קטגוריה: מכונות

בשנת 2022 נמשך הגידול בשוק הדו-גלגלי הישראלי. אם בשנת 2021 נחצה לראשונה רף 20 אלף הכלים, הרי שבשנת 2022 כבר נחצה רף 21 אלף הכלים – והגידול צפוי להימשך גם אל שנת 2023. 

בשנת 2022 נמכרו בישראל כ-21,200 אופנועים וקטנועים (מספר לא סופי שצפוי להתעדכן כלפי מעלה בכמה מאות כלים בשבועות הקרובים) – כך עולה מדו"ח התוצרים של איגוד לשכות המסחר המסכם את שנת 2022. זהו גידול של כ-3% ביחס לשנת 2021 – שבה נמכרו כ-20,720 כלים חדשים.

המשך הגידול מבטא היטב את המצב על כבישי ישראל, שהפך להיות בלתי נסבל עם עומסי תנועה עצומים ועם כבישים סתומים ממכוניות, ועם תחבורה ציבורית בינונית במקרה הטוב. יותר ויותר משתמשי דרך מבינים שדו-גלגלי הוא הפתרון היחיד לשליטה על הזמן והמרחב בכבישי ישראל. הסיבות לעלייה הזו נובעות מכמה גורמים, ביניהם כאמור מעבר של נהגי רכב לדו-גלגלי כדי לחסוך זמן וכסף, גידול עקבי בשוק המשלוחים, מעבר של אנשים מתחבורה ציבורית לתחבורה אישית יעילה, וגם בשל תרבות הפנאי הדו-גלגלית שתופסת חלק חשוב מכלל המכירות.

היחס בין אופנועים לקטנועים נשמר על היחס של השנים האחרונות, ועומד על כ-33% אופנועים וכ-67% קטנועים. במספרים מדובר על קצת יותר מ-7,000 אופנועים ועל כ-14,000 קטנועים. זוהי השנה החמישית ברציפות שבה היחס הזה נשמר פחות או יותר, אחרי שנים שבהן היחס עמד על פחות מ-10% אופנועים מול יותר מ-90% קטנועים, והוא נובע משתי סיבות עיקריות: רוכבים שמעדיפים אופנועים בינוניים כתחבורה יום-יומית, וכן גידול עצום בתרבות הפנאי הדו-גלגלית, למשל אופנועי אנדורו ואופנועי אדוונצ'ר.

הכלי הדו-גלגלי הנמכר ביותר הוא הסאן-יאנג ג'וירייד 125, שממנו נמכרו 967 יחידות בשנת 2022. הג'וירייד מדיח מראשות הטבלה את הקימקו מובי 125S, שממנו נמכרו השנה 569 יחידות בלבד, אם כי בחצי השנה הראשונה לא היה לקימקו מלאי והאספקה עמדה על אפס מוחלט. במקום השני הימאהה טימקס 560 החדש עם 836 יחידות, ובשלישי ההונדה X-ADV750 עם 714 יחידות. ברביעי כלי נוסף של סאן-יאנג, ג'וימקס 250, שממנו נמכרו 712 יחידות, בחמישי סאן-יאנג קרוזים 300 עם 681 יחידות ובשישי סאן-יאנג ג'וירייד 200 עם 645 יחידות. הקימקו מובי יורד למקום השביעי, וגם הדאונטאון 350i יורד במספרי המכירות עם 458 יחידות בלבד – בעיקר בשל בעיות אספקה. הימאהה איקסמקס 300, להיט מכירות נוסף, יורד גם הוא ל-523 יחידות, כשגם כאן מדובר בבעיות אספקה, ולפי היבואנית אם היו מגיעים 300-200 כלים נוספים – הם היו נמכרים. לעומת זאת, ההונדה פורצה 350 מזנק ל-464 יחידות, וה-ADV350 בכניסה מרשימה עם 430 יחידות.

באופנועים, הימאהה טנרה 700 כובש את המקום הראשון עם 248 יחידות, ומדיח את ההונדה CB500X שממנו נמכרו 203 יחידות (שוב, בעיות אספקה) והוא יורד אל המקום הרביעי. במקום השני קוואסאקי Z900 עם 219 יחידות – מחציתן בהספק מלא ומחציתן מוגבלות לרישיון נהיגה A1. במקום השלישי אופנוע אנדורו מקצועי – ק.ט.מ 300EXC שממנו נמכרו 215 יחידות והוא מדיח את אחיו הקטן, ה-250EXC, מראשות טבלת רבי המכר בתחום האנדורו, כשנמכרים ממנו 202 יחידות. במקום החמישי ימאהה MT-07 עם 176 יחידות (מחציתן מוגבלות לרישיון נהיגה A1), ובשישי ימאהה MT-09 עם 154 יחידות. עוד ראויים לציון הונדה CRF300L עם 146 יחידות, הונדה אפריקה טווין (143), בנלי TRK502 עם 142 יחידות, קוואסאקי ורסיס 650 עם 141 יחידות, ב.מ.וו R 1250 GS עם 138 יחידות (רגיל ואדוונצ'ר), ימאהה טרייסר 700 עם 138 יחידות (מחציתן מוגבלות לרישיון A1), וק.ט.מ 390 אדוונצ'ר עם 130 יחידות.

במקסי-סקוטרים הימאהה טימקס 560 במקום הראשון עם 836 יחידות, הונדה X-ADV750 מזנב בו עם 714 יחידות, סאן-יאנג TL508 עם 171 יחידות, הונדה פורצה 750 עם 168 יחידות, וקימקו AK550 עם 86 יחידות. בסך הכל נמכרו בישראל 1,975 כלים – מספר מכובד מאוד שמהווה שיא חדש למקסי-סקוטרים – קטגוריה שממשיכה לגדול בעקביות.

בכלים החשמליים נרשם דשדוש – בניגוד לבהלה החשמלית שמתרחשת בימים אלו בתחום הרכב הפרטי. בסך הכל נמכרו בישראל 546 אופנועים וקטנועים חשמליים בשנת 2022, כשרובם המכריע קטנועים, אולם יש גם כמה עשרות אופנועים מהמותגים זירו, אנרג'יקה, ארלנדו וסורון. המהפך בדו-גלגלי חשמלי יקרה כאשר תיפתרנה שתי הבעיות הגדולות נכון להיום – טווח רכיבה (קיבול סוללה) וזמן טעינה. ישנה התקדמות בנושא, למשל עם האנרג'יקה אקספיריה והזירו DSR/X שעל שניהם רכבנו השנה, אולם ההתקדמות היא עקב בצד אגודל.

מבחינת מותגים, סאן-יאנג כרגיל במקום הראשון עם 5,310 קטנועים – גידול של כ-600 כלים משנה שעברה. הונדה תופסת את המקום השני עם גידול מרשים מכ-3,000 כלים לכ-4,000 כלים, וימאהה יורדת למקום השלישי עם כ-3,400 כלים – ירידה קלה משנה שעברה, שנובעת כאמור מבעיות אספקה של היצרנית. קימקו עם ירידה חדה מכ-3,000 לכ-2,200 כלים, כשגם כאן מדובר בבעיות אספקה לאורך השנה – בעיות שאמורות להיפתר סופית בחצי השני של שנת 2023. ק.ט.מ עם כ-1,000 כלים צהובים ועוד כ-100 כלים אפורים, וקוואסאקי עם כ-800 אופנועים ב-2022 ועם בעיות אספקה של דגמי הליבה כמו משפחות ה-650 סמ"ק וה-400 סמ"ק. ראויה לציון רויאל אנפילד, שפרצה לשוק הישראלי עם 263 אופנועים בשנת 2022, מהם 114 יחידות של המטאור 350.

מטרו מוטור היא היבואנית הגדולה ביותר (סאן-יאנג, ימאהה, קוואסאקי, בטא, זירו, פנטיק), עם נתח שוק של כ-47% ממכירות הדו-גלגלי בישראל בשנת 2022. במספרים מדובר על קצת יותר מ-10,000 אופנועים וקטנועים. שנייה מאיר (הונדה, ניאו) עם כ-20%, שלישית עופר-אבניר (קימקו, פיאג'ו, סוזוקי, הוסקוורנה, CFMOTO) עם נתח שוק של כ-17%, ורביעית ד.ל.ב מוטוספורט (ק.ט.מ, אינדיאן, פיג'ו, רויאל-אנפילד) עם נתח שוק של כ-6%.

מכירות דו-גלגלי בישראל בשנת 2022 לפי מותגים

• סאן-יאנג – 5,310
• הונדה – 3,970
• ימאהה – 3,393
• קימקו – 2,189
• ק.ט.מ – 979
• קוואסאקי – 794
• פיאג'ו – 638 (מהם 19 חשמליים)
• ב.מ.וו – 389
• הוסקוורנה – 298
• רויאל אנפילד – 263
• בנלי – 210
• CFMOTO – עם 194
• בטא – 185
• סוזוקי – 174
• הארלי-דיווידסון – 163
• גאס גאס – 156
• דוקאטי – 147
• נאו (חשמלי) – 137
• טריומף – 126
• אפריליה – 113
• בליץ (חשמלי) – 85
• שרקו (אנדורו) – 83
• פיג'ו – 76
• פנטיק – 71
• ווג – 68
• אינדיאן – 62
• טארו – 54
• תודיי סאנשיין (חשמלי) – 51
• רייחו (אנדורו) – 47
• טיווין – 44
• OM – עם 43
• סיילנס (חשמלי) – 41
• וימוטו (חשמלי) – 37
• גופל (חשמלי) – 34
• גוגורו (חשמלי) – 31
• זונטס – 30
• לונג'יה – 29
• זירו (חשמלי) – 26
• קיוואי – 26
• סורון (חשמלי) – 23
• מונדיאל – 21
• זאפ (חשמלי) – 20
• יאדה (חשמלי) – 19
• AJP – עם 16
• סנטרו (חשמלי) – 13
• TM (אנדורו) – 12
• אלרנדו (חשמלי) – 12
• מוטוגוצי – 11
• דופרן (חשמלי) – 11
• אנרג'יקה (חשמלי) – 10
• סקוטר קאר (חשמלי) – 9
• מוטו מוריני – 8
• דוהן (חשמלי) – 8
• MV אגוסטנ – 6
• איטלג'ט – 5
• יאנגינג (חשמלי) – 5
• צ'אנג ג'יאנג (אופנוע עם סירה) – 4
• לוקיי (חשמלי) – 4
• יוסאנג – 2
• קוברג (חשמלי) – 2
• SWM – עם 1 יחידה

האופנועים הנמכרים בישראל ב-2022 (בלי אופנועי אנדורו)

[table id=189 /]

הקטנועים הנמכרים בישראל ב-2022

[table id=190 /]

המקסי-סקוטרים הנמכרים בישראל ב-2022

[table id=191 /]

הקטנועים התלת-גלגליים הנמכרים ב-2022

[table id=192 /]

• להשוואה לנתוני 2021
• להשוואה לנתוני 2020
• להשוואה לנתוני 2019
• להשוואה לנתוני 2018
• להשוואה לנתוני 2017
• להשוואה לנתוני 2016
• להשוואה לנתוני 2015
• כ-1,300 אופנועי אנדורו נמכרו בישראל ב-2021
• כ-700 אופנועים ברישוי אפור נמכרו בישראל ב-2021

צילום: אופק דנון

• יתרונות: איכות גימור, יכולות בכביש, מנוע חזק, חלק וגמיש, סולידי ומכובד, אבזור בגרסת הפרו
• חסרונות: לא מרגש, מחיר
• שורה תחתונה: אדוונצ'ר הפרימיום של טריומף הוא אופנוע איכותי עם יכולות כביש מכובדות מאוד – You get what you pay for
• מחיר: 124,900 ש"ח
• מתחרים: ק.ט.מ 890 אדוונצ'ר, ב.מ.וו F900XR, הונדה CRF1100L אפריקה טווין, הוסקוורנה נורדן 901, ימאהה טרייסר 9GT+, דוקאטי מולטיסטראדה V2
• נתונים טכניים: מנוע 3 צילינדרים בשורה, 888 סמ"ק, 95 כ"ס ב-8,750 סל"ד (אופציה גרסת A1 עם הספק מוגבל ל-47.6 כ"ס), 8.87 קג"מ ב-7,250 סל"ד, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, קירור נוזל, יחס דחיסה 11.27:1, מערכת הזרקה עם מצערות חשמליות, 6 הילוכים עם קלאץ' בתפעול מכאני, שלדת מסבך משולשי פלדה עם שלדת זנב פריקה, מזלג הפוך של מרזוקי בקוטר 45 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 180 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של מרזוקי עם שליטה חשמלית סמי-אקטיבית, מהלך גלגל 170 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים ברמבו 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 255 מ"מ עם קליפר צף בעל בוכנה אחת, בסיס גלגלים 1,556 מ"מ, משקל יבש 198 ק"ג, גובה מושב 830-810 מ"מ, מיכל דלק 20 ל', צמיגי מצלר Tourance במידות 100/90R19, 150/70R17, חישוקי טיובלס, מרווח טיפולים 10,000 ק"מ, אחריות 2 שנים ללא הגבלת ק"מ, צריכת דלק: 19.2 ק"מ/ ל'
• אלקטרוניקה, בקרות ואבזור: מצערות חשמליות עם 5 מצבי רכיבה, חיישן מדידת אינרציה IMU ב-6 צירים, בקרת אחיזה רב-שלבית כולל ניתוק, מערכת ABS להטיה, בגרסת הפרו: קוויקשיפטר דו-כיווני, בקרת שיוט, ידיות מחוממות, מושב מחומם, מסך TFT צבעוני בגודל 7″ עם קישור בלוטות' לסלולר, פנסי LED היקפיים, שקעי USB לטעינה, רגלית אמצע, פנסי ערפל, בקרת אוויר בצמיגים, בולם אחורי חשמלי סמי אקטיבי, אפשרות לחיבור למצלמת גו פרו

צפו בווידאו – טריומף טייגר 900 GT פרו במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

לטריומף היה רב-מכר במונחי החברה הבריטית בת 120 השנים, בדמות הטייגר 800, שדאג לתזרים מזומנים חיובי מאז שנת 2010. המשמעות של רב-מכר בשביל טריומף הוא מכירות של קרוב ל-90 אלף יחידות, אם לא יותר. על-מנת ליישר קו עם העשור החדש והטמעת האלקטרוניקה בסגמנט האדוונצ'ר באופנועי המתחרים, הציגו בשנת 2020 את הדור החדש של הטייגר.

הדור החדש לקח את פלטפורמת ה-800, ובגדול זרק אותה לפח. בטריומף החליטו שהוא צריך להתבגר, להתחזק ולהוריד במשקל. מנוע הטריפל חודש לגמרי וגדל בנפחו ל-888 סמ"ק, תוך כדי הפחתת משקל של 2.5 ק"ג רק מהמנוע ו-5 ק"ג בסך הכל. בטריומף דאגו לסדר הצתה ייחודי של 1-3-2, שזה אומר שהניצוץ מגיע לצילינדר הראשון, מיד לאחר מכן לשלישי, ועם השהיה קטנה – לשני. לזה הם קראו T-Plane, וכל הסיפור על-מנת להעניק למנוע אופי ייחודי – של וי-טווין – עם צליל מעניין יותר ועידון הורדת הכוח לגלגל האחורי על-מנת לאפשר אחיזה משופרת בזמן האצה. בהשוואה למנוע הקודם נשארנו עם אותם 95 כוחות סוס כדי לאפשר גרסה המוגבלת לרישיון נהיגה A1, אך נתון המומנט קיבל עוד קג"מ אחד ועלה לכמעט 9 קג"מ. לא ברור לנו למה בטריומף רוצים לתת לרוכב הרגשה של וי-טווין ולא לפאר את הטריפל, אבל על-כך בהמשך. שני ההילוכים הגבוהים קוצרו ב-3% (הילוך חמישי) ו-7% (הילוך שישי) כדי לאפשר האצה קלה יותר ללא צורך להוריד הילוכים, וכפי שנגלה בהמשך המנוע גמיש מאוד. לעומת הדור הקודם, המנוע עצמו ממוקם מעט יותר לפנים ולמטה בשלדה, דבר שאמור לשפר את ההתנהגות הדינמית של האופנוע כולו.

שלדת הזנב, בקצה שלדת צנורות הפלדה, מתחברת עכשיו בהברגה (בניגוד לריתוך), מה שמאפשר החלפה במקרה של נפילה. בגרסת ה-GT, המאופיינת יותר לשימושי כביש, אנחנו מקבלים חישוקים יצוקים ובולמי מרזוקי עם מהלכי גלגל קצרים יחסית של 180 מ"מ ו-170 מ"מ מלפנים ומאחור בהתאמה. למי שמבקש יכולות שטח, עדיף לעבור לגרסת הראלי שמגיעה עם חישוק שפיצים ו-21″ מלפנים ובולמי שוואה עם מהלך משמעותית ארוך יותר של 240 מ"מ מלפנים ו-230 מ"מ מאחור. גרסת הפרו הבכירה שאיתנו מספקת כיוון חשמלי לבולם האחורי, שמאפשר לכייל דרך המסך לארבעה עומסי קפיץ בנפרד (רוכב יחיד, שני רוכבים, זיווד עם רוכב יחיד, זיווד עם שני רוכבים) וכיול שנע על ספקטרום של נוחות, תיור וספורט. הבולם הקדמי נשאר עם כיוון ידני.

משפחת הטייגר מתחילה עם הטייגר ספורט 660, טייגר 850 ספורט עם הספק מופחת ויותר אוריינטציה לכביש, טייגר 900 בגרסת ראלי עם חישוק 21″ ו-18″ למשתמשי השטח ו-GT לרוכבי הכביש ובקצה טייגר 1200. גרסת הפרו הבכירה שאיתנו מקבלת הרבה תופינים בדמות פנסי ערפל, רגלית אמצע, קוויקשיפטר דו-כיווני איכותי וכאמור, הבולם החשמלי. זה מתווסף לאבזור מרשים במקור שכולל חימום לידיות ושני המושבים (דבר אדיר!), משקף עם כיוון ידני, שקע טעינה ליד המושב ("כמו של ב.מ.וו"), שקע USB ומקום טעינה ייעודי, איכותי ומוגן לסמארטפון מתחת למושב המורכב. יש פנסי LED היקפיים, מסך TFT גדול ומרשים עם גרפיקה חדשה וברורה וניווט דרך ג'ויסטיק בצידו הימני של הכידון. מה עוד? בקרת שיוט, ביטול איתות אוטומטי, ואפשרות לחיבור מצלמת גו-פרו. אבזור מלא ואיכותי שנותן הרגשת פרמיום.

הקולגות שלנו מיוון כבר שיתפו אותנו במבחנים שנערכו לטייגר 900 ראלי פרו וגם לטייגר 900 GT פרו בהשקות העולמיות. לקח זמן עד שהגיע לישראל, אז עם אקזמפלר חדש לחלוטין, יצאנו לראות איזו תחושה 120 שנות ניסיון מעניקות על כבישי ושבילי ישראל.

ביצועים

888 הסמ"ק במנוע החדש הושגו כתוצאה מהגדלת קוטר הצילינדרים וגל ארכובה חדש. לגאוות טריומף, שיטת ההצתה מספקת ניצוץ לבוכנות 1 ו-3 אחת אחרי השנייה, ואילו בוכנה מספר 2 מקבלת לאחר השהיה קצרה. לפני עידן המנועים החשמליים היינו מתארים את מנוע הטייגר כך – חשמלי. הוא חזק, ומאפשר להאיץ לקצה נתון המהירות ללא כל מאמץ. נתון המומנט מאפשר לבחור בהילוך אחד ולשהות בו לאורך כל הדרך. הוא גם חלק מאוד, ללא תחושה של ויברציה בשום שלב. וגם שקט, מאוד שקט. יחידת ניהול המנוע מאפשרת בחירה בין חמישה מצבי רכיבה – כביש, גשם, ספורט, שטח ואחד להתאמת אישית. כל אחד מהמצבים משנה רק את תגובת המצערת ואת רמת בקרת האחיזה. אנחנו חייבים לציין שפער בין כביש לספורט לא היו כאלה מורגשים כצפוי ולא הפכו את עורו של המנוע. מה שבולט בכל אחד מחמשת המצבים הוא האופי החלק, הנעים והלא מאיים של המנוע בתחומי הסל"ד היום-יומיים, כאשר המנוע מאבד קצת נשימה בסל"ד הגבוה. כיף לרוץ עם הקוויקשיפטר האיכותי במעלה ומורד ההילוכים, ומצחיק איך מעבר לאופנוע נוסף שליווה אותנו ללא קוויקשיפטר גרם לתחושה של מיושן ומוזר. מתרגלים מהר מאוד לטוב.

ברמבו סיפקו לטייגר 900 את הטופ במבחר, כשמלפנים יש צמד דיסקים צפים בקוטר 320 מ"מ, קליפרים רדיאליים מונובלוק ארבע בוכנות Stylema ומשאבה רדיאלית. הבלמים חזקים מאוד, אבל חסרי תחושה. יכול להיות שיש קשר לכך שהאופנוע חדש לגמרי והם עוד לא 'התיישבו' עד הסוף וצריכים עוד כמה מאות קילומטרים של הרצה.

כאדוונצ'ר-כביש מצופה מהאופנוע לכסות מרחקים ארוכים בנוחות – גם עם מורכבת וציוד. פה הוא פורע את הצ'קים בקלות. הבולמים מספקים הידרואליקה איכותית שמגשרת בין דרישות הנוחות, ספיגת זעזועים וקשיחות שרירית. הטייגר 900 GT הצליח מבחינתנו להגיע לנקודת איזון אידיאלית שמספקת יציבות כיוונית מעולה – גם בקו ישר וגם בתחושת הקטר על מסילת רכבת בפניות – וגם זריזות המאפשרת להסיט אותו בקלות ומהירות. 'זמישות', אביעד קורא לזה. מעבר לניהוג, הבולמים מספקים תחושת נוחות מעולה בכל תוואי ושטח רכיבה והופך רכיבה על כביש שבור, שאופיינית לעיר בשיפוצים, לרכה ונעימה. שימו עוד מורכב וציוד מאחור – והטייגר לא יושפע כלל.

המושב נוח מאוד, אבל באופן כללי קצת נמוך לרוכבים גבוהים, גם במצב הגבוה שלו (830 מ"מ). פונקציית חימום המושב לרוכב ומורכב היא אחת ההמצאות הטובות שיש, בטח כשזה משתלב עם חימום בידיות. רכיבות הלילה בירושלים מעולם לא היו נעימות יותר. תוסיפו לזה את החום שפולט המנוע ותקבלו אופנוע אידיאלי לימי החורף. לעניין המנוע, הופתענו לטובה מכך שגם בשעות החמות של אמצע היום, בתנועה איטית, ניתן לסבול את החום שנפלט. הוא מתרכז בעיקר באיזור מיכל הדלק, אבל פחות מפריע מאדוונצ'רים מקבילים.

מסך ה-TFT גדול ואיכותי, כשהמיקום שלו מעט נמוך ודורש הסטת מבט למטה. הממשק והמעבר בין הפונקציות והמסכים השונים מתבצע בצורה אינטואיטיבית וקלה דרך המתגים. בטריומף השקיעו בפיצ'רים השונים, כשכל אחד מהם ברמה הכי גבוהה. המשקף שנע בין ארבעה מצבים וניתן להזזה ביד אחת. במצבו הגבוה הוא חוסם את זרימת הרוח לגמרי מהקסדה, אבל מגביר מעט את המערבולות שזורמות לחזה. ניתן להתרגל לכך, או להוריד אותו שלב.

נסכם את פרק השטח בזה שיש לו אח שנועד בדיוק לזה, אז אל תתעקשו. למען ההוגנות, הוא יכול להתגלגל על השבילים ותחושת האיכות ממשיכה גם לשם. אבל תכניסו את עצמכם למוד גלגול-טיול ותחפשו את השבילים המהודקים והזורמים. החישוקים היצוקים, אופי הצמיגים, צורת המושב והמהלך המוגבל (יחסית) של המתלים לא יאפשר ביצועי שטח גבוהים, אבל כן יביא את הרוכב אל פינת החמד הנסתרת בתוך השטח.

איך זה מרגיש?

בארבע מילים: מרשים אבל לא מרגש – אבל תכף נגיע לזה. נתחיל במראה של הטייגר 900 GT פרו, שקיבל סדנת חיטוב לעומת קודמו. הוא נראה אתלטי ושרירי לעומת קודמו, עם עיני ה-LED הצרים מלפנים. ביקורת אחת שלנו היא יחידת מושב הרוכב שיוצרת מעין אמבטיה לא פרופורציונלית, בראלי זה פחות מפריע. הכל משפריץ איכות – מהמשקף, לכידון, לתפירה של המושבים, איכות המתגים, הצביעה והמדבקות. אהבנו את הניטים הבוהקים במנוע, את ה-'T' של הלוגו, את החשיבה שמאחורי תא ההטענה לסלולר, את המכסה הקפיצי של שקע הטעינה. נראה שכל חלק עבר תחת המיקרוסקופ של ועדת האיכות וקיבל את החתימה שלהם. תמיד תקבלו את התחושה שיהיה בסדר והכל יעבוד תמיד ללא כל שיהוק או גמגום.  במידה מסוימת זו הגדרה של איכות.

הוא נוח, ובכל מצב. המושב מספק תמיכה נוחה לאורך זמן, גם ברכיבה ספורטיבית. ימי רכיבה ארוכים השאירו אותנו, ואת המורכבים, רעננים. לא מפריע לנו לציין שוב את חימום המושבים, חוויה. הנדסת גורמי האנוש, או הארגונומיה, בממשק בין הרוכב לכידון ומערכות ההפעלה, המושב והרגליות עובד. מאוד נוח ומשרה בטחון. הבולמים עושים את העבודה על הצד הטוב ביותר, בכל סיטואציה – בין אם זה בפקקים של העיר, בכביש המהיר או בכביש המפותל. קצת מוזר שרק כיוון האחורי מתבצע חשמלית והקדמי בצורה ידנית אבל, בכנות, לא הקדשנו לזה מחשבה שנייה אחרי שהתחלנו לרכוב.

הוא מתנהג. היציבות בקו ישר מרשימה מאוד. אין נענועים של החלק הקדמי במהירויות גבוהות ואין תחושה של חוסר בטחון בנקודות האלה. הכניסה לפנייה או שינויי הכיוון מתבצעים בקלות ומהירות, וברגע שהחלטת על הקו הוא יישאר בזווית הזאת ולא יוטרד משום מהמורה או בור בכביש. קל מאוד לעשות איתו פאסים מהירים בכבישי ההרים, הטייגר יזרום וישתף פעולה בכל דבר וידאג לשמור עליך רגוע ובטוח, בטח עם מערכות הבקרה המעט היסטריות, בעיקר בהאצות חזקות ביציאה מהפניות.

המנוע חזק וגמיש. כתבנו כבר שהוא מזכיר מנוע חשמלי בזכות (או בגלל) השקט שכופה עליו המפלט והתחושה הזהה לאורך כל קשת הסל"ד. אתה יודע שאתה מאיץ, אבל קשה להגיד אם אתה בתחום הסל"ד הנמוך, הבינוני או הגבוה. הכל נותן תחושה זהה. 'אופי', קוראים לזה, משהו שיגרום לרוכב לפעמים לפחד, לצחקק או להתרגש. המנוע הזה לא יודע לספק את המרכיב הזה.

וכאן בדיוק טמונה הביקורת הסובייקטיבית לגמרי שלנו. לשאלה בכותרת 'איך הוא מרגיש?', נענה 'קצת משעמם'. הטריומף טייגר 900 GT הוא חייל נאמן וממושמע, שממלא הוראות. בכל שלב הרוכב יודע מה הוא הולך לקבל, ללא שום הפתעות מיוחדות. לא תמצא את עצמך מנסה להיכנס בסלייד לפנייה או מנסה לצאת בדריפט ו-ווילי ממנה. זה פשוט לא שם. הרכיבה עליו היא מאוד פרקטית – אתה עולה עליו כדי לטייל, כדי להגיע לעבודה, כדי להגיע מ-א' ל-ב'. לא תמצא את עצמך מעלה דופק בחשיבה עליו בלילה שלפני הרכיבה, ולא תמצא את עצמך משחזר מקטעים ברכיבה שקשורים אליו ספציפית. יהיו כאלה שיקראו את זה ויחליטו שזה יתרון, ואנחנו בהחלט מבינים אותם.

סיכום ועלויות

הטריומף טייגר 900 GT פרו הוא אופנוע סופר-איכותי. בכל חלק שתגעו בו או תסתכלו עליו תרגישו את האיכות. למעשה, אם נקביל אותו לעולם הרכב, הוא מזכיר לנו את אודי. מכונה גרמנית מרשימה, יקרה ואיכותית שיודעת לתת ביצועי קצה בטופ, אבל הנעת הקוואטרו מוציאה את העוקץ מהנהיגה ומספקת פתרון מעצמה עוד לפני שהנהג יצר את הבעיה. למען האמת סגמנט האדוונצ'ר-כביש הוא כזה, כשמטרתו לנייד את הרוכב, שותפו וציודו למרחקים ארוכים בנוחות ובמהירות, עם אופציה מסוימת לרדת לשבילים.

המנוע חזק ויעיל, הבולמים איכותיים ומספקים את כל האחיזה והנוחות הנדרשת, האלקטרוניקה שומרת על הרוכב בקו ישר ובהטיה בין אם הוא בבלימה או בהאצה. הפיצ'רים מספקים איכות חיים מרשימה מאוד, ואפילו רגלית האמצע סחטה מאיתנו מחמאות ונמצאת בראש הרשימה של רגליות האמצע הקלות לתפעול שבהן אי-פעם נתקלנו. כל שקל שתשלמו הושקע בתכנון וביצוע המרכיבים השונים באופנוע.

וזה מוביל אותנו לשורת המחיר. גרסת הפרו הבכירה שכאן מגיעה עם תווית מחיר של 125 אלף ש"ח. תרצו את הגרסה הבסיסית יותר, היא תחסוך 15 אלף ש"ח. המחיר גבוה משמעותית מהב.מ.וו F900XR לדוגמה שעולה 95 אלף ש"ח, גבוה מהימאהה טרייסר 9GT שמגיע לכמעט 90 אלף ש"ח, והוא שווה ערך לדוקאטי מולטיסטראדה V2 S שמגיע עם עוד 20 כוחות סוס וצמד בולמים חשמליים סמי-אקטיביים.

מי שבוחר לרכוש את הטריומף יודע מה הוא עושה ויקבל מפרט מלא ותמורה מלאה למחיר. ה-900 GT בגרסת הפרו היא מכונה סופר-מרשימה ואיכותית שתספק אופנוע מעולה בכל קנה מידה. נוח, חזק, מהיר, נראה טוב, ובעיקר – גורם למי שעליו להיראות כבעל אמצעים. לנו בפול גז חסר הפלפל הזה שגורם לרוכב לחייך ומאפשר לחושים שלנו לחוש בכל מרכיב ברכיבה. אבל אם נשים את זה בצד, אנחנו מורידים את הכובע בפני המהנדסים שיצרו כלי איכותי ומרשים – ושימו לב כמה פעמים חזרנו על המילים האלה במבחן הזה.

צילום: Jeremy Derby

תחשבו על חניון אופנועים בתיכון כלשהו בשנות ה-90, עם בני 16 שמתווכחים מי הצליח לסגור 100 בירידה. במרכז ההמולה חונה לו ק.ט.מ אנדורו כתום ובולט, שנראה ששייך לבן 18 שנשאר כיתה והגיע היישר מקטגורית E2 של מרוץ אנדורו. טוב, לפחות עד שהוא מניע…

כתבנו בטור הזה לא מעט על הקרוסים של שנות ה-80 וה-90, עם גלגלי ה-21″ מלפנים וה-18″ מאחור, שהוציאו הרבה עשן דו-פעימתי ועיצבו לא מעט מהרוכבים של היום. סוזוקי TS ו-RMX, ימאהה DT, הונדה CRM, דרבי סנדה ועוד שמות שחנו להם בתיכונים השונים. כולם היו טובים, אבל במידה אחת מתחת לאופנוע אמיתי. לא משנה מה גודל החישוק, הם נראו קטנים.

ק.ט.מ הגיעו לישראל בשנת 1994, בתקופה שכל אופנוע של החברה היה לא פחות מכלי מרוצים גס ופרוע. בשנת 1996 קיבלו הגרסאות המקצועיות יותר את הצבע הכתום שמייחד את ק.ט.מ ונמצא איתם עד היום. בסוף השנה הזו הצטרף לגרסאות הדו-פעימתיות הגדולות גם אחד קטן, שיש לו רק שתי ספרות לפני ה-EXC הנכסף. הק.ט.מ 50EXC היה עם מנוע סינגל כמובן וקירור נוזל. לא מצאנו את נתון ההספק המדויק, אבל אנו משערים שעמד על סביב 8 כוחות סוס בסל"ד של 5 ספרות. תערובת הדלק והאוויר נעשתה בקרבורטור מסוג דלאורטו, וההתנעה הייתה בעזרת רגלית. המנוע הזה חזר מספר שנים אחר כך לישראל בתוך הבטא RK6.

שיכוך המדרכות והקפיצות נעשה על-ידי מזלג קונבנציונאלי מלפנים וחישוק 21″ עם צמיג במידה 90/90. בחישוק 18″ מאחור היה צמיג במידה של 120/90. גובה המושב עמד על 920 מ"מ גבוהים והמשקל היבש עמד על 87 ק"ג לא קלים. אל תחפשו נתוני ביצועים, אם כי זכור לנו במעורפל שהוא היה גדול וכבד מדי בשביל גביע בביצועי הכביש. הד.נ.א של ק.ט.מ בא לידי ביטוי בשטח, עם מכלולים חזקים ועמידים שלא דוגדגו כל-כך בגלל המנוע החלש.

במבחן מגרש החניה הוא היה המנצח. נראה כמו גדול, היה בצבע הנכון, בגובה הנכון והשונה שבחבורה. מחיר גבוה יותר משל האחרים הגביל את כמות ה-50EXC שנמכרו בישראל, והפסקת ייצורו בשנת 2001 גם לא תרמה.