באינדיאן מציגים גרסאות קצה מפוארות לצ'לנג'ר (Challenger Elite) ולצ'יפטיין (Pursuit Elite) – ב-350 ו-250 יחידות בהתאמה, כאשר שתי הגרסאות נושאות את מנוע הפאוורפלוס 112 (PowerPlus 112) החדש.
באינדיאן מציגים שתי גרסאות מיוחדות, והפעם הנציגים הם הצ'לנג'ר – באגר שהוצג בשנת 2019 והפרסוט (מרדף) שהוצג בשנת 2022 כגרסת תיור של הצ'לנג'ר. לעומת הצ'לנג'ר המצוייד בפני עצמו לפרסוט יש תוספות פיירינג מצדי האופנוע, כתוספת למסיכת החזית המסיבית. גדול יותר ומתכוונן, המושבים רחבים יותר, כאשר משענת המורכבת נתמכת בארגז אחורי גדול יותר ונפח האחסון הכולל של הפרסוט מסתכם ב-133 ליטרים. המושבים מחוממים, ויש מערכת שמע עם רמקולים איכותיים יותר. המשקל המלא קרוב ל-400 ק"ג.
שתי הגרסאות מקבלות לכבוד האירוע את מנוע הפאוורפלוס 112 (PowerPlus 112) החדש מהשנה, שנוסה בהצלחה בעונה הקודמת של 'King of the Baggers' ומצטרף ל-108 הקיים, שהוא 'רק' וי-טווין מקורר נוזל בנפח 1,769 סמ"ק, עם 122 כ"ס ב-5,500 סל"ד ולא פחות מ-18.1 קג"מ ב-3,800 סל"ד. בין הצילינדרים יש זווית של 60°, ומערכת התזמון מורכבת מגל-זיזים עילי וארבעה שסתומים לצילינדר. לגרסת ה-112 החדשה – שכאמור מגיע לכאן – נפח של 1,834 סמ"ק, 126 כ"ס ו-18.5 קג"מ, שמאפשרים גם סל"ד סופי גבוה יותר, אם-כי באינדיאן לא סיפקו נתונים על סיבובי המנוע אלא רק הצהרה.
שתי הגרסאות כוללות אביזרי אלקטרוניקה כדוגמת סיוע בלימה בעלייה, מערכת בלימה משולבת, התרעת שטחים מתים המשוקפת במראות, התרעת רכבים מתקרבים מאחור וכיול אלקטרוני לעומס הקפיץ של בולם הפוקס האחורי. יש מערכת ניהול המנוע המספקת שלושה מצבי רכיבה לבחירת הרוכב, וכן סיוע למצמד. יש יחידת IMU של בוש, שכוללת ABS להטיה ובקרת אחיזה בקו ישר ולפניות. השליטה והבקרה דרך מסך TFT בגודל 7″ שעושה הכל ומתחבר לטלפון עם אפליקציית אינדיאן RideCommand. לסיום יש בקרת שיוט ומפתח קירבה.
שתי הגרסאות יגיעו בצביעה ייחודית הכוללת שילוש צבעים בהיר (לבן-אדום-שחור) לצ'לנג'ר בהשראת האינדיאן של ג'ין ווקר ששבר את שיא המהירות היבשתי בשנת 1920 ושלושה צבעים כהים יותר (ירוק בקבוק-ירוק בהיר-שחור) לפרסוט בהשראת אופנועי צבא ארצות הברית בשנת 1916. יש עיטורים מיוחדים לשניהם, לוחיות עם מספר סידורי ומושבי עור בתפירת יד. באינדיאן ייצרו 350 יחידות לצ'לנג'ר עילית ו-250 יחידות לפרסוט עילית, כאשר קרוב לוודאי שתהיה אפשרות להזמינם גם בישראל.
תהליך ההבראה עליו עובדים בק.ט.מ במשך חודשים רבים נתקל בעוד מכשול, כאשר ספקי החלקים השונים מסרבים לשתף פעולה ולחזור לעבוד עם היצרנית האוסטרית. המשמעות היא עצירת פס הייצור לשלושה חודשים נוספים. במקביל, סוכנויות ק.ט.מ באירופה יפסיקו לשווק את אופנועי CFMOTO, שהיו חלק מהסכם שיתוף הפעולה ההדוק בין שתי היצרניות.
בסוף חודש פברואר האחרון דיווחנו כי בק.ט.מ חוזרים לפעילות וממשיכים בהליך ההבראה. בדיון שנערך באותה התקופה בבית המשפט, לקראת סיום הימים של תחילת הליך ההבראה העצמית, הוחלט שהבעלים יזרימו מכיסם בשלב הראשון 50 מיליון אירו על-מנת לחזור לפעילות הייצור באמצע חודש מרץ 2025 כך שהחברה תוכל לחזור לפעילות רציפה. לאחר מכן, עד 23 במאי 2025, כלומר אחרי 90 יום נוספים, הבעלים ינסו למצוא את הדרך להזרים 548 מיליון אירו נוספים – שהם 30% מסך החובות של הקבוצה – ככל הנראה דרך משקיעים חיצוניים. מתווה זה אמור היה לאפשר לק.ט.מ לחזור לפעילות שוטפת, לייצר אופנועים ולמכור אותם, וכן להכניס מזומנים שיאפשרו את המשך הפעילות. הנושים קיבלו את המתווה שהוצע, וכאמור הייצור תוכנן להתחדש באמצע חודש מרץ.
ואכן זה מה שקרה, רק שחלק מאותם הסדרים כללו גם ביצוע 'תספורות' אגרסיביות לנושים השונים, ובתוכם ספקי החלפים השונים. אלו, שלא הייתה להם ברירה אלא לקבל – לפי הדיווחים – בין 40% ל-60% מגובה החוב, בוחרים כעת לא להמשיך לעבוד עם ק.ט.מ. בשיחת זום, שהתקיימה עם עובדי פסי הייצור באוסטריה לבין המנכ"ל חדש, גוטפריד נוימייסטר, דווח שק.ט.מ נאלצים להפסיק את הייצור לפחות עד ל-27 ביולי השנה, כלומר לפחות לעוד 3 חודשים. זוהי מכה נוספת שבק.ט.מ יידרשו להתמודד לאחר שבימים האחרונים גם דווח כי רשת ההפצה של אופנועי CFMOTO מסין, אשר עובדים בשיתוף פעולה עם ק.ט.מ, תופסק. למעט בישראל, שכאן יש יבואן שונה לכל מותג, אופנועי CFMOTO נמכרים בסוכנויות ק.ט.מ ובכך לא צריכות להשקיע ברשת הפצה, כאשר מנגד בק.ט.מ גוזרים עמלה על כל מכירה.
כל זה מגיע על רקע קריסת מניית ק.ט.מ בחודשים האחרונים של 2024, וזאת כתוצאה ממשבר פיננסי עצום: על-פי הדיווחים, במחסני החברה ואצל הסוכנים ברחבי העולם יש כ-270 אלף אופנועים אשר יוצרו אך לא נמכרו ללקוחות. המצב הזה קרה בעיקר בגלל היעדים הגבוהים והבלתי אפשריים שבק.ט.מ הציבו לסוכנים, ובשנים האחרונות ראינו את זה גם אצלנו בישראל אצל יבואנית ק.ט.מ, דל"ב מוטוספורט, ואצל יבואנית הוסקוורנה וגאס גאס, עופר-אבניר. המצב הזה גרם לחובות אדירים לספקים השונים, בסך של יותר מ-2 מיליארד אירו, וחלק גדול ממנו נובע מהיבריס של מנהלי החברה.
על-מנת להתמודד עם המשבר, הוחלט בבית המשפט על הליך הבראה עצמית בן 90 יום, שהחל בסוף חודש נובמבר 2024 והסתיים, כאמור בחודש פברואר, ושבמסגרתו כאמור מונה מנכ"ל חדש, גוטפריד נוימייסטר במקומו של סטפן פירר, שהוא גם הבעלים של פירר מוביליטי, קבוצת העל המחזיקה במותגים ק.ט.מ, הוסקוורנה, גאס גאס ו-WP. נוימייסטר אמון על הליך ההבראה. בנוסף, פסי הייצור נעצרו בזמנו ל-90 ימים, ובק.ט.מ קיצצו בכל מקום אפשרי – פיטרו מאות עובדים, השהו מענקים, סגרו קבוצות מרוצים, הפסיקו מימון סדרות מרוצים ואף מכרו בחזרה את המניות של MV אגוסטה לאיטלקים.
ליגל, יבואנית דוקאטי לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של הפניגאלה V2 החדש של 2025 – שהוא למעשה אופנוע ספורט חדש עם מנוע חדש ועם תפקיד כפול.
הפניגאלה V2 החדש תוכנן מדף חלק מסביב למנוע החדש, כלומר לא בנוי על בסיס הדגם היוצא שבו הושתל המנוע החדש, כשיש השראה רבה מהפניגאלה V4 בהתנהגות ובעיצוב, ויש דגש גדול על ארגונומיה ועל הורדה במשקל- 15 ק"ג פחות מהדגם היוצא.
דוקאטי פניגאלה V2 – חדש ל-2025
ההורדה במשקל מתאפשרת גם ובעיקר בזכות המנוע החדש, שמוגדר כמנוע הקל ביותר, קומפקטי וצר, כשהוא מפחית 9 ק"ג לעומת קודמו ושם את המאזניים על 54.4 ק"ג. הנפח הכולל של המנוע החדש על שני הצילינדרים המופרדים ב-90° עומד על 890 סמ"ק, יש מערכת תזמון שסתומים משתנה (IVT ר"ת – Intake Variable Timing) עם מוליכים מאלומיניום כאשר הדחיפים הישירים (Finger Followers) מצופים ב-DLC להפחתת החיכוך. השסתומים חלולים להפחתת משקל, והבוכנות קלות משקל. הצילינדרים בתצורת שרוולים רטובים – שיטה שכבר ראינו בדוקאטי בדגמי פניגאלה, והיא אינה אופיינית למנועי אופנועים. יחס הדחיסה גבוה יחסית ועומד על 13.1:1, כאשר ההספק עומד על 120 כ"ס ב-10,750 סל"ד והמומנט על 9.5 קג"מ ב-8,250 סל"ד. 70% מהמומנט מגיע ב-3,000 סל"ד לטובת שימושיות בכביש.
השלדה חדשה, שלדת מונוקוק מאלומיניום, כאשר יש זרוע אחורית דו-צדדית. יש גרסה רגילה עם מזלג שוואה BPF (ר"ת Big Piston Fork) בקוטר 43 מ"מ ובולם זקס מאחור, וכן מושב כפול, כאשר גרסת ה-'S' מגיעה עם אוהלינס NIX30 מלפנים ואוהלינס מאחור, ועם מושב יחיד.
עוד הבדלים בין שתי הגרסאות הם מצבר ליתיום-יון ב-'S' וחבילת אלקטרוניקה מלאה הכוללת ארבעה מצבי ניהול מנוע, חיישן IMU ב-6 צירים המאפשר בקרות רב-שלביות של בלימה ואחיזה בהטיה, בקרת זינוק, בקרת ווילי, הגבלת מהירות בפיטס, בקרת בלימה והדור החדש של הקוויקשיפטר. את המערכות ניתן לתפעל דרך ג'ויסטיק חדש היושב על הכידון ונשלטות במסך TFT חדש בגודל 5″.
מערכת הבלימה היא של ברמבו עם קליפרים מסוג M50. צמיגי הפירלי דיאבלו רוסו IV מגיעים במידות 120/70 מלפנים ו-200/55 מאחור, ועוטפים חישוקי מרקזיני חדשים. המשקל היבש בפניגאלה V2 S עומד על 175 ק"ג ו-179 ק"ג לגרסה הרגילה.
לדוקאטי פניגאלה V2 החדש תפקיד כפול למעשה, שכן הוא מחליף לא רק את הפניגאלה V2 הקודם והחזק יותר אלא גם את הסופרספורט 950 – ומתמקם בדיוק בין שניהם.
מטרו מוטור, יבואנית סאן-יאנג לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה ותחילת השיווק של ה-ADX400 TG – המקסי-סקוטר אדוונצ'ר החדש של סאן-יאנג עליו רכבנו בהשקה העולמית לפני מספר חודשים.
ה-ADX400 TG בנוי במבנה של מקסי-סקוטר – עם שלדה מרכזית בתצורת עריסה, מנוע ויחידת וריאטור שיושבים במרכז השלדה, זרוע אחורית נפרדת עם בולם יחיד ושרשרת הינע, ומזלג הפוך בעל צמד משולשי היגוי. המנוע הוא סינגל חדש של סאן-יאנג בנפח 400 סמ"ק המפיק 35 כ"ס, עם צמד גלי איזון להפחתת הוויברציות ושתי משאבות שמן. בנוסף יש תזמון שסתומים משתנה חדשני עם נדנד לסל"ד נמוך-בינוני ונדנד לסל"ד בינוני-גבוה, והוא מופעל על-ידי שסתום לחץ שמן מפוקד מחשב. הזרוע האחורית ארוכה ב-20% מזו של ה-TL508, אך משקלן זהה, וכמו ב-TL ההינע הסופי הוא באמצעות שרשרת. הזרוע מחוברת לשלדה דרך מנגנון לינקים פרוגרסיבי, וחלוקת המשקל בין הגלגלים היא 50/50. כל אלו אמורים לספק התנהגות כביש מאוזנת בכביש ובשטח.
סאן-יאנג ADX400 TG – מבנה מקסי-סקוטר
העיצוב של ה-ADX400 TG מוגדר על ידי סאן-יאנג כהשראה מהטיגריס השנחרבי, טורף פרה-היסטורי עם צמד ניבים ארוכים הבולטים מפיו. מקור השראה לא שגרתי הנתמך בצמד פנסי LED בצורת ניבים משני צידי המסכה הקדמית. פרט לכך יש לו עיצוב ברוח קטנועי הקרוס-אובר.
ל-ADX400 TG יש שפע אבזור: המשקף הקדמי בעל שני מצבי גובה הניתנים לכיוון מהיר, מגני ידיים בקצוות של כידון האלומיניום המאסיבי (כמו באופנוע, וניתן לכיוון והתאמה לרוכב), מגן גחון, תאורת LED היקפית, לוח שעונים עם תצוגת LCD צבעונית, מפתח קרבה ותא מטען מתחת למושב. יש גם מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS של בוש, המיועדת לאופנועי שטח וניתנת לניתוק בגלגל האחורי. יש מערכת בקרת אחיזה TCS שגם אותה אפשר לנתק. ה-ADX400 TG מגיע בצבעים לבן, אפור בטון ואפור מט.
מחיר ההשקה של הסאן-יאנג ADX400 TG נקבע על 45,985 ש"ח.
את תרומת ראשי התיבות שלGelände / Straße לעולם הדו-גלגלי ב-45 שנים האחרונות צריך ללמד באוניברסיטה.
עד לשנות ה-70 של המאה הקודמת היה מקובל להסב אופנוע 'רגיל' ולספק לו יכולות שטח בעזרת מתלים ארוכי מהלך, צמיגי שטח וכנף גבוהה. גם מספר מהנדסים בב.מ.וו, שאין מצב שירכבו על מותג אחר, עשו זאת. זה בהכרח היה מקור ההשראה של מהנדסי ב.מ.וו בחודשים שקדמו להצגת ה-R 80 G/S. האותיות האחרונות והאייקוניות מסמלות את המושג Gelände / Straße, שזה אומר בגרמנית – כביש / שטח. לגמל המדברי היה כבר מהמפעל מהלך מתלים ארוך, תנוחת ישיבה זקופה וגלגל קדמי בקוטר 21″, לטובת הגדרת האופנוע לשימוש אנדורו-תיור – מושג שהתפתח בהמשך לדו-שימושי וכיום נשחק לכדי אדוונצ'ר.
ל-R 80 G/S מנוע בנפח 797.5 סמ"ק מדויקים (באינפלציה של היום הוא כבר 1,300), שנלקחו ממחסן החלפים עם התאמות ושיפורים. מנוע מקורר אוויר בתצורת בוקסר שטוח, שהייתה מחויבת מתוקף היותו ב.מ.וו. המנוע סיפק 50 כוחות סוס ב-6,500 סל"ד ו-5.8 קג"מ ב-5,000 סל"ד והגיע עם תיבת העברה בת 5 הילוכים. הבוקסר הוכנס לתוך שלדת ה-R 65 וחובר לחישוקי השפיצים הגדולים באמצעות מזלג קדמי טלסקופי עם 200 מ"מ מהלך גלגל והמונוליבר של ב.מ.וו שאיחד את הזרוע האחורית, הבולם האחורי וגל ההינע לכדי יחידה אחת. לחלק האחורי היה מהלך גלגל של 170 מ"מ. בסיס הגלגלים נמדד ב-1,465 מ"מ, מרווח הגחון ב-860 מ"מ, מיכל הדלק הכיל 19.5 ליטרים ויצר משקל מלא של 186 ק"ג. אופנוע קטן בסטנדרטים של היום. החישוקים במידות 21″ מלפנים ו-18″ מאחור עם בלמים של פעם שכללו דיסק יחיד וגיבור בקוטר 260 מ"מ ותוף מאחור.
אנשי השיווק חמי הגז דחפו אותו בדיוק לאן שצריך, וזה לאתגר השטח הקשה בעולם שיאפשר לב.מ.וו להתגאות והסתמך על כך גם 45 שנה אחרי. הילת דגם מאירה את ה-R 1300 GS העדכני בזכות העובדה שהמקור ניצח לא פחות מארבע פעמים בראלי פריז-דקאר הקשוח: ב-1981 ו-1983 עם הוברט אוריאל הצרפתי וב-1984 ו-1985 עם גסטון ראייה הבלגי מאותגר הגובה ומקור הערצה עם ה-1.60 מ' שלו, שבכדי להניע היה צריך להעמיד את האופנוע על רגלית הצד ובעצירה היה צריך לקפוץ לאחד הצדדים (ראו סרטון):
ב.מ.וו רוצים שלא תשכחו את ה-R 80 G/S המקורי ובונים על האנשים שעדיין מעריצים אותו, ובגלל זה הציגו החודש את ה-R 12 G/S כגרסת הומאז' לאותו מקור אייקוני. יש לא מעט אזמפלרים משוחזרים שנמצאים על כבישי ישראל, כאלה שבמצב מקורי לחלוטין וכאלה ששופצו ושופרו כ-Restomod פרוייקטי לכל דבר. יש כאלה גם למכירה ברגעים אלו ממש.
אחד מאותם משוחזרים-משופצים נבחן על-ידי אלי פנגס לפני כמעט 20 שנה כאן פול גז:
שנת 1975, עובד חברת ב.מ.וו בשם רודיגר גוטש מחליט לקחת את אופנוע הב.מ.וו הפרטי שלו מסדרת ה-R, ולהפוך אותו לאופנוע אנדורו. הוא תולש ממנו כל מה שלא צריך, מתאים מתלים ארוכים, גלגלי שטח וכנף גבוהה, ויוצא לתת בגז עם מנוע בוקסר בבוץ הבווארי. מבלי משים הוא מתחיל משהו. ב- 1979, צרפתי בשם פינואי (שהשם האמיתי שלו היה JC מוראלֵה) יוצא עם אופנוע די דומה לפאריז דקאר הראשון. כמעט ואין באופנוע שיפורים, למעט מכל דלק מוגדל. גם המטורף הזה מתחיל משהו גדול ולא בדיוק ער לכך.
אבל ב-1980, ההברקה המדליקה של גוטש עם הבוקסר-שטח, והטירוף של פינואי עם בוקסר-שטח בפאריז דקאר, מקבלות גושפנקה רשמית מב.מ.וו: החברה משיקה את ה-R80G/S – הדו"ש הראשון של ב.מ.וו (שמבוסס על הרעיון של גוטש מ-75'), ויוצאת קבוצה של ב.מ.וו-צרפת לפאריז-דקאר עם שני אופנועים. הבימרים יורדים רשמית לשטח וזו תחילתו של עידן חדש.
הב.מ.וו R 80 G/S HPN המשוחזר של אורן ליבנה
את האופנועים של קבוצת הפאריז-דקאר מכינה סדנת HPN ויש להם מנועי בוקסר 800 סמ"ק, 55 כ"ס, מיכל מתכת 38 ליטרים ומהלך מתלים של 170 מ"מ. הם שוקלים 165 קילו יבש (מעל 230 ק"ג רטוב) ומה שאמור לעצור אותם זה בלמי תוף. אתם כבר מכירים את אחד משני הפסיכים שהסכימו לרכב עליהם: קוראים לו פינואי. השני הוא בחור בשם הוברט אוריול. בפאריז-דקאר של השנה שאחרי, 81', אותו אוריול מגיע ראשון עם המפלצת הפרה-היסטורית הזאת לאגם הורוד בדקאר ומנצח את הראלי הכי קשה בעולם.
עכשיו ב.מ.וו כבר מסתובבים עמוק בתוך החול עם חזה מנופח ויש להם סיבה. ב-83' אוריול מנצח שוב עם ב.מ.וו רשמי מסדנת HPN, וב-84 ו-85' מחליף אותו על דוכן המנצחים גמד בשם גסטון רהייה. גם הוא על ב.מ.וו של HPN. ב-84' ב.מ.וו רוכבים על גל ההצלחה ומשיקים גרסת רפליקת פאריז דקאר ל-R80G/S, שמגיעה עם הצביעה הרשמית, מושב יחיד, מצבר חזק יותר וחתימה של רהייה על מכל הדלק המוגדל. גוטש ופינואי בטח היו גאים, אבל זה לא נמשך הרבה זמן: 1987 היא השנה האחרונה להשתתפות הרשמית של ב.מ.וו עם ה-G/S-ים הענקיים בדקאר. מכאן והלאה הדו"שים הגדולים של ב.מ.וו יהיו גדולים, כבדים ומסובכים הרבה יותר. סוף תקופה.
שנת 2007, מפגש 2.0 בגני התערוכה, זיו אופנהיים ואנוכי עומדים ומקשקשים על לא כלום ועל הכל, כשפתאום אני שומע מנוע בוקסר עם אגזוז פתוח. שנינו מרימים את העיניים ועל פנינו חולף ה-ב.מ.וו HPN של גסטון רהייה. הבטנו בו חולף מולנו וזיו פלט "וואי…". כשעמדתי לרוץ אל האפריקה טווין בכדי לרדוף אחרי הב.מ.וו, הוא הסתובב חזרה לכיוון שלנו. חסמתי לו את הדרך ונפנפתי שיעצור. לא כל יום אתה פוגש את אופנוע פאריז-דקאר שבנית דגם שלו בתור ילד.
דו"ש גדול? שטח ענק!
לרוכב קוראים אורן, והוא בקושי מגיע עם קצות האצבעות של רגל אחת לכביש כשהוא יושב על המפלצת האדומה לבנה הזו. במקור האופנוע הזה היה R80G/S מודל 1982. אם עמדתם פעם ליד אחד כזה, אתם יודעים שהוא לא בדיוק מרשים. רק במעמד רפליקת ה-HPN, התוצאה הסופית, אפשר להעריך באמת את כמות העבודה שהושקעה באופנוע הזה.
קבענו להיפגש בחולות של מנדרין בכדי לרכב על בהמת הפאריז-דקאר המיתולוגית הזו. קבענו שם, כי אורן, באופן טבעי מבחינתו, רוכב על הכלי הזה רק בשטח. כשהנעתי אותו, היה נחמד לגלות שגם הבוקסר של אורן מנער את עצמו כמו כלב בוקסר כשהוא מתעורר. הרמוס מאחורה שחרר נביחה קצרה בטון נמוך וצרוד, ומכל הדלק המוגזם התמר בין המפשעה שלי לראש ההיגוי. הרמתי את העיניים ושחררתי קלאץ' רך ביראת כבוד. האופנוע צף על החול הלח. הנה אני מגשים חלום ורוכב על הדגם שבניתי בגיל העֵשרה.
כשניסיתי להוריד הילוכים ולבלום גם עם האחורי, נתקלתי עם המגפיים בקרבוקטורים ונזכרתי שאורן כבר דיבר איתי על זה: אז הם רכבו עם מגפי עור דקיקות ולא עם מגפי המוטוקרוס של היום. אחרי כמה דקות של הסתגלות הצלחתי למצוא את הזווית שבה אפשר להשחיל את המגפיים אל רגליות התפעול והתחלתי לתת גז. האופנוע מרגיש חזק, אבל לא פראי. כוח יש כבר מתחתית הסל"ד. המנוע המוגדל עובד עם יחס ההעברה הסופי הקצר יותר של המנוע המקורי, והבוקסר הזה מרגיש קל וחד בהרבה מאחרים שנתקלתי בהם.
זווית המזלג השטוחה יחד עם הזרוע האחורית המוארכת הופכים את האופנוע לארוך ויציב. מכונת דיונות. לוקח לי קצת זמן להבין את זה, אבל אחרי כמה בקשות של אורן אני מבין סופסוף שזה אופנוע שטח ומתחיל להתייחס אליו כמו אחד כזה. אז מתגלה שהבולם האחורי אמנם קצת רך (בגלל הזרוע הארוכה. יש כבר קפיץ חדש בדרך), אבל האופנוע אוהב את זה חזק ואסרטיבי. כמה שיותר גז כך הוא שומר על כיוון וטס קדימה. מגיב ללחצים על הרגליות, שותל את הזנב בחול ומעיף את הקדמי לציפה בכיוון שאותו בחרתי (עד כמה שאפשר לדייק בחול עמוק).
אחרי כמה כניסות בשיחים מצופי חול שאותם בלע האוהלינס מקדימה כמעט כאילו כלום, אני מבין שיש כאן כלי מהיר. יותר מהיר ממני, לפחות.
אחד כזה שדורש אומץ וגז פתוח לרווחה במהירות גבוהה. אני מנסה לשמור אותו בטווח המהירויות והרדיוסים שאני מכיר, אבל חושש שאני אונס אותו לנסיעה צפופה וטכנית מדי. אז בכדי להרגיש אותו קצת, אני מטפס אל קצה אמבטיית החול, פותח פול-גז ומריץ אותו דרך ההילוכים. יש עליו תנוחת רכיבה מגניבה, עם ידיים ששלוחות קדימה אל הכידון הרחב ותחושה של רכיבה על קרנף דוהר. גסטון רהייה, הנה אני בא!
בהילוך רביעי נכנעתי. בלמתי, הורדתי הילוכים, דחפתי לו את הכידון לכיוון החול ופתחתי גז. הטנק הסתובב על המקום בתוך מזרקה של חול והתחיל לטוס לכיוון ההפוך. זהו. הוא קנה אותי.
גיבורים אמיתיים
קצת השתוללות בחולות מנדרין זה לא מספיק בכדי באמת להבין את האופנוע הזה. את הרעיון שלו. אחרי הכל, הוא נבנה לשעות של טיסה בשטח פתוח. עדיין באטרף מאיך שהאופנוע נראה ומרגיש, קבעתי עם אורן ועוד ארבעה חברים שלו לטיול בשטח. הגעתי עם האפריקה טווין הפרטי שלי, והבאתי איתי את כפיר לוין על האפריקה שלו.
את הטיול הוביל ש', גורו של ב.מ.וו ישנים שרוכב על R80G/S מקורי לחלוטין. הוא בסביבות גיל 60. שלושת האחרים צעירים ורוכבים גם הם על G/S-ים. ש' הוא סוג של אבא רוחני בכל מה שקשור לאופנועים שלהם וקיבלנו ממנו נזיפה על זה שבאפריקה טווין שלנו יש קירור מים. "אם יש קירור אוויר יעיל, אז למה צריך עוד מערכות מסובכות" הוא שאל חצי מטיף. אח"כ הוא עלה על האופנוע שלו והוביל אותנו עד אשדוד. שם ירדנו לשטח והוא עלה על הגז. זקן, לא חזק, שיער וזקן לבנים, אבל רוכב כמו שד. כל הדרך על השבילים בין 80 ל-120 קמ"ש, עד אזור דורות. כפיר ואני הסתכלנו האחד על השני והבנו את משמעות המשפט "והדרת פני זקן".
כיסינו ביום ההוא סביב ה-130 קילומטרים של רכיבה מהירה בשבילים. עד צאלים הגענו. מדי פעם, כשלא נלחמתי על החיים שלי, יכולתי לראות את אורן רוכב על ה-HPN לידי: עומד על הרגליות, גז פעור לרווחה והמתלים הארוכים בולעים את כל מה שיש לשביל להציע. ספינת מדבר משובחת שאי-אפשר להפסיק להסתכל עליה.
את היום ההוא בשטח עם חבורה של ב.מ.וו, אני לא אשכח עוד הרבה זמן. מעולם לא רכבתי כל-כך מהר בשטח, למשך כל-כך הרבה זמן וקילומטרים. היו שם קטעים עם קצב כזה גבוה, עד שאי אפשר לפתח אותו עם אופנוע שטח קליל וקצר וגם להרגיש יציב ובטוח. החבורה הזו על ה-G/S-ים לקחה אותי לראשונה אל תאי השטח שאליהם נבנה האפריקה שלי – קילומטרים של שבילי מדבר מהירים על קפלי קרקע ארוכים ועדינים. רק אז, כשירדתי מהשביל ועליתי עד 140 קמ"ש בשביל לעקוף את ש' ולחוות את תחושת המהירות בראלי, באמת הבנתי בשביל מה צריך את המפלצות האלה. מפלצות שנולדו רק בזכות רפליקת ה-HPN שעפה שם על החול לידי. רפליקה של גיבורים אמיתיים, כמו פינואי, אוריול ורהייה.
הימאהה טריסיטי 300 הוא הנציג של ימאהה לסגמנט התלת-גלגלי נוטה שצבר פופולריות בעשור האחרון. לשנת 2025 הוא מיישר קו עם תקנות זיהום האוויר.
ימאהה טריסיטי 300 דגם 2025
הימאהה טריסיטי 300 הושק בתחילת העשור הנוכחי, לאחר שהוצג כקונספט בתערוכת מילאנו 2018. לקחנו אותו לרכיבת היכרות בהשקה המקומית, ואז זרקנו אותו לזירה מול המתחרים העיקריים שלו דאז. הטריסיטי מבוסס על האיקסמקס 300, עם אותו המנוע וחיזוקים הכרחיים בשלדה. בימאהה הוסיפו גרסה מוקטנת של מתלה הנייקן 900 שמכונה LMW (ראשי תיבות של Leaning Multi Wheel, ובעברית: תלת-נוטה). הרעיון זהה, אך הבולמים נמצאים בחלקו הפנימי של הגלגל, שלא כמו בנייקן. בנוסף, שלא כמו בנייקן או בדגמי הטריסיטי הקטנים, הטריסיטי 300 מתאים באירופה לדרגת רישוי B – רישיון נהיגה ברכב פרטי. שינוי זה התאפשר בזכות מרחק של מעל ל-460 מ"מ בין הגלגלים הקדמיים, וכן דוושת בלם הרגל. גם כיום לטריסיטי עדיין יש עיצוב אולטרה מודרני מושך תשומת לב. יש לו את כל מערכות הבטיחות – מניעת נעילת גלגלים, בלימה משולבת ובקרת אחיזה.
חמש שנים עברו ובימאהה בוחרים לא לתקן את מה שלא שבור ומעדכנים בצורה מינורית את המנוע לתקנות יורו 5+ עם חיישן חמצן נוסף, עדכונים לממיר הקטליטי ומפלט חדש וקל יותר. עוד לשנה זו אופציה לבחירת שלושה צבעים – לבן, ירוק ואפור.
יתרונות: מנוע מצוין שמגיע מק.ט.מ, בולמים טובים מוכווני שטח, התנהגות מאוזנת בכביש, יכולות שטח גבוהות, אלקטרוניקה ובקרות, איכות ייצור וגימור, תמורה לכסף
חסרונות: מיגון רוח מוגבל בהגנת הרוח, חום לרגליים מהמנוע
שורה תחתונה: ב-CFMOTO ממשיכים לשפר את איכות המוצר ומיישרים קו לגמרי עם המתחרים היפנים והאירופאים; ה-800MT-X הוא אדוונצ'ר עם יכולות שטח גבוהות ועם אבזור רב, ובמחיר תחרותי
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי, 799 סמ"ק, הספק 91 כ"ס ב-8,250 סמ"ק, 8.76 קג"מ ב-6,500 סל"ד, הזרקת דלק, 6 הילוכים, קלאץ' מחליק בתפעול מכאני, שלדת פלדה, מזלג הפוך בקוטר 48 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 230 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך גלגל 230 מ"מ, משכך היגוי, 2 דיסקים קדמיים 320 מ"מ, קליפרים רדיאליים של J.JUAN עם 4 בוכנות, דיסק אחורי 260 מ"מ, אורך 2,285 מ"מ, גובה מושב 870 מ"מ, משקל 196 ק"ג, מיכל דלק 22.5 ל', צמיגי CTS במידות 150/70R18, 90/90-21
אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, 3 מצבי רכיבה (כביש, גשם, שטח), חיישן IMU ב-6 צירים, בקרת אחיזה להטיה עם אופציית ניתוק, מערכת ABS עם ניתוק אחורי לשטח, בקרת שיוט, קוויקשיפטר דו-כיווני, בקרת לחץ אוויר בצמיגים, פנסי LED, מסך TFT בגודל "7 עם חיבור לסלולר לאפליקציית CFMOTO ועם עדכוני תוכנה OVER THE AIR למחשבי האופנוע, שקע טעינה USB ו-USB-C
צפו בווידאו – CFMOTO 800MT-X בהשקה מקומית במדבר יהודה:
עריכה: אביעד אברהמי
מהר מאוד לאחר ההשקה העולמית בפורטוגל הגיע ה-CFMOTO 800MT-X החדש להשקה מקומית מלמדת בישראל, כשעליו תג מחיר אטרקטיבי.
חדש דנדש לשנת 2025 הציגו ב-CFMOTO מתמודד חדש בתחום האדוונצ'ר-שטח, שמרחיב את היצע משפחת ה-800 של החברה החדשה יחסית מסין. אם ה-800MT על שתי גרסאותיו יועד להיות יותר אדוונצ'ר-כביש עם גלגלי "19 ו-"17, שיכול להשתלט על שביל לבן ונוח אם יידרש, הרי שגרסת ה-X החדשה כבר לוקחת את הקונספט לכיוון השטח עם חישוקי "21 ו-"18 ומתלים ארוכי מהלך, זאת לצד שינויים נוספים רבים שאמורים לשפר משמעותית את יכולות השטח של ה-800MT ולהפוך אותו לאדוונצ'ר קרבי לשטח בסגמנט האדוונצ'רים הבינוניים, שבה המטרה העיקרית הוא הטנרה 700 הפופלרי של ימאהה, נציג שחולק מכלולים בדמותו של הק.ט.מ 790 אדוונצ'ר ועוד יריבים מקומיים מסין עצמה.
ב-CFMOTO התחילו לייצר אופנועים רק בתחילת העשור הקודם, אחרי שצמחו מתחום הפנאי (טרקטורונים למיניהם) וגם מקטנועים. מאז החברה בגרף עלייה בתחום הפיתוח והאיכות, כאשר החברה הגיעה לפסגה מסוימת עם ה-450MT של שנה שעברה, שהוכיח שאפשר לייצר שילוב טוב מאוד של כביש-שטח במחיר אטרקטיבי. את השלב הבא באבולוציה הדו-גלגלית כבר פגשנו בהשקה העולמית, שם תוכלו לקרוא בפירוט על מנוע ה-LC8c של הק.ט.מ 790 שנוכח כאן עם תקנות יורו 5 פלוס, 90 כ"ס ו-8.7 קג"מ. גם על שלדת פלדה עם שלדת זנב פריקה ועם זרוע אחורית מאלומיניום, כשמערכת הבולמים חדשה לגמרי ומוכוונת שטח, עם מזלג הפוך בשרני בקוטר 48 מ"מ המציע כיוונים מלאים ובולם אחורי פשוט יותר המציע כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה בלבד. בשני הצדדים מהלך הגלגל מטפס ל-230 מ"מ מכובדים ויש חישוקי שפיצים טיובלס בקוטר "21 מלפנים ו-"18 מאחור עם מרווח גחון העומד על 240 / 250 מ"מ, אשר משלימים את קונפיגורציית השטח.
CFMOTO 800MT-X
תוכלו לקרוא גם על האלקטרוניקה והבקרות, הכוללות מצערות חשמליות עם 3 מצבי רכיבה, בקרת אחיזה מתנתקת ו-ABS להטיה. יש קוויקשיפטר דו-כיווני, בקרת שיוט כסטנדרט וחיישני לחץ אוויר בגלגלים. יש פנסי LED מרשימים, ושקע טעינה מהירה USB-C לצד USB רגיל. מסך ה-TFT האנכי בגודל "7 מתממשק לטלפון הנייד ומתחבר לאפליקציית CFMOTO שדרכה ניתן, בין היתר, לעדכן את מחשבי האופנוע OVER THE AIR, כלומר ישירות מהטלפון הנייד בלי צורך במוסך.
השוק העולמי, וישראל בתוכו, חשדניים מאוד לגבי טיב המוצרים מסין והיכולת לשרוד לטווח הארוך מבחינת עמידות, אמינות (מנוע הק.ט.מ שסבל בעברמבעיות אמינות של גל הזיזים) וסחירות. אנחנו לא פה כדי לספר לכם איך כל זה, בטח בהתרשמות של יום אינטנסיבי, אלא איזו תחושה ה-800MT-X נותן על האספלט הישראלי, ובעיקר על היכולת שלו להיות אופנוע שמספק אדוונצ'ר אמיתי בשבילי, חריצי ונחלי מדבר יהודה.
תחת האובך הישראלי ה-800MT-X נראה כמו מה שהוא אמור להיות – אופנוע אדוונצ'ר בגודל מלא, שעומד זקוף על מתלים ארוכי מהלך, מושב שטוח, כנף קדמית גבוהה ומשקף נמוך. הוא בהחלט נראה מרשים ואיכותי, גם בגרסת הכל-שחור וגם בגרסה הלבנה-כחולה. אופנועי המבחן צוידו בצג נוסף שנקרא צ'יג'י, עם אופציה לעוד נתוני רכיבה וגם שיקוף של הסלולר על מסך מובנה ומוגן שמאפשר לראות גם ציר הניווט וגם את ההודעות שמתקבלות בסלולר. זהו לא פריט סטנדרטי, אלא מוצע בתוספת מחיר. הגיע הזמן להיכנס למדבר.
רכבנו עליו בכביש והוא מצוין
אבל לפני כן הדרך אל המדבר התחילה בים המלח ועלתה אל ערד דרך הפיתולים המפורסמים של כביש סדום-ערד. כמו כל אדוונצ'ר מודרני, ההשלכות של מרכז כובד גבוה יחסית לאופנוע כביש וחישוק קדמי גדול ומאלחש לא מפריעות. ה-MT-X נוח, חזק, יציב וצולח את הכביש המפותל בצורה טובה ומהנה. בשלב הזה אפשר קצת להתלונן על העוצמה המעט עדינה של הבלם הקדמי, אבל צריך לזכור שהאופנועים חדשים לגמרי ובכל מקרה הוא לא נועד לכניסה חמה תחת בלימה אל תוך פנייה. מיגון הרוח סביר לגמרי, כשהמצב הגבוה של המשקף מסיט בצורה חלקית את הרוח, ומבחינתנו זה מקובל. בכל זאת זוהי גרסת השטח במשפחה. המושב נוח, התצוגה, השליטה ובקרות האלקטרוניקה לא דורשים או תופסים תשומת לב – וכך צריך. הקוויקשיפטר רך כמו חמאה ביום שרב, ובסך הכל ניתן להגדיר שהיכולות בכביש בהחלט טובות. בתנועה הצפופה (יחסית) בתוך ערד לכיוון יער יתיר ניתן כבר להבחין בחום המנוע המוכר שנפלט אל רגלי הרוכב מה-LC8c.
אבל באנו לבושים לשטח ובציפייה לראות איך הוא יתמודד עם רכיבת אדוונצ'ר ישראלית קלאסית, שדורשת למקסם את כל יכולות השטח מהפלטפורמה. העברה פשוטה יחסית למצב 'אנדורו' (דרך לחיצה על מתג ולא התעסקות בצג) מעדנת את העברת הכוח, מנתקת את ה-ABS על הגלגל האחורי ומבטלת כמעט לגמרי את בקרת האחיזה. אם בכביש היה נוח, אז מצב עמידה לגבוהים ולנמוכים מרגיש טבעי לגמרי וניכר שהמהנדסים חשבו על זה. הרגליות רחבות ובולטות, הכידון גבוה, המשקף כבר עבר למצב הנמוך, חלוקת המשקל ומרכז הכובד מצמידים את האופנוע לקרקע והכל מרגיש בשליטה.
אבל הוא מצוין גם – ובעיקר – בשטח
הקצב האיטי יחסית של הקילומטרים הראשונים חושפים שלושה דברים: האחד – הוא בכל זאת שוקל כמעט 200 ק"ג לפני 22.5 הליטרים של הדלק. בתמרונים צפופים או במצבים בהם נדרש להסתובב על המקום המשקל הזה מורגש. השני – הבולמים טובים, טובים מאוד אפילו, אבל בקצב איטי על אבנים בולטות היינו רוצים ספיגה קצת טובה יותר וקצת פחות זעזועים שחוזרים לידיים. השלישי – כשהקצב עולה הכל מסתדר. ולא רק שמסתדר אלא נכנס למקומו וה-MT-X מרגיש בבית. המנוע מספק מענה לכל צורך בישורות הארוכות, בעליות חדות ובבלימת המנוע בירידות הארוכות. הבלם הקדמי שהיה מעט ספוגי בקצב הגבוה של הכביש מרגיש מושלם בשטח, כשהאחורי מספק הרבה רגש ולא ממהר להינעל. המתלים מרגישים בנוח בטווח הפעולה הנמוכים יותר וכל עוד לא נכנסים לחריץ במהירות גבוהה הם מגהצים את השטח. אגב, ראוי לציין שכל האופנוע נשאר יציב גם ברגעי קיצון שכאלה ושומר על שלמות הרוכב. כשלא רוצים רק לזרום עם השטח ניתן להשתעשע איתו בהחלקות זנב ארוכות, בהרמות גלגל קלות או בקפיצות פוטוגניות.
בסוף הרכיבה, כשיצאנו מאובקים ומזיעים מהמדבר עוד נשארו לנו כ-50 ק"מ לחזור על הכביש וזה כל היופי באדוונצ'ר שטח. היכולת לספק חוויית רכיבה כיפית בכביש מפותל, לג'עג'ע בתנועה אורבנית איטית, לחצות מדבר בקצב אינטרוולי של טיול עם עצירות מרובות. כשזה נמאס אז לתת בגז בצורה בטוחה על השבילים השבורים של המדבר, וכשכל זה נגמר, להוביל את הרוכב הביתה בחזרה על הכביש בצורה נוחה ומהירה.
אין לדעת איך הוא יעמוד במבחן האמינות או כמה ערך הוא יאבד בשוק הישראלי הקשוח, אבל מה שאנחנו יודעים לומר – בכאן ועכשיו – אחרי מאות קילומטרים בכבישים ובשטחים של פורטוגל ושל ישראל, זה שה-CFMOTO 800MT-X הוא אופנוע אפוי ושלם. את כל זה מקבלים במחיר סופר מרשים של 59,980 ש"ח, שזה 20% פחות מהטנרה 700 או ה-790 אדוונצ'ר – מחיר שהופך אותו לעסקה אטרקטיבית בפני עצמו. אבל גם אם ננטרל רגע את גורם המחיר, נמצא אופנוע מרשים שנראה טוב, שמורכב ממכלולים טובים, שמביא אבזור רב, מספק מנוע מצוין ומשקף את כל זה בהתנהגות כביש ושטח טובה מאוד. לדעתנו עסקה מעולה למי שלוקח את האדוונצ'ר שלו לשטח הישראלי.
לאחר שנחשף בתערוכת מילאנו האחרונה מציגים ברייחו באופן רשמי גרסה מוזרקת דלק של ה-MR300 עם מערכת ה-TFI (ר"ת Throttle-Body Fuel Injection).
בשנת 1934 הוקמה בספרד חברת רייחו כחברה לייצור חלקי אופניים, כאשר השם רייחו (RIEJU) הוא הלחם שמות המשפחה של המייסדים. בשנת 1973 החלו לייצר אופנועים, כאשר אופנועי האנדורו המיוצרים כיום הם למעשה גאס גאס EC250 ו-EC300 מהדור האחרון של גאס גאס לפני רכישתה על-ידי ק.ט.מ. כעת, לשנת 2026, מציגים ברייחו דור חדש לאותם אופנועי גאס גאס מיושנים, עם מנוע שתי פעימות 300 סמ"ק, שמחליף את הקרבורטור של קייהין במערכת הזרקה לגוף המצערת – ה-TFI (ר"ת Throttle-Body Fuel Injection).
הזרקת דלק לגוף המצערת
בדומה למערכת ה-TBI, שהוצגה בק.ט.מ (ואחיו לפלטפורמה) בשנת 2024 יש צמד מזרקי דלק על גוף המצערת – אחד לפני פרפרית המצערת והשני אחריה, כשאחד פועל כל הזמן והשני מצטרף בעומס ובסל"ד גבוהים. מיקום המזרקים אמור לאפשר לדלק להתאדות באופן מלא ולהגיע לתערובת הומוגנית יותר. יש שסתום כוח חשמלי המופעל על-ידי מחשב ניהול המנוע, ובנוסף 3 מצבי מנוע (Race, Forest, Wet – מרוץ, יער, רטוב) והתנעה חשמלית. לדור החדש יש גל איזון לאיזון הוויברציות ומצמד דיאפרגמה חדש ומחוזק.
השלדה דומה לדור היוצא עם שלדת זנב פריקה מאלומיניום, ועם מערכת בולמים של קאיאבה (KYB) עם מזלג קדמי הפוך בקוטר 48 מ"מ מסוג AOS (ר"ת Air-Oil Separated) וקארטרידג' סגור, וכמובן עם אפשרויות כיול מלאות. מהלכי הגלגל 300 מ"מ מלפנים ו-310 מ"מ מאחור. גובה המושב הוא 949 מ"מ, מרווח הגחון 320 מ"מ, מיכל הדלק מכיל 9.8 ליטרים, והמשקל היבש עומד על 103.5 ק"ג.
ה-MR300i מגיע בשתי גרסאות: גרסת רייסינג בסיסית יותר עם חישוקי אקסל, צמיגי מיטאס Terra Force, כידון וידיות ניקן, מערכת פליטה מלאה של OXA, בלמי ניסין ודיסקים של גאלפר. לגרסת הפרו שלדה אדומה (שחורה ברייסינג), מוטות טלסקופ מצופים ב-DLC שחור להפחתת חיכוך, משולשים מסוג X-TRIG ROCS באנודייז אדום, כידון רנטל פאטבר, מגני ידיים של פוליספורט, חישוקי אקסל חזקים יותר עם נאבות באנודייז אדום, צמיגי מישלין אנדורו מדיום, דיסק צף בקוטר 260 מ"מ, כיסוי מושב מונע החלקה וגרפיקה אדומה-שחורה.
אין מידע בשלב זה על היתכנות הגעת ה-MR300i החדש לישראל או מחיר שתי הגרסאות, כשבאופן כללי עתיד המותג בארץ לא ברור בשלב זה.
בב.מ.וו מרחיבים את פלטפורמת ה-1,300 ומצרפים ל-R 1300 GS את ה-R 1300 R – גרסת הרודסטר הספורטיבית – שמקבלת את המנוע החדש עם יותר כוח לעומת קודמו.
הב.מ.וו R 1250 R הוצג בשנת 2018 כגרסת רודסטר הנושאת את מנוע הבוקסר החדש, שהוצג באותה השנה, על בסיס ה-R 1200 R הקודם. המנוע בנפח 1,254 סמ"ק עם תזמון השסתומים המשתנה ShiftCam, אשר משנה את תזמון ומהלך שסתומי היניקה בהתאם לסל"ד ולמצב המצערת, הפיק בזמנו 136 כ"ס ו-14.57 קג"מ. לשנת 2023 הוא קיבל עדכונים שהתמקדו בעיקר בתחום האלקטרוניקה ושדרוג מערכת התאורה.
ב.מ.וו R 1300 R דגם 2025
ה-R 1300 GS הוצג בשנה שעברה כאופנוע חדש לחלוטין שנבנה מחדש מהמסד ועד לטפחות, עם רשימה ארוכה מאוד של שינויים ושיפורים. על הפלטפורמה שלו מציגים כעת את גרסת ה-R (רודסטר) ובהמשך את הטורר הגדול (RT) ואת ה-RS עם חצי פיירינג. מנוע הבוקסר מגיע לכאן עם 1,300 סמ"ק. ההספק מטפס ל-145 כ"ס ב-7,750 סל"ד , שהם 9 כ"ס יותר מה-1250, והמומנט ל-15.2 קג"מ ב-6,500 סל"ד, כשרוב המומנט מגיע בטווח שבין 3,600 סל"ד ל-7,800 סל"ד. מערכת השיפטקאם נוכחת גם פה.
המנוע גם קטן יותר במימדיו בזכות מיקום מחודש לתיבת ההילוכים, הוא קל יותר ב-4 ק"ג לעומת ה-1250, והמאסות בו ממורכזות יותר. גל ההינע עוצב מחדש, וגם המפרק המשותף עם הזרוע האחורית. ב.מ.וו גם שיפרו את היכולת להסיר ולהרכיב את הגלגל האחורי דרך תכנון מחודש של האזור. המשקל עומד על 239 ק"ג, לפני מילוי 17 ליטר הדלק (אותו משקל כמו הדור הקודם, למרות שב-GS הגדול הם הצליחו להפחית 13 ק"ג). החישוקים חדשים, קלים ב-1.4 ק"ג, ובמידות 17″ עם מידות הצמיגים של 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור.
השלדה נשארה בתצורה של שני חלקים, כאשר החלק המרכזי עשוי מפלדה, והאחורי הוחלף לאלומיניום קל משקל. כמו בעבר, המנוע משמש כגורם נושא עומס מרכזי, וספיגת הזעזועים נעשית בעזרת מזלג הפוך בקוטר 47 מ"מ עם בולם הפראלבר היחיד מאחור המחובר לזרוע אחורית חד-צידית. לטובת הרכיבה הספורטיבית חלוקת המשקל על הרודסטר מוטית קדימה, כאשר יש כידון חדש המאפשר גם לנוע עוד 10 מ"מ לפנים לטובת תנוחת רכיבה ספורטיבית יותר.
ל-R 1300 R החדש שלושה מצבי רכיבה (כביש, גשם ואקו) עם אופציה בתשלום לטובת מצבי דינמיק ודינמיק פרו המשפיעים על רגישות ה-ABS ובקרת האחיזה להטיה. ניתן לצייד גם במערכת רדאר קדמי המשמש גם להתראה או בלימה בעת התקרבות לעצם במהירות (בקרת מניעת התנגשות לפנים) וגם משמש לבקרת השיוט האדפטיבית, אשר יודעת גם לבלום את האופנוע כאשר מתקרבים במהירות לעצם מלפנים בעת שיוט. ישנה גם מערכת המתריאה על סטייה מהנתיב. אלו, יחד עם ההתראה על עקיפות מסוכנות מאחור ועל עצמים הנמצאים בנקודות המתות של הרוכב ומנוטרות על-ידי רדאר אחורי, משוקפות על המראות.
עוד ברשימת האופציות מערכת בולמים חשמליים מהדור האחרון (DSA – ר"ת Dynamic Suspension Adjustment), שמכוונת אוטומטית את עומס הקפיץ בבולם האחורי ואת השיכוכים, ומשנה את התגובות בהתאם למצב ניהול המנוע הנבחר וגם ניתנת לכיוון נפרד דרך יחידת השליטה. גם כאן ניתן לבחור כאופציה במערכת ה-ASA (ר"ת Automated Shift Assistant), המבטלת את הצורך בשימוש ידית הקלאץ' וברגלית ההילוכים. המערכת מאפשרת לבחור בין תפעול תיבת ההילוכים באופן ידני או בצורה אוטומטית, ללא התערבות הרוכב. בשני המקרים המערכת מבטלת לגמרי את ידית הקלאץ'.
הב.מ.וו R 1300 R החדש צפוי להגיע לישראל בהמשך השנה, כאשר המחיר העדכני טרם נמסר אך הוא צפוי להיות גבוה מאשר הגרסה היוצאת.
ה-MT-07 של ימאהה הוא אחד הכלים החשובים של ימאהה בכל הזמנים. הוא הוצג לראשונה ב-2014 כחלק מהדרך של ימאהה להתמודד עם המשבר הכלכלי הגדול של שנת 2009. הרעיון היה להנגיש לרוכבים צעירים רכיבה דינמית ומהנה באמצעות פלטפורמה זולה יחסית, שתכלול מספר דגמים, ותכניס את מי שישרוד לתוך משפחת ימאהה.
יש עוד כאלה שמסתובבים בינינו, אבל לא הרבה, בטח לעומת הכמות שנמכרה בישראל (ובעולם) והנגישה את חווית הרכיבה (והווילי!) לצעירי ישראל, שמהר מאוד שמו עליו תוספות רועשות וניסו לדמות את עצמם לרוכבי ספורט. במחיר של 60 אלף ש"ח בשנת 2014, ה-MT-07 בהחלט מיצב את עצמו כסיפור הצלחה – גם בקרב שוק המשומשים וגם בקרב שוק הגנבים. עכשיו, כשרכבנו על הדור הרביעי האפוי היטב עם מזלג הפוך, הרבה אלקטרוניקה ואפילו גיר אוטומטי, מצחיק לחשוב שעברו רק 11 שנים מאז שבחנו את הדור הראשון שמיקם את ימאהה במקום אחר לגמרי ממה שהם היו לפני שהוא (ואחיו הגדול, ה-MT-09) הגיעו לעולם.
ימאהה MT-07 דור ראשון
נפנה את הבמה אל מבחן הדרכים המקורי של אביעד אברהמי שפורסם על גלגל אחד באתר:
כולם מדברים על ה-MT-09. האופנוע הראשון של ימאהה מתוך סדרת אופנועים שמהווים ביחד את התשובה של ימאהה לאופנוענות המודרנית – פשוטה אבל איכותית, יעילה אבל מהנה, יושבת על 'פלטפורמות' אבל ייחודית, ומעל הכל – זולה, גם לקנייה וגם לתחזוקה. הונדה הייתה הראשונה שהבינה שכדי למשוך קהלים חדשים, או לפחות לשמור את אלו הקיימים, וכדי לעצור את מגמת עליית הגיל של רוכבי האופנועים, חייבים ליצור כלים אחרים. לא עוד אופנועים עתירי הספק וביצועים שנמצאים במלחמת חימוש בכל שנה, אלא כלים פשוטים ויעילים לתחבורה יומיומית זולה. התוצאה הייתה סדרת ה-NC700, שאם להשתמש במילים עדינות, הייתה לא מלהיבה במיוחד. ימאהה כמו ימאהה, עשתה את זה אחרת והציגה בשנה שעברה את ה-MT-09 כסנונית ראשונה של סדרת ה-MT, שכאמור יעילה וזולה, אבל בלי כל הקטע הזה של השעמום. ימאהה הראתה שאפשר לייצר אופנוע זול, אבל שיהיה גם מגניב ומהנה לרכיבה, וכך יצרה את אחד הכלים החשובים של השנים האחרונות, שהפך ללהיט מכירות באירופה, וגם אצלנו.
קצת אחרי ה-09, הציגה ימאהה דגם נוסף בסדרת ה-MT – ה-MT-07, שקצת נחבא אל הכלים ליד האח הגדול והפופולרי. הוא נשען על אותו העיצוב העירום והמינימליסטי של אחיו הגדול, אבל מציע מנוע קטן יותר, 700 סמ"ק במקום ה-900 של ה-09, שיתאים יותר לרוכבים מתחילים או לכאלה שה-09 גדול מדי עבורם. בהתאם לרוח התקופה, המנוע תוכנן על בסיס הטריפל של ה-09, עם אותה הטכנולוגיה אך עם צילינדר אחד פחות, כך שמדובר בעצם בטווין מקבילי, אבל עם סדר הצתה א-סימטרי כמו ב-09.
המנוע החדש שוכן בתוך שלדת צינורות פלדה ומהווה גורם נושא עומס, כשמכלולי השלדה הם פשוטים למדי. מלפנים יש צמד בולמים קונבנציונליים בעלי מהלך קצר, ומאחור זרוע אלומיניום פשוטה אבל מעוצבת עם בולם יחיד אופקי. הבולמים בשני הצדדים לא מציעים אפשרות כיוון כלשהי, למעט עומס הקפיץ בבולם האחורי. גם בתחום הבלמים אין פה בשורות גדולות – צמד דיסקים בקוטר 282 מ"מ מלפנים עם קליפרים קונבנציונליים (מזמן לא ראינו דגם חדש עם בולמים לא הפוכים וקליפרים לא רדיאליים). לעומת זאת, הצמיגים הם במידות כביש מלאות – 120 מלפנים ו-180 מאחור. בהחלט מכובד. הגומי, אגב, הוא מתוצרת ברידג'סטון – BT023 – צמיגי ספורט עם אורך חיים גבוה.
אחד המאפיינים הבולטים ביותר של ה-MT-09 הוא העיצוב, וגם האח הקטן, ה-07 שלנו, מעוצב באותה הרוח. מאוד אהבנו את המינימליזם בקצוות ואת הגוש הגדול של מנוע ומיכל דלק במרכז, ומאוד אהבנו את הזרימה של מיכל הדלק אל מושב הרוכב ויחידת הזנב. אבל יותר מזה – כמו בכל סדרת ה-MT, כולל ה-125 הקטן, יש פה השקעה מטורפת בפרטים הקטנים. אם זה העיצוב המוקפד של יחידת הזנב, של המושבים, הפנס האחורי והמחרשה, אם זה מכסי המנוע או אם זה סביבת הרוכב המינימליסטית והסקסית, וגם מערכת הפליטה הקצוצה נראית מצוין, למרות דוד הביניים הגדול. ושלא לדבר על הטקסטורה המיוחדת של חלקי הפלסטיק. כשכל העיצוב המוקפד הזה מגיע גם באיכות גימור גבוהה מאוד, אנחנו מתחילים לשאול שאלות – איך זה שכל החבילה הזאת, שעל פניו נראית מאוד איכותית, עולה פחות מ-60 אלף שקל כולל מערכת ABS? כנראה שהתשובה היא שכמו במקרה של ה-09, יש כאן תמחור אגרסיבי במיוחד של ימאהה העולמית שנובע מאסטרטגיה מסודרת. תכף נבדוק אם האופנוע גם פורע את הצ'קים שהעיצוב והאיכות כותבים בלי חשבון.
ה-MT-07 הוא אופנוע קטן. כמעט אפילו דחוס. התנוחה זקופה, והיא עשויה להיות נוחה למדי לרוכבים שאינם גבוהים יתר על המידה. המושב שטוח וקשיח, והרגליות קרובות למושב ויוצרות קיפול רגליים שתורם לתחושה הקומפקטית. גם הכידון תורם לתחושה זאת, גם בגלל הקרבה שלו לרוכב, מה שיוצר את התנוחה הזקופה, אבל בעיקר מפני שהוא צר וקטן. המשקל, שלפי דפי הנתונים עומד על 181 ק"ג כולל נוזלים, מרוכז ברובו במרכז האופנוע מה שתורם גם כן לתחושת הקלילות והקומפקטיות. כל יחידת החזית, עם הפנס המינימליסטי והיעדר המשקף, והעובדה שראש הרוכב נמצא ממש מעל לכידון, מגבירים עוד יותר את התחושה הזו. כמו ב-09, זה חתיכת קטע להוריד את הראש ולראות שאחרי לוח השעונים אין כמעט כלום למעט חתיכת פלסטיק קטנה (ומעוצבת) וגלגל קדמי בשרני.
ואם כבר דיברנו על לוח השעונים, אז די אהבנו אותו. הוא אמנם קטן ומינימליסטי כמו כל האופנוע, אבל מציע את כל האינפורמציה הדרושה – יש מד סל"ד דיגיטלי בתחתית, מד מהירות בחלקו הימני, תצוגת דלק ומצב הילוך, ותצוגה משתנה של כל הטריפים ומחשב הדרך, כולל תצרוכת דלק וטמפרטורת סביבה. הוא גם מודרני ונעים לעין, והכי חשוב – משתלב בדיוק עם רוח האופנוע.
בואו נדבר קצת על המנוע. נתחיל בזה שבאופן כללי טווין מקבילי היא התצורה הפחות מועדפת עלינו. למעט טווינים מיוחדים כמו זה של הטימקס או של ה-F800GS, התצורה הזאת די משעממת, ויש שפע דוגמאות לכך. כאן ב-07, הרבה בזכות סדר ההצתה הא-סימטרי, המנוע דווקא מעניין. הוא אמנם לא זריז במיוחד, ופתיחת מצערת מייצרת תגובת מסטיק נמתחת שכזאת, אבל הסאונד דווקא מעניין, על אף שהוא שקט (וטוב שכך). גם התחושה ממנו טובה, עם שפע מומנט כבר מסל"ד נמוך. בכלל, למרות שמדובר בנפח ביניים, אין פה צורך למשוך הילוכים. אפשר ורצוי לרכב על התחומים הנמוכים והבינוניים ולקבל יופי של דחף בכל הילוך. שימושיות, זה שם המשחק, וגם תצרוכת הדלק תומכת בכך – 19.5 ק"מ/ל' בתנאי המבחן התובעניים.
גם לדחוף חזק הוא יודע, ואם מושכים את ההילוכים מקבלים דחף טוב מאוד. בהילוך השישי הוא אוסף מהירות לאט יותר, במיוחד במהירויות הגבוהות. ראינו על השעון כמעט 220 קמ"ש, והיה למנוע עוד קצת לתת, אבל טווח המהירויות הזה מיותר לחלוטין, בעיקר בגלל היעדר מיגון הרוח. שיוט נינוח ונעים מתבצע על סביב 130 קמ"ש, כשגם גיחות ל-150 או 160 מתקבלות בהבנה. מעבר לזה הרוח תנסה לתלוש לכם את הצוואר, גם אם מתכופפים עם הראש עד למיכל הדלק.
אז נסיעות בינעירוניות מהירות מאוד הן לא הקטע של ה-07, וזה ברור לגמרי ומקובל. אבל בכל זאת, סביבת המחייה הטבעית שלו רחבה למדי. בעיר הוא כלי מצוין, אחד הנוחים לשימוש. הגודל הפיזי בשילוב זווית הצידוד הטובה של הכידון מאפשרים לו להשתחל בקלות בין מכוניות, והמנוע הגמיש והנעים לשימוש מאפשר לרכב בנחת, גם אם זה מהר משמעותית מהתנועה, בלי להתאמץ. המתלים רכים וסופגים מצוין את האספלט העירוני, מה שתורם לתחושת הנוחות.
אבל ה-07 הוא לא רק אופנוע אורבני אלא הרבה יותר. נסיעות פרברים למשל, הוא שותה בהנאה רבה לרוכב. גם בכבישים מפותלים הוא מגניב במיוחד, וכאן למען האמת קצת הופתענו. הרי עם בולמים פשוטים ורכים לא ציפינו באמת להתנהגות ספורטיבית, אבל מסתבר של-07 יש הרבה מה להציע גם באלו. הוא סופר-זריז ונופל לפניות בקלות, אבל הוא גם יציב ושומר באופן כמעט מושלם על הקו. למה כמעט? כי הרכות של הבולם האחורי ובעיקר ההחזרה המהירה מדי, יוצרים לעתים זנב שמתנדנד מעט, בעיקר כשהאספלט לא מושלם. אבל זה בכל מקרה לא מפריע לחגיגת גז על כבישים מפותלים, כמו שאתם יכולים לראות בתמונות.
אותה רכות של הבולם האחורי וההידראוליקה הפשוטה שלו דווקא באים לידי ביטוי בקו ישר ובמהירות גבוהה. ברכיבה כזו, כשהאספלט לא מושלם ויש גלים, האחורי מחלק לפעמים זוגיות לישבן הרוכב תוך שהוא מנסה להקפיץ אץ הגלגל האחורי לאוויר ולהעיף את ישבן הרוכב מעלה. כשמבינים את זה ולוחצים על הרגליות, התופעה הרבה פחות מורגשת. אז בסדר, הבולם האחורי פה הוא לא הסחורה האיכותית ביותר שיש, אבל אבסולוטית הוא מספק ביצועים טובים למדי, בטח ובטח ביחס למחיר האופנוע ולכלים באותו טווח המחירים. דווקא עם המזלג הקדמי הקונבנציונלי הרגשנו מצוין בכל מצב. הפעם האחרונה שאהבנו פרונט לא הפוך הייתה ב-CBR600F5 של שנות ה-2000… וגם הבלמים חזקים מספיק ומלאי רגש, וקבלו אפילו הפתעה – אפשר להרים את הגלגל האחורי ברולינג סטופי – בלי התערבות של מערכת ה-ABS. מאחור אגב, היא קצת יותר רגישה, ובכל מקרה היא עובדת נפלא.
קנה אותנו!
אז ה-MT-07 מציע חבילת התנהגות טובה מאוד, רכה ונעימה לשימוש, ובעיקר קלה לתפעול. קל מאוד לעשות איתו כל מה שרוצים, וממש 'לקפל' אותו – אם זה בתנועה עירונית או בכבישים מפותלים. אג'יליטי – זו המילה הלועזית שמתארת את ההתנהגות שלו בצורה הטובה ביותר, ובזה הוא בהחלט מצטיין. הוא גם מציע המון סטייל. מראה רענן ושונה, כמו אחיו הגדול – נייקד מינימליסטי, אבל בסגנון הייחודי של ימאהה. וכל זה מגיע בחבילה מלוטשת ומגומרת, שמרגישה שלמה ואיכותית. מקרה קלאסי של השלם הגדול מסך חלקיו.
עכשיו, כשאנחנו גם יודעים איך ה-MT-07 זז ומתנהג, השאלה ששאלנו בתחילת הכתבה מקבלת משנה תוקף. איך לעזאזל הצליחו בימאהה לתמחר את ה-07 כל כך נמוך? מחירו של ה-MT-07 נקבע על 58,247 ש"ח כולל אגרות רישוי ואחרי הורדת מס הקנייה. ביחס למחירי האופנועים בישראל, מדובר בעסקה שהיא לא פחות ממעולה, שכן מקבלים בה אופנוע מצוין בעל יכולות גבוהות וסטייל ייחודי במחיר סופר-אטרקטיבי, וזה, רבותיי, נדיר מאוד אצלנו.
אז כן, יש לנו רק דברים טובים להגיד על ה-MT-07, אופנוע שהצליח לקנות אותנו לגמרי, אבל יש לנו גם דעה מגובשת על סדרת ה-MT בכללותה ועל הכיוון של האופנוענות המודרנית על פי ימאהה. החברה היפנית השנייה בגודלה, שהביאה לנו יציאות אדירות כמו ה-R1 וה-WR/YZ של 98 או הטימקס של 2000 והלאה, ישבה בשקט למעלה מעשור בלי לחדש לנו יותר מדי או לזעזע את עולם האופנוענות כמו שעשתה עם שלושת הדגמים שהוזכרו. והנה עכשיו, בתקופה של תמורות משמעותיות בשוק הדו-גלגלי העולמי, ימים של מיתון וחיסכון מצד אחד והקצנת דגמים מפוארים מצד שני, ימאהה באה ומציגה את המשנה שלה לאופנוענות המודרנית, וזה לדעתנו הדבר החשוב ביותר שיצא מיפן בעשור האחרון, במקביל לסדרת ה-NC של הונדה. ואם פרדר שלנו כתב על ה-NC750X שאם זו האופנוענות המודרנית אז הוא לא רוצה להיות אופנוען, עכשיו אפשר להגיד שאם סדרת ה-MT מייצגת את האופנוענות המודרנית – אז החשק שלנו חזר, ובגדול!
