תגית: מבחן דרכים

  • רכיבה ראשונה: TM EN250Fi דגם 2020

    רכיבה ראשונה: TM EN250Fi דגם 2020

    בוחנים: אלעד גבאי ואלעד ששון; צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: מנוע חזק, התנהגות דינמית ומתלים, משקל, ארגונומיה ותנוחת רכיבה, ביצועים, טווח שימושים
    • חסרונות: כידון צר וגבוה
    • שורה תחתונה: ה-EN250Fi ממצב את מעמדו לשנת 2020 כאחד מאופנועי האנדורו האיכותיים בקטגוריית הרבע ליטר 4T. כלי מרוצים מעולה – ישר מהקופסה.
    • מחיר: 68,000 ש"ח
    • מתחרים: ק.ט.מ 250EXC-F, הוסקוורנה FE250, שרקו SEF-R250, ימאהה WR250F, הונדה CRF250RX
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 4 פעימות, 249.5 סמ"ק, קוטר 77.0 מ"מ, מהלך 53.6 מ"מ, 4 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק עם 2 מפות ניהול מנוע, 6 הילוכים עם קלאץ' בתפעול הידראולי, התנעה רגלית וחשמלית, שלדת קורה כפולה מאלומיניום, מזלג טלסקופי הפוך של קאיאבה בקוטר 48 מ"מ עם קארטרידג' סגור וכיוונים מלאים, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של TM בעל כיוונים מלאים (אופציה לאוהלינס TTX FLOW), דיסק קדמי בקוטר 270 מ"מ עם קליפר צף ומשאבה של ברמבו, דיסק אחורי בקוטר 245 מ"מ עם קליפר ומשאבה של ניסין, מיכל דלק 7.5 ל', צמיגים 90/90-21, 120/80-18

    צפו במבחן הווידאו:

    צילום ועריכת וידאו: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ה-EN250Fi הוא אופנוע ותיק של TM Racing בישראל. זהו הרבע ליטר 4 פעימות של החברה האיטלקית היושבת בפזארו שבצפון איטליה, והדגם עובר אבולוציה ושיפורים בכל שנה.

    לשנת 2020 ה-EN250Fi ממשיך באבולוציה ומקבל מספר שיפורים. בראש ובראשונה הוא מותאם לתקנות יורו 5 ומקבל ניהול מנוע חדש למערכת ההזרקה (עם 2 מפות לבחירה ממתג על הכידון) ומערכת פליטה חדשה וכפולה מהסעפות ועד דודי הפליטה. נציין שה-EN250Fi מגיע עם מערכת הזרקה אלקטרונית כבר מ-2010.

    פרט לכך יש עיצוב חדש, עם מסיכה קדמית חדשה לחלוטין הכוללת פנס LED, וכמובן עדכוני גרפיקה. מערכת הבולמים מקבלת עדכונים וכיוונים חדשים, והיא מציעה מזלג הפוך של קאיאבה בקוטר 48 מ"מ מטיפוס קארטרידג' סגור, ובולם אחורי של TM המחובר עם מערכת לינקים לזרוע אחורית מאלומיניום – גם היא מייצור עצמי של TM.

    השלדה עשויה בעבודת יד מקורות אלומיניום, כשחלקים רבים כמו משולשי ההיגוי ונאבות הגלגלים מכורסמים מאלומיניום וגם הם בייצור עצמי של חברת הבוטיק. פרט לאלו יש הרבה חלקי איכות כמו בלמים של ברמבו ושל ניסין וחישוקים של אקסל.

    TM EN250Fi דגם 2020
    TM EN250Fi דגם 2020

    ביצועים

    ה-EN250Fi הוא כלי מרוץ, קשוח חד ומהיר. המנוע מכוון למשוך חזק לכל אורך עקומת הסל"ד, והוא זריז מאוד כך שאת הכוח מקבלים מרגע שחרור הקלאץ'. הכוח נבנה מהר, וממשיך באופן ליניארי עד למעלה הסל"ד ללא התפוצצויות כוח. המנוע חזק מאוד ובעל תגובה מיידית, אבל הוא מאוד אינטואיטיבי ונותן תחושה של קלות תפעול, הוא לא מתפרץ ולא מפתיע בתגובות שלו.

    ל-EN250Fi יש שתי מפות ניהול מנוע – אחת אגרסיבית וחזקה והשנייה מתונה יותר, כשהבחירה נעשית על-ידי מתג שנמצא על הכידון, גם תוך כדי רכיבה. את המתונה יותר אהבנו בעיקר בשטח טכני וחלק, שם הורדת הכוח לקרקע מתונה יותר ועוזרת לייצר אחיזה ולמנוע החלקה של הגלגל האחורי. עם המפה המתונה יש גם בקרת אחיזה, שזה פיצ'ר מעולה. המפה האגרסיבית מיועדת לשטחים פתוחים יותר או לרוכבים שאוהבים את הגז שלהם חזק ואגרסיבי. ההבדל, אגב, מורגש.

    מערכת הפליטה בתצורה של 2 סעפות ודודים נפרדים, אחד בצד ימין והשני בשמאל. ב-TM טוענים לפליטה משוחררת יותר תוך עמידה בתקנות זיהום אוויר ורעש, אבל גם לבלימת מנוע מינימלית, ואכן ל-EN250Fi יש פחות בלימת מנוע ממרובעי הפעימות המקבילים, שזה יתרון גדול לדעתנו. בנוסף, מערכת הפליטה איכותית ואין צורך להחליף אותה במערכת תחליפית משוחררת. החיסרון בתצורה כזאת הוא כמובן יותר סיכוי לפגיעה בסעפות, אם כי הדודים קשוחים ומוסתרים היטב מאחורי הפלסטיקה.

    מערכת הבולמים בשילוב השלדה הקשוחה שומרת על קו ולא מפתיעה במהירויות. היא קשיחה למדי, אך יחד עם זאת מספקת ספיגה טובה והידראוליקה מעולה. ה-EN250Fi פונה בחדות ושומר על הקו, וזה אחד הכלים היותר יעילים למשל לספיישלים צפופים או מהירים. יחד עם זאת, קשיחות הבולמים הקשתה עלינו מעט בשטח טכני צפוף ובמהירויות נמוכות, שם הרגשנו שהיא מעט קשיחה מדי. מאידך, בשטח טכני, למשל בעליות תלולות וצפופות, קל להוריד רגליים ו'לפדל' למעלה עם הרגלים – ה-EN נמוך והמשקל יושב נמוך ואחורנית. כך או כך, מערכת הבולמים וההתנהגות הדינמית הם מהיתרונות הגדולים יותר של ה-EN250Fi, כשהבולמים האלה הם מהשילובים הטובים יותר שאנחנו מכירים באופנועי אנדורו. גם הבלמים חדים ומתפקדים מעולה וחזק, כשהדיסק הקדמי בקוטר 270 מ"מ וגדול מהמקובל בקטגוריה.

    מכונת ביצועים חזקה, חדה ומדויקת
    מכונת ביצועים חזקה, חדה ומדויקת

    איך זה מרגיש?

    נתחיל בנראות ובבנייה של ה-EN250Fi בפרט ושל TM בכלל. פרט לגרפיקה שעדיין מגיעה עם מדבקות ויניל במקום הזרקה בפלסטיק, אין פינה בכלי הזה שלא קיבלה נגיעה של אופנוע פקטורי מהאיכות הגבוהה ביותר. הברגים מוזהבים וסופר-איכותיים, שלדת האלומיניום עם ריתוכים ברמה גבוהה, כרסומי אלומיניום ב-CNC בכל פינה – כולל בחיבורי השלדה על מנת להפחית במשקל, גלגלים עם חישוקי אקסל כחולים ונאבות מכורסמות, משולשי היגוי מכורסמים מאלומיניום, סעפות, אגזוזים, בולמים, מכסים, פקקים – כמעט הכל בייצור עצמי של TM ובאיכות גבוהה. הנאה לעיניים ובייק-פורן במיטבו.

    כמו כל אופנועי האנדורו של TM, גם ה-EN250Fi הוא אופנוע קומפקטי, כשהוא נותן תחושה שהוא קטן יותר מכלים אחרים. התחושה הזו נובעת בראש ובראשונה בגלל ממד הרוחב הצר במיוחד. גם המשקל נמוך, לפחות בתחושה.

    למרות ש-TM הוא אופנוע איטלקי, תנוחת הרכיבה שונה מעט מאופנועים האירופאים ודומה יותר לאופנועים יפניים, כלומר רוכב שיגיע מאופנועי אנדורו אירופאים יצטרך פרק הסתגלות קצר.

    אחד מהמאפיינים שמורגשים מיד הוא היציבות הגבוהה של ה-EN250Fi. כך למשל, בשבילים מהירים עם בורות, בתלוליות או בפניות חדות ה-EN משייט במהירויות גבוהות בלי בעיה ושומר על הקו באופן מושלם תוך ספיגה מעולה. בסינגלים וספיישלים קל מאוד לשנות כיוון ולשמור על קצב גבוה, ובפניות קל להשכיב את הכלי ולחזור חזק ומהר לגז. ה-EN250Fi הוא חזק ואגרסיבי שדורש מהרוכב כל הזמן גז.

    הכידון המקורי נתן תחושה מעט מוזרה, כשהוא צר וגבוה יותר מהמקובל בכלים אחרים, וזה כנראה הדבר היחיד שהיינו מחליפים ב-EN250Fi. מיכל הדלק, בשונה משאר אופנועי האנדורו, נמצא מאחור, מבנה שמוריד משקל מהחלק הקדמי ונותן הרגשה קלה. חלק מעניין בכלים של TM לשנת 2020 הוא פנס ה-LED הראשי שנראה מעולה, ולדעתנו נראה פחות רפלקטורים שבורים הודות למעבר לפנס LED קומפקטי ועמיד.

    מכלולי קצה - אופנוע בוטיק
    מכלולי קצה – אופנוע בוטיק

    סיכום ועלויות

    ה-TM Racing EN250Fi הוא אופנוע אנדורו יפהפה שבנוי ברמה הגבוהה ביותר שיש – ממש אופנוע בוטיק. למעשה, למעט תוספת מיגונים, ואולי התאמה אישית כמו החלפת כידון, אין סיבה לשדרג בו כלום, שכן הוא מציע חלקי איכות והוא בנוי היטב.

    הרבע ליטר 4 פעימות של TM מכוון לרכיבת אנדורו אמיתית: רכיבה מהירה, מרובת פניות, קפיצות ומכשולים, רכיבת סינגלים מהירה וכמובן רכיבת שבילים ושטחים פתוחים. מאידך, הוא פחות מתאים לאנדורו צפוף ולאקסטרים-אנדורו טכני – למשל לעליות טכניות מרובות סלעים. לסוג כזה של רכיבה היינו לוקחים את אחיו הדו-פעימתי. רוכבים מהירים ומתחרים באליפויות אנדורו ייהנו מאוד מהיתרונות הדינמיים של ה-EN250Fi, שכן הוא אופנוע מהיר שמשרה ביטחון רב ומאפשר לפתוח הרבה גז ומוקדם.

    ה-EN250Fi מתומחר ב-68,000 ש"ח – שזה באמצע טווח המחירים של המתחרים הישירים שלו לקטגוריה (ק.ט.מ – 72,900 ש"ח, הוסקוורנה – 74,510 ש"ח, שרקו – 62,900 ש"ח, שרקו פקטורי – 72,900 ש"ח, הונדה – 66,131 ש"ח). בהתחשב בכך הוא מגיע עם מכלולי איכות ושאין צורך להוסיף או לשפר בו שום חלק – המחיר הזה מצוין ומהווה תמורה טובה לכסף., שכן מקבלים פה הרבה מאוד.

    השורה התחתונה היא שמדובר במכונת מרוצים ישר מהקופסה, וכמו שכבר כתבנו – לדעתנו 2020 הולכת להיות שנת הפריצה של TM Racing בישראל.

  • רכיבה ראשונה: ק.ט.מ 390 אדוונצ'ר

    רכיבה ראשונה: ק.ט.מ 390 אדוונצ'ר

    צילום: אסף רחמים

    • יתרונות: מנוע סינגל חזק וגמיש, מתלים והתנהגות דינמית, יכולת שטח, מערכות אלקטרוניקה
    • חסרונות: מיגון רוח לא מתכוונן
    • שורה תחתונה: ה-390 אדוונצ'ר נכנס לקטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים עם כמה יתרונות משמעותיים בסעיפי ההתנהגות והאלקטרוניקה
    • מחיר: 39,900 ש"ח
    • מתחרים: קוואסאקי ורסיס X300, ב.מ.וו G310GS, הונדה CRF250 ראלי, סוזוקי DL250 ויסטרום, בנלי TRK251, הונדה CB500X
    • נתונים טכניים: מנוע סינגל 373.2 סמ"ק, 44 כ"ס ב-9,000 סל"ד, 3.77 קג"מ ב-7,000 סל"ד, 4 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, מצערת חשמלית, גוף מצערת 46 מ"מ, בקרת אחיזה, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק, שלדת מסבך משולשי פלדת כרומולי, בולמים טלסקופיים הפוכים של WP מדגם APEX עם כיווני שיכוך כיווץ והחזרה, מהלך 170 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של WP בעל כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך 177 מ"מ, דיסק קדמי 320 מ"מ עם קליפר רדיאלי 4 בוכנות, דיסק אחורי 230 מ"מ עם קליפר צף בוכנה בודדת, מערכת ABS להטיה עם מצב שטח, זווית היגוי 63.5 מעלות, מפסע 98 מ"מ, בסיס גלגלים 1,430 מ"מ, מרווח גחון 200 מ"מ, גובה מושב 855 מ"מ, מיכל דלק 14.5 ל', משקל יבש 158 ק"ג, צמיגים 100/90-19, 130/80-17

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ה-390 אדוונצ'ר הוא התשובה – הקצת מאוחרת – של ק.ט.מ לקטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים, שקמה מכלום לפני שנים ספורות והפכה לקטגוריה לוהטת במיוחד.

    על בסיס הפלטפורמה של ה-390 דיוק המוצלח בנו בק.ט.מ אופנוע אדוונצ'ר, שלפי המפרט הטכני המכובד אמור להיות הסמן הימני בקטגוריה וזה שמביא הכי הרבה ערך מוסף. כך למשל, המנוע הוא הסינגל המוכר מה-390 דיוק, מפיק 44 כ"ס מכובדים ומגיע עם מצערת חשמלית וקלאץ' מחליק כסטנדרט, ועם אופציה לקוויקשיפטר. עם המנוע הגיעה גם שלדת מסבך משולשי הפלדה הקשיחה, כששלדת הזנב ייעודית לדגם והיא ניתנת לפירוק.

    בק.ט.מ השקיעו במכלולי השלדה ובמפרט, יותר מאשר בבייבי-אדוונצ'רים אחרים: מלפנים יש מזלג הפוך של WP בקוטר 43 מדגם APEX, עם כיווני שיכוך כיווץ והחזרה, ומאחור יש זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של WP המתכוונן לעומס קפיץ ושיכוך החזרה. החישוקים יצוקים במידות "17, ועליהם מגיעים צמיגי TKC70 דו-שימושיים של קונטיננטל (דיאגונליים). הדיסק הקדמי בקוטר 320 מ"מ, עם קליפר רדיאלי, ויש מערכת ABS דו-ערוצית להטיה – כולל מצב 'שטח' שבו ה-ABS על הגלגל האחורי לא פעיל.

    ק.ט.מ 390 אדוונצ'ר
    ק.ט.מ 390 אדוונצ'ר

    גם מערכות האלקטרוניקה ברמה גבוהה יותר מאשר אצל המתחרים: יש מצערת חשמלית, ויש מערכת בקרת אחיזה MTC הניתנת לניתוק, זאת בנוסף כאמור למערכת ה-ABS. יש פנסי LED היקפיים – כולל בפנס הקדמי, ויש מסך TFT צבעוני, המוכר משאר דגמי ק.ט.מ, מציע שפע נתונים ומתממשק לטלפון הנייד, ומתופעל דרך הממשק המוכר של ק.ט.מ מבית המתגים השמאלי.

    העיצוב בהתאמה מלאה לדגמי האדוונצ'ר הגדולים של ק.ט.מ, ובעיקר ל-790 אדוונצ'ר. זה מתחיל בפנס הקדמי, דרך מיכל הדלק ועבודת הגוף, ועד לקצה הזנב. ניתן לאהוב את העיצוב וניתן שלא, אבל אין מחלוקת על כך שה-390 אדוונצ'ר בולט – בעיקר בצביעה הכתומה של אופנוע המבחן.

    אז אפשר לומר שה-390 אדוונצ'ר נכנס בעוצמות גבוהות לקטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים, ונותר לראות אם הוא פורע את הצ'קים שכתבו בק.ט.מ.

    פלטפורמת ה-390 דיוק
    פלטפורמת ה-390 דיוק

    ביצועים

    את מנוע הסינגל בנפח 375 סמ"ק אנחנו מכירים היטב מה-390 דיוק. זהו מנוע מצוין ויעיל, שמספק מומנט זמין כמעט בכל סל"ד, הספק נאה של 44 כ"ס, וגם מכלול תחושות של סינגל חזק ומודרני. כאן באדוונצ'ר הוא מושך יפה את האופנוע קדימה דרך כל ההילוכים, ומביא את ה-390 אדוונצ'ר למהירות סופית הגבוהה מ-170 קמ"ש בקו ישר. בהחלט מכובד לנפח.

    אבל היתרון של המנוע הזה הוא לא בקצה הסקאלה, אלא כאמור במומנט הזמין, שמאפשר לצאת מפניות בדרייב טוב והחלטי. הוא גם זריז, המנוע הזה, ועולה בסל"ד היטב – למרות תקנות זיהום האוויר שקצת חונקות אותו.

    ההפתעה הגדולה מגיעה דווקא בסעיפי ההתנהגות. בק.ט.מ השקיעו במערכת בולמים איכותית יותר ביחס למקובל לסגמנט. זה לא רק אפשרויות הכוונון, אלא בעיקר ההידראוליקה, שעובדת היטב ועוזרת לשמור על יציבות האופנוע. מערכת הבולמים קשיחה – אך לא קשיחה מדי – והיא יודעת לספוג כוחות גדולים יחסית ובמקביל לשמור על אופנוע מאוזן ויציב.

    ההיגוי מצוין, ובכבישים מפותלים ה-390 אדוונצ'ר מספק המון הנאה – גם בזכות הגאומטריה המוצלחת ומערכת המתלים הטובה, וגם בזכות המנוע המהנה. ה-390 אדוונצ'ר, אגב, מוכיח בפעם המי-יודע-כמה שחישוקי "19 ו-"17 לאופנועי אדוונצ'ר רב-תכליתיים הם המידות שמאפשרות את טווח השימושים הרחב ביותר – מצד אחד יכולות כביש טובות, עם היגוי מדויק, אחיזה טובה ופידבק מספק, ומצד שני גם יכולות שטח מסוימות וספיגה טובה בזכות החתך הגבוה של הצמיגים.

    ביצועי כביש מצוינים!
    ביצועי כביש מצוינים!

    חלק מההתנהגות הדינמית הטובה של ה-390 אדוונצ'ר נובע מהמשקל הנמוך, שנובע מצידו ממנוע הסינגל הקומפקטי. תחושת המשקל הנמוך מורגשת בכל שלב ברכיבה, והיא באה לידי ביטוי בעיקר בכבישים מפותלים וברכיבת שטח, שבהם מזיזים את האופנוע מצד לצד, והרבה.

    בשטח ה-390 אדוונצ'ר עושה עבודה מעולה, וזה אחד המקומות שיותר הופתענו ממנו. ראשית נציין שזהו לא אופנוע שטח והוא רחוק שנות אור מאופנועי אנדורו. עוד נציין שעם חישוקים יצוקים, כאמור בקוטר "19 ו-"17, לא הגענו עם ציפיות גבוהות, וזו הסיבה העיקרית שהופתענו. השילוב של משקל נמוך, מערכת מתלים טובה וגאומטריה יעילה מאפשרים ל-390 אדוונצ'ר לזוז מהר בשטח, גם כאשר השבילים לא חלקים ומכילים מכשולים קטנים כאלה ואחרים. שינויי הכיוון מתבצעים בקלות, והמתלים סופגים את בעיות הקרקע – לרוב ללא דרמות – תוך שהם שומרים על יציבות ומספקים תחושת ביטחון. מעולה! מרווח הגחון והמשקל הנמוך יאפשרו להיכנס גם למקומות טכניים יותר, אבל חשוב לזכור שה-390 אדוונצ'ר לא באמת מיועד לשטחים טכניים.

    בסך הכל הק.ט.מ 390 אדוונצ'ר מספק חבילת ביצועים טובה, עם מנוע חזק וגמיש, מערכת מתלים טובה ואיכותית ביחס לקטגוריה, עם משקל נמוך ועם התנהגות טובה מאוד – בכביש ובשטח.

    וגם בשטח הוא טוב מאוד
    וגם בשטח הוא טוב מאוד

    איך זה מרגיש?

    תנוחת הרכיבה ב-390 אדוונצ'ר זקופה לחלוטין, והידיים נשלחות קדימה לעבר הכידון השטוח והרחב. התנוחה הזו מאפשרת שליטה גבוהה – גם על האופנוע וגם על התנועה. המושב רחב ונוח למדי – גם לאורך זמן – וכך גם מושב המורכב. גובה המושב עומד על 855 מ"מ סבירים, ולמרות הנתון הגבוה – האופנוע לא גבוה מדי וניתן להגיע אל הקרקע בקלות עם רגל בטוחה ואפילו שתיים.

    שיוט נינוח מתבצע על 130-120 קמ"ש, ובמהירות הזו יש מספיק רזרבות של כוח כדי לצאת לעקיפות. מיגון הרוח, לעומת זאת, לוקה בחסר ומסיט את הרוח ישירות אל קסדת הרוכב. המשקף הקדמי אמנם מתכוונן ל-2 מצבים, אולם הכוונון מתבצע בפירוק המשקף על-ידי בורג, ובכל מקרה במהלך המבחן היינו על המצב הגבוה. אנחנו מבינים את הפשרה שבין משקף גדול שיגן מפני רוח לבין משקף קצר שיאפשר יותר תזוזה ברכיבת שטח, אולם בכל זאת היינו מעדיפים פה יותר מיגון רוח.

    בתוך העיר המצב מצוין. ה-390 אדוונצ'ר נשלט וקל לרכיבה, וזווית הצידוד של הכידון בשילוב המשקל הנמוך ותנוחת הרכיבה השולטת מאפשרים השתחלויות קלות בתוך התנועה וכלי זריז מאוד במרחב האורבני. גם זה יתרון גדול של ה-390 אדוונצ'ר.

    תנוחה זקופה ונוחה - גם לאורך זמן
    תנוחה זקופה ונוחה – גם לאורך זמן

    הק.ט.מ 390 אדוונצ'ר נותן תחושה של אופנוע מהודק ומהוקצע. לק.ט.מ יש ניסיון של יותר מ-6 שנים על הפלטפורמה הזו, וזה בא לידי ביטוי במכלול התחושות האיכותי שהאדוונצ'ר הקטן מספק. גם הגימור ברמה טובה בסך הכל, וניכר שהשקיעו פה במכלולים יותר מאשר ב-390 דיוק. זה לא רק מערכות האלקטרוניקה, אלא גם כאמור מכלולי השלדה כמו מערכת המתלים, אבל גם האבזור הרב. כך למשל יש מגן גחון ומגני ידיים סגורים כסטנדרט, יש שקע 12V מעל למסך ה-TFT, יש ידיות אחיזה למורכב, וכן רגליות רוכב איכותיות שהגיעו מדגמי האנדורו של ק.ט.מ ומנופי בלם וקלאץ' מתכווננים. בהחלט מכובד כשמדברים על בייבי-אדוונצ'ר.

    עוד מילה טובה מגיעה לק.ט.מ על ההשקעה במערכות האלקטרוניקה – שגם הן קליק או שניים מעל המקובל בקטגוריה. אם זה ה-ABS (מסוג M9.1 של בוש – להטיה), שמאפשר גם ניתוק של הגלגל האחורי לצורך רכיבת שטח, בקרת האחיזה הניתנת לניתוק – גם כן לצורך רכיבת שטח, פנסי ה-LED המודרניים, וכמובן מסך ה-TFT שמגיע ב-390 דיוק כבר מ-2017, ומתממשק לטלפון הנייד. אנחנו ב-2020, וגם לכלים קטנים מגיעות מערכות אלקטרוניקה מודרניות ומתקדמות – בטח ובטח כשזה לא על חשבון מערכות מכאניות כמו מתלים. מצוין!

    לסיום הפרק נציין שתצרוכת הדלק הממוצעת במהלך המבחן (האינטנסיבי) עמדה על 22 ק"מ/ל', ועם מיכל בנפח של 14.5 ל' ניתן להגיע בקלות ל-300 ק"מ ויותר בין תדלוקים. גם זה בהחלט מכובד.

    סמן ימני בקטגוריה
    סמן ימני בקטגוריה

    סיכום ועלויות

    בק.ט.מ נכנסו אמנם באיחור לקטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים, אבל המוצר הסופי בהחלט מצוין ומהווה סמן ימני בקטגוריה – גם מבחינת אבזור ואלקטרוניקה, גם מבחינת התנהגות דינמית, אבל גם העיצוב הרדיקלי ויוצא הדופן תורם לכך.

    הק.ט.מ 390 אדוונצ'ר הוא בייבי-אדוונצ'ר מצוין, המציע יכולות כביש ושטח גבוהות בזכות מנוע חזק וגמיש, בזכות גאומטריה נכונה ובזכות מערכת מתלים איכותית – הטובה ביותר בקטגוריה. הוא גם נוח לרכיבה ארוכה, הוא מגובה במערכות אלקטרוניקה המתקדמות ביותר בסגמנט הלקוחות מאופנועים גדולים ויקרים יותר. האבזור גם הוא מכובד, וכאמור מעל למקובל בקטגוריה. ואחרי הכל, הק.ט.מ 390 אדוונצ'ר הוא גם כלי ידידותי ונעים לרכיבה.

    במחיר של 40 אלף ש"ח, הק.ט.מ מתמקם כ-2,000 ש"ח מתחת לב.מ.וו G310GS, במחיר דומה מאוד להונדה CRF250 ראלי, והוא יקר יותר בכ-3,000 ש"ח מהקוואסאקי וורסיס 300X. יחד עם זאת, ועוד לפני מבחן השוואתי, הוא מציע הרבה יותר – גם בכוח המנוע, גם באבזור המכאני וגם במערכות האלקטרוניקה.

    המחיר הזה הופך את הק.ט.מ 390 אדוונצ'ר לעסקה מעולה בסגמנט הבייבי-אדוונצ'רים – גם ביחס למתחרים, אבל גם אבסולוטית הוא אופנוע מצוין שעשוי לכבוש נתח נכבד מהסגמנט הפופולרי הזה. אהבנו.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 530 ש"ח
    • 7,500 ק"מ – 821 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 1,348 ש"ח
    • 22,500 ק"מ – 821 ש"ח
    • 30,000 ק"מ – 1,348 ש"ח
    • סה"כ ל-30,000 ק"מ – 4,868 ש"ח

  • מקסי-סקוטר או קטנוע קונבנציונלי?

    מקסי-סקוטר או קטנוע קונבנציונלי?

    בוחנים: אורי ארגמן ונמרוד ארמן; צילום: עמרי גוטמן

    קטנוע קונבנציונלי גדול או מקסי-סקוטר? מה בדיוק ההבדלים ביניהם ולמה ולמי כל אחד מהם מיועד? עם התרחבות סגמנט המקסי-סקוטרים והשיפור המשמעותי בקטנועים הגדולים הקונבנציונליים, מן הראוי לעמת מקסי-סקוטר מייצג מול קטנוע קונבנציונלי מייצג, על-מנת לעמוד על ההבדלים. כדי לעשות את זה, בחרנו את הקימקו AK550 כנציג המקסי-סקוטרים ואת הקימקו אקסייטינג 400S כנציג הקטנועים הקונבנציונליים. שניהם דומים מאוד כלפי חוץ, אולם כל אחד מהם בנוי אחרת לחלוטין, ולכן יש גם הבדלים מהותיים ברכיבה, בביצועים ובמכלול התחושות ביניהם. בואו נצא לדרך.

    מימין: AK550; משמאל: אקסייטינג 400S
    מימין: AK550; משמאל: אקסייטינג 400S

    הקימקו AK550 נולד לפני כשלוש שנים, והוא הניסיון הראשון – והמוצלח – של קימקו להיכנס לתחום המקסי-סקוטרים. כמו למתחריו – ימאהה טימקס 530 ו-560, ב.מ.וו C650 ספורט, הונדה אינטגרה 750, ובמידה מסוימת גם סאן-יאנג TL500 – יש לקימקו AK550 המון מאפיינים של אופנוע: מנוע טווין מקבילי גדול שיושב במרכזה של שלדת יהלום בשרנית וקשיחה, מזלג הפוך ספורטיבי מלפנים המחובר לצמד משולשים זוג משולשים, זרוע אחורית עם בולם יחיד, ורצועת הינע או שרשרת הינע – שמעבירה את הכוח מהמנוע והתמסורת, שכאמור יושבים במרכז השלדה, אל הגלגל האחורי. חלוקת המשקל בים הגלגלים מאוזנת, ויש מכלולי שלדה איכותיים למדי. כמו יתר המקסי-סקוטרים הוא מספק התנהגות כביש ברמה מעל לקטנוע רגיל, המון כוח ואיכות – למי שיכול לשלם את המחיר. המקסי-סקוטרים הם הקטנועים הכי קרובים לאופנועים, והם עולים בהתאם. הקימקו AK550 נבחן פה בעבר ביחד ולחוד, וזכה לביקורות טובות מאוד.

    הקימקו אקסייטינג 400S הוא קטנוע בכל רמ"ח איבריו. הוא אמנם קטנוע גדול, אך עוד לא גדלנוע כמו קטנועי ה-600 פלוס שכיום אף אחד מהם לא מיובא לארץ. סגמנט הקטנועים הגדולים בארץ נע סביב ה-400 סמ"ק, ובו נמצאים מתחריו של האקסייטינג 400S – הימאהה איקסמקס 400 והסוזוקי בורגמן 400. אלו קטנועים גדולים, נוחים ובעלי יכולת ספורטיבית יחסית לרוב הקטנועים, כך אפשר לכנות אותם קטנועי ספורט-תיור. גם האקסייטינג 400S נבחן כאן יותר מפעם בעבר, ואהבנו אותו מאוד. אבל הוא עדיין קטנוע סטנדרטי, כלומר במבנה קונבנציונלי של שלדת צינורות פלדה, ויחידת מנוע-וריאטור שמשמשת כמתלה אחורי ומחוברת לשלדה עם ציר מלפנים ועם בולם או צמד בולמים מאחור. המבנה הזה הוא בעל משקל בלתי-מוקפץ גבוה, בעל חלוקת משקל לא מאוזנת בין הגלגלים, והוא מוגבל בספיגה ובאחיזת הכלי. מאידך, המבנה הזה זול משמעותית ממבנה של מקסי-סקוטרים.

    כאן מגיעה אותנו לשאלה – למי מיועד כל סגמנט? אם קטנוע גדול מספיק טוב לרכיבות ארוכות כמו גם נסיעות כיף ספורטיביות, למה צריך מקסי-סקוטר? האם היתרון היחידי הוא רק עוד יותר כוח? מה ההצדקה להוספת 50%-100% על מחירו של קטנוע מצוין בשביל לעלות לסגמנט המקסי-סקוטרים? מה הערך המוסף? דרך צמד הקימקואים אנחנו באים לענות על השאלות.

    מה עדיף למי?
    מה עדיף למי?

    ביצועים

    יצאנו לכבישים המפותלים של הרי ירושלים ובחרנו לנו מסלול באורך של כארבעה עשר קילומטרים, במטרה לחזור עליו מספר פעמים, להחליף בין שני הכלים ולעמוד על ההבדלים ביניהם תחת עומסים גבוהים. את המקצה הראשון הוביל נמרוד על ה-AK550, ואני מאחוריו על האקסייטינג.

    האקסייטינג 400S חזק וחד וקל להיגוי, והוא יציב גם במהירות גבוהה. כשהכביש מתעקל קל להטות אותו, וגם בפניות מהירות ומשובשות הוא שומר על קו למרות שהמתלים קשים ומעט מקפיצים את הכלי ואת הרוכב. הבלמים מספקים כוח עצירה מעולה והמון רגש. סחיטת ידיות הבלימה שותלת את האקסייטינג במקום, ומערכת ה-ABS טובה ולא מורגשת. אמנם הפער ביני לבין נמרוד על ה-AK הלך וגדל עד שנימי נעלם באחת הפניות, אך לא הופתעתי ולא נפגעתי. מעבר לזה שהוא רוכב על קטנוע יותר גדול וחזק, הוא גם רוכב יותר גדול וחזק – רוכב ספורטיבי יותר מהיר ממני עם ניסיון על מסלול ואופנועי ספורט. האשמתי את עצמי ולא את האקסייטינג.

    חזרנו על המסלול לאחר שהחלפנו כלים. נמרוד עדיין רכב בראש, אך כעת ציפיתי שהפער יהיה יותר קטן אם כי עדיין יהיה קיים. למרבה הפלא מצאתי את עצמי צמוד לגלגל האחורי של נמרוד. רק ברכיבה על ה-AK550 הבנתי כמה כל מה שכתוב בפסקה הקודמת על האקסייטינג מוגזם. "האקסייטינג 400S חזק", נכון, אבל ה-AK חזק הרבה יותר – ובכל מצב. למשל בפתיחה או בתאוצת ביניים בעלייה ארוכה, ה-AK חזק משמעותית מאחיו הקטן. לא רק שיש לו 150 סמ"ק ו-18 כ"ס נוספים, יש לו גם צילינדר נוסף, מה שנותן אופי שונה לגמרי למנוע.

    ביצועים - ראש בראש
    ביצועים – ראש בראש

    האקסייטינג "חד וקל להיגוי", נכון, אבל יחסית לקטנוע קונבנציונלי. לעומת זאת, ה-AK מחבר לך את הגלגל הקדמי ליד ומאפשר לפנות כאילו הקטנוע רוכב על מסילת רכבת שנסללת לפניו לפי פקודות ההיגוי של הרוכב. ההבדל מורגש בין קטנוע בעל מבנה מסורתי לבין המקסי-סקוטר עם צמד משולשי ההיגוי, שלא לדבר על המזלג ההפוך הבשרני, וכמובן חלוקת המשקל המאוזנת 50/50. "הבלמים מספקים כוח עצירה מעולה והמון רגש", כן, אבל קצת הצחקתי את ה-AK… הבלימה בו הרבה יותר אגרסיבית ומדויקת, ומאפשרת להתחיל לבלום מאוחר יותר ועדיין להיכנס להטיה לאחר ההאטה ביציבות גבוהה יותר.

    הפעם נמרוד לא נעלם. נצמדתי לגלגל האחורי שלו, ובישורת אף יכולתי לעקוף אותו (אם כי אני מודה שהוא גם לא נעלם מאחור ונשאר צמוד אליי. רוכב רוכב). חזרנו על הפס מספר פעמים, מחליפים בין הכלים, כשכל רכיבה נמדדת ומתועדת. המהירות הסופית שנרשמה לשני הקטנועים הייתה כמעט זהה, ומוגבלת בגלל תנאי הכביש, אך ל-AK היו בלימות עוצמתיות יותר ב-25% ותאוצות מהירות יותר בכמעט 50% מהאקסייטינג 400. גם זוויות ההטיה השתפרו ב-10% לכל הרוכב. אבל כל התיעוד הזה היה חותמת גומי למה שכבר ידענו: ברכיבה ספורטיבית וטכנית, מבחינת התנהגות כביש, בלימה, מנוע ומתלים – ה-AK550 הוא המנצח, ובגדול.

    התחלנו את החלק הזה של המבחן בהרי ירושלים, אבל המבחן עצמו התחיל בתל-אביב, ולהרים הגענו ברכיבה על כביש מספר אחת. בנסיעה מנהלתית בכביש מהיר הפערים מצטמצמים. שני הכלים מספיק מהירים בכדי להשאיר את התנועה מאחור, ושניהם מספקים נסיעה נוחה ובטוחה. ה-AK550 יכול לפתוח פער מהאקסייטינג 400S, אבל זה כבר מביא אותו למהירויות של שלילה מנהלתית וזימון לבית המשפט לתעבורה. לתחום של עד 1,500 ש"ח קנס ועשר נקודות גם האקסייטינג 400S יכול להגיע, אך גם זה מיותר ובפועל רכבנו זה לצד זה. כל עוד לא לוחצים עליהם, ההבדלים ביניהם לא מתגלים ושניהם משייטים בהנאה ובקלות מעל לקצב של שאר התנועה בכביש.

    האקסייטינג טוב מאוד, אבל ה-AK מצטיין בהתנהגות
    האקסייטינג טוב מאוד, אבל ה-AK מצטיין בהתנהגות

    איך זה מרגיש?

    שני הכלים נראים ספורטיביים, שניהם נראים מצוין, ולמעשה הם מאוד דומים. במבט ראשון רבים יחשבו שאין ביניהם הבדל רב, אבל בעלי עין מיומנת יבחינו כי ב-AK550 קפיץ הבולם האחורי כמעט מאוזן ומתחתיו רצועת הינע, לעומת זוג בולמים ותיבת וריאטור סטנדרטיים באקסייטינג 400S. לאקסייטינג יש כידון מוגבה ועליו ממוקמות המראות, לעומת כידון שטוח וחסר מראות ב-AK (אך יש אפשרות להעביר אותן אליו). למרות ההבדלים הרבים – הסגנון, השפה העיצובית והגודל של שניהם דומים, וקשה לנחש מי הוא מי.

    תנוחת הרכיבה עליהם, לעומת זאת, מסגירה מיד את ההבדל. הרוכב ממוקם על האקסייטינג 400S גבוה ובתנוחה נייטרלית, בשעה שה-AK550 נמוך יותר ויוצר רכינה קדימה לעבר הכידון. שניהם מרווחים ונוחים, אך באקסייטינג מדרס הרגליים נמשך אחורה ומאפשר יותר גיוון בתנוחת הרכיבה, פרט לשליחת הרגליים לפנים ששניהם מאפשרים. המראות באקסייטינג ממוקמות על הכידון, מספקות שדה ראייה טוב יותר, וגם קלות יותר לכוונון מהמראות של ה-AK הממוקמות הרחק מלפנים על הפיירינג. המושבים של שניהם מצוינים. של האקסייטינג רך יותר וצר יותר, ואילו של ה-AK רחב וקשיח יותר, והוא היה לנו נוח יותר לאורך זמן. לשניהם משקף רוח מצוין, אך זה של האקסייטינג גם מתכוונן. בשורה התחתונה, שניהם יתאימו לנסיעות תיור ארוכות, וכל העדפה ביניהם תהיה על בסיס אישי.

    גם מבחינת אבזור אין מנצח ברור. לשניהם תא מטען מכובד מתחת למושב, שני תאי כפפות ולוח שעונים משוכלל הכולל את מערכת ה-Noodoe של קימקו, פנסי LED וגימור ברמה גבוהה. לאקסייטינג יש כאמור משקף מתכוונן, אך ל-AK יש מפתח קרבה וידיות מחוממות, כך שיש לו יתרון קל – אך ניכר שההפרש הכספי ביניהם לא הושקע באבזור אלא במכלולי השלדה והמנוע.

    אבל כל אחד מתאים לרוכב אחר
    אבל כל אחד מתאים לרוכב אחר

    סיכום ועלויות

    שני הכלים שכאן במבחן מצוינים, והם יעמדו בכל משימה, בין אם נסיעת כיף או טיול בשניים, כמו גם נסיעות יום-יומיות וסידורים בעיר. אהבנו את האקסייטינג 400S, אבל במעבר הלוך ושוב בינו לבין ה-AK550 הוא נותר מאחור. נכון, יש לו כמה יתרונות כמו תנוחת רכיבה יותר רגועה ומרווחת, אבל מבין שני הכלים הוא היחיד שבאמת קטנוע. ה-AK550 חד יותר, חזק יותר, כיפי יותר ובעיקר – יותר קרוב לאופנוע.

    אך למרות העליונות של ה-AK550, הוא לא יהיה המנצח עבור כל רוכב, שכן מחיר הקנייה גבוה משמעותית. יש תמורה למחיר, זה נכון, אך בכל זאת ההפרש גדול ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו או צריך את מה שה-AK נותן.

    אז אפשר לסכם שמי שיש לו יותר כסף יקנה מקסי-סקוטר ומי שיש לו קצת פחות יסתפק בקטנוע גדול? ובכן, התשובה אינה כל כך פשוטה. למעשה, אפילו אם מחיר הקנייה יהיה זהה, דבר שיקרה כבר בשנה הבאה כשקימקו AK550 מודל 2017 יעלה כמו קימקו אקסייטינג 400S מודל 2021 – עדיין המנצח אינו חד משמעי. אם למשל קונה פוטנציאלי מתלבט בין מקסי-סקוטר בן חמש לבין קטנוע גדול קונבנציונלי אך חדש מהיבואן, הבחירה תהיה תלויה ברוכב עצמו ובמה הוא באמת מחפש.

    למרות הבדלי הביצועים ביניהם, ברוב המצבים היום-יומיים הפער אינו גדול. אם אינכם רוכבים בכביש טכני ומפותל – האקסייטינג 400S לא נשאר הרחק מאחור. לא ביכולות ולא תרתי-משמע: גם בנסיעות ארוכות בכבישים מהירים ה-AK550 לא ייעלם לו מעבר לאופק. למעשה, לחיסרון של האקסייטינג יש גם יתרון למי שלא רוצה לאבד את רישיון הנהיגה שלו. ה-AK550 יותר חזק ומהיר, והתנוחה וה-DNA הספורטיביים שלו גוררים את הרוכב למחוזות שראוי לשמרם לכבישים ריקים בשבת בבוקר ולא לנסיעה שגרתית על דרך ראשית באמצע היום. אין סכנה להיגרר למלחמות אגו עם רוכבי מקסי-סקוטר אחרים, ובאופן כללי יותר קל להישאר רגועים עם האקסייטינג 400.

    את מי אנחנו בוחרים?
    את מי אנחנו בוחרים?

    מקסי-סקוטר כמו הקימקו AK550 יתאים לרוכב שמחפש אופנוע, אך רוצה את הנוחות של קטנוע אוטומטי ותא מטען גדול. לרוכב שרכיבה ספורטיבית היא בשבילו העיקר, אבל מעדיף שימושיות של קטנוע ביום-יום. המקסי-סקוטר יתאים גם לרוכב שרוצה להיראות ספורטיבי, זה שרוצה לרכב על כלי סקסי עם הפוזה הספורטיבית המתאימה – בין אם הוא מממש אותה ובין אם לא. התנהגות ובטיחות גם הם שיקול, ואפילו מי שלא רוכב על הקצה ירגיש בהתנהגות העדיפה בכל פנייה, אך זה יהיה עבורו פחות קריטי. תאוצה טובה ובלמים מצוינים הופכים את המקסי-סקוטר לכלי מעט יותר בטוח, אבל היינו מקזזים את זה עם תוספת הסיכון שהוא יכול ליצור.

    קטנוע גדול אך סטנדרטי, כמו הקימקו אקסייטינג 400S, יתאים בראש ובראשונה לרוכב מוגבל בתקציב. למרות שזה לא חד-משמעי, בכל זאת אנו מניחים שרוכבים שכסף אינו שיקול עבורם – לא בקנייה ולא בתחזוקה – סביר שיבחרו במקסי-סקוטר, והשאר יסתפקו בקטנוע גדול. אך גם אם התקציב אינו מהווה בעיה, רוכב רגוע שאינו מתככן לנצל את היכולות של המקסי-סקוטר יעדיף קטנוע רגיל – למה לזרוק כסף אם אתה לא מתככן ליהנות מהערך המוסף של התוספת במחיר? גם מי שרוצה שהקטנוע שלו לא יגרור אותו לעשות שטויות ומלחמות אגו על הכביש ייתן לקטנוע גדול נקודות זכות. כך גם לרוכב שמחפש מעט פחות תשומת לב מהסביבה ודואג יותר לשמור עליה – עם מנוע יותר קטן וחסכוני. אם כך, קטנוע גדול יתאים יותר לרוכב פרקטי שמעדיף צרכנות נבונה וממילא אינו רוכב על הקצה.

    לשני הכלים יש את קהל היעד שלהם – אך ייתכנו חפיפות. מה לגבי רוכב מעט ספורטיבי שחשובה לו הפוזה, וגם אם יש לו את הסכום עבור שניהם הוא יודע שכסף לא גדל על העצים? זו אכן התלבטות. לשני הסגמנטים יש יתרונות משלהם ושני הכלים שבחנו – כל עוד לא משווים ביניהם ראש בראש – הם כלים מצוינים, כל אחד בסגמנט שלו. עבור רוכב כזה, רק נסיעת מבחן תמצא את הזוכה, ומה שלא ייבחר, עם כאלו אפשרויות הבחירה תהיה טובה.

    מפרטים טכניים

    [table id=159 /]

    עלויות טיפולים

    [table id=160 /]

  • רכיבה ראשונה: TM EN250 TSi דו-פעימתי

    רכיבה ראשונה: TM EN250 TSi דו-פעימתי

    בוחנים: אלעד גבאי ואלעד ששון; צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: מנוע דו-פעימתי חלק, חזק וגמיש, גל איזון, מערכת מתלים והתנהגות, משקל, ארגונומיה, מכלולים
    • חסרונות: צריך לפרק ברגים כדי להגיע למסנן האוויר, 5 הילוכים
    • שורה תחתונה: ב-TM מבצעים קפיצת מדרגה עצומה ומשחררים אופנוע אנדורו מעולה עם מנוע מוזרק חלק וגמיש ועם התנהגות דינמית מהטובות שיש
    • מחיר: 63,000 ש"ח
    • מתחרים: ק.ט.מ 250EXC TPI, הוסקוורנה TE250i, שרקו SE-R250, בטא 250RR
    • נתונים טכניים: מנוע דו-פעימתי, 249 סמ"ק, קוטר 66.4 מ"מ, מהלך 72.0 מ"מ, מערכת הזרקת דלק לתא המעבר, 2 מפות ניהול מנוע, הזרקת שמן לבית גל הארכובה, שסתום עלים V-FORCE, קירור נוזל, 5 הילוכים, קלאץ' הידראולי, שלדת קורות אלומיניום, מזלג טלסקופי הפוך של קאיאבה בקוטר 48 מ"מ עם קארטרידג' סגור וכיוונים מלאים, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של TM בעל כיוונים מלאים (אופציה לאוהלינס TTX FLOW), דיסק קדמי בקוטר 270 מ"מ עם קליפר צף ומשאבה של ברמבו, דיסק אחורי בקוטר 245 מ"מ עם קליפר ומשאבה של ניסין, מיכל דלק 8.7 ל', צמיגים 90/90-21, 140/80-18

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    את אופנועי האנדורו של TM Racing אנחנו מכירים כבר 8 שנים – מאז הגיעו ארצה. כשרכבנו עליהם בעבר התרשמנו בעיקר מההתנהגות הדינמית המעולה של האופנועים – 2 ו-4 פעימות. חברת הבוטיק מפזארו שבצפון איטליה, אשר מייצרת את האופנועים בעבודת יד, מייצרת את השלדות ואת המנועים, מחברת מכלולי איכות, ויוצרת מכונות סופר-איכותיות – כאמור בעלות התנהגות משובחת.

    בשנתיים האחרונות בקושי נמכרו כאן אופנועים של TM, כשהסיבה העיקרית היא תקנות זיהום האוויר, אשר מנעה את האפשרות למכור אופנועי אנדורו. אבל לשנת 2020 ב-TM מציגים ליין דגמי אנדורו שעומד כולו בתקנות זיהום האוויר המחמירות, כשהחידוש העיקרי הוא ליין דגמים דו-פעימתיים בנפחים 125, 144, 250 ו-300 סמ"ק בעלי מערכת הזרקת דלק אלקטרונית. קבלו את סדרת ה-TSi, כשהסנונית הראשונה שאותה נבחן היא ה-EN250 TSi – אופנוע האנדורו הדו-פעימתי בנפח 250 סמ"ק, נפח שאותו אנחנו מאוד אוהבים.

    לשנת 2020 דגמי האנדורו מקבלים מספר עדכונים. כך למשל יש רדיאטורים גדולים יותר ומעגל קירור יעיל יותר, הבולמים הקדמיים של קאיאבה קיבלו טיפול להורדת חיכוך פנימי, יש מגני מזלג חדשים וגרפיקה חדשה, ויש מסיכה קדמית חדשה עם פנס LED – לראשונה באופנועי אנדורו סדרתיים. יש גם מאותתי LED, אבל אותם כל הרוכשים בוודאי יורידו.

    ה-TM EN250 TSi החדש ל-2020
    ה-TM EN250 TSi החדש ל-2020

    אבל מעבר לשינויים האבולוציוניים של אופנועי אנדורו שמשתפרים בכל שנה, המהפכה הגדולה מתרחשת כאמור בסביבת המנוע. ראשית, המנוע מקבל גל איזון על-מנת להוריד ויברציות, וכן מערכת הזרקת דלק אלקטרונית אשר מזריקה דלק לתא המעבר (Transfer Port) שבין בית גל הארכובה לבין הצילינדר. יש גם הזרקת שמן אל גוף המצערת, וכן שיפורים בזרימת השמן אל גל הארכובה וארבעת המסבים שבמנוע התחתון.

    ב-TM מספקים את ה-EN250 TSi עם מתג על הכידון לבחירה בין 2 מפות ניהול מנוע – אגרסיבית יותר ורכה יותר – אולם יש אפשרות להתאים מפות ניהול מנוע אישיות לפי סגנון ואופי רכיבה, רום וטמפרטורה. בליגל, יבואני TM לישראל, מציינים שיש באמתחתם מספר מפות שפותחו כאן בישראל במיוחד לסגנון הרכיבה הישראלי. כך או כך, אנחנו רכבנו על האופנוע עם צמד המפות כפי שיצאו ממפעלי TM שבאיטליה.

    מה עוד? ובכן, ב-TM כמו ב-TM, יש הרבה מאוד מכלולי איכות. כך למשל יש חישוקים של EXCEL על נאבות מכורסמות מייצור עצמי, יש משולשים מכורסמים מייצור עצמי שלופתים בולמים הפוכים של קאיאבה מטיפוס קארטרידג' סגור, יש בולם אחורי איכותי של TM, גם הוא עם כיוונים מלאים, כשיש אופציה בתוספת תשלום לבולם אחורי של אוהלינס, יש בלמים של ברמבו מלפנים ושל ניסין מאחור, קלאץ' הידראולי של ברמבו, מערכת פליטה של HGS, ואפילו מצבר ליתיום קל. יש גם מגני ידיים פתוחים ומגן גחון שמגיעים כסטנדרט.

    דו-פעימתי עם הזרקת דלק וגל איזון
    דו-פעימתי עם הזרקת דלק וגל איזון

    ביצועים

    בואו נתחיל במנוע ובמערכת ההזרקה, שכן אלו המעניינים ביותר ב-EN250 TSi החדש. ראשית, גל האיזון הוא תוספת מבורכת. הוא מוריד משמעותית את הוויברציות ויוצר מנוע חלק ונעים לשימוש. אהבנו מאוד את תוספת גל האיזון הזה בדו-פעימתיים של ק.ט.מ והוסקוורנה, אנחנו אוהבים אותו כאן ב-TM, ואנחנו חושבים שהחברות שעדיין לא התקינו גל איזון במנועים הדו-פעימתיים שלהן נמצאות הרחק מאחור מבחינת התנהגות מנוע.

    שנית, מערכת ההזרקה, שעליה אפשר להגיד בפה מלא שב-TM ביצעו עבודה מעולה ושחררו לשוק מערכת הזרקה איכותית שעובדת היטב. תגובת המנוע טובה ומיידית, ללא השהיה, והכוח נבנה באופן הדרגתי. בסל"ד גבוה ה-EN250 TSi חזק מאוד, ואילו בסל"ד נמוך היה חסר לנו מעט כוח כדי להשתמש פחות בקלאץ', מה שעשוי להיות אופייני למנועי 250 סמ"ק דו-פעימתיים, אולם אין לנו ספק שמדובר בעניין של כיוון, וכי מפת ניהול מנוע מותאמת תחליק לחלוטין את התנהגות המנוע ותיצור מנוע לינארי לחלוטין. עדיין, מדובר במנוע חלק, נשלט וגמיש למדי, אשר מיישר קו עם המנועים המובילים שבקטגוריה ומאפשר גם רכיבה בהילוך אחד גבוה יותר ממה שצריך – יתרון גדול באקסטרים-אנדורו.

    מנוע מצוין עם הזרקת דלק איכותית
    מנוע מצוין עם הזרקת דלק איכותית

    כאמור, אחד המאפיינים המובהקים של דגמי TM לאורך השנים הוא ההתנהגות הדינמית המעולה, ולשמחתנו הרבה ה-EN250 TSi שומר על הסטנדרט הזה, ואף מביא כמה אלמנטים ייחודיים משל עצמו. מערכת המתלים מעולה, והיא לחלוטין מהטובות שפגשנו באופנועי אנדורו דו-פעימתיים. הפרונט של קאיאבה מטיפוס קארטרידג' סגור ידוע באיכויותיו הגבוהות, וכאן הוא מכוון ועובד מושלם. זה בא לידי ביטוי בספיגה מעולה שמצמידה את הגלגל הקדמי לקרקע, בין אם מדובר באימפקטים גדולים כמו נחיתות מקפיצות או מדרופים, ובמיוחד זה בא לידי ביטוי במכשולים קטנים על הדרך כמו קפלי קרקע, אבנים וסלעים קטנים, גזעים ועצים, וכל מכשולי הקרקע שהשטח מזמן באופן שוטף. יש גם המון פידבק ותחושה לרוכב, ומבחינתנו הפרונט הזה מקבל פה ציון מושלם. גם הבולם האחורי, מתוצרת עצמית של TM, עובד פה טוב מאוד ומתכתב היטב עם הפרונט המצוין. רכבנו על הבולמים במצבם המקורי, ולא הזדקקנו לכיוון כזה או אחר כדי לשפר ביצועים.

    מאפיין אחד עיקרי שבא לידי ביטוי בהתנהגות הדינמית של ה-EN250 TSi הוא ההצמדה של הגלגל הקדמי לקרקע. בדרך כלל אופנועי אנדורו דו-פעימתיים – בטח ובטח אירופאים – נותנים תחושה של פרונט קל. זה מצוין למשל לאקסטרים-אנדורו ולטיפוסים, אולם ההתנהגות הזו משרה פחות ביטחון במקומות שרוצים פרונט צמוד לקרקע כמו ספיישלים וסינגלים. כאן ב-TM התחושה שונה, והפרונט דבוק לקרקע ומספק ביטחון רב לרוכב בפניות ושינויי כיוון. יחד עם זאת, התחושה הזו לא ממש מפריעה לאנדורו אקסטרימי ורטיקלי, כמו שתוכלו לראות בווידאו ובתמונות. זהו מאפיין מעניין מאוד של ה-EN250 TSi, ולדעתנו זה אחד המאפיינים שיותר מבדילים אותו מהאופוזיציה הקשוחה. נגדיל ונאמר שמערכת הבולמים הזו עשויה להציל את הרוכב מחלק מהטעויות של עצמו. עד כדי כך היא מעולה.

    בסך הכל ה-EN250 TSi מספק חבילת ביצועים מעולה שמהווה קפיצת מדרגה גדולה מדגמים קודמים, בעזרת מנוע שעובר שדרוג עצום ועם התנהגות דינמית משובחת בעלת מערכת מתלים מעולה, תחושת ביטחון רבה ומערכת בלמים טובה.

    התנהגות מאוזנת ומערכת בולמים משובחת!
    התנהגות מאוזנת ומערכת בולמים משובחת!

    איך זה מרגיש?

    כמו כל דגמי האנדורו של TM היושבים על הפלטפורמה הזו, ה-EN250 TSi צר מאוד וקומפקטי יחסית. גובה המושב סטנדרטי למדי בקטגוריה, וגם המשקל סביר יחסית כשהתחושה דומה למה שמקובל בקטגוריה. את שני הנתונים הללו, אגב – גובה מושב ומשקל – ב-TM לא מפרסמים בדפי הנתונים. מה שכן מורגש זה ממד הרוחב הצר – גם באזור המושב, בישיבה ובעמידה, וגם באזור מיכל הדלק והכונסים. התזוזה על האופנוע לפנים ולאחור קלה מאוד, כשה-TM מספק לרוכב את כל האמצעים לזוז עם הגוף ולייצר אחיזה. הכידון שטוח ואיכותי למדי, והוא יושב על תושבת שאותה ניתן לסובב על-מנת לקרב או להרחיק את הכידון ולשנות את תנוחת הרכיבה. כך או כך, למי שמגיע מאופנועי האנדורו של ק.ט.מ או הוסקוורנה ייקח קצת זמן להתרגל לתנוחה הקרבית, אולם בסיום פרק ההסתגלות מגלים יתרונות עצומים בתנוחה קומפקטית וקרבית.

    השליטה על האופנוע קלה ואינטואיטיבית, כשנראה שב-TM עשו כברת דרך ארוכה והתקדמו מאוד על מנת להפוך את אופנועי האנדורו שלהם ממכונות אנדורו מקצועיות וקשוחות המיועדות לרייסרים – לאופנועי אנדורו שמצד אחד מקצועיים וביצועיסטיים, אך באותה נשימה גם ידידותיים וקלים לרכיבה. כך יוצא שה-EN250 TSi מאפשר לרוכב להביא את יכולותיו לידי ביטוי, ובקלות. כאופנוע שיבלה את זמנו באנדורו ארץ-ישראלי, ה-EN250 TSi מוצלח מאוד, ונותן תחושה מהודקת של אופנוע שלם ומגומר, ואנחנו אוהבים את זה מאוד. אנחנו אוהבים גם את תחושת היציבות הגבוהה שהוא מספק לרוכב, שכאמור מאפשרת לרכוב מהר ובטוח.

    קלות הרכיבה עליו נובעת בין היתר מהתנהגות המנוע המעולה, שכאמור באה לידי ביטוי בין היתר בזכות גל האיזון ומערכת ההזרקה. יש צמד מפות ניהול מנוע, כשהבחירה ביניהן מתבצעת ממתג שנמצא בבית המתגים השמאלי – גם תוך כדי רכיבה. במפה האגרסיבית מצאנו מנוע מתפרץ יותר, בעיקר בסל"ד גבוה, והיא מתאימה לרכיבות גז פתוח כמו דיונות או שבילים. במפה המעודנת יותר השתמשנו ברכיבת סינגלים ובסלעים, וכן בשעשועי אקסטרים-אנדורו שעשינו ביער. ההבדלים בין המפות לא דרמטיים, אולם בהחלט יש הבדל, כאמור בעיקר מנוע מעודן יותר ופחות מתפרץ בסל"ד גבוה במפה המעודנת, המצוינת לאנדורו ישראלי.

    אהבנו מאוד את האחסון של שמן המנוע בתוך שלדת האלומיניום של ה-EN250 TSi, דבר החוסך את הצורך במיכל חיצוני לשמן המנוע. על-פי TM, נפח המיכל כ-700 סמ"ק, כלומר יספיק לכמה וכמה מיכלי דלק, ופתח המילוי הקומפקטי מהווה גם הוא יתרון. עוד יתרון מהותי לרוכבי אנדורו הוא האפשרות להתניע עם רגלית ההתנעה כאשר המצבר ריק לחלוטין מאיזו סיבה שלא תהיה, ולא ניתן להתניע עם המתנע החשמלי. חיסרון שמצאנו הוא הקלאץ', שאמנם עובד היטב עם מערכת התפעול ההידראולית אבל עדיין קצת קשה מדי – בטח ביחס למתחרים.

    אופנוע אנדורו איכותי - קפיצת מדרגה ל-TM
    אופנוע אנדורו איכותי – קפיצת מדרגה ל-TM

    סיכום ועלויות

    ה-TM EN250 TSi הוא הפתעה מוחלטת מבחינתנו. האופנועים של TM תמיד היו בעלי התנהגות מעולה ומנועים חזקים, אולם הדו-פעימתי הזה, שנכנס לקטגוריית אנדורו רותחת בשוק הישראלי, מבצע קפיצת מדרגה עצומה. בראש ובראשונה המנוע, שעם מערכת הזרקה איכותית הוא קופץ לחזית הטכנולוגיה, הביצועים וההתנהגות של מנועי אנדורו דו-פעימתיים, כשהיתרון שלו על-פני מערכות ההזרקה של ק.ט.מ והוסקוורנה הוא האפשרות לכיוון אישי של מערכת ההזרקה ובניית מפות אישיות. גם גל האיזון המרסן את הוויברציות נותן לו יתרון על-פני מנועים ללא גל איזון.

    יתרון עצום נוסף הוא כאמור ההתנהגות הדינמית, שנובעת משלדה מאוזנת וממערכת מתלים מעולה. אלו כאמור מספקים לרוכב ביטחון רב – על השביל, בסינגל או באנדורו האקסטרימי יותר.

    עניין חשוב הוא כמובן חיבור החלקים יחד. כבר כתבנו לא פעם שלקחת חלקים יקרים ולחבר אותם יחד זו לא בעיה. החוכמה היא שהחלקים יעבדו יחד בהרמוניה, כמקשה אחת, וב-EN250 TSi זה בדיוק המצב, כשהאופנוע נותן תחושה מהודקת ומהוקצעת של אופנוע שלם ובנוי היטב, וגם הגימור איכותי למדי.

    במחיר של 63 אלף ש"ח, ה-EN250 TSi מתמקם במקום טוב במרכז טווח המחירים של המתחרים. כך למשל הק.ט.מ 250EXC TPI עולה 64,990 ש"ח לגרסה הרגילה ו-67,990 ש"ח לגרסת סיקסדייז, ההוסקוורנה TE250i עולה 66,215 ש"ח, ומלמטה יש את השרקו SE-R250 ואת הבטא 250RR שעולים 59,900 ו-59,985 ש"ח בהתאמה (גרסת הפקטורי של שרקו עולה 10,000 ש"ח יותר). עם מכלולי האיכות וטכנולוגיית ההזרקה שה-TM מביא איתו, יש לו בהחלט מה להציע אל מול המתחרים, והמחיר בהחלט תחרותי.

    שנת 2020 תהיה לדעתנו שנת הפריצה של TM בישראל, ועם ה-EN250 TSi המצוין – שכאמור מבצע קפיצה לחזית הטכנולוגיה והביצועים של אופנועי האנדורו הדו-פעימתיים – יחד עם אחיו הגדול בנפח 300 סמ"ק שיושב על פלטפורמה זהה, ל-TM יש סחורה מעולה להציע לרוכב האנדורו הישראלי. אהבנו, ואנחנו רוצים עוד.

  • רכיבה ראשונה: מוטוגוצי V85 TT אדוונצ'ר

    רכיבה ראשונה: מוטוגוצי V85 TT אדוונצ'ר

    צילום: ערן שלמה

    • יתרונות: עיצוב וייחודיות, התנהגות דינמית ויציבות, אלקטרוניקה ואבזור
    • חסרונות: הספק מנוע, מיגון רוח
    • שורה תחתונה: ה-V85 TT נכנס לקטגוריית האדוונצ'רים הבינוניים כשהוא שומר על האופי המיוחד של מוטוגוצי
    • מחיר: 86,000 ש"ח
    • מתחרים: ב.מ.וו F850GS, ק.ט.מ 790 אדוונצ'ר, ימאהה טנרה 700
    • נתונים טכניים: מנוע וי-טווין אורכי, 853 סמ"ק, 80 כ"ס ב-7,750 סל"ד, 8.15 קג"מ ב-5,000 סל"ד, 2 שסתומים לצילינדר (יניקה מטיטניום), הזרקת דלק עם מצערות חשמליות, קירור אוויר, 6 הילוכים, שלדת צינורות פלדה, מזלג טלסקופי הפוך בקוטר 41 מ"מ עם כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד וכיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, 2 דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים של ברמבו 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 260 מ"מ עם קליפר צף שתי בוכנות, מערכת ABS כולל מצב אנדורו, גובה מושב 830 מ"מ, משקל מלא 229 ק"ג, מיכל דלק 23 ל', צמיגים 110/70R19, 150/70R17
    • אבזור ואלקטרוניקה: מסך TFT, פנסי LED היקפיים, מצערות חשמליות עם 3 מצבי רכיבה (כביש, גשם, שטח), ABS כולל מצב אנדורו, בקרת שיוט, מגני ידיים, מגן גחון אלומיניום

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ה-V85 TT, שהוצג בסוף שנת 2018, הוא הדרך שבה מוטוגוצי האיטלקית תוקפת את קטגוריית האדוונצ'רים הכה פופולרית, ולמעשה הוא המחליף של הסטלביו שאותו אהבנו מאוד.

    אם שאלתם את עצמכם מה זה TT, אז התשובה היא ראשי תיבות של Tutto Terreno, ובעברית: כל-שטח. ואכן, ה-V85 TT מוגדר במוטוגוצי כאופנוע אנדורו. אוקי, לא אנדורו במובן שאנחנו מכירים, אלא הכוונה היא אופנוע אדוונצ'ר שיודע לזוז גם בשבילים ובשטח וגם בכביש. או במילים אחרות: אופנוע טיולים.

    בבסיסו מנוע חדש של מוטוגוצי, העומד בתקנות זיהום האוויר יורו 4, כשהמנוע הוא פיתוח של מנוע ה-V9. כאן בגרסת ה-V85 הוא מפיק 80 כ"ס ו-8.15 קג"מ מ-853 הסמ"ק. בגוצי כמו בגוצי, זהו מנוע אורכי (גל הארכובה לאורך המנוע), כשצמד הצילינדרים בתצורת V ובולטים מצדי האופנוע. כמיטב המסורת של מוטוגוצי, ההינע הסופי מתבצע באמצעות גל-הינע ולא באמצעות שרשרת הינע.

    למוטוגוצי V85 TT מכלולים איכותיים למדי כמו מזלג הפוך בקוטר 41 מ"מ מתכוונן לעומס קפיץ ושיכוך החזרה, בולם אחורי עם מיכל גז וכיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, ומערכת בלמים עם דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ וקליפרים רדיאליים של ברמבו. חישוקי השפיצים בקוטר "17 מאחור ו-"19 מלפנים, כיאה לאופנוע אדוונצ'ר שמיועד לכביש ולטיולים.

    למרות מראה הרטרו המובהק שלו, ה-V85 TT מציג לא מעט אלמנטים טכנולוגיים כמו מצערות חשמליות עם 3 מצבי רכיבה (כביש, גשם ושטח), מערכות בקרת אחיזה ו-ABS המותאמות למצב הרכיבה הנבחר, מסך TFT צבעוני המציג שפע נתונים, פנסי LED היקפיים, כולל בפנסים הראשיים, וכן תאורת יום.

    מוטוגוצי V85 TT - בגרסה רגילה וגרסת Evocative
    מוטוגוצי V85 TT – בגרסה רגילה וגרסת Evocative

    ביצועים

    המוטוגוצי V85 TT הוא לא אופנוע ביצועים, ולכן המינוח הנכון יותר יהיה 'יכולות', ויכולות אכן יש לו, ואפילו לא מעט. המנוע למשל, מפיק רק 80 כ"ס, וזה אכן מעט אבסולוטית וגם יחסית כש-80 כוחות הסוס יביאו את ה-V85 TT למהירות של קצת יותר מ-190 קמ"ש על מסך ה-TFT, אבל זה לחלוטין לא הסיפור. מה שמעניין פה זה המומנט והאופי.

    מנועו של ה-V85TT שופע מומנט החל מסל"ד נמוך, ביחס לנפח כמובן, ולכן הרכיבה רובה מתבצעת במהירויות מנוע נמוכות ובינוניות. שנית, זהו מנוע כבד ועצל, ואנחנו לא כותבים את זה כנקודת ביקורת פשוט כי זה מה שמייצר את האופי הכל כך מיוחד של מנועי מוטוגוצי, וגם כאן ב-V85 TT האופי הזה מתאים בול. פתיחת מצערת החלטית אמנם תעלה את הסל"ד, אבל בקצב של גוצי. בינתיים תהנו מהמומנט.

    נקודה חזקה של ה-V85 TT היא ההתנהגות הדינמית. יש כאן היגוי מעולה בזכות הכידון הרחב וגאומטריית ההיגוי, והוא מגיע יחד עם יציבות מרשימה בזכות בסיס הגלגלים. התוצאה היא מכונה מאוד מהנה בכבישים מפותלים – גם בזכות גלגלי ה-"19 וה-"17 שמגיעים במקור עם צמיגי המצלר טורנס בעלי חתך הכביש. גם הבלמים מצוינים, בעיקר הקדמיים, ומציעים נשיכה בשרנית עם עוצמה טובה מאוד.

    בשטח הוא בסדר גמור כל עוד הקרקע קשה ויציבה. אל תנסו להיכנס איתו לשבילים בוציים, בטח שלא עם הצמיגים המקוריים – את התוצאה של זה תוכלו לראות בתמונות. מאידך, כשהקרקע קשה הגוצי מתגלגל עליה מצוין, אפילו מהר, כשמערכת המתלים סופגת לא רע מכשולים קטנים על הקרקע ושומרת על יציבות – בעיקר כשהגז פתוח. אבל אחרי הכל זהו אופנוע אדוונצ'ר ששוקל כמעט 230 ק"ג, ולכן באופן טבעי יכולות השטח שלו מוגבלות, ומבחינתנו האפשרות להתגלגל על שבילי קרקע קשה זה די והותר.

    מהנה מאוד על הכביש
    מהנה מאוד על הכביש

    איך זה מרגיש?

    המוטוגוצי V85 TT הוא אופנוע מגניב בעל המון אופי והמון נוכחות. על המנוע כבר סיפרנו לכם, אבל נגיד שוב שזהו מנוע כבד ועצל שמספק המון אופי והמון חיוכים, למרות שהוא רחוק מאוד בביצועיו ממנועים מודרניים. הסאונד, אגב, ייחודי גם הוא, למרות מערכת הפליטה החנוקה, וגם הוויברציה הנעימה ייחודית למוטוגוצי. ליווינו עם ה-V85 TT את מרתון טבריה שהתקיים בתחילת ינואר, ולאחר המרוץ הרצים אמרו לנו שהם שמעו את הגוצי מגיע מאחור וזיהו שזה הוא ממרחק גדול. ה-V85 TT לקח את זה כמחמאה.

    מה שכן מודרני כאן אלו הבקרות האלקטרוניות, שכוללות 3 מצבי רכיבה. על הכביש השתמשנו במצב 'כביש', ובירידה לשטח העברנו למצב 'אנדורו' שמנתק את ה-ABS מהגלגל האחורי, משחרר מעט את בקרת האחיזה ומעדן את תגובות המנוע. אחלה לגמרי. אהבנו מאוד את פנסי ה-LED, שמספקים תאורה מעולה מצמד הפנסים הקדמיים העגולים, ואהבנו גם את פנס היום, אשר מגיע בצורת הלוגו של מוטוגוצי בתוך צמד הפנסים. יפה מאוד! מה עוד אהבנו? ובכן, את מסך ה-TFT הצבעוני, על אף שהוא מעט קטן. התפעול מבית המתגים השמאלי, וכן הממשק, זהים לשאר דגמי אפריליה, כך שהיה לנו קל להתחבר וללמוד, אם כי הממשק פשוט ונוח למשתמש. מה שפחות נוח זה מתג התפעול שנמצא על בית המתגים השמאלי.

    ה-V85 TT הוא אופנוע נוח. המושב רחב למדי ותומך היטב, ושהייה ארוכה על המושב אפשרית ולא מכאיבה. גם למורכבת איכות החיים גבוהה למדי. מיגון הרוח סביר בלבד, והוא מסיט את הרוח אל קסדת הרוכב. היינו רוצים מיגון רוח יעיל יותר, וזה אכן נמצא בקטלוג השיפורים של מוטוגוצי. בכל אופן, תנוחת הרכיבה זקופה ונוחה, ונקודה מעניינת היא שהמוטוגוצי V85 TT קטן יותר מאיך שהוא נראה מהצד או בתמונות, ומרגישים את זה מיד כשעולים על האופנוע. גובה המושב נמוך למדי ועומד על 830 מ"מ הגיוניים, כך שכל רוכב עשוי להגיע לקרקע בקלות, והגודל הכללי כאמור קומפקטי.

    כל אלו יוצרים אופנוע נעים מאוד לרכיבה – בין אם זה שיוט נינוח בכביש בין-עירוני על 150-130 קמ"ש, ובין אם זה רכיבה בכבישים מפותלים, או אפילו על שביל קרקע קשה כדי להגיע למקום מעניין בשטח – לבד או בזוג. גם בעיר הוא טוב מאוד – גם בזכות גובה המושב הידידותי והממדים הקומפקטיים למדי, אבל בעיקר בזכות זווית הצידוד המצוינת של הכידון, שמאפשרת השתחלות במקומות צרים ובין תנועה עומדת.

    מתגלגל טוב גם בשטח
    מתגלגל טוב גם בשטח

    סיכום ועלויות

    המוטוגוצי V85 TT הוא אופנוע מעניין, שכן מצד אחד הוא מגיע עם מסורת ומורשת עמוקים של החברה הצפון איטלקית שמקום מושבה במנדלו דל-לאריו, וזה מתבטא למשל באופי הייחודי של המנוע ושל האופנוע כולו, כל שהוא שומר על מכלול התחושות של מוטוגוצי. אבל מצד שני הוא מביא אלמנטים מודרניים לחלוטין כמו בקרות אלקטרוניות והתנהגות דינמית מעולה – במיוחד בכביש. מה שהופך את המוטוגוצי V85 TT לעוף מוזר ומעניין בשוק האדוונצ'רים הכל כך פופולרי.

    במחיר של 86 אלף ש"ח הוא אופציה ראויה למי שמחפש אדוונצ'ר נוח לטיולים וליום-יום, אבל לא רוצה להגיע לאדוונצ'רים הגדולים והיקרים.

    היינו רוצים עוד קצת הספק מנוע, וגם מיגון רוח טוב יותר, אבל השורה התחתונה היא שה-V85 TT מביא איתו רוח מעניינת ושונה, המון אופי, וגם יכולות טובות למדי כשמדובר על כלי תחבורה ליום-יום ולסופי שבוע. לדעתנו, אגב, הוא גם נראה מעולה, כך שמאוד אהבנו אותו.

    תודה לצלם המערכת אסף רחמים שהגיע עם ה-V85 TT הפרטי שלו כדי לעזור בצילומים!

  • רכיבה ראשונה: ב.מ.וו F900R בהשקה עולמית

    רכיבה ראשונה: ב.מ.וו F900R בהשקה עולמית

    • יתרונות: עיצוב וקונספט, אלקטרוניקה ואבזור, גמישות מנוע, התנהגות דינמית
    • חסרונות: מיגון רוח, נפח מיכל דלק
    • שורה תחתונה: ה-F900R הוא שדרוג עצום ביחס לקודמו, והוא מתחרה ראוי בקטגוריית הנייקדים הלוהטת
    • מחיר: טרם פורסם
    • מתחרים: ימאהה MT-09, קוואסאקי Z900, ק.ט.מ 790 דיוקאפריליה שיבר 900, דוקאטי מונסטר 821, הונדה CB650R, סוזוקי GSX-S750
    • נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 895 סמ"ק, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, קירור נוזל, מערכת הזרקה עם מצערות חשמליות ובקרת אחיזה, 2 מצבי ניהול מנוע (אופציה ל-4 מצבים), 105 כ"ס ב-8,500 סל"ד, 9.4 קג"מ ב-6,500 סל"ד, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק, שלדת פלדה במבנה מונוקוק עם מנוע גורם נושא עומס, מזלג טלסקופי הפוך בקוטר 43 מ"מ, מהלך 135 מ"מ, זרע אלומיניום עם בולם יחיד בעל כיוון עומס קפיץ הידראולי ושיכוך החזרה (אופציה ל-ESA), מהלך 142 מ"מ, צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים 4 בוכנות,דיסק אחורי בקוטר 265 מ"מ עם קליפר צף בוכנה בודדת, מערכת ABS להטיה, אורך 2,140 מ"מ, בסיס גלגלים 1,518 מ"מ, גובה מושב 815 מ"מ (אופציה: 770 עד 860 מ"מ), מיכל דלק 13 ל', משקל מלא 211 ק"ג, צמיגים 120/70ZR17, 180/55ZR17
    • אבזור ואלקטרוניקה: פנסי LED היקפיים, מסך TFT, פנסים קדמיים מתכווננים לפנייה, 4 מצבי רכיבה, בקרת אחיזה, בקרת יציבות MSR, בקרת בלימה, ABS להטיה, בולם אחורי מתכוונן חשמלית (עומס קפיץ ושיכוך החזרה), מפתח קרבה KEYLESS, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, בקרת שיוט, ידיות מחוממות, מגני ידיים, רגלית אמצע.

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    הב.מ.וו F900R הוצג בתערוכת מילאנו האחרונה יחד עם אחיו לפלטפורמה – ה-F900XR האדוונצ'ר-ספורט. הקונספט הוא של נייקד מודרני – רודסטר כפי שמכונה בב.מ.וו – עם עיצוב קרבי ומודרני שנוטש את הקונספט המשעמם למדי של האופנוע שאותו הוא מחליף, ה-F800R, ועובר לעיצוב מלהיב בקורלציה מלאה לרודסטר הגדול של ב.מ.וו – ה-R1250R (מבחן ל-R1200R – כאן).

    בבסיסו של ה-F900R נמצא מנוע הטווין המקבילי של ב.מ.וו מסדרת ה-F, שלאחרונה גדל מ-800 ל-850 סמ"ק, רק שכאן הוא גדל עוד קצת – ל-895 סמ"ק. עם הגדלת הנפח טיפסו גם המומנט וההספק, שכעת עומדים על כ-9.4 קג"מ ועל 105 כ"ס – שהם 10 כ"ס יותר מאשר של ה-F850GS למשל, אם כי כבר ב-4,500 סל"ד יש כמעט 9 קג"מ – מה שאומר מנוע גמיש למדי. זהו אמנם טווין מקבילי, אך הזווית שבין פיני הארכובה וסדר ההצתה עומדים על 270 ו-450 מעלות, מה שיוצר מנוע מעניין עם חספוס בסאונד ובתחושה.

    השלדה הראשית מבוססת על זו של ה-F850GS (גשר מפלדה), כשמלפנים יש מזלג הפוך ומאחור זרוע דו-צידית עם בולם יחיד, ויש אופציה מאחור למתלה החשמלי של ב.מ.וו – ESA עם מהלכים של אופנוע כביש שעומדים על 135 מ"מ מלפנים ו-142 מ"מ מאחור. שלדת הזנב – גם היא מפלדה – פריקה ומחוברת עם ברגים. מיכל הדלק, בנפח 13 ליטרים, עשוי מפלסטיק מרותך. הצמיגים במידות ספורטיביות של 120/70ZR17 מלפנים ו-180/55ZR17 מאחור. גובה המושב הסטנדרטי עומד על 815 מ"מ, אם כי ניתן להגביה או להנמיך את גובה המושב גם על ידי מושבים תחליפיים וגם על-ידי מערכת המתלים – מ-770 מ"מ ועד 860 מ"מ. המשקל המלא – 211 ק"ג כולל נוזלים ודלק.

    ה-F900R מציע כמות עצומה של מערכות אלקטרוניקה ובקרות, אולם חלקן מגיעות כאופציה בתשלום, והלקוח יכול לבחור אילו מערכות הוא רוצה באופנוע שהוא מזמין. לארץ ככל הנראה יגיעו 2 או 3 רמות אבזור של מערכות, כשבכולן הבקרות הבטיחותיות יגיעו במלואן וברמה הגבוהה ביותר. כך או כך, ה-F900R החדש, יחד עם אחיו ה-F900XR, מציעים בגרסה המאובזרת ביותר את כל המערכות שבב.מ.וו יודעים לספק על אופנועי היוקרה שלהם, וזה מרשים ביותר כשמדובר באופנועים מקטגוריית הביניים פלוס.

    ועם המנוע המשודרג, השלדה ומכלוליה, העיצוב היפהפה והמודרני וכמובן כמויות הבקרות והאלקטרוניקה – בב.מ.וו מכוונים לאחת הקטגוריות הלוהטות בעולם האופנועים, קטגוריית הנייקדים הבינוניים פלוס הכוללת את הימאהה MT-09 והקוואסאקי Z900 הסופר-פופולריים, אבל גם את ה-790 דיוק של ק.ט.מ, המונסטר 821 של דוקאטי, ה-GSX-S750 של סוזוקי והאפריליה שיבר 900, ובמידה מסוימת גם ההונדה CB650R.

    ב.מ.וו F900R
    ב.מ.וו F900R

    ביצועים

    על המנוע של ה-F900R כבר כתבנו במבחן של אחיו, ה-F900XR. הטווין המקבילי הוותיק של ב.מ.וו מקבל פה תוספת כוח משמעותית של 10 כ"ס, אבל הם לחלוטין לא מספרים את הסיפור, שכן העניין העיקרי פה הוא המומנט – או יותר נכון עקומת המומנט השטוחה. המומנט המקסימלי עומד אמנם על 9.4 קג"מ ב-6,500 סל"ד, אבל כבר ב-3,000 סל"ד מקבלים פה כמעט 8 קג"מ – מה שאומר שיש כוח זמין בכל סל"ד ומנוע סופר-גמיש. זה למעשה השיפור הגדול ביחס למנוע ה-850 של ה-GS, ובוודאי מנוע ה-800 הישן. ואכן, ברוב שלבי הרכיבה מצאנו את עצמנו נמצאים על הטווח שבין 3,000 ל-5,000 סל"ד, ושם היה לנו את כל הכוח שלו נדרשנו, כולל ליציאות חזקות מפניות – הדוקות או פתוחות.

    כשמאיצים חזק בקו ישר ומושכים את המנוע לסל"ד גבוה מקבלים תאוצה טובה למדי, אולם בשל גמישות המנוע אין באמת צורך להגיע לשם וניתן לרכוב על גלי המומנט. נציין שהגמישות הרבה של המנוע מאפשרת תצרוכת דלק מצוינת של כמעט 20 ק"מ/ל' בתנאי המבחן התובעניים. עוד נציין שגל הארכובה – בזווית וסדר הצתה של 270-450 מעלות – נותן חספוס נעים וגם סאונד מיוחד, אף על פי שתקנות יורו 5 – שבהן עומד ה-F900R – חונקות את מערכת הפליטה כמעט לחלוטין.

    אבל לא פחות חשובה מהמנוע היא ההתנהגות הדינמית, וגם כאן בב.מ.וו ביצעו קפיצת מדרגה עצומה ביחס לדגם היוצא. ראשית, ה-F900R הוא אופנוע סופר-זריז שמשנה כיוון כהרף עין ובקלות. בנוסף, הוא שומר על יציבות מרשימה, וזה נכון במיוחד ככל שהמהירות עולה. התוצאה של שני מאפיינים אלו היא מכונה שחובבת כבישים מפותלים וזורחת שם. מאפיין דומה מצאנו ב-F900XR, וזה לא מפתיע, שכן צמד הדגמים יושבים על פלטפורמה זהה.

    מערכת המתלים טובה למדי. הפרונט אינו מתכוונן, אולם הוא משלב לא רע ספורטיביות עם נוחות, ומאפשר ספיגת כוחות גדולים, וגם שילוב של כוחות כמו בלימה חזקה אל תוך פנייה. לכך תורמת גם העובדה שמדובר במזלג הפוך שמתעוות פתוח תחת בלימות חזקות ושילובי כוחות. מאחור רכבנו על הבולם החשמלי-אלקטרוני, שמציע כיוון עומס קפיץ חשמלי וכיוון שיכוך החזרה שגם משפיע על שיכוך הכיווץ. ברוב שלבי הרכיבה הקפדנו להיות על מצב Dynamic הקרבי יותר, אשר מאט את עבודת הבולם האחורי ומייצב את הזנב. ביציאה לכבישים הישרים והמהירים העברנו למצב Road וקיבלנו זנב סופג ונוח יותר.

    גם מערכת הבלמים מצוינת, והיא מציעה רגש ועוצמה טובים מאוד, וכן ידית בלם מתכווננת. ואחרי הכל אפשר לומר שהב.מ.וו F900R מציע חבילת ביצועים מכובדת מאוד בזכות מערכות מכאניות טובות למדי שבעיקר עובדות טוב ביחד ויוצרות מכאניקה שלמה ומהודקת. זהו השדרוג העצום ביחס לדגם היוצא, והוא הופך את ה-F900R כמתחרה ראוי מול האופוזיציה המצוינת. עד עכשיו ב.מ.וו לא היו שם, וכעם הם יורים את החץ ללב הקטגוריה.

    ביצועים מצוינים עם מנוע גמיש והתנהגות סופר-מהנה
    ביצועים מצוינים עם מנוע גמיש והתנהגות סופר-מהנה

    איך זה מרגיש?

    תנוחת הרכיבה ב-F900R נוחה למדי וגורמת לרוכב לרכון מעט קדימה כלפי הכידון הרחב, שמפשק מעט את זרועות הרוכב, אבל לא באופן מוגזם. בסך הכל תנוחת הרכיבה נוחה למדי, וגם אחרי כמה שעות על המושב המצב היה סביר לגמרי. יתרון נוסף בתנוחת הרכיבה הוא האפשרויות לזוז על האופנוע – גם קדימה אחורה וגם לצדדים – על אף שהוא אופנוע קומפקטי למדי. ה-F900R מגיע במקור ללא מיגון רוח, וגם המיני-משקף שמותקן מעל לפנס הקדמי לא באמת מסיט את הרוח – שמגיעה כולה לקסדה ולגוף הרוכב. היעדר מיגון הרוח מגביל את המהירות הנוחה לאורך זמן לסביב 150-140 קמ"ש, אולם המנוע יכול הרבה יותר.

    סביבת הרוכב איכותית למדי ומגיעה עם מסך ה-TFT ובתי המתגים המוכרים משאר דגמי ב.מ.וו, והיא גם קרבית – כאמור עם כידון נמוך ושטוח שמאחוריו מסך ה-TFT וזהו. כך יוצא שהרוכב רואה את המסך, ומיד אחריו את הכביש, מה שעוזר לתחושת הקרביות.

    הממשק החדש של ב.מ.וו לתפעול כל מערכות האלקטרוניקה, שאותו הכרנו בשנים האחרונות בדגמים אחרים של החברה, עבר בשלמותו גם ל-F900R, והוא נוח ואינטואיטיבי מתמיד. הממשק הזה כולל את הכפתורים והגלגלת שעל בית המתגים השמאלי, כשכל התפריטים והפונקציות מופיעים במסך ה-TFT הצבעוני – שכאמור גם אותו אנחנו מכירים משאר דגמי ב.מ.וו. אהבנו במיוחד את מצב הספורט במסך, שמציג – מלבד את הנתונים הרגילים – גם את זווית ההטיה ימינה ושמאלה, את עוצמת הבלימה ואת רמת ההתערבות של בקרת האחיזה.

    מלבד זה, הדגם עליו רכבנו בהשקה העולמית בספרד כלל את כל הבקרות וכל המערכות האלקטרוניקה שניתן לקבל עם ה-F900R. כך למשל, ישנם 4 מצבי ניהול אופנוע במקום 2, כשהתוספת היא של דינמיק (מצב ספורטיבי יותר במנוע, במתלה האחורי, בבקרת האחיזה וב-ABS), ודינמיק פרו שאותו הרוכב יכול לכוון כרצונו ולשמור בזיכרון. יש גם ABS ובקרת אחיזה מתקדמים – שניהם להטיה, ויש קוויקשיפטר לשני הכיוונים שעובד מצוין וחוסך את השימוש בקלאץ'. יש גם בקרת שיוט, שעשויה להיות שימושית למי שמבלה הרבה זמן בכבישים בין-עירוניים ישרים וארוכים, ויש חימום לידיות, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, מפתח קרבה KEYLESS, וכן פנסי LED היקפיים, כשהפנס הקדמי מתכוונן לפנייה ומפעיל פנס LED צידי שפותח את הפנייה כשהאופנוע עובר את ה-10 מעלות הטיה.

    חבילת האלקטרוניקה העשירה הזו מציבה את ה-F900R בקצה העליון וכסמן הימני בתחום הבקרות והאלקטרוניקה בסגמנט הנייקדים הבינוניים פלוס, ובפער גדול מהמתחרים. למעשה, חבילת האלקטרוניקה הזו כמעט זהה לזו שמגיעה בדגמים הגדולים והיקרים של ב.מ.וו, כמו ה-R1250R או R1250GS. זה כמובן עולה כסף ומייקר את האופנוע, ולכן בב.מ.וו מציעים חלק גדול ממערכות האלקטרוניקה כאופציה. לארץ יגיעו ככל הנראה 2 או 3 גרסאות ברמות שונות של אבזור ואלקטרוניקה, וכמובן ברמות מחיר שונות. בכל מקרה, היבואן המקומי לא יוותר על בקרות הבטיחות כמו בקרת אחיזה ו-ABS – שתיהן להטיה.

    מכוון אל לב קטגוריית הנייקדים הבינוניים פלוס
    מכוון אל לב קטגוריית הנייקדים הבינוניים פלוס

    סיכום ועלויות

    ה-F900R הוא אופנוע חשוב עבור ב.מ.וו, מפני שאיתו בב.מ.וו מכוונים ללב קטגוריית הנייקדים הבינוניים פלוס הלוהטת, שכאמור כוללת רבי-מכר גדולים ואיכותיים. עד עכשיו בב.מ.וו לא היו שם והם עשו את הדברים בדרך שלהם. כעת בב.מ.וו מורידים את הכפפות וכאמור יורים את החץ ללב הקטגוריה, כשהם עדיין עושים את זה בדרך שלהם – עם עיצוב רודסטרי אותנטי (ויפהפה לדעתנו) ואלקטרוניקה מהמתקדמות בעולם האופנועים, ובוודאי המתקדמת ביותר בסגמנט הזה.

    אבל חוץ מהעיצוב ומהבקרות והמערכות האלקטרוניות יש פה גם אופנוע מצוין, בעל מנוע גמיש, יעיל ושימושי, ועם התנהגות דינמית מעולה ומהנה. אופנוע שנותן תחושה מוצקה ומהודקת של שלמות, ושבו כל המערכות המכאניות עובדות יחד בסינרגיה. עם המאפיינים האלה, לב.מ.וו יש כלי איכותי בעל נתונים מרשימים מאוד לתקוף את הקטגוריה הלוהטת.

    שני אתגרים עומדים בפני ב.מ.וו בבואם להחדיר את ה-F900R המצוין לשוק האופנועים: הראשון הוא המחיר, שכן כדי להתמודד מול האופוזיציה החזקה והיעילה בב.מ.וו יצטרכו לתמחר את ה-F900R באגרסיביות כך שהמחיר יהיה תחרותי. להערכתנו, הגרסה המאובזרת ביותר של ה-F900R, הכוללת את כל המערכות והבקרות האפשריות, תעלה פחות מ-100 אלף ש"ח בישראל (מחיר רשמי יפורסם בשבועות הקרובים), כשהגרסה הפחות מאובזרת תעלה קרוב מאוד למתחרים מיפן ומאירופה. האתגר השני יהיה לשנות את דעת הקהל, ולשכנע רוכבים צעירים – שהם מרבית רוכבי הקטגוריה – שה-F900R מביא איתו רוח צעירה, רעננה ומודרנית. הוא אכן כזה לדעתנו, אולם האתגר הזה של ב.מ.וו הוא הגדול יותר.

    כך או כך, ה-F900R הוא אופנוע איכותי, מהנה ומעוצב, והוא נקודת ציון עבור ב.מ.וו, שמראה שהיא יכולה לשלב בין ביצועים, בין טכנולוגיה ובין עיצוב, ולעשות את זה בצורה מודרנית. אהבנו מאוד.

    הכותב היה אורח של חברת ב.מ.וו בהשקה העולמית בספרד.

  • רכיבה ראשונה: פיג'ו מטרופוליס 400

    רכיבה ראשונה: פיג'ו מטרופוליס 400

    צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: עיצוב, מנוע, תא מטען, נוחות, אבזור
    • חסרונות: התנהגות כביש, מחיר
    • שורה תחתונה: הכי קרוב שיש למכונית מנהלים
    • מחיר: 49,203 ש"ח
    • מתחרים: פיאג'ו MP3 300, פיאג'ו MP3 350 ופיאג'ו MP3 500
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 399 סמ"ק, קירור נוזל, 35.6 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, צמד דיסקים קדמיים 230 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, בולם קדמי הידראולי יחיד, צמד בולמים אחוריים הידראוליים מתכווננים, משקל מלא 265 ק"ג, בסיס גלגלים 1,500 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, מיכל דלק 13.5 ל', צמיגים קדמיים 110/70R13, צמיג אחורי 140/70R14

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    הקטנוע התלת-גלגלי של פיג'ו מתוכנן ומעוצב בצרפת, ושם הוא מיוצר החל מ-2011. ב-2017 המטרופוליס קיבל עדכון והתאמה לתקנות יורו 4, וזהו הדגם שנבחן כאן. המטרופוליס 400 הוא הקטנוע היקר ביותר בייבוא המחודש של קטנועי פיג'ו לישראל על-ידי ד.ל.ב מוטורספורט.

    המטרופוליס מעוצב ברוח רכבי הפנאי של פיג'ו – ה-2008 וה-5008 החדשים – ואף נצבע באותם הצבעים. הוא משווק כתחליף למכונית, ובאירופה יכול כל בעל רישיון נהיגה ברכב פרטי לרכוב על תלת-גלגלי ללא מבחן נוסף. בד.ל.ב מאמינים (וגם אנחנו מקווים) שהתקנה תאומץ בארץ בקרוב, אבל מבלי לגלוש לפוליטיקה – בלי ממשלה זה לא יקרה.

    גזרת התלת-גלגליים הגדולה בארץ מתחממת. המטרופוליס מצטרף לשלושת דגמי הפיאג'ו MP3 שנחתו כאן בשנה שעברה, ובקרוב צפוי להגיע מתחרה נוסף – ימאהה טריסיטי 300. נראה שהמטרופוליס 400 הוא עוף מעט שונה משאר התלת-גלגליים – עם מתלה קדמי ייחודי בעל בולם יחיד שלקוח מעולם המכוניות, והמון אבזור ושיק. עד כמה הוא שונה אם בכלל? בואו נבדוק.

    פיג'ו מטרופוליס 400
    פיג'ו מטרופוליס 400

    ביצועים

    בתחילת הרכיבה המנוע של המטרופוליס נתן לנו תחושה מעט אנמית, אבל זו הייתה תחושה מוטעית. התחלנו בנסיעה רגועה ובעדינות עם המצערת, ואמנם בסל"ד נמוך המנוע אינו חזק, אך בפתיחת מצערת מלאה מתגלה מנוע חזק שמושך יפה בכל מצב. המנוע חלק ושקט למדי (אולי גם זה הטעה אותנו בתחילה), והוא אחת מנקודות החוזקה של המטרופוליס. מפתיחות מרשימות שישאירו קטנועי 300 מאחור ועד למהירות מרבית מדודה של 140 קמ"ש המנוע תמיד מגיב יפה לפתיחת מצערת ומאפשר להסתדר ביעילות גם ברכיבה איטית בפקקים וגם בנסיעה מהירה בכביש מהיר.

    למרות גודלו, המטרופוליס נוח לרכיבה בפקקים ובתנועה אורבנית צפופה. המבנה הצר והמושב היחסית נמוך מאפשרים להשתחל בקלות בין טורי המכוניות. מעט יותר קשה להחליף מיקום לרוחב הנתיב שכן זווית ההיגוי מעט מגבילה, אך עדיין הוא מפתיע לטובה בתנועה העירונית. זווית ההיגוי המגבילה מורגשת יותר בכיכרות ובפניות הדוקות, שם היא מגבילה מעט את המהירות.

    המתלה הקדמי של המטרופוליס לקוח מעולם המכוניות. שני מתלי עצם-עצה כפולה מחוברים לציר מרכזי ובו בולם הידראולי יחיד. והוא אכן נותן לפעמים תחושה של מכונית. המתלה הפשוט עושה את עבודתו ומאפשר הטיה של הקטנוע והשארת שני הצמיגים על הכביש, אבל הוא אינו מבודד כל גלגל כמו במערכות מתלה של המתחרים. הדבר מתבטא בעיקר כשגלגל אחד פוגש מהמורה, וזה מורגש בצורה חריפה יותר בהטיה – אז צריך לתת תיקון קטן להיגוי כדי להחזיר את הקטנוע אל הקו. כמו במכונית. כל עוד אין לרוכב יומרות ספורטיביות אין הדבר מפריע, וגם כשזה קורה התיקון הוא קל ואין באמת אובדן שליטה. יכולת הספיגה של שני המתלים – הקדמי והאחורי – נאותה, ואיכות הנסיעה יותר מסבירה גם על כביש משובש. בסך הכל התנהגות הכביש של המטרופוליס אינה מצטיינת או ספורטיבית אבל בהחלט טובה.

    שלושה בלמי דיסק עם מערכת בלימה משולבת CBS ומערכת למניעת נעילת גלגלים ABS מופקדים על עצירת המפלצת – 265 ק"ג ועוד רוכב לא קטן במיוחד. ידית הבלם הימנית בולמת את הגלגלים הקדמיים בלבד, והידית השמאלית ודוושת הרגל (המחויבת באירופה כדי לאפשר לבעלי רישיון B לרכוב על תלת-גלגליים) מפעילים את הבלימה המשולבת. הבלימה נותנת תחושה נוקשה וחסרת פידבק, ובדוושה אף מצריכה לחיצה חזקה במיוחד, אבל עוצרת את הקטנוע הגדול ללא דרמה. בין אם הכביש רטוב או יבש, המטרופוליס יעצור כמו תלת טוב גם אם אינו נשתל במקום.

    מנוע מצוין, מערכת מתלה קדמי ייחודית
    מנוע מצוין, מערכת מתלה קדמי ייחודית

    איך זה מרגיש?

    לפיג'ו מטרופוליס 400 מראה ייחודי. אפשר לאהוב אותו ואפשר שלא, אבל הוא מושך תשומת לב. המראה מזכיר בעיצובו את מכוניות החברה, ויחד עם הצבע האדום משדר הרבה יוקרה. גם במבט מקרוב מתגלה קטנוע איכותי עם רמת גימור טובה.

    העלייה על המטרופוליס קלה – המושב אינו גבוה ומדרס הרגליים שטוח. הישיבה עליו מרווחת, המושב רחב וארוך (ניתן להקטין אותו על-ידי הזזת משענת הגב המתכווננת), והוא נוח גם לאחר נסיעה ארוכה. על המדרס יש המון מקום לרגליים, למרות רגלית הבלם, ואפשר אף להעמיס עליו מטען.

    אם כבר הזכרנו מטען, למטרופוליס יש הרבה אפשרויות נשיאה. מעל למשטח הרגליים יש וו מטען נשלף מהמושב, ומהצד השני, מתחת לכידון, יש תא כפפות גדול. מצד שמאל של הכידון מתחבא עוד תא כפפות קטן שיכיל טלפון ממוצע ובו שקע USB. מתחת לתא זה שני כפתורים הפותחים את שני תאי המטען העיקריים – שהם בעצם תא אחד. כפתור אחד פותח את המושב. מתחתיו יש תא מטען גדול אך שטוח בו ניתן להכניס בקלות תיק עם מחשב נייד וכדומה. הכפתור השני פותח את תא המטען האחורי, כמו במכונית (או בפיאג'ו איקסאבו), ושם אפשר להכניס קסדה בקלות – ואפילו לא צריך לפרק ממנה את המצלמה. שני התאים האלו, כאמור, מחוברים ומאפשרים נשיאת מטען ארוך, כמו למשל באגט מהמאפייה הקרובה.

    נוח ומרווח
    נוח ומרווח

    ברשימת האבזור נמצא מפתח קרבה KEYLESS – אביזר שכל מי שלא התנסה בו טוען שהוא מיותר, אבל אחרי שמגלים כמה הוא נוח, בעיקר בכלי רכב עליו רוכבים עם כפפות, קשה מאוד בלעדיו. המפתח בעל עיצוב קומפקטי וגודלו כשלט אזעקה טיפוסי. אפשר לשלוף מתוכו מפתח שיאפשר גישה למצבר למקרה שהתרוקן. עוד ברשימה תאורת LED כמעט מלאה – התאורה הראשית עדיין מסורתית. קיים פס LED-ים על המתלה הקדמי אשר נשלט ממתג בצידו הימני של הכידון – אך הוא אינו עובד ביחד עם התאורה הראשית.

    על הכידון נמצא גם מתג ששולט על בקרת האחיזה ומעביר בין שני המצבים שלה או מכבה אותה כליל. אותו מתג גם שולט בתצוגה המתחלפת של לוח השעונים. לוח השעונים המצוין כולל שני שעונים, למהירות ולסל"ד, וביניהם לוח LCD המספק שפע של מידע על בקרת ההחלקה, נעילת ההטיה, תצרוכת דלק, טמפרטורה, לחץ אוויר בגלגלים, חום מנוע, שעה וכמובן קילומטראז'. מתחת ללוח, במרכז הכידון, נמצאים שני כפתורים גדולים: האחד למאותתי החירום והשני בלם חניה חשמלי. בלם החניה שימושי במיוחד, מפני שלהרים את המטרופוליס על רגלית האמצע זה לא משימה קלה במיוחד.

    מעל ללוח השעונים נמצא המשקף הגדול והמתכוונן, אותו אפשר לכוון גם בישיבה על הקטנוע (כשהוא עומד) – אם כי זה מעט קשה. כשעומדים מול הקטנוע הכיוון מתבצע בקלות במשיכה בשתי ידיים תוך לחיצה של שני כפתורים. במצב הנמוך כל הרוח מגיעה לגוף הרוכב, והוא מתאים בעיקר לנסיעה עירונית. במצב הגבוה כל הרוח מנותבת אל מעל לרוכב שנמצא בבועה שקטה במהירות גבוהה, אך אנו מצאנו שבמצב זה קצה המשקף נתקע לנו באמצע שדה הראייה ולכן העדפנו לרכב במצב הביניים כשאנו מוותרים מעט על הבידוד המוחלט.

    אבזור מכובד, מערכת לנעילת הטיית מתלה קדמי
    אבזור מכובד, מערכת לנעילת הטיית מתלה קדמי

    סיכום ועלויות

    המונח "קטנוע מנהלים" מודבק בארץ להרבה קטנועים שהם אולי פחות בסיסיים אבל לא בדיוק רכבי שרד סלוניים. הפיג'ו מטרופוליס 400 ראוי לתואר הזה יותר מכולם. הוא מרווח, מאובזר ומפנק, יתאים לנסיעות עירוניות ועוד יותר לנסיעות ארוכות, והוא איכותי, יוקרתי ומשדר שיק. העיצוב שלו מזכיר את מכוניות פיג'ו, וכמו שכבר רמזנו 'בעדינות' – הרבה דברים בו מזכירים את עולם המכוניות. המטרופוליס מכוון יותר לבעלי ארבעה גלגלים שרוצים לאבד גלגל מאשר לבעלי דו-גלגלי שמחפשים להוסיף אחד. אפשר לדמיין מנהל אירופאי שיוותר על הפיג'ו 3008 שלו ועל הבילוי הארוך בה בכל פקק, ויעבור למטרופוליס.

    אך עד שיאומצו התקנות האירופאיות ייאלצו המנהלים בארץ להוציא רישיון נהיגה A1. כך שהפיג'ו מטרופוליס 400 בינתיים מיועד לרוכבים שזנחו את האופנוע וכעת רוצים לחזור בבטיחות יתרה, או לכאלו שכבר רוכבים על דו-גלגלי ורוצים לשדרג את עצמם לבטיחות והנוחות שהמטרופוליס מציע, ומוכנים לוותר על יומרות ספורטיבית לשם כך. מבחינת גודל ומחיר הוא ממוקם בין שני מתחריו הישירים, הפיאג'ו MP3 350 וה-MP3 500, ויהיה מעניין לבחון אותם ביחד – אך הוא עוף שונה לחלוטין.

    המטרופוליס אינו כלי זול, אבל אפשר לראות לאן הכסף הלך. הגימור מצוין, האבזור שופע, המנוע חזק והקטנוע מרווח ומפנק. הכי קרוב למכונית מנהלים בלי כל בזבוז הזמן על עמידה בפקקים. וכל מנהל שיודע שזמן זה כסף צריך לחשוב שאולי זה הזמן למטרופוליס.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 533 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 630 ש"ח
    • 10,000 ק"מ – 2,788 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 630 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 2,788 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 7,369 ש"ח

  • רכיבה ראשונה: פיג'ו ספידפייט 125

    רכיבה ראשונה: פיג'ו ספידפייט 125

    צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: עיצוב, התנהגות דינמית, מחיר
    • חסרונות: אבזור, גימור
    • שורה תחתונה: קטנוע עירוני קטן וכיפי
    • מחיר: 15,063 ש"ח
    • מתחרים: קימקו מובי 125S
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, קירור נוזל, 11 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 215 מ"מ, דיסק אחורי 190 מ"מ, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל יבש 125 ק"ג, בסיס גלגלים 1,296 מ"מ, גובה מושב 800 מ"מ, מיכל דלק 8 ל', צמיגים 130/60R13

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    קטנועי פיג'ו חוזרים לארץ לאחר הפסקה של כארבע שנים. חברת ד.ל.ב מוטוספורט מקבוצת לובינסקי תשווק את הקטנועים, אשר יוצגו גם באולמות המכירה של מכוניות פיג'ו. הרוכשים גם ייהנו משנתיים אחריות ללא הגבלת ק"מ..

    בין שלושת הדגמים שהגיעו לישראל נמצא הספידפייט 4 125 הספרה 4 בשמו כיוון שזהו הדור הרביעי של הקטנוע. הספידפייט 1 ו-2 היו בנפח 50 סמ"ק, כשהאחרון יובא לארץ החל מ-2001. בגרסה הבאה, אשר יובאה ב-2015, גדל הספידפייט לנפח 125 סמ"ק, וכך גם בגרסה הנוכחית. בסך הכל נמכרו בעולם מעל לחצי מיליון קטנועי ספידפייט בנפחים השונים. הספידפייט 4 תוכנן לעמוד בתקנות יורו 4, אך בכל זאת הוא מעט יותר חזק מגרסה 3 מקוררת האוויר. המנוע החדש עם שני השסתומים מקורר נוזל, כאשר הרדיאטור נמצא על הזרוע האחורית יחד עם המנוע, מה שמאפשר לשמור על מבנה קומפקטי.

    הספידפייט החדש, כמו כל הדורות הקודמים, נהנה מעיצוב ספורטיבי ונאה. לפחות בעבר, הספורטיביות התבטאה בעיקר במראה ופחות בביצועים, האם גם בגרסה הנוכחית זוהי רק מראית עין, או שגם ההתנהגות ספורטיבית בהתאם למראה?

    פיג'ו ספידפייט 125 - דור רביעי
    פיג'ו ספידפייט 125 – דור רביעי

    ביצועים

    ביציאה מהמקום מאיץ הספידפייט 125 בצורה מהירה וחלקה. המנוע מקורר הנוזל מפיק 11 כ"ס ואמנם אינו החזק בקטגוריה, אבל הוא בהחלט חזק דיו ומספק את הכוח בצורה אחידה לאורך כל קשת הסל"ד, עד למהירות המרבית של 96 קמ"ש. יש למנוע צליל נעים שהוא אחת החוזקות של הקטנוע הזה. המנוע החדש נקרא 'SmartMotion', והוא אמור לתת שילוב טוב בין ביצועים לצריכת דלק מוצהרת של עד 47 ק"מ/ל', בעזרת טכנולוגיות כמו חיכוך נמוך וניתוק המצבר ממערכת הטעינה כאשר הוא מלא, כך שכל הכוח שמייצר המנוע יופנה לעבודה. ה-SmartMotion משמש בכמה דגמים חדשים של פיג'ו, כולל התלת גלגלי המיובא ארצה גם הוא – המטרופוליס 400.

    צמיגי ה-"13 הם פשרה בין הזריזות של גלגלי "12 ליציבות של גלגלים גדולים יותר. בארץ נמכר רק עוד קטנוע 125 אחד ששני גלגליו בקוטר "13 – הימאהה NMAX, והגודל הלא שגרתי הזה עובד טוב בפיג'ו ספידפייט. קל לשנות איתו כיוון, ההיגוי ניטרלי, והוא נותן תחושת יציבות בפניות עירוניות מהירות. בפניות קצת יותר מהירות, כמו במחלפים בין-עירוניים, עדיין מרגישים שמדובר בקטנוע קטן, וצריך קצת יותר רגש ותיקונים כדי לשמור על הקו בפנייה. בכלל, בכבישים מהירים הפיג'ו ספידפייט נמצא פחות בבית. הוא אמנם מסתדר, אבל המחסור במיגון רוח, הגלגלים הקטנים והמנוע המוגבל לא נועדו לכך.

    שטח המחייה הטבעי של הספידפייט הוא עירוני, ושם הוא מצטיין. הספידפייט קטנוע קטן ממדים, וקל להשתחל איתו בין המכוניות גם כשהפקק נהיה כאוטי. התאוצות ותאוצות הביניים מאפשרות להשאיר את המכוניות מאחור. המשקל וההיגוי הקליל עוזרים בניווט, והרכיבה עליו מהנה. המתלים של הספידפייט 125 נוטים מעט לצד הקשיח, אך מספקים פשרה טובה בין ספורטיביות לנוחות. גם במהמורות קשות או פסי האטה גבוהים שזעזעו את כל הקטנוע, הזעזוע לא עבר לגב הרוכב והמתלים לא סגרו מהלך. ולבסוף הבלמים – צמד דיסקים עם מערכת בלימה משולבת – עוצרים את החגיגה בצורה טובה מאוד – הרבה מעל הממוצע.

     

    ביצועים עירוניים ספורטיביים
    ביצועים עירוניים ספורטיביים

    איך זה מרגיש?

    גם בין קטנועי ה-125, הפיג'ו ספידפייט הוא אחד הקטנים. נכון, יש קטנים ממנו, אבל הוא קצר, צר, קל – ומאוד ספרטני. הישיבה עליו גבוהה, אך קל להגיע עם שתי הרגליים לרצפה בזכות המבנה הצר של המושב. מלפני הרוכב אין הרבה ושדה הראייה נקי. אין משקף, הכידון והמראות מינימליסטיים עם המתגים הבסיסיים בלבד.

    גם לוח השעונים בסיסי – צג LCD פשוט וקטן מאוד המציג מהירות, מד מרחק או מד מרחק מתאפס, ואת מפלס הדלק. משני צידי הלוח ארבע נורות אזהרה לאיתות, אור גבוה, משנק וחום מנוע. מאוד בסיסי. מתג הצופר נמצא מעל למתג האיתות כמו באופנועי הונדה. לרוב אין לנו בעיה עם הסידור הזה, אך כאן מצאנו שהמרחק ביניהם מעט גדול, וגם לאחר שלושה ימי מבחן לא תמיד מצאנו את מתג האיתות או הצופר בנגיעה הראשונה. לפחות כשמוצאים את הצופר הוא נותן צפירה חזקה ועמוקה, והמאותתים משמיעים צפצוף כתזכורת שהאיתות פועל – יעיל ושימושי. במשטח הרגליים הכמעט שטוח יש מקום להזיז את הרגליים הרחק לאחור אך אין מקום לשלוח אותם לפנים. בסך הכל הספידפייט נוח במובן הפרקטי של המילה ולא במובן המפנק.

    האבזור של הספידפייט גם הוא מינימלי. מתחת ללוח השעונים הבסיסי יש פנל נשלף שמתחתיו שקע USB. צידו האחד של הפאנל הוא כיסוי שטוח, אך מהצד השני יש תושבת שאליה אפשר לחבר מנשא לטלפון כמו מנשאי RAM או כל מנשא תואם עם בסיס כדורי. מתחת לפאנל יש וו מטען, אך אין תא כפפות. בתחתית המדרס פתח התדלוק המצריך את המפתח לפתיחה ואינו נפתח מהסוויץ'. תא המטען, שכן נפתח מהסוויץ', אינו מוחזק עם זרוע או בוכנה, אלא פשוט נפתח על ציר עד שהוא נשען על הכידון. התא עצמו עמוק ומכיל את רוב הקסדות המלאות ללא בעיה. יש רגליות מורכב מתקפלות, אך אין ידיות אחיזה. קל להרים את הקטנוע הקטן על רגלית האמצע, וגם אין ברירה – הפיג'ו ספידפייט מגיע ללא רגלית צד.

    פריט האבזור האחרון הם פנסי ה-LED. התאורה הקדמית של הספידפייט 125 מעולה, והדלקת אור גבוה הופכת את הלילה ליום גם הרחק מלפנים. מצאנו את עצמנו מהבהבים למכוניות שמאחוריהן נסענו בתדירות גבוהה מהנדרש. נכון, זה לא סוציאלי, אבל האפקט כל כך חזק שזה ממכר. לאחר הבהוב אין מצב שהרכב מלפנים לא יראה אתכם, אבל יש מצב שהוא לא יראה כלום לשניות ארוכות עד שעיניו יתאוששו מהסינוור. מרשים.

    קומפקטי וקשיח
    קומפקטי וקשיח

    סיכום ועלויות

    הפיג'ו ספידפייט 125 מיוצר בסין, אך הוא אינו נותן תחושה של כלי זול, ואיכות הייצור שלו סבירה. הוא כלי עירוני טוב, חלק ושלם, הוא בעל הנדסת אנוש טובה ואפשר להרגיש שמדובר באבולוציה של דגם בן כמעט עשרים שנה ולא בניסיון ראשון של יצרן מתחיל. נכון, הוא מאוד ספרטני, פשוט ואינו מפנק, אבל יש בו את כל מה שבאמת צריך. בנסיעה עירונית הוא נותן תחושה של דג במים. בין אם מדובר בפקק עמוס, דרך פתוחה או רחובות פתלתלים – קל לרכב עליו ואפילו כיף למדי.

    מחירו של הפיג'ו ספידפייט 125 עומד על 15 אלף ש"ח. בתחילה זה היה נראה לנו מעט גבוה לכלי כל כך קטן וספרטני, אך למעשה זהו קטנוע ה-125 סמ"ק בכל מנוע מקורר נוזל הזול ביותר בארץ. בנוסף, אם היה מתוצרת הונדה או ימאהה לא היינו מרימים גבה על מחירו, אבל זהו – שפיג'ו זה לא בדיוק מותג חדש, וכשרוכבים על הספידפייט 125 מבינים זאת מיד והמחיר נכנס לפרופורציה.

    הפיג'ו ספידפייט 125 מיועד למי שמחפש כלי קטן וזריז שנראה מצוין ויש לו אפילו קצת יכולת ספורטיבית. ייתכן שהוא גם יוכל לשמש כקטנוע שליחים לא רע בכלל, אבל רק הזמן יגיד אם השוק השמרני שלנו יכול לקבל אותו כמתחרה למובי, שלמרות השוני הרב ביניהם – יהיה מעניין לבחון אותם ראש בראש. בינתיים לשאלה "האם הספידפייט 125 ראוי?", נענה: "Mais Oui!" – בוודאי שכן!

    מחירון טיפולים יתווסף בימים הקרובים.

  • רכיבה ראשונה: קימקו דאונטאון 350i בקרת אחיזה

    רכיבה ראשונה: קימקו דאונטאון 350i בקרת אחיזה

    צילום: אביעד אברהמי

    • יתרונות: מנוע, מחיר, נוחות, רב-גוניות
    • חסרונות: אבזור
    • שורה תחתונה: הדאונטאון 350i הוא קטנוע חזק ונוח שנותן תמורה מעולה למחיר
    • מחיר: 31,900 ש"ח
    • מתחרים: סאן-יאנג ג'וימקס Z 300, סאן-יאנג קרוזים 300i, ימאהה איקסמקס 300, הונדה פורצה 300
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 320.6 סמ"ק, קירור נוזל, 30 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, מערכת בקרת אחיזה TCS, משקל מלא 189 ק"ג, בסיס גלגלים 1,553 מ"מ, גובה מושב 810 מ"מ, מיכל דלק 12.5 ל', צמיגים 120/80R14, 150/70R13
    קימקו דאונטאון 350i - מקבל בקרת אחיזה
    קימקו דאונטאון 350i – מקבל בקרת אחיזה

    מה זה?

    את הקימקו דאונטאון 350i כמעט ואין צורך להציג, שכן זהו להיט המכירות של קימקו בישראל ואחד הקטנועים הנמכרים ביותר בישראל. לקראת 2020 בקימקו מחדשים את הקטנוע הוותיק עם עדכונים קוסמטיים קלים, ובעיקר מערכת בקרת אחיזה TCS – שאף נוספה לשמו של הקטנוע. גרסת 2015 נבחנה פה וגם זכתה למבחן ארוך טווח (סיכום השנה – כאן בקישור) ולאחרונה נבחנה במבחן ההשוואתי שערכנו. במבחן ההשוואתי כתבנו על הדאונטאון 350i: "העיצוב עדיין נאה, אך מתחיל להיות מיושן" – אז הנה, זכינו לעדכון קליל בעיצוב. באותו מבחן גם התלוננו ש"ביציאה מרמזורים קרה לא פעם שהרגשנו בחסרונה של בקרת האחיזה כשהגלגל האחורי פרפר על האספלט" – ושוב – בקימקו קראו ותיקנו.

    אנחנו כמובן נשמח מאוד אם תקראו את הכתבה שלפניכם, אבל למעשה אתם יכולים לקרוא את אותן כתבות ישנות ורק להביט בתמונות שבמבחן הזה. אבל למרות הדמיון לדגם הישן, לא ויתרנו על מבחן לגרסה חדשה של קטנוע כה חשוב, והשתדלנו לתת זווית חדשה במבחן הזה – טיול לרמת הגולן. יצאנו ביום חורף בהיר ויפה מהרצלייה, כשהמטרה ארוחת צהריים בעין זיוון שבגולן ורכיבה בחזרה. אז בכל זאת, אנא המשיכו לקרוא.

    TCS ו-ABS
    TCS ו-ABS

    ביצועים

    ביציאה לדרך הדאונטאון נותן תחושה של קטנוע מעט רך. המתלים שוקעים תחת תלאות הכביש, ההיגוי מפיל את הכלי לתוך הפנייה, והמושב הרך (עליו התלוננו במבחן ההשוואתי) גרמו לנו להתחרט מעט על ההתחייבות בת 350 הקילומטרים שלקחנו על עצמנו. לאחר עצירת תדלוק וניפוח הצמיגים ללחץ המומלץ ההיגוי השתפר, וגם אם הוא אינו ניטרלי לחלוטין – הוא טיפוסי לגמרי לקטנוע. אם בכל זאת תרצו לראות כיצד שיפרנו את הבולמים הקדמיים בדאונטאון 350i ששירת אצלנו במבחן ארוך טווח של שנה – לחצו על הקישור. מה שכן, גם בפתיחת הגז האגרסיבית ביותר הגלגל האחורי אינו מחליק ואינו מפרפר. מערכת ה-TCS של בוש עושה את העבודה – הגלגל לא מחליק, ולמעט נורת ההתראה הכתומה בלוח השעונים שמראה שהמערכת פועלת בקושי הרגשנו את ההתערבות שלה

    בעלייה על כביש 531 העמוס החששות התחלפו בחיוך. הקטנוע החזק מאיץ היטב בכל מהירות ועוזר לפלח את התנועה הכבדה בקלות. את הירידה לכביש 6 לוקח הדאונטאון 350i במהירות וביציבות, ובכביש 6 עצמו הוא משייט בקודקוד של פירמידת המזון. נכון, היו כמה טייסים שעקפו אותנו, אבל ברוב הזמן המנוע מאפשר לדאונטאון לקבוע את הקצב ולהיות ראשון גם מבלי להתעלל בו.

    המנוע מעט גס ומחוספס, אבל אין בעיה לשייט איתו על יותר מ-120 קמ"ש, והוא שומר על יציבות טובה גם במהירויות גבוהות יותר. בין אם הכביש פתוח ובין אם עמוס, את הקצב קבענו אנחנו ללא הגבלה מהמנוע. גם בעליות התלולות של כביש 65 וכביש 85 הדאונטאון 350i מושך קדימה ומשאיר את כל המכוניות מאחור.

    מנוע חזק, כעת גם בלי החלקות מיותרות
    מנוע חזק, כעת גם בלי החלקות מיותרות

    איך זה מרגיש?

    הדאונטאון 350i TCS הוא כלי מרווח – וזה כמובן לא השתנה. אותו מושב נמוך ורך, אותם מדרסי רגליים ארוכים המסתיימים מלפנים בזווית נוחה, אותו לוח שעונים הכולל שני שעונים אנלוגיים ומסך LCD עם מחשב דרך ביניהם (במדינות אחרות הלוח הוחלף ללוח חדש עם מסך ה-Noodoe של קימקו), אותם צמד תאי כפפות עם שקע USB, אותו מתג הצתה ומתחתיו אותו פתח תדלוק, ואותן ידיות בלם מתכוונות. תא המטען נשאר זהה, אך נוסף בו 'שטיח מקיר לקיר' שמרפד את רצפתו ועוזר בשמירה על הציוד. העיצוב כולו נשאר זהה כמעט לגמרי, עם שינויים קטנים במשקף – שנראה ומתפקד יותר טוב

    מיגון הרוח טוב ומפנה את כל הרוח אל מתחת לקסדה. כל עוד אין רוחות צד הרוכב לא יסבול מרעשי רוח מיותרים. גם המושב השוקע ממנו חששנו לא היה נורא בכלל. נכון שלא ניתן לשנות את מיקום הישבן, אבל יש שפע של אפשרויות לשנות את מיקום הרגליים, ומדי פעם ללחוץ עם הרגליים ולשחרר לרגע את הישבן – ששרד ללא כאבים גם בסוף היום, לאחר 350 הקילומטרים שגמע.

    נוח גם למרחקים ארוכים
    נוח גם למרחקים ארוכים

    בסך הכל רכבנו 356 ק"מ במהירות ממוצעת של 101 קמ"ש (מהירות מרבית 135), כשהדרך חזרה – שהייתה מעט עמוסה – פוגעת בסטטיסטיקה (הדרך לגולן ארכה 1:41 ש' והחזרה 7 דקות יותר). צריכת הדלק הממוצעת הייתה 25.44 ק"מ/ל', וזאת מבלי שהיינו עדינים מדי עם הגז.

    מי שכן השתנו הם המתגים, שקיבלו שדרוג ומזכירים את המתגים של ה-AK550. הם יותר נאים, נראים יותר איכותיים, ויותר קלים לתפעול. במיוחד בולטים מתג האיתות מהיר התגובה ומתג המצוקה המפעיל את ארבעת המאותתים על-ידי משיכה של מתג ההתנעה בהפלקה קלה של אגודל ימין. מאוד נוח. נוסף גם מתג לביטול מערכת בקרת האחיזה, אבל אנחנו לא רואים שום צורך להשתמש בו – המערכת עושה את העבודה וכמעט שאינה מורגשת. גם הפנס האחורי השתנה, וכעת הוא הבקליט החיצונית שקופה, ואילו פנסי ה-LED של האור האחורי ואור הבלם הם אדומים, ואילו נורות האיתות עצמן כתומות.

    ויש עוד דבר חשוב שלא השתנה – וטוב שכך – המחיר. הקימקו דאונטאון 350i נמכר כיום במחיר מבצע של 30,700 ש"ח על הכביש – פחות מהדגם הקודם, כשמחיר המחירון עומד על 31,900 ש"ח על הכביש.

    אותו הקטנוע המוצלח של קימקו - משודרג במעט
    אותו הקטנוע המוצלח של קימקו – משודרג במעט

    סיכום ועלויות

    כולנו מכירים את האמרות "אם זה עובד – אל תתקן" או "סוס מנצח לא מחליפים", אז למה קימקו נוגעים בקטנוע המנהלים הנמכר ביותר שלהם? כי למעשה הם לא משנים בו הרבה. מערכת בקרת האחיזה הכרחית לתקנות בטיחות בארצות רבות, ואצלנו תקבלו הנחה של 3% בביטוח החובה בזכות המערכת – מה שהופך את התמורה למחיר של הקימקו דאונטאון 350i לעוד יותר טובה.

    הקימקו דאונטאון הוא קטנוע מרווח, שלא לומר שמנמן, שאמנם מסתדר היטב גם בתוך העיר, אך היתרון הגדול שלו הוא בנסיעה בין-עירונית שבה המנוע החזק בא לידי ביטוי. גם בגרסה החדשה הוא עדיין מיושן ולוקה מעט בתחום האבזור, אך כמה הייתם מוכנים להוסיף במחיר בשביל לוח שעונים מתוחכם או מפתח קרבה? כמו שהוא, הדאונטאון 350i TCS הוא קטנוע מנהלים נהדר, ובמחיר שבו הוא נמכר הוא נחשב עסקה מעולה. וכך גם היה בעצם הדגם הקודם כך שאין חדש תחת השמש – וטוב שכך!

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 479 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 648 ש"ח
    • 10,000 ק"מ – 1,003 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 693 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 1,885 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,778 ש"ח

  • רכיבה ראשונה: בנלי TRK251

    רכיבה ראשונה: בנלי TRK251

    • יתרונות: מנוע סינגל גמיש, התנהגות עירונית, נוחות, אבזור, קונספט, מחיר רכישה, מחיר ביטוח חובה
    • חסרונות: ויברציות ברכיבה בינעירונית
    • שורה תחתונה: בנלי נכנסת לסגמנט הבייבי אדוונצ'רים עם ה-TRK251, ומציעה חבילה טובה במחיר נמוך
    • מחיר: 26,886 ש"ח 'על הכביש'
    • מתחרים: סוזוקי ויסטרום 250, ב.מ.וו G310GS, הונדה CRF250 ראלי, קוואסאקי ורסיס 300X
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 249 סמ"ק, 26 כ"ס ב-9,250 סל"ד, 2.15 קג"מ ב-8,000 סל"ד, הזרקת דלק, 4 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, 6 הילוכים, שלדת פלדה, מזלג הפוך בקוטר 41 מ"מ, מהלך 135 מ"מ, זרוע פלדה עם בולם יחיד, כיוון עומס קפיץ, דיסק קדמי צף בקוטר 280 מ"מ עם קליפר 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 240 מ"מ עם קליפר צף בוכנה בודדת, מערכת ABS, אורך 2,070 מ"מ, בסיס גלגלים 1,390 מ"מ, גובה מושב 800 מ"מ, מיכל דלק 18 ל', מרווח גחון 170 מ"מ, משקל מלא 176 ק"ג, צמיגים 110/70R17, 150/60R17

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    הבנלי TRK251, שהוצג השנה, הוא הגרסה של בנלי לבייבי אדוונצ'ר – קטגוריה שהפכה להיות פופולרית מאוד בשנתיים האחרונות. בבסיסו מנוע הסינגל 249 סמ"ק שמגיע מה-BN251 של בנלי, אולם סביב המנוע נבנה אופנוע חדש לחלוטין – בקונספט של בייבי אדוונצ'ר ובקורלציה ל-TRK502 הוותיק והמוכר.

    העיצוב, כאמור, דומה מאוד לזה של ה-TRK502, ולא במקרה, שכן בבנלי רצו ליצור קורלציה בין שני הדגמים. השלדה החדשה עשויה מפלדה, ומכלולי השלדה חדשים גם הם. מלפנים יש מזלג הפוך בשרני בקוטר 41 מ"מ, ומאחור זרוע פלדה חדשה, כאליה מחובר בולם יחיד עם כיוון עומס קפיץ. החישוקים בקוטר "17, ועליהם מגיעים צמיגי מצלר ספורטק M5 ספורטיביים ומרשימים, כשהאחורי במידה הספורטיבית 150/60. יש גם מערכת בלמים הכוללת ABS, כשמלפנים יש דיסק פרפרי וקליפר גשר קבוע בעל 4 בוכנות. מפרט טכני בהחלט מרשים – בטח בהשוואה לאופנועים אחרים בסגמנט.

    אמנם זהו אופנוע פשוט וזול, אולם גם האבזור פה מרשים יחסית לסגמנט. כך למשל יש כידון עבה וגבוה, יש משקף רוח צנוע עם באר פלדה, יש שקע טעינה USB בחלקו הקדמי של מיכל הדלק, יש פנסי LED היקפיים – כולל בפנסים הראשיים, ויש סבל אחורי מסיבי מפלדה שמגיע כסטנדרט, ועליו ניתן להתקין ארגז אחורי. ניתן לרכוש בתוספת תשלום סט ארגזי צד מקוריים של בנלי, הכוללים גם מנשא ייעודי.

    ואחרי כל המפרט הטכני והאבזור – מחירו של הבנלי TRK251 עומד על פחות מ-27 אלף ש"ח על הכביש, וזו סובה טובה מאוד לקחת אותו לנסיעת מבחן.

    בנלי TRK251 - הבייבי אדוונצ'ר החדש של בנלי
    בנלי TRK251 – הבייבי אדוונצ'ר החדש של בנלי

    ביצועים

    נתחיל במנוע. הסינגל הזה, על 26 כוחות הסוס שלו, לא פראייר בכלל. תגובת המנוע טובה ואגרסיבית למדי, למרות תקנות יורו שחונקות את המנוע, וגם הסאונד נחמד מאוד ומפמפם לא בחרישיות-יתר. יחסית למנוע בנפח צנוע של 250 סמ"ק המנוע הזה גמיש למדי, וזה אומר שניתן להעביר הילוכים מהר בשורט-שיפטינג ולרכוב על גלי המומנט. כשמושכים את ההילוכים מקבלים תאוצות טובות למדי (שוב, ביחס לנפח), שעומדות בקו אחד עם עדר הקטנועים העירוניים ברמזור.

    ברכיבה בין-עירונית יש כוח מצוין להתגלגל בנוחות על סביב 120 ואפילו קצת יותר, כשהמהירות המקסימלית על מסך ה-LCD עמדה על 155 קמ"ש – שהם 140 קמ"ש על צג ה-GPS – אז נכנס המנתק לפעולה. במהירויות האלה החיסרון היחיד של המנוע מתגלה – הוא מעט מווברץ. לא משהו לא צפוי ממנוע צילינדר יחיד, גם בנפח הזה. בכל מקרה, זה לא משהו שלא ניתן לחיות איתו, אבל זה מורגש – במיוחד בהתחלה.

    ההתנהגות הדינמית טובה, ואפילו מפתיעה – הרבה בזכות מערכת המתלים, ובמיוחד המתלה הקדמי. בזכות בולמים קשיחים יחסית היציבות גבוהה מאוד וה-TRK251 אינו מתנדנד כלל. מאידך, הספיגה טובה, והמתלים – ובמיוחד הקדמי – יודעים לספוג כוחות ועומסים גדולים. זה לחלוטין לא פרונט שאנחנו רגילים לראות באופנועים בסגמנט הפשוט הזה, והוא משמעותית טוב יותר מהמקובל. אגב, מערכת המתלים תתמוך ברכיבת שבילים עדינה, ורק הגלגלים והצמיגים המיועדעם לכביש יהוו את צוואר הבקבוק בביצועי השטח.

    עם נפח קטן, משקל נמוך, מתלים קשיחים וגלגלי "17 ספורטיביים – ההיגוי חד מאוד וזריז, והזזה של ה-TRK251 מצד לצד קלה במיוחד. זה אמנם לא כלי שהיינו יוצאים לתקוף איתו כבישים מפותלים (למרות שהוא בהחלט מסוגל לכך), אבל ברכיבה עירונית – מקום המחיה הטבעי של ה-TRK251 – התכונה הזו הופכת אותו לחולץ פקקים מצוין. גם הבלמים טובים מאוד, ואהבנו שה-ABS לא ממהר להתערב.

    בסך הכל חבילת הביצועים – המנוע וההתנהגות הדינמית – טובה מאוד, ואפילו מפתיעה בהתחשב בנפח ובסגמנט.

    ביצועים מצוינים ביחס לנפח ולסגמנט
    ביצועים מצוינים ביחס לנפח ולסגמנט

    איך זה מרגיש?

    ה-TRK251 הוא אופנוע קטן ממדים, ועם גובה מושב של 800 מ"מ הרוכב מגיע בקלות לקרקע עם 2 רגליים בטוחות. תנוחת הרכיבה זקופה לחלוטין, והשליטה על הכלי קלה ואינטואיטיבית. שתי התכונות הללו הופכות את ה-TRK251 לכלי אידאלי לרוכבים מתחילים.

    ברכיבה עירונית באים לידי ביטוי כל יתרונותיו: המנוע גמיש ומאפשר להאיץ ביציאה מרמזורים או כשהכביש נפתח, השליטה על הכלי קלה מאוד, ובזכות זווית צידוד הכידון הגדולה בשילוב של גובה המושב ומשקל האופנוע – ההשתחלות בין מכוניות היא קלה ביותר, מהקלות שפגשנו.

    מאידך, גם רכיבה בין-עירונית אפשרית עם ה-TRK251 – במיוחד אם היא לא ארוכה מדי. כך למשל לרכיבה מהפרברים אל העיר הגדולה הוא מצוין. המושב נוח מאוד, גם לאורך זמן, וגם המורכבת הקבועה שלנו דיווחה על נוחות במידה רבה. מיגון הרוח רחוק מלהיות מושלם, ובהבירויות גבוהות הוא יסיט רוח אל קסדת הרוכב, אולם בהתחשב במהירויות הנסיעה שאליהן מיועד ה-TRK251 – אנחנו חיים עם זה בשלום.

    מצוין בעיר, אבל גם בבין-עירוני למרחקים קצרים
    מצוין בעיר, אבל גם בבין-עירוני למרחקים קצרים

    כמו כל האופנועים של בנלי, גם ה-TRK251 מיוצר בסין (אולם מתוכנן בבנלי איטליה), אבל גם כאן גילינו כי האיכות הכללית ואיכות החלקים והגימור הם ברמה טובה למדי. אמנם לא ברמה של אופנוע יפני מושקע, אולם רחוק שנות אור מהכלים הסיניים שהכרנו בעשור הקודם, ולחלוטין עומד בסטנדרטי ייצור אירופאיים שאליהם אנחנו רגילים. שוב – בטח ביחס לנפח המנוע, לסגמנט ולמחיר. כך שגם בתחום הזה הציון של ה-TRK251 גבוה.

    באבזור, אהבנו מאוד את פנסי ה-LED הקדמיים, שמעבר לנראות המודרנית גם מספקים תאורה מצוינת. אהבנו גם את הסבל האחורי המסיבי, וכן את שקע ה-USB השימושי. פחות אהבנו את מסך ה-LCD הפשוט, שאמנם מציע תצוגת הילוך, מד דלק ומד סל"ד, אבל לא מציע נתוני תצרוכת דלק או טמפרטורת סביבה, שלדעתנו צריכים להיות באדוונצ'ר – גם בייבי אדוונצ'ר.

    תצרוכת הדלק הממוצעת במהלך המבחן עמדה על כ-25 ק"מ/ל', ועם מיכל דלק ענק בנפח 18 ליטרים, טווח הרכיבה עומד פה על יותר מ-400 ק"מ בין תדלוקים. עם יד עדינה יותר על הגז אפשר להגיע בקלות ל-500 ק"מ. מרשים ביותר!

    מכלולים טובים
    מכלולים טובים – מעל למקובל בקטגוריה

    סיכום ועלויות

    הבנלי TRK251 הוא התשובה של בנלי לקטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים שנולדה בשנתיים האחרונות ותפסה חלק חשוב אצל רוכבים מתחילים ואצל בעלי רישיון A1 (באירופה A2). הוא מציע מנוע סינגל גמיש וחזק יחסית, מכלולי שלדה ברמה גבוהה מהמקובל, והתנהגות דינמית בהתאם. בנוסף, הוא מציע אבזור לכובד כמו סבל אחורי, פנסי LED ושקע USB.

    מתוך כלל המתחרים שלו בקטגוריה, הבנלי TRK251 הוא הזול ביותר, כשמחירו נמוך בכ-1,100 ש"ח מהסוזוקי ויסטרום 250. מעל שני אלה נמצאים הכלים הגדולים והיקרים יותר – הונדה CRF250 ראלי, ב.מ.וו G310GS וקוואסאקי ורסיס 300X, כשבקרוב יצטרף לחבורה גם הק.ט.מ 390 אדוונצ'ר שהוצג לאחרונה.

    יוצא אפוא שהבנלי TRK251 הוא הבייבי אדוונצ'ר הזול ביותר שנמכר כיום בישראל, אולם הוא בהחלט אופנוע טוב, והוא משלב בצורה מצוינת רכיבה אורבנית, כולל בעומסים, עם רכיבה בין-עירונית, במיוחד למרחקים קצרים כמו מהפרברים לתל-אביב וחזרה. רק לשים ארגז, ומקבלים כלי סופר-שימושי שמהווה תחליף ראוי לקטנוע, ובמחיר שפוי – גם לרכישה וגם לתחזוקה. עסקה טובה לאופנוע טוב.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 375 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 480 ש"ח
    • 10,000 ק"מ – 820 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 480 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 820 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 2,975 ש"ח