בק.ט.מ לוקחים את סגמנט המוטוקרוס לילדים ברצינות, ובשנים האחרונות משקיעים בהם משאבים רבים, במקביל לדגמי המוטוקרוס הגדולים. כעת מודיעה החברה כי לשנת 2017 יקבלו שלושת דגמי המוטוקרוס לילדים – SX50, SX65 ו-SX85 (בתמונה בראש הידיעה) – מקצה שיפורים נרחב. בראש השינויים – שלושת הדגמים מקבלים את בולמי האוויר החדשים של WPשהופיעו לראשונה בדגמי המוטוקרוס של 2016 – בולמי WP AER, רק שכאן הם בקוטר 35 מ"מ במקום 48 מ"מ בכלים הגדולים.
היתרון בבולמים אלו הוא שהם ניתנים לכוונון באופן מלא, כולל לחץ האוויר שמקביל לקבוע הקפיץ ועומס הקפיץ.
ראיין דאנג'י מציג את דגמי המיני מוטוקרוס בארה"ב
פרט לבולמים הקדמיים המתקדמים מקבלים שלושת האופנועים גם בולם אחורי מתכוונן באופן מלא, מערכת פליטה חדשה, וכן עיצוב חדש – התואם לאופנועי המוטוקרוס הגדולים של ק.ט.מ.
השנה רכבתי בפעם הרביעית באירוע יום הרוכבת הבינלאומי בישראל. העשירי בעולם והרביעי במתכונת 'ההמונים' שלו בישראל.
מסורת שקיימת כבר עשור בה קוראים לכל רוכבות העולם לקום בבוקר שבת אחת בתחילת חודש מאי ולרכב תחת הסלוגן הכל כך פשוט אך מלא משמעות – JUSTRIDE. בישראל, בניגוד לשאר היקום, לאחר דיונים וויכוחים מעמיקים, גם לרוכבים הגברים מתאפשר לבוא.
אין ספק, זוהי מסורת מוטורית מפוארת שמתפתחת אצלנו במקביל לשאר מדינות העולם ומקבלת מקום של כבוד בתרבות הדו-גלגלית.
במקביל התפתחה לה גם מסורת אישית שלי. מכיוון שזו גם הפעם הרביעית בה אני כותבת על היום הזה, זה מכבר התחלתי להגיע אליו רכובה על אופנוע שדווקא מתחבר למסורת דו-גלגלית מכיוון אחר לגמרי – על אופנוע רטרו. משלבת בין רכיבה שעושה כבוד לרוכבות של היום עם אופנוע שעושה כבוד לאופנועים של פעם.
יום הרוכבת – הפעם עם ימאהה XSR700
נו, אבל יש בעיה!
יש בעיה, כי כמסורת מתפתחת יום הרוכבת מתחיל לקבל פנים וזהות – מפגש מקדים של הרוכבות, כל שנה במספרים יותר ויותר גדולים, חבירה לרכיבה כללית אבל צבועה בוורוד, וסיום בהפנינג מקפיץ.
השנה המסלול והמיקום היו זהים לשנה שעברה. רכיבה קלילה דרך כבישי השרון וסיום בהפנינג שמח בפארק רעננה.
אז מה כותבים על זה שלא כתבתי כבר בעבר?
המציל שלי יהיה האופנוע! מבחינתי הוא ההבדל משנה שעברה. אותו אירוע, אבל אופנוע אחר אמור לתת לי חוויה שונה. אז נתמקד באופנוע?
בעיה? בעיה!
רגע. יש בעיה!
המסורת האישית שלי מדברת על יום הרוכבת בלוויית אופנוע רטרו. השנה בחרתי את הדגם האחרון בז'אנר תופס התאוצה הזה, בן הדוד החביב של משפחת ה-MT – ה-XSR700, שאמור לתת לי חבל הצלה לתיאורי יום הרוכבת 2016. והנה, אני מגלה שמבחן הדרכים עליו התפרסם באותו היום ממש בו אספתי אלי את האופנוע לחזקתי הקצרה.
סעעעעמק!
על הרוח שמאחורי יום הרוכבת כתבתי בשנה שעברה, כאשר רכבתי אליו עם הדוקאטי סקרמבלר.
ידעתם שדיסוננס קוגנטיבי בעברית נקרא 'צריר הכרני'? גם אני לא. פשוט נכנסתי למילון בשביל לוודא שמה שהרגשתי אחרי שלושה ימים של רכיבה אכן עונה על ההגדרה הפסיכולוגית המדויקת. וכן, זה דיסוננס. מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט.
יש בעיה אומרת לך!
אופנועי רטרו עושים לי את זה
אופנוע בשבילי קודם כל – לפני מנועים ומתלים ובלמים – מתקשר לרוח האדם. לכן כל אופנוע מקבל סוג אחר של יחס רגשי עמוק.
לאופנועי רטרו יש לי כבוד כי הם מייצגים בעיניי סוג של ראשוניות. מצד אחד לא אופנוע אספנות שדורש ידע וזמן בליווי תשוקה אמיתית אלא אופנוע מודרני שאמור לספק חוויית רכיבה שונה לחלוטין אך ורק בגלל המראה שלו. בגלל מה שהוא משדר לך ולסביבה.
ואת החוויה הזו, של הראשוניות, חיפשתי.
זה מתקשר אצלי לסוג של חספוס מוטורי. אופנוע רטרו מתקשר לי מיד עם אופנוע מטרטר, ולו רק בגלל העובדה שזה מה שהלוק שלו גורם לך לצפות. לטרטור מלווה בגרגור עמוק שמלווה אותך כל הדרך אל העבר.
הבעיה – דיסוננס קוגנטיבי
חודש חם הוא חודש מאי
יום הרוכבת מתקיים באופן מסורתי בשבת הראשונה של חודש מאי. לא תקופה למעיל עור. עדיפות למשהו מחורר ומאוורר, שייתן לרוח לנשוב דרכך.
אבל אופנוע רטרו דורש את הלוק, ולכן החלטתי שאני לא מוותרת על מעיל העור המזוהה כל כך עם אופנוענות. אם רק היו לי מעיל פרנזים וקסדת חצי, הייתי באה גם איתם.
ואז יצאנו לדרך – אני וה-XSR
רגע, יצאנו לדרך? לא הייתי בטוחה. וידאתי שנית ושלישית שהמנוע אכן מונע. לא טרטור ולא גרגור. מנוע רטרו שמתכתב עם תקנות יורו 4 שייכנסו לתוקף בתחילת 2017. אופנוע שפורט על נימי העבר עם תקנות העתיד.
כן, יצאנו לדרך.
חבל שבאתי עם מעיל עור. סתם חם.
נו, הבנתם. לא התחבר לי.
אני רוכבת, מנסה להרגיש, להתרגש, וזה לא בא.
הוא כל כך יפה ה-XSR700 הזה. לוק משוקע, על אופנוע במחיר אטרקטיבי. כל כך ציפיתי שחוויית הרכיבה תתחבר לטריפל מנצח. אבל זה לא בא.
עד שגיליתי שמשהו בזווית העין מציק לי בלוח השעונים בזמן הרכיבה. לא הצלחתי להבין מה זה. כאילו משהו קופץ שם ונעלם. עד שתפסתי את זה על חם. נורית ה-ECO.
אני חשבתי שאני מקבלת אופנוע של גבריות מסוקסת, וגיליתי שאני רוכבת על מחבק עצים.
וזה מעצבן!
התעצבנתי!
מחבק עצים? יורו 4? מנוע חרישי על סף החשמלי?
מה לזה ולאופנוע חשוף מנוע? הכרזתי מלחמה. איפה האדום פה של לוח הסל"ד?
מסתבר שהאדום על לוח השעונים הוא בעצם שחור, אבל החלטתי ששם אני אהיה, באש ובמים.
זרקתי את כל תחושת הרכיבה הרגועה-אך-מסעירה שציפיתי לה אך לא זכיתי לקבל, ועברתי למוד רכיבה קרבי. מזל שאני עם מעיל עור.
רכבתי חזק, ככל שהאופנוע מאפשר. ושם נפתח משהו אחר.
מהרגע שעולים על ה-XSR700 מסתיים תפקידו כאופנוע רטרו. הרכיבה עליו מספקת חוויה של אופנוע מודרני לכל דבר ועניין – חזק, חסכוני, יעיל, וכשהרשיתי לעצמי להשתחרר מהלם נורת ה-ECO, אז גם טונות של כיף.
למחרת, למפגש המקדים של הרוכבות בחניון אם הדרך, כבר הגעתי מפויסת יותר. ידעתי שהזריזות והמהירות שלו, שמהווים דיסוננס רציני למראה הכל כך מסורתי שלו, עוד יפתיעו רבים.
מקום מפגש הרוכבות היה מלא ברוכבות וברוכבים. כולם נצבעים בצבעי הוורוד – אמירה של הפוך על הפוך לצבע הכל כך מזוהה עם ילדותיות וברביות.
ויסטרומים וורסיס 1000 נצבעו ורוד. גם MT-09, CBR1000RR, S1000RR, ZX-10R ועוד אופנועים רבים ושונים שבדרך כלל לא מזוהים דווקא עם נשים.
וכן, גם אופנועי 'כניסה' רבים.
דיסוננס בין המראה לביצועים
הרבה אומרים שנשים רוכבות על הז'אנר הקל והנמוך יותר באופנוענות. לדעתי הסיבה שהיו הרבה אופנועי כניסה קשורה דווקא לעובדה שפשוט יש הרבה רוכבות חדשות שעושות את דרכן לעולם המופלא של הרכיבה. כי זו תופעה בתחילת דרכה, שאגב, לא שמורה רק לישראל. בכל העולם מדווחים על עליה מטאורית של רוכבות. בכביש בשטח.
הנראות הזו, ימי הרוכבת הצבועים ורוד – ירצו או לא ירצו – עושים את העבודה. יותר ויותר נשים מבינות שאופנוענות זה למי שבוחר בה. שאין לה מגדר. יותר ויותר אופנוענים שמעודדים את הנשים שלהן, את החברות שלהן, את הבנות שלהן להתנסות גם.
מאם הדרך יצאו הרוכבות והרוכבים בשיירה ארוכה. דקות ספורות לאחר תחילת המסע ראיתי את השיירה עוצרת בצד. אופנוע מפורק פונה מאמצע הכביש. כנראה אחד הרוכבים הקשיב פחות לתדריך הבטיחות היסודי אותו העבירה שירלי, מי שהביאה את יום הרוכבת לישראל ומנהלת אותו ביד רמה כבר 4 שנים.
לאחר שווידאנו שהרוכב מטופל השיירה המשיכה במסלול לעבר מחנה 80, שם חברו אליה שאר הרוכבים עד לפארק רעננה – שזו השנה השנייה שהוא פותח את שעריו – הלכה למעשה – ליום הרוכבת.
הענף כולו נרתם לחגיגה. יבואנים הציגו מבחר כלים, בתי ספר לרכיבה, חנויות ציוד, ספונסרים והגרלות.
מוזיקה שהביאה את כולם כולל כולם לריקודים על הדשא, לצד האופנועים, שניגנה ה-DJ אופנוענית ליידי דרגון.
עשו טובה ושימו לו אגזוז – זה יעזור לדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו
מסביבי רקדו לא רק אופנועניות ואופנוענים אלא גם בני משפחה – הורים וילדים – שבאו לתמוך ולפרגן בנשים. חלקן אמהות שלמדו לשלב את האהבה שלהן לרכיבה – תחביב כל כך אינדיבידואלי – ביחד עם חיי משפחה.
יצאתי מיום הרוכבת שמחה על מסורת שמפתחת לה והגעתי אל האופנוע שצועק 'מסורת' מכל זווית שלא תסתכל עליו.
לא, לא קיבלתי את חווית הרכיבה שציפיתי לה. הדיסוננס בין המראה לתחושה עדיין היה חזק, אבל הצלחתי ללמוד להעריך את הוורסטיליות הרבה שהוא מאפשר.
מי שמסתפק במראה לבדו ולא מחפש את הרטרו גם בתחושת הרכיבה, יקבל אופנוע שיעצור את הנשימה כל פעם מחדש למראהו אבל ייתן חוויה מודרנית ומגוונת שנעה בין אופנוע שיודע להיות רגוע, חסכוני וקל תפעול, לאחד שיודע לתת בראש – אם רק נבחר לקחת אותו למקום בו הוא כבר לא מחבק שום עץ.
אה, אם החלטתם שהדיסוננס הזה מתאים לכם, רק תחליפו לו אגזוז. זה יעזור לדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו.
הוסקוורנה חושפת היום (ג') את ליין דגמי המוטוקרוס של 2017. כזכור, בשנה שעברה הציגה הוסקוורנה – במקביל לק.ט.מ בעלת הבית – דור חדש לחלוטין של אופנועי מוטוקרוס. השנה עובר הליין מקצה שיפורים קל, והציפייה היא לדגמי האנדורו של 2017, שאמורים להחליף דור וליישר קו עם דגמי המוטוקרוס.
שיפורים קלים לליין המוטוקרוס של 2016
אז מה חדש השנה בדגמי המוטוקרוס של הוסקוורנה?
השינוי העיקרי נמצא השנה בבולמים הקדמיים. את בולמי ה-4CS של 2016 מחליפים בולמים קדמיים של WP מדגם AER בקוטר 48 מ"מ. אלו בולמי אוויר חדשים של WP שהופיעו לראשונה בדגמי המוטוקרוס של ק.ט.מ בליין 2016.
שינויים נוספים
משולש עליון חדש מכורסם ב-CNC
תושבות כידון חדשות
כל דגמי ה-4 פעימות מקבלים בקרת אחיזה, כמו בק.ט.מ
כל דגמי ה-4 פעימות מקבלים מתג לבחירת מפות ניהול מנוע
תושבות מנוע חדשות לחלקו העליון – מאלומיניום במקום מפלדה
רגלית בלם חדשה – ארוכה יותר ב-10 מ"מ
רפידות בלם אחוריות מחומר שונה
קרבורטור חדש ב-TC125 – מיקוני TMX בקוטר 38 מ"מ
צמיגי דאנלופ MX-3S לכל הדגמים
גרפיקה חדשה לכל הדגמים – הכחול הפך ללבן
המזלג החדש של ההאסקים – AER – בולמי אוויר
דגש ניתן השנה ל-TC250 – הדו-פעימתי הגדול בליין המוטוקרוס של הוסקוורנה, שמקבל השנה מנוע חדש – קומפקטי וקל יותר, שמוריד את משקל האופנוע, עוזר למרכוז מסות, וכן יעיל וחזק יותר – כך על פי הוסקוורנה. פרט לכך מקבל ה-TC250 צניג אחורי ברוחב 110 מ"מ במקום 100 מ"מ בעבר.
בימים הקרובים גם ק.ט.מ תציג את דגמי המוטוקרוס של 2017, כשקרוב לוודאי שהשיפורים בליין הדגמים יהיו מקבילים לאלו שקיבלו ההוסקוורנות. אין פה מהפכה וגם לא ציפינו שתהיה, שכן רק בשנה שעברה הוצג הליין החדש. העניין המרכזי השנה יהיה סביב דגמי האנדורו של ק.ט.מ והוסקוורנה – מכיוון שכאמור מדובר בדור חדש של אופנועים. נמשיך לעדכן.
פורסם לראשונה בנובמבר, מיד אחרי תערוכת מילאנו. עודכן היום – 9.5.16
לאופנוע הזה אף אחד לא ציפה. אפשר לומר שהוא הגיע בהפתעה גמורה, והוא בהחלט אחד מהאופנועים החשובים שהוצגו השנה במילאנו. ימאהה הלכה עד הסוף, ואל תוך משפחת ה-MT יצקה דגם נוסף – שמרחיב את המשפחה ומהווה את הסמן הימני בה. קבלו את ה-MT-10 – היציאה שמסמלת יותר מכל את התעוזה של ימאהה בשנים האחרונות. החברה הזו חושבת פחות יפנית ויותר אירופאית, ועל כך מגיע לה הרבה כבוד.
ה-MT-10 הוא למעשה YZF-R1 מהדור האחרון, מופשט, מעוצב ומותאם להיות סטריטפייטר. לא עוד נייקדים כאילו סטריטפייטרים רכרוכיים, אלא הדבר האמיתי – מכונת מלחמה שבנויה על בסיס אופנוע הספורט הקיצוני של ימאהה.
אחד האופנועים החשובים של תערוכת מילאנו 2015
אז הנה כל מה שאהבנו ב-MT-10 החדש
1. המנוע
אמנם 4 צילינדרים בשורה, אבל מנוע הקרוספליין של ה-R1 מ-2009 ועד היום הוא ה-4 צילינדרים הכי מגניב, מעניין, מחוספס ומרגש שיצא מיפן אי-פעם. הוא מרגיש כמו שילוב בין V2 ל-V4, יש לו סאונד מעניין – בטח עם מערכת פליטה פתוחה, והוא לא חלק כמו 4 צילינדרים קונבנציונלי עם סדר הצתה של כל 180 מעלות, אלא מציע חספוס והמון אופי.
ב-MT-10 המנוע הזה לא מספק 200 כ"ס אלא כ-170 כ"ס 'בלבד', ובתמורה עקומת המומנט רחבה יותר. נשמע שילוב מנצח, במיוחד עם מערכת פליטה קצת פחות חנוקה מזו שעומדת ביורו 4. נגיד אקרפוביץ'. יאמי!
מנוע הקרוספליין של ה-YZF-R1, מוחלש ל-170 כ"ס ומעובה מומנט… גרררר…
2. המראה
בימאהה עשו את הדרך הארוכה, ועיצבו מחדש את עבודת הגוף על הפלטפורמה של ה-R1, בהתאם לרוח של משפחת ה-MT. התוצאה, לדעתנו, מטריפה. נכון שהמסיכה עם צמד הפנסים מזכירה קצת את הטואונו של אפריליה, אבל אין ממש רע בזה, והחזות הכללית משדרת ערימות של קרביות. גם שאר האופנוע מעוצב יפה, כשמאוד אהבנו את המנוע ומיכל הדלק הגדולים במרכז ואת השפיצים הקטנים שנמתחים אחורנית ולפנים.
סופר-קרבי, ונאמן לעיצוב המודרני של משפחת ה-MT
3. מכלולי השלדה
מה כבר יש להוסיף על זה? שלדה של R1, בולמים של R1 (מכוילים לסטריטפייטר), בלמים רדיאליים של R1, גלגלים של R1, או בקיצור – מכלולי שלדה של R1 – אופנוע הסופרבייק של ימאהה. מה שאומר שהאופנוע הזה יודע לספוג כוחות, והרבה. עוד יאמי!
שלדה ומכלולים של R1 – מה עוד צריך להוסיף?
4. האלקטרוניקה
מצערות חשמליות (Ride By Wire) עם 3 מצבי רכיבה, בקרת החלקה עם 3 מצבים, ABS, בקרת שיוט, אופציה לקוויקשיפטר. קליק אחד או קליק וחצי מתחת לחזית הטכנולוגיה האירופאית בסגמנט, אבל הרבה מעל הסטנדרט היפני. מכובד!
אלקטרוניקה שני קליקים מעל לסטנדרט היפני
5. הקונספט
זו אולי הנקודה החשובה ביותר: זו הפעם הראשונה שיצרנית יפנית משחררת סטריטפייטר שלא משחק בכאילו, שהוא לא נייקד רך, נעים ושימושי, אלא מכונת מלחמה אמיתית. אופנוע שמסתכל לאפריליה טואונו V4, ב.מ.וו S1000R, דוקאטי מונסטר 1200 ו-MV אגוסטה ברוטאלה 1000 ישר ללבן של העין. זו הפעם הראשונה שיצרנית יפנית בונה סטריטפייטר על בסיס אופנוע הספורט הקיצוני שלה, ולא אופנוע חדש סביב מנוע מוחלש. זו הפעם הראשונה שיצרנית יפנית יוצאת מגבולות יפן ובאה להילחם מול האירופאים במגרש הביתי שלהם, בסגמנט שהולך ומתפתח. ויודעים מה? כשהבסיס של הסטריטפייטר שלך הוא R1, יש מצב שגם תהיה שחקן משמעותי.
לראשונה מיפן – סטריטפייטר!
6. המחיר
נכון, המחיר הרשמי עדיין לא פורסם בארץ, אבל אם ימאהה תישאר נאמנה לערכי הליבה של משפחת ה-MT החדשה, זה אומר שה-MT-10 יוצע במחיר אטרקטיבי. כמה זה אטרקטיבי? אם YZF-R1 עולה כ-130 אלף ש"ח, אנחנו נהיה מאוד מרוצים אם ה-MT-10 יעלה פחות מ-100 אלף, ולהערכתו זה גמרי הכיוון אצל היואנית המקומית. בימאהה כבר הוכיחו שהם יכולים.
7. ההשקה העולמית
בשבוע הבא נספר לכם איך הוא נוסע…
בסוף השבוע הקרוב אנחנו נוסעים לרכב עליו על כבישים אירופאים משובחים, ולכן בתכלס זה הסעיף החשוב ביותר…
בשבוע הבא תציג ק.ט.מ את דגמי האנדורו של 2017. ההשקה הזו הולכת להיות מעניינת במיוחד משתי סיבות: ראשית, מדובר בליין דגמים חדש לחלוטין – דור חדש של אופנועי אנדורו שנשען על פלטפורמת המוטוקרוס של 2016 (שלדות חדשות, מנועים ובולמים משודרגים, עבודת גוף ועיצוב חדשים). אבל מעבר לכך, תקנות יורו 4 שתיכנסנה לתוקף ב-1.1.17 מכתיבות שינויים מרחיקי לכת בדגמים הדו-פעימתיים.
אז מה הולך להיות? ראשית, ה-125EXC במתכונתו הנוכחית לא ייוצר יותר, ואת זה ק.ט.מ כבר הודיעה רשמית. ככל הנראה ה-125EXC ייוצר בתחילת שנת הדגם 2017 – מיולי ועד סוף השנה, והחל מ-1.1.17 הוא לא ייוצר יותר ברישוי כביש. ייתכן והוא ימשיך להיות מיוצר ברישוי מרוצים בלבד, אולם זו ספקולציה שלנו.
לעומתו, ה-200EXC יורד לחלוטין מליין הדגמים של ק.ט.מ, וזאת אחרי שבשנים האחרונות הוא שופר משמעותית והפך לאופנוע משובח. 20 היחידות של ה-200EXC שנמכרו פה בשנת הדגם 2016 הן האחרונות. חבל.
העניין הגדול בדו-פעימתיים נמצא דווקא ב-250EXC / 300EXC. צמד הדו"פים הגדולים של ק.ט.מ יקבלו השנה את מערכת ההזרקה המדוברת, שתאפשר להם להמשיך להימכר גם תחת ההגבלות של תקנות יורו 4 המחמירות. לפני כשלוש שנים התראיין סטפן פירר, מנכ"ל ק.ט.מ, וכשנשאל על הזרקת דלק במנועים דו-פעימתיים הוא טען שמנועים כאלה קיימים בחברה, עברו ניסויים ובדיקות ולמעשה הם מוכנים לייצור. ראינו גם תמונת 'ריגול' של 250EXC מוזרק ממפעל ק.ט.מ שהסתובבה ברשת. הסיבה שלא הכניסו אותם לייצור סדרתי עד היום היא שמחיר האופנוע עלול לקפוץ לרמה של 450 / 500 מרובעי פעימות, ולכן עד שק.ט.מ לא תחויב לזרוק את מנועי הקרבורטור לפח האשפה של ההיסטוריה בגלל תקנות זיהום האוויר – המנועים המוזרקים לא ירדו לייצור סדרתי.
ובכן, נראה שהיום הזה הגיע, ושלשנת 2017 צמד ה-250EXC ו-300EXC יגיעו מוזרקים. ייתכן שעד 1.1.17 עדיין ישתמשו במנועים הישנים והמוכרים, אלו עם הקרבורטורים, אולם כמעט בוודאות שהחל מ-1.1.17 יוחלפו המנועים הללו למנועים עם מערכת הזרקת דלק שתעמוד בתקנות יורו 4.
עכשיו נשאלת השאלה – אם הטכנולוגיה קיימת ואפילו מיושמת ב-250- וב-300, מדוע לא ליישם אותה גם ב-125 הפופולרי? כאן יכולות להיות לדעתנו 2 תשובות. הראשונה היא עלות/תועלת. ייתכן ולק.ט.מ לא משתלם ליישם את הטכנולוגיה גם בדו"פ הקטן בגלל כמות מכירות נמוכה יחסית, מה גם שרוב ה-125EXC שנמכרים בעולם משמשים למרוצים – מה שמאפשר למכור אותם ברישוי מרוצים בלבד ולחסוך את ההשקעה הגדולה בפיתוח מחדש. צריך לזכור שרוב ה-250/300 שנמכרים לא משמשים למרוצים אלא לרכיבות פנאי. אפשרות שנייה היא שמסיבות אובייקטיביות לא ניתן ליישם את הטכנולוגיה על מנוע קטן שכזה מבלי לפגוע משמעותית בביצועיו, ולכן אין ברירה אלא להוריד אותו מהליין.
בשבוע הבא נשתתף בהשקה העולמית של דגמי האנדורו 2017 של ק.ט.מ, ואז נוכל להביא לכם את התשובות המלאות.
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, ממשיכה בהסתערות על שוק האנדורו הישראלי. אחרי הימאהה WR250F החדש שהגיע ארצה לאחרונה, ה-WR450F של 2016 שמתחיל בשיווק בימים אלו, וכן צמד אופנועי המוטוקרוס של קוואסאקי שנמכרים כאן ברישוי צהוב – ה-KL250 וה-KL450, כעת אנו מתבשרים על כך שבקרוב יגיעו צמד דגמי אנדורו מעניינים במיוחד של ימאהה – WR125 ו-WR250.
ימאהה WR250 דו-פעימתי – בקרוב בארץ
מדובר בשני אופנועי אנדורו עם מנועים דו-פעימתיים בנפחים 125 ו-250 סמ"ק. שניהם בנויים על בסיס אופנועי המוטוקרוס הדו-פעימתיים של החברה – YZ125 ו-YZ250 (לא להתבלבל עם גרסאות ה-F בעלות המנועים מרובעי הפעימות), והם מותאמים במנוע, במתלים, במידות הגלגלים ובמערכת החשמל לרכיבת אנדורו. כמו גרסאות המוטוקרוס – שתי גרסאות האנדורו הדו-פעימתיות מיוצרות כבר שנים עם שינויים מינימליים. כעת עשו במטרו את המאמצים להתאים את צמד הכלים לתקינה הישראלית ולייבאם ארצה, וכאמור תוך חודשים ספורים הם יתחילו להימכר כאן.
שוק אופנועי האנדורו הדו-פעימתיים חווה בשנים האחרונות פריחה חסרת תקדים. זה החל ב-2007 עם הק.ט.מ 125EXC – שכן החל מ-1.1.07 המס על אופנועים בנפח 125 סמ"ק ירד ל-40%, מהלך שהוריד משמעותית את מחירו של הק.ט.מ הנ"ל והוא הפך ללהיט מכירות. בהמשך גילה רוכב האנדורו הישראלי את היתרונות הגלומים באופנוע אנדורו דו-פעימתי קטן, והק.ט.מ המשיך להימכר היטב. במקביל, יותר ויותר רוכבים גילו את רכיבת האנדורו הטכנית והאקסטרימית – סוג רכיבה שאופנועים דו-פעימתיים מתאימים לה במיוחד, ולכן אופנועים דו-פעימתיים בנפחים 250 ו-300 סמ"ק נמכרו גם הם לא רע במקביל לגרסאות בעלות מנועים מרובעי פעימות, כך שצמד ה-WR הדו-פעימתיים צפויים להיכנס לשוק תחרותי מצד אחד אבל עם מספיק נפח מצד שני.
מחירים לצמד הדגמים טרם פורסמו, אולם להערכתנו הם יהיו זולים יותר בכמה אלפי שקלים ממתחריהם הדו-פעימתיים האירופאים – ק.ט.מ, הוסקוורנה, שרקו ו-TM.
אופנוע זול ומגניב בעיצוב רטרו זה הכי 2013 שיש. לא מעט יצרנים קפצו על עגלת הרטרו הזו – גוצי V7 רייסר, ב.מ.ווR nine T (סליחה, אמרנו כלים זולים…), וכמובן הדוקאטי סקרמבלר שהגיע בשנה שעברה. ימאהה מצטרפת עכשיו למגמה, אבל מוסיפה טוויסט מעניין שמתבל את העלילה. לא עוד רטרו בנוסח של פעם – את זה היפנים כבר עשו כבר לפי 15 שנה. ה-XSR700 משלב בין רטרו לבין מראה של אופנוע שהורכב בחצר האחורית.
נתחיל ממה שהאופנוע הזה יודע לעשות הכי טוב, וזה להיראות מדהים. הבסיס המכאני הוא ימאהה MT-07, והסיבה היחידה לשלם 4,000 שקלים נוספים על ה-XSR היא איך שהאופנוע הזה נראה. והוא נראה מעולה. ה-XSR700 מטפטף שלוליות של מגניבות, ושילוב של מראה רטרו עם bike builder. הוא תוכנן בקפידה להיראות כאילו הורכב כלאחר יד מאוסף חלקים אקראי שלוקט במגרש גרוטאות.
לא מעט סגנונות מצליחים צמחו בחצר האחורית, אומצו על ידי היצרנים הגדולים והיכו שורש באולמות המכירה. כך היה עם סטריטפייטרים וסופרמוטו, ואם להרחיק לכת אז גם קפה-רייסרים. היצרנים מצדם ידעו להמיר את הרוח החופשית למכונות מזומנים מצליחות. במקרה של אופנועים הנראים מבנייה עצמית, ימאהה הם הראשונים לזהות את הטרנד.
MT-07 עם טוויסט בעלילה
אפשר לנסות לתאר את הרשימה הארוכה של הפריטים המגניבים שנותנים לאופנוע הזה את המראה המיוחד: מיכל דלק ממתכת ורצועת הפלסטיק המורכבת עליו, ראשי ברגים בולטים וחשופים, רדיאטור עצום ממדים שנראה כאילו נלקח מאיזה 4 צילינדרים אימתני של שנות התשעים, מושב דו-גווני בו מוטבע הכיתוב XSR700, הרשת הכסופה המכסה את פתחי האוויר מתחת למיכל, והרשימה עוד ארוכה.
האגזוז הקצר נראה נפלא, כאילו לקוח מ'ראט בייק', אבל הצליל האנמי ממש לא הולם את האופנוע הדורש צליל רועד ומחוספס. במקום זאת יוצא ממנו משהו שיכול לעמוד בתקן יורו 18 לאופנועים חשמליים. בקטלוג האביזרים ישנן 2 מערכות פליטה מלאות של אקרפוביץ', אבל מחירן כעשירייה. כל אחת מהן, כן? איזו באסה, כי האקרפוביץ' שמטפס מעלה אל מתחת למושב תפור לגמרי על המראה של ה-XSR.
הטבלאות
במפרט הטכני אין שום דבר שיגרום לפספס פעימה. הכל בסיסי וזול. מזלג קדמי נטול כיוונים, בולם אחורי עם עומס קפיץ בלבד, דיסק כפול מלפנים עם ABS, ושלדת צינורות מינימלית אוחזת במנוע החולק את העומס עם השלדה.
תוכנן בקפידה שייראה כאילו הורכב מערימת גרוטאות
המנוע עצמו טווין מקבילי בנפח 689 סמ"ק. מנועי הטווין המקבילי זוכים לאחרונה לעדנה מחודשת ומוכיחים כי החיים אינם הוגנים. האבולוציה אולי יעילה, אבל לחלוטין אינה צודקת. יונקי-על נכחדים בעוד ג'וקים משגשגים. טווין דו-גלגלי – תצורת המנוע המשעממת ביותר שניתן להעלות על הדעת – הולכת, פושטת וקונה לה אחיזה. יעילות ועלות ייצור זה שם המשחק. על מנת לשבור מעט את השעמום ימאהה נתנו למנוע סדר הצתה א-סימטרי היוצר תחושה מעט מחוספסת ויותר חיה בתמורה למעט חוסר איזון ראשוני. בסדר, עובר.
המציאות
אלא ששתי הפסקאות האחרונות יעניינו את מי שרוכב על דפי הנתונים במקום לרכב על האופנוע. במציאות העסק פשוט עובד טוב. מילת המפתח היא משקל נמוך – 186 ק"ג ליתר דיוק. לא שיש לנו משהו נגד, אבל רזים נהנים יותר. בזכות המשקל הקל ההתנהגות ניטרלית והאופנוע מגיב במהירות לפקודות היגוי. כאשר לחצתי את האופנוע, בעיקר על סלילה קופצנית, המתלה האחורי לא עמד בעומסים ופשוט קרס. אביעד, שבחן את האופנוע בסרדיניה, לא נתקל בתופעה דומה. כנראה ש-30 הק"ג המפרידים ביני לבין אביעד עושים את ההבדל. כנראה גם שהכבישים בסרדיניה טובים יותר מאלו המקומיים שלנו. מבטיח לבדוק ולעדכן בהקדם. את הכבישים של סרדיניה, כן? לא את המשקל של אביעד. בכל אופן, הכוח הזמין והמשקל הקל יוצרים חבילה קלה לשליטה המאפשרת להוציא מהאופנוע הרבה יותר משנראה.
75 סוסים אולי לא נשמעים הרבה, אבל הם זמינים וגמישים, כלומר מאוד שימושיים. לא תמצאו כאן קלישאות על התפרצות אנרגיה אינטרגלקטית. לעומת זאת, זמינות הכוח מאפשרת ל-75 הסוסים לעשות את הדבר היחיד החשוב – לנצח טימקסים במרוץ ה-MotoGP של הרמזורים. לא נשמע הרבה? עבור לא מעט רוכבים זה כמעט הכל. אופן אספקת הכוח גובר על המידיות של וראיטור ומאפשר לראות במראה את הסיגריה נשמטת מזווית הפה ואת המבט המופתע תחת קסדת ה-3/4 כשהאופנוע הצנוע למראה שעמד לידך ברמזור נותן לך עכשיו בראש ואין לך מה לעשות כנגד זה. עבור רבים זה בדיוק מה שצריך.
טימקס קילר
המשקל הקל יספק דיבידנדים בכביש המפותל. אולי לא מספיק כדי לעמוד בקצב של אופנועים בעלי מכלולים טובים יותר, אבל מספיק כדי להיות מהיר וליהנות מזה. גם כאן המשקל הקל מאפשר לתקוף פניות עם הרבה רגש בכידון, והמנוע ייתן את מה שצריך בלי להשתלט על החוויה ומבלי להפחיד מכוח בלתי נשלט. אם יהיה לכם מזל, אז גם תביאו בראש לספינה דו-גלגלית של רבע מיליון שקל ומעלה שבעליה חושש מהאספלט יותר מאשר נהנה. עם כלי של 60 וקצת אלפי שקלים תוכלו להרגיש לרגע כאלו אתם סתיו שפיר הנותנת בראש ליצחק תשובה. גם הבלמים נהנים מהמשקל הקל ומייצרים עוצמת בלימה נהדרת ונשלטת. תוספת ה-ABS מרגישה בהחלט במקום לאור עוצמת התאוטה. האופנוע הזה לא רק נראה טוב אלא גם מענג לרכיבה, כך שגם ללא המראה שלו מובטח חיוך מטופש בקסדה. רגע, אמרנו שללא המראה זה MT-07, לא?
אי אפשר בלי קצת ביקורת נוקבת. באופנוע המבחן שקיבלנו היה חופש בכידון שאפשר תנועה קדימה ואחורה תחת לחץ קל יחסית. לדברי נציג מטרו מדובר בפיצ'ר, לי זה נראה חתיכת באג, ואביעד לא זוכר תופעה כזו על ה-XSR בסרדיניה. אולי באמת אלו הכבישים של סרדיניה. הלכתי להזמין כרטיסי טיסה.
קונטורינג
ה-XSR700 אמנם נראה כמו אופנוע שנבנה על ידי תפרנים ועבור תפרנים, אבל הוא לחלוטין לא מרגיש כך. אפילו להפך. שילוב החלקים והחומרים נראה טוב, לוח השעונים המורכב משעון עגול ופשוט מציע שפע של אינפורמציה וקל לקריאה, כולל מצב הילוכים ושילוב מצוין בין מהירות לסל"ד באותו השעון. ב-XSR לא תמצאו דבר מעבר לבסיסי ביותר, אבל עשוי טוב. אם תרצו יותר, קטלוג האביזרים יאפשר לכם לתת מעט צביון אישי לאופנוע. חלק מהאביזרים תואמים את מחירו של האופנוע ומוצעים במחירים נגישים, וחלקם, כמו האגזוז שכבר הוזכר, ישפיעו במידה ניכרת על מחיר החבילה הכוללת. האופציה היחידה למיגון רוח מוצעת בקטלוג האביזרים (כאלפייה). מכל מקום, אני לא הרגשתי בחסרונו, אולי בגלל שאני מעדיף את ההרגשה של אוויר טרי בתוך הקסדה.
מכלולים פשוטים, אבל האופנוע עובד מצוין
עניין של מייק-אפ
קל לסכם אופנוע כמו XSR700. ה-MT-07 הוא אופנוע טוב, ואפילו מעולה. תוספת המייק-אפ שמוסיף ה-XSR הופכת את כל החבילה לאטרקטיבית. צפוף שם על המדף שבין 60 ל-70 אלף ש"ח. מונחים עליו לא מעט אופנועים טובים שנותנים הרבה מאוד תמורת מחירם, והם מתחרים על מעט כיסים. צריך משהו כדי לבלוט, צריך שיהיה לך קטע משלך, ואת זה עושה ה-XSR בזכות העיצוב השובה שלו, שמשלים חבילה מכאנית טובה וביצועים מעולים. גם אם אתה לא מכור לאופנועים אלא מחפש כלי שייתן אופי וישלים את ההופעה, הימאהה יכול לשמש כאביזר אופנע[1] מודע לעצמו.
מערכת חדשה של ב.מ.וו עשויה לסייע במקרה תאונה. ב.מ.וו מציגה את ה-Intelligent Emergency Call – מערכת תקשורת חדשה שפותחה על ידי החברה, תותקן על אופנועי ב.מ.וו, ותיזום שיחה למוקד החברה במקרה תאונה – זאת על מנת לקצר את זמן הגעת כוחות הסיוע ובכך להציל חיים.
כפתור SOS, מיקרופון ורמקול
המערכת החדשה כבר קיימת במכוניות החברה, וכעת היא זולגת גם לאופנועים. הרעיון שעומד מאחורי המערכת הוא שבזמן תאונה המערכת תתקשר למוקד של ב.מ.וו, ושם מוקדן אנושי ידבר עם הרוכב כדי לבדוק מה מצבו, ויזעיק סיוע במקרה הצורך. בב.מ.וו מספרים שהמערכת מסוגלת לקצר את זמן הדעת כוחות החילוץ והסיוע בכ-40%-50%.
לצורך כך האופנוע מצויד בחיישני תאוצה וזווית שמזהים תאוצות של תאונה, ואם זו קורית, המערכת מטלפנת כאמור למוקד ב.מ.וו. בצמוד לבית המתגים הימני ישנו מכסה, שמתחתיו כפתור SOS אדום, מיקרופון ורמקול, ודרך שני האחרונים מתבצעת השיחה. בנוסף, הרוכב יכול ליזום בעצמו שיחה למוקד על ידי לחיצה על כפתור SOS. כדי לזהות את המיקום המדויק של האופנוע המערכת מצוידת גם ברכיב GPS, והתקשורת למוקד מתבצעת על ידי חיבור לטלפון הסלולרי של הרוכב.
בב.מ.וו מדגישים שסתם נפילה מהרגלית לא תפעיל את המערכת, בנוסף, המערכת מזהה שתי רמות של תאונות – קלה וקשה. בתאונה רצינית תופיע על הצג הודעה שמתבצעת שיחה וכן חיווי קולי, והרוכב לא יהיה יכול לנתק את השיחה. בתאונה קלה יותר המערכת תיצור קשר עם המוקד אחרי 25 שניות, ובכל מקרה הרוכב יכול לזתק את השיחה על ידי לחיצה על כפתור SOS.
מערכת שיחת החירום החכמה תוצע כאופציה באופנועי ב.מ.וו החל מהשנה הבאה, בתחילה בגרמניה בלבד ולאחר מכן גם בשאר השווקים האירופאים.
נתונים טכניים: מנוע 2 פעימות, 249.3 סמ"ק, מתנע חשמלי מובנה, שסתום כוח חשמלי, 2 מפות הצתה, מצמד הידראולי, 6 הילוכים, שלדת פלדת כרומולי, בולמים קדמיים הפוכים WP בקוטר 48 מ"מ מתכווננים – מהלך 300 מ"מ, בולם אחורי WP מתכוונן עם לינקג' – מהלך 330 מ"מ, מיכל דלק 9.5 ל', משקל 105 ק"ג, גובה מושב 950 מ"מ, מרווח גחון 355 מ"מ
שרקו SE-R250 – דו פעימתי
מה זה?
ה-SE-R250 הוא האנדורו 250 סמ"ק דו-פעימתי של שרקו, שיושב על סגמנט האנדורו המקצועי הוורסטילי הדו-פעימתי – כמו למשל הק.ט.מ 250EXC הוותיק. הפלטפורמה זהה לזו של דגמי ה-4 פעימות של שרקו – כמו למשל ה-SEF-R300 שנבחן פה לאחרונה, והם למעשה חולקים את אותה השלדה, המתלים, הבלמים, הגלגלים ועבודת הגוף.
המנוע – כמו דגמי ה-4 פעימות של החברה הצרפתית – מתכנון וייצור עצמי של שרקו, ויש גם גרסה מוגדלת ל-300 סמ"ק שבה קוטר הצילינדר גדול יותר (72 מ"מ ב-300 לעומת 66.4 מ"מ ב-250, מהלך זהה בשניהם – 72 מ"מ). הוא מוזן מקרבורטור קייהין PWK 36, והוא מציע 2 מפות הצתה – רכה ואגרסיבית.
שלדת הפלדה גם היא מתכנון וייצור של שרקו, כשאליה משודכים מכלולים שנחשבים איכותיים למדי, כמו למשל בולמי WP – קדמיים הפוכים בקוטר 48 מ"מ ואחורי עם לינקג' וזרוע אלומיניום, בלמי ברמבו וצמיגי מישלין.
לשנת 2016 מקבלת סדרת הדו-פעימתיים של שרקו סדרת שיפורים – החל מראש מנוע חדש, מפת הצתה פרוגרסיבית יותר, תזמון חדש לשסתום הכוח החשמלי, מצמד חדש, מערכת פליטה חדשה, רגליות רוכב חדשות, שיפורים במשאבת המים, מערכת התנעה משופרת, שלדת זנב חדשה וכן עיצוב חדש לכנף הקדמית ולמגני הידיים.
זמיש – הלחם של זריז וגמיש; דינמי וקל תנועה
ביצועים
בדיוק כמו גרסת ה-300 מרובעת הפעימות, גם ה-250 דו"פ של שרקו מציע ביצועי קצה לרכיבת אנדורו. המנוע חזק מאוד, לפעמים חזק מדי – בעיקר בחלק העליון של הסקאלה, והוא דורש יד חזקה שיודעת לעבוד עם מנועים דו-פעימתיים. בזמן המבחן היה הבדל גדול מדי בין תחום הסל"ד התחתון לבין טווח הביניים והסל"ד הגבוה, והתחושה הייתה מנוע שמתפוצץ. לנו לא היה ספק שמדובר בג'טינג לקרבורטור, ואכן אחרי המבחן בוצע כיוון מחדש לקרבורטור והבעיה נפתרה לחלוטין. עדיין, מנוע השרקו מעט גס יותר מזה של הק.ט.מ – שמשמש כאמת מידה למנועי 250 סמ"ק המיועדים לאנדורו.
מבחינת התנהגות דינמית, ה-SE-R250 שומר על אותן התכונות של מרובעי הפעימות. הוא קל משקל, הוא מאוד זריז, הפרונט שלו מרגיש סופר-קל, כמו אופנועי אנדורו אירופאיים, והמתלים עושים עבודה משובחת בשילוב שבין קשיחות לספיגה. הוא משדר לרוכב אינפורמציה רבה שמחברת אותו לקרקע, ובאופן כללי הוא חד ומדויק. אפשר לרכב עם ה-250 הזה מאוד מהר, ובקלות.
מנוע חזק, אפילו מתפרץ
איך זה מרגיש?
ראשית, ושוב – כמו מרובעי הפעימות, ה-SE-R250 מרגיש אופנוע מאוד שלם ובשל, ושוב – זה מאוד מפתיע כשזה מגיע מחברה קטנה וצעירה כזו שהצליחה להדביק את הפער לחזית של סצנת האנדורו העולמית. וגם הגימור ברמה גבוהה בסך הכל.
ה-250 הזה קל מאוד, אבל יחד עם זאת הוא מרגיש קטן. עוד לא בדקנו ראש בראש, אבל בתחושה הוא מרגיש קטן יותר מק.ט.מ / הוסקוורנה – בעיקר צר יותר. הוא מרגיש קל משמעותית מה-300 מרובע הפעימות, על אף שלפי דפי הנתונים הוא כבד יותר ב-3 ק"ג (בהקשר הזה נספר שהנתון של מרובע הפעימות הוא ששגוי, שכן בבדיקה שערכנו במבחן ההשוואתי לפני שנתיים הוא עצר את המשקל על 118 ק"ג). ברכיבה, כאמור, הוא מרגיש סופר-קליל, זריז, דינמי וקל תנועה, או במילה אחת – התרגום לעברית של אג'יל – זמיש. את התכונה הזו אנחנו מוצאים בכל האופנועים של שרקו, וכאמור גם ה-250 לא יוצא דופן.
כמו כל סגמנט ה-250 דו-פעימתי, שלמעשה, בהיעדר גאס גאס, נשלט היום באופן מוחלט על ידי ק.ט.מ / הוסקוורנה – גם השרקו SE-R250 מיועד לרוכבים מקצועיים או חובבנים שרוצים דו-פעימתי ורסטילי, אבל בדיוק כמו שאר הכלים בסגמנט, גם השרקו דורש רוכב ברמה טובה שיוגע לעבוד עם מנוע דו-פעימתי. כך או כך, השרקו SE-R250 הוא אופנוע אנדורו ברמה גבוהה ביותר, והוא מרגיש שלם ומגומר, ולא כמו אוסף חלקים שחוברו יחד, ועל כך מגיע הרבה כבוד לחברה הצרפתית הקטנה.
אנדורו דו-פעימתי מקצועי ברמה גבוהה; כבוד לחברה הצרפתית הקטנה
עלויות
מחירו של ה-SE-R250 עומד על 60,900 ש"ח ברישוי צהוב, כולל חבילת אבזור בשווי 4,000 ש"ח. מקביל למדי לצמד מתחריו האוסטרים – הק.ט.מ שעולה 60,850 ש"ח (ו-66,327 ש"ח לגרסת סיקס-דייז) וההוסקוורנה שעולה 59,450 ש"ח. דווקא ה-TM הוא הזול בחבורה – 51,500 ש"ח.
יצירה חדשה בפרויקט Yard Built של ימאהה – פרויקט שבו סדנאות פרטיות בונות אופנועי קאסטום מעוצבים על בסיס דגמים קיימים של ימאהה – והפעם XSR700 של סדנה טורקית בשם Bunker השייכת לשני אחים – קאן ומרט אוזר.
ה-XSS700 של Bunker
הרעיון שעמד מאחורי ה-XSR700 של שני האחים הוא להפוך אותו לטרקר, אבל עם עיצוב מודרני, וכדי להשיג את זה הם ביצעו שינויים רבים על הפלטפורמה. המנוע והשלדה נשארו אמנם זהים למקור, אבל הנגיעות של השניים נמצאות בכל מקום. כך למשל הוחלפו הגלגלים לחישוקי שפיצים בקוטר "17 ו-"19 שנלקחו מסופר טנרה, עם צמיגי גולדן טייר GT201 עליהם. הפרונט נלקח מ-MT-09 טרייסר, ומרווח הגחון עלה משמעותית – גם בשל הגלגל הקדמי הגדול יותר מהמקור. המושב הוגבה על ידי תוספת ייעודית ב-6 ס"מ, הכידון הוחלף לאחד של Renthal, ומערכת הפליטה היא מייצור עצמי בתוספת ממיר קטליטי של אקרפוביץ'.
שינויים אלה מאפשרים ל-XSR להפוך כאמור לטרקר – אופנוע רב-שימושי שכולל גם יכולות שטח.
פרט לכך השינויים הם בעיקר עיצוביים – אבל הם רבים. כך למשל הפנס הקדמי הצנוע הוחלף באחד בקוטר "5.5, וכל עבודה הגוף של הטרקר היא בעבודה עצמית של הסדנה. בנוסף, הורכבו על האופנוע שפע אביזרים מהקטלוג הרשמי של ימאהה כמו מנופים, ידיות וכו'. לטעמנו התוצאה הסופית יפהפייה.
