולא לזוז סנטימטר מהקו שאליו הרוכב מכוון – היא יכולת שקשה למצוא גם בכלים מודרניים יותר. זה נכון גם כשלוקחים אותו לאנדורו טכני יותר, למשל רכיבה בתוך נחל מסולע. בדיוק כמו ב-RS300R – כל מה שהרוכב צריך לעשות זה לכוון את הכידון ולפתוח גז. האופנוע כבר ידרוס כל מה שבדרך. רק שפה יש יותר כוח, פחות זריזות מנוע, וגם קצת יותר משקל.
מתלים והתנהגות ברמה גבוהה
איך זה מרגיש?
היות וה-RS300R וה-RS500R בנויים על פלטפורמת שלדה-מתלים זהה, וגם המנועים בטכנולוגיה דומה מאוד, הם מרגישים כמעט אותו דבר. ה-RS500R אתלט – הוא גבוה וצר, והמשקל לא גבוה מדי כמו שאתה מצפה מאופנוע בנפח 500 סמ"ק, ומאפשר רכיבה גם שטחים טכניים. כמובן שזה לא הייעוד העיקרי של ה-500, ולמטרה זו יש כלים טובים יותר. אולם כאופנוע אנדורו ורסטילי לרוכבים שאוהבים הרבה כוח מנוע – הוא מעולה.
הוא בהחלט מרגיש דור-שניים אחורנית, אבל כמו במבחן של ה-300, גם כאן אנחנו לא חושבים שזה משחק לרעתו. זה אפילו משחק לטובתו כשמדובר במחיר – הנמוך משמעותית מהמתחרים הישירים.
המחיר הנמוך מורגש במכלולים היקפיים. שוב, בדיוק כמו ב-300. הפלסטיקה, למשל, מרגישה זולה ביחס לסטנדרט שאליו אנחנו רגילים ב-2016. היא לא גרועה, היא לא 'סינית', אבל היא לגמרי לא ברמה של המתחרים וגם מרגישה פחות עמידה מהסטנדרט המודרני. גם הכידון מרגיש זול ופשוט וחובה להחליף אותו לסחורה איכותית יותר. יחד עם זאת, המכלולים המכאניים ובראשם הבלמים, הבולמים והגלגלים – לא נופלים מסחורה מודרנית של הדור האחרון. בטח שלא בביצועים.
לרוכשי האופנוע היינו ממליצים להחליף כידון, ובעיקר את מערכת הפליטה הכפולה שמוסיפה כ-5 ק"ג למשקלו של האופנוע. מערכת פליטה פתוחה של ARROW, שמגיעה עם דוד בודד שהוא קל יותר משמעותית, עשויה לעשות ל-500 רק טוב.
סל"ד נמוך וקוויק-שיפטינג
סיכום ועלויות
בדיוק כמו ה-RS300R, גם ה-RS500R הוא אופנוע אנדורו מצוין. יש לו מנוע שגם אם לא עומד בקו אחד עם חזית הטכנולוגיה המודרנית, מציע את כל מה שרוכב אנדורו צריך ובשורה התחתונה אספקת הכוח שלו טובה מאוד. אבל בעיקר הוא מציע התנהגות ברמה גבוהה. הוא לא כבד מדי ביחס לאופנועים בנפח, הוא גם לא מרגיש כבד כשמזיזים אותו מצד לצד על סינגלים וברכיבה בכלל, והוא מציע מערכת מתלים טובה שעושה בתכלס עבודה מעולה – מהטובות שפגשנו. הוא נשאר מאחור כשמדובר במכלולים היקפיים כמו פלסטיקה וכידון, ועל זה משלמים פה פחות.
מחירו הרשמי של ה-RS500R עומד על 56,585 ש"ח, שהם כ-20 אלף ש"ח פחות מצמד מתחריו לנפח (75,900 ש"ח לק.ט.מ, 71,350 ש"ח להוסקוורנה), אולם נכון לפרסום המבחן הוא נמכר בפחות מ-50 אלף ש"ח. שוב, אין ספק שמקבלים פה פחות מצמד המתחרים, שהם המקסימום שיש לתעשייה להציע היום – בכל אספקט. יחד עם זאת, ל-SWM יש בהחלט מה להציע, במיוחד כשמדברים על התכלס – ההתנהגות. הוא גם לא מיועד לכל אחד, אלא לרוכבים שאוהבים את אופנועי האנדורו שלהם גדולים וחזקים. אלו יגלו אופוזיציה מאוד מעניינת לצמד האוסטרים המשובחים, אופוזיציה שאמנם תיתן פחות, אבל תעלה הרבה פחות.
במסגרת המכרז תקבל בשלב הראשון הסיירת הארצית – שכיום רוכבת על ב.מ.וו R1200GS ועל ימאהה סופר טנרה 1200 – כ-40 יחידות מהק.ט.מ אדוונצ'ר 1290 החדש, כשהוא מוכן לעבודת משטרה ומאובזר על-ידי היצרנית עצמה בכל אביזרי המשטרה הדרושים כמו ארגזים, מגנים, מערכת כריזה ופנסים כחולים מהבהבים. בשלב השני יתווספו 40 כלים נוספים. הק.ט.מ-ים החדשים יחליפו בהדרגה את הב.מ.וו והימאהה המשרתים כיום בצי הרכב של מתנ"א, והם יסופקו למשטרה יחד עם שירות מלא ומקיף על-ידי יבואנית ק.ט.מ לישראל – ד.ל.ב מוטוספורט.
במקביל, בשבועות הקרובים יצטיידו כוחות היס"מ ב-25 אופנועי ק.ט.מ אדוונצ'ר 1190R. כלים אלו יתווספו ליחידות היס"מ במקביל לב.מ.וו F800GS ו-G650GS המשרתים כיום, כשבחודשים הקרובים ייתווספו עוד 40 ב.מ.וו F800GS חדשים לצי.
עופר-אבניר, יבואנית סוזוקי לישראל, מחזקת את תחום השטח שלה – אנדורו ומוטוקרוס. החברה החלה בייבוא ושיווק של אופנועי האנדורו והמוטוקרוס של סוזוקי – ה-RMX450 וה-RM-Z450, שניהם ברישוי צהוב הכולל תקינת כביש מלאה.
סוזוקי RM-Z450 – עם תקינת כביש מלאה וברישוי צהוב
ה-RMX450 (בתמונה בראש הידיעה) הוא אופנוע האנדורו של סוזוקי, המבוסס על גרסת המוטוקרוס. הוא מגיע עם חישוק אחורי "18 (לעומת "19 במקור), עם מערכת תאורה ועם מתלים המכוונים לרכיבת אנדורו, כמו גם עם מתנע חשמלי מקורי ורגליות מורכב, בהתאם לתקינה האירופאית. מחירו של ה-RMX450 נקבע על 56,000 ש"ח – ברישוי צהוב.
ה-RM-Z450 הוא אופנוע המוטוקרוס הגדול של סוזוקי, שאותו ניתן היה עד היום לרכוש ברישוי אפור לספורט מוטורי. מעתה מוצע ה-RM-Z450 ברישוי צהוב, כולל תקינת כביש מלאה, חישוק אחורי בקוטר "18, מערכת תאורה וצמת חשמל לתקינת כביש. אולם כל רוכש יקבל ללא עלות נוספת ערכת הסבה למוטוקרוס הכוללת גלגל אחורי בקוטר "19, צמת חשמל למוטוקרוס, פלטת מספר קדמית ומערכת פליטה משוחררת של מוטוקרוס. מחירו של ה-RM-Z450 נקבע על 52,000 ש"ח – כאמור גם הוא ברישוי צהוב.
