תגית: הונדה

  • רכיבה ראשונה: הונדה ADV350 בהשקה עולמית

    רכיבה ראשונה: הונדה ADV350 בהשקה עולמית

    • יתרונות: מתלים, קונספט, עיצוב, התנהגות דינמית, גימור, אבזור
    • חסרונות: מחיר, מיגון רוח
    • שורה תחתונה: ה-ADV350 הוא קטנוע פרימיום ספורטיבי בעיצוב מיוחד, שיכול גם לרדת מהכביש אל השביל
    • מחיר: 41,223 ש"ח
    • מתחרים: ימאהה איקסמקס 300, הונדה פורצה 350
    • מפרט טכני: מנוע צילינדר יחיד, 330 סמ"ק, 29 כ"ס ב- 7,500 סל"ד, 3.2 קג"מ ב- 5,250 סל"ד, 4 שסתומים, קירור נוזל, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, שלדת צינורות פלדה, מזלג קדמי טלסקופי הפוך של שוואה בקוטר 37 מ"מ, מהלך 125 מ"מ, צמד בולמים אחוריים עם מיכל גז וכיוון עומס קפיץ, מהלך 130 מ"מ, דיסק קדמי 256 מ"מ עם קליפר כפול בוכנות, דיסק אחורי 240 מ"מ עם קליפר בוכנה בודדת, אורך 2,200 מ"מ, בסיס גלגלים 1,520 מ"מ, גובה מושב 795 מ"מ, מיכל דלק 7 ל', משקל מלא 186 ק"ג, צמיגים 120/70-15, 140/70-14
    • אלקטרוניקה ובקרות: מערכת הזרקת דלק PGM-FI, בקרת אחיזה HSTC, מערכת ABS, התראה על בלימת חירום ESS, מפתח קרבה KEYLESS, פנסי LED היקפיים, מסך LCD עם קישוריות בלוטות', שקע טעינה USB

    צפו בווידאו: הונדה ADV350 בהשקה עולמית

    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    הונדה רוכבת על ההצלחה של ה-X-ADV750 ומציגה בעולם שני קטנועים קטנים יותר בקונספט דומה: ה-ADV150 הוצג בשנה שעברה לשוקי אסיה, וכעת מגיע לשוקים האירופאיים ה-ADV350, שבהונדה קוראים לו אורבן-אדוונצ'ר – אדוונצ'ר עירוני. כדי להבין את הרעיון שמאחורי ה-ADV350 צריך לדבר על שני קטנועים אחרים שהם שני האבות שלו: הרוחני והמעשי.

    הראשון הוא ההונדה X-ADV750. המקסי סקוטר המוצלח הזה, שקטף את תואר אופנוע השנה בפול גז לשנת 2021, זכה להצלחה כבירה, מכר יותר ל-44,000 יחידות מאז 2017, והיה האופנוע הנמכר ביותר של הונדה בשנה שעברה. אפילו אצלנו בארץ הונדה מכרו בשנה שעברה כמעט 450 יחידות, כשהוא נושף בעורפו של מלך המקסי-סקוטרים, הימאהה טימקס. ל-X-ADV750 מכלולים של אופנוע, שפע של אבזור ואלקטרוניקה, יכולת שטח לא מבוטלת, ומעל לכל מראה עתידני וייחודי שנותן לקטנוע לוק של משתתף במרוץ פריז-דקאר-מאדים. בהונדה קוראים לו SUV על שני גלגלים, והוא האב הרוחני של ה-ADV350.

    הקטנוע השני שנזכיר הוא הפורצה 350. קטנוע המנהלים המאובזר והמפנק של הונדה שקיבל בשנה שעברה הגדלת נפח וכבר נבחן פה בפול גז. קטנוע מוצלח, אך למרות שיש לו התנהגות כביש טובה אין הוא באמת קטנוע ספורטיבי כמו המתחרה שלו מבית ימאהה – האיקסמקס 300. בניגוד לאיקסמקס – לו צמד משולשי היגוי שנותנים קשיחות לפרונט – לפורצה יש מבנה קטנועי טיפוסי עם משולש אחד בלבד. על הפורצה 350 מבססים בהונדה את ה-ADV350. הוא האב הפיזיולוגי.

    הונדה ADV350; ברקע - האב הרוחני, X-ADV750
    הונדה ADV350; ברקע – האב הרוחני, X-ADV750

    השינוי הבולט לעין ב-ADV350 לעומת הפורצה ממנו נוצר – הוא העיצוב. העיצוב בהשראה ברורה של האב הרוחני, אך מעט פחות רדיקלי. קיימים מוטיבים דומים כמו המשקף הקטן או מגני הידיים, המראות המחוברות לכידון במקום למסכת החזית, והחזית המוקטנת עם צמד פנסי LED. מאפיין נוסף בולט לעין, שמעיד על שינוי גדול מתחת לפלסטיקה, הוא המזלג הקדמי ההפוך של שוואה בקוטר 37 מ"מ. בהונדה מרעננים את השלדה של הפורצה, והחיבור של המזלג לשלדה הוא כעת בעזרת צמד משולשי היגוי – כמו באופנוע. החיבור החדש אמור לתת לקטנוע יציבות, קשיחות והתנהגות כביש ספורטיבית משופרת. מהלכי המתלים הוארכו להרבה יותר ממה שמקובל בקטנועים אחרים באותו סגמנט. גם הגלגלים נראים שונה, למרות מידות הצמיגים הזהות. הצמיגים מגיעים בחתך שמזכיר קוביות דו-שימושיות, לחישוקים נוספו חישורים, ומשקלם הופחת.

    שינויים נוספים הם לוח השעונים שהוחלף במסך LCD גדול עם קישוריות לאפליקציה של הונדה. המתגים עברו כולם לצד השמאלי של הכידון (פרט למתנע ולמדומם) והוחלפו לכאלו בתצורה של ה-X-ADV750, ו… זהו – השאר זהה לפורצה 350. אותו מנוע, אותו גיר רציף, תא מטען גדול ותא כפפות עמוק המכיל שקע USB-C.

    האם הניתוח הצליח? האם זהו אכן קטנוע אורבן-אדוונצ׳ר? והאם הוא מוצלח? ארזנו מסכה וטסנו עד לסיציליה, להשקה העולמית של ההונדה ADV350, כדי להביא לכם תשובות. אבאנטי!

    בשלושה צבעים
    בשלושה צבעים

    ביצועים

    בחצר הפנימית של המלון המתינו לנו בבוקר הרכיבה אחד עשר קטנועי הונדה ADV350 חדשים בצבעים שונים, מזוודים בארגזים מקוריים. עטוף בכל שכבת ביגוד אפשרית יצאתי לרכיבה באוויר הבוקר הקפוא. הקור היה עז והכבישים מעט לחים, אך המזל שיחק לנו וגשם לא היה חלק מרכיבת המבחן.

    החלק הראשון כלל רכיבה של כשלושים ק"מ על כביש פתוח ממארסלה עד לעליות לפורטה טרפאני. משמאל הים התיכון, מימין גבעות מוריקות, מעלינו שמי תכלת זרועי עננים ומתחתינו קטנוע ששומר על קצב גבוה ללא דרמה ונותן להתרכז בכל הנוף הזה.

    את המנוע של ה-ADV350 אהבנו כבר במבחן של הפורצה. זהו אותו מנוע בנפח 330 סמ"ק עם ארבעה שסתומים, גל זיזים עלי יחיד, הזרקת דלק וקירור נוזל – שעומד בתקנות יורו 5. המנוע המצוין חלק ומושך באחידות ממצב עמידה ועד למהירות מרבית של כ-150 קמ"ש על השעון. כבר מהמחלף הראשון מורגש שה-ADV350 יודע לקחת פניות ומהר, אך רק כשהכביש מתחיל להתפתל ולעלות לכיוון המבצר העתיק אפשר לומר בוודאות שהשלדה של ה-ADV350 היא סיפור אחר לגמרי מהפורצה. ההיגוי מדויק וחד, קל להטות את הקטנוע לתוך הפנייה, וקל לשמור על הקו או לשנות אותו אם הפנייה מתהדקת. לאחר ריסטרטו וצילומים בפסגה ירדנו מצידו השני של ההר. גם תחת עומסי בלימה התנהגות של ה-ADV350 נשארה ללא רבב – פרפקטו! הבלמים, הזהים לאלו של הפורצה, משתלבים מוקדם ובולמים חזק וברגש. מערכת ה-ESS החדשה מופעלת בעת בלימה חריפה ומהבהבת במהירות בארבעת המאותתים.

    סיציליה היפה
    מעולה בבין-עירוני ובכבישים מפותלים

    יש לזכור שאמנם נוסף עוד משולש היגוי וכעת המזלג מחובר לשלדה עם צמד משולשים כמו באופנוע, אך גם מהלך המתלים התארך בהרבה, מה שעלול היה להשפיע לרעה על ההיגוי – אבל זה לא קרה. הבולמים ארוכי המהלך מצוינים. מלפנים מזלג הפוך מתוצרת שוואה בקוטר 37 מ"מ ומהלך של 125 מ"מ, ומאחור צמד בולמי קפיץ פרוגרסיביים, גם הם של שוואה, עם מיכל גז נפרד ומהלך גלגל ארוך של 130 מ"מ – אך ללא שום אפשרות כוונון. המתלים החדשים קשיחים בהרבה ואין כאן את הספיגה המפנקת של הפורצה, אך השיכוך טוב, הם מצמידים את הגלגלים לכביש ומאפשרים לעבור מעל לפסי האטה עם מצערת פתוחה לרווחה.

    ואם כבר מדברים על המתלים ניתן קפיצה קטנה לסוף היום, להתנסות שלנו מעבר לאספלט. רכיבת השטח כללה כמה מאות מטרים בלבד על שביל עפר – לא מספיק בשביל לחוות דעה ליכולות השטח האמיתית של ה-ADV350, אך בנסיעה הקצרה הזו המתלים בהחלט הרשימו, השאירו את הצמיגים צמודים לקרקע ולא התרגשו כשלא שמתי לב לשקע עמוק במרכז הנתיב ונכנסתי אליו מבלי להאט – מאמה מיה. גם הצמיגים החדשים תפקדו היטב בקטע השטח הקצר, כפי שתיפקדו היטב לאורך כל היום.

    ברכיבה בתוך העיר, בתנועה האיטלקית הטמפרמנטית, נהנה ה-ADV350 ממנוע חזק ומתנוחת רכיבה גבוהה. הוא אמנם לא קטן וקל כקטנוע 125, אבל המנוע המצוין מאפשר לו להיות ראשון לכל מקום שמתפנה בתנועה. הכידון הרחב עם מגני הידיים עוזר להרגשת השליטה, והמתלים הארוכים ומרווח הגחון הנדיב של 145 מ"מ מאפשרים ירידה ממדרכה או קפיצה מעל פסי האטה ללא חשש. ההונדה ADV350 טמפרמנטי בעיר, אפילו מעט אגרסיבי. אולי הוא לא רק אורבן, אבל הוא בהחלט גם אורבן. בליסימו!

    מעולה בעיר, אבל הרבה יותר מקטנוע אורבני
    מעולה בעיר, אבל הרבה יותר מקטנוע אורבני

    איך זה מרגיש?

    אחרי הירידות מהמבצר ומעט צילומים בעיר טראפני, עצרנו לארוחת צהריים במרינה של קאסטיאמרה. 80 ק"מ וארבע שעות של רכיבה בקור מקפיא מתחילים לתת את אותותיהם – אבל רק מבחינת עייפות, לא חוסר נוחות. ה-ADV350 הוא קטנוע נוח לרכיבה כמו הפורצה עליו הוא מבוסס, אך בגישה לגמרי שונה. כבר בישיבה הראשונה עליו מרגישים את ההבדל. הכידון רחב יותר, והמושב גבוה יותר אך גם צר. כשבודקים את המספרים אין באמת הבדל גדול: ה-ADV350 כבד מהפורצה בקילו אחד, בסיס הגלגלים ארוך בסנטימטר בודד, והמושב גבוה ב-15 מ"מ בלבד. ובכל זאת התחושה היא של ישיבה יותר גבוהה, וישיבה מעל לקטנוע ולא בתוכו כמו בפורצה.

    יש מרווח גדול לשינוי תנוחת הרגליים, מהרחק מלפנים ועד מתחת לרוכב, אפשר גם לזוז מעט קדימה ואחורה על המושב, כשישיבה בחלקו הקדמי של המושב מעבירה את חלוקת המשקל קדימה ונתנה לי תחושה יותר קרבית בכבישים ההרריים.

    מיגון הרוח, לעומת זאת, מינימלי. המשקף החשמלי הגדול של הפורצה הוחלף במשקף אדוונצ'ר קטן כמו ב-X-ADV750, שניתן לכוונון ידני לארבעה מצבים. הכוונון יכול להתבצע ממושב הרוכב, אך מומלץ לעצור קודם. גם במיקום הגבוה ביותר המשקף מספק הגנת רוח מינימלית, וגם ברכינה עמוקה מאחוריו עדיין מורגשת רוח חזקה. זה כמובן אינדיבידואלי, אבל המיקום המועדף עליי הוא הנמוך ביותר, כך שהרוח מגיע ישר לגוף ולא לקסדה.

    הכידון של ה-ADV350 חשוף וקרבי. מחוברות אליו צמד מראות פשוטות ויעילות, ומגני ידיים יגנו על ידי הרוכב מענפים בשטח או ממראות בשטח העירוני. המתגים חדשים גם הם. מימין מתנע ומתג דימום מנוע. משמאל מתג איתות, לידו מתג איתות חרום ומעליו הצופר – בסידור המקובל בהונדה. מעל לצופר נמצא מתג ועליו האות T והוא שולט בבקרת האחיזה. יש שני מצבים למערכת, ומצב שלישי כבוי. קיימת אינדיקציה למצב בלוח השעונים, ובכיבוי הקטנוע המערכת תתאפס ותחזור למצב ההתחלתי. בקדמת היחידה נצא מתג המעביר בין אור רגיל לאור גבוה, ומשמש גם להבהוב באור הגבוה. ליד כל זה, במרכז היחידה, נמצא מתג ארבעה-כיווני, מעין ג'ויסטיק, זהה לזה שב-X-ADV750 ומעליו כפתור פונקציה. בעזרת הבקר הזה ניתן לשלוט בתצוגות המתחלפות בלוח השעונים ולשלוט באפליקציה לאחר ההתחברות.

    אפליקציה של הונדה - לא בעברית
    אפליקציה של הונדה – לא בעברית

    לוח השעונים הוא מסך LCD גדול וברור עם מראה אדוונצ'רי כמו אצל אבא. במבחן של הפורצה שאלנו מתי יוחלף לוח השעונים האנלוגי, אבל לאחר התנסות עם המסך החדש זה כבר לא כל כך דחוף לנו. לא שהמסך החדש לא טוב – הוא מצוין, רק שלא באמת מצאתי בו יתרון על פני הלוח של הפורצה. יש את כל המידע כמו בפורצה, מד-מהירות דיגיטלי, מד סל"ד במראה של חוגה אנלוגית, מד דלק, מדי מרחק, צריכת דלק, טמפרטורה, שעה ונורות חיווי – כל מה שהיה בפורצה. המידע קריא וברור בכל תאורה, ואין את ההשתקפויות שהפריעו בפורצה. אבל עם כמה שאין למסך החדש יתרון ממשי, לא הייתי רוצה לראות כאן את הלוח של הפורצה. המסך החדש קטן וקרבי, ומתאים למראה ולאופי של ה-ADV350.

    דבר נוסף שקיים במסך החדש הוא קישוריות לטלפון דרך אפליקציה של הונדה. האפליקציה זמינה להורדה רק באנדרואיד (גרסת האייפון בפיתוח), אך אינה זמינה בחנות הפליי הישראלית. חיפוש קצר בגוגל אחר קובץ התקנה "Honda Roadsync apk" ומצאנו את האפליקציה (היזהרו בהתקנת קבצים ממקורות לא ידועים!). לאחר התקנת האפליקציה וחיבור מערכת השמע של הקסדה, אפשר לנווט בעזרת גוגל מפות, בהקראת הוראות הניווט בדיבורית. בהונדה בחרו לא להציג את המסלול או אפילו חיצי כיוון בסיסיים על המסך. אפשר לשמוע מוזיקה מספוטיפיי או לשמוע את הודעות הוואטסאפ שלכם – כל עוד הן באנגלית. הניווט מוצג באפליקציה עצמה, כך שאם יורכב מתקן לטלפון היתרון יגדל מעט, אך ללא המתקן האפליקציה היא החמצה. נכון שהשליטה מהכידון נוחה, אבל אני מוכן לוותר עליה וליהנות מניווט בווייז, ועל הדרך לוותר על כל ההתראות המיותרות על הודעות וואטסאפ שהמערכת לא תדע להקריא לי ממילא מכיוון שהן בעברית. ללא תצוגה של הוראות הניווט אין למערכת יתרון, ונקווה שבעתיד יתווספו לה יכולות חדשות.

    שאר האבזור זהה לפורצה. יש מפתח קרבה, תא מטען גדול מתחת למושב המכיל שתי קסדות. תא כפפות עמוק בצידו השמאלי של הכידון שיכול להכיל בקבוק שתייה וטלפון, ובתוכו מטען עם חיבור USB-C ולא חיבור USB רגיל כמו בפורצה (החיבור החדש אמור להגיע השנה גם לפורצה). ל-ADV350 תאורת LED מלאה, כאשר התאורה הקדמית מחולקת לשני פנסים נפרדים ולא יחידה אחת כמו בפורצה. יש רגלית צד ורגלית אמצע, וידיות אחיזה למורכב.

    ה-ADV350 מגיע בשלושה צבעים – אדום, אפור כהה ואפור בהיר. קיימות גם תוספות אופציונליות מקוריות כמו ארגז מטען בצביעה תואמת ונעילה מהמפתח החכם (שמופיע בתמונות המבחן), סבל, ידיות מחוממות, מנעול וכיסוי.

    נחמד מאוד גם כשיורדים מהכביש
    נחמד מאוד גם כשיורדים מהכביש

    סיכום ועלויות

    לאחר יום רכיבה של כ-200 ק"מ – בכביש מהיר, בכבישים הרריים, בעיר, ואפילו ביקור קצר בשטח – אפשר לומר שהונדה פגעו פה בול בהכל, פרט לדבר אחד: ההגדרה. קטנוע אורבן-אדוונצ'ר? ה-ADV350 הוא ממש לא רק קטנוע אורבני. תוכלו להגיע איתו, לבד או בזוג, לכל מקום בארץ, ועם כמה שהוא נהדר בעיר הוא טוב עוד יותר מחוץ לה. את האספקט של האדוונצ'ר פחות יצא לנו לבדוק לעומק, אבל למרות היכולת הטובה שהפגין והמתלים המעולים, עם מנוע יחסית קטן וגיר רציף הוא לא יוכל להתחרות באבא הרוחני שלו.

    אז לא אדוונצ'ר ולא אורבן, אז מה זה? אם ה-X-ADV750 הוא SUV, רכב כבישטח על שני גלגלים, הרי שהאח הקטן עונה במדויק להגדרה קרוס-אובר דו-גלגלי. כמו ברכבי קרוס-אובר, בהם לוקחים מכונית נוסעים רגילה ונותנים לה עיצוב קרבי ומתלים מוגבהים, מי עם יכולת שטח נאותה ומי עם יכולת שבילים מוגבלת. כך לקחו בהונדה קטנוע מנהלים סטנדרטי, נתנו לו מראה קרבי והוסיפו לו מתלים מוגבהים, ויצרו קרוס-אובר מוצלח, יותר ספורטיבי וחד על הכביש ועם יכולות שטח, או לפחות שבילים – נצטרך לבדוק זאת לעומק.

    החבילה הכוללת של ה-ADV350 לא נותנת תחושה של שעטנז. זהו קטנוע שלם. נוח אבל לא מפנק, ספורטיבי, עם מראה מיוחד והתנהגות כביש ברמה מעל הפורצה ממנו נוצר. מי שמוכן לוותר על הפינוק והרכות של הפורצה ולשלם את ההפרש במחיר, יקבל קטנוע ספורטיבי עם התנהגות כביש מצוינת, נהדר לטיולים, מעולה בתוך העיר, ועם בונוס של אפשרות לירידה מהכביש. הוא מהווה אלטרנטיבה נוספת לאיקסמקס 300 למי שמחפש קטנוע ספורטיבי בנפח בינוני, ועם בונוס של דו-שימושיות. מי שמוכן לשלם את המחיר הגבוה יקבל תמורה לכספו. לא רק המראה אגרסיבי אלא הקטנוע בכללו. אני נהניתי מאוד לרכב עליו – בראבו על ההונדה!

  • הונדה מציגה CB300R מעודכן ל-2022

    הונדה מציגה CB300R מעודכן ל-2022

    ההונדה CB300R מתעדכן לשנת 2022 עם עיצוב מרוענן, מנוע מותאם ליורו 5, מזלג חדש ושיפורים במצמד.

    ה-CB300R הוא האח האמצעי במשפחת ה'ניאו ספורט קפה' של הונדה, הכוללת גם את ה-CB1000R הגדול, ה-CB650R, וה-CB125R. הסדרה הזו מסמלת את הרוח הרעננה שנושבת בהונדה בגזרת הנייקדים – כלים מוקפדים ומעוצבים, עם רוח רטרו של פעם, אבל מודרניים לחלוטין ואפילו עם נגיעות עתידניות.

    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R

    לשנת 2022 מעדכנים בהונדה את ה-CB300R, ומתחילים עם מנוע הסינגל מקורר הנוזל בנפח 286 סמ"ק. ההספק המרבי נשאר על 31 כוחות סוס, אך הם מגיעים כעת ב-9,000 סל"ד (8,500 סל"ד בקודם) ומספקים את אותו נתון מומנט, רק ב-250 סל"ד יותר גבוה (2.8 קג"מ ב-7,750 סל"ד). המנוע מותאם כנדרש לתקנות יורו 5 לפליטת מזהמים. בהונדה מוסיפים מצמד מחליק שמונע את נעילת הגלגל בעת הורדת הילוכים אגרסיבית. מלפנים נמצא מזלג שוואה חדש מסוג SFF-BP באותו קוטר של 41 מ"מ. יש כיסוי מושב חדש, ותצוגת הילוך שמתווספת למסך ה-LCD.

    ההונדה CB300R של 2022 צפוי להגיע לישראל בתקופה הקרובה, כאשר מחירו הנוכחי העומד על 34,900 ש"ח אינו צפוי להשתנות משמעותית.

    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    2022 HONDA CB300R
    משפחת הניאו ספורט קפה של הונדה
    משפחת הניאו ספורט קפה של הונדה
  • נוסטלגיה: הונדה CBX1000 – ריקודי שורות

    נוסטלגיה: הונדה CBX1000 – ריקודי שורות

    בשנת 1978 הציגו בהונדה את פסגת הטכנולוגיה התורנית – CBX1000, דגם ספורט עם מנוע משושה צילינדרים בנפח של 1,000 סמ"ק שהפיק 105 כוחות סוס וסגר 225 קמ"ש.

    מאז ומתמיד בהונדה רצו להיות הכי. הכי קלים (CBR900RR), הכי מהירים (CBR1000XX סופר בלאקבירד), הכי קרביים (RC30), הכי חדשניים (CR250R שנת 97), הכי טכנולוגיים (NR750) והרשימה עוד ממשיכה. לקטגוריית ה'הכי' נכנס גם ה-CBX1000 משנת 1978. הוא גם נולד במטרה להראות כוח, חוכמה, טכנולוגיה ויכולת.

    הוא לא הראשון, כי הבנלי 750Sei נולד שש שנים לפני כן (ובאופן אירוני היה מבוסס על ההונדה CB500), אבל הוא היה איטלקי וזניח יחסית. הוא לא היה הראשון גם אצל הונדה, כי בשנת 1965 היה דגם מרוץ שהתחרה בגרנד פרי. ה-RC164-166 של מייק היילווד השתמש בשישה צילינדרים על-מנת להניע את מנוע ה-250 סמ"ק (וגיר של שבעה הילוכים!). אבל פה הונדה רצו להיות יותר מכולם – יותר צילינדרים, יותר נפח, יותר כוח. 1,047 סמ"ק מקוררי האוויר סיפקו 105 כוחות סוס ב-9,000 סל"ד ומומנט של 8.7 קג"מ ב-8,000 סל"ד. שישה קרבורטורים, 24 שסתומים, גל-זיזים עילי כפול וצינורות פליטה בתצורת 3 ל-1 – כפולים כמובן. למי שיכול היה להחזיק את הצוואר, המהירות המרבית רצה לה עד 225 קמ"ש ובטח היה אפשר יותר אם המסה הגדולה של 250 הקילוגרמים לא הייתה מעכבת.

    למרות ההשקעה במנוע, שאר המכלולים לא התעלו לאותה הרמה. שלדת צינורות דקיקה, מזלג קונבנציונאלי פשוט בקוטר 35 מ"מ וצמד בולמים פשוטים מאחור. המתלים שודרגו בשנת 1981 בדגם ה-B שהגיע עם פיירינג ביקיני לטובת מיגון הרוח. המזלג שודרג ל-39 מ"מ עם כיול אוויר, ומאחור הותקן בולם יחיד. ההספק בגרסה הזאת ירד במעט ל-98 כ"ס לטובת האמינות, והמשקל עלה בעוד 20 ק"ג. הדיסקים האחודים של גרסת הנייקד הוחלפו לדיסקים מאווררים בגרסת ה'טורינג'. היו שינויים שהיטיבו עם מנח הרכיבה וכיול שונה לטובת רכיבת תיור בכבישים ישרים.

    ההונדה CBX1000 לא היה טוב יותר לעומת, נגיד, ה-CB900 עם ארבעה צילינדרים בשורה מאותו הבית, אבל בהחלט היה מיוחד יותר. עם מחיר גבוה יותר לרכישה ולאחזקה הוא לא הוכיח את עצמו כלהיט מכירות, ובהונדה הפסיקו את היצור בשנת 1982 – ארבע שנים בלבד לאחר שהוצג. זה לא שינה להם, להיפך – הוא היה התזכורת התקופתית שמראה לכולם את הכוח והיכולות של הכנף האדומה. גם אם הוא לא הצליח יותר מדי אז, כיום הוא דגם אספנים ומשפרים מבוקש מאוד.

    honda-cbx-1000-pro-link-1982[1]

  • נוסטלגיה: הונדה ג'יירו

    נוסטלגיה: הונדה ג'יירו

    ההונדה ג'יירו היה קטנוע תלת-נוטה משנות ה-80, עם שני גלגלים מאחור שנשארו קבועים ומנוע דו-פעימתי בנפח 50 סמ"ק.

    "קטנועים תלת-גלגליים המאפשרים הטיה תופסים בימינו נתח שוק קטן ביחס לכלים דו-גלגליים – אך הם במגמת עלייה. המונח המקצועי בחו״ל הוא Tilting Three-Wheeler או Leaning Multi-Wheel, שזה בעברית ׳תלת־גלגלי רוכן׳ ובכינוי חיבה: תלת-נוטה. על החסרונות המובנים שלהם ביחס לקטנוע קונבנציונלי, בעיקר המחיר והמשקל, מחפה היתרון הבטיחותי שמקנה גלגל נוסף. במדינות רבות, בעלי רישיון נהיגה ברכב רשאים לרכב על תלת-נוטים ללא צורך ברישיון נוסף, מה שמאפשר למי שמואס בפקקים לעבור לתלת-נוטה ולחסוך בזמן ובכסף". ככה פתחנו את המבחן האחרון שערכנו לתלת-גלגלים המודרניים, להם יש שני גלגלים מלפנים ואחד יחיד מאחור.

    זה בימינו, אבל הונדה היו שם כבר בשנת 1982. הפטנט הוצג בשנות ה-60 על-ידי ג'ורג' וואליס (George Wallis) והוטמע ללא הצלחה ב-BSA אריאל 3 בשנת 1970, והונדה קנו מהם את הפטנט. החלק הקדמי של הג'יירו (ר"ת Great Your Recreation Origina – כך לפי עלון פרסום מארצות הברית) הוא של קטנוע, אך במקום הגלגל האחורי יש שניים קטנים מאוד (6″ בקוטרם) עם דיפרנציאל מוגבל החלקה. המנוע הוא דו-פעימתי מקורר אוויר בנפח 49 סמ"ק שמספק 4.6 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד וחצי קג"מ ב-7,000 סל"ד, כאשר ההנעה מתבצעת באמצעות וריאטור. עם משקל יבש של 95 ק"ג, חישוק קדמי בקוטר 10″ ופחות מכך מאחור, המהירות המרבית לא עברה את ה-50 קמ"ש.

    הונדה ייצרו 7 דגמים שונים של הג'יירו – עם גג או בלעדיו, עם יותר או פחות יכולת נשיאת מטען, ובעיצובים שונים. לארץ קיבלנו בשנות ה-90 את דגם ה-X, שהיה בשימוש שליחים ובעלי עסקים רבים בשל משטח ההטענה הגדול יחסית שלו ותחושת הבטיחות שלו שנבעה מהיציבות הטבעית של כלי בעל שלושה גלגלים. הרכיבה עליו הייתה משעשעת, כאשר החלק המרכזי נוטה בצורה דרמטית לפעמים, אך הגלגלים האחוריים נשארים יציבים במקומם. המנוע היה חלש מאוד ולא היה מקום מתחת למושב למטען, אבל כן בארגז גדול שניתן להתקין גם מאחור וגם על הסבל הקדמי. האמינות הייתה בשמיים – אפס תחזוקה, אפס תקלות.

    ההונדה ג'יירו היה כלי מצחיק ומוזר, מביך לפעמים, אך משעשע בצורה בלתי רגילה – יעיד על כך עורך המגזין שיספר בהזדמנות על רכיבה על ג'יירו X בכבישים ירושלמים מושלגים, ובין היתר איך אפשר להחליק גלגלים אחוריים בדריפטים ארוכים עם 4.6 כ"ס. רוב המכירות הלכו בסופו של יום למטרות עסקים, אך עד היום יש כלים מקוריים שמסתובבים ונוסעים ברחבי העיר והמושב.

    הונדה ג'יירו X - דריפטים ארוכים עם 2 גלגלים אחוריים בשלג ירושלמי
    הונדה ג'יירו X – דריפטים ארוכים עם 2 גלגלים אחוריים בשלג ירושלמי
  • נוסטלגיה: הונדה CR250R דגם 1997

    נוסטלגיה: הונדה CR250R דגם 1997

    ההונדה CR250 של שנת 1997 הופיע – לראשונה בתחום המוטוקרוס – עם שלדת אלומיניום שנלקחה מעולם מרוצי הכביש, והוביל לדגם שכולם רצו, אבל שלא היה טוב בסופו של דבר ודרש מקצי שיפורים עד לתוצאה הרצויה.

    עם יד על הלב, אם ניקח את אופנוע מוטוקרוס של יצרנית אחת ונלביש עליו פלסטיקה של יצרנית אחרת – מישהו ישים לב? מאז ומתמיד כל דגמי המוטוקרוס נראים די אותו הדבר ומספקים תחושות דומות. כך היה גם בשנות ה-90, עד שהונדה הפתיעה את כל העולם בשנת 1997. דגמי המוטוקרוס הבכירים היו דו-פעימתיים בנפח 250 סמ"ק עם שלדת פלדה, כשהשינויים בין שנה לשנה התבטאו בסט-אפ אחר לבולמים, קרבורטור משופר או גרפיקה מעט שונה. בהונדה חשבו מחוץ לקופסה והציגו את ה-CR250 עם לא פחות מאשר שלדת אלומיניום בשרנית, שנראה כאילו נלקחה היישר מתחום אופנועי הכביש הספורטיביים. פתאום כולם רצו את זה, כולל רוכבי כביש שמעולם לא חשבו להתקרב לתחום השטח. נציין שהונדה היו הראשונים בייצור סדרתי, אך היצרניות השונות הציגו קונספטים כאלו ואחרים עם שלדות אלומיניום כבר משנות ה-60, כולל ימאהה עם ה-YZM500 שהוצג ב-1992 אך לא הגיע לשלב הסופי של ייצור סדרתי.

    הרציונל של הונדה, חוץ מלהיות שונים, היה לספק שלדה קשיחה יותר, שתאפשר לבולמים לספק יותר מרחב פעולה ולרוכב יותר פידבק. יתרון נוסף הוא קלות הגישה לרכיבים הפנימיים של המנוע, הקרבורטור או הבולם האחורי בגלל מבנה השלדה. מרכז הכובד היה נמוך יותר, נחסכו כ-2 ק"ג בגלל השימוש באלומיניום, והתאפשרה הרכבת רדיאטור גדול יותר שסיפק יעילות מוגברת ב-150% בפינוי חום מהמנוע לעומת הדגם הקודם עם שלדת הפלדה. בהונדה ניצלו את ההזדמנות לשפר את הקרבורטור, את מפת ההצתה ואת מערכת הבלימה. דגם 1997 נראה רייסרי ומרשים, והוא סיפק פוזה שאף כלי אחר לא נתן באותה התקופה.

    אבל אז התחילו הבעיות. השלדה, מסתבר, הייתה קשיחה מדי ולא עמדה בעומס של רוכבי הניסוי, עם שמועות – שמעולם לא קיבלו אישור – על שלדות שנשברו. בולמי הקאיאבה של 1996 לא התאימו לפורמט החדש, ובהונדה עברו לשוואה שדרשו התאמות וכיולים מרובים עד שהתקבלה תוצאה סבירה. ההתחלה הייתה מורכבת ודחתה את השקת הכלי, ובדיעבד בהונדה החלו להילחץ מכך שהם טרם הציגו את הדגם, כמו שאר היצרניות, והחליטו להציג את מודל 97 לפני שהיה אפוי לגמרי.

    המנוע באותה שנה הגיע עם קרבורטור ה-'Power Jet' של קייהין, שאמור היה לספק כוח מיידי בתחומי הסל"ד הבינוני וגבוה, יחד עם מערכת מיפוי מנוע שמנטרת את מהירות הגלגל האחורי 28 פעמים בשנייה ואמורה הייתה למקסם את האחיזה בעזרת השטחת עקומת המומנט בכל פעם שמזוהה עלייה מהירה במהירות הסיבוב (קרי, איבוד אחיזה). בהונדה נטשו את הרעיון שנתיים לאחר מכן.

    הונדה כשלה במבחן התוצאה. רוכבים חובבים טענו שההתנהגות קשיחה מדי וקשה מאוד להגיע לסט-אפ מתאים. ג'רמי מקגראת' האגדי נטש את הונדה לסוזוקי אחרי שלא התחבר לדגם החדש במבחני טרום עונה וסבל מארם-פאמפ (Arm Pump) לא אופייני בכל רכיבה חזקה. למעשה, בהונדה חזרו לראש טבלת האליפות רק בשנת 2002. לא רק השלדה, גם המנוע לא הוכיח את עצמו באליפויות הבכירות. באופן מעניין המכירות בשטח לא נפגעו, כי בסופו של יום כולם רצו את הפוזה המרשימה של שלדת האלומיניום.

    הדור השני שהוצג בשנת 2000 הציג שלדה פחות עבה ויותר אלסטית, שסיפקה התנהגות טובה יותר בהשוואה לדור הראשון. הכנף האדומה סללה את כניסתה של שלדת האלומיניום לתוך סגמנט אופנועי המוטוקרוס, ועל כך מגיע לה הכבוד, גם אם לקח להונדה מספר שנים להגיע למתכון הנכון.

    1997HONDACR250

  • רכיבה ראשונה: הונדה פורצה 350

    רכיבה ראשונה: הונדה פורצה 350

    צילום: אופק דנון

    • יתרונות: כוח מנוע, אבזור, גימור, עיצוב, התנהגות דינמית, נפח אחסון
    • חסרונות: גובה מושב, מחיר
    • שורה תחתונה: קטנוע מאובזר ומפנק ברמה הגבוה ביותר; תוספת הנפח מחדדת את ההבדלים מגרסת ה-250
    • מחיר: 38,223 ש"ח
    • מתחרים: ימאהה איקסמקס 300, קימקו דאונטאון 350i, קימקו אקסייטינג 400
    • נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 330 סמ"ק, 28.8 כ"ס, 3.25 קג"מ, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, שלדת פלדה, מתלה קדמי טלסקופי בקוטר 33 מ"מ, צמד בולמים אחוריים, דיסק קדמי 256 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, בקרת אחיזה HSTC ניתנת לניתוק, אורך 2,147 מ"מ, בסיס גלגלים 1,510 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, משקל מלא 184 ק"ג, מיכל דלק 11.7 ל', צמיגים 120/70R15, 140/70R14

    צפו בווידאו: מסביב להונדה פורצה 350

    עריכה: אביעד אברהמי

    מה זה?

    ההונדה פורצה 300 נולד כבר ב-2013, וב-2018 קיבל שדרוג משמעותי, אך אלינו הגיע רק הדגם המוקטן המיועד לשווקים מצומצמים – הפורצה 250, שמתאים למדרגות הביטוח הארכאיות הייחודיות לארצנו. שנה מאוחר יותר עשה עלייה הדגם הגלובלי, ההונדה פורצה 300, והוא נבחן כאן ואף ניצח את מבחן קטנועי ה-300 סמ"ק שערכנו ב-2019. קיים גם דגם 125, אך הוא נמצא בקטגוריה אחרת מכל בחינה.

    השנה השיקה הונדה את הפורצה 350 שמחליף את ה-300, ושמלבד נפח המנוע המוגדל הוא גם עומד בתקנות יורו 5. המשקף הוגדל ב-40 מ"מ, והמשקל עלה מעט ועומד על 184 ק"ג. נעשו גם שינויי עיצוב קלים לשיפור האווירודינמיות אך הם כמעט ואינם נראים לעין. שאר הקטנוע זהה לדגם היוצא.

    אותה שלדה וגלגלים, אותם בולמים ובלמים, האבזור המפנק נשאר ודבר לא נוסף: מערכת ABS, בקרת אחיזה הניתנת לניתוק, תאורת LED היקפית, המשקף הקדמי מתכוונן באופן חשמלי מהכידון, שפע אינפורמציה בלוח השעונים, שקע USB ומפתח קרבה.

    אז האם תוספת של 50 סמ"ק משנה משהו? ספוילר קטן – כן! אבל לא רק בגלל המנוע המוגדל – נסביר את עצמנו בהמשך.

    הונדה פורצה 350
    הונדה פורצה 350

    ביצועים

    כמעט כל המבחן הזה יהיה זהה למבחן של הפורצה 300, ואף של הפורצה 250 – שהרי הקטנועים זהים, ולכן נתחיל מהשוני הגדול – המנוע. המנוע החדש מצוין. הוא חזק, מושך יפה בכל מהירות, חלק ושקט. המנוע מפיק כ-29 כ"ס שמביאים אותו למהירות מרבית של 155 קמ"ש על השעון, שהם כ-140 קמ"ש אמיתיים ומדודים. אחת התלונות היחידות שהיו לנו כנגד הפורצה 300 במבחן ההשוואתי הייתה המנוע החלש ביחס למתחרים. כעת הפורצה לא יסבול מרגשי נחיתות מול אף אחד מאותם קטנועים.

    לפורצה 350 התנהגות כביש מצוינת. ההיגוי שלו קל וחד בפניות והוא שומר על יציבות במהירויות גבוהות. המתלים קשיחים אך משככים היטב את הנסיעה, ותורמים ליציבות ולנוחות שברכיבה על הפורצה. הבלמים חזקים ומלאי רגש, ובקיצור, דבר לא השתנה והפורצה נשאר קטנוע נוח, איכותי ומדויק לרכיבה.

    המנוע גדל ב-50 סמ"ק, הביצועים נותרו מצוינים
    המנוע גדל ב-50 סמ"ק, הביצועים נותרו מצוינים

    איך זה מרגיש?

    ההונדה פורצה היה ונשאר קטנוע מהודר, מאובזר ומפנק. מפתח הקרבה הוא אביזר ממכר. אפשר להניע ולדומם, לנעול את הכידון או לפתוח את תא המטען או תא הדלק, ללא צורך בהורדת כפפות ושליפת המפתח.

    מתחת למושב יש תא אחסון ענק המכיל בקלות שתי קסדות. בנוסף יש תא כפפות עמוק שאליו ייכנס בקבוק מים או תרמוס ללא בעיה, ובצידו מדף קטן לטלפון ליד שקע USB לטעינה.

    לוח השעונים הגדול כולל צמד שעונים אנלוגיים יפים וקריאים, למהירות ולסל"ד, וביניהם צג LCD בתצוגה נגטיבית (רקע שחור וכיתוב בהיר). בעבר כתבנו שהיינו מעדיפים שהתצוגה תהיה רגילה למען נוחות הקריאה, אבל הפעם לדעתנו היה אפשר להחליף את כל לוח השעונים בצג TFT מודרני. אולי בדגם הבא?

    ועד אז ללוח השעונים של הפורצה יש שפע של מידע: תצוגה קבועה של כמות הדלק, חום המנוע, שעה, מתח המצבר וטמפרטורת הסביבה, ושתי תצוגות מתחלפות הניתנות לשינוי משני כפתורים על צידו השמאלי של הכידון: כפתור A המאפשר לבחור בין שני מדי מרחק ותצרוכת דלק ממוצעת או זמן הקפה, וכפתור B שמעביר בין קילומטראז' מצטבר, טווח נסיעה משוער ותצרוכת דלק בזמן אמת. יש גם נורות אזהרה שונות לבקרת אחיזה, ABS וכו'. עוד על הכידון נמצא כפתור לביטול בקרת האחיזה, וכפתורים לצופר ולמאותתים, ואת המתג ששולט במשקף החשמלי. כל המתגים נראים נהדר ונותנים תחושה של איכות.

    הפורצה קטנוע גדול ומרווח, ומדרסי הרגליים הארוכים מאפשרים לשנות את תנוחת הרגליים בקלות מתחת הישבן ועד לרגליים שלוחות לפנים. המראות ממוקמות הרחק לפנים ומספקות שדה ראייה טוב. קל לכוון אותן, וכל היחידה – כולל מאותתי ה-LED המשולבים – ניתנת לקיפול פנימה.

    המושב מעט גבוה אך רחב ונוח, ולנוסע יש צמד ידיות אחיזה גדולות לאחוז בהן – וכנראה יש בהן צורך כי המורכבת שלנו התלוננה שהיא מחליקה קדימה על המושב. אין כל בעיה לרכב על הפורצה שעות, גם בהרכבה. רק הרימו את המשקף החשמלי למצב הגבוה ביותר, וברכינה קלה אתם בבועה שקטה ורגועה ללא שום רוח. כמובן שבעיר אפשר בלחיצה להנמיך את המשקף וליהנות מהרוח. פשוט תענוג.

    ההבדלים מגרסת ה-250 סמ"ק מתחדדים
    ההבדלים מגרסת ה-250 סמ"ק מתחדדים

    סיכום ועלויות

    ההונדה פורצה 350 ממשיך להחזיק את הרף של אבזור, נוחות ויוקרה. פרט לסעיף המנוע דבר לא השתנה – וטוב שכך. אבל בשביל זה – בשביל 50 סמ"ק – שווה לטרוח ולהציג קטנוע חדש? ובכן, התשובה היא כן.

    להונדה פורצה 300 היו שני חסרונות: היה חסר לו מעט כוח והיה לו אח קטן – הפורצה 250 – שנתן כמעט את אותה החבילה במחיר טוב יותר ועם יתרון של יותר מ-1,000 ש"ח בעלות השנתית של ביטוח החובה. למעשה, הסיבה העיקרית נגד קניית הפורצה 300 הייתה הפורצה 250.

    50 סמ"ק, 4 כוחות סוס ו-10 קמ"ש במהירות הסופית הן תוספת קטנה, אבל בהשוואה לגרסת ה-250 כבר מדובר על 100 סמ"ק, 6 כ"ס ו-20 קמ"ש – מספיק כדי להצדיק את התוספת במחיר עבור מי שרוכב למרחקים ארוכים, או מרכיב באופן קבוע, או פשוט רוצה קטנוע חזק ומהיר באופן משמעותי מהפורצה 250.

    כך שהונדה גם יישרה קו עם המתחרים, על הנייר הוא גם מעט יותר חזק ומהיר מהימאהה איקסמקס 300 (אך היכולות הדינמיות של האיקסמקס עדיין עדיפות), וגם יצרה מדרגה מהדגם הקטן יותר (לא שזה רלוונטי להונדה העולמית, שכן גרסת ה-250 סמ"ק נמכרת רק בישראל ובטורקיה).
    לסיכום, התוספת הקטנה עושה את ההבדל. הפורצה נשאר הקטנוע המאובזר והמפנק ביותר שכסף יכול לקנות, ומדובר בלא מעט כסף – יותר מכל המתחרים. יש לו התנהגות כביש מצוינת גם בעיר וגם במהירויות גבוהות, ועכשיו יש לו גם מנוע שנותן לו את הערך המוסף לעומת אחיו הקטן וממצב אותו מחדש מול המתחרים.

    תודה לגיא לויט על העזרה בהפקת המבחן.

    עלויות טיפולים

    • 1,000 ק"מ – 527 ש"ח
    • 12,000 ק"מ – 877 ש"ח
    • 24,000 ק"מ – 2,036 ש"ח
    • סה"כ ל-24,000 ק"מ – 3,440 ש"ח

  • הונדה מציגה את ה-ADV350 החדש

    הונדה מציגה את ה-ADV350 החדש

    בהונדה מציגים את ה-ADV350, שהוא קטנוע 'אדוונצ'ר אורבני' חדש שנכנס למשפחת ה-X-ADV הפופולרית.

    ה-X-ADV של הונדה הוצג לראשונה כעוף מוזר – מקסי-סקוטר-אדוונצ'ר עם מנוע ומכלולים של אופנוע, עבודת גוף של מקסי סקוטר, קונספט של אדוונצ'ר ועיצוב עתידני. הכלי המיוחד הזה, שנכנס אמנם לקטגוריית המקסי-סקוטרים אבל ללא מתחרים ישירים, יצר הרבה עניין והצלחה – גם בגרסת הדור השני, שממנה נמכרו עד כה בישראל בשנת 2021 יותר מ-400 יחידות. יש גם גרסת 150 סמ"ק עם מנוע ארבע פעימות בנפח 149.3 סמ"ק והספק של 14.5 כ"ס ב-8,500 סל"ד, וכן עם תמסורת וריאטור, שנמכרת כיום רק במזרח ובארצות הברית, וטרם הגיעה לאירופה או לישראל.

    הונדה ADV350 דגם 2022
    הונדה ADV350 דגם 2022

    הונדה מציגים בתערוכת מילאנו 2021 את ה-ADV350 (ללא X בשם) עם מנוע שנלקח מהפורצה 350 – בנפח 330 סמ"ק, מקורר נוזל ומוזרק דלק, הספק של 29 כ"ס ב-7,500 סל"ד ומומנט של 3.17 קג"מ ב-5,250 סל"ד. הדגם יציע את בקרת האחיזה HTSC של הונדה (ר"ת Honda Selectable Torque Control) בשני מצבים ועם אפשרות לניתוק מלא. בהונדה מצהירים על תצרוכת דלק משוערת שעומדת על 30 ק"מ לליטר, ויחד עם מיכל דלק בנפח 11.5 ל' מדובר על טווח רכיבה משוער של עד 340 ק"מ בין תדלוק לתדלוק.

    המזלג ההפוך מלפנים בקוטר 37 מ"מ עם מהלך של 125 מ"מ, כאשר מאחור יש צמד בולמים עם מהלך של 130 מ"מ. בסיס הגלגלים עומד על 1,520 מ"מ וגובה המושב על 795 מ"מ. מערכת הבלימה מורכבת מדיסק יחיד של ניסין בקוטר 256 מ"מ וקליפר עם שתי בוכנות, ומאחור דיסק יחיד בקוטר 240 מ"מ. בעת בלימת חירום ידלקו ארבעת המאותתים לסימון לרכבים מסביב. החישוקים חדשים ומגיעים במידות 15″ מלפנים עם צמיג 120/70 ו-14″ מאחור עם צמיג 140/70 – הצמיגים הם כמובן טיובלס, ללא פנימית. המשקל המלא עומד על 186 ק"ג.

    להונדה ADV350 תא אחסון מתחת למושב בנפח 48 ליטר עם יכולת להכיל שתי קסדות מלאות, שקע USB בתא הכפפות, פנסי LED היקפיים, צג LCD שיכול להתחבר לסלולר, התנעה ללא מפתח – שמאפשר גם לפתוח את מנעול המושב או התא האחורי כשהרוכב סמוך לכלי, וגם יש אופציה להדלקת האורות מרחוק לאיתור הכלי. בנוסף, המשקף הקדמי מתכוונן בארבעה מצבים.

    ההונדה ADV350 צפוי להגיע לישראל במחצית הראשונה של שנת 2022. מחירים טרם פורסמו.

    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
    22YM HONDA ADV350
  • הונדה מעדכנת את ה-CBR1000RR-R ומציינת 30 שנה לדגם

    הונדה מעדכנת את ה-CBR1000RR-R ומציינת 30 שנה לדגם

    ההונדה CBR1000RR-R מקבל לשנת 2022 שיפורים קטנים בגזרת המנוע, וכן גרסת SP בצבעי גרסת המקור.

    הונדה CBR1000RR-R דגם 2022
    הונדה CBR1000RR-R דגם 2022

    אין הרבה אופנועים שניתן להגדיר אותם כאייקון. יש עוד פחות אופנועים שהיו אבן דרך בעולם האופנועים. שעשו מהפכה. שהשאירו חותם עמוק, ושניתן להצביע על הנקודה שבה יצאו לשווקים כנקודת מפנה. כזה הוא הפיירבלייד – ה-CBR900RR המקורי של 1992 – שעשה מהפכה של ממש בתחום אופנועי הספורט באותה תקופה (תקראו עליו – כאן). 30 שנה אחרי, מכבדים אותו בהונדה על-ידי הצגת גרסת SP של ה-CBR1000RR-R בצבעים ובגרפיקה של גרסת המקור.

    אבל עוד לפני כן, ה-RR-R, שהוצג לפני שנתיים, מקבל שינויים קלים במנוע אשר מתבטאים בהארכת יחס ההעברה הסופי על-ידי מעבר לגלגל שיניים אחורי של 40 במקום 43 שיניים. מערכת הנשימה עודכנה דרך תעלות אוויר קצרות וצרות יותר, יחד עם חלק אמצעי חדש במערכת הפליטה. יחס הדחיסה עלה מ-13.2:1 ל-13.4:1, אם כי מנוע הליטר עדיין מפיק 217.5 כ"ס. מערכת בקרת האחיזה בעלת 9 המצבים עודנה לטובת מעברים חלקים יותר בין כל המצבים. בגרסת ה-SP עם מערכת הבולמים החשמלית הסמי-אקטיבית של אוהלינס ובלמים משודרגים מעדנת מעט את ההתנגדות של סיבוב המצערת ומקבלת – כאופציה – חישוקים מוזהבים.

    כאמור, כגרסה מוגבלת, דגם ה-SP ניתן לרכישה בגרסת 30 שנה מעוטרת עם צביעת הטריקולור האייקונית, מושב אחורי כחול, לוגו מיוחד במסך ה-TFT בעת התנעה ומערכת פליטה של אקרפוביץ'.

  • נוסטלגיה: הונדה RVF750 RC45 – האח הפחות מוצלח

    נוסטלגיה: הונדה RVF750 RC45 – האח הפחות מוצלח

    ההונדה RVF750 RC45 הוצג בשנת 1994 כגרסת הומולוגציה מודרנית לקטגורית הסופרבייק. הוא אמנם הוביל לאליפות אחת כנגד צבא הדוקאטים, אבל הגרסה האזרחית שלו נפלה בין הכיסאות בהשוואה ל-RC30 המוצלח שקדם לו ולפיירבלייד, האח מאותו הבית שפשוט היה טוב וזול יותר.

    בהונדה אוהבים את ה-V4. ראינו את זה עם ההונדה VFR750 שהיה דגם ספורט-תיור מוצלח שהוצג בשנת 1985 ונתן את הדחיפה להציג את ה-VFR750R RC30, שכבש את אליפות הסופרבייק העולמית בשנתיים הראשונות שלו וזכה להערצה גורפת מאז ועד היום. משנת 1990 דוקאטי השתלטו על העניינים עם מנוע וי-טווין, שסיפק לריימונד ראש אליפות עם ה-851, לדאג פולן שתי אליפויות עם ה-888, לקארל פוגרטי וטרוי קורסר עם ה-916 (לא שכחנו את האליפות של סקוט ראסל ב-1993 עם הקוואסאקי ZXR750 הארבעה בשורה – אבל הוא היוצא מהכלל). אם נחזור לתחילת שנות ה-90 נראה שבהונדה התעקשו להאמין בפלטפורמה המזדקנת של ה-RC30 ולא לשנות. רק לקראת 1994 הגו את היורש.

    הונדה RVF750 RC45
    הונדה RVF750 RC45

    מנוע ה-V4 היה חייב להישאר. ב-1994 הוא הפיק כ-120 כוחות סוס (גרסאות המרוץ יכולות היו להפיק כ-190 כ"ס) ב-12,000 סל"ד, 7.6 קג"מ ב-10,000 סל"ד ו-260 קמ"ש ממשקל של 189 ק"ג. אם מידות הבוכנה ב-RC30 היו 70 על 48.6 מ"מ, אזי ב-RC45 הם שונו ל-72 מ"מ על 46 מ"מ כדי לאפשר ניצול של יותר מהירות תנועה של הבוכנה וסל"ד גבוה יותר, וזה כדי לסחוט יותר הספק. גלי זיזים עם מסבים כדוריים פינו את מקומם לגלי זיזים קונבנציונאליים, ונעשו עוד עדכונים ושינויים על מנת להגדיל את האמינות ולהקטין את צריכת הדלק. שינוי בולט הוא המעבר מקרבורטורים להזרקת דלק מסוג PGM-FI, שהשתמשה בשבעה חיישנים לשלוט בשמונת המזרקים של המערכת, וכן בתזמון ההצתה. טכנולוגיה זו נלקחה מה-NR750 האקזוטי. השלדה לא שונתה בהרבה, כשב-RC45 הזרוע האחורית הייתה ארוכה יותר. הבולמים השתדרגו עם מעבר למזלג הפוך בקוטר 41 מ"מ של שוואה, והבלמים הורכבו מצמד דיסקים בקוטר 310 מ"מ עם קליפרים בעלי ארבע בוכנות. מידות החישוקים עדיין יצרו תרעומת עם קוטר 16″ מלפנים (כשכולם התקדמו ל-"17) וצמיג במידה 130/70, ו-17″ מאחור עם 190/50. גם כאן הונדה התגאתה בזרוע האחורית החד-צידית.

    הונדה יצרה רק 200 יחידות כאלה בשנת 1994, וזהו. זה למעשה אחד מהדגמים הנדירים יותר. בעולם התחרותי הוא היה הצלחה אדירה. עם קיט מרוצים יקר מאוד הוא ניצח באי מאן בשנה הראשונה, ושלט משם, כבש את אליפות הסופרבייק האמריקאית ואי-אלו מרוצי סיבולת. למה שבאמת חשוב עבור הונדה – סופרבייק עולמי – היה צריך לחכות עד לשנת 1997, שם זכה בתואר יחד עם ג'ון קוסינסקי. כבר אז ימיו היו ספורים, משום שהיתרון של מנועי הליטר עם שני הצילינדרים היה ברור, ורמת ההשקעה של קבוצות המרוצים והרוכבים הפרטיים בהשבחת ה-RC45 הייתה אדירה ויקרה, ופשוט לא משתלמת. בהונדה גם הבינו לאן הרוח נושבת והחלו בפרויקט ה-VTR1000 SP2 עם מנוע וי טווין בנפח 999 סמ"ק – שהוצג בסוף שנת 1999.

    כמו כל דגם הומולוגציה, היו גם כאלה שנשארו על הכביש הציבורי – וזה בסופו של דבר מה שצבע את הכישלון (היחסי כמובן) של הדגם. באופנוע שעולה כמו דוקאטי (ואף יותר עם תג מחיר של 27,000$), הרוכש האמיד קיבל את המזלג הקדמי של ה-CBR600. אבל לא רק, גם המראות והמאותתים. תיבת ההילוכים נלקחה מה-CBR900RR – כלומר, בהונדה לקחו חלקים קיימים מאופנועים 'עממיים' מתוך הנחה שכל רוכב מרוץ יזרוק אותם ראשונים, אך לא צמצמה את המחיר בהתאם. אגב בכביש, אותו פיירבלייד פשוט האפיל על כל RC45 שהיה לידו, כולל בימי מסלול. וזה בפחות מחצי מחיר.

    ההונדה RVF750 RC45 היה אופנוע טוב עם מנוע מיוחד, התנהגות מעולה, קבלות בעולם המרוצים ומראה שעד היום עושה את העבודה. כל זה לא הספיק והוא נחשב בתדמיתו לפחות מוצלח, וגם פחות נחשק, לעומת קודמו. עדיין, ה-RC45 הוא מאמץ אדיר וטכנולוגי של הונדה עם יללת V4 אדירה ומראה שעדיין יכול לגרום לצמרמורת.

    קיאנו ריבס רוכב על ההונדה RC45:

  • נוסטלגיה: הונדה VFR750R (RC30) – הומולוגציה

    נוסטלגיה: הונדה VFR750R (RC30) – הומולוגציה

    חטיבת HRC (ר"ת Honda Racing Corporation) של הונדה בנתה בשנת 1987 גרסת מסלול עם רישוי כביש למטרות הומולוגציה. רק 3,000 יחידות נמכרו, והן נחשבות כיום לאחד מאופנועי האספנות הנדירים והמבוקשים ביותר.

    בטור הקודם התמקדנו בהונדה VFR750 שהיה דגם ספורט-תיור אשר הוצג בשנת 1985 עם מנוע V4. הפעם נתמקד באח החורג – ה-VFR750R – שנועד לדבר אחד בלבד: לאפשר להונדה להשתתף באליפות הסופרבייק העולמית החדשה. בשנת 1988 התחילה סדרה חדשה במרוצי המסלול שקיבצה אופנועי כביש משופרים בכבדות. בהונדה החליטו שצריך לבנות אופנוע חדש לשם כך, ולצורך אישור האופנוע בסופרבייק נדרשים היצרנים להומולוגציה – שזה תהליך המאפשר התאמה של הדגם לסדרת המרוצים. כלומר, בהונדה נדרשו למכור כמה מאות דגמי מרוץ דומים עם רישוי כביש.

    הונדה VFR750R RC30
    הונדה VFR750R RC30

    בהונדה כאמור בחרו לא להשתמש ב-VFR750F מאליפות הסופרבייק האמריקאית, אלא לפנות לכיוון ה-RVF750 F1 מתחום מרוצי הסיבולת, שהביא לא מעט ניצחונות בידיהם של ווין גארדנר וג'ואי דאנלופ. הבחירה במנוע V4 נקבעה מראש, עם 90° בין הצילינדרים, ארבעה שסתומי טיטניום בכל אחד מהצילינדרים, 748 סמ"ק, קירור נוזל עם שני רדיאטורים, גלי זיזים עם מסבים כדוריים, גל ארכובה בפעולה של 360°, ארבעה קרבורטורים בגודל 38 מ"מ, 118 כוחות סוס צנועים ב-11,000 סל"ד ו-7.1 קג"מ ב-7,000 סל"ד. אם נתעכב רגע על נתון ההספק, אז היה ברור שמי שירכוש אותו לשימושי מסלול, כבר ירכוש (בנפרד) גם את קיט המרוצים שמעלה את ההספק ל-130 כ"ס ומעלה על-ידי קרבורטורים שונים, רדיאטור גדול, וגם שינויי גיאומטריה דרך זרוע אחורית קצרה יותר למסלולים צפופים. המשקל היבש עמד על 180 ק"ג, עם שימוש בפיירינג מפיברגלאס.

    השלדה הייתה מסוג עריסה כפולה, עם מזלג קדמי טלסקופי ובולם אחורי של שוואה. ל-RC30 הייתה זרוע אחורית חד-צידית, שלמרות ששקלה יותר אפשרה החלפות גלגל קלות ומהירות. מידות החישוקים היו מעט מוזרות עם 17″ מלפנים (במידות 120/70) ו-18″ מאחור (170/60) שזכו לביקורת בגלל מבחר קטן מדי של צמיגים המתאימים למידה האחורית. בחשיבה על הרייסרים, רפידות הבלם וגלגלי השיניים צוידו בגישה קלה ושליפה מהירה. בהונדה חיברו את הקליפר האחורי לשלדה באמצעות לינק מיוחד בשביל למנוע תנועה של הגלגל מעלה בעת האטה.

    ההשקעה של הונדה הוכיחה את עצמה, ובגדול. פרד מרקל זכה בתואר בשנתיים הראשונות של הסדרה, וה-RC30 כיכב בעוד מרוצים ואליפויות שונות כמו האי מאן, מקאו ועוד. בסך הכל נבנו – בעבודת יד, לא פחות – 3,500-3,000 עותקים (תלוי במאגר המידע) שחלקם שומש כבסיס לימי מסלול ולתחרויות וחלקם נקנה בידי אספנים.

    בהונדה הפסיקו את יצורו של ה-VFR750R RC30 ב-1990, ואקזמפלרים מאותה שנה יכולים להימכר כיום סביב 30,000 יורו ויותר. ההונדה VFR750R (RC30) היה כלי נדיר שריכז בתוכו את כל הכוחות והיכולות של מהנדסי הונדה, ובמבחן הזמן הוא עדיין אחד הכלים היפים והמוצלחים.

    צפו במגזין RevZilla רוכב על ההונדה RC30 לעבודה:

    The ‘RC30 Forever’ replacement parts scheme comes to Europe

    The ‘RC30 Forever’ replacement parts scheme comes to Europe

    The ‘RC30 Forever’ replacement parts scheme comes to Europe

    The ‘RC30 Forever’ replacement parts scheme comes to Europe

    The ‘RC30 Forever’ replacement parts scheme comes to Europe

    The ‘RC30 Forever’ replacement parts scheme comes to Europe