צילום מזירת התאונה: דוברות המשטרה.
לפני כשלוש שנים נהרגה רימה סברדלוב (21) ז"ל לאחר שהאופנוע עליו הורכבה פגע במשאית שפנתה שמאלה. כעת זוכה בבית המשפט נהג המשאית, לאחר שהתביעה לא הציגה די ראיות ולא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא האשם בקרות התאונה, ולמעשה קבעה כי מהירותו הגבוהה של רוכב האופנוע גרמה בצורה ישירה לתוצאה הטרגית.
ב-2 באוקטובר 2019 בשעה 12:12 בצהריים רכבו ת' ורימה סברדלוב ז"ל (21) על אופנוע הונדה ברחוב האחד עשר בעיר צפת לכיוון צפון. באותה העת נסע נהג משאית איסוזו מכיוון כללי צפון לכיוון דרום במטרה לפנות שמאלה בצומת T לכיוון בית ספר נועם. בהגיעו לצומת פנה נהג המשאית שמאלה בנהיגה רציפה, מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע שהגיע ממול, וחסם את נתיב נסיעת האופנוע. כתוצאה מכך התנגש האופנוע בגלגל האחורי הימני של המשאית ונפל אל הכביש. כתוצאה מהתאונה, המנוחה נפצעה באורח אנוש, וביום 7.10.2019 נקבע מותה. כמו כן, נגרמו לת' חבלת ראש קשה, שברים בשתי הרגלים וביד שמאל, והוא אושפז למספר חודשים בבית החולים בית לווינשטין במצב סיעודי. נזק כבד נגרם לאופנוע ונזק קל למשאית. מאחורי הזוג רכב גם חברם ד', שלא נפגע בתאונה, ולעדותו גם היה משקל במשפט.
נהג המשאית הועמד לדין בגין עבירות גרם מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה“), ונהיגה בקלות ראש שגרמה חבלה של ממש לאדם ונזק לרכוש – עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(2), (3) לפקודה. על פי כתב האישום, רשלנותו של הנאשם וקלות הראש בה נהג מתבטאים בכך שלא נתן זכות קדימה לאופנוע, חסם את דרכו ובכך גרם לתאונה שהביאה למותה של המנוחה ולחבלות קשות לת'. הנאשם הודה בנהיגה ובתוצאות התאונה, אך כפר בנהיגה ברשלנות ובאי מתן זכות קדימה לאופנוע, וכן כפר בגרימת התאונה שהביאה למותה של המנוחה ולחבלות לת'.
העובדות הרלוונטיות שעליהן אין מחלוקת:
- מהירות המשאית בעת הפניה הייתה נמוכה מ-50 קמ”ש, המהירות המותרת לנסיעה במקום.
- שדה הראייה שנמדד מהצומת לכיוון ממנו הגיע האופנוע הוא 322 מטרים.
- מהירות נסיעת האופנוע הייתה גבוהה בהרבה מהמהירות המותרת לנסיעה במקום שהיא 50 קמ”ש.
- הערכת הבוחן המשטרתי כי כשהחל הנאשם את הפנייה שמאלה עם המשאית, האופנוע היה במרחק של 150 מטרים מהצומת, אך הצדדים חלקו באשר למסקנות שניתן לגזור מנתון זה.
השאלות בהן התמקד בית המשפט היו: מה הייתה מהירות האופנוע? האם האופנוע היה בשדה הראייה של הנאשם טרם פנה שמאלה? האם הנאשם הפר את כללי מתן זכות הקדימה? האם הנאשם חסם עם המשאית את נתיב האופנוע באופן כזה שמנע ממנו את האפשרות להתחמק מהמשאית? התביעה הסתמכה על דו”חות בוחני המשטרה, הודעות, מזכרים, סרטונים, ניסויים ומסמכים רפואיים. בוחן התנועה קבע כי האופנוע היה בתחום שדה הראייה של המשאית טרם החלה פנייתה שמאלה וחסמה את דרכו של האופנוע. כן קבע כי מצב הדרך וכלי הרכב אינם הגורמים לתאונה, אלא פעולת אנוש של נהג המשאית. את הקביעה הזאת תקפו ההגנה בטענה שמרגע שהגיעו הבוחנים לשטח “הם החליטו שמי שאשם בתאונה הוא נהג המשאית… נראה שהחקירה הלכה רק לכיוון הזה בצורה מאוד מגמתית”.
עוד עולה מפרוטוקול המשפט שבנספח שדה ראייה קבע הבוחן כי מהירות האופנוע הייתה בטווח בין 150-90 קמ”ש, וכי אילו היה האופנוע בולם התאונה הייתה נמנעת. הבוחן התבקש על ידי הסניגור לבצע חישוב האם האופנוע יכול היה לבלום במהירות 130 קמ”ש ולמנוע את התאונה (מאחר שלא ביצע חישובי בלימת האופנוע בדוח הבוחן), לכך השיב: “בנתונים כפי שהוצגו ולא הוסף מקדם ההפתעה, המרחק שנוצר לנו הוא 133.38 מטרים, שהוא מרחק קטן ממרחק 150 מטרים”
מומחה ההגנה ביצע מספר חישובים על סמך הנתונים שהעריך הבוחן שי; ממוצע זמן פינוי צומת עד לאימפקט 4.08 שניות, ומרחק 150 מטרים. בהתאם לנתונים אלה חישב שמהירות האופנוע הייתה 135 קמ”ש. בהמשך לכך, התייחס ליכולתו של האופנוע לבלום על סמך נתונים אלה יחד עם מקדם החיכוך וזמן תגובה אנושי, חושב המרחק 124.79 מטרים. כלומר, האופנוע יכול היה להספיק לבלום, לעצור כ-25 מטרים לפני המשאית ולמנוע את התאונה. בנוסף, חושבה המהירות המרבית בה עדין היה ניתן להספיק לבלום בנתונים שהובאו לעיל ונמצא כי היא 147.49 קמ”ש. כמו כן הוסבר כי גם לו הייתה בלימה לא מלאה, עוצמת הפגיעה הייתה נמוכה בהרבה, ואולי לא קטלנית. יוזכר כי בוחני המשטרה לא מצאו בזירה סימני בלימה של האופנוע. בנוסף, נעשה חישוב המדגים את האפשרות של האטת האופנוע ל-50 קמ”ש במרחק 150 מטרים מהצומת, המראה כי במצב כזה גם כן הייתה נמנעת התאונה. נבדקה גם האפשרות של רוכב האופנוע להמשיך בנסיעה במהירות 150 קמ”ש ממרחק 150 מטרים מבלי להאט כלל, אלא לבצע סטייה הצידה שתמנע את התאונה, ונמצא כי ניתן היה בהטיה קלה של ההגה בלבד לחמוק מהתאונה במרחק קצר של 79.8 מטרים. חושבה גם המהירות בה כלל לא הייתה מתרחשת התאונה על סמך זמן פינוי צומת מלא לפי נתוני הבוחן שי (5.06 שניות), וללא שינוי כל שינוי אחר בהתנהגות, ונמצא כי היא 106.7 קמ”ש.
בקביעת הממצאים של בית המשפט נקבע כי מהירות האופנוע הייתה 132.35 קמ”ש לכל הפחות, וייתכן מאוד שהייתה גבוהה בהרבה. עדותו של ד' שרכב מאחוריו וגרס כי לא עברו את ה-80 קמ"ש נפסלה משום שהוא חבר ילדות של הנאשם וספק אם היה מעיד לרעת חברו. שנית, עדותו על נהיגה במהירות מופרזת עשויה להשליך עליו ולהעיד על נהיגתו הוא. העד גם טען שת' בלם וראה עשן יוצא מהצמיג האחורי, אך גרסתו אינה מתיישבת עם הממצאים בזירה ועם מסקנות הבוחן. בזירה לא נראו סימני בלימה, ועוצמת הנזק אף מלמדת כי ת' לא בלם. עוד נקבע כי כי ספק אם יכול היה הנאשם להבחין באופנוע בהינתן שמדובר בעצם קטן המגיע ממרחק במהירות גבוהה מאוד וכאשר אף קיים ספק אם פנס האופנוע דלק.
לסיכום קבע בית המשפט כי רוכב האופנוע יכול היה לבצע שלל פעולות שונות כדי לחמוק מהתאונה, ביניהן בלימת האופנוע. כאשר לו היה נוסע במהירות של 147.49 קמ”ש או פחות מכך בעת הבלימה, לפי החישובים שהוזכרו לעיל, היה מספיק לעצור את האופנוע; ולחילופין להאט את קצב נסיעתו ולו 'רק' עד ל-50 קמ”ש (המהירות המותרת במקום) ועל-ידי כך למנוע את התאונה; ולחילופי חילופין, להטות את הגה האופנוע הטיה קלה שמאלה כדי לחמוק ממגע עם המשאית. המשטרה גם ספגה ביקורת על כך שאי-בחינת נהיגתו והתנהגותו של ת' בעת התאונה, קביעתו המהירה של הבוחן המשטרתי במקום כי מדובר בתאונה של שדה ראייה בה אשם נהג המשאית, ללא ניסיון לבדוק אפשרויות נוספות ומבלי לבדוק בצורה מעמיקה את התנהגות האופנועים עובר לתאונה, מלמדים על חקירה מגמתית.
בעקבות כל הדברים האלה זוכה נהג המשאית מחמת הספק. נוסיף מפרוטוקול בית המשפט את דברי הסיכום של השופטת יסמין כתילי:
"לפני חתימה ומעבר לצורך אבקש להוסיף כמה מילים בנושא נהיגה באופנוע. התייחסותי זו איננה בגדר הכללת כלל ציבור נהגי האופנועים. רבות דובר כבר על נהיגתם הפרועה והמסוכנת של רבים מרוכבי האופנועים. האופנוע, מטבעו ככלי נהיגה דו-גלגלי, המסוגל להגיע למהירויות גבוהות, חושף את הרוכבים עליו לסיכון גדול מאוד לפגיעות קשות. למרות הסיכון, אנו נוכחים שוב ושוב כי נהגי אופנועים רבים ממשיכים לרכב במהירויות עצומות ומעורבים בתאונות דרכים, תוך סיכון עצמם והסובבים אותם. בדו”ח היפגעות רוכבי אופנועים וקטנועים בתאונות דרכים מנובמבר 2021 – עמותת אור ירוק (להלן: “דו”ח אור ירוק“) נכתב כי בשנת 2020 לבדה נהרגו 68 אנשים ונפצעו קשה 552 אנשים שרכבו על אופנועים וקטנועים, וכי אנו מצויים בעשור האחרון במגמת עלייה במניין ההרוגים והפצועים מקרבם. עוד קובע דו”ח אור ירוק כי ככל שנפח המנוע עולה, כך גם מהירות הנסיעה ויחד איתם הפגיעה והקטלניות שלה. לסיכום, ממליץ דו”ח אור ירוק בין היתר על רכיבה זהירה:
“על הרוכבים להיות מודעים לפגיעותם הגבוהה ולנראותם הנמוכה. עליהם לנהוג במהירות החוקית ובהתאם לתנאי הסביבה והדרך, לא לנקוט בתמרונים מסוכנים שעלולים להפתיע את הנהגים, לא לרכוב בשוליים ולא לזגזג בין כלי הרכב. בנוסף, עליהם לנסוע בריכוז ולהימנע מהסחות דעת, להיות מסוגלים לחזות מצבים מסוכנים וללמוד תמרוני חרום שיסייעו להם להגיב מהר ובמדויק להתפתחות אפשרית של סכנות… יש לקיים פעילות הסברה בקרב הרוכבים”.
