כתבו: רועי ועידו קניון
רועי ועידו קניון, בני 27 ו-29 ממושב בני עטרות, חיים ונושמים את העולם המוטורי ואת השטח מגיל אפס. ג'יפים וטרקטורונים תמיד היו אצלם בבית, וב-10 השנים האחרונות גם אופנועי אנדורו שאיתם הם מטיילים בארץ – לפעמים טיולים ארוכים של ימים, כולל חוצה ישראל. רועי ועידן מטיילים בימים אלו באירופה וחוצים אותה על-גבי צמד אופנועי אדוונצ'ר גדולים, כשהם רוכבים בשטח במסלול ה-TET – Trans Euro Trail. אנחנו נלווה את המסע הזה, וצמד האחים ידאגו לשלוח לנו עדכונים שוטפים.
* * * * *
והנה הגענו לחלק האחרון במסע שלנו. בעדכון הקודם סיפרנו לכם על החוויה המשותפת עם חברים שהצטרפו אלינו לשבוע במסע ועזבו לדרכם כשאנחנו בצפון מערב ספרד. מכאן המשכנו בכיוון צפון מזרח על מסלול ה-TET לכיוון העיר סנטאנדר שנמצאת על קו החוף הצפוני של ספרד. בדרך צפונה התוואי השתנה וחזר למשהו שלא חווינו מאז איטליה בערך – הרים ורכסים גבוהים, השביל מטפס אל ההר ויורד לעמק שאחריו, וכך חצינו 4-3 רכסים. הכל נעשה ירוק מסביב, בפסגות למעלה הסלע מתגלה, הדרכים נעשות מפותלות ועוברות בכפרים. למעלה יש פניות חדות בעלייה וירידות עם סלעים ודרדרת שמצריכות טכניקה ואמונה – לשים את הגלגל הקדמי במקום הנכון, עמידה יציבה והאופנוע ממשיך בתנועה למטה, בלי לנסות לתקן כל זווית קטנה שהאופנוע מקבל. כמה וכמה פעמים חיות חוסמות את הדרך – עדר כבשים ענק, פרות וסוסי מרעה גדולים. לפעמים הם מפנים את הדרך במהרה ולפעמים זה לוקח זמן והרבה צפצופים.
ישנו למטה בעמקים, כל פעם בכפר אחר שבו יש מספר קטן של בתים ובר אחד, ולפעמים יש בו גם אוכל. אחר צהריים כל הכפר, צעירים ועד מבוגרים בני 80, מגיע לשתות בירה. הרגשנו בבית וחשבנו שאנחנו יודעים קצת ספרדית, מה שיצא מזה שקיבלנו תמנון במקום עוף לארוחת ערב, אבל גם זה יצא טוב. לאחר מספר ימים כאלו הגענו לסנטאנדר, שם מצאנו את הזמן למנוחה קלה של ערב אחד והתארגנות לחלק האחרון במסע של חודשיים.
הפינאלה של המסע תוכנן להיות רכס הפירנאים בגבול שבין ספרד וצרפת. תחזית מזג האוויר הייתה לטובתנו, כשימי הסערה נגמרו ויש הפוגה של מספר ימים בודדים לפני הסערה הבאה, כך שאנחנו נדרשים לעמוד בקצב כדי להגיע ליעד בזמן. כשהתארגנו לצאת למחרת בבוקר גילינו נזילה קלה מהרדיאטור באופנוע של עידו. הורדנו שוב את כל הציוד והתחלנו לפרק חלקים עד שראינו שהנזילה מגיעה מחיבור של צינור שמעט התרופף. תיקנו במהירות, החזרנו את כל הציוד למקום ויוצאנו לדרך. ירדנו דרומה לכיוון סראגוסה, אזור מישורי שחוזר להיות קצת מדברי, וגם החום חזר אלינו. מזל שעלינו מהר לכיוון ההרים הגבוהים שרואים באופק.
אחרי טיפוס קל בתוואי קרקע שדומה לארץ, עדיין מדברי עם נחלים יבשים מלאים באבנים קטנות ולפעמים יערות של עצי אורן, הגענו לקראת ערב לאגם ענק. תפסנו נקודה על המים ופגשנו משפחה בריטית צעירה שעברה לגור בספרד. ישבנו לשיחה ארוכה ומהנה על בירה. שני הצדדים שמחו לפגוש מישהו שמדבר אנגלית כמו שצריך – מאורע נדיר בספרד וצרפת.
ביום למחרת חצינו שני רכסים 'קטנים' שהגיעו לגבהים של 1,200 מטרים לערך, ועד הצהריים הגענו למרגלות הרכס הרלוונטי כשהשביל עולה מעל גובה של 2,000 מטרים. התחלנו את הטיפוס ודי מהר מצאנו את עצמנו בגובה שבו כבר אין צמחייה. השבילים פתוחים, המצערות פתוחות לרווחה, ואנחנו דוהרים בשבילים הלבנים. עדר כבשים ענק נראה מרחוק על צלע ההר כמו פרחים לבנים, עדרי סוסים גדולים נמצאים על השביל ומצדדיו. תענוג אמיתי.
השביל המשיך כך בשני שליש גובה עד הירידה בצד השני לעמק ובו יש אגם קטן. כצפוי, פתחנו שוב אוהלים בסמוך לו ובבוקר התעוררנו להפתעה קרירה – 6 מעלות. אולי הבוקר הקר ביותר שהיה לנו במסע. התארגנו מהר כי השמש לא תגיע עד הצהריים עם ההרים שמסביבנו. ביום הזה תכננו לחצות את אנדורה, שגם בה השביל עובר. אנדורה נמצאת בלב הפירנאים, בין צרפת וספרד, נסיכות קטלונית מוקפת הרים. ידענו שהיום הזה יהיה מעולה. לאנדורה נכנסנו דרך השטח, אחרי טיפוס בצד הספרדי בוואדי ירוק ומדהים הגענו לפסגה, שם בקו פרשת המים נמצא הגבול בין המדינות – הגבול נמצא שוב רק במפה, אין שום דבר כשחוצים. הגענו למעלה לקו רכס עם מלא מעליות של סקי. בקיץ האתר פועל כפארק לאופני הרים.
ירדנו את הרכס וחצינו את אנדורה תוך חצי שעה בלבד. העיירות נראות מדהים, ובטוח נחזור לפה שוב בצורת סקי או שטח. לאחר היציאה מאנדורה ראינו במפה שהשביל מקיף אותה ועולה לתצפית על כל הנסיכות, ברכס ברום של מעל 2,500 מטר. טיפסנו למעלה עם האופנועים, מבסוטים לנצל את כל הכוח שיש בהם כדי להטיס אותנו למעלה. שם היו הרבה רכבים אחרים וגם אופנועים. הגענו לקצה השלוחה ונרגענו, ספגנו רגעי חופש אחרונים שלנו ושל האופנועים. ידענו שהימים שנותרו למסע הזה מעטים. ירדנו למטה לעוד לילה בעמק.
ביום האחרון של המסע חצינו עוד כמה הרים גבוהים כמו בימים האחרונים לכיוון צרפת, העננות קצת הגיעה ונכנסה. המחשבות על סוף המסע נוכחות, קיימות ולא מרפות. חצינו בחזרה לצרפת לעיירה פרפיניון, ללילה אחרון באוהלים והאופנועים ביחד. אנחנו שקטים, קצת לא מעכלים, מדחיקים שנגמר. מכאן – המסע נגמר. לא יכולנו לסיים אותו בתוואי קרקע טוב יותר ממה שהיה לנו בימים האחרונים.
למחרת העלינו את האופנועים על מסחרית שתיקח אותם למילאנו, ואנחנו עולים על טיסה לפגוש שם את בנות הזוג. רועי שלח בחזרה לארץ את האופנוע מאיטליה והמשיך לירח דבש עם אשתו הטרייה. עידו המשיך מאיטליה במסע ביחד עם בת הזוג על האופנוע בחזרה עד יוון, ומשם ישלח אותו לארץ.
קשה לסכם מסע שכזה בכמה מילים. החוויות והזיכרונות יהיו איתנו לנצח. רכבנו 14,000 ק"מ בקצת פחות מחודשיים – 90% מהם בשטח. חצינו את כל אירופה וחזרנו עד הפירנאים. התעוררנו כל בוקר ופתחנו את הדלת של האוהל במקום אחר, בכל החודשיים האלו היו רק 8 לילות שבהם היינו על מיטה. השינוי של הרגע האחרון לאירופה גילה לנו יבשת מדהימה שאתגרה אותנו הרבה פעמים וידעה גם לפנק. והאופנועים – מדהימים. אפס תקלות. החלפת צמיגים והוספת שמן אלו הדברים היחידים שעשינו מבחינת תחזוקה שהיא מעבר לחיזוק ברגים. הבחירה באופנועים של המותג שאנחנו מכירים ואוהבים ענתה לנו על כל הציפיות. מכונות מלחמה אמיתיות לחוויית שטח עוצמתית – בדיוק כמו שרצינו.
הציוד – מקפיץ את הנוחות ורמת המסע בכמה רמות למעלה. ציוד הרכיבה שקיבלנו מ-KLIM היה עוגן מרכזי לראש שקט ונוחות בכל תנאי מזג האוויר עם ההגנה הנדרשת. ביחד עם שאר הציוד שלקחנו איתנו הרגשנו שאנחנו יכולים להמשיך כך לעוד זמן רב.
ומעל הכל – שמחים מאוד על הזכות לעשות זאת ביחד, להפוך ממש חלום למציאות ולהוציא לפועל תוכנית ארוכה של הכנה. מצאנו משפט בספר 'זן ואומנות אחזקת האופנוע' שמתאר בדיוק את ההרגשה שאנו חווים: "אני חש שמחה על היותי כאן, אך בצידה גם עצבות כלשהי. לפעמים עדיף להימצא בנסיעה מאשר להגיע אל היעד".
תודה נוספת לד.ל.ב מוטוספורט על התמיכה לאורך כל המסע – מההכנות ועד לסיום. תודה למוסך אופרוד, שגם בשלט רחוק תמך בנו והיה זמין לכל שאלה והתלבטות.
עד המסע הבא, רועי ועידו קניון.
