קטגוריה: מכונות

לאחר שנת השיא במכירות דוקאטי ב-2022, השנה האחרונה התחילה והמשיכה בסימן חיובי של עוד שנת שיא – אך בסיכום השנה מציינים בדוקאטי מכירות נמוכות יותר כשהאשמה בכך היא סין .

שנת 2021 הייתה שנת המכירות הטובה ביותר אי-פעם עבור החברה מבולוניה. 59,447 האופנועים שנמכרו ברחבי העולם היוו גידול משמעותי של 24% לעומת שנת 2020 המורכבת ו-12% לעומת שנת 2019 הטובה בפני עצמה. גרף הגידול המשיך להיות חיובי, כאשר בשנת 2022 נרשמה עלייה נוספת במסירות, של כ-3.6%, כשלראשונה בדוקאטי חצו את קו ה-60 אלף והמספר המדויק עמד על 61,562 אופנועים. שיא חדש.

הרבעון הראשון של 2023 ציין שיא מכירות בתקופה עם 14,725 מסירות של אופנועים. בתום הרבעון השני המספר העולמי המדויק עמד על 34,976 מסירות, כשהצפי לסוף השנה היה קביעת שיא נוסף עם צפי של 70 אלף מסירות בכל העולם. בסיכום שנת 2023 התבררה תמונה הפוכה, כאשר סך כל המכירות ירד בכ-5% ועמד על 58,224 כלים בסך הכל. בדוקאטי מסבירים את הירידה בצמצום של 47% בשוק הסיני, אם כי בחברה לא מפרטים את הסיבות לירידה בשוק החשוב הזה. בשאר השווקים המספרים דומים עד זהים לאלו של שנה שעברה.

בראש רשימת הדגמים ממשיך לעמוד המולטיסטראדה V4 ממנו נמסרו בעולם 10,480 יחידות (כולל מה-V4 ראלי החדש – בתמונה בראש הידיעה), הסקרמבלר 800 חוזר למקום השני עם 7,010 מסירות, המונסטר במקום השלישי עם 6,854 יחידות. הדיאבל V4 החדש הגיע בשנה הזו לסך של 2,883 יחידות. בישראל נמסרו 123 יחידות בשנת 2023. דוקאטי מוכרים במעל ל-90 מדינות ברחבי העולם דרך 843 מרכזים. השוק האיטלקי הוא המוביל ברשימת המסירות, לאחריו ארצות הברית וגרמניה.

צפו: אביעד והדוקאטי דיאבל V4 מטפסים את הכביש העולה לג'בל חפיט

הדור חדש של הטריומף טייגר 1200, שהוצג לפני שנתיים עם מנוע טריפל בנפח 1,160 סמ"ק המפיק 148 כוחות סוס, מקבל עדכונים קלים לשנת 2024.

לשנת 2022 הציגו בטריומף דור חדש לגמרי של הטייגר 1200 ששיפר את קודמו בצורה משמעותית וגם הוריד 25 ק"ג מהמשקל. מנוע ה-T-Plane החדש עם סדר הצתה ייחודי של 1-3-2 ירד בנפחו ל-1,160 סמ"ק אך העלה את ההספק לעומת קודמו ל-148 כ"ס ב-9,000 סל"ד ואת המומנט ל-13.25 קג"מ ב-7,000 סל"ד. הוא קיבל שלדה חדשה עם שלדת זנב קלה מאלומיניום, זרוע אחורית כפולה במקום החד-צידית וגל הינע קל יותר שביחד הורידו 25 ק"ג לעומת הדור היוצא.

כמתבקש, מבחינה אלקטרונית כל הדגמים מגיעים עם יחידת מדידה אינרציאלית (IMU) בשישה צירים, עם בקרת אחיזה ובלימה להטיה, מערכת זינוק בעלייה, מערכת ניהול מנוע רבת שלבים לפי הגרסה , קוויקשיפטר, ידיות מחוממות, מושב מחומם ומערכת ניטור לחץ אוויר בצמיגים (בדגמי האקספולורר), פנסי הטיה בדגמים הבכירים ומפתח קרבה KEYLESS. כל הדגמים מגיעים כמובן עם פנסי LED ועם מסך TFT.

בהשקה העולמית של הטייגר 1200 ראלי המסקנה הייתה שהדור החדש של הטייגר 1200 הוא ללא ספק הדגם הטוב ביותר בשושלת הדגמים, וגם מעלה את הרף בקטגוריית האדוונצ'רים המשובחת.

לשנת 2024 מעדכנים בטריומף את קשת הגרסאות השונות, ומתחילים בצמצום גרסת ה-GT הבסיסית כך שנשארות ארבע גרסאות: תחת משפחת ה-GT המגיעה עם חישוקים יצוקים בקוטר 19″ מלפנים ו-18″ מאחור ומאופיינת יותר לכביש יש את ה-GT פרו עם יותר פיצ'רים אלקטרוניים ועם רגלית אמצע, ו-GT אקספלורר. בצד השטח יש את גרסאות הראלי עם חישוקי שפיצים בקוטר 21″ ו-18″, מהלכי מתלה ארוכים יותר, מיגונים ויכולות שטח (ראלי פרו וראלי אקספלורר). דגמי האקספלורר (ב-GT וראלי) מציעים מיכל דלק ענק בנפח 30 ליטר ורדאר אחורי.

עדכוני המנוע כוללים גל ארכובה, רוטור אלטרנטור וגל איזון חדשים, על-מנת לעדן את הוויברציות בסל"ד נמוך ואת אופי העברת הכוח. גם המצמד רוכך מעט ויש ידית חדשה וארוכה יותר. משככי הכידון של גרסאות האקספולרר התרחבו גם לגרסאות ה-GT פרו והראלי פרו, ונועדות להפחית ויברציות בכידון. יש מושב חדש עם פרופיל שטוח יותר ומעט נמוך יותר. בתוספת מחיר ניתן לרכוש את אופציית ה-'Active Preload Reduction', שמפחיתה את גובה הבולמים ב-20 מ"מ בלחיצת כפתור בזמן עמידה, כמו ברמזור לדוגמה. נזכיר כי כל הגרסאות מגיעות עם בולמי שוואה חשמליים סמי-אקטיביים. לסיום, הרגליות בגרסאות ה-GT הוכנסו מעט פנימה על-מנת להגדיל את זווית ההטיה בזמן רכיבה.

דגמי 2024 של הטריומף טייגר 1200 מקבלים גם צבעים וגרפיקה חדשה וצפויים להגיע לישראל, כאשר המחירים, המתחילים מ-158 אלף ש"ח לגרסת ה-GT פרו, צפויים להתעדכן בהתאם לשיפורים, אך טרם נקבעו.

הזוי, מוזר ומושך את העין. מי שירצה להיות הבעלים של הייצור הזה מוזמן להצטרף למכירה הפומבית שתתקיים בעוד חודשיים.

הדבר הזה נקרא קוואסאקי ‘Tinker Toy’, והוא נבנה על-ידי סימון וויטלוק (Simon Whitelock), שמשנות ה-80 ממציא דברים כמו מנוע קוואסאקי עם תשעה צילינדרים או שבעה צילינדרים בשורה. את ההשראה לכאן קיבל מבואינג B-17 'פליינג פורטרס' (המבצר המעופף), מפציץ מ-1930 שזכה לכינוי טינקר טוי.

המנוע השלם כאן מורכב מ-16 יחידות של מנוע הטריפל מהקוואסאקי KH250, והוא שוקל לבדו 600 ק"ג. יש כאן נפח של 4,200 סמ"ק וסך של 48 צילינדרים ששוברים שיא כזה או אחר למספר המקסימלי של צילינדרים במנוע אחד. המהירות המרבית לא עוברת את ה-190 קמ"ש לאמיץ שינסה את זה על הכביש. וכן, הוא חוקי לרכיבה על כביש ציבורי. על מנת להניע את כל זה נדרש מנוע שלם שנלקח מקטנוע 125 סמ"ק, וכל הכוח הזה עובר לגלגל האחורי דרך גל הינע.

היצירה הזאת תעמוד למכירה פומבית בחודש אפריל הקרוב בבית המכירות של bonhams עם מחיר מוערך שנע בין 180 ל-270 אלף ש"ח. שווה להיכנס לאתר של בונהמס, כי באותו הזמן יוצעו למכירה פומבית עשרות אופנועים נדירים ונוסטלגיים.

30 שנים עברו מאז נזרק הרעיון לאופנוע הכביש הראשון של ק.ט.מ שהתחיל כאופנוע היפרמוטו מוטרף והמשיך אל סדרת דגמים ונפחים שלא נגמרים עד היום.

לציון יום ההולדת 25 למשפחת הדיוק סיקרנו את כל הדגמים תוך התמקדות בדגמי המפתח שהניעו את המשפחה הענפה שמתחילה מ-125 סמ"ק ומסתיימת עם ה-1,390 סופר דיוק R המפלצתי. היום נתמקד בגרסה שהתחילה את הכל ושבכלל לא התכוונה לכך.

ק.ט.מ באותם השנים הייתה חברה קטנה ומאוד נישתית, עם אופנועי מוטוקרוס ואנדורו יקרים ומסובכים. על-מנת להתפתח ולהתרחב נדרשו בק.ט.מ למשהו שונה, והם היו חייבים להתרחב אל תוך עולם אופנועי הכביש. הדגם הראשון שלהם, שבדגם הקדם-ייצור (פרוטוטייפ) נקרא לא פחות מאשר 'טרמינייטור' ('מחסל'), התבסס על ה-620EGS (פה על ה-620SC) עם מנוע ה-LC4 בנפח 609 סמ"ק, משקל יבש בסביבות 140 ק"ג, גלגלי 17″, חישוקי שפיצים ועיצוב דומה-שונה. השם 'דיוק' נבחר מתוך מספר אפשרויות, ומשתי סיבות: האחת לתת כבוד לרוכב מרוצים אנגלי מצליח שרכב על-גבי נורטון בשנות ה-50, Geoff Duke – הלוגו המקורי עוצב בהשראתו. הסיבה השנייה והעיקרית הייתה השיוך המלכותי של השם.

הדיוק של שנת 1994 יוצר במספרים קטנים יחסית ונמכר בצבע שונה בכל שנה: כתום בשנת 1994, שחור בשנת 1995, צהוב ב-96, שוב שחור בשנה שלאחר מכן, וגרסת ה-Last Edition בשנת 1998 – עם מנוע ה-625 סמ"ק לשנה הנ"ל (נחשב ל-640) – בכתום משודרג.

כאמור, יחידת ההינע הורכבה ממנוע LC4, שהיה בזמנו סינגל בנפח 609 סמ"ק עם ארבעה שסתומים, גל זיזים עילי יחיד וקירור נוזל. הזנת הדלק התבצעה דרך קרבורטור דל'אורטו בקוטר 40 מ"מ, ההספק עמד על 55 כ"ס ב-7,000 סל"ד, והמומנט על 6.1 קג"מ ב-5,500 סל"ד, יחד עם גיר של חמישה הילוכים. אחד לאחד מנוע האנדורו, שפשוט עבר לכאן והעביר את שמחת הווילי למיטה אחרת. שימו לב לרגלית ההתנעה בצד שמאל – סימן ההיכר של ק.ט.מ דאז.

הבולמים של WP (אז עוד נקראו White Power) הורכבו ממזלג הפוך בקוטר 40 מ"מ עם מהלך גלגל של 142 מ"מ ובולם אחורי עם 170 מ"מ של מהלך גלגל. חישוקי ה-17″ כוסו על-ידי פירלי MT60 מעולם הסופרמוטו במידות 120/70 מלפנים ו-160/60 מאחור. הבלמים של ברמבו עם דיסק יחיד בקוטר 320 מ"מ וקליפר 4 בוכנות שתלו את הפרונט בכל נגיעה. גובה המושב עמד על 894 מ"מ גבוהים, והמשקל היבש על 145 ק"ג קלים. אלקטרוניקה? תתקדמו.

עם מיכל דלק של 10 ליטר ומהירות מרבית של כמעט 170 קמ"ש הוא לא נועד למרחקים ארוכים. מה שכן, הוא היה חוליגן מטורף שכמו הנכד שלו – ה-890SMT שנבנה בהשראתו – איפשר לתקוף כבישים מפותלים או לרכוב במגרשי חנייה, ואיפשר גם להשתעשע בביצועי סופרמוטו כמו ווילי'ז, סטופי'ז והחלקות זנב. וזה רק בדרך לעבודה.

בשנת 1999 זהות הדגם החלה להתגבש עם הדיוק 2 לדגם כביש טהור למרות הד.נ.א הברור מדגמי האנדורו. החישוקים הפכו ליצוקים, המנוע כבר מעובה עם 625 סמ"ק (ומדבקת 640), צמד האגזוזים טיפסו אל מתחת למושב, המזלג התעבה קצת, ומסיכת החזית קיבלה צמד פנסים אליפטיים – האחד מעל לשני. הוא החזיק עד לשנת 2008, עד שה-690 דיוק 3 לקח את הרעיון לכיוון אחר לגמרי.

אז אם תסתכלו על תלמיד תיכון ששורף את הקלאץ' על 125 דיוק, או על אביעד שנותן בראש עם ה-890SMT, או עשירון עליון שמעשן את 190 כוחות הסוס דרך הצמיג האחורי של ה-1,390 סופר דיוק R – תבינו שהכל התחיל לפני 30 שנה עם ה-620 דיוק המכוער (וכן, קיסקה היה צעיר מתלמד אז ואיכשהו הוא עדיין איתם).