בק.ט.מ, הוסקוורנה וגאס גאס מציגים האחת אחרי השנייה את הדור החדש של ה-85SX הכתום, ה-TC85 הלבן וה-MC85 האדום. שלושתם, כידוע, הם אותו האופנוע עם מיתוג, עיצוב וצבע שונים.
קבוצת פירר מוביליטי – המחזיקה בין היתר את המותגים ק.ט.מ, הוסקוורנה וגאס גאס – מציגה בסמיכות כמעט מלאה דור חדש לשנת 2025 של אופנועי המוטוקרוס בגרסאות 85 הסמ"ק המתאימים לנערים (קטגוריית ג'וניור) ופופולריים בעולם וגם בישראל. החידושים נוגעים למנוע, לשלדה ולבולמים, וכמובן שגם לעיצוב.
ק.ט.מ 85SX דגם 2025 – דור חדש
המנוע הדו-פעימתי בנפח 85 סמ"ק מקבל שיפורים שאמורים לסייע לאספקת הכוח בסל"ד נמוך ובינוני. יש ראש מנוע חדש, מצת (פלאג) שונה וכיול חדש לקרבורטור. המנוע עצמו ממקום בזווית קדמית יותר ב-3° על-מנת לסייע בהעברת המשקל קדימה והאחיזה של הגלגל הקדמי.
לטובת העניין גם השלדה עצמה חדשה, עם ראש היגוי חדש שמקבל זווית חדשה ומיקום קדמי יותר ב-6 מ"מ. בולם ה-WP Xact האחורי קצר יותר באורכו ובמהלכו הסופי ב-16 מ"מ – 289 מ"מ מהלך גלגל לעומת 305 מ"מ, הוא קל יותר ומספק יותר עמידות, בדומה לשינויים שבוצעו בדגמי המוטוקרוס הגדולים. שלדת הזנב העשויה משילוב של פלסטיק ואלומיניום מוגדרת, ביחד עם הזרוע האחורית החדשה, כקלה יותר ב-300 גרם לשנת 2025.
המזלג הקדמי מסוג WP Xact AER בקוטר 43 מ"מ, כשתא לחץ אוויר משמש כקפיץ, מפחית את הלחץ הפנימי ל-4.8 באר לעומת 5 באר בדור הקודם לטובת שיכוך טוב יותר של המסלול. מעבר לכך יש שתי מפות הצתה, בלמים עם דיסקים של גאלפר וקליפרים של פורמולה, מצמד הידראולי, ואפשרות לרכישה עם מידות קטנות של חישוקים – 17″ ו-14″ מפנים ומאחור בהתאמה – או מידות גדולות יותר – 19″ ו-16″.
כמובן שכל יצרן מגיע עם העיצוב, הצביעה והגרפיקה הייחודית לו, שמעודכנת כמובן לשנת 2025 ובקורלציה מלאב לדגמי המוטוקרוס הגדולים של כל מותג.
דגמי ה-85 סמ"ק של ק.ט.מ, הוסקוורנה וגאס גאס אמורים להיות זמינים בהמשך השנה בישראל, ברישוי אפור כמובן. מחירים בישראל טרם נקבעו.
נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, 8.16 כ"ס ב-6,500 סל"ד, 1.05 קג"מ ב-5,000 סל"ד, יחס דחיסה 10.2:1, 2 שסתומים, SOHC, קירור אוויר, הזרקת דלק, תוספת מנוע חשמלי לתאוצות, תמסורת וריאטור, מתלה קדמי טלסקופי מהלך 90 מ"מ, מתלה אחורי בולם קפיץ מהלך 80 מ"מ, בלם דיסק קדמי, בלם תוף אחורי, מערכת בלמים משולבת CBS, אורך כולל 1,880 מ"מ, בסיס גלגלים 1,280 מ"מ, גובה מושב 785 מ"מ, מיכל דלק 5.2 ל', משקל מלא 99 ק"ג, צמיגים 90/90-12, 110/90-10
צפו בווידאו – מסביב לימאהה RayZR 125
עריכה: אביעד אברהמי
מה זה?
הימאהה Ray ZR 125 (או בקיצור 'רייזר'), נמכר כבר מספר שנים, בגרסאות שונות, בעיקר במזרח הרחוק. הוא עבר מתחת לרדאר באירופה אבל כעת הוא מגיע גם אלינו. עם מנוע Blue Core העומד בדרישות יורו 5, כולל תוספת 'היברידית' שרותמת את הסוללה לעזרת תאוצות, עם מערכת דימום מנוע בעצירה Stop & Go, תאורת LED ועיצוב מודרני ונאה בשני צבעים.
אבל מתחת למראה הנאה מסתתר קטנוע בסיסי, עם מנוע מקורר אוויר, בלם תוף אחורי, ללא ABS וללא אבזור כמעט לחלוטין. וזהו בעצם הסיפור של הרייזר: קטנוע שנראה טוב אבל בתכל'ס הוא כלי עבודה פרקטי, חסכוני וזול עם רצפה שטוחה. וכן, אנחנו מודעים לזה שיש קטנועים זולים יותר, אבל על אף אחד מהם לא כתוב 'ימאהה'. הרייזר לא רק נראה טוב במחיר בסיסי, הוא גם כרטיס הכניסה למותג הפופולרי, ובזמן שחוסכים לטנרה, MT או טימקס, אפשר להתחיל עם הרייזר.
ימאהה RayZR 125
ביצועים
נתחיל דווקא מהכביש המהיר – לא תחום המחייה הטבעי של הרייזר. המנוע הבתולי (קיבלנו למבחן כלי עם 2 ק"מ בלבד על השעון) מתקשה להגיע לתשעים קמ"ש ללא עזרה של ירידה קלה. למרות הגלגלים הקטנים והמשקל הנמוך הוא נותן תחושה יציבה גם במהירות זו. ובתכל'ס, רוב הזמן ברכיבה על איילון או על כביש 4 זה מספיק. כשהתנועה הופכת ליותר צפופה לא מרגישים שום רגשי נחיתות. לפחות לא מול מכוניות, אופנועים וקטנועים עקפו אותנו על ימין ועל שמאל (תרתי משמע).
ככל שמעמיקים לתוך הכרך, כשהתנועה צפופה עד פקוקה, מתחיל הימאהה רייזר להיות יותר ויותר דומיננטי. הוא קטן וזריז, והוא מצליח להשתחל לכל סדק בתנועה. רק מילת הבהרה: כשכתבנו 'זריז' התכוונו להתנהגות הכביש, שינויי כיוון וכו', לא לביצועים.
המנוע בעל ההספק הבסיסי של 8.2 כ"ס מספיק אך לא מעבר לזה. בהתחלה הוא נתן תחושה שממש חסר לו כוח, אבל לאחר יום רכיבה התרגלנו, או שהמנוע נפתח. התאוצה של המנוע ההיברידי לא מורגשת פרט סיבוב הגלגל הראשון ביציאה מרמזור שנותנת דחיפה קלה לרוכב אך מיד מתאזנת, ומשם התאוצה, ותאוצות ביניים בכלל, נותנות תחושה רגילה לחלוטין ככל קטנוע 125 מקורר אוויר. ניכר שהוא קטנוע תקציב והמנוע שלו מתוכנן לחסכון ולא לביצועים, מנוע פשוט לתחזוקה ועם צריכת דלק מוצהרת של 55 ק"מ לליטר דלק. פרט לכך המנוע נעים, חלק, לינארי ושקט.
המתלים עושים את עבודתם, אינם מפנקים אך גם לא מענישים. הבלימה המשולבת מעט ספוגית, ודרושה לחיצה החלטית על ידית הבלם ליצירת כוח עצירה מספק. יש מקום לשיפור אבל מספיק בשביל לעצור את 99 הקילוגרמים הקלילים של הרייזר.
מנוע 125 בסיסי עם תוספת תאוצה של מנוע חשמלי
איך זה מרגיש?
הימאהה רייזר 125 הוא קטנוע קטן בכל קנה מידה. תנוחה הישיבה היא מעל לקטנוע, בזמן רכיבה לא רואים אותו אם לא מביטים למטה אל לוח השעונים. לוח השעונים הדיגיטלי בסיסי אך קריא, ויש בו את כל המידע הנחוץ לרוכב. משני צידי הכידון נמצאות צמד מראות מעוצבות אך בעלות שדה ראייה מוגבל.
עוד על הכידון כל כפתורי ההפעלה הבסיסיים בתוספת מתג לברירת מצב הפעלה או כיבוי למערכת דימום המנוע ברמזור. המערכת עצמה עובדת היטב, אולי בזכות העזרה ביציאה מהמקום של המנוע ההיברידי, ומצאנו את עצמינו משאירים אותה פועלת לאורך כל המבחן – נדיר. מתחת ללוח השעונים נמצא וו מתקפל לנשיאת מטען ולצידו מפתח ההתנעה, ומתחת לזה – כלום. אין לרייזר תא כפפות (או שקע USB). אך הרחק למטה נמצאת הרצפה השטוחה הכל כך פופולרית בקטנועי עבודה, רצפה שמאפשרת מרחב מחייה לרוכב ויותר מזה – מקום לגיטימי להעמסת מטען.
עוד בתחום המטען, מתחת למושב יש תא גדול שיכול להכיל תיק או קסדה אחת – אך לא כל קסדה תצליח להיכנס אליו. מתחת למושב נמצא גם פתח התדלוק. המושב עצמו, כמו הבולמים, אינו מפנק אבל בהחלט מספק: הוא רחב ומאפשר תנועה, יש מספיק מקום גם בשניים, וגם אחרי יום רכיבה ארוך לא חשנו בחוסר נוחות.
קטן, קל וזריז
בתחום האבזור הרשימה קצרה. יש תאורת LED כולל מעין קישוט מואר ונאה על מסכת הכידון, יש רגלית אמצע, רגלית צד, רגליות וידיות למורכב – כן אנחנו כבר מחפשים אבזור בכוח. דבר אחד שיש לרייזר ולא תמצאו כמעט באף קטנוע זו רגלית ההתנעה. כן, יש לרייזר קיקסטרט ואפשר להתניע אותו (בקלות) בבעיטה. אנחנו לא זוכרים מתי הייתה הפעם האחרונה שנתקענו ללא מצבר, אבל אנחנו כן זוכרים שזה היה ממש מבאס. רגלית התנעה יכולה למנוע אי-נעימויות שכאלו.
הרכיבה על קטנוע כל כך קטן וקל היא חוויה כיפית. יצאנו איתו לסידורים, פיזור ילדים לחוגים, וכמובן נסיעה למשרד בשעות העומס. את מה שאין לו בכוחות סוס הוא מפצה בתפעול קל, נוחות סבירה וקלילות שממזכירה אופניים יותר מאשר אופנוע. קטנוע נעים שקל לחיות איתו.
סיכום ועלויות
הימאהה Ray ZR 125 הוא קטנוע בסיסי, וכזה הוא אמור להיות. קטנוע פשוט, קליל וזמיש (אג'ילי) ועם איכות גימור טובה. המינימום של המינימום – אבל עם עיצוב נאה, ומעל לכל – השם ימאהה. אפשר לזלזל בזה, לומר שהשם לא משנה וממילא הוא מיוצר בהודו ולא ביפן, אבל המון אופנועים יפניים לא מיוצרים ביפן ועל כל מי שמזלזל במותג יש אחר שלא פחות ממעריץ את השם הזה שהפך למותג מוביל בקרב רוכבים רבים.
הימאהה הכי זול שיש
אבל מה יש לרייזר להציע פרט לשם ביחס למתחרים שלו? זה אינו מבחן השוואתי, אך מההתרשמות הראשונה הוא בהחלט יכול להסתכל להם ישר בעיניים. לקימקו מובי ולסאן-יאנג ג'ט 14 יש אמנם תא כפפות, אך הם יותר כבדים ויקרים מהרייזר. למובי יש בלם דיסק אחורי ולג'ט עוד כוח סוס וחצי, אבל בשורה התחתונה שלושתם קטנועים דומים, לפחות על הנייר. אז למי מיועד הימאהה רייזר? לכל מי שמחפש קטנוע 125 בסיסי. הוא מספיק נאה לשמש כתחבורה עירונית לסטודנט ומספיק יעיל בשביל להיות כלי עבודה לשליח. יש לו יתרונות ויש לו חסרונות, כמו למתחריו, אבל יש לו דבר אחד שאין להם – את השם ימאהה.
במחיר של 15,485 ש"ח הוא אינו הקטנוע הכי זול בשוק, אבל הוא כן הימאהה הכי זול ומהווה כרטיס כניסה, פשוט ונאה למותג.
עלויות טיפולים
1,000 ק"מ – 553 ש"ח
6,000 ק"מ – 1,018 ש"ח
12,000 ק"מ – 1,187 ש"ח
18,000 ק"מ – 1,582 ש"ח
24,000 ק"מ – 1,635 ש"ח
סך הכל ל-24,000 ק"מ – 5,975 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
בסוזוקי מוציאים קריאת שירות לסוזוקי ויסטרום 800DE בגלל אפשרות לכשל בצמיג האחורי; בעלי הכלים קיבלו הודעה להגיע למוסך לצורך החלפת צמיג אחורי.
קריאת שירות (ריקול) חריגה מגדירה כי על בעלי הסוזוקי ויסטרום 800DE משנים 2023 ו-2024 לחדול מרכיבה עד להחלפת צמיג הדאנלופ טריילמקס מיקסטור (Trailmax Mixtour) האחורי. הדבר מוסבר בגלל כשל אפשרי בצמיג האחורי, שטיבו לא מוגדר בקריאת השירות. בעלי אופנועים שכבר החליפו צמיג יקבלו החזר מסוזוקי הכולל את עלות הצמיג ועלות ההחלפה.
קריאת השירות נוגעת למספר אופנועים בודדים בישראל, ובעליהם קיבלו הודעה.
הדו-שימושי הגדול והקרבי של הוסקוורנה הולך אחורה כבר 25 שנים, כשהמילים 'פינוק' ו'נוחות' לא היו חלק מעולם האדוונצ'ר, ויכולת בשטח הייתה בראש רשימת המטרות. בשבוע שעבר סיקרנו את ה-TE610 עם מבחן מהעבר, וכעת נעבור אל מחליפו, ה-TE630, שהגיע אלינו כשנה לאחר מכן. גם פה, המבחן המקורי של אביעד אברהמי מדצמבר 2010.
מבחינת נתונים יבשים להשוואה: מנוע עם צילינדר יחיד בנפח של 600 סמ"ק מקורר נוזל, הספק של כ-57 כ"ס. מזלג קדמי הפוך בקוטר 45 מ"מ של מרזוקי עם מהלך של 270 מ"מ ובולם אחורי של זקס, חישוקי 21″ ו-18″, גובה מושב של 945 מ"מ, מיכל דלק של 12.3 ליטרים ומשקל יבש של 149 ק"ג. כלומר – יותר כוח, יותר גובה, יותר דלק ויותר משקל
הוסקוורנה TE630 דגם 2010
הוסקוורנה TE630 במבחן – המחליף
את ה-TE610 של הוסקוורנה מאד אהבנו כשבחנו אותו לפני כשנה. דו"ש פשוט, כמו של פעם, אבל קרבי מספיק ועם יכולות שטח גבוהות. הוא היה קצת גס ומחוספס, וגם הגימור לא היה מי יודע מה, אבל בכל זאת התחברנו אליו. אולי כי הוא החזיר אותנו אחורה בזמן אל האופנועים הללו, ששימשו ככלי תחבורה יום-יומיים ובסופי שבוע אשכרה נתנו בגז בשטח, ולא בכאילו. אבל ה-610 הזה לא יכול היה להתקיים עוד זמן רב, שכן היו לו כמה חסרונות מאוד מהותיים. המנוע מיושן וטרקטורי מדי, ולא כזה שנוח לשימוש יום-יומי לאורך זמן. הוא גם ויברץ לא מעט. הנוחות על המושב הייתה ממנו והלאה, וזה לגמרי לא היה קל למי שמכסה יותר מכמה קילומטרים בודדים על בסיס יומי.
כחלק מהתהליך שעוברת הוסקוורנה אחרי רכישתה על ידי ב.מ.וו, מבינים בחברה האיטלקית שכדי למכור אופנועים, לא ניתן יותר לפנות רק לקהל הארד-קור אשר נשבע אמונים למותג, שכן האנשים הללו הולכים ומתמעטים. אם רוצים למכור יותר מ-10,000 כלים בשנה צריך לפנות למיינסטרים. ואת זה, בזמנים המודרניים שלנו, עושים עם אופנועים מודרניים שיידעו לתת יותר מביצועים נטו. נוחות, עידון וידידותיות למשתמש הן לא מילים גסות היום בהוסקוורנה, גם למי שמחפש אופנועי נישה ממוקדים, אז בטח ובטח אם מדובר בדו"ש שפונה לקהל רחב למדי. במילים אחרות – המיינסטרים אוהב פינוקים. במקביל לטיפול האינטנסיבי שקיבלו – ועדיין מקבלים – אופנועי השטח המקצועיים של החברה, פנו הגרמנים והאיטלקים לייעל גם את הכלים הפחות ממוקדים. בתערוכת מילאנו הקודמת הציגה הוסקוורנה את ה-TE630 הדו"ש ואת אחיו הסופרמוטו ה-SMS630, המחליפים של ה-TE610 וה-SM610.
היה מעודן יותר מה-TE610
נותנים בלוק ובאיכות
ה-630 נבנה על בסיס ה-610 אך שופר בכמה מקומות כדי שיוכל לעמוד בסטנדרטים החדשים. השלדה ומכלוליה זהים לאלו של הדגם היוצא, אך המנוע קיבל מסאג' לא קטן. הנפח גדל מ-576 ל-600 סמ"ק על ידי הגדלת קוטר הצילינדר מ-98 ל-100 מ"מ. מהלך הבוכנה נשאר זהה. ראש המנוע הוחלף לאחד איכותי יותר שנלקח מה-530RR, אופנוע הסופרמוטו המקצועי של הוסקוורנה, והוא גם מעלה את יחס הדחיסה מ-11 ל-12.4:1. גם מערכת הפליטה טופלה, וכעת צינור הסעפת מתפצל לצמד דודי פליטה, אחד מכל צד של האופנוע, כדי לאפשר פליטה יעילה יותר עם עמידה במגבלות הרעש. בתחום התפעול, השינוי הגדול ביותר הוא המצמד ההידראולי – פריט מאד נדרש באופנוע שכזה, ובמיוחד מפני שהחלקים כבר קיימים בהוסקוורנה ורק צריך להתאים אותם ל-630. בנוסף, נוספו גם ידיות אחיזה למורכב.
ואיך אפשר בלי השינוי המרענן בעיצוב. יש מסכה וכנף קדמית חדשות שנראות מודרניות לגמרי, במיוחד בהשוואה למסכה הנוראית של הדגם הקודם, והפנס שודרג לאחד עם נורת הלוגן. גם שאר הפלסטיקה עודכנה והשנה היא איכותית יותר ועם גרפיקה נקייה יותר המתבססת על העיצוב של דגמי השטח המקצועיים. לטעמנו ה-TE נראה פשוט מצוין, ואפילו מעודן – בדיוק כמו שהוא צריך להיראות בשנת 2010.
אפרופו עניין האיכות, הדבר הראשון שמרגישים ב-TE630 ברגע שמתיישבים עליו, אפילו עוד לפני שפותחים סוויץ', הוא שהפעם הקפידו פה הקפדה יתרה על איכות החומרים ועל הגימור. במהלך שלוש השנים האחרונות ראינו את התהליך הזה קורה באופנועי השטח המקצועיים של הוסקוורנה, אבל כאן ב-630 זה קורה בקפיצת מדרגה אחת גדולה, וההבדל מיד ניכר לעין.
אבל שמר על יכולות השטח ואף השתפר
קדימה בזמן, בנוחות
כשיוצאים לדרך מגלים עד כמה גם המנוע שופר ועודן. זה כבר לא אותו הטרקטור הגס של הדגם הקודם אלא מנוע רך ונעים. הסאונד לא חזק במיוחד, והוא גם נעים יותר לאוזן מזה של ה-610. יש שפע של מומנט כבר מסל"ד נמוך, ועם יחסי ההעברה הארוכים ניתן לשייט בהילוך השישי במהירויות שגבוהות מהממוצע על כביש מהיר, כשמהירות המנוע נשארת נמוכה-בינונית. התחושה הזו מאוד נעימה ומשרה שלווה. המהירות הסופית אגב, עומדת על למעלה מ-170 קמ"ש על הספידומטר הדיגיטלי (המלא בנתונים, חלקם לא ממש חשובים), אבל בגלל אורך יחסי ההעברה, המנוע לא מתקרב בהילוך השישי למנתק. הלה נכנס לפעולה, בהילוכים נמוכים יותר, קצת אחרי 8,500 סל"ד.
בכלל, השפעת ראש המנוע החדש מורגשת היטב. הוא כבר לא מרגיש חנוק כבעבר בסל"ד הגבוה. כאן כבר יש דעיכה הדרגתית יותר של הדחיפה עד שמגיעים למנתק. מנגד יש ים של מומנט שמתגבר בהדרגתיות מתחילת קשת הסל"ד. קלאסי. במהלך המבחן המנוע של ה-TE630 הזכיר לנו בתחושות שהוא מעביר את הדו"שים של פעם, את ה-XR650L או את ה-DR650 וכד', רק שכאן המנוע מקורר נוזל, עם תוספת משמעותית של כמה וכמה סוסים. כאמור, יש גם מצמד הידראולי נעים, ואילו התיבה כוללת שישה הילוכים ומתפקדת נפלא – העברת הילוכים קצרה ומדויקת. מדהים לראות איך ממנוע 'אולד-סקול' מיושן הוסקוורנה יצרו פנינה מודרנית. כל הכבוד.
בסעיפי ההתנהגות ה-630 שומר על התכונות המצוינות של ה-610 שאותן כל כך אהבנו. יש כאן גאומטריה מאוד יציבה, כשעל הכביש או במהירויות גבוהות בשטח, זה נותן המון ביטחון. חבילת המתלים פשוט מושלמת. מצד אחד הבולמים מספיק רכים כדי לפנק, לעשות נעים בישבן ולספוג את הברדק על האספלט הישראלי, אבל מצד שני הם לא מתרגשים כשלוחצים אותם, למשל בעבודת שטח אינטנסיבית. השילוב הזה של יציבות גבוהה עם בולמים איכותיים מאפשר לפתח מהירויות מאוד גבוהות בשטח. אני לא זוכר דו"ש בינוני קרבי שאיתו רכבתי כל כך מהר בשטח, על שבילים מכל הסוגים, ולאורך זמן. גם לא ה-610 ואפילו לא ה-XR650L הפרטי שלי, שאיתו ביליתי לא פחות מ-6 שנים ארוכות ומהנות.
וגם היה נוח משמעותית מה-610
אבל הפעם, וכאן נמצא ההבדל הגדול, בהוסקוורנה מאפשרים את יכולות השטח האלו מבלי לפגוע בנוחות הרכיבה בכביש, שהשתפרה משמעותית. כזכור לכם, זה היה אחד הנושאים שעליהם התלוננו במבחן של ה-610. דו"ש מעצם הגדרתו אמור גם לספק נוחות סבירה על הכביש. ה-610 לא עשה את זה. ה-630 עושה את זה, ובגדול. אל תצפו למושב של R1200GS, אבל ביחס לסגמנט הוא נוח ו"שיפור תנוחה" ראשון נדרש רק אחרי לפחות חצי שעה במושב.
הצמיגים שאיתם מגיע ה-630, כמו ה-610, הם מצלר קארו T, שגם כאן מוכיחים את התאמתם לדגם עם פידבק לא רע על אספלט ויכולות שטח טובות ביחס לביצועי האופנוע. גם הם כמו ה-630 כולו מהווים פשרה טובה שבה מקבלים יותר מ-100% – 70% בכביש ו-70% בשטח. בתחום הבלימה אין כל שינוי ומדובר במערכת טובה מאוד.
קוראים אותנו בהוסקוורנה?
אם אתם קוראים את המבחן ומקבלים תחושה שאנחנו רק משבחים את ה-TE630, אז אתם צודקים. זה נראה כאילו בהוסקוורנה קראו את המבחן שעשינו ל-610, ופשוט תיקנו את כל הבעיות המאוד ברורות שעליהן הצבענו. הם טיפלו באיכות החומרים ובגימור, הם עידנו את העיצוב, הם סיפקו חמצן למנוע כך שינשום טוב יותר ועל הדרך גם חיזקו אותו (תמיד טוב) והם שדרגו את חוויית השימוש עם המצמד ההידראולי הכל כך נדרש. נהנינו לגמרי מהשילוב הזה בין היכולות הגבוהות לבין הידידותיות והאיכות. ככה צריך להיות דו"ש אמיתי.
את הצעדים הללו הוסקוורנה חייבת הייתה לעשות, שוב, כדי להגיע לקהל יעד גדול הרבה יותר מאשר אותם משוגעים למותג. המיינסטרים יקבל פה דו-שימושי אמיתי שמזכיר את הדו-שימושיים של פעם, אבל באריזה מודרנית לגמרי שגם נראית, מרגישה ומתנהגת מצוין.
ה-TE עולה 74,000 ש"ח על הכביש, כשמתחרהו הצמוד והישיר, האנדורו 690 של ק.ט.מ, עולה כמעט 9,000 שקלים נוספים. בפה מלא אפשר להגיד שההוסקוורנה הוא בהחלט דו"ש שעושה לנו את זה, ואף יותר. ראש בראש תהיה לשניהם כאן תחרות קשה מאוד, ותענוג לראות איך האיטלקים הולכים בכיוון הנכון ומתרוממים כדי לעמוד חזיתית בעימות שכזה. לחיי הדו"ש המושלם – כזה כמו פעם, עם עטיפה ותוכן עדכניים.
הוא אמנם מצליח מאוד גם בשאר העולם, אבל הימאהה טנרה 700 הוא אופנוע שכאילו יוצר במיוחד עבור השוק הישראלי התובעני שבו רוכבי האדוונצ'ר ממש לוקחים את הכלים לשטחים, לעתים קשים וטכניים. רכבנו בטיול מועדון טנרה 700 שבו הושק בישראל הטנרה 700 אקסטרים – בדיוק בימים שבהם נמכר בישראל הטנרה 700 ה-1,000.
קצת היסטוריה, בקטנה: הימאהה טנרה 700 הוצג בשנת 2019 וזכה להצלחה גדולה בישראל ובעולם עם עשרות אלפי יחידות שנמכרו מאז – כאלף מהן בישראל. לאחר שנים ראשונות עם גרסה יחידה ופול טארס אחד (אל תפספסו את הריאיון שלנו איתו), מציעים כיום בימאהה למעשה חמש גרסאות של הטנרה 700 הכוללות גם את גרסת הוורלד רייד, גרסת הוורלד ראלי, גרסת האקסטרים שהגיעה לאחרונה לישראל, וגרסת האקספלור. לאחר עדכון אלקטרוניקה קטן ב-2023, לשנה הבאה צפוי דור חדש לטנרה עם מה שנראה כעיצוב חדש, בולמים משופרים ואפילו אופציה לגרסה אוטומטית (!).
ימאהה טנרה 700 – מההשקה העולמית במאי 2019
הטנרה 700 היה חריג משום שבתקופה שבה האדוונצ'רים הולכים וגדלים ונהיים מתוחכמים יותר וטכנולוגיים יותר, בימאהה התעקשו שהטנרה 700 יהיה הסמן הקיצוני השני בקטגוריה – זה שדוגל בפשטות ומינימליזם שאמורים לספק אמינות, עמידות, פשטות ומחיר נגיש יותר. בבסיס הטנרה 700 נמצא מנוע ה-CP2 של ימאהה – הטווין המקבילי בנפח 689 סמ"ק שהגיע מה-MT-07. הוא מפיק כ-74 כ"ס וכמעט 7 קג"מ. בולמי הקאיאבה (KYB), עם מזלג קדמי הפוך בקוטר 43 מ"מ, מספקים מהלכי הגלגל של 210 מ"מ מלפנים ו-200 מ"מ מאחור, כשמרווח הגחון עומד על 240 מ"מ. עוד נחזור לדבר על הבולמים. שום בקרות מנוע ושום מצבי זווית גלגל קדמי באוויר או כמה בלימת מנוע אדוני מבקש. פשטות. כל זה נעטף בעיצוב ראלי שנראה טוב כשהוצג וגם היום.
הימאהה טנרה 700 החזיר במו צמיגיו את הכבוד לשם 'טנרה', שהצליח במכירות ובמרוצים בתחילת שנות ה-80, ולמעשה נחשב למותג החשוב ביותר של ימאהה העולמית, וגם בישראל. בחודש ספטמבר של שנת 2019 הטנרה 700 הגיע ארצה, ועד סוף השנה נמכרו כבר 78 יחידות. בשנת 2020 נמכרו 154 יחידות, שנת 2021 – 177 כלים, שנת 2022 – 246 יחידות, שנת 2023 – 202 יחידות, ובמחצית הראשונה של השנה הנוכחית הנתון כבר עומד על 118 יחידות. כלומר ממוצע של כ-200 יחידות לשנה. סיפור הצלחה גדול במונחים ישראליים.
הטנרה 700 נהנה בישראל מתדמית חיובית מאוד, והוא מוגדר (לא ממש בצדק) כאופנוע מתחילים קלאסי. יש לו קהל רוכבים גדול שכולל מועדון, קבוצות וואטסאפ וקבוצות פייסבוק פעילות, ומה שחשוב לצרכן הישראלי – הוא נהנה גם משוק משומשים חזק עם שמירת ערך יציבה. האופנוע מהווה פלטפורמה מצוינת לשיפורים ולקאסטומיזציה, ויש הרבה מאוד טנרה 700 ששופרו במכלולי ההינע ובמכלולי השלדה, ואף עוצבו בטעם האישי של הבעלים.
את הנתון האחרון ראינו בטיול מועדון אליו הצטרפנו לאחרונה, טיול ערב לתוך הלילה בצפון שכלל רכיבת שטח ארוכה. התירוץ היה הצגת הטנרה 700 אקסטרים, אבל נראה שלא צריך בכלל תירוץ בשביל לקבץ כמה עשרות רוכבי טנרה בחום של אמצע הקיץ. למעשה, ההרשמה נסגרה עוד לפני שהופצה. בהתכנסות ניתן היה לחזות בהטרוגניות מוחלטת של טנרה, כשכל אחד נראה אחר מהשני עם מדבקות, קיטים וגרפיקות אישיות. היו כאלו שהחליפו מערכות פליטה, היו כאלה שהחליפו את יחידות התאורה, והיו הרבה מאוד תוספות. זה בא עם מושב ראלי מוגבה וההוא עם קיט הנמכה. מנעד הגילים נע בין צעירים בשנות ה-20 לכאלה שכבר יצאו לפנסיה.
הקונצנזוס של כולם נסב סביב המנוע והבולמים. המנוע פצצה, הבולמים פחות. לא מעט מהטנרה שמסתובבים עשו משהו עם הבולמים, בין אם זה שיסתום מחדש, קיט שיפורים או החלפה מלאה. ברכיבה ממוצעת הבולמים מספקים את העבודה, אבל כשהקצב עולה הם פחות איכותיים לעומת המתחרים העקשניים. לכן, לא מעט רוכבים השקיעו עוד כמה אלפי שקלים על מנת לשפר ולמקצע את התחום. אין הרבה מנועים שאנחנו מכירים שהפכו להיות מפלצות יורקות אש, ובצדק. המנוע מספק אומנם 'רק' 74 כ"ס, וזה נמוך לעומת המתחרים, אבל בכביש, ובטח בשטח, לא תמצאו את עצמכם מחפשים עוד. מקסימום אגזוז של אקרפוביץ' בשביל להוריד משקל.
טיול מועדון טנרה (צילום: גבע תלם)
לעומת המתחרים המשוכללים, עם האלקטרוניקה שבאה לעבוד עבור הרוכב, בימאהה תמיד התעקשו להישאר אנאלוגיים בעולם דיגיטלי. נכון, זה לא בדיוק כך, אבל זו התחושה. הרוכב תמיד נדרש לעבוד מעט קשה יותר, בעיקר בשטח, לעומת חברו עם האירופאי היקר, אבל זה לא נכתב כחיסרון. ככה הרוכב מעורב יותר, משתפר יותר, מתוגמל יותר. ופחות אלקטרוניקה גם מתבטאת בפחות תקלות פוטנציאליות ופחות סיבוך בתפריט שבלוח המכשירים. בעניין הזה נציין שאין לנו ספק שהדור החדש של הטנרה 700, שאמור להיות מוצג בסוף השנה, יישר קו עם המתחרים ויציע מערכות אלקטרוניקה ובקרות. פשוט כי אלו כללי השוק.
הנה משפט שאביעד כתב על הטנרה 700 בהשקה העולמית בספרד בחודש מאי 2019: "הוא לא חף מחסרונות, והיינו רוצים אותו עם 10 ק"ג פחות, עם מתלים קצת יותר קשיחים ועם מיכל דלק פלסטי במקום המתכתי. אולם הוא פלטפורמה מצוינת לאדוונצ'ר קרבי, והוא בעיקר מתאים מאוד לרוכב האדוונצ'ר הישראלי, שלעומת זה האירופאי באמת לוקח את האדוונצ'ר שלו לשטח, ולעתים לשטח מדברי קשוח". גם היום, 5 שנים אחרי, אנחנו חותמים על כל מילה.
אנחנו מאוד אוהבים את הפלטפורמה שנקראת ימאהה טנרה 700 ואת מה שהיא עושה ועשתה לשוק הישראלי. יש משהו באופנוע שמנסה לא להתבלט או להצטיין, אבל למרות זאת – או בזכות זאת – הוא מוביל את הסגמנט ומספק לכל רוכב, בכל רמת ניסיון או רכיבה, בדיוק את מה שהוא צריך. אנחנו מאוד מקווים שהדור הבא יישאר באותה הגישה וישמור על רוח הטנרה שלמדנו להעריך ולאהוב.
טיול מועדון טנרה (צילום: גבע תלם)טיול מועדון טנרה (צילום: גבע תלם)
הדו-שימושי הגדול והקרבי של הוסקוורנה הולך אחורה כבר 25 שנים, כשהמילים 'פינוק' ו'נוחות' לא היו חלק מעולם האדוונצ'ר, ויכולת בשטח הייתה בראש רשימת המטרות. כצ'ופר לטור הנוסטלגיה נביא במלואו את המבחן המקורי שאותו ערך אביעד אברהמי בשנת 2009 ל-610, יחד עם תמונות מקוריות, ובשבוע הבא את המבחן למחליף שלו, ה-TE630. וגם, ה-TE610 של בילי בולט.
מבחינת נתונים יבשים: מנוע עם צילינדר יחיד בנפח של 576 סמ"ק מקורר נוזל, הספק של 53 כ"ס ב-7,000 סל"ד ומומנט של 5.3 קג"מ ב-6,800 סל"ד. מזלג קדמי הפוך בקוטר 45 מ"מ של מרזוקי ובולם אחורי של זקס, חישוקי 21″ ו-18″, גובה מושב של 860 מ"מ, מיכל דלק של 9 ליטרים ומשקל יבש של 140 ק"ג.
אופנוע חדש בארץ עם נוסחה מאד ותיקה: דו-שימושי גדול ורב גוני, עם דגש על השטח. בעולם של נישות ומיקוד, גם לזו יש מקום. ועוד איך!
בשנות ה-90 הסתובבו פה לא מעט אופנועים דו-שימושיים גדולים וקרביים, כאלו שידעו לעשות לא מעט בשטח: XR-ים של הונדה, TT-ים של ימאהה, KLX-ים של קאוואסאקי וגם סדרת ה-LC4 של ק.ט.מ. כולם היו כלים קרביים שבידיים הנכונות עשו דברים מדהימים, וחלקם אף השתתפו במרוצי האנדורו והראלי המקומיים. בעשור האחרון עולם האופנועים עבר לא מעט תמורות. אחת הבולטות היא ההיעלמות הכמעט מוחלטת של אופנועים רב-משימתיים, והופעת דגמי נישה ותתי-נישה שמצטיינים במשימה ספציפית אך לא ממש יעילים במגוון רחב של משימות. בכביש הספורטיבי האופנועים הפכו למכונות מסלול מושחזות, ובתחום השטח הדו-שימושיים הקרביים נעלמו והופיעו אופנועי אנדורו קטנים, קלים ומקצועיים.
לתמורה הזו היו הרבה משמעויות חיוביות – תחום השטח התמקצע, ומרוצי האנדורו נראים היום נפלא. אולם, מי שחיפש כלי דו-שימושי קרבי גדול נפח, כזה שיודע לשלב תחבורה יומיומית עם טיולי שטח קרביים בסוף שבוע, נאלץ להסתפק בכלים בעלי נפח נמוך-בינוני, או לפנות עשור אחורנית ולחפש בנרות כלי משומש במצב סביר. מי שזיהה את הוואקום הם דווקא האירופאים. לפני כשנה וחצי נחת פה ה-690 אנדורו של ק.ט.מ, ולאחרונה נוסף אליו ה-TE610 של הוסקוורנה – דו-שימושי מודרני וקרבי שאמור להיות רב-משימתי, עם דגש על יכולות השטח.
יכולות שטח גבוהות
את אחיו של ה-TE, דגם הסופרמוטו SM610 כבר בחנו כאן בשנה שעברה ואהבנו אותו. עכשיו בואו ניקח את דגם הסופרמוטו, נאריך לו את מהלכי המתלים, נחליף את הגלגלים לכאלו במידות שטח מקובלות ונרכיב כנף קדמית ארוכה – הופ, קיבלנו אופנוע אנדורו דו-שימושי קרבי. אז כמובן שהתהליך היה הפוך, וכבר כמעט 2 עשורים שגרסת TE גדולת נפח קיימת ועוברת גלגולים כאלו ואחרים, אולם אצלנו לארץ הדו-שימושי מגיע קצת אחרי הסופרמוטו. לא משנה, העיקר שהוא כאן.
איטלקי שיכור (*בשנים אלו הבעלות על הוסקוורנה הייתה בידי קאג'יבה ו-MV אגוסטה האיטלקים)
ה-TE610 גוזר את שמו מסדרת האנדורו המקצועית מרובעת הפעימות של הוסקוורנה, TE, כך שלפחות לגבי יכולות שטח – הגענו עם לא מעט ציפיות. אבל זה לא רק השם, אלא גם איך שהוא נראה. העיצוב של ה-610 נגזר גם הוא ישירות מדגמי השטח המקצועיים של היצרן האיטלקי, ומשדר קרביות רבה. הזנב וחיפויי הצד נראים מצוין, וזה ממשיך עד לכנפוני הרדיאטור והכנף הקדמית. אבל אז מרימים את הראש אל המסכה ומגלים את הזוועה של דגמי 2008 ומעלה. למה בחרו בהוסקוורנה שלא ליישר קו עם דגמי האנדורו של 2009 ולא להתקין את המסכה המודרנית יותר – לא ברור לנו. המסכה הזאת נראית רע. לפחות, באופן מפתיע, הפנס מאיר היטב, גם עם נורת 35W שאינה הלוגן.
לא נוח בעליל בכביש
ביקורת נוספת יש לנו בנושא הגימור. בדגמי 2009 של הוסקוורנה, ועל אחת כמה וכמה בדגמי 2010, התרגלנו לגימור מוקפד ואיכותי יותר. ב-TE שכאן, שהוא מדגם 2009, עדיין אנחנו נתקלים בחוטי חשמל חשופים, 'פלאחים' מכוערים וחלקי פלסטיק לא מהאיכותיים שבנמצא. חבל, שכן בהוסקוורנה כבר הוכיחו שהם מסוגלים ליותר טוב. הרבה יותר טוב.
אבל בואו נעבור לתכל'ס כי בזה האופנוע דווקא מצוין. כשמתיישבים על האופנוע מגלים שכמו שהוא נראה – כך הוא גם מרגיש, כלומר קרבי. גם כשהוא סטטי. המושב גבוה, צר וקשה, ולא ממש עושה חסד עם הישבן. ברכיבה בינעירונית ארוכה, שיפור עמדה נדרש מדי כמה דקות. תנוחת הרכיבה מצוינת, ומאוד מזכירה את זו שבשאר דגמי ה-TE. מי שרגיל לאופנועים של הוסקוורנה מיד ירגיש בבית, בישיבה או בעמידה.
מבט אל הקוקפיט יגלה מחזה פשוט וספרטני – אין שום דבר מיותר על הכידון שלו, והתחושה הכללית היא שהאופנוע הזה בא לתת עבודה, לא לפנק. המכלולים שעל הכידון נלקחו כולם מדגמי האנדורו, כולל הכידון עצמו, תושבותיו, הגריפים והידיות. גם הבולמים מקצועיים לגמרי וכוללים את כל הכיוונים האפשריים. לוח השעונים זהה לזה המותקן ב-SM, ואפילו יותר מדי זהה – האיטלקי השיכור שהתקין אותו שכח לכייל אותו על גלגל "21, וכעת מד המהירות מראה מהירות הנמוכה בכ-20% מהמהירות האמיתית. נראה לנו מוזר לנסוע על כביש 4 על 100 קמ"ש ולעקוף מכוניות בלפחות 25 קמ"ש, אז נצמדנו לסיטרואן C4, זו עם צג המהירות הבולט, וגילינו את עניין המהירות.
אבל בשטח – כמו אנדורו גדול
ואם כבר מהירות, אז ב-130-120 קמ"ש (אמיתיים, אחרי הוספת 20% למהירות הספידומטר), האופנוע מרגיש טוב מאוד. המנוע מפמפם בסל"ד קצת מעל לבינוני והאופנוע יציב מאוד. במהירות הזו יש רזרבות כוח לעקיפה, אולם במהירויות גבוהות יותר הכנף הקדמית מתחילה להתנדנד מצד לצד, ובשילוב צמיגי השטח מתקבל נדנוד לא נעים בפרונט. כך או כך, עם יחסי ההעברה המקוריים אין בעיה להגיע גם ל-160 קמ"ש לפרקי זמן קצרים. הגיר בעל ששת המהירויות מחולק נכון מאוד, כך שמצד אחד הוא מאפשר רכיבה מהירה על כבישים או שבילים מהירים בסל"ד נמוך ופמפום נעים של המנוע, ומצד שני, בהילוכים הנמוכים היחסים גדולים, כך שניתן לבצע עבודת שטח טכנית יותר. רק את המצמד המכאני פחות אהבנו והיינו רוצים אחד בתפעול הידראולי, כמו בשאר דגמי ה-TE.
רכבת ישראל
המנוע, אותו הטרקטור שמותקן גם ב-SM, מתאים לדעתנו יותר לדגם האנדורו שנבחן כאן. יש לו ערימות של מומנט כבר מסל"ד נמוך, ועם בוכנה ענקית שזזה בקצב משל עצמה, יוצא שכל פעימת מנוע מורגשת היטב. יחסית לסינגל גדול הוא מווברץ מעט, וזה לא משנה באיזה סל"ד נמצאים, ופה עושים הבולמים הארוכים את שלהם ומבודדים גם כן חלק מהרעידות. גם כאן, עלתה לא פעם הקונוטציה של מנוע דיזל. מערכת הזרקת הדלק מתפקדת ללא דופי, בדיוק כמו ב-SM ובאופן כללי אופי המנוע בהחלט מתאים לאופי האופנוע. מי שמתחבר לסינגלים גדולים ירגיש איתו מצוין.
מבחינת התנהגות, יש דבר אחד שמאוד בולט ב-TE – היציבות שלו. עם בסיס גלגלים של 1,505 מ"מ ומשקל יבש של קצת יותר מ-140 ק"ג, הפלקות ושינויי כיוון מהירים כמו באופנועי אנדורו קטנים הם לא הצד החזק שלו, ועל מנת להעיף אותו מצד לצד נדרש כוח. מצד שני, הדבר הזה יציב כמו קטר, ובשילוב של בולמים איכותיים, ה-610 מגהץ בקלות שבילי אבנים במהירויות שבהן עם אופנועי אנדורו צריך לעבוד כדי לשמור על יציבות. כאן כל מה שצריך לעשות זה לפתוח גז. המנוע ידחוף חזק קדימה, הבולמים יגהצו והאופנוע ידרוס כל מה שנקרה בדרכו. נחל כיסלון האומלל למשל, עם האבנים הזרועות בו, נדרס על ידי ה-TE כאילו היה שביל כורכר שטוח, ובמהירות גבוהה. התוצאה – צרחות בקסדה. בכלל, לא פעם במהלך המבחן עלה לנו בראש הרעיון לקחת את האופנוע הזה לראלי – שם הוא עשוי להיות פרטנר מצוין.
רכבת ישראל…
יתרון נוסף של הבולמים נמצא בפרוגרסיביות שלהם. בראשית המהלך הם מרגישים רכים ונעימים, וסופגים היטב את האבנים הקטנות או את שברי האספלט העירוני, אולם ככל שהמהלך נסגר הם מתקשים ומתקשחים, ומסוגלים לספוג התעללויות כמו קפיצות מגבהים או נחיתות מדרופים.
יכולות השטח הגבוהות של הדו"ש הזה מתקבלות לא רק בגלל המתלים, אלא גם בזכות מידות הגלגלים – "21 ו-"18 – בדיוק כמו באופנועי האנדורו. מידות אלו מאפשרות בחירת צמיגים רחבה, אולם יפה עשו בהוסקוורנה שבחרו במצלר קארו. הצמיגים הדו-שימושיים הללו הוכיחו לא פעם במהלך המבחן שהם אמנם צמיגי קוביות שיודעים לספק אחיזה לא רעה בכלל בשטח, גם אם הוא טחון ומדורדר כמו בישראל בסוף אוקטובר, אבל לא על חשבון הכביש, שם הם מספקים ביצועים לא רעים בכלל לצמיגי קוביות, כולל יכולות בלימה ופנייה טובות. מילה טובה גם לבלמים של ברמבו, אשר לא הצטיינו ביכולות מיוחדות, אבל בהחלט נתנו עבודה טובה המתאימה לאופי האופנוע.
דו"ש של ממש
אם לסכם, אז בהוסקוורנה ייצרו דו"ש קרבי אמיתי. כזה שיכול לבלוע את השטח בקלות, אבל גם לשמש כאופנוע יום-יומי – כל עוד אין בתפריט נסיעות ארוכות על בסיס יומי. מי שיקנה את האופנוע הקשוח והקשיח הזה יקריב לא מעט בנוחות היום-יומית, אבל יקבל בתמורה יכולות שטח שאין בשום כלי תחבורה אחר פרט לק.ט.מ 690, המתחרה הישיר שלו בישראל שעולה כ-20,000 ש"ח יותר ממנו. יש להאסקי הזה מנוע טרקטור אמיתי – חזק מאוד בסל"ד נמוך ובינוני, ואפילו גס ומחוספס, אבל מתאים מאוד לאופי האופנוע, ובזכות מכלולי האיכות גם ההתנהגות שלו מצוינת. עם זאת, צריך לזכור שלא מדובר באופנוע אנדורו אלא בדו"ש, ולהשתמש בו בהתאם – הוא מסוגל להיכנס לסינגלים ולשטחים טכניים, אבל המשקל והאורך יעמדו לחובתו. עוד עומדת לרעתו איכות הגימור הבינונית-מינוס.
אז הוא בהחלט לא מיועד לכל אחד. הוא לא אופנוע מפנק, ולכן הבעלים שלו – גם הוא לא יכול להיות רוכב מפונק. האופנוע משדר כאמור חזות של אחד שבא לתת עבודה – והוא בהחלט נותן אותה. זה יהיה בכביש, ובעיקר בשטח. לצד החסרונות שציינו מתקבלות יכולות שטח גבוהות של ממש. תמורת 74,000 ש"ח (נכון לעכשיו 68 אלפיות במחיר היכרות) מתקבלת פה עסקה לא רעה למי שמחפש את השילוב בין השטח לכביש. דו"ש קרבי אמיתי.
בדוקאטי מציגים דור חדש של הפניגאלה V4 לשנת 2025, שמקבל מעט יותר כוח, מעט פחות משקל, שלדה חדשה עם זרוע אחורית כפולה, בולמים ואלקטרוניקה משודרגים, ועיצוב מחודד שמגדיל את הכנפונים.
דגמי העילית של דוקאטי –הפניגאלה V4 וה-V4S עם הבולמים החשמליים סמי-אקטיביים, החישוקים והמצבר הקלים יותר – הוצגו לעולם בשנת 2018 וקיבלו ב-2020 מתיחת פנים וסדרת שדרוגים מכאניים ואלקטרוניים. לשנת 2022 המשיכה האבולוציה עם מנוע חזק יותר, מזלג חדש, אלקטרוניקה משודרגת ועיצוב מחודד, שבשנת 2023 קיבל עדכון נוסף. בנוסף יש במקביל גרסאות מיוחדות ויקרות יותר.
דוקאטי פניגאלה V4 – דור חדש ל-2025
לשנת 2025 מציגים בדוקאטי דור חדש לגמרי, כשגולת הכותרת היא המעבר מזרוע אחורית חד-צידית לכפולה, עשויה מאלומיניום, עם חלל במרכז שנועד להראות את החישוק בקוטר 17″ ולחסוך במשקל. לפי דוקאטי המהלך נועד לשפר את האחיזה של הגלגל האחורי, את הרגש לרוכב ואת הקשיחות המבנית של השלדה. המבנה האחורי שוקל כעת 3.8 ק"ג פחות מהדור הקודם, וגם מאריך את בסיס הגלגלים ב-16 מ"מ. הפחתת המשקל גם מגיעה מבולם אחורי חדש וקצר יותר, עם עיצוב מאופנועי ה-MotoGP של דוקאטי. לשינוי הגאומטריה לטובת רכיבת מסלול זווית ההיגוי חודדה בחצי מעלה, ומהלך הגלגל הקדמי הוארך ב-5 מ"מ.
הבולמים בגרסה הרגילה ממשיכים להיות שוואה BPF בקוטר 43 מ"מ מלפנים וזקס מאחור – עם כיוונונים מלאים כמובן. גרסת ה-V4S ממשיכה להציע מזלג אוהלינס NX25/30. המספרים מתייחסים לקוטר של הקארטריג'ים, כאשר רגל אחת בקוטר 25 מ"מ והשנייה בקוטר 30 מ"מ ליצירת פעולות נפרדות לשיכוך. זה מגיע כמובן כחלק ממערכת הבולמים החשמלית סמי-אקטיבית של אוהלינס מסוג S-EC 3.0. יש גם משכך היגוי של אוהלינס. מאחור יש גם בולם TTX36. גם גובה החלק הקדמי עלה במעט לעומת האחורי. המשקל היבש ירד במעט ל-187 ק"ג לגרסה הרגילה ו-189 ק"ג לגרסת ה-S.
מערכת הבלימה של ברמבו חדשה גם היא, כאשר הקליפרים מסוג Stylema הוחלפו בקליפרים החדשים של ברמבו מסוג Hypure, שגם קלים ב-30 גרם. אלו נצמדים לצמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ. מערכת אלקטרונית חדשה של בוש, מסוג ‘Race eCBS', מאפשרת את הפעלה כפולה של הבלמים בלחיצה רק על ידית הבלם הקדמי. זה נועד לשפר את יכולות הבלימה במסלול ולאפשר, תוך שימוש בבלם האחורי, להצמיד יותר את הגלגל האחורי בהטיה. המערכת מאפשרת 7 מצבי התערבות שנועדו גם לאפשר כניסה בהחלקה מבוקרת לפנייה, וכן ניתוק מלא שמחזיר את השליטה המלאה על הבלמים לרוכב.
עיצוב חדש וכנפונים ענקיים
מנוע ה-V4 בנפח 1,103 סמ"ק מקבל עוד חצי כ"ס שמעגל את הסך הכללי ל-216 כ"ס שמושגים 500 סל"ד גבוה יותר – 13,500 סל"ד. נתון המומנט יורד במעט ל-12.3 קג"מ (לעומת 12.6 בדור הקודם) שמגיעים בסל"ד גבוה משמעותית מקודמו, 11,250 סל"ד לעומת 9,500 סל"ד. המנוע עצמו מיישר קו עם תקנות פליטת מזהמים יורו 5+ ושוקל ק"ג אחד פחות. יש אפשרות לרכוש מערכת פליטה מלאה של אקרפוביץ' למסלול, שמעלה את נתון ההספק ל-225 כ"ס ומפחיתה 6.6 ק"ג מהמשקל הכללי.
בצד האלקטרוניקה יש מסך TFT חדש בגודל 6.5″ וכל הגיזמואים האפשריים מבחינת בקרות, כולל הבלימה המשולבת שהוזכרה מקודם. העיצוב מתחדד עם השראה מדגמי העבר של דוקאטי, המראות משנות מיקום וקלות יותר לפירוק לטובת רכיבת מסלול ואי אפשר לפספס את הכנפונים החדשים והבולטים, שנועדו להיראות מיליון דולר ולספק יותר כוח הצמדה במהירויות מסלול.
הדוקאטי V4 ו-V4S החדשים של שנת 2025 צפויים להגיע לישראל בתחילת השנה הבאה. מחירים טרם נמסרו, אך הם צפויים להיות גבוהים יותר לעומת הדור הקודם.
חודש אחרי חשיפת הגיר האוטומטי החדש, בימאהה חושפים את האופנוע הראשון שמצויד בו – MT-09 Y-AMT.
התיבה האוטומטית החדשה של ימאהה, שנחשפה בחודש שעבר, נקראת Y-AMT (ר"ת Yamaha Automated Manual Transmission), והיא כוללת מערכת מנועים חשמליים לתפעול הקלאץ' וששת ההילוכים, כפתורי פלוס ומינוס על בית המתגים השמאלי להעברת הילוכים, וכן מתג בחירה בין מצב 'ידני' לבין שני מצבים אוטומטיים. האופנועים שיצוידו בתיבה האוטומטית החדשה יגיעו ללא ידית קלאץ' וללא רגלית הילוכים. בימאהה טוענים שהרעיון לתיבה האוטומטית הוא לשחרר את הרוכב מהצורך בהתעסקות עם קלאץ' ועם החלפת הילוכים, ולאפשר לו להתרכז יותר ברכיבה.
ימאהה MT-09 Y-AMT אוטומטי
התיבה האוטומטית החדשה של ימאהה כוללת שני מנועים חשמליים – אחד לתפעול הקלאץ' והשני להעברת הילוכים, שלמעשה מחליף את רגלית ההילוכים. הרוכב יכול לבחור בין מצב ידני (MT), שבו הוא מעביר הילוכים בלחיצת כפתור פלוס או מינוס בבית המתגים השמאלי, או באחד משני המצב האוטומטיים (AT), כשמצב D יספק העברת הילוכים רגילה לנסיעה רגועה, ואילו מצב D+ הוא מצב ספורטיבי שמושך הילוכים. גם במצבים האוטומטיים ניתן להעביר הילוכים ידנית על-ידי לחיצה על כפתור פלוס או מינוס. המערכת כולה שוקלת 2.8 ק"ג, והיא כוללת מחשב ניהול עם אלגוריתם להעברת הילוכים – כולל במהירויות נמוכות מאוד ובתמרוני תנועה.
האופנוע הראשון שמצויד במערכת הוא כאמור ה-MT-09, כשבגרסה האוטומטית הוא נקרא MT-09 Y-AMT. הבסיס הוא MT-09 של 2024, עם מנוע הטריפל בנפח 889 סמ"ק המפיק 119 כ"ס ו-9.5 קג"מ, כולל כל מכלולי השלדה, הבקרות האלקטרוניות והעיצוב החדש. ה-MT-09 מקבל כאמור את מערכת הגיר האוטומטי הכולל 2 מנועים חשמליים להפעלת הקלאץ' ותיבת ההילוכים וכן בתי מתגים חדשים הכוללים את כפתורי ההפעלה, ובמקומם ידית הקלאץ' ורגלית ההילוכים מפנות את מקומן. ה-MT-09 בגרסה האוטומטית מקבל גם מפתח קרבה KEYLESS.
ה-MT-09 Y-AMT יגיע לשוקים באירופה, ובכלל זה לישראל, לקראת סוף שנת 2024 – בשלושת הצבעים של ה-MT-09 הרגיל – כחול, שחור וסיאן, וכן בגרסה המוגבלת לרישיון A1 בהספק של 35 קילוואט (47.6 כ"ס). בשלב זה לא ידועה תוספת המחיר למערכת. כמו כן, קרוב לוודאי שבשנה הקרובה יוצגו דגמים נוספים עם הגיר האוטומטי, למשל טרייסר 900 ו-XSR900.
קוואסאקי התחייבה לכך שכלל דגמיה יעברו בהדרגה להנעה חליפית – חשמלית, היברידית או מימן – עד לשנת 2035; ה-H2 SX עושה צעד נוסף בדרך לשם.
לפני כשלוש שנים יצאו בקוואסאקי בהצהרה על כך שהחברה מתכננת להעביר את כלל דגמיה להנעה חליפית, שאינה בעירה פנימית, עד לשנת 2035. במרוץ 8 השעות של סוזוקה לפני שנתיים הציגו בקוואסאקי את ה-HEV היבריד וה-EV – האחד עם מצבר של 48 וולט שמיועד להניע את המנוע החשמלי הקטן ומתווסף למנוע טווין מקבילי, והשני הוא חשמלי טהור. בשנה שעברה נוסד שיתוף פעולה של ארבע יצרניות האופנועים היפניות, הנקרא HySE (ר"ת Hydrogen Small mobility & Engine technology), אשר נועד למצוא דרך לפתח ולקדם הנעת מימן-חשמל עבור כלים דו-גלגליים.
קוואסאקי H2 SX על בסיס מימן
מטרת הפיתוח היא לספק תדלוק למנוע עם חומר אשר נמצא בזמינות גבוהה מאוד ושתהליך הפקתו אינו גורם לפליטה של מזהמים. גז המימן יכול לשמש כמקור אנרגיה ירוק המפיק חשמל על ידי טכנולוגיה הנקראת תא דלק מימני, אשר פועל בעזרת מימן וחמצן. שני יסודות אלו יוצרים תגובת חמצון-חיזור ביניהם, וכתוצאה מכך נוצר זרם חשמלי אשר ניתן לנצל אותו להנעת מנוע. תוצר התגובה, אגב, הוא מים.
לסוזוקה השנה הגיעו קוואסאקי עם הנינג'ה H2 SX ומארז גדול בחלקו האחורי שמכיל את המימן עצמו. מגדש העל המקורי של ה-H2 נשאר כאן ומספק הזרקה ישירה של המימן למנוע. לטענת קוואסאקי השילוב מאפשר זמני תגובה מהירים יותר למצערת וכמובן צמצום גזי הפליטה הרעילים לסביבה. בסרטון ניתן לשמוע כי רעש המנוע נשמע כמו מנוע בעירה פנימית רגיל.
הנעת המימן עדיין מוגדרת בשלבי פיתוח ויש עוד דרך ארוכה לעבור לפני שנוכל לראות מוצר מושלם על הכבישים.
חברת מוטו 24, יבואנית אופנועי ווג לישראל, מודיעה על תחילת שיווק גרסאות ה-'Black Knight' של אופנועי האדוונצ'ר מסדרת DS.
צמד אופנועי האדוונצ'ר של ווג, ה-DS900X אשר נחת לא מזמן בישראל וה-525DSX, מגיעים כעת לישראל בגרסאות 'Black Knight' (אביר שחור) בצביעה כל-שחורה עם מזלג וחישוקים בצבע מוזהב. תוספת המחיר עבור הגרסה הזאת עומד על 1,000 ש"ח.
בנוסף, ה-525DSX מקבל שדרוגים כמו מצלמת דרך אינטגרלית, סט של שלושה ארגזים בצבע שחור ומיגונים בצבע שחור.
ווג DS900X בגרסת Black Knight
הווג DS900X מגיע עם מנוע טווין מקבילי בנפח של 895 סמ"ק מוזרקים ומקוררי נוזל, שנמצאים גם בב.מ.וו F 900 GS החדש. כאן המנוע מספק 95 כ"ס ו-9.7 קג"מ. השלדה, הבולמים של קאיאבה (עם מהלכים של 207 מ"מ מלפנים ו-198 מ"מ מאחור ועם כיוונים מלאים), בלמי הברמבו, החישוקים במידות 21″ מלפנים ו-17″ מאחור לטובת רכיבת שבילים, והצמיגים – זהים גם כאן לב.מ.וו. רשימת אלקטרוניקה ואבזור מכובדת מאוד: 4 מצבי רכיבה מובנים המשפיעים על תגובת המנוע, בלימת המנוע, בקרת האחיזה ומערכת ה־ABS, קוויקשיפטר דו-כיווני, מסך TFT גדול בגודל "7 כולל חיבור בלוטות' לטלפון הנייד, מפתח קרבה KEYLESS, בקרת שיוט, ניהול שטחים מתים ועקיפות מסוכנות על-ידי רדאר אחורי, חימום למושב ולידיות, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, מצלמת דרך אינטגרלית, שקעי טעינה USB ו-USB-C, וכן משקף מתכוונן, משכך היגוי, מגני ידיים, מגן גלון, מגן רדיאטור, מגני שלדה, ורגלית אמצע.
ווג DS525X בגרסת Black Knight
הווג 525DSX משמש כנציג בסגמנט האדוונצ'ר הבינוני הפופולרי שמיועד גם ובעיקר לבעלי רישיון A1 מוגבל הספק, כאשר הוא מחליף את גרסת ה-500 הקודמת ומתייצב מול רבי המכר של בנלי והונדה. את המנוע הקודם בנפח 471 סמ"ק הגדילו בווג ל-494 סמ"ק עם 47.6 כ"ס – כלומר תקרת ההספק המקסימלית בקטגוריה, כאשר נתון המומנט גדל במעט ועומד על 5 קג"מ. מבחינת מכלולים לווג בולמים של קאיאבה, כאשר את המזלג הקדמי ההפוך ניתן גם לכייל. יש בלמים של ניסין ומערכת ABS של בוש עם אפשרות לניתוק. יש חישוקי שפיצים בקוטר 19″ מלפנים ו-17″ מאחור, כשעליהם צמיגי טיובלס של מצלר מדגם טורנס. יש רשימה ארוכה ומרשימה בתחום האלקטרוניקה והאבזור המקורי: יש בקרת אחיזה הניתנת לניתוק לרכיבה בשטח, מצמד מחליק למניעת נעילת הגלגל האחורי בהורדת הילוכים אגרסיבית, שני מצבי רכיבה במנוע ומסך TFT גדול ומודרני (ששופר בדגמי 2024 עם תצוגה טובה יותר באור יום). האבזור מזכיר את הרכבים היפנים משנות ה-80, שהוסיפו את כל מה שאפשר. תג המחיר כולל מגני ידיים, מגני צד, סליידרים, תאורת LED היקפית, פנסי ערפל, מאותתי מטריקס, משקף מתכוונן, רגלית אמצע, רגליות עם כיסוי גומי ממולא אוויר (מציק וניתן לפירוק) מאריכי ונטיל לניפוח נוח יותר, ואפילו מערכת לניטור לחץ אוויר בצמיגים (TPMS). כאמור, בגרסה החדשה מתווספים עוד מספר אביזרים.
מחירו של ה-DS900X נקבע על 84,900 ש"ח, בתוספת 1,000 ש"ח לגרסת ה-'Black Knight'
מחירו של ה-525DSX נקבע על 49,900 ש"ח, בתוספת 1,000 ש"ח לגרסת ה-'Black Knight'
