מוטו 24, יבואנית אופנועי ווג לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של ה-AC525X – סקרמבלר חדש ומעוצב הבנוי סביב מנוע הטווין המקבילי של ה-DS525.
הווג AC525X הוא סקרמבלר בעיצוב מודרני. המנוע הוא הטווין המקבילי בנפח 494 סמ"ק שמגיע מה-DSX525, והוא מפיק 47 כ"ס ו-4.6 קג"מ. יש 2 מצבי ניהול מנוע, וכן קלאץ' מחליק. השלדה עשויה מפלדה, ויש מערכת מתלים הכוללת בולמים הפוכים של קאיאבה בקוטר 41 מ"מ ובולם אחורי מתכוונן של קאיאבה. החישןקים הם חישוקי שפיצים טיובלס, כשהצמיגים במידות 110/80R19 ו-150/70R17. מלפנים יש מצד דיסקים בקוטר 298 מ"מ, ומאחור דיסק בודד בקוטר 240 מ"מ. המשקל המלא 185 ק"ג, גובה המושב 820 מ"מ, ומרווח הגחון לטובת רוכבים שיירדו לשטח – 200 מ"מ.
ה-AC525X מציע חבילת אבזור ואלקטרוניקה מכובדת הכוללת מערכת בקרת אחיזה, מערכת ABS, מסך TFT בגודל "7 עם קישוריות בלוטות', שקע טעינה USB, ניטור לחץ אוויר לגלגלים ופנסי LED.
מחירו של הווג AC525X נקבע על 43,900 ש"ח על הכביש כולל אגרות.
יתרונות: עיצוב, מנוע, מכלולים, פשטות יחסית, תפיסה, מחיר באירופה
חסרונות: איכות גימור, מצערת רגישה מדי בחלק מאופנועי המבחן, צמיגים פשוטים
שורה תחתונה: פליי בייק מעולה שגם נראה טוב ועם יכולות גבוהות בשטח ובכביש, ובמחיר נמוך
מחיר: טרם נקבע בישראל; הערכה: כ-40 אלף ש"ח
מתחרים: ווג 300 ראלי
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 449 סמ"ק, הספק 41.57 כ"ס ב-8,500 סל"ד, מומנט 4.4 קג"מ ב-6,250 סל"ד, 8 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת צינורות פלדה, בולמים קדמיים הפוכים של קאיאבה בקוטר 41 מ"מ עם כיוון עומס קפיץ ושיכוך כיווץ, מהלך גלגל 200 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של קאיאבה בעל כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך גלגל 200 מ"מ, דיסק יחיד של J.Juan בקוטר 320 מ"מ עם קליפר רדיאלי 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ עם קליפר צף כפול בוכנות, אורך 2,210 מ"מ, בסיס גלגלים 1,505 מ"מ, גובה מושב 820 מ"מ, מרווח גחון 220 מ"מ, מיכל דלק 17.5 ל', משקל 175 ק"ג, צמיגי CST Ambro טיובלס 140/70-18, 90/90-21, צריכת דלק ממוצעת במבחן 22.17 ק"מ/ליטר
בקרות ואלקטרוניקה: מסך TFT בגודל "5, פנסי LED היקפיים, בקרת אחיזה מתנתקת, ABS מתנתק, CFMOTO Ride App Connectivity, שקע USB לטעינה
CFMOTO 450MT
חברת CFMOTO הציגה משהו מאוד מעניין בתערוכת מילאנו האחרונה בדמותה של גרסת ה-450 למשפחת ה-MT שבסגמנט האדוונצ'ר (שנקרא Ibex 450 בארצות הברית). מדובר כאן על אדוונצ'ר עם נתונים שמעודדים לרדת גם לשטח, עם חישוקי 21″ ו-18″, בולמים ארוכי מהלך (200 מ"מ), כנף קדמית גבוהה (בגרסת שטח נוספת) ומשקל של 175 ק"ג. בעוד שהמושג אדוונצ'ר בשנים האחרונות נותן לגיטימציה לפרמיה מוגדלת לאופנוע שבסופו של דבר יורד בקושי לשבילים, כאן ניסו הסינים להחזיר את השפיות למחיר ולייצר לאו דווקא אדוונצ'ר, אלא פלייבייק של פעם. כזה שחווים איתו הנאה, פשטות בשימוש, אפשרויות רבות להרפתקה על אספלט ומחוצה לו ביחיד ובזוג, שימוש יום יומי, ועלויות רכישה ואחזקה נמוכות. הגענו עד לפיליפינים לרכוב עליו לראשונה ולהבין האם הפשטות (במובן החיובי) חזרה לעולם האדוונצ'רים.
המיקום המוזר בפיליפינים התברר כאילוץ לוגיסטי, שכן בסין יש בעייתיות באישורי רכיבה לזרים, והמיקום הזה נוח יותר ל-CFMOTO מאשר באירופה. אבל אנחנו לא מתלוננים, מה גם שהכבישים הם יותר עפר מאספלט וקיבלנו מנה גדושה של שטח מגוון לבחינת האדוונצ'ר החדש. היינו הולכים קצת רחוק ומתארים את ה-450MT כשילוב בין ק.ט.מ 640 אדוונצ'ר ישן לבין הימאהה טנרה 700 המודרני. עד כדי כך הוא ייחודי, שהוא בא למלא חלל גדול בתחום עם נתוני השטח שהוא מביא ביחד איתו.
ההיילייט של האופנוע בקטגוריה הוא מנוע הטווין מקבילי שמגיע לכאן מהאחיות לפלטפורמה – מה-450SR הספורטיבי וה-450NK נייקד בנפח 450 סמ"ק, עם השיטה שמפרידה את פיני גל הארכובה ב-270° לטובת החספוס הנחמד. ההספק עומד על כמעט 45 כ"ס והמומנט על 4.4 קג"מ. מעט פחות בסוסים, טיפה יותר בקג"מ, שבא לידי ביטוי בסל"ד נמוך יותר לטובת ייעוד השטח. שישה הילוכים מריצים את המנוע דרך מצערת עם כבל ומתנתקים בעזרת מצמד מחליק שמונע מהגלגל האחורי להינעל בעת הורדת הילוכים אגרסיבית. המנוע חזק, אבל כמובן שלא מאיים או מפחיד רוכב מתחיל, חלק מאוד ועם גרף מומנט לינארי שמשרת את הרכיבה גם בשטח. המצערת חלקה ומדויקת ומאפשרת לדייק את הרכיבה, למרות שהיו עיתונאים שהתלוננו על מצערת רגיזה ורגישה בחלק מאופנועי המבחן. המנוע עצמו גם פשוט במובן החיובי של המילה, כזה שלא יתקלקל ולא יגזול ממך יותר מדי את הדלק היקר, כשהגענו כאן לצריכה מרשימה של כ-22 ק"מ לליטר.
מנוע טווין מקבילי טוב ויעיל, עם סאונד כיפי
הממדים שלו גדולים, ומאפשרים הרבה מקום מחייה לשני רוכבים ובטח לרוכב אחד. המשקל, שעל הנייר אינו נמוך, מחולק נכון לאורך האופנוע, ובשום מקום, כולל בעצירה בעליות, אינו מפריע. הרכיבה על ה-450MT קלה ופשוטה, כשהבולמים מספקים הידראוליקה טובה ואף קשים יותר בכיול הראשוני ממה שציפינו, כלומר הוא לא אופנוע רך שנכנע למהמורות ומאפשר קצב רכיבה גבוה יותר מהצפוי. ההתנהגות עצמה צפויה, אין התפרצויות כוח לא צפויות והאופנוע עושה את כל מה שאנחנו מבקשים ממנו. קל מאוד לפנות איתו, לשנות כיוון, לבלום. הבנתם את התמונה – אופנוע שמשתף פעולה עם הרוכב ולא מתנגד אליו בשום שלב או תופס את מרכז העניינים ומסכן את שלום הרכיבה. אגב, את גובה חיבור הבולם האחורי ניתן לשנות בעזרת שתי נקודות מיקום על הלינקג' ובכך להנמיך את גובה המושב ל-800 מ"מ לטובת רוכבים מאותגרי גובה, או להגביה ל-870 מ"מ למאותגרי הגובה לצד השני.
נתמקד שוב בבולמים של קאיאבה, שניתנים לכיול לפי דרישות הרוכב. בשום שלב במהלך המבחן הם לא סגרו מהלך או הסיטו את האופנוע מהציר שנבחר. הם לא שידרו תחושה ספוגית מצד אחד ולא שברו את הידיים של הרוכב מצד שני. בשום שלב הם לא עייפו את הרוכב. תוואי הרכיבה אמנם לא היה קשוח ולא עירב סינגלים או סלעים, אבל גם רכיבה ארוכה במהירות של 70-60 קמ"ש בתוואי שאינו אספלט יכול לעייף לאורך זמן. כאמור, כאן זה לא היה המצב, ומדובר במערכת בולמים טובה שמאפשרת רכיבת שטח בקצב גבוה תוך ספיגה טובה, והיא מתכתבת היטב עם מידות הגלגלים – כשהתוצאה היא יכולות שטח טובות מאוד לדו"ש-אדוונצ'ר. גם הבלמים משתפים פעולה ונושכים היטב, וטוב שיש את האפשרות לנתק את ה-ABS מהגלגל האחורי לטובת השליטה בשטח. מי שקצת הגבילו הם הצמיגים (CST Ambro) שהתקשו לייצר אחיזה בתוואי השטח של העפר והפודרה העמוקה.
יכולות שטח אמיתיות
בקטעי הכביש הקצרים שרכבנו עליהם התחזקה תחושת הנוחות והשליטה של ה-450MT. מהירות השיוט הנוחה היא סביב ה-130-120 קמ"ש, כאשר לא ניסינו לעבור את ה-150 קמ"ש על השעון לאות כבוד לחוק ולמשטרה המקומית. נגיע לארץ ונראה על כביש 6 את יכולות השיוט האמיתיות שלו. החלפת ההילוכים חלקה לגמרי, למרות שמדובר באופנועים חדשים מפס הייצור. יש צליל נחמד מהאגזוז, לא חזק מדי ובטח לא מפריע לשכנים.
מילת ביקורת יכולה להיאמר על הגימור הלא כל כך איכותי במקומות מסוימים, וההבנה שעל-מנת להוריד את המחיר גם התפשרו במעט על איכות החומרים.
ניתן לומר שה-CFMOTO 450MT החדש נותן יותר תחושה של אופנוע פלייבייק חביב ולא מאיים, שיכול לקחת את הרוכב על ציודו לכל מקום על הכביש ובשטח ולאפשר לו חוויות מעניינות. אין כאן את התחושה של אדוונצ'ר יוקרתי שרק יכול לאיים עם עודף הטכנולוגיה ואלקטרוניקה שהוא מציע. העיצוב יפה, היכולות טובות ובשום מקום לא הרגשנו שאנחנו צריכים עוד. ב-CFMOTO רוצים להנגיש אותו לרוכבים רבים, ולכן התמחור שלו באירופה הוא מתחת ל-6,000 אירו, כלומר פוטנציאלית הוא יכול להימכר בישראל בפחות מ-40 אלף ש"ח.
המבחן המצומצם בפיליפינים השאיר לנו טעם של עוד והראה אופנוע עם פוטנציאל גבוה שמנגיש את הרכיבה על הכביש, ובעיקר בשטח. נשאר לנו רק לראות איך הוא יתנהג בישראל, פה דרישות השטח יכולות להיות גבוהות יותר ממה שהקולגות שלנו חוו בהשקה העולמית.
15 שנה עברו מאז הניצחון הראשון של אפריליה ב-WSBK, ולכבוד זה מוצגת כעת גרסת SE-09 SBK מיוחדת לאופנועי הספורט של היצרנית.
בשנת 2009 זכה מקס ביאג'י האגדי בניצחון הראשון של אפריליה באליפות הסופרבייק העולמית. מאז ועד היום ההישגים מונים שבע אליפויות עולם (3 לרוכבים, 4 ליצרנית), 44 ניצחונות ו-102 פודיומים. לציון התקופה, מוציאים באפריליה את גרסת ה-SE-09 SBK המיוחדת.
אפריליה RSV4 פקטורי SE-09 SBK
גרסה זו, שתוצמד לסופר-נייקד טואונו V4 פקטורי עם 175 כוחות הסוס שלו ולסופרבייק RSV4 פקטורי עם 217 כ"ס, תקבל כמובן גרפיקה מיוחדת שתזכיר את אותה עונת 2009, וכן כנף קדמית מקרבון, אותו החומר של כונסי האוויר של הדיסקים הקדמיים. האופנועים יוצגו במהלך הסבב האמריקאי של ה-MotoGP, שמתקיים בסוף השבוע הנוכחי.
אין בשלב זה מידע על הפרמיה הנוספת שתידרש עבור הגרסאות האלו בישראל או בעולם.
הסוזוקי GT750 הוצג בשנת 1971 כמענה ספורטיבי למתחרים עקשנים מבית הונדה וקוואסאקי.
לסוזוקי היו בשנות ה-70 רק מנועים דו-פעימתיים. הדרישה בשוק לפיתוח וייצור אופנועים ספורטיביים, שהתממשה אצל הונדה עם ה-CB750 ואצל קוואסאקי עם ה-H1 מאך III – יוצר האלמנות, חייבה את סוזוקי לאמץ את ראשי המהנדסים והמפתחים ולהציג את הפתרון שלהם לקטגוריה. בסוזוקי בחרו ללכת בדרך הגרנד-טור, כלומר ה-GT – לא ספורט כסאח לכביש הציבורי והמסלול, אלא משהו שגם יכול לצאת לטיול מהיר בזוג.
בחירת המנוע הייתה פשוטה, שכן היה להם את ה-T500 כפול הצילינדרים, שאליו הוסיפו עוד צילינדר, והכי חשוב – קירור נוזל, לקח חשוב מהקוואסאקי שבישל את המנוע עם קירור האוויר שלו. מה שיצר את הסוזוקי הראשון עם שלושה צילינדרים, שתי פעימות ואחד קירור מים (בדיוק בזמן לפסח). 738 הסמ"ק סיפקו 67 כוחות סוס ב-6,500 סל"ד ו-7.7 קג"מ ב-5,500 סל"ד. 3 קרבורטורים של מיקוני בקוטר 32 מ"מ היו אחראיים על שריפת הדלק, כשלסוזוקי הייתה את מערכת ה-SIRS (ר"ת Suzuki Recycle Injection System) – מערכת ששרפה את שאריות הדלק והשמן שנשארו בתאי השריפה ובכך הפחיתה את פליטת העשן המזהם.
עם משקל מלא של 235 ק"ג הוא היה כבד מאוד, והבולמים הדקיקים לא ממש עזרו, כמו גם בלמי התוף ומידות החישוקים של 19″ ו-18″ מלפנים ומאחור בהתאמה. הדור השני של שנת 1973 החליף לצמד בלמי דיסק מלפנים – היצרנית הראשונה עם זה – ומאיידים שגדלו ל-40 מ"מ ועוד 3 כ"ס, שעיגלו ל-70 סוסים.
תשומת לב לפליטת מזהמים בעולם סימנה את שנת 1977 לשנה האחרונה של הסוזוקי GT750, שבכלל נקרא לה-מאנס בארצות הברית וזכה לכינויים רבים כמו 'Kettle' (קומקום) באנגליה, 'Water Bottle' (בקבוק מים) באוסטרליה, ו-'Water Buffalo' (באפלו או תאו או ג'אמוס מים) בארצות הברית – כולם אזכורים לקירור הנוזל הפחות שגרתי באותה התקופה. זאת הייתה שירת הברבור של מנועי השתי פעימות באופנועי המיינסטרים של סוזוקי באותה העת, כאשר המיקוד עבר לסדרת ה-GS, עם ה-GS1000 מרובע הפעימות של 1976.
750 סמ"ק, שתי פעימות, שלושה צילינדרים וקירור נוזל – תקופה אחרת לגמרי בעולם הדו-גלגלי.
חברת האופנועים האיטלקית MV אגוסטה, הנמצאת כעת בבעלות חלקית של קונצרן ק.ט.מ, מציגה את האנדורו ולוצ'ה (Enduro Veloce), אשר אמור להיות הגרסה ה'עממית' של ה-LXP Orioli האקסקלוסיבי שהוצג לאחרונה.
לא כל כך ברורים שם ב-MV אגוסטה. קבוצת פירר מוביליטי, המחזיקה בין השאר את המותגים ק.ט.מ, הוסקוורנה, גאס גאס ו-WP, רכשה לפני כשנתיים רבע ממניות חברת MV אגוסטה האיטלקית, ולאחרונה השלימה רכישה של 50% מהמניות. רכישת המניות מיועדת להכניס את פירר מוביליטי לשותפות אסטרטגית אשר תתבטא ברכש החלפים לחברה ומכירה דרך המפיצים המקומיים בארצות הברית, קנדה ומקסיקו, והיא חלק מהמשך ההתרחבות הגלובלית של הקונצרן.
MV אגוסטה אנדורו ולוצ'ה
בתערוכת מילאנו של 2022 הציגו האיטלקים את פרויקט הלאקי אקספלורר (Lucky Explorer) בהשראת חברת הסיגריות לאקי סטרייק שמימנה בשנות ה-80 את אופנועי הפריז-דקאר של קאג'יבה, אשר זכו בשני ניצחונות. MV אגוסטה היא הבעלים של קאג'יבה, עם הזכויות לאותם זיכרונות נוסטלגיים שמאפשרים כניסה לפלח שוק חשוב וכלכלי – סגמנט האדוונצ'רים. זה נועד לקרות בעזרת הלאקי אקספלורר 5.5 עם מנוע טווין מקבילי בנפח 554 סמ"ק והלאקי אקספלורר 9.5 עם מנוע טריפל בנפח 930 סמ"ק.
רכישת המניות ההדרגתית של האוסטרים האטה וכמעט עצרה את הפרויקט (גניזת פרויקט האדוונצ'רים של MV אגוסטה), כאשר בדצמבר האחרון הציגו ב-MV אגוסטה את ה-LXP Orioli– לאקי אקספלורר אוריולי, לכבוד אדי אוריולי שהביא את צמד הניצחונות המשמעותיים לקאג'יבה באותן המדבריות. ה-LXP נמכר ב-500 יחידות בלבד, ותומחר במחיר של כמעט 30 אלף אירו יקרים.
הפרויקט חוזר לצבור מומנטום, וכעת מציגים ב-MV אגוסטה גרסה 'עממית' של האדוונצ'ר אשר נקראת אנדורו ולוצ'ה. יש כאן את אותו מנוע הטריפל בנפח של 931 סמ"ק עם 124 כ"ס ב-10,000 סל"ד, עם מומנט של 10.4 קג"מ ב-7,000 סל"ד, כאשר 85% מהם זמינים כבר מ-3,000 סל"ד. המנוע עצמו שוקל 57 ק"ג.
השלדה עשויה משילוב של קורות פלדה עם שלדת זנב פריקה פלדה וזרוע אחורית מאלומיניום. לטובת יכולות שטח מינימליות, החישוקים בקוטר 21″ מלפנים במידת 90/90 ו-18″-150/70 מאחור, עם גובה מושב מתכוונן על 870-850 מ"מ ומרווח גחון של 230 מ"מ. המשקל היבש עומד על 220 ק"ג, כשיש מיכל דלק בנפח של 20 ליטר. מערכת המתלים עם מזלג קדמי הפוך בקוטר 48 מ"מ של זקס ובולם יחיד אחורי – שניהם מספקים מהלכי גלגלים של 210 מ"מ ושניהם עם כיוונים מלאים. הבלמים של ברמבו (320 מ"מ מלפנים ו-265 מ"מ מאחור) עם קליפרים קדמיים מסוג Stylema.
רשימת מערכות האלקטרוניקה כוללת מסך TFT בגודל 7″ המקושר לסלולר עם מפות ניווט, בקרות אחיזה ובלימה רב-שלביות, בקרת בלימת מנוע, בקרת זינוק, בקרת שיוט, ארבעה מצבי ניהול מנוע וקוויקשיפטר. יש גם אפשרויות אבזור רבות, כמו למשל ארגזים מקוריים, פנסים, מגנים ועוד.
הטוריסמו ולוצ'ה היה הניסיון הראשון של MV אגוסטה בגלגולה המודרני לבנות אופנוע שהוא נוח ומפנק, ומכוון לתוך הקטגוריה ההולכת וגדלה של אדוונצ'רים בינוניים-גדולים, שלא רואים שטח. ה-MV אגוסטה אנדורו ולוצ'ה (תרגום לאנדורו מהיר) הוא הניסיון הראשון להיכנס לקטגוריה של האדוונצ'רים-בינוניים-גדולים שכן נכנסים לשטח (ע"ע דוקאטי דזרט X). רשימת הנתונים הטכניים והאקטרוניקה זהים לגמרי למהדורה המוגבלת, שככל הנראה תומחרה גבוה בזכות הראשוניות והצביעה. המחיר של האנדורו ולוצ'ה צפוי להיות נמוך בכ-6,000 אירו, כלומר מחיר שצפוי להיות בין 22 ל-24 אלף אירו שינסו להכניס את MV אוגוסטה לסגמנט צפוף ותחרותי.
הקוואסאקי אלימינייטור (Eliminator) 500 החדש מגיע לישראל לקטגוריית הרישוי A1.
מטרו מוטור, יבואנית אופנועי קוואסאקי לישראל, מודיעה על הגעתו לארץ של האלימינייטור 500 החדש, שהוא הגרסה השלישית, פה בתצורת קרוזר, שמרחיבה את פלטפורמת משפחת דגמי ה-500 החדשה ונושא שם שהולך אחורה לשנת 1985 עם ה-ZL900 אלימינייטור, שהיה קרוזר בכמה נפחים ומחליף היסטורית גם את ה-EN500 הזכור משנות ה-90.
גרסת ה-500 החדשה, שהוצגה בתערוכת מילאנו 2023, מחליפה את גרסת 400 הסמ"ק הקודמת. בקוואסאקי הגדילו את נפח מנוע הטווין המקבילי ב-52 סמ"ק, מ-399 ל-451 סמ"ק, על-ידי הגדלת מהלך הבוכנות מ-51.8 מ"מ ל-58.6 מ"מ, בעוד קוטר הצילינדרים נשאר זהה – 70.0 מ"מ. יש כמובן גל ארכובה חדש וטלטלים חדשים בגלל מהלך הבוכנות הארוך יותר, אבל גם הבוכנות חדשות ויש גל איזון חדש.
קוואסאקי אלימינייטור 500
גם בראש המנוע נעשו שינויים כך שיתאימו למנוע המשודרג (למשל יחס דחיסה שירד מ-11.5:1 ל-11.3:1), וכן בתיבת האוויר המוגדלת, בתעלות היניקה, במערכת הזנת הדלק ובמערכת הפליטה. בקוואסאקי ביצעו גם שיפורים בקלאץ' המחליק. התוצאה היא מנוע בעל הספק זהה לעבר – 45 כ"ס ב-9,000 סל"ד (שהם 1,000 סל"ד נמוך יותר ממנוע ה-400 הקודם), אולם בעל מומנט מקסימלי גבוה יותר – 4.3 קג"מ ב-6,000 סל"ד (לעומת 3.9 קג"מ ב-8,000 סל"ד), כשהמומנט גבוה יותר ממנוע ה-400 לכל אורך טווח הסל"ד, כלומר מנוע חזק וגמיש יותר.
לאלימינייטור שלדת צינורות פלדה, מזלג בקוטר 41 מ"מ עם מהלך מתלה של 120 מ"מ, וצמד בולמים מאחור הנעים על 90 מ"מ. יש צמד דיסקים לבלימה – קדמי יחיד בקוטר 310 מ"מ ואחורי בקוטר 240 מ"מ. על חישוק ה-18″ מלפנים יש צמיג במידה 130/70 ומאחור חישוק בקוטר 16″ עם צמיג במידה 150/80. מיכל הדלק בנפח 13 ליטרים, בסיס הגלגלים עומד על 1,520 מ"מ, גובה המושב על 735 מ"מ נמוכים והמשקל המלא על 176 ק"ג. יש פנס LED עגול מלפנים ויש לוח שעונים LCD באותה הצורה.
מחירו של הקוואסאקי אלימינייטור 500 נקבע על 44,985 ש"ח, והמחיר המיוחד לחודש ההשקה עומד על 42,985 ש"ח.
בק.ט.מ חושפים את 11 אופנועי המוטוקרוס של שנת 2025, כשבראש השינויים שלדה חדשה, חזרה של גרסת ה-150 סמ"ק הדו-פעימתית לליין הדגמים, וכמובן גרפיקה חדשה.
בק.ט.מ חשפו דור חדש של ליין אופנועי המוטוקרוס לשנת 2023 עם רשימת השיפורים מכובדת שהתמקדה בהחלפת הקרבורטורים בדגמים הדו-פעימתיים למערכות הזרקה, שיפורי מנוע בדגמי הארבע פעימות, שלדה חדשה, בולמים חדשים ושיפור ממשק הרוכב עם הכלי, וגם רכבנו עליהם בישראל. זה הקדים כרגיל את הדור החדש של אופנועי האנדורו, שהוצגו כחדשים לשנת 2024 והדגימו קפיצת מדרגה משמעותית לעומת הדור הקודם.
בק.ט.מ מודיעים היום (ג') על דגמי 2025 החדשים של אופנועי המוטוקרוס, שכוללים 11 דגמים: החל מהמיני בנפחים 50, 65 ו-85 סמ"ק דו-פעימתיים, המשך בדגמי 125, 150 (שחוזר לשנת 2025), 250 ו-300 סמ"ק דו-פעימתיים, וכלה בדגמי 250, 350 ו-450 SX-F ארבע פעימות, כשבין לבין יש גם גרסאות מיוחדות.
ק.ט.מ SX דגם 2025
בראש השינויים שלדה חדשה עם עדכונים בראש ההיגוי, בתושבות המנוע ובתושבות הבולם האחורי – אלו נועדו לשיפור הנוחות והשליטה של הרוכב, כך לפי ק.ט.מ, ולשיפור היכולות בפניות. החיסכון במשקל מגיע ל-300 גרם. יש עדכונים לזרוע האחורית, למוביל שרשרת ולרגלית בלם האחורי. הבולמים עברו כיול מחודש בעקבות השינויים האלה, יחד עם אטמים חדשים וקוטר ברגים קטן יותר. יש צמיגי דאנלופ GEOMAX MX34 חדשים ומתאמי מיכל דלק חדשים עם שינוי עיצובי לפלסטיקה העוטפת את מיכל הדלק, ועוד שינויים לטובת עמידות הפלסטיקה בעומס הרכיבה. לגרסאות הארבע פעימות יש מפלט חדש. הגרפיקה לשנת 2025 חדשה כמובן, חלקה, נקייה וכתומה יותר.
מנועי הארבע פעימות ממשיכים להגיע עם מערכת ניהול עם שני מצבים המופעלים בעזרת כפתור בצד שמאל של הכידון – מפה חלשה ומפה חזקה, בקרת זינוק, בקרת אחיזה, וחיישן התהפכות שמדומם את המנוע אחרי נפילה או התרסקות. יש גיר חמישה הילוכים חדש וחלק יותר של Pankl, הכולל גם קוויקשיפטר מההילוך השני עד החמישי שניתן לביטול בלחיצת כפתור על הכידון. הבקרות והקוויקשיפטר מגיעים רק בארבע פעימות עם מערכת CUO (ר"ת CONNECTIVITY UNIT OFFROAD) – אפליקציית הכיול של ק.ט.מ שהוצגה בדגמי הפקטורי של 2024 (הסבר מלא על המערכת בקישור).
כנהוג בק.ט.מ, אופנועי המוטוקרוס מקבלים את העדכונים והחידושים שנה לפני דגמי האנדורו, וזה אומר שאנו צופים שהשינויים בשלדה יגיעו לדגמי האנדורו לקראת שנת 2026.
אופנועי המוטוקרוס של ק.ט.מ צפויים להגיע לישראל וכמובן ברישוי אפור. המחירים – שהתחילו מ-27 אלף ש"ח ל-65SX הדו פעימתי, המשיכו ב-47 אלף ש"ח ל-250 SX-F והסתיימו במעל ל-52 אלף ש"ח ל-450 SX-F פקטורי עם כל התוספות מקטלוג השיפורים – צפויים להתייקר לשנת לדגם 2025, במיוחד דגמי הארבע פעימות עם מערכת ה-CUO החדשה.
ק.ט.מ SX-F דגם 2025ק.ט.מ SX דגם 2025שלדה חדשה ל-2025
ליגל אופנועים, יבואנית דוקאטי לישראל, מודיעה על הגעתו של הדזרט X ראלי, הגרסה מכוונת השטח של האדוונצ'ר.
הדוקאטי דזרט X הופיע כקונספט שנועד לבחון את תגובות הקהל בתערוכת מילאנו 2019 כצאצא ישיר של הקאג'יבה אלפנט 900 שניצח את ראלי פריז דקאר בשנת 1990 ושוב בשנת 1994. למעשה, זהו האופנוע הראשון של דוקאטי עם חישוקי 21″ מלפנים ו-18″ מאחור, לטובת ולהדגשת ייעוד השטח והכניסה לסגמנט האדוונצ'ר-ראלי. לשנת 2023 הוא הספיק לקבל עדכונים קלים בדמות מערכת ניווט מובנית וגרפיקה שחורה.
דוקאטי דזרט X ראלי
בתחילת חודש אוקטובר 2023 הציגו בדוקאטי את גרסת הראלי מכוונת השטח של הדזרט X. השינוי הוויזואלי הבולט הוא הכנף הקדמית הגבוהה, שפחות מגבילה ברכיבה בתנאי בוץ לדוגמה מאשר הכנף הנמוכה והצמודה בגרסה הרגילה. זה גרר גם שינוי בצינור הבלם הקדמי, שכאן הוא מפוצל. המזלג הקדמי של קאיאבה עובה ל-48 מ"מ (לעומת 46 מ"מ) והוא מסוג קארטרידג' סגור ובעל ציפוי עמיד יותר לאבק ולאבנים, בעוד בולמי הקאיאבה מלפנים ומאחור קיבלו תוספת משמעותית של 20 מ"מ למהלך הגלגל ומציעים 250 מ"מ תנועה מלפנים ו-240 מ"מ מאחור, והבולם האחורי גדל גם הוא וכעת הבוכנה בקוטר 46 מ"מ. גובה המושב טיפס ל-910 מ"מ לעומת 885 מ"מ בגרסה הרגילה, ומרווח הגחון ל-280 מ"מ לעומת 250 מ"מ.
החישוקים החדשים של Takasago Excel קלים בחצי ק"ג, כשהשפיצים והציר קלים יותר. מיקום השפיצים גם נע למרכז החישוק על-מנת להגן עליהם מאבנים מתעופפות. מידות הצמיגים נשארו זהות לגרסה הרגילה (90/90 מלפנים ו-150/70 מאחור) אך החישוק האחורי עצמו צר יותר (4″ לעומת 4.5″), וכעת יש פנימיות ולא טיובלס כמו בדגם הרגיל. בסיס הגלגלים מעט ארוך יותר (1,625 מ"מ לעומת 1,608 מ"מ).
בדוקאטי גם דאגו להגנת קרבון משופרת על אגן השמן, ויש גם רגליות רוכב עמידות יותר. המשקל המלא עלה בק"ג אחד לעומת הגרסה הרגילה (224 ק"ג בראלי). משכך ההיגוי המתכוונן של אוהלינס ממוקם כאן על הכידון. אין שינוי במיכל הדלק, כשבניגוד להנחה הראשונית ממשיך להיות ממתכת ובנפח של 21 ליטרים. לסיום, יש כאן גרפיקה ייעודית וחדשה (רפליקה של גרסת המרוצים) עם מדבקות מיוחדות שאמורות לספק הגנה טובה יותר בתנאי שטח, ושלדת הזנב שצבועה כאן בצבע אדום-דוקאטי.
גרסה קרבית יותר לשטח – משופרת בבולמים, בגלגלים ועוד
מעבר לכך, המנוע והאלקטרוניקה נשארים ללא שינוי, כאשר יש את מנוע ה-L-טווין טסטהסטרטה 11° בנפח 937 סמ"ק עם 110 כ"ס ב-9,250 סל"ד ו-9.48 קג"מ ב-6,500 סל"ד. כל חבילת האלקטרוניקה גם כאן, החל מבקרות ה-ABS להטיה ב-4 מצבים, שישה מצבי רכיבה עם אפשרות לשינוי פרמטרים בכל אחד – גשם, עיר, כביש, ספורט, אנדורו וראלי, 4 מצבי ניהול מנוע, שליטה על תגובת המצערת, בקרת אחיזה ב-8 מצבים, בקרת ווילי ב-4 מצבים, בקרת בלימת מנוע ב-3 מצבים, בקרת שיוט, קוויקשיפטר וביטול איתות אוטומטי. כל הפרמטרים נצפים דרך מסך TFT בגודל 5″, שממתמשק לסלולר דרך אפליקציה ייעודית.
הימאהה פייזר (Fazer) 1000 נועד להיות אופנוע כביש ויום-יום הגיוני, רק שהיה לו מנוע אחד בריון שהגיע מה-R1 הרייסרי.
כשימאהה הציגו לראשונה בשנת 2001 את הפייזר, הם לא בדיוק המציאו את הגלגל או בכלל ניסו. הקונספט שנועד לקחת מנוע ותיק-מוכח-ספורטיבי שעבר התאמה, שלדה פשוטה יחסית, מתלים סבירים ומשונמכים, בלמים שנשארו על המדף, צביעה תואמת, כידון נוח ומושב רחב – עשו רבים וטובים לפניו. וזה מה שעשו דאז בימאהה ויצרו את הפייזר (או FZS1000 או FZ1) 1000, שעליו נתמקד הפעם (גרסת ה-600 תקבל את המיקוד בנפרד).
ימאהה פייזר 1000 דור ראשון
המנוע, שלמעשה משך את עיקר הפוקוס, הגיע היישר מהימאהה YZF-R1 האייקוני שפגע בול במטרה בשנת 1998. מנוע הג'נסיס המפורסם היה עם ארבעה צילינדרים בנפח 998 סמ"ק ועם 5 שסתומים לצילינדר. תערובת הדלק-אוויר נעשתה בתוך ארבעה קרבורטורים בקוטר 37 מ"מ, ומערכת הפליטה השתמשה בשסתום ימאהה המפורסם, ה-EXUP (ר"ת Exhaust Ultimate Power Valve), אשר שלט בזרימת גזי הפליטה על-מנת לייעל את אספקת הכוח בכל סל"ד נתון. ההספק ירד ב-7 כ"ס לעומת ה-R1 ועמד על 143 כוחות סוס ב-10,000 סל"ד, והמומנט על 10.8 קג"מ ב-7,500 סל"ד (לעומת 11 קג"מ בסל"ד גבוה יותר). המהירות המרבית, בקצה ששת ההילוכים, עמדה על 260 קמ"ש, ובהצלחה לצוואר של הרוכב.
שלדת הדלתאבוקס מאלומיניום לא הגיעה לכאן, ובמקומה הייתה שלדת פלדה כבדה יותר. המזלג מלפנים היה רגיל ובקוטר 43 מ"מ, והוא, כמו-גם האחורי, היה עם כיוונים בסיסיים. שני דיסקים מלפנים בקוטר 298 מ"מ דאגו לבלימה, יחד עם דיסק יחיד בקוטר 268 מ"מ. חישוקי 17″ עם צמיגי 120/70 ו-180/55 דאגו לקשר עם האספלט ולשאת את המשקל המלא של 230 הק"ג. שום אלקטרוניקה ושום בקרות. שנת 2000 כזכור.
הדור הראשון היה חמוד, נוח, רך. לא אופנוע ספורט סטריטפייטרי שרק הוריד את הבגדים ובא לשרוף כבישים ומסלולים. בזמנו, זאת הייתה הביקורת העיקרית עליו. כולם (עיתונאים ולקוחות) ציפו לטיל קרקע-קרקע, וקצת התאכזבו כשגילו שמדובר באופנוע ספורטיבי טוב, טוב מאוד אפילו, אבל לא סופר-ספורט עם רעל בעיניים.
ימאהה פייזר 1000 דור שני של 2005
חמש שנים לאחר מכן הציגו בימאהה פייזר חדש לגמרי. שלדת הפלדה הוחלפה באלומיניום קשיח וקל יותר, הזרוע האחורית חזקה מהדור הקודם וארוכה בחמישה ס"מ. ימאהה הפנימו את הביקורת, ושלא במפתיע השלדה והזרוע נלקחו מה-R1 הסופר-ספורטיבי. עוד במסגרת השיפורים השיכוך שודרג עם מזלג הפוך של קאיאבה באותו הקוטר של 43 מ"מ ומערכת הזרקה שמטפלת בתערובת במקום הקרבורטורים של פעם. ההספק עלה ל-148 כ"ס ב-11,000 סל"ד.
אם נצטט את המבחן של עורך פול גז שפורסם בסוף שנת 2006 (כן, גם אביעד הוא דינוזאור-נוסטלגיה בזכות עצמו):
"התוצאה? אופנוע מודרני וסקסי להפליא. כמעט ואי אפשר אחרת, בהתחשב בשלדה חשופה, מנוע שנראה מצוין, מפלט קצר שחושף גלגל אחורי ויחידת זנב מושקעת, שכוללת פנס אחורי-פלוס-מספר ניתנים לשליפה. חבל רק שהמסכה הקדמית לא מתאימה לקווי המתאר האגרסיביים של האופנוע, ומשווה לו מראה קצת "יורמי". אגב, יש לדגם הנבחן גם אח ערום לגמרי, שנראה עוד יותר טוב, אבל לא מיובא ארצה. חבל.
הפייזר הקודם, רב-משימתי באופיו, היה נוח, נעים, מהיר, יעיל שימושי וחתיך, אך החדש עושה רושם שונה ברגע הראשון. המושב קשה מאד, שטוח, כמעט ולא מרופד. האופנוע מרגיש נוקשה מאד, כמעט ולא שוקע על המתלים. האם יש לנו כאן עסק עם מפלצת ספורט אגרסיבית? תנוחת הרכיבה דווקא נוחה. הכידון רחב ושטוח, ומציב את הזרועות פרושות לצדדים. זה בסדר. מיכל הדלק רחב מדי לטעמנו, כיפוף הרגליים סביר. חבל רק שאת מרחק מנוף המצמד לא ניתן לכוון, וזה עשוי להפריע לרוכבים מסוימים.
לוח המחוונים מדווח על סל"ד כמובן, וכולל תצוגה דיגיטאלית למהירות, מד מרחק, טווח נסיעה, דלק, טמפרטורת נוזל-קירור ו… טמפרטורה חיצונית. אהבנו גם את החיווי המיוחד במד המרחק – אחרי מעבר המיכל ל"רזרבי", הוא סופר את הקילומטרים מרגע המעבר. נוח וחכם.
על הכביש? כמו שחשבנו. מדובר באופנוע גס מאד ומחוספס, הרבה פחות רך ומתמסר מהדגם הקודם. הכל כאן קשה ועצבני. קחו את המנוע למשל. מערכת ההזרקה טובה, אבל תגובת המצערת במצבים מסוימים עשויה להיות קשה למינון. מתרגלים לזה, אבל זה לא נוח. חוץ מזה, המנוע הזה מפתיע באופיו. למטה אין כוח, באמצע אין ממש כוח, למעלה יש המון. זה טוב ויפה באופנוע ספורט, אבל פחות מובן באופנוע כזה – בעיקר לאור הנתונים המראים על קיצוץ לא קטן מהספק המרבי של מנוע ה-R1. לאן אם כך הלכו הסוסים?
הגסות ממשיכה גם במתלים. הם נוקשים מאד, מכוונים לצד הספורטיבי ומשדרים היישר לגב הרוכב כל מהמורה באזור. גם את הקטנות והזניחות שבהן. שוב, זה טוב ברכיבה ספורטיבית-על-הקצה, פחות משכנע ברכיבה מנהלתית רגועה. הוסיפו לכך מיגון רוח לא יעיל, וקיבלתם לא רק חוויה שונה משמעותית מהדגם הקודם, אלא אופנוע קיצוני בהרבה מהצפוי. מעוניינים דווקא ברכיבה חזקה? יש לכם יופי של כלי ביד. סחטו את המצערת, בעטו בהילוכים והופה, העסק פתאום עובד מצוין.
הפייזר הגדול עבר שינוי מהותי מאד בגישה, מקצה לקצה. מאופנוע ידידותי, עם המון יכולת ושימושיות, הפך לספורטיבי, גס, מחוספס ואלים. הוא כבר לא הילד הטוב שמתנהג ברכות, אלא ילד רע שמקלל, יורק על המדרכה ולא דופק חשבון לאף אחד. הוא דורש ממך להתייחס אליו באופן כזה, ורק אז הוא נותן תמורה למחיר.
זה טוב? תלוי מה אתם מחפשים בחיים בכלל, ובאופנוע בפרט. המחיר הרי עומד על פלוס-מינוס 600 ספורטיבי חדש, ולכן מדובר בסכום שאפשר לחיות איתו, בקושי. אתם רק צריכים להחליט אם זה המשחק שלכם."
הימאהה פייזר 1000 הגיע לסוף דרכו בשנת 2016 אחרי עדכונים כאלה ואחרים. עוד אפשר לראות נציגים שמורים מהדור הראשון והשני על כבישי ישראל, ולמצוא טובים ומטופחים, לצד נבלות מסכנות, בלוחות המשומשים.
הסקאוט, גרסת הכניסה הוותיקה של אינדיאן למשפחת הקרוזרים, מקבלת דור חדש לשנת 2024 עם חמש גרסאות שונות, שלוש רמות אבזור, ומעל ל-100 אביזרים להתאמה אישית.
הסקאוט הפופולרי של אינדיאן הוצג לפני 103 שנים (ולכבוד זה יצאו בשנת המאה שתי גרסאות מיוחדות) מהיצרנית האמריקאית הראשונה אשר נוסדה בשנת 1901. לאחר ציון עשור של הדור הנוכחי, לשנת 2024 מציגים באינדיאן דור חדש לגמרי שמוצג כרגע בחמש גרסאות, כאשר לכל אחת מהן 3 רמות אבזור (הגרסה השישית, הסקאוט בובר Sixty – גרסת הכניסה עם עם מנוע של 999 סמ"ק, 78 כ"ס, מוטיב שחור ומחיר נגיש, תוצג בהמשך): סקאוט בובר, ספורט סקאוט, סקאוט קלאסיק, סופר סקאוט ו-101 סקאוט.
אינדיאן סקאוט חדש ב-5 גרסאות
מנוע הווי-טווין מקורר הנוזל בנפח 1,133 סמ"ק המפיק כ-100 כ"ס ו-10 קג"מ שהיה עד כה, מופרש בכבוד החוצה ובמקומו מגיע וי-טווין עם 60° בין הצילינדרים, בנפח של 1,250 סמ"ק ועם התאמה נדרשת ליורו 5+ החדש. באינדיאן קוראים לו ‘SpeedPlus 1250’, כאשר ההספק עלה ועומד על 110 כ"ס והמומנט על 11.2 קג"מ. יש מערכת הזרקת דלק אלקטרונית ושישה הילוכים. כל הגרסאות חולקות את המנוע הזה.
לסקאוט שלדת צינורות מפלדה חדשה, קלה יותר ומכוילת להתנהגות טובה יותר. גובה המושב נמוך מאוד ועומד על 680 מ"מ. שלוש רמות האבזור מחולקות לסטנדרט הכולל ABS, פנסי LED היקפיים ולוח שעונים מינימליסטי עם מד דלק. השלב הבא הוא לימיטד שמוסיף בקרת אחיזה ובקרת שיוט, שלושה מצבי רכיבה (ספורט, סטנדרט ושיוט) המשנים את רגישות המצערת, ושקע USB. מעל כולם יש את הלימטד +טק (Limited +Tech) עם מסך מגע TFT וקישורית לסלולר, מערכת ניווט של פנייה רודפת פנייה (turn-by-turn), מפתח קרבה ומערכת איתור. בנוסף יש מעל 100 אביזרים לקאסטומיזציה, הניתנים לבחירה מקטלוג השיפורים.
הסקאוט בובר מוגדר כבסיסי מכולם עם מגני בוץ קצוצים ומושחרים, מושב יחיד, חישוקי 16″ עם חישורים, צמיגי פירלי MT60RS ומשקל של 237 ק"ג. הספורט סקאוט מגיע עם משקף רוח קטן ומושחר עם מסיכת חזית, כידון גבוה יותר, צמיגי מצלר Cruisetec, חישוק 19″ מלפנים ומשקל של 237 ק"ג. הסקאוט קלאסיק עם חישוקי שפיצים וצמיגי פירלי Night Dragon, ותוספות כרום בעיצוב ביחד עם מגני בוץ (כנפיים) ארוכים יותר. הסופר סקאוט מיועד לרכיבת תיור ומגיע עם משקף רוח גבוה, תיקי אוכף רכים, משענת למורכב, חישוקי שפיצים וצמיגי פירלי MT60RS. גרסת ה-101 סקאוט משחזרת את הגרסה שנקראה כך בשנת 1928 עם חישוקי 5 חישורים בעיצוב מיוחד, צמיגי מצלר Cruisetec, בולמים עם הידראוליקה משודרגת ומזלג הפוך עם אפשרויות כיול. יש דיסק קדמי כפול עם קליפרים של ברמבו, חישוק 19″ מלפנים, מושב יחיד, משקל של 240 ק"ג וצבעים ייחודיים לגרסה הזו.
האינדיאן סקאוט החדש צפוי להגיע לישראל על שלל גרסאותיו לקראת הקיץ. מחירים טרם נמסרו, אך להערכתנו הם צפויים להיות יקרים יותר משל הדור היוצא.
