Fullgaz

תגית: מבחן דרכים

  • רכיבה ראשונה: הונדה CRF450L – דו"ש קרבי

    רכיבה ראשונה: הונדה CRF450L – דו"ש קרבי

    • יתרונות: מומנט ותגובת מנוע, מתלים והתנהגות, אבזור, עיצוב, ארגונומיה, איכות מכלולים
    • חסרונות: הספק מנוע (25 כ"ס) במקור
    • שורה תחתונה: אופנוע שטח מקצועי שעבר עידון ומאפשר לרכוב בכביש אל השטח וממנו; הדו"ש הקרבי ביותר שיש נכון להיום
    • מחיר משוער: כ-65 אלף ש"ח
    • מתחרים: אופנועי אנדורו מקצועיים 4 פעימות בנפחים 450-250 סמ"ק
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 449 סמ"ק, 25 כ"ס ב-7,500 סל"ד, 3.26 קג"מ ב-3,500 סל"ד, יחס דחיסה 12.0:1, הזרקת דלק, 6 הילוכים, שלדת אלומיניום, בולמים קדמיים הפוכים שוואה 49 מ"מ, כיוונים מלאים, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד שוואה, כיוונים מלאים, בלמי דיסק ניסין, אורך 2,280 מ"מ, בסיס גלגלים 1,500 מ"מ, גובה מושב 940 מ"מ, משקל מלא 130 ק"ג, מיכל דלק טיטניום 7.6 ל', צמיגים 80/100-21, 120/80-18
    הונדה CRF450L - דו"ש קרבי
    הונדה CRF450L – דו"ש קרבי

    מה זה?

    הונדה מרחיבה את ליין הכלים הדו-שימושיים שלה ומשיקה את ה-CRF450L – אח שלישי למשפחת ה-'L' לצד ה-CRF250L וה-CRF1000L אפריקה טווין, כשה-L משמעותה Legal, כלומר חוקי לכביש.

    בניגוד לדגם ה-250, שהוא אופנוע דו-שימושי רך ונעים שפותח מאפס, ה-CRF450L הגיע לעולם מהכיוון ההפוך לחלוטין: זהו הלכה למעשה אופנוע המוטוקרוס של הונדה – ה-CRF450R – כשבהונדה ביצעו עבודה מסיבית על-מנת להפוך אותו לחוקי לכביש ובמקביל להתאימו לרכיבת אנדורו. אגב, כ-70% מחלקי ה-CRF450L נלקחו ישירות מה-CRF450R.

    המנוע נלקח מגרסת ה-R, שמפיקה במקור כ-60 כ"ס, והוחלפו בו חלקים כמו גל ארכובה, בוכנה, גל זיזים ומערכת תזמון על-מנת למתן משמעותית את ההספק, ויחס הדחיסה ירד מ-13.9 בגרסת המקור ל-12.0 כאן. התוצאה הסופית היא 25 כ"ס ב-7,500 סל"ד, והיא נובעת מההגבלות הקשות שתקנות יורו 4 מטילות על אופנועים עם רישוי כביש. מאידך, המומנט עובה משמעותית, ושיאו – 3.26 קג"מ – מגיע כבר ב-3,500 סל"ד, כשהוא שטוח למדי לכל אורך טווח הסל"ד. יש תיבת הילוכים חדשה עם 6 הילוכים, ומערכת הקירור מגיעה עם מאוורר מקורי. עוד בסביבת המנוע – מכסי הצד הוגדלו וחוזקו לטובת עמידות.

    הונדה CRF450L מותאם (גם) לכביש
    הונדה CRF450L מותאם (גם) לכביש

    השלדה נלקחה כמו שהיא מגרסת ה-R, כך גם מערכת הבלמים, והבולמים האיכותיים של שוואה, שבמקור הם בולמי מוטוקרוס מהטופ שיש לתעשייה להציע, עברו התאמה לרכיבה דו-שימושית קרבית. הגלגל האחורי הוחלף מ-"19 ל-"18 והתווספה בו מערכת שיכוך ('דאמפרים'), ועל צמד החישוקים הותקנו צמיגים דו-שימושיים 50/50 של חברת IRC היפנית. הארגונומיה נשארה כמעט אחד לאחד של גרסת ה-R, ועל המשולש העליון הותקן כידון של Renthal. הזרוע האחורית, אגב, ארוכה יותר ב-18 מ"מ מגרסת המקור על-מנת להגדיל את בסיס הגלגלים ולהקנות יותר יציבות, והגאומטרייה השתנתה בין היתר על-ידי מפסע גדול יותר ב-6 מ"מ.

    ואחרי כל השינויים הללו, כדי להעלות את ה-CRF אל הכביש יש צורך באביזרי רישוי. ה-CRF450L קיבל מערכת חשמל חדשה, הכוללת בין היתר פנסים (LED היקפיים, כולל במסיכת החזית החדשה), מאותתים, צופר, וכן מחרשה אחורית, מראות ורגלית צד. יש כמובן מתנע חשמלי, וכדי לשמור על משקל נמוך הותקן מצבר ליתיום-יון ששוקל כ-1 ק"ג בלבד.

    יכולות שטח גבוהות מאוד
    יכולות שטח גבוהות מאוד

    ביצועים

    בואו נתחיל דווקא מההתנהגות הדינמית, שכן היא מבחינתנו ההפתעה הגדולה של ה-CRF450L: גם עם כל אביזרי הרישוי ומערכת הפליטה הגדולה הכוללת ממיר קטליטי, שמביאים את משקלו של האופנוע ל-130 ק"ג, ה-CRF450L מתנהג מצוין!

    מערכת המתלים של שוואה ברמה גבוהה מאוד, סופגת היטב, שומרת על יציבות, וההידראוליקה שלה היא מהטובות שיש באופנועי שטח. למעשה אפשר לומר שההתנהגות הדינמית קרובה מאוד עד כמעט זהה לאופנועי אנדורו מקבילים בסגמנט, למרות תוספת המשקל בשל אביזרי הרישוי. זה לא מפליא, שכן הפלטפורמה המכאנית עושה שימוש במכלולים ברמה גבוהה ביותר, וההתאמה לאנדורו / דו"ש נעשתה בצורה מצוינת. כך למשך, ה-CRF450L יציב מאוד, בין היתר בגלל בסיס הגלגלים הארוך המקביל לזה של אופנועי אנדורו. דו"שים קרביים, כמו הימאהה WR250R שכבר אינו מיובא יותר, היו בעלי בסיס גלגלים קצר יותר ובפועל היו פחות יציבים.

    במהלך הרכיבה חשבנו לא מעט על הרוכב הישראלי, שייקח את ה-CRF450L לשטחי האנדורו הארצישראלי. לרוכב כזה, הורדת משקל של כמה קילוגרמים אפשרית בקלות רבה יחסית, והוא עדיין ייהנה מהיתרונות של דו-שימושי.

    שלדה ומתלים מהטופ שיש
    שלדה ומתלים מהטופ שיש

    עכשיו בואו נדבר על המנוע. הבסיס הוא כאמור מנוע המוטוקרוס של ה-CRF450R. השינויים שנעשו במנוע להתאמה לדו"ש / אנדורו עיבו משמעותית את רצועת המומנט הזמין, וכעת יש כוח כבר משחרור קלאץ' בסל"ד רצפה. תוסיפו לזה תגובת מנוע מהירה וחדה ותקבלו מנוע אנדורו מצוין וקל לשליטה, שעשוי להיות חבר נאמן לרוכבי אנדורו מתחילים וביצועיסט לרוכבים מתקדמים יותר. שיא המומנט, שמתקבל כבר ב-3,500 סל"ד, מאפשר לרוכב לרכוב בשורט-שיפטינג, ומספק את כל הכוח שרוכב אנדורו צריך – כבר בסל"ד נמוך. מהבחינה הזו מהנדסי הונדה עשו עבודה מצוינת.

    אז איפה הבעיה? ובכן, בהספק הסופי. 25 כ"ס הם כל הכוח שרוכב אנדורו צריך לרכיבת שטח – בטח ובטח אם תגובת המנוע חדה ומהירה כל כך, כמו של אופנוע מקצועי. יחד עם זאת, לרכיבת כביש זה לא מספיק, והמחסור בהספק מורגש מאוד כשפותחים פול גז בכביש ומחפשים את התאוצה של מנוע 450 סמ"ק. כרגע הדחף מרגיש יותר כמו 250 סמ"ק.

    הגבלת ההספק נובעת כאמור מתקנות יורו 4. בארה"ב נמכרת גרסה המפיקה כ-45 כ"ס, וההבדלים בינה לבין הגרסה האירופאית שתגיע אלינו נמצאים במחשב ניהול המנוע ובצינור האוויר שבין תיבת האוויר לגוף המצערת. החלפה של שני חלקים אלו תביא את המנוע ל-45 כ"ס – כמו בגרסה האמריקאית. יחד עם זאת, בהונדה מתכוונים לשחרר קיט מרוצים הכולל מערכת פליטה משוחררת, מחשב ניהול מנוע וצינור יניקת אוויר, ואת הקיט הזה ניתן יהיה להשיג גם אצלנו בישראל.

    המנוע - חזק וגמיש בסל"ד נמוך ובינוני, חלש בסל"ד גבוה
    המנוע – חזק וגמיש בסל"ד נמוך ובינוני, חלש בסל"ד גבוה

    השורה התחתונה היא שה-CRF450L מציע ביצועים הקרובים מאוד לאופנועי אנדורו מקצועיים, יש לו את כל הכוח הדרוש לרכיבת שטח, והוא בעל התנהגות מצוינת ומערכת מתלים מהטופ שיש, כך שנכון להיום הוא הדו"ש הקרבי ביותר והקרוב ביותר לאופנוע אנדורו מקצועי.

    איך זה מרגיש?

    קצת מוזר בהתחלה לעלות על אופנוע מוטוקרוס מקצועי ולפגוש מראות ומאותתים – אבל זהו ה-CRF450L.

    תנוחת הרכיבה קרבית ביותר והארגונומיה זהה לזו של דגמי המוטוקרוס של הונדה. זה אומר מושב שטוח וצר, כידון Renthal רחב, ורגליות רחבות שנראות זולות יותר משל גרסת המוטוקרוס. הארגונומיה והמושב לא יאפשרו רכיבות כביש ארוכות, ולמעשה ה-CRF450L גם לא מיועד לזה, אבל רכיבות עירוניות או בינעירוניות קצרות בהחלט מתקבלות על הדעת, וכמובן – רכיבת כביש אל השטח ובחזרה ממנו – יתרון גדול לרוכבים הישראליים. המהירות המקסימלית שראינו הייתה 130 קמ"ש בהילוך שישי בפול גז, כשיכולנו לסחוט עוד כמה קמ"שים. בהחלט היינו רוצים עוד קצת הספק ועוד קצת מהירות – עד לסביב 150 קמ"ש. פשוט כי הפלטפורמה המכאנית בהחלט מסוגלת להתמודד עם זה.

    אנדורו מקצועי - גם לכביש
    אנדורו מקצועי – גם לכביש

    איכות המכלולים, החלקים והגימור ברמה גבוהה מאוד, כצפוי מכלי איכותי של הונדה, ולא פחות חשוב – מערכת החשמל ואביזרי הרישוי לא נראים כאילו הולבשו כלאחר יד על אופנוע עירום. נעשתה פה עבודת הנדסה מקיפה כדי ליצור אינטגרציה מלאה בין החלקים והמערכות, והכל מרגיש מהודק ואיכותי.

    אהבנו מאוד את פנסי ה-LED ההיקפיים, ובמיוחד את אלו שבפנס הקדמי. הוא נראה מוזר בהתחלה, אולם יחידת התאורה הקדמית מצוינת, חסכונית בחשמל, ויותר מזה – כך ייראה העתיד הקרוב. לוח השעונים הוא מסך LCD, מקביל לאופנועי אנדורו אחרים ומכיל בתוכו גם מחשב דרך עם תצרוכת דלק. מיכל הדלק, אגב, עשוי מטיטניום, כולל פקק ננעל, ונפחו 7.6 ליטרים שיספיקו לכמעט 200 ק"מ של רכיבה.

    סיכום ועלויות

    ההונדה CRF450L הוא אופנוע חשוב מאוד לשוק הישראלי, בעיקר מפני שהוא ממלא ואקום גדול בסגמנט הדו-שימושיים הקרביים לשטח. שוק האנדורו המקומי גדל בעשור האחרון בכ-1,500 אחוז, יש אלפי אופנועי אנדורו מקצעיים, אבל אין באמת דו-שימושי קרבי עם יכולות שטח גבוהות. הסוזוקי DR-Z400S הוא דו-שימושי מצוין, אבל הוא כבר בן 18 שנים ויש לו את חסרונות הזמן. הימאהה WR250R, שהיה להיט מכירות אצלנו, כבר לא מיובא לשוק האירופאי בגלל תקנות יורו 4. ה-CRF450L הוא האופנוע שאמור למלא את הוואקום הזה, ובכל מקרה הוא קרבי ומודרני משמעותית יותר מהשניים האחרונים, ולמעשה הוא הרבה יותר קרוב לאופנועי אנדורו מקצועיים מאשר לצמד הדו"שים הנהדרים הנ"ל.

    יתרונו הגדול הוא האפשרות לרכוב על הכביש בדרך לשטח וחזרה הביתה, ובכך מבטל את הצורך בלוגיסטיקה של רכב עם נגרר או בטנדר. לרוכבים רבים זהו שובר שוויון אמיתי.

    לרכוב על הכביש אל השטח ובחזרה ממנו
    לרכוב על הכביש אל השטח ובחזרה ממנו

    מרווח הטיפולים עומד על 1,000 ק"מ – גם זה קרוב יותר לאופנועי אנדורו מקצועיים מאשר לאופנועים דו-שימושיים, כשבהונדה מציינים שטיפול מקיף למנוע מתבצע רק אחרי עשרות רבות של אלפי קילומטרים. הטיפול בכל 1,000 ק"מ כולל בעיקר החלפת שמן מנוע (בכל זאת, קצת יותר מליטר שמן בתוך המנוע), וכמובן בדיקות כלליות.

    אנחנו כבר מחכים לרכוב על ההונדה CRF450L עם מערכת ניהול מנוע משוחררת, ועם צמיגי שטח מקצועיים, ובטוחים שזה אחד האופנועים שמתאימים יותר לשוק הישראלי – בטח בתצורה המשוחררת הזו.

    ההונדה CRF450L צפוי להגיע ארצה בחודשים הקרובים, ומחירו המשוער הוא כ-65 אלף ש"ח. במחיר הזה, בהחלט יש לו מקום.

    הכותב היה אורח של הונדה בהשקה העולמית באנגליה.

  • סיבוב התרשמות: ימאהה נייקן על כבישי ישראל

    סיבוב התרשמות: ימאהה נייקן על כבישי ישראל

    צילום: תומר פדר

    • יתרונות: עיצוב רדיקלי, אחיזה בחלק הקדמי, ביטחון בפניות, התנהגות דינמית, אבזור, מנוע MT-09
    • חסרונות: משקל על הפרונט, בולם אחורי בינוני
    • שורה תחתונה: יציאה אדירה של ימאהה, מכונת ספורט לפיתולים שנותנת המון ביטחון בתוך הפנייה
    • מחיר: 109,985 ש"ח על הכביש
    • מתחרים: אין. הנייקן יושב בקטגוריה משל עצמו
    • לרכיבת מבחן על ימאהה נייקן – לחצו כאן

    צילום ועריכה: שי דרויאק

    בעולם הדו-גלגלי, כל אופנוען 'אולד סקול' ימהר לבטל כל המצאה מוטורית ששוברת את השילוב הקדוש של 2 גלגלים, הילוכים וקלאץ' שמשודכים למנוע בעירה פנימית רועש וטוב.

    למה?  פשוט ככה.

    אנחנו אוהבים את התחושות שהשילוב הזה נותן לנו. 2 גלגלים, שמפליקים את המכונה מצד לצד במהירות ודורשים מעט שטח פנים, מה שמשאיר לנו המון אופציות של קו רכיבה. הילוכים וקלאץ' שמאפשרים לנו להיות בשליטה כל הזמן על הכוח והחלקות שהמנוע מעביר לגלגלים. וכן, אופנוענים מכורים לשליטה. וגם מנוע בעירה פנימית, כי איך אפשר בלי הסאונד הנפלא הזה?

    אבל העולם משתנה, והיצרנים מנסים שוב ושוב לשבור את המעגל, להראות לנו את העתיד, ולנסות להשיג את עולם הרכב המתקדם והמתפתח. הדרך שלהם להצליח לחנך אותנו היא על-ידי כך שהם ינסו להוכיח שהשינויים שהם עושים לא משפיעים על התחושות והחוויה. רק שבסוף כמעט תמיד הם כן משפיעים. ואם אתם מנסים שלא לשנות את התחושות, אז תשאירו את מה שכבר עובד.

    כך או אחרת, יש כבר לא מעט אופנועים על הכבישים ששברו את המעגל המקודש שלנו, האופנוענים. אופנועים כמו 'זירו', שהעיפו לפח את מנוע הבעירה הפנימית וגילו לנו את פלא המומנט האבסולוטי של המנוע החשמלי, אבל העלימו את סימפוניית האגזוזים האהובה שלנו. לפעמים זה מעצבן, בעיקר כי הם מראים לנו איך ייראה העתיד היעיל והפחות רועש, ואנחנו, שמרנים שכמונו, לא בנויים לשינויים. או למשל יצרנית-על כמו הונדה שהוציאה גרסה אוטומטית לאפריקה טווין, כי ללחוץ על ידית הקלאץ' זה מעייף, וגם ככה מחשב יעשה את זה הרבה יותר טוב וחלק מאתנו.

    ימאהה נייקן - שובר פרדיגמות
    ימאהה נייקן – שובר פרדיגמות

    אבל מה עם השליטה שאנחנו כל-כך אוהבים? ואיפה הכיף בלרכוב על מכונה שמחליטה בשבילך? ולמה נתקענו על הנוסחה של שני גלגלים וזהו? הרי אם יש משהו שאנחנו שונאים זה לאבד את הקדמי. גלגל אחורי מפרפר על הגז או מחליק בבלימה חזקה זה יופי וזה אחלה וזה כיף. גלגל קדמי שמחליק יותר משבריר שנייה אומר שכוח הכבידה הולך ללמד אותך עכשיו שיעור חשוב בצניעות, וזה לא נעים.

    אז כשיוצא לעולם דו-גלגלי שהוא בעצם תלת-גלגלי, אתה אומר – וואלה, אולי זה לא כל-כך גרוע. רק שבמציאות פגשנו עד היום רק קטנועים כאלה, שמעבר לניתוק הרגיל של קטנוע הוסיפו עוד תחושה מוזרה ולא מתקשרת לפרונט.

    שלא תבינו אותנו לא נכון, הקטנועים התלת-גלגליים הם לדעתנו דבר נפלא שהמלצנו עליו ללא מעט חברים שחיפשו קטנוע בטוח ליום-יום. אבל מי שבוחר לקנות קטנוע, כבר ויתר על שמחת החיים שאופנוע יעניק לו בכל קפיצה קטנה למכולת.

    ואנחנו, שאוהבים אופנועים ותחושות ושליטה, לא יכולים ככה.

    אנחנו, חולי שליטה שכמונו
    אנחנו, חולי שליטה שכמונו

    ואז הגיע הימאהה נייקן

    ב-2016 הוכרז לראשונה שדגם הקונספט – שהוצג שנה קודם לכן – עובר לייצור סדרתי, ובין שלל ההכרזות שהיו באותה שנה, זאת של ימאהה תפסה את תשומת ליבנו באופן מיוחד. המראה יוצא הדופן והאגרסיבי עם שלושת הגלגלים, ארבעה בולמים כחולים בוהקים ופרונט מנופח, גרמו לנו לתהות למה לעזאזל ימאהה מכניסים את עצמם להרפתקה הזאת ומצטרפים למועדון החברות ששוברות את המעגל המקודש שלנו פעם אחר פעם.

    והנה אנחנו מורידים 2 הילוכים וטסים קדימה בזמן אל שלהי קיץ 2018, להרי ירושלים, שם בחרו אנשי מטרו להשיק את התלת-גלגלי החדש שרק כמה ימים קודם לכן נחת בארץ. אביעד כבר רכב עליו בהשקה העולמית באלפים האוסטרים, אבל אנחנו רצינו לדעת איך הנייקן המיוחד מתנהג כאן אצלנו, בכבישים המוכרים והשבורים שלנו.

    יש הסבר מדעי ומורכב על איך הצליחו המהנדסים של ימאהה לגרום לשני גלגלים מקדימה לפנות ולספוג כמו גלגל אחד, אבל בשביל זה יש את אביעד העורך שלנו, והוא באמת מבין בדברים האלה. אני בעיקר רוצה לדעת איך זה מרגיש ולמי זה בכלל מיועד.

    2 גלגלים מלפנים? באופנוע???
    2 גלגלים מלפנים? באופנוע???

    אנשי מטרו מספרים לנו שקהל היעד של בן התערובת הזה הם רוכבים שרוצים את הפלפל החריף, אבל לא מוכנים להתפשר על בטיחות וביטחון, וזה נשמע בהחלט הגיוני. לקחו את ה-MT-09 עם מנוע הטריפל המצוין שלו, הכפילו את כמות  הגומי על הכביש ועל הדרך הוסיפו כמה עשרות קילוגרמים שאמורים לגרום לפרונט להתרומם קצת פחות מהאבא המטורלל שלו.

    נשמע כמו נוסחה מנצחת, לא? למען האמת לא הייתי בטוח בזה, ותהיתי ביני לבין עצמי אם הנייקן הופך לעוד פלופ, עוד אופנוע חכמולוג שמנסה להיות יותר ובסוף יוצא פחות, או שהוא בכלל יציאת השנה. דילמות של בוקר בהרי ירושלים.

    עולה על האוכף לסיבוב קלאסי בהרי ירושלים. שעה של רכיבה בכבישים שאני מכיר טוב ויתנו את הפידבק שאני מחפש. בוחר את מצב ניהול המנוע האגרסיבי, בקרת האחיזה על המצב המתירני ביותר, וקדימה, יצאנו לדרך. מטרים ראשונים, מתגלגל לאט, ותוך כדי מסתכל על הקוקפיט המנופח של הנייקן. את ההבדל בהיגוי מרגישים מיד. בעוד שאופנוע רגיל תמיד ישאף להמשיך ולהתגלגל קדימה, הנייקן נותן תחושה שהוא רוצה ליפול. הרגשה מוזרה, אבל אלו רק מטרים ראשונים וייקח לי עוד כמה דקות להתרגל למכלול התחושות.

    כן, באופנוע!
    כן, באופנוע!

    שלושים שניות לאחר מכן אנחנו מגיעים לפנייה של אספלט חלק עם כלום אחיזה, אחת כזו שעל אופנוע רגיל מכניסה את החושים שלך למצב כוננות גבוה. אבל הנייקן הוא סיפור אחר, וקיבלנו הוראה ברורה – לדחוף אותו קצת יותר מהרגיל. אז דחפתי, והרבה. הילוך שני, פול גז אגרסיבי ומבט עמוק לתוך הפנייה. האחורי מאבד את עצמו לדעת ומנסה לעקוף את השניים שמקדימה. אבל הפרונט נטוע על הקו ואפילו לא מתרגש מהדרמה שמתחוללת מאחור. קלי קלות ולא מעט כיף.

    במשך השעה הבאה רכבנו בכבישים המפותלים של הרי ירושלים אבל את רוב הזמן העברנו מאחורי תומר הצלם או מאחורי שיירות של משאיות, מה שלא השאיר לנו מספיק זמן באמת להבין את מה שהאופנוע הזה יודע לעשות, אם כי על פניו נראה שהוא יודע.

    המנוע הוא הטריפל המצוין שהגיע מה-MT-09, עם 115 כ"ס, שפע מומנט וחספוס עדין ונעים שנותן את האופי המיוחד, אבל הוא נותן תחושה 'מיושבת' יותר, ולדעתנו יחסי ההעברה שלו קצת ארוכים מדי, בטח עם תוספת של כ-60 ק"ג על הפרונט.

    כאילו קפץ לבקר בהרי ירושלים מפרק של מלחמת הכוכבים
    כאילו קפץ לבקר בהרי ירושלים מפרק של מלחמת הכוכבים

    הנייקן נוח מאוד, והחזית הרחבה שלו מסיטה את הרוח בצורה מפתיעה ומאפשרת רכיבה מהירה לאורך זמן מבלי להתעייף. ההתנהגות, כאמור, כבדה יותר משל אופנוע 'רגיל' בעל גלגל קדמי בודד, אבל כצפוי, התמורה היא ערימות של אחיזה מלפנים שנותנות המון ביטחון לרכוב מהר בכבישים המפותלים שלנו, כשרק הבולם האחורי הפשוט מנדנד קצת את החלק האחורי ופוגם בחגיגת הגז שהנייקן יודע לייצר.

    ויש את עניין העיצוב הרדיקלי, ששאב מבטים מתעניינים מעוברי אורח שנתקלו בשלושה תלת-גלגליים שכאילו קפצו לביקור מפרק של מלחמת הכוכבים ישירות להרי ירושלים.

    יש פה קטע!

    אמנם רכבנו על הנייקן על כבישי ישראל מעט זמן יחסית, אבל מהזמן הזה הצלחנו לקלוט שיש פה קטע, ושהנייקן פורע את הצ'קים שימאהה פיזרו בחופשיות. בעיקר כי מרגע שנכנסים לקצב, כמעט ולא מרגישים שזה אופנוע שונה. רק את תוספת האחיזה מרגישים, וקצת כבדות בהיגוי. זאת בעצם ההפתעה הגדולה ביותר שהייתה לנו עם הנייקן.

    אבל מעל הכל, הנייקן שובר את השילוב הקדוש, ומוכיח שגם רוכבי אולד סקול שמרניים כמונו יכולים למצוא את היתרונות שבגלגל נוסף מלפנים, ואפילו ליהנות ממנו.

    כמו ללכת עם ולהרגיש בלי.

    מפרט טכני

    [table id=123 /]

  • רכיבה ראשונה: הונדה פורצה 250

    רכיבה ראשונה: הונדה פורצה 250

    • יתרונות: עיצוב, התנהגות דינמית, נפח אחסון, גימור, אבזור
    • חסרונות: מחיר
    • שורה תחתונה: קטנוע איכותי ברמה הגבוהה ביותר בסגמנט
    • מחיר: 34,900 ש"ח (35,900 ש"ח לגרסת ה-300 סמ"ק)   
    • מתחרים: ימאהה איקסמקס 300, קימקו דאונטאון 250 / 350
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 249 סמ"ק, 23.2 כ"ס, הזרקת דלק עם בקרת אחיזה, תמסורת וריאטור, שלדת פלדה, מתלה קדמי טלסקופי בקוטר 33 מ"מ, צמד בולמים אחוריים, דיסק קדמי 256 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,140 מ"מ, בסיס גלגלים 1,510 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, משקל מלא 182 ק"ג, מיכל דלק 11.5 ל', צמיגים 120/70R15, 140/70R14


    הונדה פורצה 250 (וגם 300) דגם 2018
    הונדה פורצה 250 (וגם 300) דגם 2018

    מה זה?

    הונדה מבצעת לשנת 2018 שדרוג משמעותי לקטנוע המנהלים הוותיק והמצליח שלה – הפורצה 300. אנחנו פה בישראל מקבלים גם את גרסת ה-250 המותאמת למדרגת הביטוח המקומית. הפורצה הקודם אמנם הצליח בעולם, אצלנו הרבה פחות. גרסת ה-300 הקודמת יובאה ארצה ב-2013, אך הייבוא הופסק. מה שהפריע אז בעיקר למכירות הוא נפח המנוע המקפיץ את ביטוח החובה לדרגה גבוה יותר, בשעה שבזמנו היו מתחרים ראויים בנפח 250. לאחרונה הלך הרוח בשוק השתנה והקהל עובר בהדרגה ל-300 / 350 סמ"ק. במקביל, לפורצה יש גרסת 250 לצד 300 סמ"ק, בעוד למתחרה הישיר שלו – הימאהה איקסמקס – יש רק גרסת 300 סמ"ק.

    הפורצה הוצג לראשונה ב-2004 ועבר מאז מספר שדרוגים. השנה מקבל הדגם שדרוג משמעותי שהופך אותו לקטנוע כמעט חדש לגמרי. העיצוב חדש לחלוטין, נראה מעולה בעינינו, וכולל לוח שעונים חדש ומשוכלל. הפורצה השיל 12 ק"ג ממשקלו, התקצר והוצר, אך גם גבה ב-62 מ"מ בגובה המושב – נתון שהונדה מציגים כשיפור בנראות, אך לרוכבים רבים יקשה על הגעה יציבה לקרקע ללא שינוי בתנוחת הישיבה.

    הפורצה החדש קיבל גם שפע של אבזור כמו מפתח קרבה המאפשר התנעה כשהמפתח בכיס הרוכב, מערכת ABS ובקרת אחיזה, תאורת LED היקפית ומשקף חשמלי. לפורצה טווח נסיעה מכובד של כ-350 ק״מ בזכות מיכל דלק גדול של 11.5 ליטרים ותצרוכת דלק נמוכה של עד 31 ק"מ/ל'.

    חודש לחלוטין ל-2018
    חודש לחלוטין ל-2018

    ביצועים

    התחלנו את המבחן בכבישים הצפופים והמשובשים של תל-אביב בעידן חפירות הרכבת הקלה, בין המעקפים והטלאים שעל הכביש. הפורצה 250 התגלה כקטנוע עירוני נוח ופרקטי. קל להשתחל איתו בין המכוניות, והוא קל להיגוי ולשליטה למרות גבוה המושב.

    המנוע של הפורצה 300 לקוח מרב-המכר הגדול ביותר של הונדה – ה-SH300i. גרסת ה-250 המוקטנת חלשה בשני כ"ס מהגרסה המלאה, אך עדיין המנוע מרגיש מספיק חזק בכדי לדחוף את הקטנוע למהירות נאותה. קטנועים קלים יותר יזנקו יותר מהר מהרמזור, ובוודאי שכמה סמ"קים נוספים היו עוזרים, אבל אפשר לומר את זה על כל קטנוע 250 כשמשווים אותם לגרסאות 300 סמ"ק. המנוע שקט מאוד וחלק, וגם גמיש מספיק.

    המתלים מעט קשיחים, אבל שיככו את רוב תחלואי האספלט העירוני, ודרושה מהמורה עמוקה במיוחד בכדי לזעזע את הרוכב. הפורצה יציב מאוד, אך בלי פגיעה בזריזות.

    כשיוצאים מהעיר הפורצה הקטן מאיץ בהחלטיות ובקלות ומגיע מהר מאוד למהירות המרבית – כ-130 קמ"ש על השעון, וכל זה ממנוע חדש שעבר פחות מ-20 ק"מ לפני שקיבלנו אותו למבחן. גם במהירות רכיבה גבוהה הקטנוע יציב. הכניסה לפניות קלה, והוא שומר על יציבות גם בהטיה.

    הבלמים חזקים ועוצרים את הפורצה היטב, אך דורשים משיכה מעט חזקה בידיות הבלם.

    ביצועים מעולים וקלות רכיבה
    ביצועים מעולים וקלות רכיבה

    איך זה מרגיש?

    הפינוק של הפורצה מתחיל עוד לפני הרכיבה בזכות מפתח הקרבה. אין צורך לשלוף את המפתח מהכיס, וכשמתקרבים לקטנוע אפשר לסובב את המתג הראשי בין מצב נעילת הגה, פתיחת מושב ותא דלק, ומצב התנעה.  כשהמתג במצב מושב / דלק אפשר לפתוח את שניהם עם שני כפתורים שממוקמים מתחת למתג, והם נפתחים עם קליק שנשמע איכותי – כמו כל הקטנוע הזה. ואם כבר הרמנו את המושב נספר שמתחתיו יש מקום לשתי קסדות ופאוץ', או קסדה ותיק מחשב.

    לוח השעונים הגדול כולל שני שעונים אנאלוגיים, למהירות וסל"ד, וביניהם צג LCD בתצוגה נגטיבית (רקע שחור וכיתוב בהיר) אותה אנחנו מעדיפים פחות כי היא מעט פחות קריאה מתצוגה רגילה. אפשר לקרוא את הכיתוב גם בשעות יום – רק שזה לוקח לנו שבריר שנייה יותר. הלוח הדיגיטלי מכיל את כל המידע שתחלמו עליו: תצוגה קבועה של כמות הדלק, חום המנוע, שעה, מתח המצבר וטמפרטורת הסביבה, ושתי תצוגות מתחלפות הניתנות לשינוי משני כפתורים על צידו השמאלי של הכידון: כפתור A מאפשר לבחור בין שני מדי-אוץ ותצרוכת דלק ממוצעת או זמן הקפה. כפתור B מעביר בין קילומטראז' מצטבר, טווח נסיעה משוער ותצרוכת דלק בזמן אמת. יש גם נורות אזהרה שונות לבקרת אחיזה, ABS וכו'.

    עוד על הכידון נמצא כפתור לביטול בקרת האחיזה. ביטול הבקרה יתפוס רק עד סגירת מתג ההצתה, ובנסיעה הבאה, כברירת מחדל, בקרת האחיזה תופעל. עוד על הכידון השמאלי, בנוסף כמובן לצופר ומאותתים, יש את המתג הגדול ששולט במשקף החשמלי ובסך הכול שבעה כפתורי בקרה מצד שמאל בלבד! בצידו הימני של הכידון, מלבד המתנע יש גם מתג דימום מנוע ומתג איתותי חרום. כל המתגים נראים נהדר ונותנים תחושה כאילו שנלקחו מאחד האופנועים הגדולים והיקרים של הונדה.

    בית המתגים השמאלי - כמו של אופנועי הונדה הגדולים והיקרים
    בית המתגים השמאלי – כמו של אופנועי הונדה הגדולים והיקרים

    ברכיבה הפורצה נותן תחושה של קטנוע גדול ומרווח, ומדרסי הרגליים הארוכים מאפשרים לשנות את תנוחת הרגליים בקלות מהישבן ועד רגליים שלוחות לפנים בסגנון איזי ריידר.

    סביבת הרוכב נאה ולוח השעונים והכידון נראים יוקרתיים. המראות ממוקמות הרחק לפנים ומספקות שדה ראייה מצוין. קל לכוון אותן בדחיפה, וכל היחידה – כולל מאותתי ה-LED המשולבים – ניתנת לקיפול פנימה, בין אם ביוזמת הרוכב או ביוזמת מראה גבוהה במיוחד של ג'יפ שלא הספקתם לחמוק ממנה.

    המושב רחב ונוח, קשיח במידה ותומך היטב בישבן, למורכב/ת יש צמד ידיות אחיזה גדולות לאחוז בהן, ומבחינת הנוחות אין כל בעיה לטייל עם הפורצה ממטולה עד אילת, גם בהרכבה. רק הרימו את המשקף החשמלי למצב הגבוה ביותר, וברכינה קלה אתם בבועה שקטה ורגועה ללא טיפת רוח. כן, יש פה משקף חשמלי, כשכפתור קסם שעל הכידון מעלה ומוריד את המשקף במהירות מרשימה, מה שהפך לשעשוע החביב עלינו בזמן רכיבת המבחן. חם? הורדת המשקף תפנה את הרוח היישר לחזה. מזהים לפנינו רכב דיזל מעלה עשן? הרמת המשקף תסיט את כל העשן והרוח אל מעל לקסדה. פשוט תענוג.

    ההונדה פורצה 250 נותן תחושה של קטנוע פרמיום. הצבע המט-מטאלי העמוק, המושב, הכפתורים – כל פרט בקטנוע הזה קיבל גימור באיכות הגבוהה ביותר. הפורצה גדול ומרווח מבלי לפגוע בהתנהגות בעיר. הוא קטנוע מנהלים, אך יש לו גם יכולות תיור, ואפילו יכולת ספורטיבית. במשך השבוע הוא יכול לשמש להגעה לעבודה, ובסופי השבוע יהיה אפשר להעמיס את תא המטען הנדיב שלו בציוד ולצאת לטייל – גם בדרכים היותר עקלקלות ומהנות. קשה למצוא בו פגמים בתכנון ועוד יותר באיכות הייצור. אולי זו לא חוכמה בהתחשב בזה שזהו קטנוע 300 מוקטן, אבל איך שלא תסתכלו על זה, כרגע ההונדה פורצה הוא קטנוע ה-250 המפואר והאיכותי ביותר בישראל.

    היקר בסגמנט ה-250 סמ"ק, אבל רואים לאן הולך הכסף
    היקר בסגמנט ה-250 סמ"ק, אבל רואים לאן הולך הכסף

    סיכום ועלויות

    הפורצה הוא קטנוע מספיק קטן להתניידות בפקקים ומספיק מרווח ומפנק ליציאה מהעיר. הוא מציע חבילה מצוינת ובשלה, וקשה למצוא בו נקודות פגם. המחיר אמנם גבוה ביחס לסגמנט, אבל אפשר לראות בדיוק לאן הולך הכסף – איכות היצור והגימור הן ללא רבב, והוא מאובזר היטב. כפיצוי על מחירו הוא נכנס לקטגוריית ה-250 בביטוח החובה, הזולה יותר בכאלף ש"ח לשנה.

    לפורצה 300 תהיה תחרות מצד הימאהה איקסמקס 300, אבל לדגם המוקטן אין מתחרה בטווח המחירים הזה. מצד שני, זהו קטנוע ה-250 סמ"ק היקר בשוק, ולהרבה רוכשים תהיה בעיה לעכל את ההפרש הגדול במחיר בינו לבין שאר קטנועי ה-250. יחד עם זאת, מי שמחפש קטנוע 250 סמ"ק בסגמנט המנהלים היוקרתיים ויכול להרשות לעצמו את המחיר – הפורצה 250 הוא אופציה מעולה.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 579 ש"ח
    • 12,000 ק"מ – 765 ש"ח
    • 24,000 ק"מ – 2,632 ש"ח
    • סה"כ ל-24,000 ק"מ: 3,976 ש"ח

  • רכיבה ראשונה: הונדה CB1000R החדש

    רכיבה ראשונה: הונדה CB1000R החדש

    • יתרונות: עיצוב, קלות תפעול וידידותיות, נוחות, מתלה קדמי, אלקטרוניקה ואבזור
    • חסרונות: בולם אחורי
    • שורה תחתונה: ה-CB1000R גם נראה מצוין ומודרני, ווהוא נייקד-ליטר סופר-קל לרכיבה
    • מחיר: 99,900 ש"ח
    • מתחרים: סוזוקי GSX-S1000, קוואסאקי Z1000
    • נתונים טכניים: מנוע 4 צילינדרים, 998 סמ"ק, DOHC עם 16 שסתומים, 145 כ"ס ב-10,500 סל"ד, 10.6 קג"מ ב-8,500 סל"ד, הזרקת דלק, מצערות חשמליות עם 4 מצבים, בקרת אחיזה ובקרת בלימת מנוע, 6 הילוכים, שלדת פלדה קורה מרכזית, מזלג טלסקופי הפוך של שוואה מסוג BFF-BP, כיוונים מלאים, מהלך 120 מ"מ, זרוע אלומיניום חד-צדית עם בולם יחיד של שוואה, כיוונים מלאים, מהלך 131 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים 310 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, דיסק אחורי 256 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,120 מ"מ, בסיס גלגלים 1,455 מ"מ, גובה מושב 830 מ"מ, מיכל דלק 16.2 ל', משקל מלא 212 ק"ג, צמיגים 120/70ZR17, 190/55ZR17
    הונדה CB1000R - ניאו ספורט קפה
    הונדה CB1000R – ניאו ספורט קפה

    מה זה?

    ה-CB1000R הוא האח הגדול במשפחת ה'ניאו ספורט קפה' של הונדה, אח ל-CB300R ול-CB125R. הקונספט הוא נייקד גדול ומודרני עם עיצוב שמשלב אלמנטים מהעבר, כמו עיצוב מיכל הדלק ועבודת הגוף, עם כאלו מההווה ומהעתיד כמו פנסי LED בתוך הפנס הראשי העגול, וכן הקווים הכלליים.

    ה-CB1000R מגיע בזמן, שכן הדגם הקודם בעל השם הזהה, שהיה אופנוע נחמד מאוד, נותר הרחק מאחור בעוד כל סגמנט הנייקדים הגדולים עף קדימה. דגם חדש היה יותר מנדרש, והונדה עשתה את זה בצבע, אפשר לומר בניו-אייג', כמו שהיא עושה בשנים האחרונות.

    בבסיס ה-CB1000R מנועו של ה-CBR1000RR פיירבלייד מהדור הקודם, שבמעבר לגרסת הנייקד הספקו קוצץ ל-145 כ"ס ובתמורה גרף המומנט הורחב משמעותית. המומנט המקסימלי, אגב, עומד על 10.6 קג"מ המתקבלים ב-8,500 סל"ד, נתון שמעיד על גמישותו של המנוע.

    הבולמים של שוואה, כשמלפנים מותקן המזלג ההפוך האיכותי BFF-BP. הקליפרים הקדמיים רדיאליים, והמפרט הטכני והאבזור מכובדים למדי וכוללים מצערות חשמליות עם 4 מצבי רכיבה (ספורט, סטנדרט, גשם, ומצב רביעי לבחירת הרוכב), בקרת אחיזה ב-3 מצבים וניתוק, בקרת בלימת מנוע ב-3 מצבים, פנסי LED היקפיים ולוח שעונים LCD עם שפע מידע כמו שאנחנו אוהבים.

    אבל מעל כל אלה עומד העיצוב. הונדה של 3 השנים האחרונות היא לא הונדה של התקופה שאחרי המשבר הכלכלי של 2009. אם עד לפני 3 שנים ראינו בהונדה בעיקר כלים יעילים וחסכוניים אך משעממים, הונדה של התקופה האחרונה חוזרת לנועזות, ומייצרת אופנועים שגם נראים מצוין וגם מציעים ביצועים טובים יחד עם ידידותיות למשתמש ההונדאית, ואנחנו אוהבים את זה. ה-CB1000R נראה מעולה, מודרני מאוד, ויש לו ערך מוסף עיצובי – של אופנוע שרירים שמעוצב סולידי אבל מודרני עם נגיעות חדות – שגורם לרוכב, וגם לסביבה, להתבונן בו בלי הפסקה.

    זרוע חד-צדית יפהפייה
    זרוע חד-צדית יפהפייה

    ביצועים

    סעיף הביצועים היה הנעלם הגדול מבחינתנו בטרם רכבנו על ה-CB1000R, שכן מצד אחד מדובר בנייקד שרירי וגדול, אבל מצד שני זו הונדה, שידועה בכלים הידידותיים שלה. אפשר כבר להגיע לשורה התחתונה ולספר שהביצועים של ה-CB1000R מצוינים, אבל לא מושלמים, ושהוא בהחלט אחד הכלים הגדולים היותר קלים לרכיבה.

    המנוע פה מפיק 145 כ"ס, אבל אלו 145 הסוסים הפחות מורגשים, או נכון יותר הפחות מאיימים, שעליהם רכבנו. הוא חזק מאוד, כמובן, אבל הכוח נבנה בליניאריות ובאופן חלק, ובשום שלב אין התפוצצות שמעיפה את האופנוע קדימה – רק תאוצה שהולכת ומתחזקת בהדרגתיות. אתה פותח מצערת, והופ, אתה ב-200 קמ"ש בקלות, כשהמהירות הסופית עומדת על יותר מ-250 קמ"ש והגיר בן שש המהירויות מחולק נכון ומדויק.

    הוא גם גמיש מאוד, המנוע הזה, ובניסיון שעשינו בהילוך השישי בפחות מ-40 קמ"ש, פתיחת המצערת כבר הניבה תאוצה, בלי גמגומים או חוסר נוחות. כלומר המנוע הזה סופר-שימושי ויעיל. ויברציות כמעט ואין, וזה לא מפתיע כשמדובר על 4 צילינדרים יפני, ועוד של הונדה. מערכת פליטה משוחררת יותר הייתה עושה פה טוב, בעיקר לסאונד.

    ההתנהגות הדינמית טובה. ההיגוי זריז מאוד, וה-CB1000R פונה כמעט בכוח המחשבה, אולם גם כאן – ההתנהגות ידידותית ביותר, ומספיק לשחרר את הכידון אחרי ההיגוי כדי שה-CB ישמור על הקו ביציבות מרשימה, גם בהטיה.

    מכלולים איכותיים, מנוע 145 כ"ס
    מכלולים איכותיים, מנוע 145 כ"ס

    הבולמים הקדמיים – פשוט מעולים. הם בשרניים מספיק כדי לא להתפתל תחת שילובי כוחות, ההידראוליקה של ה-BFF-BP מעולה, אבל הקפיצים לא קשים מדי כמו באופנועי ספורט, כך שהפרונט גם סופג מצוין ועוזר לשמור על היציבות ועל הביטחון גם בכבישים פחות איכותיים. מאחור המצב פחות טוב.

    הבולם האחורי גם רך על הקפיץ וגם בעל הידראוליקה בינונית, ולחלוטין לא עומד בקו אחד עם הפרונט. התוצאה היא זנב שמתנדנד בפניות במצבו המקורי. אחרי שחיזקנו את עומס הקפיץ והאטנו את שיכוך ההחזרה המצב השתפר מאוד, אבל עדיין רחוק מבולם איכותי, כמו שאופנוע כזה דורש ושמתאים לחבילת הביצועים הטובה של ה-CB1000R. מפה נמליץ לרוכשי ה-CB1000R החדש – ובעיקר לכאלו שרוכבים יותר ספורטיבי עם האופנוע שלהם – ההוצאה הראשונה שלכם צריכה להיות על בולם אחורי איכותי.

    גם הבלמים מצוינים, ובעיקר מלאי רגש מלפנים. אבל אחרי הכל חשוב לציין שההתנהגות של ה-CB בהחלט טובה, ושמבחינת ביצועים הוא כמעט מאוזן לגמרי ויכול לספק הנאה רבה לרוכב.

    ביצועים מצוינים
    ביצועים מצוינים

    איך זה מרגיש?

    תנוחת הרכיבה מציבה את הרוכב ברכינה קלה לפנים ולא זקוף לגמרי כמו בצמד האחים הקטנים, וזה מצוין כדי להתמודד עם הרוח במהירויות גבוהות. החוסר במיגון רוח כלשהו מאלץ את הרוכב להישכב על מיכל הדלק עם פלג הגוף העליון בכל מהירות מעל 150 קמ"ש. לא ציפינו אחרת מנייקד.

    הכידון הרחב (והעבה והאיכותי) מפשק את הזרועות לצדדים, מאפשר שליטה קלה על ההיגוי, וגם נותן תחושה מהנה למדי. המושב, על אף שנראה צר, תומך היטב את הישבן, והוא נוח מאוד – גם אחרי מאות רבות של ק"מ. הדבר נכון שבעתיים למושב המורכב, שנראה כמו פיסה קטנטנה של ריפוד, אבל נוח למדי לאורך זמן. גם בפלג הגוף התחתון נוח למדי, כשאין כיפוף מוגזם בברכיים ויש לא מעט מקום לרוכבים, גם אם הם גבוהים. מעולה והונדאי.

    ה-CB1000R בנוי היטב, עשוי מחומרים איכותיים, ואיכות הגימור בו גבוהה. לא ציפינו למשהו אחר מאופנוע גדול של הונדה שמיוצר ביפן. יש לנו בעיה עם בית המתגים השמאלי, שבו כפתורי הצופר והאיתות התהפכו – כמו בלא מעט דגמים של הונדה, אבל מתרגלים לזה מהר.

    לוח השעונים אמנם מסוג LCD, אבל הוא מציע המון מידע על תצרוכת דלק ונתוני דרך. בנוסף, לבחור בין 3 מצבי ניהול מנוע קבועים – ספורט, סטנדרט וגשם, כשכל אחד מהם שולט על כוח המנוע, בלימת המנוע ובקרת האחיזה. יש גם מצב רביעי שבו הרוכב יכול לבחור את כל אחד משלושת הפרמטרים.

    וידידותיות. זו המילה שמסכמת את ה-CB1000R יותר מכל. למרות שמדובר באופנוע גדול, כבד (212 ק"ג) וחזק (כאמור, 145 כ"ס ו-10.6 קג"מ), זה אחד הכלים הגדולים היותר קלים וידידותיים לרכיבה, ולדעתנו הוא מתאים למנעד רחב מאוד של רוכבים – גם כאלו שעולים לראשונה על אופנוע גדול.

    עיצוב מרהיב של הונדה ניו-אייג' וקלות רכיבה הונדאית קלאסית
    עיצוב מרהיב של הונדה ניו-אייג' וקלות רכיבה הונדאית קלאסית

    סיכום ועלויות

    ה-CB1000R הוא נציג חשוב לדור החדש של אופנועי הונדה – הדור השני שאחרי המשבר הכלכלי. הוא מציע עיצוב נועז ועם זאת מתוחכם, מנוע חזק וביצועים ברמה גבוהה, אבל יחד עם זאת הוא שומר על המאפיינים של הונדה, והוא קל לרכיבה, ידידותי, אינטואיטיבי, ומשתף פעולה עם הרוכב יותר כמו CB650F ופחות כמו ליטר עם 145 כ"ס. זה הקסם הגדול של האופנוע הזה לדעתנו.

    חשוב לציין שה-CB1000R לא מתחרה בסופר-נייקדים כמו הימאהה MT-10, אלא בנייקדים היפנים הגדולים כמו ה-Z1000 של קוואסאקי והג'יקסס 1000 של סוזוקי. על-פני שניהם יש לו את הערך המוסף של העיצוב המודרני, שכאמור משלב אלמנטים עיצוביים של פעם עם מודרניזציה ועתידנות. 100 אלף ש"ח הוא עולה בגרסת הבסיס. לחלוטין לא זול, אבל מובן בהתחשב ברמת האבזור.

    ושוב, אנחנו מאוד אוהבים את הגישה החדשה של הונדה, כאמור הדור השני של האופנועים שאחרי המשבר הכלכלי. הגישה החדשה הזו כוללת את האפריקה טווין, את ה-X-ADV, וגם את שלושת הכלים בסדרת הניאו ספורט קפה, שכוללים את ה-CB1000R. כל אלו הם דיסוננס אדיר לדור הראשון שאחרי המשבר. הונדה על הגל.

  • קוואסאקי H2 SX במבחן: הענק הירוק

    קוואסאקי H2 SX במבחן: הענק הירוק

    צילום: בני דויטש

    • יתרונות: כוח מנוע, נוחות, רמת גימור, טכנולוגיה, קונספט
    • חסרונות: מחיר, מיגון רוח לא מתכוונן
    • שורה תחתונה: אופנוע הספורט-תיור החזק והטכנולוגי ביותר שקיים כיום
    • מתחרים: סוזוקי היאבוסה, קוואסאקי H2, קוואסאקי ZX-14, ימאהה FJR1300
    • לרכיבת מבחן על קוואסאקי H2 SX – לחצו כאן
    קוואסאקי H2 SX
    קוואסאקי H2 SX

    אחת לכמה שנים נחשף אופנוע יוצא דופן שמתבלט ביחס להיצע השוק המוכר לנו, בין אם זה בשל שבירת שיא של כוח ומהירות, עיצוב רדיקלי, או בזכות טכנולוגיה חדישה ויוצאת דופן. לעתים קורה שהאופנועים הללו נעלמים באותה המהירות שבה הם הופיעו, מוכרים יחידות בודדות ונגנזים במרתפי ההיסטוריה, ואילו במקרים אחרים הם מצליחים להשתלב בין אופנועי המיינסטרים בתור הסמן הימני בסגמנט שלהם, בזכות אותו אקס-פקטור שמיוחד להם.

    מגדש על חלל

    כשקוואסאקי הוציאו את ה-H2 ה'רגיל' שלהם – אופנוע ליטר עם מגדש-על (Super Charger) – זה בדיוק מה שהם התכוונו שיקרה. לייצר אופנוע שלא היה כמותו בייצור סדרתי, לעשות באזזז כ-ז-ה גדול בעולם האופנועים. אז הבאז היה גדול, אבל הוא חלף מהר יחסית. מה שנשאר זה האופנוע שדווקא לא מיהר לחלוף לשום מקום, ובזמן שנשאר בסוכנות בלילה, ליד אופנועי קוואסאקי אחרים, גם הספיק להתרבות ולהביא לעולם גרסה נוספת של אופנוע מוגדש לא פחות, כזה שמתאים למטיילים הממהרים – מאוד ממהרים.

    בין ה-ZX-14R הוותיק, אופנוע הספורט-תיור בעל מנוע בגודל של רכב משפחתי קומפקטי ונצר למשפחת ה-ZZR שבוודאי זכורה לרוכבים היותר ותיקים, לבין ה-H2 בעל המראה המודרני וטכנולוגיית ההגדשה שבפעם הראשונה מצאה את דרכה אל אופנועים בייצור סדרתי (למעט כמה ניסיונות לא מוצלחים במיוחד להתקין מגדשי טורבו בשנות ה-80'), מתמקם לו ה-H2 SX – דגם הספורט תיור שמובסס על ה-H2 ועל אחיו ה-H2R – האופנוע המהיר ביותר בעולם בייצור סדרתי.

    לא נפרט יותר מדי כרגע על ההבדלים שבין מגדש טורבו לבין מגדש-על, אבל בשני המקרים מדובר על טכנולוגיות לא חדשות שמסוגלות להגדיל את הנצילות של מנוע 'רגיל' (מנוע בעירה פנימית) על-ידי הכנסה של יותר אוויר (וחמצן) בזמן הפעולה שלו, ובכל להגדיל את המילוי הנפחי. מגדשים אינם נפוצים באופנועים – בלשון המעטה. רק נספר שמי שיקשיב בעת פתיחת המצערת ישים לב לשריקה חרישית מחלקו הקדמי של האופנוע. זו האחרונה מגיעה מכיוונו של מדחף המגדש שמסתובב במהירות של כמה עשרות (!) אלפי סל"ד.

    מגדש על
    מגדש על

    דו-מימן

    אז בשביל מה בעצם צריכה קוואסאקי 2 ספינות תיור מטורפות באותה הקטגוריה? שאלה טובה. סביר להניח שלא בשביל 14 הק"ג שמפרידים ביניהם לטובת ה-H2 SX, אבל אחרי שחברה מוציאה אופנוע כל כך מגניב ומיוחד כמו ה-H2, יהיה קצת חבל לא לעשות שימוש באותה הפלטפורמה כדי להוציא על גביה עוד כמה דגמים מיוחדים לא פחות. אז למה לא בעצם?

    את השם של האופנוע לא בחרו בקוואסאקי על שם זוג אטומי מימן, אלא דווקא החזירו לשימוש שם מכובד מהמחצית הראשונה של שנות ה-70', או ליתר דיוק על שם הקוואסאקי H2 Mach IV – אופנוע בעל מנוע טריפל דו-פעימתי בנפח 750 סמ"ק שהיה ידוע באופיו החזק והמתפרץ, אך גם בשל לא מעט טכנולוגיה חדשה למדי לאותה תקופה שהותקנה בו.

    מכאן אפשר לנחש שהשימוש באותו השם לשני האופנועים אינו מקרי – גם במקרה של האופנוע שבחנו, ה-H2 SX, יש לא מעט טכנולוגיה ובטח שלא מעט כוח מתפרץ.

    בדגם ה-SX ויתרו על 3 כוחות סוס לטובת התנהגות מנוע שמתאימה יותר לאופנוע ספורט-תיור מאשר למטוס חמקן עם 2 גלגלים, או ככה לפחות הם התכוונו. ואולם כשמדובר על 3 כ"ס מתוך 200 (או מתוך 210 עם ראם-אייר), אפשר כמעט להתעלם מהפרשי הכוחות ולחזור לדבר על מטוסי קרב ,פשוט עם מזוודות צד ומשקף מוגבה.

    אופנוע ספורט-תיור שבנוי על בסיס ה-H2 הרדיקלי
    אופנוע ספורט-תיור שבנוי על בסיס ה-H2 הרדיקלי

    בלדה לבלם הקדמי

    לגרום לאופנוע לנסוע מהר בקו ישר זה קל – רק צריך לסובב את המצערת עד הסוף, להעלות את ההילוכים – וזהו, האופנוע נוסע מהר. אם תשאלו את רוב האופנוענים, כנראה שזו אחת הרגשות הכי מהנות עבורם, שיכרון חושים בהתגלמותו, תחושה של עוצמה מהולה בריגוש שבסיכון – שיא השיאים. טוב, אז הגענו למהירות הסופית, אבל עכשיו איך בדיוק מאטים אופנוע שטס בגובה נמוך? תחשבו על זה לרגע.

    מי שיגיד שפשוט עוזבים את הגז צריך לזכור שבמהירות גבוהה, ובמיוחד בסל"ד גבוה, סגירה מיידית של המצערת שקולה לבלימה הגונה עם הבלם האחורי, כשגם סגירה לא מספיק איטית יכולה לנענע את חלקו האחורי של האופנוע מצד לצד.
    אז באופנוע המבחן שלנו הבלם הקדמי הפך להיות החבר הכי טוב שלי, זה שסמכתי עליו שישמור עליי במקרה הצורך, כי אתה אף פעם לא יודע מתי תצטרך להוריד כמה עשרות קמ"שים או יותר בחלקיקי שנייה בודדים.

    קרה לי כבר שהתאהבתי באופנועים שלמים, קרה לי שהתאהבתי במנוע שלהם, בסאונד שלהם, אפילו בהילוך מסויים של אופנוע כזה או אחר. ובכן, לרשימה הקצת משונה הזו מצטרפים מעכשיו גם הבלמים הקדמיים של ה-H2 SX, שבתחילה רק רחשתי להם הערכה רבה על היכולת הפנומנלית שלהם לעצור את ספינת החלל הקטנה שעליה רכבתי, אך ככל שהסופ"ש נמשך לו הבנתי שאני מפתח רגשות של ממש לאותה ידית בלם והתגובה שמצטרפת למשיכה שלה.

    זה גם המקום לדייק ולציין שלמבחן הזה קיבלנו את ה-SX בגרסת ה-SE (ר"ת Special Edition), שלה צינורות בלימה מצופים פלדה שזורה – מה שמקובל כבר שנים כסטנדרט באופנועי פרימיום בכלל, ובפרט באופנועי ספורט חזקים – מגיע כאן רק בגרסה היקרה יותר ולא בגרסה הרגילה.

    המון כוח זה טוב, אבל גם צריך לעצור את זה
    המון כוח זה טוב, אבל גם צריך לעצור את זה

    חוצה ישראל – הגרסה המקוצרת

    כששואלים אותי כמה זמן לוקח להגיע מנקודה א' לנקודה ב' על מפת ארצנו, תמיד אני שואל בחזרה אם הכוונה היא לרכב או לאופנוע, ומיד מוסיף ומסביר ש"עם אופנוע ארץ ישראל מתכווצת עוד יותר". הפעם הייתה לי הזדמנות טובה לבחון עד כמה אפשר לכווץ אותה, ולכן בהתלבטות הקבועה של בין טיול מהמרכז לאחד הכיוונים – או צפון או דרום, הפעם לא הייתי צריך להתלבט אלא פשוט לבחור בשתי האפשרויות גם יחד.

    יצאתי מהבית בשעת בוקר מאוחרת, כי בשביל מה לקום מוקדם אם יש אופנוע שמקצץ לי בזמנים? שמתי פעמיי דרומה, ומהר מאוד הבנתי שלא יצאתי מאוחר מספיק, ושאם לא אעשה כמה עצירות ארוכות בדרך, אגיע הביתה הרבה לפני הזמן שתכננתי. מפה לשם, מצאתי את עצמי עוצר לשתות ולהתרענן בערך כל חצי שעה, במרחק ניכר מהמקום האחרון שבו עצרתי, ולא בגלל שנזקקתי לחילוץ איברים – שכן האופנוע נוח מספיק בשביל לגמוע איתו מרחקים ללא צורך בהפסקות שכאלו. ואולם בדיעבד, לאור העובדה שבחוץ שרר לו חום טיפוסי של אמצע חודש יולי – זה היה הדבר היותר חכם לעשות.

    הדרך מבאר לשבע למחלף קדרים שבצפון, כמוה בערך כמחצית אורכה של מדינת ישראל מצפון לדרום, מקצה אחד לשני, לקחה מעט מדי זמן בשביל לכתוב עליה מפורשות על גבי שורות אלו, אבל כשהצצתי בשעון עת שיצאתי במחלף לכיוון מערב, הרגשתי שכבישי הארץ באמת התקצרו משמעותית ביחס למה שזכרתי. חוץ מהאופנוע שעליו עשיתי את הדרך, מגיע קרדיט גם לכביש 6 ולכבישי הצפון המחודשים בגליל העליון שבהם מהירות התנועה הממוצעת גרמה לי להרגיש לעתים על אופנוע רגיל לגמרי שמהירות השיוט שלו בהילוך שישי היא דבר לגיטימי, עם סוויפרים ארוכים, כמעט בלתי נגמרים, עם ירידות ועליות שהזכירו לי שהרבה שנים לא הייתי ברכבת הרים בלונה-פארק.

    גם ספורט
    גם ספורט

    צמיגי הברידג'סטון S21 שנעל הענק הירוק הזה, שעבדו לא רע במהירויות הנמוכות יותר, החלו להראות סימנים של חוסר נוחות במהירויות ובשיפועים של כבישי הצפון. השילוב של אלו יחד עם החום הגבוה של האספלט בצהרי היום, הכניס את האופנוע לא פעם ולא פעמיים ל'דריפט' במהירות שבה לא כיף לתת לאחורי להחליק, בטח שלא בזמן עקיפה על רכב שבעצמו לא כל כך שומר על הקו שלו. "ידעתי שהייתי צריך לגרד קצת את הצ'יקן-סטרייפס האלו מוקדם יותר היום", חשבתי לעצמי בזמן שהאופנוע שוב גולש לו הצידה על נהר האספלט, נזכר בכך שהצמיגים שקיבלתי היו רחוקים מלהיות סגורים. ואכן, אחרי כמה קילומטרים של תחושה חלקלקה מאחור, הצמיג האחורי התחיל לתת תחושה טובה יותר.

    החלטתי לבדוק את העניין סופית, ולכן בדרך חזרה מהצפון בחרתי להגיע אל כביש החוף דרך כביש בית אורן, שם האופנוע המגודל הזה הרגיש זריז ונינוח בדיוק כמו אופנועים קלים ממנו בהרבה שאיתם ביקרתי פה רק לאחרונה. ההיגוי הזריז והמדויק סייע בהזזת המסה הירוקה שלו מצד לצד כשהוא נשאר נטוע באספלט גם במקומות שבהם המשטח לא הצטיין באחיזה איכותית. המסקנה שלי: הצמיגים בסדר גמור, אבל רק מתחת ל-260. קילוגרמים כמובן.

    גם תיור
    גם תיור

    טכנולוגיה ירוקה

    ה-H2 SX הוא לא רק גימיק שרוכב על-גבי ההצלחה של אחיו הספורטיביים, הוא מביא איתו הרבה ערך טכנולוגי לעולם האופנועים, ובמיוחד בגרסת ה-SE, שכאמור אותה קיבלתי למבחן. להוציא 207 כוחות סוס (מוצהרים) מאופנוע 1.4 ל' זו עבודה הרבה יותר פשוטה מאשר לעשות זאת במנוע בנפח 998 סמ"ק, ועדיין מהנדסי קוואסאקי שביפן עמדו במשימה להוציא את אותו ההספק (ואף הרבה יותר בדגם ה-H2R) ממנוע שנפחו קטן יותר בכמעט 30%.

    מעבר לעניין ההספק, גם האופן שבו מתקבלת רצועת הכוח מהכור הקטן הזה, שיושב מתחת לגוף הרוכב, שונה בתכלית ממה שהיכרנו עד כה מאופנועי ספורט חזקים – הוא מגיע הרבה יותר מהר והרבה יותר חלק, כמעט מבלי שמרגישים בו, עם מן השהייה קלה שמעדנת את התאוצה שמשגרת את הרוכב קדימה. את כל זה עשה אופנוע המבחן שלנו עם תצרוכת דלק של 15 ק"מ לליטר, כשבשום שלב לא חסנו על ידית המצערת, חוץ ממתי שהפעלנו את בקרת השיוט – וגם אז עבדו המצערות החשמלית קשה ברקע. ברכיבה מנהלתית ניתן לראות צריכת דלק טובה בהרבה, שבה מיכל דלק של 19 ליטרים יספיק ליותר מ-300 ק"מ בין תדלוקים.

    חום המנוע של המפלץ הירוק בשיאו של הקיץ הוא לא הדבר הכי נעים שיש, אם כי פגשנו בעבר מנועים לא פחות מחממים, ועדיין מומלץ להישאר איתו ברכיבה בכביש הפתוח – כזו שתאפשר פינוי חום אפקטיבי, וייאמר לזכותם של המהנדסים היפנים שלפחות ברכיבה בינעירונית החום הנפלט כמעט ואינו מורגש.

    קוקפיט מפואר
    קוקפיט מפואר

    בלימת המנוע שאותה הזכרנו מקודם כמשהו שאין להקל בו ראש, וגם היא טופלה פה באמצעות מערכות אלקטרוניות שדואגות למנוע מצב של בלימת מנוע אלימה. ממספר נסיונות לבחון את היכולת הזו נעיד שהיא עובדת לא רע, אם כי עדיין לא היינו מעזים לסגור מצערת בבת אחת במהירות גבוהה, בטח שלא בזמן הטיה. ואם אותה הטיה מתבצעת בחשיכה, תוכלו להבחין גם במערכת התאורה להטיה (בדגם ה-SE בלבד) שמאירה באור זרקורי LED את צד הדרך שאליו פונים.

    דגם ה-SE שבמבחן מצויד גם בקוויקשיפטר מקורי לשני הכיוונים שעובד מעולה ומשכיח ממוחו של הרוכב כמעט לגמרי את עצם קיומה של ידית הקלאץ', עד להגעה לרמזור הבא. יש לו גם רגלית אמצע, בנוסף על רגלית הצד, מסך TFT צבעוני עם שפע מחוונים דיגיטליים מגניבים כמו זוויות הטיה, כוחות שפועלים על הרוכב ועוד, שקע 12V בצידו של לוח השעונים, משקף רוח מוגבה שמתאים יותר לאופנוע תיור מאשר המשקף הספורטיבי הסטנדרטי, מערכת בקרת זינוק, מושב נוחות וידיות מחוממות – שעל שירותן ויתרנו מהסיבות המובנות של חודש יולי. כל אלו, בנוסף על צינורות הבלימה שאותם הזכרנו קודם, קיימים רק בדגם הזה כסטנדרט, ואילו בדגם הרגיל הן מתאפשרות כאופציות בתשלום נוסף.

    מעט משונה בעינינו שבאופנוע במחיר הזה, שהוא תצוגת תכלית טכנולוגית לכל דבר ועניין – הסוויץ' נפתח על-ידי מפתח רגיל לגמרי ולא באמצעות מפתח קרבה אלחוטי, וכן שמעבר התצוגה במסך ממצב יום למצב לילה וחזרה נעשה על-ידי כפתור פיזי ולא על-ידי חיישן, וגם שהמשקף מלפנים כלל איננו מתכוון – שלא לדבר על זה שהוא לא חשמלי. ואם כבר חשמלי, אז גם את הבולמים בגרסה הבאה אנחנו מזמינים עם מערכת בקרה וכיוון אלקטרונית. אין מה לעשות, לדברים טובים מתרגלים מהר.

    לדברים טובים מתרגלים מהר
    לדברים טובים מתרגלים מהר

    הגודל לא קובע

    יש נטייה להירתע מאופנועים שנראה כאילו אכלו אופנוע קטן יותר לארוחת הבוקר, במיוחד מהמשקל והתנועה איתם במהירות איטית. גם עת שאספתי את הענק הירוק מהסוכנות היה לי חשש קל מהמשקל הכבד, אבל האלגנטיות והקלילות שבה הוא נע גרמו לי להתרגל אליו מהר מאוד, ורק הרמה שלו על רגלית האמצע בחניה הזכירה לי מדי פעם שאני עדיין שוקל רק שליש ממנו.

    כרוכב גבוה יחסית, הגודל שלו הוא יתרון גדול כשמדובר ברכיבה בכביש הפתוח – שם יכולתי להישכב על מיכל הדלק בשיא הנוחות וללא צורך בכיווץ עוברי מאולץ, נותן לזרועות שלי לנוח על צידי הפיירינג הגבוה, גם כשבקרת השיוט פועלת. שני אנשים מבוגרים בגודל מלא יכולים להתנייד בקלות על האופנוע הזה, שמצידו כלל לא יתרגש מנוכחותו של משקל נוסף מאחור, מבלי להיצמד בכוח האחד אל השני, אלא אם כן הם רוצים. It's a free country baby.

    הגודל של האופנוע הוא לא זה שקובע כמה כיף יהיה איתו, אלא מכלול התחושות שהוא מספק – הנוחות, הזריזות, קלות התפעול, כמות הריגוש שהוא יספק לנו כשנעלה עליו ורוחב החיוך שנחייך לעצמנו בפנים כשנתקרב אליו כדי להניע אותו טרם היציאה לדרך. אם סימנתם וי על כל אחד מהסעיפים הללו, כנראה שמצאתם לכם אופנוע ששווה לשים עליו את הכסף.

    מפרט טכני

    [table id=127 /]

  • רכיבה ראשונה: הוסקוורנה ויטפילן 701

    רכיבה ראשונה: הוסקוורנה ויטפילן 701

    צילום: בני דויטש

    • יתרונות: מנוע חזק, התנהגות דינמית, מתלים, אבזור, עיצוב וסטייל
    • חסרונות: קליפ-אונים, לוח שעונים פשוט מדי
    • שורה תחתונה: הוויטפילן 701 לוקח את פלטפורמת הק.ט.מ 690 דיוק ומגיש אותה באריזה סופר מגניבה וסטייליסטית
    • מחיר: 69,900 ש"ח
    • מתחרים: ק.ט.מ 690 דיוק, דוקאטי סקרמבלר קפה רייסר 800, נייקדים בנפח בינוני
    • נתונים טכניים: מנוע סינגל 693 סמ"ק, 75 כ"ס ב-8,500 סל"ד, 7.3 קג"מ ב-6,750 סל"ד, 4 שסתומים DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק עם מצערת חשמלית, מערכת בקרת אחיזה, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק בתפעול הידראולי, שלדת מסבך משולשי פלדה, מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ עם כיווני שיכוך כיווץ והחזרה, מהלך 135 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד ומערכת לינקים, כיוונים מלאים, מהלך 135 מ"מ, דיסק קדמי 320 מ"מ עם קליפר רדיאלי 4 בוכנות, דיסק אחורי 240 מ"מ עם קליפר צף בוכנה בודדת, מערכת ABS בוש 9M, בסיס גלגלים 1,434 מ"מ, גובה מושב 830 מ"מ, מיכל דלק 12 ל', משקל מלא 157 ק"ג, צמיגים 120/70ZR17, 160/60ZR17
    הוסקוורנה ויטפילן 701
    הוסקוורנה ויטפילן 701

    מה זה?

    ההוסקוורנה ויטפילן (חץ לבן בשוודית) 701 מסמל – יחד עם הוויטפילו והסווארטפילן 401 – את הכיוון שאליו מכוונת הוסקוורנה החדשה, שהיא בעצם מותג של ק.ט.מ. העיקרון הוא שימוש בפלטפורמות מכאניות קיימות וטובות מבית ק.ט.מ, ועליהן לבנות עבודת גוף חדשה ברוח אחרת לחלוטין, שתהפוך את האופנוע למשהו אחר לחלוטין. הוסקוורנה בחרה בכיוון של רטרו-מודרני, ונראה שהיא הולכת על הקונספט בכל הכוח.

    אם הוויטפילן והסווארטפילן 401 בנויים על בסיס ה-390 דיוק, הרי שהאח הגדול – הוויטפילן 701 – בנוי על בסיס ה-690 דיוק של ק.ט.מ. זה הגיוני, שכן הפלטפורמה ותיקה למדי, כשהדור הראשון של הדיוק הנוכחי הוצג כבר בפברואר 2008 ומאז רק שופר והושבח. הפלטפורמה הנוכחית מציעה את מנוע הסינגל 693 סמ"ק מדגם LC4, שמתהדר בתואר הסינגל החזק בעולם בייצור סדרתי עם 75 כ"ס, כשהוא מגיע בגרסה האחרונה שלו עם מצערת חשמלית בקוטר 50 מ"מ ומערכת בקרת אחיזה.

    גם שלדת מסבך המשולשים והמתלים מגיעים מהדיוק, וכך גם מערכת הבלמים. בשל המכלולים הביצועיסטיים, שאותם אנחנו מכירים מהק.ט.מ, הגענו למבחן עם ציפיות גבוהות. נגלה לכם את השורה התחתונה – הציפיות התממשו במלואן, לפחות בחלק של הביצועים.

    אז מה בכל זאת שונה? כאמור, עבודת הגוף. על פלטפורמת הדיוק בנו בהוסקוורנה אופנוע בקונספט אחר לחלוטין של קפה רייסר מודרני. הוא מגיע עם מיכל דלק, מושב ופלסטיקה המעוצבים ביד אומן, כשהמושב גבוה יחסית ומיכל הדלק שטוח, וכדי להשלים את המראה, וגם את תנוחת הרכיבה, שכידון הוא צמד קליפ-אונים שמציבים את פלג הגוף העליון נמוך. פנס ה-LED הקדמי אמנם עגול, כמו שאופנת הרטרו מחייבת, אבל הוא מודרני לחלוטין עם גופי תאורה נפרדים ומראה הייטקיסטי. כך בעצם כל האופנוע.

    הפלטפורומה והביצועים - ק.ט.מ; העיצוב - הוסקוורנה החדשה
    הפלטפורומה והביצועים – ק.ט.מ; העיצוב – הוסקוורנה החדשה

    ביצועים

    זה מעניין הקטע הזה שאתה עולה על אופנוע רטרו, אבל מקבל ביצועים של אופנוע אירופאי חד וספורטיבי. מין דיסוננס כזה שמעלה חיוך בכל פתיחת מצערת.

    הוויטפילן 701 מתנהג בדיוק כמו שחשבנו שיתנהג. הוא חזק, הוא חד והוא מהנה מאוד לרכיבה. המנוע אמנם סינגל ענק עם בוכנה בקוטר 105 מ"מ, אבל הוא נעים מאוד לשימוש, שופע מומנט מסל"ד נמוך, מאיץ את האופנוע חזק מאוד, כמעט ולא מווברץ, ועם המצערת החשמלית השליטה בניהול המנוע חלקה ונעימה – לא משהו שאתה מצפה מסינגל בנפח הזה.

    כמה הוא חזק? ובכן, גם עם יחס ההעברה הסופי הארוך שאיתו מגיע הוויטפילן, הוא עדיין מרים גלגל בקלות גם בהילוך שלישי, רק שבכדי לעשות את זה צריך לנתק את בקרת האחיזה בלחיצת כפתור. באותה הקלות הוויטפילן גם מאיץ ל-160 קמ"ש וצפונה, כשהמהירות המקסימלית שסחטנו ממנו הייתה קצת יותר מ-200 קמ"ש. יש לו עוד, אבל החוסר במיגון רוח מנע מאיתנו לבדוק את זה.

    אבל יותר מהכל – ואת זה חשוב להדגיש – המנוע הזה, למרות היותו סינגל, חלק מאוד ונעים מאוד לשימוש, ולא כולל את המאפיינים האגרסיביים של סינגל גדול בנפח הזה.

    ההתנהגות הדינמית חדה וביצועיסטית, וגם בתחום הזה לא ציפינו למשהו אחר. אנחנו מכירים את השלדה, את המתלים ואת הגאומטרייה של הוויטפילן, כאמור מה-690 דיוק, והתחושה היא שזה כמעט אחד לאחד. ההיגוי סופר-חד, היציבות גבוהה, ובאופן כללי אפשר לומר שהוויטפילן 701 הוא אופנוע שחובב כבישים מפותלים. הבולמים, אגב, איכותיים יותר משל ה-690 דיוק ומציעים כיוונים כמעט מלאים – גם מלפנים וגם מאחור – וניכר שאיכות ההידראוליקה טובה. כפועל יוצא – הספיגה והיציבות מצוינים.

    גם מערכת הבלמים, ובמיוחד הקדמיים, חזקה ונושכת. רק הציק לנו שלא ניתן לנתק את ה-ABS, או לפחות שיכיל מצב סופרמוטו שבו ה-ABS מנותק מהגלגל האחורי, כך היינו יכולים לנצל טוב יותר את הקלאץ' המחליק המצוין שמגיע כציוד סטנדרטי, יחד עם תפעול הידראולי לקלאץ'. רכות מנוף הקלאץ', אגב, נובעת בעיקר מהקלאץ' המחליק, וזה מצוין וקל לתפעול. אהבנו.

    עוד מילה על הגיר. אם פעם נהוג היה לשבח את הגירים של סוזוקי, הרי שהיום הגירים של ק.ט.מ (ושל הוסקוורנה כמובן), הם מבחינתנו הטובים והיעילים ביותר – מהלך קצר והעברה מדויקת, קלה וחדה. גם פה זה המצב כמובן, במיוחד עם הקוויקשיפטר שמאפשר העלאת הילוכים בלי שימוש בקלאץ' ובלי לעזוב את הגז.

    גם בשלישי!
    גם בשלישי!

    איך זה מרגיש?

    נתחיל בתנוחת הרכיבה. הבחירה של הוסקוורנה לייצר בגרסת ה-701 רק את הוויטפילן הקפה רייסר ולא את הסווארטפילן הסקרמבלר עם הכידון השטוח והגבוה, קצת תמוהה בעינינו, שכן הוויטפילן אקסטרימי מדי בתנוחת הרכיבה שלו. גרסת סווארטפילן ל-701 גם הייתה נראית מעולה, וכם הייתה מאפשרת תנוחת רכיבה נוחה ושימושיות גבוהה בהרבה. נזכיר כי ה-401 מגיע גם בגרסת ויטפילן (קפה רייסר עם קליפ-אונים) וגם בגרסת סווארטפילן (סקרמבלר עם כידון שטוח וגבוה).

    אז הקליפ-אונים שבוויטפילן 701 מציבים את פלג הגוף העליון נמוך ובשכיבה, וזה פחות נוח לאורך זמן, אם כי ביחס לגרסת ה-401 המצב פה טוב בהרבה ולא סבלנו לרגע במהלך הרכיבה. פשוט היינו נהנים יותר עם כידון שטוח וגבוה.

    המושב, על אף היותו קשיח, דווקא נוח למדי ותומך היטב את ישבנו של הרוכב, גם ברכיבות ארוכות, ומאפשר תזוזה רבה אחורנית – למשל בפניות. חסרונו של מיגון הרוח מורגש, ורכיבה במהירות של מעל 150 קמ"ש עייפה לנו את שרירי הצוואר, אבל זה ברור לחלוטין בסוג כזה של אופנוע.

    פחות אהבנו את לוח השעונים העגול הפשוט, שמעוצב היטב בסגנון הרטרו המודרני של הוויטפילן, אבל מציע מעט מאוד נתונים. מאופנוע טכנולוגי שכזה היינו רוצים לקבל יותר נתונים כמו נתוני מחשב דרך וטמפרטורת סביבה, ולא רק מהירות, סל"ד, מד מרחק כללי ומד מרחק מתאפס.

    הגימור מצוין, איכות החומרים גבוהה, והוויטפילן נותן תחושה של אופנוע מהודק ומהוקצע, כמו הסטנדרט שאליו אנחנו רגילים מכלים שמגיעים ממטיגהופן. מצוין.

    גם יפה וגם אופה
    גם יפה וגם אופה

    סיכום ועלויות

    ההוסקוורנה ויטפילן הוא מסוג האופנועים המסקרנים שגורמים לנו להרים גבה ולחשוב. מצד אחד הוא אופנוע רטרו, או לפחות מעוצב בסגנון רטרו קפה רייסר. מצד שני את הרטרו הזה בנו בהוסקוורנה בצורה סופר-מודרנית, והוא אופנוע מרשים ויפה שמושך מבטים ונעים מאוד לעין. מצד שלישי, כל הרטרו המודרני הזה שוכן בתוך פלטפורמה ביצועיסטית ומודרנית, חדה ומדויקת, בעלת חבילת ביצועים גבוהה, וזה קטע בפני עצמו. כמו שכתבנו – הדיסוננס גדול, וזה עניין אותנו מאוד.

    הוא מיועד בראש ובראשונה לרוכבים שרוצים להיות שונים ומיוחדים ושהלייף-סטייל חשוב להם, שכן ברחובות ובברים של תל-אביב הוא בהחלט אחד הכלים היפים והמיוחדים, אבל הוא לא רק יפה אלא גם אופה, וכאמור מציע חבילת ביצועים טובה ואיכותית

    אבל מעבר לאופנוע המגניב, שגם נראה טוב וגם נוסע בהתאם, יש פה את העניין של הוסקוורנה כמותג. את אופנועי האנדורו של הוסקוורנה בבעלות ק.ט.מ אנחנו מכירים כבר תקופה, ובשנה האחרונה אנחנו נחשפים לאופנועי הכביש הראשונים של המותג – כאמור ה-401 וה-701 – שמאפשרים הצצה אל קו המחשבה של הוסקוורנה בכל הנוגע לאופנועי כביש. אם בשנים הקרובות נמשיך לראות מהוסקוורנה אופנועי כביש יצירתיים שמשתמשים בפלטפורמות המכניות של ק.ט.מ אבל מלבישים עליהם עבודות גוף יפהפיות בחשיבה מחוץ לקופסה – אז אנחנו מחכים בכיליון עיניים לראות על מה עוד עובדים במטיגהופן.

  • רכיבה ראשונה: הונדה PCX125

    רכיבה ראשונה: הונדה PCX125

    • יתרונות: מנוע, עיצוב, אבזור, פרקטיות
    • חסרונות: מתלים, נפח אחסון
    • שורה תחתונה: קטנוע פרקטי אבל גם כיפי ואיכותי שלא נראה כמו כל האחרים
    • מחיר: 18,700 ש"ח
    • מתחרים: ימאהה Nmax 125, סאן-יאנג ג'וירייד 125
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, 12.2 כ"ס ב- 8,500 סל"ד, מערכת הדממת מנוע בעצירה, שלדת צינורות, דיסק קדמי 220 מ"מ, בלם תוף אחורי 130 מ"מ, מערכת ABS לבלם הקדמי, משקל 130 ק"ג, מיכל דלק 8 ל', צמיגים 100/80-14, 120/70-14
    הונדה PCX125 - מחודש ל-2018
    הונדה PCX125 – מחודש ל-2018

    מה זה?

    ה-PCX125 הוא אחד מרבי המכר המצליחים של הונדה. הקטנוע הקטן בעל העיצוב השונה, עם הכידון החשוף והייחודי, היה הראשון שהביא לשוק הדו-גלגלי את טכנולוגיית הדממת מנוע בעצירה Stop & Go לפני כשבע שנים, ושנתיים מאוחר יותר הראשון שהשתמש בטכנולוגיית eSP של הונדה לניצול מרבי של כוח המנוע (Enhanced Smart Power – כוח חכם משופר). הקטנוע העירוני משווק כקטנוע ספורטיבי, אך לא מוותר על נוחות, אבזור ופרקטיות עם צריכת דלק מוצהרת של 47 ק"מ לליטר.

    ל-2018 בהונדה חידשו את הדגם, כשהשינויים העיקריים הם שלדת צינורות פלדה חדשה, מנוע שעבר שינויים לקבלת יותר כוח על פני כל קשת הסל"ד, מתלים שהוחלפו, ומערכת ABS שנוספה (לדיסק הקדמי בלבד). גם העיצוב חודש, וה-PCX החדש נראה הרבה יותר טוב בעינינו.

    עם משקל רטוב של 130 ק"ג ובסיס גלגלים של 1,315 מ"מ ה-PCX מרגיש קטן, אבל הוא ממש לא צפוף. המושב מעט נמוך ויש מקום לרגליים ואפשרות למתוח אותן לפנים, הכידון רחב ומספיק גבוה, והמושב נראה רחב – אם כי חסרה לנו מעט תמיכה בחלקו הקדמי והצר. לוח השעונים הנמוך נראה מצוין, אך התצוגה ההפוכה (כיתוב לבן על רקע שחור) מעט פחות קריאה באור יום. בלילה זה נראה מעולה. כל הפנסים הם כעת פנסי LED.

    תא המטען גדל מעט ל-28 ליטרים ומכיל קסדה מלאה, אך צריך 'להנדס' אותה לזווית הנכונה, ויש עוד מעט מקום לידה. יש גם תא עמוק מצידו השמאלי של הכידון המכיל שקע 12V. תא המטען ומכסה הדלק נפתחים ממתגים שממוקמים מתחת למתג ההנעה וניתנים לפתיחה רק כשהאופנוע כבוי אך לא נעול – מעט מבלבל לפעמים אך מתרגלים.

    בצידו הימני של הכידון נמצא מתג להפעלה וכיבוי מערכת הדממת המנוע, וכאשר המערכת מופעלת יש חיווי ברור בלוח השעונים.

    יעיל מאוד למרחב האורבני
    יעיל מאוד למרחב האורבני

    ביצועים

    מהרגע הראשון בו עולים על ה-PCX הקטנוע נותן את התחושה הנכונה. קל לעלות עליו, תנוחת הישיבה נוחה, והכידון וכל המתגים נמצאים במקום (לפחות למי שרגיל לסידור של הונדה שבו – כמו בכל הונדה – מתג האיתות ממוקם מתחת לצופר). הכידון החשוף ומגן הרוח הקטן נותנים תחושה מעט שונה מכל הקטנועים. כשמתחילים לרכוב הקטנוע מתגלה כידידותי וזריז. זריז הן מבחינת תגובת המנוע והן מבחינת ההיגוי. נוח להשתחל איתו בין המכוניות בעיר בזכות ממדיו ומשקלו, וגם רדיוס הסיבוב הקטן עוזר. הבלמים טובים וה-PCX עוצר מצוין למרות בלם התוף האחורי. המתלים החדשים מעט קשיחים, אבל מבודדים טוב את הרוכב מתחלואות הכביש. רק בנסיעה מהירה על מהמורה גדולה מהלך המתלים נסגר והמכה מועברת ישר לגב הרוכב. זה לא קורה הרבה, אבל כשזה קרה זה היה מספיק לא נעים שהתחלנו להיזהר מבורות כאלו.

    ה-PCX חזק למדי, עם תאוצה מצוינת מכל מצב ומהירות סופית של כ-110 קמ"ש על השעון, אליה הוא מגיע בקלות. המנוע הוא אחד מהיתרונות הבולטים של הקטנוע הזה: חזק, זריז, שקט מאוד ועם צריכת הדלק המצוינת – גם ללא שימוש במערכת הדממת המנוע – הרי שהמנוע הוא הישג טכנולוגי מרשים.

    במשך רוב המבחן השתמשנו במערכת הדממת המנוע. בסך הכול היא עובדת כמצופה: כמה שניות לאחר שנעצרים, ברמזור למשל, המנוע מדומם, ובנגיעה קלה במצערת הוא מתעורר לחיים ומתחיל בנסיעה כמעט ללא עיכוב, אולי של שבריר שנייה. בתוך העיר, למשל בנסיעה קצרה בין רמזור לרמזור והמתנה ארוכה לאור הירוק, נראה שהמנוע היה כבוי לפחות כמו הזמן שבו שהיה מופעל. אז למה בכל זאת לא השתמשנו במערכת לאורך כל המבחן? כי זה מרגיש מעט מוזר – אולי אפילו מלחיץ – לשבת על קטנוע דומם ברמזור.

    המנוע של ה-PCX חרישי באופן כללי, אבל עדיין השקט הזה בזמן ההמתנה לאור הירוק נתן לנו הרגשה שמשהו מקולקל. כנראה צריך יותר זמן להתרגל למערכת, אבל עולה השאלה עד כמה המערכת באמת נחוצה? החיסכון בדלק מתקזז עם ההנעות התכופות, ואי אפשר להתעלם מהבלאי למתנע ולמצבר. נראה שהיתרון היחידי שלה הוא בצמצום זיהום האוויר – דבר חשוב מאוד, אבל כמה זיהום כבר מייצר המנוע הקטן הזה?

    קל, זריז וחסכוני בדלק
    קל, זריז וחסכוני בדלק

    איך זה מרגיש?

    כשמפרטים על כל חלקי ה-PCX בנפרד, הרי שיש לו נקודות חזקות ונקודות טעונות שיפור. אבל בזמן רכיבה עליו התחושה היא שהכול מתחבר והקטנוע כחבילה שלמה מרגיש נכון. הוא פרקטי אבל גם כיפי – וזה שילוב לא פשוט בכלל. ברכיבה עירונית הוא קל לשליטה, נוח ושקט. אולי לא הראשון בכל רמזור (בטח שלא עם מערכת הדממת המנוע), אבל בהחלט בחבורה המובילה. ההיגוי הזריז יוצר הרגשה של נפילה לתוך הפנייה אך ברגע שה-PCX מוטה הוא ממשיך את קו הפנייה בצורה אחידה ומשרה ביטחון, ועם מרווח הטיה מצוין. גם הצמיגים המקוריים מעולים ותורמים להרגשה. המרחב האורבני הוא המגרש הביתי של ה-PCX, והוא אכן מרגיש בבית ועושה את כל המוטל עליו בקלות וביעילות.

    גם ברכיבה בכביש המהיר הוא עומד בקצב התנועה יפה מאוד. כמובן שלוקח לו מעט זמן להאיץ בעקיפה ודרוש תכנון מראש – בכל זאת מנוע 125. במהירות גבוהה ה-PCX נותן תחושת יציבות ושומר על כיוון נסיעה, בניגוד מוחלט לזריזות העירונית שלו. מגן הרוח הקצר יעיל באופן מפתיע, מפנה את כל הרוח לחזה ומשאיר את הקסדה ללא מערבולות ורעשים מיותרים. המדרסים הארוכים מאפשרים לשנות את תנוחת הרכיבה לשם גיוון, והמושב אולי מוזר ולא תומך בחלק הקדמי של הישבן, אך בפועל לא גרם לשום חוסר נוחות או כאבים בישבן גם לאחר רכיבה ארוכה.

    מערכת Stop & Go לדימום מנוע בעצירה
    מערכת Stop & Go לדימום מנוע בעצירה

    סיכום ועלויות

    ה-PCX החדש נותן תחושה של קטנוע בשל ואיכותי, ובנוסף נראה טוב. יש פה מקרה קלאסי של "השלם עולה על סך חלקיו", ולמרות שיש לנו ביקורת על נקודה זו או אחרת, עדיין הקטנוע הקטן של הונדה הוא כלי מצוין.

    ה-PCX125 נוח וקל לשליטה עם מנוע חזק ושקט, חסכוני ופרקטי, והכול בו נראה כפוגע בול. הוא יהיה נהדר לשימוש עירוני או התניידות מהפרברים הקרובים.

    בהונדה לקחו קטנוע טוב ומצליח, ושיפרו – בהצלחה – את כל מה שהיה טעון בו שיפור. ההונדה PCX125 הוא קטנוע 125 פרימיום, אך גם תג המחיר גדל בהתאם – 18,700 ש"ח. נצטרך לבחון אותו מול המתחרים כדי לדעת אם הוא אכן מצדיק את ההפרש, אם כי על פניו עושה רושם שהתשובה היא כן.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 390 ש"ח
    • 6,000 ק"מ – 900 ש"ח
    • 12,000 ק"מ – 1,166 ש"ח
    • 18,000 ק"מ – 1,126 ש"ח
    • 24,000 ק"מ – 1,709 ש"ח
    • סה"כ ל-24,000 ק"מ – 5,291 ש"ח

    *המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

  • רכיבה ראשונה: ק.ט.מ 790 דיוק

    רכיבה ראשונה: ק.ט.מ 790 דיוק

    • יתרונות: קונספט, עיצוב, התנהגות דינמית, פאן פאקטור
    • חסרונות: מיגון רוח
    • שורה תחתונה: אופנוענות כביש מודרנית באריזה קומפקטית
    • מחיר: 76,900 ש"ח (מזומן)
    • מתחרים: קוואסאקי Z900, ימאהה MT-09, דוקאטי מונסטר 821, אפריליה שיבר 900, ב.מ.וו F800R, סוזוקי GSX-S750
    • נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 799 סמ"ק, 105 כ"ס, 8.86 קג"מ, הזרקת דלק, 6 הילוכים, הינע סופי שרשרת, מתלה קדמי טלסקופי הפוך WP בקוטר 43 מ"מ, מהלך 140 מ"מ, מתלה אחורי זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 150 מ"מ, 2 דיסקים קדמיים 300 מ"מ, אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS להטיה של בוש 9.1, אורך 2,128 מ"מ, בסיס גלגלים 1,474 מ"מ, גובה מושב 825 מ"מ, מיכל דלק 14 ל', משקל מלא 189 ק"ג, צמיגים 180/55ZR17, 120/70ZR17, תצרוכת דלק במבחן 19 ק"מ ל'

     

    ק.ט.מ 790 דיוק
    ק.ט.מ 790 דיוק

    מה זה

    הק.ט.מ 790 דיוק הוא אופנוע נייקד חדש, והוא היציאה האחרונה והחמה במיוחד של החברה האוסטרית בתחום אופנועי הכביש בכלל ובאופנועי הנייקד בפרט. ה-790 דיוק הוא נצר לשושלת ארוכה ומכובדת של 'דוכסים' ששורשיה אי-שם באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, ויחד עם עם הדיוק 690 הוא מהווה את החוליה המקשרת בין הדגמים בנפחים הקטנים יותר של משפחת הדיוק לבין אלו שנמצאים בקצה השני של קשת הסמ"קים. על ה-790 דיוק רכבנו בהשקה העולמית באיים הקנאריים, וכעת זה זמן טוב לרכוב עליו גם על כבישי ישראל.

    ה-790 דיוק הוצג כבר בסוף שנת 2016 בתערוכת האופנועים EICMA שנערכת מדי שנה במילאנו – אז כדגם קונספט בלבד – וכעבור שנה נוספת נחשפה הגרסה הסופית שלו לקראת ההשקה העולמית בפברואר האחרון, כשראשוני הכלים הגיעו ארצה בתחילת מאי 2018.

    החדשות הגדולות שמביא ה-790 הן המנוע שלו, ולא – אנחנו לא מתכוונים ל-109 סמ"ק או ל-32 כ"ס הנוספים שיש לו ביחס ל-690, אלא לתצורה שלו. בפעם הראשונה מייצרת ק.ט.מ מנוע שאיננו אחד מהשניים שראינו ממנה עד היום, כלומר מנוע שהוא לא סינגל ולא וי-טווין. ה-790 מגיע עם מנוע טווין מקבילי, דהיינו 2 בוכנות מקבילות, כשהדמיון היחיד שניתן למצוא בו לגנים המשפחתיים הוא ההיסט של 75 מעלות בין פיני הארכובה והבוכנות – זהה לזה שבמנועי הוי-טווין של החברה. למעשה, יתר המנוע תוכנן ופותח מאפס במשך 3 שנים שבסופן הציגה ק.ט.מ מנוע 799 סמ"ק קומפקטי כל כך, עד שניתן בקלות לחשוב שמדובר ביחידת כוח צנועה בהרבה.

    ה-790 מעוצב באופן שמזוהה עם מרבית הדגמים של ק.ט.מ מהשנתיים האחרונות – אותה מסיכת חזית בצורת דלתון שקטום בחלקו התחתון, המופרדת לאורכה לשני פנסי LED בוהקים, וכיאה למשפחת הדיוק גם הוא תוכנן ויוצר עם מוטיב בולט של מינימליזם שניכר כמעט בכל מקום שבו בוחנים את האופנוע מקרוב.

    החוליה החסרה במשפחת המנועים של ק.ט.מ
    החוליה החסרה במשפחת המנועים של ק.ט.מ

    ביצועים

    בסעיף הביצועים ה-790 אוסף בקלות את מרבית הנקודות, כשהוא מציג התנהגות דינמית משובחת מהשנייה הראשונה. הגיר קצר ומדויק, עם יחסי העברה שמתאימים מאוד לאופי של האופנוע ועובדים מצוין עם המנוע של הדיוק. העברת ההילוכים ב-790 קלה ונוחה מאין כמותה, כשאת העבודה השארנו רוב הזמן לקוויקשיפטר המקורי שאיתו מגיע האופנוע ועובד חלק לשני הכיוונים. לידית המצמד אפשרנו לנוח רוב הזמן, אולם גם כשעשינו בה שימוש, הוא היה קל, נוח ורך.

    ההיגוי – כמו כל האופנוע – קליל וזריז, אך מדויק מאוד וללא תנודות מיותרות במהירויות גבוהות הודות למשכך ההיגוי המקורי מתוצרת WP שמגיע עם האופנוע, וקיומו די מתבקש נוכח המשקל הנמוך של האופנוע כולו ולכן גם של הפרונט. זווית הצידוד של הכידון – מהגדולות שזכורות לנו באופנועים בגודל מלא – מאפשרת סיבוב של האופנוע ברדיוס צפוף במיוחד והשתחלות סופר-קלה ומהירה בתנועה אורבנית צפופה, לא פחות טובה מזו של קטנוע 250 סמ"ק.

    התנהגות הכביש של ה-790 היא ללא ספק הפתעה נעימה. כשלקחנו אותו למבחן ידענו מראש שהבולמים אינם מתכווננים כלל למעט עומס הקפיץ מאחור, אך רק דקות ספורות מרגע שעלינו עליו הספקנו לשכוח בכלל מעניין הבולמים, שכן האופנוע הרגיש מאוד מאוזן מהבחינה הזו, כשהסט-אפ של הבולמים שאיתו הם מגיעים 'סטוק' (ונשארים איתו) הרגיש נכון כמעט בכל מצב שבו רכבנו ועבד בסינרגיה עם שאר המכלולים באופנוע. גם צמיגי המקסיס שאיתם מגיע האופנוע, המיוצרים במיוחד עבור ה-790, הפגינו התנהגות וביצועים שעומדים בקו אחד עם האופנוע וסיפקו אחיזה מצוינת בכל המצבים שבהם בחנו אותם.

    מסך התצוגה של ה-790, כמו שכבר הורגלנו מדגמי ק.ט.מ האחרונים, הוא צג TFT צבעוני גדול ומודרני ועליו מופיע כל המידע הרלוונטי לרוכב, כשהשליטה על תצוגת המידע ומצבי ניהול הרכיבה מתבצעים בקלות מבית המתגים המוקם בצידו השמאלי של הכידון. המצערות החשמליות ומחשב ניהול הרכיבה מציעים 4 מצבים: גשם, כביש, ספורט ומסלול, כשהאחרון מאפשר בחירה מותאמת אישית של מצב בקרת האחיזה מתוך 9 רמות אפשריות, בנוסף לבחירת מצב 'סופרמוטו' עבור מערכת ה-ABS של בוש מדגם 9.1M שעובדת גם בהטיה. המעבר בין המצבים משפיע בצורה מורגשת על 'חלקות' העבודה של ידית המצערת בתגובה לפתיחה וסגירה שלה, כשבמצב 'גשם' התגובות הן העדינות ביותר, ואילו במצב 'מסלול' הן החדות והמיידיות ביותר.

     

    אחד מאופנועי הכביש היותר מהנים לרכיבה
    אחד מאופנועי הכביש היותר מהנים לרכיבה

    איך זה מרגיש ?

    נתחיל מהסוף – זהו אחד מאופנועי הכביש המהנים ביותר לרכיבה שיצא לנו לרכוב עליהם אי-פעם. למרות תצורת המנוע המשעממת לכאורה של 2 צילינדרים במקביל, התחושה כשעולים עליו היא בכל לא מה שמצפים. מיד כשמתניעים המנוע מווברץ קלות בקצב שמשדר למוח 'יאללה, בוא ניסע כבר' – ופתיחת המצערת, גם אם היא מעט מאופקת בגלל תקנות יורו 4, עדיין מעלה את מפלס האדרנלין וגורמת לרצות לתת לו עוד ועוד גז.

    המושב מרגיש מוצק למגע אך נוח למדי ומספק לרוכב יכולת לנוע עליו בקלות קדימה ואחורה. הוא לא גבוה במיוחד, והעובדה שהוא צר בחלקו הקדמי עד למפגש עם מיכל הדלק – שגם הוא צר למדי, תעזור גם כן לרוכבים לא גבוהים להסתדר בקלות עם עניין הגובה, אם כי יש גם קיט הנמכה מקורי למי שרוצה. רגליות הרוכב ממוקמות אחורנית למדי ביחס לנייקדים, מה שתורם להכנסת הרוכב ל'מוד' קרבי יותר כבר בישיבה על האופנוע, ואילו מבנה מיכל הדלק הצר מאפשר לרוכב לחבוק את המיכל בקלות, גם לרוכב גבוה.

    הכידון רחב ומאפשר שליטה קלה על האופנוע ועל ההיגוי – שכאמור מהיר, מדויק וגם יציב מאוד, בין אם זה בעיר, בכביש המהיר או במסלול – שגם בו בדקנו אותו. שם, במסלול, לא גילינו על הדיוק שום דבר חדש, אלא שכל התחושות לגביו התחדדו עוד יותר: הקלות שבה ניתן להזיז אותו מצד לצד, ההיגוי המהיר והמדויק והארגונומיה המעולה – כל אלו הופכים אותו לאופנוע שכיף להגיע איתו ליום מסלול ולתת גז.

    ה-790 נראה קטן מאוד מהצד וגם ומרגיש קטן כשיושבים עליו, אך המהנדסים באוסטריה גרמו לו להתאים גם לרוכבים גבוהים, כשבין היתר ניתן לכוון בו את מיקום הכידון ואת רגליות הבלם האחורי וההילוכים. במבט מקרוב האופנוע כולו נראה ומרגיש איכותי ומוקפד מאוד, אך מאידך ישנם כמה פרטים קטנים כמו המראות ומנופי הבלם והמצמד שנראה כאילו נשכחו בתהליך השלמת הגימור של האופנוע, וגם אופציה למיגון רוח קטן הייתה יכולה להיות תוספת מבורכת.

    וגם אופנוע שעשועים לא רע...
    וגם אופנוע שעשועים לא רע…

    סיכום ועלויות

    ה-790 דיוק הוא נייקד שונה למדי ממה שהכרנו עד היום, וצריך לרכוב עליו בשביל להבין את זה. הוא קל וזריז ומלא שמחת חיים, והוא מדביק את הרוכב שעליו בכל אלו. מצד אחד הוא לכאורה לא מאוד שונה מיתר המתחרים הישירים שלו, ובכל זאת הוא לא כל כך דומה להם בשום צורה למעט השייכות לסגמנט הנייקדים הבינוניים פלוס.

    שילוב התכונות שלו יוצר אופנוע שהוא גם מהנה מאוד לרכיבה וגם בעל מאפיינים טכנולוגיים מתקדמים. בעינינו הוא גם נראה מצוין.

    במחיר של 76,900 ש"ח לעסקת מזומן, ה-790 דיוק מתמקם בחלקה העליון של קשת המחירים בקטגוריה, עם מתמודד אחד או שניים בלבד שיקרים ממנו. מאידך, הוא מציע אופנוע קל משקל ומתקדם טכנולוגית, עם אלקטרוניקה ברמה גבוהה יותר משל המתחרים, ועם מקדם הנאה גבוה עיצוב שלא דומים לאף אחד אחר.

    מחירון טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 620 ש"ח
    • 15,000 ק"מ – 890 ש"ח
    • 30,000 ק"מ – 2,480 ש"ח
    • סה"כ ל-30,000 ק"מ – 3,990 ש"ח

  • רכיבה ראשונה: הונדה CB300R

    רכיבה ראשונה: הונדה CB300R

    • יתרונות: עיצוב, גודל פיזי, מנוע גמיש, מתלה קדמי, התנהגות דינמית וזמישות
    • חסרונות: מנוע קצת חלש
    • שורה תחתונה: ה-CB300R הוא כלי מהנה מאוד לרכיבה שנכנס ישירות ללב קטגוריית הנייקדים הקטנים למוגבלי רישיון
    • מחיר: 35,000 ש"ח
    • מתחרים: ק.ט.מ דיוק 390, הוסקוורנה 401 סווארטפילן, ימאהה MT-03, ב.מ.וו G310R, בנלי TNT300,
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 286 סמ"ק, 31 כ"ס ב-8,500 סל"ד, 2.8 קג"מ ב-7,500 סל"ד, קירור נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים, שלדת צינורות פלדה, מזלג טלסקופי הפוך 41 מ"מ, מהלך 130 מ"מ, זרוע פלדה עם בולם יחיד ומערכת לינקים, כיוון עומס קפיץ, מהלך 107 מ"מ, דיסק קדמי 296 מ"מ עם קליפר רדיאלי, דיסק אחורי 220 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,012 מ"מ, בסיס גלגלים 1,352 מ"מ, גובה מושב 799 מ"מ, משקל מלא 143 ק"ג, מיכל דלק 10 ל', צמיגים 110/70R17, 150/60R17, תצרוכת דלק 19 ק"מ/ל'
    הונדה CB300R
    הונדה CB300R (צילום: אביעד אברהמי)

    מה זה?

    ה-CB300R הוא האח האמצעי במשפחת ה'ניאו ספורט קפה' של הונדה, הכוללת את ה-CB1000R הגדול מחד, ואת ה-CB125R מאידך. הסדרה הזו הוצגה בתערוכת מילאנו האחרונה, והיא מסמלת את הרוח הרעננה שנושבת בהונדה בגזרת הנייקדים – כלים מוקפדים ומעוצבים, עם רוח רטרו של פעם, אבל מודרניים לחלוטין ואפילו עם נגיעות עתידניות.

    בבסיס ה-CB300R שוכן מנוע הסינגל הוותיק של ה-CBR300R. נפחו המדויק עומד על 286 סמ"ק, והוא מספק 31 כ"ס – הספק נמוך ביחס לקטגוריית הנייקדים ל-A1 שעומדת על 45-40 כ"ס. השלדה ומכלוליה יושבת על פלטפורמה משותפת עם ה-CB125R, כשרק המנוע שונה בין צמד הדגמים.

    מבחינת אבזור, ה-CB300R מציע חבילה סבירה ביחס לקטגוריה. יש כמובן מערכת הזרקת דלק והוא עומד בתקנות יורו 4, יש מערכת ABS, אולם ה-CB מציע לראשונה באופנועים בקטגוריה הזו מערכת IMU למדידת אינרציה. אמנם ברמה הבסיסית שלה, אולם המערכת מתקשרת עם מערכת ה-ABS, מנטרת את הכוחות שפועלים על האופנוע ב-5 צירים, ויודעת למשל לווסת את פעולת ה-ABS ולמנוע עלייה של הגלגל האחורי לאוויר בזמן בלימה חזקה. התקדמות. פרט לכך יש פנסי LED היקפיים, כולל בפנס הקדמי היפהפה והמודרני. מאידך, לוח השעונים אמנם כולל מחשב דרך המציג נתוני תצרוכת דלק ותצוגת הילוך מעבר לסטנדרט המקובל, אבל הוא מסוג LCD, ובהחלט היינו רוצים לראות גם פה צג TFT צבעוני.

    קטן, קל ואינטואיטיבי
    קטן, קל ואינטואיטיבי

    ביצועים

    ה-CB300R הוא אחד הכלים המהנים לרכיבה בסגמנט הזה. מנוע הסינגל גמיש למדי ולא צריך למשוך את ההילוכים כדי לקבל תאוצה סבירה. כשכן מושכים אותו, מרואים בלוח השעונים גם 160 קמ"ש, שהם 150 קמ"ש לפי ה-GPS. הגיר מחולק נכון, ותפעול הקלאץ' רך ונעים.

    אבל העניין המרכזי ב-CB300R הוא ההתנהגות. הוא קטן וקל, ועם תנוחת הרכיבה הזקופה והכידון הרחב מתקבלת מכונת שעשועים שקל מאוד לתמרן איתה ולקפל אותה – למשל בפניות צפופות או בין מכוניות שעומדות בפקק. גם זווית צידוד הכידון הסופר-רחבה עוזרת מאוד לסובב את האופנוע ברדיוסים של חצי שקל.

    המתלה הקדמי – צמד טלסקופים הפוכים – אמנם אינו מתכוונן, אולם הוא טוב מאוד, בטח ביחס מקובל בסגמנט. הקשיחות שלו לפיתול גבוהה והוא יודע לעמוד בעומסים, רכות הקפיצים בדיוק במידה הנכונה לפשרה שבין ספיגה ונוחות לבין יכולות ספורטיביות, וההידראוליקה טובה למדי. הבולם האחורי אינו עומד בסטנדרט של הבולמים הקדמיים ובמהלך המבחן נטה להתנדנד. לאחר שכיוונו את עומס הקפיץ מאחור המצב השתפר משמעותית, אולם ההידראוליקה לא ברמה של הפרונט. בסך הכל מדובר על חבילת מתלים טובה, שמאפשרת לסחוט ביצועים טובים מהנייקד הקטן – גם כשהכביש מתפתל וגם באימונים רכיבה במגרשי חניה. הבלמים סבירים פלוס, ומספקים עוצמה טובה בסך הכל.

    למרות שה-CB300R מציע מכלולים פשוטים למדי, התוצאה הסופים היא אופנוע בעל ביצועים טובים מאוד ביחס לנייקדים הקטנים.

    פלטפורמה משותפת עם ה-CB125R
    פלטפורמה משותפת עם ה-CB125R

    איך זה מרגיש?

    בראש ובראשונה, ה-CB300R הוא אופנוע סופר-קל לרכיבה. ממש אינטואיטיבי. הוא כאמור קטן וקל, והוא בנוי כיחידה מגומרת ומהוקצעת. קל מאוד לשלוט בו, לקפל אותו לפניות ולתפעל את המערכות השונות. הונדה קלאסי.

    לרכיבה עירונית, למשל, ה-CB300R הוא אחד האופנועים היעילים שיש. המנוע גמיש ויעיל, תנוחת הרכיבה הזקופה נוחה, וזווית צידוד הכידון מאפשרת להשתחל בקלות בין מכוניות.

    גם ברכיבה בינעירונית הוא טוב, אם כי לא חזק מספיק לנסיעות ארוכות. כשמדובר על רכיבה בינעירונית בין הפרברים למטרופולין למשל, ה-CB בהחלט יעיל וטוב. למרחקים ארוכים יותר, כמו טיולי סוף שבוע ארוכים, היינו בוחרים בכלי גדול יותר – למשל CB500F שיושב גם הוא בקטגוריית הנייקדים לרישיון A1.

    מהירות השיוט הנוחה עומדת על סביב 140-130 קמ"ש, והיעדר מיגון הרוח לא ממש מפריע במהירויות הללו.

    את היתרון הגדול של ה-CB300 מצאנו, כאמור, דווקא בקלות הרכיבה עליו ובאפשרות לקפל אותו בסביבה צפופה. יחד עם מערכת המתלים הטובה, ובמיוחד הקדמי, גילינו שזה אחד האופנועים הכיפיים שיש לאימוני רכיבה במגרשים, כך שלדעתנו הוא בית ספר מצוין לרכיבה למי שבדיוק הוציאו רישיון נהיגה A1. אג'יליות וזמישות – זה שם המשחק ב-CB300R.

    עיצוב רטרו-מודרני יפהפה
    עיצוב רטרו-מודרני יפהפה

    סיכום ועלויות

    ה-CB300R נכנס לקטגוריה צפופה של נייקדים קטנים לבעלי רישיון נהיגה A1, ולא פחות מזה – קטגוריה חשובה של אופנוע ראשון.

    הוא מביא איתו איכויות כמו תפעול קל ואינטואיטיבי, מנוע גמיש ויעיל ומערכת מתלים שיודעת לספוג כוחות ולשמור על יציבות, מה שאומר שהוא בית ספר מצוין לרכיבה במיוחד לרוכבים מתחילים, אם כי גם רוכבים מיומנים יותר ייהנו מאוד מהרכיבה עליו.

    יחד עם זאת, הוא לא מושלם. בסגמנט הזה נדרש למשל מנוע חזק יותר, אם כי על המשבצת הזו תמצאו בהונדה את ה-CB500F, אם כי ה-300 החדש סוגר פער שיש בין ה-125 לבין ה-500 ומרחיב את ליין האופציות של הונדה. כשעלויות הפיתוח זולות – בשל הפלטפורמה המשותפת עם ה-125 והמנוע שנלקח מה-CBR300R – ה-CB300R הוא לא רק אופנוע חשוב, הוא גם אופנוע נדרש.

    במחיר של 35,000 ש"ח, גם המחיר נמצא בדיוק בלב קטגוריית הנייקדים הקטנים, ועם האיכויות והגימור של הונדה, יחד עם אבזור כמו פנסי LED ו-ABS מתקדם, ל-CB300R יש מה להציע בסגמנט – למרות המחסור בהספק.

    אנחנו אוהבים נייקדים קטנים וקלים לשליטה, ולכן ה-CB300R הוא אופנוע נהדר בעינינו.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 644 ש"ח
    • 12,000 ק"מ – 430 ש"ח
    • 24,000 ק"מ – 1,439 ש"ח
    • סה"כ ל-24,000 ק"מ – 2,513 ש"ח

  • ימאהה NIKEN במבחן דרכים: מכונת פיתולים

    ימאהה NIKEN במבחן דרכים: מכונת פיתולים

    צילום: ימאהה

    • יתרונות: עיצוב רדיקלי, אחיזה בחלק הקדמי, ביטחון בפניות, התנהגות דינמית, אבזור, מנוע MT-09
    • חסרונות: משקל על הפרונט, בולם אחורי בינוני, בלמים קדמיים לא מספיק חזקים, מיגון רוח
    • שורה תחתונה: יציאה אדירה של ימאהה, מכונת ספורט לפיתולים שנותנת המון בטחון בתוך הפנייה
    • מחיר: 100 אלף ש"ח
    • מתחרים: אין. הנייקן יושב בקטגוריה משל עצמו
    • לרכיבת מבחן על ימאהה נייקן – לחצו כאן

    • ימאהה NIKEN - האופנוע התלת-גלגלי הראשון בעולם
      ימאהה NIKEN – האופנוע התלת-גלגלי הראשון בעולם

    לפני שנתחיל לדבר על הימאהה נייקן החדש – האופנוע התלת-גלגלי הראשון בעולם – אנחנו רוצים לענות על 2 שאלות שנשאלו לא מעט לאחרונה.

    הראשונה, האם זה אופנוע? אז התשובה החד-משמעית היא כן. זה אופנוע לכל דבר ועניין. אתה יושב עליו כמו על אופנוע, אתה שולט במערכות כמו על אופנוע, ההיגוי, הבלימה וההתנהגות הדינמית הם כמו של אופנוע, וההבדל הוא שיש גלגל נוסף מלפנים.

    השנייה, עולה לווילי? אז בהמשך לשאלה הראשונה – כן. הוא עולה לווילי. אמנם לא בקלות רבה כמו MT-09, שמרים גלגל גם בהילוכים שלישי ורביעי, אבל בהילוך ראשון הנייקן יתרומם, ואם תהיו מספיק עקשנים ותעלו על קרסט מזדמן בדרך, אז גם בהילוך שני, למרות המשקל הרב מלפנים.

    עכשיו בואו נתחיל.

    כן, עולה לווילי!
    כן, עולה לווילי!

    קונספט התלת-גלגלי

    לפני קצת יותר מעשור פיאג'ו האיטלקית הציגה את ה-MP3 – הקטנוע התלת-גלגלי הראשון בעולם. בבסיס המחשבה שמאחורי הקונספט עמדה העובדה שאחת הבעיות העיקריות ביציבות של כלי דו-גלגלי היא האחיזה בחלק הקדמי. הוספת גלגל נוסף עשויה לשפר את הנושא הבעייתי הזה, ולאפשר לרוכבים רבים – כאלו שעד אז פחדו לעלות על כלי דו-גלגלי – לרכוש קטנוע עירוני תוך כדי נטרול הפחד מאחת הבעיות המובנות של דו-גלגלי.

    העוף המוזר של פיאג'ו התקבל בדעות חלוקות, בעיקר כי הקהל לא בדיוק ידע איך לעכל את הקונספט החדש. חלק מהקולות שנשמעו קראו לו מוטציה תוך כדי זלזול רב, ואפילו היו כאלה שהגדילו לעשות וקבעו בנחרצות לאיזה מגדר שייכים הקונים הפוטנציאליים – גם הזכרים שביניהם.

    אבל ההצלחה הייתה גדולה, במיוחד בערים האירופאיות. ה-MP3 על שלל דגמיו הפך ללהיט מכירות ושטף את הערים. בעקבותיו גם יצרניות נוספות – כמו פיג'ו וקואדרו, ואפילו ימאהה עם הטריסיטי 125 – נכנסו לתמונה וייצרו דגמי קטנועים תלת-גלגליים. היתרון הבטיחותי שסיפק הגלגל הנוסף – גם בהטיה וגם בבלימה – משך אליו רוכבים רבים, שכאמור חששו עד אז מעלייה על כלי דו-גלגלי. הגדילה לעשות פיאג'ו, שהוציאה את סדרת ה-LT המיועדת לבעלי רישיון נהיגה למכונית בזכות רגלית הבלם האחורי שמוקמה על מדרס הרגליים.

    הקונספט התלת-גלגלי תפס, והוא מתפתח
    הקונספט התלת-גלגלי תפס, והוא מתפתח

    אופנוע תלת-גלגלי

    עשור קדימה, וימאהה משחררת לשווקים את האופנוע התלת-גלגלי הראשון. לא קטנוע אוטומטי עם וריאטור, המיועד לשמש ככלי תחבורה יעיל למרחב האורבני, אלא אופנוע אמיתי – כזה המיועד בראש ובראשונה להנאה מרכיבה.

    את תהליך הפיתוח התחילו בימאהה כבר ב-2007, ומאז ועד היום שם שחררו כמה וכמה דגמי קונספט של אופנוע תלת-גלגלי ואפילו מרובע-גלגלים. אולם בסופו של דבר הם התמקדו ב-MWT-9, שלימים ייקרא NIKEN. הוא הוצג בדגם קונספט מוכן לייצור בתערוכת טוקיו 2015, וכמה חודשים לאחר מכן הודיעו בימאהה שהכלי עובר לייצור סדרתי, כשגרסת הייצור קרובה מאוד לגרסת הקונספט – כולל העיצוב הקרבי והרדיקלי.

    את טכנולוגיית ה-LMW  (ר"ת Leaning Multi Wheel), או לפחות את חלקה, היה לימאהה כבר מהטריסיטי 125. אולם כאן בנייקן היה עליהם לפתח את המערכת כך שתתאים לאופנוע גדול שעומד בעומסים גבוהים ולאלמנטים שפחות חשובים לקטנועים עירוניים קטנים.

    כך או כך, הקונספט שעומד מאחורי הנייקן הוא אופנוע ספורטיבי מהנה שמציע מקסימום ביצועי פנייה על-ידי יותר אחיזה ויותר יציבות בחלק הקדמי, ועל מנת להשיג את הקונספט הזה היה עליהם לטפל במספר אלמנטים – יכולות היגוי, יכולות השכבה ויכולות ספיגת זעזועים ושמירה על יציבות, כששלושת הפרמטרים אמורים לעבוד יחד בסינרגיה. נשמע פשוט, אבל לא ממש כך.

    2 גלגלים מלפנים ומערכת מתלה ייחודית
    2 גלגלים מלפנים ומערכת מתלה ייחודית

    קבלו את הנייקן

    משמעותו של השם NIKEN ביפנית הוא 'שתי חרבות', והוא נבחר שלא במקרה, שכן צמד הגלגלים הקדמיים חותכים את האספלט ואת הפניות כמו צמד מגלשי סקי.

    בבסיס האופנוע מנוע ה-CP3 שהגיע מה-MT-09. הוא עבר מספר שינויים, בעיקר בגל הארכובה ובמערכת ההזרקה, אולם הוא עדיין טריפל מגניב המפיק 115 כ"ס ומציע סאונד ומכלול תחושות מאוד מעניינים.

    מסביב למנוע – הכול חדש. שלדת היהלום היברידית – עשויה מיציקת פלדה בחלקה הקדמי, מצינורות פלדה במרכזה, ומפלטות אלומיניום יצוק בחלקה האחורי. בסיס הגלגלים עומד על 1,510 מ"מ – 10 מ"מ בלבד יותר מטרייסר 900, והאורך הכללי קצר ב-100 מ"מ מהטרייסר. כדי להתמודד עם תוספת המשקל, גלגל השיניים האחורי גדל מ-45 שיניים ב-09 ל-47 שיניים כאן בנייקן. המשקל המלא אגב, עומד על 263 ק"ג כולל דלק – כמעט 70 ק"ג יותר מ-MT-09.

    תנוחת הרכיבה זקופה לחלוטין, ובגלל תוספת המשקל המשמעותית מלפנים היה צורך להזיז את הרוכב אחורנית כדי שחלוקת המשקל בזמן רכיבה תהיה סביב 50/50, ואכן – המושב זז 50 מ"מ אחורנית ביחס ל-09 וניתן לראות היטב בתמונות את מיקום הרוכב, ממש מעל לגלגל האחורי.

    תראו איפה הרוכב יושב
    תראו איפה הרוכב יושב

    עכשיו בואו נדבר על מערכת המתלה והגלגלים הקדמיים. צמד הגלגלים שנבחרו הם בקוטר "15 (המידה 120/70 והצמיגים פותחו במיוחד על-ידי ברידג'סטון), וזאת כדי לקבל פשרה טובה בין זריזות לבין אחיזה. המרחק ביניהם עומד על 410 מ"מ, שגם פה זוהי פשרה בין יציבות גבוהה לבין זריזות וזמישות.

    מערכת ה-LMW בעלת 3 זרועות מקבילות ואופקיות המחוברות לשלדה ולמערכת ההיגוי על-ידי מסבים, והיא זו שמאפשרת את ההטיה, ובמקביל את שמירת המקבילות בין שני הגלגלים. כמעט מקבילות. למה כמעט? מפני שמערכת המתלה וההיגוי בנייקן משתמשת בעיקרון אקרמן, שמאפשר הבדל ברדיוס ששני הגלגלים הקדמיים מבצעים (הגלגל החיצוני צריך לבצע רדיוס פנייה גדול יותר). עיקרון אקרמן מיושם בכל סרן קדמי של מכונית פרטית, רק שכאן היה צריך להוסיף עליו אלמנט נוסף – הטיה של הגלגלים. את זה פתרו בימאהה כאמור על-ידי מערכת המנופים, וזהו המפתח להתנהגות הפנייה של הנייקן.

    כדי לייצב את שני הגלגלים אחד כלפי השני – שכן כאמור הם אמורים לעמוד בעומסים גבוהים – התקינו בימאהה צמד בולמים קדמיים הפוכים בכל צד. האחורי מביניהם, בקוטר 43 מ"מ, הוא זה שאחראי לספיגה ולשמירה על העקיבה והיציבות של הגלגל, והוא כולל כיוון שיכוך כיווץ והחזרה. הקדמי, בקוטר 41 מ"מ וללא כיוונים, אחראי על ייצוב צמד הגלגלים, וגם עוזר בשיכוך ובספיגה.

    הנייקן מציע גם חבילת אלקטרוניקה טובה למדי. המנוע עם מצערות חשמליות ו-3 מצבי ניהול מנוע, ובנוסף יש מערכת בקרת אחיזה ב-3 מצבים, מערכת ABS לשלושת הגלגלים, קוויקשיפטר (להעלאת הילוכים בלבד) ומערכת בקרת שיוט. מערכת התאורה כולה LED, ורק לוח השעונים מקלקל קצת את החגיגה מפני שמדובר ב-LCD. באופנוע הייטק שכזה היינו רוצים לראות לוח שעונים TFT צבעוני.

    ועוד מילה על העיצוב. בימאהה הלכו על עיצוב קרבי ורדיקלי, שונה, ואפילו אמיץ. יש לו הרבה מאוד נוכחות, גם בזכות החזית הקומפקטית והפנסים הקרביים, אבל גם בשל העובדה שרוב מערכת ה-LMW חשופה לגמרי – כולל הבולמים שהותקנו מחוץ לגלגלים ולא בחלק הפנימי כמו בקטנועים. הצביעה הכחולה של הבולמים הקדמיים והגלגלים בניגוד לצבע הגרפית הכהה של האופנוע כולו – רק מוסיפה לקרביות. כבוד לימאהה על התעוזה.

    כבוד לימאהה על התעוזה!
    כבוד לימאהה על התעוזה!

    נו, אז איך זה נוסע?

    הדבר הראשון שמרגישים כשעולים על הנייקן הוא שהאופנוע הזה לא כל כך כבד כמו שחושבים כשרואים אותו. ההרמה מרגלית הצד (אין רגלית אמצע) קלה, וגם הזזה שלו ימינה ושמאלה לא דורשת אנרגיה מיוחדת. חשבנו שהוא יהיה יותר כבד עם נתון רשמי של 263 ק"ג.

    עוד מגלים שתנוחת הרכיבה זקופה לחלוטין, שהמושב הקשיח תומך ונדיב ברוחבו (בהמשך היום גילינו גם שהוא נוח מאוד לאורך זמן), ושהכידון רחב במיוחד.

    החלק המוזר לעין הוא סביבת הרוכב המשמעותית גדולה יותר משל אופנוע רגיל – בשל המערכת הקדמית הגדולה שנמצאת שם למטה. המראות ממוקמות על הפיירינג הקדמי ומשקף הרוח הקטנטן מוסיף לחוויה הקרבית.

    אגב, אם מודדים את רוחב האופנוע מקצה מראה אחת לקצה מראה שנייה – המרחק שמקבל גדול ב-10 מ"מ מהטרייסר 900, כך שלמרות תחושת הרוחב הגדולה שמתקבלת מהקוקפיט הענק, הרוחב האבסולוטי סטנדרטי. יחד עם זאת, כמובן שהנייקן פחות בנוי לרכיבה בתנועה צפופה של פקקים במרחב האורבני ויותר מיועד לתקיפת פניות.

    תקיפת פניות בע"מ
    תקיפת פניות בע"מ

    את המנוע אנחנו מכירים היטב מה-MT-09, ולא היו לנו הפתעות בנושא הזה. אנחנו אוהבים אותו מאוד – לא רק את הגמישות והנשימה הארוכה שבסופה מתקבלים 115 סוסים, אלא בעיקר את הסאונד המעניין ומכלול התחושות שהטריפל הזה מייצר. יופי של מנוע – אחד הטובים של ימאהה בשנים האחרונות, ולטעמנו מתאים מאוד לקונספט הנייקן.

    יחד עם זאת, תוספת המשקל הגדולה בנייקן מצריכה שימוש בסל"ד גבוה יותר מאשר ב-09 כדי להאיץ מהר וחזק. שינוי יחס ההעברה הסופי על-ידי הגדלת גלגל השיניים האחורי לא ממש מספיק במקרה הזה, והיינו רוצים לראות גם גיר קצר יותר – בעיקר בהילוכים 4-2 – כדי לקבל תאוצות ביניים חזקות יותר.

    אבל החלק היותר מעניין הוא יכולות הפנייה של הנייקן, ונקדים ונאמר כבר עכשיו שהן פנומנליות!

    התחושה הראשונית שמתקבלת מהפרונט – בדיוק כמו בקטנועים השונים עם צמד הגלגלים הקדמיים – היא של כבדות מסוימת בפקודת ההיגוי וחדות נחותה מאשר אופנוע ספורטיבי קונבנציונלי עם גלגל אחד. אולם מהר מאוד מתרגלים לתחושה הזו, ובעזרת הכידון הסופר-רחב אפשר לפוצץ פקודות היגוי חדות שמפילות את הנייקן אל תוך הפנייה.

    כידון רחב מפיל את הנייקן אל תוך הפנייה
    כידון רחב מפיל את הנייקן אל תוך הפנייה

    והוא יציב מאוד. גם בקו ישר, כשמשתמשים למשל בבקרת השיוט והוא שומר על יציבות וממשיך ישר תוך שהוא דורס כל מה שמתחת לגלגלים, אבל בעיקר בהטיה. הביטחון הרב שמתקבל מהפרונט של הנייקן, גם על הצד במהירויות גבוהות, הוא משהו שאנחנו לא מכירים מכלים דו-גלגליים.

    עד כמה הוא יציב על הצד? ובכן, בלימה, תיקונים והוספת היגוי באמצע הפנייה – גם באגרסיביות ואפילו באלימות – מתקבלים על-ידי הפרונט בפיהוק נונשלנטי. הנייקן לא מתרגש כשמעמיסים לו את הפרונט ואפילו משתוללים עליו, ובולע עומסים בקלות רבה. התחושה הזו ממכרת, לא פחות.

    הביטחון הזה מאפשר לפתוח הרבה גז, ומוקדם, ביציאות מהפניות, וכשמתרגלים למכלול התחושות שהפרונט הכבד מייצר ולומדים – בניגוד לאינסטינקט האופנועני – לסמוך עליו, מקבלים את מכונת הפיתולים האידאלית. כזו שמשחררת אותך מדאגה לגבי כל מה שקורה מלפנים.

    חלק מזה, אגב, בזכות ארבעת הבולמים הקדמיים, שעושים עבודה נפלאה – לא פחות. יכולת הספיגה, ההחזרה והיציבות שלהם גבוהה מאוד, וזה פרמטר חשוב כשמדברים על כלי עם משקל גבוה מלפנים.

    המון ביטחון על הצד - גם לתיקונים אגרסיביים ואלימים
    המון ביטחון על הצד – גם לתיקונים אגרסיביים ואלימים

    צמד הגלגלים הקדמיים ומערכת המתלים המעולה שלהם עובדים נפלא גם כשהאספלט לא מושלם. כך למשל על אספלט סדוק ושבור, כל גלגל מטפל במחצית מעומסי הפרונט, והתוצאה היא פרונט סופר-יציב שמגהץ כל מה שנקרה בדרכו. מרשים מאוד!

    אולם דווקא היכולת הגבוהה של הפרונט בייצוב הנייקן חושפת את נקודת התורפה במערכת השלדה-מתלים, וזה הבולם האחורי. יש לו אמנם כיוון עומס קפיץ חיצוני וגם כיוון שיכוך החזרה, אבל איכות ההידראוליקה בבולם האחורי של קאיאבה לא עומדת בקו אחד עם שאר האופנוע, ובטח שלא עם הבולמים הקדמיים המעולים. התוצאה היא שבמקומות שבהם הפרונט מטפל כאילו היו חלקים ומפולסים, הבולם האחורי מתקשה ומקפיץ מעט את הזנב. בולם אחורי איכותי בהחלט מתבקש כאן.

    גם מהבלמים מעט התאכזבנו. עם צמד גלגלים קדמיים ציפינו לבלמים חזקים ששותלים את הפרונט באספלט, אך קיבלנו נשיכה בינונית בלבד ועוצמה שהיא אמנם טובה, אבל צריך להפעיל יותר מדי כוח על הידית כדי לקבל אותה. נכון, זה גם בגלל המשקל הגבוה שאיתו הבלמים צריכים להתמודד, אבל דיסקים בקוטר גדול יותר מ-265.8 של הקדמיים, למשל 280 או 290 מ"מ, היו מתקבלים בברכה.

    עוד שתי נקודות שאליהן שמנו לב: ברכיבה על כביש מפותל, כשמבצעים טרייל-ברייקינג (בלימה אל תוך הפנייה), סיום הבלימה וההיגוי צריכים להתבצע יחד במקביל לשחרור המוחלט של הכידון, וזאת על-מנת שלא לקבל את ה'נפילה' של הפרונט אל תוך הפנייה בסיום ההיגוי. בנוסף, כשנמצאים על הצד ועולים על מהמורה כזו או אחרת, מתקבלת תחושת חוסר יציבות רגעית בגלל צמד הגלגלים. יחד עם זאת, גם כשהעמסנו אותו במצבים האלה, הנייקן שמר על יציבות גבוהה, ואל התחושה הזו מתרגלים מהר.

    לא רק להיפסטרים
    לא רק להיפסטרים

    אבל אחרי הכל, הימאהה נייקן הוא אופנוע, הוא אופנוע ספורטיבי, והוא אופנוע ספורטיבי שפשוט כיף אדיר להיכנס איתו לכביש מפותל ולזוז איתו מצד לצד – ומהר. הערך המוסף הגדול שלו מתבטא באחיזה פנומנלית מלפנים, ביציבות גבוהה באזור הבעייתי הזה, ובאפשרות להיכנס לפניות במהירות שעם דו-גלגלי רגיל הרוכב צריך להיות ערני הרבה יותר למצב האחיזה והיציבות של הפרונט, גם אם מגיעים לקצה גבול ההטיה של הנייקן – 45 מעלות של הטיה. במצב הזה, אגב, הגששים שעל רגליות הרוכב יאותתו לכם שהגעתם לגבוה ושעדיף לעצור כאן. כך או כך, זה מהר. מאוד מהר.

    לא רק להיפסטרים

    הימאהה נייקן הוא יציאה נוספת של ימאהה מהקופסה. החברה הזו, שהתאוששה בצורה הטובה ביותר מהמשבר הכלכלי של 2009, תפסה כיוון חדש ומגניב של אופנועים זולים מחד, אבל מהנים ומודרניים מאידך (למשל סדרת ה-MT או קטנועי סדרת ה-MAX), והתוצאה היא השתלטות על טבלאות המכירות באירופה וגם אצלנו. כשחברה יפנית עוקפת את סאן-יאנג וקימקו הטייוואניות בטבלאות המכירות בישראל, זו העדות הטובה ביותר על המקום שבו ימאהה נמצאת ועל הפער שהיא פתחה משאר היפניות בשנים האחרונות.

    הנייקן לא הולך להימכר בכמויות אדירות ולא הולך להתחרות באיקסמקס 300 או ב-MT-09 / MT-07 בטבלאות המכירות, אבל הוא אופנוע חשוב מכיוון שהוא מאפשר לימאהה לבצע תצוגת תכלית טכנולוגית, לשחרר לשוק – בפעם המי יודע כמה – מוצר חדשני, מתוחכם ומתקדם עם קונספט חדש, ולהגדיל את קהל היעד שבוחר באופנוע ספורטיבי ככלי תחבורה או ככלי לפנאי.

    גם לחובבי טכנולוגיה, בטיחות ורוכבים שאוהבים להיות חדשניים ומיוחדים
    גם לחובבי טכנולוגיה, בטיחות ורוכבים שאוהבים להיות חדשניים ומיוחדים

    מחירו של הנייקן צפוי לעמוד על 100 אלף ש"ח, וגם פה יש עניין: בעוד באירופה הוא עולה 15 אלף יורו, שהם 50% יותר מ-MT-09, כאן בישראל מחירו גבוה ב-30% בלבד מאותו 09 פופולרי, מה שמעיד על מאמצים של היבואנית המקומית להנגיש את הנייקן לכמה שיותר רוכבים.

    ומי בסופו של דבר ירכוש את היצירה הזו? אנחנו רואים בעיני רוחנו קהל יעד מגוון למדי: החל מרוכבים שרוצים לרכוב על המכונה ההייטקית ביותר שיש, המיוחדת ביותר שיש והרדיקלית ביותר שיש, דרך רוכבים מנוסים שרוצים כלי ספורטיבי לטיולי סוף שבוע בלבד על כבישים מפותלים, ועד לרוכבים שמחפשים את הבטיחות המקסימלית מהאופנוע שלהם, עם דגש על אופנוע ולא על קטנוע. כל אלו ימצאו בנייקן כלי שיענה על צרכיהם, שכן הוא נראה מעולה, מודרני, קרבי ובעיקר שונה, והוא מציע יכולות פנייה ולחלופין יכולות בטיחותיות בחלק הקדמי – שטרם נראו בעולם האופנועים הגדולים.

    אנחנו, בכל אופן, התלהבנו מאוד, ומחכים שיגיע ארצה במהלך חודש ספטמבר כדי לקחת אותו לכביש נס-הרים ולבחון אותו גם שם.

    הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה העולמית באלפים האוסטרים.

    מפרט טכני

    [table id=123 /]