עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק הרביעי שבו דיברנו על כפפות, הפעם הנושא הוא – הכנת האופנוע לחורף.
https://vimeo.com/113226670
צילום: בני דויטש; עריכה: דניאל וקסלר (מתוך ערוץ הווימאו של פול גז)
עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק השלישי שבו דיברנו על רכיבה נכונה, הפעם הנושא הוא – כפפות.
צילום: בני דויטש; עריכה: דניאל וקסלר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)
אני מודה – למרות שאני פריק רציני של ציוד, אני לא משתייך לאסכולה של 'כל הציוד – כל הזמן', ועל אף שמבחינתי בעולם אוטופי כולנו נהיה מתוקתקים מכף רגל ועד ראש – לא כל כך צורם לי לראות רוכבים נטולי ציוד מיגון. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. עם זאת, התפתח אצלי לאורך השנים מין סולם מוזר שמדרג אי-שימוש בפריטי ציוד אצל רוכבים אחרים מ-'הכי פחות מפריע לי' ועד 'ברמזור אני חונק אותו'. בראש הפירמידה, ממש בקצה המשולש, מעל קסדה – נמצאות הכפפות. 100 מטר קשה לי לרכב בלי כפפות, ומעצבן אותי תמיד לראות רוכבים שרוכבים נטול. ושם, בקצה הקצה של הפירמידה – רכיבה בחורף בלי כפפות.
הרעיון של כפפה הוא פשוט בתאוריה – היא צריכה להתאים לכף היד שלנו ולא להיות מסורבלת כדי לא להפריע לתפעול האופנוע או הקטנוע. בנוסף, להיות ממוגנת כראוי בהתאם לשימוש שאנחנו צפויים לעשות בה. תאוריה ומציאות לחוד – שכן כפפות זהו אביזר מאוד לא פשוט לתכנון וייצור. אם נסבך מעט – אז היא גם צריכה להתאים לתנאי מזג האוויר השונים. בקיץ זה אומר בעיקר להיות מאווררת וקלילה ככל האפשר. לא פשוט, אבל גם לא להטיס חללית לירח. בחורף לעומת זאת – זו כבר סאגה אחרת לגמרי. כפפות חורף אמורות גם להגן על ידינו הענוגות מפני האספלט המרושע, אך גם לשמור עליהן מלקפוא ולהירטב. משימה הרבה פחות פשוטה ממה שזה נשמע.
ראשית נתחיל מעניין המיגון. כמו בכפפת קיץ, נרצה שהכפפה תגן עלינו כמה שיותר משפשוף וחבטות. את הראשון משיגים על ידי שימוש בבדים עמידים לחיכוך או בעור. כמובן שיש סוגי בד ועור שונים שמשפיעים על יכולת הכפפה להתמודד עם החיכוך כדי שלא תיקרע ותשאיר את העור שלנו להיקרע בתורו. אולם, כדי לשמר רמה גבוהה של רגש בכף היד, היצרנים השונים עמלים על פיתוח טכנולוגיות בדים מתקדמות כך שיהיו גם דקים וגמישים ומנגד עמידים. במרבית הכפפות נעשה שימוש במספר סוגי בד משולבים, ובמקרים רבים גם שילוב עם סוגי עור שונים, כמו עור בקר, עזים או קנגורו, שכן עור מטבעו עמיד יותר לקריעה.
כנגד החבטות ישנם מיגונים רכים וקשיחים שמפוזרים על הכפפה בנקודות מועדות לפורענות. הכפפות נעות על סקאלה שבין אפס מיגון כנגד חבטות בכפפות זולות שמיועדות בעיקר לשימוש עירוני, לבין כפפות ספורטיביות שממוגנות רק מעט יותר מהיד של רובוקופ. כמה מיגון צריך? – זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו ולהחליט איפה הוא רוצה להתפשר. המלצתנו היא לא להתפשר על כפפות שאין בהן רמה מינימלית של מיגון קשיח.
אחרי שצלחנו את נושא המיגון, הגענו לחלק המורכב – שמירה על כפות ידינו יבשות וחמימות, מבלי להיות מסורבלות ברמה שתפגום ביכולת לתפעל את הקטנוע או האופנוע. כדי להשיג מטרה זו, היצרנים השונים פיתחו חומרים וטכנולוגיות שונות אשר נועדו מחד לבודד אותנו מהקור על ידי כליאת כמה שיותר אוויר בין כף ידנו לכפפה, ומנגד, פותחו ממברנות שונות שנועדו להיות חסינות מים אך גם נושמות, שכן אחרת נזיע בכף היד ונרטיב את פנים הכפפה, שזה בעצם כמו לרכב עם כפפה רטובה – לא נעים.
באופן עקרוני, ככל שהבטנה המחממת תהיה יותר כבדה, או יותר צפופה, משמע יותר חומר – כך הכפפה תחמם יותר. אולם, ברור שיש למטבע זה צד שני, והוא שהכפפה הופכת למשהו עבה ומסורבל. להתאמת הכפפה לשימוש שלנו יש חשיבות ניכרת – אם אנו רוכבים בעיקר בעיר או באזורי אקלים לא חמים, כדאי לנו לשקול כפפה פחות מחממת אך שתיתן לנו יותר רגש בתפעול המנופים בכידון. אם אנו רוכבים מחוץ לעיר ולזמנים ממושכים – ניאלץ להתפשר בתחום הסרבול כדי שאצבעותינו לא יקפאו ויתקשו לתפקד. חשוב לציין שאם הממברנה שנועדה להגן עלינו מפני חדירת מים לא תעשה את עבודתה, כל החומר המבודד בעולם לא יעזור ויהיה לנו קר ואומלל בתוך הכפפה.
כפפות ככלל וכפפות חורף בפרט הן אביזר יקר. אולם, אם מבינים שבמיוחד בחורף חיינו עלולים להיות תלויים בתפקוד התקין של כפות ידינו וכן שמדובר בפריט ציוד שמחזיק לרוב מספר עונות בטרם הוא מתבלה – קל יותר לבלוע את הגלולה המרה. בכל מקרה, חשוב לזכור כי כפפות שאינן כפפות רכיבה, כמו למשל כפפות סקי או כפפות אופנתיות, לא יתנו מענה לדרישות שציינו לעיל, ועדיף לשמור אותן לשימוש שאליו נועדו.
עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק הראשון שבו דיברנו על חליפות סערה והחלק השני שבו דיברנו על מעילי חורף, הפעם הנושא הוא רכיבה נכונה בתנאי חורף. אורח: ניב חיימי, המדריך הראשי של אופנוען מאומן.
צילום: בני דויטש; עריכה: תומר ג'רבי (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)
איזו עונת MotoGP מטורפת. אני לא זוכר עונה כזו ב-20 השנים שבהן אני עוקב אחר הסדרה. גם דרמות כאלו לא נראו כבר עשרות שנים, ואני מתכוון לטלנובלה שבין ולנטינו רוסי למארק מרקז, שהגיעה לשיא אתמול במרוץ בספאנג, שבו רוסי לכאורה הוריד את מרקז מהמסלול וגרם לו ליפול. לכאורה.
רגע השיא הזה הוא נקודת רתיחה של אירוע מתגלגל שמתבשל כבר יותר משבוע. גם בפרספקטיבה נקודתית, האירוע הזה התחיל כבר בשבוע שעבר, בפיליפ איילנד, שם מרקז הציג רכיבה סופר-אגרסיבית במלחמה מול רוסי, לורנזו ויאנונה, כשרוסי ולורנזו נלחמים ראש בראש על האליפות וכל השאר מחוץ לתמונה. אז נכון שהסגנון של מרקז הוא אגרסיבי מטבעו, אבל נשאלת השאלה למה אתה נלחם כל כך על מקום בפודיום כשלידך משחקים שניים שנלחמים על האליפות? האם המטרה – פודיום, ניצחון או הישג נקודתי אחר – מקדשת את האמצעי – לפגוע בסיכויי אליפות של רוכב כזה או אחר? תכף נחזור לנקודה הזו. בסופו של דבר מרקז השחיל עקיפה גם ללורנזו בהקפה האחרונה, וניצח.
במסיבת העיתונאים של יום חמישי שלפני המרוץ בספאנג, רוסי העלה טענה שבאותו הרגע נשמעה מוזרה, שלא לומר הזויה. רוסי טען שמרקז רכב באגרסיביות יתרה ונלחם בו על מנת לעזור לבן ארצו הספרדי, חורחה לורנזו, לזכות בתואר האליפות. אני חייב להודות שהרמתי גבה. רוסי המנוסה, קר הרוח, האסטרטג הגדול, מוציא משפט אומלל כזה? האם זה כדי להכין את התירוצים לאובדן האליפות, או שאולי יש פה אסטרטגיה ומלחמה פסיכולוגית שנסתרת מעינינו?
אחרי המרוץ אתמול אפשר להגיד בוודאות ששתי ההשערות אינן נכונות. רוסי אמר את הדברים פשוטם כמשמעם, כי ככה הוא הרגיש, כי ככה זה היה. כי הרכיבה האגרסיבית של מרקז, ויש שיאמרו אגרסיבית מדי לסיטואציה, לא הייתה במקום. היא לחלוטין במקום כשאתה נלחם ראש בראש על ניצחון במהלך העונה, ובטח שהיא לגיטימית כשאתה בקרב על אליפות. אבל היא לא במקום כשאתה כבר לא במשחק ואתה נכנס לקרב בין שני רוכבים שנלחמים ראש בראש על האליפות. אגב, גם יאנונה לא היה אמור להילחם כך, אבל אפשר להבין אותו. בכל זאת, מרוץ חייו, מין הזדמנות של פעם בחיים לבלוט. את מרקז קשה יותר להבין.
אבל המרוץ בפיליפ איילנד היה רק הקדימון הזעיר לעומת מה שקיבלנו אתמול בספאנג. 2 מרוצים לסיום העונה, הפער בין רוסי האיטלקי ללורנזו הספרדי עומד על 11 נקודות בלבד. פדרוסה מוביל, לורנזו מפלס את דרכו אל המקום השני, ואז התחילה ההתקוטטות בין רוסי לבין מרקז, או שאולי נכון יותר להגיד בין מרקז לבין רוסי. אם עד היום ראינו את מרקז מציג רכיבה אגרסיבית, הרי שכאן, בקרב מול רוסי על המקום השלישי, הרכיבה של מרקז הפכה לאלימה. היו לפחות 3 פעמים שמרקז ביצע עקיפות או מהלכים שהלכה למעשה סיכנו את רוסי והיו עלולים לגרום לו להתרסק. רכיבה כזו היא גבולית כשמדובר בקרב בין שני רוכבים שנלחמים על אותו הדבר – שוב, למשל ניצחון או אליפות, אבל היא לחלוטין לא במקום כשהרוכב שמולך נלחם ברגעים אלו על האליפות, ואתה מחוץ למשחק.
אני לא אומר כאן שמרקז לא היה צריך להילחם על המקום בפודיום או לתת לרוסי לברוח קדימה. חלילה. זה ספורט, זה מרוץ, והרוכב המהיר יותר ינצח. מה שאני אומר זה שמידת האגרסיביות, שבמקומות מסוימים במרוץ הפכה לרכיבה אלימה – לא פחות – של מרקז, חצתה את הגבולות ואת הקווים האדומים. לא היו כאן פעולות לא חוקיות, וגם הנהלת המרוץ אמרה את זה בסיום המרוץ, אבל כן הייתה כאן אלימות מוגזמת, ולכן מרקז קיבל הערה. כמו שאומרים – כשר אבל מסריח. מבחינת אתיקה של ספורטאים, חוקים לא כתובים, מרקז חצה את הקווים האדומים בגדול, ועל זה אין מחלוקת. הנה, רוסי צדק במה שאמר ביום חמישי.
רוסי מצידו, שראה איך ההתקוטטות האלימה והלא קשורה של מרקז גורמת לו לאבד זמן וללורנזו לברוח קדימה, סימן למרקז לפחות פעמיים להפסיק עם הרכיבה האלימה כי זה לא מתאים. מרקז מצידו לא הניד עפעף, והמשיך עם הרכיבה האלימה.
מה גרם למרקז לרכב באופן כזה ולהתקוטט מול רוכב שנמצא במאבק על אליפות? האם כמו שרוסי אמר זה בגלל שהוא רוצה לעזור ללורנזו בן ארצו? האם זה בגלל משקעי עבר עם רוסי? האם זו סיבה מסחרית כזו או אחרת (לא מעט תאוריות רצות גם על הנושא הזה). כך או כך, מבחינה ספורטיבית טהורה, מרקז חצה קווים אדומים ועל זה אין מחלוקת. גם קולין אדוארדס כתב דברים דומים: "מרקז נלחם על כבוד, רוסי נלחם על אליפות".
התגובה של רוסי לרצף ההתקפות האלימות של מרקז הייתה בסופו של דבר האטה ולקיחת קו רחב בזמן שמרקז נמצא בחיצוני, תוך כדי שהוא מסיט את ראשו לעבר מרקז פעמיים ומסמן לו להפסיק. גם אז מרקז לא הפסיק, ולפחות פעמיים ניסה לדחוף את רוסי פנימה. שוב, באלימות.
לצפייה בסרטון ההתרסקות לחצו על הקישור לעמוד הפייסבוק של דורנה שבסרטון
האם הייתה ברך של רוסי או לא? בהתחלה נראה היה שכן. שרוסי נתן 'קטנה' למרקז שבעקבותיה מרקז נפל. אבל בצפייה חוזרת של המרוץ, ובעשרות צפיות בהילוך סופר-איטי של האירוע מכל הזוויות האפשריות, כולל מלמעלה, אפשר לראות שרוסי לא עושה כלום למעט הרחבה של הקו. מרקז אפילו מנסה לזוז לעברו עם הראש, כאילו לנגוח. לא הגיוני, אבל ככה זה נראה. לרוסי לא הייתה כוונה להפיל את מרקז. למרקז כן הייתה כוונה להפריע לרוסי ואפילו להיכנס בו.
על האירוע הזה רוסי מקבל 3 נקודות עונשין, שיחד עם נקודה נוספת שנזקפה לחובתו גורמות לו לזנק אחרון על הגריד בסבב האחרון שיתקיים בוולנסיה בעוד 13 ימים. מרקז יצא עם נזיפה על רכיבה לא ספורטיבית, אבל במסגרת ספר החוקים.
לרוסי נעשה עוול. הוא ניסה למנוע את ההתקוטטות עם מרקז פעמיים, ללא תגובה. בפעם השלישית הוא האט ולקח קו רחב, אבל בשום שלב לא ניסה להפיל אותו. רוסי ניסה להרגיע, ומרקז בתגובה נכנס בו 3 פעמים עד הנפילה. מי שיצא עם העונש זה רוסי, שבגלל ההתנהגות האלימה והבלתי ספורטיבית של מרקז עלול לשלם באליפות שתלך ללורנזו, אחרי שנתן עונה מדהימה.
אנחנו כבר כוססים ציפורניים לקראת המרוץ בוולנסיה שיסגור את העונה. עד אז אנחנו אפילו מעריצים עוד יותר את הדוקטור, שהוכיח שהוא לא רק רוכב גדול שהביא במו ידיו את ה-MotoGP למחוזות פופולריות שלא היו מעולם, אלא שהוא גם בן אדם, לא מכונה. שיש לו רגשות ושהוא מגיב בצורה שאנשים מגיבים. ערס איטלקי אם תרצו. מבחינתנו הוא היה הגדול מכולם, ועכשיו הוא אפילו גדול יותר. והלוואי שהבלתי ייאמן יקרה ורוסי ייקח את האליפות העונה. מגיע לו!
עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל יום נפרסם חלק נוסף של סדרת הכתבות, ואחרי החלק הראשון שבו דיברנו על חליפות גשם, הפעם הנושא הוא מעילי חורף.
צילום: בני דויטש; עריכה יסמין אדרי (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)
בקיץ חם ומזיעים. בחורף לעומת זאת, לא חם ולא מזיעים, ולכן אין אפילו שביב הגיון ברכיבה ללא מעיל רכיבה ייעודי, שכן התירוץ של החום לא תופס. מאידך, הטיעונים בעד לבישת מעיל רכיבה רק מתחזקים – הסיכון לנפילה גבוה יותר כשרטוב, והמעיל לא רק שאינו מעיק מבחינת החום, אלא תורם לשמירה על חום גופנו ובהתאם גם דואג שנהיה נינוחים ומרוכזים ברכיבה.
מעילי אופנועים יש ככוכבים בשמיים ואיכשהו צריך לבחור, כשלתוך מכלול השיקולים שלנו נכנסים הצרכים והתקציב, וכמובן הפשרות שאנחנו מוכנים לעשות, שכן אין מעיל מושלם (למרות שיש כמה שמתקרבים לשם).
ראשית הגדירו לעצמכם את הצרכים שלכם – האם אתם רוכבים בעיקר בעיר? האם אתם מתניידים ביום-יום גם בימים של גשם רציני? האם אתם בעיקר מטיילים, כולל במזג אוויר חורפי? בשנים האחרונות חברות רבות מוציאות לשוק מעילים שנראים כמו מעיל יומיומי, מחומרים נעימים וקלים יותר מאשר קורדורה מסורתית עבה. מעילים אלו לרוב יתאימו לרכיבה עירונית, יספקו עמידות סבירה לגשם ומיגון ברמה בסיסית עד טובה. היתרון ברור – לא להיראות כמו רובוטריק. החיסרון – רובם פחות מתאימים לשימוש מחוץ לעיר מבחינת רמת מיגון ובידוד מגשם ממושך, בוודאי כשהאחרון פוגע בבד תוך כדי רכיבה.
מרביתנו רוכבים עם מעילים עם רמה מסוימת של רב עונתיות – מעיל שמאפשר להסתמך רק עליו לאורך השנה, או לפחות למרבית השנה, בזכות גמישות בפתחי האוורור והשכבות הניתנות להסרה. לרוב מעילים אלה הינם פשרה מסוימת, בין אם על בידוד לחורף או אוורור לקיץ, אך הם יכולים להוות פתרון טוב, בעיקר אם אתם תפרנים וצריכים מעיל אחד.
אם התברכתם בממון, עומדות בפניכם לא מעט אפשרויות של מעילים ברמה גבוהה מאוד, טכניים מבחינת הפיצ'רים שלהם ומיגון מצוין כנגד האלמנטים (בידוד מקור, רוח וגשם). יש לשים לב כי ישנם מעילים שמתאימים בגזרתם לאופנועים ואופנועים ספורטיביים לעומת מעילים ארוכים יותר שיתאימו יותר לאופנועים בהם תנוחת הישיבה היא זקופה.
בשוק ישנן עשרות ממברנות עמידות למים. Gore Tex (גורטקס) הינה היצרנית המוכרת ביותר והיחידה שנותנת אחריות לכל החיים, וכן זהו השם שקופץ לראש. אולם גורקטס אינה היחידה – קיימות גם ממברנות של היפורה, אקווטק, H2OUT, D-dry ועוד. ממברנות אלה נועדו מחד לעמוד בפני גשם ורוח ומצד שני לנדף זיעה. אל תצפו לנידוף אדיר, אך ממברנה טובה בהחלט יכולה לעשות את ההבדל בין נסיעה בחליפת הזעה לבין נסיעה נעימה.
יש צורך לבדוק כיצד מתחברות הממברנות למעיל. לרוב הן מגיעות בתור בטנה נפרדת שיושבת בתוך המעיל (לעיתים נקראות Z-liner). החיסרון הוא שהעמידות למים בעצם נמצאת בתוך שכבה פנימית, מה שאומר שבגשם ממושך, אם השכבה החיצונית אינה דוחה מים – המעיל יהיה ספוג וכבד. היתרון הוא בכך שניתן לפרקן כאשר אין בבטנה צורך ובכך לווסת את החום בתוך המעיל. שיטה נוספת, יקרה יותר, היא תפירת הממברנה לתוך השכבה החיצונית (למינציה), ובמעילים כאלה לרוב תהיה שכבה אחת נוספת בלבד לצורך חימום או בכלל לא.
בבחירת המעיל יש כמובן לשים לב לפיצ'רים נוספים שלו – עמידות הרוכסן למים, החומרים ממנו עשוי המעיל, כיסים אטומים, כמות מחזירי אור, ורמת המיגון שלו כנגד החלקה וכנגד מכות. כמובן שהמעיל צריך להיות נוח – אם אתם רוכשים מעיל עם בטנה פנימית, מומלץ למדוד אותו גם ללא הבטנה כדי לבדוק אם הוא לא גדול עליכם או האם בכלל הוא מאפשר לבישת בגדים חורפיים מתחת לבטנה (כי הרי צריך ללבוש משהו מעבר לחולצת טריקו כשמורידים את המעיל).
אופציה זולה למי שכבר יש מעיל קיץ ולא מעוניין להשקיע כסף נוסף היא לרכב איתו כשמעליו חליפת סערה (בין אם חלק אחד או שניים). לבישת שכבות תסייע בשמירה על חום הגוף, והחלפ"ס תעזור כנגד הרוח והגשם. יתרון של שיטה זו היא בכך שבימים חמים (ויש לא מעט כאלה בחורף שלנו) ניתן שלא ללבוש את החלפ"ס וליהנות מהאוורור.
ככלל, מעילי עור פחות מתאימים לחורף. הם מבודדים פחות טוב ממעילי בד, אינם עמידים ליותר מגשם קל, וכדי לרכוש מעיל עור עם גורטקס תאלצו להיפרד מסכום כסף גדול. כמובן שגם פה קיימת האפשרות של חלפ"ס מעל.
עם בוא החורף והגשמים אנחנו מפיקים סדרת כתבות וידאו שבהן נסביר כיצד להתכונן לגשמים ולקור בצורה הטובה ביותר. נדבר על ציוד רכיבה, כללי או ייעודי, נדבר על רכיבה נכונה בגשם, ואפילו על הכנת האופנוע מבחינה טכנית להתמודד עם העונה הרטובה. בכל כמה ימים נעלה כאן חלק נוסף של סדרת הכתבות, אז הישארו מחוברים.
צילום: בני דויטש; עריכה: תומר ג'רבי (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)
העונה ה(ר)טובה
הסתיו כבר בעיצומו, עוד שנייה והוא יתמסמס לתוך הקיץ ואז שוב סתיו, חורף, קיץ, חורף, סתיו, אביב… או מה שאנחנו אוהבים לכנות בקיצור 'החורף הישראלי'. אנו נוהגים לזלזל בחורף המצ'וקמק למדי שבא לבקר במחוזותינו ביחס למקביליו מקווי הרוחב הצפוניים יותר. עם זאת, גם בחורפים שחונים למדי עדיין יש מספיק ימי גשם, ובוודאי טמפרטורות שדורשות מאיתנו כרוכבים להתכונן ולהצטייד בהתאם.
באופן אישי, אני מאוד אוהב את החורף. אם נשים בצד קלישאות על כרבול מול האח עם כוס שוקו, זו ה-עונה לרכיבה, שנייה אולי רק לאביב. האוויר הקריר עושה טוב למנוע ולריאות, הכבישים נקיים יותר והנוף נמרח בגווני ירוק שעושים נעים בעין. כשמצוידים היטב, גם רכיבה בגשם שוטף הופכת לחוויה, ולא פעם אני מוצא עצמי יוצא לטיולים רגועים דווקא בגלל שבחוץ רטוב.
עם זאת, אם החורף תופס אותנו לא מוכנים – לא מצוידים בהתאם, חשופים לקור ולגשם, עם אופנוע במצב מכני בעייתי ועם חוסר מודעות לאתגר הרכיבה שהתנאים החורפיים מציבים בפנינו – החוויה יכולה להיות הפוכה לחלוטין. במקרה הטוב יהיה לנו קר מאוד או נמצא עצמנו תקועים בצידי הדרך בגשם השוטף, ובמקרה הרע נמצא עצמנו על הרצפה, חבולים וכואבים. ורטובים. כשקר לנו.
בסדרת הפרקים הקרובים נדאג לעזור לכם להישאר בצד החיובי של המשוואה של רכיבה חורפית, בין אם אתם רוכבים על קטנוע קטן בעיר הגדולה או חוצים על אופנוע גדול את מדינתנו הקטנה. בכל הנוגע לרכיבה עצמה והכנת האופנוע לחורף העקרונות דומים. שליטה טובה בידית הגז ורגש על הבלמים הם המפתח לכך שנישאר מחייכים מעל האופנוע או הקטנוע בניגוד למבואסים תחתיו. בחשיבותם של צמיגים תקינים קשה להפריז, ובחורף הדבר מקבל משנה תוקף.
בתחום הציוד לעומת זאת, יש הרבה יותר מקום למשחק. הציוד בו נבחר צריך להתאים לצרכים שלנו, וכמובן שהוא נגזר באופן ישיר מעומק הארנק שלנו. בשוק קיים מבחר עצום של ציוד רכיבה ובטווחי מחיר שנעים בין 'סטודנט עני' ל'אוליגרך מאוד'. כמובן שישנה גם האפשרות להזמין ציוד מחו"ל, שבלא מעט מקרים תאפשר לנו למצוא עסקאות משתלמות. בפרק הנוכחי אנו עוסקים בעקרונות הבסיסיים ביותר של ציוד חורף, כשבפרקים הבאים נרחיב יותר בנושא מעילים, מכנסי ומגפי רכיבה, וכן כפפות.
חליפות סערה
בידוד מקור, רוח וגשם הוא קריטי כדי לשמור אותנו ממוקדים ובשליטה מלאה על האופנוע או הקטנוע עליו אנו רוכבים. חליפת סערה (או 'חלפ"ס' בשם העם) הינו אביזר בסיסי וזול באופן יחסי אשר ישמור אותנו יבשים ויגן גם מפני הרוח. קיימות גם חליפות מרופדות, כאשר הריפוד מספק לנו גם בידוד מהקור. חשוב לציין כי ריפוד אינו מוסיף אלמנט של מיגון ובכלל, וכי חליפות סערה ככלל אינן מספקות הגנה מפני נפילות. הן עשויות לרוב תרכובות שונות של ניילון ואינן עמידות בפני קריעה, ובהתאם אינן מהוות תחליף למעיל רכיבה. חליפות סערה אינן ייחודיות לאופנועים, וניתן למצוא חלפ"סים איכותיות מממברנות עם תכונות נידוף גם בחנויות ציוד טיולים.
היתרונות של החלפ"ס ברורים – זולה (גם היקרות הינן זולות ביחס למעילים ומכנסי רכיבה), מתקפלת בקלות לתיק, ארגז או מתחת למושב, ומשאירה אותנו יבשים מבלי להפוך ספוגות וכבדות. ניתן ללבוש אותה גם מעל מעיל קייצי אם לא רוכבים בטמפרטורות נמוכות, והיא מהווה פתרון מצוין לאלו מאיתנו הרוכבים עם חליפות עור בטיולים שלפתע הופכים רטובים.
החסרונות הם לרוב בסרבול מסוים שהחלפ"ס מביאה עימה וכן בחוסר היכולת לנשום, מה שבמקרים רבים אומר שאנו אמנם נשארים יבשים ממים אך ספוגים מזיעה. בשימוש בין עירוני חשוב שהחלפ"ס לא תהיה גדולה מדי, שכן אחרת היא הופכת למצנח, מעייפת ומגבילה אותנו ואף במקרים מסוימים מסכנת אותנו.
כשאנו בוחרים חליפת סערה, חשוב שנבחן את התפרים והאם הם מולחמים או מצופים בשכבה המונעת חדירת מים, בעיקר באזור המפשעה. כן חשוב לבדוק את החומר ממנו עשויה החליפה ומידת הנשימה ונידוף הזיעה שהיא מציעה אם בכלל ואפשרויות כיווץ של בד עודף. נוחות הלבישה, בדגש על לבישה קלה מעל הנעליים, ואחרון חביב אך חשוב מאוד – נראות החליפה. שחור זה אולי קלאסי, אבל בחורף אנו רוצים שיראו אותנו ולכן צבעים בהירים וריבוי מחזירי אור איכותיים הם הדרך בה עלינו לבחור.
שמירה על חום גוף
כשחם ונעים לנו אנחנו מרוכזים יותר ומפרקינו עובדים כמו צירים משומנים. כשקר לנו אנחנו הופכים נוקשים ופעולותינו חדות ונטולות רגש, בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים כשאנחנו רוכבים, בוודאי כשהכביש רטוב.
הדרך הנכונה להתלבש הינה לא בשכבות מעטות ועבות אלא שכבות רבות ודקות. כך האוויר הנכלא בין השכבות מייצר אפקט מבודד וכן אנו שומרים על רמת סרבול נמוכה. הדוגמה הקיצונית בעינינו ליישום גרוע של התלבשות כנגד הקור היא החרמונית. היא אולי מפנקת, אך מסורבלת באופן שמסכן אותנו, ובימים פחות קרים היא אף תגרום לנו להזיע בחוסר נוחות בפנים, בעוד שכבות דקות יהיו נסבלות בהרבה.
במיוחד עבור אלו מאיתנו שרוכבים מרחקים מחוץ לעיר מומלץ להצטייד בביגוד טרמי אשר נלבש מתחת לבגדים הרגילים שלנו ולציוד הרכיבה. ביגוד טרמי זול ופשוט ניתן למצוא בחנויות לציוד טיולים, וכמובן שגם בתחום זה יש מגוון של חומרים, רמות בידוד, נידוף זיעה וכיוב'. טווח המחירים גם פה נע בין עשרות שקלים לכמה מאות שקלים לפריט.
הרוח מייצרת אפקט המגביר את הקור המורגש, וברכיבה בינעירונית הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בקלות בתחושה של 10-15 מעלות פחות מטמפרטורת האוויר. כדי להתמודד יותר טוב עם המצב הזה מומלץ לחפש שכבות טרמיות שלהן תכונות של הגנה בפני הרוח, או בעגה Wind Stopping/Blocking.
מומלץ לא לקפח את הצוואר והראש. צעיף הוא אולי אופנתי וגם יכול לשמש אותנו כשאנו מסיימים את הרכיבה, אולם הוא מסרבל מאוד את תנועת ראשנו ומקשה עלינו בפעולה הבסיסית והחשובה של הפניית מבטנו לצדדים. בווידאו ניתן לראות דוגמאות שונות לפתרונות עדיפים, כולל מסיכה המיועדת להגן על הראש מפני הקור, הנקראת בשפת הרחוב 'מסיכת נינג'ה' ובשפה המקצועית Balaclava. היתרון שלה על פני מסיכה המיועדת רק לחצי פנים הוא בכך שהיא אינה מחליקה מטה כשחובשים את הקסדה, וכמובן בידוד ראשינו מהקור. מומלץ למדוד מסיכה שכזו עם הקסדה בטרם הקנייה, שכן אם תהיה עבה מדי, הקסדה עלולה ללחוץ לנו ולהפריע.
אדים בקסדה
אחת התופעות המטרידות ביותר בחורף היא אדים המצטברים על המשקף. הדבר בעיקר מפריע בעת רכיבה איטית כמו רכיבה בעיר או בפקק תנועה. ברגע שהמהירות עולה והרוח הקרה מתגברת, האדים ייעלמו. ישנן דרכים רבות להתמודד עם התופעה המסכנת הזו.
ראשית, השארת משקף הקסדה במצב חרך, כך שנשאיר חריץ דק לכניסת אוויר קר והעלמת האדים. ככל שקר יותר והמהירות עולה, בוודאי אם יורד גשם, יעילות פתרון זה פוחתת והופכת לא רלוונטית.
ישנם תרסיסים ומגבונים שיוצרים שכבה דוחת אדים על המשקף. חלקם עובדים לא רע בכלל (חלקם בכלל לא), אולם אלו פתרונות בעלי אורך חיים קצר, אשר לרוב נעים בין כמה ימים לשבועיים-שלושה בטרם יש לבצע את הטיפול מחדש. אם ניתן, מומלץ לבדוק בחנות בטרם הרכישה האם כשהחומר מתייבש הוא משאיר סימנים על המשקף, מייצר ברק באור ישיר או עיוותים כאלה ואחרים.
הפתרון הטוב ביותר שקיים לתופעת האדים נקרא Pinlock. זהו בעצם משקף נוסף ה'מודבק' על משקף הקסדה ויוצר שכבת אוויר כלוא בין שני המשקפים. ההתקנה שלו מעט מסורבלת בפעם הראשונה, אך הוא כמעט אינו דורש תחזוקה וכאמור עובד כמו קסם. החיסרון הוא בכך שהוא דורש משקף שכבר מגיע עם הפינים להרכבתו והוא לא זול. אם אתם רוכשים קסדה חדשה, היינו ממליצים לא להתפשר ולקנות משקף עם הכנה לפינלוק ואת הפינלוק עצמו. כיום ישנן לא מעט קסדות המגיעות עם משקף מתאים ואף עם הפינלוק עצמו, ומומלץ לבדוק זאת בטרם אתם רצים להתחדש.
עד כאן לבינתיים, ועד הפרק הבא – התלבשו היטב, רכבו בזהירות ותיהנו מהכיף שברכיבת חורף.
כתב: אלי פנגס
הטור פורסם לראשונה ב-2007. יש להתייחס לגילאים ולזמנים בהתאם.
לוני גרינקר הוא אוטוטו בן חמישים. לא כולכם מכירים אותו, והאמת היא שזה די טבעי, כי סלבריטי הוא לא. אבל הוא הרבה דברים אחרים. למשל איש מצחיק, חכם, חם, וגם רוכב אופניים, אנדורו וסופרמוטו. בזמן שנשאר לו אחרי כל אלה, הוא גם אבא. ונראה לי שהוא אבא די מגניב.
סופרמוטו הוא התחיל לרכב ככה פתאום לפני כמעט שנתיים וחצי. רגע לפני גיל 47. שם נפגשנו בפעם הראשונה. הוא נכנס בזה בכל הכוח: עבר הדרכות קבוצתיות ואישיות, שדרג את האופנוע, בנה כושר גופני וכושר רכיבה והביא תוצאות. כזה הוא, איש מיוחד. אם כבר, אז עד הסוף. ואם כבר עד הסוף, אז למה לא עוד קצת? וככה יצא שאל הסופרמוטו הוא הוסיף גם רכיבת אנדורו, ואף התחרה באליפות האנדורו בקטגוריית סניורים.
ללוני יש בן בשם אדם. בדצמבר האחרון מלאו לאדם 16 שנים. הוא מגיע עם אבא למרוצים מאז היה בן 13. מעודד את אבא וזוכר את מספרי המתחרים בעל פה. לא מזמן, לא זוכר מתי – פחות משנה ויותר מחודש – פגשתי את לוני ואדם במוסך של ערן סטאריק. הם באו לבדוק ק.ט.מ 125 בשביל אדם – האופנוע הראשון שלו.
הוא הכיר את כל מי שהיה שם באותו ערב מאותן שבתות של מרוצים. כשאבא שלו שקע בשיחה עם סטאריק הוא פנה אליי והתחיל לשאול שאלות על הרכיבה. בהתחלה ניסיתי לענות לו כשהוא מסתכל לי בעיניים ומקשיב בשקיקה, אבל אז מצאתי את עצמי שותק קצת. מה אתה עונה למישהו שרק עכשיו מתחיל עם כל העסק? אופנוע ראשון, רכיבות ראשונות, דף חלק.
בסופו של דבר עניתי לו את מה שעניתי לו. אבל על האופנוע, בדרך הביתה, אדם לא יצא לי מהראש. הייתי ספציפי מדי, זרקתי עליו מיליון דברים בלי סדר, והכי חשוב ומבאס: הייתי רציני. יותר מדי רציני. שיחקתי אותה חצי אבא שלו, למרות שכבר יש לו אבא. למעשה, יש לו את אחד האבות היותר מגניבים.
וככה, בהשראת ילד בן 16, התחיל מה שתראו אחרי שתלחצו PLAY על המסך השחור הזה כאן למטה. כי ככה, כמו שעוד רגע תראו ותשמעו, רציתי להישמע בשיחה ההיא.
אז אדם, הנה זה. כי מוטב מאוחר מאשר ברצינות…
קריינות: אלי פנגס; עריכה: שי נווה
ביקר וכתב: יוסף עזאם
יש הרבה סיבות טובות לבקר ברומא. זו עיר יפהפייה עם היסטוריה ארוכה, עם תרבות מרתקת, עם אנשים מעניינים ועם קולינריה משובחת. כל כך מעניין ברומא שזה כמעט והספיק כדי להשכיח ממני את האכזבה שכמעט ולא רואים שם אופנועים. רק קטנועים, וכל כך הרבה מהם! זה גרם לי לתהות אם זו באמת אותה המדינה שהביאה לנו לעולם את דוקאטי, את MV אגוסטה, את אפריליה ומוטוגוצי, ועוד כמה מותגי אופנועים נחשקים. לשמחתי כל הספקות התפוגגו ברגע שנכנסתי לחנות האייקונית של דיינזה. חשוב לציין שלמרות גודלה של רומא, לא תמצאו בה מתחמי חנויות לאופנועים או חנויות גדולות במיוחד, והחנות המפוארת של דיינזה היא יוצאת דופן לחיוב.
לחנות של דיינזה קוראים DAINESE D-STORE והיא ממוקמת באחד המקומות המתוירים ביותר בעיר, קרוב לקצה הצפוני של רחוב השופינג המרכזי של רומא – דל קורסו. קל מאוד למצוא אותה, אפשר לשאול את נהג המונית, את הלובאית במלון, את גוגל או את ווייז. כולם מכירים אותה.
קשה שלא להתרשם מהגודל של המקום והמבחר העצום של ציוד הרכיבה והאופנה של דיינזה. יש שם ה-כ-ל, וקל מאוד ללכת לאיבוד בין שורות החליפות, המעילים, המכנסיים ומכל הטוב שיש שם.
החנות מאוד אסתטית ומושכת את העין. היא משדרת יוקרה וממש 'מדברת' עם הלקוח. המוכרים נחמדים וששים לעזור כשמבקשים, האופנועים המפוזרים שם מגרים את העין, וכל מוצר חדש של דיינזה מקבל תצוגה ותפאורה שלמה מסביבו. לדוגמה, המעיל החדש עם הדגמה למערכת כריות האוויר המתנפחות בעת תאונה ומופעלות על ידי חיישן, הקסדה של רוסי שמוצגת שם חתוכה לחצי ומאפשרת לראות את כל השכבות שמרכיבות אותה, מגפי רכיבה חצויים ומפורקים לחלקיהם, מיגונים מופרדים לשכבות, ועוד מוצרים אחרים רבים.
כשנכנסתי לשם הייתי חדור מטרה לקנות את המוצר היחידי שהיה חסר לי ולברוח משם מהר לפני שאתפתה לקנות עוד. בסוף מצאתי את עצמי מבלה שם שעתיים. שעתיים שעברו ממש מהר. שעתיים שבהם בהיתי בבובת ראווה בדמות ובגודל אמיתי של ולנטינו רוסי מולבשת בציוד מלא שהוא באמת לבש באחד המרוצים שלו. בהיתי במסגרות תלויות על קירות של החנות שבתוכן סליידרים משויפים של לורנזו, פדרוסה וכו', בחליפת הדיינזה המרוטשת שגיא מרטין לבש בזמן התאונה המחרידה שעבר במרוץ ה-TT, ואני בטוח שפספסתי עוד כמה דברים מעניינים שפשוט לא הספקתי לראות.
אחרי שנרגעתי קצת, ביקשתי את המידה לנעל שרציתי לקנות, אבל התברר שחסרה להם בדיוק המידה הזו. המוכרים הציעו לקחת דגם אחר או לחכות מספר ימים עד שיגיעו עוד מידות, אבל לא רציתי דגם אחר וזה היה היום האחרון שלי ברומא. ידעתי שיש לדיינזה סניף נוסף במילאנו, עיר שעוברת במסלול שלי, אז ביקשתי מהם לבדוק אם אפשר לשמור לי נעל במידה המתאימה בסניף של מילאנו עד שאגיע לקחת אותה. בלי היסוס המוכרת הרימה את הטלפון והעניין נסגר. אחרי שבועיים כשהגעתי לחנות במילאנו, שהייתה מרשימה קצת פחות מהסניף ברומא, הנעל חיכתה לי מאחורי דלפק המכירה עם פתק ושמי עליו.
גם אם אתם לא מתכוונים לקנות משהו, אם אתם ברומא – מומלץ בחום להיכנס לשם ולהתרשם מחנות הממתקים האיטלקית הזו. המחירים ברובם סבירים עד לא זולים, אם כי מדי פעם ניתן למצוא מציאות ומבצעים.
כתובת: Via Della Penna 13, Roma, 00186
רכב וכתב: רני ; צילום: אסף רחמים
תמיד כשמגיע רוכב מחו"ל להדרכות רכיבה בארץ, זו חגיגה. הזדמנות ללמוד עוד דבר או שניים, בהתאם לדוקטרינות הרכיבה של אותו הרוכב שמגיע, ולהיחשף לרמות גבוהות שאותן אנחנו לא מכירים כאן בארץ.
אלפרדו גומז, רוכב האקסטרים-אנדורו המצטיין של הוסקוורנה, כבר היה פה בארץ לפני כמה חודשים, אבל עכשיו הוא הגיע לסדרת הדרכות אקסטרים-אנדורו לרוכבי המותג. קפצנו על המציאה, שכן זוהי הזדמנות ללמוד מרוכב ברמה הגבוהה ביותר, וגם אם לא נצליח ליישם הכל – בטוח שנצא עם טיפ אחד או שניים שיעזור לנו לשפר את רכיבת האנדורו הטכנית שלנו.
צילום ועריכה: אסף רחמים
יום ההדרכה, שהתקיים על מסלול מכשולים מלאכותיים שאנשי עופר-אבניר היבואנית בנו במיוחד לאירוע, התחיל בהסברים על כיוון האופנוע לרוכב. גומז התגלה מהר מאוד כמדריך לא רע בכלל, עם מתודה מסודרת ושיטת הדרכה, וזה לא מפתיע, שכן לאביו יש בספרד בית ספר להדרכת טריאל, וכמו שגומז מעיד – הוא מסתובב שם מגיל אפס בערך.
אחרי ההסברים על כיוון האופנוע עברנו להסברים על תנוחת רכיבה, כולל הדגמות, ומשם יצאנו לחימום. כמו כל ספורט, גם באנדורו צריך לחמם את הגוף לפני שמתחילים לעבוד, וגומז מקפיד על זה. מרשים.
אף על פי שמסביב היו פזורים מכשולים מזמינים, החלק הראשון של הקורס הוקדש לעבודה במגרש על בסיס, והבסיס של אקסטרים-אנדורו הוא שליטה בעמידה ובישיבה במהירות נמוכה, ולאחר מכן שליטה על הנפת גלגל קדמי ואחורי – כלומר ווילי וסטופי.
רק לאחר מכן עברנו למכשולים עצמם, כשגומז מקפיד להתחיל במכשולים קלים, להקנות בסיס נכון, ורק בסוף להגיע למכשולים הרציניים יותר שדורשים טכניקה גבוהה והרבה דיוק.
לסיום היום יצאנו לסיבוב ביער הסמוך, גם כדי לשנות אווירה ולשחרר קצת גז, אבל גם כדי ליישם את הטכניקות שלמדנו על מכשולים אמיתיים ולא מלאכותיים.
כנראה שאף רוכב מאלו שהשתתפו בקורס לא ייצא אלוף עולם, כך שגומז יכול להיות רגוע – אנחנו לא באים לתת לו בראש בארצברג רודיאו (עדיין). מה שכן, כל אחד מהרוכבים שהשתתפו בקורס לקח איתו כמה דברים קטנים, שללא ספק ישפרו את יכולת הרכיבה הטכנית שלו – באנדורו בכלל ובאקסטרים-אנדורו בפרט. ואחרי הכל – היה כיף גדול!
גילוי נאות: הכותב היה אורח של עופר-אבניר, יבואנית הוסקוורנה לישראל.
החלקתי ב-130 קמ"ש, ויצאתי בלי שריטה, בלי מכה, בלי כלום. קמתי, והמשכתי את היום כרגיל.
טוב, זה בגלל שההחלקה קרתה על מסלול מרוצים. לא חלילה על כביש ציבורי. ועל מסלול מסודר, עם משטחי החלקה ייעודיים ובטיחותיים ועם ציוד רכיבה איכותי, קורה לפעמים שעוברים את קצה מעטפת היכולות של הרוכב או המכונה, ומחליקים. זה חלק מהעניין. הרבה פעמים, כמו שקרה לי הפעם, יוצאים בלי שריטה.
זה קרה בסשן השלישי של הרכיבה על הדוקאטי מונסטר 1200R במסלול אסקארי המדהים שבדרום ספרד. כבר הייתי חם, מחובר לאופנוע היטב ומכיר את המסלול, את הקווים ואת נקודות הבלימה, ההיגוי, שיאי הפנייה והגז ברמה מספיק טובה. הרכיבה שלי הייתה משוחררת, ואפילו מהירה.
עריכה: אסף רחמים; צולם באמצעות מצלמת אקסטרים NILOX F60 MM
בסשן הראשון רכבתי כמעט בלי בלמים והייתי עסוק בהכרת המסלול. הרמתי את העיניים וחיפשתי לפתור את המסלול – את הפניות עם נקודות ההיגוי, שהן נגזרות של האפקסים והיציאות מהפניות שנותנות מקסימום גז. כשאתה עובד בסדר הזה, הסיכוי שלך לפתור מהר את נהר האספלט העצום הזה הוא הרבה יותר גבוה, וכך אני נוהג על מסלול חדש תמיד.
בסשן השני כבר הייתי מחובר יותר למסלול, והתחלתי להבין את האופנוע ואת התגובות שלו. גם את הסשן הזה התחלתי ברכיבה חלקה כמעט בלי בלמים, אבל הרכיבה התפתחה באופן טבעי וכבר רכבתי מהר למדי.
ואז זה קרה, כאמור בסוף הסשן השלישי. רכבתי מאחורי שני רוכבים מהירים. המסלול מתחיל בשיקיין צפוף אחרי הישורת הראשית, רצף של 3 שמאליות, ואז פנייה ימנית של 90 מעלות. היא מהירה למדי – 120–130 קמ"ש, ויש לה נקודת היגוי מאוד ברורה שמביאה את האופנוע עד לאפקס, ומשם החוצה לקראת ימנית נוספת. קו מרוצים קלאסי.
נכנסתי לפנייה מהר, על הקצה, בפקודת היגוי מהירה ששמה את הדוקאטי על קצה גבול האחיזה – כמו שעושים על מסלול. רגע לפני האפקס זה קרה, בדיוק כמו שרואים בטלוויזיה במרוצי גרנד-פרי או סופרבייק – הצמיג הקדמי איבד אחיזה, החליק, והכידון 'התקפל' פנימה. לואו-סייד קלאסי. נמרחנו על האספלט והחלקנו מהפנייה החוצה לעבר משטח ההחלקה שבצד שמאל.
כאן אני רוצה להתעכב לרגע. האופנוע ואני התנתקנו כמובן, ושנינו החלקנו לעבר משטח ההחלקה. בזמן הזה, של ההחלקה על האספלט, היה לי המון זמן לחשוב – תרים את הראש, סגור את הידיים, קפל את הרגליים. אחרי שנגמר האספלט יש רצועת דשא של 3 מטרים, ואז משטח רחב של חצץ. הדשא חלק ועוברים אותו מהר מאוד, ואז מגיעים למשטח החצץ ומאטים עליו במהירות. נעצרתי, כשהאופנוע כמה מטרים ממני. הזמן הזה, שמתחיל באיבוד הקדמי ומסתיים בהחלקה, מרגיש תוך כדי ההחלקה כמו שניות ארוכות במיוחד, וכאמור היה לי המון זמן לחשוב וליישם, או לפחות ככה הרגשתי. אחר כך כשראיתי את הסרטון קלטתי שכל הזמן הזה לקח שתיים וחצי שניות בלבד.
יש לי ניסיון לא מועט על מסלולי מרוצים – גם גדולים באירופה, אבל בעיקר קטנים אצלנו. השתתפתי ב-4 עונות מרוצים מלאות במסגרת אליפות הסופרמוטו הישראלית, כולל 2 אליפויות, ובנוסף הדרכתי רכיבה מתקדמת על כל המסלולים שהיו פה – אשדוד, כוכב יאיר, נחשונים ושפיצרינג. יש לי מאות שעות מסלול, כך שיצא לי ליפול ולהחליק פה ושם. תמיד אני עולה על מסלול עם ציוד רכיבה מגן ייעודי, ותמיד עם אופנוע תקין ובטיחותי. והשילוב הזה, של אופנוע-ציוד-מסלול, מאפשר ליפול ולצאת בלי להיפגע. למעט פעמים בודדות שבהן חטפתי מכה יבשה או מתיחה כזו או אחרת בשריר שהשביתה אותי ליום-יומיים, האינסידנטים על מסלול סטרילי מסתיימים לרוב בלי פגיעה, בטח שלא משמעותית. הפעם חליפת העור של ספידי חטפה קצת קרעים בזרוע ועוד קצת שפשופים בכתף ובירך – אבל זה בדיוק הייעוד שלה והיא עשתה את עבודתה באופן מושלם.
למרות זאת, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה החלקתי על מסלול בגודל מלא ובמהירות גבוהה – כאמור כ-130 קמ"ש. כך שאני יכול לסמן 'וי' גם על זה, ולהוכיח, בפעם המי יודע כמה, שגם החלקה במהירות גבוהה עשויה להסתיים בלי שום פגיעה כשמדובר במסלול סטרילי.
השורה התחתונה של הרשימה הזו, אם זה לא היה ברור עד עכשיו, היא שאנחנו חייבים מסלול במדינה הזו. היו לנו כמה מסלולים קטנים באורך של פחות מ-1,000 מטרים כל אחד, וכולם נהרסו מסיבה כזו או אחרת. הצורך במסלול חוקי, מסודר ובטיחותי, שבו ניתן יהיה לתרגל רכיבה ונהיגה בתנאים סטריליים ועם האפשרות להגיע לקצה – וגם לעבור אותו ולהחליק מבלי להיפגע, הוא הכרחי. כמובן שלנו, חובבי המוטוריקה, אבל גם לשאר הנהגים – שעשויים לקבל על מסלול כזה הדרכות נהיגה מתקדמת ולשפר את מיומנויות הנהיגה שלהם, כמו שהיה בכוכב יאיר או בנחשונים למשל.
תנו לנו מסלול!
בטח מעניין אתכם גם מה קרה לאופנוע. ובכן, כמו שאפשר לראות בסרטון המצורף, אחרי ההחלקה הנקייה על האספלט האופנוע הגיע לחצץ, ושם עף לאוויר והתגלגל תוך כדי שהוא מתרסק וסופג נזקים. לא נעים. בכל זאת, אופנוע של הרבה כסף…
ממה שראיתי, הנזקים לאופנוע גדולים מאוד. אבל אין מה לדאוג – באירועים האלו האופנועים שייכים למחלקת השיווק של היצרנית, וכשמביאים אופנועים להשקה לוקחים בחשבון שאירועים כאלו עלולים לקרות ונערכים מראש. כשחזרתי לפיטס עם האמבולנס שבו בדקו אותי, כבר עמד אופנוע חדש במקום זה שריסקתי, ואפילו המדבקה עם מספר האופנוע (16) הייתה במקומה. עד כדי כך הם מסודרים.
ומי משלם על הנזק? אף אחד. שוב, אלו אופנועים של מחלקת השיווק שמיוצרים במיוחד עבור האירוע, כך שאם יש נזקים, פשוט מתקנים אותם או שמחליפים אופנוע אם הנזקים גדולים, וממשיכים כרגיל. קצת לא נעים כי בכל זאת, הרגע ריסקתי אופנוע יקר, אבל כשמקבלים את זה בהבנה ועם חיוך אז אתה מבין שיש לך את הפריבילגיה לרסק אופנוע של 150 אלף שקל ולקבל בתמורה חיוך. לא רע הקטע הזה…