תגית: מבחן דרכים

  • רכיבה ראשונה: ב.מ.וו F850GS אדוונצ'ר

    רכיבה ראשונה: ב.מ.וו F850GS אדוונצ'ר

    • יתרונות: גמישות מנוע, חספוס מנוע, עיצוב, יציבות, איכות וגימור
    • חסרונות: הספק בסל"ד גבוה, מיגון רוח, גודל סביבת מיכל דלק, מחיר
    • שורה תחתונה: גרסת האדוונצ'ר של ה-F850GS מיועדת בעיקר למרחקים ארוכים ולמי שפחות אוהב לתדלק את ה-F850GS שלו
    • מחיר: 115,000 ש"ח, 117,000 ש"ח לראלי, 121,000 ש"ח לאקסקלוסיב
    • מתחרים: הונדה CRF1000L אפריקה טוויןק.ט.מ 1090 אדוונצ'ר R
    • נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, גל ארכובה 270-450, נפח 853 סמ"ק, 90 כ"ס ב-8,250 סל"ד, 9.37 קג"מ ב-6,250 סל"ד, יחס דחיסה 12.7:1, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק עם מצערות חשמליות ו-4 מצבי ניהול מנוע, בקרת אחיזה, 6 הילוכים עם קלאץ' מחליק, שלדת מונוקוק מפלדה, מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ, מהלך 230 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך 215 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 305 מ"מ עם קליפרים צפים כפולי בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 265 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,300 מ"מ, בסיס גלגלים 1,593 מ"מ, זווית היגוי 62 מעלות, מפסע 124.6 מ"מ, גובה מושב 875 מ"מ (אופציה ל-815, 835, 860 ו-890 מ"מ), מיכל דלק 23 ל', משקל מלא 244 ק"ג, צמיגים 90/90-21, 150/70R17
    ב.מ.וו F850 אדוונצ'ר
    ב.מ.וו F850 אדוונצ'ר

    מה זה?

    ה-F850GS שיצא לשווקים בשנה שעברה, מקבל השנה גרסת אדוונצ'ר מאובזרת. השינוי המרכזי בין ה-F850GS הרגיל לבין גרסת האדוונצ'ר נמצא בנפח מיכל הדלק: בעוד לגרסת המקור מיכל דלק בנפח של 15 ליטרים, כאן בגרסת האדוונצ'ר הנפח גדל ל-23 ליטרים.

    יחד עם מיכל הדלק החדש בב.מ.וו עיצבו מחדש את על יחידת המיכל. אגב, במעבר מדגמי ה-800 הישנים לדגמי ה-850 החדשים, מיכל הדלק עבר מזנב האופנוע למקומו הקונבנציונלי בין רגלי הרוכב. כעת העיצוב במבט מהצד נראה נקי, פונקציונלי, מודרני ונאה. אולם במבט על, או במבט אחורי, מגלים שסביבת מיכל הדלק היא ענקית – ללא פרופורציה לגודל המיכל עצמו או לגודל האופנוע. הרבה אוויר יש שם, מסביב למיכל עצמו, ולדעתנו זה קצת מוגזם.

    פרט למיכל הדלק המוגדל ולסביבתו החדשה, גרסת האדוונצ'ר מקבלת גם אבזור רב. כך למשל יש מגן גחון מקורי, מגני מנוע ושלדה לצדדים, מגני ידיים, תושבות לסט ארגזים, וכן פנסי ערפל LED. מאידך, ה-F850GS אדוונצ'ר שמגיע ארצה נעדר את מערכת המתלים החשמליים ESA II.

    תוספת נוספת שמקבלת גרסת האדוונצ'ר היא האפשרות לכיוון גובה משקף הרוח לשני מצבים, על-ידי ידית שמתופעלת ביד אחת ותוך כדי רכיבה. שאר האופנוע זהה למדי ל-F850GS הרגיל – כולל המנוע וניהול המנוע, השלדה, מערכת המתלים, הגלגלים והבלמים. כלומר במקרה הזה הפלטפורמה משותפת אולם האבזור שונה.

    למבחן הדרכים שלנו לקחנו את גרסת הראלי, כשההבדלים בינה לבין הגרסה הרגילה כוללים משקף רוח מקוצר כמו של ה-F850GS  הרגיל, וכן צביעת ראלי יפה בכחול-לבן-אדום עם חישוקים זהובים. גרסה נוספת – אקסקלוסיב – מציעה גם ארגזי צד מקוריים לצד צביעה ייחודית.

     

    גרסה מוגדלת ומאובזרת ל-F850GS
    גרסה מוגדלת ומאובזרת ל-F850GS

    ביצועים

    ביצועיו של ה-F850GS בגרסת האדוונצ'ר דומים מאוד לאלו של הגרסה הרגילה, וזה לא מפתיע, שכן כאמור הפלטפורמות זהות.

    המנוע, שבגרסה הישראלית מפיק 90 כ"ס בלבד (בגרסאות שנמכרות בחו"ל ההספק עומד על 95 כ"ס. לארץ מגיעה גרסת 90 כ"ס בגלל איכות הדלק המקומי – כך על-פי ב.מ.וו), חלק ונעים לשימוש, ובשל תצורתו והזווית בין פיני הארכובה הוא גם מפיק חספוס נעים. הוא שופע מומנט החל משחרור קלאץ', והוא יאיץ היטב את האופנוע עד הרבה אחרי סל"ד הביניים. כלומר בטווח הסל"ד השימושי ביותר המנוע הזה יעיל וטוב.

    מאידך, כשמגיעים למחוזות ההספק, למנוע הזה חסר – וזה מורגש דווקא בגלל תוספת המשקל של 15 הק"ג ביחס לגרסה הרגילה. לא רק שהמנוע הזה מסוגל לספק יותר הספק בבסיסו, והוא מוגבל ל-95 כ"ס באופן מלאכותי כדי שניתן יהיה למכור אותו גם מוגבל ל-47.6 כ"ס לבעלי רישיון A1, אלא גם שבגרסה הישראלית מקבלים 5 כ"ס פחות, וזה מעט מדי. זה בא לידי ביטוי גם בתאוצות חזקות שבהם המנוע מאבד מיכולת הנשימה בסל"ד גבוה, אבל בעיקר במהירות הסופית – עד 170 ואפילו 180 האופנוע יאיץ יפה, ומשם ועד המהירות הסופית – קמ"שים בודדים יותר מ-200 קמ"ש – הוא יאסוף את המהירות לאט. מאוד לאט.

    מערכת המתלים טובה מאוד. היינו צריכים לסגור 3/4 סיבוב בשיכוך ההחזרה של הבולם האחורי כדי שהזנב יפסיק להתנדנד, ומיד לאחר מכן קיבלנו מכונה שאמנם רכה על המתלים, אבל יציבה – גם בקו ישר וגם בהטיה. במקביל, הספיגה טובה ומערכת המתלים מבודדת טוב למדי את הרוכב ממה שקורה תחתיו.

    בשביל כזה עדיף את הגרסה הרגילה
    בשביל כזה עדיף את הגרסה הרגילה

    בגלל בסיס הגלגלים הארוך, המשקל הלא נמוך, הגאומטריה, והגלגל הקדמי בקוטר "21 – ההיגוי פה אינו חד, ואפילו קצת כבד. זה אומר שכדי להכניס פקודות היגוי חזקות צריך להשקיע כוח, וזה בסדר גמור, שכן כאמור הטרייד-אוף הוא היציבות המצוינת של ה-GS. תכונה זהה ראינו גם בגרסה הרגילה, רק שכאן יש תוספת משקל ונפח שממוקמים למעלה ומאטים עוד יותר את ההיגוי והזריזות.

    הבלמים מצוינים, בעלי נשיכה חזקה והחלטית ועוצמה חזקה לאורך כל הבלימה. אגב, יש כאן מערכת בלמים משולבת, שמעבר לחלוקת עוצמת הבלימה בין הקדמי לבין האחורי גם מספקת 3% הנחה בביטוח החובה.

    ברכיבת שטח ה-F850GS אדוונצ'ר דומה בתכונותיו לגרסה הרגילה, שכן כאמור הפלטפורמה זהה בין שני הכלים, אבל הוא כבד יותר והוא רחב משמעותית בסביבת מיכל הדלק. המשמעות מבחינתנו היא שדווקא הגרסה הרגילה מתאימה יותר לטיולי שטח. גרסת האדוונצ'ר מתאימה יותר לרכיבות ארוכות, ואם יש שטח בתפריט אז עדיף שהוא יהיה שבילים ברמת קושי קלה ולא יותר מזה.

    BMW-F850GS-006

    איך זה מרגיש?

    תנוחת הרכיבה זהה למדי לזו שב-F850GS הרגיל, אבל סביבת הרוכב שונה לחלוטין. זה נובע, כאמור, ממיכל הדלק הענק שנמצא מתחת לעיני הרוכב. עכשיו, זה לא רק שהמיכל עצמו גדול, אלא גם שבב.מ.ו ניפחו את סביבת המיכל באופן מלאכותי עם פלסטיקה רבה שבינה לבין המיכל עצמו יש חלל עצום. לא ברור לנו מה המטרה של הנפח הזה, ואולי בכלל זה אלמנט עיצובי, אך לדעתנו הוא מיותר ולא פונקציונלי, וגורם לאופנוע להיראות ולהרגיש גדול משמעותית ממה שהוא באמת, כאמור ללא תכלית ממשית.

    הרכיבה על גרסת האדוונצ'ר מזכירה מאוד את הגרסה הרגילה. המנוע הזה שופע מומנט כבר מסל"ד נמוך, והוא מאפשר שורט-שיפטינג כמו שאנחנו אוהבים. 'רכיבה על גלי המומנט' מה שנקרא. מהירות השיוט הנינוחה נעה סביב 160-150 קמ"ש, כשמעל זה המנוע יתקשה לאסוף מהירות כמו עד לזה. המהירות המרבית עומדת על כ-200 קמ"ש, אבל מיגון הרוח הצנום של גרסת הראלי שעליה רכבנו מסיט את הרוח היישר לראש הרוכב – גם כשהמשקף על מצבו העליון. אופנוע אדוונצ'ר למרחקים ארוכים שמגיע עם משקף רוח קטנטן – קשה לנו לחיות עם הדיסוננס הזה.

    לגרסת האדוונצ'ר – כמו ל-F850GS הרגיל – מסך TFT צבעוני ומודרני המוכר מדגמים נוספים של ב.מ.וו, והוא נעים לשימוש ונותן תחושה מודרנית ואף יוקרתית. המצערות כמובן חשמליות, ויש 3 מצבי ניהול מנוע – דינמיק, כביש ואנדורו פרו. במצב דינמיק ידית המצערת קצת לא לינארית והתחושה היא מוזרה, ולכן ברוב הזמן רכבנו על מצב הכביש. במצב אנדורו פרו בקרת האחיזה מתערבת מעט מאוד, וכך גם ה-ABS, לצורך רכיבת שטח. נציין שניתן לנתק לחלוטין גם את בקרת האחיזה וגם את ה-ABS – בלחיצת כפתור על בית המתגים השמאלי. מצוין.

    ואחרי הכל, ה-F850GS בגרסת האדוונצ'ר נותן תחושה של אופנוע גדול, ואפילו ענק. בעיקר בגלל לוח השרטוט הגדול שנמצא בין רגלי הרוכב ומתחת לראשו. במהלך המבחן ניסינו לחשוב למה בעצם צריך את גרסת האדוונצ'ר של ה-F850GS. הרי מצד אחד, מיכל הדלק הגדול מיועד לרוכבים אשר משתמשים באופנוע לטיולים ארוכים, והניפוח של המיכל וסביבתו, וגם תוספת המשקל, מרחיקים את האופנוע מרכיבת שטח ביחס לגרסה הרגילה. מצד שני, אם הוא פחות מיועד לשטח אז בשביל מה צריך את הגלגל הקדמי בקוטר "21? תנו לנו אותו עם "19 מלפנים ושלפחות נהנה מיכולות כביש גבוהות ומהיגוי זריז יותר. את אותו הדבר ניתן להגיד גם על המשקף הקטנטן, רק שבמקרה הזה המשקף הקצר מגיע רק בגרסת הראלי. בשתי הגרסאות האחרות – האדוונצ'ר והאדוונצ'ר אקסקלוסיב – המשקף גבוה ואמור להיות יעיל יותר בהגנה מפני רוח.

    BMW-F850GS-002

    סיכום ועלויות

    ה-F850GS החדש הוא אופנוע מצוין. גרסת האדוונצ'ר שלו אמורה לקחת אותו אפילו צעד קדימה, אבל היא קצת התבלבלה בדרך. היא מנסה להיות גם וגם, אבל יוצא לה פחות מזה ופחות מזה, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת.

    זה לא שזה אופנוע לא טוב. להפך – זה אופנוע טוב, שכן הבסיס שלו מעולה. הוא נוח, יש לו מנוע גמיש ויעיל, הוא יציב וטוב על המתלים, הוא בנוי איכותי מאוד, הגימור ברמה גבוהה, והוא מאובזר בשפע תוספות יקרות. הוא אפילו נראה מצוין ומעוצב מודרני ונאה. אבל הוא פחות טוב מהגרסה הרגילה לרכיבת שטח – בגלל תוספת הנפח והמשקל בחלקו העליון, ומאידך, כאופנוע כביש הגלגל הקדמי בקוטר "21 מיותר. למעשה אנחנו נזכרים שזה פחות או יותר מה שכתבנו גם על גרסת האדוונצ'ר של ה-F800GS ב-2017:

    "יש פה דיסוננס גדול ב-F800GS אדוונצ'ר. מצד אחד זהו אופנוע איכותי ומאובזר, מגומר ברמה גבוהה כמו שב.מ.וו יודעת, ומציע מכלולי איכות ומערכות אלקטרוניקה שעובדות נהדר – גם יחד בסנכרון. מצד שני, הוא קצת לא סגור על עצמו – שכן המסר שהוא משדר, וגם המיתוג שלו, צועקים שטח, אבל בפועל הוא יותר אופנוע כביש מאשר הגרסה הרגילה, למרות – או בגלל – האבזור. ואם כבר הוא יותר אופנוע כביש, אז לשם מה אנחנו צריכים גלגל קדמי צר בקוטר "21 שמכביד על ההיגוי ומקטין את האחיזה בכביש? תנו לנו את ה-F800GS אדוונצ'ר עם חישוק קדמי בקוטר "19. אמנם נוותר על תדמית הרפתקן השטח, אבל לפחות נקבל אופנוע שסגור על עצמו ומתנהג טוב יותר בסביבת המחייה הטבעית שלו – הכביש הציבורי. ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז לרכיבת שטח היינו לוקחים בלי לחשוב פעמיים את הגרסה הרגילה, שכן זהו אופנוע שהוכיח את עצמו, גם בתחום הזה".

    מחירו של ה-F850GS בגרסת אדוונצ'ר נקבע על 115 אלף ש"ח. הוא אמנם מגיע, כאמור, עם שפע תוספות, אך לאור מחירי מתחריו המחיר הזה נראה לנו קצת גבוה, מה משאיר את ה-F850GS אדוונצ'ר לקהל מצומצם של רוכבים.

  • רכיבה ראשונה: ק.ט.מ 150EXC TPI

    רכיבה ראשונה: ק.ט.מ 150EXC TPI

    צילום: Sebas Romero, Marco Campelli

    • יתרונות: גמישות מנוע, התנהגות מנוע, משקל פיזי, קלות רכיבה, התנהגות דינמית, בולמים, איכות כללית
    • חסרונות: חסרה קצת התפוצצות 125-ית בקצה הסקאלה
    • שורה תחתונה: ה-150EXC המוזרק החדש עשוי להיות מחליף ראוי ל-125 בשוק הישראלי בשל יתרונות המנוע וההתנהגות
    • מחיר: טרם נקבע
    • מתחרים: שרקו SE-R125, בטא 125RR, הוסקוורנה TE150i
    • נתונים טכניים: מנוע 2 פעימות, 143.99 סמ"ק, מתנע חשמלי + רגלית התנעה, הזרקת דלק אלקטרונית לפתח המעבר TPI, גוף מצערת דל'אורטו בקוטר 39 מ"מ, גיר 6 הילוכים, מצמד דיאפרגמה DDS בתפעול הידראולי, קירור נוזל, שלדת פלדת כרומולי, שלדת זנב אלומיניום, בולמים הפוכים WP XPlor מתכווננים מלא, מהלך 300 מ"מ, בולם אחורי WP מתכוונן מלא עם מערכת PDS, מהלך 310 מ"מ, בלמי דיסק 260 ו-220 מ"מ, בסיס גלגלים 1,482 מ"מ, מרווח גחון 370 מ"מ, גובה מושב 960 מ"מ, מיכל דלק 9 ל', משקל 96.8 ק"ג (ללא דלק), צמיגים 140/80-18, 80/100-21
    ק.ט.מ 150EXC TPI - חדש ל-2020
    ק.ט.מ 150EXC TPI – חדש ל-2020

    מה זה?

    בק.ט.מ מציגים דור חדש של אופנועי אנדורו לשנת 2020, והכוכב לשנה זו הוא ה-150EXC TPI – אופנוע חדש לחלוטין שמוצג השנה כתוספת קטנת נפח לדו-פעימתיים המוזרקים – 250/300EXC TPI.

    ה-150EXC TPI אמור לשלב אלמנטים מה-125EXC ומה-200EXC, אשר ייצורם הופסק ב-2016. מצד אחד אופנוע קטן נפח וקל משקל שיאפשר זריזות וקלות רכיבה, אבל מצד שני תוספת מומנט בתחומי הסל"ד הנמוך והבינוני ועוד קצת הספק בקצה הסקאלה ביחס ל-125 סמ"ק.

    בסיס המנוע החדש נלקח מה-150XC-W, אולם בוצעו בו שינויים רבים כדי שיתאים לקונספט האנדורו המוזרק. כך למשל הצילינדר חדש לחלוטין, בעל פתחים בתזמון חדש, וכמובן מותאם למזרקי הדלק לפתח המעבר. גם ראש המנוע חדש, וכך גם מערכת הפליטה המתפתלת, הייעודית לדגם ולהתנהגות אנדורו. הקלאץ' כאן מסוג דיאפרגמה DDS, וגם הוא קיבל שינויים לרכיבת אנדורו, למשל ברפידות החיכוך. הגנרטור מפיק 196 וואט, ויש מתנע חשמלי אינטגרלי בתוספת רגלית התנעה לגיבוי.

    מנוע 150 סמ"ק מוזרק דלק TPI - מותאם לאנדורו
    מנוע 150 סמ"ק מוזרק דלק TPI – מותאם לאנדורו

    מערכת ההזרקה TPI נלקחה ישירות מצמד האחים הגדולים – כולל המחשב, החיישנים וגוף המצערת של דל'אורטו. נציין רק שלשנת 2020 התווסף חיישן לחץ סביבה על מנת שיהיה למערכת קל יותר לדייק בתערובת – במיוחד בשינויי גובה ושינויי לחץ.

    שאר האופנוע כמעט וזהה לשאר דגמי ק.ט.מ ל-2020; השלדה חדשה, ובניגוד לדגמי ה-125, ה-150 וה-200 מהעבר – היא לא קצרה יותר משל ה-250 / 300 אלא זהה להן בגאומטרייה ובמידות. השוני היחיד בין השלדות הוא בצינורות התחתונים של השלדה, שכאן ב-150EXC TPI הם גבוהים יותר בגלל המנוע הקומפקטי יותר משל ה-250 / 300. השלדה קשיחה יותר מבעבר, גם לכוחות אנכיים וגם למומנט פיתול.

    שינויים נוספים שנעשו זהים לאלו שנעשו בשאר דגמי 2020, ועל כולם תוכלו לקרוא בפירוט כאן. בקצרה נספר שהבולמים שודרגו, יש מערכת קירור חדשה, תיבת אוויר חדשה, מושב חדש, וכל הפלסטיקה למעט הכנף הקדמית חדשה – עם עיצוב מודרני יותר וארגונומיה טובה יותר, בעיקר באזור הרדיאטורים והזנב.

    שלדה ומכלולים של האחים הגדולים
    שלדה ומכלולים של האחים הגדולים

    ביצועים

    הדבר העיקרי שעניין אותנו בביצועי ה-150EXC TPI החדש הוא איך המנוע. כאן קיבלנו את התשובה מהר מאוד; למנוע הזה יש את תוספת הגמישות בסל"ד נמוך ובינוני שהייתה חסרה כל כך ל-125. מאידך, בסל"ד גבוה אין את אותה התפוצצות כוח שהייתה גם ל-125 וגם ל-150XC-W. כלומר, למעט פתיחת שסתום הכוח המורגשת – שמספקת תוספת כוח מיידית – אין התפוצצות הספק והמנוע הזה סופר-ליניארי. כדי לייצר אחיזה ולהתקדם מהר בשטח זה מצוין, אבל כדי לספק צרחות בקסדה קצת פחות.

    המשמעות של הכוח הזמין בסל"ד הנמוך והבינוני היא למשל קלות יתר בהנפת גלגל קדמי לפני מכשול, וכן פחות שימוש בקלאץ' ובהחלפת הילוכים ברכיבה שוטפת – מהירה או פחות מהירה. בנוסף, אפשר לרכוב בתחומי סל"ד נמוכים יותר מאשר ב-125.

    בנוסף, המנוע הזה סופר-חלק, וזה נובע מהזרקת הדלק TPI. בהשוואה ל-150XC-W, למשל, תגובות המנוע פחות חדות ואגרסיביות, אולם המנוע חלק משמעותית ותגובת המנוע בהחלט מיידית. החלקות הזאת מאפיינת את דגמי ה-TPI הגדולים – ה-250 וה-300, וכעת היא מגיעה גם ל-150. מנוע ה-150 המוזרק הוא בהחלט שדרוג מצוין למנוע ה-125 הקודם, אם כי היינו רוצים לקבל אותו עם תגובה חדה ואגרסיבית יותר.

    מנוע גמיש, ובעיקר חלק
    מנוע גמיש, ובעיקר חלק

    העניין השני שעניין אותנו ב-150 החדש, ובכלל בדגמי האנדורו של 2020, הוא ההתנהגות הדינמית ומערכת הבולמים החדשה. למרות שעל הנייר ה-150 מקבל תוספת משקל של כ-5 ק"ג ביחס ל-150XC-W, התחושה היא שמדובר באופנוע קל משקל וזריז מאוד – משמעותית קל מ-250EXC TPI למשל.

    מצד אחד הוא זריז מאוד – גם בגלל המשקל הנמוך וגם בגלל המאסות המסתובבות הנמוכות – כך שהזזה שלו מצד לצד, למשל בסינגלים צפופים ובכל מהירות, היא קלה במיוחד – הקלה ביותר מכל ליין דגמי האנדורו של ק.ט.מ, ובאופן משמעותי. אולם מצד שני הוא יציב יותר מבעבר, ובוודאי מ-125, וזאת בשל השלדה הארוכה יותר, שכאמור השנה היא בגאומטרייה של 250 ו-300. אנחנו אהבנו מאוד את ההתנהגות הזו, ולדעתנו היא נכונה וראויה.

    בולמי ה-XPlor עברו מספר שדרוגים השנה, ומעבר לשיפורי מכאניקה, השנה בק.ט.מ שינו אג'נדה – הרכיבו קפיצים רכים יותר והקשיחו את ההידראוליקה, זאת במקביל לשלדה קשיחה יותר. בתחילת הרכיבה הסט-אפ הזה הרגיש מוזר, ולקח זמן עד שיכולנו לסמוך על מכלול התחושות שקיבלנו מהפרונט. אולם ככל שעבר הזמן והתחברנו לאופנוע, כך גילינו שאנחנו מקבלים ביטחון, סומכים על הפרונט ומייצרים מהירות גבוהה למדי ולאורך זמן. הקומבינציה הזו בהחלט עובדת, ונצטרך לבדוק אותה לאורך זמן כאן בארץ. כך או כך, מערכת המתלים של WP ממשיכה באבולוציה שלה, היא סופגת מעולה, מאפשרת יציבות, אחיזה ומהירות, וכמובן בק.ט.מ נשארים עם PDS (ומי שמעדיף ק.ט.מ עם לינקים יכול לקבל את זה בהוסקוורנה).

    מערכת ומתים והתנהגות - מעולות
    מערכת מתלים והתנהגות – מעולות

    איך זה מרגיש?

    תנוחת הרכיבה ב-150EXC TPI זהה לחלוטין ל-250EXC TPI. הארגונומיה החדשה דומה מאוד לזו של דור האופנועים הקודם, אם כי האופנועים מעט צרים יותר – כאמור בעיקר באזור הרדיאטורים ויחידת הזנב.

    מערכת ההזרקה עובדת פה נפלא, ונראה כי הגיעה לבגרות מהר מאוד. התגובות מיידיות (גם אם לא אגרסיביות, כאמור), והתנהגות המנוע סופר-חלקה. כמה חלקה? ובכן, גם ב-150 המוזרק עלתה לנו האסוציאציה של מנוע 3 פעימות – כזה שמוריד את הכוח לקרקע בשילוב שבין התנהגות דו-פעימתית לבין יצירת אחיזה של מנוע 4 פעימות, ואנחנו אוהבים את זה מאוד.

    אחד היתרונות המשמעותיים של המנוע הקטן הוא הקלאץ'. ב-125 לדורותיו תמיד היה קלאץ' רך, אולם כאן עם מערכת ה-DDS (קלאץ' דיאפרגמה במקום קפיצים ספירליים) מקבלים את אחד הקלאצ'ים הרכים ביותר שאנחנו מכירים מעולם האופנועים בכלל. תפעול עם אצבע אחת מעולם לא היה קל יותר. תענוג!

    קל משקל וזריז כמו שד - ועם זאת יציב
    קל משקל וזריז כמו שד – ועם זאת יציב

    עוד יתרון עצום של המנוע הקטן – ואת זה אנחנו מכירים עוד מה-125 לדורותיו – הוא ההתנהגות הדינמית והקלות שבה מזיזים את האופנוע מצד לצד. זה נכון בעמידה, וזה נכון במיוחד כשהמנוע מסתובב תוך כדי רכיבה. אין אופנועים זריזים כאלה, שכן קל מאוד להזיז אותו מצד לצד, והיתרון הגדול הוא היציבות הגבוהה שמתקבלת מהשלדה החדשה, שכאמור ארוכה במעט משלדות ה-125, ה-150 וה-200 הקודמים. אנחנו אוהבים את השילוב הזה, ועם מערכת הבולמים החדשה מתקבלת מכונת אנדורו נפלאה, קלה לתפעול באופן קיצוני, ונעימה לשימוש בשל המנוע החלק.

    הק.ט.מ 150EXC TPI החדש יכול להיות לדעתנו מחליף ראוי ויותר לאותו ה-125EXC האייקוני, שבשנים 2007 עד 2016 היה להיט המכירות מספר אחת בתחום האנדורו בישראל.

    תפור על השוק הישראלי
    תפור על השוק הישראלי

    סיכום ועלויות

    הק.ט.מ 150EXC TPI הוא אופנוע אדיר לשוק הישראלי. הוא לוקח את ה-125 הפופולרי, ומשפר אותו במספר נקודות חשובות: המנוע גמיש יותר וחלק יותר, ויש לו כמובן את כל הכוח שצריך לרכיבת אנדורו ארצישראלית, הוא מגיע עם מערכת הזרקה, ההיגוי זריז בטירוף ויחד עם זאת ה-150 החדש יציב מאוד ומשרה ביטחון, יש לו מערכת מתלים מעולה, ושאר המכלולים שלו זהים לשאר דגמי ק.ט.מ – כולל מתנע חשמלי. וכמובן, הוא יגיע ארצה ברישוי צהוב עם תקינת כביש מלאה. וכמובן, יש את העניין עם הנוחות של מערכת ההזרקה – מילוי שמן במיכל נפרד, תצרוכת דלק נמוכה, פיצוי על הפרשי גובה ולחץ וכו'.

    לכן, בגלל כל המאפיינים הללו, לדעתנו הוא עשוי להיות מחליף ראוי ומודרני ל-125EXC, וגם ל-200EXC (אם כי אין לו את הטירוף של האחרון) – כאופנוע אנדורו קטן נפח וקל משקל, אך יחד עם זאת מודרני לחלוטין.

    העניין היחיד של ה-150EXC TPI הוא התמחור. אופנועים עד 125 סמ"ק זוכים למס קנייה של 25%, בעוד שעל ה-150 החדש יושת ככל הנראה מס קנייה של 40% – מה שעלול לקרב את מחירו ל-250EXC TPI.

    אם הפרש המחיר בין ה-150 לבין ה-250 יהיה גדול מספיק, אנחנו צופים ל-150EXC TPI הצלחה גדולה בישראל. יחד עם זאת, בגלל הטכנולוגיה הזהה ומכלולי השלדה הזהים, ובגלל מס הקנייה הדומה עד זהה, ייתכן מאוד שהפרש המחיר בין ה-150 לבין ה-250 לא יהיה גדול, ואז ה-150 נמצא בבעיה. בעוד מחירו של ה-250EXC TPI עומד על 62 אלף ש"ח, ה-150EXC TPI צריך לעלות לפחות 5,000 ש"ח פחות, ונקווה שכך יהיה. נציין רק שה-150 מגיע רק בגרסה רגילה, וכי אין לו גרסת סיקסדייז.

    כך או כך, הק.ט.מ 150EXC הוא אופנוע אנדורו מודרני, קל משקל וקל לרכיבה, שמתאים מאוד לרוכבי ההובי הישראליים לרכיבת אנדורו ארצישראלית. אהבנו מאוד.

  • ימאהה טנרה 700 במבחן דרכים: אדוונצ'ר-ראלי

    ימאהה טנרה 700 במבחן דרכים: אדוונצ'ר-ראלי

    צילום: ימאהה

    • יתרונות: מנוע גמיש ומהנה, יציבות, מתלים והתנהגות, יכולת שטח, יש גרסת A1
    • חסרונות: מיכל דלק מתכת, צריך להיות 10 ק"ג פחות, מתלים מעט רכים, שלדת זנב לא פריקה
    • שורה תחתונה: הטנרה 700 מחזיר את השם 'טנרה' לחזית האדוונצ'רים הקרביים לשטח
    • מחיר 'על הכביש': 69,985 ש"ח
    • מתחרים: ק.ט.מ 790 אדוונצ'ר, הונדה CRF1000L אפריקה טווין
    • לעמוד הדגם באתר היבואן
    ימאהה טנרה 700 - אדוונצ'ר ראלי
    ימאהה טנרה 700 – אדוונצ'ר ראלי

    3 שנים תמימות חיכינו לטנרה 700 של ימאהה. זה התחיל בתמונות 'ריגול' שחשפו אדוונצ'ר עם מנוע ה-MT-07, המשיך בדגם הקונספט המהמם שהוצג במילאנו 2016, דרך האבטיפוס שהוצג שנה לאחר מכן, הגרסה הסדרתית שהוצגה במילאנו 2018, ועד ההשקה העולמית שבה השתתפנו בשבוע שעבר ולייצור הסדרתי שקורה בימים אלו. 3 שנים תמימות שבהן רק מלראות את התמונות ואת המסר שאליו מכוונים בימאהה, הבנו שהחברה היפנית משנה כיוון ולוקחת את השם 'טנרה' – שבשנה זו חוגג 36 שנים – חזרה לשטח וחזרה לביצועים.

    הוא מעניין במיוחד, הטנרה 700, מפני שבתקופה שבה האדוונצ'רים הולכים וגדלים ונהיים מתוחכמים יותר וטכנולוגיים יותר, הטנרה 700 תוקף את הקטגוריה דווקא מהכיוון השני – של הפשטות והמינימליזם. זה פחות אדוונצ'ר-כביש נוח ומפנק אלא יותר אופנוע שטח-ראלי קרבי. לכן גם כמעט ולא תמצאו בו מערכות אלקטרוניות מתקדמות כמו באדוונצ'רים אחרים. וזה מביא אותנו למטרה נוספת שעמדה מול עיני ימאהה בבניית הטנרה 700 – המחיר, שאמור להיות נוח ואפילו זול.

    בבסיס הטנרה 700 נמצא מנוע ה-CP2 של ימאהה – הטווין המקבילי בנפח 689 סמ"ק שמגיע מה-MT-07. הוא מפיק כ-74 כ"ס וכמעט 7 קג"מ, והוא ידוע בגמישותו. הבחירה במנוע הזה מעניינת. מצד אחד זהו מנוע מצוין, אפילו אחד המנועים הטובים של ימאהה, שכן הוא גמיש, הוא חי ודינמי, הוא מעניין והוא מודרני. מצד שני, כמנוע של אופנוע כביש המשקל שלו לא נמוך, וזה משפיע ישירות על משקל האופנוע.

    מנוע ה-CP2 מגיע מה-MT-07
    מנוע ה-CP2 מגיע מה-MT-07

    בכל אופן, כאן בטנרה המנוע קיבל תיבת אוויר חדשה, מערכת פליטה ייעודית, מערכת קירור גדולה יותר, וגם מפה חדשה לניהול המנוע. גם יחס ההעברה הסופי התקצר, וגלגל השיניים האחורי גדל מ-43 במקור ל-46 שיניים כאן בטנרה כדי לספק יותר מומנט זמין.

    מסביב למנוע בנו בימאהה שלדת יהלום חדשה שעשויה מפלדה – כולל שלדת הזנב שהיא חלק אינטגרלי מהשלדה ולא פריקה. השלדה קומפקטית למדי ומשקלה קצת פחות מ-18 ק"ג.

    מכלולי השלדה ברמה טובה למדי. כך למשל הבולמים הקדמיים של קאיאבה, הפוכים בקוטר 43 מ"מ, כוללים קארטרידג' ומציעים כיווני שיכוך כיווץ והחזרה, ויש גם בורגי ניקוז אוויר. מאחור, אל הזרוע האחורית הייעודית מאלומיניום מחובר בולם יחיד, גם הוא של קאיאבה, הכולל מיכל גז חיצוני ומציע כיוונים מלאים – כולל עומס קפיץ בברז חיצוני, שיכוך כיווץ מהיר ואיטי ושיכוך החזרה. מרשים ביותר. מהלכי הגלגל עומדים על 210 מ"מ מלפנים ו-200 מ"מ מאחור, ומרווח הגחון עומד על 240 מ"מ.

    כיוונים מלאים בבולם האחורי - כולל שיכוך כיווץ מהיר ואיטי
    כיוונים מלאים בבולם האחורי – כולל שיכוך כיווץ מהיר ואיטי

    החישוקים במידות הנכונות לאדוונצ'ר-שטח, עם "21 מלפנים ו-"18 מאחור, כשעליהם צמיגי פירלי סקורפיון ראלי STR. הצמיג האחורי במידה 150/70 קרבית, אם שאלתם. מה עוד? ובכן, הבלמים של ברמבו, ויש מערכת ABS הניתנת לניתוק מלא בלחיצת כפתור בלוח השעונים. בימאהה בחרו את האפשרות לניתוק מלא ולא השאירו את האפשרות לניתוק אחורי בלבד לשטח.

    העיצוב קרבי ומודרני, ובעיקר פונקציונלי. יחידת הזנב מינימליסטית ומזכירה זנבות של אופנועי אנדורו. המושב שטוח, למרות שבגרסה הרגילה הוא בנוי מ-2 חלקים. משם זה ממשיך למיכל דלק מתכתי בנפח 16 ליטרים, המכוסה בכיסויי פלסטיק צידיים שממשיכים למסיכת ראלי מרשימה ומודרנית הכוללת משקף שמתחתיו 4 פנסי LED.

    האבזור, כאמור, גם הוא פונקציונלי. יש מגן מנוע מאלומיניום ומגני ידיים מפלסטיק, יש שקע 12V, הכידון העבה שטוח ורחב – כמו של אופנועי אנדורו וראלי, ויש לוח שעונים מלבני שיושב גבוה ומציג את הנתונים החשובים בלבד (מהירות, מד מצטבר, מד מתאפס, תצרוכת דלק, טמפ' אוויר, תצוגת הילוך ונורות אזהרה).

    קוקפיט קרבי של ראלי
    קוקפיט קרבי של ראלי

    מאידך, בימאהה השקיעו בכמה פתרונות פונקציונליים מעניינים. כך למשל תמצאו מתחת לכנף האחורית ידיות אחיזה להרמת הזנב במקרה הצורך, הכנף הקדמית הצמודה לגלגל מתכווננת לגובה בעזרת 4 ברגים לצורך רכיבה בבוץ, מעל ללוח השעונים יש באר שמאפשר התקנת GPS או כל אביזר אחר, וארבעת הברגים של הכנף האחורית מתחת למושב הם בעצם ווים לקשירת מטען. נחמד מאוד.

    עולים על האופנוע ויוצאים לדרך. תנוחת הרכיבה כאן קרבית למדי, במיוחד בגלל הכידון השטוח וסביבת הרוכב הקרבית. מאידך, המושב המקורי, שגובהו מעל הקרקע 875 מ"מ, לא גבוה מספיק לאופנוע אדוונצ'ר קרבי. בימאהה כיוונו לממוצע, ובצדק, ועל פניו גובה של 875 מ"מ נשמע גבוה, אבל אפשר היה לעשות את המושב גבוה יותר כדי לתת את התחושה שהרוכב יושב על האופנוע ופחות בתוכו. בכל אופן, בימאהה מציעים מושב 'ראלי' הגבוה ב-44 מ"מ מהמושב המקורי. רכבנו איתו בחלק מהזמן, ומעבר לגובה שמאפשר מעבר טוב יותר מישיבה לעמידה, הוא גם מרופד היטב ונוח לרכיבה. זה המושב המועדף עלינו. מהצד השני, בימאהה מציעים גם קיט הנמכה ומושב נמוך יותר, שמורידים את גובה המושב בכ-40 מ"מ למאותגרי גובה.

    אחת התהיות שלנו בטרם רכבנו על הטנרה 700 הייתה כיצד יתנהג המנוע – שכאמור מגיע מהכביש – על אופנוע אדוונצ'ר, ועוד כזה שאמור להית קרבי. את התשובה לכך קיבלנו מהר מאוד: הוא מתנהג מצוין. מנוע ה-CP2 הוא אחת היציאות החזקות של ימאהה בתקופה האחרונה. הוא סופר-גמיש, הוא נעים לשימוש ונשלט, ויש לו חספוס עדין ונעים שנובע מהסדר הא-סימטרי של הבוכנות. למעשה, זהו מנוע מידריינג' קלאסי, והוא נמצא במיטבו מ-3,000 ועד 7,000 סל"ד – בדיוק איפה שהרוכב רוצה את הכוח הזמין, וממנו יש בשפע.

    מנוע גמיש, מעולה במידריינג'
    מנוע גמיש, מעולה במידריינג'

    בימאהה בחרו שלא להתקין בקרת אחיזה על המנוע הזה, ואנחנו יכולים להבין את הבחירה הזו. המנוע כל כך נשלט, שאין באמת צורך במערכת שתרסן את ההחלקה – גם בשטח כשאין אחיזה. למרות ההספק, שעלול להיחשב כנמוך, תאוצות הביניים פה מצוינות. המהירות הסופית תדגדג את ה-200 קמ"ש, ומהירות שיוט נוחה תהיה על סביב 150 קמ"ש – אז גם הסל"ד בהילוך השישי יהיה עדיין בתוך אזור הנוחות של המנוע המצוין הזה.

    רכיבת כביש היא נוחה למדי עם הטנרה 700. המושב שטוח וקשיח, הכידון הרחב מפשק את הידיים בתנוחה קרבית, ומיגון הרוח סביר למדי. לא תמצאו פה את הנוחות המוגזמת של אדוונצ'רים גדולים לכביש, אבל ביחס לאדוונצ'ר עם אוריינטציית שטח גבוהה ומושב שטוח, המצב פה טוב ואפילו מצוין.

    אחד המאפיינים של הטנרה 700 הוא היציבות, שנובעת מבסיס גלגלים ארוך וגאומטרייה מתאימה. התכונה הזו, יחד עם מערכת מתלים טובה מאוד עם הידראוליקה איכותית, הופכת אותו למכונת פיתולים לא רעה בכלל – למרות הגלגל הקדמי בקוטר "21. זה האחרון אמנם יערפל, כצפוי, את ההיגוי, אולם כאמור היציבות גבוהה, ועם הכידון הרחב אפילו קל להכניס את הטנרה לפניות.

    הטנרה 700 יציב ודורס
    הטנרה 700 יציב ודורס

    אותה היציבות באה לידי ביטוי ביתר שאת דווקא ברכיבת שטח. השילוב של בסיס הגלגלים והגאומטרייה עם הבולמים הטובים ועם המנוע הגמיש מאפשרים לרכוב מהר, ואפילו מהר מאוד, על שבילים. בקטעים מסוימים ראינו גם 120 ו-130 קמ"ש על השביל, והתחושה הייתה נינוחה – כזו שמאפשרת לדחוף 20 קמ"ש נוספים.

    500 ק"מ בילינו על גבו של הטנרה 700 במהלך צמד ימי הרכיבה, כשבכל מהלך הרכיבה לא עלינו על כביש מהיר, והרכיבה כולה התבצעה על כבישים הרריים, כבישי שירות של חקלאים, ושטח. הרבה שטח ומכל סוג – החל משבילים רחבים, ישרים ופתוחים, דרך שבילי יער חוצים ומפותלים בסגנון הרי ירושלים, ועד טיפוסים וירידות טכניים יותר שבהם מקפלים את האופנוע ומחפשים את הזמישות שלו – שממנה יש בשפע, למרות המשקל שעומד על 204 ק"ג.

    אהבנו במיוחד את מערכת המתלים האיכותית, שמאפשרת לדחוף את הטנרה גם בכביש וגם בשטח. היא אמנם רכה מדי לטעמנו, וזה בא לידי ביטוי בבלימות חזקות בכביש שבהן הפרונט שוקע יתר על המידה, וכן בקפיצות בשטח, שבהן המתלים ממהרים לסגור מהלך, אולם כשהם לא מגיעים לקצה הם עובדים היטב, שומרים על היציבות הגבוהה של הטנרה ומאפשרים טווח שימושים רחב ודינמי.

    מערכת מתלים טובה מאוד - גם אם קצת רכה
    מערכת מתלים טובה מאוד – גם אם קצת רכה

    ואחרי הכל, הטנרה 700 הוא אופנוע מאוזן. כזה שמשלב בין מנוע גמיש וטוב לבין התנהגות דינמית טובה – גם בכביש וגם בשטח. הוא גם פלטפורמה מעולה לרוכב האדוונצ'ר שלוקח את האופנוע שלו לשטח. לאלו, אגב, בימאהה מציעים 2 חבילות אבזור: 'ראלי' – הכוללת דוד אקרפוביץ', מושב ראלי גבוה, פלטת מספר מקוצרת, מאותתי LED, מגן רדיאטור, מגן שרשרת אלומיניום ומדבקת מיכל, ו'אקספלורר' – הכוללת צמד ארגזי צד עם תושבות, רגלית אמצע, מגן מנוע רחב עם תא לכלי עבודה, ומגן שלדה.

    הימאהה טנרה 700 מחזיר את הכבוד לשם 'טנרה'. זהו אופנוע אדוונצ'ר-ראלי קרבי שמאפשר מצד אחד רכיבת כביש נוחה למדי , גם ככלי תחבורה יום-יומי, אבל מצד שני מאפשר רכיבת שטח חזקה וקרבית. הוא לא חף מחסרונות, והיינו רוצים אותו עם 10 ק"ג פחות, עם מתלים קצת יותר קשיחים ועם מיכל דלק פלסטי במקום המתכתי. אולם הוא פלטפורמה מצוינת לאדוונצ'ר קרבי, והוא בעיקר מתאים מאוד לרוכב האדוונצ'ר הישראלי, שלעומת זה האירופאי באמת לוקח את האדוונצ'ר שלו לשטח, ולעתים לשטח מדברי קשוח.

    במחיר של 70 אלף ש"ח הטנרה 700 מסתמן כעסקה טובה למדי. הוא לא יפנק את הרוכב במערכות אלקטרוניות כמו קוויקשיפטר, ניטור לחץ אוויר בגלגלים או ידיות מחוממות, אבל הוא ייתן לרוכב את הליבה ואת מה שבאמת חשוב – הרכיבה. יש פה מנוע מצוין, שלדה מאוזנת ומערכת מתלים איכותית, ויש את מכלולי השלדה שתומכים ברכיבה קרבית כמו גלגלים, בלמים, כידון, מסיכה ולוח שעונים – שזה מה שצריך כדי לצאת לרכוב. לכן הטנרה 700 מוגדר כאדוונצ'ר-ראלי.

    דווקא בגלל הפשטות היחסית שלו ודווקא בגלל היכולות הדינמיות הגבוהות שלו – אהבנו אותו מאוד, ואנחנו חושבים שזה כלי חשוב מאוד לשוק הישראלי. היה שווה לחכות.

    הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה העולמית בספרד.

    מפרט טכני

    [table id=144 /]

  • רכיבה ראשונה: סאן-יאנג HD300i – בין שתי ערים

    רכיבה ראשונה: סאן-יאנג HD300i – בין שתי ערים

    צילום: עמרי גוטמן

    • יתרונות: התנהגות דינמית, מנוע, עיצוב, נפח אחסון יחסית לסגמנט, מחיר
    • חסרונות: מיגון רוח, גובה מושב, בלמים
    • שורה תחתונה: ה-HD300 הוא קטנוע פרקטי, חזק, נוח ונוסך ביטחון
    • מחיר: 25,655 ש"ח
    • מתחרים: פיאג'ו בוורלי 350, הונדה SH300i, סאן-יאנג ג'וימקס 300
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 278 סמ"ק, 27 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 287 מ"מ, דיסק אחורי 260 מ"מ, מערכת ABS, משקל מלא 179 ק"ג, בסיס גלגלים 1,500 מ"מ, גובה מושב 800 מ"מ, מיכל דלק 10 ל', צמיגים 110/70-16, 140/70-16
    סאן-יאנג HD300i - קטנוע גלגלים גדולים חדש של סאן-יאנג
    סאן-יאנג HD300i – קטנוע גלגלים גדולים חדש של סאן-יאנג

    מה זה?

    משפחת גדולי הגלגלים של סאן-יאנג הגיעה לארץ כבר בשנת 2005 עם הצגת ה-HD200. כמו כל הקטנועים עם גלגלי ה-"16, גם הוא לא נחל הצלחה מסחרית מסחררת בישראל, והייבוא הופסק ב-2011. קטנועי ה-"16 נהנים מהתנהגות כביש וספיגת זעזועים עדיפה לעומת קטנועים עם גלגלים קטנים יותר, אך למרות ההצלחה לה הם זוכים באירופה, הקהל הישראלי מעדיף קטנועים יותר מפנקים ובעיקר עם תא אחסון לקסדה מתחת למושב – שני דברים שחסרו לרוב הקטנועים אלו.

    ה-HD300i החדש לא מזכיר את קודמו כמעט בכלל. פרט לגודל הגלגלים והיעדר מיגון רוח, הדגם החדש מציע מאפיינים של קטנוע מנהלים סטנדרטי עם מושב מפנק, ובעיקר – מקום לקסדה (ואף יותר) מתחת למושב. למרות הגדלת הנפח המשמעותית המשקל קטן ב-15 ק"ג. הבלמים חוזקו ונוסף דיסק אחורי ומערכת ABS. הקטנוע מגיע עם שקע USB, פנסי LED קדמי ואחורי ועיצוב מעודכן. כמו לקודמו, יש לו סבל מקורי ומתלה למטען, אך כבר אין לו מדרס רגליים שטוח מתחת לאותו מתלה – המקום המיועד לנשיאת מטען עבר אל מתחת למושב.

    ה-HD300i הוא קטנוע עירוני חזק ומודרני שמביא את יתרונות הגלגלים הגדולים עם יתרון של תא מטען וכל זאת תוך שמירה על מחיר תחרותי. האם זהו הקטנוע שיעזור להשריש את גלגלי ה-"16 בשוק הישראלי?

    מקום לקסדה ותיק מתחת למושב
    מקום לקסדה ותיק מתחת למושב

    ביצועים

    יותר כוח ופחות משקל זה תמיד מתכון טוב לביצועים – על הנייר. בפועל לא תמיד ההבטחות מתגשמות. אך זה לא המקרה עם ה-HD300i. ה-HD300 מזנק בהחלטיות ועם משיכה חזקה ממצב עמידה. בכל מהירות נסיעה, פתיחת מצערת תיתן משיכה החלטית קדימה עד למהירות המרבית שהיא כ-140 קמ"ש על השעון ומוגבלת בעיקר בגלל החוסר במיגון הרוח. את החגיגה מפסיקים צמד בלמי דיסק עם מערכת ABS שנותנים כוח עצירה סביר אך אינם שותלים את הקטנוע במקום.

    ה-HD300i מקבל את כל היתרונות של קטנועי 16 אינטש בהתנהגות כביש ובשיכוך מהמורות. הכניסה לפניות בכל מהירות קלה והקטנוע מרגיש יציב בהטיה. רק במהירות גבוהה מאוד בשילוב רוח צד ה-HD300i איבד מעט משלוותו והעביר נדנודים לרוכב. המתלים עושים עבודה טובה, ואפילו מהמורות עמוקות לא מועברות כמכה לגב הרוכב. גם נסיעה מהירה על כביש עשוי אבנים משולבות לא מרעידה את הרוכב, ועל כך אחראים לא רק המתלים אלא גם הגלגלים גדולי הקוטר. למרות שה-HD300i נראה רחב, אין שום בעיה להשתחל איתו בתנועה עירונית צפופה ובסך הכל ה-HD300 מתפקד מצוין גם בעיר וגם מחוץ לה, עם שילוב נהדר של כוח בשפע, התנהגות כביש נוסכת ביטחון ומתלים נוחים. רק היעדר מיגון רוח מפריע ל-HD300i להיות אידאלי כתחבורה למרחקים ארוכים.

    גלגלים גדולים - יציבות גבוהה
    גלגלים גדולים – יציבות גבוהה

    איך זה מרגיש?

    ה-HD300i החדש הוא קטנוע נאה, למרות שאין לו עיצוב פורץ דרך. אפילו די סטנדרטי בניגוד לקודמיו בשושלת – וזה עובד לטובתו, בעיקר עם המושב החום והידיות בצבע תואם. המושב ממוקם גבוה, אך עיצוב נכון וצר מאפשר להוריד בנוחות רגל ישרה הרחק לקרקע גם לבעלי גובה ממוצע בלבד.

    המושב המדורג נוח גם לאחר ישיבה ממושכת. מאחוריו מגיע סבל מקורי המשלב ידיות אחיזה למורכב, ותחתיו יש תא מטען בנפח 38 ליטרים ולא טיפוסי לקטנועים מסגמנט גלגלי ה-"16. קסדה מלאה גדולה נכנסת בקלות לתא הרחב ועוד נשאר מקום לפאוץ', כפפות ועוד כמה פיצ'יפקעס. יש גם תא כפפות קטן ובתוכו שקע USB – רק חבל שהוא לא ננעל. מתחת לכידון יש גם וו מתקפל, אך אין ל-HD300 משטח העמסה ובין רגלי הרוכב שוכן פתח התדלוק. המדרסים משני צידיו מאפשרים מעט תנועה של כפות הרגליים לפנים ולאחור, ואפשר אפילו להשעין את אותן קדימה בזווית למרות שאין כאן באמת מדרסים משופעים. בסך הכל תנוחת הרכיבה נוחה. רגליות המורכב מתקפלות אך ללא קפיץ, ומעט קשה לפתוח אותן עם הרגל בלבד ונאלצנו להשתמש בידיים לשם כך – מיותר.

    מעל לכידון נמצא לוח שעונים נאה המורכב משלושה שעונים אנלוגיים: מד מהירות גדול במרכז, ומצידיו מד סל"ד ומד דלק. מתחת לחוגת המהירות יש לוח דיגיטלי קטן המציג את חום המנוע ותצוגה מתחלפת עם נתוני מרחק, טמפרטורה, טעינה או שעה. על הכידון מורכבות שתי מראות פשוטות, אך המיקום שלהן, קרוב לראש הרוכב, נותן שדה ראיה מצוין – אחד הטובים שאנו זוכרים. ל-HD300i צמד פנסי LED, והתאורה הקדמית שלו חזקה ומרשימה.

    האם הוא יהיה הכלי שיכניס את סגמנט ה-"16 לישראל?
    האם הוא יהיה הכלי שיכניס את סגמנט ה-"16 לישראל?

    סיכום ועלויות

    ה-HD300i מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – וגם די מצליח בכך. הוא נהנה מהיתרונות שמעניקים לו גלגליו הגדולים אך לא מוותר על נפח אחסון ראוי מתחת למושב. יש לו מנוע חזק, התנהגות כביש טובה והוא נראה לא רע בכלל. הוא מיועד לכל מי שרוצה להתנייד בעיר או בין ערים, ורק המחסור במיגון הרוח מקשה עליו להתמודד עם נסיעות בין-עירוניות ארוכות טווח. מי שנוסע בין ערים קרובות, למשל מראשון לציון או מכפר סבא לתל-אביב, ייהנה מקטנוע חזק, נוח, עם התנהגות כביש מצוינת ורמת גימור טובה.

    בסעיף המתחרים רשמנו קודם כל את הבוורלי 350 של פיאג'ו – ולא בכדי. נראה שמהנדסי סאן-יאנג שאבו השראה מהאיטלקי המצוין. המראה דומה וכך גם המאפיינים. אין זה מבחן השוואתי והבוורלי הוא אחד הכלים המשובחים על כבישינו, אבל הסאן-יאנג HD300 מתומחר נמוך ביותר מעשרת אלפי שקלים חדשים. כך שלמעשה למרות הדמיון – מתחריו של ה-HD300i הם כל קטנועי ה-300 שבטווח המחיר שלו, כולל מתחרים מבית כמו הסאן-יאנג קרוזים 300 וג'וימקס 300, שאמנם שונים באופיים, אבל קרובים בנפח המנוע ובמחיר.

    הסאן-יאנג HD300i הוא עדיין עוף חריג בנוף הקטנועים המקומי, אבל עם כל כך הרבה יתרונות ובמחיר תחרותי אנו מקווים שיביא לדריסת רגל לקטנועי ה-16 אינטש בארצנו, וגם לקטנועי ה-300 סמ"ק – עוד סגמנט שרק מתחיל להכות שורשים בטבלאות המכירות בארץ. ומי שמחפש קטנוע חדש ופסל אותו בגלל חטאי אבות – כדי מאוד שייקח אותו בחשבון וייקח אותו לנסיעת מבחן – בין שתי ערים.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ – 614 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 344 ש"ח
    • 10,000 ש"ח – 717 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 1,658 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 842 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,175 ש"ח

    * המחירים כוללים חלפים מקוריים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

  • קוואסאקי ZX-6R נינג'ה במבחן – ספורט לכביש

    קוואסאקי ZX-6R נינג'ה במבחן – ספורט לכביש

    צילום: בני דויטש

    • יתרונות: מחיר, עיצוב, גמישות מנוע, משקל והתנהגות
    • חסרונות: יש רק מסלול אחד בישראל שתפור למידותיו
    • שורה תחתונה: קוואסאקי נשארים במשחק הסופרספורט, והנינג'ה החדש הוא אופנוע ספורט מצוין לכביש הציבורי
    • מחיר: 89,985 ש"ח
    • מתחרים: ימאהה YZF-R6
    • לרכיבת מבחן על קוואסאקי ZX-6R – לחצו כאן

    צילום ועריכה: בני דויטש

    בשנת 1995 הקוואסאקי נינג'ה ZX-6R המהפכני לאותה התקופה נתן את האות למרוץ החימוש המטורף בגזרת הסופרספורט 600 סמ"ק. במשך עשור וחצי היצרניות היפניות הציגו דגם חדש אחת לשנתיים – קל יותר, חזק יותר וספורטיבי יותר מקודמו – ועולם האופנועים נהנה מתקופת הרנסנס של אופנועי הספורט.

    התקופה הזו הסתיימה ב-2009 – גם בגלל המשבר הכלכלי שאילץ את היצרניות לחשב מסלול מחדש ולסגור מדפים, אבל גם בגלל שקרנם של אופנועי הספורט ירדה, פשוט כי אופנועים בסגמנטים אחרים – למשל נייקדים או אדוונצ'רים – הציעו ביצועי כביש מעולים וכבר לא היה צורך באופנועי ספורט קיצוניים כדי לרכוב ספורטיבי בכביש הציבורי. אופנועי הסופרספורט נשארו אפוא בעיקר למי שרצה אופנוע למסלול, והקטגוריה המפוארת הזו, שהייתה מלכת המכירות בעולם, נמחקה כמעט לגמרי.

    מתוך 4 היצרניות היפניות, 2 – הונדה וסוזוקי – הפסיקו לחלוטין לייצר את אופנועי הסופרספורט 600 סמ"ק שלהן. ימאהה המשיכה לייצר את ה-YZF-R6 הספורטיבי והקיצוני, ואף שדרגה אותו ב-2017. קוואסאקי נשארה על הגדר – ממשיכה לייצר ולמכור את ה-ZX-6R של 2013 ללא שינויים, אבל בודקת את השוק לפני שהיא מקבלת החלטה. וההחלטה הזו הגיעה לקראת 2019: בקוואסאקי החליטו שהם ממשיכים להשקיע בקטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק וממשיכים להשקיע ב-ZX-6R – הנינג'ה 600.

    קוואסאקי ZX-6R חדש ל-2019
    קוואסאקי ZX-6R חדש ל-2019

    נינג'ה 600 חדש – לשימושי כביש

    הבסיס המכאני של ה-ZX-6R החדש של 2019 דומה למדי לדגם הקודם, שכאמור נמצא איתנו מ-2013. המנוע הוא אותו 4 צילינדרים בנפח 636 סמ"ק, אולם בקוואסאקי כיוונו אותו כך שיספק יותר מומנט בסל"ד נמוך ובינוני. ההספק המקסימלי עומד על 130 כ"ס ב-13,500 סל"ד, ועוד 6 כ"ס עם ראם-אייר, מה שמזכיר לנו שה-ZX-6R של 1995 היה הסופרספורט 600 סמ"ק הראשון שחצה את קו ה-100 כ"ס, והראשון לקבל את הראם-אייר – שהפך אחר-כך לסטנדרט עולם הסופרספורט.

    השלדה זהה לחלוטין לדגם היוצא, אולם מלפנים הותקן מזלג הפוך חדש של שוואה עם שיכוכים נפרדים בכל רגל. בנוסף, הנינג'ה 636 קיבל מערכות אלקטרוניקה מתקדמות כמו ABS מודרני, בקרת אחיזה ב-3 מצבים, קוויקשיפטר להעלאת הילוכים, ו-3 מצבי ניהול מנוע (לא שזה כל כך חשוב ב-600 סמ"ק, אבל שיהיה). סביר בהחלט.

    אבל אחד השינויים החשובים – בטח בתקופה שכזו שבה האריזה לפעמים חשובה מהתוכן – הוא העיצוב החדש שקיבל ה-ZX-6R, עיצוב בהשראת האח הגדול – ה-ZX-10R – ושל קבוצת המרוצים של קוואסאקי בסופרבייק העולמי. הוא נראה מעולה, חד וקרבי, וגם פנסי ה-LED מוסיפים נופך מודרני.

    להבדיל מהימאהה R6, שהוא קרבי מאוד ומיועד בעיקר למסלול, בקוואסאקי מייעדים את ה-ZX-6R לשימושי כביש ספורטיביים בשילוב של הנאה מימי מסלול מזדמנים. אז לקחנו אותו למסלול מוטורסיטי בשדה-תימן כדי ליהנות מיום מסלול כמו שבקוואסאקי תכננו. מוטורסיטי, אגב, מעולה לאופנועי 600 סמ"ק והוא בדיוק במידה הנכונה עבורם.

    לקחנו אותו למסלול מוטורסיטי
    לקחנו אותו למסלול מוטורסיטי

    ידידותי וקל משקל

    את האישור הראשון לכך שלא מדובר באופנוע מסלול טהור קיבלנו עם העלייה הראשונה על האופנוע והתמקמות בתנוחת הרכיבה. הנינג'ה 636 הוא אופנוע ספורט נוח. עכשיו, במשפט הזה "אופנוע ספורט נוח" יש פרדוקס מובנה, מפני שאופנועי ספורט בהגדרה אינם נוחים. אבל יחסית לאופנועי ספורט קיצוניים, שגורמים לפלג הגוף העליון לשכב ולהישען על הידיים ולפלג הגוף התחתון להיות מקופל בתנוחת עובר, ה-ZX-6R דווקא מאוד סלחן, ואפילו נוח.

    הוא גם קל למדי, וזה דווקא לא יוצא דופן בעולם ה-600 סמ"ק הספורטיבי, שכאמור בעשור וחצי של מרוץ החימוש הקטגוריה הזו השילה קילוגרמים רבים מאוד. להזיז אותו בין הרגליים בעמידה או לתת פקודות היגוי אינטנסיביות במהירויות גבוהות או תחת עומסי בלימה – המשקל הנמוך מדבר כאן ומקל על הרוכב מאוד. זה אחד היתרונות הגדולים של אופנוע סופרספורט 600 סמ"ק מודרני, וגם כאן בנינג'ה 636 הוא בא לידי ביטוי באופן מובהק.

    בכלל, הידידותיות לרוכב היא שם המשחק כאן בנינג'ה החדש, וזה תהליך שהחל בשנים האחרונות בעולם האופנועים והגיע גם לאופנועי הקצה. האופנועים היום קלים יותר לרכיבה וידידותיים למשתמש, וגם הנינג'ה עובר, לשמחתנו, את התהליך הזה. קל מאוד לרכוב עליו – גם חזק ואינטנסיבי, המכלולים רכים וידידותיים לתפעול, יש שפע של רגש, והכל עובד בהרמוניה מוחלטת. כשהמאפיינים הללו מגיעים על אופנוע ספורט – זה מתורגם מיידית לזמני הקפות על המסלול.

    או]נוע כביש ספוריבי, אבל לא פראייר בזמני הקפה על המסלול
    אופנוע כביש ספורטיבי, אבל לא פראייר בזמני הקפה על המסלול

    מנוע גמיש? ב-600 סמ"ק?

    אחד המאפיינים החשובים שתורמים לאותה הידידותיות הוא המנוע. 4 צילינדרים בנפח הזה הם לרוב מנועים צרחניים שמתחילים לדחוף לא לפני 8,000 סל"ד וצפונה, ומגיעים לשיא לקראת 15,000 סיבובים לדקה. לרייסרים שרוכבים על הסל"ד המקסימלי כל הזמן זה מצוין, אבל לרוכבים מן השורה, קצת פחות. כאן בנינג'ה אמנם השיא גבוה – כ-14,000 סל"ד – אבל כבר מסל"ד נמוך ובינוני יש מומנט שמאפשר לצאת מפנייה בנוחות. תוספת הנפח הצנועה של 36 סמ"ק (למעשה 37 סמ"ק…) לחלוטין מורגשת, וגם הכיוון מחדש שעשו בקוואסאקי למנוע המצוין הזה.

    המשמעות היא שרוכבים חובבנים, שלא נמצאים כל הזמן על קצה סקאלת הסל"ד, יכולים ליהנות גם הם מרכיבת מסלול או מרכיבה על כבישים מפותלים, כשהכוח בסל"ד הבינוני מאפשר להם גם לחשוב. הרבה יותר קל לחשוב ב-6,000 סל"ד מאשר ב-15,000. זה, אגב, מסתדר מצוין עם ההצהרה של קוואסאקי למי ולמה הם מכוונים את הנינג'ה 636.

    וכמובן, כשמושכים את המנוע למחוזות ההספק הגבוה בקצה הסקאלה, מקבלים תאוצה משכרת של סופרספורט 600 סמ"ק עם צרחת 4 צילינדרים מטריפה. תקנות יורו 4 אמנם לא סתמו לגמרי את הסאונד ה-4 צילינדרי פה, אבל לחלוטין היינו רוצים מערכת פליטה משוחררת שתאפשר סאונד יותר בשרני ויותר בריא, ותאפשר לסחוט עוד כמה סוסים מהמנוע הזה. בטח ובטח אם מדובר על רכיבת מסלול.

    המנוע הגמיש מאפשר גם כאלה בקלות
    המנוע הגמיש מאפשר גם כאלה בקלות

    אבל זה לא רק המנוע. גם ההתנהגות הדינמית פה ניטרלית לחלוטין ומאפשרת לרוכב לרכוב מהר יותר ובקלות רבה יותר. ההיגוי מדויק וניטרלי, ועם המשקל הנמוך של האופנוע הוא גם לא מעייף את הרוכב, שלא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לדחוף פקודת היגוי בכניסות לפניות – גם במהירויות גבוהות.

    הבולמים גם הם מצוינים, עוזרים לשמור על הניטלריות ועל יציבות, וסופגים מצוין גם סדרות של באמפים קטנים על המסלול וגם שילובי כוחות כמו בלימה חזקה בכניסה לפנייה. למעשה, מערכת המתלים הזו גרמה לנו לחשוב במהלך המבחן עד כמה מערכות בולמים התקדמו בשנים האחרונות, ועד כמה מערכת בולמים פשוטה יחסית לאופנועי קצה – כמו זו המותקנת בנינג'ה 636 – יכולה להיות טובה ואיכותית. עד לפני כמה שנים מערכות בולמים ברמה הזו היו נחלתם הבלעדית של אופנועי מרוץ ברמות הגבוהות, וכעת הן נחשבות מערכות תקציב לאופנועי 600 סמ"ק.

    הידידותיות על המסלול – וגם מחוצה לו – ממשיכה גם עם מערכת הבלמים, הכוללת צמד קליפרים רדיאליים. העוצמה חזקה ויש שפע של רגש, כך שאפשר להגיע לקצה הישורת של מסלול מוטורסיטי ליותר מ-200 קמ"ש, ולדחות את הבלימה האגרסיבית פעם אחר פעם, עד לנקודה המקסימלית, לרדת ל-60 קמ"ש, ולאפשר למנוע הגמיש לדחוף את הנינג'ה החוצה מהפנייה בקלות ובחלקות. איזה תענוג!

    תענוג!
    תענוג!

    הבשורה – בקוואסאקי נשארים במשחק

    הקוואסאקי ZX-6R, או בשמו השני נינג'ה 636, הוא בשורה. בשורה לא כי מדובר באיזה אופנוע-על עם טכנולוגיות קצה, אלא כי הוא אחרון אופנועי הספורט המיועדים לכביש הציבורי, והוא ממשיך מסורת של שני עשורים וחצי. הונדה וסוזוקי יצאו מהמשחק, לימאהה יש אופנוע מרוץ חוקי לכביש, והקוואסאקי נינג'ה 636 הוא האופנוע היחיד שעוד אפשר להגדיר כאופנוע ספורט לכביש הציבורי.

    הוא קל, הוא חזק, הוא גמיש מאוד – וזה אחד מיתרונותיו הגדולים, והוא מציע מערכות שלדה איכותיות למדי ומערכות אלקטרוניקה מודרניות. בנוסף, האופנוע כולו נותן תחושה מהודקת של שלמות, והוא סופר-ידידותי לרכיבה – גם לרוכבים חובבנים. למעשה, הנינג'ה 636 הוא אופנוע כביש ספורטיבי. מאוד ספורטיבי ובעל יכולות מסלול לא מבוטלות, וכאמור גם ידידותי לרכיבה, אבל בכותרת הוא אופנוע כביש ולא אופנוע מסלול.

    ואחרי הכל – הקוואסאקי נינג'ה 636 עולה 90 אלף ש"ח. אבסולוטית זה הרבה כסף, אבל יחסית לקטגוריה – או למה שנשאר ממנה (ימאהה YZF-R6) – הוא זול בכ-15 אלף ש"ח. הוא זול יותר ב-10,000 ש"ח אפילו מהנינג'ה 636 הקודם, זה שלא עודכן כבר שנים ארוכות, וזאת למרות שהוא מציע מכלולי שלדה טובים יותר ויותר מערכות אלקטרוניות מבעבר.

    אז בקוואסאקי מצהירים שקטגוריית הסורספורט 600 סמ"ק לא מתה, שהיא חיה ובועטת, ושהיא עדיין במשחק. אנחנו כמובן בעד – במיוחד עכשיו כשיש בישראל מסלול, שהנינג'ה 636 כאילו נבנה בשבילו. ברוכה השבה קוואסאקי.

    Kawasaki-ZX-6R-2019-Test-025

    מערכת פול גז מודה לאלמוג אלפומה על העזרה בהפקת המבחן!

    מפרט טכני

    [table id=143 /]

  • רכיבה ראשונה: קוואסאקי נינג'ה 650

    רכיבה ראשונה: קוואסאקי נינג'ה 650

    • יתרונות: עיצוב, מחיר, מיגון רוח
    • חסרונות: מנוע, גימור, לוח מחוונים
    • שורה תחתונה: אופנוע בסיסי בעיצוב ספורטיבי שמתומחר בהתאם
    • מחיר: 49,985 ש"ח
    • מתחרים: הונדה CBR650R, הונדה CBR500R
    • נתונים טכניים: מנוע 2 צילינדרים בשורה, 649 סמ"ק, 68 כ"ס, 6.7 קג"מ, הזרקת דלק, 6 הילוכים, הינע סופי שרשרת, מתלה קדמי טלסקופי 41 מ"מ, מהלך 140 מ"מ, מתלה אחורי זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 108 מ"מ, 2 דיסקים קדמיים 310 מ"מ, אחורי 240 מ"מ, מהלך 128 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,130 מ"מ, בסיס גלגלים 1,450 מ"מ, גובה מושב 810 מ"מ, מיכל דלק 15.4 ל', משקל מלא 207 ק"ג, צמיגים 160/60R17, 120/70R17
    • לרכיבת מבחן על קוואסאקי נינג'ה 650 – לחצו כאן
    קוואסאקי נינג'ה 650 - כאן בצביעת KRT
    קוואסאקי נינג'ה 650 – כאן בצביעת KRT

    מה זה?

    הנינג'ה 650 של קוואסאקי הוא למעשה גלגול מודרני של ה-ER-6F מבית היצרן היפני, בעל מנוע טווין מקבילי בנפח 649 סמ"ק, בדומה לזה שמצוי בוורסיס 650 וב-Z650 של קוואסאקי, כשזה האחרון הוא למעשה הגרסה העירומה של הנינג'ה 650. הדגם אמנם נחשף כבר בתערוכת קלן בסוף שנת 2016 ועלה ארצה לפני כשנתיים, ואולם רק לאחרונה החלטנו לשים עליו את ידנו, או יותר נכון את ישבננו, ולקחת אותו למבחן, וזאת בשל מחירו הנמוך יחסית.

    כאמור, הנינג'ה וה-Z מבוססים על אותה הפלטפורמה, ועל כן השניים חולקים הלכה למעשה את מרבית המכלולים – גם המכאניים וגם הקוסמטיים; המנוע שנלקח מה-ER והותאם לתקנות יורו 4 איבד בדרך 3 כוחות סוס, אך מפצה על כך במעט בסל"ד נמוך יותר שם הוא מפיק קצת יותר מומנט, השלדה והזרוע האחורית חדשות, כמו גם העיצוב כולו שעודכן לקרבי יותר, כיאה לשם 'נינג'ה', ובכך גם יישר קו עם מאפייני העיצוב הבולטים של משפחת  אופנועי הכביש של קוואסאקי, אליה הוא משתייך.

    פלטפורמה משותפת עם ה-Z650
    פלטפורמה משותפת עם ה-Z650

    ביצועים

    על אף השם המחייב והעיצוב הקרבי, הנינג'ה 650 הוא איננו אופנוע ספורט למהדרין, בלשון המעטה, והדבר בא לידי ביטוי בביצועים שלו תחילה. מנוע הטווין המקבילי שלו מכתיב רכיבה בטווח הסל"ד הבינוני במרבית הזמן שבו רוצים לקבל תגובה ראויה בפתיחת מצערת, או בסל"ד נמוך יותר כאשר אנו משייטים במהירות קבועה. בשני המקרים העברת ההילוכים תתבצע במרווחים קצרים כל זמן שבוחרים להישאר באותו 'מוד' רכיבה, ובכל מקרה באף שלב לא תקבלו מנה גדושה של כוח מתפרץ שיעיף אתכם מהמקום קדימה.

    הבולמים של הנינג'ה פשוטים למדי, והדבר ניכר בכבישים פחות מפולסים ובמיוחד ככל שמהירות הרכיבה עולה, אך יחד עם זאת עושים עבודה לא רעה בסך הכל ברכיבה עירונית או רכיבה מנהלתית מחוץ לעיר. מהירות השיוט של הנינג'ה 650 היא סביב ה-150 קמ"ש, והוא יסתדר לא רע גם מעל זה, אבל זה כבר ירגיש פחות טבעי, ואם האספלט שתפגשו בהמשך הדרך יהפוך למשובש – סביר מאוד להניח שמהר מאוד תחזרו לשייט על הרבה פחות מזה.

    גם בנינג'ה, כמו ב-Z650, הבלמים הקדמיים חזקים ועובדים היטב, ויחד עם מערכת ה-ABS משרים מעט יותר בטחון על הרוכב כל זמן שהאופנוע נע בנינוחות.

    אופנוע מתחילים בסיסי
    אופנוע מתחילים בסיסי

    איך זה מרגיש?

    נתחיל רגע מאיך זה לא מרגיש: זה לא מרגיש כמו אופנוע ספורט. זה נראה כמוהו מהצד, אבל זה דועך בשנייה שמתיישבים עליו, מתפוגג בהתנעה, ונעלם סופית ברגע מתחילים בנסיעה על הנינג'ה 650.

    אז איך זה כן מרגיש? ובכן, בחלק מהזמן קצת כמו ורסיס מונמך, אבל ביתר הזמן בעיקר כמו Z650 עם פיירינג, וזה די מובן ומתבקש לאור הדמיון המכאני הרב בין השניים. הקליפ-אונים הגבוהים שמעל המשולשים, תנוחת הרכיבה הזקופה למדי שמגובה על ידי מיגון הרוח שבעצמו מכוון להיות האפקטיבי ביותר עבור ישיבה שכזו, אלו מצטרפים למכאניקה של הנינג'ה 650 שתוחמת בבירור את הקו שבין אופנועי ספורט לבין האופנוע שבמבחן.

    מאידך, הנינג'ה 650 מזמין אליו רוכבים מתחילים, ובמיוחד את אלו שאינם מצטיינים בממד האנכי, שלא יקנו אופנוע מבלי שיגיעו עם שתי רגליים לקרקע. המושב הנמוך כמו גם ממדיו הצנומים יחסית יכולים בקלות לגרום לבלבול בין הנינג'ה 650 לבין אחיו הקטן בנפח 300 סמ"ק (יותר דומה לו מאשר ל-400 בעיצוב), ותנוחת הרכיבה כאמור זקופה ומשוחררת למדי ולא מכווצת כפי שנהוג באופנועי ספורט.

    ההיגוי ניטרלי יחסית – לא חד או מהיר במיוחד, אך גם לא כבד ואיטי, ובסך הכל מתאים בצורה מאוזנת לשאר התכונות הדינמיות של האופנוע.

    שנראה מעולה
    שנראה מעולה

    סיכום ועלויות

    הנינג'ה 650 הוא אופנוע בסיסי יחסית המעוצב ברוח אופנועי הספורט של קוואסאקי, כשעל בסיס המנוע הוותיק נבנה אופנוע מעודכן יותר לתקופה, כזה שמשאיר אותו רלוונטי עבור רוכבים שמחפשים אופנוע כניסה או אפילו אופנוע ביניים, תחנת מעבר בין האופנועים בעלי ההספקים הנמוכים יותר לבין אלו שמעליו. הוא מתאים בממדיו ובאופי שמכתיב המנוע שלו גם לרוכבים מתחילים.

    לזכות קוואסאקי יאמר שעל אף שהמנוע הוא זה שנלקח כמעט בשלמותו מה-ER-6F לדורותיו, ולא כדבר מעודד במיוחד, העטיפה החדשה סביבו בדגם האחרון מספקת תוצאה שונה, וכחבילה שלמה היא מעט טובה יותר ביחס לדגמים ההם. יחד עם זאת, העדכון שנעשה לפני שנתיים וחצי עשוי שלא להספיק לסטנדרטים המקובלים כשאנו עם הפנים לשנת 2020.

    לנינג'ה 650 מעט מאוד מתחרים ישירים בשוק המקומי, ולמעשה למרות שמבחינת הנפח לכאורה הוא מתמודד ישירות מול ה-CBR650R של הונדה, בפועל הוא הרבה יותר קרוב באופיו, בסוג המנוע ואף במחיר להונדה CBR500R, הדגם הקטן יותר באותה המשפחה.

    הנינג'ה 650, כמו מרבית דגמי ה-650 של קוואסאקי בישראל, מוצע גם הוא, בנוסף, בגרסה מוגבלת הספק המתאימה לרישיון A1. אם תחליטו לרכוש אותו, תקבלו עודף מ-50 אלף שקלים, שזה לא הרבה כסף ביחס שבין שקלים לסמ"ק, כ-3,000 ש"ח יותר מאשר אחיו העירום, ובהפרש תקבלו בעיקר מיגון רוח, עיצוב קרבי ושם שמזוהה עם המשפחה הספורטיבית יותר של קוואסאקי.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ – 620 ש"ח
    • 6,000 ק"מ – 263 ק"מ
    • 12,000 ק"מ – 1,310 ש"ח
    • 18,000 ק"מ – 619 ש"ח
    • 24,000 ק"מ – 2,337 ש"ח
    • סה"כ ל-24,000 ק"מ – 5,149 ש"ח
  • רכיבה ראשונה: קיוואי זוהרה 125 – הקטנוע הזול בישראל

    רכיבה ראשונה: קיוואי זוהרה 125 – הקטנוע הזול בישראל

    צילום: עמרי גוטמן

    • יתרונות: מחיר, עיצוב, בלמים, בולמים
    • חסרונות: גימור, כוח מנוע, הנדסת אנוש, יציבות במהירות נמוכה
    • שורה תחתונה: קטנוע בסיסי עם מראה רטרו יפהפה
    • מחיר 'על הכביש': 10,886 ש"ח (כרגע במבצע – 8,886 ש"ח)
    • מתחרים: סאן-יאנג מיו 110, דיאלים ארומה 125
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, 9 כ"ס, הזרקת דלק, קירור אוויר, תמסורת וריאטור, התנעה חשמלית ורגלית, צמיג קדמי 90/90-12, צמיג אחורי 3.50-10. דיסק קדמי ואחורי, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל מלא 110 ק"ג, גובה מושב 725 מ"מ, מיכל דלק 5 ל'
    קיוואי זוהרה 125
    קיוואי זוהרה 125

    מה זה?

    הקיוואי זוהרה אינו קטנוע חדש, והוא נמכר פה כבר מ-2015. המותג קיוואי עשה עלייה ארצה עוד לפני כן, אך סובל מדימוי שלילי בשל ארץ מוצאו – סין. אך כשם שבכל התחומים סין מתקדמת בצעדי ענק, כך גם בתחום הדו-גלגלי. חברת האם של קיוואי, קיאנג'יאנג (Qianjiang), היא יצרנית הדו-גלגלי הגדולה בסין, שכבר מזמן רכשה גם את בנלי האיטלקית ונמצאת בבעלות חלקית של קונצרן ג׳ילי (Geely) – הבעלים של וולוו השבדית.

    אז אמנם הזוהרה לא מתיימר להיות וולוו, אבל הוא כן מתיימר להיות הקטנוע הזול בישראל – 9,900 ש"ח לפני אגרות רישוי. עם עיצוב רטרו שובה לב ומכלולים מודרניים כמו מערכת בלימה משולבת – יצאנו לבדוק אם הוא השיומי של עולם הקטנועים.

    הקטנוע הזול בישראל
    הקטנוע הזול בישראל

    ביצועים

    בהתנעת הזוהרה נשמע גרגור בס נעים, וכשפותחים גז המנוע מושך חלק וללא ויברציות. המנוע חלק, אבל גם חלש, ודרושה פתיחת מצערת רצינית כדי לגרום לו לעמוד בקצב עם שאר הקטנועים ברמזור. הזוהרה מגביר מהירות לאיטו ואף מגיע למהירות מרבית של כ-110 קמ"ש מפתיעים על השעון. אף כי הזוהרה מעט חלש, הוא מצליח לעמוד ברוב המשימות והמנוע המוזרק מסתדר גם בעיר וגם בכביש המהיר.

    המתלים של הזוהרה הם אחת מנקודות החוזקה שלו, והכבישים המשובשים של תל-אביב מזעזעים את הקטנוע אך אינם מפריעים להיגוי או גורמים לחוסר נוחות אצל הרוכב. הבלמים, עם מערכת ה-CBS המושלבת, עוצרים בצורה מספקת אך דורשים משיכה חזקה למדי, בעיקר עם שתי אצבעות. ועדיין בלם הדיסק האחורי שלו הוא אחד היתרונות הבולטים שיש לו על פני המתחרים – לפחות על הנייר.

    בדרך כלל ההיגוי בקטנועים עם גלגל "12 נע בין מהיר לעצבני. בזוהרה זה מורגש הרבה יותר ולוקח זמן להתרגל להיגוי שלו. כל הפעלת כוח על הכידון מורגשת מיידית בשינוי כיוון. בהתחלה היה לנו קשה להשתחל בין טורי המכוניות מרוב שהכלי לא הרגיש לנו יציב, אך לאחר כמה ימים במחיצתו ההרגשה התמתנה ואפילו נהנינו מהזריזות. חוסר היציבות מורגש בעיקר במהירות נמוכה, ובנסיעה מהירה על כביש מהיר הקטנוע שומר על יציבות ללא בעיות מיוחדות.

    מנוע חלק וקצת חלש, מתלים טובים, זריזות גבוהה
    מנוע חלק וקצת חלש, מתלים טובים, זריזות גבוהה

    איך זה מרגיש?

    לאחר כמה סיבובי התפעלות סביב הקטנוע היפה הצלחנו להתגבר ואשכרה לשבת עליו. הישיבה זקופה וקל להגיע עם שתי רגליים אל הקרקע. בנסיעה, מדרס הרגליים השטוח רחב ומאפשר מעט שינוי בזווית הרגליים לפנים ולאחור, אם כי אין אפשרות לשלוח רגליים הרחק לפנים. גם כשהעמסנו תיק צד על המשטח עוד נשאר מספיק מקום לרגליים.

    המושב שטוח ורחב ומאפשר שפע תנועה, אך כבר לאחר נסיעה קצרה מתגלה כלא נוח במיוחד ואינו תומך היטב. לפחות אפשר לזוז לפנים ולאחור כדי לשנות תנוחה, כי מהר יחסית זה נהיה הכרחי.

    לוח השעונים יפה, באותו סטייל רטרו כמו כל הקטנוע, והוא כולל מידע בסיסי: מד מהירות, מד דלק, מחווננים לאיתות ומד מרחק אחד. אנחנו לא זוכרים מתי נתקלנו בכלי תחבורה שאין לו מד מרחק נוסף מתאפס. גם מד הדלק לא הרשים ונשאר צמוד לחלק העליון במשך כשמונים ק"מ, ורק אז צנח בדרסטיות לפני שהגענו למכסת המרחק של מאה הקילומטרים שמאפשר מיכל מלא. לא מד דלק הכי מדויק, אבל מספיק בשביל להתריע כשצריך להתחיל לחפש תחנת דלק.

    לוח שעונים רטרו יפהפה
    לוח שעונים רטרו יפהפה

    על הכידון הנאה מורכבות שתי מראות עגולות ונוצצות שמספקות שדה ראייה מספק, והן מעט קשות לכיוון. המתגים שעליו בסיסיים וגם בהם ניכר החיסכון. בנוסף, בית המתגים בולט כשני סנטימטרים מהידיות וקשה לאותת או לצפור ולשמור על שתי אצבעות על הבלם באותה עת. צריך לשנות מעט את תנוחת היד כדי להגיע למתגים אלו.

    שאר הקטנוע נראה באיכות סבירה והפלסטיקים נראים איכותיים, אך יש נקודות קטנות ומעצבנות. בקטנוע המבחן למשל, בזמן עמידה, נשמעו חריקות קלות בסיבוב הכידון לצד שמאל, כאילו אחד הכבלים מתחכך במעטה הפלסטיק. לא ממש קריטי, אבל מיותר.

    לזוהרה יש סבל קטן ומוצק המגיע כסטנדרט, וו מתקפל למטען מתחת לכידון, ומתחת למושב יש מקום לתיק קטן – אך לא לקסדה. המושב נפתח דרך המתג הראשי ולא ממנעול נפרד – כאן ניצחה הנוחות את החיסכון. בנוסף יש לזוהרה רגלית הנעה (קיק סטרטר) – דבר שכל מי שנתקע פעם בלי מצבר ידע להעריך.

    לסיכום אפשר לומר שהאיכות הכללית והאבזור מספקים, בעיקר ביחס למחיר. אפשר לראות היכן נחסכו הוצאות הייצור, אבל בשורה התחתונה הזוהרה הוא כלי מודרני שלא צריך להתבייש מול הנורמה בשוק – הוא מאחוריה, אבל לא בהרבה.

    וגם העיצוב הכללי בסגנון רטרו מושך מבטים
    וגם העיצוב הכללי בסגנון רטרו מושך מבטים

    סיכום ועלויות

    אמנם בחנו את קטנוע ה-125 הזול בישראל, אבל לא רצינו לעשות לו הנחות או לתת לו יחס מיוחד. אך בכל זאת, הזוהרה כל כך שונה שצריך לשים על השולחן בבירור מה הוא כן ומה הוא לא.

    מה הוא לא? הוא לא סחורה סינית נחותה. לחלוטין לא. מה הוא כן? הוא קטנוע בסיסי אך חביב, ועם עיצוב ואופי שאינם שכיחים. אפשר בהחלט לראות היכן חסכו בעלויות – מילות הקסם "מייד אין צ׳יינה" לבדן לא מספיקות לכך מסתבר. הגימור בסיסי בהחלט וגם הנדסת האנוש חסרה את הניסיון שיש למותגים ותיקים ממנו.

    אז למי הוא מיועד? קודם כל למי שרוצה קטנוע חדש, ו-10,000 ש"ח הם תקרת המחיר שלו, שכן כרגע הוא במבצע – 8,886 ש"ח 'על הכביש' כולל אגרות. בין אם הקונה לא רוצה או לא יכול לשלם יותר – במחיר הזה זו האפשרות היחידה שלו. המראה שלו יהיה אחראי על קהל היעד הנוסף. עיצוב הרטרו של הזוהרה נאה ומיוחד, וסחט מחמאות מעוברים ושבות בכל מקום אליו הגיע.

    כך או כך, מי שיקנה אותו יקבל תמורה לכספו. קטנוע בסיסי ומעט לא בשל שנראה כאילו יצא היישר מסרט איטלקי ישן – סינמה פרדיסו.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ – 340 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 410 ש"ח
    • 10,000 ק"מ – 1,055 ש"ח
    • סה"כ ל-10,000 ק"מ – 1,805 ש"ח

    * המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

  • רכיבה ראשונה: קימקו מובי S 125i – אולר שווייצרי

    רכיבה ראשונה: קימקו מובי S 125i – אולר שווייצרי

    צילום: עמרי גוטמן

    • יתרונות: זריזות, גודל פיזי קטן, חבילה מאוזנת, מוניטין
    • חסרונות: מחיר, יכולת בין-עירונית
    • שורה תחתונה: קטנוע עירוני קטן וזריז שעשוי להחליף בהצלחה את המובי האגדי
    • מחיר 'על הכביש': 14,900 ש"ח
    • מתחרים: הונדה ויז׳ן 125, ימאהה דילייט 125, סאן-יאנג ג'ט 14
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 124.8 סמ"ק, כ-9 כ״ס. קירור אוויר, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי ואחורי, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל מלא 114 ק"ג, בסיס גלגלים 1,230 מ"מ, מיכל דלק 6 ל', צמיגים 110/70-12
    קימקו מובי S 125i - המחליף של המובי המיתולוגי
    קימקו מובי S 125i – המחליף של המובי המיתולוגי

    מה זה?

    הקימקו מובי הוא הקטנוע המצליח ביותר בישראל בעשור האחרון, והוא מוביל בקביעות את טבלת המכירות. השם מובי הפך לשם נרדף לסוס עבודה המשלב פשטות ואמינות, והוא מהווה את פסגת השאיפות המוטוריות לשליח הממוצע.

    בשנת 2018 הופסק הייבוא של המובי, היות והמנוע המתיישן שלו לא עמד בתקנות יורו 4 המחמירות – דבר שבוודאי לא עזר למאזן המסירות של עופר-אבניר. את החוסר ממלא דגם חדש לחלוטין שנקרא בטייוואן Gsense, ואצלנו הוא נקרא מובי S 125i. אמנם זהו דגם חדש, אבל הוא המשך טבעי למובי – עם אותו מנוע מקורר אוויר (אך משודרג במערכת הזרקת דלק), אותם גלגלי "12, מדרס רגליים שטוח ותא כפפות פתוח.

    המובי החדש קל יותר, קצר יותר ונמוך יותר מהקודם – שלא היה ענק בפני עצמו. יש לו גם כמה פינוקים כמו שקע USB, כמה פנסי LED לשיפור המראה (אך התאורה הראשית עדיין אינה LED) ועיצוב חדש וספורטיבי. האם הדגם החדש יכול להיכנס לנעליים הגדולות שהשאיר אחריו המלך היוצא?

    נכנס לנעליים גדולות
    נכנס לנעליים גדולות

    ביצועים

    מערכת הזרקת הדלק של המובי מכוונת להשגת כוח זמין בסל"ד נמוך ובינוני, ואכן התאוצה של המובי ביציאה מרמזור מצוינת בהתחשב במנוע מקורר האוויר והחלש ביחס למקוררי נוזל מודרניים. גם בתאוצות ביניים ועקיפות בתוך העיר המובי מרגיש חזק באופן מפתיע – שוב, ביחס למקוררי אוויר. ככל שהמהירות מתגברת חלה התמתנות בתאוצה, והמהירות הסופית של כ-105 קמ"ש על השעון מושגת עמוק בתחום האדום של מד הסל"ד. אף כי המובי מסוגל להתמודד עם נסיעות בין-עירוניות קצרות, אין הוא מרגיש בבית על הכביש המהיר וניכר שהוא קטנוע בעל אופי עירוני מובהק. בשעות העומס על איילון זה לא כל כך נורא, אבל כשהכביש נפתח ובנסיעות יותר ארוכות המובי נשאר מאחור. בשביל לעבור את ה-90 קמ"ש צריך גם לעבור את הקו האדום במד הסל"ד, וזה כמובן לא מומלץ לאורך זמן. אנחנו נשארים בעיר.

    ההיגוי של המובי קטן הגלגלים הוא חד ומדויק, והוא משנה כיוון במהירות שיא כיאה לקטנוע קטן גלגלים. קל לחמוק איתו ממכשולים בכביש ולהשתחל בין טורי המכוניות. אך עם זאת מרגיש המובי יציב גם בפניות ושומר יפה על קו הפנייה. אם היינו צריכים להמר לפי ההרגשה בפנייה, היינו מנחשים שמדובר בגלגלי "14, או לכל הפחות "13. אולי זה החתך הנמוך של הצמיגים, אבל בכל מקרה למובי יכולת דינאמית עירונית מצוינת, וגם במהירות גבוהה הקטנוע שומר על יציבות.

    המתלים של המובי טובים וסופגים היטב את תחלואות הכביש העירוני מבלי להיות רכים מדי. את צמד הבולמים האחוריים ניתן לכוון לשלושה מצבי עומס קפיץ, אך מצאנו שהמצב בו הם הגיעו במקור – הרך ביותר – מתאים לנו היטב. במצבים קיצוניים, ותחת משקל רוכב של כמאה קילוגרם, הורגשה שקיעה משמעותית של המתלה, אך הוא לא סגר מהלך אפילו פעם אחת.

    שדרוג נוסף ומשמעותי הוא מעצור הדיסק האחורי שהחליף את התוף המיושן ומהווה יתרון על פני המתחרים. למובי החדש מערכת עצירה משולבת CBS שמפעילה גם את הבלם הקדמי בלחיצה על האחורי, מספקת כוח בלימה טוב והנחה של 3% בביטוח החובה. במשיכה של מנוף הבלם השמאלי מורגשת האטה יותר טובה משמעותית מאשר במשיכה של המנוף הימני בלבד, ואפשר לומר שזה האחרון כמעט והפך למיותר.

    ביצועים עירוניים מצוינים
    ביצועים עירוניים מצוינים

    איך זה מרגיש?

    למובי החדש מראה אופנתי והוא כבר לא נראה כמו קטנוע עבודה נטו. קטנוע המבחן השחור עם הפסים בירוק זומבי נראה ספורטיבי למדי – מרחק שנות אור מהמובי הקודם. יש לו לוח שעונים נאה הכולל מד סל"ד אנלוגי בקצה השמאלי, ואת רוב השטח תופס מסך LCD בו מוצגת המהירות בספרות גדולות וברורות, ועוד כמה נתונים בסיסיים כמו כמות הדלק, שעון ומד אוץ. ניתן לשנות את הנתונים בעזרת צמד כפתורים בעלי עיצוב נאה אך קשים ללחיצה. מתחת למסך נמצאות עוד מספר נורות לאיתות, משנק ואור גבוה.

    פתח התדלוק שממוקם מתחת לכידון נפתח ממתג ההצתה, וכך גם המושב, שמתרומם מעצמו עם זרוע הידראולית ומגלה תא מטען המכיל קסדה מלאה ועוד קצת – אך לא כל קסדה מלאה תצליח להיכנס. מתחת למתג ההצתה ישנו תא פתוח עמוק למדי שיכיל בקלות בקבוק שתייה. מעליו נמצא גם שקע ה-USB, ובסך הכל הסידור נוח ויעיל. וו מתקפל משלים את אפשרויות נשיאת המטען.

    הפנס האחורי הוא מסוג LED ומסביבו נמצא עוד שני פסי LED לקישוט, אבל המאותתים והתאורה הקדמית הם של נורות להט קונבנציונליות. גם על המראות יש מה שנראה כמאותתים אך אלו רק מחזרי אור.

    המובי הוא קטנוע קטן אבל נוח למדי. המושב שטוח וקשה, אך נוח לאורך זמן. את הרגליים אפשר להניח על המדרס השטוח או למתוח לפנים למדרס השיוט – שאמנם נמצא מעט קרוב ובעל זווית תלולה, אך למרות שאינו נוח כבקטנוע מנהלים עדיין מאפשר גיוון בתנוחה. קל להגיע מהמושב לרצפה ורדיוס הסיבוב של הקטנוע מצוין, אך צריך לפסק את הברכיים אחרת הכידון נתקע בהן כבר באמצע הדרך לצידוד מלא.

    האם יצליח לשחזר את ההצלחה של המובי המקורי?
    האם יצליח לשחזר את ההצלחה של המובי המקורי?

    סיכום ועלויות

    המובי החדש נותן תחושה של קטנוע בשל ומהוקצע, ללא נקודות תורפה בולטות. הוא יעיל כמו המובי הקודם, אך מעט יותר מפנק – הן את הרוכב והן את כל מי שמסתכל עליו.

    המובי ללא ספק עלה כיתה והוא כבר לא קטנוע עבודה אפור, ובנוסף לשליחים יכול ליהנות ממנו גם מי שמחפש קטנוע עירוני קטן. נכון, הוא לא יודע לעשות הכל, אבל את מה שהוא כן עושה – הוא עושה מצוין. כמו אולר – לא זה עם כל הלהבים והפטנטים אלא רק כמה להבים בסיסיים שלא תרצו לעזוב את הבית בלעדיהם.

    החיסרון הבולט היחיד שלו הוא המחיר, שעלה בכ-1,200 ש"ח לכמעט חמישה עשר אלף ש"ח. אמנם גם מקבלים יותר – יותר עיצוב ויותר אבזור – אך התחרות על כיסו של הלקוח תהיה קשה.

    אנחנו חושבים שיש תמורה מלאה לתוספת המחיר, והמובי החדש הוא קטנוע מודרני, יעיל ושלם. אולר שוויצרי.

    מחירון טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 374 ש"ח
    • 4,000 ק"מ – 456 ש"ח
    • 8,000 ק"מ – 1,433 ש"ח
    • 12,000 ק"מ – 456 ש"ח
    • 16,000 ק"מ – 1,433 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 456 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,608 ש"ח

    * המחירים כוללים חלפים עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

  • רכיבה ראשונה: סאן-יאנג ג'וימקס Z – אותה גברת

    רכיבה ראשונה: סאן-יאנג ג'וימקס Z – אותה גברת

    סאן-יאנג ג'וימקס Z - בנפחים 250 ו-300 סמ"ק
    סאן-יאנג ג'וימקס Z – בנפחים 250 ו-300 סמ"ק

    מה זה?

    הסאן-יאנג ג'וימקס הראשון הוריד ב-2005 את קטנוע המנהלים אל העם. ההצלחה האדירה שלו בארץ הביאה לכך שאת ההשקה העולמית של הדגם המחליף ערכה סאן-יאנג בישראל ב-2012. כעת מגיע דגם ה-Z שבפניו ניצבות שתי מטרות: דיאטה למשקל ודיאטה למחיר. ואכן, הדגם החדש שוקל עשרה ק"ג פחות ועולה כאלפיים ש"ח פחות.

    בבסיסו נראה שהג'וימקס Z שומר על מאפיינים רבים מהדגם הישן, כמו מידות הגלגלים והבלמים שנשארו זהות, אך בסיס הגלגלים התארך ומגלה שהשלדה גם היא חדשה. אולם השינוי העיקרי הוא בעיצוב: ה-Z נראה קטן יותר, ספורטיבי יותר ומודרני ונאה וזו גם התחושה שהוא נותן. גם באבזור יש שינוי עליו נפרט בהמשך.

    הג'וימקס המוכר עבר דיאטה במשקל והוזל במחיר
    הג'וימקס המוכר עבר דיאטה במשקל והוזל במחיר

    ביצועים

    לצמד הג׳וימקסים – ה-250 וה-300 סמ"ק – מנוע חלק ונעים. ההבדל לטובת ה-300 סמ"ק מורגש, והוא מושך יפה ומספק יותר כוח בכל תחום סל"ד, אך גם דגם ה-250 סמ"ק מסתדר היטב – בעיקר בתנועה עירונית.

    הרכיבה חלקה גם בזכות המתלים שעושים עבודה טובה למדי, ורק מהמורה עמוקה או כביש משובש יוציאו את הג'וימקס Z משלוותו. גרסת ה-300 סמ"ק מגיעה למהירות של 145 קמ״ש על השעון, שהם 135 קמ"ש אמיתיים על מכשיר ה-GPS, אך הקטנוע יעדיף לשייט עד ל-120 ומעל זה מורגש שהוא נמצא מחוץ לתחום המחייה הנוח שלו. המשפט הקודם יתאים גם לדגם ה-250 סמ"ק – לאחר הורדה של 10 קמ"ש מכל המהירויות המוזכרות בו.

    ההיגוי של הג'וימקס אינו חד, והתחושה היא של ניתוק מהגלגל – כמו כל אבות אבותיו מאז הג'וימקס הראשון. הדבר מורגש בעיקר במהירות איטית בה הכלי נופל לכיוון ההיגוי. מתרגלים לזה בקלות וזו אינה ממש בעיה, אבל זו בטח אינה תכונה ספורטיבית – על אף שהוא מוגדר כקטנוע מנהלים ספורטיבי.

    הבלמים עושים את עבודתם היטב, וגם ה-ABS נכנס לפעולה בצורה חלקה ואינו מרעיד את הכלי. מאידך, לאחר סדרת בלימות חזקות הרגשנו דעיכה מסוימת מעוצמתם. גם לא ספורטיבי, אולם לחלוטין בתוך טווח הפעולה הנורמלי של הקטנוע.

    ה-250 מצוין בעיר; ה-300 גם פותח את האפשרות לבינעירוני ארוך
    ה-250 מצוין בעיר; ה-300 גם פותח את האפשרות לבינעירוני ארוך

    איך זה מרגיש?

    הג'וימקס Z מרווח ונוח. מדרס הרגליים מעט קרוב למושב ולרוכבים גבוהים הרגליים יהיו מעט מקופלות מדי, אולם אין זו בעיה מכיוון שניתן לשלוח את הרגליים קדימה אל משטח הרגליים האלכסוני שמתחת לכידון – 'מדרס השיוט'. בסך הכל הג'וימקס מרווח, המושב נוח, וקל לשלוט בו בתנועה עירונית.

    מחוץ לעיר מיגון הרוח טוב, וניתן לכוון את המשקף באמצעות 4 ברגים להתאמה טובה יותר לרוכב. מתחת למשקף נמצא לוח השעונים הכולל שני שעונים אנלוגיים – למהירות ומד סיבובי מנוע – וביניהם מסך LCD עם תצוגת קילומטראז׳, שעון, מד דלק ומד חום מנוע. בסיסי אבל נאה ויעיל. הביקורת היחידה כלפי לוח השעונים היא שכאשר השמש מאחורי הרוכב היא נוטה להשתקף מהמסך ולסנוור. בסך הכל סביבת הרוכב יפה ונותנת תחושה איכותית, ואפילו צמד המראות המורכבות על הכידון – במטרה להוזיל את העלות לעומת המראות האינטגרליות של הדגם היוצא – נותנות שדה ראייה מצוין ובנויות באיכות סבירה, כמו כל שאר הקטנוע.

    רק בבעיה אחת מצאנו בגימור של הג'וימקס Z – סופית כידון שנפלה לנו כשנתקלנו בה בחניה – אבל יש לסייג ולומר שקטנוע המבחן עבר נפילה לפני קיבלנו אותו וייתכן שזו הסיבה לבעיה. הסופית הוחזרה לכידון ונשארה שם עד סיום המבחן. בסך הכל, כאמור, איכות הגימור והחומרים טובים מאוד.

    המושב נוח, גם לאחר נסיעה ארוכה, ומתחתיו יש תא ענק המכיל בקלות שתי קסדות מלאות עם קצת עודף מקום לכפפות או פאוץ' קטן. לג'וימקס Z יש גם תא כפפות קדמי ובתוכו שקע USB לטעינת טלפון נייד – עוד שדרוג שימושי.

    אותה הגברת, קצת משופרת, בשינוי אדרת
    אותה הגברת, קצת משופרת, בשינוי אדרת

    סיכום ועלויות

    אפשר להרגיש שהג'וימקס Z הוא תוצאה של אבולוציה ארוכה. אין לו נקודות תורפה או חולשות בולטות, והוא נותן חבילה מאוזנת ופרקטית. הוא אמנם אינו ספורטיבי, אבל בהחלט יותר קטן וקל מקודמו, ובכלל מסגמנט המנהלים השמנמן בדרך כלל.

    הוא נוח ומרווח, מציע אבזור בסיסי אך מספק, ועם השם והמוניטין של סאן-יאנג, הג'וימקס Z ייתן לקונה שקט נפשי וביטחון. מורגש שהקטנוע תוכנן עבור מנוע ה-300 סמ"ק, שכן גרסה זו נותנת תחושה יותר שלמה ומאוזנת. האח הקטן בנפח 250 סמ"ק חלש מעט, אבל עדיין נותן את רוב היתרונות של אחיו הגדול, רק עם מעט פחות כוח ועם הנחה משמעותית בביטוח החובה.

    הג'וימקס Z 300 יתאים לכל מי שמחפש קטנוע מנהלים כולבויניק בנפח זה. מי שהנסיעה היומית שלו קצרה מ-25 ק"מ לכיוון או שתוואי הרכיבה שלו אורבני ברובו – יוכל להסתפק גם בגרסת ה-250 סמ"ק ולחסוך יותר מ-1,000 ש"ח בשנה על ביטוח החובה.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ – 611 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 402 ש"ח
    • 10,000 ק"מ – 873 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 1,519 ש"ח
    • 20,000 ק"מ – 967 ש"ח
    • סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,372 ש"ח

    * המחירים כוללים חלפים מקוריים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

    תודה לגיא לויט על העזרה בהפקת המבחן!

  • דוקאטי מולטיסטראדה 950S בהשקה עולמית

    דוקאטי מולטיסטראדה 950S בהשקה עולמית

    • יתרונות: מנוע משובח, נוחות גבוהה, התנהגות דינמית, בולמים סמי-אקטיביים, חבילת אלקטרוניקה וטכנולוגיה
    • חסרונות: ה-950S הופך להיות אופנוע לא זול
    • שורה תחתונה: המולטיסטראדה 950S משלים את משפחת המולטיסטראדה ומאפשר 950 טכנולוגי למי שה-1260 גדול עליו
    • מחיר: 104,950 ש"ח ל-950 ו-118,950 ש"ח ל-950S
    • מתחרים: ק.ט.מ 1090 אדוונצ'ר S, אדוונצ'רים גדולים לכביש
    דוקאטי מולטיסטראדה 950S (כאן באפור, עם חישוקי שפיצים וחבילת תיור)
    דוקאטי מולטיסטראדה 950S (כאן באפור, עם חישוקי שפיצים וחבילת תיור)

    המולטיסטראדה 950 הוא הצלחה גדולה עבור דוקאטי. הדגם, שהוצג לפני שנתיים, כבר תפס נתח של כ-40% מכלל מכירות המולטיסטראדה. במספרים זה יוצא כמעט 5,000 כלים בשנה, וזה מספר מרשים ביותר.

    זה לא מפתיע, שכן עבור רוכבים רבים שמעוניינים במולטיסטראדה של דוקאטי על שפע האיכויות שלו – ה-1260 מוגזם מדי. הוא גדול, הוא חזק, הוא יקר, והוא עלול להרתיע רוכבים. בכול זאת, לא כל אחד רוצה או צריך 160 כ"ס.

    בכלל, למשפחת המוטיסטראדה המודרנית, שיצאה לאור ב-2010, חשיבות עצומה עבור דוקאטי. לא רק בגלל המכירות המעולות (כמעט 12 אלף אופנועים ב-2018, שהם 22.3% מסך מכירות דוקאטי), אלא גם תדמיתית. המולטיסטראדה הוא הדוגמה הטובה ביותר שבדוקאטי יודעים לייצר אופנועים רב-משימתיים נוחים ואיכותיים הפונים לקהל יעד רחב, ולא רק אופנועי קצה קשוחים המיועדים לרוכבים מסוקסים. וזה, כאמור, מצליח להם – לא רק במכירות אלא גם בתדמית. דוקאטי כבר מזמן לא נתפסת כחברה המייצרת אופנועים הארד-קור, אלא כחברה מודרנית המייצרת אופנועים למגוון שימושים, ובעיקר – טכנולוגיים, ידידותיים ואיכותיים.

    משפחת המולטיסטראדה מנתה עד כה 5 אופנועים: ה-1260 ה'רגיל' ואחיו הטכנולוגי ה-1260S עם המערכת המתלים החשמלית הסמי-אקטיבית 'סקייהוק', ה-1260 פייקס-פיק הקרבי, ה-1260 אנדורו בעל חישוקי השפיצים בקוטר "19 ו-"17, ואת ה-950. זה האחרון עושה שימוש בשלדה ובעבודת הגוף של ה-1260, אולם הותקן בו מנוע קטן ולא מאיים עם 113 כ"ס, ומערכות האלקטרוניקה שבו שונמכו על-מנת לאפשר מחיר רכישה נוח. בייבי מולטיסטראדה אם תרצו, וכאמור הוא אחראי לכ-40% ממכירות המולטיסטראדה, והוא בן שנתיים בלבד.

    ה-950 בגרסת ה-S מקבל את כל האלקטרוניקה של ה-1260S
    ה-950 בגרסת ה-S מקבל את כל האלקטרוניקה של ה-1260S

    כדי להרחיב את משפחת המולטיסטראדה, בדוקאטי בחרו לקחת את ה-950, ולהוסיף עליו את מערכות האלקטרוניקה המתקדמות של ה-1260S – אחד לאחד (כמובן, אחרי התאמות וכיולים). באופן הזה בדוקאטי יכולים לפנות גם לרוכבים נוספים – כאלה שרוצים מולטיסטראדה קטן בנפח 950 סמ"ק, אבל עם כל הפינוקים, האלקטרוניקה והבקרות של ה-1260S – כולל מערכת המתלים החשמלית והמתקדמת.

    אז לכבוד השקת המולטיסטראדה 950S, שכאמור משלים את המשפחה, בדוקאטי עשו מתיחת פנים לכול סדרת ה-950 – גם ל-950 הבסיסי. העיצוב השתנה מעט, כשפאנלי הצד נלקחו ישירות מה-1260, וכעת העיצוב כולו בקורלציה מלאה ל-1260 הגדול. יש חישוקים יצוקים בעיצוב חדש – קלים ב-0.5 ק"ג מהקודמים, וגם מערכת הפליטה עוצבה מחדש, כשהיא דקה מתמיד.

    מה עוד חדש? ובכן, יש מערכת בלימה משולבת, כשהבלם הקדמי מפעיל גם את האחורי, יש מערכת ABS להטיה ב-3 מצבי התערבות, יש משאבת בלם קדמי רדיאלית, קלאץ' הידראולי חדש, וגם הזרוע האחורית חדשה וקלה יותר בכחצי ק"ג. לסיום, יחידת מדידת האינרציה IMU מאפשרת יישומים רבים, ואחד מהם שיושם במולטיסטראדה 950 הוא ביטול האיתות האוטומטי. אחלה.

    המנוע, אגב, נשאר זהה לדגם הקודם: L-טווין בנפח 937 סמ"ק שמפיק 113 כ"ס ב-9,000 סל"ד ו-9.8 קג"מ ב-7,750 סל"ד, אבל הנתון החשוב הוא שכ-80% מהמומנט מתקבלים כבר ב-3,500 סל"ד – מה שאומר מנוע גמיש ויעיל. ככה אנחנו גם זוכרים אותו ממבחן הדרכים שערכנו לו לפני שנתיים כאן בארץ.

    מנוע הטסטהסטרטה 937 סמ"ק - בול מה שצריך!
    מנוע הטסטהסטרטה 937 סמ"ק – בול מה שצריך!

    950S – אלקטרוניקה של ה-1260S

    פרט למתיחת הפנים, בדוקאטי כאמור משחררים את המולטיסטראדה 950S, שמקבל את כל מערכות האלקטרוניקה של ה-1260S היוקרתי. כך למשל ישנם פנסי LED קדמיים המתכווננים אל תוך הפנייה, יש מסך TFT צבעוני בגודל "5 עם ממשק המשתמש החדש של דוקאטי – HMI, יש קוויקשיפטר ל-2 הכיוונים (אופציה בתשלום ב-950 הרגיל), ויש בקרת שיוט.

    בנוסף, וזה אולי השיפור החשוב ביותר – ה-950S מגיע עם מערכת המתלים החשמלית הסמי-אקטיבית 'סקייהוק', אשר ניתנת לכיוון חשמלי מהכידון, ומתאימה את עצמה לתנאי הדרך. המערכת הזו מאפשרת כיוון עומס קפיץ מאחור לפי משקל רוכב, רוכב עם ציוד, שני רוכבים ושני רוכבים עם ציוד, וכן לכוון את השיכוכים ב-5 מצבים לכול תכנית. בנוסף, מערכת המתלים החשמלית מתממשקת עם ניהול המנוע וניהול האופנוע, ובבחירת מצב רכיבה מסוים כמו ספורט, כביש, גשם או אנדורו – מקבלים סט-אפ שונה גם להספק המנוע, גם לתגובת המנוע, גם למערכת המתלים, גם ל-ABS וגם לבקרת האחיזה. פעם הגדירו את זה בדוקאטי 'ארבעה אופנועים באופנוע אחד', והאמירה הזו מעולם לא הייתה נכונה יותר.

    בדוקאטי ממשיכים את הקו המאפשר לרוכב התערבות מקסימלית בכול תכנית וכיוון אישי של כל מצב רכיבה. כך למשל, אם סופרים את מספר האופציות שניתן להגיע בכול התכניות יחד – כאמור כוח מנוע, תגובת מנוע, בקרת אחיזה, ABS ומערכת מתלים – מגיעים למספר אסטרונומי של יותר מ-400 מצבים שונים. אין באמת צורך בכל כך הרבה מצבים ובסט-אפ כל כך מדויק, אבל בהחלט טוב שיש את האפשרות להגיע לכיול אופנוע סופר-מדויק ואישי. את בחירת המצבים והסט-אפ מבצעים בקלות בעזרת ממשק המשתמש החדש של דוקאטי – כאמור HMI, והוא נשמר בזיכרון. מיטיבי לכת ישמחו לדעת שמסך ה-TFT מתממשק לטלפון הנייד בעזרת קישורית שמוצעת כאופציה בתשלום נוסף, ובעזרת האפליקציה של דוקאטי ניתן לבנות סט-אפים שונים, לשמור בזיכרון האפליקציה ולבחור בזמן המתאים. אנחנו דווקא מאוד אוהבים את מגוון האפשרויות הללו, מכיוון שבאופנוע כל כך טכנולוגי שמאפשר כל כך הרבה אפשרויות – טוב שאפשר לרדת לרזולוציות כאלה ולקבל אופי אופנוע המותאם אישית.

    עניין חשוב נוסף שמקבל ה-950S (כאופציה) הוא חישוקי שפיצים טיובלס. ה-950 הרגיל ממשיך להגיע עם חישוקים יצוקים – כאמור במידות "19 מלפנים ו-"17 מאחור – אולם את גרסת ה-S ניתן לבחור באדום או באפור, עם חישוקים יצוקים אן עם חישוקי שפיצים. לטעמנו חישוקי שפיצים לאופנוע אדוונצ'ר – גם אם הוא מיועד בעיקר לכביש – מרחיבים את טווח השימושים של האופנוע ומאפשרים קצת יותר רכיבת שטח. ממש כמו המולטיסטראדה 1260 אנדורו.

    הביצועים - מעולים!
    הביצועים – מעולים!

    המולטיסטראדה ה'נכון'

    נחזור על מה שכתבנו במבחן הפרטני שערכנו למולטיסטראדה 950 כשהגיע לישראל: המנוע הזה על 113 כוחות הסוס שלו הוא כל מה שצריך כדי להזיז אופנוע אדוונצ'ר, ומהר. הוא לא מוגזם ולא מאיים כמו ה-1260 (המעולה, כן?), הוא חזק ומאיץ את ה-950 מהר מאוד, והוא מביא את האופנוע למהירות סופית של יותר מ-200 קמ"ש בקלות ובמהירות. גם השיוט יכול להתבצע במהירויות גבוהות של 170 ו-180 קמ"ש, ואפילו יותר.

    בנוסף, וגם זה עניין סופר-חשוב כשמדובר בדוקאטי, המנוע הזה מייצר תחושת חספוס נעימה של וי-טווין (או L-טווין ליתר דיוק…), אבל יחד עם זאת הוא חלק מאוד, ונעים לשימוש, וגם במצב הספורטיבי שלו הוא לא באמת מאיים או מתפרץ. עכשיו תוסיפו לזה את המומנט המצוין המתקבל כבר מסל"ד נמוך – ותקבלו מנוע שהוא פנינה מוטורית אמיתית. כבר כתבנו את זה כמה פעמים – זה אחד המנועים המוצלחים יותר של דוקאטי אי-פעם, והוא מגיע לשלמות. מנוע אדיר שמתאים מאוד לקונספט המולטיסטראדה.

    אז המנוע פה מוקטן ביחס ל-1260, אבל שאר האופנוע לא. למעשה, עבודת הגוף של ה-950 זהה לזו של ה-1260, מה שאומר ארגונומיה והנדסת אנוש מוקפדות מאוד, וגם נוחות גבוהה. במהלך יום הרכיבה הארוך בהשקה העולמית ל-950S, רכבנו יותר מ-320 ק"מ על הכבישים המפותלים המשובחים של סביבת ולנסיה שבספרד, וכמעט מיותר לציין שבנוחות מוחלטת. המושב נוח מאוד גם לאורך זמן, תנוחת הרכיבה מצוינת – זקופה, שולחת את הידיים קדימה, והכידון הרחב פורס את הזרועות לצדדים. גם מיגון הרוח טוב למדי, והוא מתכוונן עם יד אחת לכמה מצבים בין הגבוה ביותר לבין הנמוך.

    הנוחות - סופר-גבוהה
    הנוחות – סופר-גבוהה

    אז אוקי, את הנוחות, את הארגונומיה ואת המנוע המצוין אנחנו מכירים כבר מה-950 ה'רגיל', אבל הערך המוסף של גרסת ה-S מגיע לא רק במסך ה-TFT, בממשק ה-HMI או בקוויקשיפטר (המצוין – לשני הכיוונים) – אלא בעיקר במערכת המתלים החשמלית הסמי-אקטיבית 'סקייהוק'. זו כאמור מתאימה את השיכוכים לתנאי הדרך על-מנת למצוא את האחיזה והיציבות המקסימליים, אבל מעבר לכך היא מאפשרת הלכה למעשה לשלוט במערכת המתלים – גם תוך כדי רכיבה – ולקבל אופי אופנוע שונה לגמרי.

    כבר כתבנו בעבר שמערכת המתלים וההתנהגות הדינמית של ה-950 הן משובחות – דווקא בגלל המנוע המוקטן והמשקל הנמוך יותר. אבל כאן ב-950S מערכת הסקייהוק מרחיבה הלכה למעשה את טווח השימושים של המתלים, ומאפשרת לרוכב לבחור בין אופנוע ספורטיבי וקשיח שתוקף פניות ביציבות גבוהה במיוחד, או בין אופנוע תיור נעים לרכיבה שסופג מהמורות ומבודד את הרוכב מהנעשה תחתיו, ואפילו בין אופנוע 'שטח' רך וסופג עם מהלך ארוך יותר. אנחנו בטוחים שרוכבים רבים ימצאו את המערכת הזו כסופר-שימושית וכשווה את תוספת התשלום בין ה-950 ל-950S.

    ואחרי הכול, הממדים של המולטיסטראדה 950S, המנוע שלו, הנוחות הגבוהה וההתנהגות הדינמית המשובחת והרב-משימתית, הופכים את המולטיסטראדה 950S למולטיסטראדה המועדף עלינו. גם מפני שהוא כל כך קל לרכיבה וידידותי למשתמש – וזו עוד נקודה שכדאי להתעכב עליה. כבר כתבנו בעבר על אופנועים רבים של דוקאטי שהם מהווים דוגמה לאבולוציה של החברה הזו – שהפכה מחברה שמייצרצ אופנועי הארד-קור לחברה שמייצרת אופנועי פרימיום טכנולוגיים וסופר ידידותיים לרוכב, והמולטיסטראדה 950S הוא אחד הדוגמאות המובהקות לכך. הוא כל כך קל לרכיבה וכל כך ידידותי למשתמש, אבל יחד עם זאת יש בו את הד.נ.א של דוקאטי – מה שאומר שהוא בעל ביצועים גבוהים ומרגש. כשכול אלה באים יחד – מקבלים אופנוע סופר-מעניין ואיכותי. אנחנו אוהבים את זה.

    טווח שימושים רחב במיוחד
    טווח שימושים רחב במיוחד

    תוספת מבורכת למשפחת המולטיסטראדה

    המולטיסטראדה 950S הוא בן כלאיים מעניין וגם חשוב. הוא לוקח את פלטפורמת ה-950 המוצלחת, שגם מוכרת מצוין ומחזיקה ב-40% ממכירות המולטיסטראדה, ועם חבילת האלקטרוניקה המלאה של ה-1260S הוא מרחיב את טווח השימושים ואת טווח הפינוקים. זו מערכת המתלים המעולה, שמרחיבה משמעותית את טווח השימושים, זה הקוויקשיפטר ובקרת השיוט המפנקים, וזה מסך ה-TFT וממשק ה-HMI ששולטים על הכול.

    ואחרי הכול, המולטיסטראדה 950S מביא לידי ביטוי באופן מצוין את ערכי הליבה של דוקאטי: יש לו סטייל מיוחד של משפחת המולטיסטראדה, הביצועים שלו גבוהים ומצוינים, והוא מביא איתו את התחכום – בין היתר במערכות האלקטרוניקה המעולות. תוסיפו לזה מנוע משובח ולא מאיים, קלות וידידותיות רכיבה, וגם מידה לא מבוטלת של ריגוש – ותקבלו את אחד האדוונצ'רים היותר מוצלחים לטעמנו.

    אנחנו בטוחים שיש לא מעט רוכבים שיבחרו דווקא ב-950S, מפני שהם רוצים את היתרונות הדינמיים וקלות הרכיבה של ה-950, אבל עם מערכות האלקטרוניקה והבקרות של האח הגדול והמתוחכם. לכן לדעתנו ה-950S עשוי להרחיב את מעגל רוכבי המולטיסטראדה, ובצדק מוחלט. זה פשוט אופנוע אדיר – אולי המועדף עלינו ביותר מכול ליין הכלים (המצוין!) של דוקאטי.

    הכותב היה אורח של דוקאטי בהשקה העולמית בספרד.

    מפרט טכני

    [table id=140 /]