רכיבת הג'נטלמנים – ה-DGR – מתקיימת זו הפעם הרביעית ברציפות בעולם והשנה השלישית בישראל. המטרה שעומדת מאחורי הקונספט היא הגברת המודעות לסרטן הערמונית, והמסורת הזו תופסת תאוצה בעולם, וגם בישראל.
כ-150 רוכבים הגיעו בשישי האחרון לפארק הירקון, פי 2 מהמשתתפים בשנה שעברה. הרוכבים הגיעו לבושים כג'נטלמנים, כולל אביזרים רבים כמו עניבות, פפיונים, שפמים ומקטרות, והיו גם כמה ליידיז שכיבדו את האירוע בהשתתפותן. הכלים – הכל, החל מווספות ועד הארלים, דרך כלים משופצים, משוחזרים, אופנועי רטרו ואופנועים חדישים.
הרוכבים יצאו לסיבוב של כשעה ברחובות תל-אביב, והאירוע הסתיים ברחבה של היכל נוקיה ביד אליהו. יופי של מסורת.
כתבה זו תתעדכן עם הוספת דגמים חדשים וירידת דגמים ישנים; עדכון אחרון: פברואר 2021 (*מחירים עדכניים למועד העדכון)
** טבלה מלאה של כל הדגמים תמצאו בתחתית הכתבה **
באוגוסט 2015 בוצעה רפורמה מקיפה במס הקנייה לדו-גלגלי. ההפרדה המלאכותית שהייתה בין קטנועים לאופנועים – בלי קשר לנפח, להספק או לביצועים – בוטלה, ובמקומה החל מס דיפרנציאלי שמתחשב בנפח ובהספק הכלי, בלי קשר להיותו 'קטנוע' או 'אופנוע'.
אחת ההשפעות הדרמטיות של המהלך הזה הייתה הוזלה משמעותית של אופנועי ה'כניסה' המתאימים לרישיון A1 (רישיון הביניים – עד 47.5 כ"ס). אלו לא אופנועים ספורטיביים או אופנועי קצה, אלא אופנועים שימושיים ליום-יום שבאים להחליף את הקטנוע ככלי תחבורה יומיומי, עם הערך המוסף של אופנוע אמיתי. חלקם אפילו מגיע עם מערכות בטיחות אקטיביות כמו ABS. אם לפני הרפורמה במס הקנייה על כלים אלו עמד על 72% או 79%, תלוי במדינת המוצא, הרי שבעקבות הרפורמה המס ירד ל-40% או 50% (תלוי בנפח המנוע ובהספק). בעקבות הורדת המס מחיריהם של הכלים בסגמנט החשוב הזה ירדו, והתוצאה – בשנה האחרונה חל גידול משמעותי, והשוק הזה יותר מהכפיל את עצמו.
כמעט לכל יבואן אופנועים בישראל יש לפחות נציג אחד או יותר בקטגוריה הצפופה הזו. זה לא מפליא, שכן היצרנים מרכזים משאבים רבים בפיתוח ושיווק כלים חדשים לסגמנט הזה, שכאמור הולך ומתפתח. ההיצע אדיר, גם בישראל. בואו נראה מה יש לשוק הישראלי להציע למי שהוציא עכשיו רישיון נהיגה A1 ורוצה אופנוע כביש בנפח 250 עד 500 סמ"ק.
הונדה
הונדה העולמית נערכה מראש לשינוי תקנות הרישוי האירופאיות ב-2013 (הגדלת ההספק לרישיון הביניים מ-34 ל-47 כ"ס), ופיתחה את משפחת ה-CB500 הכוללת 3 דגמים: CB500F – אופנוע עירום, CB500X – דו-שימושי בעל תנוחה זקופה, מעין אדוונצ'ר קטן (קישור למבחן לדור השלישי והחדש מכולם – כאן), ו-CBR500R – עם אוריינטציה ספורטיבית יותר. שלושתם עם מנוע טווין מקבילי, עומדים במגבלת ההספק, מגיעים עם מערכת ABS וידידותיים מאוד לרוכב המתחיל – במיוחד ה-CB500X, להיט המכירות של הונדה באירופה ובישראל. לאחרונה הגיע גם ה-REBEL – קרוזר עם אותו מנוע 500 סמ"ק.
דגם חדש שהגיע לאחרונה הוא ה-CB300R מסדרת הניאו ספורט קפה, העושה שימוש במנוע ה-CBR300R ומציע אבזור רב ועיצוב מיוחד.
המחיר: 34,900ש"ח
הונדה CB300R
לחובבי השטח, הדו-שימושי של הונדה – CRF250L (גם בגרסת סופרמוטו), משלב תחבורת כביש יומיומיות בסיסית עם יכולות שטח סבירות ויותר. לאחרונה הוצגה גם גרסת 300 סמ"ק, ה-CRF300L, אך מחירה טרם פורסם.
המחיר: 33,400 ש"ח.
ויש גם את גרסת ה-CRF250 ראלי, הבייבי אדוונצ'ר של הונדה. לאחרונה הוצגה גם גרסת 300 סמ"ק, ה-CRF300 ראלי, אך מחירה טרם פורסם.
מחיר: 38,400 ש"ח.
הונדה CRF250L ו-CRF250 ראלי
קוואסאקי
קוואסאקי מציעה בישראל דגמי כביש קטנים המתאימים לרישיון A1 – נייקדים ו'ספורטיביים' – כלומר עם מעטה פלסטיק ססגוני שנראה כמו של אופנוע ספורט אמיתי, ואפילו נושא בגאווה את השם 'נינג'ה'.
הנינג'ה 400 מציע מנוע עם צמד צילינדרים שמפיק 45 כ"ס ומכלולי שלדה ברמה טובה.
יש גם את הוורסיס X300 – בייבי אדוונצ'ר על בסיס מנוע הנינג'ה 300.
המחיר: 35,985 ש"ח.
ימאהה
היצרנית היפנית שהפציצה בשנים האחרונות עם משפחת ה-MT העירומה, מציעה לסגמנט A1 את ה-MT-03 המעוצב והמושקע. הוא מציע מנוע בעל צמד צילינדרים בנפח 321 סמ"ק שמפיק 41 כ"ס. העיצוב כאמור מוקפד, והוא מגיע עם מערכת ABS כסטנדרט.
המחיר: 35,985 ש"ח.
הימאהה MT-03 החדש של 2020
על אותה הפלטפורמה המכאנית של ה-MT-03 ימאהה מציעה גם את ה-YZF-R3, אופנוע ספורט קטן שמעוצב ברוח אופנוע הסופרספורט של ימאהה – ה-R6.
המחיר: 36,985 ש"ח.
הימאהה YZF-R3 החדש ל-2019
סוזוקי
היצרנית היפנית המוערכת בישראל, בעיקר בזכות היותה הראשונה ששברה את החרם הערבי כבר בסוף שנות השמונים, מציעה צמד דגמי אופנועים בנפח 250 סמ"ק – GSX-250R ספורטיבי בעל מעטה פלסטיק ו-V-Strom 250 אדוונצ'ר. בשניהם המנוע הוא טווין בנפח 250 סמ"ק שמספק 26 כ"ס.
הקלף של סוזוקי בסגמנט נמצא דווקא בתחום השטח – ה-DR-Z400S, הדו-שימושי האייקוני חזר לארץ אחרי 6 שנות היעדרות. הוא מציע יכולות שטח טובות מאוד לסגמנט ומנוע 400 סמ"ק חזק שמפיק כ-40 כ"ס.
המחיר: 46,000 ש"ח.
סוזוקי DR-Z400S (צילום: אסף רחמים)
עוד שם ותיק הוא הסוזוקי DR650SE, אשר עומד במגבלת A1, בשל הספקו – 43 כ"ס.
המחיר: 43,000 ש"ח.
ק.ט.מ
ק.ט.מ האוסטרית, שידועה בעיקר בזכות אופנועי השטח שלה, מציעה מבחר רב גם בתחום אופנועי הכביש. שלישיית דגמי ה-390 סמ"ק שלה – הדיוק390 העירום, ה-RC390 הספורטיבי, וה-390 אדוונצ'ר יושבים על פלטפורמה מכאנית כמעט זהה, ומציעים ביצועים מעולים עם עיצוב ק.ט.מי לגמרי שמושך צעירים רבים. ההרכבה מתבצעת בהודו על מנת להוריד עלויות, אולם המנועים והאופנועים אוסטרים כמעט לגמרי. לשנת 2021 צפויים שדרוגים לדגמי הכביש.
שלושתם מציעים מנוע צילינדר יחיד בנפח 373.2 סמ"ק המפיק 44 כ"ס, כאשר האדוונצ'ר מגיע עם מערכות אלקטרוניקה מתקדמות.
מי שמחפש זול יותר ימצא את הגרסה הקטנה יותר של הדיוק, בנפח 250 סמ"ק.
המחירים:
דיוק 250 – מחיר 26,990 ש"ח
ק.ט.מ 390 אדוונצ'ר (צילום: אסף רחמים)
יוסאנג
יוסאנג היא חברה קוריאנית המתמחה באופנועי כביש קטנים ובינוניים, כך שההיצע לסגמנט רחב למדי.
ה-GT250 ואחיו הספורטיבי ה-GT250R יושבים על פלטפורמה זהה – מנוע וי-טווין מקורר אוויר שמפיק 29 כ"ס, ומכלולי שלדה טובים למדי לסגמנט, אם כי מעט מיושנים.
המחירים:
GT250 – מחיר 31,900 ש"ח
GT250R – מחיר 33,900 ש"ח
צמד הכלים המודרניים של יוסאנג הם ה-X5 העירום ואחיו הספורטיבי, ה-GD250R. שניהם מציעים מנוע צילינדר יחיד שמפיק 28.5 כ"ס, מכלולי שלדה טובים, והעיקר – עיצוב מודרני ומרשים.
לחובבי האופנועים הקלאסיים, יוסאנג מציעה את ה-GV250 – קרוזר סטייל הארלי-דיווידסון, אבל בנפח קטן של 250 סמ"ק. למעשה זהו אותו המנוע המותקן בדגמי ה-GT250.
המחיר: 32,900 ש"ח.
יוסאנג X5 (צילום: אסף רחמים)
SWM
מאותו היבואן של יוסאנג, א.ש.ל מוטורס, אנחנו מקבלים גם את צמד דגמי הרטרו – הסילבר וייז(סקרמבלר) והגראן מילאנו (קפה רייסר). שניהם יושבים על פלטפורמה זהה הכוללת מנוע סינגל בנפח 440 סמ"ק, שלדת פלדה ובולמים בסיסיים, ורק עבודת הגוף שונה בהתאם לקונספט.
חברה קוריאנית נוספת, המיוצגת בארץ על-ידי אלבר. שני אופנועי כביש של דיאלים מגיעים ארצה. הראשון הוא ה-VJF250 רואדווין – אופנוע ספורט בנפח 250 סמ"ק בעל צילינדר יחיד המפיק 23.5 כ"ס.
המחיר: 25,000 ש"ח.
השני הוא דווקא קרוזר קטן – הדייסטאר 250. גם הוא בעל מנוע צילינדר יחיד בנפח 250 סמ"ק והספק של 23 כ"ס, אולם העיצוב הוא של קרוזר, לחובבי הקאסטום.
המחיר: 23,000 ש"ח.
דיאלים דייסטאר 250 (צילום: אסף רחמים)
רויאל אנפילד
החברה ההודית המיוצגת בישראל על ידי ג.ב.ר שירותי רכב משווקת בארץ את הקונטיננטל GT – קפה רייסר אותנטי עם הזרקת דלק ובלם דיסק. בקרוב יגיעו גם דגמי הבולט המיתולוגיים בייבוא מחודש.
המחיר: 38,000 ש"ח.
רויאל אנפילד קונטיננטל GT (צילום: אסף רחמים)
מוטוגוצי
המוטוגוצי V7 III – הדור השלישי של ה-V7 הוא הדגם הבסיסי של מוטוגוצי, והוא עומד במגבלת ההספק של 35 קילוואט לרישיון A1. הוא מציע עיצוב גוציסטי אותנטי ומנוע וי-טווין עם כל ארכובה אורכי המאפיין את כל דגמי מוטוגוצי, ויש גם מערכת ABS ובקרת החלקה כסטנדרט. לשנת 2021 הציגו מוטוגוצי V7 חדש עם מנוע בנפח 853 סמ"ק וגרסה מתאימה ל-A1.
המחיר: 57,000 ש"ח.
מוטוגוצי V7 II סטון (צילום: בני דויטש)
דוקאטי
הנציג של דוקאטי לקטגוריית הרישוי A1 הוא הסקרמבלר Sixty2 שיצא בשנה שעברה. המנוע הוא L-טווין בנפח 400 סמ"ק – למעשה 800 מוקטן – שמפיק 41 כ"ס, והמכלולים בסיסיים.
המחיר: בעדכון
דוקאטי סקרמבלר Sixty2
ב.מ.וו
גם ב.מ.וו הגדולה והטכנולוגית נכנסה לסגמנט החשוב הזה של אופנועי כניסה. הדגם הראשון הוא ה-G310R – נייקד בעל צילינדר יחיד בנפח 313 סמ"ק שמפיק 34 כ"ס. לשנת 2021 קיבל הדגם רשימת עדכונים.
מחיר: אין עדיין מחיר לדגם 2021 החדש
ב.מ.וו G310R (צילום: בני דויטש)
דגם נוסף על פלטפורמת ה-G310 הוא ה-G310GS – אופנוע אדוונצ'ר של ב.מ.וו. לשנת 2021 קיבל הדגם רשימת עדכונים.
מחיר: אין עדיין מחיר לדגם 2021 החדש
ב.מ.וו G310GS
הוסקוורנה
הוסקוורנה מביאים את הסווארטפילן 401 הסקרמבלר והוויטפילן 401 הקפה-רייסר – שניהם בעיצוב רטרו-מודרני-עתידני. המנוע סינגל בנפח 390 סמ"ק שנלקח מהק.ט.מ דיוק 390 ומפיק 44 כ"ס. הסווארטפילן מקבל ל-2021 שלדת זנב ארוכה יותר לשיפור הנוחות וצביעה חדשה
המחיר: 34,990 ש"ח.
Vitpilen 401
בנלי
בנלי האיטלקית-סינית מציעה את הדגמים הבאים המתאימים לרישיון נהיגה A1: דגמי ה-S בנפחים של 251 ו-302 סמ"ק (מחירים 22,986 ו-31 אלף ש"ח בהתאמה), דגמי האדוונצ'ר TRK בנפחי 251 ו-502 סמ"ק (27, 44 אלף ש"ח ו-48 אלף ש"ח לגרסת ה-X לשטח בהתאמה) – כאשר הוצגה גרסה מעודכנת ל-2021, אימפריאלה 400 (35 אלף ש"ח), ה-502C הקרוזר (47 אלף ש"ח), והלאונצ'ינו הסקרמבלר בנפחי 250 ו-500 סמ"ק (27 ו-45 אלף ש"ח בהתאמה).
הכסף סיני, הביצוע איטלקי, הייצור בסין
אופנועים מוגבלים
תקנות רישיונות הנהיגה האירופאיות מאפשרות גם הגבלה של מנועים גדולים ל-35 קילוואט (כ-47.5 כ"ס), כך שיתאימו לרישיון הנהיגה A1. התנאי: ההספק המקורי של המנוע צריך להיות עד פי 2 מההגבלה, כלומר 70 קילוואט (כ-95 כ"ס) ומטה.
יצרניות רבות מציעות כלים גדולים מוגבלים ל-A1, כשאצל חלקן ניתן לרכוש את האופנוע מוגבל, ולאחר מכן – עם הגדלת הרישיון ל-A – לשחרר את ההגבלה, לעדכן את רישיון הרכב, וליהנות מאופנוע בלתי מוגבל.
בואו נראה מה יש לשוק להציע.
ימאהה
ה-MT-07 מגיע ארצה גם בגרסה בעלת ההספק המלא וגם בגרסה המוגבלת, שתיהן כוללות מערכת ABS. לשנת 2021 הוצגה גרסה חדשה לגמרי (מחיר טרם פורסם)
מחירה של גרסת 2020 המוגבלת: 51,985 ש"ח.
ימאהה MT-07 (צילום: בני דויטש)
גם הטרייסר 700 החדש לשנת 2020 מגיע בגרסת A1 מוגבלת.
המחיר: 59,985 ש"ח
קוואסאקי
קוואסאקי מציעה את צמד דגמי ה-650 שלה – הנינג'ה 650 וה-Z650 – גם בגרסאות מוגבלות ל-A1.
אנחנו אוהבים טיולים לא שגרתיים, והטיול של הונדה ללקוחותיה בשבת האחרונה היה לחלוטין לא שגרתי. הקונספט: טיול ליל ירח מלא בים המלח ובמדבר יהודה. כבר מהפרומו הוא נשמע מעניין.
מסלול מעניין ומאתגר
כ-150 רוכבים הגיעו לטיול, שיצא לדרך מלטרון לקראת השעה 16:00 אחר הצהריים. האחראי על המסלול וההובלה היה צביקה כהן, שהוביל את חבורת הרוכבים דרך כבישים מעניינים. ההתחלה הייתה דרך צומת שמשון, ומשם כביש 395 לסטף, חיבור לכביש מס' 1 לכיוון ים המלח וכניסה לדרך אלון היפהפייה עד לישוב רימונים, שם הייתה ההפסקה הראשונה ב'תצפית אלי' הצופה אל צפון מדבר יהודה. מרימונים חזרנו אחורנית מעט וירדנו בכביש הצר והמתפתל שנסלל מחדש לאחרונה ומוביל לייט"ב ועוג'ה בבקעת הירדן, קטע קצר על כביש 90, ואז קטע יפהפה מקאסר אל יהוד עד לצומת ליד"ו דרך כביש שירות שצמוד לגדר המערכת בזמן שקיעה. המשכנו אל מצוקי דרגות לצפייה בזריחת הירח המלא, ומשם לנבי מוסא שצמוד לבקעת הורקניה לארוחת ערב תחת כיפת השמיים.
אנשי ההפקה של הונדה דאגו שהטיול יעבור חלק ונעים. אנשי צוות ומרשלים רבים הסתובבו בין הלקוחות, הכווינו ועזרו, במיוחד בזמן הרכיבה, ואפילו היה מכונאי רכוב של הונדה – ניר יחזקאל, מכונאי הונדה ותיק ומקצועי ממוסך הונדה ברעננה, שדאג להביא איתו בנדולרה מלאה בכלים. לשמחתו היא נותרה ללא שימוש.
הטיול הזה היה מיוחד והאווירה מצוינת, בעיקר בשל הקונספט של רכיבה אל תוך הלילה והמסלול הלא שגרתי. החיוכים שבגלריה של רונן טופלברג מעידים שהרוכבים נהנו מאוד.
תחום הסטאנטס (פעלולי אופנועים) הוא לא תחום מפותח כל כך בישראל. למעשה, יש רוכבים בודדים שמתמחים בתחום הכל כך מגניב הזה. אנחנו לא מדברים על ווילי'ז ב-200 קמ"ש, אלא על סטאנטס במהירויות איטיות. אפילו איטיות במקום. כן, כמו הסרטונים שמציפים את יוטיוב.
יועד מוריסי הוא אחד מאותם בודדים שמתמחים בסטאנטס. הוא בן 23, וכבר מגיל צעיר הוא היה עושה סטאנטס עם קטנועי 50 סמ"ק, בשליטה מדהימה. לא מזמן הוא עשה ניסיון לעבור לאופנועי ספורט גדולים, אבל מהר מאוד הוא חזר לאופנועים הקטנים – איתם הרבה יותר כיף לו. אז את הג'יקסר 1000 החליף הונדה MSX125 – אופנוע מוצלח מאוד לסטאנטס אורבאני. אגב, יועד מגיע ממשפחה מוטורית. אחיו הגדול, עידן, הוא רוכב שטח מצטיין. יועד ניסה את דרכו גם בשטח, אבל פחות התחבר, וכאמור פנה לסטאנטס.
יועד מוריסי – סטאנטר ישראלי מוכשר
ה-MSX של יועד כמעט מקורי לגמרי, למעט כמה תוספות והתאמות. יש לו כידון משופר, ווילי בר שהוזמן במיוחד מארה"ב, מגני שלדה וסליידרים, מנופי בלם וקלאץ' מותאמים אישית, מערכת פליטה משופרת, וזהו. כל השאר מקורי לחלוטין.
יועד מתאמן לבד, פעם או פעמיים בשבוע, כשעה-שעתיים בכל פעם. הוא עושה את זה במגרשים מבודדים שנמצאים לא רחוק מביתו במרכז הארץ. זו מבחינתו יופי של דרך לפורקן וזמן איכות על עצמו. הוא אוהב את זה.
התכונה הבולטת ביותר אצל יועד, מיד אחרי יכולות הרכיבה הפנומנליות שלו, היא הצניעות והענווה. הוא מסתפק במועט ("125 סמ"ק זה מספיק"), והוא בכלל לא רצה שנעשה עליו כתבה ("קטונתי. אני לא רוכב ברמה גבוהה"). באמת שהוקסמנו מהיעדר השחצנות והאגו ומהאישיות המקסימה והכובשת שלו.
כך או כך, יועד מוריסי הוא אחד מטובי הסטאנטרים שיש לנו היום בישראל. צפו בווידאו וראו בעצמכם.
*עדכון, ינואר 2021: מעתה ניתן לבקש להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי בלבד. בהודעת התשלום השנייה, שתתקבל אחרי הבקשה לביטול הדו"ח, אין אפשרות לבקש להישפט. לכן יש לשלוח בקשה להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי – גם אם טרם קיבלתם תשובה ממרכז פניות הנהגים על ביטול הדו"ח.
* * * * *
לפני כמעט 20 שנה התפרסם במגזין 'מוטו' מאמר של אנונימי המכנה את עצמו 'ד"ר פאקי מוצלאחי – רופא רפורטים', שבו הוסבר בפירוט כיצד ניתן לבטל, או לפחות לעכב, דו"חות תנועה – על-ידי שימוש בחולשות של מערכות האכיפה והמשפט. כיום, כמעט 20 שנים אחרי אותו מאמר אייקוני, השיטה הזו נכונה מתמיד, וזאת בשל העומס הרב שיש על מערכת המשפט.
אנו מביאים כאן – בהסכמת הכותב המקורי – עו"ד עוזי בר, את השיטה, כשהיא ערוכה ומתאימה לזמננו.
נדגיש כי אין למערכת פול גז ו/או לכותב המאמר כל אחריות על השיטה. מי שבוחר להשתמש בשיטה עושה זאת על אחריותו הבלעדית, ובכל מקרה חשוב לדעת שהשיטה תמיד עובדת – גם אם זה רק בעיכוב הדו"ח, וכפועל יוצא עיכוב הנקודות וקיצור משך חייהן. כך או כך, יש צורך בסבלנות, בזמן ובדיוק כדי להגיע לתוצאות.
נדגיש גם כי איננו מעודדים נסיעה בלתי חוקית. יש לרכב תמיד במסגרת החוק ותקנות התעבורה, וכן בזהירות יתרה.
מאמר זה אינו מחליף ייעוץ מקצועי של עורך דין המתמחה בתחום התעבורה.
מזל טוב! קיבלת דו"ח!
* * * * *
'שיטת מוצלאחי' מתייחסת לדו"חות מסוג ברירת משפט ('ברירת קנס'), ובעיקר לאלה שבנוסף לקנס נצברות עליהם נקודות, כלומר רוב עבירות הנהיגה. לא מדובר כאן על כתבי אישום שקובעים מידית תאריך משפט – אלה יטופלו במסגרת אחרת והאפשרויות להתגונן נגדם מוגבלות. במאמר זה מסביר ד"ר מוצלאחי כיצד הופכים את דו"ח התנועה שנרשם לרוכב לבומרנג שחוזר אל המערכת. צריך ריכוז וסבלנות כדי להבין, אך הדבר אינו כה מסובך. מתחילים.
שלב ראשון – המפגש עם השוטר
עוצר אותך שוטר, מבקש רישיונות, מסביר שעברת עבירה ורושם את הדו"ח. בשלב זה לא לבקש סליחות או להתנצל בשום פנים ואופן! זוהי הודאה באשמה וכל מילה נרשמת בסעיף 'דברי הנהג'! אם בכל זאת תבחרו יותר מאוחר להגיע למשפט, כל האמירות האלה תשמשנה נגדכם כנשק בידי התביעה. מה כן לעשות? אפשר לנסות לדבר על ליבו של שוטר שיוותר אך לא יותר מכך. בכל מקרה אין לצעוק, לדבר לא יפה או לקלל את השוטר! הוא עושה את תפקידו ואתם את תפקידכם. היו מנומסים ואדיבים וזכרו שלפניכם עוד דרך ארוכה.
עניין חשוב ביותר: בתחילת רישום הדו"ח יש לבקש מהשוטר שיכתוב את דבריכם בסעיף 'דברי הנהג'. כשהשוטר מגיע לסעיף הזה ורושם את דבריכם, יש לפרט את השתלשלות האירועים מהזווית שלכם. אל תתביישו למלא את כל הסעיף ולרדת לפרטי פרטים, במיוחד אם אתם בטוחים שלא ביצעתם עבירה. כל פרט שהשוטר יכתוב מפיכם עשוי לשמש לזכותכם בבית המשפט, שכן לדברים שנאמרים בשטח, בעת רישום הדו"ח, יש משקל גדול יותר בבית המשפט. יחד עם זאת, אם אינכם יודעים מה לומר, עדיף שלא תגידו דבר פרט ל"לא ביצעתי את העבירה" על מנת שלא לתת כלי בידי התביעה – שעלול לבוא נגדכם בזמן המשפט. בכל מקרה חשוב לשים לב שהשוטר לא כותב באופן אוטומטי דברים שלא אמרתם ושעלולים להפליל אתכם בבית המשפט ("מצטער", "לא שמתי לב" וכו'). לסיום הכתיבו לשוטר "לא כתבת את כל מה שאמרתי". גם לזה עשויה להיות משמעות גדולה במידה ותגיעו לבית המשפט ותעמדו מול שופט ומול השוטר.
אפשר לחתום על דו"ח ואפשר שלא. זה בסך הכל אישור על קבלתו. אנחנו ממליצים שכן לחתום במידה והשוטר מילא את הדו"ח לפי הנהלים וכתב את כל דבריכם.
שלב שני – בדיקת הדו"ח
טעות ברישום, למשל מספר רכב שגוי, פרטי נהג שגויים או כתובת שגויה של מקום ביצוע העבירה – עשויה להביא לביטולו המידי. בדקו את הדו"ח בשבע עיניים, לפרטי פרטים, ובמידה ומצאתם טעות – שלחו בקשה לביטול הדו"ח למפנ"א (מרכז פניות נהגים ארצי), לפי הפרטים הרשומים בחלקו האחורי של דו"ח התנועה.
כאן חשוב לציין שכל משלוח מכתב כזה או אחר – חובה לבצע בדואר רשום ולשמור את אישור השליחה בתיקייה המסודרת של הדו"ח. אם תהיו מסודרים – יהיה לכם קל יותר.
לבדוק היטב את הפרטים! טעות בפרטי הדו"ח עשויה להביא לביטולו
שלב שלישי – מתחילים לעבוד לפי השיטה
בדו"ח מופיע בפירוש כי תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה. כלומר לא שילמתם – אין רישום בגיליון ההרשעות ולא נרשמות נקודות. חשוב לדעת כי הנקודות נרשמות רק בתאריך ההרשעה (או תשלום הקנס) ותוקפן הוא שנתיים מיום ביצוע העבירה. לפיכך, לא שילמתם את הדו"ח – בזבזתם חלק ניכר מ'משך חיי הנקודות'. כמובן שאי אפשר לשכוח מהדו"ח מפני שרישיון הנהיגה שלכם יעוכב. עוברים לשלב הבא.
שלב רביעי – בקשה לביטול הדו"ח
החוק מאפשר להגיש בקשה לביטול בתוך 30 יום מקבלתו על ידי השוטר או קבלת דו"ח מצלמה בדואר. יש לכתוב מכתב שבו אתם כותבים בפשטות "נא לבטל את הדו"ח", ולשלוח בדואר רשום למפנ"א, לפי הפרטים הכתובים על חלקו האחורי של הדו"ח. במידה והדו"ח אכן לא מוצדק ואתם בטוחים שלא עברתם עבירה, רשמו את השתלשלות העניינים המלאה במכתב. חשוב לשמור את אישור הדואר הרשום והעתק המכתב. עכשיו מחכים. בין חודש לשלושה חודשים ממועד משלוח המכתב, תקבלו תשובה מהמשטרה בזו הלשון:
1. התובע דחה את בקשתך לביטול.
2. הינך מתבקש לנהוג בדו"ח ככתוב בו (הכוונה – אם טרם חלפו 90 יום, יש לשלם את הקנס המקורי לפני שיחול כפל קנס).
אם חלפו 90 הימים לתשלום הקנס המקורי – תקבל בקרוב הודעה לתשלום כפל קנס, ובהודעה זו תוכל לבקש להישפט – ובתנאי שתודיע על כך תוך 30 יום מקבלת ההודעה.
מה אומר ד"ר מוצלאחי? חכו! קודם כל יש אפשרות שהמחשבים של המשטרה יאבדו אתכם.
אם לא – תוך חודש עד 3 חודשים תקבלו הודעת כפל קנס עם ספח בקשה להישפט. בינתיים לא משלמים, אין נקודות, אין קורסים, אין הרשעה, אין עיכוב חידוש רישיון.
ממתינים 30 יום כאמור בהודעת המשטרה, או מספר ימים קודם (יום אחד ליתר ביטחון), ושולחים את ספח הבקשה להישפט בדואר רשום, תוך שמירת צילום של הספח והקבלה על הרשום. עכשיו מחכים שוב.
שלב חמישי – ממתינים
ההמתנה לקבלת תאריך משפט יכולה להימשך מספר חודשים – תלוי בלחץ על בתי המשפט לתעבורה באותו אזור, בפגרות בתי המשפט ובכמות הבקשות להישפט המצטברות בלשכת התביעות המרחבית במשטרה. במצב זה, אם הגיע מועד חידוש רישיון הנהיגה, אין עיכוב של החידוש בגלל אי תשלום הדו"ח הנדון. הדו"ח הזה הוא בינתיים במצב של בירור ביניכם לבין המשטרה, ומשרד הרישוי טרם שמע עליו. כידוע, רישיון הנהיגה מתחדש (נכון להיום) אחת ל-10 שנים.
קיבלתם את הרישיון? יש עכשיו עוד כמה שנים טובות למשחקים עם המערכת.
נקודה סופר-חשובה: אם עברה למעלה משנה מאז ביקשתם להישפט ועד שקיבלתם הודעה על תאריך המשפט (וזה קורה הרבה!) – המשטרה אינה רשאית להגיש את הדו"ח לבית המשפט, ולמעשה הוא מיועד לביטול סופי (תקנה 230 לתקנות סדר דין פלילי). כדי לערוך בכל זאת את המשפט, חייבת המשטרה לבקש אישור מיוחד ומנומק מבתי המשפט, וזכותכם להתנגד לבקשה הזו בפני בית המשפט. בפועל, התובע המשטרתי אינו טורח להתאמץ בעניין זה.
איך מבקשים ביטול במקרה כזה? פשוט מאוד: פונים לתובע ביום שנקבע לדיון או מספר ימים לפני כן, ומבקשים שהדו"ח יבוטל מהסיבה הנ"ל. לידיעתכם: רק מסיבה זו המשטרה מבטלת מאות דו"חות שנה!
בקשה להישפט – לשלוח בדואר רשום ולשמור את אישור השליחה
שלב שישי – יש משפט
כדי להביא בחשבון את האפשרות הפחות טובה, נצא בהנחה שההודעה על תאריך המשפט הגיעה אליכם תוך פחות משנה מאז שביקשתם להישפט. הדיון בבית המשפט יתקיים בדרך כלל 3-4 חודשים נוספים ממועד קבלת ההודעה על תאריך המשפט. זה הזמן לעצור לרגע ולעשות חשבון כמה זמן בערך עיכבנו את הדו"ח:
1 חודש (30 יום) עד שליחת הבקשה לביטול
1-3 חודשים נוספים לקבלת התשובה על דחיית הבקשה
2-3 חדשים נוספים לקבלת הודעה על כפל קנס ואפשרות להישפט
1 חודש נוסף למשלוח הבקשה לקביעת תאריך משפט
3-12 חודשים לקבלת תאריך משפט
3-6 חודשים למועד המשפט מאז קבלת ההודעה עליו
סך הכל עד המשפט עצמו – 11-26 חודשים.
בממוצע, כל תהליך הזה אורך כ-15 חודשים, כלומר כשנה ורבע.
בינתיים: לא משלמים, אין נקודות, אין הרשעה ואין עיכוב חידוש רישיון.
חשוב לדעת! כל ההתכתבויות והטרטורים האלה מגבירים בצורה משמעותיות את הסיכויים שהדו"ח הזה 'יתפספס' למשטרה ושהתיק יאבד, או שתיפול טעות באחת ההקלדות שתגרום לו להיעלם. ככל שירבה מספרם של המשתמשים בשיטה, כן ילך ויגבר הסיכוי לאבדן דו"חות רבים יותר.
שלב שביעי – למרות הכל, הגענו למשפט
מה עכשיו? שתי אפשרויות עומדות בפנינו.
האפשרות הראשונה: לא להודות באשמה. ייקבע תור להוכחות, כאשר יהיה על התביעה להביא את השוטר שהגיש את הדו"ח שיעיד על הנסיבות של העבירה. זכותכם לחקור אותו. ד"ר מוצלחי סבור שזה צעד מסוכן והימור גדול. אם השופט לא יקבל את גרסתכם, תחטפו ממנו עונש רציני בצורת קנס גבוה ומי יודע מה עוד, כעונש על בזבוז הזמן של המשטרה ושל בית המשפט .
על כן ממליץ ד"ר מוצלאחי לבחור באפשרות השנייה: ביום המשפט, או ימים מספר לפני כן, לדבר עם התובע בזו הלשון: "ביום… יש משפט. אמנם אני לא אשם, אבל אין לי זמן לכל בלבולי המוח האלה. אני מוכן להודות תמורת הקנס המקורי. מקובל? סגרנו?".
אז רגע, הקנס למעשה הכפיל ושילש את עצמו, ואתם ברוב חוצפתכם מציעים לתובע קנס מקורי?! ובכן, כן גדול! דעו שברוב המכריע של המקרים התובע יסכים. לא אכפת לו מפני שזה לא עניין אישי שלו. מה שמעניין את התובע זה לגמור את התיק ולא למשוך אותו. אף אחד לא בודק אותו בכמה סוכמה ה'עסקה'. העומס על התביעה הוא עצום, ומבחינתם זה פשוט עסק בקבלנות בו צריך להספיק לגמור כמה שיותר עבודה בכמה שפחות זמן כדי להתגבר על כמויות התיקים הנערמות מדי יום. אז לא להתבייש, להציע ו'לסגור' על הקנס המקורי. זה עובד. יותר מזה – אפשר גם 'להתמקח', ולסגור על עסקה שבה התובע ישנה את סעיף האישום למשהו 'קל' יותר, ללא נקודות, תמורת הודאה שלכם. הרבה פעמים גם זה עובד.
ישנה אפשרות נוספת: בדיון הראשון לא להודות, ואז קובעים תור להוכחות. קורה פעמים רבות שלמשטרה יש בעיה להביא את השוטר לעדות (אולי הוא פרש או עזב את המשטרה, אולי הוא במרחב אחר, אולי הוא חולה, או אולי לא יכול להגיע מסיבה מבצעית או מכל סיבה אחרת שלא תהיה), ואז המשטרה מיוזמתה תדחה את הדין להוכחות ותשלח לכם הודעה על כך. ואז שוב מחכים ומחכים, ובינתיים אתם מסודרים בלי הרשעה. במקרה היותר גרוע, השוטר יגיע לדיון. גם אז, ועדיין לא מאוחר, אפשר להציע לתובע את אפשרות ב'. דהיינו, לסגור עם התובע על קנס מקורי בטרם כניסתכם לאולם המשפט. מקסימום הוא ישלח את העד / השוטר הביתה, וגם השוטר יהיה שבע רצון מכך וימהר להסתלק לענייניו.
חשוב לדעת: לפני כמה שנים עודכנו התקנות כך שנהג שצבר 22 נקודות ויותר במשך תקופה של שנתיים – הנקודות לא תימחקנה אחרי שנתיים, אלא תוקפן יוארך ל-4 שנים.
עוד חשוב לדעת: זכותו של כל נאשם העומד למשפט לעיין בחומר התביעה, בין אם ביחידת התנועה שבה ניתן הדו"ח ובין אם באתר האינטרנט של המשטרה. הגעתם למשפט? הגיעו מוכנים ובדקו את חומר התביעה מבעוד מועד.
ועכשיו סיכום: מאזן רווח והפסד
חטפנו דו"ח, היינו תלמידים טובים וממושמעים של ד"ר מוצלאחי – מה הרווחנו?
דחייה של שנה עד שנתיים ויותר ברישום הדו"ח בהרשעות.
דחייה של שנה עד שנתיים ויותר בתשלום הקנס המקורי.
נקודות לא נרשמו לנו, ואם חלפו שנתיים עד ההרשעה – הנקודות כבר לא תירשמנה, ולכן אולי חסכנו קורס נהיגה מונעת, אולי חסכנו שלילה וכו'.
סיכוי גבוה לאובדן הדו"ח, ואם אכן זה קרה (וזה קורה הרבה!) אזי הרווח הוא 100%, עד תום המשפט, אם היה בכלל משפט.
לא עיכבו לנו את חידוש רישיון הנהיגה.
מה ההפסד? אין הפסד! ניצלנו את חולשות המערכת לטובתנו בצורה חוקית לחלוטין.
מהי ההשקעה?
קצת שכל והגיון בריא.
להיות מסודר עם התאריכים של משלוח כל ההודעות (חשוב מאוד! פספוס בתאריכי משלוח ההודעות יכול להפיל את כל העסק!).
לשמור בקלסר מסודר את כל הניירת שמקבלים ושולחים.
מסר חשוב נוסף של ד"ר מוצאלחי:
מספיק עוד 1% של משתמשי שיטת מוצלחי מבין מקבלי הדו"חות, כדי שהמערכת תקרוס: אין מספיק קלדניות, אין מספיק שופטים ואין מספיק שעות בתי משפט כדי לטפל בכל כך הרבה דו"חות תנועה!
אם מספרם של משתמשי השיטה יגדל ב-2, 3 או 4% – זוהי קטסטרופה אמיתית למשטרה. כל דו"ח שהשוטרים בשטח ירשמו לנהגים – יגביר את העומס. לגמרי גול עצמי, או בומרנג כמו שקראנו לזה בתחילת המאמר.
כשהמשטרה תרגיש את תוצאות השיטה, אין ספק שהיא תצטרך התארגנות מחדש לעניין הזה, כולל שינוי בתקנות התעבורה. אולם עד אז במצב הקיים – השיטה מנצחת!
*עדכון, ינואר 2021: מעתה ניתן לבקש להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי בלבד. בהודעת התשלום השנייה, שתתקבל אחרי הבקשה לביטול הדו"ח, אין אפשרות לבקש להישפט. לכן יש לשלוח בקשה להישפט עד 90 יום מקבלת הדו"ח המקורי – גם אם טרם קיבלתם תשובה ממרכז פניות הנהגים על ביטול הדו"ח.
אחינועם הראל יוצאת למסע רכיבה באפריקה שבמהלכו היא מתוכננת לעבור ב-13 מדינות במשך חצי שנה. השותף שלה למסע הוא ב.מ.וו F700GS שנרכש בדרום אפריקה והוכן ביסודיות לטיול שכזה. אנחנו בפול גז נעקוב אחריה באופן שוטף ונעדכן בחוויותיה. בהצלחה אחינועם!
לקריאה על החלק הראשון במסע – ההכנות ליציאה – לחצו כאן.
רואנדה היא מדינה קטנה ויוצאת דופן מאוד במזרח אפריקה. בגלל הגודל שלה; הנוף הייחודי ההררי; ובגלל ההיסטוריה הסוערת שלה של רצח עם ושפיכת דמים שהיום הפכו אותה לאחת המדינות המתקדמות והיעילות באפריקה. אין שחיתות, המדרכות נקיות, ומצייתים כאן לחוקי התעבורה! רואנדה גם ידועה בתור 'ארץ אלפי ההרים', ולכן הכבישים בה הם כמו מוסיקה – עיקול רודף עיקול, בכביש שמעיף אותך לתוך עוד גל של אושר. אתה נכנס למעין טראנס – זז עם האופנוע מצד אחד לשני בתנועות רגועות וארוכות. נמוך וקרוב לקרקע, מחזיק את הזווית עד הרגע המדויק בו אתה לוחץ על הגז – עוד, עוד, עוד – ואתה בחוץ! ישר לתוך עוד סיבוב מתקתק. כמו מנגינה שלא נפסקת. מותר ואף רצוי לשיר!
אבל…
אתם מכירים איך זה שנתקעים על שיר חדש? ביום הראשון אתה שומע את השיר ברדיו ואומר לעצמך "זה שיר ממש נחמד". ביום השני אתה מנגן את השיר בלופ, מכריח את כל החברים שלך להקשיב לו וצורח במסדרונות "זה השיר הכי! טוב! ביקום!". ואז, באופן בלתי נמנע, ביום השלישי אתה לא יכול לסבול את השיר ולא רוצה לשמוע אותו יותר מעולם. זאת עוד דרך בה הכבישים של רואנדה דומים למוזיקה – אחרי קצת זמן בא לך לגוון.
הרים, הרים ועוד הרים
לכן שמחתי מאוד לחצות לטנזניה. השינוי בנוף היה מיידי. מהרים תלולים אינסופיים מחולקים לשדות מרובעים, הארץ נפתחה לגבעות עדינות וכמעט שטוחות. הכבישים השתרכו בקו ישר ללא פשרות, למעלה הגבעה ומיד למטה לצד השני. הכל מסביב הפך ליבש וצהוב, עצי שיטה מבצבצים מתוך העשבים פה ושם. טנזניה הייתה חוויה מיוחדת במינה.
ביום הראשון שלי בטנזניה נכנס בי אופנוע! נהג של אופנוע-מונית (יש אלפי כאלה במזרח אפריקה, מעמיסים הרים של שקים על האופנועים הסינים הזולים, נוהגים כמו מטורפים בין שאר הנהגים המשוגעים) ניסה לעקוף אותי. כאשר הוא חלף על פניי, הכידון שלו שפשף את שלי והאופנוע התחיל להשתולל מצד לצד. הושטתי רגל ודחפתי את האופנוע שלא ייפול הצידה תוך כדי שאני מאיצה – האופנוע הזדקף והמשכתי ברכיבה. הערכת נזק מהירה: נקע קל בקרסול, פגיעה קטנה באגו.
ביום השני שלי בטנזניה נכנסה בי משאית! טוב, סליחה, האמת שהפעם זאת הייתה אשמתי. על קטע כביש נוראי מלא בבורות החלטתי להשתמש ביתרונות הברורים של האופנוע שלי ולעקוף בזריזות את המשאית שלפני. איך שכמעט עברתי אותה המשאית בפתאומיות סטתה ימינה ישר לתוך מזוודות הצד שלי. שוב האופנוע השתולל, אבל עם קצת גז התיישר.
כשזה מה שה-GPS מרא – אתה יודע שאתה הולך ליהנות
באותו ערב ישנתי בעיירה בשם ביהרמולו בצפון טנזניה. משם היו לי שתי אפשרויות להמשיך דרומה. הראשונה הייתה לרכב 900 קילומטר על דרך עפר לאורך אגם טנגנייקה. הוזהרתי על ידי מטיילים אחרים שהדרך הזו היא איומה – תנועה רבה של אוטובוסים דוהרים, בורות בכביש וחול עמוק. האפשרות השנייה הייתה קו מפוקפק שראיתי על המפה – דרך אשר חוצה את טנזניה באמצע. גם ה-GPS שלי וגם גוגל מפות הסכימו ביניהם שזאת דרך איומה ויש למנוע ממני לנסוע בה, ויהי מה. לא ידעתי מה מחכה לי, אבל החלטתי לקחת צ'אנס. המידע היחיד שהיה ברשותי היה מידע ממקומיים שהושג על ידי תנועות ידיים מוגזמות בהן אני מצביעה על הכביש ואז מרימה אגודל ומורידה אגודל, ומנסה לראות מה התגובה. כפי שאתם בטח חושבים, כישורי הפנטומימה שלי דורשים שיפור.
יום למחרת כבר היה לי מבחן נוסף למיומנויות הפנטומימה שלי. בסביבות הצהריים עצרתי בקיוסק קטן. מיד קהל של ילדים הקיף אותי בעודי מנסה להסביר לנערה מאחורי הדלפק שאני רוצה משהו לאכול. בסופו של דבר הצלחתי להשיג שתי בננות ושתי ביצים קשות, בלי אפשרות להבין מה מחיר השלל. מסרתי לה 5,000 שילינג והמשכתי לדרכי. עכשיו החלה משימה קשה למצוא מקום לעצור בצד הדרך. מקום שיש בו צל, אבל לא עמוס באנשים שיבואו לבהות בי. מקום שנגיש לאופנוע ושאני מצליחה לזהות מרחוק מספיק בשביל לעצור. סוף סוף מצאתי עץ לנוח מתחתיו. עצרתי ושלפתי את ארוחת הצהריים שלי – רק בשביל לגלות שהביצים "הקשות" לא היו קשות בכלל והתפוצצו והשאירו בלגן דביק ומגעיל. למזלי נותרו לי שתי בננות רקובות להדוף את הרעב עד ארוחת ערב.
דרך העפר שבחרתי בה הייתה הפתעה מדהימה – 400 קילומטר של כביש סלול חדש עד לעיירה בשם טבורה. בשלב הזה בטיול גיליתי, קצת באיחור, את הסוד למערכת יחסים מוצלחת – להשתמש באטמי אוזניים. אני והאופנוע הסתדרנו הרבה יותר טוב כאשר הפסקתי לשמוע את המנוע שלה מתבכיין.
חוזרים לצהוב
באשר לאיכות הדרך מטבורה דרומה – קיבלתי כל תשובה אפשרית על הסקאלה מ"איום ונורא!" ועד ל"הדרך טובה, כמעט כולה סלולה כבר." אז זהו, שלא בדיוק. היו אלה 600 קילומטר של דרך עפר, אבל לפחות דרך עפר טובה! כשיצאתי לדרך לא היה לי מושג מה יהיה, רק ידעתי שאני צריכה לדחוף קדימה. כל רכיבה בדרכי עפר בשבילי עם הב.מ.וו המסיבי היא מורטת עצבים. אני צריכה לשמור על ריכוז בשביל לבחור את הקו הטוב ביותר, לנסות לנתח את הקרקע על פי הגוונים של האדמה והצללים הזעירים. האם זה חול עמוק יותר? האם יש 'גלים' על הקרקע? האם יש אבנים קטנות שמרגישות כמו גולות ומחליקות באותה מידה מתחת לאופנוע? ותמיד מתנוסס מעליי הפחד האיום מלהפיל את האופנוע. אני לא מסוגלת להרים את 270 הקילוגרמים האלה לבד, ובדרך בה רכבתי לא עברו הרבה אנשים. כמובן שידעתי שבסופו של דבר אצליח להתמודד עם כל דבר, ואם יקרה משהו אצליח למצוא פתרון, אבל בכל זאת לא רציתי לבחון את מזלי.
לבסוף הגעתי לעיירה בשם רוונגה. מה שכמובן הופך את המקום לעיירה ולא סתם ישוב הוא שמדובר בשלושה צריפים ולא רק שניים. בצריף הראשון נופפתי בידיים וחזרתי על המילה 'פטרול'. מיד הביאו שני בקבוקי מים מלאים בנוזל חשוד ומילאו את האופנוע. ביררתי לגבי מלון וסימנו לי להמשיך לצריף האחרון בשורה. עליתי על האופנוע ונסעתי לכיוון אליו הצביעו. לפתע הבחנתי בג'יפ ספארי חום וכמה בחורים לבנים שותים בירה בפאב קטן. גלגלי האופנוע חרקו בעצירה פתאומית, קפצתי מהאופנוע והצגתי את עצמי. היו אלה פקחי שמורת הטבע הסמוכה. באדיבות רבה הם הזמינו אותי להישאר איתם ולהקים את האוהל שלי במפקדת השמורה.
במפקדה, הבנות המקומיות לקחו עליי אחריות – הביאו לי דלי עם מים למקלחת, ביקשו להצטלם איתי שוב ושוב והשמיעו לי שירי פופ טנזני. אכלנו ארוחת ערב משותפת מתחת לכוכבים ושם פגשתי הרבה אנשים מרתקים. ביניהם היו כ-20 פקחים בתכנית הכשרה במיומנויות שדה אשר מנוהלת על ידי אמריקאים. הייתה אישה מארגון שמירת טבע שמסתובבת בין השמורות השונות בטנזניה על מנת ללמד את הפקחים כיצד לעבוד עם יחידת הכלבנים. כל אלה נלחמים למנוע ציד בלתי חוקי של חיות בר. מסתבר שהם אף קיבלו בעבר תדרוכים מיחידות מודיעין ישראליות כיצד לאסוף מידע ולהילחם בתופעה. החוויה כולה הייתה מרתקת מאוד. הרגשתי מצוין שלקחתי סיכון, יצאתי לבד אל תוך השטח העצום והשומם של מרכז טנזניה רק עם אמונה, ידיעה שהכל יהיה בסדר.
ברור שיהיה בסדר!
ביום הרביעי שלי בטנזניה קמתי בבוקר; ארזתי את האופנוע, אמרתי שלום לחברים החדשים שלי ויצאתי לדרך, להמשיך דרומה. המידע שהיה ברשותי הפעם: 'סאפי' (כלומר 'בסדר' בשפה המקומית, סווהילית), ו'ייתכן ויהיה גרוע יותר מאשר אתמול'. נותרו רק 320 ק"מ ביני ובין הביטחון והוודאות של כביש האספלט. רוב הדרך הייתה בסדר, סלעים חלקים מעט והרבה אבנים. קטע אחד הפך בבת אחת לחול עמוק, הדבר ממנו עשויים הסיוטים שלי. מאז מדבריות המלח של בוטסוונה, שם נפלתי אינסוף פעמים ושרפתי את הקלאץ', אני מפחדת מרכיבה בחול. אני מצטערת על הדרמטיות, הגזמתי מעט. אבל דבר אחד הפנמתי סופסוף לגבי רכיבה בחול – ברגע שהתחייבת עליך להמשיך עד הסוף. אם אתה רוצה לרכב לאט עם הרגליים למטה כדי ליישר את האופנוע, זה בסדר. אבל אם נכנסת למקטע חול במהירות, אין שום אפשרות להתחרט. צריך לשמור על המומנטום. אם תנסה לבלום או להאט – תאבד שליטה. אין זמן לפאניקה, אמרתי לעצמי, פשוט צריך להגיע לצד השני, להמשיך את התנועה.
אני באקסטזה! 600 ק"מ של חצץ, עפר, חול ובוץ מאחוריי! היו פעמים במסע הזה, למשל אחרי תאונה קשה שהייתה לי בנמיביה, שחשבתי שלעולם לא אהיה מסוגלת לעשות את זה. ניצחון פרטי קטן. בנוסף לזה גיליתי מיומנויות מכניות מרשימות אצלי. טריק קטן שלמדתי ליישם בהצלחה – פשוט להתעלם מהבעיה. אז נכון, השרשרת פעם הדוקה מדי ופעם רפויה מדי. אז נכון, דולף קצת אוויר מהגלגל הקדמי בגלל מכה בחישוק. אבל בסך הכל אני והאופנוע מצליחים לא רע.
מכאן אחצה לזמביה. בינתיים אני ממשיכה ליהנות מנופים מדהימים ומאנשים טובים.
זה כבר הפך למסורת – זו השנה השלישית ברציפות שדלק מוטורס, יבואנית ב.מ.וו לישראל, מוציאה את 'הטיול השנתי' לרוכבי ב.מ.וו – טיול שכולו חיבור למותג ופינוקים לרוכבים. אנשי ב.מ.וו אומרים שזו הדרך של החברה להחזיר קצת ללקוחות החברה ולהשקיע בהם, ואנחנו אומרים שהקשר הבלתי אמצעי של אנשי ב.מ.וו, ובראשם ברק כהן – מנהל המותגים ב.מ.וו ומיני בדלק מוטורס, עם הרוכבים, עושה טוב לכולם.
נקודת המפגש בכפר הושעיה
אל הטיול השנתי של 2016, שהתקיים בשישי האחרון, הגיעו למעלה מ-300 רוכבים. רבים נשארו מאוכזבים כי ההרשמה לטיול התמלאה ונסגרה תוך זמן קצר, ואנחנו בטוחים שבשנה הבאה הם ימהרו להירשם. הטיול, אגב, היה ללא כל תשלום לכל רוכב ב.מ.וו שהספיק להירשם, והיו שם לא רק אופנועי פרימיום יקרים אלא גם כלים ישנים שעדיין מתגלגלים.
אם בשנה שעברה הטיול יצא לכיוון ערד וכפר הנוקדים, הרי שהשנה עלו צפונה – אל הגליל התחתון והכנרת. מנקודת המפגש במצפה הושעיה יצאו שתי קבוצות – אחת למסלול כביש והשנייה למסלול שביל – טיילו באזור הגליל התחתון (טיול הכביש הגיע גם לדרום רמת הגולן), ונפגשו כולם בשעת צהריים בחוף 'גרין' שבכנרת להמשך פעילות. שם, אחרי ארוחת צהריים דשנה במיוחד, נחשף רשמית ה-R nine T בגרסת הסקרמבלר שבדיוק הגיע ארצה. עושה רושם שגם דנה אינטרנשיונל, שהופיעה מיד אחרי חשיפת הסקרמבלר, נהנתה מהאופנוע החדש.
אחרי 30 שנות שירות ואבולוציה, ה-CBR600RR יוצא מליין הדגמים של הונדה – ייצורו יופסק בתחילת השנה הקרובה והדגם הפופולרי ייכנס לעמודי ההיסטוריה של האופנוענות. הסיבה הרשמית לכך היא תקנות יורו 4 שתיכנסנה לתוקף בקרוב ושבהן ה-CBR כבר לא יעמוד, אבל יש פה עניין הרבה יותר גדול – דעיכתה וגסיסתה של קטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק.
הקטגוריה הזו, שהייתה סופר-פופולרית לפני 10 ו-20 שנה ומכרה כמויות אדירות של כלים מכל היצרנים, פשוט נמחקה כמעט לחלוטין. רוכבים כבר לא קונים אופנועי סופרספורט אלא הולכים על סגמנטים אחרים – נוחים הרבה יותר, כשבטכנולוגיות הייצור המודרניות הם גם לא הרבה פחות ספורטיביים כשמדובר על הכביש הציבורי, אבל הם הרבה פחות ממוקדים. דוגמאות – האדוונצ'רים המודרניים או הנייקדים והסופר-נייקדים, שמגיעים כיום עם מנועים, שלדות, מתלים והתנהגות ברמה גבוהה מאוד.
לדעתנו זה לא ממש מפתיע. בעשור וחצי האחרון אופנועי הספורט הפכו מאופנועי כביש ספורטיביים לאופנועי מרוץ חוקיים לכביש, וכדי לרכב איתם ביום-יום צריך להקריב, והרבה. בזמן שאלו הפכו צרים וממוקדים יותר, סגמנטים אחרים התפתחו והציעו לא פחות בתחום הספורטיבי על הכביש, אבל עם הרבה יותר רבדים אחרים. אפשר לומר שהמקום היחיד שלסופרספורט יהיה היום יתרון על, לצורך העניין, נייקד מודרני, יהיה מסלול המרוצים.
ה-CBR600 על כל דגמיו, הפך ברבות השנים לאמת מידה לקטגוריה, ובכלל היווה את אחד האופנועים החשובים של העת החדשה. בין אם מדובר בדגמי ה-F המתונים יחסית ובין אם ב-RR הקרבי – תמיד ה-CBR600 היה שם, והציע איכויות גבוהות ואופנועים עגולים וטובים.
עוד רגע זה נגמר, אז קבלו את 30 שנות האבולוציה של ה-CBR600 בתמונות.
CBR600F – 1987-1990 – האגדה נולדה
ה-CBR600F המקורי של 1987 – האגדה נולדה
ה-CBR600F הראשון נולד ב-1987, ומיד הפך לשם דבר. הוא הציע מנוע חזק יותר ומשקל נמוך יותר מה-600-ים המקבילים של אותה תקופה, והוא הגיע עם פיירינג גדול ושמן. אפשר לומר שהאופנוע הזה היווה תחילת מרוץ החימוש היפני בקטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק. הוא עודכן מעט בשנת 1989 ויוצר בסך הכל 4 שנים עד שהופיעה הגרסה הבאה.
ב-1991 קיבל ה-CBR600F עדכון מקיף. לא מתיחת פנים אלא דגם חדש לגמרי. אל מול התחרות מצד ימאהה וקוואסאקי הונדה הייתה חייבת לשפר את היכולות הדינמיות. שלדת הפלדה הוחלפה בקורות אלומיניום, הספק המנוע טיפס ל-90 כ"ס, והעיצוב היה רזה וקרבי יותר. מרוץ החימוש יצא לדרך. כדי להשיג הספק גבוה יותר בהונדה הגדילו את קוטר הצילינדרים ב-2 מ"מ והקטינו את מהלך הבוכנה – צעד שיחזור על עצמו עד לשיא של השנים האחרונות שבהן מנועי 600 סמ"ק מגיעים ל-16,000 סל"ד. ה-F2 יוצר שנתיים ב-91 ו-92, וקיבל גרסה מעודכנת לשנתיים נוספות – 93 ו-94. כמה יחידות של ה-F2 בגרסתו האחרונה אפילו הגיעו ארצה, עם תחילת הייבוא של הונדה לישראל ב-94.
מרוץ החימוש היפני בעיצומו. לקוואסאקי יש את ה-ZX-6R ולימאהה את ה-YZF600 ת'אנדרקאט. סוזוקי עדיין דוברת בנוסחת ה-750 סמ"ק עם הג'יקסר 750. ה-F3 של 95 היה חייב לשפר את יכולותיו מול האופוזיציה המתחזקת. לצורך כך הספק המנוע עלה ל-100 כ"ס, בין היתר על ידי הוספת מערכת ראם-אייר והגדלת הקרבורטורים. ב-1997, בגרסה המעודכנת של ה-F3, הספק המנוע טיפס בעוד 5 כ"ס ל-105 כ"ס. גם מידת הצמיג האחורי גדלה מ-160/60 ל-180/55 – כפי שקיימת עד היום בסגמנט. ואיך אפשר בלי מתיחת פנים? ה-F3 הציע מראה קרבי לתקופה, ועדיין שמר על קווי ה-CBR המקורי. בארץ שתי הגרסאות נמכרו בכמויות נאות, בשנים הראשונות של הונדה בישראל.
ה-F4 של 99 ו-2000 היה קפיצת מדרגה משמעותית נוספת של ה-CBR600. הורדת משקל מסיבית של 18 ק"ג, בין היתר על ידי שלדת אלומיניום חדשה ומודרנית, בולמים מתכווננים באופן מלא, ומנוע חזק יותר עם 110 כ"ס שגם בו קוטר הצילינדרים גדל על חשבון מהלך הבוכנה. זוהי גם השנה שה-CBR עבר לקליפרים קדמיים עם 4 בוכנות במקום הקליפרים הצפים בעלי צמד הבוכנות של השנים הקודמות. בכל זאת, אם האופנוע נוסע מהר יותר הוא גם צריך לבלום חזק יותר. וכמובן העיצוב, שעבר גם הוא קפיצת מדרגה. אגב, זהו ה-CBR600 האחרון שיוצר עם קרבורטורים. מ-2001 עוברים להזרקה.
ה-FS (ה-S מסמל Sport) הוא למעשה ה-F4 שקיבל מתיחת פנים ספורטיבית, למשל על ידי חידוד החזית וצמד פנסים קדמיים, וכן דירוג המושב. הפלטפורמה המכאנית הייתה כמעט זהה לחלוטין לזו של ה-F4, למעט מערכת הזרקת דלק שהחליפה את הקרבורטורים (ולכן ה-i בשם הדגם). לדעתנו זו הייתה הגרסה המגניבה ביותר של ה-CBR600F, וכן – היא נמכרה פה בארץ היטב, בעיקר בשנים 2001 ו-2002.
זוהי הגרסה האחרונה של ה-CBR600F כפי שהתפתח באבולוציה שלו. הפלטפורמה הייתה ה-F4i/FS, אולם היא הייתה מעט רגועה יותר, בעיקר בבולמים שכבר לא הציעו אפשרויות כיוון למעט עומס קפיץ ושיכוך החזרה מאחור. השנמוך הזה קרה כדי לאפשר אופנוע ספורט-תיור זול ופשוט יותר אחרי ההצגה של ה-CBR600RR ב-2003 (על כך בהמשך).
דגם 2011 של ה-CBR600F אמנם נקרא CBR600F, אבל למעשה הוא היה CB600F הורנט עטוי פיירינג ועמוס פשרות. הוא היה קטן יותר מה-CBR600F5, ובעיקר זול יותר. קטגוריית ה-600 סמ"ק הייתה אחרי שנות השיא שלה והחלה להתכווץ, ובהונדה היו צריכים לקצץ עלויות. להמשיך ולייצר את ה-F5 אחרי 6 שנות ייצור רצופות ללא שינוי כבר לא היה אפשרי, ולייצר גרסה חדשה של ה-F בזמן שה-RR מככב בטבלאות המכירות לא היה כלכלי בעליל. הפלטפורמה של ההורנט הייתה מספיק טובה כדי לשמר את שם הדגם עוד כמה שנים, אבל הקסם נעלם. ב-2015 הוא הוחלף על ידי ה-CBR650F הזול והפשוט.
אל מול מרוץ החימוש המטורף של תחילת שנות ה-2000, בהונדה היו חייבים לייצר מכונת סופרספורט מקצועית יותר. לא ספורט-תיור פרקטי כמו ה-CBR600F, אלא הדבר האמיתי – מכונת ספורט מושחזת ומוכוונת מסלול. ב-2003 הונדה הציגה את ה-CBR600RR הראשון, ועשתה מהפכה בעולם הסופרספורט. מנוע חזק יותר, שלדה חזקה, מתלים ובלמים טובים, הורדת משקל, וכמובן עיצוב קרבי לא מתפשר לתקופה. בד בבד ה-CBR600RR כבר לא היה נוח ונעים כמו גרסאות ה-F אלא יותר תנוחה של 600 ספורטיבי כמו שאנחנו מכירים היום. ב-2005 ה-RR שודרג, ואת המזלג הקונבנציונלי החליף מזלג הפוך בשרני וקשיח.
2007 – גרסה חדשה ל-CBR600RR. אחד מאופנועי הספורט הטובים בכל הזמנים!
שיפור דרמטי ל-RR ואחד מאופנועי הסופרספורט הטובים בכל הזמנים. ה-RR שופר בכל מקום אפשרי. החל מהמנוע, דרך הבולמים והבלמים (הרדיאליים), והוא הפך למחודד הרבה יותר, גם בעיצוב הקרבי הלא מתפשר. ב-2009 ה-RR קיבל שדרוג נוסף – הורדה של 3 גרם מהבוכנות שאפשרו עלייה של 500 סל"ד ויותר הספק, וגם מערכת ABS כאופציה – לראשונה באופנוע סופרספורט. אם תרצו, שירת הברבור של אופנועי הסופרספורט 600 סמ"ק.
הגרסה האחרונה של ה-CBR600RR, שייצורה ייפסק בסוף השנה בלי מחליף. 30 שנות CBR600 מסתיימות. הסיבה כאמור היא כמות המכירות הזעומה יחסית לשנות השיא וחוסר הכדאיות הכלכלית להמשך פיתוח. מכונת ספורט מושחזת למסלול, חזקה יותר, קלה יותר, קרבית יותר. פאר היצירה של הונדה בקטגוריית הסופרספורט. היו לה בולמים קדמיים מדגם BPF המודרניים, בלמים רדיאליים מתקדמים ומערכת ABS המותאמת גם לפניות. סופה של אגדה.
יופי, הגשמת את משאלת גיל ההתבגרות שלך. יש לך בן זוג עם אופנוע. את כבר עפה על עצמך כאילו אין מחר, מתכננת לך בראש מיני אאוטפיטים סקסיים שתעטי על עצמך בעודך חובקת את המסוקס כשאתם רכובים לעבר השקיעה, ממש כמו בסצינות הרומנטיות של 'TOP GUN'.
אז הרשי לי רגע להיות משביתת השמחות (בכל זאת, רבע פולנייה וזה) ולתת לך בפנים כמה אמיתות מטלטלות בנושא. שלא תגידי שלא הזהרתי.
Yafutoo-in-La-La-Land
* * * * *
יש לך פן? זהו, שכבר לא!
אם בן הזוג שלך רוכב אחראי, הוא ידאג לך לקסדה איכותית ומלאה, כזו שתגן על כל הפנים היפות שלך, אלה שחבל עליהן. קחי בחשבון רק שבזמן שהיא מגנה על הפנים, היא תחרב לך על הדרך את הפן המושקע שאת מקפידה לתחזק מדי כמה ימים.
'פן קסדה', מכירה? עכשיו תקבלי אותו בחינם.
חובבת עגילים? שכחי מהם. מכל סוג של עגיל, לצורך העניין – צמוד, תלוי, מטפס.
אין מצב שהתכשיט הזה שורד שנייה אחת של חבישת / הסרת קסדה. מי שלא חוותה מוט עגיל מרושע שננעץ בחלק הרך של אחורי האוזן בעודך מנסה לשווא ובאלגנטיות להסיר את הקסדה בלי לתלוש את התנוך – לא חוותה כאב מימיה.
איזה מזל שיש גם טבעות ושרשראות להשלמת המראה.
פריקית של משקפי שמש? גם סוג של בעיה.
נניח אלה של 'שאנל', שמשכנת עליהם כליה, טחול ואונה אחת של הכבד? החזירי אותם למגירה. מספיק שלקח לך זמן להפנים שאת משקפי השמש מניחים אחרי חבישת קסדת הפנים המלאה. או-אז את עלולה לגלות לחרדתך שמוטות הזוג המפונפן האהוב עליך פשוט לא נכנסים ל'אין רווח' שנשאר בין הרקות לפנים הקסדה, ואם הם כן נכנסים, גשר האף שלהם יעבור תכופות לאזור הגבות ובמהלך הנסיעה תצטרכי בכל פעם להרים את משקף הקסדה, למקם אותם שוב – וחוזר חלילה.
ובואי ונדבר שנייה על האיפור.
אם את חובבת איפור (מודה באשמה, נו…), זה בדיוק הזמן לעבור לפורמולות עמידות במיוחד, אחרת תמצאי את עצמך משאירה – מילולית – את ה'פנים' שלך על ריפודי הקסדה אחרי שנייה וחצי, או לחלופין מוצאת את האודם מרוח לך מכיוון האף – צפונה, בואכה אזור המצח.
מסקרה עמידה – נעים מאוד; נעים מאוד – מסקרה עמידה.
זוהי תחילתה של ידידות מופלאה, שכן היא עומדת להיות חברתך הטובה ביותר מרגע זה ואילך. כל זאת כמובן במידה שהתמזל מזלך ושאין לך עין ימנית, כמו אצלי, שתמיד תשמח להזכיר לך שהיא שמה פס מוחלט על איפור העיניים המושקע שדפקת ותתחיל לדמוע את עצמה למוות בשנייה שתיכנס רוח דרך משקף הקסדה המורם. במקרה הזה גם מסקרה עמידה לא תעזור ותמצאי את עצמך יורדת מהרכיבה עם איפור עין מעושן, בלי שהתכוונת. כשהדגש הוא על 'עין'. בבודדת.
גם עם העקבים יש סוג של סרט.
תכלס, אם נחשוב על זה (ויסלחו לי כאן כל הפמיניסטיות על הדימויים הסמי-פטריארכליים) – אין יותר סקסי מבחורה על עקבים שיורדת מאופנוע בתנועות חתוליות. אפעס, בפועל אין סיכוי בעולם שזה יקרה עם סנדלי עקב קוקטיים, אלא אם כן את 'קיקה', על הסט של אלמודובר.
שנני לעצמך חזור ושנן ובקול רם – האויב הגדול ביותר של נעלי העקב הן רגליות המתכת התמימות למראה שהמסוקס שלך יפתח לך באלגנטיות לפני כל רכיבה. מסתבר שהאבירות לא פסה מן העולם. נעלי העקב החדשות שרכשת – כן.
כל זאת, אגב, על סמך ניסיון מצער עם זוג מגפי 'סאמפל' שעלו לי הון. עליתי עם זוג עקבים, ירדתי עם אחד וחצי.
והתיק, מה איתו?
אם למר בחור יש טוסטוס עירוני, הרי שהסתדרת בחיים. אלה לרוב מגיעים עם תא אחסון חינני שאליו ניתן לתחוב תיקי נשים וזוטות אחרות. אבל אם נפלת על משהו כבד וספורטיבי יותר – את בבעיה חבובה!
שום תיק קלאץ' אופנתי לא ישרוד נסיעה נורמטיבית, גם אם יאופסן בינך לבין המסוקס. אל תנסי אפילו להחזיק אותו ביד, כי סביר להניח שהוא פשוט ישמש כמפרש שיקרוס בשנייה שבה תחצו את ה-100 קמ"ש. האופציה הלא אופנתית היא פשוט לאמץ את השיטה הגברית של תחיבת כל עניינייך האישיים בכיסי המעיל או המכנסיים, או לחלופין – לעבור לתיק גב. איזה מזל שאלה החליטו לעשות קאמבק מטורף ואפשר למצוא עיצובים יותר ענוגים מאשר תיקי המוצ'ילה של שנות השמונים.
עקבים, סקיני ג'ינס או תיק? חישוב מסלול מחדש!
אבל כל הכתוב לעיל בטל בשישים, כיוון שעדיין לא התחלנו לדסקס אפילו את עניין הגרדרובה. או ה-'אין גרדרובה', לצורך העניין. מהיום והלאה, מה שיקבע את תמהיל פרטי הביגוד שלך הוא בעיקר המעיל הממוגן.
לכאורה מדובר בפריט לבוש נחשק למדי, צמוד לגוף ומחטב בדרך זו או אחרת, אך אליה וקוץ בה – הוא אמור לשבת טוב על הגוף, משמע תתקשי ללבוש יותר מדי דברים מתחתיו.
קרי, הז'קט המחויט השווה שעפת עליו ב'זארה' – יצטרך להישאר שם. גם השמלה ההורסת משוק המעצבים לא ממש תצלח לרכיבה (או כל חצאית מתנפנפת, בהתאם), אלא אם את בקטע של 'ליידי צ'טרלי' (שזה מגניב כשלעצמו, רק לא כשיש רוח פסיכית שמנשבת לך בין הרגליים ב-120 קמ"ש).
"נו יופי", את ממלמלת לעצמך כרגע בבוז. "אפשר עדיין ללבוש מכנסיים שווים!". או, תעצרי רגע גם כאן. לא כל סוג מכנסיים. מכנסונים קצרים זה אולי פריט הכרחי בלבנט שלנו בחום יולי-אוגוסט, אבל זה לא בטיחותי בשיט. גם מכנסיים ארוכים ומתרחבים לא ממש תופסים פה, אלא אם בא לך שיתפסו בכל מיני אגזוזים, רגליות ושאר מרעין בישין.
בצר לך תיאלצי לבחור בגזרה שנצמדת מאד לקווי הגוף, אבל שלא תרגיש כמו חוסם עורקים אחרי רכיבה ממושכת בהרי ירושלים (מניסיון מר של אחת שחוותה על בשרה את תחושת הנימול שהתלוותה להורדת הסקיני ג'ינס אחרי נסיעה שכזו).
וזה מבלי שדיברנו פה על חשיבותה של החזייה. זוכרת מה קורה כשאת רצה? אז כזה, אבל הרבה יותר אלים מבחינת כוחות הפיזיקה שפועלים עלייך.
רק שמה לך את זה כאן.
'פן קסדה' בחינם
* * * * *
התבאסת? לא נורא.
יש מצב שגם אם הפנמת את כל אלה והשכלת איך מתנהלים בחוכמה מבחינה אסתטית, הכל עלול לרדת לטמיון למשך לפחות שישה שבועות בהם תמצאי את עצמך סועדת את המסוקס המגובס, כי הוא שבר את הרגל בתאונה זניחה למדי.
שימי על עצמך את תחפושת המלצרית, הנהגת, הכובסת, המבשלת, האם הרחמנייה והפסיכולוגית – כי אין דבר מכמיר לב יותר מגבר פצוע.
המדריך השלם לתחזוקת קסדה. קבלו 10 כללים שיעזרו לכם לשמור על קסדת הרכיבה שלכם בטיחותית יותר, נוחה יותר ונעימה יותר.
הקסדה היא אישית – אל תתנו אותה לאחרים!
הקסדה היא שלכם, ושלכם בלבד. עם הזמן היא מתאימה את עצמה למבנה הפנים שלכם, כך שעליכם היא תשב בצורה הטובה ביותר. אל תתנו לאחרים לרכב עם הקסדה האישית שלכם, מהסיבה הפשוטה שאתם לא רוצים שמבנה פנים של אדם אחר יהיה בתוך הקסדה שלכם. חוץ מזה, אתם גם לא רוצים זיעה של אדם אחר אצלכם בקסדה.
אל תאכסנו ציוד בתוך הקסדה
מכירים את זה שמסיימים רכיבה, מורידים קסדה וכפפות, ואוטומטית זורקים לתוך הקסדה את הכפפות, המפתחות, הטלפון והסיגריות? אז זהו, שעדיף שלא. אתם לא רוצים את כל הג'יפה שיש בכפפות הרכיבה אצלכם בתוך הקסדה ועל הראש. תשאירו את הקסדה נקייה מחפצים, היא לא חלל אכסון. את הכפפות תחזיקו בנפרד או שתשימו בתיק.
הקסדה היא לא תא אכסון
הניחו את הקסדה על הבסיס
השתדלו להניח את הקסדה תמיד על בסיסה (חלקה התחתון) ועל משטח יציב. קסדה שמונחת הפוך נשרטת, ואף עלולה להתגלגל על המשקף ואז גם הוא יישרט. עם הזמן הקסדה תיראה מגעיל, וכך גם יהיה היחס שלכם אליה. בנוסף, הניחו את הקסדה על משטח יציב על מנת שלא תיפול. זה לא כל כך נעים וגם לא בטיחותי כשקסדה נופלת – למשל ממיכל הדלק של האופנוע – וחוטפת מכה. זכרו שתפקידה של הקסדה להגן על הראש, ואתם רוצים שגם יהיה לכם נעים בתוכה.
תנו לקסדה מקום של כבוד
כשאתם בבית, השתדלו לא להניח את הקסדה על השולחן או על הספה. תנו לה את הכבוד המגיע לה והתקינו מדף ייעודי לקסדות – שם הקסדה או הקסדות יעמדו אחר כבוד. אם אתם ממש חברים, אז התקינו מדף מספיק גדול כדי לארח גם קסדות של חברים שבאים לבקר.
מקום של כבוד, מונחת על הבסיס
שמרו על המשקף נקי
משקף הקסדה הוא החלון שדרכו אתם רואים את כל מה שקורה על הכביש, לכן שמרו עליו נקי ושלם. בהמשך לסעיף הקודם, כשהקסדה לא בשימוש הניחו אותה כך ששום דבר לא ייגע במשקף על מנת שלא יישרט. בנוסף, הקפידו לנקות את המשקף לעתים קרובות מאוד. אפשר לנקות את המשקף עם מגבונים לחים, עם מטלית רכה טבולה במים או בתרסיס לניקוי חלונות, ואז לייבש ולנגב עם מטלית בד רכה (למשל מיקרופייבר) או עם מטלית לניקוי משקפיים. אחת לכמה זמן פרקו את המשקף ושטפו אותו היטב במים זורמים.
יש גם חומרים ותרסיסים ייעודיים לניקוי משקפים שעושים עבודה טובה בהחלט, אולם אנחנו מעדיפים לשמור על פשטות ולהשתמש בחומרים שיש בכל בית בלי להשקיע כסף מיותר. מטלית רכה ומים או תרסיס לניקוי חלונות יעשו היטב את העבודה ולא יפגעו במשקף.
שומרים על משקף נקי
שמרו על הריפודים נקיים
מכירים את זה שהריפודים הפנימיים של הקסדה כבר נהיים שחורים מרוב השימוש והזיעה שנדבקה בהם? אז אל תגיעו למצב הזה. רוב הקסדות המודרניות מגיעות עם ריפודים פריקים. אחת לכמה שבועות פרקו את הריפודים מהקסדה וזרקו אותם למכונת הכביסה יחד עם שאר הכביסה שלכם (30-40 מעלות, כביסה צבעונית רגילה). לאחר מכן שימו אותם לייבוש (לא בשמש ישירה ולא במייבש כביסה) והחזירו אותם לקסדה. פתאום תגלו שהרבה יותר נעים לראש שלכם להיות בתוך הקסדה, וזה משליך באופן ישיר על הבטיחות. מה גם שאחרי הכביסה כריות הלחיים נוטות לחזור לנפח המקורי שלהן, אז הקסדה גם תרגיש לכם יותר הדוקה – כמו חדשה.
זה המקום לנפץ מיתוס: כביסה במכונה לא פוגעת בריפודי הקסדה כמו שאינה פוגעת בשאר ציוד הרכיבה שעשוי מבד כזה או אחר, בדיוק כמו שכביסה אינה פוגעת בבגדים שלכם שאותם אתם מכבסים. יותר מזה – כביסה תזיק לריפודים משמעותית פחות מהמלחים של הזיעה שלכם. לא לחשבן – לכבס!
אגב, גם לניקוי ריפודים תמצאו חומרים ייעודיים, אבל גם כאן נמליץ להיצמד לשיטה השמרנית – כביסה.
ישר למכונת הכביסה!
נקו את הקסדה
גם הקסדה עצמה צריכה להיות נקייה. שאריות ברחשים, אבק, רסס מרכבים שנסעו לפניכם על כביש רטוב – כל אלה יכערו את הקסדה, אבל גם עלולים לפגוע בה לאורך זמן בגלל החומצות והמלחים שבהם.
כשהקסדה מתלכלכת, השקיעו כמה דקות לניקוי יסודי, כולל של פתחי האוורור. אפשר לנקות עם מטלית לחה, עם מגבונים לחים או עם תרסיס לניקוי חלונות ומטלית רכה. הקפידו לנקות גם את הפתחים הקטנים וחיבורי הפלסטיקה השונים.
שמנו את צירי המשקף
קסדות חדשות, בעיקר האיכותיות מביניהן, מגיעות בדרך כלל עם בקבוקון של שמן סיליקון כזה או אחר שמיועד לצירי המשקף. אחת לכמה זמן – אחרי ניקוי יסודי, שימו טיפה או שתיים משמן הסיליקון הזה על צירי המשקף והחיבור שלו על מנגנון הפתיחה והנעילה. אז תגלו שהמשקף נפתח וסגר הרבה יותר חלק ונעים, והוא גם אוטם טוב יותר.
אחרי הניקוי – טיפת שמן סיליקון על הצירים
נשיאת קסדה – לא מהריפודים
נכון שבאופן אוטומטי כשמורידים קסדה נושאים אותה מהריפודים או מהסנטר? אז התשתדלו להימנע מזה. לאורך זמן, הלחץ שהיד מפעילה על הריפודים גורם לחומר הפנימי של הקסדה להימעך, ואז ההתאמה לפנים תהיה פחות טובה, והסכנה ברורה. אז נכון שזה קצת מעיק, אבל מומלץ לקחת את הקסדה איתכם בתוך השק הייעודי שלה. ככה גם הסיכוי למכות ופגיעות קטן משמעותית.
בכל מקרה – לא להרים את הקסדה מהמשקף. זה מלכלך אותו ועלול לפגוע בצירים.
חומרים ייעודיים זה נחמד, אבל העיקר זה מטלית רכה
הקסדה לא בשימוש? כסו אותה
אם הקסדה לא נמצאת בשימוש, גם אם מדובר בימים ספורים, כסו אותה בשק הייעודי שלה. כך הקסדה תישמר טוב יותר.
ובחייכם, תחליפו קסדה לפעמים
אורך החיים של קסדות לפי היצרנים עומד בממוצע על 5 שנים. אולם אנחנו בישראל, לא בשווייץ, ואחרי 5 שנות שימוש בשמש ובזיעה הלבנטינים, הקסדה עלולה להיראות ולהרגיש כמו פח. תנו לראש שלכם את הכבוד שמגיע לו והחליפו את הקסדה לפני שהיא מתבלה לגמרי ומתפרקת.
לא חייבים לרכוש קסדה ב-4,500 ש"ח. קיימות היום בשוק לא מעט קסדות תקציב במחירים הנמוכים משמעותית מ-1,000 ש"ח, והן מספיק בטיחותיות וגם נוחות למדי. קסדה כזו אפשר להחליף אפילו אחת לשנה, וכך ליהנות מקסדה 'טרייה' ובטיחותית כל הזמן.
