קטגוריה: חדשות

תחילת הסוף של התאחדות הכידונאים ושל חוק הספורט המוטורי? נראה שכן. לעמותות המוטוקרוס והסופרמוטו נמאס מהמצב הקיים שבו חוק הספורט המוטורי מציב חסמים כמעט בלתי אפשריים על קיום מרוצים, והן הודיעו על פרישה מהתאחדות הכידונאים ויציאה לדרך חדשה, עצמאית.

זה התחיל השבוע עם עמותת המוטוקרוס. רוני רגף, מראשי העמותה, הודיע על פרישה מההתאחדות ויציאה לדרך עצמאית חדשה שבמסגרתה יפעלו לקיום תחרויות מוטוקרוס. לדברי רגף, רוכבי המוטוקרוס הפעילים מתכוונים לפתוח עמותה חדשה שתאגד אך ורק רוכבי מוטוקרוס פעילים, ואשר תפעל לקיום מרוצים בשגרה. יחד עם זאת, מספר נציגים של עמותת המוטוקרוס עדיין מייצגים את העמותה בהתאחדות, כך שלמעשה רוכבי המוטוקרוס מפוצלים.

היום (ו') הודיע דני אנגלברג, יו"ר עמותת הסופרמוטו ומי ששימש עד לא מזמן כיו"ר התאחדות הכידונאים, כי עמותת הסופרמוטו פורשת גם היא מהתאחדות הכידונאים וכי גם רוכבי הסופרמוטו יוצאים לדרך חדשה ועצמאית, בלי קשר לעמותת המוטוקרוס. במכתב שהוציא אנגלברג ליו"ר התאחדות הכידונאים הזמני, שון בן יקר, הוא מודיע בשם העמותה על הפסקת חברותה בהתאחדות, זאת בשל הכישלון הנמשך כבר 10 שנים, מיום הקמת ההתאחדות, בניהול הענף. לטענת אנגלברג, כישלון זה אינו נובע מהרכב האנשים בהתאחדות אלא מחוק הנהיגה הספורטיבית ומהרשות לנהיגה ספורטיבית. עוד אומרים רוכבי הסופרמוטו כי הם אינם מאמינים שלהתאחדות תהיה את היכולת לקדם את הספורט המוטורי בישראל, שכן היא תלויה ב-100% בכספי תמיכה ממשרד הספורט, וכי ההתאחדות הפכה להיות צינור להעברת כספים ממשרד הספורט למפיקי האירועים וכל קיומה הינו פיקציה.

מעמותת הסופרמוטו נמסר שהם מאמינים שהדרך היחידה לכינון ספורט מוטורי בישראל הינה על ידי יישור קו מוחלט עם הנעשה בשאר העולם מבחינת מבנה הענף ורגולציה, וכי מעתה העמותה יוצאת לדרך חדשה שבמסגרתה תפעל אך ורק בכפוף לנציגות ה-FIM בישראל.

הפרישה של עמותות המוטוקרוס והסופרמוטו היא המשך ישיר של כדור השלג שהחל להתגלגל לפני שבועות ספורים. כזכור, יו"ר ההתאחדות הטרי אילן עזרא ומנכ"ל ההתאחדות ישראל ויליגורה פרשו מתפקידיהם בהפרש של שבועות ספורים בשל חוסר אמון במערכת. את אילן עזרא החליף בתפקידו שון בן יקר מעמותת מסלול, אולם בשל חוסר האמון המוחלט של הספורטאים במערכת, לא נראה שחוק הספורט המוטורי יוכל להמשיך במתכונתו הנוכחית. אנו עדים אם כן לתחילת סופו של חוק הספורט המוטורי, במהלכים שמגיעים ישירות מהשטח – מהרוכבים עצמם. נמשיך לעדכן.

Photo: Andrew Barkules

סדנאות שיפוץ אופנועים הפכו להיות הלהיט התורן, ובצדק. ניתן היום לקנות (בעיקר בשאר העולם, אך גם בארץ זה מתחיל להתפתח) אופנוע ישן יחסית, להכניס אותו לסדנה, ומשם הגבול תלוי רק בראש של המעצב והמכונאי בסדנה ובעומק הכיס של הלקוח. אנחנו רגילים לראות לא מעט אופנועים שעוברים שיפוצים מרשימים מאוד – ב.מ.וו, הונדה, טריומף וכדומה, אך מתי בפעם האחרונה ראיתם בימוטה שעובר קסטומיזציה?

סדנת אנאלוג (Analog) האמריקאית אמנם הוקמה רק בשנת 2009, אך בעליה, טוני פרוסט (Tony Prust), עוסק בשיפוץ אופנועים ב-15 שנה האחרונות. אל יצירתו האחרונה לא יכולנו להישאר אדישים. ה-DB3.5 החל את דרכו כבימוטה מנטרה שנת 1996. למה זה מעניין אתם שואלים? נתחיל מהעבודה שזה בימוטה, ולא כל יום מישהו מרשה לעצמו לגעת באופנוע שבסופו של יום נחשב, גם בימינו, כסוג של אקזוטיקה. לצורך העניין יוצרו סך הכל כ-450 אופנועים כאלו פחות או יותר. מנגד, המנטרה הוא חתיכת אקזוטיקה מכוערת, ומישהו צריך להגיד את זה וגם לעשות עם זה משהו.

למי שלא מכיר, הבימוטה מנטרה היה הניסיון של החברה מרימיני להיכנס לשוק הנייקדים. מדובר על אמצע שנות ה-90, והדוקאטי מונסטר M900 רק נולד ומראה לעולם מה זה אופנוע נייקד אמיתי. בימוטה תמיד נחשבה יצרנית אופנועי ספורט, וזה היה הניסיון שלה לצאת מהמסגרת. התוצאה הייתה אחד מהעיצובים הבלתי נשכחים בהיסטוריה הדו-גלגלית, לאו דווקא לטובה. מזלנו שאנחנו יכולים להאשים את הצרפתים, או יותר נכון צרפתי אחד בשם סשה לקיץ', שכן למעט העיצוב הנוראי לטעמנו, בסך הכל המנטרה נחשב אופנוע טוב מאוד, בעל מנוע מוכר וחזק, שלדה כמו שרק בימוטה יכולה לייצר והתנהגות בהתאם, ומשקל נוצה של 173 ק"ג.

מה שאנאלוג עשו, זה פשוט מה שבימוטה היו צריכים לעשות עוד בשנת 1995 – לייצר נייקד מגניב. לטעמנו האופנוע החדש נראה פשוט מעולה. פרוסט התעקש על גלגלי שפיצים במקום אלו היצוקים כדי לתת מראה קפה רייסרי אמיתי. זה עשה הרבה כאבי ראש, אבל בסוף השתלם, והגלגלים של חברת alpina באים בול במקום, בטח כשמולבשים עליהם צמיגי פירלי דיאבלו רוסו III. על הדרך הוחלפה גם מערכת הבלימה לכזאת של חברת ISR וצינורות בלימה של HEL. מיכל הדלק, יחידת המושב, שלדת הזנב, האגזוז ועוד כמה נגיעות – נבנו כולם בעבודת יד בסדנה.

המנוע עצמו עבר רענון רציני בדוקאטי מילוואקי, התווספו קרבורטורים מסוג FCR של קיהיין, ונזרק עליו גם קלאץ' מוגבל החלקה. על הדרך פינקו את ה-DB3.5 גם במערכת חשמל חדשה לגמרי. שאר הנגיעות הן עיצוביות ומגיעות היישר מהמדף. כך אפשר למצוא קליפ-אונים של חברת וורטקס, ריר-סט של ריזומה, מראות של CRG שבסופו של דבר יוצרים את האופנוע המגניב הזה. אספרסו עם נגיעה אמריקאית.

דיינזה מחליטה לשחרר את מערכות ה D-air שלה, ומציעה אותן לכל חברה שתרצה להטמיע את המערכת בציוד הרכיבה שלה. לפי דיינזה, המערכת היא פרי פיתוח של 15 שנים על ידי מחלקת הטכנולוגיה של החברה, שהטמיעה טכנולוגיית כרית אוויר במיגון. D-air הוא המיגון המגיע עם חליפות המרוצים של דיינזה. המיגון מכיל בתוכו את כל המערכת, יחד עם האלקטרוניקה, הגז, החיווט והסוללה. בנוסף, להבדיל ממערכות קודמות, אין צורך בחיבור לאופנוע או בהכנות מיוחדות, והמערכת יכולה בעצמה לזהות מצב תאונה ולפתוח את הכריות, ובכך מקלה על הרוכב ומאפשרת התאמה לכל אופנוע.

D-air היא צעד משמעותי קדימה בתחום הבטיחות לרוכבים, וכעת כל רוכב, גם כזה שלא משתמש בציוד של דיינזה, יוכל להשתמש במערכת. שתי חברות כבר הודיעו שיירתמו את הטכנולוגיה לציוד שלהם (Vircos, Furygan). אמנם לדיינזה יש כאן את האפשרות להפוך את הפלטפורמה שלה לסטנדרט בכל ציוד הרכיבה, אבל בכל מקרה זהו צעד אמיץ מאוד שיעלה את רמת הבטיחות גם אצל המתחרים ועל כך מגיע להם פרגון.