כתב: עוד אסף ורשה
לפני מספר ימים פורסם סיפורם של תושבי מצפה דני, ישוב הסמוך למכמש במזרח בנימין, שאיתרו בכוחות עצמם אופנוע גנוב במאהל בדואי סמוך למבואות יריחו. אחד התושבים גילה בבוקר כי אופנוע השטח שלו נעלם לאחר שנגנב בידי בדואים שחדרו ליישוב, ולאחר שהתקבל מידע אדות מיקומו יצאה הקבוצה לחיפושים. סופו של הסיפור טוב אולם גם מצער, שכן הוא משקף את אובדן האמון של תושבי ישראל בכלל ושל בעלי הדו-גלגלי בפרט במסוגלות המערכת לסייע להם.
על פי סקר שנערך, כל אזרח שני בישראל מביע חוסר אמון במשטרה: 54% מהנשאלים מקרב החברה היהודית במדינת ישראל הצביעו על חוסר אמון בארגון שאמור לשמור על ביטחונם האישי ועל הסדר הציבורי. נתונים מדאיגים עוד יותר נמצאו גם בקרב האוכלוסייה הערבית, שם 59% מהנשאלים העידו על חוסר אמונם במשטרה. ועד כמה גדול השבר בקרב בעלי הדו-גלגלי? מעולם לא נערך מחקר מסודר שבודק באופן קונקרטי את הסוגיה, אולם נדמה גם שאין צורך: די בלקרוא את התגובות של ציבור הרוכבים לפוסטים בהם מבקשים בעלי הכלים עזרה באיתורו, על מנת להבין את גודלו.
בשנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל צוין כי בשנת 2017 חלה ירידה של 3.6% במספר כלי הרכב הגנובים לעומת שנת 2016, ומספר כלי הרכב שנגנבו בשנה זו הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון. אולם לצד זאת דווקא חלה עלייה בשיעור הכלים הדו-גלגליים שנגנבו, שעומדת על 20.7% מכל גניבות הרכב בישראל.
כמה מעצרים בוצעו? וכמה כתבי אישום הוגשו נגד גנבי דו גלגלי? לא ברור. את הנתון הזה המשטרה לא מפרסמת. שלל נתונים וחתכים לסוגיהם השונים נכללים בדו"ח שלה, אולם את היחס בין מספר התיקים שנפתחו לבין מספר כתבי האישום שהוגשו והמעצרים שבוצעו – היא מסתירה מהציבור. משטרת ישראל מודעת לחומרת המשבר. ראש אגף התכנון כתב בשנתון כי "עשייה המוכוונת לבעיות המטרידות את האזרח תעלה את שביעות רצונו מתפקוד המשטרה. עימה, יעלו הנכונות לשיתוף פעולה, לדיווח, להתנדבות, לגיוס וכיו"ב, ובכך תעלה רמת האמון במשטרה ויושג שיפור נוסף באיכות שירותי המשטרה". אך בפועל, מה היא עושה בנדון? במבחן התוצאה, כנראה שמעט מאוד.
שיקום האמון של ציבור הרוכבים במשטרה מצריך ממנה לשנות את התעדוף של חקירת גניבות רכב לעומת דו-גלגלי. יחידת אתגר, שאמונה על טיפול בנושא, מרכזת את עיקר מאמציה בסיכול גניבות הרכב. רוב הפרסומים על הצלחות היחידה עוסקים באיתור ופשיטות על משחטות רכבים. במציאות בה אחד מכל חמישה כלי רכב שנגנבים בישראל הוא דו-גלגלי – הגיעה השעה לשנות את סדרי העדיפויות.
הבעיה היא כי בניגוד לתחום הרכב, בו לחברות הביטוח יש אינטרס כלכלי מובהק להפעיל מכבש לחצים על מקבלי ההחלטות, כאשר מדובר על דו-גלגלי ציבור הרוכבים נותר כמעט לבד במאבקו. מרבית הרוכבים בישראל לא רכשו ביטוח מקיף מפאת העלויות הגבוהות, וכך נוצר מצב בו דווקא החלשים מופקרים. אם תחשבו לעומק תגיעו למסקנה כי מלבד לרוכבים, לכל הגורמים בשרשרת יש אינטרס לעצום עיניים אל מול ממדי התופעה. את כולם היא מפרנסת היטב.
אולם הפיתרון לבעיה לא יכול להיעשות רק על דרך האכיפה אלא גם באמצעות הרתעה עונשית. המציאות מלמדת כי בלא מעט מקרים, גנבי דו-גלגלי שהורשעו בעבירה זו נשפטו לפרקי זמן קצרים מאוד. שנה מאחורי סורג ובריח זו ענישה מקלה, שאינה מרתיעה. לא כך מהלכים אימים על הגנבים. לשון החוק קובעת כי אדם המשתמש או מעביר רכב לא רשות מבעליו – דינו חמש שנות מאסר. רק ענישה מחמירה שתשלח מורשע לישיבה ממושכת בבית הסוהר עשויה לחולל שינוי.
לצד האמור, המערכת צריכה להכביד ידה גם על העוסקים בסחר וממכר חלקים גנובים, וכאלו יש בשפע. ביום שבעלים של מוסך יישפט ל-7 שנות מאסר בפועל על התקנת חלק גנוב – השינוי יגיע מהר מאוד. החוק קובע כי
מי שמקבל רכב או חלקים של רכב ביודעו שהרכב גנוב, או נוטל עליו את השליטה ברכב או בחלק גנוב, צפוי ל-7 שנות מאסר. עכשיו רק נותר למצוא שופט שישמע את זעקת הרוכבים. כזה שיבין כי מדובר על עשרות אלפים שחסכו שקל לשקל על מנת להגשים חלום, ובוקר בהיר התעוררו לתוך סיוט בו בן בלייעל נטל מהם את אחת מהמתנות הכי משמעותיות שהעניקו לעצמם אי-פעם.
להגיב על דוקטור לפיזיקה גרעינית לבטל