קטגוריה: מגזין

  • נוסטלגיה: הונדה CBR954RR – כמעט ליטר

    נוסטלגיה: הונדה CBR954RR – כמעט ליטר

    ההונדה CBR954RR יצא בשנת 2002 כדור השישי והאחרון לפני שהנפח גדל לליטר, והוא נחשב לאחת מהגרסאות הטובות ביותר של הפיירבלייד.

    לפני חמש שנים השקענו בסקירה על שושלת הפיירבלייד המפורסם של הונדה לקראת שנת חצי היובל, ופתחנו את הכתבה כך: "אין הרבה אופנועים שניתן להגדיר אותם כאייקון. יש עוד פחות אופנועים שהיו אבן דרך בעולם האופנועים. שעשו מהפכה. שהשאירו חותם עמוק, ושניתן להצביע על הנקודה שבה יצאו לשווקים כנקודת מפנה. אופנוע אחד כזה הוא הפיירבלייד, ה-CBR900RR המקורי של 1992, שעשה מהפכה של ממש בתחום אופנועי הספורט באותה תקופה. זה לא רק המנוע החזק ויחס ההספק למשקל הדמיוניים לאותה תקופה שהפיירבלייד הציע. זו גם ההתנהגות הקיצונית, יש יאמרו קיצונית מדי, שנבעה בין היתר מגלגל קדמי בקוטר "16 (!) ובסיס גלגלים קצרצר. כדי לשלוט על הפיירבלייד היית צריך להיות רוכב איכותי ומנוסה, ולא מעט רוכבים הוכשו ונבעטו מהפיירבלייד – שהיה פשוט גדול עליהם. ועדיין לא אמרנו מילה על העיצוב, שבאותה תקופה נחשב פורץ דרך ונועז".

    הונדה CBR954RR - המוצלח ביותר
    הונדה CBR954RR – המוצלח ביותר

    עם השנים הנפח הלך וצמח ל-918 סמ"ק בשנת 1996, 929 סמ"ק בשנת 2000, ונושא הטור היום – 954 סמ"ק בשנת 2002. בחרנו להתמקד בנפח הזה כי לדעת כותב שורות אלו מדובר בגרסה הכי טובה ומושחזת של הפיירבלייד, וכי הוא הדור האחרון לפני שהוטבע נפח הליטר, שמגיע עד היום עם המפלצת מרובת ה-R בשם – ה-CBR-1000RR-R.

    כאמור, בשנת 2002 החליטו בהונדה להמשיך ולשדרג את הפיירבלייד מול התחרות הקשה מצד לוחמי הליטר של ימאהה, סוזוקי וקוואסאקי. הפלטפורמה הייתה גרסת ה-929, שלמרות שהציגה לראשונה הזרקת דלק ומזלג הפוך נחשבה לפחות מוצלחת ומבוקשת. בהונדה התעשתו על עצמם, הגדילו את קוטר הצילינדרים ב-1 מ"מ וניפחו את כמות הסוסים במנוע ל-154 כ"ס ב-11,250 סל"ד ואת המומנט ל-10.3 קג"מ ב-9,000 סל"ד. הזרקת הדלק (PGM-FI) בדור השני תוכננה מחדש לפעולה חלקה ומהירה, המשקל ירד ב-4 ק"ג ל-168 ק"ג, המהירות המרבית עלתה ל-286 קמ"ש. השלדה והמתלים שופרו גם הם עם זרוע אחורית חדשה וקלה יותר – וחידדו את ההתנהגות. ההונדה פיירבלייד קיבל עיצוב חדש וקרבי. לא מובן מאליו כיום, אבל כל הכוח הזה הועבר בצורה ישירה לגלגל האחורי, ללא התערבות של בקרות מרובות שלבים או של מחשבים.

    קשה להאמין, אבל ההונדה פיירבלייד כבר קיים 30 שנה. האבולוציה עשתה את שלה ודור ה-954 נחשב לאחד מהטובים בתקופה שלפני מנועי הליטר, ובזמנו היה בסיס מעולה יותר כאופנוע כביש סופר-ספורטיבי, כאופנוע סטאנטים, ופחות כאופנוע למסלול. הוא היה רלוונטי למשך שנתיים, כאשר בשנת 2004 כבר הוצג הדור הראשון של ה-CBR1000RR. ה-954 גם נחשב לאופנוע אמין ומבוקש, כאשר בטח נשארו בודדים בישראל.

    Honda CBR954RR (3)

    Honda CBR954RR (4)

  • נוסטלגיה: אפריליה מוטו 6.5 – משולחן המעצבים

    נוסטלגיה: אפריליה מוטו 6.5 – משולחן המעצבים

    האפריליה מוטו 6.5 הוצג בשנת 1995 ועוצב על-ידי פיליפ סטארק, מעצב תעשייתי ידוע ומפורסם. למרות שהיה שונה ומיוחד, המוטו 6.5 לא זכה להצלחה. 

    נתחיל דווקא עם פיליפ סטארק – מעצב תעשייתי צרפתי ידוע ומפורסם, שעוסק בעיקר בעיצוב פנים, מוצרים ביתיים ואדריכלות. בעבר הוא גם עיצב את דירתו הפרטית של נשיא צרפת. בישראל הוא גם אחראי על עיצוב מגדלי יו שבתל אביב. בשנות ה-90 פנו לסטארק אנשי אפריליה על-מנת שיתכנן ויעצב עבורם אופנוע עירוני. כפלטפורמה נבחר האפריליה פגאסו, שהחליף בזמנו את הטוארג המקורי, והמוטו 6.5 הוצג בשנת 1995.

    אפריליה מוטו 6.5
    אפריליה מוטו 6.5

    המנוע נלקח כאמור מהפגאסו (והב.מ.וו F650 דור ראשון) – מתוצרת רוטאקס האוסטרית. מדובר על צילינדר יחיד בנפח 649 סמ"ק, מוזן מצמד מאיידי מיקוני ועם ארבעה שסתומים, הספק של 42 כ"ס ב-6,500 סל"ד (48 כ"ס בגרסת המקור) ומומנט של כ-5.2 קג"מ (6 קג"מ במקור) ב-5,000 סל"ד, שהובילו למהירות מרבית מוצהרת של 150 קמ"ש. מנוע שבמקור היה סולידי, חלק ולא מאיים, כשכאן מיתנו אותו מבחינת מספרים. מערכת המתלים הורכבה מבולמים פשוטים ונטולי יכולת כיוונון עם מהלך של 135 מ"מ מלפנים ו-120 מ"מ מאחור. חישוקי האלומיניום היו במידות 18″ ו-17″ מלפנים ומאחור בהתאמה, עם דיסק יחיד בכל צד. גובה המושב היה 830 מ"מ, בסיס הגלגלים עמד על 1,460 מ"מ והמשקל על 171 ק"ג, עם מיכל דלק בן 16 ליטרים.

    האפריליה מוטו 6.5 הוצג בתערוכת בולוניה בחודש דצמבר 1994 והחל להימסר ללקוחות הראשונים בקיץ 1995. לא היו הרבה כאלה. העיצוב פילג את העולם לשני מחנות – מי שחשב שזה יפה ומי שלא. מוזמנים לחוות דעה בעצמכם. מי שרכב עליו לא מצא בו משהו מיוחד למעט העיצוב. הוא לא היה חזק, לא נוח ולא התנהג כמו הפגאסו עליו הוא מבוסס. אופנוע פוזה למביני עניין. הייצור פסק לגמרי בשנת 1997, חודש שוב בשנת 1999 ונגנז – הפעם סופית – בשנת 2002. יחידות בודדות הגיעו גם לישראל, אך לא ידוע מה מצבם כיום.

    Aprilia Moto 6.5 - 3

  • טיול מועדון רויאל אנפילד – לא לסטלנים בלבד

    טיול מועדון רויאל אנפילד – לא לסטלנים בלבד

    צילום: טים נודלמן

    הרעיון להצטרף לטיול מועדון רויאל אנפילד, ועל הדרך לבחון את הסקראם 411, עלה כבר בהשקת האופנוע באולם התצוגה של רויאל אנפילד בתחילת יולי. כשנקבע המועד הסופי לטיול זה היה נראה פחות נוח – שבת אחרי שבוע 'נופש' ביוון (ואני כותב 'נופש' במירכאות כי הנופש הוא לילדים, לא לאבא שמשמש כסבל, מציל, טועם ומדריך). אבל הסכמתי, מה כבר יכול להיות? את השיחה לתיאום האיסוף של הסקראם 411 קיבלתי על שפת הבריכה, ועדיין לא חשדתי – מה אני חשדניסט? רק בעת איסוף האופנוע התחלתי לקלוט שבניגוד לתדמית שבניתי על רוכבי רויאל אנפילד – לא מדובר בטיול לסטלנים.

    המפגש נקבע לשעה שמונה בבוקר בחניון בית אורן, מה שאומר שאצטרך לצאת מהרצלייה כבר בשבע! בשבת בבוקר!!! למזלי לא ידעתי מה אורך המסלול שצפוי לי, כי אז באמת הייתי נלחץ. אז למרות שאלו ממש לא השעות שלי, יש אופנוע חדש וטיול של מועדון ששמעתי שמועות שיש לו אחלה טיולים – אז יצאתי לדרך.

    נפגשים מוקדם בבוקר וכולם מגיעים בזמן
    נפגשים מוקדם בבוקר וכולם מגיעים בזמן

    בשעה שמונה הגעתי לחניון בית אורן לפי ההוראות של האפליקציה של רויאל אנפילד שהוצגו בלוח השעונים של הסקראם. הכניסה לא הייתה מסומנת מספיק ברור, אבל אי-אפשר היה לפספס את נחיל האופנועים שהגיע בזמן – למרות השעה המוקדמת והמיקום המרוחק. במקום חיכו לנו סוככים ממותגים, שתייה קלה וחמה, וגם עוגות. ב-08:20 יובל מוביל הטיול נשא תדריך קצר, ועשר דקות לאחר מכן – בדיוק בשעה שנקבעה – יצאה שיירה של כשישים וחמישה אופנועי רויאל אנפילד לכיוון בית אורן. מגיעים בזמן ויוצאים בזמן? שוב אני מבין שהתדמית שבניתי לא הייתה במקום.

    אנחנו יוצאים במעלה הכביש המפותל, שיירת אנפילדים ארוכה. החל מקלאסיקים 350 ו-500, כמות קטנה של קונטיננטל ואינטרספטור 650, והמון מטאורים והימלאין. אה, וסקראם 411 בודד מתחת לישבני. יובל בראש, מוטי מאסף, וביניהם טל מרכיב את הצלם טים שתיעד נהדר את המסע ושלומי שמפקח על הכל. מלבד הצוות המארגן התנועה לא מאוד מסודרת, אין כאן שמירה על רכיבה מדורגת ימין-שמאל, אבל הרכיבה איטית ורגועה כך שבכל מקרה אי-הסדר לא גרם לחששות בטיחותיות. אין הרבה עקיפות, וכשאלו קורות אנשים מפנים מקום לעוקפים (שרובם היו אני, בכל זאת רציתי גם לבדוק את ביצועי הסקראם 411 – מבחן בקרוב).

    הכביש היפהפה מתפתל מעלה, ובפסגת הפס אנחנו זוכים לאוויר צונן ומרענן. הנסיעה האיטית, מזג האוויר המושלם ובעיקר הכביש ההררי – מאפשרים לי לדמיין שאני בטיול למרגלות ההימלאיה, כמו לפני 20 שנה, רק עם הרבה פחות רויאל אנפילדים בשיירה. לאחר הירידה מנשר יש קטע קישור על כביש 70 שמאפשר לרכב קצת יותר מהר – לא שמישהו טורח לעשות את זה. משם אנחנו נכנסים לספק כביש ספק שביל ביער קריית אתא, ושוב – התחושה היא שהטיול עבר לארץ אחרת ולזמן אחר. הכביש הופך לשביל כבוש, אבל קצב הנסיעה מאפשר לכולם לרכוב ללא חשש וליהנות מהנוף הירוק ברוגע ובביטחון. אנחנו עוצרים ביער לעצירה קצרה, האווירה טובה וידידותית, ואפילו אינטרוורט שכמוני מקשקש עם כל מי שבסביבה (הם התחילו!).

    הם התחילו!
    הם התחילו!

    השיירה יוצאת מהיער וממשיכה לכיוון כרמיאל, כשרוב הרכיבה מתבצעת על כבישים צדדיים בין שדות ומטעים, ורק קטעי קישור הכרחיים מעלים אותנו לכבישים ראשיים. אנחנו ממשיכים צפונה, בטור איטי וארוך. נראה שכולם נהנים. הרוכבים רוכבים, המורכבים מצלמים, המון צבע ואביזרים הן למכונות והן לאנשים. לאחר עצירת תדלוק קצרה בתפן אנחנו ממשיכים עד לשתולה שעל גדר המערכת בצפון, שם אנחנו עוצרים להפסקה ארוכה ליד חומת 'הקירות המדברים'. אנחנו מתרעננים ואף מקבלים סקירה על המקום מעופר מקפה אסתר, שמספר על החיים במקום ועל נקודה 105 – בה נעבור בהמשך – בה התבצע פיגוע החטיפה ב-2006. כמו כן מסתבר שעופר גם הוא יוצא מועדון רוכבי-רויאל-אנפילד-בטיול-בהודו, וניכר שהאופנועים מעוררים אצלו רגש רדום.

    השיירה הסגנונית ממשיכה לאורך גבול הצפון, עוברת דרך זרעית לצהלות ילדים שמנפנפים בצידי הדרך – ומקבלים בחזרה נפנופים מכל הרוכבים. משם השיירה יורדת בכביש 8993 על עשרות פיתוליו התלויים על-פי תהום, אל מישור החוף. בחלק זה של הטיול מצטרפים לשיירה שני אורחים לא קרואים – החום והלחות. לפחות כבר לא נשארה נסיעה ארוכה, ובחמישה לשתיים, לאחר חמש וחצי שעות ומאה ושישים קילומטרים, אנחנו מגיעים מזיעים לנקודת הסיום בחוף סוקולוב בנהרייה. בחוף מחכים לנו סוככי רויאל אנפילד מנקודת המפגש של הבוקר, ושתייה קרה או בירה צוננת מחולקת למשתתפי הטיול במסעדה שבחוף. אני יושב בצל ונהנה מהבריזה הנעימה. לידי יושבים שני חבר'ה צעירים ומנומסים שמספרים לי שהפעם היו יחסית הרבה קטעים בכביש מהיר – מה שלא מסתדר לי בכלל כי בחיי שכמעט שלא עלינו על כאלו. בעוד אנחנו מדברים מגיעים אלינו מגשים עם המבורגר וצ׳יפס – בדיוק בזמן.

    אורי נהנה מהסקראם 411
    אורי נהנה מהסקראם 411

    הטיול היה נהדר. המסלול מתוכנן היטב, הקצב טוב, האווירה חברית ורגועה, הכל תיקתק כמו שעון, ומעל לכל – המון אופנועים ורוכבים במראה הרטרו המיוחד של רויאל אנפילד. העלות לחברי המועדון היא סמלית בלבד – 49 ש"ח לטיול מאורגן הכולל ארוחת בוקר קלה וארוחת צהריים חביבה – 'דמי רצינות' בלבד.

    על בטן מלאה אני נפרד לשלום ויוצא עצמאית לרכיבה של תשעים דקות הביתה. בסך הכל על הכביש ברוטו – תשע שעות וחצי. לא קליל, אבל השילוב של רכיבה נינוחה, נופים וכבישים מיוחדים, מזג אוויר מושלם, אופנוע נוח ואווירה טובה – הביאו לכך שבכלל לא היה לי קשה. רק בדרך הביתה, לבד, התחלתי להרגיש עייפות ואי-נוחות בישבן.

    חזרתי הביתה עייף אך מלא אנרגיות חיוביות, ושעות ארוכות עוד המשיכו להגיע בקבוצת הוואטסאפ של הטיול תודות מהמשתתפים והמון תמונות. יש לרויאל אנפילד אחלה מועדון רוכבים פה בארץ, ואם אתם בעלי אופנוע של המותג ועוד לא הצטרפתם לטיול כזה – למה אתם מחכים?

    הטיול הקודם של אורי שבו רכב על רויאל אנפילד - ב-2001 בהודו
    הטיול הקודם של אורי שבו רכב על רויאל אנפילד – ב-2001 בהודו

  • נוסטלגיה: הונדה ATC250R – אסור לשימוש

    נוסטלגיה: הונדה ATC250R – אסור לשימוש

    ההונדה ATC250R הוצג בתחילת שנות ה-80 כטרקטורון דו-פעימתי קרבי עם שלושה-גלגלים; אחרי אלפי תאונות ותביעות משפטיות הוא נאסר לשימוש.

    מדהים כמה רעש תקשורתי יצר בן כלאיים יפני עם שלושה גלגלים בתקשורת של שנות ה-80. אלפי התהפכויות צד או אחור של לקוחות, שהפכו בארצות הברית לתביעות משפטיות על מסוכנות, הפכו את ההונדה הקטן למכונה מסוכנת, לא חוקית ואסורה לשימוש. הרגולטור האמריקאי האחראי על תקנות הבטיחות אף דרש מסוכני הונדה השונים לחתוך את השלדות של הטרייקים שלא נמכרו ולהשמיד את כל חלקי החילוף.

    עם הקדמה שכזאת, בואו נבין על מה מדובר. ההונדה ATC250R הוצג בשנת 1981 כטרקטורון מרוץ, כלומר לא לרכיבות מנהלתיות בחווה אלא לגז חופשי במסלול כזה או אחר. הדור הראשון היה עם מנוע דו-פעימתי בנפח 248 סמ"ק שנלקח מה-CR250R. עם השנים הוא עבר מספר גלגולים ושיפורים – החל משיפורי בולמים והארכת מהלכי גלגל לכמעט 250 מ"מ במתלי ה-Pro-Link של הגרסאות הסופיות, המשך עם שיפורי בלמים ומעבר לבלמי דיסק בכל גלגל, שיפורי תיבת הילוכים, וקרבורטורים גדולים יותר. בשנת 1985 שודרג המנוע למקורר נוזל בנפח 246 סמ"ק.

    ההונדה התלת-גלגלי צבר פופולריות בשטחי ארצות הברית וקנדה, עם יכולות גבוהות במסלולים ובדיונות הקרביות של דרום קליפורניה. הבעיה הייתה בהנדסה הבסיסית של הטרקטורון – עם מרכז כובד גבוה, חוסר יציבות אורגני בגלל המבנה התלת-גלגלי עם אחד מלפנים ושניים מאחור, ועודף משקל מאחור, שגרמו להתהפכויות ברגע.

    בשנת 1986 אסר ה-CPSC (ר"ת U.S. Consumer Product Safety Commission) על המשך השימוש ב-ATC250R לאור הצטברות עדויות על תאונות וסכנה כללית. הונדה גם נחשפו לתביעות רבות על רשלנות.

    החבר'ה המטורללים באתר Donut Media רכשו אחד לאחרונה ולקחו אותו למבחנים שבסופם יש מסקנה ברורה: האמריקאים בכיינים וההונדה ATC250R הוא טרקטורון לא צפוי שיכול להיות מסוכן בידי רוכב לא מיומן.

    Honda ATC250R (3)

    Honda ATC250R (2)

  • נוסטלגיה: סוזוקי GSX-R50 – בדיחה

    נוסטלגיה: סוזוקי GSX-R50 – בדיחה

    הנציג הקטן ביותר במשפחת הג'יקסרים של סוזוקי הוא ה-GSX-R50, שנולד כרפליקת מיני לאח הגדול המפורסם.

    אחד האופנועים המפורסמים בישראל בשנות ה-80 וה-90 הוא הסוזוקי GSX-R750, שנולד בשנת 1985. דורות רבים חשקו בו, גדלו עליו, התרסקו איתו והתבגרו יחד איתו לגרסאות נוספות בנפחים של 400, 600, ו-1100 סמ"ק, והנציגים העדכניים יותר – ה-GSX-R250 וה-GSX-R1000 העדכני (שכנראה וכבר לא יהיה איתנו בסוף השנה).

    היה גם אחד, קטן, בנפח של 50 סמ"ק. הוא הוצג יחד עם ראש המשפחה בשנת 1986 כרפליקת מיני. במקומות מסוימים הוא נקרא RB50 וגם GAG – כלומר בדיחה. המנוע – בניגוד למצופה – היה ארבע פעימות, מקורר אוויר, עם 5.2 כ"ס ב-7,000 סל"ד וחצי קג"מ ב-6,000 סל"ד שדחפו את האופנוע דרך 4 הילוכים. המשקל היבש עמד על 64 ק"ג, ותכף נדבר על זה. מעבר לכך היו חישוקי 10″, בסיס גלגלים של 1,080 מ"מ, גובה מושב של 610 מ"מ ומרווח גחון של 115 מ"מ. אחת התמונות הזכורות בירחון מוטו היא של טל שביט ז"ל, שעומד ליד R50 קטן ואף רוכב עליו.

    לגבי המשקל, סוזוקי השקיעו והלבישו שלדת אלומיניום קלת משקל שמזכירה את האח הגדול. הבלם הקדמי היה דיסק הידראולי (האחורי מתוף), ולג'יקסר הקטן הייתה את מערכת ה-Full Floater מאחור, שביטאה את מערכת המתלה האחורי של סוזוקי באותה התקופה ובה הבולם האחורי מחובר לשלדה באמצעות מנגנון לינקים.

    הסוזוקי GSX-R50 נועד רק לשוק היפני באותה השנה, אך השוק העולמי חשק אותו והוא התגלגל למקומות רבים באירופה ובארצות הברית. הייצור פסק שנה לאחר מכן ולא חודש בהמשך. בסוזוקי הציעו את הג'יקסר 50 בארבעה צבעים שונים – לבן-צהוב, ורוד, אדום, והמבוקש ביותר – כחול-לבן, בדיוק כמו האח הגדול.

    לסוזוקי היה חוש הומור פעם בקטגוריה הזאת – נזכיר את ה-RV50 הקטן, שגם הגיע לישראל. חוש הומור שחסר לנו בתקופה הנוכחית עם היצרנית הדועכת.

    סוזוקי GSX-R50
    סוזוקי GSX-R50
  • טור עורך: פול גז בן 20!

    טור עורך: פול גז בן 20!

    היום לפני 20 שנים – ב-18.8.2002 – מגזין פול גז עלה לרשת האינטרנט. 20 שנה זה לא צחוק, ובזמן הזה פול גז ביסס את מעמדו כמגזין אינטרנט מקצועי ברמה עולמית, המוביל את תחום העיתונות הדו-גלגלית בישראל ומכסה מגוון רחב מאוד של נושאים – חדשותיים, עיתונאיים ומגזיניים. חוגגים 20 שנה!

    שיעור היסטוריה

    מגזין פול גז הוקם על-ידי רונן 'ארגוס' רוזנר ותומר 'כרובי' ברעם, שני רוכבים שהיו פעילים מאוד ברשתות החברתיות הדו-גלגליות של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 – שהיו בעיקר פורומים דו-גלגליים. בחודשים הראשונים בכלל קראו לאתר החדש בולשיטדוטקום, והדומיין היה bullshitdotcom.com. השם הזה נבחר – כמו האתר עצמו – בערב של המון אלכוהול וכפרודיה על טור במגזין 'מוטו' שבו זלזל העורך באתרי האינטרנט שמספקים מידע מהיר וזמין. אבל מהר מאוד המיזם החובבני הזה של כמה חברים הפך למערכת עיתונאית מקצועית לכל דבר ועניין, מגזין שמתעדכן מדי יום ומספק לקהל הגולשים מידע אמין ומקצועי על דו-גלגלי בכל רבדיו.

    כמה חודשים אחרי הקמת בולשיטדוטקום, הוחלף שם האתר לפול גז והחל השימוש בדומיין fullgaz.co.il. את השם והדומיין קיבלנו מדויד מארק ורן ורדי, שני חברים שהפעילו את אתר פול גז – אתר שעסק בתחום האנדורו והשטח – לפני הקמת בולשיטדוטקום, ועם הזמן עברו לנהל את פעילותם בפורום אופנועי השטח בתפוז. השם נשאר מיותם והועבר אלינו באהבה.

    ברבות השנים, פול גז הפך לאבן שואבת לחובבי דו-גלגלי ומוטוריקה בישראל. העקרונות שהנחו אותנו היו מקצועיות ללא פשרות, כתיבה איכותית וטיפול בנושאים רבים ככל האפשר בתחום הדו-גלגלי, אך יחד עם זאת כתיבה 'בגובה המשקף', כלומר בגובה העיניים, בשפה פשוטה, ברורה ולא מליצית. בנוסף, היה חשוב לנו לשמור על הכיף שבעשייה. בכל זאת, אנחנו עוסקים באופנועים – תחום שכולו כיף ותשוקה. על הקווים המנחים האלה אנחנו מקפידים עד היום – 20 שנים אחרי הקמת האתר, ולשמחתנו הקהל מצביע ברגליים ובוחר בנו כספק התוכן הדו-גלגלי המקצועי שלו. אנחנו שמחים להגיד, בלי להצטנע, שמאז ועד היום אנחנו שומרים על המעמד של המגזין הדו-גלגלי הגדול, הנפוץ והמוביל בישראל, ויש אומרים גם המשפיע ביותר.

    שני אירועים משמעותיים עברו על פול גז בשנים האלה. הראשון היה ב-2010, אז זנחנו את הפלטפורמה הישנה לאתר, שתוכנתה על-ידי אחד מהחברים ב-2002 ומאז רק הלכה והתרחבה בטלאים ותיקונים, עד לרמה שהיה בלתי אפשרי לעבוד איתה בצורה מודרנית. בשנה הזו עברנו לפלטפורמת וורדפרס, ומאז ועד היום אנחנו איתה. לצערנו, במהלך המעבר איבדנו חומר רב מהעבר, חומר שלא ניתן היה לשחזר.

    האירוע השני, שהיה משמעותי וקשה יותר, קרה בתחילת שנת 2015. אז, בשל סכסוכים פנימיים, השתלט עלינו גורם זר שאינו קשור לתחום האופנועים או לעיתונות בכלל, והוא הרים לנו בלם יד, פשוטו כמשמעו. הפעילות כולה נעצרה תוך יום. בהחלטה משותפת הרמנו אתר חדש, מהר ככל האפשר, וחזרנו לפעילות מלאה בזמן שאנחנו משפצים ומשפרים את התשתית תוך כדי תנועה. תוך זמן קצר חזרנו למקום הטבעי לנו מבחינתנו, עם אתר חדש ומודרני, עם תוכן מקצועי ואמין שמתפרסם באופן יום-יומי, ועם מערכת שמתפקדת באופן מלא. במקרה הזה דווקא הצלחנו להציל חלק מתכני העבר – לפחות את החשובים שביניהם. לצערנו הרב, באירוע המצער הזה של 2015 איבדנו נכס חשוב ביותר – את פורום האופנועים של פול גז על כל ההיסטוריה העשירה שלו. את הפורום הישן לא ניתן היה לשחזר במעבר לפלטפורמה החדשה, ונאלצנו לפתוח אותו מחדש, על דף חלק.

    כך או כך, מאז הקמת האתר החדש בשנת 2015 ועד היום, מגזין פול גז התייצב לחלוטין, מנוהל בצורה מסודרת מאי-פעם, והשקט התעשייתי הזה מאפשר לנו כבר שנים ארוכות ורצופות להתרכז בעשייה ובייצור תוכן דו-גלגלי איכותי. ויש לנו אפילו עמוד ויקיפדיה.

    מי אנחנו בכלל?

    העורך הראשי של מגזין פול גז ומי שעומד בראש האופרציה הזו הוא הח"מ, אביעד אברהמי. הצטרפתי למערכת חודשים ספורים אחרי ההקמה – בזמן היותי סטודנט להנדסת רכב – ככתב לעניינים טכניים הקשורים לאופנועים. עם הזמן הרחבתי את תחומי האחריות שלי והתחלתי לכתוב על פרויקטים שונים, וכן מבחני דרכים – כביש ושטח. בהמשך הדרך מוניתי לעורך מדור מבחני דרכים, ובהמשך גם לעורך המשנה של המגזין ולמי שאחראי על כל החדשות השוטפות באתר, וכן לרכז מערכת. החל משנת 2013, כלומר יותר מ-9 שנים, אני משמש כעורך הראשי של המגזין – וזוהי התקופה הארוכה ביותר שבה שימש אדם כלשהו כעורך הראשי של פול גז.

    אבל אני לא לבד במערכת הזו, ויש אנשים מצוינים שעושים עבודה יום-יומית להגיש לכם תוכן דו-גלגלי. אסי ארנסון, שלפני 4 שנים חזר לכתוב בפול גז אחרי הפסקה קצרה, הוא עורך מדור החדשות. הוא נמצא עם האצבע על הדופק לגבי כל מה שקורה בארץ ובעולם, ומביא את החדשות בצורה מדויקת, ולא פחות חשוב – מהירה. אסי גם לקח על עצמו את תחום האדוונצ'רים, ובאופן רשמי הוא בוחן האדוונצ'רים של המגזין. אורי ארגמן, המוכר לחלקכם בשם 'יוריאר', הוא בוחן הקטנועים של פול גז, ולאחרונה הוא גם תפס את משבצת מבחני הדרכים של הקרוזרים, שמדברים אליו מאוד. ויש את נמרוד ארמן, שעושה את כל עבודת התכנות והתחזוקה של האתר, וכשיש לו זמן (לצערנו לא הרבה) הוא גם מבצע מבחן דרכים לאופנוע – בארץ או בחו"ל.

    בשנתיים האחרונות צלמת המערכת היא אופק דנון, צלמת צעירה שפנתה אלינו וביקשה לצלם עבורנו. זיהינו את הפוטנציאל הגדול שטמון בה, נתנו לה את ההזדמנות, ומאז אנחנו עובדים איתה צמוד ומלווים אותה בדרכה המקצועית בתחום הצילום המוטורי. התוצאות מדברות בעד עצמן, וניתן לראות אותן בכל מבחני הדרכים של השנתיים האחרונות. אופק רק בת 22, אבל אתם עוד תשמעו עליה בעתיד – ותזכרו איפה שמעתם את השם שלה לראשונה.

    פרט לחברי המערכת הקבועים יש גם חברים שעוזרים ונותנים יד בתחומים שונים, בין אלו מנהלי הפורומים שלנו – שעושים עבודה יום-יומית בהתנדבות ובאהבה, ובין אם אלו כותבים מזדמנים או חברים, שמספקים טקסטים כאלה ואחרים כשיש להם על מה. לכולם כמובן הרבה מאוד הערכה.

    בנוסף, מערכת פול גז מוכרת כבר כמעט 6 שנים על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית כגוף תקשורת לגיטימי במדינת ישראל, ושניים מתוך כותבי האתר מחזיקים בתעודת עיתונאי של לע"מ.

    מה אנחנו עושים?

    פול גז שם לעצמו מטרה לדווח ולעדכן באופן המהיר והמדויק ביותר על כמעט כל מה שקורה בעולם הדו-גלגלי – העולמי וכאן אצלנו בישראל. זאת הסיבה שמדור החדשות שלנו עשיר מאוד, ואנחנו מדווחים על כל מה שחשוב בעולם האופנועים – אם זה אופנועים חדשים שנחשפים או שמגיעים ארצה, תהליכים בחברות, תמונות 'ריגול', וכל מה שקשור לענף האופנועים. אנחנו משתדלים לדווח בצורה עניינית וממוקדת, ובשפה ברורה, בגובה העיניים.

    גם מבחני דרכים אנחנו מפיקים כבר 20 שנה, כשאנחנו משתדלים לרכוב על כל אופנוע או קטנוע שמגיע לישראל. כמובן שאי-אפשר לכסות את הכל, שכן המגוון הוא עצום, ולכן אנחנו מקפידים לבחון כל כלי חשוב שמגיע לישראל. בשנים האחרונות כל מבחן דרכים מתבצע לא רק בטקסט ובתמונות – אלא גם בווידאו שמצורף למבחן הדרכים ומעשיר מאוד את התוכן. ערוץ היוטיוב שלנו, שבו עולים כל סרטוני הווידאו שאנחנו מפיקים, נמצא בתנופה אדירה בשנים האחרונות, והוא רק הולך וגדל. לא רק במבחני דרכים, אגב, אלא גם בראיונות, סקירת מוצרים, אירועים וכו'. כך למשל הפודקאסט של פול גז, שבמסגרתו אנחנו משוחחים עם דמויות חשובות בעולם האופנועים הישראלי, הולך ותופס תאוצה.

    אנחנו מכסים גם את כל הקשור ברגולציה ממשלתית, מסים, ביטוח חובה, תהליכים ממשלתיים הקשורים לדו-גלגלי (למשל בוועדות הכנסת), ואנחנו נמצאים בקשר ישיר ורצוף עם כל הגורמים הקשורים בנושאים סבוכים אלו, המשפיעים ישירות על כל רוכב אופנוע או קטנוע בישראל. בהקשר הזה נציין שכהחלטה אסטרטגית אנחנו משתדלים פחות להיות מעורבים אקטיבית ויותר לדווח לכם על מה שקורה, וזאת על-מנת להפריד בין אקטיביזם חברתי לבין עיתונות – שכן בין שני אלו צריך להיות גבול ברור. במצב תקין יש את האקטיביסטים שפועלים למען התחום, ויש את העיתונות שמדווחת. ערבוב בין שני הדברים עלול לפגוע בתחום העיסוק העיקרי שלנו – עיתונות. יחד עם זאת, לדברים שאנחנו כותבים ולפעילות העיתונאית שלנו בהחלט יש השפעה על מקבלי ההחלטות, ואת זה אנחנו יכולים לומר אחרי 20 שנה של ליווי צמוד של תחומים אלו.

    תחום נוסף שבו אנחנו מטפלים בארבע השנים האחרונות הוא מכת הרוכבים ההרוגים על הכבישים בישראל. אנחנו משתדלים לכתוב על כל רוכב שנהרג על כבישי ישראל בעמוד הפייסבוק שלנו, קרוב ככל האפשר למועד התאונה, ולתת את הפרטים הראשוניים. בתחילת כל חודש אנחנו מפרסמים כתבה שמסכמת את כל הרוגי החודש הקודם, עם כל הפרטים על נסיבות התאונה שהצלחנו להשיג, עם תמונה מזירת התאונה, ועם סיכום במספרים של החודש האחרון ומתחילת השנה. אנחנו יכולים להגיד בוודאות שהפרסומים השוטפים הללו משפיעים על רוכבים רבים, אשר כתוצאה מהם רוכבים בזהירות יתר. אנחנו מקווים מאוד, אגב, שמכת התאונות וההרוגים תיכחד, ושלא נצטרך לכתוב יותר על הרוגים על דו-גלגלי.

    ויש גם את פורום האופנועים שלנו, שממשיך להיות פעיל ולהיות פלטפורמה לדיונים איכותיים – גם בתקופה שבה הרשתות החברתיות הן הפלטפורמות העיקריות לאינטראקציות בין אנשים בכלל ובין רוכבים בפרט – בקבוצות וואטסאפ או פייסבוק. אנחנו יכולים להגיד בגאווה גדולה שלמרות שרוב הפורומים 'מתו' ועבר זמנם – פורום האופנועים של פול גז עדיין פעיל, ועדיין מספק תוכן איכותי ומעמיק.

    המספרים מדברים בעד עצמם: התנועה באתר פול גז הולכת וגדלה בהדרגה, והיא שוברת שיאים מפעם לפעם. נתוני הגלישה הקבועים מדברים על 100 עד 140 אלף משתמשים ייחודיים בחודש, כשהשיא של כל הזמנים עומד על 148,500 בחודש בודד. הנתון הזה הוא בלתי נתפס בעינינו, והוא הוכחה שאנחנו עושים דברים נכון וכי יש קהל רחב ומגוון לתוכן שאנחנו מספקים.

    בתקופה שבה הפצת התוכן חשובה לא פחות מהתוכן עצמו, ידענו להיות עם האצבע על הדופק בזמן אמת ולמצוא דרכים חדשות ויצירתיות כדי להגיע לקהל הגולשים הוותיק כמו גם לקהל חדש. אחת הדרכים היותר מוצלחות שפיתחנו היא פלטפורמת הווטסאפ ורשימות התפוצה שלנו. נכון להיום רשומים לרשימות התפוצה של פול גז יותר מ-6,000 גולשים שמקבלים את כל התוכן שלנו ישירות לטלפון הנייד ומיד כשהוא מתפרסם. בנוסף לכך יש כ-1,300 גולשים שרשומים לערוץ הטלגרם שלנו, כ-2,500 גולשים שרשומים לניוזלטר השבועי שלנו, ויש כמובן את עמוד הפייסבוק של פול גז שלו כ-43 אלף עוקבים, את ערוץ היוטיוב שמונה כ-9,250 מנויים, את חשבון האינסטגרם שלנו שמונה יותר מ-4,000 עוקבים, וגם את חשבון הטוויטר – שאמנם קטן יחסית אבל הולך ומתפתח. כך שתוכלו למצוא אותנו בכל מקום ובכל רשת חברתית. ואם זה לא מספיק, אז יש לנו גם אפליקציה ייעודית לאנדרואיד.

    פרט למגזין פול גז ולפורום, יש לנו שלושה שיתופי פעולה אסטרטגיים וארוכי טווח עם מדיות רכב מהחשובות בישראל: כבר עשור שלם שאנחנו ספקי התוכן הדו-גלגלי של מדור הרכב של ידיעות אחרונות, וכתבות שלנו תוכלו למצוא על בסיס קבוע במדור הרכב שבמוסף 'ממון' ובמוסף הרכב המושקע של ידיעות אחרונות שיוצא לאור שלוש פעמים בשנה. השת"פ השני, שקיים גם הוא כעשור שנים, הוא עם 'עולם הרכב' של ערוץ הספורט. השת"פ הזה החל עוד בימיהם בגלובס TV, ועם המעבר לאכסניה של ערוץ הספורט שיתוף הפעולה התרחב והתהדק, וכיום אנחנו מספקים חלק נכבד מהתכנים הדו-גלגליים של 'עולם הרכב' – גם בתכנית הטלוויזיה וגם באתר האינטרנט. בשני השת"פים האלה אנחנו מאוד גאים, והם מהווים עבורנו חותמת למקצועיות של פול גז במדיה הישראלית. השת"פ השלישי והלא פחות חשוב הוא עם מחירון האופנועים של לוי יצחק. במסגרת השת"פ הזה אנחנו מספקים תכנים דו-גלגליים לחוברת מחירון האופנועים של לוי יצחק, והמחירון האינטרנטי האינטראקטיבי של לוי יצחק מוטמע אצלנו בפול גז.

    אנחנו חוגגים 20 שנות פעילות, אבל אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. אנחנו כאן כדי להמשיך – בפול גז – להביא לכם, הגולשים, את התכנים המקצועיים ביותר, בשפה האיכותית והברורה ביותר, ובשאיפה גם בזמן המהיר ביותר – בכל מה שקשור לדו-גלגלי. וכן, אנחנו גם ממשיכים להגיש לכם את התכנים 'בגובה המשקף'. בהזדמנות זו גם נגיד תודה לכם – הגולשים – על כך שאתם ממשיכים לתת לנו את אמונכם וממשיכים לבקר באתר באופן קבוע ולצרוך את התכנים שלנו. 

    לעוד שנים ארוכות של פעילות, של תוכן איכותי ושל עשייה דו-גלגלית.

    אביעד, בשם מערכת פול גז.

  • נוסטלגיה: הונדה CX500TC טורבו – תצוגת תכלית

    נוסטלגיה: הונדה CX500TC טורבו – תצוגת תכלית

    ה-CX500 טורבו היה הצהרת כוונות טכנולוגית של הונדה בתחילת שנות ה-80, והוא נמכר במשך שנה אחת בלבד.

    איזה כיף היה לגדול בשנות ה-80. בניגוד להיום, שלכל מנוע קוריאני יש טורבו, פעם יצרן מוטורי שרצה לייחד את האופנוע או הרכב שלו פשוט הוסיף לו את המילה טורבו. למעט לקוחות 'סובארו פשע' שהסתפקו במדבקה וזהו, חלק מהיצרנים באמת הוסיף את הרכיב הנחשק. מה זה טורבו? בגדול זו מערכת שדוחסת אוויר בלחץ גבוה אל תוך סעפת היניקה והצילינדר. מטרתה הסופית היא להגדיל את המילוי הנפחי (להכניס יותר אוויר לתוך הצילינדר), ובכך להפיק הספק גבוה יותר מהמנוע מבלי להגדיל את נפחו. זה מאפשר להפיק ביצועים טובים גם ממנוע קטן נפח.

    הונדה CX500 טורבו - תצוגת תכלית
    הונדה CX500 טורבו – תצוגת תכלית

    קצת יותר בפירוט: מגדש הטורבו במנוע מכיל שני חלקים – הטורבינה והמדחס, כאשר שניהם יושבים על אותו הציר ומסתובבים יחד. הטורבינה יושבת בסעפת הפליטה של המנוע, בעוד המגדש מחובר אל סעפת היניקה. גזי הפליטה זורמים בסעפת הפליטה ומסובבים את הטורבינה, מה שגורם למדחס להסתובב ולדחוס את האוויר בסעפת היניקה. כאשר מהירות המנוע גדלה, גם כמות גזי הפליטה עולה יחד עם מהירות זרימתם. זה מאפשר לטורבינה להסתובב מהר יותר, כלומר המגדש מקבל כמות גדולה יותר של אוויר ובלחץ גבוה יותר. הלחץ הגבוה בסעפת היניקה מאפשר להכניס יותר אוויר אל הצילינדרים, מה שמשפר את יעילות ניצול שריפת הדלק ובסוף כל הקשקשת הזאת מאפשר לקבל את מה שחשוב – יותר כוח!

    אז איפה הונדה כאן? ה-CX500 היה אופנוע חביב שהוצג בשנת 1978. המנוע מקורר הנוזל בנפח 497 סמ"ק היה וי-טווין עם 80° בין הצילינדרים, שהוצב בצורה אורכית, הפיק 48 כוחות סוס ויצר עוד הונדה ליומיום – לא משהו שמרגש. לקראת שנת 1982 החליטו בהונדה להפגין קצת שרירים ויכולת ויצרו את ה-CX500TC טורבו. לפלטפורמה הקיימת חובר מגדש טורבו עם לחץ של 19PSI, שכמעט והכפיל את ההספק ל-82 כוחות סוס ב-8,000 סל"ד והפיק מומנט של 8.1 קג"מ ב-5,000 סל"ד. את הקרבורטורים החליפה מערכת הזרקת דלק – לראשונה באופנוע סדרתי. שלדת הפלדה חוזקה לעומת הגרסה העממית, לבולמים היה יכולות כיוון פנאומטיות, כשלמזלג בקוטר 37 מ"מ היה מנגנון TRAC (ר"ת Torque Reactive Anti-dive Control) – כלומר אנטי דייב למזלג. הבלמים היו עם צמד דיסקים מלפנים ואחד מאחור, על חישוק 18″ מלפנים ו-17″ מאחור. מיכל הדלק הכיל 20 ליטרים והמשקל המלא עמד על 260 ק"ג, המהירות המרבית על מעט מעל 200 קמ"ש, והתאוצה ל-100 קמ"ש עמדה על פחות מ-5 שניות.

    ההונדה CX500TC טורבו נמכר רק בשנת 1982, כאשר – ורק לשנת 1983 – יצא ה-CX650 טורבו עם 100 כ"ס. לפי נתונים לא רשמיים יוצרו 5,000 יחידות בשנת 82, אך מעולם לא זכו להילה או הצדיקו מכות בין אספנים. בסך הכל – וכמו שהונדה אוהבים – הצהרת כוונות לאופנוע עם מדבקת טורבו גדולה על האגזוז.

    Honda CX500 Turbo 1982 (2)

  • מועדוני הרכיבה – 'רוכבים למען'

    מועדוני הרכיבה – 'רוכבים למען'

    תופעה מעניינת ומעוררת השראה התפתחה בשנים האחרונות בקרב קהילת רוכבי הדו-גלגלי בישראל, במסגרתה מאות ואף אלפי רוכבים – החברים לרוב במועדוני רכיבה שונים – נוהגים להתכנס ולצאת בשיירות ארוכות לטובת העלאת המודעות הציבורית לנושאים חברתיים או עוולות חברתיות שונות, לטובת קידום אג'נדות, אזכור נפטרים או פשוט לעשות טוב על הלב לאחרים. ההתגייסות הזו, מציגה חיבור מפתיע בין התדמית ה'קשוחה' המזוהה לרוב עם האופנוען הגברי, לבין קידום המטרות החשובות.

    "השיירה הראשונה יצאה בשנת 2019 בעקבות מקרה אלימות קשה שאירע מספר חודשים קודם לכן. חיפשנו דרך משמעותית כדי להצהיר שגבר אמיתי צריך להוקיע אלימות. התחלנו לחקור והבנו שיש כאן דיסוננס, כי הסטריאוטיפ של האופנוען הגברי הוא לרוב דמות מזוקנת, עם קעקועים, גדול, מאיים ואלים, ורצינו להראות שבפועל זה לא נכון. דווקא מהתדמית הזאת ביקשנו לצאת ולהגיד שזאת לא גבורה גדולה להרים ידיים".

    כך אומר מיקאל כהן (40) תושב נתניה, פעיל חברתי וצלם אירועים במקצועו אשר ייסד את קבוצת הרכיבה 'רוכבים נגד אלימות'. "עד אז, שיירות הרכיבה היו לרוב למען העלאת הזיכרון להרוגים ולנפטרים, אנשים לא השכילו להבין שלכלים האלו יש ערך מוסף שניתן להשתמש בהם גם לטובת קידום ערכים חברתיים חשובים".

    מייקל כהן
    מיקאל כהן – רוכבים נגד אלימות

    מדובר בקהילה עצומה הכוללת תחתיה עשרות מועדוני רכיבה עם נישות שונות, חלקם רוכבים על דגמים ומותגים זהים, קבוצות אחרות מגוונות יותר. "זה לא משנה על איזה כלי אתה רוכב או לאיזה מועדון רכיבה אתה שייך. אתה יכול לרכוב על האופנוע היוקרתי ביותר או הזול. עצם ההוויה של הרכיבה על הכביש היא זו שמחברת בין אנשים", אומר כהן, ומוסיף: "כל קבוצה אמנם עם אופי והווי חברתי שונה, יש אגו ואינטריגות כמו בכל מקום, אבל עדיין יש קליקה בין רוכבים. כששני רוכבים למשל עוצרים יחד ברמזור, נהוג לסמן שלום אחד לשני מתוך כבוד, זה לא משהו שקורה בין נהגי רכבים". כהן, מוביל בעצמו קבוצת רכיבה שנקראת 'Hooligans', חלקם רוכבי הארלי-דייווידסון  ואחרים רוכבים על קרוזרים אחרים. "אמנם זה השם של הקבוצה, אבל אנחנו הכי רחוקים מזה. מדובר בקבוצה מגוונת הכוללת רופאים, אנשי הייטק, ביטחון, ומכל תחום שקיים. אנחנו לא בוררים לפי הכלים. אם אתה בן אדם טוב אתה מוזמן להצטרף".

    וכאן זה לא מסתיים, שכן ממש היום (ב')  צפויה לצאת רכיבה נוספת והפעם למען מטרה שונה ומיוחדת. שיירה של גדולה רוכבים עתידה לצאת אל הישוב תומר שבבקעת הירדן, אשר בסמוך אליו מתגורר שגב רז בן ה-13, בנו של נעם רז ז"ל, לוחם הימ"מ אשר נהרג בפעילות מבצעית בג'נין לפני מספר חודשים. הנער חוגג בר מצווה בצל האבל על מות אביו, והקבוצה החליטה כאות הוקרה לזכרו ולגברותו של נעם להגיע, לחזק ולחגוג יחד עם שגב.

    "מדובר בגיבור ישראל שסיכן את חייו עשרות פעמים אם לא יותר לטובת שמירה על בטחון המדינה, עד שלצערי הקריב את חייו", אומר כהן: "אנחנו יודעים שהשמחה של הילד לא תהיה אותה השמחה, הוא לא יזכה לחגוג כמנהג המסורת עם האבא, לא יזכה לעלות איתו לתורה ולשמוע "ברוך שפטרני מעונשו של זה", אבל אנחנו רוצים להגיע ולהודות לו על התרומה של אביו, לתת לו להרגיש שהוא לא לבד ושיש אנשים שמוקירים את פועלו". הוא מספר בהתרגשות על הקשר בין המשפחה לאופנועים: "הבנו שלילד יש זיקה לאופנועים, שהוא כל הזמן דיבר עליהם, וגם לאבא הייתה, לכן אנחנו מאמינים שהוא ישמח לראות קבוצת רוכבים גדולה שמגיעה לשמוח איתו ואנחנו עושים זאת באהבה. מדובר ברכיבה מורכבת שדורשת הכנה ותיאום בין גורמים שונים, אבל ההתגייסות היא גדולה מאוד".

    רוכבים נגד אלימות (צילום: ארז כרמל)
    רוכבים נגד אלימות (צילום: ארז כרמל)

    אירוע נוסף שהתרחש לאחרונה ובו לקחה חלק קבוצת רכיבה גדולה, התקיים באזכרה במלאת 3 שנים לפטירתו של נעם זר (ז"ל), נער בן 17 ממושב תימורים שנהרג בעקבות תאונת אופנוע במהלך עבודת שליחות. קרובי משפחתו של נעם יצרו קשר עם אודי בן-תורה (42) ומיכאל בוזגלו (33), שני בני דודים שהקימו יחד את קבוצת הפייסבוק 'טיולי אופנועים – אודי ומיכאל', המונה כבר למעלה מ-2,000 חברים. "הם נתקלו בסרטונים מטיולים שלנו ופנו אלינו בבקשה להגיע אל טקס האזכרה. כמובן שלא חשבנו פעמיים ומיד התחלנו להתארגן", מספרים השניים. "באותו היום נחת בישראל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, והכבישים היו עמוסים. אבל למרות הקושי, רבים יצאו מהעבודה מוקדם יותר והצטרפו לרכיבה. בסופו של דבר הגיעו למעלה מ-50 רוכבים לאזכרה של נער שלא הייתה להם היכרות מוקדמת איתו", אומרים השניים. "מספר ימים לאחר מכן יצאנו לרכיבת זריחה וקראנו לה 'זריחה בדרכי נעם', כאשר בנקודת הסיום חיכה לנו דניאל אבא שלו, וזה היה אירוע מרגש מאוד".

    וזה לא אירוע הרכיבה היחיד שבו לקחו חלק השניים בחודשים האחרונים יחד עם רבים מחברי הקבוצה. במהלך חודש מארס האחרון, בעקבות פיגוע שהתרחש בחדרה, נרצח יזן פלאח (ז"ל), שוטר מג"ב דרוזי מכסרא סמיע. באחד מימי האבל, שיירה של 170 רוכבים מהקבוצה של אודי ומיכאל הייתה בדרך לטיול החודשי הקבוע בצפון הארץ, אבל החליטה לשנות מסלול ולרכוב אל הכפר לנחם את משפחת השוטר. "זה לא היה מתוכנן מראש והודענו רק באמצע הדרך לשאר החברים שאנחנו משנים כיוון ונוסעים לנחם את המשפחה. התגובות היו מדהימות – כולם בלי יוצא מן הכלל שמחו והתרגשו מאוד מהזכות הזאת, ובתוך הכפר קיבלו אותנו המון אנשים נרגשים וממש סגרו את כל הכפר לכבודנו".

    אצל משפחתו של יזן פלח ז"ל בכסרא סמיע
    אצל משפחתו של יזן פלח ז"ל בכסרא סמיע

    כאמור, מאחורי הסיפורים הללו עומדים אנשים פרטיים שפשוט מכורים לאופנועים, לרכיבות ולהוויי החברתי שסופגים במהלך טיולי רכיבה קבוצתיים. "התחלנו לרכוב מעט אנשים אבל עם הזמן הקבוצה תפחה וכעת חברים בה מעל 2,000 איש. היא כוללת גברים ונשים, אנשים מכל הגילים ומכל העדות והמגזרים. יש אפילו רוכבים שהם בני קרוב ל-80 שיוצאים איתנו ולוקחים חלק. אנשים פשוט נהנים ומתחברים למשפחתיות שנוצרה".

    כאינדיבידואלים, כל אחד יכול לתרום ולעשות טוב לאחרים, אבל העוצמה האמיתית שמעוררת הדים בולטת כשהקבוצה ביחד. "כשמגיעים למקום מסוים במסה גדולה זה עושה הרבה רעש, זאת נוכחות רצינית וזה מחזק ומרים את אותו האדם או האנשים שאנחנו מגיעים לתמוך בהם. הכוח שלנו כקבוצה היא זו שנותנת לנו את היכולת לשמח ולעזור לאחרים, וזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות", מסכמים השניים.

    "אופנועים זה משהו שקורץ לכולם כי יש להם מראה סקסי ואקזוטי, לכן בכל מקום בו שיירה עם כמות גדולה של כלים עוברת, כולם זורקים מבטים כי הם רואים כוח. וכשכוח כזה מגיע למשל למוסדות של ילדים בסיכון שנפלטו ממסגרות, אז זה עושה להם משהו, זה מעלה חיוך. אם אנחנו מגיעים כקבוצה גדולה עם חולצות ממותגות, נותנים להם מתנות, עושים להם סיבוב על הכלים זה מרגש אותם, מוציא משגרת היום יום ומשאיר טעם טוב", אומרים ניר בלושטיין (49) מתל מונד ושרון קשי (56) מגן הדרום, אשר הקימו יחד את קבוצת הרכיבה של ימאהה טרייסר ולהם בקבוצת הפייסבוק 570 חברים.

    שרון קשי וניר בלושטיין - מועדון ימאהה טרייסר
    שרון קשי וניר בלושטיין – מועדון ימאהה טרייסר

    "לנהל מועדון רכיבה זה כמו לנהל עסק", הם טוענים. "זה לדאוג לכל האופרציה של הטיולים, לדאוג לתחזק את הקבוצה ואת דף הפייסבוק, אם לרוכבים יש בעיות או שאלות אז יש להם כתובת ואנחנו מנסים לעזור להם בכל דבר שניתן. זאת קהילה של אנשים מיושבים ואיכותיים שמפרה את עצמה. היא כוללת בין היתר מכונאים, סוכני ביטוח ואנשי מקצוע אחרים שנותנים מענה בשלל נושאים ועוזרים אחד לשני כך שאפילו אין להם סיבה לחפש אותה במקומות אחרים", הם מספרים ומוסיפים: "ככה נבנית קהילה בגלל העזרה ההדדית. יש כאן ערך מוסף אדיר וזה מה שהופך אותה למלכודת דבש, כל מי שנכנס פשוט לא רוצה לצאת", מסכמים השניים.

    יבואני הדו-גלגלי מכירים את הפעילות, ולעתים קרובות אף תומכים בה: "תופעת התגייסות קבוצות הרכיבה לטובת קידום נושאים חברתיים היא תופעה ערכית ומבורכת. היא מדגימה את הכוח שיש לרוכבים יחד עם הכלים לשמח אנשים ולהוביל אג'נדות משמעותיות", אומרת ליטל צרפתי חזן, סמנכ"לית השיווק של מטרו מוטור. "מעבר לפן המהנה שבטיולים המשותפים, אנו רואים איך קבוצות אלו מצליחות לחבר בצורה יוצאת דופן בין אנשים מכלל גווני האוכלוסייה שפשוט אוהבים אופנועים, ויוצרות קהילה גדולה אשר מנצלת את כוחה המסיבי לטובת קידום מטרות חשובות. מטרו מוטור גאה לתמוך בקבוצות הרכיבה מתוך האמונה בחשיבות הגיבוש של קהילת הרוכבים בישראל ובתרומתן החברתית".

    מועדון ימאהה טרייסר ישראל
    מועדון ימאהה טרייסר ישראל
  • נוסטלגיה: הונדה CBR1000F הוריקן

    נוסטלגיה: הונדה CBR1000F הוריקן

    ההונדה CBR1000F הוריקן היה האופנוע של הונדה לחציית יבשות מהירה ונוחה בשנות ה-80.

    ההונדה CBR1000F הוריקן הוא אחד מחוצי היבשות הגדולים של שנות ה-80, שניסה (והצליח) לשלב עוצמה לצד נוחות, מסלול לצד טיול, מהירות לצד יציבות. מסוג האופנועים הכולבויניקים שיכולים לעשות הכל, אבל לא להתעלות או לקחת את המיקוד מאופנועים אחרים. את כל זה הוא עשה בדרך של הונדה לפני עידן הפיירבלייד – תיראה מרובע, אבל תדע שאתה על האופנוע הטוב ביותר.

    הונדה CBR1000F הוריקן - חוצה יבשות
    הונדה CBR1000F הוריקן – חוצה יבשות

    להוריקן היה מנוע עם ארבעה צילינדרים שיצרו נפח כולל של 998 סמ"ק. קירור נוזל, גל זיזים עליון ו-16 שסתומים. היו ארבעה קרבורטורים של קייהין בקוטר 38 מ"מ, 135 כוחות סוס ב-9,250 סל"ד ו-9.5 קג"מ ב-6,500 סל"ד. המהירות המרבית הביאה את 250 הק"ג (לפני מילוי מיכל הדלק בנפח 23 ליטרים) של ההוריקן לכמעט 250 קמ"ש. שלדת הפלדה נתמכה במזלג קונבנציונאלי בקוטר 41 מ"מ – שבשנתיים הראשונות כלל שסתום אוויר לכיוון עומס – ובולם אחורי שכלל 6 מצבי כיוון עומס קפיץ וכיוון ריבאונד. צמד הדיסקים מלפנים היו בקוטר 296 מ"מ עם קליפרים בעלי שתי בוכנות. החישוקים היו במידת 17″ עם צמיג בגודל 120/70 מלפנים ו-170/60 מאחור. אלקטרוניקה וסיוע עזר לבטיחות הרוכב כמובן שלא הייתה, אלא אם אתם מחשיבים את ההתנעה החשמלית.

    ההוריקן הוצג בשנת 1987 (כאח גדול של ה-CBR600F מאותה השנה) והתמודד מול הסוזוקי GSX1100F, שהופיע באותה השנה. שנתיים לאחר מכן נעשו מעט עדכונים קוסמטיים ושיפורי מנוע. בשנת 1993 העיצוב עודכן שוב ונוספה מערכת בלימה משולבת (CBS). שנת 1997 הייתה השנה האחרונה באירופה ו-1999 בארצות הברית. בגדול הוא הוחלף על-ידי ה-CBR1000XX סופר בלאקבירד. ההונדה לא יכול היה להתמודד מול הקוואסאקי ZZR1100 של שנות ה-90 עם 285 הקמ"ש שלו, ובטח לא מול אופנועי הספורט הקיצוניים של התקופה.

    בסך הכל הCBR1000F הוריקן היה אופנוע נוח, מהיר וחזק, שעובד ועובד ועובד. בדיוק כמו הונדה קלאסי – לא תתרגש יותר מדי, אבל תדע שאתה על אופנוע טוב ואיכותי. יש כלים בודדים בישראל, כמובן. בעולם הוא זכה להצלחה יחסית, ושרד בלוחות המשומשים עם ביקוש גדול.

    דגם 1991
    דגם 1991
    וכאן כבר 1993 המשודרג
    וכאן כבר 1993 המשודרג
  • נוסטלגיה: ימאהה XTZ750 סופר טנרה

    נוסטלגיה: ימאהה XTZ750 סופר טנרה

    ה-XTZ750 סופר טנרה הוצג בשנת 1989 כחלק ממשפחת הטנרה המפורסמת של ימאהה, עם מנוע טווין מקבילי, הרבה פוזה והצלחה יפה גם בישראל.

    שנות השמונים היו בסימן מרוץ הפריז-דקאר המפורסם, שלקח את טובי הרוכבים להתמודד עם המדבר הקשוח. כל השאר השתמשו בדמיון כדי לנסות ולחוות את מה שעבר על אותם הרוכבים. אז אם לא להיות שם, לפחות להיראות כאילו אנחנו שם. במהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת לימאהה היו שני אופנועים שהתחילו את המהלך: TT500 אנדורו ו-XT500 דו-שימושי. שניהם עם מנועי 500 סמ"ק 4 פעימות מקוררי אוויר – פשוטים, אמינים, מוצלחים ומצליחים. על בסיסם נבנה אופנוע המרוץ שיצא למהדורה הראשונה של הפריז-דקאר בשנת 1979, וגם זכה בשני המקומות הראשונים. שנה לאחר מכן הימאהה כבש את כל ארבעת המקומות הראשונים. מתוך 25 רוכבים שסיימו באותה השנה, 11 רכבו על ימאהה XT500. בעוד היצרנים האחרים הולכים ומשתכללים ומאכילים את ימאהה בחול, ה-XT החל להצליח איפה שזה באמת חשוב – במכירות.

    הימאהה XT500 של דקאר 1982 (צילום: אביעד אברהמי)
    הימאהה XT500 של דקאר 1982 (צילום: אביעד אברהמי)

    ה-XT550 הוצג ב-1982, ושנה לאחר מכן הוצג ה-XT600 טנרה הראשון שהמשיך עם תצורה של מנוע סינגל. טנרה הוא מדבר רחב ידיים המשתרע במרכזו של מדבר סהרה בצפונה של ניז'ר, במערב אפריקה; מעל 60 אלף יחידות נמכרו עד לסוף העשור. ה-600 צמח וגדל ל-XTZ660 טנרה, כשבמקביל – בשנת 1989 – הוצג האח הגדול, ה-XTZ750 סופר טנרה. כאן כבר הוצג מנוע טווין מקבילי בנפח 749 סמ"ק, עם גל-זיזים עילי כפול וחמישה שסתומים לצילינדר. המנוע מקורר הנוזל סיפק 70 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד ומומנט של כ-7 קג"מ ב-6,750 סל"ד. השלדה הייתה מפלדה, הבולמים הורכבו ממזלג טלסקופי בקוטר 43 מ"מ עם מהלך של 235 מ"מ, והבולם האחורי, שיכול היה לשנות רק את עומס הקפיץ, סיפק מהלך גלגל של 215 מ"מ. החישוקים היו במידות 21″ מלפנים ו-17″ מאחור, ומערכת הבלימה כללה צמד דיסקים בקוטר 245 מ"מ מלפנים ודיסק יחיד מאחור. גובה המושב עמד על 865 מ"מ והמשקל היבש על 203 ק"ג, לפני מילוי מיכל הדלק ב-26 הליטרים שלו.

    הימאהה XTZ750 סופר טנרה התמודד באותם השנים מול הב.מ.וו R80GS עם מנוע הבוקסר, ההונדה XRV750 אפריקה טווין עם מנוע הווי-טווין, והסוזוקי DR800S ביג עם מנוע הסינגל. כולם זכו להצלחה הולכת וצומחת בעולם, כשכל רוכב רצה להיראות כאילו הוא יכול לכבוש את המדבר בדרך הביתה מהעבודה. בפועל הימאהה היה מוצלח יותר בחלק השני – של הכביש. בשטח הרבה פחות – עם משקל גבוה, הרבה פלסטיקה ובולמים נחותים. זאת, אגב, בניגוד ל-YZE750 טנרה, או בשם הקוד שלו 'OW93' (וה-XTZ850TRX שהחליף אותו) שזכה שש פעמים בדקאר באותם השנים.

    הסופר טנרה סיים את תפקידו בשנת 1996, כאשר זכה להצלחה יחסית גם בישראל עם כלים ששרדו הרבה שנים אחר כך, כולל עד היום. הייצור פסק לגמרי בשנת 1996 והוחלף גם על-ידי ה-XTZ1200Z סופר טנרה ב-2010 וגם חלקית בידי ה-TDM750 שנמכר במקביל.

    ימאהה XTZ750 סופר טנרה - הצלחה
    ימאהה XTZ750 סופר טנרה – הצלחה