קטגוריה: רכיבה ראשונה

רכיבה ראשונה: בטא 125RR דגם 2018
צילום: Christiano Morelli, Marco Campelli
- יתרונות: מנוע חזק, גודל פיזי קטן, משקל נמוך, מערכת מתלים טובה, התנהגות תזזיתית ומצוינת
- חסרונות: איכות פלסטיקה, חסר עוד ממש מעט כוח בסל"ד נמוך
- שורה תחתונה: הבטא 125RR עשוי למלא את הוואקום במשבצת אופנוע האנדורו ולמתחילים, במיוחד בתמחור נמוך
- מחיר: 39,985 ש"ח
- מתחרים: שרקו SE-R125 ו-TM EN125
- נתונים טכניים: מנוע 2 פעימות, 124.8 סמ"ק, קרבורטור קייהין PKW 36, מצמד הידראולי, 6 הילוכים, שלדת עריסה כפולה מפלדת כרומולי, בולמים קדמיים הפוכים זקס 48 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 295 מ"מ, זרוע אחורית עם מערכת לינקים ובולם יחיד זקס, כיוונים מלאים, מהלך גלגל 290 מ"מ, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, קליפרים ניסין, אורך 2,167 מ"מ, בסיס גלגלים 1,477 מ"מ, גובה מושב 930 מ"מ, מיכל דלק 8.5 ל', מרווח גחון 325 מ"מ, משקל ללא דלק 94.5 ק"ג, צמיגים 90/90-21, 120/90-18
בטא 125RR דגם 2018

מה זה?

בטא האיטלקית, החברה המשפחתית של משפחת ביאנקי, משקיעה בשנים האחרונות משאבים גדולים בתחום האנדורו. החברה, שמזוהה אולי יותר מכל עם אופנועי טריאל, חזרה ב-2004 לייצר אופנועי אנדורו אחרי שנים של הפסקה. בתחילה עם מנועי רייסינג של ק.ט.מ, ומ-2009 עם מנועי 4 פעימות מפיתוח עצמי, כשב-2012 התווספו גם מנועי 2 פעימות – 250 ו-300 סמ"ק. הפיתוח וההשקעה באופנועי אנדורו, אגב, גורם לגדילה עקבית של החברה. בשנת 2016 מכרו בבטא כ-17,600 אופנועים, מהם 48% אופנועי אנדורו. מתוך אלה, שני שליש הם דו-פעימתיים ושליש מרובעי פעימות. נתונים מעניינים.

לשנת 2018 בבטא מרעננים את ליין דגמי האנדורו, הכולל 4 דגמי 4 פעימות ו-2 דגמי 2 פעימות, ומוסיפים את ה-125RR – דו-פעימתי קטן בנפח 125 סמ"ק. אחרי שבשנה שעברה ק.ט.מ (והוסקוורנה) הפסיקה את ייצור ה-125 סמ"ק והשאירה ואקום בסגמנט, היצרניות האירופאיות ממהרות למלא את הוואקום הזה.

ל-125RR מנוע חדש לחלוטין, שתוכנן – תאמינו או לא – על-ידי מהנדס אחד צעיר בן 31, וזהו. מידות הקדח והמהלך סטנדרטיות לחלוטין לסגמנט – 54 מ"מ קוטר ו-54.5 מ"מ מהלך, הבוכנה מחושלת, ובלוק המנוע קומפקטי ותוכנן במיוחד עבור הדגם. יש שסתום כוח מכאני זהה בעיצובו לזה של ה-250 וה-300 החדש של 2018, רק קטן יותר, והקרבורטור הוא ה-PKW 36 המוכר של קייהין, והוא מגיע עם שסתום עלים VForce 4. בבטא החליטו שלא להתקין את מערבל השמן האוטומטי כמו ב-250 וב-300 על-מנת לחסוך במשקל, כך שיש צורך להוסיף שמן למיכל הדלק, אולם המערכת ככל הנראה תוצע כאופציה בתשלום, כמו גם מתנע חשמלי.

מנוע 125 סמ"ק חדש לחלוטין – מתוכנן ומיוצר על-ידי בטא

הגיר בן 6 הילוכים, חדש לחלוטין ותוכנן עבור ה-125 במיוחד, כשהקו מנחה הוא קומפקטיות, ועל כן צמד הצירים קרובים אחד לשני, ובנוסף שניהם קרובים לגל הארכובה. הקלאץ', כמו בכל דגמי בטא, מתופעל הידראולית, ויש כאן קלאץ' חדש עם פתיחה הפוכה – כלומר מבחוץ פנימה. מבנה ייחודי של בטא. לסיום פרק המנוע נספר שהוא מצליח לעמוד בתקנות יורו 4 על-ידי הגבלות. אל תדאגו – כולן ניתנות להסרה כך שהמנוע מסוגל להפיק את מלוא 30 הסוסים שלו.

שלדת ה-125 בנויה בארכיטקטורה זהה לשלדת ה-250 וה-300, אלא שגם כאן היא קטנה יותר. היא קצרה יותר ב-5 מ"מ, והצינורות התחתונים של העריסה, אלו שתומכים במנוע מלמטה ומחזיקים את מגן המנוע, יוצרים עריסה קטנה יותר – פשוט כי בלוק המנוע קטן יותר. מערכת המתלים – גם מלפנים וגם מאחור – זהה לזו של שאר דגמי בטא, רק כמובן עם קפיצים וסט-אפ שונה בשל המשקל הנמוך שעומד על 94.5 ק"ג לפני דלק.

קטן ממדים, קל משקל, זריז וזמיש

ביצועים

הבטא 125RR, ככלי שמיועד לרייסרים צעירים בראש ובראשונה, מרגיש בהחלט רייסרי. שאלת השאלות הייתה איך המנוע, ואנחנו יכולים לספר, אחרי יום רכיבה שהוקדש כמעט כולו ל-125RR, שהצליח להם בבטא. הוא חזק מאוד בקצה הסקאלה ומטיס את האופנוע קדימה במהירות, אך יחד עם זאת הוא גמיש למדי ומציע לא מעט כוח בסל"ד הנמוך ובינוני – ביחס ל-125 כמובן.

אם ניקח לייחוס את מנוע ה-125 סמ"ק של ק.ט.מ / הוסקוורנה מהדור האחרון עד להפסקת ייצורו, אז הבטא מעט פחות גמיש ממנו מצד אחד, כלומר מציע פחות כוח זמין בסל"ד נמוך, אבל מאידך, הוא חזק יותר בסל"ד הגבוה וגם תגובת המצערת זריזה יותר וכך גם קצב העלייה בסל"ד. לשימושי הובי, כמו של רוכבי האנדורו הישראלים, היינו רוצים קצת יותר שימושיות בסל"ד הנמוך, אם כי חשוב להדגיש שההבדלים ממנוע הק.ט.מ לחלוטין לא גדולים ושלא מדובר פה באיזה מנוע רייסר שמציע כלום למטה ומתפוצץ על הרוכב למעלה. בהחלט מנוע טוב שעשוי לענות על הדרישות של רוכבי האנדורו הישראלים.

מבחינת התנהגות, הבטא 125RR הוא ממתק. הבולמים מצוינים, והם מצליחים לשמור על יציבות טובה, על-אף התזזיתיות של ה-125RR שנובעת מהמשקל הנמוך והממדים הקטנים. ההיגוי, כצפוי, סופר-זריז, והספיגה של מערכת המתלים מעולה. על המשקל הנמוך הזה, הבלמים של ניסין – הזהים לאלו של הדגמים הגדולים יותר – חזקים מדי עבור ה-125, ועל-כן יש להשתמש בהם ברגישות גבוהה. בעיה מוכרת כשמדובר באופנועים במשקל נמוך שעושים שימוש במערכות בלמים של כלים כבדים יותר.

מנוע זריז, גמיש ואפילו רייסרי – בית ספר לרכיבת אנדורו

איך זה מרגיש?

ובכן, קודם כל קטן, נמוך, צר וקל. ממדי ה-125RR מרגישים קטנים יותר פיזית משאר דגמי בטא, ובוודאי ממרובעי הפעימות. עם 930 מ"מ מוצהרים של גובה מושב, הגעתי בקלות עם 2 רגליים לקרקע על 174 הס"מ שלי. בעלי משקל גבוה של 85 ו-90 ק"ג התלוננו על רכות הבולמים. לי עם 64 הק"ג שלי, מערכת המתלים הייתה מושלמת. היתרון הגדול שלו הוא כאמור גודל פיזי קטן למדי – קטן יותר משל אופנועי אנדורו אחרים שאנחנו מכירים.

המשקל הנמוך, המנוע החזק והזריז וההתנהגות התזזיתית, גורמים לרוכב לעבוד המון כדי להמשיך ולהתקדם מהר – בעבודה על הגז, בתפעול אינסופי של הקלאץ' והגיר, ובשימוש נכון בעבודת גוף כדי לייצב את האופנוע ולהמשיך להתקדם. לכן, לדעתנו, הבטא 125RR הוא מהאופנועים היותר טובים לשמש כבית ספר לרכיבה לרוכבי אנדורו מתחילים, והוא רק מחדד את חסרונו של הק.ט.מ / הוסקוורנה.

ההתנעה כאמור עם רגלית בלבד, אולם כמו 125 – הוא מניע בנגיעה. המנוע מצוין, השלדה ומכלוליה באיכות טובה – למשל חישוקי אקסל בשחור-מט, בולמי זקס ובלמי ניסין, ורק הפלסטיקה מרגישה זולה למדי ומקלקלת את האיכות הכללית של בטא. בשנת 2017 אל תוך 2018, האיכות הזו – שאולי מתאימה לאופנועי ה-50 סמ"ק דו"פ וה-125 סמ"ק 4 פעימות לנערים של בטא – כבר לא מתאימה לאופנועי אנדורו מקצועיים. זה לא גרוע, אבל התרגלנו ליותר טוב מיצרניות אחרות, וראוי שבטא תיישר קו בנושא הזה. לנו, רוכבים ישראלים שרגילים לגרד את האופנוע על סלעים, העניין הזה חשוב. פרט לכך, הבטא כאמור בנויים היטב, וכך גם ה-125RR – שעושה שימוש בכל המכלולים של שאר המשפחה.

עשוי למלא את הוואקום בשוק האנדורו בישראלי

סיכום ועלויות

הבטא 125RR הוא אופנוע חשוב מאוד לשוק הישראלי. עד 2016 ה-125 של הוסקוורנה וק.ט.מ נמכרו יפה מאוד והיו בחירה ראשונה של הרבה מאוד רוכבי אנדורו, שבשנה האחרונה נאלצו לעבור ל-250 סמ"ק – 4 או 2 פעימות. לכן, ה-125RR נכנס לוואקום שעדיין אף יצרנית לא מילאה – גם לא ה-TM EN125, שכן זה האחרון כלי מקצועי ותובעני מדי, שמתאים יותר לרייסרים ופחות לרוכבי הובי של סוף שבוע. אל הוואקום הזה ייכנס בקרוב גם השרקו SE-R125, שעשוי להוות תחרות צמודה לבטא 125RR.

על אף שה-125RR חדש לחלוטין, בבטא הצליחו להטמיע בו את הגנים של החברה, והוא לחלוטין אופנוע טוב, אפוי, וגם מגניב. המנוע שלו מצוין, גם אם היינו מעדיפים התנהגות מנוע הקרובה יותר לזו של הק.ט.מ 125EXC, ההתנהגות שלו מעולה ומתאימה מאוד ל-125, עם הזריזות, המשקל הנמוך ומערכת המתלים הטובה, והוא מתאים מאוד לדעתנו לרוכבי אנדורו מתחילים – במיוחד ישראלים ובמיוחד צעירים.

מחיר רשמי עדיין לא פורסם, שכן ה-125RR יוצג לקהל רק בתערוכת מילאנו בתחילת נובמבר, ומיד לאחר מכן יעבור לייצור סדרתי, כך שהוא צפוי להגיע ארצה לקראת סוף 2017 – בייבוא של מטרו – ואז גם ייקבע מחירו. להערכתנו הוא יעלה סביב 40 אלף שקלים, ואם הוא יעלה פחות מזה אז יהיה זה מחיר סופר-אטרקטיבי לאופנוע שמספק המון כיף, ובנוסף הוא בית ספר לרכיבה. אנחנו מחכים כבר לרכב עליו בארץ.

עדכון: מחירו של ה-125RR נקבע בישראל על 39,985 ש"ח.

הכותב היה אורח של חברת בטא בהשקה העולמית באיטליה.
17 ביוני 2017
רכיבה ראשונה: קוואסאקי ורסיס X300 – בייבי אדוונצ'ר
צילום: אסף רחמים, אביעד אברהמי
- יתרונות: תנוחת רכיבה, התנהגות דינמית, יכולות שטח, שימושיות, קונספט, קלאץ' רך
- חסרונות: מושב קשיח, יחס העברה סופי קצר מדי
- שורה תחתונה: קטע מגניב הבייבי-אדוונצ'רים האלה; הוורסיס X300 הוא אופנוע בוגר עם יכולות גבוהות – גם בשטח
- מחיר: 39,985 ש"ח
- מתחרים: הונדה CRF250 ראלי, ב.מ.וו G310GS, סוזוקי ויסטרום 250
- נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 296 סמ"ק, 8 שסתומים, DOHC, הזרקת דלק, 40 כ"ס ב-11,500 סל"ד, 2.6 קג"מ ב-10,000 סל"ד, 6 הילוכים, שלדת פלדה, מזלג טלסקופי 41 מ"מ, מהלך 130 מ"מ, בולם יחיד עם מערכת לינקים וכיוון עמס קפיץ, מהלך 148 מ"מ, דיסק קדמי 290 מ"מ, דיסק אחורי 220 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,170 מ"מ, בסיס גלגלים 1,450 מ"מ, גובה מושב 845 מ"מ, מיכל דלק 17 ל', משקל 175 ק"ג, צמיגים 100/90-19, 130/70-17
- לרכיבת מבחן על קוואסאקי ורסיס X300 – לחצו כאן
קוואסאקי ורסיס X300 (צילום: אביעד אברהמי)

מה זה?

הקוואסאקי ורסיס X300 הוא אחד מבין ארבעה בייבי-אדוונצ'רים שהוצגו בתערוכות סוף שנת 2016, במקביל להונדה CRF250 ראלי, ב.מ.וו G310GS וסוזוקי ויסטרום 250 – קטגוריה חדשה שנוצרה יש-מאין.

בבסיס הוורסיס X300 מנוע הטווין המקבילי שהגיע מהנינג'ה 300 וה-Z300. הוא מפיק 40 כ"ס, בעל 6 הילוכים וכולל מערכת הזרקת דלק וקלאץ' מחליק. במעבר לוורסיס הוא הותאם לתקנות יורו 4, ובהמשך יעבור כמו שהוא לנינג'ה ול-Z.

מסביב למנוע – הכל חדש. יש שלדת פלדה חדשה, מערכת מתלים בעלת מהלכי גלגל של 130 ו-148 מ"מ, גלגלי "19 מלפנים ו-"17 מאחור, והעיקר – תנוחת רכיבה זקופה, מסכת אדוונצ'ר עם מיגון רוח, וסבל אחורי אינטגרלי.

לוח השעונים כולל תצוגת LCD במקביל למד סל"ד, ויש נתונים כמו תצוגת הילוך, ומחשב דרך הכולל תצרוכת דלק רגעית וממוצעת וטווח רכיבה עד לסיום הדלק במיכל. בנוסף, יש מערכת ABS כסטנדרט.

הייעוד של הוורסיס X300 – כמו שאר הבייבי-אדוונצ'רים – הוא להיות כלי תחבורה יומיומי נוח ויעיל – לעיר ומחוצה לה כל עוד לא מדובר ברכיבות ארוכות, וכן לאפשר רכיבת שבילים קלה, וכל זאת לרוכבים מתחילים או למוגבלי רישיון A1.

בייבי-אדוונצ'ר עם מנוע הטווין של הנינג'ה 300 (צילום: אביעד אברהמי)

ביצועים

מנוע ה-300 סמ"ק של הוורסיס X300 הוא תאב סל"ד. יש לו אמנם מומנט לא רע בסל"ד הביניים, אבל כדי להתקדם מהר תצטרכו למשוך את ההילוכים עד למחוזות הקו האדום ב-12,000 סל"ד. בהילוך השישי בסל"ד הזה המהירות תהיה 160 קמ"ש, והוורסיס מגיע למהירות הזו בקלות, גם אם רוכבים בהרכבה וגם אם הכביש במגמת עלייה קלה, מה שמעיד שיחס ההעברה הסופי קצר מדי. החלפת גלגל שיניים אחורי לקטן יותר או קדמי לגדול יותר יאריכו את יחסי ההעברה ויאפשרו לרכב במהירות בינעירונית בסל"ד נוח יותר.

הביצועים הדינמיים מצוינים, ואפילו מפתיעים. מערכת המתלים אמנם פשוטה, אבל היא קשיחה למדי ותומכת גם ברכיבה חזקה על כבישים מפותלים. ההיגוי מצוין, למרות הכידון הצר והפשוט, והיציבות פשוט מעולה – גם בזכות המתלים הקשיחים. מאידך, המתלים לא קשיחים מדי ומאפשרים ספיגה טובה ברכיבה עירונית או על מכשולים.

מערכת המתלים הטובה והיציבות הגבוהה של האופנוע דחפו אותנו לבדוק את הוורסיס X300 גם בשטח, וכאן הופתענו בגדול. על אף שהגלגל הקדמי בקוטר "19 – כמו אדוונצ'רים לכביש, ולא "21 כמו למשל ה-CRF250 ראלי, הוורסיס X300 מסוגל לרכב מהר מאוד בשבילים – גם משובשים, תוך כדי דריסת מכשולים בקלות. חלק מזה נובע מהמשקל שלו – 175 ק"ג – שמרגישים קלים מאוד. היכולת לזוז מהר בשטח היא לדעתנו ערך מוסף עצום לאופנוע מסוג זה, אם כי נזכיר שמדובר באדוונצ'ר מוטה כביש ולא באופנוע שטח של ממש.

ביצועים טובים, מפתיע בשטח (צילום: אסף רחמים)

איך זה מרגיש?

תנוחת הרכיבה זקופה ונוחה, גובה המושב סביר מאוד ועומד על 845 מ"מ – גבוה, אבל לא גבוה מדי, וגם עם 174 הס"מ שלנו הגענו עם 2 רגליים לקרקע. יחד עם זאת, המושב – גם של הרוכב וגם של המורכבת – קשיח מדי וגורם לכאבים בישבן אחרי חצי שעת רכיבה רצופה.

מיגון הרוח מצוין, למרות שהוא קומפקטי למדי, ובכלל – התחושה של לרכב על אופנוע אדוונצ'ר עם קוקפיט מרווח ומשקף רוח, אבל מצד שני קל משקל ועם מנוע קטן ונשלט – היא תחושה נהדרת.

יחס ההעברה הסופי הקצר מדי דורש מהרוכב להחליף הילוכים מהר בתאוצות, וכך אפשר לרכב על 60 קמ"ש ולהיטות כבר על הילוך שישי, שאותו כאמור אפשר למשוך עד 160 קמ"ש ו-12,000 סל"ד. ב-100 קמ"ש הסל"ד עומד על כמעט 8,000, שזה גבוה מדי לטעמנו. הארכת יחס ההעברה תעשה לאופנוע הזה רק טוב – תאפשר להעביר הילוכים במהירות גבוהה יותר בלי הצורך בשורט-שיפטינג, תאפשר לשייט בבינעירוני בסל"ד נמוך יותר, ואולי גם תאפשר מהירות מקסימלית גבוהה יותר שכן למנוע בהחלט יש את הפוטנציאל הזה.

ברכיבה עירונית הוא קל לשליטה. התנוחה מציבה את הרוכב מעל למכוניות ולתנועה, ומעבר לנוחות זה גם בטיחותי יותר. זווית הצידוד של הכידון טובה ומאפשרת השתחלויות קלות בין מכוניות, והמשקל הנמוך מאפשר שליטה קלה גם לרוכבים מתחילים. בהרכבה הוא מצוין ויש שפע מקום לרוכב ולמורכבת, בנוסף לסבל המקורי שעליו ניתן להעמיס ציוד. רק נזכיר שוב את עניין המושב הלא נוח. לעומת זאת, הקלאץ' הוא מבין הרכים שפגשנו באופנועים = כמעט רך מדי.

תצרוכת הדלק הממצעת עמדה אצלנו על 24 ק"מ/ל', ועם מיכל דלק בן 17 ליטרים זה אומר טווח רכיבה של כ-400 ק"מ בין תדלוקים. יחד עם זאת, אם תרכבו לאורך זמן על סל"ד גבוה בכביש בינעירוני, תצרוכת הדלק תרד לסביב 20 ק"מ/ל'. עוד סיבה להאריך את יחס ההעברה הסופי.

רק להאריך את יחס ההעברה ולסדר את המושב

סיכום ועלויות

ראשית, באופן כללי קטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים הזו מגניבה מאוד. רכבנו כבר על ההונדה CRF250 ראלי, שיותר מכוון לשטח עם גלגלי "21 ו-"18, וכעת זו הפעם הראשונה שאנחנו רוכבים על בייבי-אדוונצ'ר עם גלגלי "19 ו-"17, עד שיגיעו הב.מ.וו והסוזוקי כמובן. זהו קונספט מעולה שמאפשר את הנוחות, השימושיות והבטיחות של אופנוע אדוונצ'ר, כולל כמובן כניסה לשבילים, לרוכבים צעירים או למוגבלי רישיון נהיגה A1.

הוורסיס X300, על אף נפחו, הוא אופנוע בוגר בעל טווח שימושים רחב. בעיר הוא מצוין בזכות משקל נמוך, זווית צידוד גדולה ותנוחת רכיבה זקופה, וכן בשל המתלים הסופגים והגלגל הקדמי בקוטר "19. בבינעירוני הוא טוב ויעיל למי שלא מחפש מהירויות גבוהות, בעיקר מהפרברים לעיר למשל, ויש לו את הערך המוסף של השטח. הבעיות העיקריות שלו הן מושב לא נוח ויחס העברה סופי קצר מדי. את הבעיה האחרונה ניתן לפתור בקלות ובזול.

מחירו של הוורסיס X300 נקבע על 40 אלף ש"ח, שנכון לעכשיו הם 2,000 ש"ח יותר מההונדה. לב.מ.וו ולסוזוקי טרם נקבעו מחירים. מרווח הטיפולים הוא כל 6,000 ק"מ – כמו כל דגמי קוואסאקי.

בסך הכל זהו אופנוע טוב, יעיל ובוגר, לבעלי רישיון A1, ושדווקא הבוגרים שביניהם. אנחנו מאוד אוהבים את קטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים, והוורסיס X300 הוא נציג חזק מאוד בה.

עלויות תחזוקה
- טיפול 1,000 ק"מ – 665 ש"ח
- טיפול 6,000 ק"מ – 241 ש"ח
- טיפול 12,000 ק"מ – 1,385 ש"ח
- טיפול 18,000 ק"מ – 241 ש"ח
- טיפול 24,000 ק"מ – 2,284 ש"ח
- סה"כ ל-24,000 ק"מ – 4,816 ש"ח
סבל מקורי

עיצוב מרשים למדי

קוקפיט של אדוונצ'ר
13 ביוני 2017
רכיבה ראשונה: הונדה X-ADV – 'איקס-אד'
צילום: אסף רחמים
- יתרונות: קונספט, עיצוב, התנהגות דינמית בכביש, עבִירוּת, נפח אחסון (יחסית לאופנוע)
- חסרונות: מחיר, משקל, היעדר בקרת החלקה, נפח אחסון (יחסית לקטנוע)
- שורה תחתונה: אופנוע כביש מחופש לקטנוע אדוונצ'ר שנראה ונוסע מעולה
- מחיר: 77,900 ש"ח
- מתחרים ישירים: אין. (כאילו מתחרים: מקסי סקוטרים, אופנועי אדוונצ'ר בינוניים, אופנועי ספורט תיור)
- נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 745 סמ"ק, 54 כ"ס, 6.9 קג"מ, הזרקת דלק, 6 הילוכים אוטומטיים DCT, הינע סופי שרשרת, מתלה קדמי טלסקופי הפוך שוואה 41 מ"מ, מהלך 154 מ"מ, מתלה אחורי זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, מהלך 150 מ"מ, 2 דיסקים קדמיים 296 מ"מ, אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,245 מ"מ, בסיס גלגלים 1,590 מ"מ, גובה מושב 820 מ"מ, מיכל דלק 13.1 ל', משקל מלא 238 ק"ג, צמיגים 160/60ZR15, 120/60ZR17
הונדה X-ADV – איקס-אד

מה זה?

ההונדה X-ADV, קיצור של איקס אדוונצ'ר (ייקרא מעתה: איקס-אֵד), הוא קונספט שהוצג על-ידי הונדה לפני מספר חודשים בתערוכת מילאנו האחרונה ובבסיסו מהווה הכלאה בין קטנוע עתיר סמ"קים לבין אופנוע אדוונצ'ר. לכאורה – הסבר בהמשך. מצד אחד תנוחת רכיבה וישיבה 'קטנוענית' לחלוטין עם מדרסים בצדדים במקום רגליות רוכב, חלל ריק בין הברכיים במקום מיכל דלק שאותו ניתן לחבוק, ותא אחסון לא מאוד גדול מתחת למושב שבו נכנסת קסדה שלמה וחוץ ממנה לא עוד הרבה. גם התפעול נוטה לכיוון המוכר לנו מקטנועים, כשצידו השמאלי של האיקס-אד נטול רגלית הילוכים או ידית קלאץ'. עד כאן הדמיון לקטנוע.

מן העבר השני המושב גבוה מאוד, הכידון רחב ומאסיבי עם מגני ידיים (שמגיעים ישירות מהאפריקה טווין), המחובר למזלג הפוך עם מהלך מתלה ארוך, חישוקי שפיצים כאשר הקדמי גדול מהאחורי כמקובל באופנועי שטח, האגזוז מוטה בחדות כלפי מעלה לכיוון קצה הזנב, ישנו מגן גחון בחלקו התחתון, מלפנים מגן הרוח המתכוונן צר וארוך, מסוכך על צג דיגיטלי גדול, ותאי אחסון נוספים לא קיימים בשום מקום. מתחיל להישמע כמו אופנוע שטח? בהחלט.

המנוע שלו – בנפח 745 סמ"ק – יחד עם התמסורת, מגיעים ישירות מהאינטגרה – המקסי סקוטר המוכר של הונדה, עם התאמה לאיקס-אד שבליבו הם הושתלו, כך שהעברת ההילוכים, למשל, מתבצעת ב-500 סל"ד גבוה יותר. המשמעות היא שגם פה העברת הכוח לגלגל האחורי מתבצעת באמצעות שרשרת כמו באופנוע, ועל העברת ההילוכים אמונה מערכת הגיר האוטומטית, ה-DCT דור 3 של הונדה כפולת מצמדים, אותה כבר הזכרנו בעבר גם במבחן של האינטגרה וגם באפריקה טווין DCT. לטובת מי שלא יצא לו לקרוא עדיין, נזכיר רק בקצרה שמדובר בתיבת הילוכים שבה ניתן לבחור בין העברת הילוכים בצורה אוטומטית לחלוטין בכמה מצבים או 'ידנית' על-ידי כפתורים מהכידון.

האיקס-אד מגיע עם עיצוב מודרני ופנסי LED מלפנים ומאחור ברוח התקופה, וגם הוא, כמו עוד ועוד דגמים חדשים היורדים מפס הייצור לאחרונה, מגיע עם שלט קרבה KEYLESS האחראי על פתיחת הסוויץ', פתח התדלוק ותא האחסון שמתחת למושב הרוכב.

הכלאה בין קטנוע עתיק סמ"קים לבין אופנוע אדוונצ'ר

ביצועים

הביצועים של האיקס-אד מתחלקים לשניים: כל זמן שרוכבים איתו על הכביש והחל מהרגע שיורדים איתו מהאספלט. נתחיל דווקא מהסוף.

אין ספק שהרעיון של הונדה לייצר כלי שנראה כמו קטנוע ויכול לנסוע בשטח הוא אדיר ופורץ את גבולות החשיבה שאליה היינו מורגלים עד היום בתחום הדו-גלגלי. זה טוויסט מגניב לגמרי. מצד שני, זה לא שלאיקס-אד יש באמת ביצועי שטח טהורים, כאלו שמזכירים במשהו את האפריקה טווין למשל. הוא בהחלט מסוגל לרדת מכביש סלול לדרך כורכר או שביל מהודק בין השדות, והוא יעשה את זה הרבה יותר טוב מכלי עם חישוקים יצוקים, כשגם המתלים בעלי המהלך הארוך תומכים לגמרי באפשרות הזו למי שרוצה בכך. אבל לא שם הוא מככב, במיוחד לא עם משקל שלו. אולי אם היינו מרכיבים עליו צמיגי 50/50 אפשר היה לנסות ולאתגר אותו מעט ולראות אם יש לו מה להציע, אבל עם צמיגי הכביש שאיתם הוא מגיע שבילים זה די והותר בשבילו.

המקום שבו הביצועים של האיקס-אד באים לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר הוא דווקא על הכביש. הורדת הכוח לכביש דרך גלגל ה-"15 מייצרת יציאה חזקה יותר מהמקום לעומת אם היה לו אחד גדול יותר (כמו באינטגרה למשל). מצד שני, גלגל אחורי גדול יותר היה הופך את התנהגות הכביש שלו לאפילו טובה יותר, וגם עוזר למצוא לו צמיג אחורי ספורטיבי במידות הנפוצות. סיבוב בריא של המצערת יגרום למהירות המוצגת לטפס מעלה בזריזות עד לאזור ה-160, ואם ממש רוצים אז אפשר גם לראות 190 על השעון. ההיגוי מדויק ויציב גם בהטיה, ועל אף המשקל המכובד הוא קל לשליטה – הרבה בזכות הכידון הרחב והגבוה.

העברת ההילוכים על-ידי ה-DCT עובדת היטב, אם כי לפני שהוא מגיע לטמפרטורת עבודה מורגשת נקישה קלה בעת העברת הילוך, אך זו הולכת ונעלמת אחרי דקות ספורות. את אותו הדבר אפשר להגיד על רגישות המצערת במעבר ממצב סגור לפתוח. בזמן שצריכת הדלק המוצהרת שלו היא בערך 27 ק"מ לליטר, אנחנו קצת פחות ריחמנו עליו במהלך המבחן והיינו קרובים יותר ל-18 ק"מ לליטר. מצד שני, ברכיבה קצת פחות אינטנסיבית הצריכה בהחלט טובה יותר.

ביצועי כביש מעולים

איך זה מרגיש ?

כשמסתכלים על האיקס-אד מרחוק הוא לגמרי נראה כמו קטנוע. קטנוע חתיך ומודרני – אבל קטנוע. אולם כשמתקרבים אליו, ובמיוחד אם בחניה לידו עומד אופנוע בגודל מלא, מבינים פתאום עד כמה שהוא גדול – גם בגובה וגם ברוחב. לשם השוואה, כשהוצאנו אותו מהסוכנות הוא עמד ליד CB650F שנראה ממש נמוך וקטן ליד האיקס-אד.

המושב גבוה ורחב, וגם רוכבים גבוהים יתקשו להגיע לרצפה עם יותר מרגל אחת המונחת במלואה על הקרקע, או לחלופין עם שתי רגליים מתוחות עם עקבים באוויר. השילוב בין הגובה למשקל הלא מבוטל שלו יחד עם הכידון הרחב הופכים את התנועה העירונית הסואנת למקום לא אידאלי עבור האיקס-אד. על הכביש המהיר הוא מרגיש יותר טבעי ובנוח, כשגם צמד הדיסקים מלפנים מרמזים שהם נועדו לעבוד במהירויות ובעומסים גבוהים יותר. הם עושים זאת מצוין, אם שאלתם.

מחשב ניהול המנוע המוכר לנו מדגמי הונדה אחרים עובד פה מצוין, כשבבחירה בין מצב ידני לאוטומט מצאנו שהאחרון מבין השניים הוא גם הנוח יותר ברוב המקרים, אם כי הבחירה בין המצבים השונים תלויה בסיטואציית הרכיבה ובקצב. מצב D, דהיינו Drive, הוא זה שהכי נוח להתנייד איתו בעיר, ובכלל במקומות שבהם לא בא לנו 'לתת גז' יותר מדי, סוג של מצב שיוט. אבל חוץ ממנו יש למנוע עוד 3 מצבי 'S', וכל אחד מהמצבים פשוט משנה את הסל"ד שבו מועברים ההילוכים כלפי מעלה קצת יותר מקודמו.

אבל אנחנו חושבים שבהונדה התכוונו בכלל למשהו אחר. הנה איך שאנחנו הבנו את זה: ה-S הראשון (S1) זה סבבה. במצב הזה המנוע קצת יותר חי מאשר במצב D; ה-S השני (S2) זה סחטיין. מתחילים להרגיש את הכוח שיש למנוע הזה; אבל ה-S השלישי (S3), או – עליו אנחנו רוצים לדבר. ה-S הזה הוא קיצור של סלמתאק. פה המנוע נותן את כל 54 הסוסים שלו, פה כל משיכת מצערת מרגישה מחוברת לסיבוב של הקראנק ומהדהדת נהדר דרך האגזוז המקורי, כל יציאה מכיכר מלווה בדריפט. פשוט תענוג.

רמת הגימור של האיקס-אד היא גבוהה כמו שאנחנו כבר רגילים ומצפים מהונדה. המושב המרופד מוצק ולא שוקע, וגם למורכבת שלנו היה נוח עם שפע של מקום מאחור. המשקף המתכוונן עושה עבודה לא רעה בכלל בהסטת הרוח, ואם רוצים להנמיך אותו ניתן לעשות זאת בקלות ללא צורך בכלים. לוח השעונים הוא למעשה מסך LCD גדול מאוד המציג שפע של מידע וחיווי בצורה ברורה ומסודרת. יחד עם זאת ובאופן מעט מפתיע, אם מסתכלים מקרוב ומקישים קלות עם האצבע, פה ושם ניתן להבחין בחיפויים מפלסטיק שלא תמיד תואמים את התחושה הכללית של תכנון וגימור ברמה גבוהה.

בשטח קצת פחות, אבל העבירות טובה

סיכום ועלויות

לא משנה אם תבחרו לקרוא לו קטנוע או אופנוע, האיקס-אד הוא ללא שום צל של ספק כלי שלא ניתן להתעלם מנוכחותו. גם העוברים והשבים במרכז תל-אביב שעצרו לצלם אותו ללא הפסקה בזמן שאנחנו ישבנו לאכול צהריים, לא יכלו להתעלם ממנו, וכמוהם הנהגים שבכל רמזור שאלו אותנו מה זה בדיוק ותמיד הביטו בו במבט נוגה, בדרך כלל מפטירים לכיוונו "אחח… איזה יפה הוא!", ואנחנו כמובן לא יכולים להאשים אותם.

אלמנט האדוונצ'ר שבו הוא גימיק נחמד שבהחלט משך אליו את רוב תשומת הלב, אבל למען האמת מדובר בכלי נהדר לכביש המהיר ולכבישים מפותלים, שבהם הוא יסב לרוכב שעל אוכפו הנאה מרובה. אנחנו היינו מחליפים לו את הנעליים לזוג צמיגים ספורטיביים איכותיים ולוקחים אותו לטיול בהרים. המרחק בינו לבין אופנוע ספורט-תיור הוא כלל לא גדול, ואולי אם במקרה אחד המהנדסים של הונדה קורא את זה אז יש לנו בקשה קטנה: אנחנו מאוד נשמח לראות אופנוע כזה על בסיס המנוע, התמסורת וחשוב מכל – העיצוב של האיקס-אד.

מחירו של ההונדה X-ADV הוא 77,900 ש"ח. זה לא מעט כסף, ויש שיעדיפו לקנות בסכום שכזה מקסי-סקוטר או אופנוע אחר, מתוך התפישה שאליה היינו מורגלים עד היום: שאופנוע צריך להיראות כמו אופנוע, ושקטנוע צריך שיהיה לו נפח אחסון של קטנוע, וכל מה שהוא לא אחד מהשניים הללו לא בא בחשבון. אלא שעם 2 משלוחים שלמים של הדגם החדש שנחטפו כבר, כנראה שמסתובבים בינינו כמה וכמה אנשים שכבר הבינו שההגדרות הישנות עומדות להתחלף במושגים חדשים שטומנים בחובם הנאה מסוג אחר. מהסוג של האיקס-אד.

עלויות תחזוקה

[table id=90 /]
22 במאי 2017
רכיבה ראשונה: ב.מ.וו R1200GS ראלי
צילום: אסף רחמים
- יתרונות: זה ב.מ.וו R1200GS – מנוע, אלקטרוניקה, התנהגות ואיכות
- חסרונות: פגיעה גדולה ביכולות הכביש כדי לקבל עוד קצת יכולות שטח, מושב לא נוח
- שורה תחתונה: בגרסת הראלי חתכו הרבה מיכולות הכביש המשובחות של ה-R1200GS כדי להוסיף עוד קצת יכולות שטח; לא מתאים לכל רוכב
- מחיר: 155,800 ש"ח
- מתחרים: אדוונצ'רים גדולים
- נתונים טכניים: מנוע בוקסר 1,170 סמ"ק, 125 כ"ס ב-7,750 סל"ד, 12.7 קג"מ ב-6,500 סל"ד, הזרקה עם מצערות חשמליות ומצבי ניהול, בקרת החלקה, בקרת שיוט, קוויקשיפטר לשני כיוונים, 6 הילוכים עם מצמד הידראולי מחליק, שלדת פלדה עם מנוע גורם נושא עומס, מתלה קדמי טלהלבר מהלך 190 מ"מ, מתלה אחורי פרהלבר אבו מהלך 200 מ"מ, מתלים חשמליים, דיסקים קדמיים 305 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, דיסק אחורי 276 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,207 מ"מ, בסיס גלגלים 1,507 מ"מ, גובה מושב 850 מ"מ, משקל מלא 244 ק"ג, צמיגים 120/70R19, 170/60R17
ב.מ.וו R1200GS ראלי

מה זה?

4 שנים אחרי הצגתו של ה-R1200GS מקורר הנוזל, שלקח את האדוונצ'ר האייקוני הזה צעד משמעותי קדימה, ב.מ.וו מבצעת מקצה שיפורים ל-R1200GS ומציגה גרסה חדשה. השיפורים המכאניים מתמקדים במערכת ההינע ובחלקות שלה, אולם בוצעה גם מתיחת פנים מקיפה שהופעת את החזות של ה-R1200GS למודרנית יותר, וכן שודרגה האלקטרוניקה.

פרט לגרסה הרגילה, וכמובן לגרסת האדוונצ'ר שתוצג באופן מסורתי בשנה הקרובה, הוצגו צמד גרסאות נוספות על בסיס הגרסה הרגילה – האחת אקסלוסיב המיועדת לכביש, והשנייה גרסת ראלי, שבה הוחלפו מספר מערכות וחלקים על מנת להפוך את ה-R1200GS לקרבי יותר לשטח, וזו הגרסה הנבחנת כאן.

השינויים אמנם לא רבים, אולם הם משמעותיים. ראשית, גרסת הראלי מקבלת את מערכת המתלים עם הסט-אפ של גרסת האדוונצ'ר. הגלגלים הם חישוקי שפיצים, כמו אלו המגיעים ארצה על הגרסה הרגילה, אולם את צמיגי הכביש מחליפים כעת צמיגים דו-שימושיים קרביים של קונטיננטל מדגם TKC80. פרט לכך יש משקף מקוצר, רגליות רוכב רחבות, מגן גחון, וגם מושב אנדורו שטוח, אם כי בארץ הוא יוצע כאופציה אל מול המושב המקורי.

שיפור יכולות השטח על חשבות יכולות הכביש

ביצועים

הררי מילים שפכנו פה בפול גז על המכונה המדהימה הזו – R1200GS, בכל שלב באבולוציה שלה, ועל הביצועים המצוינים שלה. אז מהבחינה הזו, דגם 2017 הוא המשך ישיר של דגם 2013 המשובח.

את מנוע הבוקסר הזה אנחנו מאוד אוהבים, במיוחד עם המעבר לקירור נוזל ב-2013 והעלייה מ-110 ל-125 כ"ס. מעבר לעובדה שהוא גמיש מאוד וחזק מאוד, יש לו חספוס נעים השייך רק למנועי בוקסר, ועל אף משקלה הרב של יחידת ההנעה, זהו אחד המנועים האהובים עלינו – בכל אחד מדגמי הבוקסר של ב.מ.וו.

במהירות של 150-160 קמ"ש, למשל, הוא נינוח מאוד, וכך גם האופנוע כולו. המהירות המרבית עוברת את ה-200 קמ"ש, אבל זה מעט מעבר לאזור הנוחות הרחב מאוד של ה-GS.

גם ההתנהגות מצוינת, אם כי לא ברמה שאנחנו מכירים מה-R1200GS הרגיל. הסיבה: בעיקר הצמיגים, אבל גם מעט בגלל המתלים. במעבר לגרסת הראלי ויתרו בב.מ.וו על חלק נכבד מיכולות הכביש – כאמור, המשובחות – של ה-R1200GS, על מנת לשפר את יכולות השטח. צמיגי השטח מדגם TKC80 אכן עושים עבודה מעולה בשטח, ומערכת המתלים במצב Enduro Pro משלימה את החבילה ובהחלט משפרת את יכולת הגיהוץ של הראלי על שבילים מכל הסוגים בהשוואה ל-GS הרגיל.

פשרה גדולה בביצועי הכביש…

יחד עם זאת, מערכת המתלים הזו, ובעיקר הטלהלבר הקדמי, אמנם מעולה ומשובחת בעל הנוגע לרכיבת כביש, אולם היא פחות טובה ברכיבת שטח, גם אם מאלצים אותה לעבוד במצב 'אנדורו'. הפידבק כמעט ולא קיים, הספיגה מוגבלת, והגלגל הקדמי בקוטר "19 לא באמת מאפשר רכיבת שטח, בטח שלא אגרסיבית. התגלגלות על שבילים, ואפילו התגלגלות מהירה – בהחלט בתפריט. אולם עם 240 ק"ג רטובים, זה לא ממש פשוט להיכנס לשטח טכני יותר משבילים, על אף שיש רוכבים שעושים את זה.

הטרייד-אוף שתצטרכו לשלם על יכולות השטח המשופרות הוא גבוה – ובכביש. עם צמיגי ה-TKC80 ההיגוי מעורפל מאוד, האחיזה על הצד פחות טובה, ובאופן כללי הם מסרסים את יכולות הכביש האדירות של ה-GS. יחד עם זאת, הם מאפשרים רכיבה ב-200 קמ"ש על כביש, כל עוד אין הטיות חריפות, ואת זה חייבים להגיד לזכותם.

עוד מילה נגיד על הבלמים, שגם הם – ובכן – משובחים. כמו שכל המכלולים ב-R1200GS עובדים.

השורה התחתונה שלנו בסעיף הביצועים היא שבב.מ.וו חתכו חלק נכבד מיכולות הכביש המשובחות של ה-R1200GS על מנת להוסיף יכולות שטח, שלדעתנו אין ממש צורך בהן (כן, אנחנו יודעים שיהיו כאלה שיחלקו עלינו).

לטובת עוד קצת ביצועי שטח

איך זה מרגיש?

ובכן, בראש ובראשונה כמו R1200GS. הוא גדול, הוא כבד, יש לו נוכחות אדירה – במיוחד בצביעה הכחולה של אופנוע המבחן, ומכלול האיכויות של הראלי הוא בדיוק כמו של ה-R1200GS, כלומר סופר-איכותי.

תנוחת הרכיבה שונה במעט בגלל המושב השטוח (כאמור – יוצע כאופציה ללא תשלום. אפשר לקחת את הראלי עם המושב הרגיל של ה-GS), ובעיקר ניתן להגיד עליו שהוא לא נוח. אחרי 25 דקות על המושב כבר מתחילים לשפר עמדה, ואחרי יום רכיבה שלם הישבן כואב. ממש כך. הפוך לחלוטין מהמושב המפנק של ה-GS. יחד עם זאת, המושב מאפשר כמובן לזוז קצת יותר לאורך האופנוע ברכיבת שטח, אבל שוב – זה GS. מי צריך את זה?

דווקא משקף הרוח הקטנטן עושה עבודה לא רעה. אמנם רוח מגיעה אל קסדת הרוכב, אבל אין מערבולות והיא בסך הכל נסבלת. גם כאן – אנחנו מעדיפים את המשקף של ה-GS הרגיל. יחד עם המושב כמובן.

עם מיכל דלק גדול, כידון רחב, משקף קטנטן ומושב אנדורו שטוח, ה-R1200GS נראה מאוד קרבי מהצד, וגם הישיבה עליו מרגישה כזו. מעניין איך כמה שינויים קטנים עשו הבדל כל כך גדול – גם במראה וגם בתחושה.

ואחרי הכל – זה R1200GS. שוב, עם כל היתרונות והאיכויות שלו. לא סתם הוא נחשב לאחד האופנועים הטובים בעולם. אגב, כל החלקים שהוחלפו בגרסת הראלי הם מודולריים, כך שניתן להחליף לצמיגי כביש, למושב רגיל ולמשקף גבוה – ולקבל R1200GS לכל דבר ועניין.

גרסת שטח או לא גרסת שטח?

לפני שנסיים את הפרק, בואו נדבר על שני סעיפים נוספים:

האלקטרוניקה

ה-R1200GS היה תמיד בחזית הטכנולוגיה בכל הקשור לאלקטרוניקה, ובנוסף – היבואנית המקומית תמיד הביאה ארצה את הגרסה המאובזרת ביותר, וכך גם כעת. השנה ישנם כמה שדרוגים במערכות האלקטרוניקה שהופכות אותה לקלה יותר לתפעול.

ה-R1200GS מגיע עם מערכת ABS (ניתנת לניתוק) בקרת החלקה (ניתנת לניתוק), בקרת שיוט, מצערות חשמליות עם 4 מצבי ניהול אופנוע, מתלים חשמליים, חימום לידיות רוכב, מפתח קרבה (Keyless), לוח שעונים משוכלל הכולל מחשב דרך ושפע אינפורמציה, וכן חיישני לחץ אוויר בצמיגים.

מצבי ניהול האופנוע כוללים ב-2017 מצב כביש, מצב ספורט (דינמי), מצב גשם ומצב אנדורו פרו. בכל אחד מארבעת המצבים לא רק תגובות המנוע משתנות, אלא גם מערכת המתלים מותאמת, בקרת ההחלקה מותאמת (למשל במצב אנדורו פרו – מתאפשרת החלקה של הגלגל האחורי עד לגבול מסוים), וכן הרגישות של ה-ABS (שוב, באנדורו פרו הוא מנותק לחלוטין מהגלגל האחורי ונשאר רק על הקדמי). כאמור – ניהול אופנוע.

גם הניהול של מערכת המתלים החשמלית עבר שינוי שהפך אותו לפשוט יותר לתפעול. מעתה יש רק שני מצבי שיכוך – כביש ודינמי, אם כי הוא פועל באופן שונה על כל אחד מארבעת מצבי ניהול האופנוע. בנוסף, אין יותר בחירה לעומס קפיץ על-ידי רוכב יחיד, רוכב עם ציוד, שני רוכבים ושני רוכבים עם ציוד, אלא מצב מינימום, מצב מקסימום, ומצב אוטומטי שמכייל את עומס הקפיץ לפי המשקל שמועמס על האופנוע. במצב זה השתמשנו ברוב הזמן, גם בהרכבה עם ציוד, והוא פשוט מעולה ושומר על אופנוע מאוזן בכל זמן. עבודה יפה מאוד של ב.מ.וו.

שאר המערכות האלקטרוניות, כמו בעבר, עובדות פשוט נפלא ומספקות לרוכב הרבה מאוד פינוק.

שפע מערכות אלקטרוניות שעובדות בסינרגיה ונשלטות מהכידון אינטואיטיבית

הצמיגים

קונטיננטל TKC80 הם צמיגים מיוחדים בטכנולוגיה גבוהה. אלו צמיגים דו-שימושיים רדיאליים המיוצרים במיוחד עבור האדוונצ'רים הגדולים, והם משלבים אחיזה טובה בשטח עם האפשרות לרכב מהר בכביש – כאמור עד 200 קמ"ש בלי בעיה וכמעט בלי נדנודי ראש, וכל זה על אופנוע של יותר מ-400 ק"ג עם צמד רוכבים וציוד. אין הרבה צמיגים שמספקים את טווח היכולות הרחב הזה.

יחד עם זאת, על האיכות הזו משלמים, ובכמה פרמטרים. ראשית, הטרייד-אוף ביכולות הכביש לעומת צמיגי כביש טהורים הוא ברור, וכמו שכתבנו – ההיגוי מעורפל, האחיזה פחות טובה ואיתה יכולת ההטיה, ויש גם מעט נדנודי ראש קלים במהירויות גבוהות. שנית, במחיר הקנייה – הצמיגים הללו יקרים. מחיר השוק שלהם נע סביב 2,200 ש"ח, ואם מדברים על מחיר מלא אז תוסיפו לזה עוד כ-30%. דבר אחרון – אורך החיים. הביטו על התמונה פה למטה; כך נראה הצמיג האחורי אחרי 2,600 ק"מ. ב-3,000 ק"מ הוא כבר נגמר לגמרי, ולכן ההוצאה כבדה.

הצמיגים האלה מיועדים למי שמתעקש לקחת את ה-R1200GS שלו לשטח. אנחנו מעדיפים את האופנוע המופלא הזה על הכביש, עם צמיגי כביש, ומקסימום על קטע שביל קצר.

סיכום ועלויות

ה-R1200GS של 2017 הוא מכונה אדירה. כבר כתבנו בעבר – לא ברור איך אפשר לקחת אופנוע ששואף לשלמות ולהפוך אותו ליותר טוב, אבל בב.מ.וו מראים לנו אחת לכמה שנים – כשמגיע שדרוג – שהדבר אפשרי, ועל כך מגיע להם כבוד גדול.

השנה השיפורים הם בעיקר בתחום העברת הכוח החלקה יותר והאלקטרוניקה המתקדמת יותר, וכמובן בעיצוב – שהוא יפה מתמיד. לגמרי היינו רוצים אחד כזה אצלנו בחניה.

יחד עם זאת, גרסת הראלי שכאן במבחן היא לטעמנו מיותרת, ובעיקר – שואו-אוף. לקצץ ביכולות הכביש המשובחות של ה-R1200GS כדי להוסיף לו יכולות שטח זה נחמד כרעיון, אולם צריך לזכור שה-R1200GS הוא לא אופנוע שטח ולא קרוב לכך. המשקל הגבוה, הגודל הפיזי, ובעיקר מערכת המתלים המוכוונת כביש – כל אלו מעולים בכביש, אבל הרבה פחות בשטח. לכן לדעתנו גרסת הראלי היא מהלך של ב.מ.וו שנועד כדי לרצות את אותם משוגעים שבאמת יורדים לשטח עם ה-R1200GS שלהם. יש כאלה, ויש לנו הערכה עמוקה אליהם, בלי שמץ של ציניות.

אם אתם לא נמנים על אותם קומץ משוגעים – לכו על ה-R1200GS הרגיל, שמאופנוע משובח הופך השנה למשובח עוד יותר.

מחירו של ה-R1200GS בגרסה הרגילה עומד כעת על 152,800 ש"ח. על גרסת הראלי תצטרכו להוסיף 3,000 ש"ח נוספים, כלומר 155,800 ש"ח. הרבה מאוד כסף, אבל במחיר הזה תקבלו את חזית הטכנולוגיה, שפע פינוקים ומכונת-על אחת. אם אתם מוכנים להתפשר כל כך הרבה בכביש על מנת לקבל עוד קצת בשטח, אז גם גרסת הראלי עשויה לדבר אליכם. רוב רוכשי ה-R1200GS 'יסתפקו' לדעתנו בגרסה הרגילה המעולה.

מכונת על עם גרסה קצת מפוספסת

עיצוב חדש – מודרני יותר

כן, גם את זה הוא עושה (או שזה בכלל אנחנו?…)

ואחרונה, כי יש לנו צלם-על שקוראים לו אסף רחמים
15 במאי 2017
רכיבה ראשונה: קוואסאקי Z900
- יתרונות: מחיר, עיצוב, מנוע גמיש וחזק, מתלים והתנהגות דינמית, בלמים חזקים
- חסרונות: לא נוח בהרכבה, אין בקרת החלקה, לפעמים מצועצע מדי, עלויות תחזוקה
- שורה תחתונה: ה-Z900 החדש הוא כמעט Z1000, והוא תמורה מעולה למחיר – אולי הטובה ביותר שיש היום
- מחיר: 67,985 ש"ח (לפני אגרות רישוי)
- מתחרים: ימאהה MT-09, סוזוקי GSX-S1000, נייקדים בנפח 750-1,000 סמ"ק
- נתונים טכניים: מנוע 4 צילינדרים, 948 סמ"ק, 125 כ"ס ב-9,500 סל"ד, 10.1 קג"מ ב-7,700 סל"ד, הזרקת דלק, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק, שלדת צינורות פלדה, מזלג רדמי הפוך 41 מ"מ כיוונים מלאים, מהלך 120 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד וכיוונים מלאים, מהלך 140 מ"מ, דיסקים קדמיים 300 מ"מ, אחורי 250 מ"מ, ABS, אורך 2,065 מ"מ, בסיס גלגלים 1,450 מ"מ, גובה מושב 795 מ"מ, משקל מלא 210 ק"ג, מיכל דלק 17 ל', צמיגים 120/70ZR17, 180/55ZR17
- לרכיבת מבחן על קוואסאקי Z900 – לחצו כאן
קוואסאקי Z900 – חדש ל-2017

מה זה?

ה-Z900 החדש הוא המחליף של ה-Z800, שבעצמו החליף את ה-Z750 על צמד דגמיו. ה-900 יוצא לשנת 2017, בין היתר בגלל תקנות יורו 4 שמחייבות את היצרניות לבצע שינויים רבים במנועיהן. היצרניות מצידן מנצלות את ההזדמנות כדי לבצע רענונים מקיפים בחלק ניכר מהדגמים, ובמקרה של ה-Z900, בקוואסאקי הגדילו לעשות ושחררו דגם חדש לחלוטין.

כאמור, ה-Z900 הוא אופנוע חדש לחלוטין שתוכנן מדף חלק לגמרי. המנוע, בנפח 948 סמ"ק, הוא לא הגדלה של גרסת ה-800 אלא דווקא הקטנה של גרסת ה-1,000 סמ"ק. על-ידי הקטנת קוטר הצילינדרים מ-77 ל-73 מ"מ קטן הנפח מ-1,046 ל-948 סמ"ק. מהלך הבוכנות נשאר זהה – 56 מ"מ. המנוע הזה מפיק 125 כ"ס ב-9,500 סל"ד ו-10 קג"מ ב-7,700 סל"ד.

מכלולי השלדה חדשים גם הם. השלדה – מסבך צינורות פלדה – תוכננה במיוחד עבור ה-Z900, והיא שוקלת 13.5 ק"ג בלבד. הבולמים – פרונט הפוך בקוטר 41 מ"מ מלפנים ובולם אופקי המחובר לזרוע האחורית העשויה אלומיניום – מתכווננים באופן מלא, וקוטר הדיסקים הקדמיים עומד על 300 מ"מ. בניגוד לטרנד של השנים האחרונות, הקליפרים הקדמיים קונבנציונליים עם גשר קבוע ולא רדיאליים. מעניין. יש כמובן מערכת ABS, כמו שתקנות יורו 4 מחייבות, ויש לוח שעונים חדש ומינימליסטי שמזכיר מאוד את זה של ה-Z650 שנבחן כאן לאחרונה, עם מחט סל"ד דיגיטלית.

כנייקד ספורטיבי ממשפחת ה-Z של קוואסאקי, העיצוב מוחצן ובעל פינות חדות, ובעיקר – שופע בלוגו ה-'Z' בכל מקום, כולל בתצורת הפנס האחורי. את זה דווקא אהבנו. פחות אהבנו את העובדה שהוא מעט מצועצע מדי, כמו למשל בחיפויי הפלסטיק של השלדה מעל לרגליות הרוכב שמקנות תחושה שמדובר בשלדת אלומיניום, על אף שכאמור מדובר בשלדת צינורות פלדה שבה אין לקוואסאקי סיבה להתבייש.

יותר Z1000 מוקטן מאשר Z800 מוגדל

ביצועים

ה-Z750 המקורי, וגם זה שבא אחריו, סבלו מיכולות דינמיות שלא בהתאם ליכולות המנוע, בעיקר בשל מערכת מתלים פשוטה מדי. את הבעיה הזו פתרו בקוואסאקי ב-Z750R המצוין, וה-Z800 שבא אחריו כבר היה אופנוע מאוזן וטוב. כעת ה-Z900 לוקח את הביצועים צעד נוסף קדימה, ומביא אותם למחוזות ה-Z1000. מחמאה יותר גדולה קוואסאקי לא יכולים לבקש.

מערכת המתלים ב-Z900 פשוט מעולה, בטח ובטח כשמדובר בנייקד יפני שאמור לשמור על פשטות. הם סופגים מצוין, הם נותנים תחושה שיש פה הידראוליקה איכותית, והם בעיקר יודעים לספוג כוחות גדולים של רכיבה חזקה. בגלל האיזון והיציבות של ה-900, גם התחושה על הצד מצוינת, וגם לזה עוזרת מערכת המתלים, שמקבלת פה ציון גבוה מאוד. ההיגוי מצידו לא מהיר כמו שאתה מצפה מנייקד, אולי בשל המשקל הגבוה, אולם הכידון הרחב לא מאפשר ל-Z900 להתנגד לפקודות היגוי, והוא נשכב בקלות מרשימה – גם במהירויות גבוהות. הבלמים מצידם, על אף היותם 'מיושנים' ולא רדיאליים, חזקים מאוד ובעלי נשיכה עוצמתית. מצוין!

זה הזמן לדבר על המנוע. ובכן, המספרים היבשים לא מספרים את הסיפור המלא כאן. נכון, יש לו 125 כ"ס בקצה הסקאלה, אז הוא חזק מאוד ויאיץ את ה-Z900 במהירות עצומה ויגיע אפילו ל-250 קמ"ש, אבל העניין הגדול פה הוא המומנט והגמישות. על אף שדף הנתונים מספר ששיא המומנט מגיע ב-7,700 סל"ד, יש פה ערימות של כוח כבר מסל"ד נמוך מאוד – 3,000 ואפילו פחות. עם האופי החלק של מנוע 4 צילינדרים יפני קונבנציונלי, זה אומר שליטה קלה מאוד על הגלגל האחורי והכוח שיורד אליו. במילים אחרות – ה-Z900 הוא מלך הדריפטים העירוניים ביציאה מכיכרות, ומדהים כמה שזה קל.

אז ה-Z900 מציע חבילת ביצועים ברמה גבוהה – הרבה יותר גבוהה ממה שאתה מצפה במחיר כזה.

ביצועים ברמה של כלים גדולים ויקרים יותר

איך זה מרגיש?

ובכן, קודם כל כאופנוע שלם ומוצק שמרגיש יחידה אחת שלמה. מעבר לכך, ה-Z900 מרגיש קרבי בדיוק כמו שהוא נראה. המושב לא גבוה מדי (אם כי קשיח, שטוח וספורטיבי), אבל מיכל הדלק שמתחת לגוף הרוכב גדול ומסיבי, ונותן תחושה של אופנוע ענק. הכידון רחב ושטוח, וגם הוא תורם לתחושת הקרביות, והארגונומיה כולה טובה למדי. רק המורכבת האומללה שלנו התלוננה על חוסר נוחות על פיסת הספוג הקטנטנה שנקראת מושב המורכב. לזכות האופנוע (או לזכות המורכבת שלנו…) ייאמר שהתלונה הראשונה שלה הגיעה אחרי מאות רבות של ק"מ.

היעדר מיגון הרוח מגביל את הרכיבה הנינוחה על ה-Z900 לסביב 160 קמ"ש. לא ציפינו אחרת, ואנחנו בהחלט ממליצים על התקנת משקף רוח קטן שלא יכער את המראה הכללי של ה-Z אבל ישפר משמעותית את איכות החיים עליו. המהירות המקסימלית שראינו על לוח השעונים הקטנטן עומדת על כ-250 קמ"ש, ותצרוכת הדלק הממוצעת – סביב 15 ק"מ לליטר, אבל רוב הזמן לחצנו יותר מהממוצע.

בכלל, ה-Z900 מרגיש הרבה יותר כמו Z1000 – גם במנוע, גם בממדים וגם בביצועים וביכולות הדינמיות – מאשר ה-Z800, שעשוי להרגיש קטן וחלש ליד ה-900 החדש. לדעתנו, אגב, עם כוח המנוע הזה, ובעיקר עם גמישות המנוע הזה, מערכת בקרת החלקה – גם אם בסיסית ופשוטה -בהחלט נדרשת פה. ABS יש והוא עובד היטב, ויש גם קלאץ' מחליק שמאפשר הורדת הילוכים אגרסיבית ללא החשש של נעילת גלגל אחורי.

איכות החומרים, איכות ההרכבה ואיכות הגימור גם הם ברמה טובה בסך הכל, אם כי לא מושלמת. פה ושם יש איזה חוט חשמל מבצבץ, ועל כיסויי הפלסטיק של השלדה כבר דיברנו. מאידך, מנופי הבלם והמצמד ניתנים לכיוון מרחק, והצביעה וקישוטי ה-Z בהחלט מוסיפים לו ייחודיות – כמו לכל משפחת ה-Z.

אז ה-Z900 מרגיש מעולה, כמו אופנוע גדול אמיתי, ואם לסכם את הפרק אז הוא הרבה יותר Z1000 מאשר Z800 מוגדל – גם בכוח וגם באיכויות.

סיכום ועלויות

העניין הגדול עם ה-Z900 החדש הוא המחיר. בתחילה מחירו נקבע על 72,985 ש"ח, אולם עם תחילת השיווק בשבועות האחרונים מחשף המחיר החדש – 67,985 ש"ח (לפני אגרות רישוי). כלומר ב-69 אלף ש"ח על הכביש מקבלים אופנוע כמעט-ליטר שקרוב מאוד בממדים, ביכולות ובביצועים – גם של המנוע – ל-Z1000 שמחירו עומד כיום על 90 אלף ש"ח. במחיר הזה מדובר בתמורה מעולה, ולא נגזים אם נגיד שה-Z900 הוא הכי הרבה אופנוע לשקל בשוק הישראלי נכון להיום.

אין לו מצערות חשמליות, מצבי ניהול מנוע, בקרת החלקה או קוויקשיפטר, אבל יש לו את הדברים החשובים ביותר – מנוע ומכלולי שלדה מצוינים, שיחד יוצרים אופנוע שעובד מעולה, ומאוד מהנה.

מלחמת המחירים של היצרניות והיבואניות עושות לנו – הצרכנים – רק טוב, וה-Z900 הוא דוגמה מובהקת לכך. אופנוע מעולה במחיר מעולה.

עלויות תחזוקה

[table id=88 /]
11 במאי 2017
רכיבה ראשונה: פיאג'ו בוורלי 350
דוגמנית: אחינעם הראל; צילום: אביעד אברהמי
- יתרונות: עיצוב, מנוע וגיר, התנהגות דינמית, נפח אחסון, איכות וגימור, מחיר
- חסרונות: ביטוח חובה, וגם זה כי היינו חייבים לכתוב משהו
- שורה תחתונה: הבוורלי 350 הוא אחד הקטנועים הטובים והמיוחדים שעל כבישי ישראל, והוא מביא איתו סטייל איטלקי מיוחד
- מחיר: 34,950 ש"ח 'על הכביש' כולל אגרות
- מתחרים: ימאהה איקסמקס 300, הונדה פורצה 300, קימקו דאונטאון 350i
- נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 330 סמ"ק, 33 כ"ס, 3.3 קג"מ, קירור נוזל, הזרקת דלק עם בקרת החלקה, גיר וריאטור, מזלג 35 מ"מ עם מהלך 90 מ"מ, צמד בולמים אחוריים עם מהלך 81 מ"מ, דיסק קדמי 300 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,215 מ"מ, בסיס גלגלים 1,560 מ"מ, גובה מושב 795 מ"מ, מיכל דלק 13 ל', צמיגים 110/70-16, 150/70-14
פיאג'ו בוורלי 350 דגם 2017

מה זה?

הבוורלי 350 הוא הגלגול הנוכחי של גרסת ה-300 הוותיקה, ואם אתם שואלים את עצמכם מה הסיבה למתיחת הפנים ולהגדלת הנפח – אז התשובה היא יורו 4. לשנת 2017 בפיאג'ו היו חייבים להתאים את הבוורלי לתקנות זיהום האוויר המחמירות, אז כבר התקינו בו את מנועו של ה-X10 בנפח של 330 סמ"ק, ועל הדך התאימו אותו כך שיזהם פחות.

המנוע הזה חזק יותר ממנוע ה-300 הקודם, אבל הוא לא העניין היחיד בבוורלי החדש. ראשית, מערכת ההזרקה המתוחכמת מגיעה עם מערכת בקרת החלקה ASR, הניתנת לניתוק מכפתור על הכידון. שנית, וזה עניין לא פחות חשוב – המנוע הקומפקטי מאפשר להנות נפח אחסון ענק מתחת למושב שמכיל בקלות קסדה מלאה ועוד נשאר מקום רב, למרות שמדובר בקטנוע גלגלים גדולים.

לבסוף, הבוורלי, שתמיד היה סטייליסט ומעודן, מקבל מתיחת פנים עיצובית שעושה אותו אפילו יותר נעים, יותר סטייליסט ויותר מעודן. אנחנו מאוד אוהבים את השיק האיטלקי הזה לקטנועים, כי זה גורם לנו להרגיש לרגע במילאנו, לא בדרום תל-אביב.

מבחינת אבזור, גרסת הספורט-תיור שכאן במבחן מגיעה עם משקף רוח, וו-תלייה נשלף, תא כפפות גדול המחולק לתאים קטנים פנימיים, לוח שעונים המחולק ל-3 שעונים שונים ולוח דיגיטלי, פתיחה חשמלית למושב ממתג על הכידון, ושלט רחוק לפתיחה ונעילה של כל התאים והמנעולים בקטנוע. כאמור, יש גם מערכת ABS ומערכת בקרת החלקה ASR. בהחלט סטנדרט גבוה כשמדובר בקטנועים.

מילאנו בתל-אביב

ביצועים

זה לא שאנחנו מצפים לביצועים גבוהים כשמדובר בקטנועים, אבל בכל זאת – הבוורלי נמצא בליגה אחרת בכל הקשור להתנהגות דינמית, וזאת בזכות הגלגלים הגדולים. הם מצליחים לבודד את רוב מפגעי האספלט העירוני ולשמור על יציבות גבוהה של הקטנוע ברכיבה עירונית מנהלתית, אבל כשלוחצים קצת את הבוורלי מגלים שהם מספקים יתרונות דינמיים בטיחותיים גם במקומות שאליהם קטנועים לא אמורים להגיע – בין אם זה רכיבה עירונית ובין אם בינעירונית בכבישים מפותלים. ההיגוי מעולה, היציבות גבוהה, והבוורלי – כמו שכתבנו בעבר – הוא הכי אופנוע שיש בקטנועים בינוניים. את היתרונות הדינמיים הללו, אגב, לא חייבים לקחת לכיוון הספורט אבל הם נמצאים שם כדי להגדיל את גבולות מעטפת הבטיחות – וזה מבחינתנו היתרון הגדול.

המנוע, כמו כל סדרת המנועים הבינוניים של פיאג'ו – מעולה. הוא חזק כבר מסל"ד נמוך, והוא חלק מאוד בהתנהגות שלו. העניין פה הוא לא המנוע עצמו כמו השילוב עם הווריאטור המצוין, שיחד יוצר יחידת הנעה מהחלקות והיעילות שפגשנו בסגמנט. גם בזה, אגב, פיאג'ו מצטיינת לאורך השנים, וה-איקסאבו למשל קיבל מאיתנו מחמאות רבות על כך במהלך השנים.

הכי אופנוע בקטנועים

איך זה מרגיש?

במשפט – מהקטנועים האיכותיים יותר שיש היום על הכבישים, בטח ובטח בסגמנט הזה של כלים בינוניים. איכות הבנייה, ההרכבה והגימור מעולה, ושילוב שני הצבעים יוצר סטייל מיוחד ששובר את האפור המשעמם של הכלים הטייוואנים.

המושב גבוה יחסית – כמעט 800 מ"מ, הבוורלי מרווח, גם לגבוהים שבינינו, והרכיבה עליו חלקה ונעימה, כך שיש קורלציה מלאה בין איך שהוא נראה לבין איך שהוא נוסע.

רכיבה בינעירונית נינוחה מתבצעת על סביב 120-130 קמ"ש, אם כי יש לו עוד כ-20 קמ"ש בקנה. במדידת GPS קיבלנו מהירות מקסימלית במישור של 149 קמ"ש, אבל ברור לחלוטין שהמהירות הזו מחוץ לאזור הנוחות שלו. ברכיבה הנינוחה, קצת מהר יותר ממהירות התנועה הבינעירונית, הוא מרגיש מצוין, יציב, ויש לו עוד רזרבות כוח לעקיפות. כך שהבוורלי יכול בהחלט לשמש ככלי תחבורה בינעירוני למרחקים קצרים, ואפילו בינוניים מדי פעם. בעיר הוא סוכריה אמיתית, עם זווית צידוד כידון מצוינת, מנוע חלק במיוחד, וכאמור – מערכת גלגלים ומתלים שסופגת הרבה יותר מקטנועים עם גלגלים בקוטר רגיל.

פרט לאלו יש גם את עניין האלקטרוניקה, שעובדת פה מצוין. ה-ABS סטנדרטי למדי, לא ניתן לניתוק, וכמו בהרבה כלים – ממהר להיכנס לפעולה על אספלט עירוני חלק – במיוחד בגלגל האחורי. לעומת זאת, בקרת ההחלקה לא רק שעובדת היטב ונכנסת לפעולה בהדרגתיות ובעדינות, היא גם נדרשת כאן, שכן על אספלט עירוני חלק הבוורלי יפרפר בתאוצות ויחליק את הגלגל האחורי.

סיכום ועלויות

אם זה לא היה ברור, אז הבוורלי הוא מהקטנועים האיכותיים יותר שמתגלגלים כיום על כבישי ישראל. הוא מביא איתו לא רק סטייל ושיק איטלקיים ששוברים את האפור של עדר הקטנועים הטייוואנים, אלא גם איכות חומרים, הרכבה וגימור והגבוהים שיש, ביצועי מנוע-וריאטור חלקים, נעימים וטובים, התנהגות דינמית שקרובה יותר לאופנועים מאשר לקטנועים – בזכות הגלגלים הגדולים, ואלקטרוניקה שהיא קליק וחצי מעל למקובל בסגמנט הזה.

על הטוב הזה תצטרכו לשלם 35 אלף שקלים. זה אולי הרבה כסף אבסולוטית, אבל יחסית למה שמקבלים בכלים אחרים זו נראית לנו עסקה מעולה. הבעיה היחידה – כמו כל הכלים שנפחם גבוה מ-250 סמ"ק – היא שבמעבר הזה מדרגת ביטוח החובה קופצת ב-1,000-1,200 ש"ח ביחס ל-250 סמ"ק. אם אתם יכולים לשלם את ההפרש, תיהנו מקטנוע איכותי – מהאיכותיים יותר שיש היום בישראל בטווח הנפחים הבינוני.

עלויות טיפולים

[table id=86 /]

חפש את הקטנוע
4 במאי 2017
רכיבה ראשונה: פיאג'ו מדלי 125
צילום: אביעד אברהמי; דוגמן: שרון 'באבו' אברהם
- יתרונות: גלגלים גדולים והתנהגות כביש, יחידת מנוע וריאטור חלקה וחסכונית, עיצוב וסטייל, נפח אחסון מתחת למושב, תצרוכת דלק, זווית צידוד כידון
- חסרונות: עוד קצת כוח לא היה מזיק
- שורה תחתונה: קטנוע עירוני מודרני וסטייליסט המציע איכות נסיעה של גלגלים גדולים עם נפח אחסון גדול מתחת למושב
- מחיר: 19,900 ש"ח
- מתחרים: ימאהה NMAX125, הונדה PCX125
- נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד 124.7 סמ"ק, 12.2 כ"ס, 1.17 קג"מ, 4 שסתומים, קירור נוזל, הזרקת דלק, מערכת Start&Stop, גיר וריאטור, מהלכי מתלים 88 מ"מ קד' ו-76 מ"מ אח', קוטר דיסקים 260 מ"מ קד' ו-240 מ"מ אחורי, מערכת ABS, בסיס גלגלים 1,390 מ"מ, גובה מושב 799 מ"מ, משקל 132 ק"ג, מיכל דלק 7 ל', צמיגים 100/80-16, 110/80-14
פיאג'ו מדלי 125

מה זה?

המדלי הוא כלי חדש של פיאג'ו שהושק בדיוק לפני שנה וכעת מגיע ארצה. הקונספט הוא של קטנוע עירוני בעל גלגלים גדולים ("16 מלפנים, "14 מאחור) כמו שאוהבים בפיאג'ו בפרט ואצל האירופאים בכלל, אולם בעזרת תכנון מודרני ומנוע קומפקטי הצליחו בפיאג'ו לפתור את אחת הבעיות הגדולות של קטנועים גדולי גלגלים – נפח האחסון. במדלי (וגם בבוורלי החדש) נפח האחסון שמתחת למושב מכיל 2 קסדות מלאות. רכבנו על המדלי בהשקה העולמית בספטמבר האחרון, וכעת הוא מגיע ארצה.

בבסיס המדלי מנוע ה-i-get החדש של פיאג'ו שמגיע בנפחים 125 ו-155 סמ"ק (אם כי אלינו מגיעה גרסת ה-125 סמ"ק בלבד, זו שבמבחן). הוא מספק קצת יותר מ-12 כ"ס, כמובן מוזרק דלק ועומד בתקנות יורו 4, והוא מציע תצרוכת דלק נמוכה מאוד – כ-35 ק"מ לליטר במהלך המבחן, וכן מערכת Start&Stop המדוממת את המנוע בעצירות של יותר מ-2 שניות ומתניעה אותו מחדש עם הנגיעה הראשונה במצערת. המערכת הזו, אגב, ניתנת לניתוק.

עוד מאפיין בולט של המדלי 125 הוא העיצוב הסטייליסטי, הנשען על דגמי הבוורלי של היצרנית ומציע חזות מודרנית ויפה השונה מאוד מעדרי הקטנועים הטייוואנים השוטפים את ערי ישראל.

מודרני, איכותי ומעוצב

ביצועים

כקטנוע עירוני, הביצועים של המדלי עומדים בסטנדרט המקובל בקטגוריה, ויש לו גם כמה יתרונות. המנוע למשל לא חזק במיוחד – 12.2 כ"ס, והיינו שמחים לעוד 2.5 כ"ס שהיו שמים אותו בקצה גבול קטגוריית הרישיון, אבל יורו 4, אתם יודעים, מאלץ אץ היצרניות לסרס את המנועים. למרות זאת התאוצות בהחלט טובות ועומדות בסטנדרט של הקטגוריה, ובעיקר -המנוע הזה חלק מאוד ונעים לשימוש.

ההיגוי סופר-זריז, הרבה בזכות המשקל הנמוך וגם בזכות הגלגלים הדקים, ומערכת המתלים – על אף היותר פשוטה ובעלת מהלכי גלגל קצרים – משככת את האספלט העירוני טוב יותר מקטנועים בעלי גלגלים קטנים יותר. הסיבה היא כמובן קוטר הגלגלים. הגלגל הקדמי בקוטר "16 פשוט בולע את כל תחלואי האספלט העירוני והרכיבה חלקה ומשוככת, ללא קפצוצים. זהו מבחינתנו יתרון בטיחותי גדול.

פרט לכך הבלמים טובים וכוללים מערכת ABS, זווית המידוד של הכידון גדולה מאוד, ויחד עם הממדים הקטנים של המדלי והמשקל הנמוך מתקבל כלי שקל מאוד להשתחל איתו בתוך פקקים ותנועה צפופה. מצוין לעיר.

גלגלים גדולים – ספיגה ויציבות ברמה גבוהה

איך זה מרגיש?

ובכן, בראש ובראשונה – איכותי מאוד. זה לא רק שילוב הצבעים שנותן תחושה יוקרתית, אלא גם – ובעיקר – איכות החומרים, איכות ההרכבה ואיכות הגימור. המדלי מרגיש כמו קטנוע מהונדס היטב ושבנוי מחומרים איכותיים, וזה נכון לכל פינה בקטנוע.

המושב במדלי גבוה יחסית והכלי עצמו קטן, אולם הוא לא צפוף מדי וגם רוכבים גבוהים ימצאו מספיק מקום לרגליים. אהבנו במיוחד את זווית צידוד הכידון הגדולה, שכאמור מאפשרת השתחלויות קלות בעיר, וגם את אופי המנוע והווריאטור החלק שנותן תחושה נעימה ואיכותית.

הגלגלים הגדולים הם היתרון הגדול מבחינתנו, שכן הם מאפשרים ספיגת מהמורות מהטובות שיש בקטנועים קטנים, היגוי מצוין, ובגדול תחושת יציבות טובה.

מבחינת אבזור המדלי מגיע עם תא אחסון גדול מתחת למושב הנפתח חשמלית על-ידי כפתור שממוקם על הכידון, עם לוח שעונים מודרני ומעוצב הכולל מד מהירות גדול במרכז, שעוני דלק וטמפרטורה בצדדים, ולוח דיגיטלי הניתן להחלפה מכפתור שעל הכידון, עם מערכת ABS ועם מערכת Start&Stop, שכאמור מדוממת את המנוע בעמידה של יותר מ-2 שניות וטובת חיסכון בדלק והקטנת זיהום האוויר. את המערכת ניתן לנתק על-ידי כפתור שגם הוא ממוקם על הכידון.

מנוע חסכוני ונעים לשימוש

סיכום ועלויות

במחיר של 20 אלף ש"ח, המדלי 125 ממוקם בצד הגבוה של רמת המחירים לסגמנט ה-125 סמ"ק. יחד עם זאת, הוא מציע יותר מהמקובל בקטגוריה – למשל ABS, מערכת לדימום מנוע בעצירות ותא אחסון גדול מתחת למושב. בנוסף, היתרון הגדול שלו מבחינתנו הוא הגלגלים הגדולים, שמספקים יכולת ספיגה ויציבות גבוהים מאוד ביחס למקובל בקטנועי 125, דבר המשפיע באופן ישיר על הבטיחות האקטיבית, וגם כמובן על נוחות הנסיעה. כל זה עטוף בתוך חבילה מודרנית וסטייליסטית, שלא רק נראית טוב אלא גם מרגישה טוב, עם איכות חומרים, הרכבה וגימור מהגבוהים בסגמנט.

עלויות תחזוקה

[table id=82 /]

*המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד
16 באפריל 2017
רכיבה ראשונה: ימאהה טריסיטי 155
צילום: עמרי גוטמן, אביעד אברהמי
- יתרונות: קונספט תלת-גלגלי, בטיחות, פשטות, עיצוב, מחיר
- חסרונות: עלויות תחזוקה, לבעלי רישיון נהיגה A1 ומעלה (לא מתאים לבעלי רישיון A2)
- שורה תחתונה: הטריסיטי 125 מקבל עוד 30 סמ"ק ומרחיב את טווח השימושים, ועל הדרך משתדרג בגודל ובאיכות
- מחיר: 23,985 ש"ח (לפני אגרות רישוי)
- נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 155 סמ"ק, 4 שסתומים, DOHC, תזמון שסתומים משתנה, 15 כ"ס, 1.47 קג"מ, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, מתלים קדמיים טלסקופיים, בלמים קדמיים 220 מ"מ, בלם אחורי 230 מ"מ, בלמים משולבים, מערכת ABS, אורך 1,980 מ"מ, בסיס גלגלים 1,350 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, משקל מלא 165 ק"ג, מיכל דלק 7.2 ל', צמיגים 90/80-14, 130/70-13
ימאהה טריסיטי 155

קונספט הקטנועים התלת-גלגליים, שהתחיל ב-2008 עם הפיאג'ו MP3 ותפס היטב בנוף האורבאני האירופאי וגם הישראלי, מציע מספר יתרונות בטיחותיים שעשויים להיות חשובים לרוכבים שמשתמשים בקטנוע שלהם ככלי תחבורה בסיסי. צמד הגלגלים הקדמיים מספקים כפול אחיזה מאשר בקטנוע רגיל, וכפועל יוצא מרחקי הבלימה קצרים יותר, האחיזה בפניות – למשל בכיכרות – גבוהה יותר, והקטנוע יציב יותר ופחות נוטה ליפול, בעיקר אם נועלים גלגלים קדמיים בבלימה.

הטריסיטי 125 של ימאהה, שיצא לשווקים לפני כשנתיים, לקח את קונספט התלת-גלגלי, שכאמור הומצא על-ידי פיאג'ו עם ה-MP3, והפך אותו לפשוט ונגיש יותר. במקום מערכת אלקטרו-הידראולית לצמד הבולמים הקדמיים, כזו שנשלטת על-ידי מחשב וניתן לקבע בה את הבולמים כך שהקטנוע לא ייטה ויישאר במקום (למשל בחניה או ברמזור), הטריסיטי הציע צמד בולמים קונבנציונליים ופשוטים, דבר שהוזיל את החבילה משמעותית. רוכבים רבים אהבו את פוטנציאל הבטיחות בשילוב המחיר הנמוך, והמכירות – גם כאן בארץ – הרקיעו שחקים.

הטריסיטי 125 לא עומד רק בפני עצמו, אלא הוא חלק ממערך שלם של ימאהה שנקרא אורבאן-מוביליטי, כלומר תחבורה אורבאנית. במסגרת הפרויקט בימאהה מכוונים לקהל עירוני פשוט, ומייצרים עבורו קטנועים בסיסיים וזולים עם מנועים נקיים, תצרוכת דלק נמוכה ומרווחי טיפולים גדולים, אך בטיחותיים עם מערכות כמו ABS למניעת נעילת גלגלים או התלת-גלגלי. כעת, ל-2017, בימאהה מרחיבים את הטריסיטי למשפחה ומשחררים גרסת 155 סמ"ק, שמאפשרת – כך על-פי ימאהה – לא רק תחבורה אורבאנית אלא גם כזו מהפרברים לעיר וחזרה. ה-155, אגב, תוכנן בתחילה ל-4 מדינות אירופאיות בלבד, אולם לאור הביקוש הוא מגיע גם אלינו.

החיסרון הברור של גרסת ה-155 סמ"ק היא כמובן אי ההתאמה לרישיון נהיגה A2, מה שאומר שכדי לרכוב עליו תצטרכו רישיון נהיגה A1 – עד 47.7 כ"ס. יחד עם זאת, מחיר ביטוח החובה נשאר זהה ל-125 סמ"ק – כמו כל כלי בנפח של עד 250 סמ"ק. היתרון, אגב, הוא מחיר הביטוח הנמוך יותר ב-18% משל קטנוע 250 סמ"ק רגיל, וזאת בשל ההנחות בביטוח החובה על מערכות בטיחות – 12% הנחה על תלת-גלגלי, 3% על מערכת ABS ו-3% נוספים על מערכת בלמים משולבים. כל אלו קיימים בטריסיטי 125, וגם בגרסת ה-155 סמ"ק.

מרווח יותר לרגליים ב-40 מ"מ

הטריסיטי מתחדש

לשנת 2017 בימאהה מחדשים ומשפרים את הטריסיטי. הוא מקבל שלדה חדשה, מעט גדולה יותר, וכעת הוא מרווח יותר ב-40 מ"מ באזור הברכיים, מה שאומר שגם רוכבים גבוהים ירגישו בנוח ולא ייתקלו עם הברכיים בכידון. הגלגל האחורי צומח השנה באינץ' אחד ל-"13, מה שאמור להגביר את הספיגה ואת היציבות, וכל הקטנוע מקבל מתיחת פנים שהופכת אותו למודרני ונאה יותר. יש גם שקע מצית חדש בתא כפפות קטן שנמצא בחלקו הימני הקדמי, אם כי סמארטפון גדול נכנס אליו בקושי רב, ומתווסף גם בלם יד לזמן שבו חונים על רגלית צד ולא על רגלית האמצע.

המנוע חדש לחלוטין, והוא מסדרת ה-Blue Core של ימאהה. הוא הגיע מה-NMAX וגדל מ-125 ל-155 סמ"ק. מה שמעניין במנוע הזה הוא תזמון השסתומים המשתנה – פיצ'ר שקיים במנועי מכוניות פרטיות רבים ואמור להרחיב את רצועת הכוח. זה קיים גם במספר מצומצם של אופנועים סופר-טכנולוגיים ויקרים, אבל גם כאן בטריסיטי 155 הפשוט והזול.

המנוע הזה לא חזק מדי – רק 15 כ"ס, אולם הוא גמיש ביחס לנפח, ובעיקר – מספק מומנט לא רע כבר מסל"ד נמוך. בנוסף, הוא חלק מאוד, כמו מנוע מודרני תואם תקנות זיהום אוויר יורו 4, וגם החיבור עם הווריאטור איכותי מאוד ויוצר תאוצות רצופות, חלקות ונעימות. אל תחפשו פה ביצועים עוצרי נשימה, אבל בהחלט יש כאן הרבה יעילות באופן העברת הכוח.

תאוצות ביניים משופרות בזכות המנוע המוגדל

עם תצרוכת דלק של כ-26 ק"מ לליטר במהלך המבחן, טווח הרכיבה על המיכל בן 7.2 הליטרים עומד על כמעט 200 ק"מ סבירים בהחלט. בהתחשב בעובדה שהטריסיטי 155 יבלה את רוב זמנו בעיר, הנתון הזה בהחלט טוב.

ואם כבר עיר, אז הטריסיטי 155 מוסיף ל-125 בדיוק את מה שהיה חסר – תאוצה. כאן ב-155 התאוצה משמעותית טובה יותר, בין היתר בזכות המומנט הרב יותר על טווחי העבודה של הגיר הרציף. מצוין.

בזכות ממדיו הקטנים, הטריסיטי 155 משתחל היטב בין מכוניות ובתנועה צפופה, והוא לא יוצא דופן מקטנועי 125 סמ"ק אחרים בעניין הזה, למרות צמד הגלגלים הקדמיים. גם המשקל לא כל כך מורגש, ולחלוטין לא מפריע. אל תוספת הגלגל הקדמי מתרגלים תוך זמן קצר והעניין יוצא מתודעת הרוכב. בעניין הזה יש לציין את התכנון ההנדסי, שכאמור ויתר על מערכות מסובכות, יקרות וכבדות ושמר על פשטות שתורמת למשקל נמוך, ובהחלט מרגישים את זה.

אבל היכולות העירוניות של הטריסיטי 155 לא הפתיעו אותנו. אנחנו מכירים את גרסת ה-125 סמ"ק היטב וידענו בדיוק למה לצפות. העניין החשוב במבחן הזה היה לבדוק עד כמה תוספת הנפח מצליחה להגדיל את טווח השימושים של הטריסיטי 125.

צמד הגלגלים הקדמיים נשארו זהים, האחורי צמח ב-1 אינץ'

פתח-תקווה – תל-אביב – חזרה

כבר כתבנו שתוספת הנפח מתבטאת בעיקר בסל"ד נמוך ובינוני ועוזרת דווקא לתאוצה. אבל מה בדבר המהירות הסופית? ובכן, הטריסיטי 155 מאיץ היטב ובזריזות עד סביב 100 קמ"ש, ולאחר מכן ממשיך לאסוף מהירות עד שנעצר סביב 115 קמ"ש על השעון. במדידת GPS ראינו 7 קמ"ש פחות, כלומר סביב 108 קמ"ש. עלייה קטנה תוריד את המהירות בקמ"שים בודדים, ואילו ירידה מתונה תאפשר לראות גם 120 קמ"ש על השעון.

המהירויות הללו לא גבוהות אבסולוטית, אבל הן מספקות למי שצריך תחבורה בסיסית ויעילה אל העיר הגדולה בשעות העומס, כך שהטריסיטי 155 בהחלט פורע את הצ'קים.

הטריסיטי 155 מתאים לדעתנו בדיוק לרוכבים כאלו – שמגיעים מהפרברים אל העיר הגדולה בבקרים, בשעות העומס, וחוזרים הביתה בשעות אחר הצהריים. אבל אופנועים וקטנועים עם ייעוד דומה יש בשפע. היתרון של הטריסיטי הוא מערכות הבטיחות שלו – ABS, מערכת בלמים משולבת, וגולת הכותרת – צמד גלגלים קדמיים שמרחיבים משמעותית את מעטפת הבטיחות של הקטנוע, ועשויים לקרוץ דווקא למי שמאס בפקקים האינסופיים, רוצה קטנוע בסיסי, יעיל וחסכוני שאיתו ישלוט על הזמן, אבל מפחד מתאונות עצמיות בגלל היעדר אחיזה מלפנים.

במחיר של 24 אלף ש"ח, שהם 4,000 יותר מגרסת ה-125 סמ"ק, הטריסיטי 155 מציע את אותם היתרונות של ה-125 סמ"ק, אבל מרחיב את טווח השימושים גם למרחקים בינוניים. רק לא לשכוח לשדרג רישיון נהיגה לדרגת הביניים.

תלת-גלגלי עם ABS ובלמים משולבים – 18% הנחה בביטוח החובה

עלויות תחזוקה

[table id=81 /]

לוח השעונים הדיגיטלי

תא כפפות קטן עם שקע מצית

תא אחסון מתחת למושב – מכיל קסדה מלאה

וזה סתם לשעשוע…
9 באפריל 2017
רכיבה ראשונה: קוואסאקי Z650
צילום: אלכס טאובין
- יתרונות: מחיר, עיצוב, גמישות מנוע, התנהגות במהירויות נמוכות
- חסרונות: אופי מנוע, בולם אחורי והתנהגות במהירויות גבוהות, אין גרסת A1
- שורה תחתונה: קוואסאקי נכנסת לסגמנט החם עם מכונה סופר-מעוצבת ובמחיר מעולה, אבל עם כמה פינות חדות
- מחיר: 49,985 ש"ח לפני אגרות
- מתחרים: סוזוקי SV650, ימאהה MT-07, הונדה CB650F, ק.ט.מ דיוק 690, יוסאנג GT650
- נתונים טכניים: טווין מקבילי, 649 סמ"ק, 68 כ"ס, 6.7 קג"מ, הזרקת דלק, 6 הילוכים, שלדת מסבך משולשים, מזלג טלסקופי 41 מ"מ מהלך 125 מ"מ, זרוע אחורית עם בולם אופקי מהלך 130 מ"מ, צמד דיסקים חצי צפים 300 מ"מ, דיסק אחורי 220 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,055 מ"מ, בסיס גלגלים 1,410 מ"מ, משקל 187 ק"ג, גובה מושב 790 מ"מ, מיכל דלק 15 ל', צמיגים 120/70ZR17, 160/60ZR17
קוואסאקי Z650 – חדש ל-2017

מה זה?

ה-Z650 הוא הנציג החדש של קוואסאקי לאחת הקטגוריות החמות שיש היום בשוק – הנייקדים הבינוניים, כרטיסי הכניסה לעולם האופנועים הגדולים. הוא הוצג במילאנו 2016, כחודש אחרי הנינג'ה 650, כששניהם בנויים על אותה הפלטפורמה, ולמעשה הוא המחליף המודרני של ה-ER6. למעשה, הוא אפילו מקבל את המנוע של ה-ER והוורסיס, רק שתקנות יורו 4 שסגרו גם עליו קיצצו לו כ-3 כ"ס מהקצה.

פרט למנוע הרוב חדש – השלדה, הזרוע האחורית, ובעיקר העיצוב. בקוואסאקי הלכו על אוריינטציה למשפחת ה-Z, שבשנים האחרונות הפכה להיות קרבית וחדה – לפחות במראה. אז גם ה-Z650 החדש הוא כזה, והוא שומר על רוח Z. כך למשל מיכל הדלק מעוצב ומפוסל, כנפוני המיכל חדים ועם מדבקות Z קרביות, הזנב המדורג מעוצב ספורטיבי, והפנס האחורי הוא סוללת LED-ים בצורת האות Z. בהחלט עיצוב מרשים שמושך מבטים בכל מקום.

מנוע של ה-ER6, כל השאר חדש, עיצוב חד, מודרני ומרשים

ביצועים

לעומת ה-Z-ים הגדולים (750R, 800, 1000), שמציעים חבילת ביצועים מעולה, הביצועים של ה-Z650 מזכירים יותר את אלו של ה-ER6, וזה בסדר כשמדובר על אופנוע תקציב שמהווה אופנוע גדול ראשון.

המנוע כאמור נלקח מאותו ER6 / ורסיס. במעבר הזה הוא איבד מעט מההספק, אבל קיבל עיבוי מורגש בסל"ד הנמוך והבינוני, ומרגישים את זה מיד עם שחרור הקלאץ' הראשון. בהמשך סקאלת הסל"ד המנוע נותן תחושה שנגמר לו האוויר למרות שבהחלט יש לו עוד מה לתת, אולם ההתנהגות הזו מעודדת שורט-שיפטינג – העברת הילוכים מהירה, ואנחנו דווקא מתחברים לסוג הרכיבה הזה על גלי המומנט.

מהירות השיוט עומדת על סביב 140-150 קמ"ש, כמו שאר הנייקדים בסגמנט, והסופית תדגדג את ה-200 ואפילו תחצה אותה אם ממש תתאמצו, אבל זה לא ממש הקטע שלו כמו שאתם מבינים.

מבחינת התנהגות, את ה-Z650 אנחנו מחלקים לשניים. במהירויות נמוכות, למשל ברכיבת מגרש או בכבישים מאוד טכניים, הוא כיפי מאוד מפני שהוא סופר-זריז וגמיש, ובשילוב המנוע שמושך מסל"ד רצפה מקבלים יופי של מכונת שעשועים. מצד שני, ברגע שהעומסים והמהירויות עולים, הבולם האחורי הפשוט בעל ההידראוליקה הבינונית גורם לנדנודים של הזנב והאופנוע, מרחיב את הקו בפניות ובאופן כללי נותן תחושה פחות נעימה.

לעומת הבולם האחורי החלש, הבלמים הקדמיים הם מהחזקים שפגשנו בסגמנט, ויש כמובן ABS שלא ניתן לניתוק.

ביצועים – אל תלחצו אותו יותר מדי והכל יהיה בסדר

איך זה מרגיש?

יותר מדי כמו ER6, בעיקר בגלל המנוע. הוא פשוט מיושן מדי. תצורת הטווין המקבילי הקונבנציונלי עם סדר הצתה של 180 מעלות משעממת מאוד, והסאונד ומכלול התחושות מרגישים מיושנים. אפשר להתרגל לזה, אבל כששמים אותו מול טווין מקבילי מודרני, למשל של MT-07, טימקס או ב.מ.וו F800GS, שלכל אחד מהם תצורת טווין מקבילי עם סדר הצתה שונה, עד כמה זה משמעותי? ובכן, במהלך המבחן חשבנו לעצמנו שהלוואי ותיכנסנה כבר לתוקף תקנות יורו 5 ואז המנוע הזה יושתק עוד יותר. כן, עד כדי כך. המנוע הזה שייך לעשור הקודם. ב-2017 אנחנו מצפים למנוע משמעותית יותר מהנה, למרות שהוא בהחלט גמיש ויעיל.

תנוחת הרכיבה דווקא טובה. המושב נוח, לא גבוה מדי כך שכל רוכב יוכל להגיע לקרקע בבטחה, הכידון שטוח למדי ומודרני, וה-Z650 נכנס בדיוק למרכז הסגמנט הזה של הנייקדים הבינוניים מבחינת ממדים ותנוחת רכיבה. לוח השעונים מודרני, קטן, והוא מציע מלבד מחשב דרך גם מד סל"ד דיגיטלי שהולך ועולה ככל שעולה מהירות המנוע. נחמד מאוד.

איכות הבנייה והגימור לא רעים בכלל. לא ציפינו לטופ שקוואסאקי יכולה לייצר, בכל זאת – אופנוע של 50 אלף ש"ח, אבל ה-Z650 מרגיש מהודק למדי ומגומר ברמה טובה. בהחלט נקודת זכות ל-Z.

בחייכם קוואסאקי, תגנזו כבר את הטווין המקבילי הזה!

סיכום ועלויות

ה-Z650 נכנס כאמור בדיוק למרכז הסגמנט החם של הנייקדים הבינוניים. האופנועים הללו מהווים נכון להיום את כרטיס הכניסה הטוב ביותר לעולם האופנועים הגדולים, ולשם ה-Z650, יחד עם אחיו התאום – הנינג'ה 650 – מכוון.

היתרונות הגדולים שלו הם העיצוב החד ואפילו מוחצן, שבהחלט עשוי לדבר לצעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם האופנועים הגדולים, וגם המחיר – 50 אלף ש"ח שמכוונים בול בפוני של הסוזוקי SV650 .

מאידך, המנוע שלו מיושן מאוד, שלא לומר משעמם, והבולם האחורי שלו מאבד את הדעת מוקדם מדי, מה שפוגע בהתנהגות הדינמית שלו – בעיקר במהירויות בינוניות וגבוהות. כזה הוא ה-Z650, עם פינות חדות. כמו גם למשל הבלם הקדמי, שהוא מהחזקים שפגשנו בסגמנט הזה. חיסרון נוסף הוא שאין בנמצא נכון לעכשיו גרסה מוגבלת לרישיון A1, כמו חלק נכבד מהמתחרים שלו, כך שכדי לעלות על ה-Z650 תצטרכו רישיון נהיגה A בלתי מוגבל.

אבל עדיין, ב-50 אלף ש"ח מדובר בעסקה מעולה, ששוב – עשויה לדבר להרבה מאוד צעירים בגלל השילוב של המחיר עם העיצוב. במיוחד כשה-MT-07 הפופולרי של ימאהה עולה עשירייה יותר, וכך גם ההונדה CB650F. רק לסדר את הבולם האחורי ולשים אטמי אוזניים כדי לא לשמוע את המנוע – ויש לכם אחלה של אופנוע מתחילים.
23 במרץ 2017
רכיבה ראשונה: ימאהה MT-10SP וטורר
צילום: ימאהה
- יתרונות: מנוע קרוספליין, בולמים, התנהגות, אלקטרוניקה, חבילת אבזור
- חסרונות: אין לנו כזה בחניה
- שורה תחתונה: ה-MT-10 המצוין משתדרג במעט, וגם מקבל צמד גרסאות שמרחיבות את הליין
- מחירים: 100,000 ש"ח עד 110,000 ש"ח
- מתחרים: אפריליה טואונו, ב.מ.וו S1000R
- נתונים טכניים: מנוע 4 צילינדרים קרוספליין, 998 סמ"ק, 160.4 כ"ס, 11.3 קג"מ, הזרקה עם מצערות חשמליות ו-3 מצבי ניהול מנוע, בקרת החלקה ב-3 מצבים, בקרת שיוט, 6 הילוכים עם קוויקשיפטר, קלאץ' מחליק, שלדת אלומיניום, מזלג הפוך KYB 43 מ"מ (אוהלינס NIX30 סמי אקטיבי ב-SP), זרוע אלומיניום עם בולם יחיד KYB (אוהלינס TTX36 סמי אקטיבי ב-SP), דיסקים קדמיים 320 מ"מ, אחורי 220 מ"מ, ABS (לא ניתן לניתוק), אורך 2,095 מ"מ, בסיס גלגלים 1,400 מ"מ, משקל 210 ק"ג, מיכל דלק 17 ל', צמיגים 120/70ZR17, 190/55ZR17
- לרכיבת מבחן על ה-MT-10 – לחצו כאן
MT-10 דגם 2017 בגרסאות SP וטורר

מה זה?

ה-MT-10 של ימאהה רק הושק במאי האחרון, וכבר משתדרג לשנת הדגם 2017 וגם מקבל 2 גרסאות נוספות. בקצרה נספר שה-MT-10 הוא הסופר-נייקד של ימאהה, האח הגדול במשפחת ה-MT המגניבה, ושהוא בנוי על בסיס ה-YZF-R1, כלומר מנוע 4 צילינדרים קרוספליין, שלדת אלומיניום של היפרספורט, מתלים ובלמים מהשורה הראשונה ושפע של מערכות אלקטרוניקה. העיצוב, ברוח אופנועי ה-MT של ימאהה, מוצלח מאוד לטעמנו ושובר את השגרה המשעממת היפנית. את ה-MT-10 סיכמנו אחרי שרכבנו עליו בפעם הראשונה כאופנוע היפני הכי אירופאי שיש, ואם אתם רוצים להבין למה – תקראו את הרכיבה הראשונה עליו.

לשנת 2017 בימאהה משדרגים את ה-MT-10. הבסיס נשאר זהה לחלוטין, אבל מפות ניהול המנוע משתדרגות והופכות נעימות יותר, במיוחד בתחום הסל"ד הנמוך והבינוני, ובנוסף הוא מקבל קוויקשיפטר כציוד מקורי, אבל לצערנו רק להעלאת הילוכים ולא להורדה.

פרט לכך בימאהה מוסיפים 2 גרסאות שמרחיבות את הליין. הראשונה היא גרסת SP, שהוצגה בתערוכת קלן האחרונה ומציעה מערכת בולמים חשמלית סמי-אקטיבית של אוהלינס (NIX30 מלפנים ו-TTX36 מאחור). היא נלקחה ישירות מה-R1M ועברה התאמות כדי להתאים ל-MT. יחד עם מערכת הבולמים קיבל ה-SP את מסך ה-TFT הצבעוני של ה-R1M, שמציע שפע אינפורמציה ובחירת מסכים, כולל מסך מרוץ. היי טק. ה-SP מקבל גם סכמת צביעה באפור-כחול, כמו של אופנועי הספורט וה-MT של ימאהה.

הגרסה השנייה היא גרסת TOURER, שלוקחת את ה-MT-10 הרגיל ומוסיפה עליו משקף רוח, מגני ידיים, מושב נוחות וסט מזוודות צד חצי קשיחות. התוספות הללו, אגב, ניתנות להוספה כקיט נפרד על כל MT-10, גם על SP. באופן זה בימאהה מתכננים להרחיב את טווח השימושים של ה-MT-10, שהוא גם כך גדול.

ה-MT-10 הוא סופר-נייקד יפני שמתמודד מול הסופר-נייקדים האירופאים כמו הב.מ.וו S1000R והאפריליה טואונו בלי להניד עפעף ובלי למצמץ, וכמו שראינו בגרסת 2016 – הוא בהחלט לא נופל מהם.

גרסת הטורר – מרחיבה את טווח השימושים הרחב ממילא

ביצועים

כמו הסופר-נייקדים האירופאים, ה-MT-10 הוא מכונת ביצועים מרשימה מאוד. מנוע הקרוספליין 4 צילינדרים מספק 160 כ"ס כשמושכים אותו באף, אבל זה לחלוטין לא הסיפור פה, כי מה שהמספרים לא מספרים זה את המומנט העצום מסל"ד רצפה. המשיכה חזקה והחלטית, יוצרת תאוצה סופר-חזקה, כמו שאתה מצפה מליטר יפני, והעברת ההילוכים חלקה ומהירה בזכות הקוויקשיפטר. מעולה.

ההתנהגות הדינמית – בקורלציה מלאה לביצועי המנוע, וזה לא מפליא כשהבסיס הוא מכלולים של R1. כך למשל בולמי הקאיאבה יודעים לספוג הכל, כולל שילובי כוחות קיצוניים, ולהשאיר את האופנוע יציב. כניסה לפנייה על הבלמים עם ה-MT-10 – חוויה. הפרונט הזה הוא אחד הטובים שפגשנו, והוא משלב באופן מושלם יכולת ספיגה עם ספורטיביות ויציבות. גם הבלמים סופר-חזקים, וההיגוי – חד כתער. זה נובע, אגב, גם מהכידון הרחב שאיתו מגיע ה-MT-10.

דווקא גרסת ה-SP עם הבולמים הסמי-אקטיביים של אוהלינס הייתה לנו קשיחה מדי. יש שני מצבי כיוון בולמים מקוריים – ספורטיבי יותר וספורטיבי פחות, ושניהם קשיחים יותר מגרסת התיור והגרסה הרגילה. יחד עם זאת, יש 3 מצבי M הניתנים לכיוון ידני, לפי העדפת הרוכב, ובהם ניתן לרכך את הבולמים ולהתאימם לכביש הציבורי. הבולמים הללו, לדעתנו, מתאימים יותר לרוכבים שמחלקים את זמנם בין הכביש הציבורי לבין ימי מסלול. לנו בישראל הגרסה הרגילה תספק את כל מה שרוכב צריך, גם הרוכב הספורטיבי ביותר.

אז עם מנוע חזק וגמיש, שלדה ומכלולים של R1 והגנים של ימאהה – ה-MT-10 הוא אחד ממכונות הביצועים החזקות והמדויקות שיש היום על הכבישים.

גרסת SP – כמו R1M, רק נוח

איך זה מרגיש?

ובכן, מצוין, בעיקר כי ה-MT-10 נוח מאוד ובנוי ארגונומית נכון. הוא מרגיש קל מאוד לגודלו, המושב גבוה אבל לא מדי, והכידון הרחב מספק תחושת שליטה ממכרת.

המושב המקורי של ה-MT-10 היה לנו נוח ב-2016 גם אחרי יום רכיבה שלם ו-400 ק"מ, ומושב הנוחות של הטורר לוקח את זה אפילו צעד קדימה. הוא נוח. מאוד נוח! מיגון הרוח הגבוה עושה גם הוא את שלו ומפחית את המלחמה של הרוכב ברוח של המהירויות הגבוהות. רק חשוב לציין שזה לא משקף שמגן באופן מלא מרוח, אלא רק כזה שמסיט את הרוח מגוף הרוכב. לגרסה הרגילה ולגרסת ה-SP ישנו משקף הסטה קטנטן שלא באמת מונע מרוח להגיע אל הגוף ואל קסדת הרוכב, אבל לפחות הוא נראה טוב על מסכת החזית הלא קונבנציונלית.

התחושות שמנוע הקרוספליין מעביר הן אדירות. כבר כתבנו בעבר שאנחנו פחות מתחברים למנועי 4 צילינדרים בשורה יפנים, כאלה עם סדר הצתה סימטרי, שמרגישים חשמליים וסטריליים מדי. ובכן, מנוע הקרוספליין הא-סמטרי מספק אמנם אופי אספקת כוח לינארי, וכמובן חזק, אבל הוא עושה את זה עם טוויסט מעניין. הוא מחוספס, והוא מרגיש יותר כמו V4 מאשר כמו 4 צילינדרים בשורה יפני. אחד המנועים המרגשים שיש – גם בכוח, גם במכלול התחושות. עכשיו תוסיפו לזה את ההתנהגות הדינמית המשובחת ואת הקלילות, ותבינו למה אנחנו מאוד אוהבים את האופנוע הזה.

אבל מה שמרשים ב-MT-10 זה לא הביצועים המטורפים של היפרספורט, שכן זה לחלוטין צפוי מאופנוע שמבוסס על R1. הדברים החשובים בעינינו הם קודם כל הנוחות. הוא נוח מאוד, גם לאורך זמן, ובמיוחד בגרסת התיור עם משקף הרוח והמושב הנוח. שנית, וזו הנקודה העיקרית, ה-MT-10 הוא מכונת ביצועים מטורפת בכל קנה מידה, אבל הוא נותן הרגשה נינוחה מאוד, ולא חייבים למשוך לו בזנב כדי להוציא ממנו את מה שהוא יודע. כמו מבוגר אחראי נינוח ומלא ביטחון עצמי שמודע ליכולות שלו ומשתמש בהן רק כשצריך, אבל די במבט חטוף, או במקרה הזה סיבוב חטוף, כדי להבין שיש לו יכולות-על. התכונה הזו מרשימה מאוד, ויותר מזה – היא מאפשרת לרוכב לרכב על ה-MT-10 גם באופן רגוע. אם הוא מצליח לעמוד בפיתוי כמובן.

ועוד מילה על האלקטרוניקה, שכן ה-MT-10 מפוצץ בה. המצערות החשמליות עובדות מעולה. ברוב הזמן היינו על המצב השני מתוך שלושה. הקוויקשפטר גם במקום, רק חבל שהוא לא מוריד הילוכים אלא רק מעלה. בקרת ההחלקה בעלת 3 מצבים, ואנחנו רכבנו ברוב הזמן כשהיא מנותקת, פשוט כי האופנוע מרגיש נשלט מאוד ולא כמו משהו שעומד לאבד אחיזה תחת תאוצה. אגב, לחובבי ווילי'ז נספר שגם במצב השני מתוך שלושה ה-MT-10 יתרומם לשמיים בקלות, וגם בהילוכים גבוהים כמו רביעי ואפילו חמישי. ה-ABS עובד היטב, אבל לא ניתן לניתוק – תזכורת לכך שמדובר באופנוע יפני. לפחות אם היו מאפשרים בימאהה לנתק את הפעולה שלו על הגלגל האחורי. בקרת שיוט זה תמיד אדיר, במיוחד למי שאוהב לשלוח 2 ידיים למורכבת ולא רק אחת. ואחרון – מסך ה-TFT של גרסת ה-SP, שבמבט חטוף גורם לך להרגיש כמו על מסלול מרוצים עם R1M, בעיקר במצב TRACK. הכל עומד בקו אחד עם האופוזיציה האירופאית הקשוחה. יפה מאוד ימאהה!

לא מספיק SP אחד אז לקחנו שניים

סיכום ועלויות

אנחנו מאוד אוהבים את ה-MT-10 כבר מהפעם הראשונה שרכבנו עליו במאי 2016. הוא חזק מאוד, הוא גמיש, יש לו חספוס עדין ומרגש בזכות מנוע הקרוספליין, והוא מציע יכולות דינמיות אדירות של היפרספורט איכותי, מערכות אלקטרוניקה מהשורה הראשונה, ומראה לא קונבנציונלי בעליל, אפילו מרגש. כשכל זה בא באריזה סופר-נוחה ונעימה לשימוש, מבינים שטווח השימושים והריגושים של ה-MT-10 הוא גדול מאוד.

ואת כל זה ימאהה לוקחת מעט קדימה עם ניהול מנוע משופר ונעים יותר לשימוש ועם קוויקשיפטר, וגם מרחיבה את הליין עם גרסת תיור נוחה יותר ועם גרסת SP קרבית יותר לחובבי ימי מסלול. אנחנו, אגב, התאהבנו במיוחד בגרסת התיור, שכן גם עם ארגזי צד ומשקף גבוה, זה עדיין MT-10 סופר-קרבי, והגרסה הזו רק מגדילה את טווח השימושים הגדול ממילא של ה-MT-10.

מחירה של הגרסה הרגילה תישאר השנה 100 אלף ש"ח, גרסת ה-SP צפויה לעלות כ-110 אלף ש"ח, וגרסת התיור תהיה איפשהו באמצע – כנראה סביב 104-105 אלף ש"ח (מחירים מדויקים יתפרסמו בהמשך). במחיר הזה, ה-MT-10 הוא לא רק אופנוע אדיר, אלא גם אופוזיציה מעט זולה יותר לחוד החנית האירופאי, והוא עושה את זה בלי להשפיל מבט ועם עיצוב רע במובן הטוב של המילה.

הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה העולמית
10 במרץ 2017