Blog

פעם אהבו אופנועים לווויתנים, גדולים וסופר נוחים, שיכולים לקחת זוג עד לקצה העולם; גם לטריומף היה כזה.

פעם היו יותר אופנועי תיור גדולים. לאלו יש תדמית של אופנועי זקנים. אופנועים שאותם קונים רוכבים מבוגרים, זוגות שהילדים כבר מזמן יצאו מהבית, שמחפשים את הכלי שייקח אותם אל ההרפתקה הרחוקה, את הפינוקים, בטח את הנוחות, ואולי גם קצת את הפוזה. שלא מתעניינת בהכרח בהספק מנוע או ביצועים דינמיים כמו בכלים ספורטיביים יותר אלא ביוקרה. וחשובה כמובן כמות התוספות מהקטלוג, וסטיקר המחיר הסופי של הכל.

תמיד היה לגרמנים את הדבר הזה שמציק בעין לבריטים, לקראת המילניום זה היה ה־R100RT המאוד מוצלח של ב.מ.וו, שהוביל לאורך שנים רבות (מ־1976, במשך כמעט שני עשורים) את קטגוריית הלוווייתנים, ואת אלו שרצו את היכולות ואת התדמית של אופנוע התיור (וקצת ספורט) המוצלח ביותר. אז גם בטריומף רצו, ואחרי שהתבשלו על זה מספיק שנים וראו מהצד איך הגרמנים עושים חיל, הציגו בשנת 1991 את הטרופי 1200, שהיה הבכיר במשפחת הטרופי (Trophy).

ארבעה צילינדרים גדולים מקוררי נוזל הסתכמו לכדי 1,180 סמ"ק (הב.מ.וו היה רק עם 980 סמ"ק), 108 כוחות סוס ב־9,000 סל"ד, מומנט (וזה תכלס הנתון היותר חשוב כאן) של 10.6 קג"מ ב־5,000 סל"ד נמוכים, וכל זה על 235 ק"ג, עוד לפני שמילאו 25 ליטרים של דלק ו־25 טון של ציוד. אלו שהיו צריכים לסחוב את כל זה התחילו עם שלדת פלדה, המשיכו עם מזלג רגיל בקוטר 43 מ"מ עם כיוונים, עם בולם בעל כיוונון עומס קפיץ, וצמד חישוקי 17″ עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו־170/60 מאחור. מי שהיה צריך לעצור את כל זה יוצג על־ידי צמד דיסקים גיבורים בקוטר 310 מ"מ מלפנים עם קליפרים בעלי 4 בוכנות, ועוד אחד יחיד בקוטר 255 מ"מ מאחור. גובה המושב הגיע ל־790 מ"מ, ובסיס הגלגלים עמד על 1,490 מ"מ ארוכים.

הקפיצים כוילו על הצד הקשיח, יותר מהצפוי, אבל זה נועד בשביל לא לקרוס תחת עומס המשקל וגם להעניק יכולות ספורטיביות מסוימות, שהיו חסרות אצל היריבים מגרמניה או יפן. בשנת 1995 הוצג דור חדש שהגיע לטפל ברמת הגימור הנמוכה שאפיינה את טריומף באותן השנים, עם מנוע משודרג, פלסטיקה אחרת, תאורה טובה יותר ומזוודות צד קשיחות כסטנדרט.

הוא לא זכה להצלחה כמו יריביו כמו שהוא זכה להערכה על יכולותיו. בשנת 2001 הוא סיים את תפקידו, עד לשנת 2012 עת הוצג מחדש עם מנוע טריפל גדול בנפח של 1,215 סמ"ק. אבל זה לפעם אחרת.

אייל יהודה ז"ל נרצח יחד עם הולך הרגל מאור בן־דוד על־ידי נהג הרכב ישראל חקאק בשישה באוקטובר 2023 – יום לפני טבח שבעה באוקטובר. לפני חודשיים גזר בית המשפט את דינו של הרוצח, ושלח אותו ל־18 שנות מאסר. כעת המשפחה והחברים של אייל מארגני מסע רכיבה לזכרו – שייצא מהמרכז ויגיע עד רמת הגולן שאותה כל־כך אהב.

הרצח על כביש החוף הוא אחד האירועים המזעזעים שהתרחשו על כבישי ישראל, כשישראל חקאק רצח בדם קר את רוכב האופנוע אייל יהודה ז"ל, אב לחמישה, כשהתנגש בו בכוונה תחילה עם רכבו, והרג על הדרך גם את הולך הרגל מאור בן־דוד. אנחנו בפול גז מסקרים את הרצח ואת המשפט כבר מהיום הראשון ועד מתן גזר הדין בחודש יולי השנה.

אייל ז"ל, אשר רכב על דוקאטי דיאבל, אהב מאוד טיולי אופנועים, ואהב במיוחד לטייל לרמת הגולן. כעת, המשפחה והחברים מארגנים מסע אופנועים לזכרו לציון שנתיים מיום הרצח, אל האזור שאותו אהב, ומזמינים את כלל רוכבי ישראל להשתתף ברכיבה לזכרו.

מסע הרכיבה לזכרו של אייל יהודה ז"ל יתקיים ביום שישי, 3 באוקטובר 2025. המסע ייצא מאזור המרכז בשעות הבוקר, ויסתיים בהר בנטל ברמת הגולן בשעות הצהריים – שם יישאו דברים לזכרו ויתקיים טקס קצר. המסלול המדויק ולוח הזמנים יתפרסמו בימים הקרובים.

המשפחה – אשתו ליבנת והילדים – והחברים שעוזרים להפיק את המסע, מזמינים את כלל רוכבי ישראל לחלוק כבוד לאייל ולהשתתף במסע לזכרו. היכנסו לקבוצת הוואטסאפ הייעודית למסע, בקישור.

• לקבוצת הוואטסאפ הייעודית למסע לזכרו של אייל יהודה ז"ל.

הדיאבל V4 RS חדש לגמרי, מפיק 180 כ"ס ויכול להאיץ ל־100 קמ"ש ב־2.5 שניות. המולטיסטראדה V4 RS מתעדכן וממשיך להיות עם מנוע ה־V4 של הפניגאלה V4, רכיבי סופרבייק, משקל נמוך ואלקטרוניקה מעולמות הספורט.

בדוקאטי אוהבים גרסאות קצה לדגמי הקצה, ומציגים את הקרוזר החזק יותר בתולדות החברה ואת הגרסה המעודכנת ביותר של המולטיסטראדה עם המנוע של הפניגאלה. הדיאבל V4 RS מוסיף למנוע הגרנטוריזמו V4 בנפח 1,158 סמ"ק עוד 12 כ"ס ועולה מ־168 כאלה ל־180 כ"ס ב־11,750 סל"ד. זה קורה בזכות מנוע הדזמוסדיצ'י סטרדלה של הפניגאלה V4 הנוכחי. אם צריך איזושהי גאוות יחידה, אז מארק מרקז האיץ עם האופנוע מ־0 ל־100 קמ"ש ב־2.5 שניות. יחסי ההעברה שונו לעומת הגרסה הרגילה, כאשר ההילוך הראשון יכול לעלות עד ל־14,000 סל"ד וכל השאר עד ל־13,500 סל"ד, וזה מסתייע עם הקלאץ' היבש מדגם STM-EVO והדור האחרון של הקוויקשיפטר.

לעומת הגרסה הרגילה, בדוקאטי הפחיתו את המשקל ב־3 ק"ג בעזרת שימוש בקרבון, טיטניום לסופיות האגזוז ומצבר ליתיום־יון קל משקל. המזלג הקדמי של אוהלינס הוא מסוג NIX30 בקוטר 48 מ"מ, ומאחור יש בולם STX46. הבלמים לקוחים ישירות מהסופרבייק של דוקאטי – צמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ עם קליפרים רדיאליים של ברמבו מדגם Stylema ועם משאבת בלם רדיאלית – גם היא של ברמבו. כל האלקטרוניקה המטורפת של הגרסה הרגילה ממשיכה גם לכאן עם כיולים מתאימים. לגרסת ה־RS מושב יחיד וגרפיקה מיוחדת.

לפני שנתיים הוצגה גרסת ה־RS כגרסת קצה ספורטיבית של המולטיסטראדה V4 עם מנוע הפניגאלה V4, משקל נמוך, אלקטרוניקת סופרבייק ותג מחיר של 305 אלף ש"ח בישראל. בשנה שעברה הוצגה הגרסה המעודכנת של המולטיסטראדה, וכעת נוצר החיבור בין השניים. ההספק כאן ממשיך לעמוד על 180 כ"ס – פחות כמובן מגרסת הכביש־מסלול – וזאת על־מנת לקבל מנוע גמיש יותר עם יותר מומנט בסל"ד נמוך לטובת ייעוד הדגם, כשהקו האדום נמצא ב־13,500 סל"ד.

יש קלאץ' יבש STM-EVO, מערכת פליטה חדשה עם דוד של אקרפוביץ', ותיבת האוויר שמגיעה מהפניגאלה V4 R. כל אלו אמורים לספק למולטיסטראדה V4 RS סאונד ספורטיבי וייחודי. יחסי ההעברה בתיבת ההילוכים נשארו זהים לאלו של הפניגאלה V4, אולם יחס ההעברה הסופי קוצר במעט.

מבחינת אלקטרוניקה, גם פה המולטיסטראדה V4 RS מקבל את כל מה שבדוקאטי יודעים לשים על האופנועים שלהם עם האלגוריתם שמתאים למסלול. כולל מערכת הרדאר הקדמי והאחורי, שמאפשר בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת התראה מפני עקיפה מסוכנת ועצמים בשטחים מתים. זה מתווסף לבקרות התלת־ממדיות מתקדמות שמבקרות בכל מצב נתון של האופנוע או של הרכיבה.

בניגוד לגרסה הרגילה וכמו בפייקס פיק, הזרוע אחורית היא חד־צדית, והשלדה מכוילת אחרת לטובת הספורטיביות. מערכת הבלמים מגיעה ישירות מהפניגאלה V4 S, כשמלפנים יש צמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ עם קליפרים רדיאליים של ברמבו מדגם Stylema ומשאבה רדיאלית, ומאחור דיסק בודד בקוטר 265 מ"מ. מערכת ה-ABS המתקדמת היא של בוש, מדגם 10.3ME, והיא כמובן להטיה – המתקדמת ביותר של בוש. הורדת משקל נוספת מגיעה משלדת הזנב העשויה מטיטניום, וכן מחלקי קרבון רבים כמו כנפיים ומגני ידיים. בנוסף, המצבר מסוג ליתיום, וכל אלו מורידים כ־3 ק"ג ביחס לגרסת הפייקס פיק הספורטיבית.

הארגונומיה ספורטיבית יותר מאשר זו של המולטיסטראדה V4, כשרגליות הרוכב עלו למעלה וזזו אחורנית על־מנת לקבל תנוחה ספורטיבית יותר ולהגדיל את מרווח ההטיה, הכידון צר יותר, נמוך יותר ובעל כיפוף גדול יותר, ובנוסף הוא מחובר ישירות למשולש העליון כדי לקבל יותר פידבק בידיים, ויש גם גריפים חדשים ורכים יותר כדי להגביר את התחושה. כל אלו, לטענת דוקאטי, מאפשרים תחושות ספורטיביות באופן משמעותי תוך פגיעה מינימלית בנוחות של המולטיסטראדה.

ייבוא מותג האופנועים זונטס (ZONTES) לישראל עבר לאחרונה לחברת יורודרייב מבית דלק מוטורס. בשלב הראשון מגיעים ארצה קטנועי כביש 125, 250 ו־370 סמ"ק, קטנוע אדוונצ'ר בנפח של 370 סמ"ק, ואופנועי אדוונצ'ר וספורט עם מנועי טריפל בנפח 700 סמ"ק. הכלים איכותיים, ומציעים אבזור רב מהמקובל. מחירי ההשקה: החל מ־21 אלף ש"ח ועד ל־60 אלף ש"ח.

לפני שלושה שבועות דיווחנו כי מותג זונטס מחדש את הפעילות בישראל תחת יבואן חדש. נזכיר כי זונטס (Zontes) היא חטיבה בתוך חברת הענק טאיו (Guangdong Tayo Motorcycle Technology Co. Ltd), אשר נוסדה ב־2003 בהשקעה כספית עצומה עם סטנדרטיזציה מעולם ההייטק הגלובלי, וכן תהליכי תכנון, פיתוח וייצור מהמתקדמים בתעשיית הרכב העולמית. קצב ההתפתחות והגדילה של החברה נחשב מטאורי בעולם הרכב בכלל ובדו־גלגלי בפרט. 

חברת יורודרייב מבית דלק מוטורס קיבלה לאחרונה את זיכיון הייבוא של מותג זונטס לישראל, ובכוונתה להפוך את המותג המתפתח לאחד החזקים והידועים בשוק הדו־גלגלי הישראלי, ולהיות מובילה ופורצת דרך במהפכה הדו־גלגלית הסינית המתרחשת בימים אלו בשוק הדו־גלגלי הישראלי. ביורודרייב מקימים מערך הפצה רחב שמגיע לכל מקום בישראל, ובמקביל מייצרים מרכזי שירות ייעודיים, כשבסמוך לכל אולם תצוגה יהיה גם מרכז שירות. המטרה של יורודרייב היא להיכנס חזק לשוק הישראלי ולתפוס נתח שוק משמעותי במספר סגמנטים.

אולם התצוגה הראשי של זונטס נמצא בבית דלק מוטורס, רחוב החרש 20, תל־אביב, והוא מושק בימים אלו. 

בשלב הראשון מגיעים לישראל שבעה דגמי קטנועים ואופנועים, כשבעתיד הקרוב יגיעו דגמים נוספים.

125M

קטנוע אוטומטי עירוני בנפח מנוע של 125 סמ"ק, עם אבזור רב כמו מפתח קרבה, משקף קדמי מתכוונן חשמלי, מד לחץ אוויר בצמיגים, שקע טעינה USB, צג TFT גדול ותאורת LED היקפית.

• מחיר מחירון 22,900 ש"ח
• מחיר השקה 20,900 ש"ח

 250M ו־368M

שני קטנועי כביש זהים בממדים ובאבזור, בנפחים של 250 ו־368 סמ"ק. האבזור כולל מערכות בקרת אחיזה (TCS) ו־ABS, מפתח קרבה, תאורת LED היקפית, צג TFT גדול המממשק לנייד באפליקציה עם שיקוף מסך, מד לחץ אוויר בצמיגים, שקע טעינה USB ומצבר ליתיום.

• מחיר מחירון 250 ו־368 סמ"ק: 30,900 ו־34,900 ש"ח
• מחיק השקה 28,900 ו־32,900 ש"ח

368G

קטנוע האדוונצ'ר על בסיס מנוע ה־368 סמ"ק, כלי מרשים ומאובזר מאוד המגיע עם חישוקי שפיצים טיובלס (קדמי בקוטר 17″), פנסי ערפל, רגליות לרכיבה בעמידה, מיגון היקפי לקטנוע, מגני ידיים, מערכות ABS ו־TCS – שתיהן ניתנות לניתוק. בנוסף, מפתח קרבה, חימום ידיות, תאורת LED היקפית, מסך TFT המתחבר לנייד באפליקציה עם שיקוף מסך, מצלמת דרך קדמית ואחורית, מד לחץ אוויר בצמיגים ושקע טעינה USB. מיכל דלק גדול מאוד ומאפשר טווח רכיבה של עד 500 ק"מ. יש גם מצבר ליתיום.

• מחיר מחירון 41,900 ש"ח
• מחיר השקה 38,900 ש"ח

350T

אופנוע אדוונצ'ר עם מנוע צילינדר יחיד מקורר נוזל בנפח של 348 סמ"ק המספק 29 כ"ס ו־3.3 קג"מ. יש חישוקי 17″, המשקל המלא עומד על 196 ק"ג עם מיכל דלק מלא המכיל 19 ליטרים. גובה המושב 795 מ"מ ומרווח הגחון עומד על 150 מ"מ. יש מפתח קרבה, מד לחץ אוויר בצמיגים, שקע טעינה USB, מגן קדמי מתכוונן חשמלי, מסך TFT המתממשק לנייד באפליקציה עם שיקוף מסך, תאורת LED, מערכת ABS הניתנת לניתוק.

• מחיר מחירון 32,900 ש"ח
• מחיר השקה 29,900 ש"ח

703F

אופנוע אדוונצ'ר עם מנוע טריפל (שלושה צילינדרים) בנפח של 700 סמ"ק המספק 95 כ"ס ו־7.7 קג"מ. זהו אדוונצ'ר־שטח עם חישוקי 21″ ו־18″, בולמי מרזוקי עם אפשרויות כיול ומהלכי גלגל של 180 מ"מ, גובה מושב של 845 מ"מ, מרווח גחון של 205 מ"מ ומשקל של 215 ק"ג. יש מגני מנוע, גחון וידיים, פנסי ערפל, מפתח קרבה, מגן קדמי מתכוונן חשמלי, תאורת LED אוטומטית, מצלמת דרך קדמית ואחורית, חימום ידיות, צג TFT עם חיבור לאפליקציה, חיישני לחץ אויר בצמיגים ומצבר ליתיום.

• מחיר מחירון 57,900 ש"ח
• מחיר השקה 54,900 ש"ח

703RR

אופנוע ספורט עם מנוע טריפל (שלושה צילינדרים) בנפח של 700 סמ"ק המספק 95 כ"ס ו־7.7 קג"מ. המשקל המלא עומד על 202 ק"ג. יש שלדת אלומיניום, צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו־180/55 מאחור, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, בקרת אחיזה ו־ABS הניתנים לכיבוי, מפתח קרבה, תאורת LED אוטומטית והיקפית, מצלמת דרך קדמית ואחורית, חימום ידיות, מסך TFT בעל חיבור לאפליקציה ומצבר ליתיום.

• מחיר מחירון 59,900 ש"ח
• מחיר השקה 56,900 ש"ח

ה־BB1 סופרמונו היה אופנוע הספורט החד־צילינדרי הראשון שיוצר על־ידי בימוטה בשנות ה־90, והוא נראה מיליון דולר.

רגע, איטלקי וסופרמונו, נראה לנו שכתבנו על כזה בעבר. אכן, הדוקאטי סופרמונו יוצר באותן השנים, כאשר הוא תוכנן ויוצר למטרה אחת בלבד: ענף ה־SOS – כלומר אליפות Sound of Singles לאופנועי סינגל, שהייתה פופולרית באירופה בשנות ה־90. אז גם לבימוטה היה סופרמונו, באותן השנים אפילו, רק שהוא הביא איתו את ביבי.

הסופרמונו (וכך נקרא לו) הוצג בתערוכת קלן של 1994, ולעד יהיה אופנוע הסינגל הראשון של בימוטה. המנוע הגיע מהב.מ.וו F650 (ומכאן שמו: BMW-BIMOTA) והיה מתוצרת רוטאקס האוסטרית. כאמור צילינדר יחיד ומקורר נוזל בנפח 652 סמ"ק, מוזן מצמד בצמד מאיידי מיקוני עם ארבעה שסתומים, הספק של 48 כ"ס ב־6,500 סל"ד ומומנט של כ־6 קג"מ ב־6,000 סל"ד. מי שייכנס לקישור יגלה שגם האפריליה פגאסו והמוטו 6.5 המוזר חלקו בדיוק את אותו המנוע. מתוקף היותו מנוע שנועד לאופנוע דו־שימושי, היו לו רק 5 הילוכים, אבל על 145 ק"ג זה הספיק לכמעט 180 קמ"ש בקצה הסקאלה.

לשלדת הצינורות הקלה והקשיחה מאלומיניום חובר מזלג קדמי רגיל של פאיולי (Paioli) בקוטר 43 מ"מ, שכמו האחורי סיפק יכולות כיול. הבלם הקדמי הורכב מדיסק יחיד של ברמבו בקוטר 320 מ"מ (כשהייתה אופציה בתשלום לדיסק נוסף), ועוד אחד בקוטר 230 מ"מ מאחור. חישוקי ה־17″ מאלומיניום ענדו צמיג 120/70 מלפנים ו־160/60 מאחור. מיכל הדלק הורכב לא מעל למנוע אלא מתחתיו, וזאת בשביל לאפשר מרכז כובד נמוך ככל האפשר.

קצת יותר מ־500 יחידות יוצרו בסך הכל, ובמחיר גבוה. כשליש הגיעו בתצורת 'ביפוסטו', כלומר עם מושב למורכב, ועוד כמה עשרות כגרסת המסלול שיועדה לאליפות הסופרמונו, עם מנוע מוגדל נפח ל־725 סמ"ק ו־75 כ"ס ב־10,000 סל"ד, וכמובן בולמים משודרגים וחישוקי מגנזיום. לא הצלחה גדולה לבימוטה ולפי המבחנים שפורסמו אז הוא גם לא היה כזה להיט לרכיבה, כאשר המנוע – שנועד לדו"ש במקור – היה מקור האכזבה העיקרי.

לאחר עדכון דגמי המקור של ק.ט.מ, בהוסקוורנה מציגים בהתאם דגמים מעודכנים לצמד האופנועים מסדרת ה־701 – האנדורו והסופרמוטו – עם מנוע חזק יותר המותאם לתקנות הזיהום, עדכוני בולמים, הרבה יותר אלקטרוניקה וגרפיקה עדכנית.

בחודש שעבר זכו שתי גרסאות ה־LC4 690 של ק.ט.מ בעדכונים משמעותיים לשנת הדגם 2026. הגרסאות המקבילות מבית הוסקוורנה – ה־701 אנדורו וה־701 סופרמוטו – זוכות כעת לאותם העדכונים. הפלטפורמה המשותפת לצמד הכלים כמובן שנשארת זהה – כלומר שלדת מסבך משולשי פלדה, מנוע סינגל בנפח 690 סמ"ק, ומערכות בולמים של WP המותאמות לאנדורו ולסופרמוטו בהתאמה. גרסת האנדורו מגיעה עם חישוקי "21 ו־"18, צמיגים דו־שימושיים, ובולמים עם מהלך גלגל מוגדל של 265 מ"מ מלפנים (עלה מ־250 מ"מ בדגם היוצא) ו־250 מ"מ מאחור. המשקל עומד על 152 ק"ג. הסופרמוטו שוקל אותו הדבר, ומציע חישוקי טיובלס בקוטר "17 וצמיגים ספורטיביים לכביש, וכן בולמים ייעודיים לסופרמוטו ומערכת בלימה קדמית חזקה יותר עם קליפר רדיאלי..

לשנת 2026 המנוע מקבל התאמה מחויבת לתקנות זיהום האוויר יורו 5+. על הדרך יש עדכונים לתיבת האוויר, למערכת הפליטה ולמערכת הדלק. ההספק עולה מ־74 כ"ס ל־79 כ"ס, מה שהופך אותו שוב לסינגל החזק בעולם בייצור סדרתי, ומרווח הטיפולים עולה ל־15 אלף ק"מ (לעומת 10,000 ק"מ) להחלפת שמן ומסננים, כשבדיקת מרווח שסתומים מתבצעת בכל 30 אלף ק"מ. הבולמים בשני הדגמים זוכים לכיולים מחודשים.

מבחינת אלקטרוניקה יש צג TFT חדש בגודל 4.2″, שקע USB-C ופנסי LED היקפיים. ל־ABS בהטיה משנת 2023 מצטרפת מערכת בקרת אחיזה להטיה בעלת כמה מצבים, כולל מצב ראלי אופציונלי באנדורו ומצב סופרמוטו + בגרסת הכביש, שמשפיע גם על ה־ABS ועל הכניסה לפנייה במצב החלקה. שתי הגרסאות מקבלות גרפיקה עדכנית לשנת 2026 ופלסטיקה עמידה יותר.

ההוסקוורנה 701 אנדורו ו-701 סופרמוטו המעודכנים לשנת 2026 צפויים להגיע ארצה, כאשר מועד הגעה ומחירים עדכניים טרם פורסמו.

כתבה: שירלי מור־ענבי

כשגולשים באתרי אופנועים מוצאים חדשות מרתקות על דגמים חדשים, מבחני רכיבה, סקירות מסלולים, עדכונים מהעולם הדו־גלגלי, וגם לא מעט סיפורים מעוררי השראה. אבל אני לא כאן כדי לספר לכם על כמה סוסים יש במנוע, לא על זווית ההיגוי ולא על צריכת הדלק (למרות שהאופנוע שלי מושלם ויכולתי למלא עליו עמודים שלמים). זה גם לא כדי לספר על איזו נקודה מסוימת שחייבים להגיע אליה, אלא על חוויה שלמה, מכלול של רגעים, תחנות ונופים, שיחד יצרו תובנה שאי אפשר לשמור רק לעצמי, תובנה שאני מרגישה חובה להעביר אותה הלאה.

אני רוצה לכתוב על מה שהרכיבה מחוללת בלב ובנשמה. על איך, דווקא בסוף שבוע אחד של רכיבה אחרי תקופה ארוכה מדי בלעדיה, התבהרה בי מחדש ההבנה כמה עצומה החוויה הזו, כמה היא משמעותית וכמה היא הייתה חסרה. אני משתפת את זה בעיקר עבור מי שהניח את חלום האופנוענות שלו בנפתלין, כאילו כיסה אותו בשכבת אבק של שגרה, מכל סיבה שהיא. עבור כל מי שמגיב לסטורי'ז שלי בפליאה ומדמיין איך זה מרגיש, כי לפעמים מספיק טיול אחד כדי להזכיר לנו מי אנחנו באמת, ולמה אסור לוותר על מה שמצית בנו חיים. הטיול הזה, שבו לא רק חזרתי לכביש אחרי שנים של הפסקה, אלא גם חזרתי אל עצמי, מספר איך תשוקה שנשמרה בפנים במשך כל כך הרבה שנים פרצה החוצה ברגע אחד שבו המנוע התעורר, הצפון נפתח מולי והלב שלי התמלא מחדש.

אני רוכבת כבר יותר משלושים שנה. האופנוע בשבילי מעולם לא היה רק כלי תחבורה, הוא תמיד היה מרחב חופש, נשימה, מקום שבו אני מחוברת לעצמי בצורה הכי מלאה שיש, גם בתקופות שלא רכבתי האופנוע חיכה בסבלנות בחנייה, קורץ לי כל פעם כאילו אומר: "את לא מתגעגעת אלייך?". אבל כמו שקורה לכולנו, החיים נכנסו והכתיבו את הקצב שלהם, הקורונה, המלחמה, האחריות היומיומית לקריירה והתפתחות אישית ומעל הכל, הילדים שנולדו והביאו איתם אושר אין־סופי, וגם פחות זמן לעצמי. בפעם האחרונה שעשיתי טיול אמיתי היה ב־2019 ומאז לא היה משהו שאני יכולה להגדיר אותו כטיול רכיבה אמיתי. היו גיחות קצרות, לעין השופט, לדרינק עם חברים, אבל לא היה מסע אמיתי שאליו הלב היה בכמיהה רדומה.

רכיבה היא לא רק דרך לנוע, היא דרך להרגיש. היא התשוקה שמחברת בין ראש בעננים לרגליים יציבות על הקרקע. היא הרגע שבו הלב פועם קצת חזק יותר, כשהרוח מלטפת את הקסדה, השמש מחבקת אותי חיבוק חם והעצים בצדי הדרך מנופפים לשלום והרכיבה? הרכיבה מזכירה לי איך מחייכים מהלב בלי שום סיבה של ממש. פשוט כי כיף.

הטיול הזה היה כל־כך משמעותי כי זו הייתה פגישה מחודשת עם החלק הכי חי שבי. עם הנופים של הצפון שעדיין פצוע מהמלחמה אבל פורח, עם הדרכים שספגו צלקות כמו שאנחנו ועם המחשבה על כל מי שכבר לא כאן כדי לרכוב איתנו.

התחלנו את הטיול בגני אלמונה, גנים קסומים עטופי ירוק ופריחה, מקום שבו הלב מתרחב עוד לפני שהכביש באמת מתחיל. משם המשכנו וטבלנו בנחל כזיב, זרמים חיים שחצו את הדרך והזכירו לי שכל מסע אמיתי הוא שילוב של עוצמה ורוך. נסענו גם אל הקירות המדברים לאורך הגבול, אל נקודת החטיפה של גולדווסר ורגב והרכנו ראש בפני הנופלים בעצב רב. הדרך שותקת, אבל הסיפורים ממשיכים להדהד. המשכנו אל יקב הרי הגליל, שם הריח של היין התחבר לאדמה שממנה הוא נולד עם נופי הכרמים עוצרי הנשימה, מזכירים לנו כמה הארץ שלנו יפה. את הלילה העברנו בחברת חברים עם מלא חיוכים, שותפים אמיתיים לאהבת הרכיבה, עם צלילי נוסטלגיה של שנים של היכרות. תודה עליכם, בזכות האופנוענות דרכינו הצטלבו וכל אחד שמרכיב את קהילת האופנועים מוסיף עוד נגיעה מיוחדת לחוויה שאין דומה לה.

למחרת ביקרנו במפל התנור ששוצף בעוז, מזכיר את הכוח שבטבע ואת השטף הפנימי שהוא יכול להצית בנו. מרהיב. בדרך אל היקב הבא עצרנו במפקדה הסורית, והזיכרון של המרגל אלי כהן עטף את המקום, דמות אחת שחרטה את חייה על גורל של אומה. אחר כך עצרנו ביקב בעין זיוון, מקום שבו הטעמים התמזגו עם הנוף והחיים עצמם הרגישו כמו יין שמשתבח ברגע. סיימנו בתל א־סאקי, ולמדתי על סיפור גבורתם של הלוחמים במלחמת יום הכיפורים, שם אי אפשר היה שלא לחשוב על החטופים שלנו במנהרות ועל הכאב שלא מרפה עד חזרתם, באחד החדרים היו תלויות התמונות שמזכירות מי שילם בחייו כדי שאנחנו נמשיך לנשום חופש. זה היה סיום שבו החיבור בין נוף, זיכרון והיסטוריה התכנס לתוך חוויה אחת, עוצמתית, מרגשת, מלאה הודיה וכאב גם יחד.

הצפון שוב הזמין אותי אליו, קול קריאה בין מרבדיו הירוקים, כרמים מתמשכים וניחוחות של חוויה, הטיול הזה היה מתנה. לא רק בגלל הנוף, לא רק בגלל הרכיבה, גם לא רק בזכות מי שארגן מסלול שידע להיות גם חוויה, גם זיכרון וגם מחווה – לאלו שכבר לא כאן, שנפלו על אדמת המדינה הזאת, כדי שאנחנו נוכל להמשיך ליהנות ממנה בבטחה. אלא בגלל המכלול כולו ביחד, שבימים טרופים של המדינה שלנו לצד שגרה שממלאת את חיינו, היה חשוב לעצור לרגע, לקחת נשימה עמוקה, לתת ללב להתמלא ולעצמי מתנה שמזכירה שלא משנה כמה כבד המשא, תמיד יש דרך למצוא את החופש ולחיות את החיים במלואם.

אני מאמינה שלכולנו יש תשוקות – כאלה שמגדירות אותנו, שמזכירות לנו מי אנחנו באמת. קל מאוד להניח אותן בצד מול שגרת החיים, מול דאגות פרנסה, מול משפחה. אבל כשאנחנו מתרחקים מהן יותר מדי זמן, משהו בנו כבה. הטיול האחרון שלי בצפון היה בשבילי לא רק רכיבה. הוא היה חיבור מחדש לנשימה הפנימית שלי. בין הכרמים, בין הירוק והפורח, בין הטעמים, הניחוחות הצלילים, הבנתי כמה התשוקה הזו הייתה חסרה לי. האספלט אמנם שומר על הצלקות שלו – כמו גם החיים – אבל עליו מצאתי מחדש את עצמי.

רק כשאנחנו מחוברים למה שממלא אותנו, אנחנו יכולים להיות הגרסה הכי טובה שלנו עבורנו ועבור אחרים. הילדים שלי הרוויחו אימא אחרת באותו יום, שמחה יותר, סבלנית יותר, מכילה יותר. הם שמעו אותי מספרת על הטיול וחייכו כשראו אותי מחייכת. מבין החיוכים הם הבינו שלא ברחתי מהם לרכיבה, אלא שבעצם עשיתי גיחה לעצמי ואז יכולתי לשוב אליהם מלאה. הרכיבה הזו גם הייתה תזכורת לחיבור הגדול יותר, לארץ הזאת, לנופים שלה וגם לזיכרון של מי שכבר לא כאן. המסלול היה שזור בכבוד לאלו שנפלו, כדי שאנחנו נוכל להמשיך לנוע ולחיות כאן בחופש וכולי תקווה ותפילה שהימים האלו יגיעו לקיצם וחיילינו וחוטפינו ישובו לביתם בריאים במהרה.

רציתי לשתף כי אני רוצה להזכיר, לעצמי, לרוכבים ותיקים, לרוכבים חדשים וגם לכל מי שקורא – אל תוותרו על התשוקות שלכם. אל תשימו אותן בסוגריים. הן לא מותרות, הן אוויר לנשימה. הן הדרך הנכונה לחיות, בסופו של דבר, החיים תמיד יעמיסו עלינו, עבודה, ילדים, מלחמות, דאגות ושגרה שלא נגמרת. הכי קל להישאב פנימה, להקריב את עצמנו על מזבח האחריות ולשכוח מה שמחזיק אותנו בחיים באמת. אבל דווקא שם טמונה הבחירה – לא לוותר לעצמנו. למצוא את הדרך לקחת אוויר, למלא מצברים, להטעין את הלב באנרגיות שמזכירות לנו מי אנחנו. בשבילי זו רכיבה, בשביל אחרים זו יכולה להיות תשוקה אחרת. מה שחשוב הוא לא לתת לחיים להישאר בשוליים. כי רק כשאנחנו מחוברים למה שעושה לנו טוב, אנחנו יכולים להיות שלמים, כהורים, כשותפים, כאנשים. זו לא בריחה מהחיים, אלא הדרך היחידה לחיות אותם באמת.

ובכל זה היה גם ניצוץ אחר, משהו עדין, כמעט חמקמק. חוויה שנולדה מהחיבור האנושי, מהבחירות הקטנות והגדולות שעיצבו את המסלול הזה, והפכו אותו ליותר מדרך, הפכו אותו לזיכרון של חוויה מופלאה שאשא בלבי עוד הרבה ימים קדימה ויום אחד כשאראה את הילדים שלי מניחים לתשוקות בצד באצטלה של החיים אספר את הסיפור הזה שוב. על זה אני רוצה להגיד תודה- על התזכורת הזו. תודה שמילים אולי לא יצליחו לאחוז במלואן, אבל שהלב זוכר כי בסופו של דבר, הרכיבה היא לא רק על דו־גלגלי, היא על אהבה, לעצמי, לחיים, לילדים, לארץ הזאת, וגם לרגעים הקטנים שבהם מתאהבים מחדש, בעצמנו, בדרך ובמישהו שמצליח להצית בנו שכבה שחשבנו שנרדמה מזמן.
הרכיבה היא לא על דו־גלגלי. היא על החיים עצמם וזו המתנה הכי טובה שאנחנו יכולים ללתת לעצמנו.