קטגוריה: מגזין

  • נוסטלגיה: הונדה CR500R – שתי פעימות של פעם

    נוסטלגיה: הונדה CR500R – שתי פעימות של פעם

    ל-CR500R – האח הגדול במשפחת דגמי המוטוקרוס הדו-פעימתיים של הונדה – יצא שם של מפלצת, והוא סחף אחריו הרבה רוכבים מפוחדים בשנות ה-90.

    הונדה התחילו את משפחת דגמי ה-CR למוטוקרוס בשנת 1973. באותה השנה הוצגו ה-CR125 וה-CR250 בקונפיגורציה של שתי פעימות כנהוג אז. בשנת 1981 הציגו הונדה את ה-CR450R עם מנוע מקורר אוויר וגיר בן 4 מהירויות, אשר יועד גם למסלולי המוטוקרוס וגם למרוצי מדבר. שנה לאחר מכן הוגדל נפחו ל-480 סמ"ק, וב-1984 צמח שוב ל-491 סמ"ק וסימן את בואו של ה-CR500R.

    הונדה CR500R דגם 1984
    הונדה CR500R דגם 1984

    המנוע בשנה הראשונה עדיין היה עם קירור האוויר, אך לשנת 1985 שודרג המנוע לקירור נוזל ולמעשה לא השתנה עד לסוף דרכו. המנוע הפיק כ-60 כ"ס ב-8,500 סל"ד (אם כי יש מקורות שגרסו שהיו לו 67 כ"ס), ומשקלו היבש עמד על 102 ק"ג. עכשיו קחו את שני הנתונים האלה וחברו למנוע שתי פעימות של פעם, ותקבלו מנוע שמאיים להפוך את הרוכב שלו בכל הילוך. רוכבים שהתחרו איתו במוטוקרוס תיארו שהיו מזנקים בהילוך שלישי, וגם אז הם היו נלחמים להשאיר את הגלגל הקדמי על הקרקע. מה שכן, בניגוד למה שחושבים על מנועי שתי פעימות, נהגו לתאר את המנוע גם כגמיש מאוד, וזה טוב – כי תמיד היה צריך לרכוב עליו בהילוך אחד גבוה יותר ממה שצריך.

    לא הרבה השתנה בדגם במהלך שנותיו, למעט שינויי גרפיקה כנדרש, החלפת בלם התוף האחורי בדיסק בשנת 1987 ועידון רצועת הכוח ב-1989 – דבר ששיפר גם את יכולת התנעת האופנוע לרוכב שנאלץ להתגבר על הקומפרסיה הגבוהה שמורגשת ברגלית ההתנעה. בשנת 2001 פסק ייצורו (גרסת 2001-1999 – בתמונה בראש הידיעה), והוא הוחלף ב-2002 על-ידי ה-CRF450R עם מנוע ארבע הפעימות שהיה משהו אחר לגמרי. עד היום מתבצעים לא מעט פרויקטים (בחו"ל, אבל גם כאן בישראל) של השתלת המנוע המיוחד בשלדות מודרניות. לישראל הגיעו כמובן מספר יחידות במשך השנים. לכו תדעו, אולי הם עדיין מסתובבים וגורמים למיני רעידות אדמה במסלולים כאלו ואחרים.

    וכאן גרסת 1992
    וכאן גרסת 1992
    הונדה CR500R דגם 1994
    הונדה CR500R דגם 1994
  • נוסטלגיה: ק.ט.מ 990 אדוונצ'ר

    נוסטלגיה: ק.ט.מ 990 אדוונצ'ר

    ק.ט.מ אדוונצ׳ר 950 / 990 הוא אדוונצ'ר מוטה שטח המבוסס על דגם הראלי של ק.ט.מ מהעבר, שבאחת התצורות שלו גם ניצח את ראלי דקאר בידיו של פבריציו מאוני הגדול. האופנוע הזה יוצר עשור שלם, ובקרב מעריציו הוא נחשב אופנוע קאלט של ממש. אחת הבשורות האמיתיות שלו הייתה מנוע ה-LC8 – הטווין הראשון של ק.ט.מ.

    במהלך המבחן האחרון שערכנו לאדוונצ'ר הקרבי של ק.ט.מ, ה-790 אדוונצ'ר R, עלתה ההקבלה לדגם האייקוני והותיק של ק.ט.מ, שלמעשה התחיל בשנת 2003 את כל ליין משפחת האדוונצ'רים של האוסטרים. ק.ט.מ הייתה מוכרת באותם השנים כחברה המייצרת אופנועי שטח קשוחים עם מנועי סינגל חזקים. דגם האדוונצ'ר, שפותח כרפליקת ראלי רייד, נתן לק.ט.מ את האפשרות להתנסות עם תצורת מנוע לא שגרתית עבור החברה ובסגמנט חדש לגמרי.

    אופנוע ראלי מבוית לכביש
    אופנוע ראלי מבוית לכביש

    פיתוח המנוע המדובר ארך כשנה, כשהדגש ניתן על משקל נמוך וממדים קומפקטיים. ה-LC8 הוצג במקור בנפח של 942 סמ"ק, כאשר שני הצילינדרים הגדולים הועמדו בזווית של 75° ויצרו מנוע וי-טווין חזק וגמיש. כאמור, בשנת 2003 הוצג האדוונצ'ר 950 אשר הציג בגאון את המנוע הסופי. 98 כ"ס ב-8,000 סל"ד וכ-10 קג"מ ב-6,000 סל"ד יצרו פנינה מוטורית מלהיבה, שהוזנה על-ידי זוג קרבורטורים. דגם הראלי האמיתי – הק.ט.מ 950 ראלי – כבש את הדקאר רק שנה לפני כן בידיו של פאבריציו מאוני ז"ל ונתן את הילת המנצחים הכה-חשובה שנתנה לדגם את הסיפתח למכירות. אנדוקטה מעניינת היא שהשליטה של מאוני והווי-טווין הייתה כל כך דומיננטית, שבשנה שלאחר מכן תקנות הדקאר אסרו השתתפות של אופנועים עם יותר מצילינדר אחד בתואנה של מהירות ובטיחות.

    מערכת המתלים של WP כמובן הורכבה על האדוונצ'ר, כאשר מלפנים המזלג בקוטר 48 מ"מ עם מהלך של 210 מ"מ (ו-247 מ"מ בדגם ה-S, שלאחר מכן הפך ל-R ונבדל בעיקר במהלך מתלים ארוך). האדוונצ'ר שקל כ-200 ק"ג ללא דלק.

    ה-990 אדוונצ'ר של 2010
    ה-990 אדוונצ'ר של 2010

    בשנת 2006 הוגדל המנוע ל-999 סמ"ק (הדגם נקרא כמובן 990 אדוונצ'ר), ומערכת הזנת הדלק הוחלפה מקרבורטורים להזרקת דלק בעוד ההספק עלה ב-8 כ"ס ל-106 כ"ס – למעשה אותו המנוע שהגיע ב-990 סופר דיוק המטורף. תוכנת ניהול מנוע חדשה תוכנתה וכן גל ארכובה חדש, שאמור לעדן את המנוע ולהפחית וויברציות. למעט גרסת ה-R, שגם הגדיל את הספק המנוע ל-115 כ"ס והאריך את מהלך המתלים, דגם זה הגיע עם ABS שהוסיף כמעט 10 ק"ג למשקל האופנוע. לתת נופך מדברי, וגם בגלל אילוצי שלדה ומבנה, בק.ט.מ הרכיבו צמד מיכלי דלק בצידי האופנוע, עם שני פתחי תדלוק נפרדים, שסיפקו יחדיו נפח דלק של כ-20 ליטרים. מיקום הדלק הנמוך במיכלים גם סיפק מרכז כובד נמוך לשיפור היציבות. בשנת 2011 ה-990 עבר מסכת עדכונים שריככו אותו מעט בגזרת המושב, שיפרו את המיגונים ובעיקר השוו את ההספק של הדגם ה'רגיל' ל-R, עם 115 כ"ס. 2013 הייתה שנתו האחרונה, והוא הוחלף על-ידי ה-1190 אדוונצ'ר R.

    הק.ט.מ 990 אדוונצ'ר היה אופנוע קשה, קשוח וללא פשרות, שפנה יותר לרוכבי אדוונצ'ר-שטח מאשר יריבו העיקרי דאז, הב.מ.וו R1200GS. יחד עם זאת, גם יכולות הכביש שלו היו גבוהות, למרות חישוקי "21 ו-"18. המנוע והמכלולים הפגינו אמינות ועמידות גבוהה יחסית, ומה שחשוב בשוק הישראלי – סחירות וביקוש גבוה, למעשה עד היום. דגמי 950 בודדים הגיעו לישראל, אך מדגמי ה-990 נמכרו עשרות רבות אשר ממשיכים לנוע עד היום בכבישי ושבילי ישראל. מי שרכב על ה-990 אדוונצ'ר, ובטח מי שרכש אחד, יכול היה בסיטואציות מסוימות בשטח להרגיש את רוחו של פאבריציו מאוני והדקאר בדגם שלו, וזה תמיד היה סוד הקסם של ה-990, בטח לעומת מתחריו או מחליפיו המודרניים. אופנוע קאלט.

    צפו בווידאו – הסיפור של ה-990 אדוונצ'ר:

    וכאן 2012
    וכאן 2012
    עוד אחד של 2012
    עוד אחד של 2012
    גרסת ה-R הקרבית
    גרסת ה-R הקרבית
    צמד מיכלי דלק
    צמד מיכלי דלק
    מנוע וי-טווין אדיר עם 75 מעלות בין הצילינדרים
    מנוע וי-טווין אדיר עם 75 מעלות בין הצילינדרים
    פבריציו מאוני ז"ל והק.ט.מ 950 ראלי - ניצח את הדקאר ב-2002
    פבריציו מאוני ז"ל והק.ט.מ 950 ראלי – ניצח את הדקאר ב-2002
  • נוסטלגיה: קוואסאקי GPZ500S

    נוסטלגיה: קוואסאקי GPZ500S

    הקוואסאקי GPZ500S היה ה-אופנוע בשנות ה-90 לרוכבים צעירים או בתחילת דרכם שחיפשו אופנוע ספורטיבי, או לכל הפחות אחד שנראה כך.

    בשנות ה-90 היו לקוואסאקי ארבעה נציגים בקטגוריית ה-500 סמ"ק: ה-KLE500 הדו-שימושי / אדוונצ'ר / יס"מ (שסיקרנו כאן בפינה), ה-ER-5 הנייקד, ה-EN500 הקרוזר, וה-GPZ500S הספורטיבי. כל אחד מהאחים היה מוצלח בתחומו – לא מלך הכיתה, אבל בהחלט בחבורה המובחרת. המכנה המשותף לכולם היה מנוע הטווין המקבילי בנפח 498 סמ"ק מקורר הנוזל, בעל שמונה שסתומים וגל-זיזים עילי כפול. ההספק ואופי אספקת הכוח היה שונה במעט בין אח לאח, ובמקרה שלנו כאן סיפק כמעט 60 כ"ס וכ-4.6 קג"מ, כשתערובת הדלק-אוויר סופקה למנוע דרך קרבורטורים ישנים וטובים. השלדה הייתה מסוג עריסה כפולה, מערכת המתלים הורכבה ממזלג טלסקופי בקוטר 38 מ"מ ובולם יחיד מאחור, והמשקל היבש היה סביב ה-176 ק"ג.

    ה-GPZ500S הראשון של 87
    ה-GPZ500S הראשון של 87

    בקוואסאקי החלו לייצר את ה-GPZ500 בשנת 1987 (נקרא נינג'ה 500R בארצות הברית), ושדרגו אותו בשנת 1994, שזו השנה בה אופנועי קוואסאקי החלו להימכר בישראל, וזהו גם הדגם שבו נתמקד. המנוע הפתיע לטובה עם תחושת הכוח והמהירות שסיפק. יחד עם העיצוב הקרבי, שאמנם לא כיסה את המנוע עם הפיירינג כמו באופנוע ספורט 'אמיתי' אבל סיפק חרב תחתונה קרבית וסקסית, הוא מיד קיבל את תפקיד האופנוע הספורטיבי של הקטגוריה. מולו עמד בעיקר הסוזוקי GS500, שהיה רחוק שנות אור מלהיות ספורטיבי.

    באותן השנים היו שלוש דרגות לרישיון הנהיגה: עד 50 סמ"ק לבני 16, עד 500 סמ"ק מגיל 18, ובלתי מוגבל לבני 21 ומעלה. ה-GPZ500 נכנס בול לקטגוריה של בני ה-18 שסיימו עכשיו בית ספר ומכרו את הסוזוקי TS50X / W או הקטנוע. בדומה לבנדיט 400 שסיקרנו, ה-GPZ500S נכנס להיות הנציג של אלו עם השאיפות 'לתת רייס', 'לסגור שעון' או לשים ברך על הכביש – כלומר הצעירים שרוצים מהר ועכשיו. לא מעט אקזמפלרים מצאו את עצמם על הקרקע מסיבה כזו או אחרת, ונדרשו ליישר את שלדת הפלדה, להחליף מזלג קדמי שהתעקם מנחיתות ווילי אגרסיביות, לשפץ מצמדים או מערכות הילוכים ולאלתר תיקונים זולים בפיירינג היקר יחסית. כמובן שהיו גם כלים שסבלו מתחזוקה בסיסית לקויה, לצד דגמים שטופלו כראוי.

    בסך הכל פלטפורמת המנוע בדגמי ה-500 של קוואסאקי הייתה אמינה מאוד. רוכב שהתייחס אל הכלי שלו בכבוד הראוי קיבל מכונה שלא עצרה וסיפקה כרטיס כניסה מעניין וטוב למדי לעולם האופנועים, עם ביצועים טובים ומראה יפה, שגם הוכיח ביקוש גבוה וסחירות גבוהה באותם הימים.

    וכאן כבר דגם 94 שהגיע ארצה
    וכאן כבר דגם 94 שהגיע ארצה

    GPZ500S-1

  • נוסטלגיה: מלאגוטי ראנר 125 YPVS – ימאהה איטלקית

    נוסטלגיה: מלאגוטי ראנר 125 YPVS – ימאהה איטלקית

    בשנות ה-80 הגיע לישראל אופנוע איטלקי עם מנוע יפני מתקדם לתקופתו, שלא היה הצלחה גדולה אמנם, אבל נראה מעולה. 

    חברת מלאגוטי נוסדה בשנת 1930 באיטליה על-ידי אנטוניו מלאגוטי. במשך 28 שנים יצרו בחברה בעיקר אופניים, ובשנת 1958 נכנסו לתחום האופנועים. עם השנים הם עלו וירדו מבחינת ההצלחות, אך הקפידו על ייצור אופנועים וקטנועים בנפחי 50 סמ"ק ו-125 סמ"ק בלבד. החברה נסגרה בשנת 2011 לתמיד. זאת עד שקונצרן KSR רכש את השם מלאגוטי והציג בתערוכת מילאנו האחרונה דגמים חדשים לגמרי, כולל קטנועים בנפחי 300 סמ"ק.

    מלאגוטי ראנר YPVS
    מלאגוטי ראנר YLC

    נחזור לפינה שלנו: בשנת 1985 הציגו במלאגוטי דגם דו-שימושי עם מנוע דו-פעימתי בנפח 125 סמ"ק. זה היה האופנוע הראשון עבורם בנפח שגדול מ-50 סמ"ק. שמו היה Runner – רץ. האיטלקים הגיעו להסכם שיתוף פעולה עם ימאהה היפנים ומינרלי (Minarelli). האחרונה היא יצרנית מנועים איטלקית ותיקה ואחראית דאז על המנוע בדגם ה-DT125 אנדורו של ימאהה (וכיום גם על מנועי הפנטיק החדשים), שהפכו להיות בעלי הבית שלהם.

    הדגם הראשון נקרא ראנר YLC (ר"ת Yamaha Liquid Cooled) עם מנוע שתי פעימות, בעל צילינדר יחיד בנפח 125 סמ"ק, קירור נוזל ו-6 הילוכים. המנוע, הזהה לימאהה, הכיל שסתום יניקה מסוג YEIS (ר"ת Yamaha Energy Induction System), מיקסר תערובת אוטומטי וקרבורטור דל'אורטו. ההספק עמד על 17 כ"ס ב-7,500 סל"ד והמהירות המרבית עמדה על סביב 120 קמ"ש. לראנר היה גלגל 21″ מלפנים עם בלם דיסק ו-17″ מאחור עם בלם תוף. בנוסף היו לו שני משתיקים ומזלג טלסקופי. הוא יצא מהמפעל בצבעי שחור-אדום ולבן-אדום, ומשקלו עמד על 120 ק"ג.

    שנה לאחר מכן (1986) כבר יצא הדגם שמוכר יותר בישראל – דגם הראנר YPVS (ר"ת Yamaha Power Valve System). שסתום פליטה חשמלי חדש כבר הפך את המנוע לחדש לגמרי וסיפק לו טווח מומנט גדול יותר (יחסית ל-125 סמ"ק, כן?), כלומר גמישות טובה יותר. ההספק עלה ל-22 כ"ס ב-9,000 סל"ד, והראנר כבר משך ל-130 קמ"ש מרשימים. לגרסה זו הייתה מסיכת פנס שונה משל הדגם הקודם.

    מלאגוטי ראנר YPVS
    מלאגוטי ראנר YPVS

    בשנת 1987 הוצג הראנר ראלי (בתמונה בראש הידיעה), שהגיע בצבעי מכבי: כחול-צהוב. הוא נבדל במסיכה מעט שונה, מגן דיסק, מד חום מנוע ומפלטים מוזהבים. הדגם יוצר עד לשנת 1989 לפני שהגיע לסוף דרכו ולסוף דרכה של מלאגוטי בקטגוריית ה-125 סמ"ק.

    גם בישראל זכינו לראות את הראנר (כולם זוכרים את הכחול-צהוב). בני ה-18 בשנות ה-80 זוכרים אותו כאופנוע שנראה מעולה ומוציא את הצליל הנכון מצמד המפלטים, ועם אחד ממנועי השתי פעימות המתקדמים לאותה התקופה.

    וכאן שוב גרסת הראלי
    וכאן שוב גרסת הראלי
  • נוסטלגיה: סוזוקי בנדיט – משפחת השודדים

    נוסטלגיה: סוזוקי בנדיט – משפחת השודדים

    בשנות ה-90 הביאו סוזוקי לישראל שלושה דגמים ממשפחת בנדיט ('שודד' בתרגום לעברית) המוצלחת: GSF400, GSF600 ו-GSF1200 ששודרג ל-1250 בהמשך הדרך. כל אחד היה מיוחד בדרכו האישית והשאיר חותם על כל מי שרכב עליו.

    סוזוקי GSF400 – בנדיט 400

    הבנדיט 400 של 1991
    הבנדיט 400 של 1991

    הבנדיט 400 הוצג בשנת 1989 (בתמונה בראש הידיעה), במקביל ל-GS500 (על הסובארו הדו-גלגלי – כאן). למראית העין הם נראו כמעט זהים, ועוד היה אפשר לטעות ולומר שה-400 הוא גרסה קטנה של ה-GS500. אז זהו, שלא. בעוד ה-500 הגיע עם מנוע טווין מקבילי צנוע, שסיפק 51 כ"ס, הבנדיט 400 כלל מנוע ארבעה צילינדרים צורח שנלקח ושונמך מעט מה-GSX-R400. גל-זיזים עילי כפול, 16 שסתומים וקירור נוזל סיפקו 59 כ"ס ומ-1992 הונמכו ל-53 כ"ס על-מנת לעבות את המומנט אך התקשו מעט עם 168 הק"ג של האופנוע. מנוע המיני-סקרימר של ה-400 הכיל מערכת תזמון שסתומים המופעלת על-ידי סולנואיד חשמלי, שהוכיחה את עצמה כמורכבת לכיוון.

    התדמית של הבנדיט 400 הייתה בערך כמו של טימקס מודרני. צעירים ברישיונם ונפשם רכשו אותו, ומיד שדרגו את האגזוז המסכן לכזה שיעיר את כל השכונה, וכמובן שהורכב פילטר 'פתוח'. שיפור שני היה להסתיר כמה שיותר את נזקי ההתעופפות / התהפכות / החלקה. מצב הרכיבה עליו תמיד היה בפול גז תמידי, לא משהו שמכלולי השלדה והבולמים תמיד הסכימו איתו. לתקופה מסוימת הוא עוד שמר על ערכו, אך מהר מאוד צצו פגועי שלדה או מנוע, שהפילו את מחירו בשוק המשומשים. קשה לנו מאוד להאמין שנשארה יחידה בריאה ושלמה כיום.

    GSF600 – בנדיט 600 

    בנדיט 600
    בנדיט 600

    בניגוד לשודד ה-400 הצעיר והפוחז, ה-600 יועד לרוכבים מתחילים שמחפשים הכי הרבה אופנוע בהכי מעט כסף. בשנת 1995 לקחו סוזוקי כל מיני חלקים מהמדפים השונים במחסן והרכיבו את ה-600. רוב המכלולים המשמעותיים הגיעו מה-GSX-600F, כולל המנוע 4 צילינדרים ו-16 שסתומים מקוררי אוויר ושמן שסיפקו 77 כ"ס (86 כ"ס ב-600F) ב-10,500 סל"ד והזיזו משקל של 196 כ"ס.

    הבנדיט 600 היה אופנוע צנוע מלכתחילה. הוא נראה טוב; היו שתי גרסאות: N נייקד עם פנס עגול ו-S חצי פיירינג, שבשנת 2000 קיבל פנס כפול מלפנים. ה-600 הפגין ביצועים טובים ולא מאיימים, היה נוח ורך, ומעל הכל – היה זול. האופנוע היה אמין בסך הכל ונרכש בעיקר על-ידי רוכבים שהיו מספיק חכמים להכניס למוסך המתאים, ולכן שמר על ערכו בצורה מסוימת.

    בשנת 2000 בוצעו שינויים רבים במנוע ושלדה, שלא שינו בהרבה את אופיו. לקראת שנת 2005 הוא קיבל תוספת של 56 סמ"ק למנוע ועוד הרבה שדרוגים למכלולים השונים, כשבשנת 2007 הבנדיט 650 קיבל מערכת קירור נוזל חדשה למנועו, מערכת הזרקת דלק, מצמד הידראולי ושלדה מוקשחת. בישראל ובעולם הוא עמד מול ההונדה הורנט והימאהה פייזר, שהיו מתקדמים וחזקים ממנו.

    GSF1200 – בנדיט 1200

    בנדיט 1200
    בנדיט 1200

    האח הגדול הוצג בשנת 1996 והיה מעין גרסת נייקד / סטריטפייטר של ה-GSX-R1100 הספורטיבי. הוא נשא גרסה מופחתת הספק של הג'יקסר הגדול, אך היו שיפורים זמינים בעולם על-מנת לחזק אותו בחזרה. הגרסאות הראשונות היו קשיחות יותר במתלים (הוא רוכך מעט בשנת 2000), אך למרות זאת היה יותר נוח איתו בקו ישר מאשר בפיתולים. במצב טיול הוא היה נהדר, כמו גם במוד הסתערות קדימה. המומנט המעובה, על חמשת ההילוכים, סיפקו תאוצה חזקה בכל סל"ד.

    כמו אחיו קטן הנפח, גם כאן היו שתי גרסאות – N ו-S – שנבדלו בחצי פיירינג. הבנדיט 1200 היה אמין ברובו וסבל מעט ממחלות ה'קנית בזול' שלו, שכללו בעיות גימור של חוטי החשמל והפלסטיקה, ובנוסף המנוע דרש כוונונים לא זולים.

    בשנת 2007 הוצג הבנדיט 1250, שהיה שדרוג של הבנדיט הקודם. המראה עודן במקצת אך שמר על הקו העיצובי המוכר. המנוע שונה כך שיעמוד בתקני זיהום אויר של אותה התקופה וקיבל מערכת הזרקת דלק וקירור נוזל בנוסף לרדיאטור השמן שצינן את האופנוע המקורי. הבנדיט 1250 הגיע עם גיר של שישה הילוכים ומערכת ABS. כל השינויים הפכו אותו לאופנוע תיור מוצלח הרבה יותר מקודמו.

    בנדיט 1250 - כאן בגרסת S
    בנדיט 1250 – כאן בגרסת S
    בנדיט 400 של 1990
    בנדיט 400 של 1990 – אופנוע טרוריסט
    ואחרונה - של ה-1200 שנת 1996
    ואחרונה – של ה-1200 שנת 1996
  • טור עורך: פול גז בן 18

    טור עורך: פול גז בן 18

    אתמול, ב-18.8.20, חגגנו בפול גז נקודת ציון מיוחדת: ביום הזה לפני 18 שנים, ב-18.8.2002, פול גז עלה לרשת בפעם הראשונה.

    בחודשים הראשונים בכלל קראו לאתר החדש בולשיטדוטקום, והדומיין היה bullshitdotcom.com. השם הזה נבחר, כמו האתר עצמו, בערב של המון אלכוהול וכפרודיה על טור במגזין 'מוטו' שבו זלזל העורך באתרי האינטרנט שמספקים מידע מהיר וזמין. אבל מהר מאוד המיזם החובבני הזה של כמה חברים הפך למערכת עיתונאית מקצועית לכל דבר ועניין, מגזין שמתעדכן מדי יום ומספק לקהל הגולשים מידע אמין ומקצועי על דו-גלגלי בכל רבדיו.

    כמה חודשים אחרי הקמת בולשיטדוטקום, הוחלף שם האתר לפול גז והחל השימוש בדומיין fullgaz.co.il. את השם הזה קיבלנו מדויד מארק ורן ורדי, שני חברים שהפעילו את אתר פול גז – אתר שעסק בתחום האנדורו – לפני הקמת בולשיטדוטקום, ועם הזמן עברו לנהל את פעילותם בפורום אופנועי השטח בתפוז. השם נשאר מיותם והועבר אלינו באהבה.

    ברבות השנים, פול גז הפך לאבן שואבת לחובבי דו-גלגלי ומוטוריקה בישראל. העקרונות שהנחו אותנו היו מקצועיות ללא פשרות, כתיבה איכותית וטיפול בנושאים רבים ככל האפשר בתחום הדו-גלגלי, אך יחד עם זאת כתיבה 'בגובה המשקף', כלומר בגובה העיניים, בשפה פשוטה, ברורה ולא מליצית. בנוסף, היה חשוב לנו לשמור על הכיף שבעשייה. בכל זאת, אנחנו עוסקים באופנועים – תחום שכולו כיף ותשוקה. על הקווים המנחים האלה אנחנו מקפידים עד היום – 18 שנים אחרי הקמת האתר, ולשמחתנו הקהל מצביע ברגליים, או יותר נכון במקלדת, ובוחר בנו כספק התוכן הדו-גלגלי המקצועי שלו. אנחנו שמחים להגיד, בלי להצטנע, שמאז ועד היום אנחנו שומרים על המעמד של המגזין הדו-גלגלי הגדול, הנפוץ והמוביל בישראל, ויש אומרים גם המשפיע ביותר.

    שני אירועים משמעותיים עברו על פול גז בשנים האלה. הראשון היה ב-2010, אז זנחנו את הפלטפורמה הישנה לאתר, שתוכנתה על-ידי אחד מהחברים ב-2002 ומאז רק הלכה והתרחבה בטלאים ותיקונים, עד לרמה שהיה בלתי אפשרי לעבוד איתה בצורה מודרנית. בשנה הזו עברנו לפלטפורמת וורדפרס, ומאז ועד היום אנחנו איתה. לצערנו, במהלך המעבר איבדנו חומר רב מהעבר, חומר שלא ניתן היה לשחזר.

    האירוע השני, שהיה משמעותי וקשה יותר, קרה בתחילת שנת 2015. אז, בשל סכסוכים פנימיים, השתלט עלינו גורם זר שאינו קשור במאום לתחום האופנועים או לעיתונות בכלל, והוא הרים לנו בלם יד, פשוטו כמשמעו. הפעילות כולה נעצרה תוך יום. בהחלטה משותפת הרמנו אתר חדש, מהר ככל האפשר, וחזרנו לפעילות מלאה בזמן שאנחנו משפצים ומשפרים את התשתית תוך כדי תנועה. תוך זמן קצר חזרנו למקום הטבעי לנו מבחינתנו, עם אתר חדש ומודרני, עם תוכן שמתפרסם באופן יומיומי, כמובן מקצועי ואמין, ועם מערכת שמתפקדת באופן מלא. במקרה הזה דווקא הצלחנו להציל חלק מתכני העבר – לפחות את החשובים שביניהם.

    גם הפורום החדש, שפעיל כבר חמש וחצי שנים, חזר לפעילות מלאה, ויש בו היום קהל גולשים גדול ומגוון ותכנים מקצועיים, שוב – בעיקר שלכם, הגולשים. עוד יותר משמח לדעת שגם היום ב-2020, כשכולם נמצאים בפייסבוק, בוואטסאפ ובאינסטגרם, יש לא מעט גולשים שמבינים ומעריכים את היתרונות של תכנים ודיונים איכותיים בפורום, ומצביעים במקלדת. כך יוצא שפורום פול גז הוא פורום האופנועים הגדול, המקיף והמקצועי ביותר ברשת הישראלית, עם שפע תתי-פורומים ואלפי גולשים ביום.

    פרט למגזין פול גז ולפורום, יש לנו שלושה שיתופי פעולה אסטרטגיים וארוכי טווח עם שתי מדיות רכב מהחשובות בישראל: כבר יותר מ-7 שנים שאנחנו ספקי התוכן הדו-גלגלי של מדור הרכב של ידיעות אחרונות, וכתבות שלנו תוכלו למצוא על בסיס קבוע במדור הרכב שבמוסף 'ממון'. השת"פ השני, שקיים גם כן זמן דומה, הוא עם 'עולם הרכב' של ערוץ הספורט. השת"פ הזה החל עוד בימיהם בגלובס TV, ועם המעבר לאכסניה של ערוץ הספורט שיתוף הפעולה התרחב והתהדק, וכיום אנחנו מספקים חלק נכבד מהתכנים הדו-גלגליים של 'עולם הרכב' – גם בתכנית הטלוויזיה וגם באתר האינטרנט. בשני השת"פים האלה אנחנו מאוד גאים, והם מהווים עבורנו חותמת למקצועיות של פול גז במדיה הישראלית. השת"פ השלישי והלא פחות חשוב הוא עם מחירון האופנועים של לוי יצחק. במסגרת השת"פ הזה אנחנו מספקים תכנים דו-גלגליים לחוברת מחירון האופנועים של לוי יצחק, והמחירון האינטרנטי האינטראקטיבי של לוי יצחק מוטמע אצלנו בפול גז.

    והמספרים מדברים בעד עצמם: התנועה באתר פול גז הולכת וגדלה בהדרגה, והיא שוברת שיאים מפעם לפעם. כך למשל, לפני שבועיים בלבד שברנו את שיא כמות הגולשים של כל הזמנים, כשמספר הגולשים הייחודיים באתר עמד על 148,500 בחודש בודד. הנתון הזה הוא בלתי נתפס בעינינו, והוא הוכחה שאנחנו עושים דברים נכון וכי יש קהל רחב ומגוון לתוכן שאנחנו מספקים.

    בתקופה שבה הפצת התוכן חשובה לא פחות מהתוכן עצמו, ידענו להיות עם האצבע על הדופק בזמן אמת ולמצוא דרכים חדשות ויצירתיות כדי להגיע לקהל הגולשים הוותיק כמו גם לקהל חדש. אחת הדרכים היותר מוצלחות שפיתחנו היא פלטפורמת הווטסאפ ורשימות התפוצה שלנו. נכון להיום רשומים לרשימות התפוצה של פול גז לא פחות מ-5,500 גולשים שמקבלים את כל התוכן שלנו ישירות לטלפון הנייד ומיד כשהוא מתפרסם. בנוסף לכך יש 1,230 גולשים שרשומים לערוץ הטלגרם שלנו, כ-2,000 גולשים שרשומים לניוזלטר השבועי שלנו, ויש כמובן את עמוד הפייסבוק של פול גז שלו כ-39 אלף עוקבים, את ערוץ היוטיוב שמונה יותר מ-7,000 מנויים, את חשבון האינסטגרם שלנו שמונה כמעט 4,000 עוקבים, וגם את חשבון הטוויטר – שאמנם קטן יחסית אבל הולך ומתפתח. כך שתוכלו למצוא אותנו בכל מקום ובכל רשת חברתית. ואם זה לא מספיק, אז יש לנו גם אפליקציה ייעודית לאנדרואיד (עדיין עובדים על אייפון).

    אבל פרט להפצת התוכן, אנחנו גם עם הפנים קדימה בכל מה שקשור לתוכן עצמו. כך למשל, אסי ארנסון, שחזר למערכת לפני כשנתיים אחרי תקופה קצרה, תפס את משבצת עורך החדשות ומספק על בסיס קבוע תוכן מגוון ומעניין. אסי גם קיבל לאחרונה תעודת עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתי, בזכות פעילותו במערכת פול גז.

    בנוסף, לקחנו החלטה אסטרטגית שבמסגרתה בכל מבחן דרכים יהיה גם וידאו – בין אם וידאו מושקע בצילום ובעריכה ובין אם וידאו של הסברים מסביב לאופנוע ודיבורים תוך כדי רכיבה. עד עכשיו אנחנו עומדים ביעד, וגם הולכים ומתקדמים, ועברה כבר כמעט שנה מאז ההחלטה הזו. ויש גם דברים נוספים בקנה, כמו למשל הפודקאסט של פול גז, שיעלה לרשת ממש בקרוב ובמסגרתו נשוחח עם דמויות חשובות בעולם האופנועים הישראלי.

    אז חגגנו 18 שנות פעילות, אבל אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. אנחנו כאן כדי להמשיך – בפול גז – להביא לכם, הגולשים, את התכנים המקצועיים ביותר, בשפה האיכותית והברורה ביותר, ובשאיפה גם בזמן המהיר ביותר – בכל מה שקשור לדו-גלגלי. וכן, אנחנו גם ממשיכים להגיש לכם את התכנים 'בגובה המשקף'. בהזדמנות זו גם נגיד תודה לכם – הגולשים – על כך שאתם ממשיכים לתת לנו את אמונכם וממשיכים לבקר באתר באופן קבוע ולצרוך את התכנים שלנו. 

    לעוד 18 שנים של פעילות ושל עשייה דו-גלגלית.

    אביעד, בשם מערכת פול גז.

  • נוסטלגיה: הארלי דיווידסון MT500 – לוחם ביחידה מובחרת

    נוסטלגיה: הארלי דיווידסון MT500 – לוחם ביחידה מובחרת

    בשנות ה-90 ניסו בהארלי דיווידסון לשים את ידם על מנוע של רוטקס, ובמקביל להתחייל בצבאות העולם עם דגם צבאי קרבי – ה-MT500. 

    סיפור מעניין ההארלי דיוווידסון MT500. בתחילת שנות ה-80 יצרו SWM האיטלקים אופנוע לשימוש צבאי עם מנוע חד-צילינדרי מקורר אוויר של רוטקס. באותם השנים המנוע היה פופולרי מאוד בדגמי שטח, בעיקר של ק.ט.מ. האיטלקים נכנסו לקשיים פיננסיים ומכרו את הפלטפורמה לארמסטרונג-CCM האנגלים. בשנת 1987 נכנסו הארלי דיווידסון לתמונה עם אינטרס כפול: הראשון לקחת בעלות על טכנולוגיית מנוע הרוטקס הקיים בדגם ה-MT, והשני – להיכנס בחזרה לתחום הצבאי, בו הייתה להם נוכחות במלחמת העולם הראשונה והשנייה עת ייצרו אופנועים לצבא ארצות הברית.

    הארלי דיווידסון MT500
    הארלי דיווידסון MT500

    ה-MT500 הציע מנוע רוטקס חד-צילינדרי בנפח 481.3 סמ"ק (הייתה גם גרסת MT350 נדירה עוד יותר, עם מנוע 350 סמ"ק) עם קירור אוויר, ארבעה שסתומים, חמישה הילוכים ורגלית התנעה. רוטקס נוסדו באוסטריה ב-1920 ונקנו על-ידי BRP (בומברדייר) הקנדים בהמשך הדרך. החברה מייצרת מנועים לכמעט כל תחום מוטורי – אווירי, ימי ויבשתי. כאמור, בהארלי רצו לשים את ידם גם על הטכנולוגיה הזאת. אין נתוני ביצועים או משקל ל-MT, אך מטרת האופנוע היא ניוד שקט של לוחם מנקודה לנקודה, יחד עם יכולת נשיאת משקל, ציוד וכלי נשק. הזיווד כלל מיכלי אחסנה בצידי מיכל הדלק ומנשאי נשק מאחור. יחידות התאורה היו פריקות, במידה ולא נדרשו מבחינה מבצעית.

    הארלי יצרו פחות מ-500 יחידות משנת 1993 ועד לשנת 2000 – אז פסק ייצורו של ה-MT500. רוב היחידות נמכרו לצבא הקנדי, הבריטי והירדני. האמריקאים שאפו לזכות במכרזי רכש של צבאות גדולים ומשמעותיים, אך רובם התבססו על דלקי סולר לרכביהם ובחרו לפסוח על ההצעה של הארלי דיווידסון. רוב היחידות כיום שייכות לאספנים פרטיים שמחכים לעליית הערך של הדגם. דגם 1999 של ה-MT500 נמכר לפני כשלוש שנים בסביבות 25 אלף דולרים. אופנוע נדיר ושונה לגמרי מתדמית האיזי-ריידר של הארלי דיווידסון.

    עושה חשק להתגייס לצבא?
    עושה חשק להתגייס לצבא?
  • נוסטלגיה: הונדה VTR1000 SP2 – דוקאטי על הכוונת

    נוסטלגיה: הונדה VTR1000 SP2 – דוקאטי על הכוונת

    בשנת 2000 הציגה הונדה את קוטל הדוקאטים שלה – ה-VTR1000 SP1 עם מנוע וי-טווין בנפח 1,000 סמ"ק, שבגרסת הכביש שלו היה אופנוע מסלול עם רישוי כביש – פשוטו כמשמעו.

    הונדה VTR1000 SP2
    הונדה VTR1000 SP2

    סיפור הלידה של ה-SP2 (הוא נקרא SP1 בשנה הראשונה שלו – 2000 – ואז שונה ל-SP2, וכך נקרא לו) הוא מאוד מובן מאליו – הונדה קיבלו בראש באליפות הסופרבייק העולמית. הכנף האדומה לקחה את שתי האליפויות הראשונות של הסדרה (1989-1988) עם פרד מרקל וה-RC30, אבל נאלצה לחכות עד לשנת 1997, אז זכתה עם ג'ון קוסינסקי וה-RC45. שלוש אליפויות עם אופנועי ארבעה צילינדרים בנפח 750 סמ"ק קלאסיים של האליפות. אבל בין לבין הם תמיד חטפו בראש מטווין אדום כזה או אחר של דוקאטי, בין אם זה ה-851, ה-888, ה-916 או 996. וי-טווין עם מנוע 1,000 הוא עדיף על המסלול מארבעה בתצורת V או בשורה. אז הם עשו מעשה ויצרו את הדוקאטי שלהם בסוף 1999.

    בשנת 2000 הגיעה לכביש גרסת ההומולוגציה של ההונדה RC51, שנקרא בקצרה VTR1000 SP1. מנוע הווי-טווין היה בנפח 999 סמ"ק, שהורכב משני צילינדרים המופרדים ב-90° ביניהם, ומוזנים על-ידי שני מזרקים לצילינדר. גל-זיזים עילי כפול, שמונה שסתומים וקירור נוזל סיפקו 133 כ"ס ב-10,000 סל"ד וכ-10 קג"מ, שמשכו את 196 ק"ג למהירות מרבית של 275 קמ"ש. דגם הכביש עוד לא הספיק להרשים מישהו, אבל גרסת המרוצים זכתה באליפות העולם כבר בשנה הראשונה. קולין אדוארדס זכה בשנת 2000 באליפות, ושחזר אותה ב-2002, שנה בה גם ניקי היידן ז"ל זכה באליפות הסופרבייק האמריקאית. הצלחה מהרגע הראשון. בשלוש שנותיו באליפות העולם, הוסיף ה-RC51 עוד 26 ניצחונות ומעל 30 פודיומים.

    קולין אדוארדס וה-RC51 שלו - 2 אליפויות עולם
    קולין אדוארדס וה-RC51 שלו – 2 אליפויות עולם

    ה-SP2 (סופרבייק פרודקשיין), שכבר הפיק עוד כמה סוסים מהמנוע, וגם קיבל שיפורים בשלדה ובבולמי השוואה, הגיע לישראל בתחילת שנות ה-2000 במספר קטן מאוד של יחידות. כל מי שבחן אותו בארץ שם את הדגש על כך שזה אופנוע מרוץ טהור. נקודה. מקומו לא על הכביש אלא על המסלול, וזה היה קצת בעייתי שכן לא היו מסלולים אז. המנוע לא היה הסיפור ולא נתן תחושה חזקה יותר מפיירבלייד לדוגמה, אבל השלדה, המתלים, הבלמים, תנוחת הרכיבה, החום הנפלט – כולם שיוועו למסלול חלק וזורם ולא לבית גוברין חלק ובוגדני. רכיבה על הקצה לא רלוונטית לכביש, ולא משנה כמה ריככו את המתלים – עדיין התקבל קרש גיהוץ שמבקש שיסתערו על הבלמים ב-200 קמ"ש, לפני שמגרדים את המרפק באספלט. לכן, בארץ ובעולם, קצת היה קשה להבין את האופנוע בגרסת הכביש, בטח כשלא היה מסלול זמין (כמו בישראל).

    הונדה פרשו ממרוצי הסופרבייק בשנת 2003, ותמכו בקבוצות פרטיות שהריצו את ה-CBR1000RR. בסוף אותה השנה הם גם שמו קץ לפרויקט ה-SP. כאמור, מספר יחידות בודדות הגיעו לישראל וזכו לחיים ארוכים, שממשיכים גם היום. סביר להניח שתראו אותם רק ביום מושלם, אחד כזה שלא יגרום לשום נזק לאופנוע המיוחד, הנדיר והיפה הזה בכביש או במסלול.

    מסטרפיס!
    מסטרפיס!
  • נוסטלגיה: סוזוקי TL1000S

    נוסטלגיה: סוזוקי TL1000S

    הסוזוקי TL1000 היה יציאה מגניבה של סוזוקי, שבמובנים רבים הקדימה את זמנה. הוא הוצג בשנת 1997, עם מנוע וי-טווין מוצלח שנמצא עד היום בדגמים השונים והחדשים של סוזוקי. מצד שני, הוא הפגין התנהגות מפלגת דעות בין מי שרכב עליו בכביש למול רוכבי המסלול.

    סוזוקי TL1000S
    סוזוקי TL1000S

    בשנת 1997 הציגו סוזוקי אופנוע ליטר ספורטיבי שהביא משהו מרענן לזירת הארבעה בשורה הקלאסיים. בניסיון לשמור על בסיס גלגלים קצר חיברו בסוזוקי את הבולם האחורי בצורה שונה מהרגיל והדגישו את ההתנהגות והאופי של הווי-טווין-ספורט המיוחד הזה. מטרתו הייתה להציג תפיסה שונה לעולם הספורט, ולרכוב על גל אליפויות ה-BOTT (ר"ת של Battle of the Twins) הפופלארי לתקופה.

    המנוע היה וי-טווין בזוית של 90° בין שני הצילינדרים ובנפח 996 סמ"ק, מקורר נוזל. גל-זיזים עילי כפול עזר לספק 125 כ"ס ב-8,500 סל"ד ומומנט מרשים של 10.6 קג"מ ב-8,000 סל"ד. משקל יבש של כ-190 ק"ג מנע את שם החיבה 'טיל' ל-TL, אבל כל מי שרכב עליו התרשם מהאופי והמומנט של המנוע, לצד כוח מספק. המנוע הזה עוד שמיש וקיים אצל סוזוקי, בדגמי ה-SV1000 ווי-סטרום 1000, כולל החדש עם נפח מוגדל ל-1,037 סמ"ק. בהחלט תעודת כבוד למנוע שיודע להיות אמין, מרגש או יעיל – בהתאם לסט-אפ שלו.

    על-מנת לשמור על בסיס גלגלים קצר עד כמה שאפשר, הגו מהנדסי סוזוקי חיבור מעט שונה מהמקובל למתלה האחורי. הבולם והקפיץ הופרדו וחוברו בנפרד דרך ציר סיבובי. התוצאה לא הייתה מוצלחת. על כביש ציבורי, ולא בעומס מלא, ה-TL הפגין התנהגות טובה, זריזה ומלאת רגש. בעומס מלא – ובעיקר על מסלול – הבולם לא החזיק מעמד ונענע את האופנוע. זאת, יחד עם הרגשת חוסר סנכרון עם הבולם הקדמי, גרמה לביקורות רבות על התנהגות ה-TL1000. מהר מאוד יצאו בולמים תחליפיים ל-TL ובסוזוקי עצמם נאלצו להכריז על קריאת שירות להתקנת משכך היגוי. מי שהתחבר ממש לאופנוע הדגיש שהוא אחד האופנועים היותר מלאי תחושה ורגש שיש, אך מנגד, לא מעט קטלו את ההתנהגות שלו. עוד ביקורת אחת כלפיו הייתה העובדה שהוא טוחן שרשראות וצמיגים אחוריים.

    בסוזוקי סגרו את פס הייצור של ה-TL1000S לאחר 4 שנים קצרות מדי, וגרמו לכך שהוא מעולם נחשב לאופנוע שומר ערך וקלאסי – ולא בצדק.

    הקדים את זמנו
    הקדים את זמנו

    והייתה גם גרסה עם פיירינג – TL1000R

    שנה לאחר הצגתו של ה-TL1000S הציגוב סוזוקי את דגם ה-R, עם אותו המנוע ותוספת של 10 כ"ס. הגרסה יועדה להגיע ישירות למסלולי המרוצים, והיא הגיעה עם פיירינג מלא, משכך היגוי מקורי (בניגוד לדגמי ה-S הראשונים) ושיפורים במתלה האחורי הלא-מוצלח. בסוזוקי ייעדו אותו להתמודד עם – לא פחות – הדוקאטי 916 האייקוני וממשיכי דרכו, ה-996 וה-998. לא רק זה, בסוזוקי הצהירו שבכוונתם לנצח מרוצי סופרבייק עם מנוע V2. כיוונו קצת גבוה, משום שגם כאן הייתה התלהבות גדולה בנושא המנוע, אבל ביקורת מתמשכת על ההתנהגות – בעיקר בעומס גבוה.

    סוזוקי עצרו את פיתוח הדגם בשנת 2004. על המסלול הוא מעולם לא הצליח להתמודד עם הסופרבייקס הקלאסיים, כולל אחיו מהבית, ה-GSX-R1000.

    ה-TL1000R מעולם לא הגיע לישראל, בניגוד לדגם ה-S – שנמכר במספר יחידות בישראל וזכה בכך שבכבישי ישראל, בהם לא ניתן לרכוב על הקצה, הוא נתן תחושה נהדרת ושונה מעדר הארבעה בשורה, ובצורה מסוימת בעלי ה-TL אהבו אותו כהתרסה לכל המבקרים. עדיין יש מספר יחידות שמסתובבות, כולל שתיים שנצפו לאחרונה בסניף מודיעין של יבואנית סוזוקי לישראל.

    סוזוקי TL1000R
    סוזוקי TL1000R
    וגם בצהוב
    וגם בצהוב
  • נוסטלגיה: הונדה CN250 – קטנוע המנהלים הראשון

    נוסטלגיה: הונדה CN250 – קטנוע המנהלים הראשון

    ההונדה CN250 SPAZIO הגיע לישראל בתחילת שנות ה-90 עם עיצוב מיוחד, שונה לגמרי מהקטנועים המוכרים, וסגנון שפנה לאנשי עסקים.

    בשנת 1986 הציגו הונדה לעולם את המקסי-סקוטר שלהם, לו קראו ספזיו, פיוז'ן או הליקס – תלוי בשוק. בניגוד לתפיסה שהייתה דאז, שקטנוע הוא כלי פשוט ופרקטי שנועד לעבודה או לעיר הצפופה, הביא ה-CN250 (כך נקרא בישראל) גישה אחרת. העיצוב – עם המקור מלפנים, תא המטען מאחור ומדרך רגליים ארוך – לא היה נהוג בעולם הקטנועים דאז. בסיס הגלגלים הארוך – מעל 1.6 מ' – אפשר גם כורסת ישיבה לרוכב ולמורכב; ממש כמו לימוזינה דו-גלגלית.

    1.6 מ' של בסיס גלגלים
    1.6 מ' של בסיס גלגלים

    מכלולי ההנעה היו יחסית פשוטים עם מנוע חד-צילינדרי בנפח 244 סמ"ק מקורר נוזל. העברת הכוח והתמסורת התבצעו בעזרת וריאטור, והחיבור לקרקע דרך מתלים פשוטים יחסית – מתלה קדמי מסוג זרוע עוקבת וזרוע פשוטה מאחור עם בולם יחיד. מערכת הבלימה עצרה את גלגל ה-12″ מלפנים עם דיסק בודד, ואת גלגל ה-10″ מאחור עם תוף מכני המופעל בעזרת דוושה. 160 ק"ג יבשים ומיכל דלק של 12 ליטרים יצרו משקל מכובד מאוד שהקשה על המנוע הצנום – פחות מ-20 כ"ס – להניע אותו.

    ה-CN250 נחל הצלחה מרובה בארה"ב וביפן (אגב, שם הוא המשיך להימכר עד לאחרונה עם עשרות מועדונים ואביזרי אפטרמרקט). הקהל הורכב מרוכבים מבוגרים יחסית שחיפשו מקביל לאופנוע אוטומטי, וכזה שיודע לשייט בנוחות ועם ציוד. בארה"ב הוא נמכר עד שנת 2001, וחזר לשוק ב-2004 לכמה שנים נוספות. אלינו הוא הגיע בשנת 1993, אך לא בדיוק מצא את הקהל האמיתי שלו. התייחסו אליו בזמנו כקטנוע מנהלים – להשוות לרכבים המפוארים יותר ושונים מהעדר – אך הוא מצא את עצמו גם במספר חברות שליחויות שמצאו אותו כחלש ולא עמיד. השוק הישראלי התלהב ממנו בתחילה, אך הוא לא שרד במבחן הזמן או הסחירות. בכל זאת, אנו מעריכים את הניסיון של הונדה להביא לעולם משהו שונה וחדש, ואין ספק שה-CN250 השפיע רבות על עולם הקטנועים שמאז כבר נדרשים לספק גם איכות חיים ולא רק פרקטיות.

    והיה גם בזהב
    והיה גם בזהב