תגית: דוקאטי

  • השוואתי מכונות זמן – מבחן הרטרו הגדול

    השוואתי מכונות זמן – מבחן הרטרו הגדול

    צילום סטילס: אופיר יונה – Pink Photography

    רוכבים: הילה פנלון, זוהר בן דרור, זוהר לוקסנבורג, בן אלפא, איליה מרגוליס, רן ארבל, נמרוד ארמן, אסף זומר

    פרולוג; או – מה קשורה אמא עכשיו?

    אצלנו במשפחה, בתור ילדים, ואני מנחש שאני לא לבד פה, דחפו לנו כל מיני בגדים ישנים. של אחים גדולים, של בני דודים, של הבן של השכנה. במקרים גרועים במיוחד סבתא התעקשה שהבגד שאבא שלי לבש כשהיה בן 6 ומסיבה לא ברורה עדיין קיים אצלה בארון, יתאים לי בול. לא הזיז לה שהוא לבש אותו לפני שכבשנו את הכותל ועכשיו סדאם חוסיין יורה עלינו טילים. סבתא השתמשה בדיוק באותו טיעון שחוק כמו אמא שלי במקרים אחרים, והסיבה היחידה שניצלתי מההשפלה הייתה בכלל מאבקי כוחות בין אמא לחמותה. גם היום בכל ביקור אצל סבתא אני צריך לדחות בנימוס הצעות לבגדים שאבא לבש בשנות ה-70, אבל סבתא בשלה עם אותו טיעון מאז ומתמיד: "זה עכשיו חזר למודה".

    האמת היא שסבתא ואמא לא היו רחוקות מאוד מהאמת. אופנות מסוימות באמת חוזרות, ואני לא מדבר על חולצות הפלנל שלבשתי לתיכון. גם בשוק האופנועים אופנות מסוימות שעבר זמנן ונדמה היה שצללו למעמקי ההיסטוריה – חוזרות. מה חוזרות, זה כבר כמה שנים שהן דופקות את הקאמבק של החיים.

    צילום ועריכת וידאו: בני דויטש

    פנס עגול זה שיא המודה

    פעם לאופנועים היו פנסים עגולים. זה כמעט לא שינה איזה אופנוע – אם היה לו פנס הוא היה עגול. בתחילת שנות ה-90 כבר צצו פתאום צורות שונות, ובפרוץ המילניום החדש פנסים גדולים ועגולים היו קיימים בעיקר במקרים חריגים למדי של אופנועים בסיסיים או דגמים מאוד ישנים, כמו סוזוקי GS500, שעוד המשיכו להיות מיוצרים. פנס עגול כבר לא ממש היה קול, הוא היה סמל למשהו מיושן. אפילו רבי המכר כמו המונסטר של דוקאטי או הספיד/סטריט טריפל של טריומף, שהפנס העגול היה סימן היכר שלהם, קיבלו בשנים האחרונות עדכון שקצת הפך אותם מודרני יותר. והיום? הדגמים הכי נמכרים של דוקאטי וטריומף באים עם פנס עגול של פעם. ולא, אלו לא המונסטר או הסטריט טריפל שבראש טבלת המכירות.

    טוב, זה לא באמת רק הצורה של הפנס שמשנה, אלא שבמקום מסוים הפנס העגול הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר של קטגוריה לא לחלוטין מוגדרת. אם אתם עוד משתמשים באסימון והוא טרם נפל, אז הכוונה היא לנישת אופנועי הרטרו.

    בעשור האחרון אפשר להצביע על שתי קטגוריות עיקריות שפשוט התפוצצו ברמת הפופולריות ובהיצע. הראשונה תהיה אופנועי אדוונצ'ר. השנייה – רטרו. כל כך התפוצצו, שלקרוא לקטגוריה הזו נישה זה קצת כמו להגיד שיש כמה אנשים שמשחקים משחק שנקרא פוקימון-גו.

    השיגעון לא נעצר רק באופנועים עצמם – מדובר בגל שכולל את כל מה שנלווה אליהם בתחום האביזרים, השיפורים והציוד לרוכב. תוך כמה שנים נולדה קטגוריה שלמה של אופנועים וכל מה שמסביבם, שהדבר העיקרי שמאפיין אותה הוא לייף סטייל, בדגש על הסטייל.

    היצרנים השונים קלטו שהם יושבים על הגדר ורואים מול עיניהם קטגוריה חדשה שקמה מהרחוב, והבינו את הפוטנציאל העצום בה. זה לא שהם לחלוטין לא היו שם – לקוואסאקי למשל היה את ליין הזפיר כבר בתחילת שנות ה-90, ולכל יצרן יפני היה איזה מקורר אוויר גדול נפח, אבל האופנועים האלה היו מאוד בשוליים ולחלוטין לא משהו שיצר סביבו תעשיית ענק.

    image086

    ארץ קטנה עם שפם ומלא אופנועי רטרו

    למרות שישראל היא לא בדיוק איזו מעצמה דו-גלגלית בקרב השווקים האירופאיים, מבחינת היצע יצרנים ודגמים אין לנו בכלל במה להתבייש, ונישת אופנועי הרטרו לא שונה בכך. כשישבנו לתכנן בפעם הראשונה מבחן השוואתי לאופנועים מהסוג הזה, קצת היה קשה להחליט את מי בוחנים כנגד מי. על רובם רכבנו בנפרד, וברור היה לנו שלמרות הפנסים העגולים רוב האופנועים בקטגוריה די שונים אחד מהשני, ואפשר אפילו לחלק אותם לכמה תתי-קבוצות. זה עוד לפני שהזכרנו את פערי המחיר שיכולים להגיע לעלות של רכב משפחתי.

    הדרך להתמודד עם הקושי הזה הייתה פשוטה ואלגנטית – פשוט לקחנו (כמעט) את כל מה שהיה זמין ויכול היה לענות על הקריטריון של אופנוע בנישת הרטרו. ברגע שנסגרה רשימת המשתתפים על שניים צצה בעיה אחרת – מי ירכב עליהם?

    פה כבר נאלצנו לעשות משהו שאנחנו לא אוהבים לעשות ולהפעיל שיקול דעת. הדבר הקל לעשות זה לאסוף חבורה של רוכבים שיושבים על הטייפקאסט הקלאסי של היפסטרים מזוקנים, להוציא מזה כמה תמונות צבעוניות ולסגור את הבסטה. נשמע כמו רעיון מוצלח, רק שזה יהיה קל ופשטני מדי, מאחר והקטגוריה הזו מורכבת מאופנועים שונים שפונים לרוכבים שונים, ובכלל, הקהל האמיתי שרוכב על אופנועים כאלה הוא הרבה יותר מגוון ממה שסרטוני יוטיוב ערוכים היטב בפילטר סבנטיז רוצים שנחשוב.

    עם תחושת השליחות והאחריות הזו, גייסנו קאסטה מכובדת ומגוונת של רוכבים. היו מנוסים יותר ופחות. רוכבי ספורט, מטיילים, צעירים יותר ו… צעירים פחות. רוכבים שכל הווייב הזה של הרטרו לא מדבר אליהם, וכאלה שעמוק בתוך הסצנה של הקאסטומים. הבנתם את הקטע.

    image040

    סיים סיים, באט דיפרנט

    היום הראשון למבחן, שעת צהריים מזיעה. בנקודת המפגש עומדים שמונה אופנועים. מולם שבעה רוכבים ורוכבת (זה היה בשלב מאוחר יחסית, הילה איחרה בשעה). אי אפשר להתעלם מההתרגשות באוויר. במבחנים של כמה אופנועים אני תמיד אוהב לראות מה קורה בפעם הראשונה שהאור הירוק ניתן והידיים נשלחות אל השולחן שעליו כל המפתחות מפוזרים. כולם תמיד ינסו להיראות הכי בנונשלנט בזמן שהם מתנפלים על מושא חרמנותם. ומה בחבורה הזו? איזה מפתח ייחטף ראשון? איזה יישאר עצוב על השולחן כמו הילד הזה שלא בחרו אותו לכדורגל ביסודי?

    אני הגעתי על הב.מ.וו R nine T למפגש. בשלב הזה כבר ביליתי עם הבוקסר מקורר האוויר כמעט יום שלם, שבו הספקנו, זוגתי ואנוכי, להתאהב במכונה. רכבנו בשעת ערב לאורך החוף של תל-אביב אל נקודת תצפית קסומה ביפו שממנה ראינו את השמש יורדת על העיר הלבנה. לאחר מכן המשכנו לסיבוב דאווין ארוך בין בארים בשדרות היפות של העיר. מתגלגלים בקסדות פתוחות וחיוך של מיליון דולר. הבימר עם האקרפוביץ' פועם ומנגן תחתינו מעביר בדיוק את הוויברציות הנכונות לכל קולטן בגוף. יש לו מנוע בוקסר ענק בנפח 1,200 סמ"ק, אבל הוא לא חזק או מהיר מאוד. הוא בדיוק.

    הניינטי משלב באופן קרוב למושלם אופי אנלוגי ממנוע הבוקסר מקורר האוויר האחרון של ב.מ.וו, עם תחושה של מוצר פרימיום מודרני בכל פינה. היופי הוא שהמודרניזציה לא פוגעת במאום בתחושה האותנטית שלו. אילנה ואני רכבנו יחד על הרבה אופנועים, אבל אני לא זוכר עוד אופנוע שגרם לנו להרגיש כל כך מיוחדים, ולהרגשה הזו היו שותפים כמעט כל הרוכבים במבחן. בן למשל, עמד בצומת דרכים לפני כשנה כשהתלבט בין רכישת R nine T לבין פרויקט בנייה מאפס של אופנוע ישן. הוא בחר באופציה השנייה, ולמרות שהוא לקראת סיום אחד הפרויקטים היותר מושקעים שנתקלנו בהם, הרכיבה על הבימר גרמה לו להטיל ספק בבחירה שלו. קסם של מכונה. מצד שני, כשאופנוע בסיסי למדי במונחי אופנועים מודרניים עולה 135 אלף שקלים – הכי הרבה פה בקבוצה ובפער משמעותי, אולי זו לא כזו חוכמה.

    ב.מ.וו R nine T
    ב.מ.וו R nine T

    מאחר וביליתי איתו כבר מספיק זמן, לא בער לי לשלוח יד אל המפתח של הב.מ.וו כמו לכל יתר הרוכבים. אני רציתי דווקא את המפתח של הרויאל אנפילד קונטיננטל GT, האופנוע הזול ביותר מהשמונה. מהסיבה הזו חשבתי גם שאהיה הראשון להסתכל לכיוון המפתח שלו, אבל הסתבר לי שזוהר ב' הקדים אותי. "יאללה, בוא נגמור עם זה עכשיו. מפה בטח יהיה רק שיפור". מילים קשות, ואני אפילו נעלב קצת בשביל האנפילד. בעצירה הראשונה להחלפה זוהר כבר נשמע אחרת. הקונטיננטל GT מזכיר לו ברוחו את האופנוע שרכב עליו בהודו, וזה מציף אותו בזיכרונות טובים מתקופה אחרת.

    אם הבימר הרגיש כמו אופנוע מודרני ומתוחכם, האנפילד הוא תמונת הראי. למרות שזה אופנוע חדש מבחינת היצרן ההודי, התחושה היא של אופנוע פשוט של פעם. זה לא נאמר כתלונה, אלא כמחמאה. הרי זה לא שבאנפילד תכננו לבנות מתחרה לאיזה הונדה CBR500R. הרכיבה על הקונטיננטל מרגישה כמו הבסיס של האופנוענות, כשמקלפים ממנו את כל התחכום והקישוטים. תורידו מתלים טובים, מנוע חזק, פינוקים. תורידו את כל אלה ותשאירו את התחושה הבסיסית שכל אחד מאיתנו דמיין לפני הפעם הראשונה שעלה על אופנוע, וזו תמצית הרכיבה על האנפילד. אין מה ליפות את האמת, הקטע שלו לא מדבר אל הרבה רוכבים, אבל לרומנטיקנים, ואני ביניהם, הוא לא סתם מדבר. הוא כמו חבר ותיק שיושב ומעלה איתך סיפורים נוסטלגיים מהטיול אחרי הצבא. מין אופנוע שאתה מצפה לקבל אותו מהסוכנות עם ספר רכב, ערכת כלי עבודה ובירה.

    רויאל אנפילד קונטיננטל GT (צילום: אסף רחמים)
    רויאל אנפילד קונטיננטל GT (צילום: אסף רחמים)

    הסילבר וייז של SWM האיטלקית עולה כמעט כמו האנפילד, ובמראה שלו הוא נאמן לסקרמבלרים של שנות ה-70 בדיוק באותה מידה שה-GT נאמן לקפה רייסרים של הסיקסטיז. האגזוזים הגבוהים, גלגל בקוטר "19 מלפנים, הישיבה – הכל משדר אופנוע שטח של פעם. יש לו גם את המנוע הנכון – 400 סמ"ק של סינגל מקורר אוויר ועם אופי קצת עצל שמרגיש בול בפוני. יש לו אח תאום לא זהה, לבוש בבגדים של קפה רייסר – הגראן מילאנו היה אמור להיות הנציג של SWM במבחן, אבל פנצ'ר בגלגל בנקודת ההתכנסות נתנה לסקרמבלר את ההזדמנות לעלות מהספסל. על פניו התחלה לא משהו, אלא שבדיעבד דווקא יצא טוב, כי הסילבר וייז הביא איתו משהו שונה מאוד מכל היתר.

    הוא היחיד במבחן שבאמת אפשר לרכב עליו בשטח כמו על דו"ש. כמו נועד להיות אופנוע חווה אוסטרלית, כזו שמשתרעת על פני עשרות קילומטרים וצריך מדי פעם להגיע מצד לצד כדי לתקן איזו גדר או לאתר עדר סורר. קצת כמו האנפילד, הקטע שלו זה הקטע. לא איכות הרכיבה (היא סבירה) ולא ריגושים של מהירות (הוא לא מהיר ולא מרגש). אז החווה אוסטרלית, העיצוב איטלקי, ואני נזכר בכלל בפרו. שם, בטיול הגדול, לקחתי אופנוע עם אותו מנוע מבוסס הונדה XR400R לכמה ימים בדרך למאצ'ו פיצ'ו. כבישים, שבילים, מהר, לאט. עוצרים בכפרים, מצטלמים, מעשנים איזו קטנה וממשיכים. אבל במהות שלו ה-SWM הזה הוא כמו אותו הונדה מאז. כלי תחבורה פשוט ובסיסי שבכוחו ללוות אותך לחוויות שיצרבו לך בזיכרון. לזכותו גם ייאמר שבניגוד להונדה, שהיה מכוער כמו הלילה, הסילבר וייז חתיך ומלא בסטייל.

    SWM סילבר וייז
    SWM סילבר וייז

    כשמסתכלים על מרכז השדה של הקבוצה, הן מבחינת מחיר והן מבחינת נפח, עומדים ארבעה אופנועים שכביכול פונים למיינסטרים של הקטגוריה. אפשר לחלק אותם ביותר מדרך אחת לשני זוגות שבאים בגישה שונה. הדוקאטי סקרמבלר והימאהה XSR700 הם בעצם אופנועים מודרניים שהתחפשו לאופנועי רטרו. הדוקאטי אמנם עושה שימוש במנוע מקורר אוויר מהמונסטר 796, אבל זה הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו שמרגיש מיושן. כל היתר זו חבילה עכשווית לגמרי. העיצוב שלו זו פרשנות מודרנית לסטייל של פעם, והוא גם מתנהג ומרגיש כמו אופנוע חדש שנבנה כדי לשחזר תחושות של 1962 ב-2016.

    מהבחינה הזו, ה-XSR הלך צעד אחד נוסף קדימה. במקרה של היפני כבר מדובר באופנוע חדש לחלוטין שעטה תחפושת, שהרי מדובר ב-MT-07 עם קצת דקורציה. בניגוד לדוקאטי, יש בימאהה כמה 'נקודות עיצוביות' שנראות פחות אותנטיות, כמו למשל הרדיאטור הכסוף והבולט שקצת גורם לכל המסביב להיראות אמיתי כמו שפם מודבק. גם כשרוכבים עליו אי אפשר להתעלם מזה שהוא לא מרגיש בשום צורה כמו אופנוע 'של פעם'. אין לו את הוויברציות, לא את הצליל, הוא קל לרכיבה באופן חריג, והמנוע שלו מרגיש כמו שהייתם מצפים ממנוע שתוכנן בעשור השני של המאה ה-21. זה לא בהכרח רע, הוא כנראה הכי מהיר מבין כולם, ולמען האמת סביר שידבר אל יותר רוכבים צעירים מאשר הגוצי או ה-W800. הוא גם עולה לווילי בשלישי, כשכמעט כל היתר פה לא יעלו לווילי גם אם הקראנק שלהם היה תלוי בכך, כך ש'לא כיף' זה לא בדיוק משהו שאפשר לומר עליו, להפך. זה פשוט שהוא מרגיש אחרת מאיך שהוא נראה, וזה קשור למילה השנויה במחלוקת 'אופי'.

    ימאהה XSR700
    ימאהה XSR700

    אופי זו התחושה החמקמקה הזו שקשה להסביר אותה במילים, אבל מרגישים אותה דרך התחת, הידיים, הרגליים ואפילו הלב. כשהילה רכבה על ה-XSR היא התלוננה על זה שאין לו אופי וברכיבה עליו הוא באמת מרגיש חשמלי למדי, בטח ביחס לכל היתר. המוטו גוצי V7 II הוא בדיוק ההפך מהימאהה בהיבט הזה. המנוע שלו איטי, עובד באופן שמרגיש פחות סדור, כאילו מדי פעם תוקע גרעפס ומפספס איזו פעימת כח. התפעול שלו קל, אבל באופן שונה מזה של הימאהה. בעוד ה-XSR מרגיש קל וקליל כמו קטנוע, הגוצי מרגיש כבד ועצל, ועם זאת פשוט ביותר לתפעול והזזה.

    מבחינה מסוימת הוא מרגיש בדיוק כמו שמצפים ממנו להרגיש כשמסתכלים עליו לראשונה. יש לו כריזמה ואופי ונוכחות שקטה אבל כובשת. להגיד שהוא מרגש יהיה להיסחף, אבל הוא מכווץ ומרפה מהלב באופן ייחודי למדי. זה אפילו חמוד שבפיאג'ו החליטו לתת למנוע הווי-טווין הרוחבי מקורר האוויר והארכאי למדי נגיעה של 2016 עם מערכת ABS ומעין בקרת החלקה שנורת החיווי שלה על לוח השעונים נראית כאילו יצאה ממופע שנות השבעים. רק שבמובן מסוים הגוצי הוא מין בולדוג צרפתי. כולם חושבים שהוא חמוד, אבל רק מעטים ירצו להיות ממש בעלים של כזה. איליה, הבעלים של הדוקאטי סקרמבלר שבמבחן, התלבט בין שניהם לפני שבחר באיטלקי מבולוניה על פני זה ממנדלו די לאריו. אחרי שיצא לו לרכב גם על ה-V7, הוא ירד מחויך. שאלתי אותו אם הוא כל כך אהב את הגוצי, והוא ענה שהוא חמוד, אבל זה לא העניין. הוא פשוט שמח על הבחירה שעשה.

    מוטוגוצי V7
    מוטוגוצי V7

    הקוואסאקי W800 ניגש לבמה כביכול מאותה פינה של הגוצי. בשיווי משקל בין חדש לישן הוא נמצא מאוד שמאלה על הסקאלה לכיוון הפרה-היסטורי. זה מתחיל באיך שהוא נראה. כאילו יצא מספר של חסמבה או סצנה באסקימו לימון, במיוחד בשחור שישר הופך את הרוכב עליו לפושטק. ועדיין, למרות בלם התוף מאחור והמראה שמכין את המוח לחוויה אותנטית אסלית של פעם, ברגע שמכניסים לראשון משהו מרגיש קצת מוזר, אפילו טיפה חלבי. יש ויברציות, אבל הן עדינות. המנוע לא מייצר תחושת מומנט כמו בגוצי, אבל האופנוע זז. הכל מאוד פשוט ורגוע ונינוח. אפילו טיפה יותר מדי.

    בעוד הגוצי מביא את עצמו לחזית בתור החוויה עצמה, קצת כמו הסקרמבלר של דוקאטי, הקוואסאקי, שמרגיש הכי מיושן מבין הארבעה הללו, דווקא מזכיר באופיו את ה-XSR, המודרני מבין השמונה. בניגוד לשני האיטלקים, ה-W800 לא מעמיד עצמו במרכז הזרקורים. מבחינתו החוויה של הרכיבה מגיעה מהרכיבה יחד – רוכב ומכונה. הוא רק שותף לדרך. מהבחינה הזו האופנועים האלה כאילו קיבלו קצת מאופי הסביבה שבה נולדו.

    קוואסאקי W800
    קוואסאקי W800

    יוצא הדופן בחבורה הוא ההארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200. מלכתחילה נספר שבכלל רצינו את אחיו הקטן, הספורטסטר 883, שהוא האופנוע הזול והבסיסי ביותר שנותן כרטיס כניסה אמיתי למשפחת הארלי, ויסלחו לנו בעלי ההארלי סטריט 750. לצערנו, הספורטסטר הקטן לא היה זמין, וכך נכנס למבחן מתמודד נוסף שלא מחזיר עודף משטר של 100 אלף שקל.

    במחשבה ראשונה, לא ברור מה יש לו לחפש לאמריקאי הזה עם כל אופנועי הרטרו (והפסאודו רטרו) שעומדים סביבו. הם קפה רייסרים, סקרמבלרים וסתם אופנועי UJM מאירופה ויפן, והוא בכלל קרוזר אמריקאי גדול ויקר. במחשבה שנייה, הוא האמא של הרטרו. רטרו אמריקאי. בתכל'ס, הספורטסטר הוא הגרסה הדו-גלגלית למכוניות אמריקאיות ענקיות וארוכות של לפני משבר הנפט הראשון. המנוע שלו מודרני יחסית במונחי הארלי, ועדיין מדובר במנוע שלא השתנה המון מאז התקופה שבוני טיילר שלטה במצעד הפזמונים.

    אל תתנו למפתח הקרבה המתוחכם להטעות אתכם, וגם לא לבתי המתגים האלגנטיים והמודרניים למראה. המכונה הזו היא פורטל לתקופה שבה היה מותר לעשן במטוסים, להטריד מינית דיילות, ובאופן כללי אידיאל הגבריות נבנה סביב דמות שרכבה על סוס ופרסמה סיגריות של מרלבורו. הישיבה עליו, הצליל שלו, הרטט מהמנוע מקורר האוויר האדיר שעובד בקצב של על-הזין-שלי-שש-עשרה-אלף-סל"ד, הכל מתחבר לחוויית רכיבה רוחנית, קדמונית אפילו, רק בלי החרא של קידום הצתה עם פלטינות.

    הארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200
    הארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200

    אותה קלישאה וגישה כל כך שונה

    הג'ירפות (אלה מהזאפה, לא מהספארי), טבעו בשיר 'וואו' ביטוי שהפך מאוד אהוב על עיתונאי רכב ישראלים בכל פעם שהם נאלצו להסביר איך מרגישים אופנועים שנולדו למטרה דומה אך המהנדסים שלהם ניגשו למלאכה בגישה וזווית ראיה שונות. הקלישאה שחוקה אומנם, אבל "אותו מקרר וגישה כל כך שונה" זו אחלה דרך לתאר את השמינייה הזו.

    לכל שמונת האופנועים שעליהם רכבנו יש מכנה משותף, וזה לא באמת רק הפנס העגול. הקטע שלהם זה הסטייל שלהם. אף אחד לא בא להמם את הרוכב בביצועים מרטיבי עיניים ותחתונים. אף אחד מהם גם לא נועד למכור פנטזיה של חציית מדבריות או מסע חוצה אירופה בזוג עם שלל מטען ופינוקים למכביר. הם כולם אופנועים שיכולים להיות טובים באותה מידה בתור אופנוע יומיומי או אופנוע לסופ"ש או גם וגם. הם בעיקר שמים דגש על הפשטות שבחוויית הרכיבה, סוג של חזרה למקורות. תמצית האופנוענות אם תרצו, לפני שהלבישו עליה תתי-נישות וסיסמאות מרקטינג שמקטלגות את המכונה והרוכב עליה ומה הוא אמור לחוש או לאן הוא אמור לרכב. זה, אם תרצו, הקטע של המקרר.

    החלק של הגישה השונה ברור יותר. הרי מלכתחילה לא התייחסנו למבחן הזה כאל מבחן השוואתי קלאסי שבו יש מנצחים ומפסידים. לעזאזל, יש פה אופנועים שעולים החל מ-38 אלף שקלים ועד 135 אלף שקלים, דרך כל מה שבאמצע. חלקם אופנועים מודרניים לגמרי שעטו על עצמם מסכות יפות וחלקם מרגישים כמו הדלוריאן של האופנועים, מכונות זמן שעובדות רק אחורה.

    image074

    להסתכל על האופנועים האלה דרך הפריזמה שמפרקת למתלים, בלמים, מנוע ושימושיות יהיה רלוונטי כמו לנסות לתאר אופי של בני אדם לפי המאפיינים הפיזיים שלהם. אף אחד לא באמת חשב שהב.מ.וו והאנפילד ייהנו מאותן איכויות, אבל הם מלכתחילה לא פונים לאותו קהל. גם הימאהה והדוקאטי, או הקוואסאקי והגוצי, שכביכול יושבים ממש על אותה משבצת, נבדלים זה מזה בחוויה שהם מביאים בצורה כזו שקשה יהיה להתלבט ביניהם. לרוב האנשים יספיקו עשר דקות על כל אחד מהם כדי לזהות את תכונות האופי שלהם ולהחליט למה הם מתחברים יותר, ואנחנו חותמים לכם שלאיכות הבלמים או הנוחות במושב יהיה משקל מאוד נמוך בבחירה.

    במקום מסוים, אופנת הרטרו שכביכול פורטת על מיתרי העבר, הביאה איתה דווקא חידושים ששוק האופנועים לא ראה כבר הרבה שנים. החזרה לאופנוענות בסיסית, פשוטה, לעתים גם זולה. אופנוענות מגניבה ולא מפחידה, שפונה לרוכבים צעירים וזקנים באותה מידה, לגברים ולנשים, לרוכבים עם כסף ולרוכבים בלי שקל על התחת. אופנוענות שבה הכל הולך, ושרוח לא מנגנת כינור שני לגשמיות. או אם לצטט את אחד הסלוגנים המוצלחים אי פעם בעולם האופנועים – Let the good times roll.

    *     *     *     *     *

    • תודה לעומרי זומר ולאילנה על העזרה בהפקת המבחן.
    • תודה לאיליה מרגוליס על הדוקאטי סקרמבלר הפרטי שלו (היבואן המקומי סירב למסור כלי למבחן).
    • תודה לאבי צ'יפרוט על ה-W800 לצילומים.
    • תודה לכל הרוכבים שהשתתפו בהפקה.
    • תודה מיוחדת לאופיר יונה צלם הסטילס על הצילומים המופלאים.

  • דוקאטי מציגה פניגאלה 1299S בגרסת 90 שנה

    דוקאטי מציגה פניגאלה 1299S בגרסת 90 שנה

    דוקאטי מנצלת את שבוע דוקאטי העולמי – ההפנינג הדו-שנתי של דוקאטי ואוהדיה שנערך בסוף השבוע במיזאנו – כדי להציג גרסה מיוחדת ומשופרת למכונת הסופרבייק שלה, הפניגאלה 1299S Anniversario.

    הגרסה המיוחדת – לכבוד 90 שנה למותג האיטלקי – לוקחת את הפניגאלה 1299S היוקרתי ומשדרגת אותו, בעיקר במערכות אלקטרוניקה ובמשקל, אך גם בסכמת צביעה מיוחדת ברוח אופנועי המרוץ של דוקאטי בסופרבייק וב-MotoGP.

    בסיס האופנוע נשאר זהה. עדיין מדובר באותו מנוע וי-טווין המספק כ-205 כ"ס, אולם כל השאר שודרג ושופר. למעשה מדובר בתצוגת תכלית של דוקאטי, שמראה את יכולותיה בעיקר בתחום האלקטרוניקה. למעשה הפניגאלה 1299S החדש מתקרב מאוד לגרסת ההומולוגציה של הסופרבייק – הפניגאלה 1299R.

    קייסי סטונר מציג את ה-1299S בגרסת 90 השנה לדוקאטי
    קייסי סטונר מציג את ה-1299S בגרסת 90 השנה לדוקאטי

    שפע אלקטרוניקה

    בדוקאטי מציגים לראשונה את מערכת בקרת ההחלקה המשופרת של החברה – ה-DTC Evo (ר"ת Ducati Traction Control). מערכת זו משתמשת במצערות החשמליות של המנוע בנוסף לחיישנים נוספים שהותקנו על האופנוע כמו חיישני תאוצה וג'יירו, כדי לקחת את מערכת בקרת ההחלקה צעד אחד קדימה. כך למשל, מעתה בקרת ההחלקה תאפשר לסבסב את הגלגל האחורי כשהאופנוע בהטיה, מה שאומר שניתן להחליק את הגלגל האחורי תחת גז כדי להשתמש בהיגוי אחורי (דריפט). קרוב לוודאי שהמערכת תזלוג לכלים נוספים של דוקאטי בשנים הקרובות.

    פרט לכך הפניגאלה 1299S החדש מציע בקרת ווילי (DWC), מערכת ABS של בוש המאפשרת שימוש ב-ABS בהטיה, מערכת לשליטה בבלימת המנוע (EBC – ר"ת Engine Brake Control), וכן קוויקשיפטר לשני הכיוונים – להעלאה ולהורדת הילוכים.

    גם הבולמים של אוהלינס הם אלקטרוניים – סמי-אקטיביים מדגם Smart EC, והם משנים את התנגדותם לשיכוך תוך כדי רכיבה. כך למשל בעת בלימה חזקה הבולמים הקדמיים מתקשים, מונעים צלילה של הפרונט וכך שומרים על יציבות האופנוע.

    בקרת החלקה מתקדמת שמאפשרת דריפטינג
    בקרת החלקה מתקדמת שמאפשרת דריפטינג

    אבל לא רק אלקטרוניקה

    פרט למערכות האלקטרוניקה המתוחכמות, שהן למעשה המתוחכמות ביותר שיש לדוקאטי להציע נכון להיום, האופנוע שופר משמעותית גם במכלולי השלדה.

    את הבולמים המתוחכמים של אוהלינס כבר הזכרנו, ואליהם מתווספים חישוקים קלים של מרצ'זיני. יש גם מערכת פליטה מטיטניום של אקראפוביץ' (המותג הסלובני האיכותי חוגג כעת 25 שנות פעילות), שמגיע כחלק מקיט מרוצים שגם מבטל את המראות והמחרשה. החיסכון במשקל ביחס לגרסת ה-S ה'רגילה' – 2.5 ק"ג.

    האופנוע כאמור נצבע בסכמת הצביעה המסורתית של דוקאטי לסופרבייק ול-MotoGP, באדום-לבן-שחור, וגם מקבל חישוקים זהובים – בהתאם למסורת של דוקאטי עם כלים ייחודיים ויוקרתיים.

    יוקרתי ויקר - תצוגת תכלית של דוקאטי
    יוקרתי ויקר – תצוגת תכלית של דוקאטי

    500 יחידות בלבד

    הרוכב שהציג את ה-1299S החדש הוא לא אחר מקייסי סטונר, כאמור בסוף השבוע האחרון במסגרת שבוע דוקאטי העולמי שנערך במסלול מיזאנו. כחלק מתצוגת התכלית סטונר רכב על המסלול והציג את יכולות האלקטרוניקה בכל מה שקשור לדריפטינג.

    ה-1299S במהדורת 90 השנה לדוקאטי ייוצר ב-500 יחידות בלבד, כשכל יחידה ממוספרת. מדובר אפוא בפריט אספנים יוקרתי ויקר. כמה יקר? 24 אלף פאונד הוא עולה בבריטניה.

  • האם אאודי תמכור את דוקאטי?

    האם אאודי תמכור את דוקאטי?

    האם חברת אאודי, שנמצאת בבעלות קונצרן פולקסווגן ומחזיקה זה מספר שנים בחברת דוקאטי, מתכוונת למכור את מותג האופנועים הסקסי מבולוניה? ייתכן מאוד שכן.

    פולקסווגן, באמצעות המותג אאודי שבבעלותה, רכשה את דוקאטי לפני כ-3 שנים והחלה להשקיע בחברה הבולונזית בכמה מישורים. גם בסדר וארגון ניהולי, גם בתהליכי פיתוח וייצור, וגם במיתוג של דוקאטי כמותג פרימיום איכותי. התוצאות נראו לעין כמעט מיד, עם אופנועים איכותיים יותר, עם מיתוג מחודש ועם טכנולוגיות שזלגו מעולם הרכב לאופנועי דוקאטי, כמו למשל תזמון השסתומים המשתנה שבמולטיסטראדה DVT החדש. גם בשורת הרווח הסופית התוצאות נראות בבירור, כשדוקאטי מגדילה את המכירות בכל שנה והרווח גדל בהתאם. בשנת 2015 למשל, דוקאטי מכרה כ-55 אלף אופנועים ונשארה עם רווח נקי של 54 מיליון יורו.

    אז אם דוקאטי במצב כל כך טוב – הטוב ביותר בכל שנותיה כיצרנית אופנועים, מה האינטרס של פולקסווגן למכור אותה עכשיו? ובכן, הספקולציות החלו לפני ימים אחדים, כאשר מנכ"ל פולקסווגן מתיאס מולר התראיין ואמר כי בשבועות והחודשים הקרובים החברה תעבור ארגון מחדש, וזה כולל את מותגי החברה והחברות שבבעלותה, כשהמטרה היא להישאר עם מותגי הליבה בלבד – מותגי הרכב של פולקסווגן (למשל אאודי, סיאט וסקודה).

    כזכור, לפני חודשים אחדים התפוצצה פרשת 'דיזלגייט'. פולקסווגן נתפסה והודתה שתכנתה את מחשבי ניהול המנוע ברכבי הדיזל שלה כך שיציגו נתוני זיהום אוויר נמוכים בזמן הבדיקה, כשבשאר הזמן זיהום האוויר – ובהתאם הביצועים – גבוהים בהרבה. נעזוב לרגע את דעתנו על הצביעות של עולם הרכב בכל הנוגע לזיהום אוויר ונתמקד בתוצאות – בית המשפט קבע כי על פולקסווגן לשלם פיצוי ללקוחותיה בסכום אסטרונומי של כמעט 17 מיליארד דולר. סכום אסטרונומי בכל קנה מידה. את הכסף הזה צריכה כעת פולקסווגן לגייס, וייתכן שמכירת דוקאטי תעזור בזה.

    לפי ההערכות, דוקאטי שווה היום כמיליארד יורו, לעומת 747 מיליון היורו שבהם היא נמכרה לאאודי. הכסף הזה עשוי לסייע לפולקסווגן לתקן את הנזקים שנגרמו מפרשת דיזלגייט וכן לשוב ולהתמקד במותגי הליבה שלה.

    יחד עם זאת, הבוקר הודיע מנכ"ל אאודי, רופרט סטאדלר, שדוקאטי לא תעמוד למכירה, גם אם הקונצרן ייאלץ למכור חלק ממותגיו הקטנים.

    האם זה יקרה? ובכן, הסיכוי שתימצא חברה שתשלם סכום כל כך גבוה של מיליארד יורו עבור דוקאטי הוא קלוש בעינינו, ובכל מקרה מדובר בספקולציות בלבד. כך או כך, דוקאטי כאמור נמצאת במצב הטוב ביותר מאז הקמתה, ואין לנו ספק שגם אם תימכר וגם אם לא – החברה מספיק איתנה (וגם כאמור רווחית) על מנת להמשיך להתקיים, לפתח דגמים ולהגדיל את המכירות.

    בהחלט נושא מעניין. נמשיך לעקוב.

  • עכשיו זה רשמי: לורנזו עובר לדוקאטי

    עכשיו זה רשמי: לורנזו עובר לדוקאטי

    השמועה של השבועות האחרונים מתבררת כנכונה: בסוף עונת 2016 של ה-MotoGP, חורחה לורנזו יעזוב את קבוצת ימאהה ויעבור לשורות קבוצת המפעל של דוקאטי.

    חורחה לורנזו רוכב בשורות קבוצת המפעל של ימאהה החל מעונת 2008, ובאמתחתו 3 אליפויות עולם (2011, 2012, 2015) ו-41 ניצחונות. לאחרונה ישנם חילוקי דעות עם הקבוצה, בעיקר בגלל בן קבוצתו ולנטינו רוסי, והחלו שמועות על עזיבתו של לורנזו בסוף העונה ומעבר לקבוצת דוקאטי. לפני שעה קלה מודיעה קבוצת ימאהה כי בסוף עונת 2016 לורנזו עוזב את הקבוצה, ודקות לאחר מכן מודיעה דוקאטי כי החל מעונת 2017 לורנזו מצטרף לשורותיה לעונות 2017 ו-2018, וכך מסתיים גל השמועות הגדול. כך נראה את לורנזו רוכב במרוץ האחרון של העונה בוולנסיה על אופנוע כחול, ויומיים לאחר מכן, במבחנים הראשונים של 2017 על אותו המסלול, הוא כבר ירכב על אופנוע אדום.

    בימאהה טרם פרסמו את שם הרוכב שיחליף את לורנזו בקבוצת המפעל, אך ייתכן ואחד מרוכבי קבוצת טק-3, קבוצת הלוויין של ימאהה – פול אספרגרו וברדלי סמית', יעלה כיתה לקבוצת המפעל.

    המעבר של לורנזו לשורות דוקאטי מסקרן במיוחד, דווקא בגלל חוסר ההצלחה של ולנטינו רוסי עם האופנוע האיטלקי. יחד עם זאת, מאז הגיע ג'יג'י דלינייה מאפריליה לדוקאטי האופנוע עבר שינויים רבים, כולל שלדה חדשה וקונבנציונלית, וכיום קל הרבה יותר לרכב עליו כך שלורנזו בהחלט צפוי להישאר בחוד.

    מעניין ה-MotoGP, ובהחלט נמשיך לעדכן.

  • השקה עולמית: דוקאטי היפרמוטארד 939 ו-SP

    השקה עולמית: דוקאטי היפרמוטארד 939 ו-SP

    • יתרונות: מנוע בשרני, חבילות אבזור ואלקטרוניקה, ריגוש ברכיבה, סקס אפיל
    • חסרונות: מחיר, פשרת נוחות בחיי היום יום
    • שורה תחתונה: מכונת ריגושים חזקה אך מעודנת, עמוסת רגשות, חלופה ראויה לאופנוע ספורט שמשמש גם ליום יום
    • מחירים: 99 אלף ש"ח להיפרמוטארד 939, 107 אלף ש"ח להיפרסטראדה, 137 אלף ש"ח להיפרמוטארד 939SP
    • מתחרים: אפריליה דורסודורו 750 ו-1200, MV אגוסטה ריבאלה וסטראדלה
    דוקאטי היפרמוטארד 939 ב-3 גרסאות
    דוקאטי היפרמוטארד 939 ב-3 גרסאות

    זו הפעם השנייה שאני זוכה לחוות את החוויה המזוקקת של לרכב על אופנוע ספורטיבי על מסלול מרוצים בגודל מלא כשהמסלול רטוב לגמרי ועל האופנוע שלי מותקנים צמיגי מרוץ ייעודיים לגשם. בשני המקרים זה קרה עם אופנועים של דוקאטי וצמיגי פירלי דיאבלו ריין – אותם הצמיגים שעליהם רוכבים בסופרבייק כשהמסלול רטוב. הפעם הראשונה הייתה עם פניגאלה 899 במסלול אימולה, והפעם השנייה הייתה לפני שלושה שבועות, על מסלול מוטורפארק פאסט קסטליולי בגשם שוטף וברד, כשהפרטנר שלי היה ההיפרמוטארד 939 החדש – בגרסת SP הקרבית. תכף נרחיב על החוויה, אבל בואו קודם נבין מאיפה צץ פתאום ה-939.

    עריכת וידאו: כפיר כשריאן, גלובס TV

    אנשי דוקאטי באיטליה אוהבים את ההיפרמוטארד ומאמינים בו. אף על פי שזה לא האופנוע הנמכר ביותר בליין החברה, ההיפרמוטארד הוא דגם חשוב מאוד מבחינתם שיוצא קצת החוצה ממסגרת אופנועי הספורט המסורתיים של הבולונזים ומביא רוח רעננה. וזה לא מפתיע, שכן ההיפרמוטארד מאז ומתמיד שילב את הד.נ.א הייחודי של דוקאטי יחד עם נגיעות של יכולות סופרמוטו ועם הרבה מאוד שובבות וכיף. זה הילד ההיפראקטיבי המגניב של דוקאטי, זה שכולם אוהבים לאהוב.

    האופנוע הזה, כמו כל ההיפרמוטו הגדולים, לוקח את סצנת הסופרמוטו כמה צעדים לכיוון אופנועי הכביש ויוצר שילוב בין תנוחת רכיבה גבוהה על מושב (כמעט) שטוח לבין גודל פיזי ומכלולים של אופנוע כביש, ובאופן אישי אני מאוד אוהב את ההכלאות האלה, בעיקר בגלל רקע הסופרמוטו שממנו באתי.

    לההיפרמוטארד 821 על שלוש גרסאותיו היה מחזור חיים קצר מהרגיל – שנתיים בלבד הוא נמכר עד של-2016 בדוקאטי לקחו אותו צעד קדימה והגדילו את המנוע. הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, היא תקנות יורו 4 שחונקות לנו את המנועים. החל מ-1.1.17 כל דגם חדש שנמכר באירופה מחויב לעמוד בתקנות המחמירות, ושנה לאחר מכן גם דגמים קיימים יצטרכו ליישר קו. בדוקאטי הקדימו בשנה ושחררו כבר עכשיו את משפחת ההיפרמוטארד החדשה – כמעט זהה למשפחה היוצאת, למעט המנוע הגדול יותר בנפחו ועוד כמה נגיעות, שגם עם מערכת הפליטה החונקת – זו שמאפשרת למנוע לעמוד ביורו 4 – עדיין מספקת יותר מומנט על כל טווח הסל"ד, וגם עוד כמה סוסים בקצה הסקאלה, ככה שיהיה.

    היפרמוטארד 939 בגרסת SP
    היפרמוטארד 939 בגרסת SP

    המשפחה הזו כוללת את ההיפרמוטארד 939 – הגרסה הרגילה, את ההיפרסטראדה התיורי שמגיע עם סט-אפ רך יותר, עם סט ארגזי צד מקורי, עם משקף גבוה ועם עוד כמה אביזרים שהופכים את ההיפרמוטו הזה למכונת יותר תיורית, ואת ההיפרמוטארד 939SP – גרסת המסלול הקרבית והקשוחה שמגיעה עם בולמי אוהלינס, חישוקי מרקזיני קלים יותר, חלקי קרבון שונים וניהול מנוע סופר-קרבי – כולל מצב Race בניהול המנוע.

    על הצד הטכני

    אז לשנת 2016 מנוע ה-L-טווין זוכה להגדלת נפח מ-820 ל-937 סמ"ק. ה-939, אגב, הוא שם שניתן לאופנוע על מנת ליצור זיקה לדוקאטי – למשל עם הפניגאלה 959 או ה-1299. שיהיה 9 בסוף. כדי להגדיל את הנפח המנוע תוכנן מחדש, והורכבו בו צילינדרים ובוכנות חדשים (קוטר גדול יותר על מהלך זהה), וכמובן כל השינויים הדרושים בראש המנוע ובמערכת ההזרקה. גרף המומנט עבה יותר לכל אורך התחום כעת, וגם ההספק טיפס ב-3 כ"ס צנועים ביחס לגרסה הקודמת, למרות מערכת הפליטה. יש גם מצנן שמן חדש, וכאמור האגזוז הענק שעומד… נו… בתקנות יורו 4. בגלל האגזוז הזה והממיר הקטליטי שבתוכו, המשקל טיפס במעט ביחס לדגם היוצא.

    פרט למנוע קיבל ה-939 עוד כמה תופינים, כמו למשל תצוגת הילוך, וגם בסיס הגלגלים התקצר כדי שיהיה עוד יותר זריז ממה שהיה קודם. כל ההיפרים מגיעים על חבילת הבטיחות של דוקאטי שכוללת מערכת ABS בעלת כמה מצבים, כולל ניתוק מוחלט (או ניתוק אחורי ב-SP לטובת החלקות זנב סטייל סופרמוטו) עם בקרת החלקה בעלת 8 מצבים, ועם 3 מצבי ניהול מנוע – כשלכל דגם יש את הסט-אפ שלו לניהול המנוע בהתאם לייעוד האופנוע. הפלטפורמה זהה – האופנועים שונים.

    היפרסטראדה 939 - מאובזר ומכויל לתיור
    היפרסטראדה 939 – מאובזר ומכויל לתיור

    גרסת ההיפרסטראדה, שעליה לא רכבנו בהשקה העולמית, מגיעה כאמור עם מזוודות צד בנפח 50 ליטרים, עם רגלית אמצע, יש שקע 12V לטעינת סלולר או GPS, מגן מנוע, מגני בוץ גדולים על הכנפיים, מושב תיורי נוח יותר, משקף מוגבה, ידיות אחיזה למורכב, וכל הסט-אפ נמוך ונוח יותר.

    היפרמוטארד 939

    על הגרסה ה'בסיסית' של ההיפרמוטארד 939 רכבנו על הכבישים המדהימים שמסביב להר המונסראט שנמצא כ-50 ק"מ צפונית לברצלונה. כמה מדהימים? בואו נגיד שבסיבוב של כ-100 ק"מ שעשינו קשה למצוא 100 מטרים ישרים, והאספלט – מושלם. פניות משורטטות עם מחוגה, שיפוע חיובי תומך, נוף הררי קטלוני עוצר נשימה. כמו נס הרים, אבל בגדול. טוב, אולי הגזמתי קצת עם ההשוואה לנס הרים.

    בסביבה הזו ההיפר מרגיש לגמרי בבית, וקשה למצוא כלי יותר טוב לתקיפת כבישים כאלו מאשר היפרמוטו גדול ומרגש שכזה.

    היפרמוטארד 939
    היפרמוטארד 939

    תנוחת הרכיבה נוחה בסך הכל, אם כי הכידון הנמוך שולח את הידיים למטה באופן שבהתחלה מרגיש קצת לא טבעי. אחר כך מתרגלים ומתחילים ליהנות מהיתרונות הדינמיים של היפרמוטו מגודל, שכן השליטה על אופנוע גבוה כשהרוכב יושב מעליו היא קלה במיוחד. עכשיו תוסיפו על זה את המכלולים האיכותיים שבדוקאטי זורקים על האופנועים שלהם, כולל צמיגי פירלי דיאבלו רוסו II, וגם מנוע וי-טווין בשרני עם סאונד מיוחד של דוקאטי (שמישהו יעיף את האגזוז יורו 4 הזה וירכיב פה טרמיניוני פתוח בבקשה!), ותקבלו מכונת ריגושים ממסטלת. על הכבישים האלה, שאפשר לסכם אותם בימינה-שמאלה-ימינה-שמאלה, ההיפר פורח. וגם אנחנו.

    קטע מעניין עם ההיפרמוטארד הוא שברכיבה טכנית צפופה כשלא לוחצים אותו הוא מרגיש שקשה לו לפנות. צריך לדחוף לו היגוי כל הזמן כדי להישאר מחוברים לפנייה. אבל כמו לא מעט אופנועים אירופאיים, כשלוחצים אותו – אז הוא מתחיל לעבוד. ה-939 אוהב הרבה גז, הרבה בלמים, וכניסות חזקות לפניות, וכשרוכבים ככה (ורכבנו ככה!) הוא משתף פעולה עם הרוכב ויוצר חוויית רכיבה מיוחדת. לא כל רוכב יתחבר לקונספט ההיפרמוטו הגדול, אבל מי שכן יתחבר ויידע לנצל את היתרונות של ההיפרמוטארד 939, יקבל את אחת ממכונות הריגושים הכיפיות שיש בליין של דוקאטי.

    99 אלף ש"ח עולה ההיפרמוטארד 939 בארץ, ואם קצת הגזמנו עם תיאורי הרכיבה על הכבישים המפותלים, נספר גם שהוא יכול לשמש ככלי תחבורה נהדר ליום יום, שכן אחרי הכל הוא מעודן, מגומר, עם תגובות רכות כשלא מושכים לו בזנב. רק צריך להתרגל לחוסר מיגון הרוח ומהנטייה לקרביות. מי שמוכן להקריב קצת בתחום הזה, לא יפסיק לחייך כל יום מחדש.

    מרגש!
    מרגש!

     היפרמוטארד 939SP

    מסלול קסטליולי – 4.2 קילומטרים אורכו, ממוקם לא רחוק מהמונסראט. זה לא איזה מסלול גרנד-פרי משוכלל, בסך הכל מסלול אזורי שמקיים ימי מסלול למכוניות ואופנועים, כשבמתחם יש גם מסלול קארטינג וסופרמוטו ועוד מסלול מוטוקרוס של קילומטר וחצי. בישראל המתקן הזה הוא החלום הרטוב של כל חובב ספורט מוטורי, ובספרד זה עוד מסלול שגרתי באמצע שום מקום. לא משהו מיוחד. 4 שעות טיסה – 100 שנות אור, ונשאר רק להחזיר את הלסת למקומה ולקנא בשקט כדי ששאר העיתונאים האירופאים לא ישימו לב שמסתובב להם איזה פרובינציאלי לבנטיני בין הרגליים.

    המסלול הזה היווה תפאורה מצוינת לגרסת ה-SP הקרבית, שמיועדת בדיוק למסלולים כאלה, או לחולי גז רציניים שרוצים (מה רוצים? צריכים!) את הטוב ביותר.

    בדוקאטי לא סתם זרקו על ה-SP מכל הטוב שיש לתעשייה להציע, אלא תכננו אופנוע כמעט מחדש. הוא אמנם בנוי על בסיס ההיפר ה'רגיל', אבל המרחק בין היכולות שלהם גדול ומורגש מאוד. הרכיבים תומכי ביצועים כולם, וה-SP מרגיש על המסלול הכי בבית שיש.

    Ready To Race
    הכי מטריף שיש!

    רצה הגורל וביום הרכיבה, ובמיוחד בחלק של המסלול, ירד גשם שוטף ואף היו דקות של ברד כבד. ההיגיון אומר שאני אמור להתבאס מהעניין, אבל קשה להתבאס כשנכנסים לבוקס שבו עומדים על סטנדים 12 היפרמוטארד SP אחד ליד השני, כולם עם צמיגי מרוץ ייעודיים לגשם עטופים במחממי צמיגים, על הקירות תמונות של ה-SP בביצועי מסלול, הרצפה כולה מצופה בשטיח, והמכונאי הצמוד שלך שואל אותך איך אתה רוצה את הסט-אפ של המכונה. כאילו, שמים לך שחקנית פורנו לוהטת בחדר עשוי מזהב, אבל המצעים לא מסטן אלא מכותנה. 'זוז זוז' היו אומרים אצלנו בשכונה. 'תביא!'.

    רכיבה על צמיגי מרוץ לגשם היא חוויה שקשה לתאר במילים. ההתחלה מאוד מהוססת, של כולם. אתה נזהר לא להשכיב, לא לבלום חזק ולא לפרק את הגז, כי הגשם והאספלט הרטוב מיד זורקים אותך לזיכרונות מדרום תל-אביב. מהקפה להקפה אתה קולט שאתה רחוק מגבולות האחיזה כמו המרחק התרבותי בין ישראל לספרד, ואתה דוחף יותר ויותר. לא משנה כמה חזק וכמה נמוך המוח שלך יאפשר לך להשכיב, ולא משנה כמה חזק תבלום אל תוך הפנייה בטרייל ברייקינג, לצמיגים האלה יש עוד המון אחיזה, ושלא לדבר על הגז החזירי ביציאות מהפניות. בחלק האחרון של הרכיבה אתה כבר רוכב כאילו אתה על צמיגי הדיאבלו סופרקורסה SP המקוריים איתם מגיע ההיפרמוטארד SP וכאילו המסלול יבש לחלוטין, והראש מתעופף למחוזות אושר עילאיים. פירלי דיאבלו ריין – כל רוכב צריך את החוויה הזו על מסלול מרוצים בגשם!

    ה-SP הזה הוא חתיכת אופנוע ספורט מושחז. מצבי ניהול המנוע כוללים את מצבי Sport, Race ו-Rain – כלומר ייעודיים למסלול, והם משחררים הרבה יותר עוצמה מאשר בהיפר הרגיל למשל. על אופנועי המבחן גם הורכבו מערכות פליטה למרוצים של טרמיניוני, שאותם ניתן לרכוש בנפרד, וגם במצב Rain התגובות חדות יותר והמנוע משוחרר יותר מה-939 הרגיל. התגובה הסופר-מהירה הזו בשילוב עם הסאונד הבשרני מהמנוע מיד מעלים בנו את הקונוטציה של נביחה. המנוע הזה נובח.

    סקס אפיל!
    סקס אפיל!

    המכלולים המשובחים – בולמי אוהלינס איכותיים, חישוקי מרקזיני קלים ובלם קדמי עם משאבה רדיאלית של ברמבו, הופכים את הרכיבה על ה-SP לקלה יותר מאשר על ה-939 הרגיל. בניגוד גמור למה שאתה מצפה, ה-SP סופר-קל לרכיבה, נשלט מאוד, מאוזן, ומרגיש חבילה שלמה ואיכותית. זו אותה התחושה בדיוק שהרגשנו על המונסטר 1200R, והאופנועים האלה מעידים על התהליך שעברה דוקאטי בשנים האחרונות – לא רק אופנועי ספורט קיצוניים וקשים לרכיבה, אלא אופנועים עם ביצועים ברמה הגבוהה ביותר, אבל שמאפשרים שליטה סופר-קלה גם אם אתה לא איזה רוכב-על. הבלמים למשל, מהחזקים ביותר שפגשנו, אבל עם שליטה ורגש אינסופיים. חזק אבל עדין. מושלם.

    מבחינת התנהגות – נחום תקום. הוא עף מצד לצד בקלילות מרשימה, ונשאר ניטרלי בין אם רוכבים לאט וחלש ובין אם לוחצים אותו לקצה גבול היכולת – של הרוכב או של האופנוע. מכלולי הקצה בהחלט מורגשים, כבר בישיבה ראשונית על האופנוע. התנוחה זהה לזו של ה-939 הרגיל, אבל הוא שוקע פחות על המתלים ולכן מרגיש גבוה יותר. ברכיבה המכלולים האלה תומכים בלי למצמץ, לא משנה כמה חזק לוחצים אותו, והתחושה הכללית היא של מכונת ספורט מושחזת. ומרגשת. בטירוף.

    על התענוג הזה של היפרמוטו מושחז ומהודק, עם התנהגות מהטובות שפגשנו, עם מנוע מעולה וסאונד מהגיהינום, עם אלקטרוניקה מהשורה הראשונה, עם מכלולי קצה ועם סקס-אפיל של כוכבת פורנו, תצטרכו לשלם 137 אלף ש"ח. המון כסף, אבל רוכב חזק שיידע לנצל את הערך המוסף של ה-SP יבין מיד לאן הולך הכסף. מכונת ריגושים.

    הכותב היה אורח של חברת דוקאטי בהשקה

    מפרט טכני

    [table id=33 /]

  • השקה עולמית: דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    השקה עולמית: דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    ההצלחה העולמית של הסקרמבלר בשנתו הראשונה הפתיעה אפילו את אנשי דוקאטי. בבולוניה תכננו למכור במקרה הטוב 10,000 יחידות, ויצא להם 16,000. מקום 10 בטבלת המכירות העולמית – עד כדי כך אהבו אותו ברחבי העולם. בצרפת לבדה נמכרו כמעט 1,500 סקרמבלרים מתוך 4,500 הדוקאטים שנמכרו שם ב-2015, ועם מספרים כאלה, לא פלא שבדוקאטי הגדילו את המכירות ב-22% ומכרו כמעט 55 אלף כלים השנה.

    בדוקאטי השכילו לקרוא את המפה ולהבין שצריך להגיע לקהלים חדשים, לאו-דווקא אופנוענים הארד-קור אלא דווקא קהלים רעננים שלפני כן לא רכבו על דוקאטי או שלא רכבו על אופנועים בכלל. הסקרמבלר 800 הצליח בזה בגדול, אבל זה לא היה מספיק כי עדיין הייתה חסרה החוליה הנוספת – פנייה לקהלים שלא עלו לפני כן על אופנעים. אופנוע למתחילים שהם לא אופנוענים. הסקרמבלר Sixty2 בא למלא בדיוק את המשבצת הזו, והוא עושה את זה בדרך מיוחדת.

    דוקאטי סקרמבלר Sixty2
    דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    1962

    השם שנבחר לסקרמבלר החדש הוא סיקסטי2 – שישים ושתיים – שזו השנה בה יצא הסקרמבלר הראשון. נפח המנוע הוא 400 סמ"ק (תכף נרחיב בפן הטכני), ו-Sixty2 נשמע הרבה יותר מעניין ואופנתי מאשר סתם 'סקרמבלר 400'. ה-Sixty2 הוא אופנוע שכולו לייף סטייל. גם בדוקאטי מציינים בסיפוק רב שלהבדיל מאופנועים אחרים, הסקרמבלר Sixty2 מהווה חלק מסגנון חיים. הוא לא המטרה אלא האמצעי. אמצעי ליהנות, לכייף ולחיות את החיים האורבאניים המודרניים עם ערימות של שיק וסטייל. אסקפיזם עירוני אם תרצו.

    על הצד הטכני

    נתחיל בהבהרה חשובה – מנועו של הסקרמבלר 400 הוא לא צילינדר אחד מתוך שניים של הסקרמבלר 800, אלא מנוע חדש שנבנה במיוחד בשביל ה-Sixty2, מה שאומר שהוא וי-טווין, או L-טווין במקרה של דוקאטי (וי-טווין 90 מעלות). הבסיס זהה לזה של האח הגדול, ולמעשה שורשיו של מנוע קירור האוויר 2 שסתומים לצילינדר הזה טמונים עמוק בשנות ה-70 – בפנטה. כאן בגרסת ה-400 הוקטנו מידות קדח הצילינדרים ומהלך הבוכנות, מה שאומר צילינדרים וגל ארכובה חדשים, ויש גם ראשי מנוע חדשים וגלי זיזים עם חפיפה של 13 מעלות. התוצאה – וי-טווין מקורר אוויר שמספק 41 כ"ס ו-3.5 קג"מ ב-8,750 ו-7,750 סל"ד בהתאמה.

    כרטיס הכניסה לדוקאטי
    כרטיס הכניסה לדוקאטי

    השלדה הראשית זהה למדי לזו של הסקרמבלרים הגדולים, עם השינויים הנדרשים לדגם כמובן, אבל השינויים הגדולים נמצאים במתלים – מלפנים הוחלף המזלג ההפוך במזלג קונבנציונלי של שוואה בקוטר 41 מ"מ, ומאחור הוחלפה זרוע האלומיניום באחת פשוטה יותר מפלדה, אם כי עדיין מעוצבת מגניב. הבולם האחורי נותר זהה, עם שינויי הסט-אפ הדרושים לאופנוע רך יותר ששוקל 3 ק"ג פחות מהאחים הגדולים.

    שינויים נוספים נעשו בבלמים – הדיסק הקדמי הוקטן מ-330 ל-320 מ"מ, וגם משאבת הבלם הוחלפה. מערכת הבלימה האחורית נותרה זהה, וכך גם ה-ABS מדגם 9M של בוש שמגיע כסטנדרט גם ב-Sixty2. צמד הגלגלים נשארו בקוטר "18 מלפנים ו-"17 מאחור, רק שמאחור הגלגל צר יותר והצמיג במידה 160/60 במקום 180/55 ב-800. פרט לכך סביבת הרוכב נשארה זהה, כולל לוח השעונים העגול והקטן שמשלב יפה מאוד עיצוב רטרו עם יכולות מודרניות, וכך גם הארגונומיה – משולש המושב-כידון-רגליות. גם מאחור פנסי ה-LED נשארו, ורק מיכל הדלק איבד את לוחות האלומיניום המעוצבים שיש ב-800. בתמורה הוא קיבל עוד חצי ליטר של דלק ונפחו עלה ל-14 ליטרים.

    אופנוע רטרו-היפסטרי מגניב
    אופנוע רטרו-היפסטרי מגניב

    זה נוסע!

    נו בטח שזה נוסע – זה דוקאטי. אבל להבדיל מהאופנועים של דוקאטי והד.נ.א הספורטיבי שלהם, פה הקטע הוא לגמרי לא ביצועים אלא משהו אחר לגמרי. הסקרמבלר sixty2 הוא בין היתר כרטיס הכניסה לאופנועי דוקאטי, אופנוע Entry Level, וככזה הוא אמור להיות מאוד קל לרכיבה. אבל בנוסף, ואת זה חשוב מאוד להדגיש, הרכיבה היא הנושא המשני. היא האמצעי ולא המטרה. האופנוע הזה פונה לאנשים שאופנוע הוא לא דרך החיים שלהם אלא חלק מהחיים המודרניים שלהם, וככזה הוא חייב להיות קל, נעים ולא מאיים.

    והוא בדיוק כזה, הסקרמבלר Sixty2. הבולמים רוככו ביחס ל-800 האב, וגם המושב כאן רך ומפנק יותר, אם כי רכיבה ארוכה עליו תכאיב לכם בישבן ותיאלץ אתכם לעצור או לשפר עמדה. אבל בסדר, לא לזה ה-sixty2 מיועד, אלא לגיחות אורבאניות – מהחבר'ה לים, לבית הקפה או לבר השכונתי, או בכלל לבילוי של סוף השבוע. לבד או בהרכבה, זה לא משנה. זאת לגמרי הרוח של ה-Sixty2.

    ההתנהגות קלה במיוחד. מרכז הכובד הנמוך בשילוב המושב הנמוך מספקים שפע ביטחון להזיז את האופנוע, והתיאור הטוב ביותר שאפשר למצוא להתנהגות של ה-Sixty2 היא 'נחום-תקום'. קל להוריד אותו, קל להרים אותו, ובזכות המתלים הרכים הוא גם סופג הכל.

    אבל גם נותן בגז לא רע
    אבל גם נותן בגז לא רע

    תנוחת הרכיבה זקופה, והכידון הרחב מאפשר ניהוג סופר-קליל. זה אולי אחד האופנועים הקלים ביותר לרכיבה אורבאנית, ויחד עם זאת הוא מספק חוויית רכיבה קלילה, מגניבה ולא מחייבת. כיף עם האופנוע הזה.

    עכשיו בואו נגיע למנוע. קודם כל, זה דוקאטי. הוא מניע כמו דוקאטי, הוא מגיב כמו דוקאטי והוא נשמע כמו דוקאטי. טוב, קצת חלש בגלל המשתיק היעיל ותקנות יורו 4 שחונקות לנו את האופנועים, אבל אם מתקרבים מספיק שומעים את מנגנון הדזמו של השסתומים עובד ואת הסאונד המיוחד שמגיע בכלל מהמונסטרים מקוררי האוויר.

    עכשיו, בדיוק כמו רוח האופנוע, כך גם המנוע מתנהג. הוא רך ונעים, התגובות שלו רכות ולא מאיימות, והוא לא מרגיש חזק. הוא אפילו קצת חלש ביחס לנפח. בשילוב עם גיר יחסית ארוך שמונע בחישה ברגלית ההילוכים מקבלים את אחד המנועים הפחות אלימים שאנחנו מכירים באופנועים. שוב, כי הוא לא מוכוון לביצועים. גם הקלאץ' רך מאוד, אם כי רוכבים לא מיומנים שהגיעו ממגזיני לייף סטייל התלוננו במהלך יום הרכיבה, שרובו היה בתנועה המרומזרת של ברצלונה, שכואבת להם היד של הקלאץ'. אבל נו, זה כמו לקחת רץ לא מיומן ולתת לו לרוץ מרתון. בטח שיכאב להם. אגב, גם הפנים כאבו להם, מהחיוכים. האופנועים היו מגניבים, הרכיבה כיפית והחברה מעולה, אז בטח שיחייכו מלא.

    ואם ממש מתאמצים...
    ואם ממש מתאמצים…

    כשיצאנו לכבישים המפותלים שמעל ברצלונה ופתחנו קצת גז גילינו שבכל זאת זה דוקאטי, ולמרות הרכות, הנעימות וההיפסטריות של האופנוע הזה, לתת בגז הוא יודע. נכון, צריך לסחוט את האמאמא של המנוע, ולפעמים בכבישים הרריים בעלייה ההילוך השני קצר מדי והשלישי ארוך מדי, אבל ה-Sixty2 זז מגניב מצד לצד, הוא יציב, ולמרות המתלים הרכים הוא גם יציב ומהנה.

    Land of Joy

    זו הייתה אחת הסיסמאות שבדוקאטי הפריחו לאוויר סביב האופנוע הזה, ובתכל'ס בדיוק לשם הוא מיועד. לכיף, ללייף סטייל, לשמש כאמצעי ליהנות מהחיים האורבאניים ההיפסטריים בין הסקייטבורד לאופניים, ואנחנו לגמרי רואים את ה-Sixty2 מעטר רחבות כניסה לברים ובתי קפה תל-אביביים, וגם חונה בחניית האופנועים של חוף גורדון.

    הבעיה היא שלא זול להיות היום היפסטר. 59 אלף ש"ח עולה ה-Sixty2, וחשוב להדגיש שעם 41 כ"ס הוא מתאים לבעלי רישיון A1. אבסולוטית זה לא הרבה כסף כשמדובר באופנוע בגודל מלא, ועוד של דוקאטי, כשבהחלט אפשר לקרוא לזה מוצר פרימיום. אגב, זה באמת הדוקאטי הזול ביותר בליין הדגמים של היצרנית מבולוניה, והבדל התמחור הקטן מהסקרמבלרים אייקון הוא לא מדיניות מקומית אלא מדיניות של דוקאטי העולמית – באירופה למשל, מפרידים רק 800 יורו בין שני הדגמים.

    רוח של כיף
    רוח של כיף

    מצד שני, אנחנו לא רואים איך מאות רוכבי קטנוע תל-אביביים מחליפים את הג'וירייד בכזה Sixty2 מגניב. אם רק כמה עשרות מהם יעשו את זה, בדוקאטי השיגו את המטרה. אלו שיצליחו לרכוש את ה-Sixty2 ייתקלו ב'בעיה' נוספת – קטלוג חלקים שמציע כמעט 100 פריטי קאסטומיזציה ועיצוב אישי, מתיקי עור, דרך פנסים, ידיות ומנופים, משקף, ועד מתקן ייעודי לסקייטבורד – כמו המתקן שרואים על קטנועים תל-אביביים שמיועד לגלשן – רק בקטן, ומקורי של דוקאטי. ויש גם קטלוג נוסף של ביגוד, שאנחנו חייבים להודות שנראה פיצוץ ומגרה מאוד. כבר אמרנו שבדוקאטי למדו את העבודה והם עפים על הקטע של הסקרמבלר עד הסוף, כן?

    אבל אחרי הכל, ה-Sixty2 לא מכוון רק להיפסטרים המאגניבים של הערים השיקיות, אלא גם לשמש כאופנוע ראשון לא מאיים, לבחורות למשל. ובזה הוא בהחלט מצטיין, שכן שוב – הוא קל מאוד לרכיבה ומציע מערכת בטיחות חשובה – ABS. ככזה, הוא בהחלט מגניב. קצת יקר, אבל מגניב.

    הכותב היה אורח של חברת דוקאטי בהשקה.

    מפרט טכני

    [table id=30 /]

  • הורדות מחירים בדוקאטי-ישראל

    הורדות מחירים בדוקאטי-ישראל

    ליגל, יבואנית דוקאטי לישראל, מפרסמת מחירון חדש לשנת 2016 עם מחירים לסקרמבלר Sixty2 החדש בנפח 400 סמ"ק ולמולטיסטראדה אנדורו המסקרן. בנוסף מודיעה החברה על הורדות מחירים לחלק ניכר מדגמי דוקאטי.

    מחירו של הסקרמבלר Sixty2, האופנוע החדש של דוקאטי שמיועד לרוכבים מתחילים, בנפח 400 סמ"ק עם 41 כ"ס ו-3.5 קג"מ, נקבע על 58,900 ש"ח. זהו האופנוע הזול ביותר בליין הכלים של דוקאטי, והוא צפוי להגדיל אפילו יותר את מכירות החברה.

    אופנוע חדש נוסף הוא המולטיסטראדה 1200 אנדורו, שמחירו נקבע על 169,000 ש"ח לגרסה האדומה ו-171,000 ש"ח לגרסה הלבנה או האפורה. גרסת הפייקס-פיק הקרבית של המולטיסטראדה תומחרה ב-210,000 ש"ח.

    בנוסף, מודיעה החברה על הורדת מחירים לדגמים קיימים. כך למשל ירד המחיר לדגמי משפחת הסקרמבלרהאייקון ירד מ-74,000 ש"ח ל-69,000 ש"ח, ושאר הדגמים ירדו מ-89,000 ש"ח ל-83,000 ש"ח. המונסטר 821 Dark ירד מ-99,000 ש"ח ל-86,000 ש"ח, המונסטר 1200 ירד מ-119,000 ש"ח ל-109,000 ש"ח, והמולטיסטראדה 1200 בגרסת ה-S היוקרתית ירד מ-177,000 ש"ח ל-169,000 ש"ח.

     

  • 55 אלף אופנועים לדוקאטי ב-2015

    55 אלף אופנועים לדוקאטי ב-2015

    דוקאטי מדווחת על עלייה של 22% במכירות אופנועים בשנת 2015 ביחס ל-2014. בשנה האחרונה מכרה החברה 54,800 אופנועים. חלק חשוב מהעלייה במכירות נזקף לזכות הסקרמבלר, שנחל הצלחה גדולה ומכר לבדו יותר מ-16 אלף כלים ברחבי העולם.

    בחלוקה למדינות, העלייה בשוק האיטלקי עמדת על 53% ביחס ל-2014, בשוק הבריטי עלייה של 37%, בשוק הגרמני עלייה של 24%, בשוק הצרפתי עלייה של 22%, ובשוק האמריקאי החשוב עלייה של 14%. במספרים אבסולוטיים השוק האמריקאי הוא עדיין הגדול ביותר לאופנועי דוקאטי, ואחריו השוק האיטלקי. שוק נוסף שאליו מכוונת דוקאטי בשנים האחרונות הוא השוק האסיאתי, שעולה השנה ב-14%. עם ההשקעה המסיבית של דוקאטי, בשנים הקרובות השוק הזה צפוי להתחזק אפילו יותר.

    בחלוקה לדגמים, כאמור נמכרו מעל 16,000 סקרמבלרים. רבי-מכר נוספים הם המולטיסטראדה, שמכר השנה יותר מ-8,000 יחידות, והמונסטר 821 שממנו נמכרו השנה 6,500 יחידות. לאחר מכן ממוקמים צמד הפניגאלה – 1299 ו-899, והדיאבל.

    זוהי השנה השנייה של דוקאטי בבעלות אאודי, וההשקעה הכספית בפיתוח אופנועים ובמיתוג החברה בהחלט נושאת פרי. עם הגידול המסיבי בתחום האופנועים בשווקים העולמיים, ועם הדגמים החדשים של דוקאטי שפונים לקהלים חדשים – כמו הסקרמבלר 400 והמולטיסטראדה אנדורו, אנחנו צופים שבשנה הבאה הגידול ימשיך להיות משמעותי.

     

  • מבט נוסף: דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    מבט נוסף: דוקאטי סקרמבלר Sixty2

    בין שלל הדגמים החדשים שדוקאטי הציגה במילאנו, הסקרמבלר Sixty2 הוא אולי אחד החשובים. לא כי הוא הולך לשבור שיאי מכירות ולהעיף את דוקאטי לגבהים חדשים (אגב, דוקאטי כבר עכשיו שוברת שיאי מכירות ועולה לגבהים חדשים – עם למעלה מ-50 אלף אופנועים בשנה האחרונה), אלא כי הוא מדגים בצורה הטובה ביותר את התהליך שעובר על דוקאטי בשנים האחרונות – פנייה ללקוחות חדשים, ובסטייל.

    הסקרמבלר Sixty2, או סקרמבלר 400 בקיצור, הוא אח חדש במשפחת הסקרמבלר, ולראשונה מזה כ-30 שנה – בדוקאטי מייצרים מנוע קטן – כאמור בנפח 400 סמ"ק, שמתאים לבעלי רישיון מוגבל A1 (באירופה A2).

    סקרמבלר Sixty2
    סקרמבלר Sixty2

    קרוב לוודאי שבדוקאטי לא ייצרו מנוע חדש לדגם אחד בלבד, כך שלא מן הנמנע שבשנה-שנתיים הקרובות נראה דגמים נוספים של דוקאטי עם המנוע הזה. המשמעות היא שבדוקאטי מרחיבים את הפורטופליו, ופונים לקהל חדש. מצד אחד יש להם את אופנועי הקצה היקרים שמיועדים לקהל העשיר, באמצע ליין רחב של דגמים לקהל ממוצע יותר, ועכשיו עם ה-400 – שאמור להיות זול במיוחד (להערכתנו 50 עד 55 אלף ש"ח כאן בארץ) – בדוקאטי מכוונים גם ללחם והחמאה של עולם האופנועים. בק.ט.מ וב.מוו עשו את זה בשיתוף פעולה עם חברות הודיות, ועכשיו גם בדוקאטי עושים את זה, אבל בתוך הבית, כי הם יכולים.

    וי-טווין 400 סמ"ק
    וי-טווין 400 סמ"ק

    אז מה יש בסקרמבלר החדש?

    ובכן, בבסיס האופנוע כאמור וי-טווין מקורר אוויר עם 2 שסתומים לצילינדר ומנגנון דזמו, שבמקור מגיע מגרסת ה-800/696 וכאן נבנה מחדש. קוטר הצילינדר עומד על 72 מ"מ לעומת 88 מ"מ ב-800, ומהלך הבוכנה על 49 מ"מ לעומת 66 מ"מ ב-800. התוצאה היא נפח של 399 סמ"ק במקום 803 סמ"ק. ההספק המרבי עומד על 41 כ"ס צנועים ב-8,750 סל"ד, והמומנט 3.5 קג"מ ב-7,750 סל"ד. האופנוע כמובן מוזרק, עם גופי מצערת בקוטר 50 מ"מ – כמו בסקרמבלר 800.

    השלדה הראשית זהה לזו של שאר הסקרמבלרים, אולם כדי להוזיל עלויות חסכו פה במכלולי שלדה. כך למשל הפרונט קונבנציונלי ולא הפוך, והקליפר הקדמי הצף מחובר בתושבת קונבנציונלית ולא רדיאלית. גם מאחור חסכו, כשהרכיבו זרוע אחורית מפלדה במקום אלומיניום. בנוסף, למעט עומס קפיץ בבולם האחורי, צמד הבולמים נטולי כוונונים. הם הגלגלים היצוקים צרים יותר מה-800, וזה מובן ומקובל, ועליהם מגיעים צמיגי פירלי MT60 שמתאימים בדיוק לדגם, ברוחב 160 על חישוק "17 מאחור וברוחב 110 על חישוק "18 מלפנים.

    מערכת ABS מגיעה בסקרמבלר 400 כסטנדרט, ועליה דווקא לא חסכו – 9.1MP של בוש – אחת המערכות המתקדמות והקומפקטיות שיש.

    גם על העיצוב לא חסכו – והוא אולי העיקר באופנוע הזה. סקרמבלר מגניב להיפסטרים, אבל לא רק, שמוגבלים ברישיונם לדרגת הביניים או שפשוט מחפשים אופנוע זול עם שפע של סטייל ונוכחות. בהחלט אופנוע חשוב של דוקאטי.

  • מבט נוסף: דוקאטי מולטיסטראדה אנדורו

    מבט נוסף: דוקאטי מולטיסטראדה אנדורו

    מבין כל האופנועים שדוקאטי הציגה במילאנו, תפס את עינינו במיוחד המולטיסטראדה 1200 אנדורו – גרסה אדוונצ'רית יותר לאדוונצ'ר-תורר של דוקאטי – המולטיסטראדה 1200. לא פעם כתבנו שהמולטי 1200 הוא למעשה סופרבייק זקוף. אופנוע ספורט עם גנים דוקאטיסטיים, שקיבל תנוחת רכיבה זקופה ונוחה ומשקף רוח גדול. עם חישוקים יצוקים וצמיגים במידות ספורטיביות (120/70ZR17 מלפנים ו-190/55ZR17 מאחור) – קלענו למדי בתיאור שלנו.

    למעשה, אפשר לומר שדוקאטי תקפה את סגמנט האדוונצ'ר-תוררים הגדולים, זה שהב.מ.וו R1200GS הוא המלך הבלתי מעורער שלה, מימין. מכיוון הכביש הטהור – כמו שהיא יודעת היטב. אבל למרות שהמולטיסטראדה על כל גרסאותיו (ובמיוחד ה-S היוקרתית) נמכר היטב, בדוקאטי היו חייבים לכוון למרכז המטרה ולא רק לשוליים. לכוון ישירות ל-R1200GS. ק.ט.מ, שהייתה הסמן השמאלי בקטגוריה עם האדוונצ'ר 990 הקרבי לשטח (גלגלי שטח במידות "21 מלפנים ו-"18 מאחור) התכווננה למרכז ב-2013 עם האדוונצ'ר 1190, ועכשיו כאמור התור של דוקאטי.

    מולטיסטראדה 1200 אנדורו - מכוון ישר לב.מ.וו R1200GS
    מולטיסטראדה 1200 אנדורו – מכוון ישר לב.מ.וו R1200GS

    בראש ובראשונה – גלגלים ומתלים

    כדי להשיג את המטרה הזו בדוקאטי היו צריכים לרדת מגלגלי הכביש הספורטיביים, גם אם מולבשים עליהם צמיגי פירלי סקורפיון טרייל, ולעבור לחישוקי שפיצים במידות הנכונות – "19 מלפנים ו-"17 מאחור (צר יותר מגרסת הכביש). על חישוקי השפיצים הללו הרכיבו צמיגי- דו-שימושיים מדגם פירלי סקורפיון טרייל 2, או כאופציה פירלי סקורפיון ראלי קרביים לשטח עם קוביות, במידות 120/70 מלפנים ו-170/60 מאחור.

    כעת, עם גלגלים במידות של אדוונצ'ר-תורר, פנו לטפל במתלים. הזרוע האחורית החד-צידית פינתה את מקומה לזרוע דו-צידית קשיחה יותר לשטח, ומהלך המתלים גדל מ-170 מ"מ בשאר דגמי המולטיסטראדה ל-200 מ"מ, כדי לאפשר יותר מהלך מתלה לטובת רכיבת שטח. הבולמים הם אלקטרוניים – הסקייהוק הסמי-אקטיביים שבשימוש גרסת ה-S, רק שכאן הם מותאמים לעבודת שטח.

    בתמונה - צמיגי פירלי סקורפיון ראלי
    בתמונה – צמיגי פירלי סקורפיון ראלי

    160 כ"ס, תזמון שסתומים משתנה

    הבסיס לגרסת האנדורו הוא המולטיסטראדה 1200 DVT עם המנוע בעל תזמון השסתומים המשתנה. הכרנו אותו כבר בשנה שעברה, וכאן הוא מופיע ללא שינוי. 160 כ"ס ו-13.8 קג"מ. בקיצור, ערימות של כוח. המצערות חשמליות, ויש 4 מצבי ניהול מנוע, שבפועל שולטות על כל האופנוע (ABS, בקרת החלקה וכו') – אנדורו, ספורט, תיור ואורבן. השלדה הראשית נותרה ללא שינוי, אך מערכת הפליטה שינתה את מקומה כדי למנוע פגיעה בשטח. מיכל הדלק גדל ל-30 ליטרים, ואיתו כל פלסטיקת הצד והחזית קיבלה עיצוב מחדש.

    160 כ"ס, 13.8 קג"מ, תזמון שסתומים משתנה
    160 כ"ס, 13.8 קג"מ, תזמון שסתומים משתנה

    ים של אלקטרוניקה

    בדוקאטי בוחרים לשחרר את גרסת האנדורו כגרסה יוקרתית עם כל האלקטרוניקה של החברה. האנדורו מגיע עם מערכת אינרציה תלת-ממדית של בוש, שמודדת תאוצה ב-3 צירים ומדווחת על ידי מערכת תקשורת CAN Bus למחשבים הרלוונטיים על מצב האופנוע. כך למשל המערכת מתקשרת עם ה-ABS המודרני ביותר שיש כיום בשוק האופנועים ה-9.1ME של בוש – ABS להטיה, שכמובן ניתן לכייל בו את מידת ההחלקה של הגלגל האחורי או לבטל אותו בכלל, כמו גם את כל המערכת. יש גם בקרת החלקה עם 8 מצבים, בקרת ווילי, בקרת שיוט, ובקרה חדשה של דוקאטי – בקרת זינוק בעלייה שמשלבת את הבלמים עד לשחרור קלאץ'.

    כל האלקטרוניקה של דוקאטי
    כל האלקטרוניקה של דוקאטי

    שפע אבזור לאדוונצ'ר

    המולטיסטראדה 1200 אנדורו מגיע גם עם אבזור עשיר בנוסף לאלקטרוניקה הרבה. כך למשל יש רגלית אמצע, פנסי LED ולוח שעונים צבעוני מסוג TFT "5, והלקוח יכול לבחור אחת מתוך ארבע חבילות אבזור – תיור (ידיות מחוממות וארגזי צד מאלומיניום), ספורט (מערכת פליטה טרמיניוני, מכסה אלומיניום למשאבת המים, ופקקי אלומיניום למשאבות הבלם והמצמד), אורבאן (ארגז אחורי מאלומיניום, תיק מיכל דלק ושקע USB לטעינה), ואנדורו (פנסי ערפל LED, מגני מנוע, מגן רדיאטור, מגן רדיאטור שמן, כיסוי לגלגל השיניים הקדמי ומגן לדיסק האחורי). פרט לכך יש עוד הרבה אבזור אופציונלי, כיאה לאופנוע אדוונצ'ר.

    ב.מ.וו R1200GS – מאחוריך!